המלך חוסיין כבר מתחיל להיות מורגש בהעדרו ממפת השטחים. ממש כמו הבריאות שמורגשת רק כשנופלים למשכב, או הכסף – בשעת חסרון כיס. כשיש כסף מזלזלים בחשיבותו. והבריאות מתקבלת כדבר מובן מאליו כל עוד הבנאדם בריא. כך גם “האופציה הירדנית” והמלך חוסיין, שאישר אותה פעם נוספת בהסכם לונדון באפריל 1987, למרות כזבי הליכוד. זו עובדה. לא המלך חוסיין ביטל אז את ההסכם, אלא יצחק שמיר הוא שדחה אותו. ועדיין המלך חוסיין נמצא ואף ימצא בעתיד בשכנותנו הקרובה על מפת האיזור.

הוא חסך מאיתנו הרבה צרות. אף אחד לא טרח לחשוב איזה וכמה. כל חכמי הליכוד זלזלו וממשיכים לזלזל בו ובאופציה הירדנית. גם בערכה וגם בעצם קיומה. כל עוד היא היתה קיימת. וכל המרבה לזלזל הרי זה משובח. עכשיו מראה המלך חוסיין לכולם ש“הוא לא בכיס של אף אחד” ובתרגום ל“תו השעה”, הלקוח מפזמונה של סי היימן, “הוא לא עובד בשביל אף אחד”. קודם-כל לא בשביל יאסר ערפאת ולהבדיל לא בשביל יצחק שמיר. ובעקבותיהם גם לא בשביל הפרשנים למיניהם וגם הקריקטוריסטים שהתחרו ביניהם בציירם אותו כעכבר או כצפרדע. לא עוד. גם המהססים והמלגלגים כבר מתחילים לשאול מחדש אם היתה “אופציה ירדנית” או לא היתה, ולהצטער על הסתלקותה ולשאול בדאגה מה ניתן לעשות כדי להחזיר אותה, במקום להיכנע ל“אופציה של אש”ף". זו האמת. זו הדילמה.

נאום המלך חוסיין נראה רציני, מאיים ומטריד יותר ויותר מיום ליום, גם לאלה שזלזלו בו ברגע הראשון. ועדיין לא ברור איך יגיבו עליו ומה יעשו יאסר ערפאת וכל תומכי אש“ף בשטחים. עובדה שהם מתרוצצים עם כל מיני תכניות שונות ומבולבלות, הם וכל מדינות ערב שפגעו ביוקרתו של המלך חוסיין בוועידת הפסגה באלג’יר, כאילו היה אסופי ב”משפחת העמים הערבית". מה יעשו עכשיו כל תומכי המלך חוסיין בשטחים, שרצים עכשיו אל ארמונו לאחר שפחדו להתייצב לימינו מאז החלה האינתיפאדה?

ואצלנו בבית פנימה. למי יעניק יצחק שמיר אוטונומיה? עם מי הוא יעשה הסכם על חידוש הסכמי קמפ-דיוויד? עם המלך חוסיין, שלא רוצה בה? עם אש"ף המפולג והמסוכסך, ההוזה כל מיני תכניות כפיה ששום גורם ישראלי רציני לא ישלים איתן? ומה יעשה יצחק שמיר אם המלך חוסיין יבטל את הנתינות הירדנית של תושבי השטחים? האם שמיר יעניק להם אזרחות ישראלית וזכות בחירה לכנסת? או האם יכיר יצחק שמיר באזרחות פלשתינאית, אם זו תוענק להם על פי התכנית הפלשתינאית שפורסמה בטלוויזיה?

חכמי הליכוד התרברבו ולגלגו על האופציה הירדנית כאילו קיימת אופציה אחרת. כאילו המלך חוסיין מונח בכיסם ומחכה להוראות שיגיעו אליו ממצודת זאב. למלך חוסיין היה כדאי לשלם לישראל דמי ביטוח כל עוד היא פעלה כחברת ביטוח והבטיחה את יציבות כסאו בממלכתו. כך היה מקובל להאמין ולומר עד לאינתיפאדה. לא עוד. למה לחוסיין להמשיך לשלם פרמיה לחברת ביטוח שכבר אינה מבטחת ואינה משלמת את דמי הנזק ואינה מעניקה יציבות לכיסאו גם בממלכתו שלו?

שמעון פרס הבטיח למלך חוסיין תקווה לעתיד בטוח. עתיד של הידברות בכבוד על הסכם של תן וקח. בהסכם לונדון מאפריל 1987 הבטיחו שמעון פרס והמלך חוסיין זה לזה משא –ומתן על הסכם שלום, המבוסס על החלטת מועצת הבטחון 242. זה הסכם שלום המבוסס על “נסיגה משטחים”, לא מ“כל השטחים”. בניגוד להלעזותיהם של יצחק שמיר וכל “נסיכיו” השחצנים והרברבנים, החוזרים פעם אחר פעם על ההשמצה ששמעון פרס הבטיח למלך חוסיין נסיגה מכל השטחים. זה שקר.

האינתיפאדה, ככל שהתמשכה, בישרה למלך חוסיין כי עליו לבלום את התפשטותה לתוך שטח ירדן בכוחות עצמו. ואין הוא יכול לסמוך לשם כך על חברת הביטוח הישראלית. גם לא על האמריקנים וגם לא על מדינות ערב, שהחליטו בוועידת אלג’יר לפגוע במעמדו וביוקרתו ולהעניק את כל הכבוד והבטחון להנהגת אש“ף. אבל ההתעלמות מחוסיין, מכל הצדדים, היתה פיקציה. בלי הסכמת חוסיין אין מנוס לממשלת ישראל ולהנהגת אש”ף מלהתייצב פנים אל פנים – אם למשא-ומתן, ואם להמשך העימות בכל האמצעים העומדים לרשות שתיהן. גם הנהגת אש"ף וגם הנהגת הליכוד נמצאות עכשיו בדילמה.

איך יכולה הנהגת אש"ף להעביר תשלומים של מדינות ערב ולהעניק דרכונים ירדניים לתושבי השטחים בלי הסכמת המלך חוסיין וממשלת ישראל? למי יכולה הנהגת הליכוד להעניק אוטונומיה? עם מי היא יכולה לקיים את הסכמי קמפ-דיוויד? לשתי ההנהגות הכושלות הללו אין מנוס מלהודות בפה מלא, שאין להן כל הצעה וכל דרך של התקדמות לפתרון הבעיה הפלשתינאית, פרט לפתרון שהיתוו המלך חוסיין ושמעון פרס בהסכם לונדון באפריל 1987, זה שיצחק שמיר וחבריו רמסו ברגל גאווה, זה שהציע לישראל ולירדן עתיד של שלום ובטחון ומשא-ומתן בלי תנאים מוקדמים. יש לקוות שלא יהיה מאוחר מכדי לחזור אל הדרך הזאת, לאחר שמפלגת העבודה תזכה בבחירות הבאות ברוב הדרוש לכך.

8.8.88