°, ש"נ, — שה"פ מן תָּפַח1: בימות החמה הקרקע מתבקע ומתרווח בתפיחה בימות הגשמים מתדבקים הרגבים ומתקווץ (ערוך, ערך מד). כשממלאין כד חיטין או שעורין בימות הגורן וגפין את הכד יפקע בימות הגשמים מחמת תפיחת התבואה (רש"י, ב"מ מ., ד"ה לפקע כדא).
— °ובמשמ' בשר הגוף שתפח, כמו מֻרסה: ההפרש בין התפיחה והמורסות הרבות שהתפיחה כשתעסה עליה בידך לא תשפל וכו' (פרקי משה כג). אמנם המורסות הרוחיות הם ג"כ מתחלקות אל שני מינים אחד מהם התפיחה והאחר הנפיחה וההבדל בין התפיחה והנפיחה מב' מינים אחד מהם הממשות והשני ההתערבות וביאור זה כי הרוח אשר בתפיחה מתעכב בעצם האבר והנפיחה מקובצת ונמתחת בלתי מתעכבת באבר ושהתפיחה היא רכה אצל החוש והנפיחה תקומם הדחייה התקוממות רב או מעט (קאנון א ב למוד א פרק ה).
1 [הנאמר בשבת יב:: כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה (בכ"י מינכן: בתפיחא), בארמ' הוא ולא בעבר'.]