עדה
פגיס נולדה בב׳ באלול תרצ״ב, 3 בספטמבר 1932 בפולין. שנות מלחמת העולם השנייה עברו עליה בברית המועצות
וכילדה הוגלתה לסיביר. בגיל שלוש עשרה עלתה
ארצה עם ״עליית הנוער״ יחד עם אביה ששרד את המלחמה. למדה ספרות והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים והורתה במשך שנים בבתי ספר תיכוניים.
בנוסף להוראה עסקה בתרגום (בעיקר מפולנית) ועריכה. נישאה למשורר דן פגיס ונולדו להם שני ילדים.
[מקורות: לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים,
ויקיפדיה]
[צילום: הוצאת עם־עובד]
אוהל, מילא. הישג שאינו שלם.
הבוקר, טורי ספרות, 10 בדצמבר 1965.
על ״פרידה ממריה״ לתדיאוש בורובסקי
בן, מנחם. אז מה זה קלסי? ירושלים, ספרות, 20 בדצמבר 1996, עמ׳ 46.
ברונובסקי, יורם. כשהעולם הולך ואוזל. הארץ, תרבות וספרות, כ״ג בשבט תשנ״ז, 31 בינואר 1997, עמ׳ ד 3.
קרפין, מיכאל. קל נייד ראוי לסיבסוד. ידיעות אחרונות, תרבות ספרות אמנות, כ״ד בטבת תשנ״ז, 3 בינואר 1997, עמ׳ 28.
על ״העלייה לשמים״ לאדולף רודניצקי
ריקין, אירי. טירוף, מוות או יצירה ספרותית. מעריב, מוסף שבת
– ספרות וספרים, ה׳ בחשוון תש״ס, 15 באוקטובר 1999, עמ׳ 27.
על ״המעבר בים סוף״ לזופיה רומנוביצ׳ובה
גור, בתיה. לא יכולתי להאמין שאולי הנס מגיע גם לי. הארץ,
תרבות וספרות, י״ג בטבת תשנ״ו, 5 בינואר 1996, עמ׳ ב 9 <חזר ונדפס בספרה מבלי דלג על דף :
מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז׳זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר, 2008),
עמ׳ 192–198, בשם: אפשריותו של הלא יאומן>