תָּפֵחַ
* 1, תוש"ז, — (דבר) תפוח, שתפח: דרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח (ירוש' תרומ' ב ד)2.
1 [כך נראה לנקד, ולא תֶּפַח כש"ע, וכן בהמשך: הַצִּמֵק.]
2 [במשנה נגע' יב ה בא, על יד הגרסה: על מה חסה התורה, על כלי חרסו ועל פכו ועל טפיו (עי' טפי), כנ"א: תפיו, ואין לראות בזה אלא ט"ס ולא מלה קימת בלשון.]