לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

רונית מטלון, סופרת ומסאית, נולדה בי״ז באייר תשי״ט, 25 במאי 1959 בגני תקווה להורים שעלו ארצה ממצרים ב־1949. את השכלתה התיכונית רכשה בתיכון ברנר בפתח תקווה. מ־1980 למדה ספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב. עבדה כתחקירנית בטלוויזיה הישראלית (1985) וכעיתונאית במוסף הארץ (1985–1990), לימדה ב׳קמרה אובסקורה׳ (1993–1997), ומ־2001 ועד למותה כיהנה כמרצה ופרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית של אוניברסיטת חיפה.

יצירתה כוללת סיפורים קצרים, נובלות, רומנים ומסות. סיפורה הראשון, ״הנסיעה לראש פינה״, פורסם בכתב העת סימן קריאה (פברואר 1981). בשנות השמונים של המאה העשרים המשיכה לפרסם את סיפוריה בסימן קריאה, וב־1989 יצא לאור סיפור שמתחיל בלוויה של נחש, רומן לבני הנעורים (דביר, 1989) שעובד לסרט קולנוע.

קובץ סיפוריה הראשון, זרים בבית (1992), מתאר את עולמם של אנשים המצויים בשוליים, על העזובה, הכאב האילם והפגיעוּת שלהם, מתוך מבט מפוכח ומדויק. חומרת ההתנסחות וההסתכלות הדקדקנית שלה הצטיירו כאנטיתזה ל״צבעוניות״ הפולקלוריסטית, לפאתוס ולגודש הרגשני המאפיינים לא אחת סופרים הכותבים על הוויית החיים המזרחית. בקובץ זה חושפת מטלון את השניות הגלומה בסטריאוטיפים באמצעות הזרתם של אירועים שגרתיים, מרחבים קונקרטיים ודמויות הנתפשות כ״מייצגות״ לכאורה. זרים בבית מציג שורה של סיפורי חניכה, שבמרכזם עומדות דמויות המבקשות למצוא את עצמיותן ולבנות את זהותן. הן אינן טיפולוגיות, אלא מעוצבות מתוך חתירה לאינדיווידואציה קיצונית.

הרומן הראשון שלה, זה עם הפנים אלינו (1995), הוא רומן חניכה המגולל את קורותיה של משפחה יהודית־מצרית באמצעות ביקורה של הגיבורה, אסתר, צעירה צברית בת שבע־עשרה, בקמרון הפוסט־קולוניאלית. אסתר נשלחת אל דודיה ומוחזקת בניגוד לרצונה, במטרה להחזירה אל התלם. במשך חודשים היא נחשפת למתחים, לסתירות, להשחתה ולבלבול שבהוויית החיים האפריקנית החנוקה: יחסי שחורים ולבנים, אדונים ומשרתים, יהודים ושאינם יהודים, ליברלים ושמרנים, גברים ונשים. במהלך הביקור עולה ומהדהד הסיפור המשפחתי, המתפרש על פני שלוש ארצות – מצרים, קמרון וישראל. המרחבים השונים מלמדים גם על אפשרויות קיומיות שונות ומעמתים בין ״האדם הציוני״ לבין האדם שהוא ״אזרח העולם״. נחשף כאן יחסה הפטרנליסטי של הציונות לאריסטוקרטיה הלבנטינית מארצות האסלאם בארץ ישראל, ואולם התיאור נעדר נימה קורבנית. ייחודו המבני של הרומן נעוץ בשבירה הז׳אנרית שמבצעת מטלון: כל פרק נולד מתוך תצלום שהוצא מאלבום התמונות המשפחתי. התצלומים מחברים בין הכתיבה הספרותית למדיום הוויזואלי ובין ממשות לבדיון. בתוך יריעת הרומן משולבים שני פרקים מתוך ממזרח שמש, ספרה של ז׳קלין כהנוב, סופרת ילידת מצרים שעלתה לישראל ומטלון רואה בה אם ספרותית. הכתיבה ברומן שקולה, מאופקת, מדודה וחותרת לדיוק, והוא הציב את המחברת בשורה הראשונה של כותבי הפרוזה הישראלית ואף נבחר, לאחר שתורגם לאנגלית ופורסם בארצות הברית, לאחד מעשרת הספרים הטובים של 1998 על ידי מוסף הספרים של ניו יורק טיימס.
ב־2000 פירסמה מטלון את שרה, שרה, רומן פוליטי המתאר רעוּת אינטימית בין שתי נשים: שרה, צלמת פעילת שמאל, נשואה ואם לבן, המנהלת רומן עם מרוואן, סטודנט ערבי; ועפרה, בת למשפחת עולים מזרחית שגודלה על ידי אם חד־הורית, המתבוננת, מוסרת ומפרשת את הפרטים לקוראים. לרומן שתי עלילות, פריזאית וישראלית, כאשר הראשונה מייצגת את המישור הפרטי האישי, ואילו השנייה את המישור הפוליטי. העלילה הפריזאית מספרת את סיפור משפחתה של עפרה, ואילו העלילה הישראלית מספרת את הסיפור הישראלי הפוליטי מהאינתיפאדה הראשונה עד לרצח רבין, ואת סיפור חברותן של שתי הנשים ההופך למשולש, לאחר נישואיה של שרה לאודי. תפישת הזהות ברומן היא של זהות גמישה, בלתי יציבה, נעה ומתחברת עם זהויות אחרות, ובעיקר – זקוקה לכינון חוזר ונשנה, למאמץ בלתי נלאה ולהגדרה מחודשת. מתוך שתי העלילות, הנשזרות זו בזו, מוצגות באופן חריף וביקורתי האלימות ואי־לקיחת האחריות המוסרית. אלה עולות מתוך קשרים פרטיים וקולקטיביים ויוצרות טשטוש בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי.
קרוא וכתוב (2001) הוא קובץ מסות אוטוביוגרפיות, רשימות על אמנות פלסטית וצילום, רשימות ספרותיות, וכן רשימות מביקורים שערכה ברצועת עזה בימי האינתיפאדה הראשונה. הספר שב ודן בפוליטיקה הסבוכה של הזהות הישראלית כהמשך ישיר לשרה, שרה, וחושף לא רק את מודעותה הפוליטית של מטלון, אלא גם את ההשפעות התרבותיות שכתיבתה יונקת מהן.
הרומן השלישי של מטלון, קול צעדינו (2008), הוא בעל אופי אימפרסיוניסטי. פרטים נאספים לפרטים ובונים סיפור משפחתי, שבמרכזו משפחה המתגוררת בצריף בגני תקווה וכוללת סבתא, אם, אב נוכח־נפקד, אח, אחות גדולה ובת הזקונים טוני, המספרת את הרומן באופן רטרוספקטיבי בשני קולות, קול הילדה וקול הבוגרת. ברומן זה נמשך העיסוק בשני הנושאים המאפיינים את יצירתה של מטלון: זהות מפולשת וקריסת הבית. הגיבורה המרכזית היא האֵם, המשורטטת לאור התבוננות בתה שבגרה. זו הדמות שאליה קשור הזיכרון וממנה נובעים הזיכרונות האחרים של המספרת. המחברת מאפיינת את הצריף־הבית כעולם חווייתי ורגשי, שאמנם מודע לקיומם של עולמות אחרים, אך המלאוּת והכּוּליות שרוחשות בו מעמידות אותו כמרחב קיומי עצמאי. תיאור זה מנתץ את סטריאוטיפ ״שכונת המצוקה״ ומאפשר העלאת תמונה חד־פעמית, שאינה חלק משיח כללי מתייג.
אחת הדרכים שבהן חותרת מטלון להפגיש את הקוראים עם עולמן הפנימי של דמויותיה, היא בשילוב מרכיבים חוץ־עלילתיים לכאורה. ברומן משולבים קטעים מכִתבי האב, המקנים לו ממד ״מציאותי״. בנוסף משולבים פרקים מתוך הגברת עם הקמליות לאלכסנדר דיומא הבן, הרומן האהוב על האם, וכן קטעים העוסקים בגינון ומחדדים את מלחמתה של האם בטבע, כשהיא מנסה לגדל ורדים בגינתה. לקטעים מן הסוג הזה תפקיד כפול: העמקת ההיכרות האינטימית עם הדמות, לצד רמז לחיים נוספים הנסתרים מזיכרונה ומידיעתה של המספרת. הרומן הזה, כמו כל כתביה של מטלון, שזור בשדרים פוליטיים, שטבעם מתברר בהדרגה באמצעות פענוח מארג הזיקות המורכב בין המישור הפרטי למישור הציבורי.
ב־2012 פירסמה, עם אריאל הירשפלד, את הרומן השפעה בלתי הוגנת: רומן במכתבים.
הספר האחרון שפרסמה בחייה הוא והכלה סגרה את הדלת (2016). ספר זה שהיה נובלה גרוטסקית על כלה שמסרבת לצאת מחדרה ביום חתונתה, זכה להצלחה מסחרית ונתפס בעיני המבקרים כמשל שנון על המציאות הישראלית העכשווית.
רונית מטלון נפטרה לאחר מחלה קשה בי׳ בטבת תשע״ח, 28 בדצמבר 2017 ולאחר מותה יצא לאור ספרה עד ארגיעה (2018) בעריכת מיכל בן־נפתלי ומיכאל גלוזמן, המרכז מסות ורשימות שכתבה מטלון לאורך השנים. גם ספר הנוער סיפור שמתחיל בלוויה של נחש פורסם מחדש לאחר מותה (2018).

ספריה של מטלון תורגמו לכמה שפות אירופיות. היא כלת פרס ברנשטיין (2009), כלת פרס ניומן לספרות (2010); כלת פרס א.מ.ת לספרות (2016); כלת פרס ברנר (2017), ובעלת תואר דוקטור לשם כבוד שהוענק לה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ב־2010.

נכתב על־ידי שי רודין עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה]
[צילום: איריס נשר]

ספרים
  • סיפור שמתחיל בלוויה של נחש (תל־אביב : דביר, תשמ״ט 1989) <איורים רות צרפתי> <תורגם לגרמנית>
  • Eine Geschichte, die mit dem Begräbnis einer Schlange beginnt / Aus dem Hebräischen von Vera Loos und Naomi Nir-Bleimling (München ; Wien : Hanser, 1999)
  • זרים בבית : סיפורים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ״ב 1992)
  • זה עם הפנים אלינו (תל־אביב : עם עובד, תשנ״ה 1995) <מהדורה חדשה יצאה לאור במסגרת סדרת ״עם הספר: פרוזה ישראלית״> <תורגם להולנדית, לאנגלית ולגרמנית>
  • Met het gezicht naar ons toe / vertaald uit het Hebreeuws door Shulamith Bamberger (Amsterdam : Ambo, 1997)
  • The one facing us : a novel / translation by Marsha Weinstein (New York : Henry Holt, 1998)
  • Was die Bilder nicht erzählen / Deutsch von Ruth Achlama (Reinbek bei Hamburg : Rowohlt, 1998)
  • De face sur la photo : roman / traduit de l׳hébreu par Rosie Rinhas-Delpuech (Arles : Actes Sud, 2015)
  • אושר מאחורי העצים (תל־אביב : הארץ, תשנ״ז 1997)
  • שרה שרה (תל־אביב : עם עובד, 2000) <תורגם לגרמנית ולאנגלית>
  • Sara, Sara / aus dem Hebräischen von Ruth Achlama (München : Luchterhand, 2002)
  • Bliss: a novel / translated by Jessica Cohen (New York : Metropolitan Books, 2003)
  • קרוא וכתוב (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשס״א 2001) <עורך הספר – חנן חבר>
  • גלו את פניה (תל־אביב : עם עובד, תשס״ו 2006)
  • קול צעדינו (תל־אביב : עם עובד, תשס״ח 2008) <תורגם לאיטלקית ולצרפתית>
  • Il suono dei nostri passi : romanzo / traduzione di Elena Loewenthal (Roma : Atmosphere libri, 2011)
  • Le bruit de nos pas : roman / traduit de l׳hébreu (Israël) par Rosie Pinhas-Delpuech (Paris : Stock, 2012)
  • The sound of our steps : a novel / translated by Dalya Bilu (New York : Metropolitan Books, Henry Holt and Company, 2015)
  • השפעה בלתי הוגנת : רומן במכתבים (ירושלים : כתר ; תל־אביב : עם עובד, 2012) <בשיתוף אריאל הירשפלד> <עריכה דרור משעני>
  • הנערות ההולכות בשנתן : מחזה (תל־אביב : רסלינג, 2015) <עריכה נעמה צאל>
  • והכלה סגרה את הדלת (ירושלים : כתר, 2016) <עריכה דרור משעני>
  • עד ארגיעה : מסות (רמת גן : עילמור בע״מ : אפיק – ספרות ישראלית, תשע״ח 2018) <עריכה מיכל בן־נפתלי> <עריכה מיכאל גלוזמן>
  • שלג : נובלה לא גמורה מן העיזבון (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תש״ף 2019) <עריכה דרור משעני>
  • אושר מאחורי העצים : נובלה וסיפורים (תל־אביב : הוצאת עם עובד, תשפ״ג 2023) <עריכה מיכל בן־נפתלי>
על המחברת ויצירתה

ספרים

מאמרים

על ״סיפור שמתחיל בלוויה של נחש״

  • בורשטין, פועה, בין טקסים בלאום ובין טקסים בבית – קולוניאליזם ומיגדר, קריאה בספרה של רונית מטלון 'סיפור שמתחיל בלוויה של נחש' (רמת גן, תשס"ו 2006) <עבודת גמר לתואר מ"א, אוניברסיטת בר־אילן>
  • לוי, אביבה, ילד ואבא־ילדותי, ספרות ילדים ונוער, שנה ט"ז, גל׳ ב׳ (1989), עמ' 64–65
  • צור, יגאל, לילדים (הד קריאה), הד החינוך, ספטמבר 1989, עמ' 31
  • קמחי, רמי, קבורת הבורקס, מאזנים, כרך ע"א, גל׳ 9 (1997), עמ' 20–22 (על הסרט)
  • רודנר, עפרה, קול צעדיה הראשונים, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ (ט"ו באב תשע"ח, 27 ביולי 2018), עמ' 4–5
  • שוורץ, יגאל, רעל בכפית של דבש : על "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" מאת רונית מטלון, בספרו: מכאן ומכאן : מסות ומאמרים על ספרות ישראלית (חיפה : פרדס הוצאה לאור, תש"ף 2020), עמ' 135–144

על ״זרים בבית : סיפורים״

  • בושס, הדה, הקצוות השרופים, הארץ, 7 באפריל 1992, עמ' ב 4
  • בן־שלום, צביה, הילדים מעל־יד פתח תקוה, על המשמר, 11 ביולי 1989, עמ' 16
  • ברצקי, נורית, הקיץ, בקינג ג׳ורג׳, ראיתי אנשים יוצאים ממכונית. כך נולד סיפור, מעריב, השבוע, ט"ו באדר ב׳ תשנ"ב, 20 במארס 1992, עמ' 55 (ראיון עם הסופרת רונית מטלון בצאת ספרה "זרים בבית: ספורים")
  • גור, בתיה, שבוע של ספרים, הארץ, 1 במאי 1992, עמ' ב 9
  • הרציג, חנה, תחושת האסון השקטה, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז׳ בניסן תשנ"ב, 10 באפריל 1992, עמ' 26
  • מאירוביץ, דורית, לעולם נוכחת רק בתוך הרגע הזה, דבר, כ"ו באייר תשנ"ב, 29 במאי 1992, עמ' 24
  • מירסקי, נילי, לב נכמר ועין צוננת: אחרית־דבר לספר "זרים בבית"..., ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט"ו באדר ב׳ תשנ"ב, 20 במארס 1992, עמ' 23
  • פלטי, מיכל, יודעת לספר סיפור, על המשמר, כ׳ בניסן תשנ"ב, 23 באפריל 1992, עמ' 22
  • צור, יגאל, משונה מאוד, ידיעות אחרונות, 7 ביוני 1989, עמ' 37
  • רינון, יואב, אתה לא אומר לי מלה אמת, הארץ, ו׳ באלול תשנ"ב, 4 בספטמבר 1992, עמ' ב 8
  • שמעוני, בתיה, שטח ההפקר של החיים, אפס שתיים, חוב׳ 2 (1993), עמ' 125–127

על ״זה עם הפנים אלינו״

  • אורן, יוסף, אנחנו בני המזרח!, דימוי, גל׳ 11 (1996), עמ' 32–41
  • בן־יהודה, עמרי, ללא פנים : על האנונימיות ברומן זה עם הפנים אלינו, מכאן, גל׳ י"ח (תשע"ח ספטמבר 2018), עמ' 76–88
  • בנית, מורן, סאת אל בנאת: גבירת הבנות, הכיוון מזרח, חוב׳ 38 (2021), עמ' 285–297
  • דרור, איתי, המשפחה ורשת הדייג, מאזנים, כרך ס"ט, גל׳ 9–10 (1995), עמ' 87–88
  • הולצמן, אבנר, בראש גדול, בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ' 151–153 (הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳, אפריל 1995)
  • חבר, חנן, רונית מטלון – רק כך אני יכולה לראות., הארץ, מוסף ספרים, גל׳ (ט"ז בסיון תשנ"ה, 14 ביוני 1995), עמ' 6 (חזר ונדפס בספרו: הסיפור והלאום : קריאות ביקורתיות בקאנון הסיפורת העברית (תל־אביב : רסלינג, 2007), עמ׳ 329–336)
  • ישראל, יעל, אצל הדודה והדוד, עתון 77, גל׳ 187–188 (אב–אלול תשנ"ה, אוגוסט–ספטמבר 1995), עמ' 15
  • לוי, איתמר, יומן קריאה: זה עם הפנים אלינו, זה עם הגב, וזה בצדודית, סטודיו, חוב׳ 65 (1995), עמ' 70–73
  • צורן, גבריאל, בין בדיון לתיעוד: חדירת התמטיקה של הצילום אל הרומנים העבריים בשנים האחרונות : עיון ב׳זה עם הפנים׳ וב׳חדר׳, בתוך: עתות של שינוי : ספרותיות יהודיות בתקופה המודרנית : קובץ מאמרים לכבודו של דן מירון / עורכים, גידי נבו, מיכל ארבל, מיכאל גלוזמן (שדה בוקר : מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשס"ח 2008), עמ' 317–340
  • קלדרון, נסים, לא הכל סיפור אחד: על "זה עם הפנים אלינו" של רונית מטלון, רחוב, חוב׳ 2 (1995), עמ' 48–59
  • רודין, שי, איך מספרים את ההגירה מתוכה? : מעגלי אחרות ברומן ׳זה עם הפנים אלינו׳ לרונית מטלון, פעמים, חוב׳ 149 (סתיו תשע"ז 2016), עמ' 9–46
  • רתוק, לילי, זה עם הפנים אלינו, נגה, גל׳ 30 (1996), עמ' 43–44
  • Grumberg, Karen, Migration as Place: Airplane and Airport in Ronit Matalon's The One Facing Us and Bliss., Scritture migranti, vol. 3 (2009), עמ' 47–66
  • Hever, Hannan, Location, not identity : The politics of revelation in Ronit Matalon׳s The One Facing Us., Prooftexts, vol. 30, no. 3 (Spring 2010), עמ' 321–339 (נוסח עברי נדפס בספרו בכוח האל : תיאולוגיה ופוליטיקה בספרות העברית המודרנית (ירושלים : מוסד ון־ליר : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ג 2013), עמ׳ 192–201)

על ״שרה שרה״

  • אורן, יוסף, אהבת נשים בעידן פוליטי, מאזנים, כרך ע"ד, גל׳ 11 (אב–אלול תש"ס, אוגוסט–ספטמבר 2000), עמ' 44–46
  • בלאט, אברהם, שברי חיים והרס התא הזוגי, הצופה, המוסף, כ"ח באייר תש"ס, 2 ביוני 2000, עמ' 12
  • בן־נפתלי, מיכל, שרה, שרה : על סיפורה של ידידות, מכאן, גל׳ י"ח (תשע"ח ספטמבר 2018), עמ' 104–125 (חזר ונדפס בספרה שיבת הספרות אל הממשות (תל־אביב : רסלינג, 2025), עמ׳ 41–60)
  • הולצמן, אבנר, החולי והסיאוב, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, י"ד בשבט תש"ס, 21 בינואר 2000, עמ' 27–28 (חזר ונדפס בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 223–225)
  • חבר, חנן, כל אחד צריך לדעת את המקום שלו, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 362 (כ"ו בשבט תש"ס, 2 בפברואר 2000), עמ' 1, 14
  • חבר, חנן, רונית מטלון – רק כך אני יכולה לראות, בספרו: הסיפור והלאום : קריאות ביקורתיות בקאנון הסיפורת העברית (תל־אביב : רסלינג, 2007), עמ' 336–343
  • יגיל, רן, ספרות נשים וניכוש עשבים, עמדה, חוב׳ 9 (2001), עמ' 87–92
  • מלצר, יורם, בחירה חלקית, מימוש חלקי, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ה׳ באדר א תש"ס, 11 בפברואר 2000, עמ' 26
  • קלדרון, נסים, שרה, מה סוחף בשרה?, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ה׳ באדר א תש"ס, 11 בפברואר 2000, עמ' 27
  • שקלובסקי, רחל, על אהבה ועל מבוכה, עתון 77, גל׳ 241 (אדר ב׳ תש"ס, מארס 2000), עמ' 8
  • Grumberg, Karen, Migration as Place: Airplane and Airport in Ronit Matalon's The One Facing Us and Bliss., Scritture migranti, vol. 3 (2009), עמ' 47–66

על ״קרוא וכתוב״

  • אלבוים, דב, כוחו של ריחוק, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, ט"ו בתמוז תשס"א, 6 ביולי 2001, עמ' 27–28
  • מלצר, יורם, קריאה וכתיבה ומה שביניהן, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ט"ו בתמוז תשס"א, 6 ביולי 2001, עמ' 26
  • עטון, אהרון, חבלי קליטה, פלסטינים מחפשים את האתמול ועוד, עתון 77, גל׳ 264 (אדר תשס"ב, פברואר 2002), עמ' 6
  • קלדרון, נסים, תנועה, הרבה תנועה, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ט"ו בתמוז תשס"א, 6 ביולי 2001, עמ' 27
  • רודין, שי, על הופעתה של האלימות המרחבית בספרות הישראלית, מאזנים, כרך פ"ג, גל׳ 4 (תשרי תש"ע, ספטמבר 2009), עמ' 2–7 (דיון ב״קרוא וכתוב״ לרונית מטלון ו״עאידה״ לסמי מיכאל)

על ״גלו את פניה״

על ״קול צעדינו״

על ״השפעה בלתי הוגנת : רומן במכתבים״

על ״הנערות ההולכות בשנתן : מחזה״

על ״והכלה סגרה את הדלת״

על ״עד ארגיעה : מסות״

על ״שלג : נובלה לא גמורה מן העיזבון״

מזהים חיצוניים
LC – nr92029057 | NLI – 987007265007805171 | VIAF – 66751921 | Wikidata – Q7365722 | OpenLibrary – OL395876A

עודכן לאחרונה ב: 13 בפברואר 2026
q

יצירותיה האחרונות שראו אור בפרויקט

הפְּנים והחוץ: לאה גולדברג – שני תצלומים ; עד ארגיעה: מסות ; “סליחה שאני אומר לך את זה, אבל”: על כתיבה, תשוקה, זהות ושני מיליארד רעבים ; שוליית המסגר ; ויוי ;

יצירות בַּמאגר על אודות היוצר/ת