*, פ"ע, — התנפח, צבה, בפרט תפח הבצק בתהליך החמצתו וכד', aufschwellen; (s')enfler; to swell up: זה הכלל תפח (הבצק) תלטוש בצונן (פסח' ג ד).  מקוה שמימיו מרודדין וכו' כדי שיתפחו המים (מקו' ז ז)1.  נותן עליו מים (על הזבל) כדי שיסרח ועודרין אותו כדי שיתפח (תוספת' שבי' ב יד).. איש פלוני וכו' נשכו נחש והרי הוא מת הלכו ומצאו שתפחו פניו (שם יבמ' יד ז). ועתה נפשינו יבשה אין כל, אמרו עתיד לתפח בתוך כריסינו להרגנו (ספרי בהעלותך פח, מא"ש, כד.).  דרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח (ירוש' תרומ' ב ד). רטייה שתפחה מחזירין אותה בשבת וכו' והיא שתפחה כנגד המכה (ירוש' ערוב' י י). הוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה ונמלך עליה לאכילה (שבת צא.). שתי ככרות הנדבקות בתנור ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו (סוטה מח:).  לקח העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים ויש אומרים אף בצק שבידי אשה תפח2 (ב"מ נט:). — ובסהמ"א: מי שתפח בשר בגבו ונעשה כחטוטרת אע"פ שלא זזה חוליא ממקומה הרי זה מום (רמב"ם, ביאת המקדש ח י). 

— ובינ' פָּעוּ', *תָּפוּחַ, — במשמ' שתפח:  נוד תפוח כר מלא תבן וכו' אין מביאות את הטומאה (תוספת' אהל' יב ב). פעמים שהשאור יפה והוא תפוח וכו' את רואה את התפוח כילו צמק ונראית חסירה (ירוש' תרומ' ב ד). אי זו היא שיליה שאמרו כל שהיא דומה לחוט ערב וראשה תפוח כתורמוס, רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא דומה לדקין של תרנגולין וראשה תפוח כקרקבן וחללה כחצוצרת (שם נדה ג ד). ג' מיני הדרוקן הן של עבירה עבה ושל רעב תפוח ושל כשפים דק (שבת לג.) אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוק (סוכה לו.). מקום תפוח יש למעלה מאותו מקום כיון שמגדלת מתמעך והולך (ר' הונא, נדה מז:).  מעשה בר"ש בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים ואומר גידופין לפני הקב"ה (אדר"נ מא). — *ובשר תפוח, במשמ' מקֻלקל: מטלטלין את העצמות מפני שהוא מאכל לכלבים, בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה (שבת קכח. -:). —  *ותפוחי רעב, כמו נפוחי רעב:  אליהו הצדיק היה מחזיר על תפוחי רעב שבירושלים פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה (סנה' סג:). —  ובסהמ"א:  תפוחי רעב היו ומוציאים יראתם מחיקם ומנשקים אותם וכריסו נבקעת ונופל עליה (רש"י, ויק' כו ל). שצוה להשליכם במים ותדע שהרי העיסה תפוחה מהן (מרדכי, פסח' תקפט). — ואמר הפיטן: פעל בם תפוח שכר לא קפוח (אור ישע, יוצר א פסח). ועי' °תְּפִיחָה.

— נִפע', נִתפע', *נתפח, —  כמו קל:  הניחן בגשמים ונתפחו טמאין (טהר' ג ד). בשר העגל שנתפח ובשר זקנה שנתמעט (עקצ' ב ח). — ובסהמ"א:  חזרו ונתפחו (תבואה וכד') מלחלוחית הגשם והקור (רש"י, ב"מ מ., ד"ה והחזיר לו בימות הגשמים). הריאה שנמצא בה מקום אטום כל שהוא שאין הרוח נכנסת בו ואינו נתפח הרי זו כנקובה וטרפה (רמב"ם, שחיטה ז ו). — ואמר הפיטן:  אם תחויבנה בנות אל חיק אמותם נתפחים אללי לי (ר"א קליר, אם תאכלנה, קינ').