ניר ברעם, בנם השלישי של רות ועוזי ברעם, נולד בד׳ בסיון תשל״ו, 2 ביוני 1976 בשכונת בית־הכרם בירושלים. אמו, רות, היתה בת למשפחה ספרדית ותיקה. אביו, עוזי, היה חבר כנסת ושר מטעם מפלגת העבודה. למד בבית הספר היסודי בית הכרם ובבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה במגמת ספרות. בהיותו בן תשע־עשרה נפטרה אמו ממחלת הסרטן. לאחר השירות הצבאי נסע ללונדון, וכעבור זמן חזר ארצה ועבר לתל אביב. החל לכתוב רשימות בעיתון מעריב והיה הפובליציסט הצעיר ביותר בעיתון. הוא בעל תואר ראשון בספרות עברית מאוניברסיטת תל אביב. בקיץ 2006 היה מיוזמי מכתב הסופרים הצעירים, שקרא להפסקת מלחמת לבנון השנייה בתחילתה. עבר למוסף ״ספרים״ של הארץ ופירסם שם ראיונות עם סופרים ואנשי רוח כמו חיים גורי, א״ב יהושע ואחרים.
    ערך שלוש סדרות ספרים: קלאסיקה מהספרות העברית והעולמית, סדרת עיון, ״972״, שבה כותבים פילוסופים ואנשי רוח, שתיהן בהוצאת עם עובד, וכן סדרת תרגומים בהוצאת מעריב. בנוסף ערך (עם אירינה ורובל־גולובקינה) את הקובץ זרקלו: יצירה רוסית עכשווית בשיח הישראלי (2005).
    את ספרו הראשון, ספרי לי סיפור אהבה סגול (זמורה־ביתן, 1998), כתב בגיל עשרים ושתיים, כששהה בלונדון. הרומן מתאר שנתיים בחייו של יוני רווה, צעיר תל־אביבי ריקני, ומתמקד בסיפור אהבתו למאיה, הנוסעת ללונדון ללמוד משחק. כמו כן מתוארים היחסים המורכבים של הגיבור עם משפחתו וחבריו בתקופה שלפני רצח רבין ואחריו.
    ב־2000 ראה אור ספרו השני, ילדי נשף התחפושות, וב־2006 הופיע הרומן המקיף מחזיר החלומות, שזכה מיד עם הופעתו לתגובות רבות. הספר מתאר קטסטרופה אפוקליפטית בתל אביב של זמננו: גשמי עוז וברד, שיטפונות, סערת רוחות, שרפות, ובנוסף לכל אלה שעת זריחת השמש מתאחרת בכל יום, המונים נוטשים את העיר והמתים מתגוללים ברחובות. גיבורי הרומן הם ליאור ואלון, אחות ואח תאומים שיחסיהם מסובכים מאוד, ויואל ורחל, זוג נשוי, בני שלושים פלוס. יואל הוא מחזיר החלומות – הוא ניחן ביכולת להחיות את חלומותיהם של אחרים. חייהם של הזוגות הללו מתוארים כנעים בין אינטימיות לחנק, בין אהבה לפרֵדה, בין החלום הישן על חיי שוויון לבין הקפיטליזם שכבש את ישראל. הספר נמנה עם חמשת הספרים שהיו מועמדים לפרס ספיר ב־2007.
    אורנה לב טוב (2006) ציינה ברשימתה על מחזיר החלומות כי ההישג הגדול של ברעם בספר הוא היכולת ״ליצור נקודת השקה בין השיבוש הפרטי לבין השיבוש הרחב יותר, החברתי״. היא מבהירה: ״ברעם מצליח בכתיבתו להתנייד בין סיפורים נוגעים ללב ועוצמתיים בכנותם, המתרחשים בנבכי נפשותיהם של הגיבורים, ובמקביל לכך, לשרטט בלשון עשירה ומדויקת מהלכים ואירועים המתרחשים בספירה החברתית־ציבורית״.
    הסיפורת של ברעם היא אנטיתזה לסיפורת ה״רזה״ מבית מדרשם של עוזי וייל וגדי טאוב, והיא, כמדומה, אנכרוניסטית במתכוון. הדמויות מלאות ומנומקות, ההקשרים ההיסטוריים נחקרים ביסודיות ומשורטטים בקפידה והשפה עשירה. עם זאת, קיימות בספריו תכונות פואטיות אופייניות לבני דורו: למשל, המתח בין הריאליזם הפוליטי לבין המופשט.
    הספר שבו ניכרים מאפיינים אלה באורח מובהק במיוחד הוא ספרו אנשים טובים (2010). עיקרו סוגיית ההתקרנפות ומניעיה, כפי שאלה באים לידי ביטוי בקורותיהם של שני צעירים כריזמטיים על סף מלחמת העולם השנייה: תומס הייזלברג, פרסומאי ברלינאי, ואלכסנדרה (סאשה) וייסברג, בתו של אינטלקטואל יהודי־רוסי. זהו רומן היסטורי, המתכתב עם מסורת הרומן האירופי – הרוסי והגרמני – יותר מאשר עם מסורת הסיפורת העברית. כפי שציינה נעמה שפי (2010): ״ברעם עשה הכול כדי לשמר על מסגרת עלילה המעוגנת במציאות של אירופה הניצבת על לועו של הר געש״. והיא מוסיפה: ״מרשים עוד יותר […] הוא נכונותו לפעול בתוך המסגרת ההיסטורית יחד עם ברואיו, שאינם יודעים מה צופן להם עתידם. הוא מרשה להם להישאר בידיעה המוגבלת של בני אדם רגילים […]. כך ויתר על האפשרות המפתה להפוך את תומס ואת סאשה לתבניות מפיסטופלס שחוקות״.
    בשנת 2013 יצא לאור ספרו צל עולם. בספר זה בוחן ברעם את הגלובליזציה ואת המערכת הקפיטליסטית, באמצעות התמקדות בסיפורם של חבורת צעירים מלונדון וחברת ייעוץ אמריקאית. הספר מורכב ממספר צירי עלילה וסגנונות כתיבה, ומנסח שאלות (מבלי להציע תשובות) בנוגע לקשר הגורדי בין פוליטיקה וכלכלה.
    ספרו הארץ שמעבר להרים, אשר יצא בשנת 2016, מבוסס על מסעו של ברעם לגדה המערבית ולמזרח ירושלים, מסע שארך כשנה, בין 2014–2015, והתנהל על רקע המהומות בהר הבית, חטיפת ורצח שלושת הנערים, ומלחמת צוק איתן. ברעם נפגש וראיין אנשי חמאס ופתאח, לצד מתנחלים ישראלים, ושרטט תמונה מורכבת ומעוררת מחשבה על החיים ״מעבר להרים״, ועל הסכסוך הישראלי־פלסטיני. הספר עובד לסרט דוקומנטרי, בבימוים של ברעם ומיכאל אללו, וזכה בפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר לשנת 2018.
    ספרו השביעי של ברעם, יקיצה (2018), נחשב לספרו האישי ביותר. בספר זה, הנע בין ממואר לרומן, שותל ברעם אירועים אמיתיים מחייו, כמו מות חברו הטוב ומות אמו. במרכזו ניצב סופר ישראלי השוהה בפסטיבל ספרותי ומנסה לשחזר את הימים האחרונים שעברו עליו, תוך שהוא בוחן תחנות משמעותיות בחייו, ונאחז בזכרונות מחברותו הקרובה עם יואל, ונערותו בשנות השמונים בירושלים. ספרו העולם הוא שמועה (2021) מספר את סיפורו של יונתן, סופר ישראלי הרדוף על ידי מות חברו הטוב ביותר היוצא למסע יחד עם בנו הקטן. הם עולים אל הר שבו, על פי השמועה, מתגורר אדם בעל כישרון נדיר: ביכולתו להעלים לאנשים זיכרונות. אלא שעל ההר מתגלה ליונתן תעלומה שקשורה לעברו ולאהבות הגדולות בחייו. וכך, במקום שהזיכרונות ייעלמו, העבר פולש גם להווה. יונתן בורא עבור בנו עולמות דמיון עשירים כמו אלה שיצר בילדותו, ויחד הם מתמסרים אליהם בתשוקה גדולה, אולי גדולה מדי. 
    ברעם הוא חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2010, והיה מועמד שלוש פעמים לפרס ספיר, על ספריו מחזיר החלומות (2007), אנשים טובים (2010) ויקיצה (2018).

נכתב על־ידי זיסי סתוי ויגאל שוורץ עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
עודכן על־ידי מוריה דיין קודיש
[מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה]
צילום: אסנת קרסננסקי שני

ספריו: