עמיחי שלו, סופר, משורר ועורך, נולד בט״ו בניסן תשל״ג, 17 באפריל 1973 וגדל בראשון לציון ובהרצליה. שירת בצה״ל כפקיד בחיל הרפואה. למד תסריטאות ב״קמרה אובסקורה״. לאחר מכן למד לתואר ראשון היסטוריה וספרות כללית באוניברסיטת תל־אביב. שיריו הראשונים התפרסמו בכתב העת ״מאזניים״ בשנות התשעים. יצירות נוספות פורסמו בכתבי עת שונים, ובהם ״עכשיו״, ״שבו״ ו״מעין״. מלמד כתיבה במסלול האקדמי של המכללה למִנהל ומשמש עורך מדור הספרות ב-Ynet.
ספרו ״ימי הפופ״ (משכל, 2005) מביא את סיפורו של דניאל בן השתים־עשרה, הבן הצעיר למשפחה בת חמש נפשות מראשון לציון, המתמודד עם מות אמו. הוא מגולל ארבע חוויות ילדות, שלוש מהן לאחר מות האם ואחת שקדמה לו, והמשותף להן הוא הטלטלה הנפשית שגרם האובדן הפתאומי. בולט במיוחד העיסוק המאופק במערכת היחסים המתפוררת בין הבן הצעיר לאביו המרוחק. כל אחד מחלקי הספר יכול להיקרא כנובלה עצמאית על רצף עלילתי מתפתח, שבמרכזה קשר משמעותי אחד בין הנער המספר ובין דמות המשמשת לו בת לוויה, ממשית או דמיונית, להפגת בדידותו. לצד הדמויות האלה משמשים המוזיקה, הכדורגל, התשוקות הרומנטיות והדמיון הפורה ידידיו הנאמנים ביותר, ובכוחם להקהות מעט את ייסוריו. סגנון הכתיבה בולט בהימנעות המספר, בן דמותו של הסופר, משימוש בנימה סנטימנטלית ובהעדפתו לספר את קורותיו בטון ענייני ואמין, המצטיין בעברית צבעונית ואותנטית רוויה בדימויים מקוריים.
ב־2010 יצא ספרו ״הנפשיים״, המספר את סיפורה של יחידת טירונים עם סעיף נפשי. הרומן מתרחש בסוף שנות השמונים ומסופר כמונולוג מפיו של אורי, חייל המתמודד עם מותה הטרגי של אמו ושואב כוח מלהקת ״נושאי המגבעת״, שפס־הקול שלה כמו מלווה את הרומן. הספר היה מועמד לרשימה הארוכה של פרס ספיר, והוא הועמד בביקורת אל מול ״התגנבות יחידים״ ליהושע קנז. ב־2012 ראה אור ספרו ״ילדה גדולה״. ב־2012 זכה בפרס היצירה לסופרים עבריים על שם ראש הממשלה לוי אשכול. בשנת 2018 ערך עם יובל אביבי את האנתולוגיה ״יאללה מכות״ המקבץ סיפורים אלימים ישראליים עכשוויים. ספר הפרוזה האחרון שלו עד כה הוא ״וולקשטיין״ – מחווה לד״ר עודד וולקשטיין, מרצה, עורך, סופר ומתרגם – והוא ראה אור בסדרת רוח צד. על הספר כתב יוני ליבנה כי הוא מאופיין בשני סימני היכר: ״מצד אחד, רגישות מוחלטת לפרטים. משחק בלתי פוסק בדימויים ספרותיים, מוגזמים שמולבשים על מצבים פרוזאיים. ומצד שני, הדחף לסטות מהתלם ומהקשר הסיפור הריאליסטי״. בשנת 2019 הופיע ספר שיריו ״מרסיסייד״
נשוי לשרית (לבית כהן), עיתונאית ובלשנית מחוננת, ואב לשני בנים.
זוארץ, רות.ההווה הוא דיקטטור.מעריב השבוע, המגזין, כ״ב בשבט תשע״ו, 1 בפברואר 2016, עמ׳ 14–15 <הסופר, העורך והמרצה חובק רומן חמישי ומסתכל לאחור בעין ביקורתית למדי על הספרים הקודמים. על הדרך הוא גם מתלונן על מיעוט הסופרים הטובים היום ומנסה להסביר מדוע השיטה דפוקה>
לוי, דפנה.מלטף את העולם במילים : ראיון עם עמיחי שלו. המדור לאיבוד קרובים <מקוון>, 14 ביוני 2009.
אשכנזי, יפתח. קול רוקנרולי ובועט במוסכמות. הארץ, תרבות וספרות, 4 ביולי 2014, עמ׳ 2 <על כתיבתם של עמיחי שלו בספרו ״על החתרנות״ ושל שמעון צימר בספרו ״דמיין שאתה חי״ >
ליבנה, יוני.על החתרנות.ידיעות אחרונות, 7 לילות, 18 באפריל 2014, עמ׳
טל, רונן.לא שונא, לא כועס.הארץ, גלריה שישי, ה׳ בכסלו תשפ״ה, 6 בדצמבר 2024, עמ׳ 24–30 <אם שמתה מוות חטוף ואכזרי, מערכת יחסים עם אב מנוכר ולרגעים מתעלל: בספר ״היסוד הנפשי״" עמיחי שלו לא מתקרבן ולא עושה הנחות>
עמיחי שלו, סופר, משורר ועורך, נולד בט״ו בניסן תשל״ג, 17 באפריל 1973 וגדל בראשון לציון ובהרצליה. שירת בצה״ל כפקיד בחיל הרפואה. למד תסריטאות ב״קמרה אובסקורה״. לאחר מכן למד לתואר ראשון היסטוריה וספרות כללית באוניברסיטת תל־אביב. שיריו הראשונים התפרסמו בכתב העת ״מאזניים״ בשנות התשעים. יצירות נוספות פורסמו בכתבי עת שונים, ובהם ״עכשיו״, ״שבו״ ו״מעין״. מלמד כתיבה במסלול האקדמי של המכללה למִנהל ומשמש עורך מדור הספרות ב-Ynet.
