ראש הממשלה יצחק רבין הבטיח, כי הממשלה והכנסת ידונו בקרוב בנושא ההתנחלות ולאמיתו של דבר כבר הוחלט בכנסת על קיום דיון כזה. יתר על-כן – לא יהיה מנוס מדיון זה לקראת המשא ומתן עם המלך חוסיין על הסכם שלום או על הסדר מדיני כלשהו בין ישראל לבין ירדן.

בכל מקרה יש לדון בכובד-ראש בבעיה הקשה ביותר מכל הבעיות שיהיו כרוכות במשא-ומתן על הסכמי שלום עם מדינות ערב – בעית יהודה ושומרון. בבעיה זאת מתמקדים כל הנושאים של הסכסוך הישראלי- ערבי: בעית הגבולות, הבעיה הדמוגרפית, הבעיה הפלשתינאית ובעית הזכויות ההיסטוריות על ארץ ישראל. זוהי הבעיה השנויה ביותר במחלוקת בדעת הקהל ובקרב רוב המפלגות בישראל. ואפשר לומר שלגביה העם חצוי.

לגבי רמת-הגולן אין כמעט מחלוקת שאסור להחזירה וממילא יש להתנחל בה באורח קבע – אף-על-פי שבכך כמעט ברור שנחרץ הגורל לחידוש המלחמה על-ידי סוריה. לגבי סיני אין כמעט מחלוקת על כך שיש לוותר על רובו שגדול של חצי האי ולפרז אותו, פרט לרצועה שמפיתחת רפיח עד שארם-א-שיך. ואילו לגבי יהודה ושומרון אין תמימות דעים כזאת.

קשה להצביע על פתרון ישראלי שיהיה מוסכם על רוב הציבור בישראל ועל גורם ערבי כלשהו. “תכנית אלון” שנויה יותר במחלוקת בדעת הקהל בישראל לאחר שהוברר ששום גורם ערבי אינו מוכן לקבלה.

דווקא בגלל החרפת הבעיה הפלשתינאית מתברר, כי אי אפשר להחזיר את יהודה ושומרון לירדן ולפרז אותם, משום שאם המלך חוסיין לא יוכל להחזיר את צבאו לשם, הוא לא יוכל להבטיח את שליטתו על ריכוזי האוכלוסיה הפלשתינאית ולא יוכל למנוע פעילות חבלנית נגדו ונגד ישראל. בעיה בטחונית זו אינה ניתנת לפיתרון על-ידי התיישבות ושליטה ישראלית בבקעת הירדן בלבד, כפי שמציעה “תכנית אלון”, משום שיש לדאוג להקמת המתקנים הדרושים לבטחון בגב ההר ביהודה ושומרון. אם יהיה הסכם עם המלך חוסיין, לא ברור כמה זמן יחזיק ההסדר מעמד ומה יהיו הזכויות שינתנו על-ידו לפלשתינאים.

מתקבל על הדעת ששיקולים אלה יחייבו את ממשלת ישראל לא לוותר על קיום מחנות ומתקנים צבאיים בגב ההר ביהודה ובשומרון לפחות לתקופת מעבר ארוכה עד לפתרון משביע רצון של הבעיה הפלשתינאית ושל התביעות הערביות כלפי ישראל. מקובל על רבים כי הגבולות המוסכמים בין ישראל לבין ירדן יצטרכו להיות גבולות פתוחים. פועלים ערבים מיהודה, שומרון ורצועת עזה יוכלו להמשיך לעבוד במשק הישראלי וישראלים יוכלו ליהנות מתנועה חופשית בכל שטח יהודה ושומרון שיימסר למימשל אזרחי ירדני.

יסודות אלה של הסכם עתידי בין ישראל לירדן נראים כמעט בלתי נמנעים, לפחות לתקופת מעבר ארוכה. גם במסדרונות הממשל בוושינגטון אפשר למצוא הדים ל“רעיונות מוזרים” אלה. אם יושג הסכם ישראלי-ירדני שיכלול נוכחות צבאית ישראלית ביהודה ובשומרון בצד ממשל אזרחי, ירדני, ואולי נוכחות צבאית ירדנית מוגבלת – אין זה כה מופרז להניח, שהסכם זה יכלול גם זכות התיישבות יהודית מוגבלת ומוסכמת, וזכות תנועה מוגבלת ומוסמכת של פועלי השטחים למקומות תעסוקה בישראל.

הרעיון אינו חדש ומוזר. יותר מפעם אחת דובר על דגם הסכם שיהיה מבוסס על חלוקת השלטון ביהודה ובשומרון בין ישראל לירדן במקום על חלוקת השטח ביניהן, “חלוקה פונקציונלית” במקום “חלוקה טריטוריאלית”. אבא אבן מזכיר בהקשר זה את הדגם של הקהיליה האירופית, של השוק המשותף, ואפשר להוסיף לכך גם את נאט"ו, שהוא הסכם הגנה צבאי המאפשר נוכחות של צבאות שונים באותה טריטוריה. זאת בתנאי שיש הסכם על כך וקיים רצון של שני הצדדים להגיע להסכם כזה ולקיים אותו, לפחות לתקופת מעבר ממושכת. הרעיון הזה נראה אולי דמיוני יותר מהסכם שלום כלשהו בין ישראל לירדן בהסכמת מצרים, סוריה וסעודיה. יתכן מאוד שדגם ההסכם של שלטון משותף ישראלי-ירדני כהסכם-מעבר לתקופה ממושכת לא יקרא בשם הסכם שלום אך אם יהיה בו פתרון מניח את הדעת למספר גדול של בעיות, ואם יראה על ידי הצדדים כהסכם שניתן לחיות איתו בתנאי שלא יקרא הסכם שלום – ניחא.

בוושינגטון אפשר למצוא תמיכה בפשרות של הסכם אי-לוחמה בין ישראל לירדן שיבטיח לא רק מימשל ירדני, אלא גם אוטונומיה פלשתינאית מסויימת בצד נוכחות ישראלית מוסכמת – התישבותית וצבאית. בקצרה – מזיגה של תכניות אלון, דיין וחוסיין, שתאפשר, בין היתר, התיישבות בלי סיפוח.

רעיונות אלה יוכלו לעמוד למבחן מעשי כאשר יתחיל משא-ומתן בין ישראל לירדן על הסכם שלום או על הסדר מדיני אחר. תוך תקופה קצרה יוברר, אם המלך חוסיין מסוגל לשאת ולתת עם ישראל על בסיס ריאליסטי, תוך נכונות לפשרו הדדיות. עוד יוברר, אם המלך חוסיין מתכוון ברצינות למה שאמר כל השנים, כי הוא דורש מישראל נסיגה טוטאלית, כולל מירושלים המזרחית, ורק לאחר מכן יוכל הוא לבדו להגיע להסכם עם הפלשתינאים על עתיד יהודה ושומרון – בלי שלישראל תהיה זכות או אפשרות להשתתף בקביעת עתידם של אזורים שהם כה חיוניים לה, מבחינה בטחונית.

בנושא ההתנחלות בגב ההר בשומרון, כפי שרוצים מתנחלי גוש “אמונים” – יש חשיבות מכרעת לגורם העיתוי. התנחלות עתה, לאחר שישראל נמנעה מכך במשך שבע שנים, יש בה כדי לפגוע בסיכויי המשא-ומתן עם המלך חוסיין, דווקא כאשר ממשלת ישראל החליטה להעדיף משא-ומתן כזה על כל צורה של הכרה ביצוג פלשתינאי נפרד. לעומת זאת ישראל תוכל לעמוד כל זכות התיישבות היהודית במשא-ומתן עם ירדן ואף לממשה, אם יתברר שהמלך חוסיין שולל מכל וכל הסכם של פשרה הדדית המתחשבת בזכויות ובאינטרסים של כל הצדדים.

2.8.74