תּוֹרָנִי

°, שות"ז, — שענינו בתורה, וביחוד בתורה שבעל פה:  כי יציאת התורני מן התורה לא תגזור תמורת התורה ונפילתה בעדו אבל תגזור העונש עליו (אמו"ר לראב"ד ב ה ב).  ששלמה המלך עליו השלום נשלם בחמשת מיני הידיעות האלה טבעיות למודיות אלהיות מדותיות תורניות (ר"י אברבנאל, מ"א ג, חכמת שלמה, שער ב).  והדעת הזה הוא מכחיש עדות התורה וכו' והוא סותר לסברא הישרה והשרשים התורניים האמיתיים (הוא, מפעלות ה' י ח)שהתורני יאמר שתנועות הגלגלים ועניני הכוכבים מורים בהכרח שהם נעשו בבינה (הוא, שמים חדשים א).  אמנם קצרתי אני הדברים לפי שיש במקצתן ענינים נראו למתחילים בעיון כזרים וכנוטים מדרך האמונה התורנית אבן לטיף, שער השמים כח.  השורש הששי הסיפורים התורניים או הנביאיים (זכות אדם, יין לבנון, 12).  ובדבר מה שבקש וכו' להודיעו איזה דבר חידוש תורני וכו' הלואי שיהיה אצלי ואמסור לידו כמה מאות קונטרסים תורניים בש"ס ופוסקים (שו"ת חות יאיר יב).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים