1 [כל המפרשים מצאו כאן צורת סמ' מן תּאוֹ שמו של אחד מבעלי החיים הטהורים הנזכרים ב(דבר' יד ה): אַיָּל וצבי ויחמור ואקו ודישן וּתְאוֹ וזמר, וכן הבינו מכמר כלשון רשת או כד', כלשון יפלו בְּמַכְמֹרָיו רשעים (תה' קמא י), ופֹרשׂי מִכְמֹרֶת על פני מים (ישע' יט ח), ויאספהו בּמִכְמַרְתּוֹ וכו' (חבק' א יח וכו'), וכן ולג' (sicus oryx illaqueantus), וכעין זה בשרידי עקילס, סומכוס ותיאודוטיון. ואולם אין זאת דרכה של לשון המקרא לאמר: צבי הפח או תאו מכמר במק' צבי שנפל בפח, ואין גם מַכְמֹר, מכמרת משמשים אלא בציד דגים ולא לגבי צבי ואיל ותאו, ועל כן לא מצא אף ת"י כאן שם של בעל חייO, אלא תרגם: במזרקי מצדן, ז"א כמשליכי מצודות (במקרא מכמר).
בדרך שונה מכל אלה, אף בהבנת המלה מכמר, הלכו השבעים בתרגמם ὡς σευτλίον ἡμίεφτον כלומר כמו סלק (הירק, בלטינית beta) הצלוי למחצה, ועל תרגום זה מעיר הרונימוס למקום: LXX Syra lingua opinati sunt thoreth quae dicitur beta, כלומר: השבעים שערו תרד, שפרושו סלק בארמית—  ואכן אין ללמד מהערה זו, שכאלו היתה לפני השבעים במקור העברי גרסה אחרת כגון תיאה (כדעת מנדלקרן) או תרד (כדעת לֵו, Flora I 347), אלא שתרגמו σευτλίον, שפרושו בארמ' הוא תרד (כלו' סלק, ועי' מיד על הסור'), והשתמש הירונימוס במלה הארמ' השגורה בזמנו, הואיל ולא היתה מלה מקראית בעבר' ידועה לו ולמוריו היהודים. והאומר לעמד על דעת השבעים בתרגומם זה, עליו לצאת מן היונ' σευτλίον (אשר גם הירונימוס אך מבאר אותה), שאולי ביו' כבר נשתבשה, ולפי התאר הנוסף למלה, שפרושו חצי צלוי חצי מבֻשל , אולי הכונה לצורה קרובה אל σϰευαόν וכד' שפרושו תבשיל שהוכן—  ובמקרה זה הוא מבֻשל למחצה, נא. מה שיהיה מקור התרגום σευτλίον במק' תאו, ברור הוא—  ובזה כנראה אף צדקו—  כי בתרגמם מכמר מבֻשל למחצה, אפוי למחצה, הבינו מכמר כלשון כמירה, שריפה ובישול. ועֻבדה זו תתברר עוד יותר בהשוותנו את התרג' הסורי, שהלך בעקבות השבעים וז"ל: איך סלקא דכמיר, כמו סֶלק שנכמר (ואמנם לא בֻשל כל צרכו). ואם נשוה את הכתוב באיכה ט וכו' בנפשנו נביא לחמנו מפני חֶרֶב (צ"ל חֹרֶב) המדבר, עורנו כתנור נִכְמָרוּ, נבין, שאין פרוש הדמוי של הבנים השוכבים בראש כל חוצות "כתוא מכמר" אלא דמוי לכמירת עורם בשרפת השמש, בין שעלינו לגרס גם כאן בקרוב: כתנור כֹּמֵר או שנבין מלת תוא כלשון תאה במק' תוה, והכונה כאלו נכרים בהם תוי המכמר, של שרפת השמש, אשר בהשפעתו גם עורם כתנור נכמר.]