¹

הלכת מאתנו שבע-ימים, שבא-פעלים ושבע-רוגז.

שבע ימים. הן זכית לצ“ה שנה, לחיים ארוכים שלאו כל אדם זוכה להם, אלא בחירי סגולה. זוהי מתת-אל גדולה ונכבדה לעצמה. אתה נבחרת לאריכות ימים. שלושה דורות נתקפו בך, בגופך הזעיר והשביר. היתה שופעת ממך חיוניות מפליאה גם בשעה שלכאורה הסחת דעתך מן העומדים לפניך והיית מעלה בדמיונך דמויות מן העבר, דמויות של שותפים ושל מתנגדים, של חברים ויריבים, שלא הספקת לגמור עמהם את חשבונך. הכל היה מונח בקופסת זכרונך. שום מאורע לא נעדר ולא נשתכח. באותה מסיבה,שנערכה לכבודך לפני חודש, מתקן היית כל שיבוש בתאריך או בסדר הדברים, שאחד הנואמים נכשל בהם, לדעתך. אריכות ימים זו היא שעשתה אותך לכמה חוליות בשלשלת. אתה קידמת את שחר התנועה של חובבי-ציון, היית בין עולי ביל”ו, יצקת מים על ידי הרצל, נורדאו, זאנגוויל ואחרים.

היית שבע פעלים. חייך הארוכים לא היו חיים של סתם. מעולם לא נפסקה פוריותך. היית בין הראשונים להתחלות רבות. היית בין ראשוני מחיי הדיבור העברי, ייסדת אגודה לתחיית שפת עבר, חיברת את הספר הראשון על “קורות הספרות העברית החדשה”, היית ראשון המרצים בקתדרה בסורבונה על הספרות העברית בלשון הצרפתית, היית בין ראשוני החופרים בארצנו לחישוף עתיקות, המשכת את המסורת של כמה יהודים נועזים, שיצאו למסעם במרחקי תבל, במערות ובמדבריות אפריקה, כדי למצוא אחים אובדים ונידחים, והפלאת לתאר את אורח חייהם, סבלותיהם ותקוותם המשיחית. אתה גילית אותם לעצמם ולנו, והבאת אותנו בברית חדשה עם שבטים ואנוסים, שערפלי עבר רחוק כיסו אותם. אתה חקרת את ראשית הפלגתם של יהודים בים והנחלת לנו “ספר הים”. אתה פיענחת שרידי קדומים והענקת לנו “אוצר הכתובות הפניקיות”, שחכמים סמכו ידם עליו והכתירוהו בפרס-ביאליק. אתה הנחת אחריך ספרי-מסע רבים לעם ולבני-הנעורים, שיש בהם אמת, חזון והרפתקאות בכרך אחד. היית פעיל באגודות ובחברות רבות מני ספוֹר. היית חבר כבוד בנשיאות של האקדמיה ללשון העברית והשתתפת בעצה ובהצעה להעשרת הלשון. בקיאותך בלשונות שם סייעה לך בכך. לקחת חלק שנים רבות ב“ברית העברית העולמות” וקידמת את מטרותיה. גם ל“ידע עם” נתת מאוצרך ומעושר ידיעתך, מזמן לזמן מביע היית את דעתך בעתונות על שאלות הזמן או על נושאים בחכמת ישראל, שהיו מנסרים אותה שעה בחלל עולמנו. והדברים היו כתובים בסגנון מיוחד, שהיה בוֹ משארית המליצה הטובה, המחייכת, שנזדווגה לחידושי ההבעה המודרנית.

היית גם שבע רוגז. זה היה רוגז “טבעי” של אדם השש למגעים, המעורב עם הבריות, הרגיל לפגישות ולהתנגשויות; והנה כל שנה נסתלק ידיד או מכר מבני מחיצתו, עד שנשאר בדד ומבודד, פרוש ומופרש עם מחשבותיו וזכרונותיו. יתכן שאנחנו, אחיך הסופרים, היינו צריכים לבקר אצלך יותר ולשעשע אותך בשמיעת זכרונותיך ובהמתקת גלמידותך. והריני מבקש ממך סליחה ומחילה על מה שצריכים היינו לעשות ולא עשינו. נהגנו כך לא מחמת חוסר הערכה או זלזול, חלילה, אלא מקוצר רוח ומעבודה קשה.

עכשיו אני נפרד ממך בשם אגודת הסופרים ובשם ציבור הסופרים, ר' נחום סלושץ. מעשיך ועבודותיך וספריך יהיו חרותים לעד בתולדות האומה וספרותה.

ימתקו לך רגבי אדמת גדרה הבילויית.