ב

הָעֶרֶב הָיָה רַךְ וַיִּיף בְּלִי אֵשׁ-דִּמְדוּמִים,

רַק נֹגַהּ צַח וְיָרֹק הִשְׁתַּפֵּךְ בַּשָּׁמַיִם,

וַיְהִי כְּתַאֲוָה זָרָה וּמְתוּקָה לָעֵינַיִם,

כְּמוֹפֵת חַי מִקִּסְמֵי הָאשֶׁר הַחֲתוּמִים.

וַיְהִי כָל גָּוֶן רַךְ, מִשְׁבֶּצֶת-רֹךְ כָּל צוּרָהּ,

כְּמוֹ נֶפֶשׁ-כֹּל הֶאֱמִינָה לְרֶגַע קַל בְּתֻמָּהּ

בְּאשֶׁר רָחוֹק זֶה וּבְתַאֲוָה זֹאת הַמְדֻמָּה,

הַכְּתוּבִים לְזִכָּרוֹן בִּכְתֹבֶת-שְׁחָקִים בְּרוּרָה.