יהודה קרני (ווֹלוֹבֶלסקי), משורר עברי, נולד בפינסק וקיבל חינוך יהודי וכללי. כבר בגיל שלוש-עשרה פרסם שיר ראשון בעיתון "הצפירה" ("גמול המשורר", 1897), והמשיך להדפיס שירים בעברית וביידיש בעיתונות של תנועת "פועלי ציון" הציונית-סוציאליסטית בה היה חבר. עם זאת, את נקודת הפתיחה הממשית שלו כמשורר ראה בפרסום שירו "יש נערה תמימה" על-ידי ח"נ ביאליק בירחון "השילוח" (1909). מנעוריו היה פעיל בחיי הציבור, השתתף כציר בקונגרסים הציוניים מטעם תנועת "פועלי ציון", ומ-1907 כיהן כמזכיר מרכז ציונֵי רוסיה בווילנה. השתתף בקביעות בשבועון התנועה הציונית "העולם" בשירים ובמאמרים, וב-1912 עבר עם מערכת העיתון לאודסה וסייע בידי אלתר דרויאנוב בעריכתו. ב-1921 נחלץ מרוסיה עם חבורת הסופרים שיצאה משם בהשתדלותו של ביאליק, ועלה לארץ-ישראל. מ-1924 היה חבר מערכת העיתון "הארץ", ופרסם בו אלפי רשימות פובליציסטיות וטורים שיריים אקטואליים. רוב שיריו מן התקופה שלפני עלותו לארץ-ישראל כונסו בספרו "שערים" (1923). הקבצים הבאים שפירסם: "בשערייך מולדת" (1938), "ירושלים" (1944), "שיר ודמע" (1945). מהדורה מקיפה של שירתו בשלושה כרכים הופיעה ב-1992.
    על-פי גילו השתייך קרני לחבורת המשוררים שהופיעו בספרות העברית בפתח המאה העשרים (יעקב פיכמן, יעקב כַּהַן, זלמן שניאור, יעקב שטיינברג, יצחק קצנלסון, דוד שמעונוביץ), וכמוהם ספג את השפעותיה העזות של שירת ביאליק, עד כדי העמדת חיקויים כמעט ישירים לתכניה, לצורותיה ולדפוסיה הריתמיים, הרטוריים והלשוניים. עם זאת נבדל קרני כבר מראשית דרכו מן הזרם המרכזי של שירת הדור. היבדלות זו ניכרת בעצם כניסתו האיטית, המעוכבת ומלאת הרתיעות ליצירה שירית רצופה; בהימנעותו מבניית מרחב שירי מוחשי ומוצק העומד בסימן זיקת האדם אל הטבע; ובהתרחקותו מו הדגמים של השיר הלירי סגור-המבנה. כנגד זאת עשויה שירתו המוקדמת רצפים ליריים ארוכים, זורמים בחופשיות, ומציגים דרמה פנימית מורכבת של "אני" השרוי במסע חיפוש אחרי מקומו בעולם. זהו סיפורו של משורר-שליח, המיטלטל בין נטייתו להסתגרות מלנכולית מופנמת לבין עמדת נביא-זעם המתייצב מול הציבור. השירה שכתב קרני במזרח-אירופה ניצבת, אפוא, בכעין עמדת ביניים בין הנוסח הרומנטי-בעיקרו של ביאליק וממשיכיו, ובין המודרניזם שהיה עתיד לפרוץ אל השירה העברית אחרי מלחמת העולם הראשונה. ואמנם, אחרי עלייתו לארץ-ישראל פנה קרני בתנופה להתמודד עם המציאות הנופית והחברתית החדשה בדרך הפירוק המודרניסטי, והתמודד בכלי-הבעה אקספרסיוניסטיים מובהקים עם הארץ המדברית הצחיחה ועם המעשה החלוצי האקסטטי המתרחש על גביה. האיכויות המודרניסטיות ה'לא-ביאליקאיות' הן שתרמו להתעוררות מחודשת של העניין בשירתו משנות החמישים ואילך, כחלק משינוי הערכים שהתחולל בדור המדינה ביחס אל השירה העברית של דורות קודמים. ספרו "שירי ירושלים" זכה בפרס ביאליק בשנת תש"ד. יהודה קרני נפטר בתל-אביב, בב' בטבת תש"ט, 3 בינואר 1949, ונקבר בשורת הסופרים בבית-העלמין הישן ברחוב טרומפלדור.
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: קרסל, תדהר, לעקסיקאָן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, Yiddish Leksikon, ויקיפדיה]

• שערים (ירושלים : דביר, תרפ"ג 1923)
• בשעריך מולדת : פיוטים (תל-אביב : אחיעבר, תרצ"ה)
• ירושלים : מחזור שירים (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1944)
• שיר ודמע (תל אביב : מחברות לספרות, תש"ה)
• בימה קטנה : דברים בפרוזה ובשיר (תל-אביב : דביר, תשי"א 1951)
• ילקוט שירים / ליקט, ערך והוסיף מבוא והסברים יצחק עוגן (תל אביב : יחדיו, תשכ"ו 1966)
• שירי יהודה קרני / ערך והוסיף מבוא - דן מירון (ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ"ב 1992) 3 כרכים
  התוכן: א. תרס"ז-תרפ"א. -- ב. תרפ"ב-תרצ"ה. -- ג. תרצ"ו-תש"ט.
  "בתנועת מטוטלת, שירת יהודה קרני בהתפתחותה", מאת דן מירון: כרך א', ע' יג-קנ.

• מאורעות הקלברי פין / מרק טוין (תל אביב : אמנות, תרפ"ח)