(מהתלה)    🔗

שאון בעיר, מהומה! ר' נחמן’קה מברך ברכת הגומל!

ומי הוא ר' נחמן’קה? ר' נחמן’קה הוא פשוט ר' נחמן’קה, כלומר: בעל-בית הגון! לא פחות ולא יותר.

ואיננו בעל-בית חדש של בית חדש; אלא בעל-בית, בנו של בעל-בית, בן בנו של בעל-בית, ושל אותו הבית, ששוכן בו כבוד ר' נחמן’קה שלנו, ושהפקיד חושד בו, שהוא מוזג בו בחשאי… בלבול הוא, בלתי ספק.

ור' נחמן’קה הראשון, הוא אבי אביו של ר' נחמן’קה שלנו, בנה את הבית. כלומר: אותו ר' נחמן’קה קבּל עצי-בנין מהפריץ אבי אביו של הפריץ שלנו, יש אומרים: חינם, ויש אומרים: בחצי-חינם, ושׂכר את הגוי-של-שבת אבי אביו של הגוי של שבת שלנו, ופליגי – יש אומרים: חינם, ויש אומרים: בחצי-חינם; ואותו הגוי-של-שבת חתך, גזר, הקציע וסידר, נעץ מסמרות, עד שנגמר הבנין ועמד הבית על תלו, על פי הנוסח המקובל אצלנו, בעירנו, עיר ואם בישראל, מששת ימי בראשית.

וכשנגמר הבנין ועמד על תלו, הקדיש ר' נחמן’קה הראשון את שארית החומר לבדק-בית ולהסקה לעניים, ובשביל בעלי-הבתים עשׂה “חנוכת הבית”, וכטוב לב הנאספים ביין, אמר לפניהם ר' נחמן’קה הראשון “חלוּק” עמוק בעניני “בעל מיצרא” ו“אדם רוצה בקב שלו” וכיוצא בזה…

אבל מה שהיה היה…

עתה הבית רעוע קצת, ור' נחמן’קה שלנו די לו בפסוקי-דזמרא; לא אלה הימים! אבל הכּול יודעין שר' נחמן’קה הוא בעל-בית הגון, “מהפך בחררה” שלו ורוצה בקב שלו, ושהוא בעל בטחון, ומחכה אך לשני דברים: לביאת הגואל, ול“זכה בגורל”.

וכשיצא הקול, שיש לר' נחמן’קה שלנו דוד באמריקה ושמת אותו הדוד, והשאיר אחריו ממון קורח – נתנו לו בעין יפה מעות בהקפה, ונסע להתם, אבל לא הגיע למחוז חפצו, את אמריקה לא ראה ושב מאמצע הדרך בים. ובשבת הבאה כשבא לברך ברכת הגומל – המתה כל העיר.

רבותי – פתח ואמר ר' נחמן’קה – הייתי מפליג באניה, והיו שם באותה הספינה אנשים גדולים מאד, שאין אני ואתם מגיעים לקרסוליהם. היו שׂרי צבא גדולים, לכל הפחות שׂרי רבבות, וכשהיו הולכים ומקשקשים בחרבותיהם, נפלה עלי אימה חשכה ממש! והיו גם שׂרים מיועצי המלכות, יועצים בסתר ויועצים בגלוי, ולוּ היה לי אף מקצת מן המקצת מן הזהב והאבנים הטובות והמרגליות שעל חזיהם, לא הייתי צריך להפליג בספינות לבקש ירושה… והיו חכמים גדולים, שקראו להם תיירים, שהתהלכו בכל העולם, וראו בעיניהם ממש את הסמבטיון ואת הים הקרוש, ואת עמודי הארץ ושאר הנפלאות, והם נוסעים ממקום למקום ומסַפּרים בקהלות גדולות מה שראו, ומשלמים להם כיד המלך. והיו שם עשירים גדולים, וגם משלנו, ואחד מהם, שהיה לו איזה יאהרציי"ט, ציוָה להאכיל ולהשקות את כל אנשי האניה על חשבונו… ונתנו להם מעדנים וממתקים ויינות, מה שאין השׂכל יכול להשׂיג והעין לא שׂבעה מראות. ונסע גם כן אתנו איזה צדיק נזיר, שהיה מביט בכל העת אל הים ושתק, ולא דבּר לבן-אדם, ולא ענה לבן-אדם, כאילו התדבק אל הים… והיה שם גם כן חזן מופלא, שנסע לימים נוראים לאמריקה, ומשפתח פיו לזמר, אמרו כל אנשי האניה, שאינו בן-אדם אלא צפור… ועוד אחד היה והוא גבור מופלא. בשעת מלחמה אחז כדור מפוצץ וזרק לתוך הבור, והציל את כל המחנה… ואחר כך התיישב על שׂפת הים, לפי שהיה לו משׂא-ומתן של דגים, והציל כמה וכמה נפשות שטבעו בים… מלבד רב החובל והמלחים, והמשרתים, ופועלים כמה מאות, שנסעו למדינת-הים לבקש עבודה, וחוץ מן הנשים… וכשהיה הנחשול, רבותי – –

אך במקום הזה נשבר קול ר' נחמן’קה והתחיל שנית בבכי: וכשהיה הנחשול, רבותי, טבעו כל אלה בים, ואני ברחמיו וברוב חסדיו נצלתי – ואירע לי נס, שאחזתי בבול-עץ, שצף על פני הים, והייתי צף עליו כמה ימים, עד שבאה סירת-דוגה וימשוני – – –

– ועל-כן – כילה ר' נחמן’קה את דבריו – מחויב אני לברך ברכת-הגומל… ואחר כך, אף שלא קבּלתי עוד את הירושה, מוכן ומזומן אצל זוגתי מעט יי"ש…

ויברך ר' נחמן’קה ברכת הגומל, והעם ענה ברעו: אמן.

והלכו אל בית נחמן’קה ושתו מעט יי"ש ואמרו: ועוד ישנם אפיקורסים, שאינם מאמינים בנפלאות…