לאחי היקר צבי
עֲלִיָתִי עַל גַּג מִתְנוֹסֶסֶת,
לָהּ חַלּוֹנוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים,
בַּחַלּוֹנוֹת הַיָּם אֵלַי נִשְׁקָף,
יַעֲרוֹת זֵיתִים וְתוֹעֲפוֹת הָרִים.
אֲנִי נִגָּשׁ לַחַלּוֹן הָאֶחָד,
אָז כְּאִלּוּ אֲנִי בְלֵב יַמִּים;
מַלְבִּין מִפְרָשׂ וּמַשְׁחִיר רֹאשׁ תֹּרֶן,
נוֹשְׂאִים בְּרָכָה מַעַמִּים לְעַמִּים.
אֲנִי נִבָּט בַּחַלּוֹן הַשֵּׁנִי:
נוֹשְׂאִים הָרִים רָאשֵׁיהֶם הַזְּקֵנִים;
נֶעֳקָר נֶשֶׁר וְסוֹבֵב בְּנָפְלוֹ
רֻכְסֵי זֹהַר וְצוּקִים עֲשֵׁנִים.
מִן הַחַלּוֹן הַשְּׁלִישִׁי אֶחֱזָיָה
יַעַר זֵיתִים, יַם כִּפּוֹת מָכְסָפוֹת;
מִנִּי כִפָּה לְכִפָּה צִפֳרִים
מַחֲנוֹת, מַחֲנוֹת בְּצִפְצוּף גִּיל עָפוֹת.
וּבַחַלּוֹן הָרְבִיעִי לִי נִרְאִים
נִירִים שְׁחוֹרִים, מִגְרָשִׁים עַזוּבִים,
גִּבְעָה קְטַנָּה וְעוֹמֵד עָלֶיהָ
בַּיִת לָבָן הַמֻּקָּף חֲרוּבִים.
II 🔗
תָּמִיד סְגוּרִים תְּרִיסֵי הַבַּיִת
וְלֹא אֵדַע מַה-נַּעֲשֶׂה בֵין כְּתָלָיו;
וְהַגַּג שֶׁל הַבַּיִת שָׁטוּחַ,
אַגְנוֹת פְּרָחִים מִתְנוֹסְסִים עָלָיו.
בֵּין הַפְּרָחִים קְעָרָה שֶׁל חֹמֶר
וְהַקְּעָרָה מְלֵאָה מָיִם.
תְּרֵיסַר יוֹנִים מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ
שׁוֹתוֹת מֶנָּה בִּשְׁעַת הַצָּהֳרָיִם.
מִדֵּי יוֹם, מִדֵּי יוֹם בַּצָּהֳרַיִם
הֵנָּה בָאוֹת מִשּׁוּט בַּמֶּרְחַקִּים;
נוֹפְלוֹת פִּתְאֹם בְּמַשַּׁק מְאֻחָד,
חוֹנוֹת סָבִיב לַמַּיִם הַזַּכִּים.
מִדֵּי יוֹם, מִדֵּי יוֹם בַּצָּהֳרַיִם
עֵת הַשֶּׁמֶשׁ מְעַוֵּר וְהוֹמֵם,
עֵת נִרְדָּמִים מִפְרָשִׂים וּתְרָנִים
בָּאוֹקְיָנוֹס הַמַּבְרִיק, הַדּוֹמֵם:
עֵת בֶּהָרִים יֵעָלוּ הָאֵדִים
וְהִתְחַבְּאוּ בְנִקְרוֹת הַכֵּפִים,
וְעַל פְּסָגוֹת קֵרְחוֹת וְקוֹרְנוֹת
תּוֹעִים בָּדָד שׁוּעָלִים עֲיֵפִים;
עֵת מִשְׁתַּתֵּק בְּיַעַר הַזֵּיתִים
שִׂיג עֳפָאִים וְצִפְצוּף צִפֳרִים,
וְשָׁמַיִם עַתִּיקִים וּשְׂרוּפִים
שׁוֹפְכִים נֹגַהּ וָאֵשׁ בְּלִי מְצָרִים;
אָז רֹאשׁ עָטוּף בְּצָעִיף יֵרָאֶה
מִן הַפְּרָחִים, בֵּין תְּרֵיסַר הַיּוֹנִים;
יָד קְטַנְטַנָּה, עֲנֻגָּה וּשְׁזוּפָה
זוֹרְקָה אַט מִתּוֹךְ סִנָּר זֵרְעוֹנִים.
וְעֵת כָּל הַזֵּרְעוֹנִים יִתַּמּוּ
וְהַיּוֹנִים אֶל עָל תִּנָּתַקְנָה,
שְׁתֵּי עֵינַיִם אֲפֵלוֹת, מַבְרִיקוֹת
אֶל חַלּוֹנִי תָעֹפְנָה, תִּשְׂחַקְנָה…
III 🔗
חַי אָנֹכִי כְּאֶחָד פִּילוֹסוֹף,
שָׁלֵו, בּוֹדֵד בִּדְמִי עֲלִיָּתִי;
בְּהַפְסָקָה בֵּין רַעְיוֹן לְרַעְיוֹן
אֲנִי מַבִּיט אֶל סִפּוּן תִּקְרָתִי;
מִדֵּי יוֹם, מִדֵּי יוֹם בַּצָּהֳרַיִם
אֶאֱרֹב, אָצוּד אֶת רָז הַמַּבָּטִים,
וְעֵת רַבָּה לִי אִיצַר וְאֶבְרֹר
פָּנִים הוֹלְמִים לְעֵינֵי הַלְּהָטִים.
וְהַפָּנִים מִתְחַדְּשִׁים לִרְגָעִים
וּבֱכָל רֶגַע הֵם יוֹתֵר מִשְׁתַּלְּמִים;
מֻבְטָחַנִּי: הֵם עוֹלִים עַל אֵלֶּה,
שֶׁמִּתַּחַת לַצָּעִיף מִתְעַלְּמִים.
כָּכָה אֶעֱסֹק בְּמַעֲשֵׂה יְצִירָה,
עַד תָּפֹזְנָה קַרְנַיִם אַחֲרוֹנוֹת;
אֶל הֶהָרִים וְיַעֲרוֹת הַזֵּיתִים
אֶשָּׂא עֵינַי בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת;
קַרְנֵי רַחֲמִים מְתַפְּשׂוֹת וְנָחוֹת
עֲלֵי גְזָעִים עֲקֻמִּים וּסְדוּקִים;
בְּנֵי עֲרָב בֵּין הָעֵצִים מִתְהַלְּכִים
שׁוֹתְקִים, תְּפוּשֵׂי חִשְׁבוֹנוֹת עֲמֻקִּים.
פְּנֵיהֶם חֶצְיָם מוּפָזִים, מַזְהִירִים,
חֶצְיָם קוֹדְרִים, מְעֻנְּנֵי צְלָלִים;
אֲנִי מַבִּיט וְזוֹכֵר נִשְׁכָּחוֹת:
אִם לֹא אֵלֶּה עֲדַת מְקֻבָּלִים?
קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, תַּלְמִידֵי אֲרִיזַ"ל,
חוֹזִים צוֹפִים לְאַחֲרִית הַיָמִים?
כָּבוֹת צַמְּרוֹת הָעֵצִים, רַק יוֹקְדִים
עוֹד בֶּהָרִים הַצוּקִים הָרָמִים.
נִגְלִים רוֹכְבִים וְאוֹבְדִים בֵּין צוּרִים..
עוֹד מִתְנוֹצְצִים חֻדֵי כִידוֹנִים.
אִם לֹא קָמוּ גִבּוֹרֵי בַת עַמִּי
מִקִּבְרֵיהֶם בֵּין סְלָעִים קַדְמוֹנִים?
כְּבָר גּוֹוֵעַ הַנִּיצוֹץ הָאַחֲרוֹן
תְּכֵלֶת לַיְלָה לַתֵּבֵל מוּרָדָה;
בַּחֲלַל עֲלִיָּתִי מְרַחֲפִים
סוֹדוֹת קְדוּמִים וּפִלְאֵי אַגָּדָה…
IV 🔗
זֶה כִּשְׁלֹשָה חֳדָשִׁים, שֶׁבָּאתִי
עִם קְנֵה-רוֹבִי וְכַלְבִּי לְהָכָא;
קָצָה נַפְשִׁי בַּצָפוֹן וְקַרְחוֹ;
הִצְטַיַּדְתִּי – וָאֵלֵךְ מִזְרָחָה!
קְצָת מְשָׁכוּנִי קַדְמוֹנִיּוֹת עַמִּי,
רָז הַחֻרְבָּן, יְגוֹן אַלְפֵי שָׁנִים;
קְצָת – הַשְּׁמוּעוֹת כִּי יָפוֹת הַבָּנוֹת..
הֵן מַה הִרְבּוּ לְקַלְּסָן פַּיְטָנִים;
גַּם חָשַׁבְתִּי לָצֵאת לָצוּד צַיִד
בָּעֲרָבוֹת וְהָרֵי הַצִּיָה,
אַךְ שִׁכְּרַנִי הַשֶּׁמֶשׁ בְּזָהֳרוֹ
וָאֵרָדֵם בִּדְמִי הָעֲלִיָּה.
קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ מְרַצְּדוֹת עֲסוּקוֹת
וּמְצַחְצְחוֹת חַדְרִי בִזְהָבָן;
תָּלוּי יָשֵׁן קְנֵה-רוֹבִי וְתִלְיִי
עַל הַמַּסְמֵר בַּכֹּתֶל הַלָּבָן;
נוֹצַת צִפּוֹר עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן
נָעָה דוּמָם וְאֵינָהּ נִתֶּקֶת;
מַחֲצִית חַרְבִּי, שֶׁיָּצְאָה מִנְּדָנָהּ,
עַל הָרִצְפָּה בַּזָּוִית מַבְרֶקֶת.
אֲנִי שׁוֹכֵב שְׂבַע שַׁלְוָה וּנְהָרָה
וּמִתְעַמֵּק בִּשְׂעִפִּים נֶאֱצָלִים:
כַּלְבִּי נֶעְלַם, וְאוּלַי הִתְחַבֵּר
מִתּוֹךְ שִׁעֲמוּם לְחֶבְרַת שׁוּעָלִים?
וּבַלַּיְלָה הַשּׁוּעָל בְּלִי הֶרֶף
יִלֵּל, שָׂחַק מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה –
וְהַנָּאוָה הֶחְלִיפָה מִטְפַּחְתָּהּ,
וּקְצָת יוֹתֵר מִתְעַכֵּב מַבָּטָהּ…
אֲנִי נִרְדָּם וְשַׂר הַחֲלוֹמוֹת
לוֹאֵט נַפְשִׁי בִכְסוּת מְעֻרְפָּלָה.
בַּחֲלוֹמִי חֲרוּב קַדְמוֹן, עָנֵף,
עוֹמֵד בָּדָד בְּבִקְעָה נִסְקָלָה.
כָּל הַבִּקְעָה מִקָּצֶה עַד קָצֶה
מוּטוֹת כְּנָפָיו מְכַסּוֹת בְּצִלָּן;
אַלְפֵי כַנְפֵי רְנָנָה מַחֲרִישׁוֹת
כָּל הַכִּכָּר בְּצִלְצְלֵי גִילָן;
וְלִפְנַי וְלִפְנִים שֶׁל הָאִילָן
יוֹשֵׁב זָקֵן, כְּפוּף רֹאשׁ מִבְּלִי נִיעַ;
עָלָה אֵזוֹב בְּקִמְטֵי טַלִּיתוֹ,
כֶּסֶף זְקָנוֹ עַד אֶרֶץ יַגִּיעַ;
עֵינָיו סְגוּרוֹת וְאֹדֶם נְעוּרִים
לוֹהֵט חֶרֶשׁ בִּלְחָיָיו הַקְּמוּטוֹת;
הֶמְיַת חַיִּים לֹא תַרְגִּיז חֲלוֹמוֹ
בַּעֲבִי הַדָּלִיּוֹת הַמּוּטוֹת.
אֲנִי מַכִּיר אֶת חוֹנִי הַמְעַגֵּל,
אַךְ כְּרֶגַע שִׂרְטוּטָיו נַעֲלָמִים,
וְאָנֹכִי בְעַצְמִי כְּבָר יָשֵן
תַּחַת צֵל הַחֲרוּב שְׂבַע הַיָּמִים;
אַלְפֵי כַנְפֵי-רְנָנָה מְרִיעוֹת,
יוֹנְקִים דְּשָׁאִים לְשַׁד הָאֲדָמָה,
שָׁר יָם גֵּאֶה הִמְנוֹנֵי גְבוּרָתוֹ,
פַלְגֵי נֹגַהּ נִשְׁפָּכִים מֵרָמָה;
וְהַנָּאוָה שׁוֹלַחַת מַבָּטִים:
זֹּהַר שַׁחַר וְאֹפֶל מַאֲוַיִּים,
אַךְ אָנֹכִי מָה רָחוֹק, מָה רָחוֹק,
אַךְ אָנֹכִי מֵעֵבֶר לַחַיִּים.
וּמֵעֵבֶר לַחַיִּים וּשְׁאוֹנָם
חָבוּי, נִבְדָּל בִּפְסָגוֹת וּתְהוֹמוֹת,
אֲנִי קוֹלֵט אֶת שִׁיר הַהֲוָיָה
צָרוּף, זָקוּק בְּכוּר הַחֲלוֹמוֹת…
יפו, תר"ע
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות