לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

אילנה ברנשטיין (1957)

Ilana Bernstein

    אילנה ברנשטיין נולדה בראשון לציון והתגוררה רוב שנות ילדותה בנתניה, לשם עברה עם משפחתה ב-1961. למדה בתיכון לאמנויות ע״ש תלמה ילין בתל אביב. למדה באוניברסיטת ניו יורק (1978־1981) וקיבלה תואר ראשון בתולדות האמנות. ב-1981 שבה לישראל והתגוררה בתל אביב. היתה תלמידתו של הצייר משה גרשוני ועסקה בציור במשך כעשר שנים. בשנות השמונים המאוחרות החלה לכתוב, ומאז היא מתמסרת לכתיבה ספרותית. ספרה הראשון, שארה כסותה עונתה (1991), היה ספר הבכורה של ״הסדרה הלבנה״ (עם עובד). מאז פירסמה ספרי פרוזה, ספר ילדים ומחזה שהוצג בתיאטרון ״הבימה״ (2008) בבימויו של אלון אופיר.
    בשנים 1988־1996 עבדה לפרנסתה בתחום הפרסום. ב-1999 החלה ללמד כתיבת פרוזה בסדנאות שונות. בשנים 2004־2008 שימשה עורכת ספרות מקור בהוצאת בבל.
    הנושא המרכזי בספריה הוא המשפחה והסדר החברתי שהיא מעצבת. התא המשפחתי הוא בבואה של החברה הישראלית והוא משמש מסגרת, שבאמצעותה מתארת ברנשטיין את יחסי הכוחות בין בני מעמדות שונים, בין נשים לגברים ובין הורים לילדיהם.
    שארה כסותה עונתה עוסק במערכת יחסים בין אם נוטשת לבתה, המתפתחת בצל המתח בין ההתיישבות העובדת לעיר ובין יוצאי גרמניה לילידי הארץ, כל זה בישראל של שנות החמישים. רוב ספריה מתאפיינים בכתיבה ריאליסטית החותרת לעצב את המציאות הישראלית, על מגוון רבדיה הסוציו-אקונומיים, ומרבה לעסוק באלימות פיזית, רגשית וכלכלית.
    הביקורת אפיינה את סגנון כתיבתה ככתיבה ״רזה״, המשקפת את מרחב הקיום הישראלי בלשון דיבורית, ללא נקודת מבט של מספר יודע-כול וללא התרשמות או שיפוט ביחס לתכנים הנמסרים. כתיבה זו, על ניסוחה התמציתי ומשפטיה הקצרים, נתפשה לא אחת כריאקציה לכתיבתם של סופרי דור המדינה, המרבה להשתמש בלשון עשירה, בדימויים, וחותרת לריבוי משמעויות. ספרה מושבת האהבה (2005) הוא במובן זה ניסיון יוצא דופן. הוא זונח את הסגנון הריאליסטי התמציתי ומביא במקומו מונולוג פנימי של גיבורה יחידה, המוסרת את הממד הרגשי והחושני של חיי האהבה שלה כפי שהם נחווים בתודעתה.
    ב-2011 ראה אור ספרה בקשתה האחרונה, ממואר אוטוביוגרפי שבו תיארה ברנשטיין את מערכת היחסים המתוחה עם אימה. בספר ברנשטיין מתארת את זקנת האם באופן כן וחשוף ובאותה העת מראה שגם בשלב הזה של החיים ישנם דברים בן האם לבת שאינם נפתרים. ב-2013 יצא ספרה העיר המזרחית רומן דיסטופי שמתאר את המציאות הישראלית בעתיד הקרוב כמקום שנשלט על ידי לאומנות ובעלי הון. ב-2018 יצא לאור ספרה מחר ניסע ללונה פארק שזיכה  אותה בפרס ספיר לשנת 2019. עלילתו מתרחשת בשנות ה-80 במהלך כמה ימים בחורף, בשכונה ספק ירושלמית שבה אם יחידה לשני ילדים נאבקת בעוני ובקשיי ההורות. הדמויות המאכלסות את הסיפור נטולות שמות וספסיפקציה. גם בספר הזה, כמו בספריה הקודמים, ברנשטיין עוסקת בהורות ומשפחה בצורה בוטה וביקורתית. היא מכוונת את הזרקור לתת המודע האמהי ומפרקת את מיתוס האימהות. הגיבורה שלה נלחמת בדיכאון ובבדידות, נאבקת לא להתרסק תחת מכבש העוני ולא לנטוש את ילדיה. הסיפור נכתב תחילה כמחזה ועלה לבמה בתמונע, בשנת 2016 (בימוי ועיצוב: נועה וגנר).  בסוף שנת 2021 יצא לאור בהוצאת כנרת זמורה ספרה חמתו של תמוז, ספרה ה-13 במספר של ברנשטיין. העלילה מתרחשת בערב אחד בשנת 1975 ובמרכז הסיפור אישה שנאנסת רגע לפני חתונתה. בשונה מספריה הקודמים של ברנשטיין הרומן כתוב כולו בגוף שלישי. גם בספר הזה באה הסופרת חשבון עם המשפחה והלאומיות הישראלית.
    מספריה הנוספים: דַיָה הֶנִיג (1992); שלוש אחיות (1993); שין קוף ריש (1995); רומן למשרתות (1997); איים של שקט (1999); חלמתי שאני ער (2001); עכשיו זה כתוב (2008); שעה יפה ליוגה, מחזה (2008).
    בנוסף על ספריה, אילנה ברנשטיין כתבה שני מחזות (שעה יפה ליוגה ומחר ניסע ללונה פארק) שהועלו לבמה ב-2008 וב-2016. בנוסף לפרס ספיר ב-2019, זכתה בפרס היצירה ע״ש ראש הממשלה לוי אשכול ב-2012.
    אילנה ברנשטיין היא אחותן של העיתונאית אורלי אזולאי ושל הפרופ׳ אריאלה אזולאי. היא מתגוררת בתל אביב.

נכתב על-ידי לילך נתנאל  עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלי
[מקורות נוספים:  ויקיפדיה]

ספריה:
  • שארה כסותה עונתה (תל-אביב : עם עובד, תשנ״א 1991) <עריכה – חנן חבר ומשה רון>
  • דַיָה הֶנִיג (תל אביב : עם עובד, תשנ״ב 1992) <עריכה – חנן חבר ומשה רון>
  • שלוש אחיות (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ד 1993)
  • שין קוף ריש (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1995) <איורים – אמי רובינגר>
  • רומן למשרתות (ירושלים : כתר, 1997)
  • איים של שקט (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ט 1999)<עריכה – משה רון>
  • חלמתי שאני ער (תל אביב : עם עובד, תשס״ב 2001)
  • מושבת האהבה (תל-אביב : בבל, תשס״ה 2005) <עריכה – פביאנה חפץ>
  • עכשיו זה כתוב (תל-אביב : בבל, תשס״ח 2008) <עריכה – עמית רוטברד>
  • בקשתה האחרונה (ירושלים : כתר, 2011) <עריכה – דרור משעני>
  • העיר המזרחית (תל אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2013) <עריכה – נוית בראל>
  • ימי ראשית (תל אביב : הוצאת בבל, תשע״ו 2016) <עריכה – עמית רוטברד>
  • מחר ניסע ללונה פארק (חבל מודיעין : זמורה-ביתן : כנרת, תשע״ח 2018) <עריכה – נועה מנהיים>
  • חמתו של תמוז (חבל מודיעין : כנרת, זמורה, תשפ״ב 2021) <עריכה – נועה מנהיים>
על המחברת ויצירתה:
  • וולף-קוצ׳ינסקי, מיכל. ״טקסטים זה כל הסיפור״ : קשרי אם-בת בספריה של אילנה ברנשטיין (תל-אביב, תשס״ב 2001) <עבודת גמר (מ.א.) -- אוניברסיטת תל-אביב, תשס״ב 2001>
על ״שארה, כסותה, עונתה״
  • אוחנה, איל. שיחה עם אילנה ברנשטיין. חדשות, 6 במארס 1991, עמ׳ 23.
  • אופנהיימר, יוחאי. הכוח להתאפק. דבר, ז׳ בניסן תשנ״א, 22 במרס 1991, עמ׳ 18.
  • אוריין, יהודית. ראשית ללא אחרית. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט״ו באדר תשנ״א, 1 במארס 1991, עמ׳ 20
  • בושס, הדה. מקרה של נכות רגשית. הארץ, 5 במארס 1991, עמ׳ ב 4.
  • בינט, חנה וריקי ריבלין. החצי הראשון. מאזנים, כרך ס״ה, גל׳ 7־8 (1991), עמ׳ 9־11.
  • בלאט, אברהם. בסימן ילדות אבודה. הצופה, ט׳ בתמוז תשנ״א, 21 ביוני 1991, עמ׳ 6.
  • בלבן, אברהם.  לא תמצאי גאן את מה שאת מחפשת..  בספרו: הבריחה אל האמהוּת וממנה : אמהוּת ואמהוֹת בסיפורת העברית החדשה (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ד 2014), עמ׳ 38־47.
  • גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, 22 במארס 1991, עמ׳ ב 9.
  • הולצמן, אבנר.  ילדה רעה.  בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן-קריאה, 2005), עמ׳  72־73 <הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳, מארס 1991>
  • מוסקונה־לרמן, בילי. עד כאן, אדוני. מעריב, סופשבוע, ט״ו באדר תשנ״א, 1 במארס 1991, עמ׳ 46־47.
  • מלמד, אריאנה. הפסיקים ומה שביניהם. חדשות, מוסף, כ״ב באדר תשנ״א, 8 במארס 1991, עמ׳ 42.
  • נסים, קובי. הישג חלקי. על המשמר, כ״ט באדר, תשנ״א, 15 במארס 1991, עמ׳ 18.
  • רביקוביץ, דליה. כתוב בחום הגוף. מעריב, השבוע, א׳ באב תשנ״א, 12 ביולי 1991, עמ׳ 56־57.
  • שריק, איה. דברים קשים, קול מנומס וצונן. חדשות, 13 בינואר 1991, עמ׳ 23.
על ״דיה הניג״
  • בושס, הדה. כמו מסטיק. הארץ, 28 באפריל 1992, עמ׳ ב 4.
  • דנה־פרוכטר, רחל. אריזה שאינה מעידה על המוצר. עתון 77, גל׳ 151־152 (אב-אלול תשנ״ב, אוגוסט-ספטמבר 1992), עמ׳ 8־9.
  • מלמד, אריאנה. צעצועים מדברים. חדשות, המדריך, י״ד בניסן תשנ״ב, 17 באפריל 1992, עמ׳ 30.
  • משמר, תמר. מסע מפרך עד הדיכוי. דבר, ט״ז בתמוז תשנ״ב, 17 ביולי 1992, עמ׳ 26.
  • נסים, קובי. פירוק מייגע. על המשמר, י״ב באייר תשנ״ב, 15 במאי 1992, עמ׳ 19.
  • שמיר, זיוה. סיפורים מהסרטים: פרק ב׳. מעריב, ספרות אמנות, כ״ח בניסן תשנ״ב, 1 במאי 1992, עמ׳ 6.
על ״שלוש אחיות״
  • אוריין, יהודית. זה מה יש. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ח בחשוון תשנ״ד, 12 בנובמבר 1993, עמ׳ 28.
  • בלייר, אסנת. דמויות עירומות בחלל רדוד. מעריב, ספרות אמנות, כ״ג בשבט תשנ״ד, 4 בפברואר 1994, עמ׳ 30
  • חפץ, פביאנה. גן הדובדבנים ־ פורצי הגבולות. חדשות, המדריך, כ״ח בחשוון תשנ״ד, 12 בנובמבר 1993, עמ׳ 12־13.
  • מוסקונה־לרמן, בילי. רומן שלישי, בעל רביעי. מעריב, סופשבוע, כ״א בחשוון תשנ״ד, 5 בנובמבר 1993, עמ׳ 68־69, 71. <ריאיון עם אילנה ברנשטיין בצאת ספרה ״שלש אחיות״>
  • שקלובסקי, רחל. להתקיים כאחת משלוש אחיות. בספרה: בחיפוש אחר החיים הטובים : 35 ביקורות על ספרים (תל־אביב : ירון גולן, 1996), עמ׳ 164־166.
על ״רומן למשרתות״
  • הופמן, חיה. פרחה מצויה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, ד׳ בניסן תשנ״ז, 11 באפריל 1997, עמ׳ 28.
  • ישראל, יעל. הזכות להיות שופר לאומי. עתון 77, גל׳ 210־211 (אב-אלול תשנ״ז, אוגוסט-ספטמבר 1997), עמ׳ 6.
  • שרון, ענת. גיבוב ארוך ומייגע. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ד׳ בניסן תשנ״ז, 11 באפריל 1997, עמ׳ 31.
על ״איים של שקט״
  • הופמן, חיה. איים של שממה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ״ד באב תשנ״ט, 6 באוגוסט 1999, עמ׳ 26־27.
  • שקלובסקי, רחל. החיים לעולם טובים מהמוות. עתון 77, גל׳ 234־235 (אלול-תשרי תשנ״ט, אוגוסט-ספטמבר 1999), עמ׳ 6.
על ״חלמתי שאני ער״
  • וולף־קוצ׳ינסקי, מיכל. לספר לעצמו את אמא. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 487 (ט״ז בתמוז תשס״ב, 26 ביוני 2002), עמ׳ 7.
על ״מושבת האהבה״
  • אקסלרד, לירז. כאילו, הלו? ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, י״ח באייר תשס״ה, 27 במאי 2005, עמ׳ 29.
  • גלסנר, אריק.  מתפקע מרוב מילים.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״א באייר תשס״ה, 20 במאי 2005, עמ׳ 29.
על ״עכשיו זה כתוב״ על ״בקשתה האחרונה״
על ״ימי ראשית״ על ״מחר ניסע ללונה פארק״ על חמתו של תמוז

קישורים

Wikidata – Q6969046 J9U – 987007297981405171 NLI – 000274230 LC – nr91041676 VIAF – 24876362 • 284740678
עודכן לאחרונה: 6 בינואר 2022

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף