קשה מאד לומר שהרבנים שלנו הם רחמנים בני רחמנים. אם יש בליבם רחמים עלינו – על מדינת ישראל, על המתגיירים הבאים בשעריה, על יהודי אתיופיה המחפשים בה מנוחה ונחלה, מקלט ומפלט – הם מצליחים להסתיר את הרחמים הללו הסתר היטב. לא כל הרבנים כאלה. רובם המכריע. ככל שהם חרדים יותר, ואורתודוכסים יותר, כך קשה יותר לראות את מידת הרחמים והחסד שאולי קיימת בהם.
עולי אתיופיה מתלוננים כי נגזר עליהם גיור לחומרא. להקיז מהם דם וגם דמעות של עלבון והשפלה, אחרי כל הסבל והייסורים שהיו מנת חלקם עד שהגיעו אל הארץ המובטחת. אחרי ששמרו על ייחודם היהודי בעיני עצמם ובעיני כל הסובבים אותם, שראו בהם זרים ופולשים משום ששמרו על ייחוד זה. מי מדייק יותר בטענה זו – האם עולי אתיופיה או הרבנים?
תולים באתיופים חשש לממזרות. מנין הרבנים שלנו יודעים שהם עצמם אינם מיוצאי חלציהם של קוזקים ושאר גויים שאנסו את אמותיהם ואמות-אמותיהם בפוגרומים? אולי טעו הרבנים דאז שנהגו לקולא ולא לחומרא באבותיהם ואבות-אבותיהם.
הרבנים שלנו רוצים להחמיר עוד יותר את חוק מיהו יהודי. באמצעות חברי הכנסת הסרים למשמעתם הם רוצים להעניק לעצמם יותר שררה, יותר כוח, יותר סמכות לאסור ולגזור. זה נקרא בפיהם “לפי ההלכה”, כלומר לפי פסקי ההלכה של הרבנים. כאילו לא די להם בשוט איום שלילת אישורי הכשרות, שכמוה כגזלת פרנסה, על כל מי שלא מציית לגזרותיהם המחמירות בענייני שבת, חגיגות השנה האזרחית החדשה ואיסור על חפירות ארכיאולוגיות ועל בניית בתי-מלון משום חשש לחילול קברות, שאין להם לא מצבה, לא שם ולא כתובת. הכל לחומרא. תמיד לחומרא.
חוק “מיהו יהודי” הוא, לאמיתו של דבר, חוק “מיהו לא יהודי”. חוק המעניק לרבנים את הסמכות לקבוע מיהו לא יהודי. מי לא ייהנה מהחוק השבות, מי לא יהיה ישראלי – אם הוא ובני משפחתו הטעונים גיור לא יסכימו ללמוד ולדעת ולקיים את כל המצוות הקשות והמחמירות ולעבור את כל מדורי הסבל והכפייה הדתית, שיהודי חילוני פטור מהם בינתיים, עד שהרבנים ידרשו לעצמם סמכות לחייב את כולנו ללמוד ולדעת ולקיים כל מה שהם רוצים שנלמד ונדע ונקיים. בינתיים הם מחייבים בכך רק את המבקש להתגייר. אם יצליחו להשליט חוקי ההלכה על כולנו, לא יהיה מנוס מללמוד ולדעת את כל פסקי ההלכה שלהם כדי שנוכל לקיימם. לא כן? בינתיים, זו רק בדיחה. לחילונים המתגוררים בקרבת מגורי החרדים, או תועים ברכבם בשבת לשכונתם – זה סיוט. כבר עכשיו.
חוק “מיהו יהודי” הוא חוק שלילת זכויות מיהודים רבים, שזכויותיהם כבר נשללו וכבר נפגעו עוד קודם לכן. כמו יהודי ברית-המועצות ויהודי אתיופיה. חוק “מיהו יהודי” בא להגביל את תוקפו של חוק השבות דווקא לגבי אלה הנזקקים לו ביותר. שהרי חוק השבות הוא חוק המעניק מפלט ומקלט ואזרחות שווה במדינת ישראל לכל יהודי שנמצא בצרה, ומשום שהמציקים ראו בו יהודי. גם אם אביו, או אמו, של המעונין להתגייר לא עברו גיור על-פי מצוות הרבנים המחמירים ביותר, והמתחרים זה בזה לחומרא ולא לקולא. כמו משפחות של נשואי תערובת הבאות אלינו כדי לחיות בקירבנו יחד בטוב וברע, בשלום ובמלחמה, בבניין מדינת ישראל, בארץ של מקלט בטוח לכל יהודי הנתון במצוקה פיסית או נפשית, גם בגלל היותו יהודי בעיני עצמו ובעיני סביבתו.
זוהי ההגדרה הציונית והישראלית של “מיהו יהודי”, לפי הכוונה המקורית של חוק השבות, שהרבנים רוצים להפוך אותו לחוק “מיהו לא יהודי” לפי ההגבלות המחמירות והמפלות יהודים לרעה – בחוץ לארץ על-ידי סביבתם הנכרית, וכאן ועכשיו בארץ-ישראל – על-ידי הרבנים, שמידת הדין עולה אצלם על מידת הרחמים ואף מבטלת אותה כליל.
9.1.85
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.