רקע
דוד בן־גוריון
למה רפ"י
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: המכון למורשת בן‏־גוריון; 1963

[ללא תאריך, נמצא בשנת 1963]

ברשימות המופיעות השנה לבחירות להסתדרות ולכנסת נעלמה המפלגה שהיתה הזמן האחרון הגדולה והמדריכה, גם בהסתדרות וגם במדינה, – מפלגת פועלי א“י. ובמקומה מופיעה רשימה הקוראת לעצמה בשם “מערך לאחדות פועלי א”י”, המורכבת מחלק של מחלק של מפא“י והסיעה הקטנה של אחה”ע, שנתפלגה לפני 23 שנה ממפא"י בשם סיעה ב'.

יש להודות שמנהיגי אחה“ע הם בחורים פקחים– נוסף על היותם חלוצים נאמנים, וכשהרגישו בזמן האחרון, שזכות קיומם הנפרד איבד כל בסיס ותוכן רעיוני משלו, הצליחו במו”מ עם לוי אשכול, להקים “מערך” בתוספת המליצה “לאחדות פועלי א”י“, כששני הגופים של “המערך” אינם מאוחדים כלל וכלל, אלא מהווים קואליציה בהסתדרות ובכנסת עוד לפני הבחירות, שיש בכך בלי–ספק חיוב, אבל קואליציה משונה, שעד עכשיו לא היתה כמוה, וה”מקוריות" היא – שבקואליציה זו הרוב קיבל על עצמו הכרעת המיעוט.

בבחירות להסתדרות יקים “המערך” רשימה אחד על–יסוד מצע משותף, אבל המיעוט הבטיח לעצמו הזכות להוות אחרי הבחירות – סיעה נפרדת, אם הרוב אינו מקבל דעתו. וכמובן, באספות הבחירות לא מספרים לשומע על עובדה תמוהה זו, אבל זהו ההסכם של אדריכלי “המערך”.

ואשר לכנסת. יש רשימה אחת וסיעה אחת. זהו תיקון חשוב וחיובי להקמת קואליציה, לא לאחר הבחירות, אלא לפניה, שלא יצטרכו להשמיץ אחד את השני לפני הצטרפם לקואליציה, כפי שעושה זאת מפ"מ עכשיו.

אולם בסידור קואליציוני זה הנקרא “מערך” יש אותו הפגם: – החלק של מפא“י שנכנס ל”מערך" קיבל התכתיב של המיעוט, ולמרות העמדה המוצהרת של מפא“י זה כשתים–עשרה שנה, שהיא מחייבת שינוי משטר הבחירות, ודבר זה נמצא גם במצע לכנסת החמשית, – פתאום קיבלו התביעה של אנשי אחה”ע לאסור כל שינוי בשיטת הבחירות, אם כי בקווי היסוד של הקואליציה בכנסת החמשית לפני פרישה קודמו של לוי אשכול, ואחרי היות אשכול לראש–ממשלה, – יש סעיף מפורש, הנותן רשות לכל סיעה בקואליציה – חופש הצבעה בשאלת שינוי משטר הבחירות. חופש זה נשלל רק מאלה שנשארו עדיין במפא"י.

השתלטות המיעוט (8 צירים בכנסת) על הרוב (46 צירים בכנסת) במה שנקרא “מערך”, היתה אחת הסיבות שהטילה על חלק מחברי מפא“י חובה להופיע ברשימתם העצמאית להסתדרות ולכנסת. אבל לא הסיבה היחידה ולא העיקרית. סיבה אחרת היתה – גילויי הידרדרות מוסרית בצמרת מפא”י, – מאז פרש קודמו של לוי אשכול מראשות הממשלה וממשרד הביטחון. במפא"י החל להשתרר פחד. פחד ראש–הממשלה החדש מגילויי הצדק והאמת בעוות-הדין של וועדת–השרים שהכריחה את ראש-הממשלה הקודם להתפטר, כאשר לא יכול לשאת באחריות העוול שעשו שבעה חבריו ובראשם אשכול, שסרבו למלא דרישה צודקת (המגיעה לכל אזרח בישראל) של הנאשם על–ידי חברו – כי “הענין” (ריב בין קצין בכיר ובין לבון) יימסר לבירור של שופטים. והוסיפו חטא על פשע שבניגוד ליסוד הקונסטיטוציוני בכל מדינה דימוקרטית, שהרשות המבצעת – הממשלה – אינה מוסמכת לשפוט בריב בין שני אנשים – לקחת על עצמה ועדת-השבעה להיות שופטת, ולא פעלה אפילו על–פי נוהל מקובל ומחוייב לפי צדק אלמנטרי, והוציאה פסק-דין מוגמר וסופי, כביכול, שעליו אמר היועץ–המשפטי בממשלת לוי אשכול, שוועדת השרים (“וועדת השבעה”) “ניהלה את עבודתה מבלי שים לב לסייגים כל שהם המתחייבים על-פי כללי הצדק הטבעי”, וכי “הקביעות העובדתיות של ועדת–השבעה לא היו עומדות במבחן, אילו הן היו מועברות תחת שבט ביקורתו של בית-משפט בישראל”.

וכשבמרכז המפלגה נתחזקה התביעה למסור הבירור למוסד משפטי, למען תיקון המעוות ולמען הוציא כל הענין מדיון צבורי ועתונאי, – הודיע אשכול במעמד מאות חברי המרכז, כי “על–דעת המקום ועל–דעת הכנסת הוקמה ועדת–שרים במקום ועדת חקירה משפטית”, ומתומכיו העוורים של אשכול לא קם אף אחד לשאול – מתי החליטה הכנסת להקים ועדת-שבעה במקום ועדת-חקירה, וכשנמצא חבר ששאל בתמיהה: – “הכנסת החליטה על הקמת ועדת השבעה”? – ענה אשכול: כן. ושום איש מתומכי אשכול, ובתוכם יו"ר הכנסת, שבלי–ספק ידע שאף פעם לא החליטה הכנסת להקים ועדת שרים במקום ועדת חקירה, – לא ערער על הבעיה תמוהה זו של צבור על-ידי ראש-ממשלה, וכשקם שוב אותו חבר ושאל שאלה: “מתי החליטה הכנסת על ועדת השבעה”? – נתבלבל אשכול וענה: “כנסת זוטא”. אבל שוב היתה זו הטעיה, לא רק מפני שאין כנסת זוטא, אלא אפילו ועדת חוץ ובטחון, שלה התכוון אשכול, מעולם לא החליטה, ואין לה כל סמכות להחליט, להקים ועדת שרים במקום ועדת חקירה בריב בין שני אנשים.

ונימוקו העיקרי של אשכול נגד מסירת הבירור למוסד משפטי – שהיה בלי-ספק מוציא משפט צודק ומפסיק כל הוויכוחים בצבור ובעתונות בענין זה, היה מחד, – כפי שהודיע זאת במרכז המפלגה ביום XXX1 מ“פתיחת תיבת פנדורה”: ומאז משטר הפחד והרמיה, הולך ומתבצר ברוב של חברי מפא"י, וחברים שלא נתפסו לפחד – נאלצו להקים רשימה עצמאית לבחירות להסתדרות ולכנסת – בשם רשימת פועלי ישראל ובלתי–מפלגתיים (רפ"י).

באספות המערך שואלים את רפ“י – מהי האידיאולוגיה שלה. אין חברי רפ”י צריכים לזהות עצמם – כי הם ידועים לכל העם זה עשרות שנים, מלפני הקמת המדינה ולאחריה. הם (ולא רק הם) קבעו דרכה של מפא“י בכל חמש הבחירות לכנסת, הם יזמו כל מפעלי מפא”י בהקמת המדינה, בהפיכת “ההגנה” לצה“ל – כצבא אחיד המשמש זרוע ביצוע של הממשלה ומשען–עוז לבטחון המדינה; הם ארגנו קיבוץ-גלויות שהעלה ארצה גלויות תימן, עיראק, בולגריה, צפון–אפריקה ועוד. בניגוד לאלה שדרשו עליה מוגבלת ונבחרת; הם הפכו ירושלם לעיר הבירה בניגוד להססנים; הם ביצעו ראשית הפרחת השממה ופיזור האוכלוסין; הם יזמו התיישבות אזורית בחבל לכיש, ששימשה כוון חדש להתיישבות במדינה, בניגוד לדוגלים בדוגמא קפואה ושמרנית; הם הקימו חינוך ממלכתי אחיד; הם נלחמו על שילומין מגרמניה מתוך מאבק קשה עם מפ”מ, אחה“ע וחרות; הם רכשו את צרפת כידידה נאמנה לישראל ולצה”ל, לא רק במלים, אלא במעשים; הם שינו יחסה העוין של בריטניה ליחסים אוהדים וידידותיים גם בממשלת–הפועלים וגם בממשלת השמרנים; הם הכשירו הקרקע ליחסים דיפלומטיים תקינים עם גרמניה, בניגוד למפ“מ, אחה”ע, חירות וכמה חברים במפא“י; הם ציידו את צה”ל בנשק המעולה ביותר שיש לו עד היום והם שמרו בנאמנות על הערכים החלוציים וערכי–התמורה בטרם נסתמנה – ההסתאבות המוסרית בממשלת אשכול. ואם כי חברים אלה מושמצים עכשיו על-ידי צמרת מפא"י ועושי-דברה – גדולה אמונתם בעם היהודי, בתנועת הפועלים ובכוח האמת שתתגלה ותטהר האווירה לתחזק המדינה.

רפ"י תילחם נגד הנסיון שנעשה השנה על-ידי שר-הבטחון להפוך מוסדות בטחון למכשירי תעמולה של המערך, ואני מציין בסיפוק שנמצאו ראשי מוסדות בטחון, שלא נבהלו מהופעת שר-הבטחון עצמו באספה זו ולא נתפסו לשידולו כי שלמות המפלגה קודמת לכל.

רפ“י נאמנה לדרך התמורה המתמדת והממלכתית שהיתה עד הזמן האחרון דרכה של מפא”י, ונעזבה על-ידי “המערך” לטובת הדרך הכיתית של אחה“ע, ורפ”י תמשיך בדרכה לביצוע התמורות ההיסטוריות שעשתה עד כה מתוך גישה ממלכתית, מתוך העזה חלוצית ומתוך נאמנות לתנועת פועלים השואפת להיות לעם.

בהסתדרות דוגלת רפ“י בשינויים המתחייבים מגידול כמותה של ההסתדרות וערעור אמון הפועלים במנגנון המיושן והבלתי נבחר. הסיסמא שבה הוקמה הסתדרות העובדים לפני 45 שנים – מדריכה גם עכשיו את רפ”י: “ינתן דבר הפועלים בידי הפועלים עצמם”, ולכן מציעה רפ"י הקמת ארגונים מקצועיים אבטונומיים שמסדרים בחירות אחת לשנתיים; בחירות לועידת ההסתדרות אחת לשלוש שנים, לא יחד עם בחירות לכנסת, מבלי רשות לדחות הבחירות מטעמי מפלגה זו או אחרת, הקמת מבקר ההסתדרות שיש לו אמון של ציבור הפועלים כולו לפקח על הטוהר המוסרי של המנגנון ושמירת חוקי ההסתדרות וצרכי כלל הפועלים, וגילויי כל הנגעים והסטיות הפוגעים בשמה הטוב של ההסתדרות, ומניעת כל אמצעי לחץ ואיומים הנקוטים בידי מנגנונים תקיפים לעשות לאל חופש הבחירה וחירות המחשבה של חברי ההסתדרות.

על עניני הכנסת והמדינה – נדון לאחר הבחירות להסתדרות.


  1. תאריך מטושטש ואינו ניתן לקריאה – הערת פב"י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות