הרמטכ“ל נושא באחריות מלאה להכנת צה”ל ולכוננותו שלו בהגנה על בטחון ישראל וחיי אזרחיה מפני האויב. הרמטכ“ל נושא באחריות מלאה לכל מה שצה”ל עושה בכל נושאי הבטחון המופקדים בידיו, כל הזמן. לא רק כאשר מישהו פונה לבג"ץ נגדו.
לבג“ץ, לעומת זאת, יש את מלוא הסמכות לא לאפשר לרמטכ”ל למלא את תפקידו. כמתחייב מהאחריות שהוא נושא בה. לשופט אין אלא מה שלפניו, מה שמובא אליו בשיטה של “פגע וברח”. מאלצים אותו להתערב בשיקולי הרשות המבצעת, מחוץ להקשר הכולל של מדיניותה וההשלכות הנובעות מהתערבותו החלקית, הבלתי שווה ובלתי מאוזנת, המערערת את שיווי המשקל בין זרועות הממשל השונות. עובדה זו בולטת לעין. זה תהליך מתמשך וגובר שאי אפשר להתעלם ממנו.
בישראל מתחולל ערעור מתמשך של שווי משקל של “מערכת האיזונים והבלמים” בין הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת. הכף נוטה יותר ויותר לצד הזרוע המשפטית על חשבון סמכות הממשלה והכנסת. גם את הכנסת מכפיף בג“ץ יותר לסמכותו העליונה. בשלב זה רק את ההחלטות של הועדות. בעתיד אולי גם את חוקי הכנסת; אם ימצא בבג”ץ שהם עומדים בסתירה לחוקים אחרים, זה לא בלתי אפשרי. לא מעבר לגבולות הדמיון, אם להסתמך על כברת הדרך שהזרוע המשפטית כבר עשתה בהכפפת זרועות המימשל האחרות לסמכותה.
בג“ץ אינו נושא באחריות למניעת פעילות חבלנית בשטחים ובישראל. אבל יש לו מלוא הסמכות לכבול את ידיו של הרמטכ”ל (והכפופים לו) ולמנוע ממנו לנקוט אמצעים של מניעה, ענישה והתרעה הדרושים למילוי התפקיד המוטל עליו, לפי שיקול דעתו ואחריותו, גם אם הם במסגרת החוק. בג“ץ בודק עכשיו לא רק את חוקיות הגירושים שאלוף הפיקוד הורה לבצע, אלא את שיקול דעתו של האלוף בהפעלת האמצעים הללו, שננקטים על-פי מדיניות הממשלה. בג”ץ “נכנס לנעליו” של האלוף ושוקל במקומו את השיקולים המתחייבים מהאחריות המוטלת עליו, כאילו הוא הרמטכ“ל, או שר הבטחון, או ראש הממשלה, או הממשלה כולה. בג”ץ בודק לא אם המדיניות והאמצעים הנגזרים ממנה הם חוקיים, אלא אם הם דרושים ומועילים והכרחיים לבטחון ישראל. על נושא זה בג"ץ אינו מופקד ואינו יכול להיות מופקד. לא בעניין הנידון על ידו ולא בכל השלכותיו האחרות, הישירות והעקיפות.
מה שנכון לגבי העימות בג“ץ-רמטכ”ל נכון בצורה אחרת גם לגבי העימות יועץ משפטי-רמטכ“ל. אותה דילמה עקרונית בין סמכות בלי אחריות לבין אחריות בלי סמכות. בטחון ישראל נקלע לשטח הפקר שבין סמכות לאחריות ואולי לשטח הנרחב יותר שבין חוסר סמכות וחוסר אחריות, שבין חריגה אל מעל לסמכות ובריחה אל מתחת לאחריות, מה שנקרא “נטילת החוק לידיים” מצד אחד, ו”ראש קטן" מהצד האחר. אלה פוחדים מוועדות חקירה ועושים פחות מן הנדרש ואלה טוענים שידי זרועות הבטחון כבולות ונוטלים לעצמם רשות לפעול מעבר למותר. כדי לבלום את שני התהליכים השליליים הללו יש לבלום את התהליך של ערעור שיווי המשקל בין רשויות השלטון השונות. הרשות השיפוטית צריכה “לעשות דיאטה” מרצון. לבדוק את עצמה – אם היא לא משמינה ומכבידה יתר על המידה. גם היועץ המשפטי לממשלה.
18.8.85
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.