בסיעת המערך בכנסת התגלתה השבוע תמימות-דעים מפתיעה בנושא הפשרה הפונקציונלית ביהודה ושומרון. “יונים” ו“ניצים” במפלגת העבודה התאחדו בתמיכה בפשרה כזאת כהסדר ביניים לתקופת מעבר והצטרפו אליהם גם חברי מפ"ם, איש איש וטעמו עמו. בכך השתחררה מפלגת העבודה מהכובל אותה לפשרה טריטוריאלית ביהודה ושומרון כדרך יחידה להסדר ולהתקדמות לקראת שלום. בכך היא מציעה מוצא מהמבוי הסתום לגבי פתרון בעית יהודה ושומרון והבעיה הפלשתינאית לתקופת מעבר ממושכת, שאחריה יוכל להימצא פתרון קבע בתנאים נוחים יותר הן לישראל והן למדינות ערב השכנות.
הפשרה הפונקציונלית יכולה ללבוש צורות שונות. “נוסחת בז’ז’ינסקי” מבוססת על אותה גישה. גם הנשיא סאדאת בביקורו בירושלים הציע גירסה מסויימת של פשרה פונקציונלית לגבי פתרון בעיית ירושלים. סאדאת הכיר באחדותה של העיר במישור המוניציפאלי ובראש העיר המאוחדת טדי קולק. עד כדי כך שאת תרומתו למסגד “אל-אקצה” ולעדה הקופטית בעיר העתיקה בחר להעביר, ולו גם באורח סמלי, באמצעות ראש העיר. בעת ובעונה אחת הדגיש סאדאת את הצורך בחידוש הריבונות הערבית בחלק מירושלים מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע באחדותה. אין לראות בכך הסדר לבעית ירושלים, שישראל יכולה או צריכה לקבל אותו כמו שהוא. כשם שגם “נוסחת בז’ז’ינסקי” נשארה מעורפלת. ולאמיתו של דבר המונח “פשרה פונקציונלית” כל כולו מסמן עיקרון, שניתן ליישום בצורות רבות ושונות ובכך מעלתו העיקרית. יש בו קצה חוט למשא-ומתן, למניעת מבוי סתום ולמציאת הסדר בבעיות הקשות ביותר שנוצרו על-ידי הסכסוך הישראלי ערבי – בעית ירושלים והבעיה הפלשתינאית.
אחת המעלות העיקריות של הסדר ביניים ביהודה ושומרון היא בכך, שהיא מעניקה הזדמנות נוספת לפתרון בעית אש“ף על-ידי פירוקו וחיסולו של ארגון זה. שהרי עצם קיומו של אש”ף הפך למכשול העיקרי בדרך לשלום ולפתרון הבעיה הפלשתינאית.
אש“ף הוא ארגון גג של ארגונים פלשתינאים, שכל אחד מהם תלוי במדינות ערב השונות. מוטב לנהל את המשא-ומתן עם המדינות הערביות עצמן בנפרד, או במשותף, מאשר עם מסגרת הגג הפלשתינאית. אם נגדיר את אש”ף כארגון נאצי, או לא, אין להכחיש שהוא קיצוני יותר מכל מדינות ערב השכנות. מצרים, ירדן, לבנון ואפילו סוריה כבר חתמו על כמה הסכמים עם מדינת ישראל – מהסכם שביתת הנשק ועד הסכם הפרדה. בין ישראל לירדן קיימים גשרים פתוחים ודו-קיום מינהלי וכלכלי בגדה המערבית. בין ישראל ללבנון קיימת גדר טובה. בין ישראל למצרים היו וישנן תחנות התראה, כביש צבאי משותף בדרום סיני ושיתוף פעולה ידידותי למדי בהווה. אפילו עם סוריה יש הסדרי גבול של מפגשי דרוזים והבנה מסוימת לגבי לבנון.
בין אש“ף וישראל מפרידה תהום של שנאה שאינה ניתנת לגישור. זה שלוש שנים ויותר קיבל אש”ף לגיטימציה כהנהגה הלאומית היחידה והמוכרת של העם הפלשתינאי, בתחילה על-ידי רוב מדינות הליגה הערבית בפגישת הפיסגה ברבאט ואחר-כך על-ידי עצרת האו“ם ועל-ידי רוב מדינות תבל. בחודשים האחרונים נוסף לכך “חיזור” נמרץ ביותר של נשיא ארצות-הברית ושל המימשל האמריקני. הנהגת אש”ף ידעה היטב, שאילו היתה מצליחה להתגבר על שנאתה הפתולוגית לישראל, להודות שהיא מכירה בקיומה ומשלימה אתה, היתה יוצרת לחץ בין-לאומי על ישראל להכיר באש“ף ומי יודע איך היתה ישראל מצליחה לעמוד בו. אש”ף הוא גולם שקם על יוצרו. מדינות ערב הן שהקימו אותו והן שצריכות לפרק אותו, להתעלם ממנו, לשלול ממנו את ההכרה כנציג העם הפלשתינאי ועל אחת כמה וכמה – נציג בלעדי שלו. מדינות ערב, מצרים וירדן בראשן, צריכות ליטול לידיהן מחדש את המנהיגות ואת הסמכות לנהל משא-ומתן ולקבל הכרעות לגבי גורלו של העם הפלשתינאי, לאחר שהנהגת אש"ף התגלתה פעם אחר פעם כגוף עקר, אכול שנאה וחסר יכולת הכרעה אשר כוחו רק להזיק ולהפריע.
פשרה פונקציונלית בין ישראל לירדן ביהודה ושומרון תאפשר לממשלת ירדן ולאוכלוסיה הפלשתינאית להחזיר לעצמן את הייצוג העצמי שנשלל מהן באורח אימנתי ושרירותי על-ידי ארגוני טרור וחבלה ומסגרת הגג שלהם – אש“ף. המשך השליטה הישראלית ביהודה ושומרון בתקופת המעבר, יחד עם ממשלת ירדן ונציגי האוכלוסיה, יוכל להבטיח את פירוקו של אש”ף ולהניח יסודות להסכם קבע ביהודה ושומרון לעתיד לבוא.
אין להניח, שממשלת ישראל יכולה להסכים בפה מלא להסדר כזה של הבעיה או שהניסוחים המקובלים עליה יכולים למנוע מבוי סתום. מבחינה זאת יכולה מפלגת העבודה למלא תפקיד מועיל וחשוב באופוזיציה: היא תציג הסדר, שהממשלה תוכל לקבלו כהצעת פשרה במהלך המשא-ומתן ולא כנקודת מוצא. זו תהיה תרומתה של האופוזיציה לממשלה – וגם לעצמה. הדיון בסיעת המערך בכנסת גילה לפתע תמימות דעים שלא הורגלנו לה קודם לכן. לפתע כאילו נעלמה רוח הפלגנות והקנטרנות האישית, שכמעט נעשתה לסימן היכר של מפלגת העבודה. ואולי זו אחת מתוצאות הלוואי החיוביות של ביקור סאדאת בישראל – שבמהלכו התגלתה סיעת המערך בכנסת במיטבה ועתה היא ממשיכה לפעול באותה רוח.
2.12.77
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.