אפרים קישון נולד בבודפשט שבהונגריה בכ״ג באב תרפ״ד, 23 באוגוסט 1924, בשם פרנץ הופמן. לימים, לאחר שהפך לסופר הונגרי, שינה את שמו לפרנץ קישהונט. כשעלה לארץ ב-1949, שינה פקיד העלייה את שמו לאפרים קישון, ובשם זה הוא ידוע בארץ ובעולם. גדל בסביבה מתבוללת כנער הונגרי לכל דבר. התזכורת היחידה ליהדותו היתה ציון הדת היהודית בתעודת הזהות שלו. בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר שהונגריה נכנסה למלחמה, נלקח למחנה עבודה בסלובקיה. הוא שרד את צעדת המוות לעבר המחנה, ולבסוף הצליח לברוח ממנו. הוא חזר לבודפשט ומצא שם את משפחתו במחבוא. בעזרת תעודות מזויפות ושכן אציל נפש הצליחה המשפחה להסתתר עד לסיום המלחמה. בתקופת השלטון הסטליניסטי בהונגריה הצליח להתפרנס מכתיבה עיתונאית בעיתון סאטירי שהיה מגויס לטובת המשטר הקומוניסטי. אבל עבודתו, שנראתה לו שקרית, גרמה לו רגשות תסכול ומחנק כסופר וכעיתונאי. בהזדמנות הראשונה שהזדמנה לו ברח עם רעייתו דרך סלובקיה, ובאיטליה עלה על הספינה ״גלילה״, בעזרת ארגון הבריחה, והגיע לישראל. מעברת שער העלייה ליד חיפה היתה תחנתו הראשונה. משם עבר לקיבוץ כפר החורש, שבו עבד בין השאר כסניטר.
בשלב זה התחיל לפרסם רשימות סאטיריות בעיתון בשפה ההונגרית אוי קלט. לאחר תקופה קצרה עזב את הקיבוץ ולאחר שהות בפרדס חנה, שם הצטרף כשותף למפעל עיבוד מתכת, עקר לתל אביב. הוא התקבל לעבודה במערכת אוי קלט בתפקיד עורך לילה. ב-1951 התקבל ללימודים באולפן עציון בירושלים והקדיש שנה שלמה ללימוד השפה העברית. בתום לימודיו באולפן החל בכתיבת סאטירות והציען לכל מערכות העיתונים בארץ. פניותיו נדחו פעמים רבות. רשימותיו הראשונות בעברית פורסמו בעיתון המנוקד לעולים אֹמֶר. אחת הרשימות, ״תעלת בלאומילך״, התפרסמה בדבר (עיתון האם של אֹמֶר). בשנה זו, 1951, ראה אור גם ספרו הראשון, העולה היורד לחיינו (הוצאת אלכסנדר, תורגם מהמקור ההונגרי בידי אביגדור המאירי) – אוסף של רשימות שפורסמו באוי קלט ושבהן נתן ביטוי הומוריסטי לעולמו של העולה החדש.
ב-1953, שנתיים בלבד לאחר שסיים את האולפן, העלה תיאטרון ״הבימה״ את המחזה הראשון שלו, שמו הולך לפניו, שהיה להצלחה גדולה. בהמשך כתב וביים עוד שורה של מחזות. באותה תקופה החל קישון לכתוב את טורו הפופולרי ״חד גדיא״, שהופיע במעריב באופן קבוע במשך כשלושים שנה (במשך כעשרים שנה פורסם הטור כמעט מדי יום ביומו). מכאן ואילך פירסם מבחר מרשימותיו העיתונאיות בשורה רציפה של ספרים. ב-1954 פירסם את ספרו העברי הראשון, אלף גדיא וגדיא. ב-1955 יצא הרומן הראשון (והיחיד) שלו, עין כמונים (כרמי את נאור. הספר יצא מחדש ב-1972 בשם השועל בלול התרנגולות). בסוף שנות החמישים תורגם מבחר מן ההומורסקות שלו שפורסמו במעריב לשפה האנגלית, והספר Look Back Mrs. Lot נבחר כ״ספר החודש״ של העיתון ניו יורק טיימס. הביקורת השוותה את המחבר לשלום עליכם ולמארק טוויין. לאחר שביסס את עצמו כבעל טור, סופר, מחזאי ובמאי תיאטרון, פנה קישון בשנות השישים אל הקולנוע. את סאלח שבתי (1963), סרטו הראשון, כתב וביים בלי כל ניסיון קולנועי. לאחר מכן כתב, ביים והפיק חמישה סרטים בארץ, בהם השוטר אזולאי (1971). סרטיו זכו בשלושה פרסי גלובוס הזהב ובשתי מועמדויות לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר.
החל משנות השבעים עלה בעולם המוניטין של קישון כסופר וכמחזאי. ספריו הפכו לרבי-מכר בארצות מרכז-אירופה, ומחזותיו הוצגו ומוצגים ברציפות עד עצם היום הזה. בשנים אלה חילק את עתותיו בין אירופה לישראל. ב-2002 זכה בפרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה. פרסים נוספים שבהם זכה: פרס סוקולוב לעיתונות (1958), פרס ז׳בוטינסקי לספרות ולמחקר (1970) ופרס ביאליק (1998).
קישון הוא אחד הסאטיריקנים הפוריים, החשובים והמשפיעים ביותר בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים (והמוכר והמצליח בהם מחוץ לגבולות הארץ). יצירתו מגוונת, עתירת הומור עצמי, משפחתי, חברתי ותרבותי. בולטת בה המתקפה השיטתית, רבת-הראשים, על הממסד הכלכלי-חברתי ששלט בארץ בשנות פעילותו המרכזיות של קישון, הוא הממסד הציוני-סוציאליסטי. קישון תקף את האתוס והאידיאולוגיה של זרם מרכזי זה בציונות, ואת גילוייהם והתגשמויותיהם בכל ההיבטים של החברה והכלכלה בישראל. הוא עשה כן מן העמדה של אתוס קפיטליסטי מוצק ועקבי, השם במרכזו את האדם הכלכלי החרוץ והמעשי, העובד למחייתו ביושר וצורך את מוצרי הצריכה הנוצרים בחברה, ובכך מניע את גלגלי הכלכלה ויוצר שפע וצמיחה שמהם נהנים האזרחים כולם. בתחילת שנות השבעים החל לבטא בכתיבתו דעות לאומניות שהציבו אותו בקצה הימני של הקשת הפוליטית. הוא עשה זאת במרירות ובזעם שהרחיקו מעליו את קהל קוראיו הנאמנים. קישון העתיק את עיקר פעילותו לשווייץ ולאירופה. בשנות התשעים חזר למרכז הקונצנזוס הישראלי עם תמיכתו בהסכמי אוסלו. ב-2017 יצאה לאקרנים סדרה תיעודית בשלושה פרקים על חייו. יוצרי הסדרה הם אריק ברנשטיין ואליאב לילטי, והיא מבוססת על סדרת ראיונות שנתן קישון לירון לונדון לפני מותו.
פירסם כחמישים ספרים בעברית. עוד מספריו המרכזיים: לא נורא (1957); הכל תלוי (1958); באחד האמשים (1961); שמיניות באוויר (1964); עצם בגרון (1966); סליחה שניצחנו (1967); גומזים, גומזים (1969); חיוך בבצורת (1978); עד המדינה: פרוטוקול (1999).
ממחזותיו: שחור על גבי לבן (1957); הכתובה (1959); אף מילה למורגנשטרן (1960); תוציא את השטקר, המים רותחים (1968); הו, הו יוליה (1972).
אפרים קישון נפטר בי״ט בשבט תשס״ה, 29 בינואר 2005 בביתו בשווייץ והובא לקבורה בבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל-אביב, לצדה של רעייתו המנוחה, שרה.
נכתב על-ידי גידי נבו עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל,
ארכיון גצל קרסל
בספריה הלאומית בירושלים, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה,
ITHL,
אפרים קישון -
האתר הרשמי]
- העולה היורד לחיינו / הפכו לעברית אביגדור המאירי ; עם כמה אילוסטראציות של המחבר (תל אביב : אלכסנדר, 1952)
- שמו הולך לפניו : טראגיקומדיה ישראלית בשלוש מערכות מוצגת על ידי ״הבימה״ (תל-אביב : נ. טברסקי, תשי״ג 1953)
- אלף גדיא וגדיא / הציורים בידי המחבר (תל אביב : כתבים, תשי״ד)
- עין כמונים : רומן סאטירי (תל אביב : כרמי את נאור, 1955)
- שחור על גבי לבן : מעשיה סאטירית בשתי מערכות, מוצגת על-ידי ״הבימה״ (תל-אביב : נ. טברסקי, תשי״ז 1956)
- לא נורא : הומורסקות / ציורים בידי דוש (תל אביב : נ׳ טברסקי, תשי״ז 1957)
- מערכונים (תל אביב : נ. טברסקי, תשי״ט)
- הכל תלוי : הומורוסקות (תל-אביב : נ׳ טברסקי, תשכ״א) <ציורים בידי דוש>
- הכתובה : קומדיה בשתי מערכות מוצגת בתיאטרון ״אהל״ (תל-אביב : נ. טברסקי, תשכ״א 1961)
- באחד האמשים : הומורסקות (תל-אביב : נ. טברסקי, תשכ״ג 1962) <ציורים בידי דוש>
- תוציא את השטקר המים רותחים : מחזה סאטירי בשש תמונות מוצג בתיאטרון הקמרי (תל-אביב : נ. טברסקי, תשכ״ה 1965)
- סליחה שנצחנו! (תל אביב : ספרית מעריב, 1967) <ספר זה מכיל את הסאטירות של אפרים קישון ואת הקאריקאטורות של קריאל גרדוש (דוש), אשר פורסמו ברובן ב״מעריב״ בשטף המאורעות ובהשפעתם, ונאספו כעת בקובץ אחד בצורתן המקורית״> <תורגם לאנגלית>
- זוהי הארץ / עיבדה לעברית קלה – אורה לימור (ירושלים : המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, תשל״ה 1974) <קובץ סיפורים מנוקדים בעברית קלה>
- הו, הו, יוליה : טרגדיה מוסיקלית בשתי מערכות (תל-אביב : ספרית מעריב, 1974)
- ספר המסעות (תל-אביב : ספרית מעריב, תשמ״ט 1988) <איורים מישל קישקה> <מהדורות מחודשות יצאו לאור ב-2003 וב-2014 בהוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד>
- שבע קומדיות של אפרים קישון (תל אביב : ספרית מעריב, 1989) <כולל: הו, הו, יוליה • תוציא את השטקר, המים רותחים • הכתובה • אף מלה למורגנשטיין • שחור על גבי לבן • שמו הולך לפניו • סאלח שבתי>
- 58 מערכונים (אור יהודה : ספרית מעריב, תשנ״ה 1995)
- שעיר, לעזאזל : [רומן סאטירי] / תרגם מהונגרית איתמר יעוז-קסט ; עיבד אפרים קישון (אור יהודה : הד ארצי, תשנ״ח 1998)
- עד המדינה : פרוטוקול (אור יהודה : הד ארצי, תשנ״ט 1999) <בעריכת עופר שיינברג>
- ספר משפחתי (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2002)
- ספר המסעות (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2003) <מהדורה מחודשת>
- פרטאצ׳יה ללא הפסקה : נבירה במצב הקיים (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2004)
- נקמתו המתוקה של פיקאסו : צלילה לתוך ביצת האומנות המודרנית (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2004) <עובד להוצאה העברית על ידי עירית אנגל-קרביץ ואפרים קישון> <״הופיע לראשונה בנוסח גרמני״>
- משפט האבהות של הנגר יוסף : קומדיה משנת 0 לספירה (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2005)
- ספר קישוני : מבחר מאת אפרים קישון (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2014) <עריכה נוית בראל>
- שמו הולך לפניו - תיאטרון הבימה - 1953
- אתה מספר לי - תיאטרון המטאטא - 1954
- שחור על גבי לבן - תיאטרון הבימה - 1955
- כביסת הרש - תיאטרון בצל ירוק - 1958-1961
- חתול בשק
- אף מלה למורגנשטיין - תיאטרון בצל ירוק - 1960
- הכתובה - תיאטרון האהל - 1961
- הוא והיא - תיאטרון אינטימי - 1963
- שמו הולך לפניו - תיאטרון זוית - 1965
- תוציא את השטקר המים רותחים - תיאטרון הקאמרי - 1966
- הרמאי - האנסמבל הקאמרי - 1967
- הו, הו, יוליה - תיאטרון הבימה - 1974
- סלבסט, יורם, זיכרונות מאמש, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 269 (כ״ו בניסן תשנ״ח, 22 באפריל 1998), עמ' עמ׳ 11 (על הספר "העולה שירד לחיי")
ספרים
- קישון, שרה, העולה שירד לחיי, סיפורי אפרים קישון והסיפורים מאחוריהם (תל אביב : גוונים, תשנ"ח 1998)
מאמרים
- אליצור, יובל, אפרים קישון - הומוריסט כסופר מתוסכל, בספרו: 31 דמויות ממעצבי דור המדינה (ירושלים : כרמל, תשס"ח 2008), עמ' 211–216
- בר-און, יעקב, הפתעה: קישון כתב גם אופרות, מקור ראשון, כ"ט באלול תשס"ט, 18 בספטמבר 2009, עמ' 20 (על האופרה ׳הרמאי׳ מאת אפרים קישון ומנחם אבידם)
- גרנות, משה, ההומור הוא משהו בלתי צפוי, מהות, חוב׳ כ"ח (קיץ תשס"ד 2004), עמ' 111-123 (חזר ונדפס בספרו: שיחות עם סופרים (תל-אביב : קווים, 2007), עמ׳ 341–363; ראיון עם אפרים קישון)
- גרנות, משה, אפרים קישון: ביקורת - רק אחת מדי עשר שנים, מאזנים, כרך פ׳, גל׳ 5–6 (תשרי תשס"ז, ספטמבר 2006), עמ' 40
- ירושלמי, דורית, התאטרון של אפרים קישון : קוים לדמותו של תאטרון פופולרי, בתוך: צפייה חוזרת : עיון מחודש במחזאות מקור / בעריכת זהבה כספי וגד קינר (באר שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ג 2013), עמ' 281–297
- לאור, דן, העלייה ההמונית כ"תוכן ונושא" בספרות העברית בשנות המדינה הראשונות, הציונות, כרך י"ד (1989), עמ' 161–175 (עיון ביצירותיהם של נתן אלתרמן, חיים הזז, חנוך ברטוב, ואפרים קישון)
- מוריס, אורין, המקרה המוזר של השועל בלול התרנגולות, מקור ראשון, שבת, גל׳ 911 (ג׳ בשבט תשע"ה, 23 בינואר 2015), עמ' 10–11
- נבו, גידי, הסָטירה הבורגנית של אפרים קישון, בתוך: חברה וכלכלה בישראל : מבט היסטורי ועכשווי / עורכים: אבי בראלי, דניאל גוטוויין, טוביה פרילינג (ירושלים : יד יצחק בן-צבי ; קריית שדה-בוקר : מכון בן-גוריון לחקר ישראל : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ה 2005), כרך ב׳, עמ' 711–745
- נבו, גידי, הסָטירה הבורגנית של אפרים קישון, בספרו: מושב לצים : הרטוריקה של הסָטירה העברית : חמש קריאות (אור יהודה : דביר ; באר שבע : הקשרים, המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"א 2010), עמ' 100–137
- נבו, גידי, קישון, הערבים והשמאל הפוליטי, בתוך: עיונים בתקומת ישראל, כרך 28 (תשע"ח 2017), עמ' 316–336
- סגל, חגי, יש לנו ארץ נהדרת, מקור ראשון, שבת, גל׳ 911 (ג׳ בשבט תשע"ה, 23 בינואר 2015), עמ' 6–7
על ״העולה היורד לחיינו / הפכו לעברית אביגדור המאירי ; עם כמה אילוסטראציות של המחבר״
- זמר, חנה, העולה היורד לחיינו, דבר, י"ד באייר תשי"ב, 9 במאי 1952, עמ' 3
על ״אלף גדיא וגדיא / הציורים בידי המחבר״
- בן-גריון, עמנואל, אלף גדיא וגדיא, דבר, ו׳ בניסן תשי"ד, 9 באפריל 1954, עמ' 6
- זמר, חנה, הומור לשמו, דבר השבוע, גל׳ 17 (404) (כ׳ בניסן תשי"ד, 23 באפריל 1954), עמ' 12
על ״באחד האמשים : הומורסקות״
- רם, י., הומור להמונים, דבר, מוסף לספרות ולאמנות, ח׳ בסיון תשכ"ג, 31 במאי 1963, עמ' 6
על ״עד המדינה : פרוטוקול״
- הולצמן, אבנר, בראי הסַטירה הלאומית, בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ' 330–331 (הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳, ספטמבר 1999)
- לאור, יצחק, שיירי ההומור הפטריוטי, הארץ, תרבות וספרות, ח׳ באלול תשנ"ט, 20 באוגוסט 1999, עמ' ב 15
על ״ספר משפחתי״
- אבניאל, נחום, גם לכם מגיע!, מקור ראשון, שבת, גל׳ 911 (ג׳ בשבט תשע"ה, 23 בינואר 2015), עמ' 19
על ״ספר המסעות״
- אבניאל, נחום, גם לכם מגיע!, מקור ראשון, שבת, גל׳ 911 (ג׳ בשבט תשע"ה, 23 בינואר 2015), עמ' 19
- אדמון, תלמה, פשוט לכאורה, מעריב, המוסף, י"ד בחשון תשע"ה, 7 בנובמבר 2014, עמ' 48
על ״פרטאצ׳יה ללא הפסקה : נבירה במצב הקיים״
- דויטש, חיותה, סבל בילדותו, בגלל הגובה, הצופה, המוסף, כ"ה בשבט תשס"א, 4 בפברואר 2005, עמ' 14
- [מוקד, גבריאל], הומוריסט מרגיע, עכשיו, חוב׳ 69–70 (אביב תשס"א 2005), עמ' 396–398
על ״נקמתו המתוקה של פיקאסו : צלילה לתוך ביצת האומנות המודרנית״
- דירקטור, רותי, לבושו הדל של הילד שצועק שהמלך הוא עירום, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 578 (ב׳ בניסן תשס"ד, 24 במארס 2004), עמ' 1, 17
- מלצר, יורם, מנת משכלו, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ו באדר תשס"ד, 19 במארס 2004, עמ' 24
על ״משפט האבהות של הנגר יוסף : קומדיה משנת 0 לספירה״
- יגיל, רן, הלכה הקומדיה, נשארה ההטפה, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ג באדר א תשס"ה, 4 במרס 2005, עמ' 26