מאיר עוזיאל, נכדו של הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, נולד בטריפולי, לוב, בכ"ח בטבת תש"ה, 13 בינואר 1945. בהיותו בן שנה וחצי, חזרה משפחתו ארצה. גדל בשיכון הקצינים בתל-אביב. בנעוריו עבר עם משפחתו לקיבוץ נצר סירני. לאחר שירותו הצבאי פתח סטודיו לאמנות תפקודית. שימש העורך הגרפי של העיתון “מעריב” (1969) ומ-1974 עד 2005 היה בעל טור ספרותי-סאטירי-הומוריסטי קבוע בשם “שיפודים” במוסף “סוף שבוע” של עיתון זה. כן פרסם מאמרים, כתבות וראיונות, וערך מוספים (עורכו הראשון של המוסף “קריאת ביניים”). היה מייסדו ועורכו הראשון של העיתון “מקור ראשון” (1997). ב-2005 עבר הטור “שיפודים” לעיתון “הצופה - מקור ראשון”. בשנות השבעים הנחה את התוכנית לתרבות ולאמנות “שמונה וחצי” בטלוויזיה, והשתתף בשעשועוני הטלוויזיה “תשע בריבוע” , ו"שחק אותה". יצר מספר תוכניות דרמתיות-היסטוריות בטלוויזיה: “חידון המחתרות”, “חידון הגבורה היהודית במלחמת העולם השנייה”, “היינו שם איתם” (סדרה בת תשע תוכניות) ועוד. השתתף בתוכניות הסאטיריות ברדיו - “לצון נופל על לצון” (קול ישראל), ו"יתוש בראש" (גלי צה"ל). החל מ-1999 יצר בימה אמנותית להעלאת יצירות ספרות (משל י' שלו, מ' שמיר, נעמי פרנקל, א' צ’כוב, ע' טור-מלכא, א' קובנר, א' יונסקו, א' זה סנט אכזופרי, שלום עליכם, א' שלונסקי, י' שטיינברג, פ' קפקא, א' קישון, ש' טשרניחובסקי, לאה גולדברג, נ' עריידי ועוד) בתאטרון הקאמרי, בתאטרון “צוותא”, ב"בית ציוני אמריקה", בתאטרון “הבימה” - בתל אביב, ובמרכז ז’ראר בכר ובית אבי חי בירושלים, וכן באלקנה, באלון מורה, בגוש קטיף, בשבי שומרון ובכפר בלום. היה בין מייסדיו של “מצעד החיים” ומקובעי תכניו. ספרו “ראשון לארץ ציון”, סיפורו של הרב עוזיאל, זיכה אותו ב-1999 בפרס זאב לספרות ילדים ונוער. עוזיאל חבר בועד אגודת הסופרים העבריים בישראל, ובמועצת הפיס לתרבות ואמנות. נשוי ואב לשלושה ומתגורר בתל-אביב.
[מקורות: גרנות³, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, ויקיפדיה]