פ"י, תַּרְתִּי, תַּרְתֶּם, תָּרוּ, תָּרִים, תָּתוּרוּ, יָתֻרוּ, תּוּר, — א) תָּר ארץ, הלך בה הנה והנה כדי לחקר אותה, abgehen, erkunden; passer dans, explorer; to walk to and fro, to explore: שלח לך אנשים וְיָתֻרוּ את ארץ כנען (במד' יג ב). אלה שמות האנשים אשר שלח משה לָתוּר את הארץ (שם שם יו). וישבו מִתּוּר הארץ (שם שם כה). ויציאו דבת הארץ אשר תָּרוּ אתה (שם שם לב). ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן הַתָּרִים (שם יד ו). במספר הימים אשר תַּרְתֶּם את הארץ וכו' (שם שם לד). ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תַּרְתִּי להם (יחזק' כ ו). — ותר מנוחה לפ': וארון ברית יי' נסע לפניהם וכו' לָתוּר להם מנוחה (במד' י לג). — ותר מקום לחנות שם: ההלך לפניכם בדרך לָתוּר לכם מקום לחנֹתכם (דבר' א לג)1. — ובמשמ' מפשטת, חקר ודרש בשכלו, forschen; explorer; to explore: ונתתי את לבי לדרוש וְלָתוּר בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים (קהל' א יג). תַּרְתִּי בלבי למשוך וכו'2 בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר אראה איזה טוב לבני האדם וכו' (שם ב ג). סבותי אני ולכי לדעת וְלָתוּר ובקש חכמה וחשבון (שם ז כה). — ותר אחרי לבבו, הלך אחריו, נפתח, נגרר אחרי יצרו, nachgehen; suivre; to follow: ולא תָּתוּרוּ אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זֹנים אחריהם (במד' יה לט). — ובתו"מ: מהו דרך האתרים, כי מת התייר הגדול3 שהיה תר להם את הדרך (ירוש' יומא א א). אמר הקב"ה חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל למה שאני תרתי אותה (מד"ר במד' כג). למחר בקש (החסיד) לצאת לפרנסתו, אמרו לו אתמול היית יושב ודורש וכו' ועכשיו אתה מבקש לצאת לתור פרנסתך (ילק"ש ויק' תקנד). — ועי' תָּר. — ובסהמ"א: שׂוּמָה (התבונה) בנפש מלהבת בגחלת תתור מחבא לב כנר (רסע"ג, ס' הגלוי, קמ"נ, קפא). ובטרם שאחקור מי הביאני הנה אתור זאת התעלומה במה אשיגנה (ראב"ע, ערוגת החכמה ופרדס המזמה, 56). ואני אתור המעשה והוא יורני על העושה (שם, 58). והאפיקורסים הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים שאמרנו וכו' (רמב"ם, עכו"ם ב ה). — ואמרו פיטנים ומשוררים: לאה ציר ופחד ותר מעת לעת ספור אחד (ר"א קליר, אבי כל חוזה, קרוב' פרש' החדש). לסוסתי תרתה מחנם תלוש תופפת חגג פעמים שלוש (רסע"ג, אזהרות, סדור, קפח). שובב הממרס דם לכפרה וכו' תר ויז למעלה אחת תחתית שבע ולא פיחת (משלם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, GJG, 130). תרו בני שחק עדי גֻנב להם יקר דרכו וגם חפרו (רמב"ע, ענק א, ברודי, שט). 

— הִפע', יָתֵר, וַיָּתִירוּ, — א) כמו קל: וַיָּתִירוּ4 בית יוסף בבית אל (שופ' א כג). — ב) אולי במשמ' גרם לזולתו לתור5: יָתֵר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם (משלי יב כו). 

— פִע' °תִּיֵּר, °תייר, — הורה את פ' בדרך, שמר על ההולך בדרך: שהרי נתביישתי מן המלך שלא רציתי לשאול לו רכב ופרשים כדי לתיירנו (רש"י, עזרא ח כב). אשר יעבירוני, ויתיירוני לשלום (הוא, נחמ' ב ז). ואתנה להם את אגרות המלך, למען יתיירוני לשלום (שם שם ט). ולא ישנו ממנהג החמרים, שאם נהגו לתייר לפי ממון או לפי נפשות עושין (הוא, ב"ק קטז:). בראש נתתי לתיירך ולהוליכך אל אחריתו בדרכי מות וכו' (ר"א מבלגנצי, יחזק' יו מג). כשמת (הצדיק) יוצא התנא כנגדו לקבלו בסבר פנים יפות וללכת עמו ולבקש מן המלאכים להקל עליו לתיירו בפני הקב"ה ולדבר עליו טובות (ספר חסידים, מק"נ תתרמט). שבזכותו (של אהרן) היה הענן המתייר אותם (פענח רזא עה"ת, אמשטרדם, חקת, נג.).

— פֻע', °מְתֻיָּר, °מתויר, — מלֻוה במשמר: ואז יגבר גדוד משוש, ונתפש גדוד יגון ולו יהיה מתויר (ר"י חריזי, תחכמוני ה, קמינקא, 58).