ש"נ, במקרא רק מ"ר תַּהְפֻּכוֹת, — מעשה ההפכפך והעקש, Verkehrheit; perersité; -ty: השמחים לעשות רע יגילו בְּתַהְפֻּכוֹת רע1 (משלי  ב יד). עצה עיניו לחשב תַ‎ּהְפֻּכוֹת קרץ שפתיו כלה רעה (שם יו ל). — ובצרופים, איש תַּהְפֻּכוֹת: איש תַּהְפֻּכוֹת ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף (שם שם כח). — ודור תַּהְפֻּכוֹת: כי דור תַּהְפֻּכֹת המה בנים לא אמן בם (דבר' לב כ). — ולשון תַּהְפֻּכוֹת: פי צדיק ינוב חכמה ולשון תַּהְפֻּכוֹת תכרת משלי י לא. —  ופי תַּהְפֻּכוֹת: יראת יי' שנאת רע וכו'  ופי תַּהְפֻּכוֹת שנאתי (שם ח יג).  — ודבר עיניך יראו זרות ולבך ידבר תַהְפֻּכֹת (שם כג לג).  — ובתו"מ: כי דור תהפוכות המה, דור הפוך דור תהפוכה2 אין כתיב כאן כי אם דור תהפוכות הפכפכנים הם וכו' (ספרי דבר' שכ). — ובסהמ"א, תהפוכות הימים, במשמ' שנויים הבאים כל זמן וזמן: סובלים בסבר פנים יפות תהפוכות הימים, ולבם כשמיר חזק לשאת האמים (רש"ט פלקירא, המבקש, כז). — ואמר המליץ: טובה תחבלה אחת ובתהפכות רבות אין נחת (יל"ג, משל השועל והחתול, משלי יהודה ג יז).