אמיר גוטפרוינד (1963־2015)

Amir Guttfreund

    אמיר גוטפרוינד נולד בחיפה בב' באב תשכ״ג, 23 ביולי 1963. את תחילת הקריירה הספרותית שלו החל בעודו קצין בחיל האוויר. פירסם שלושה ספרים בעת שירותו הצבאי, ולאחר פרישתו בגיל ארבעים ושתיים התמסר לכתיבה ספרותית. גוטפרוינד הוא מוסמך החוג למתמטיקה שימושית בטכניון וסיים את שירותו הצבאי בדרגת סגן-אלוף.
    ספרו הראשון, שואה שלנו (זמורה-ביתן, 2000), מביא את נקודת מבטם של הילדים אמיר ואפי, בני הדור השני לשואה, הדולים אט-אט רסיסי סיפורים על ניצולי השואה במשפחתם ובסביבת שכונתם בחיפה. במהלך ילדותם ובגרותם הם בונים את תצרף סיפור השואה של הדמויות מאחורי הסיפורים. שואה שלנו הוא גם סיפור של התבגרות, חשיפת סוד, הצצה לחייהם של מבוגרים ועולמותיהם הכמוסים וסיפורו של דור שהשתיק את השואה ומאורעותיה. הספר משבץ  סיפורים בעלי אופי ריאליסטי זה בתוך זה, והיכולת לחבר כרוניקות עם קטעים פנטסטיים יצרה את צביונו הייחודי של הרומן. הכתיבה על סוגיות מורכבות וטרגיות של עולם השואה ואילמותם של הניצולים תוך שימוש בהומור, באירוניה ובקטעים גרוטסקיים יצרה חידוש בספרות העברית והביאה את גוטפרוינד באחת ללב התודעה הציבורית הספרותית.
    ספרו השני, אחוזות החוף (2002), הוא קובץ סיפורים המתאר דמויות תימהוניות, אקסצנטריות וכאלה המצויות על סף השיגעון. עולמן של הדמויות החריגות, שרובן שואפות לדבר אחד ואינן מצליחות להשיגו, זוכה לאהדתו של המספר ושל הקוראים. הסיפורים מפנים את המבט אל הפרט, האחד, הנאבק בכוחות גדולים ממנו. גוטפרוינד המשיך בספר זה לבסס את כתיבתו ככתיבה ססגונית, מלאת הומור, ושילב בעלילת הסיפורים הקצרים פיסות של ההיסטוריה הציונית. חלק מן הסיפורים מתרחשים בישראל, ואחרים בהווי הצרפתי הכפרי (כמו ״שעונים״, ״אוכל״, ״דוד אלבר״). כמה מן הדמויות בסיפורים אלה נעלמות או מתפוגגות ונותרות בגדר תעלומה. אחת התמות החוזרות בסיפורי הקובץ היא הטבעת דמות האב בנפשו של הבן (״היסטוריה״, ״אוכל״) – דמות אב שלא ניתן להשתחרר ממנה. העיסוק בשימור הזיכרון ובחשיבותו, שהוא הבסיס לשואה שלנו, מתקיים גם באחדים מן הסיפורים באחוזות החוף; דמויות המספרים מנסות לשחזר את סיפורי ההורים או את סיפוריהן שלהן (״היגון הזה״, ״אירדן״) ועוסקות בסוגיות של מהימנות הזיכרון, דרך היווצרותו של סיפור והקושי בחילוץ הסיפור של ניצולי השואה. הספר זכה בפרס ספיר ב-2003.
    ספרו השלישי, העולם, קצת אחר כך (2005), מעמיד במרכזו את דמותו של חיים אברמוביץ', מנהיג נערץ הבונה אחוזה ההופכת לגוף אידיאולוגי אנטי-ציוני, שאינו מכיר במדינה. הספר מגולל את קורותיהם של יושבי האחוזה והעובדים בה לצדו של המנהיג הנערץ. הספר עוסק בתמות של הגירה, גלותיות, שואה ורצון להשתלב במדינה החדשה. עברן של הדמויות כמי שחוו את השואה, עלו מרוסיה או התגוררו במעברות עיצב את חייהן, ובד בבד את דמותה של המדינה. גם ספר זה עוסק בדמויות מן השוליים החברתיים – דמויות חריגות המצויות מחוץ לנרטיב הממלכתי, והמתאפיינות בחיים מוזרים ועלובים, הזוכים להזדהות הקוראים. הפואטיקה של הספר נשענת על ריאליזם ופנטזיה, שיצרו את סגנונו הספרותי המובהק של גוטפרוינד. הספר תורגם לאנגלית.
    ספרו הרביעי, בשבילה גיבורים עפים (2008), הוא רומן רחב יריעה המקיף את סיפורו של דור, למן מלחמת ששת הימים ועד לרצח רבין. הרומן מתרחש בשכונת פועלים בחיפה, עיר הולדתו של גוטפרוינד, ובמרכזו עומדת דמותו של אריק, סביבו נטווה סיפור האהבה הגדול. הרומן כורך את הלאומי עם הפרטי ומציב בלב העלילה את התחנות ההיסטוריות המרכזיות של מדינת ישראל במקביל לסיפורם של חמשת חברי הילדות מן השיכון. ב-2010 יצא לאקרנים הסרט פעם הייתי בבימויו של אבי נשר, המבוסס על הספר בשבילה גיבורים עפים, ובעיקר  על פרק אחד ממנו ועל דמותו של השדכן יעקב ברייד, ניצול שואה, שהיה מעבידו של אריק, הדמות המרכזית בסרט ובספר, בחופשת הקיץ של 1968.
    יצירה ספרותית אחרת של גוטפרוינד, הסיפור ״צלליות״ מתוך קובץ הסיפורים צלליות: 11 סיפורים המאגד יצירות של סופרים ישראליים שונים (בעריכת אתגר קרת, 2005), עובדה אף היא לסרט, הנושא את שם הסיפור (בימוי אדם ביזנסקי, 2013). זהו סיפור מטפורי על דוד בודד שנהג לבדר את בני משפחתו במופעי צלליות עד שנטרפה עליו דעתו. אמיר גוטפרוינד הוא זוכה פרס היצירה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול לשנת תשע״ג.
    בשנת 2011, כשכתב את מזל עורב (2013) נפטרה אשתו של אמיר גוטפרוינד, נטע, גם היא ממחלת הסרטן, והוא הקדיש לה את ספרו: ״לנטע שמיר ז״ל, אשתי, אהובתי. ספר ראשון בלעדייך״. על ספרו זה כתבה ב״הארץ״ עלית קרפ: ״זה אינו ספר אופטימי, אבל הוא ספר יפה ואישי, שמוליך באומץ את הגיבור שלו בדרך החתחתים של הדברים שמוכרחים לעבור אותם. הוא אינו מציע אף לא קיצור דרך אחד וגם לא גלולה אחת נגד כאבים (...) אם בעבר הלך גוטפרוינד בגדולות ורצה לספר את המיתוס הלאומי באמצעות האישי, הרי שבספר הזה הוא מתפשט מהמחלצות הללו ומתכנס בכאב אישי״.
    גוטפרוינד פרסם בתקופה האחרונה סיפורים מעת לעת ב״מעריב סופשבוע״, וכן שימש כתסריטאי בסדרה ״בני ערובה״. אמיר גוטפרוינד נפטר בט״ו בכסלו תשע״ו, 27 בנובמבר 2015.

נכתב על ידי נינה פינטו-אבקסיס עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: ויקיפדיה, גרנות, הארץ, ITHL]
[צילום: מוטי קיקיון]

ספריו:

  • שואה שלנו (תל-אביב : זמורה-ביתן, תש״ס 2000) <תורגם לגרמנית, לאנגלית, לצרפתית, לצ'כית ולהונגרית>
  • Unser Holocaust : Roman / aus dem Hebräischen von Markus Lemke (Berlin : Berlin-Verlag, 2003)
  • Our Holocaust / translated by Jessica Cohen (New Milford CT : Toby Press, 2006)
  • Les gens indispensables ne meurent jamais / traduit de l'hébreu par Katherine Werchowski (Paris : Gallimard, DL 2007)
  • Jídlo se nevyhazuje / z hebrejštiny přeložila Magdalena Křížová (Praha : Garamond, 2012)
  • A mi holokausztunk / ford. Rajki András (Budapest : Európa, 2013)
  • אחוזות החוף (לוד : זמורה ביתן, תשס״ב 2002) <עריכה, הילה בלום>
  • העולם, קצת אחר כך (אור יהודה : זמורה ביתן, תשס״ה 2005) <תורגם לאנגלית>
  • The world a moment later / translated by Jessica Cohen (New Milford, CT : Toby Press, 2008)
  • בשבילה גיבורים עפים (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2008) <עריכה – הילה בלום> <תורגם לצרפתית>
  • Pour elle, volent les héros :  roman / traduit de l'hébreu par Katherine Werchowski (Paris : Gallimard, 2015)
  • מזל עורב (אור יהודה : זמורה-ביתן, תשע״ג 2013) <עריכה – הילה בלום>
  • אגדת ברונו ואדלה (אור יהודה : זמורה-ביתן, תשע״ד 2014) <עריכה – הילה בלום> <תורגם לאנגלית ולצרפתית>
  • Last bullet calls it / translated by Yardenne Greenspan and Evan Fallenberg (Seattle : AmazonCrossing, 2017)
  • La légende de Bruno et Adèle :  roman / traduit de l'hébreu par Katherine Werchowski (Paris : Gallimard, 2017)
  • הר האושר (אור יהודה : זמורה-ביתן, תשע״ו 2016) <עריכה – הילה בלום>

על המחבר ויצירתו:

על ״שואה שלנו״
  • בלבן, אברהם. רצינות והומור שחור. מאזנים, כרך ע״ה, גל' 5 (2001), עמ' 53־55.
  • זהבי, אלכס. כתיבה ממעמקים. ארץ אחרת, גל' 2 (2000), עמ' 70־72.
  • מלצר, יורם. הדרך ארוכה ומתפתלת לפניהם. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ' בסיוון תש״ס, 23 ביוני 2000, עמ' 27.
  • מצוב-כהן, עופרה.  'שואה שלנו?' טיפול הספרות העברית החדשה בנרטיב השואה : מחקר משווה.  שיח ישורון = The Jewish speech = Еврейская речь, גל' 3 (תשע״ו 2015), עמ' לא-מב
  • נגיד, חיים. סאגה משפחתית. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ״ג בניסן תש״ס, 28 באפריל 2000, עמ' 27.
  • קליינברג, אביעד. נושאי המזוודות. הארץ, מוסף ספרים, גל' 376 (ד' באייר תש״ס, 9 במאי 2000), עמ' 1, 8.
  • רוזנטל, רוביק. מק. צטניק ועד אמיר גוטפרוינד. מעריב, מוסף ראש השנה – ספרות וספרים, כ״ט באלול תשס״א, 17 בספטמבר 2001, עמ' 37.
  • Barzel, Neima. Testimony as literature and literature as testimony : Abba Kovner and Amir Guttfreund. Jewish Studies Quarterly, vol. 9, no. 2 (2002), pp. 160-172.
  • Milner, Iris. A testimony to ״The war after״ : remembrance and its circleontent in Second generation literature. Israel studies, vol. 8, no. 3 (March 2004), pp. 194-213.
על ״אחוזות החוף״
  • אדמון, תלמה. העצב שבהחלטה להיות סופר. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ' בסיוון תשס״ג, 20 ביוני 2003, עמ' 25 <דברים שנאמרו בערב שהתקיים לכבוד צאת ספרו של אמיר גוטפרוינד ״אחוזות החוף״ בבית-ביאליק, אוקטובר 2002>
  • מוקד, גבריאל [ג.מ.] אחוזות החוף. עכשיו, חוב' 69־70 (אביב תשס״ה 2005), עמ' 393־394.
  • מלצר, יורם. כנות לצד התהדרות. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ח' באלול תשס״ב, 16 באוגוסט 2002, עמ' 26.
  • שץ, אבנר. הרחק מהטירוף. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י״ח בתמוז תשס״ב, 28 ביוני 2002, עמ' 26־27.
על ״העולם, קצת אחר כך״
  • אוריין, יהודית.  אחורי הקלעים של הקוממיות.  עתון 77, גל' 305 (חשון תשס״ו, אוקטובר-נובמבר 2005), עמ'  8־9.
  • גלסנר, אריק.  הציונות היא אנחנו.  מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ט באלול תשס״ה, 23 בספטמבר 2005, עמ' 26.
  • דרור, איתי.  מדינת קין והבל.  מקור ראשון, שבת - ספרות, א' בכסלו תשס״ו, 2 בדצמבר 2005, עמ' 6־7.
  • יודילוביץ', מרב. מי שחלם. ידיעות אחרונות ynet <מקוון>, 16 בספטמבר 2005 <ראיון עם אמיר גוטפרוינד עם צאת ספרו - כולל ראיון מוקלט בוידאו>
  • מלמד, אריאנה. עיין ערך: ציונות. ידיעות אחרונות ynet <מקוון>,  20 בספטמבר 2005.
  • פפר, אנשיל. שנהיה נשכחים. מקור ראשון, 'השבועון', ט' בחשוון תשס״ו, 11 בנובמבר 2005, עמ' 25.
  • קזין, ארנה. האם זו בסך הכל ״ספרות גברים״? הארץ, מוסף ספרים, גל' 736 (י״ד בניסן תשס״ז, 2 באפריל 2007), עמ' 38, 40. <דיון ב״ספרות גברים״: ״אם יש גן עדן״ לרון לשם, ״מחזיר החלומות״ לניר ברעם, ״העולם, קצת אחר כך״ לאמיר גוטפרוינד ו״ארבעה בתים וגעגוע״ לאשכול נבו וכן ב״יונה ונער״ למאיר שלו>
  • שיפמן, סמדר.  מהתגנבות יחידים להעולם, קצת אחר כך : כור היתוך או התגנבות רב-תרבותית?  הדור: השנתון העברי של אמריקה, תשס״ט 2009, עמ' 60־67.
על ״בשבילה גיבורים עפים״ על ״מזל עורב״
  • טל, רונן. הכין מצגת.  סוף השבוע, המוסף, גל' 15 (י״א בניסן תשע״ג, 22 במארס 2013), עמ' 60.
על ״אגדת ברונו ואדלה״
על ״הר האושר״
קישורים:

Wikidata – Q6878093 J9U – 987007262277905171 NLI – 000058131 LC – no 00074952 VIAF – 7612239
עודכן לאחרונה: 16 בינואר 2021

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף