תּוֹשָׁב

1, ש"ז, סמ' תּוֹשַׁב, כנ' תּוֹשָׁבְךָ, מ"ר תּוֹשָׁבִים2, — לא-אזרח3, היושב ישיבת קבע בארץ או בעם Beisass; métèque; donizen: גר וְתֹושָׁב אנכי עמכם (בראש' כג ד). תּוֹשָׁב ושכיר לא יאכל בו (שמות יב מה). תּוֹשַׁב כהן ושכיר לא יאכל קדש (ויק' כב י). והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וכו' ולשכירך וּלְתוֹשָׁבְךָ הגרים עמך (שם כה ו). כי גרים וְתוֹשָׁבִים אתם עמדי (שם שם כג). והחזקת בו גר וְתוֹשָׁב וחי עמך (שם שם לה). כשכיר כְּתוֹשָׁב יהיה עמך (שם שם מ). מאת הגוים אשר סביבתכם מהם תקנו עבד ואמה וגם מבני הַתּוֹשָׁבִים הגרים עמכם מהם תקנו (שם שם מד-מה) וכי תשיג יד גר וְתוֹשָׁב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תּוֹשָׁב עמך או לעקר משפחת גר (שם שם מז). לבני ישראל ולגר וְלַתֹּושָׁב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט (במד' לה יה). כי גר אנכי עמך תֹּושָׁב ככל אבותי (תהל' לט יג). — ובתו"מ: משל למלך שהיה עובר וסיעה של נערים עומדים וקלל אחד מהן את המלך, נתמלא המלך עליהם חמה, בא תושב אחד שהיה ביניהם ונתן משטר4 אחד לאותו שקילל את המלך (מד"ר במד' כ). אע"פ שהן נעשין גרים ותושבים בבבל, אם לא תחנם הרי הן אבודין (תנחו' בהר א). — *גר תושב, במשמ' גר שקבל עליו שבע מצוות בני נח בלבד, ולא את כל מצוות התורה: אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם ולווין מהן ומלוין אותן ברבית וכן בגר תושב (ב"מ ה ו). גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין וכו' (שם ט יב). הכל גולים על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן חוץ מעל ידי גר תושב, וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב (מכות ב ג). הכל מטמאין בנגעים חוץ מן העכו"ם וגר תושב (נגע' ג א). נעמן גר תושב היה (גיט' נז:). — *ותושב, כמו תֹּותָב, במשמ' דבר תקוע וקבוע במקומו: כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה (ר' אבהו, ירוש' שבת ו ב). כל שהוא תושב נקרע בקיע (שם מו"ק א ו). — ות"נ *תֹּושֶבֶת5, אבן תֹּושֶׁבֶת, אבן תקועה וקבועה באדמה: אבנים תושבות ומחרישה מזיעתן וכו' הרי אלו יינטלו (תוספת' שביע' ג ד). — ובסהמ"א, ואמר המשורר: צביה אט עלי תושב ואל נא תרצחי הלך (רמב"ע, תרשיש ד, ברודי, שמה). — ונוהג היום במשמ' מי שיושב ישיבת קבע בעיר או במדינה בכלל, Einwohner; habitant; inhabitant, resident6.



1 [כנגד המלה בעבר' בא גם בארמ' שבתו"מ ובסור' תותבא, ג' תותבתא וכשם מפשט תותבותא, ומכאן גם בעבר' שבתו"מ תּוֹתָב (עי' שם), ועי' גם *תּוֹשָבוּת, הערה. והואיל ואין עוד כמשקל זה בצורת זכר בלשון המקרא (שכנגדו בנ' תּוֹלָדָה, תּוֹכָחָה וכד') אם לא שנראה תחמס כנגזר מן חמס וכד', קרוב הוא להניח כי בא מֻנח זה לעבר' מבת לשון קרובה, אולי כדגמ' תַמְכַּרְ, סוחר באשור', כמלה שמקורה כנראה בשמית מערבית. עקר פרוש המלה הוא לפי גזירתה: זה שהתישב בעם או בארץ, ואמנם יתכן שאין המֻשג שלם אלא בזוג המלים גר ותושב, גר שהתישב, כדגמת משא ומתן, מקח וממכר וכד', ושאין תושב לבד אלא קצור מן הצרוף המלא. השבעים מתרגמים גר ותושב: πάϱοιϰος παϱεπίδημος ϰα, וולג':advena et peregrinus, וחז"ל בקשו הבדל במֻשגים, באמרם (מד"ר בראש' נח): גר דייר, תושב מארי ביתא ע"כ, ואין לקבל דיוקים אלו. ושים לב לכך, כי השמרוני גורס גם במק' (עד מה אשור) תִּשְׁבֶּךָּ (במד' כד כב) כאלו: תֹּשָׁבְךָ, ואינו מסתבר. וע' בדברי העורך,הלשון והספר ב 413.]

2 [אין תֹּשָׁבֵי (בלי ו) במ"א יז א (ויאמר אליהו התשבי מִתֹּשָבֵי גלעד) עדות לצורת השם במ"ר סמ', כי, כפי שראה גם רש"י, הכונה: מארץ (ס"א שם העיר) ששמה תושב (י) ע"כ. ואמנם כדעת כל החדשים עדיף לנקד מִתִּשְׁבֵּי (היא תִּשְׁבֶּה) גלעד.]

3 [כמבאר בערך אזרח, הוא הטהור בגזעו, בן העם השולט.]

4 [צ"ל: מסטר.]

5 [עי' גם ערך °תֹּושֶבֶת.]

6 [שמוש זה יסודו בעיקר בלשון הכתוב במ"א יז א, אך ע' בהערה על כתוב זה לעיל.]