1, ש"ז, סמ' תּוֹשַׁב, כנ' תּוֹשָׁבְךָ, מ"ר תּוֹשָׁבִים2, — לא-אזרח3, היושב ישיבת קבע בארץ או בעם Beisass; métèque; donizen: גר וְתֹושָׁב אנכי עמכם (בראש' כג ד). תּוֹשָׁב ושכיר לא יאכל בו (שמות יב מה). תּוֹשַׁב כהן ושכיר לא יאכל קדש (ויק' כב י). והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וכו' ולשכירך וּלְתוֹשָׁבְךָ הגרים עמך (שם כה ו). כי גרים וְתוֹשָׁבִים אתם עמדי (שם שם כג). והחזקת בו גר וְתוֹשָׁב וחי עמך (שם שם לה). כשכיר כְּתוֹשָׁב יהיה עמך (שם שם מ). מאת הגוים אשר סביבתכם מהם תקנו עבד ואמה וגם מבני הַתּוֹשָׁבִים הגרים עמכם מהם תקנו (שם שם מד-מה) וכי תשיג יד גר וְתוֹשָׁב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תּוֹשָׁב עמך או לעקר משפחת גר (שם שם מז). לבני ישראל ולגר וְלַתֹּושָׁב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט (במד' לה יה). כי גר אנכי עמך תֹּושָׁב ככל אבותי (תהל' לט יג). — ובתו"מ: משל למלך שהיה עובר וסיעה של נערים עומדים וקלל אחד מהן את המלך, נתמלא המלך עליהם חמה, בא תושב אחד שהיה ביניהם ונתן משטר4 אחד לאותו שקילל את המלך (מד"ר במד' כ). אע"פ שהן נעשין גרים ותושבים בבבל, אם לא תחנם הרי הן אבודין (תנחו' בהר א). — *גר תושב, במשמ' גר שקבל עליו שבע מצוות בני נח בלבד, ולא את כל מצוות התורה: אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם ולווין מהן ומלוין אותן ברבית וכן בגר תושב (ב"מ ה ו). גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין וכו' (שם ט יב). הכל גולים על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן חוץ מעל ידי גר תושב, וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב (מכות ב ג). הכל מטמאין בנגעים חוץ מן העכו"ם וגר תושב (נגע' ג א). נעמן גר תושב היה (גיט' נז:). — *ותושב, כמו תֹּותָב, במשמ' דבר תקוע וקבוע במקומו: כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה (ר' אבהו, ירוש' שבת ו ב). כל שהוא תושב נקרע בקיע (שם מו"ק א ו). — ות"נ *תֹּושֶבֶת5, אבן תֹּושֶׁבֶת, אבן תקועה וקבועה באדמה: אבנים תושבות ומחרישה מזיעתן וכו' הרי אלו יינטלו (תוספת' שביע' ג ד). — ובסהמ"א, ואמר המשורר: צביה אט עלי תושב ואל נא תרצחי הלך (רמב"ע, תרשיש ד, ברודי, שמה). — ונוהג היום במשמ' מי שיושב ישיבת קבע בעיר או במדינה בכלל, Einwohner; habitant; inhabitant, resident6.