ז׳קלין כהנוב, סופרת ומסאית, נולדה בקהיר בכ״ו באייר תרע״ז, 18 במאי 1917 כז׳קלין לבית שוחט, בת למשפחה יהודית עשירה ממוצא עיראקי ותוניסאי. צמחה במרקם החברתי הקוסמופוליטי שאפיין אז את מצרים הקולוניאלית. היהודים בחברה זו מצאו את עצמם במעמד ביניים, בין ילידי הארץ המוסלמים לבין כובשיה האירופים, ובעיקרו של דבר אימצו את מנהגי האירופים. חונכה בידי אומנות שדיברו אנגלית וצרפתית ודיברה עם המשרתות בערבית, שמעולם לא למדה באופן מסודר ומעמיק. למרות זאת, פיתחה רגישות ואהדה לעם המצרי וראתה עצמה חלק אינטגרלי ממנו.
בסוף שנות השלושים, בהיותה בת עשרים וארבע, נישאה לאיזי מרגוליס, סטודנט לרפואה, והשניים הפליגו ממצרים לשיקגו, ארצות הברית. נישואיהם עלו על שרטון, הם התגרשו, והיא עברה לניו־יורק, שם החלה ללמוד ספרות ועיתונאות באוניברסיטת קולומביה. בזיכרונותיה היא מספרת על השינוי הדרמטי שחל ביחס להשכלת נשים בקרב האריסטוקרטיה בין בני דורה לבין אלה של אחותה, הצעירה ממנה בשנים ספורות. כאשר ביקשה ללמוד באוניברסיטה לפני כן, נמנע ממנה הדבר בטענה כי אין זה מקובל. היא כותבת כי אמה טענה כי אם תלמד באוניברסיטה לא תוכל למצוא לה חתן ראוי.
כהנוב פיתחה אופק אינטלקטואלי רחב, קראה בכמה שפות והרבתה לכתוב רשימות
עיתונאיות וגם ספרות יפה. היא זכתה בשני פרסים ספרותיים: פרס ירחון הספרות
״אטלנטיק״ על הסיפור ״וכזאת רחל״ (1946) ופרס יוטון מאפלין על רומן החניכה
״סולם יעקב״ (1951).
בעת שהותה בניו יורק הכירה את האנתרופולוג קלוד לוי־שטראוס, והקשר הרומנטי
ביניהם הותיר בה משקע שליווה אותה כל חייה, אף שב־1951 התחתנה עם מהנדס־קול
בשם שורה כהנוב, ועמו אף הגיעה לישראל. אחרי מלחמת העולם השנייה שבה למצרים
(1946), אך כעבור שלוש שנים נסעה עם אחותה לפריז, ונסיעה זו איפשרה לה
להכיר מקרוב את המאבקים האנטי־קולוניאליים ואת הגותו של פרנץ פאנון, מצד
אחד, ואת ראשית הגותו של הפילוסוף היהודי־צרפתי עמנואל לוינס, מצד שני.
שהותה בפריז זימנה לה גם היכרות עם תרבות אפריקה, שהביאה אותה בהמשך לעריכת
האנתולוגיה ״סיפורים אפריקאיים בני זמננו״ (עם הספר, 1963).
ב־1954 עלתה לישראל, שהתה שנתיים במרכז קליטה בבאר שבע, ואחר כך עברה להתגורר בבת ים וייסדה בביתה סלון תרבותי שהיווה אבן שואבת לאינטלקטואלים ולאנשי בוהמה. אנשי כתב העת ״קשת״ היו בני בית בביתה.
אף שכתבה במקור בצרפתית ובאנגלית, פירסמה מסות בעיתונים שונים בישראל, כמו ״מאזניים״, ״במחנה״, ״דבר״, ״אמות״ ו״עתון 77״. התבוננותה במדינה הצעירה היתה חריפה ומקורית. היא עמדה על הקרתנות ועל הסגירות של ישראל אז, על הערצת רוסיה ועל הזלזול במורשת המזרח. היא היתה קשורה בעיקר לכתב העת ״קשת״, שעורכו אהרן אמיר תירגם את מאמריה מאנגלית ואף ערך את ״ממזרח שמש״, קובץ מסותיה הראשון, שראה אור רק ב־1978, סמוך להסכם השלום עם מצרים. יש הטוענים כי קשריה עם אמיר וההשקפה ה״כנענית״ שהשפיעה עליה, העניקו למסותיה גוון ״כנעני״, בעוד שהשקפת עולמה האמיתית היתה רחוקה מאוד מה״כנעניות״.
כהנוב פיתחה את השקפת העולם המכונה ״לבנטינית״, תוך שהיא מנכסת מחדש את המושג, שהיה אז טעון בקונוטציות שליליות, ומטעינה אותו בהקשר אסוציאטיבי חיובי. היא ראתה בלבנטיניות סינתזה של דעות והשקפות עולם, הנובעות מן החיים של עמים שונים בצוותא לאורך מאות שנים. חגיגת המגוון הים־תיכוני והעלאה על נס של הסובלנות, תוך הבנת מניעיו, רגשותיו ותפישותיו של הצד האחר, היו אבני פינה בהשקפתה. מסותיה כתובות בנימה אישית, משלבות הסתכלות פנימית עמוקה, יכולת ניתוח סוציולוגית, ידע כללי רחב ומעמיק והבנת תהליכים שהיו נעלמים מרוב בני דורה. כך, למשל, מתוך היכרותה האינטימית עם האסלאם תפשה את גודל השבר שחוללה הקמת מדינת ישראל בעולם הערבי, וקראה ליצירת פרדיגמה מחשבתית שתתמודד עם מיקומה הגיאופוליטי של ישראל ולא תסתפק בנשיאת עיניים כלות למערב. כתיאורטיקנית חריפה וכמי שהציגה שילוב הרמוני ומכבד של תרבות מזרחית ואירופית, הקדימה כהנוב במסותיה בעשרות שנים את הזרם העכשווי המכונה ״רב־תרבותיות״ או ״מזרחיות״. זרם זה, שזוכה כיום להתעניינות רבה, גרם גם לעניין מחודש בכהנוב ובכתביה.
כיום חוקר את מורשתה פרופ׳ דוד אוחנה, והוא ערך את ספרה ״בין שני עולמות, מסות ופרקי התבוננות״ (2005). הסופרת רונית מטלון שילבה בספרה ״זה עם הפנים אלינו״ (1998) קטעים שלמים ממסותיה, והיא רואה בה דמות נערצת. היו גם מי שמתחו ביקורת על תפישתה. למשל, החוקרת דולי בן־חביב רואה בהשקפותיה הפמיניסטיות של כהנוב אימוץ של תפישות מערביות והחלתן על המזרח ללא מתן תשומת לב מספקת לשוני התרבותי.
כהנוב נפטרה בטרם עת בג׳ בחשון תש״ם, 24 באוקטובר 1979 ובייסורים קשים ממחלת הסרטן. על חייה באותה תקופה קשה, שבה לא רצתה לראות איש, אף לא את אמה, כתבה במסה ״יומן מחלה״ שפורסמה בירחון ״את״ (מארס–אפריל, 1977). חומרים רבים מפרי עטה של כהנוב עדיין לא תורגמו לעברית. ארכיון כתביה, הכולל מכתבים, סיפורים קצרים שטרם תורגמו לעברית ומסמכים, ניתן למשמרת על ידי חברתה הקרובה החיה בישראל, אווה ויינטרופ, לידי החוקרת הפמיניסטית המזרחית ד״ר הנרייט דהאן כלב, המרצה בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן־גוריון בנגב.
בשנת 2014 תורגם לראשונה לעברית הרומן ״סולם יעקב״. ב־2019 הועלתה במוזיאון ארץ ישראל התערוכה ״ז׳קלין כהנוב: הלבנט כמשל״, שעוסקת בחייה וביצירתה.
נכתב על־ידי קציעה עלון עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, גרנות,
ויקיפדיה]
- Jacob's ladder (London : Harvill Press, 1951)
- ממזרח שמש (תל־אביב : יריב : הדר, תשל״ח 1978) <הקדמה – אהרן אמיר>
- בין שני עולמות (ירושלים : כתר, 2005) <עריכה דוד אוחנה>
- Mongrels or Marvels: the Levantine writings of Jacqueline Shohet Kahanoff (Stanford, California : Stanford University Press, 2011) <edited by Deborah Starr and Sasson Somekh>
- בלבנט נולדנו כולנו : מסות וסיפורים (ירושלים : כרמל, תשפ״ב 2022) <עריכה דוד אוחנה>
יצירות שנערכו
- סיפורים אפריקאיים בני זמננו (תל־אביב : עם הספר, 1963)
ספרים
- ליאת ארלט סידס, עלון, קציעה, הביאו את השמש: מבטים לבנטיניים, תל־אביב : הוצאת גמא, יוני 2024
- , ז׳קלין כהנוב: הלבנט כמשל, תל־אביב : מוז"א – מוזיאון ארץ־ישראל, תשע"ט 2019 (קטלוג לתערוכה – האוצרת: שרה טוראל)
- דוד אוחנה, הלבנטינית: ז׳קלין כהנוב : ביוגרפיה אינטלקטואלית, ירושלים : כרמל, תשפ"ב 2022
- אבירמה גולן, ז׳קלין כהנוב, יפו : צלטנר בית מלאכה לספרי ילדים, 2019 (איורים – רוני פחימה)
- טלי שיף, בין מינוריות למז׳וריות : ז׳קלין כהנוב ופרויקט ה"ישראליזציה" של הלבנטיניות, תל־אביב, 2009 (עבודת גמר (מ"א)–אוניברסיטת תל־אביב, 2009)
- Ohana, David, Jacqueline Kahanoff : a Levantine woman, Bloomington, Indiana : Indiana University Press, 2023
מאמרים
- דוד אוחנה, ז׳קלין כהנוב – מבשרת התרבות הים תיכונית בישראל., עיונים בתקומת ישראל, כרך 13 (תשס"ג 2003), עמ' 29–55
- דוד אוחנה, ז׳קלין כהנוב: דיוקן ים תיכוני עם גברת., הארץ, תרבות וספרות, ט"ז בחשוון תשס"ו, 18 בנובמבר 2005, עמ' ה 1 (כולל מבחר של קטעי מסות פרי עטה שהתפרסמו בעיתונים ולא כונסו עד כה – עמ׳ ה 1–ה 2, ה 4)
- דוד אוחנה, ׳היכן אוכל להרגיש כי בביתי אני?׳ : ז׳קלין כהנוב ו׳הספרות הלימינלית׳., בתוך: עתות של שינוי : ספרותיות יהודיות בתקופה המודרנית : קובץ מאמרים לכבודו של דן מירון / עורכים, גידי נבו, מיכל ארבל, מיכאל גלוזמן (שדה בוקר : מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשס"ח 2008), עמ' 235–257
- דוד אוחנה, מה גדולה היתה אמריקה, חדגונית ומכוערת., הארץ, תרבות וספרות, ט׳ בתשרי תש"ף, 8 באוקטובר 2019, עמ' 2 (על תקופת שהייתה של ז׳קלין כהנוב בניו־יורק)
- דוד אוחנה, ליאת ארלט סידס, עלון, קציעה, הלבנטיניות: אידאה, היסטוריה, מרחב., בתוך: הביאו את השמש: מבטים לבנטיניים (תל־אביב : הוצאת גמא, יוני 2024), עמ' 121–141
- אורן, יוסף, "אנחנו בני המזרח!", דימוי, חוב׳ 11 (1996), עמ' 32–41
- דולי בן־חביב, חצאיות הנשים התקצרו : הערות על זהות נשית לבנטינית אצל ז׳קלין כהנוב., תיאוריה וביקורת, חוב׳ 5 (1994), עמ' 159–164 (נוסח באנגלית – ראה להלן)
- ברצקי, נורית, הגברת הראשונה של הים תיכוניות., מעריב, סופשבוע, 15 במארס 1996, עמ' 56–57, 89
- גוברין, נורית, מצרים בספרות העברית של הדורות האחרונים., דפים למחקר בספרות, כרך ב (1985), עמ' 257–280
- גלוזמן, מיכאל, "להישרט על ידי החומר, לא להתרפק עליו" : ראיון עם רונית מטלון., מכאן, כרך ב (2001), עמ' 228–248
- מטלון, רונית, תלושה מהמזרח., הארץ, מוסף, 1 באוגוסט 1986, עמ' 14–15, 24
- מטלון, רונית, הלשון והבית : דברים בכינוס על ספרות והגירה., מקרוב, כרך ב (1998), עמ' 169–171
- נעמה מישר, על חורשת הדקלים בספרות המזרחית., עתון 77, גל׳ 309–310 (ניסן–אייר תשס"ו, אפריל–מאי 2006), עמ' 40–41 (חורשת התמרים ביצירות של סמי מיכאל ("סופה בין הדקלים"), שמעון בלס ("תל־אביב מזרח") וסיפורה של ז׳קלין כהנוב "אלכסנדריה")
- סומך, ששון, על "אלכסנדריה"., מקרוב, כרך ב (1998), עמ' 25–26
- אילנה רוזן, בין שתי גברות : קריאה ספרותית־תרבותית ביצירת שתי יוצרות יוצאות מצרים, ז׳קלין כהנוב ורחל מכבי, על ביקוריהן בארץ ישראל המנדטורית., בתוך: פולקלור ואידיאולוגיה : קובץ מחקרים המוגש לפרופ׳ עליזה שנהר / עורכת חיה בר־יצחק (חיפה : ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה : פרדס הוצאה לאור, תשע"ד 2014), עמ' 229–254
- ציפר, בני, מי שגילה את כהנוב., הארץ, תרבות וספרות, ל׳ באדר א׳ תשס"ח, 7 במארס 2008, עמ' 1 (על אהרן אמיר)
- Ammiel Alcalay, Jacqueline Shohet Kahanoff., in: Keys to the Garden : new Israeli writing / edited by Ammiel Alcalay (San Francisco : City Lights Books, 1996), עמ' 18–39 (includes excerpts from Kahanoff׳s prose, translated into English by Hannah Schalit)
- Daniel Behar, Jacqueline Kahanoff on the Margins of A Thousand and One Nights, In: The Thousand and One Nights : Sources and Transformations in Literature, Art, and Science / edited by Ibrahim Akel, and William Granara (Leiden ; Boston : Brill, 2020), עמ' 270–279
- Doli Benhabib, Women׳s skirts are shorter now: levantine, female identity as elitist disguise in Jacqueline Kahanov׳s writings., Women׳s Studies International Forum, Volume 20, issue 5–6 (September 12, 1997), עמ' 689–696
- Gil Z. Hochberg, "Permanent Immigration": Jacqueline Kahanoff, Ronit Matalon, and the Impetus of Levantinism., Boundry 2, vol. 31, no. 2 (Summer 2004), עמ' 219–243
- Daniel Monterescu, Beyond the sea of formlessness : Jacqueline Kahanoff and the Levantine generation., Journal of Levantine Studies, vol. 1 (2011), עמ' 23–40
- David Ohana, The Mediterranean option in Israel : an introduction to the thought of Jacqueline Kahanoff, Mediterranean Historical Review, vol. 21,no. 2 (2006), עמ' 239–263
על ״ממזרח שמש״
- בצלאל, יצחק, לוואנטיניות כקסם וכבעיה : על קובץ מסותיה של ז׳קלין כהנוב., ידיעות אחרונות – תרבות, ספרות, אמנות, י"ז באדר א׳ תשל"ח, 24 בפברואר 1978, עמ' 2, 8
- יאהירה גנוסר, עוצמת הכפילות., עתון 77, גל׳ 8–9 (ניסן–סיון תשל"ח, מאי–יוני 1978), עמ' 14
- , ממכבש הדפוס: זכרונות ממצרים., ידיעות אחרונות – תרבות, ספרות, אמנות, ג׳ באדר א׳ תשל"ח, 10 בפברואר 1978, עמ' 4
על ״בין שני עולמות״
- גלסנר, אריק, כהנוב ונביא., מקור ראשון, שבת, ג׳ באדר תשס"ו, 3 במארס 2006, עמ' 18
- גיל הראבן, חלון לים התיכון., ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – ספרות, כ"ב בכסלו תשס"ו, 23 בדצמבר 2005, עמ' 29
- סומך, ששון, לכתוב כתיבה מודרנית., הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 678 (כ"ד בשבט תשס"ו, 22 בפברואר 2006), עמ' 4
- , הקשת האמיתית., מקור ראשון, השבועון, ט"ו בכסלו תשס"ו, 16 בדצמבר 2005, עמ' 12–13
- ענת שרון־בלייס, "היא נתנה קול"., הכיוון מזרח, חוב׳׳ 11 (חורף תשס"ו 2006), עמ' 9–11 (דברים מתוך תכנית הרדיו "היא נתנה לי קול" ששודרה ב־7 בינואר 2006 במסגרת מילים המנסות לגעת, רשת א׳ קול ישראל)
- ענת שרון־בלייס, "היא נתנת קול" – בין שני עולמות – הסופרת ז׳קלין כהנוב., תכנית רדיו, 7 בינואר 2006 (דיוקנה של הסופרת והמסאית ז׳קלין כהנוב נפרש בספר החדש "בין שני עולמות". הספר מכיל רשימות, סיפורים קצרים וזכרונות, שלל התבוננויות מיוחדות של מי שנולדה וגדלה במצרים הקולוניאלית, רבת הלאומים והתרבויות. הצרפתית והאנגלית היו בבית, הערבית בחוץ, ברחובות, פוליפוניה ססגונית אבל לגמרי לא פשוטה. בשנות החמישים הגיעה כהנוב לארץ ונתנה ביטוי עז וייחודי בכתיבתה להוויה הלבנטינית, לחוטים שמשכה מארץ הולדתה אל מדינת ישראל, אותם חוטים שקיימו את ריבוי הזהויות, התנועה בין הזהויות, בדיוק כפי שזכתה לחיות אותן, אותה תנועה שבעצם נכונה לכולנו, אבל אז באותן שנים רק מעטים רצו לשמוע, לראות את מה שראתה ז׳קלין כהנוב. בתכנית הרדיו משולבות שתי התבונניות בז׳קלין כהנוב. האחת של הסופרת רונית מטלון, שכתיבתה של כהנוב היוותה עבורה מודל חניכה נשי וספרותי. השנייה של ההיסטוריון, פרופ׳ דוד אוחנה, שערך את הספר וכתב לו את פתח הדבר "דיוקן ים תיכוני עם גברת".)
על ״Mongrels or Marvels: the Levantine writings of Jacqueline Shohet Kahanoff״
- דבורה סטאר, סומך, ששון, הרהורים על לבנטיניות., בתוך: הביאו את השמש: מבטים לבנטיניים / עורכות – ליאת ארלט סידס, קציעה עלון (תל־אביב : הוצאת גמא, יוני 2024), עמ' 112–120 (תרגום מאנגלית בידי ויקטור לוי. פורסם במקור כמבוא לספר Mongrels or Marvels: the Levantine writings of Jacqueline Shohet Kahanoff)
- שביט, זהר, פניה של הלבנטיניות., הארץ, תרבות וספרות, י"ד בתשרי תשע"ב, 12 באוקטובר 2011, עמ' 4
- Yael Halevi-Wise, "Mongrels or Marvels"., Sephardic horizons <online>, vol. 2, issue 1 (Winter 2012)
- Marinos Pourgouris, Mongrels or Marvels., Journal of Levantine studies, vol. 2, no. 2 (Winter 2012), עמ' 203–207