יהונתן גפן, משורר, סופר, פזמונאי ומתרגם, נולד בב׳ באדר תש״ז, 22 בפברואר 1947 במושב נהלל, שם למד בבית הספר היסודי ובתיכון. התגייס לצנחנים (1965) ולאחר שסיים קורס קצינים הועבר לגדוד ״ברק״ בגולני, שם שירת כקצין מודיעין. עם שחרורו מצה״ל עבר לתל אביב. ב-1968 יצא לאור ספר שיריו הראשון כמה מילים (תרבות וחינוך). באותה העת כתב גם את שירים שענת אוהבת במיוחד כמכתבים לאחותו בת הארבע (1969). ב-1970 נסע ללונדון ללימודים וחזר לארץ ב-1972, והחל לכתוב טור שבועי בעיתון מעריב, שאותו הוא כותב עד היום. ב-1974 העלה עם דני ליטני מופע ראשון בשם ״זה הכול בינתיים, בינתיים זה הכל״, שזכה להצלחה גדולה. בשנות השבעים והשמונים כתב והעלה מופעים סאטיריים נוספים ופרסם ספרי שירה, ביניהם מקום לדאגה (1971) ובעיקר שירי אהבה (1976). גפן הוא אחיינו של משה דיין, ואביהם של היוצרים שירה גפן ואביב גפן.
הרומן הראשון שלו, שיני חלב (זמורה ביתן מודן, 1977), מתאר את ילדותו ונעוריו בנהלל. אחריו כתב עוד כמה ספרי פרוזה למבוגרים ולילדים, בהם אשה יקרה (1999) על יחסיו המורכבים עם אמו שהתאבדה; וחומר טוב (2002) על חבורת ״לול״ שעם חבריה נמנה, יחד עם אריק איינשטיין, אורי זוהר, צבי שיסל ואחרים. ספרו רומן אמריקאי (2007), מעלה את סיפורו של ישראלי המתגורר בניו יורק, המנסה בלי הצלחה לאמץ לו זהות אמריקנית. בכתר זמני (2013), מתאר גפן את סיפור היכרותם של עיתונאי ומלצרית צעירה, על רקע הפיכתה של מדינת ישראל לאזור מוכה שחיתות ותאוות בצע. הילד הכותב, שיצא ב-2016, הוא מעין סיכום שעורך יונתן גפן בעת מסירת ארכיונו, המכיל שפע של פתקים, רישומים וכתבי־יד, המגלמים את התהליכים האישיים והספרותיים שעבר בחייו.
ספריו של גפן מבוססים על תקופות ואירועים מכוננים בחייו. תקופת גידולו וחינוכו במושב נהלל, בקרב אצולת תנועת העבודה המושבית; שנות הצמיחה שלו כאמן וכאיש תרבות ישראלי במעגל התרבות ההיפית בנוסח ישראל של שנות השבעים במאה העשרים, תקופת ההגירה, הבדידות והניכור שלו בניו יורק, וחייו במדינת ישראל המשתנה לנגד עיניו. חשיבותם של ספרים אלה נובעת הן מערכם כיצירות ספרות, אישיות-וידויות, והן מערכם כמסמכים חברתיים, החושפים את אחורי הקלעים של כמה מאתרי הכוח של התרבות הישראלית מפרספקטיבות ביקורתיות, הומוריסטיות וסאטיריות.
ב-1970 פרסם את ספר הילדים הכבש השישה עשר. הספר הופק לאלבום ב-1978 על ידי דודו אלהרר ובהשתתפות גידי גוב, יהודית רביץ, דיוויד ברוזה ויוני רכטר שהלחין את השירים וזכה להצלחה אדירה. שירים כגון: ״איך שיר נולד״, ״הילדה הכי יפה בגן״, ״גן סגור״ ואחרים מאופיינים בתמות מעולם הילדים ולשון יומיומית אך בבסיסם עניינים של הנפש שמדברים אל ילדים ומבוגרים כאחד. ב-1991 הועלתה בתיאטרון הבימה ההצגה הכבש השישה עשר שכתב מיכאל גורביץ׳ שבה שולבו שירים וסיפורים מן הספר והאלבום. בשנת 2014 זכו גפן ורכטר בפרס אקו״ם לתרומה מיוחדת בתחום היצירה לילדים, על יצירתם זו. מהספרים הנוספים שכתב לילדים: הילדים של הירח (1974); ילד הכרובית (1982); הדרקון הלא נכון (1986) ושירים לנטאשה (1997). כתב מאות שירים ופזמונים למבוגרים ומחזות תיאטרון. תרגם יצירות רבות, ובהן: יומן חוף ברייטון מאת ניל סיימון (1982) והמיזנטרופ מאת מולייר (1985), שאף פורסם בספר.
מראשית דרכו היה סגנונו הישיר והביקורתי – בשירה, בפרוזה, במחזות ובטור העיתונאי שלו – שנוי במחלוקת. גפן, שלא הסתיר את עמדותיו הפוליטיות הפציפיסטיות, זוהה עם מחנה השמאל וספג בשל כך ביקורת קשה. כתיבתו מאופיינת בריאליזם נוקב, בעט מושחז ובהזדהות מלאה עם מושאי יצירתו. ספרי השירה שלו מתארים תמונת עולם שפרטיה ברורים, והדובר מגיב עליהם באמצעות רגשות מובחנים. אין בהם מורכבות פיגורטיבית, לעיתים קרובות הם בלדיים –סיפוריים, והסיטואציה הבהירה משרתת אותו לצורכי ביקורת או אמירות חברתיות נכוחות. גם שירי האהבה הליריים שלו כתובים בפשטות ובישירות.
במופעים הסאטיריים שלו שילב שירים שכתב ואחרים שתרגם. הוא כיוון את חיציו כלפי הממסד, הצבא והחברה במדינת ישראל. סימן ההיכר שלו היתה צורת ההגשה הייחודית – ספק שירה, ספק דקלום. גם בכתיבתו העיתונאית הוא עוסק באופן נוקב בעניינים אקטואליים ואינו חושש לבטא דעות בלתי מקובלות. יצירותיו, שרבות מהן זכו לפופולריות עצומה, הן בלי ספק, מחומרי הבניין שמהם נבנתה התרבות הישראלית בעשורים האחרונים של המאה העשרים.
נכתב על-ידי אורנה קזמירסקי ומיכל פלס אלמגור עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים:
המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה]
[צילום: ארכיון מעריב nrg]
- כמה מלים (תל אביב : תרבות וחינוך, 1968) <שירים> <מהדורה שניה יצאה לאור בהוצאת זמורה-ביתן-מודן ב-1977>
- שירים שענת אוהבת במיוחד (תל אביב : דביר, תשכ״ט) <ציורים - נורית גפן>
- יום אחד --- : כך מתחילים כל הספורים שענת אוהבת במיוחד (תל אביב : דביר, תש״ל) <ציורים - נורית גפן בצר>
- מקום לדאגה (תל אביב : ש׳ שרברק, תשל״ב 1971) <שירים> <רשומים - יוסל ברגנר>
- הספר הצהוב : מדריך לאב המתחיל (גבעתיים - רמת גן : מסדה, 1973)
- הכוכבים הם הילדים של הירח (תל אביב : דביר, תשל״ד) <ציורים - נורית גפן בצר>
- כלום (רמת גן : מסדה, 1975) <בשיתוף אבנר כץ>
- בעיקר שירי אהבה (תל אביב : א״ל, תשל״ז)
- שיני חלב : רומן בוסר (תל אביב : זמורה, ביתן, מודן, תשל״ז)
- הכבש הששה עשר : שירים וסיפורים לילדים (תל-אביב : נושי, 1978) <איורים נית קליש, צילומים - אלונה אינשטיין>
- ספר שלם על חתול אחד (תל-אביב : כנרת, 1980) <ציירה ג׳ודי קראוז>
- פחות אבל כואב (ירושלים ותל אביב : שוקן, תש״ם 1980) <לקט שירים>
- ילד הכרובית : מעשיה עם שירים וגם ציורים (ירושלים : דביר, תשמ״ג 1982) <ציורים - אטה מינר>
- על הקרשים : קטעים מהופעות (תל אביב : כנרת, תשמ״ג) <״פרסום ראשון של קטעים בלתי-מצונזרים מהופעותיו של יהונתן גפן״> <התוכן: זה הכל בינתיים – בינתיים זה הכול – מכתבים למערכת – שיחות סלון – קוראים לזה אושר – מדינה בלוז>
- הצד הרביעי של המטבע (תל אביב : כנרת, 1983) <״רשימות ומאמרים אשר פרסמו במוספי שבת של עיתון ׳מעריב׳ בשנים 1970–1982, בטור אישי קבוע, מדי שבוע״>
- אתם זוכרים את השירים : מלים ותווים (תל אביב : כנרת, 1983)
- 36 שירים (ירושלים : דביר, 1985)
- הדרקון הלא-נכון (תל-אביב : דביר, 1986) <ציורים - הנה אדלן>
- המלך שלא ידע לבכות (ירושלים : זמרת הארץ, 1988) <איורים גילה זמיר>
- רוק בבית הסוהר (תל אביב : ספרית מעריב, תשמ״ח 1988)
- קטעים (רמת-גן : כנרת, 1989) <איורים מיכה גליציאנו>
- שירים 85–90 (תל-אביב : כנרת, 1990)
- על הקרשים (סיבוב שני) (תל-אביב : כנרת, 1990) <התוכן: קטעים מ-הווי ובידור, על הפנים, טוב נבוט בעד ארצנו>
- כורסת השיש : רומן (תל-אביב : כנרת, 1991)
- באופן אישי כל יום שישי (תל-אביב : כנרת, 1992) <איורים זאב>
- התפרדויות (תל אביב : דביר, תשנ״ג 1993)
- שירים שיהונתן אוהב במיוחד (תל אביב : דביר, תשנ״ה 1994) <ציורים - אלדד זיו>
- בקשר לשושנים (תל אביב : כנרת, 1995)
- רחוק מהעץ : ניו-יורק-ת״א : קטעים והמלצות מהתפוח הגדול (תל אביב : מודן, 1997)
- שירים לנטאשה : שירים ראשונים לתינוקות קטנים וגם להורים שלא ישנים (תל אביב : דביר, תשנ״ז 1997)
- אשה יקרה (תל אביב : דביר, תשנ״ט 1999) <עורך הספר - יגאל שוורץ>
- אבל למה? : יום אחד עם אבא ובת (תל אביב : דביר, תש״ס 2000) <איורים ברוריה דוידזון>
- חתולשלאפאחד : שירים (תל אביב : דביר, תש״ס 2000)
- ציפציף (ירושלים : כתר, 2000) <עריכה חיים פסח>
- חומר טוב (לוד : דביר, תשס״ב 2002) <עורך - יגאל שוורץ>
- אלרגיה : ספור ילדות (אור יהודה : דביר, תשס״ג 2003) <איורים איציק רנרט> <עורכת הספר - שרי גוטמן>
- אני אוהב (אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשס״ה 2005) <איורים לנה גוברמן>
- עלייתו ונפילתו של ה-Y (אור יהודה : דביר, תשס״ה 2005) <״מבחר מבין המדורים והמאמרים שפורסמו ב״מעריב״ בין השנים 2000–2005״>
- רומן אמריקאי (אור יהודה : דביר, 2007) <עריכה יגאל שוורץ>
- אחרי השיר הזה אני הולך (אור יהודה : דביר, 2009) <עריכה עלמה כהן-ורדי>
- מרק איקליפטוס : הזמר שקרה לו מה שהוא שר (אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשע״א 2011) <איורים איציק רנרט>
- כתר זמני (אור יהודה : דביר, תשע״ג 2013) <עריכה עלמה כהן ורדי>
- הילד הכותב (חבל מודיעין : דביר, תשע״ו 2016) <עריכה עלמה כהן ורדי>
- סיפורים ושירים שענת אוהבת במיוחד (חבל מודיעין : דביר, תשפ״ג 2023) <איורים מיכל בוננו>
- ברוך, אדם, גפן במובן יהונתן גפן, ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים, 11 במארס 1988, עמ' 26–29
- לאזר, דוד, לינץ׳ ספרותי: מכתב גלוי אל חיים גורי, מעריב, י"ג בטבת תשל"ב, 31 בדצמבר 1971, עמ' 33 (על שירו של יהונתן גפן "התארגנות")
- כהן, ויולט, שמות תואר לואיים ונשואיים בשניים משיריו של יהונתן גפן, ספרות ילדים ונוער, שנת תשיעית, חוברת ד׳ (ל"ו) (סיון תשמ"ג, יוני 1983), עמ' 22–26
- קרינסקי, אביבה, החומרים שמהם עשויה האהבה בשירי יהונתן גפן, עיונים בספרות ילדים, חוב׳ 13 (תשס"ג 2003), עמ' 149–154
על ״שירים שענת אוהבת במיוחד״
- אלמוג, גאולה, שירים וסיפורים ש"ענת אוהבת במיוחד" על פי יהונתן גפן, ספרות ילדים ונוער, שנה 30, גל׳ 116 (2003), עמ' 11–17
- ברזילי, אמירה, אמצעים צורניים בשירת יהונתן גפן, ספרות ילדים ונוער, חוברת ל"ט-מ׳ (39–40) (ניסן תשמ"ד, מאי 1984), עמ' 53–54
- הדס, ירדנה, [ביקורת], אורים להורים, כרך כ"ה, גל׳ 8 (1977), עמ' 23
על ״הכוכבים הם הילדים של הירח״
- ברזילי, אמירה, אמצעים צורניים בשירת יהונתן גפן, ספרות ילדים ונוער, חוברת ל"ט-מ׳ (39–40) (ניסן תשמ"ד, מאי 1984), עמ' 53–54
על ״הכבש הששה עשר : שירים וסיפורים לילדים״
- רווה, ענבר, פירוש חדש, ארץ אחרת, גל׳ 57 (סיון-אב תש"ע, יוני-יולי 2010), עמ' 82–83
על ״רוק בבית הסוהר״
- איתן, מרים, גיבור מקומי, הארץ, י"ב בתשרי תשמ"ט, 23 בספטמבר 1988, עמ' ב 8
על ״בקשר לשושנים״
- דליס, סיפור עם כוס בירה, מאזנים, כרך ע׳, גל׳ 3 (1995), עמ' 31
על ״אשה יקרה״
- אביטוב, ירון, סליחה אמא, תודה אמא, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ה׳ בחשוון תש"ס, 15 באוקטובר 1999, עמ' 27–28
- באומל, יהודית, פנים המכבסה המשפחתית, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 346 (ג׳ בחשוון תש"ס, 13 באוקטובר 1999), עמ' 7
- בן-שאול, משה, מות אמו, מאזנים, כרך ע"ד, גל׳ 3 (1999), עמ' 64–65
- מלצר, יורם, חשבון האמהות, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ב בחשוון תש"ס, 22 באוקטובר 1999, עמ' 26
- רוח, אביבית, לעצור את הכדור, עתון 77, גל׳ 239 (2000), עמ' 8
על ״אבל למה? : יום אחד עם אבא ובת״
- איני, לאה, תשובות של אב אוהב, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ז בטבת תשס"א, 12 בינואר 2001, עמ' 29
- דר, יעל, אלוף ההורות הבינלאומי, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 392 (כ"ט באב תש"ס, 30 באוגוסט 2000), עמ' 14
על ״חומר טוב״
- בן-דוד, אמיר, צא מזה, מה אתך, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 465 (י׳ בשבט תשס"ב, 23 בינואר 2002), עמ' 12
- גולדן, שי, בוהיימה, וואלה! תרבות ובידור <מקוון>, 13 בינואר 2002
- דויטש, חיותה, הבור ריק, נקודה, גל׳ 249 (2002), עמ' 58
- שור, ניסן, שיהיה בריא, כוסאמו, נקניק, וואלה! תרבות ובידור <מקוון>, 20 בינואר 2002
על ״עלייתו ונפילתו של ה-Y״
- ניב, טל, אוי יהונתן, בחייך, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 642 (ח׳ בסיון תשס"ה, 15 ביוני 2005), עמ' 20
על ״רומן אמריקאי״
- גלסנר, אריק, בבוקר למחרת, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ט באדר תשס"ז, 9 במארס 2007, עמ' 28
- שמואלוף, מתי, עושה חשבון בלי לעשות חשבון, עתון 77, שנה ל"א, גל׳ 326 (טבת תשס"ח, דצמבר 2007), עמ' 8–9
על ״מרק איקליפטוס : הזמר שקרה לו מה שהוא שר״
- סמיט, שהם, דו"ח העוני האלטרנטיבי, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 946 (ט׳ בניסן תשע"א, 13 באפריל 2011), עמ' 36
על ״כתר זמני״
- טל, רונן, ישראל מחר, סופהשבוע, המוסף, גל׳ 18 (ב׳ באייר תשע"ג, 12 באפריל 2013), עמ' 54–55
על ״סיפורים ושירים שענת אוהבת במיוחד״
- רודנר, עופרה, הארנב שאהב שטות, הארץ, מוסף ספרים, ז׳ באייר תשפ"ג, 28 באפריל 2023, עמ' 60–61