מבוא    🔗

הַלּוֹגוֹגְרַפִים    🔗

תולדות הימים או היסטוריה – Ἱστορία¹ – פירושה: חקירת מאורעות ובקורתם בהוה או בעבר כדי שלא ישכחו במשך הזמן.

טבעי הוא הרצון והתְשוקה לסַפר. אך התחיל הילד לפטפט, מתחיל הוא לספר מה שראה, מקשר הוא ומפרש את הדברים לפי דמיונו העֵר, מחיה את הדומם וּמֵשיח את כלי שעשועיו. העם, במצבו הפרימיטיבי – הילדותי – מספר סיפורים ומעלה על זכרונו מה שראה בעיניו או מה ששמע מזקנים ממנו. וכל אשר אינו מבין בקשרי המאורעות וסבותיהם מבאר הוא לעצמו בכח דמיונו היוצר, הבורא תמונות וציורים הממלאים את החסרון בכחו להבין ולבאר לעצמו את עילת העלילות ויחסיהן זו לזו. זאת היא התקופה שעם יוצר ובורא מיתים ואגדות.

והנה בא הרגע בחיי הילד שהוא מתביש בהרגישו שאחרים מסתכלים למשחקיו; זהו הרגע, שהילד מתחיל להבין שהמציאות שונה מציורי דמיונו, שבמציאות אינו יכול לעשות ככל אשר עולה ברצונו, אינו יכול לברוא אלים ומלאכים, חוג פעולתו צר מעתה, מעוף רוחו אינו עוד בשמים ממעל והארץ מתחת, מעתה הנער אינו משחק בכל מקום, כי אם מביט סביבו בעינים פקוחות ושואל: “מה זאת?” השכל התעורר והדמיון חלף ועבר.

גם בהתפתחות העם באה שעה, שבה פוסק הכח להחיות את הטבע הדומם בדמיונו, כי החל להביט ולהסתכל סביבו והרצון התעורר לחקור ולדעת לא רק: “מה זאת?” כי אם גם: “מי עשה זאת?” “מאין זאת?” במקום הדמיון הבורא באה התשוקה להכיר את היצירה מתוך דעת יוצרה; בשעה זו מתחילה בעם היסטוריה, כלומר הידיעה הנובעת מתוך חקירה ובקורת על מאורעות המתהוים או שנמסרו במסורה, כי זהו פרושה של המלה ἱστορεύω.

התפתחות כזאת עברה גם על העם היווני. בתקופת ילדותו באר לעצמו את העולם ומלואו ברוח דמיונו הער וברא את האלים כדמותו וכצלמו. זאת היא תקופת יוצרי הָאֶפִּים הגדולים המיוחסים להומירוס והבאים אחריו. עברו תקופות ועדנים והעם היווני פקח עיניו וחדל לספר את פרי דמיונו והתחיל למסור מה שראו עיניו ומה ששמע מעברו והנעשה סביבו. אבל עדין לא היה בכחו להבדיל בין האמת והאגדה אשר רקם בדמיונו. זאת היא תקופת ה- λογόγραφοι² “כותבי ספורים” או כמו שהירודוטוס קורא אותם λογοποιοί³ “עושי ספורים” ומובנם הוא: כותבי הקורות, דברנים, מסַפרי ספורים ומשתמשים במלה זו בנגוד להיסטוריון מבקר מדעי. הם כתבו את דבריהם בפרוזה בנגוד למשוררים ומושבם היה בארץ יוֹנִיָה באסיה הקטנה אשר בה היה גם מושב השירה והמדע במאות השמינית עד החמישית עד שלאט עברה חכמת יוניה, תחת לחץ הכובש הפרסי, לארץ יון גופה ואתונא הגדילה והוסיפה והשלימה את הירושה היונית.

הלוגוגרפים ספרו את קורות העבר כפי שנמסרו מדור לדור עד זמנם; הם השתמשו גם ברשימות מלכים, זכרונות של ערים, לוחות של חבורות כהנים ורשימות המנצחים במשחקים לאומיים, ורצונם היה להביא את המאורעות בסדר קבוע, אך לא ידעו לבקר את המסורה אם כנים דבריה, כי אם בתומת־לב מוסרים הם את השמועות המתהלכות כאמתיות. הם אינם חודרים לתוך עומק הדברים להבין את קשרי המאורעות ואת סבותיהם, דבריהם – קטעים, קטעים, ספורים בודדים בלי קשר כרונולוגי וקשר פנימי. לכן כאשר קמו ההיסטוריונים האַטִיקִים הגדולים נשכחו ספריהם של הלוגוגרפים.

הגדול בין הלוגוגרפים, אשר אותם מזכיר הירודוטוס בספריו ואשר בספריהם השתמש, היה הֶקַטַיאוֹס ממִילֵיטוֹס. הוא נולד באמצע המאה השישית ומת אחרי הקרב על יד פְּלַטֵאָה בערך בשנת 490. הוא היה הראשון אשר נסה לדון בבהירות ובקרירות השכל את המסורת המיתית כולה, מתוך ידיעותיו בגיאוגרפיה ובהיסטוריה שבאו לו לרגל נסיעותיו הרחוקות. את פרי חקירותיו הניח בשני חבורים, שלא נותר מהם כי אם שריד כמעט, והם “כתיבת הארץ”, אשר שלשת ספריה קרא על שמות שלשת חלקי הארץ: אירופה, אסיה ולוב, וארבעת ספרי “היוחסין”. בדרכיו יצא הירודוטוס אשר השתמש בספריו הרבה וגם בקר אותם. הירודוטוס מזכיר גם את סקִילַכְס מקָרִיאַנְדָּה אשר סבב את חצי־אי ערב במצות דריוש הראשון. כְּסַנְתּוֹס בן קַנְדָאבלֵס מלוּדִיָה, אשר כתב את תולדות ימי לודיה בארבעה ספרים, היה הברבר הראשון אשר כתב יוונית וכפי הנראה השתמש הירודוטוס הרבה בספריו בנוגע לתולדות לודיה.

לתקופה זו של הלוגוגרפים חושב תּוּקִידִידֶס גם את הירודוטוס, יען כי עוד הסטוריה ואגדה משמשות בערבוביה בספריו. אולם כבר עומד הוא מחוץ לתקופה הזאת, יען ההיסטוריה אינה אצלו טפלה לאגדה, כי אם הנושא העיקרי לחבורו הגדול ואת השמועות הוא מבקר ומתיחס אליהן בשלילה או לכל הפחות בספקנות. לכן עלינו להבין את הירודוטוס לא כעומד במעבר מתקופה לתקופה ומסיים אותה כי אם כמתחיל תקופה חדשה במדע ההיסטוריה והצדק עם קִיקֶרוֹן המכנה את הירודוטוס “אבי ההיסטוריה”.

הירודוטוס    🔗

קורות חייו של הירודוטוס אינם ידועים לנו ממקור אחר, כי אם רק מתוך המעט שהוא עצמו מגלה דרך אגב בחבורו על אישיותו ומה שיכולים לדייק ולהסיק מתוך ספוריו. אמנם ספרו מצא מיד אחרי שנתפרסם קוראים רבים אך לא נשמרו לנו מסופרי דורו רשימות על מאורעות חייו. הפרטים המעטים הנמצאים אצל סופרים מאוחרים מסופרי יון אינם נאמנים וגם סותרים אלה את אלה. לפי דבריו אשר בראש הספר הוא נולד בהַלִיקַרְנַסוֹס, עיר במדינת קָרִיָה באסיה הקטנה, שנוסדה אמנם מאת הדוריים, אולם בימיו היה לה כבר אופי יוני. שנת לדתו לא ידועה בברור, כנראה שנים מספר לפני שנת 480, לפני אחדים בשנת 484 – בערך בזמן שיבת ציון בראש זרובבל –. העיר הזאת עמדה בימים ההם תחת ממשלת מלך פרס; הוא היה אפוא שנים רבות נתין מלכי פרס ושמע בעירו הרבה על אודותיהם. אולי היו השמועות האלה אחר כך לגורם חשוב לכתיבת תולדות ארבעת מלכי פרס החשובים. אביו לִיכְּסֵס היה מאצילי העיר.

על דבר חנוכו אין לנו שום ידיעה ברורה. כנראה לא היה שונה במאומה מהחנוך הנהוג בימים ההם בשדרות הבינוניות של עם יון. הלמודים בשירי הומירוס תפסו את המקום הגדול ביותר בחנוך והם השפיעו לא רק על סגנונו שיהיה רך, נעים ושוטף, כי אם גם על השקפתו בדבר האלים וגורל האדם, והשקפתו זאת נותנת לחבורו גוון מיוחד. מלבד שירי הומירוס ידע גם את שאר משוררי יון שקדמוהו והיו שגורים בפיו והוא מביא פעמים רבות פתגמים ומאמרים מהם. כנראה השפיע עליו הרבה גם דודו פַּנִיאַסִיס שהיה מחבר אֶפִּים מפורסם. על ידו התודע הירודוטוס עם מהות האורקולאות, חוזי חזיונות, פותרי חלומות ומגידי האותות; כי קרובו זה היה חרט – τερατός χοπος ⁴.

את ידיעותיו הגיאוגרפיות רכש לו מתוך ספרי הלוגוגרפים ביחוד מתוך ספריו של הקטיאוס, שאותו הוא מבקר קשה פעמים מספר; אולם את השכלתו המרובה ואת ההכנה הכי חשובה רכש לו הירודוטוס בנסיעותיו הרחוקות, שבהן ראה ושמע הרבה ועל יסוד ידיעותיו שרכש בחן את מה שמסרו הסופרים שקדמוהו.

מאורעות פוליטיים, התנגדות לטירנוס שרָדה בעיר מולדתו בעזרת הפרסים, גרמו שבית אביו עזב את העיר ויצא בגולה. כנראה התישב הירודוטוס אז בסַמוֹס, אי קרוב לחוף אסיה הקטנה. כי בספריו מראה הירודוטוס ידיעה מרובה בחיי יושביה וקורותיה. בשנת 454 גורש הטירנוס מהליקרנסוס והירודוטוס שב לעיר מולדתו, אך לא ידוע כמה זמן התעכב בה. בשנת 445/44 הוא נמצא באתונא ומתהלך עם פֶּרִיקלֶס וחבריו ונעשה ידידו של סוֹפוֹקלֶס. הוא ראה אפוא את התקופה המזהירה של אתונא, את תקופת הזהב שלה, ומכאן הערצתו לעיר הזאת וחבתו אליה. החיים הפוליטיים אשר המו ורעשו בימים ההם באתונא, אישיות כבירות כפריקלס וחבריו, השפיעו על מהלך רוחו ודעותיו. יש מבין החוקרים האומרים כי אך בגלל השפעת האנשים האלה עליו נגש הירודוטוס לכתוב את החלק ההיסטורי אשר בחבורו. באתונא ובערים אחרות ביון קרא הירודוטוס לפני קהל שומעים פרקים מובחרים מתוך ספרו. יתכן כי עוד בשנות 444/43 התחבר למתישבים שיצאו מאתונא והתישב עמהם בְתוּרִיוֹי, מושבה באיטליה הדרומית. שם חי זמן מה וכל אשר עבר עליו במקום הזה לא ידוע לנו. כנראה שב לאתונא בשנים הראשונות של המלחמה הפּלופּוֹניסית ומת שם, אך לפי המסורת מת בתוּרִיוי ונקבר בעיר הזאת בשוק.

הנסיעות    🔗

הירודוטוס נעשה ל“אבי ההיסטוריה” הודות לחבורו, וחבורו מבוסס בעיקר על נסיעותיו. הוא אסף את ידיעותיו, לא מתוך ספרים לבד, אלא נסע מארץ לארץ ואשר ראה בעיניו ואשר שמע באזניו צייר בקוים ברורים וברגש חזק ונתן לנו יצירה נצחית. עם כל החשיבות הרבה שיש אפוא לנסיעותיו ולהבנת מפעלו הכביר, אין לנו ידיעות מדויקות על נסיעותיו, שמות הארצות אשר עבר, זמני יציאתו לנסיעותיו וביאתו, מטרת נסיעותיו ותכליתם. במקצת הוא מודה שהגורם לנסיעותיו היא התשוקה לראות וללמוד. אחרים בני דורו, לא ספרו פרטים אודותיו והוא עצמו מדבר על נסיעותיו רק דרך אגב. רק פעם אחת הוא מזכיר "אני בעצמי ראיתי כפליטת קולמוס.

כפי הנראה נסע בשנים 447–455 (Jacoby) ובדרכו רשם לעצמו רשימות ממה שראה ושמע ואחרי שובו הביתה סדר אותן, אבל בעיקר סמך על כח זכרונו.

בנסיעותיו עבר רק בארצות שהן נושבות מיוונים או שגם יוונים יושבים בהן. כי שפות זרות לא ידע והיה זקוק בכל מקום למתורגמנים מבין היוונים יושבי הארץ ההיא. גם כסף רב לא נשא עמו מפני סכנת הדרכים, והיוונים בני עמו העבירוהו ממקום למקום ותמכו בו. מטעם זה עבר רק בעולם התרבותי של הימים ההם ולא הרהיב לחדור לארצות אשר מעבר לגבולות עולם זה.

בתחלה בקר באיים היוניים ובארצות היוניות אשר באסיה הקטנה. הוא עבר את קָרִיָה והיה בלודיה עם עיר הבירה סרדיס ובערים אשר על שפת הים השחור. מבּיצנטיון יצא ובקר במושבות היוניות אשר בסקיתיה ואסף אצל היונים ידיעות על דבר הסקיתים אבל לתוך ארץ הסקיתים עצמה לא חדר. הוא הגיע בדרכו עד הנהר פסיס ומשם שב בדרך שבה בא ואת החוף המזרחי של הים השחור לא ראה. אולי אחרי נסיעתו הזאת היתה נסיעתו הגדולה לארצות המזרח לבבל, פרס, סוריה ומצרים. את ארץ מצרים מתאר הירודוטוס באריכות, יותר מאשר את הארצות האחרות, אף כי היה בארץ הזאת רק שלשה חדשים וחצי. מזה יכולים לדון על אופי נסיעותיו בשאר ארצות. חקירותיו היו לרוב באופן שטחי, כדרך התירים בימינו העוברים ארצות בדרך הכבושה ובמהירות הרכבת וסומכים על ספורי מורי־דרך. כאשר היה הירודוטוס במצרים עברו עליה כבר שבעים וחמש שנה תחת ממשלת פרס. תרבות מצרים נמצאה בימים ההם במצב של ירידה וקפאון לעומת עברה המזהיר. אולם הירודוטוס חשב שמה שהוא רואה זאת היא התרבות המצרית האמתית וטעה בזה טעות גדולה. הוא שהה במצרים בחדשי אבגוסט – נובמבר, בזמן שהנילוס מציף את הארץ. לכן נדמו לו הערים כמו איים בתוך הים ויפה מדמה הוא אותן עם איי הקיקלדים אשר בים האיגאי. וככה עבר באניה על יד הפירמידות והגיע עד האי יֵב, זאת אומרת עד דרום מצרים. הוא בקר רק את הערים הגדולות. מבקורו בנאבקרטיס נשתמר אולי עוד מזכרת. בעיר הזאת ישבו יוונים רבים שסחרו את הארץ ומבקרי המקדש היווני בעיר הזאת היו מקדישים כדי חרס מצוירים. בחפירות בעיר הזאת מצאו החופרים שני חרסים ועליהם השם Ἡρόδοτος⁵ והכתב מראה על המאה החמישית. אם הם מרמזים להירודוטוס הסופר, לא ידוע אבל יכול להיות.

ממצרים בא לצור בדרך הכבושה על חוף הים ולא סר מן הדרך לתור גם את הארצות פנימה. הוא עבר דרך עזה, אשקלון, אולי גם יפו וחיפה ועכו שהיו בדרכו, אבל את ירושלים לא ראה; היא היתה בימים ההם – בערך 4–5 שנים אחרי בוא עזרא – עיר פרזית ומועטת אוכלוסין ולכן לא מצא שום חפץ בה לסור אליה. בכלל אינו יודע דבר מה על־אודות עם היהודים ואינו מזכיר אותם, לא אלה אשר בארץ ישראל ולא אלה אשר במצרים ובפרס, אף כי מספרם בארצות האלה היה די גדול, יען חשב אותם לחלק מהעם הסורי עקב שפתם הארמית. הוא מכנה אותם “סורים פלשתינאיים” הנוהגים מנהג מילה.

מצור הלך בדרך הקצרה אל הפרת ועליו נסע באניה עד בבל. בבבל בקר את מקדש בֵּל ובא בדברים עם הכהנים ואסף מפיהם שמועות, אולם את אֶגבטנה שהיא יותר רחוקה לא ראה, אף כי מתאר הוא את בניניה. בפרס הגיע אולי עד העיר שושן, בירת מלך פרס, אבל את הארץ פּנימה ואת מדי ואת בַקְטְרִיָה מתאר הוא רק מפי השמועה. ואם אמת הדבר שלא ראה את הארצות ההן, חידה היא, איך לא התעניין לראות בעיניו את הארצות ואת העמים שאת מלחמותיהם הכבירות הוא בא לכתוב. גם בערב לא היה; את הערבים שהוא מתאר ראה במצרים ועל חוף הים בין מצרים ובין עזה. אחרי גמרו את הנסיעות לארצות המזרח, בא ליון והיה בעיקר באתונא. מהעיר הזאת יצא מדי פעם לבקר את שאר חלקי יון. הוא שהה בשפרטא תֵבֵּי, דלפוי וקורינת ובשאר ערי יון החשובות וראה שדות המלחמה על יד מַרַתּוֹן וסַלַמִיס והעתיק את הכתובות אשר בגיא טֶמְפֶּה. גם את תִרַקִיָה ומַקֶדוֹנִיָה ראה. באחרונה, טרם עברו לתּוּריוֹי, עבר גם באיטליה הדרומית או יון הגדולה ובסיקיליה. אמנם לא היו כל הנסיעות האלה רחוקות ובארצות, אשר לא ראתה אותן עוד עין חוקר יווני, לא היה, אולם הוא נסע בעין פקוחה, בלי דעה מוקדמת, להפך, הוא מלא התפעלות מחכמת בני קדם ורואה במזרח את המקור אשר משם יצאה התרבות לעמי אירופה.

הנסיעות האלה, עם כל המגרעות שיש בהן – מהירות הנסיעה, אמונה תמימה בכל מה ששמע וכו' – נתנו בכל זאת להירודוטוס חומר רב הנותן תמונה ברורה מחיי העמים הגדולים ומשכניהם הקטנים בעולם העתיק להשלים בהרבה את הידיעות המקוטעות שישנן על אודותיהם ממקורות אחרים.

החבור    🔗

בקראנו את תשעת ספרי הירודוטוס נדמה לנו כאילו לפנינו עומד אדם אשר זה עתה שב מארצות רחוקות ומרצה לפנינו על כל מה שראו עיניו ושמעו אזניו מפלאי התבל ומעמים רבים, מדרכי חייהם ומנהגיהם ואת אשר עבר עליהם מימי קדם. ופתאם משנה הוא נאומו הרך והשוטף ומתאר לפנינו פרשת ההתאבקות הגדולה של שני עמים זרים בשפתם ואפני חייהם, מגלה לנגד עינינו מלחמת שני עולמות, אסיה ואירופה, עלילה היסטורית כבירה ונשגבה לאין ערוך ואנחנו עומדים מוקסמים ונרעשים לפני פרשת הימים המזעזעת הזאת.

שונה אפוא תוכן הספרים האלה. פעם ציורי טבע וחיים אידיליים של עמים פרימיטיביים, ופעם אגדות ומעשיות וספורים מחייהם הפרטיים של מלכים ושרים; פעם מתאר הוא את הים הסוער והרועש המשבר צי אדיר והמוריד את גאות הפרסים תהומות ופעם קול ענות גבורה וקול ענות חלושה של רבוא רבבות אנשים הנאבקים על שדה הקרב. אכן, מזיגה נפלאה מידיעת הארץ ותולדות העמים השונים במסכת אחת!

עם פתיחת ספרו מצין הירודוטוס את מטרתו הכפולה אשר הציג לו בחבורו; ראשית, שעלילות בני האדם, היוונים והברברים כאחד, לא ישכחו בדורות הבאים; שנית, בגלל איזו סבה נלחמו ביניהם היוונים והפרסים, אירופה ואסיה או, המערב והמזרח. מטרתו איפוא להעמיד בחבורו מצבת זכרון למעשיהם וגבורותיהם, לאהבתם ושנאתם וקנאתם של אוהב ואויב יחד.

אולם, עוד לפני שהוא בא לנושא ספרו, מתאר הוא תחלה את עלית הפרסים על ידי כורש ומקדים את הפרקים על ארץ לודיה וקרויסוס. וכאשר הוא בא לספר את כבוש מצרים על ידי מלך פרס, משתמש הוא בהזדמנות זו ומתאר את ארץ מצרים וקורותיה. מסע דריוש לסקיתיה מאפשר לו לשלב בתוך ספורו את טבע ארץ הסקיתים ותולדותיהם. רק כאשר בא בספריו האחרונים לנושא העיקרי של חבורו, לספר על מלחמת היוונים והפרסים, מפסיק הוא פחות את הרצאת דבריו בענינים אחרים, משלב פרק כאן ופרק כאן, כמו שהוא בעצמו אומר שדרכו להכניס – –⁶ προσδήχαςהוספות, אם רק יש שיכות כל שהיא בין הרצאת דבריו והמסופר. בסוף מתאחרים עיקר הנושא וההוספות והשטיות מן הענין להרצאה משוכללת על דבר הקרבות על יד מַרַתּוֹן, תֶּרְמוֹפִּלַי וסַלַמִיס. הדרך מתפתלת אך לא מעיפת וככה מגשים הירודוטוס את המטרה ששם לפניו בראש ספרו. ולכן נאמר עליו שהוא הראשון אשר עלה בידו ליצור את הספור הארוך והמשוכלל על יד צרפו תמונות לציור שלם, לתמונת משכית רבת צבעים, מבלי שהמלאכותיות שבדבר תבליט לעין. ואם יש אי־אלו מגרעות בסדור חבורו, עלינו לזכור כי הוא הראשון לא רק בין היסטוריוני יון כי אם גם הראשון בין סופרי יון אשר כתב ספר גדול בפרוזה.

הירודוטוס הבין גם לחבב את הספר ולקרבו אל נשמת הקורא אשר בכל דור ודור על ידי כך שלא הסתפק בתאור יבש של פרטים, אלא הכניס בתוכם גם מאישיותו והוא מאציל על חבורו מרוחו האנושית הגדולה, אף כי הוא משתדל לתאר את הדברים כאילו אינו נוגע באופן ישר אליהם: “אשרי היוצר אשר חייו נבלעו בתוך יצירתו”.

הרגש הדתי שהיה מָשרש עמוק בנפש הירודוטוס הביאו להאמין כי עילת כל העילות לגורל הפרט והעמים לא הבחירה והרצון האנושי, אלא כחות עליונים המושלים בכל, האלים, אשר אינם נותנים לבן־אדם או לעם שלם להתנשא יותר מדי. האלים אוהבים “להשחית כל מתנוסס לתפארה”. חוקה עליונה שוררת בחיי האדם, לא חוּקת המוסר של אלהי הצדק והמשפט אשר הטיפוה נביאי ישראל. הכח המניע בהיסטוריה הישראלית היא הבחירה האלהית, הכח המניע בהיסטוריה לפי דעת הירודוטוס היא קנאת האלים. ולכן קרויסוס ופוליקרטס ואחרים נאבדים לא מפני שלא משלו בצדק ובמשפט, להפך, הם מלכים ישרים וטובים לפי מושגי הזמן ההוא, אך האלהות אינה יכולה לראות בגדולתם, כמלך בשר ודם המתקנא בגדולת שריו רמי המעלה. כמו כן רואה הוא בנצחון היוונים על הפרסים, המעטים על המרובים, הגאים, תוצאה של הפרינציפיון הזה בהיסטוריה. במלים ספורות, מלאות חרדת קודש, מדבר הוא על מהות האלהות, על ה - ⁷θεῑον והוא מכניע עצמו בפניה, בדעתו כי אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגדה. ולכן בשבילו נעשית ההיסטוריה לא בהתפתחות אטית, כי אם בקפיצות לפי רצון עליון ולכן אין סבות ותוצאות למעשי בני האדם, אלא שורות מאורעות בודדים בהנהגת כח נעלם ותמיר.

הירודוטוס חי בתקופת המעבר, כשרוח הבקורת והספקנות התחילה לפעם בלבות חכמי יוניה, כשההשכלה כרסמה כבר במדה גדולה באמונה התמימה במסורת האבות. ולכן מלאה אישיותו סתירות. האמונה החדשה והדעת החדשה מתרוצצות בו ומבקשות פתרון, אבל הוא נשאר פוסח על שתי הסעיפים. פעם הוא מטיל ספק בהתערבות הבלתי אמצעית של האלהות במאורעות העולם ופעם יודע הוא לספר על גלויי אלים נפלאים, על חלומות שמראים לו לאדם מן השמים, על אותות ונבואות מפליאות. יש שהוא מותח בקורת מכרעת על אגדה בדבר לידת האלים ומזדרז לבקש סליחה מאת האלים בהכנעה גדולה, שאולי נעלבו על ידי כך. ופעם מפחד הוא לדבר על אודותיהם, אפילו אם הם לא יוונים. ולכן היו הקדמונים לועגים על אמונתו הקלה הפושרת.

גדול הירודוטוס ביחסו אל האויב הנצחי של עמו. רק זמן קצר עבר ממלחמות הפרסים עם היוונים, עוד זכר העם היווני את מה שעבר עליו מאת הפרסים ובכל זאת אין שום בטוי של שנאה כלפי אויב עמו, אין שום בטוי של לעג והתול כלפי מנהגי הברברים אך אם אינם לפי רוחו, דברים שההיסטוריונים היוונים והרומאים, משעה שרוח הנצרות חדרה לתוכם, למודים בהם ולמדו את ההיסטוריונים שאחריהם עד היום הזה.

הסגנון החי והפשוט מחבב את החבור על קוראיו, הנעימה הטבעית והעממית של המספר הלוקחת את לב השומע, מצלצלת בכל חבורו. בחלקים גדולים השפה רחבה ונעימה ואינו חושש לחזור על דבריו ונדמה כאילו המספר עומד לפנינו ומדגיש ומטעים את דבריו וחוזר פעם או פעמים כדי שנבינו.

הדיאלקט שבו כתב הירודוטוס, הוא יוני, הדיאלקט הספרותי העתיק של יון, אבל הוא משתמש גם במלים וצורות השכיחות בספרות האטית. אולם יונית ואטית עתיקה נראות להיות קרובות כל כך שקשה להבדיל בדיוק ביניהן.

חכמי אלכסנדריה חלקו את החיבור לתשעה ספרים וקראו כל ספר בשם אחת מתשע המוזות. החלוקה הזאת הרגילה, אינה מתאימה לתכן החבור. אם נחלק את החבור לפי תכנו, יהיו בו שבעה חלקים אלה:

1. הקדמה (כוללת שם המחבר, תוכן ותכלית החבור) I 1–5.

2. קורות הלודים (קורות קרויסוס והמלכים אשר קדמוהו ויחסו אל היוונים, אבות כורש, ואגב הפלסגים והיוונים, פיסיסטרטוס, שפרטה, אבדן ממלכת לודיה) I 6–94.

3. תולדות כורש (מלכי מדי שקדמוהו, ארץ מדי ופרס ומנהגי יושביהן) I 95 – 140.

4. ממשלת כורש (כורש והיוונים, כורש והבבלים ואגב תיאור בבל ומנהגיה, כורש והסקיתים ואגב תיאור ארץ הסקיתים, מות כורש) I 141– 216.

5. ממשלת קמבּיסיס ( תאור ארץ מצרים, מנהגיה ויושביה, קורות מצרים ומלכיה, קמביסיס ומצרים, קמביסיס וכוש. אגב אפיסודות על אודות פוליקרטס ותאור סמוס) II 1 III – 60.

6. ממשלת דריוש ( סמרדיס, דריוש והיוונים, מרידת הבבלים, מסעו לסקיתיה, אגב ארץ סקיתיה ויושביה, תרקיה, מרד היונים, המסע ליון, המלחמות, אגב קורות שפרטא ואתונה, מילטיאדס). III 61 – VII 4.

7. ממשלת כסרכסס (מסע כסרכסס ליון, הכנות היוונים למלחמה, המלחמות, אגב על האתונאים, העמים בפלופוניסוס) VII 5 – IX 122.

ערך החבור    🔗

ההיסטוריונים בתקופה העתיקה, אף כי קראו והשתמשו בספרי הירודוטוס, בכל זאת הטילו ספק באמתת דבריו, ואחדים כמו לוּקיאַן, דִיוֹדוֹר ופלוטרך, אשר כתב ספר נגד הירודוטוס, כנהו “שקרן, הבודה בדויות כדי למצוא חן בעיני קוראיו”. והיחס הזה אליו היה בכל התקופות עד התקופה החדשה. לא כן בשנים האחרונות. מאז התחילו החוקרים לגלות את המסכת שהיתה נסוכה על תולדות מצרים העתיקה על ידי התגליות והאפשרות לקרא את כתב החרטומים, נוכחו, שהירודוטוס מספר באמת את אשר שמע ואת אשר ראה. אמנם בספר רב גונים ורב התוכן כספר זה, שאגדות־עם ועובדות ספורי עדי ראיה ועדי שמיעה מעורבים יחד, אי־אפשר שהערך ההיסטורי יהיה שוה במדה אחת לכל המסופר שם. הערך ההיסטורי משתנה לא רק מכרך לכרך, מספר לספר, אלא כל פרק ופרק, וכל משפט ומשפט שונה בערכו.

אמנם רבות הן הטעויות שטעה הירודוטוס, אבל טעויות ללא כונה לשקר. בכל מקום מוסר הוא את הטוב ממה ששמע וגם את זה לא מבלי שיבקר. פעמים רבות מוסיף הוא: “אומרים הם, אבל אינני מאמין בזה”. ולא רק זה, גם בבנין המשפטים, בצורות דקדוקיות – דברים שבתרגום קשה היה להבליט – מביע הוא את הסוסיו במסירת ידיעותיו. בפירוש אומר הוא – II 123 – “את הדברים אשר סוּפרו זה עתה מהמצרים יאמין מי אשר דברים כאלה נראים לו ראויים להאמין בהם, עלי מוטל בכל הענין רק לרשום את הדברים אשר שמעתי מפי כל איש”. ואם אדם מעיד על עצמו ככה אי־אפשר להאשימו שסלף במזיד.

גם בדברים שהוא טעה מעונין הוא להביא דעות אחרים, שהוא לא רק מסַכֵּם, אלא גם מבקר. מובן שהוא לא הגיע עדיין לדעת את האמת במדע הטבע והגיאוגרפיה או לקרוא את הכתובות שבכתב החרטומים, אולם הוא מתאמץ להכיר את האמת. נכון שהשמש אינה משנה את מהלכה בהשפעת הרוחות ושמקור הדונאי אינו בהרי הפירנאים, אולם כל בני דורו לא ידעו אחרת. הוא מביא את הדעות המתהלכות בזמנו ומבקר ומבטל דעות שקדמו לזמנו. הוא יודע אמנם פחות מסטְרַבּוֹן אבל יותר מהומירוס.

הערך הגדול של הספר מונח בזה שהירודוטוס מתאר בו לפנינו חיי עמים בדור ההוא, אשר בלעדי החבור הזה לא היה לנו שום מושג מהם; המון ציורים ומעשים ותמונות בני אדם וטפוסים שונים, אישיים וקבוציים, למן רועה העזים עד היושב על הכסא, הם ומנהגיהם, שיחותיהם ועסקיהם, שבתם ולכתם, חכמתם ואולתם, בגדיהם ומאכלם ומשתם מעביר הוא לנגד עינינו. ובתוך כל אלה משולבים גם הרבה רעיונות נעלים ופתגמי חכמה, פרי המחשבה העליונה של הדור ההוא, ביחד עם פתגמי עם ומשלי הבריות, פי רוח העם ונסיון החיים.

שפעת חומר זה בלבד דיה לעשות את הספר לאוצר בלום, ואולם ערכו הנצחי של החבור יש לבקש לא בשפע החומר, כי אם בצורתו. הספר הריהו בעיקר יצירה אמנותית כבירה, פרי רוחו של יוצר ואמן יחיד במינו. כל הספר מראשו ועד סופו נכתב בחכמה ציורית רבה וביכולת אמנותית מאין כמוה. מערכת בנינו, הזווג הנפלא של פשטות התוכן הספורי, פשטות קדמונית, עם כח דמיון חזק ובהיר מאד, השיחה השוטפת בנחת ובדרך טבעית, התנועה החיונית ברגעי הפעולה והעלילה שבספור, הסגנון המלוטש, כל אלה מצטרפים יחד למכלול אחד של יופי ושלמות ומעלים את הספר למדרגה עליונה של יצירה אמנותית באוצר הספרות של כל העמים, ואחד מן האחרונים כנה את הירודוטוס “יוצר יצירת האמנות ההיסטורית השלמה ביותר שתלהיב לבותיהם של בני אדם כל עוד ידפקו עלי אדמות”. (גומפרץ, חכמי יון, עמוד 191 בשם הופמיסטר.)

ערך גדול לחבור הזה גם בשביל הקורא העברי. בעת אשר תוכן שלשת הספרים האחרונים הוא רק מלחמת הפרסים ביוונים, מלאים ששת הספרים הראשונים ספורים ותאורים וציורים מחיי ארצות ועמים אשר הספרות העתיקה העברית: כתבי הקודש, התלמוד והמדרשים, מטפלת בהם הרבה והרבה. הירודוטוס מתאר באריכות שתי ארצות ויושביהן, מצרים ופרס. כמה ידועים וכמה שגורים שני השמות הללו בפי כל איש יהודי עוד משחר ילדותו, מעת התחילו ללמוד ספר בראשית וקרא בפעם הראשונה מגלת אסתר, וכמה קרובים הם ללב היהודי התלמודי, היודע כי מצרים ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה והמכיר את הפיל שבלע כפיפה מצרית או מטיל בשוקי דנהרדעה ושט על נהר מלכא, ובכל זאת כמה דלות הן ידיעותיו מהארצות האלה. כמה מפורסמים ושגורים בפי כל יהודי שמות כמו כורש, דריוש, אחשורוש, אבל פרטים מחיי המלכים האלה נמצאים בספרות העתיקה רק זעיר שם וזעיר שם ואינם מספיקים לתת תמונה שלמה. יען כי כתבי הקודש והתלמוד אינם ספרי היסטוריה וגיאוגרפיה ומה שהם מביאים מחומר כעין זה הוא רק דרך אגב. אולם הידיעות הגיאוגרפיות והאתנוגרפיות שבספרי הירודוטוס יש בהן כדי ליצור ציור מהארצות האלה ולתת מושג די ברור מחיי העמים שחיו במצרים בראשית התהוות עם ישראל, ובבבל, שנוצרו בה החיים הרוחניים של עם ישראל שאחרי התנ"ך.

בעוד אשר מצרים המתוארת בתנ"ך קרובה עוד יותר לתקופה המתוארת מאת הירודוטוס, הידיעות על ארצות בבל ופרס אשר בתלמוד הן מתקופה מאוחרת בשש עד שמונה מאות שנה מהזמן אשר בקר הירודוטוס את הארצות האלה. ועוד, ארץ פרס אשר בתלמוד אינה אירַן העתיקה עם האירנים הקדמונים; אולם הפרסים החדשים אשר הגיעו לשלטון בשנת 226 לספירה הרגילה אחרי מפלת בית מלך האחמנידים, אשר ראשיתם מתאר הירודוטוס באריכות, חדשו את הדת ואת מנהגי הפרסים הקדמונים, ככה שהידיעות הנמצאות בתלמוד משלימות את דברי הירודוטוס.

אמנם נזכרים בתלמוד פה ושם דברים הסותרים את מה שמוסר הירודוטוס. באלה יותר נכון לסמוך על דברי חז"ל, יען כי הירודוטוס עבר בארצות במהירות גדולה ולא ידע את שפת העמים ולא היה יכול לעמוד תמיד על טיב הדברים, בעת אשר חכמי התלמוד היו ילידי הארץ וחיו בה.

---

כאשר נגשתי לתרגם את ספרי הירודוטוס מהמקור היווני ידעתי גם ידעתי את אשר לפני, את הקושי אשר בתרגום מיוונית לעברית. כי שונות הן לגמרי שתי השפות האלה באוצר מליהן, בבנין משפטיהן, בהשגת מושגיהן ובהגיון המיוחד לכל אחת מהן. היוונית היא מהירה ומלאה תנועה וחיים, העברית מתנהלת בכבדות וברצינות. “היוונית היא בבחינת נוזל, העברית בבחינת מוצק”. היוונית עשירה מאד במלים ממלים שונות לכל מושג עד הבדלים דקים ועמוקים מאד, בהמון ציורים ומושגים שנבעו מתוכן חייה המיוחדים; מלבד זאת יודעת השפה לתת לכל מלה ולכל משפט צדדי גוון מיוחד בעזרת מלים קטנטנות המעניקות את חנן על הסגנון, בעת אשר בעברית לא נמצא דוגמתן.

שנית ידעתי כי מספר קלסי כספרי הירודוטוס אסור לי למסור רק את תוכן המשפטים, לתרגם “כפי הענין”. או בתוך התרגום גם לפרש, אף על פי שכל מתרגם בעל כרחו גם מפרש, כי אם עלי להיות דיקן ולחפש אחרי הבטוי המדויק ההולם את חברו במקור בלי כל הוספת כחל ושרק; אבל ידעתי גם כן כי המתרגם פסוק כצורתו, הרי זה בדאי, כי לא המלים בפני עצמן העיקר אלא צרופיהן זו עם זו וגם חפצתי שהתרגום יעשה עד כמה שאפשר על הקורא מעין אותו הרושם שעושה הספר במקורו. לכן שמתי לי לקו בתרגום הספר הזה את העצה היעוצה מאת Cauer בספרו Die Kunst des Ubersetzens: So true als möglich, so frei als nötig/. השתדלתי לעשות את סגנון התרגום כל כך ברור, פשוט ושוטף כאשר הוא במקור, אפילו בבחירת המלים ובנין המשפטים התאמצתי להיות נאמן למקור, אף כי לא תמיד יכולתי להכניס לתוך התרגום את כל ⁸ δή, μέν - δέ, ὧη וכו' מפחד לעַבֵּר את צורת המשפט העברי.

גם השתדלתי להשתמש עד כמה שאפשר באוצר המלים התנכ“י, כי המחבר חי בסוף התקופה התנכית וסגנונו פשוט כמו בספרים ההיסטוריים אשר בתנ”ך. רק במקרים אשר אופי השפה העברית לא נותן להשאר נאמן וגם כאשר חסרו לגמרי הבטויים ההולמים בעברית, נטיתי קצת מהמקור כי נמנעתי לגמרי לחדש מלים עבריות תמורת מלים יווניות. ממלים זרות הצורמות את אוזן העברי נזהרתי מלהשתמש ובכל זאת תרגמתי את המושג τύραννος⁹ לא בעריץ ולא ברודֶה, כמו שרגילים, כי אם בטירנוס, כמו כן ¹⁰τύραννία לא בשלטון עריץ ולא ברְדִיָה כי אם בטירניה. הקרוב לשפה ולהיסטוריה היוונית ידע כי הטירנוס היווני לא היה לא עריץ ולא רודה בחמת נקם כי אם לרוב ההפך מאלה. ואין בעברית מושג נכון בשבילו, ועוד הלא גם הירושלמי והפסיקתא כבר השתמשו בבטויים טורוּנא, טורוניא.

כמו כן המושגים μάντις, χρηστήριον¹¹ וכדומה, אין אחד מעשרה השמות שנקראה בהם נבואה ההולם את הבטויים האלה, ולכן תרגמתי אותם אורקולום יען כי למושג זה אצל היוונים תוכן אחר לגמרי מאשר למושג נבואה וגם לקורא העברי בימינו יש מושג קבוע ממלה זאת. שאר הבטויים שהבאתי בצורתם היוונית אינם רבים וידועים לקורא מבין.

אשר לכתיבת השמות היוונים בעברית השתמשתי בעקר בכללים אשר נתן ש. קרויס בספרו Lehnwörter ויוסף קלוזנר בספרו על הטרנסקריפציה, אבל לא כל הכללים הנתנים בשני הספרים האלה הספיקו לצרכי ופעמים אחדות הייתי נאלץ לנטות מהם והשתדלתי לכתבם באופן שהצלצול המקורי ישָמע בקריאת השם אפילו בכתיבה עברית. ארצות, עמים ואנשים אשר קנו לעצמם שם מיוחד בשפה העברית קראתי אותם בשם העברי כמו: Κῡρος = כורש, Δαρεῑος – דריוש, ¹²Αἴγυπτος = מצרים וכו'. את השם כסרכסס לא תרגמתי לאחשורוש, כי אין הדבר ברור עדיין כל צרכו. אשר להערות, השתדלתי שלא להרחיב אותן יותר מדי וצמצמתי בהן עד כמה שאפשר, כי כוונתי לא היתה אלא להקל על הקורא העברי את הבנת העניין ולא לתת פרוש מדעי שאין מקומו בספר מתורגם. ולכן גם לא הבאתי ציטטות מקבילות מסופרים יוונים אחרים שאין הקורא מצוי אצלם, אבל הבאתי ציטטות מהספרות ההלניסטית היהודית, בעיקר מספרי יוסף פלויוס ופילון האלכסנדרוני ומספרותנו: התנ"ך והתלמוד. בהערותי יצאו לי לפעמים באורים חדשים לדברים סתומים בספרותנו, אולם גם באלה לא הרחבתי את הדבור שלא להכביד על הספר ואעשה זאת במקום אחר. ואין לחשוב כי בהערותי מציתי את כל התועלת שיש למוציא מספרי הירודוטוס בשביל ספרותנו העתיקה. מה שהזכרתי היה רק “בדרך הלוכי” ממה שעלה בזכרוני בשעת עבודתי, כי שמתי לבי רק לתרגום ולא היה בדעתי לתת פרוש רחב ומספיק.

התרגום נעשה מתוך המקור, הוצאת אַבִּכט וקלנברג והָשוה אחרי כן עם המקור הוצאת שטין והוּדֶה.

פה עלי להביע את הכרתי הלבבית לשני אנשים אשר עזרו לי בעבודתי. הראשון הוא ד“ר יהודה יונוביץ, אשר אחר עלותי לארץ ישראל לפני תשע שנים עודדני להמשיך במלאכה הזאת והמציא לי את הספרים שהייתי זקוק להם לעבודתי. לפני ארבע שנים התחיל להדפיס את הספר הראשון אבל מסבות שונות היה נאלץ להפסיק את ההדפסה. חכיתי ארבע שנים אולי ישוב ויגמור את שהתחיל ובראותי שהדבר נמשך, מסרתי את הספר לדפוס. ומאוד מצטער אנכי על זה שלא הד”ר יונוביץ, שהתעניין בספר הזה כל כך, המוציאו לאור.

השני הוא ד"ר משה שובה, מרצה לשפה היוונית במכללה על הר הצופים שקבל על עצמו את העבודה הקשה להשוות את התרגום של הספרים I-IV עם המקור ולפי הערותיו הרבות שפרתי את התרגום. תודתי נתונה לו בזה.

ירושלם, ר“ח כסלו תרצ”ה.

המתרגם.

לצרכי עבודתי זו השתמשתי ביחוד בספרים אלה:

Herodotos, hrsg. U erklärt von K. Abicht, Leipzig 1903

Herodoti historiarum libri IX sdidit H. R. Dietsch, editio altera curavit H. Kallenberg. Leipzig 1909.

Herodotos erkl. Von Stein, Berlin 1893 – 1908.

Herodoti historiae ed. Carolus Hude, Oxford.

Herodot, übersetzt von J. Chr. Bähr, Berlin.

Herodot übers. Von F. Lange, Leipzig.

Herodotos with an English translation by A. D. Godley London 1931.

Jacoby F. in Real Encykl. D. klass. Altertums, Suppl. II. Art. Herod.

Herodotos II. Buch erklärt von A. Wiedemann, Leipzig 1890.

Meyer E. Forschungen zur Alten Geschichte. Halle 1892.

Herodot: Bd I 151־203.

" Bd. II 196 – 268.

Foche Fr. Herodot als Historiker, Stuttgart 1927.

Spiegelberg W.: Die Glaubwürdigkeit von Herodotos Bericht über Aegypten im Lichte der aegyptischen Denkmäler. Heidelberg 1926.

Meyer E. Geschichte des Altertums I Band, Stuttgart 1921.

Hommel F. Ethnologie u. Geographie des Alten Orients. München 1926.

Lubkers Reallexicon des klass. Altertums, Berlin 1914.

Die Antike 1930, VI. Heft 202־264. Regenbogen Otto: Herodot und sein Werk.

 

ספר ראשון    🔗

זה תאור חקירותיו של הֵירוֹדוֹטוֹס מהַלִיקַרְנַסוֹס, למען לא תמחינה במשך הזמן פעולות בני האדם, ולא ישארו בלי זכר מעשיהם הגדולים והמפורסמים, אלה שעשו היוונים ואלה של הברברים¹³ ביחוד סבת המלחמות אשר נלחמו אלה באלה.

1. לדברי יודעי קורות העתים מבין הפרסים היו הפניקים¹⁴ הגורמים לריב כי הם באו מן הים הנקרא האדום¹⁵ אל הים הזה ¹⁶ ואחרי אשר התישבו בארץ שבה הם יושבים גם היום, החלו עד מהרה לצאת למסעות רחוקים בים ובהובילם סחורות מצרים ואשור הגיעו לארצות שונות ואף לאַרגוס¹⁷. בימים ההם עלתה ארגוס בכל על כל הערים אשר בארץ הנקראת היום יון. הפניקים אפוא באו לארגוס זו ופרשו את סחורותם למכר. ביום החמישי או השישי לבואם, אחרי מכרם כמעט הכל, באו אל הים נשים רבות וביניהן גם בת המלך; שמה היה גם לדברי היוונים אִיוֹ בת אִנַכוֹס. בעמדן על ירכתי האניה לקנות מהסחורה, אשר עליה נשא לבן, התנפלו עליהן הפניקים, בעודדם איש את אחיו. אמנם רוב הנשים ברחו, אך איו ואחרות נתפסו; ובהביאם אותן אל תוך האניה מהרו להפליג לעבר מצרים.

2. כן באה איו למצרים, אומרים הפרסים שלא כדברי היוונים¹⁸. זאת היתה ראשית מעשי העול. מספרים, כי אחרי־כן הפליגו והגיעו אחדים מהיוונים – כי אין הם יודעים לכנות אותם בשם – לצור אשר בפניקיה וגזלו את בת המלך, את אֶברוֹפּה¹⁹ יתכן כי כְּרֵתִּים היו. ובזה שולם להם מדה כנגד מדה. ואולם אחרי המעשה הזה היתה מידי היוונים הנסבה לעול השני. כי נסעו באניות מלחמה לְאַיאה אשר בקולְכִיס²⁰ ועל הנהר פַסִיס²¹. ומשם אחרי גמרם את יתר הענינים שלשמם באו²², גזלו את מֵידֵיאֵה בת המלך. וישלח מלך קולכיס מלאך לארץ יון וידרש פיצוי על הגזלה והשבת בתו אך אלה השיבו לו דבר כי גם הם ²³ לא נתנו פצוי על גזלת איו האַרְגִיוִית ולכן לא יתנו גם הם להם פצוי.

3. ומספרים כי בדור השני אחרי אשר קרו הדברים האלה, התאוה אלכסנדר בן פְּרִיאַמוֹס²⁴, בשמעו את המעשים האלה, לקחת לו בגזלה אשה מארץ יון, בדעתו היטב, כי לא יתן פיצוי, יען כי הם לא נתנו. וכה גזל את הֶלֶנֵי²⁵ והיוונים החליטו לשלח תחילה מלאכים לדרש את הלני ולתבוע פצוי על הגזלה. ואולם כאשר דרשו מהם זאת, הוכיחום אלה²⁶ על גזלת מידיאה, כי לא נתנו להם פצוי וגם לא החזירוה בדרשם אותה ועתה הם דורשים כי יפיסו אותם אחרים.

4. עד הנה אפוא עשו²⁷ זה לזה רק מעשי שוד, מעתה נעשו היוונים אשמים מאד. כי הם היו אשר יצאו ראשונה למלחמה על אסיה ולא הללו על אירופה. גזלת נשים הוא מעשה בני־בליעל, סוברים הם²⁸, לבקש נקמת הגזולות בכל תוקף, מעשה שוטים; לא לשים לב להן כלל, מעשה נבונים; הלא גלוי הוא, כי לולא חפצו הן עצמן, לא היו נגזלות. הם, בני אסיה, אומרים הפרסים, לא שמו לבם לנשים הגזולות כלל, אך היוונים אספו בגלל אשה לקדימונית אחת חיל רב ובאו לאסיה והשמידו ממלכת פריאמוס. ומעת ההיא ראו תמיד את עם יון כאויב להם, כי את אסיה עם כל העמים הברברים היושבים בה, ראו הפרסים כילידי ביתם, אך את אירופה ואת עם יון כנפרדים מעליהם.

5. ככה, אומרים הפרסים, נתגלגל הדבר ובכבוש אִילִיון²⁹ הם רואים ראשית שנאתם ליוונים. בדבר איו אין דברי הפניקים בכל כדברי הפרסים: הם אומרים, כי לא השתמשו בגזלה להביאה למצרים, אך היא זנתה בארגוס³⁰ עם רב החובל של האניה, וכאשר ראתה כי הרתה, ביראה מפני הוריה, הפליגה מרצונה יחד עם הפניקים, למען לא יוָדע הדבר. וכך אפוא מספרים הפרסים וככה הפניקים. ואני לא באתי לאמר אם כה או כה קרה הדבר. אך האיש, שאני יודע, כי הוא היה המתחיל בעול נגד היוונים, את שמו אודיע, ואחר כך אמשיך את דברי ואדבר במדה שוה על הערים הקטנות והגדולות של בני האדם, כי אלה שהיו גדולות בזמן קדום, רובן היו לקטנות ואלה שהיו בימי גדולות, היו קטנות לפנים. ובדעתי כי האושר האנושי הוא בן חלוף, אזכיר את שתיהן בשוה.

6. קרוֹיסוֹס³¹ היה לפי מוצאו לוּדִי³², בנו של אַלִיאַטֵס טִירָנוֹס³³ העמים היושבים מעבר מזה של הנהר הַלִיס³⁴, השוטף מדרום בין הסוריים³⁵ והפַּפְלַגוּנים ומשתפך צפונה לתוך הים הנקרא האֶבְכְּסִינוֹס³⁶. קרויסוס זה היה, כפי שאני יודע, הראשון בין הברברים, אשר הכניע חלק מן היוונים והיו לו למס עובד, וחלק רכש לו לאוהבים³⁷. הוא הכניע את היונים ואת האַיאוֹלים ואת הדוֹרים אשר באסיה, אולם לאוהבים רכש לו את הלַקֶדַימוֹנִים. אולם לפני ממשלת קרויסוס היו כל היוונים חפשים. כי חיל הקימֶרִים³⁸ שבא עוד לפני קרויסוס על יוניה לא לכד את הערים, רק התנפל לשלול שלל.

7. השלטון שהיה בידי הֵירַקלֶס, עבר למשפחתו של קרויסוס, המכונה מֶרְמְנָדִים, בדרך זו: קַנְדָאבלֵיס, זה שהיוונים קוראים לו מִירְסִילוֹס, טִירָנוֹס בסַרְדֵיס, היה נינו של אַלְקיוס בנו של הירקלס. כי אגרון בן גינוס בן בילוס בן לקיוס היה הראשון מבני הירקלס אשר מלך בסרדיס וקנדאבליס בן מִירְסוֹס האחרון. אלה שמשלו בארץ הזאת לפני אגרון היו יוצאי ירך לידוס בן אטיס, אשר על שמו³⁹ נקרא כל העם הלודי, בעוד אשר לפנים היה נקרא המַיוֹנִי. ממנו קבלו בני הירקלס את השלטון והחזיקו בו בהתאם לדבר־אל. הם נולדו משפחה אחת של אִיאַרְדַנוֹס והירקלס ומשלו במשך עשרים ושנים דורות אנשים, חמש מאות וחמש שנים⁴⁰, וירשו את הממשלה בן מאביו עד קנדאבליס בן מירסוס.

8. קנדאבליס זה אהב מאד את אשתו ובאהבתו אותה האמין כי היא היפה בכל הנשים. ולכן בהאמינו ככה, הלל מאד לפני גִיגֵיס בן דַסְקִילוֹס, שהיה אחד מנושאי־כידון⁴¹ שלו, אשר מצא חן בעיניו מאד; לגיגיס זה היה קנדאבליס מגלה גם את הדברים החשובים ביותר וגם הללו לפניו את יפיה של אשתו. אחרי עבור זמן מה אמר לגיגיס את הדברים האלה, כי באה השעה להמיט על קנדאבליס רעה: “גיגיס, כמדומני, שאינך מאמין לי בדַברי על יפי אשתי, כי אין האזנים נאמנות על בני אדם כעינים; השתדל אפוא לראותה ערומה”. אולם זה צעק בקול ואמר: אדוני, מה נבער הדבר אשר דברת בצוותך עלי לראות את גברתי ערומה! הלא עם הכתונת פושטת האשה גם את הבושה, כי עוד בימים קדומים נתברר לבני אדם מה יאה להם ומהם יש ללמוד, ובכלל זה גם הדבר שיסתכל כל אחד במה ששיך לו. הלא מאמין אני, כי היא היפה בכל הנשים ואותך אבקש כי לא תדרש ממני דבר בלתי הגון".

9. כה דבר ודחה את ההצעה, כי ירא שלא תצא לו מזה רעה. אך קנדאבליס השיב כדברים האלה: "חזק גיגיס, ואל תפחד לא מפני, כאלו דברתי דברי בכדי לנסותך, ולא מפני אשתי, כי תצא לך איזה תקלה מצדה. אני אסדר את הדבר מראש, כי לא תרגיש בהֵראותה לפניך. הלא אני אעמידך בחדר, אשר בו אנו ישנים, מאחורי הפתח הפתוח, מיד אחרי הכנסי תבוא גם אשתי לעלות על המטה. על יד הפתח עומד כסא; על זה תשים את הבגדים אשר תפשט אחד אחד ובמנוחה רבה תוכל להסתכל בה. אך כאשר תצעד מן הכסא אל משכבה ותפנה לך ערפה, אז עליך להתאמץ כי לא תראה אותך יוצא דרך הפתח.

10. ויען כי לא יכול עוד להשתמט, היה מוכן. וקנדאבליס, כאשר חשב כי שעת השנה באה, הביא את גיגיס אל החדר, ומיד אחרי כן באה גם אשתו, וגיגיס ראה אותה בבואה ובהסירה את בגדיה, וכאשר הפנתה אליו האשה את ערפה והלכה אל המטה, התחמק בלאט לצאת. אולם האשה הרגישה בו בצאתו, ובהבינה כי בעלה הוא שעלל לה זאת, לא הרימה קולה מפני הבושה, גם לא הראתה כל אות כי הרגישה בדבר. אך בלבה החליטה להתנקם בקנדאבליס. כי ללודים וכמעט לכל הברברים האחרים לחרפה גדולה יחשב אף לאיש להראות ערום⁴²

11. אכן באותה שעה לא נתנה להכיר בה מאומה, והיתה שקטה. אולם, אך האיר היום, זמנה מבין עובדיה את אלה שידעה כי נאמנים הם לה וקראה את גיגיס. והוא, יען חשב בלבו כי לא תדע מאומה מכל אשר קרה, בא לקריאתה, כי גם לפני כן היה רגיל לבוא מדי תקראנו המלכה, וכאשר בא גיגיס אמרה האשה את הדברים האלה: “שתי דרכים לפניך, גיגיס, אני נותנת לך את הברירה באיזו מהן תבחר ללכת: או שתהרג את קנדאבליס ותקח אותי ואת ממלכת הלודים, או שתמות אתה פה מיד, למען אשר לא תשמע עוד בקול קנדאבליס לכל דבר ולא תסתכל עוד במה שאין לך רשות להסתכל. לכן או עליו למות על אשר יעץ לך כזאת, או אתה אשר ראיתנו ערומה ועשית דבר שלא כהוגן”. בתחלה השתומם גיגיס לדבריה, אחרי־כן התחנן לבל תכריחהו לברור ברירה כזאת. אולם לא עלה בידו להטות את לבה ובראותו כי אמנם אין דרך לפניו רק או להרג את אדוניו או לֵהרג הוא עצמו בידי אחרים, בחר להשאר בחיים. לכן שאל ואמר את הדברים האלה: “יען כי תכריחני להרג את אדוני ולא חפצי, אמרי ואשמע, איך נשלח ידינו בו?” והיא ענתה ואמרה: “מן המקום, שממנו הראה אותי ערומה, משם תצא ההתנפלות עליו: בשנתו תשלח ידך בו”.

12. כאשר הכינו את מעשה ההתנקשות ובא הלילה, הלך גיגיס אחרי האשה אל החדר, כי לא נתנה לו לצאת ולא היה לו מוצא אחר רק כי או ימות הוא או קנדאבליס. היא נתנה בידו פגיון והחביאתו מאחורי אותה הדלת וכשהלך קנדאבליס לנוח, נגש גיגיס בלאט וימיתהו ויקח את האשה ואת הממלכה. אותו מזכיר גם אַרכילוֹכוֹס מִפַּרוֹס⁴³, אשר חי באותו זמן, ביַמְבּוֹס בעל שלש קצובות.

13. והנה היתה לו הממלכה ונתחזק בה על ידי האוֹרָקוּלוּם אשר בדֶלְפוי. כי כאשר עלתה מאד חמת הלודים בגלל הדבר המר שקרה את קנדאבליס ושלחו אל הנשק ידם, הסכימו ביניהם המורדים אשר עם גיגיס והלודים האחרים: אם האורקולום יענה כי יהיה מלך הלודים, ימלך, ואם לא, יחזיר את הממשלה לבני הירקלס. והנה האורקולום ענה וימלך גיגיס⁴⁴. אך זאת אמרה הפִיתִיָה, כי בדור חמישי לגיגיס ינקמו בני הירקלס את נקמתם. אולם לדבר הזה לא שמו לבם הלודים ומלכיהם עד אשר קם והיה.

14. ככה באו המרמנדים אל הטִירָנִיָה אשר לקחו מאת בני הירקלס. אחרי אשר נעשה גיגיס לטירנוס שלח מנחות לא מעטות לדלפוי; מנחות כסף נמצאות ממנו הרבה מאד בדלפוי; מלבד הכסף הקדיש זהב למכביר, בין שאר חפצים הראויים ביחוד להזכר עומדים שם מוקדשים ממנו גביעי זהב, ששה במספר; הם עומדים באוצר הקורינתיים ושלשים ככר משקלם. באמת אין זה אוצר עם הקורינתיים, כי אם אוצרו של קִיפְּסֶלוֹס⁴⁵ בן אֵאֶטיוֹן. גיגיס זה היה הראשון לברברים, אשר אנו יודעים, ששלח מתנות לדלפוי, אחרי מִידַס⁴⁶ בן גוֹרְדִיוֹס מלך פְרִיגִיָה. כי גם מִידַס הקדיש את כסא המלוכה אשר ישב עליו למשפט, וכדאי הוא לראותו. הכסא הזה עומד במקום שעומדים גביעי גיגיס. זהב זה והכסף שהקדיש גיגיס, נקראים בפי הדלפים אוצר גיגיס, על שם האיש שהקדיש אותם. אחרי הגיעו לממשלה יצא גם הוא למלחמה על מִילֵטוֹס ועל סְמִירְנָה ולכד את העיר קוֹלוֹפוֹן. אך דבר גדול אחד לא נעשה על ידו בשלושים ושמונה שנות מלכותו⁴⁷. לכן נעזבהו עתה אחרי שהזכרנו כל אלה.

15. אך אזכיר את אַרְדִּיס בן גִיגֵיס שמלך אחרי גיגיס. הוא לכד את פְרִיאֵינֵי ויצא למלחמה על מִילֵיטוֹס. בימי מלכו בסרדֵיס באו לאסיה הקִימֶרִים שגורשו ממקומות מושבותיהם על ידי הסְקִיתִים הנודדים ולכדו את סרדיס חוץ מהמצודה.

16. אחרי אשר מלך אַרְדֵיס תשע וארבעים שנה⁴⁸, מלך אחריו סָדִאָטִיס בן ארדיס שתים עשרה שנה⁴⁹, ואחרי סדיאטיס אַלִיאַטֵיס⁵⁰. הוא נלחם בקיאַכסַרֵיס, מזרע דֵיאוקיס ובמדים⁵¹, ואת הקימרים גרש מתוך אסיה וכבש את סמירנה⁵²שנתישבה על־ידי אנשי קולופון ונלחם בקְלָזוֹמֶנֵי. מפה נסג אחור, לא כאשר דמה בלבו, כי אם אחרי תבוסה גדולה. מעשים אחרים ראויים ביותר להזכר שעשה בשלטונו הם:

17. הוא נלחם במליטים, כי ירש את המלחמה מאת אביו. הוא יצא נגדם וצר על מיליטוס בדרך זו: כאשר בשלו הפירות על פני השדה, היה מסיע את הצבא, שהלך לקול חלילים, נבלים, אבוב נקבה ואבוב זכר⁵³. וכאשר הגיע על גבול מיליטוס, לא הרס ולא שרף את הבתים על פני השדות ולא הסיר דלתות כי אם השאיר הכל על מקומו. אך את הפירות ואת העצים שבשדה השחית מדי פעם בפעם ואחרי־כן נסוג אחרו. כי על הים היו המיליטים חזקים מאד, עד כי נבצר היה מהצבא לשים מצור עליהם. ואת הבתים לא הרס מלך הלודים, למען יהיה למיליטים מקום לצאת משם ולזרע ולעבד את אדמתם, והוא ימצא בבואו לתוך גבולם מה להשחית מעבודתם.

18. בדרך זו נלחם אחת־עשרה שנה ובהן הוכו המיליטים פעמים מכה גדולה בהלחמם על יד לִימֶנֵייוֹן⁵⁴ בתוך גבולם ועל פני מישור המַיאַנְדְרוֹס⁵⁵. שש שנים מאחת־עשרה אלה עוד משל סַדִיאַטֵיס בן אַרְדֵיס בלודים והוא היה הפורץ עם צבאו לתוך גבול המיליטים, כי הוא היה האיש אשר החל להתגרות בהם מלחמה. ובחמש השנים שבאו אחרי השש נלחם אליאטיס בן סדיאטיס, אשר ירש את המלחמה מאת אביו, כמו שאמרתי למעלה, ונלחם בחזקה. מהיוֹנים לא בא איש להקל למיליטים במלחמה זאת זולת החִיִיִם⁵⁶ לבדם. ואלה באו לעזרתם לגמול להם כגמולם, כי לפני זה עזרו המיליטים לחיים במלחמתם עם הָאֶרִיתְרַיִים⁵⁷.

19. וכאשר בשנת השתים־עשרה נשרף יבול האדמה על ידי הצבא, קרה מקרה כזה: אך הוצתה האש ביבול השדה, התלקחה על ידי הרוח ונאחזה האש במקדש אַתֵינֵי המכונה הָאַסֵיסִית⁵⁸, ובהאחז המקדש באש נשרף. בהתחלה לא שם איש אל זה לב, אולם אחרי שוב הצבא לסרדיס, חלה אליאטיס. וכאשר ארכה מחלתו ימים רבים, שלח מלאכים לדלפוי, יען כי יעץ לו מי שהוא, או כי נתן בעצמו אל לבו לשלח ולדרוש באל על חליו. בבואם לדלפוי, אמרה להם הפיתיה, כי לא תענה להם טרם יבנו את מקדש אתיני אשר באָסֵיסוֹס, בגבול מיליטוס.

20. אני יודע שכך היה הדבר, כי שמעתי את הענין מפי הדֶלְפִים, אך המיליטים מוסיפים את הדברים האלה: כאשר נודע לפֶרִיאַנְדְרוֹס בן קִיפְּסֶלוֹס, ידיד נפשו של תְרַסִיבּוּלוֹס, שהיה טירנוס בימים ההם במיליטוס, דבר האורקולום אשר הוגד לאליאטוס, שלח מלאך להודיעהו זאת, למען ידע מראש ויחליט דבר מה לפי מצב הדברים. לדברי המיליטים כך היה הדבר.

21. ואליאטיס, כאשר נודע לו זה, מהר לשלוח ציר למיליטוס, כי יכרות ברית עם תרסיבולוס ועם המיליטים לימי בנותו את המקדש. וילך השליח למיליטוס, ותרסיבולוס אשר ידע כבר היטב את הדבר וידע מה ברצון אליאטיס לעשות, עשה ככה את מעשהו בערמה: הוא צוה למיליטים להביא ולצבור בשוק את כל הדגן הנמצא בעיר, שלו וכן של האזרחים, וכאשר יתן אות, אזי יתחילו לשתות וללכת למשתאות איש אל רעהו⁵⁹.

22. כל זה עשה וצוה תרסיבולוס למען יראה הציר מסרדיס את ערמת הדגן הגדולה הנערמה ואת המיליטים החיים חיי נועם ויודיע זה לאליאטיס. וכך היה. כי בראות זאת הציר, ובמסרו לתרסיבולוס את מצות המלך הלודי, שב לסרדיס. כפי ששמעתי, רק בגלל דבר זה נעשה השלום. כי אליאטיס קוה, כי מחסור גדול בתבואה שורר במילטוס והעם הגיע עד המשבר, והנה שמע מפי הציר השב ממיליטוס את ההפך ממה שקוה. אחר הדברים האלה קם השלום ביניהם בתנאי כי יחיו באהבה ויעזרו איש לרעהו. ובמקום המקדש האחד בנה אליאטיס שני מקדשים לאתיני באסיסוס והוא קם מחליו. כזאת קרה לאליאטיס במלחמתו עם המיליטים ותרסיבולוס.

23. פֶּרִיַאַנדְרוֹס היה בנו של קִיפְּסֶלוס, הוא אשר הודיע את דבר האורקולום לתרסיבולוס. פריאנדרוס היה טירנוס בְקוֹרִינְת. בחייו קרה לו, כה מספרים הקורינתיים והלֶסְבִיים מסכימים עמהם, פלא גדול מאד: אָרִיוֹן⁶⁰ מִמיתִימְנָה⁶¹ הובא על יד טַינָרוֹן⁶² רכוב על דולפין. הוא היה מנגן בקיתרוס ובדורותיו לא היה כמוהו וגם היה הראשון כאשר אנחנו יודעים, אשר חבר דִיתִירַמְבוּס וכנהו בשם זה והורהו בקורינת.

24. הם מספרים כי אריון זה, אחרי אשר חי רוב הזמן בבית פריאנדרוס, השתוקק להפליג לאיטליה ולסִיקֵלִיָה, וכאשר אסף הון עצום אמר לחזור ולשוב לקורינת. הוא נסע מִטַרַס⁶³ ויען כי לא בטח בכל איש כאשר בטח בקורינתיים שכר לו אניה עם אנשים קורינתיים. ויהי בהיותם בלב ים, זממו מזימה להשליך את אריון מתוך האניה ולקחת את רכושו. כאשר הרגיש בדבר התחנן אליהם שאת הונו אמנם ימסור להם, רק את נפשו יציל. אולם שומע לא היה לו ביניהם, כי אם צוו לו או כי ימית את עצמו, למען ימצא קבר באדמה או כי ימהר ויקפץ לתוך הים. בצר לו בקש אריון, בהיות הדבר מחלט אצלם, כי יתנו לו לעמוד מקושט בכל עדיו על ספסל תופשי המשוט ולשיר, והבטיח להמית עצמו ככלותו לשיר. והנה תקפה⁶⁴ אותם התאוה לשמוע את שירו של המשורר המצוין בין בני האדם ויסוגו אחור מירכתי האניה עד אמצעה. והוא שם עליו את כל עדיו, תפס בקיתרוס ויעמוד על ספסל תופשי המשוט וישר שירה נשגבה וככלותו את השיר השליך עצמו לתוך הים כמו שהיה, עם כל העדי. המלחים המשיכו את דרכם לקורינת, אך אותו, מספרים, לקח דולפין והביאו לטינרון. הוא עלה על היבשה והלך לקורינת ועדיו עליו ובבואו ספר כל מה שקרה. פריאנדרוס, מתוך אי אמון, שם את אריון במשמר ולא נתנו לצאת וחיכה למלחים. וכאשר באו, קרא אותם וישאלם אם הם יודעים להגיד דבר מה אודות אריון. וכאשר אמרו כי הוא נמצא בחיים באיטליה וכי עזבוהו בטרס בכל טוב, הופיע לפניהם אריון לבוש כמו שהיה בקפצו מתוך האניה. הם נבהלו מאד ולא יכלו עוד להכחיש אחרי אשר נאחזו בדאים. את זה מספרים הקורינתיים והלסביים ועל טינרון נמצאה מתנה של מתכת, לא גדולה, אשר הוקדשה מאת אריון: איש רוכב על דולפין⁶⁵.

25. אליאטיס הלודי מת אחרי עזבו את המלחמה במיליטוס. הוא מלך שבע וחמישים שנה. כאשר קם מחליו, הקדיש לדלפוי, השני⁶⁶ במשפחה הזאת, גביע כסף גדול וכנו ברזל מרותך, הם ראויים לֵרָאות בין כל המתנות אשר בדלפוי, מעשה ידי גְלָאבקוֹס מחִיוס, שהוא לבדו בכל בני־האדם המציא את ריתוך הברזל.

26. אחרי מותו של אליאטיס קבל את המלוכה קרויסוס בן אליאטיס והוא בן שלשים וחמש שנה. מהיוונים היו הָאֶפֶסים הראשונים, אשר תקף אותם. ויהי כאשר צר על האפסים, הקדישו את העיר לאַרְטֶמִיס⁶⁷, במתחם חבל מן המקדש עד החומה. ומהעיר העתיקה אשר עליה צר אז, עד המקדש שבעה ריסים. קרויסוס תקף אותם ראשונה, אחרי כן אחרים מהיונים והאיאולים, אלה אחרי אלה, במצאו תואנות מיוחדות לכל חלק מהם; לאלה אשר יכול למצוא נגדם יותר נכונות, השתמש בהן, ונגד אחדים מהם השתמש גם בקלושות.

27. וכאשר הכניע את היוונים באסיה וישימם למס עובד, שם לבו לבנות אניות לתקף בהן את יושבי האיים. וכאשר היה הכל מוכן לבנין האניות, בא לסרדיס בּיאַס⁶⁸ מִפְּרִיֵנֵי, לדברי אחדים, ולדברי אחרים, פִּיטַקוֹס ממִיטִילֵינֵי. ועל שאלת קרויסוס, היש חדשות ביון, ענה כדברים האלה ובהם שם קץ לבנין האניות: “המלך, יושבי האיים קונים ואוספים סוסים לרבבות, כי אומרים הם לעלות למלחמה על סרדיס ועליך”. קרויסוס השיב, בהאמינו, כי האיש הזה מדבר אמת; “מי יתן ונתנו האֵלים בלב יושבי האיים לעלות עם סוסיהם על בני הלודים”. על זה ענה ואמר: “המלך, רואה אני, כח תשאף בכל נפשך לתפוש ביבשה את יושבי האיים הרוכבים, ותקותך מובנה. האם לא תחשב כי גם יושבי האיים אינם שואפים אחרת מאשר לתפוש עד מהרה על הים את הלודים, מאחרי ששמעו כי אתה עומד להכין אניות נגדם ולנקם את נקמת היוונים היושבים ביבשה, אשר כבשת לעבדים ומחזיק בהם”? מאד שמח קרויסוס לדברים האחרונים האלה, ויען כי נראו לו נכוחים, שמע לו וצוה לחדול לבנות האניות. וככה כרת ברית שלום עם היונים תושבי האיים.

28. כעבור זמן מה נכבשו כמעט כל העמים היושבים מעבר הָהַלִיס מזה. כי מלבד הקיליקיים והליקיים, הכניע קרויסוס תחתיו את כל הנשארים והחזיק בהם, והם: הלודים, הפְרִיגִים, המִיסִים, המָרִיאַנְדִינִים, החָלִיבִים, הפַּפְלַגוֹנִים, התְּרַקִים, התִּנִיים והבִּיתִינִיים⁶⁹, הקָרִים, היוֹנִים, הדוֹרים, האיאוֹלים והפַּמְפִילִים.

29. וכאשר הכניעם קרויסוס וספח אותם אל הלודים, באו לסרדיס, שהיתה על פסגת עשרה, רבים, וכן גם כל חכמי יון, שהיו בימים ההם, פעם זה ופעם זה, וביניהם גם סולון⁷⁰ איש אתונא, אשר נתן חוקים לאתונאים על־פי בקשתם ויצא לנכר לעשר שנים, ויסע למען יראה, את העולם, ואולם ברור, למען לא יהא נאלץ לבטל אחד מהחוקים אשר חקק; כי האתונאים עצמם לא יכלו לעשות זאת, יען אסרו עליהם בשבועות חמורות לחיות עשר שנים לפי החוקים שנתן להם סולון.

30. מטעם זה וגם למען יראה את העולם, נסע סולון ובא למצרים אל אַמסיס⁷¹ וכן גם לסרדיס אל קרויסוס. בבואו נתקבל מאת קרויסוס בסבר פנים יפות בבית המלך. אחרי כן, ביום השלישי או הרביעי, הוליכו העבדים במצות קרויסוס את סולון דרך האוצרות והראו לו כל דבר יקר ונחמד. אחרי אשר ראה כל והתבונן כאות נפשו, שאלו קרויסוס את הדברים האלה: “האורח מאתונא, רבות שמענו על אודותיך, על חכמך ונדודיך ואשר בקרת, בתשוקתך לדעת ארצות רבות למען תראה את העולם, והנה מלא לבי תשוקה לשאול אותך, אם ראית בין כל בני האדם את המאושר בהם?” הוא שאל זאת באמרו בלבו כי הוא המאושר באדם. ואולם סולון, אשר לא החניף כלל, כי אם דבר את האמת אמר: “המלך טֶלוֹס מאתונא”. וישתאה קרויסוס לשמע הדבר וישאל מעוּנין: “במה אתה חושב את טלוס להמאושר?” וזה השיב: “יען כי, ראשית לטלוס היו בנים טובים וישרים בעת הצלחת העיר ולכולם נולדו בנים וכולם נשארו בחיים. ושנית, אחרי אשר חי חיי אושר לפי השקפתנו, היתה לו אחרית מאושרת מאד. כי כאשר נפגשו האתונאים עם שכניהם בקרב ליד אֶלָבסיס, בא גם הוא לעזרה והכה את האויבים אחור ומת יפה מאד. והאתונאים קברו אותו על חשבון הציבור במקום אשר נפל וכבדוהו מאד”.

31. תאור האושר הרב של טלוס על־ידי סולון עניין את קרויסוס עד מאד והוא שאל, את מי הוא חושב השני⁷² לו, בחשבו כי יבוא לכל הפחות במעלה השניה. אך הוא ענה: “קְלֶאוֹבִּיס ובִּיטוֹן. הם היו משבט הארגיוים והיה להם די מחסורם, ומלבד זאת היה כח גופם כה גדול עד כי שניהם זכו בשוה בפרס משחקי התחרות, וביחוד מספרים על־אודותם את הספור הזה: היה היה חג הירה לארגיוים והיה צורך להביא את אמם בעגלה אל המקדש, אולם שוריהם לא באו מן השדה בשעה הנועדה. ויען כי השעה היתה דחוקה נכנסו הנערים בעול ומשכו את העגלה, ובעגלה נסעה אמם. ארבעים וחמשה ריס העבירוה ובאו אל המקדש. אחרי עשותם את המעשה הזה ואחרי אשר ההמון החוגג ראה אותם, בא הקץ הטוב ביותר לחייהם, ובהם הראתה האלהות כי טוב לבן־האדם למות מלחיות. כי הארגיוים שעמדו מסביב הללו את כח הנערים, והארגיויות את אמם שזכתה לבנים כאלה. האם, אשר שמחה מאד למעשה בניה ולדברי השבח, התיצבה מול הפסל והתפללה כי הָאֵלָה תתן לקלאוביס וביטון בניה, אשר כבדוה מאד, את הטוב לאדם. אחרי התפלה הזאת, לאחר שהקריבו וסעדו, שכבו הנערים לישון בתוך המקדש ההוא ולא קמו עוד. וזה היה קצם. והארגיוים הקימו להם מצבות והקדישון לדלפוי על היותם אנשים טובים מאד”.

32. ויתן בזה סולון לשני אלה את המעלה השניה באושר. ויחר אף קרויסוס ויאמר: “הוי אורח מאתונא, האם אין אשרנו בחשב בעיניך למאומה עד כי לא הערכת אותנו אף כערך אנשים פשוטים?” והלה השיב: “קרויסוס, האת האיש היודע כמה מלאה האלהות כולה קנאה ותהפוכות, האותי תשאל לגורל האנושי?⁷³ כי בחיינו הארוכים יש לראות הרבה מה שאיננו לרצון לנו ויש לסבל הרבה, כי את גבול חיי האדם אני קובע לשבעים שנה⁷⁴. שבעים שנה אלה הם עשרים וחמשה אלף ומאתים יום, בלי חדשי העבור. ואם כל שנה שניה מהשנים האלה תגדל בחדש כדי שהתקופות תבאנה בעתן⁷⁵, יהיו חדשי העבור בשבעים השנה שלשים וחמשה, והימים אשר בחדשים אלה אלף וחמשים⁷⁶. בכל הימים האלה אשר בשבעים השנה, שהם עשרים וששה אלף ומאתים וחמישים יום, אין אף יום אחד המביא לשני דבר דומה לגמרי. אם כן הדבר, קרויסוס, האדם לגמרי בן המקרה הוא. לי, אמנם, נדמה אתה עשיר גדול ומלך על עם רב. אך את הדבר אשר תשאלני לא אוכל לאמר לך טרם אשמע כי חייך נגמרו בטוב. כי העשיר המופלג אינו מאושר ממי שרק לחם יומו יש לו, אם אין גורלו, כי כל נכסיו ישארו בידו עד בוא יומו בטוב⁷⁷. הלא רבים הם העשירים הגדולים שאינם מאושרים ואולם רבים הם המאושרים, אף כי עליהם לחיות במדה ובמשורה. יתרון לעשיר הגדול שאינו מאושר על מי שאינו אלא מאושר בשני דברים, וזה יתרונו על העשיר והבלתי־מאושר בהרבה דברים: בידי זה למלא תאותו ולשאת יותר קל אסון גדול אשר בא עליו, אבל זה עולה עליו באלה” את האסון אמנם אינו יכול לשאת ואת תאותו למלא בשוה כמוהו, אבל את אלה מרחיק ממנו מצבו הטוב, הוא שלם בכל אבריו, בריא, בלי מחלה, ילדיו טובים, והוא טוב תואר. ואם נוסף לכל אלה הוא גומר את חייו יפה, הנהו אשר אתה מבקש והוא ראוי להקרא מאושר. טרם שאחד מת, יש להמנע מלקרא אותו מאושר כי אם כי טוב לו. ומן הנמנע הוא כי יהיו כל אלה יחד לאיש, כמו אין ארץ אשר תספיק לה לעצמה את כל הדרוש לה, כי אם דבר אחד יש לה והדבר השני חסר לה; וזאת, שלה מרבית הדברים היא הטובה. כן גם בן האדם אינו מספיק לו לעצמו כי אם דבר אחד יש לו, ודבר אחד חסר לו. מי אשר לו רוב הדברים עד סוף ימיו ובנפש שמחה הוא משלים את חייו, הוא, המלך, לפי דעתי, אשר בצדק יאות לו תואר זה. בכל ענין יש להתבונן על קצו, איך יגמר. כי לאנשים רבים הראה האל את האושר ואחרי כן הרס אותם עד היסוד".

33. כדברים האלה דבר אל קרויסוס. ויען כי לא דבר כפי רצונו וגם לא שם לבו אליו, שלח אותו קרויסוס מפניו, בחשבו אותו לסכל גדול, המבטל את קניני האדם אשר בידו ומצוה לראות לסופו של כל דבר ודבר.

34. אחר אשר עזבו סולון, השיב אחד האלים גמולו בראשו, כנראה על אשר ראה קרויסוס עצמו המאושר מכל האדם. כעבור זמן מה בא אליו בשנתו חלום אשר הודיעהו את האמת על דבר האסון אשר יבוא על בנו. כי היו לקרויסוס שני בנים, מהם האחד אשר מום בו. הוא היה חרש, אך השני עלה בכל דבר הרבה על בני גילו. שמו היה אַטיס, ובאטיס זה, כן הראה החלום לקרויסוס, תפגע להבת חנית ברזל וימות. כאשר הקיץ קרויסוס וחשב בדבר, ירא מאד מפני החלום, והשיא את בנו אשה ולא הוסיף לשלחהו אל המערכה, בעוד אשר עד עתה היה הוא היוצא לפני הלודים למלחמה. את הכידונים ואת החניתות וכל כלי מלחמה צוה להוציא מחדרי הגברים ולאספם לתוך בית הנשק, פן יפול על בנו דבר מן התלויים.

35. עודו עסוק בנשואי בנו, בא לסרדיס איש אשר אסון הציק ללבו וידיו מגואלות בדם, בן פריגיה מזרע המלוכה. הוא בא אל בית קרויסוס ובקש ממנו כי יחטא עליו, כפי מנהג הארץ, וקרויסוס חִטֵא עליו. הכפרה של הלודים דומה כמעט לזו של היוונים. אחרי אשר גמר קרויסוס את הכפרה כמשפט⁷⁸ שאלו מנין הוא ומי הוא, בדברו את הדברים האלה: “בן אדם, מי אפוא אתה, ומאיזה מקום מפריגיה אתה בא לחסות בתוך ביתי? מי האיש או האשה אשר רצחת?” והלה השיב: “המלך, בנו של גוֹרדיוֹס בן מידס אני, ושמי אַדְרַסְטוֹס. את אחי הרגתי בשגגה ובאתי מגורש על־ידי אבי ובחוסר כל”. וקרויסוס ענה לו ואמר: “מאנשים ידידים נולדת ובאת אל ידידים. השאר בביתי ולא תחסר דבר. יותר שתשא את אסונך בלב שקט, יותר יועיל לך זה”.

36. ובכן חי האיש בבית קרויסוס. בעת ההיא חי על הָאוֹלִימְפּוֹס המִיסִי⁷⁹ חזיר־יער אדיר מאד. הוא ירד מדי פעם בפעם מן ההר והשחית את השדות הזרועים אשר למיסים. פעמים רבות יצאו המיסים נגדו, אך לא יכלו לעשות לו כל רעה וסבלו ממנו. לסוף באו מלאכים מאת המיסים אל קרויסוס ודברו אליו כדברים האלה: “המלך, חזיר אדיר מאד נראה בארצנו והוא משחית את שדותינו. התאמצנו לצוד אותו ואין עולה בידינו. ועתה אנו מבקשים ממך, כי תשלח אתנו את בנך ואתו צעירים נבחרים ולהקת כלבים ונשחית את החיה מן הארץ”. הם בקשו את הדברים האלה. וקרויסוס נזכר בדברי החלום ואמר להם את הדברים האלה: על אודות בני אל תחשבו עוד, כי לא אשלחהו אתכם. זה עתה נשא אשה ובה כל מחשבות לבו. אולם לודים נבחרים עם כלבים אשלח אתכם ואצום כי ישתדלו בכל כוחם להשחית את החיה מן הארץ".

37. כדברים האלה השיב והמיסים היו מרוצים בהם. בין כה וכה נכנס בנו של קרויסוס, כי שמע את בקשת המיסים. וכאשר מאן קרויסוס לשלח את בנו אתם, אמר הנער אליו כדברים האלה: “אבי, לפנים היה לי העניין היפה והרצוי ביותר לצאת למלחמה ולציד ולקנות לי שם תפארת. ועתה מרחיקני אתה משני אלה, אף כי לא מצאת בי לא מורך ולא פחד. איך יביטו בי בלכתי לאספת עם ובשובי ממנה? מה יחשבו עלי בלבם יושבי העיר ואיך תביט בי אשתי החדשה? מה תחשב היא בלבה על בעלה החי עמה? ובכן, שלחני לציד או תוכיחני על פני כי הנעשה ככה הוא הטוב לי”.

38. ויען קרויסוס ויאמר: "בני, לא יען כי ראיתי מורך לבך או דבר אחר בלתי־ראוי אני עושה זאת כי אם חזון בא אלי בשני ויאמר לי, כי מעטים יהיו ימי שני חייך וכי להב של חנית ברזל ימית אותך. מפני המראה הזה מהרתי כל כך בנשואיך ובדרכים כאלה אינני שולחך, בדאגתי אשר אני דואג לך, אולי, אוכל להצילך כל ימי חיי. הלא בני יחידי אתה. כי את זה השני, בעל המום אינני חושב לבן לי.

39. על זה עונה הנער כדברים האלה: “אמנם יש לסלוח לך, אבי, כי שמרת עלי אחרי ראותך מראה כזה. אולם, מה שאינך יודע, כי נעלם ממך, עלי להגיד לך אל נכון. לפי דבריך אומר החלום כי עלי למות בלהב של חנית. הידים לחזיר, החוד של חנית לו? אשר תירא מפניו? לוּ אמר לך כי אמות על ידי שן או על ידי דבר אחר הדומה לה, אזי היה עליך לעשות את אשר תעשה. אך דבר החלום היה רק על להב, ואם ככה הדבר, הלא המלחמה לא תהיה לנו באנשים, שלחני”.

40. ויען קרויסוס: “בני בזה נצחתני בהביעך את דעתך על החלום. ויען כי נצחתני, אני חוזר מהחלטתי ומרשה לך לצאת אל הציד”.

41. כדברים האלה דבר קרויסוס וישלח ויקרא לְאַדְרַסְטוֹס מפריגיה וכאשר בא, דבר אליו ככה: “אדרסטוס, כאשר קרך האסון המעציב – לא אבוא אתך על זה במשפט – חִטֵאתִי אותך ואספתיך אל ביתי וכל מחסורך עלי. ועתה עליך לשלם לי כגמולי, טובה תחת טובתי, מוכרח אתה לשמר על בני, היוצא לצוד ציד, כי לא יפרצו בדרך שודדים רעים וימיטו שואה עליכם. ומלבד זאת שומה עליך לצאת למקום אשר שם תהיה למהולל על ידי מפעלים כמו אלה. מאת אבותיך בא לך הדבר וגם כח וגבורה לך”.

42. ויען אדרסטוס: “המלך, מסבה אחרת לא הייתי יוצא לקרב כזה, כי לא יאה לאיש, אשר אסון גדול רובץ עליו, לבוא בחברת חברים עליזים. גם אין הדבר לרצון לי ופעמים רבות כבשתי את יצר לבי. ועתה כי חפצך זאת ועלי למלא אותו – הלא עלי לגמול אותך טובה – נכון אני לעשות את הדבר, וקוֵה, כי בנך, אשר תצוני לשמור עליו, ישוב שלם, עד כמה שזה תלוי בשמירתי”.

43. אלה היו דבריו לקרויסוס, אשר ענהו; אחרי כן יצאו בלוית צעירים נבחרים וכלבים. ובבואם אל ההר אולימפוס, רדפו אחרי החיה, השיגוה, הקיפוה וירו בה את חניתותיהם; והנה מטיל האורח, זה אשר התחטא מהרצח, הנקרא אדרסטוס, את חניתו על החזיר ומחטיא, אך פוגע בבן קרויסוס. ובפגוע בו להב החנית, באו דברי החלום, ואחד רץ להודיע לקרויסוס את אשר קרה ובבואו לסרדיס, ספר לו על הקרב ועל מות בנו.

44. וקרויסוס נדהם על מות בנו ועוד יותר התאונן על שהרגהו האיש אשר הוא עצמו חִטֵא אותו מרצח. ובצערו הגדול על האסון קרא בקול לזוס המחַטֵא, כי יהיה לעד על מה שמצא אותו מאת האורח; הוא קרא לו גם כמגן הכנסת אורחים ורֵעות בקראו לאותו האל בשמו; למגן הכנסת האורחים קרא, יען כי אסף אל תוך ביתו את האורח ופרנס בלי דעת רוצח בנו, ולמגן הרעות, יען כי זה אשר נשלח כשומר, נמצא שונאו הגדול ביותר⁸⁰.

45. והנה באו הלודים נושאי המת; אחריו הלך הרוצח. הוא נעמד על יד המת ומסר את עצמו בידי קרויסוס, ובפרשו את ידיו דרש כי ישחט גם הוא על המת וספר את אסונו הראשון ואיך אחרי זה הרג את האיש אשר חטְאהו וכי אינו יכול לחיות יותר. קרויסוס בשמעו את דבריו, חמל על אדרסטוס, אף כי האסון בביתו היה כה גדול ויאמר אליו: “נקמתי, אורח, את כל נקמתי בך, כי חרצת עליו משפט מות. לא אתה גרמת לי את כל האסון הזה, מלבד עד כמה שאתה למרות רצונך פעלת אותו, כי אם אחד האלים אשר גלה את אזני כבר מהנכון להֵעָשות”. קרויסוס קבר את בנו כמשפט, ואדרסטוס בן גוֹרדיוֹס בן מידַס, אשר היה לרוצח אחיו ורוצח האיש אשר חטאהו, אחרי ששקט מאנשים מסביב לקבר, רצח את נפשו על הגל, בהוכחו, כי הוא האיש רע המזל בכל בני אדם.

46. וקרויסוס שהה שנתיים ימים באבלו הגדול על בנו כי נלקח ממנו, אולם אחר כך גרמו הרס השלטון של אַסְטִיאָגֵיס בן קִיאַכְּסָרֵיס על ידי כוֹרש בן קַמְבִּסֵיס ועלית עוזם של הפרסים, שקרויסוס עזב את אבלו והתחיל לחשב מחשבות, אם הוא יוכל, טרם שנעשו הפרסים אדירים, לעצר בהם מלהגדיל את כוחם. אחרי אשר עלתה המחשבה הזאת בלבו, נסה מיד את הָאוֹרָקוּלָאוֹת, כן אלה אשר בארץ יון וכן זה אשר בלוב, בשלחו מלאכים לכאן ולכאן, אלה שילכו לדלפוי, אלה לְאָבַּי⁸¹ של הפוֹקִים ואלה לְדוֹדוֹנָה⁸². אחרים נשלחו אל אַמְפִיאָרֵאוס⁸³ ואל טְרוֹפוֹנִיוס⁸⁴ ואחרים אל הַבְּרַנְחִידִים⁸⁵ בארץ המיליטים. אלה הם האורקלאות היוונים, אשר שמה שלח קרויסוס לשאול. ואל אָמון⁸⁶ בארץ לוב שלח אחרים לדרוש באל. הוא שלח לנסות את האורקולאות, מה ידעו, ואם יִמָצֵא שהם יודעים את האמת, ישלח שנית לדרוש, אם יהין לצאת למלחמה בפרסים.

47. ועל הלודים ששלח לנסות את האורקולאות פקד: מיום צאתם מסרדיס יספרו את העת אשר חלפה וביום המאה ישאלו את שאלתם מאת האורקלאות באמרם: מה עושה עתה מלך הלודים, קרויסוס בן אליאטיס? ואת אשר יענה כל אורקולום ואורקולום, ירשמו ויביאו אליו. אמנם מה שענו שאר האורקולאות לא ספר איש, אבל בדלפוי, מיד אחרי אשר נכנסו הלודים אל תוך הדביר לדרוש באל ושאלו כאשר צֻוו, השיבה הפִּיתִּיָה במשקל ההֶכְסָמֶטֶר את הדברים האלה:

אדעה את מספר החול ומדת הים

ואשמעה את האִלֵּם ואקשיבה לאי־מְדַבֵּר⁸⁷,

ריח נודף לקרָבַי מבשר הצב המשוּרְיָן

מבושל בכלי נחושת יחד עם בשר הטלה,

נחושת שמו תחתיו, נחושת מכסהו.

48. את מענה הפיתיה זאת רשמו הלודים ושבו לסרדיס. וכאשר היו נוכחים גם האחרים אשר נשלחו למקומות שונים ומענות האֵלים בידיהם, פתח קרויסוס כל אחת והתבונן אל הכתוב בהן. אף אחת לא מצא חן בעיניו. אולם בשמעו זאת מדלפוי, מיד העריץ אותה וקבל אותה והאמין כי אורקולום הוא רק זה אשר בדלפוי, כי שם מצאו את מה שעשה הוא. יען כי אחרי שלחו את המלאכים אל האורקולאות שמר את היום המיועד ועשה ככה: הוא חשב על דבר שיהיה מן הנמנע למצא ולחקור: הוא חתך צב ושה לנתחים ובשלם יחד בדוד נחושת מכוסה מכסה נחושת.

49. את הדברים האלה אפוא ענו לקרויסוס בדלפוי; ואשר לאורקולום של אַמְפִיאָרֵאוס, אינני יכול לספר, מה שענה הוא ללודים בעשותם בתוך המקדש כחוק⁸⁸. יען כי על דברים כאלה אין מדברים מאומה, רק זאת, כי הוא חשב גם אותו⁸⁹ לבעל אורקולום לא מכזב.

50. אחרי הדברים האלה בקש קרויסוס לרַצות⁹⁰ את האל אשר בדלפוי בקרבנות גדולים: כי מן הבהמה הראויה לקרבן הקריב מכל מין שלשת אלפים, וצבר לערמה מטות מצופות זהב וכסף, סִפֵּי זהב, בגדי ארגמן וכתנות ושרף אותם וקוה להפיק על ידי אלה עוד יותר רצון מאת האל. ועל כל הלודים צוה, כי כל אחד מהם יקריב דבר, כפי אשר תשיג ידו. וכאשר כלה להקריב את קרבנו, יצק זהב לאין מספר והקיש ממנו אריחים, הגדולים בני שש זרתות, והקטנים בני שלש זרתות ארכם וזרת עבים, במספר מאה ושבעה עשר, ומהם היו מזהב טהור ארבעה, משקל כל אחד ככרַים וחצי, והאריחים האחרים היו זהב לבן⁹¹ ככרים משקלם. הוא עשה גם ארי מסכה מזהב טהור, עשר ככרים משקלו; הארי הזה נפל בעת שרפת המקדש בדלפוי⁹² מעל האריחים, כי עליהם הועמד וכעת הוא באוצר הקורינתיים ומשקלו שבע ככרים וחצי, כי נתכו ממנו שלש ככרים וחצי⁹³.

51. כאשר השלים את כל אלה, שלח אותם קרויסוס לדלפוי ויחד אתם את הדברים האלה: שני גביעים⁹⁴ מצוינים בגדלם, מהם היה אחד זהב ואחד כסף; זה של זהב עמד בצד ימין בפתח המקדש, וזה של כסף בצד שמאל. גם הכלים האלה נדדו למקומות אחרים אחרי שרפת המקדש וגביע הזהב עומד באוצר הקְלַזֵוֹמֵנִים⁹⁵ ומשקלו תשע וחצי ככרים ועוד תשע מָנִים. וזה של כסף עומד בפנה במבוא המקדש, שש מאות אמפורות יין יכיל: כי הדלפים מוזגים בו את היין בחג תֶאוֹפָנִיָה⁹⁶. והדלפים אומרים, כי הוא מעשה ידי תֶאוֹדוֹרוֹס מסַמוס⁹⁷. וכך גם דעתי, כי אינו נראה לי כמלאכת איש פשוט. גם שלח ארבע חביות כסף העומדות באוצר הקורינתיים. ועוד הקדיש שני מזרקים, אחד זהב ואחד כסף, על מזרק הזהב כתוב “לַקֶדַימוֹנִיוֹן”, לאמר, המתנה היא מהם, אך לא נכון הדבר. כי גם זה של קרויסוס הוא. אחד מהדלפים אשר רצה למצא חן בעיני הלקדימונים כתב זאת. אף כי יודע אני את שמו, אין אני רוצה לפרסמו. רק הנער, אשר דרך ידו נוזלים מים, הוא מאת הלקדימונים, אולם מהמזרקים, אף אחד לא. גם מתנות אחרות רגילות שלח קרויסוס הרבה ביחד עם אלה, ספלי כסף עגולים, ואף צלם אשה מעשה זהב, שלש אמות גבהו; הדלפים אומרים, כי זה הוא צלם האופה של קרויסוס⁹⁸. נוסף על כל אלה הקדיש קרויסוס גם את רביד אשתו וחגורותיה.

52. כל אלה שלח לדלפוי, אך לאַמְפִיאְרֶאוֹס הקדיש שלט כולו זהב טהור וחנית כולה זהב מוצק ויד החנית וחודיה גם הם זהב, כי שמע את ישרו ואת אסונו⁹⁹. ועוד בימי היו שניהם בְתֵיבֵּי, זאת אומרת במקדש אפולון אִיזְמֶנִיוֹס אשר בתֵיבֵּי.

53. את הלודים, אשר עליהם היה להביא את המתנות האלה אל המקדשים, צוה קרויסוס לשאול את האורקולואות, אם יצא למלחמה על הפרסים ואם יקח עמו צבא מבעלי בריתו. כאשר באו הלודים אל המקומות אשר נשלחו שמה, מסרו את המתנות למקדש ושאלו את האורקולום באמרם: “קרויסוס מלך הלודים ועמים אחרים, המאמין כי האורקולאות האלה יחידים הם בין בני אדם, שלח לכם מתנות הולמות את גִילוּיֵיכֶם, ועתה הוא שואל אתכם, אם יצא למלחמה על הפרסים ואם יקח לו לעזרה צבא של בעלי ברית”. כדברים האלה שאלו; דעות שני האורקולאות כונו לאחת, כי נבאו לו לקרויסוס: אם ילחם בפרסים יהרוס ממלכה גדולה¹⁰⁰. גם יעצו לו למצא את החזקים מבין היוונים ואותם ירכוש לו לאוהבים.

54. כאשר הובאו דברי האל לפני קרויסוס והוא שמע אותם, שמח על דברי האורקולאות האלה, כי קָוֹה קִוָה, כי את ממלכת כורש יהרוס. הוא שלח שנית לפיתו¹⁰¹ ונתן מתנות לדלפים, שני אסתירי־זהב¹⁰² לכל איש, אחרי אשר שמע את מספר יושביה. חלף זה נתנו הדלפים לקרויסוס וללודים את הזכות להיות ראשונים לשואלים באֵל ופטורים יהיו ממסים, ולשבת ראשונה¹⁰³ וכל הרוצה מהם יהיה אזרח בדלפוי לעולם¹⁰⁴.

55. אחרי אשר מסר את המתנות לדלפים, שאל קרויסוס באורקולום בשלישית. כי כאשר ראה אורקולום אמת לפניו, לא יכול להשביע את נפשו. הוא שאל בפנותו אל האורקולום, אם ממשלתו תמשך זמן רב, והפיתיה השיבה לו כדברים האלה:

אם באחד הימים יהיה הפרד למלך המדים,

אז, לודי, רך רגלים¹⁰⁵, אל הָהֶרְמוֹס¹⁰⁶, המלא אבנים,

ברח, ואל תעמוד, ואל תתביש להיות מוג לב.

56. כאשר באו הדברים האלה לפני קרויסוס, שמח עליהם הרבה יותר מעל שאר הדברים, כי קוה, פרד במקום איש לעולם לא ימלוך על המדים והוא וזרעו אחריו לעולם לא יחדלו ממלוך. אחרי כן עמל לחקור, מי מהיוונים הם החזקים ביותר וירכוש אותם לאוהבים; ובחקרו מצא כי הלקדימונים והאתונאים עולים על האחרים, אלה מגזע הדורים ואלה מגזע היונים. כי אלה היו החשובים. מהם היה בזמן קדום עם פֶּלַסְגִי, השני יווני. העם הראשון לא יצא מעולם מחוץ לארצו, והשני נדד הרבה. כי בעת מלוך עליו דֶאבקַלִיוֹן ישב בארץ פתִיאוֹטֵיס, אולם בעת מלוך דוֹרוֹס בן הֶלֵין, ישב בארץ אשר מסביב להר אוֹסָה ואוֹלִימְפּוֹס הנקראת היסטיאַיאָטִיס¹⁰⁷. כאשר גורש מהיסטיאַיאָטִיס בידי הקִידְמֵאִים¹⁰⁸ התישב על הפינדוס ונקרא המַקֶדְנִי. משם נסע לארץ דריאופיס¹⁰⁹ ומדריאופיס בא סוף סוף אל הפּלופּניסוס ונקרא הדורי.

57. מה השפה אשר בה דברו הפֶּלַסְגִים לא אוכל לאמר אל נכון. אולם אם יש האפשרות להוכיח על פי הפלסגים החיים עוד היום והיושבים מאחורי הטִירְסֵנים בעיר קְרֵיסְטון¹¹⁰ ואשר היו לפנים שכנים לאלה הנקראים היום דורים, ובימים ההם ישבו בארץ הנקראת היום תֵסַליוֹטֵיס, ועל־פי הפלסגים אשר ישבו בפְּלָקִיָה וסְקִילָקֵי¹¹¹ על חופי ההלספונטוס ואשר ישבו ביחד עם האתונאים, וגם על־פי הערים האחרות של הפלסגים אשר שנו את שמותיהן, אם נוכיח על פי אלה עלינו לאמר, כי הפלסגים דברו שפה ברברית. ולכן, אם גם כל הגזע הפלסגי היה כזה, אזי העם האָטי, בהיותו פלסגי, שנה גם את שפתו בעברו להיות יווני, כי לא יושבי קריסטון מדברים שפה אחת עם אף אחד מאלה היושבים סביבם היום, ולא יושבי פלקיה, אך הם מבינים אלה את אלה. מזה נראה ברור, כי אופי השפה אשר הביאו אתם בבואם אך הארץ הזאת, את זו שמרו.

58. אולם העם היווני משתמש, מעת שנתהוה, תמיד באותה שפה, כן נראה בעיני. כי בהפרדו מהפלסגי היה חלש, אך הוא גדל למספר עמים, אף כי ראשיתו היתה מצער, יען כי הפלסגים ביחוד, וגם הרבה עמים ברברים אחרים נספחו אליו. מלבד זאת חושב אני, כי הגזע הפלסגי, בהיותו ברברי, לא פרה ורבה ביותר בכל זמן.

59. קרויסוס שמע, כי בין העמים האלה יושבי אטִיקָה הם מדוכאים ונפלגים למפלגות על ידי פֵּיסיסטְרָטוֹס בן היפּוקְרָטֵיס, המושל בימים ההם על האתונאים¹¹². להיפוקרטיס נעשה נס גדול, כאשר בא לראות במשחקי אולימפיה כאחד האזרחים. כי בזבחו את זבחיו החלו הדוּדִים שעמדו שם ושהיו מלאים בשר ומים לרתח ולעבור על שפתם בלי אש. חילוֹן הלקדימוני¹¹³, אשר היה נוכח במקרה וראה את המופת, יעץ להיפוקרטיס, ראשית, כי לא יקח אשה בת־בנים אל תוך ביתו, ושנית, אם יש לו כבר אשה, לגרשה, ואם יש לו כבר בן, למשך ידו ממנו. ולא אבה היפוקרטיס לשמוע לעצת חילון בדבר הזה, ויולד לו אחרי־כן פיסיסטרטוס זה, שכאשר רבו יושבי החוף ויושבי המישור מהאתונאים אלה באלה – בראש אלה עמד מֶגַקְלֶס בן אַלְקְמֶאון, ובראש יושבי המישור לִיקוּרגוס בן אַרִיסטוֹלָאידֶיס – יצר מפלגה שלישית, כי השתוקק להגיע אל השלטון. באספו את אנשי מפלגתו, הערים ואמר להם, כי עומד הוא בראש יושבי ההר וחִבֵּל תחבולה זאת; הוא חבל בגופו ובפרדותיו ובא במצב זה עם צמדו אל השוק כמו נמלט זה עתה מידי אויביו אשר עמדו לרצחו נפש לפי דבריו, בעת צאתו אל שדותיו, ובקש מאת העם לתת לו איזה שומרים לשמור עליו, יען כי לפני זה יצא לו שם לתהלה במלחמה נגד מֶגָרָה, בלָכדו את נִיסֵיאָה ובעשותו מעשים גדולים אחרים. באופן זה הוטעה עם אתונא ונתן לו לבחר אנשים מבין אנשי העיר ואלה נעשו לא לנושאי כידונים של פיסיסטרטוס כי אם לנושאי אַלות, כי מזויני אלות־עץ הלכו אחריו. אלה מרדו יחד עם פיסיסטרטוס ולכדו את המבצר. מאז משל פּיסיסטרטוס באתונאים, אך לא בטל את משמרות הפקידים אשר מצא ולא שנה את החוקים, כי אם משל על העיר היטב וביושר על פי החוקים הקיימים.

60. אך כעבור עת קצרה השלימו אלה אשר עם מגקלס עם אלה אשר עם ליקורגוס ויגרשוהו. ככה רכש לו פיסיסטרטוס את הטִירָנִיָה על אתונא בראשונה ובטרם הכתה שרשים היטב, אבדה. והאנשים שגרשו את פּיסיסטרטוס נלחמו שנית אלה באלה. כאשר הציקו המורדים למגקלס, שלח לפּיסיסטרטוס שליח להציע לו, אם יאבה לקחת את בתו לאשה תמורת הטירניה. פיסיסטרטוס נאות לעשות זאת ובתנאי זה השלימו. ועתה חבלו תחבולה בדבר השיבה, מעשה מחפיר מאד, כפי שאני חושב. כי מזמן קדום נבדל העם היווני מעם הברברים בזה, שהוא עולה עליהם בחכמתו ורחוק מאד מאולת נפרזה, ועתה חבלו האנשים נגד האתונאים, הראשונים לחכמה בין היוונים, כפי שאומרים, את התחבולה הזאת: בְדֵימוֹס פּאָנִיה היתה אשה אחת ושמה פִיאֵה, גבהה ארבע אמות פחות שלש אצבעות ובכלל היתה יפת־תואר. את האשה הזאת קשטו בכל הנשק והעמידוה בתוך מרכבה, בהראותם לה את עמדת גופה שתהיה נראית יפה ביותר ונסעו העירה. לפניה שלחו מלאכים, אשר בבואם העירה יקראו, כאשר שמו בפיהם, ויאמרו כדברים האלה: “אתונאים, קבלו בסבר פנים יפות את פּיסיסטרטוס אשר אתיני עצמה מעריצה אותו מכל האנשים ומובילתהו אל מבצרה”. כדברים האלה דברו בלכתם הנה והנה, ומיד התפשטה השמועה בין הדימים, כי אתיני מביאה את פּיסיסטרטוס. ואנשי העיר נפתו כי האשה היא האלה עצמה והשתחוו לפני האשה וקבלו את פּיסיסטרטוס.

61. אחרי אשר לכד פּיסיסטרטוס שנית את הטירניה באופן המסופר, לקח לו לאשה כפי שהיה ההסכם עם מגקלס, את בתו. ויען כי היו לו כבר בנים גדולים¹¹⁴ וקללה היתה רובצת, לדברי בני האדם, על האַלקמֵיאוֹנידים, ¹¹⁵ לכן לא רצה כי יהיו לו בנים מהאשה החדשה ובא אליה שלא כדרכה. בהתחלה הסתירה האשה את הדבר, לסוף ספרה לאמה, או כי שאלה אותה, ואולי גם לא, וזאת לבעלה. וזה התרגש מאד להבזה מאת פּיסיסטרטוס, ובקצפו השלים עם המורדים. כאשר שמע פּיסיסטרטוס על הנעשה נגדו, עזב כליל את הארץ¹¹⁶ ובא לאֶרֶטְרִיאָה¹¹⁷ ושם התיעץ עם בניו ונצחה דעתו של הִפִּיִאַס ללכד בחזרה את הטירניה. ויאספו משאות מאת כל הערים אשר היו אסירות תודה להם בעד איזה דבר. ערים רבות הביאו הון רב, אך אנשי תֵּיבֵּי עלו על כולן במתנותיהם. אחרי כן, לא ארבה במילים, עבר איזה זמן והכל היה מוכן לשיבה. כי באו אליהם גם ארגִיוִים שְכוּרים מהָפֶּלוֹפּוֹנֶסוֹס, גם איש אחד מִנַכְּסוֹס בא אליהם מרצונו הטוב, שמו לִיגְדַמִיס, שהראה מסירות רבה והביא עמו כסף ואנשים.

62. והנה יצאו מאריטריאה בשנה האחת־עשרה והלכו לביתם. המקום הראשון שלכדו באטיקה היתה מרתון. כאשר חנו במקום הזה באו אליהם מורדים מתוך העיר ונספחו אליהם אנשים מהדימים, אלה שהטירניה היתה להם יותר רצויה מהחופש. אלה התאספו אפוא, והאתונאים אשר בעיר, כל עוד שאסף פּיסיסטרטוס את הכסף ואחרי כן כאשר לכד את מרתון, לא שמו לבם אליו. אמנם בשמעם כי יצא ממרתון והולך ובא נגד העיר, אז נזעקו לקראתו. והם יצאו עם כל צבאם מול אלה ההולכים ושבים, ופּיסיסטרטוס ואנשיו יצאו ממרתון ועלו על העיר ובלכתם במקום ההוא נפגשו על יד מקדש אָתֵינֵי הפָּלֵינִית¹¹⁸ ויערכו שם מערכה לקראת מערכה. שם התייצב לפני פּיסיסטרטוס בשליחות האֵלה הרואֶה אַמְפִילִיטוֹס מֵאַחַרְנַי אשר בגשתו אליו חזה במשקל ההכסמטר את הדברים האלה באמרו:

פּרוּשה כבר המִכְמרת ומְזֹרָה הרשת

וינהרו האטונסים¹¹⁹ לתוכן בליל ירח.

63. את הדברים האלה חזה לו מלא רגש אלהי, ופּיסיסטרטוס, אשר הבין את האורקולום, אמר, כי הוא מקבל את דברי האורקולום והקריב את צבאו. והנה האתונאים, אלה מהעיר, הפנו עצמם באותה שעה לאכל את ארוחת־הבקר ואחרי הארוחה אחדים מהם לשחק בקוביה ומהם לישון. וישתערו פּיסיסטרטוס ואנשיו על האתונאים וינוסום. אחרי כן, בעת נוסם, מצא פּיסיסטרטוס תחבולה מחוכמה מאד, כי לא ישובו האתונאים להתאסף, אלא ישארו נפוצים. הוא הרכיב את בניו על סוסים וישלחם לפניו. הם השיגו את הנסים ואמרו להם מה שצוה פיסיסטרטוס כי לא יפחדו וישובו כל אחד לביתו.

64. האתונאים שמעו לקולם ופּיסיסטרטוס לכד בדרך זו את אתונא בפעם השלישית¹²⁰ וחזק את הטירניה על ידי שכירים רבים והכנסות כסף, אשר באו לידו חלק מן הארץ עצמה וחלק מנהר סטרימון¹²¹, וגם על־ידי שלקח לבני־תערובות את בני האתונאים שנשארו ולא מהרו להמלט ושלח אותם לנַכְּסוֹס, כי גם אותה לכד פיסיסטרטוס במלחמה ומסרה ללִגְדָמִיס. מלבד זאת טהר את האי דילוס כפי מצות האלים. הוא צוה לחפור את המתים מכל החבל ככל אשר יכלו לראות מן המקדש ולהביאם אל חלק דילוס אחר. ופיסיסטרטוס משל על האתונאים, אולם מהאתונאים נפל חלק המלחמה וחלק, ביחד עם האלקמַיאונִידיִם ברחו ממקום שבתם.

65. וקרויסוס שמע על מצב האתונאים שהם נמצאים בו בעת הזאת, וכי הלקדימונים יצאו זה עתה מצרות רבות וכבר ידם על העליונה במלחמה עם אנשי טֶגֶאָה¹²², כי במלוֹך לֶאוֹן והֵיגֵיסִיקְלֵיס¹²³ בשפרטה הצליחו הלקדימוֹנים בכל המלחמות, רק במלחמתם נגד אנשי טגאה היתה ידם על התחתונה. ובימים שלפני זה היו חוקיהם גם כמעט הרעים בין כל היוונים, והיו נבדלים כן בנוגע בינם לבין עצמם וכן בנוגע לזרים. ושנוי לחוקים טובים בא להם בדרך זאת. בבוא ליקורגוס, איש נכבד בין השפרטים לדלפוי אל האורקולום, ויהי כאשר רק נכנס אל האולם, אמרה אליו הפיתיה כדברים האלה:

באת, ליקורגוס, אל מקדשי העשיר,

אתה, ידי זוס ושאר יושבי האולימפוס,

לא אדע אכנך אל או אדם,

חושבני, יותר אל אתה מאדם, ליקורגוס!

אחדים מוסיפים ואומרים, כי הפיתיה מסרה לו גם את החוקים הקיימים עד היום בשפרטה, אך הלקדימוֹנים עצמם אומרים, כי כאשר היה ליקורגוס אפוטרופוס על לֶאוֹבּוֹטֵיס בן אחיו, המלך בשפרטה, הביא אותם מכרתים. כאשר רק היה לאפוטרופוס, שִנה את כל החוקים ושמר לבל יעברו עליהם מלבד זאת קבע כל הנוגע למלחמה, את הפלוגות של חמש עשרה ושלושים¹²⁴ ואת הארוחות המשותפות וגם מנה ליקורגוס האֶפוֹרים¹²⁵ והזקנים¹²⁶.

66. ככה עברו לחוקים טובים. אחרי מות ליקורגוס בנו לו מקדש ומעריצים אותו מאד. ויען כי חיו בארץ טובה ומספר יושביה היה לא מעט, לכן עלו מהר ויעצמו מאד, ותקצר נפשם במנוחתם ויאמרו בלבם כי חזקים הם מהאַרְקַדִים וישאלו בדלפוי על כל ארץ הארקדים¹²⁷. ותען להם הפיתיה כדברים האלה:

ארקדיה אתה שואל ממני? הרבית לשאל, לא אתננה לך.

רבים הם האנשים בארקדיה אוכלי בָלוֹטִים,

שיתיצבו לעצור בך. אך עיני אינה צרה בך;

אתן לך לרקוד בטגאה ברקעך ברגל

ואת המישור היפה למדד בחבל לחלֵק.

כאשר שמעו הלקדימונים את האורקולום הזה, משכו את ידם משאר הארץ הארקדים אך על אנשי טגאה יצאו למלחמה, כי נשענו על האורקולום המטעה. ויקחו עמהם כבלים לקחת את אנשי טגאה לעבדים, אך הם נגפו בקרב, ואלה מהם אשר נשארו בחיים, עבדו אסורים בכבלים, אשר הם עצמם הביאום, ומדדו בחבל את מישור אנשי טגאה. והכבלים אשר היו אסורים בהם עוד היו תלויים בימי שלמים בטגאה, מסביב למקדש אתיני אֶלָאֵי¹²⁸.

67. הנה במלחמה הראשונה הזאת נלחמו מדי פעם בפעם עם אנשי טגאה ולא הצליחו. אך בימי קרויסוס, במלוך אָנַכְּסַנְדְרִידֵיס ואָרִיסְטוֹ¹²⁹ בלקדימוניה היו כבר ידי השפרטים על העליונה במלחמה וככה בא להם הדבר: יען כי מדי פעם בפעם נגפו בקרב נגד אנשי טגאה, שלחו מלאכים לדלפוי לדרש, מי מהאלים עליהם לרצות כי תהיה ידם על העליונה במלחמתם עם אנשי טגאה. והפיתיה ענתה להם, אם יביאו את עצמות אוֹרֶסְטֶס בן אַגַמֶמְנוֹן. ובאשר לא יכלו למצא את קברו של אורסטס, שלחו שנית אל האל לשאול אותו, מקום קברו של אורסטס איהו. על שאלתם ענתה הפיתיה למלאכים כדברים האלה:

טגאה אשר בארקדיה היא כר נרחב,

שתי רוחות מנשבות שם, דחופות בעוז,

ומכה נגד מכה, ושבר על שבר רובץ.

שמה האדמה המחיה מכסה על בן אגממנון,

בהביאך אותו תנצח על טגאה העוזרת.

כאשר שמעו הלקדימונים גם את הדברים האלה, היו בכל זאת רחוקים מלמצא אותו, למרות שבקשוהו בכל מקום, עד אשר בסוף מצא אותו לִיּחֵיס, אחד האנשים הנקראים בשפרטה אנשי־חסד. אנשי חסד אלה הם מתושבי העיר היוצאים מבין הפרשים, מהזקנים שבהם, חמשה בכל שנה ושנה. באותה השנה שבה הם יוצאים מבין הפרשים. עליהם ללכת בשליחות מדינת שפרטה זה לכאן וזה לכאן, ואין להם להתעכב בשום מקום.

68. אחד האנשים האלה היה ליחיס אשר מצא את הקבר בטגאה בהשתמשו במקרה ובבינתו. כי כאשר עמדו בעת ההיא בקשרי דברים עם אנשי טגאה, בא הוא לבית נפח להתבונן איך הולמים את הברזל, והתפלא בראותו את הנעשה. כאשר ראה הנפח את השתוממותו, הפסיק בעבודתו ואמר: “אמנם אורח לקדימוני, לו ראית את אשר ראיתי אני, מה מאד התפלאת, אם תתפלא עתה על מלאכתי בברזל. אמרתי לחפר לי באר בחצר זה. ובעת חפרי מצאתי ארון, שבע אמות ארכו; אך יען לא האמנתי כי האנשים לפנים היו פעם יותר גדולים מאלה אשר בימינו, פתחתיו וראיתי אורך המת כאורך הארון, מדותיו ושבתי וכיסיתי אותו”. האיש סיפר לו את אשר ראה, אולם ליחיס חשב על אשר נאמר ושער כי זהו אורסטס כדברי האל. הוא שער ככה: בשני מפחי הנפח אשר ראה מצא את שתי הרוחות, בסדן ובפטיש את המכה והחזרתה, בברזל ההלום – את השבר הרובץ על שבר, כאשר חשב בערך, כי את הברזל המציאו רק לאסונו של האדם¹³⁰. כך שער בנפשו ושב לשפרטה וספר ללקדימונים את כל הדבר. אבל הם העמידוהו למשפט בגלל דברים אשר בדו מלבם וגרשוהו. הוא בא לטגאה וספר את אסונו לנפח ורצה לשכור ממנו את חצרו משהלה לא רצה, כעבור זמן מה פתה אותו והוא גר שם. הוא פתח את הקבר ואסף את העצמות והביא אותן לשפרטה. ומעת ההיא, מדי התנגחו אלה עם אלה, גברו בקרב הלקדימונים. אמנם כבר נכבש על ידם החלק היותר גדול מהפלופונֵיסוס.

69. והנה כאשר שמע קרויסוס את כל הדברים האלה, שלח מלאכים לשפרטה ותשורות בידיהם לבקש לכרות ברית וצוה עליהם את אשר יאמרו. ובבואם אמרו: “קרויסוס מלך הלודים ועמים אחרים שלח אותנו וכה אמר: לקדימונים! יען כי דבר אלי האל לדרש את אהבת היוונים ושמעתי כי אתם הראשונים בארץ יון כדברי האורקולום, אני שואל מכם ודורש להיות אוהבכם ובעל בריתכם, בלי ערמה ובלי כחש”. את הדברים האלה אפוא הודיע קרויסוס להם על־ידי מלאכיו. והלקדימונים, אשר כבר שמעו את דברי האורקולום הזה הנאמר לקרויסוס, שמחו לקראת הלודים בבואם וכרתו ברית שלום ועזרה, כי גם עוד לפני זה קבלו איזה טובות מאת קרויסוס. כי כאשר שלחו הלקדימונים לסרדיס לקנות זהב, ברצותם להשתמש בו לפסל, זה של אפולון העומד היום בְּתּוֹרנַכְּס¹³¹ בארץ הלָקוֹנִים, נתן להם קרויסוס, כאשר באו לקנות, זהב חנם.

70. ולכן, מטעמים אלה, כרתו הלקדימונים עמו את הברית וגם יען כי כבד אותם נגד כל היוונים ובחר בהם לאוהבים. הם היו גם נכונים לעת אשר יקרא אותם וגם עשו גביע נחושת, על שפתו החיצונה הרבה ציורי חיות וגדול היה עד כי הכיל שלש מאות אמפורות. אותו אמרו להשיב מתנה לקרויסוס. הגביע הזה לא הגיע לסרדיס מאחת משתי סבות אלה שמספרים: הלקדימונים אומרים, כי כאשר הוליכו את הגביע לסרדיס ועברו לפני סמוס, הגיעה השמועה לאזני הסמים ויצאו באניות מלחמה ולקחוהו. והסמים עצמם אומרים, כי מוליכי הגביע מהלקדימונים אחרו בדרכם וכשמעם כי סרדיס ביחד עם קרויסוס בידי האויב, העמידו את הגביע למכירה בסמוס ואנשים פרטיים קנו אותו ונדבוהו למקדש הֵירָה. ואולי אמרו המוכרים בשובם לשפרטה, כי נלקח מהם על ידי הסמים.

71. כך הוא הדבר בנוגע לגביע. וקרויסוס אשר לא הבין לדברי האורקולום, יצא למלחמה לקַפַּדוֹקִיה¹³² בקוותו לנחול נצחון על כורש ועל חיל הפרסים. עוד קרויסוס מתכונן לצאת למלחמה על הפרסים, והנה איש מן הלודים, אשר גם לפני זה היה נחשב לחכם ועתה בגלל עצתו גדל שמו מאד בין הלודים – סַנְדַנִיס היה שמו – ויעץ לקרויסוס בדברים האלה: “המלך, אתה מתכונן לצאת למלחמה על אנשים כאלה הלובשים מכנסי עור ויתר מלבושיהם עור; הם לא יאכלו את אשר הם רוצים, כי אם את אשר יש להם, כי ארצם קשה. מלבד זאת לא ישתו יין כי אם הם שותי מים; תאנים אין להם לאכל ולא כל דבר טוב אחר. ועתה, אם תנצחם, מה תקח מהם, אם מאומה אין להם? ואם תנוצח אתה שים אל לבך כמה דברים טובים תאבד. אם יטעמו מהדברים הטובים שלנו, יאחזו בהם ולא ירפו מהם. מודה אני לאלים, כי לא נתנו בלב הפרסים לעלות על הלודים”. את הדברים האלה דבר, אך קרויסוס לא שמע אליו. ואכן לא היה לפרסים מאומה מכל התפנוקים ומכל הדברים הטובים לפני לכדם את הלודים.

72. הקפדוקים נקראים בפי היוונים סורים. לפני ממשלת הפרסים היו הסורים האלה נכנעים למדים ואחרי כן לכורש. כי הגבול בין ממלכת המדים ובין זו של הלודים היה הנהר הַלִיס, השוטף מהרי אַרְמֶנִיָה דרך ארץ הקִילִקִים; הלאה בשטפו יושבים המַטִיאָנִים לימינו, ולשמאלו הפְרִיגִים; ואחרי עברו עליהם הוא שוטף ופונה צפונה וגובל מפה לימין את הסורים הקפדוקים ולצד שמאל את הַפַּפְלָגוֹנִים. ככה מבדיל הנהר הליס כמעט את כל אסיה התחתונה¹³³, משפת הים מול קפריסין עד הים השחור: זהו צואר¹³⁴ הארץ כולה. אורך הדרך עולה לאיש זריז מהלך חמשה ימים.

73. והנה יצא קרויסוס למלחמה על קפדוקיה מטעמים אלה: גם מתוך חמדה לאדמה, ברצותו לספחה לגבולו וביחוד בהיותו בטוח בדברי האורקולום ורצה לנקום נקמת אסטיאגיס מכורש. כי את אסטיאגיס בן קיאכּריס, גיסו של קרויסוס מלך המדים, הכניע כורש בן קמביסיס. הוא נעשה לגיסו של קרויסוס בדרך זו: להקה של סקיתים נודדים מרדו ונמלטו לארץ מדי; בימים ההם משל במדים קִיאַכְּסָרֵיס בן פְרָאוֹרטֵיס בן דֵיִאוֹקֵיס. בתחלה עשה טובות לסקיתים האלה בהיותם מבקשי חסותו; ובכבדו אותם מאד, מסר להם נערים אשר ילמדום את שפתם ולמשוך בקשת¹³⁵. כעבור זמן, אשר בו היו הסקיתים רגילים לצוד ציד בשדה ולהביא תמיד דבר מה, קרה פעם אחת כי לא צדו מאומה. בשובם בידים ריקות התנהג עמהם קיאכסריס קשה ורע מאד, כי היה, כמו שהראה, בעל חמה גדול. ואלה החליטו, יען סבלו זה מאת קיאכסריס, כי דברים בלתי הגונים נעשו להם, להרוג אחד מהנערים, אשר היו אצלם להתלמד, ולהכין אותו כמו שהיו רגילים להכין גם את הציד ולהגיש לכיאקסריס, כאילו הם מגישים ציד, ואחר הגישם למהר ולברח לאליאטיס בן סַדִיאַטֵיס לסרדיס. והדבר נעשה, כי קיאכסריס והמסובים על שולחנו אכלו מהבשר הזה והסקיתים אחרי עשותם את המעשה ברחו ובאו לאליאטיס.

74. אחרי־כן, כי מאן אליאטיס להסגיר את הסקיתים בידי קיאכסריס בדרשו אותם, התלקחה מלחמה בין הלודים ובין המדים אשר ארכה כחמש שנים, ובהן נחלו לפעמים המדים נצחון על הלודים ולפעמים הלודים על המדים. ופעם התנגחו גם בלילה. המלחמה נמשכה ככה בלי הכרע עד אשר בשנה הששית, כאשר התנגחו אלה עם אלה, קרה מקרה, כי בעצם הקרב נהפך פתאם היום ללילה. שנוי זה של היום הגיד מראש ליונים תַּלֵיס מִמִילֵיטוֹס וקבע לזמנו את השנה ההיא, אשר בה באמת קרה השנוי¹³⁶. אך הלודים והמדים בראותם כי היום היה ללילה, הרפו מהקרב ושניהם השתדלו להשלים ביניהם. ואלה שעזרו להביא את השלום ביניהם היו סִיאֶנֶסִיס¹³⁷ הקיליקי ולַבִּינֵיטֹוֹס¹³⁸ הבבלי. הם התאמצו כי תהיה גם שבועה ביניהם וכי יבואו בקשר משפחה זה עם זה, כי על אליאטיס הטילו לתת את בתו אָרִיאֵנִיס לאסטיאגיס בן קיאכסריס לאשה, יען כי בלי הכרח חזק אין דרכן של בריתות אלה להתקים הרבה. את שבועות הברית נשבעים העמים האלה כמו היוונים, נוסף על השבועות הם מלקקים, אחרי שרטו בעור זרועם, איש את דם רעהו.

75. את אסטיאגיס זה אפוא, שהיה אבי אמו, נצח כורש ולקח בשביה, מסבה שאספר בדברים הבאים. לכן חרה אף קרויסוס מאד בכורש ושלח לדרוש באורקולאות, אם יצא למלחמה על הפרסים, וכאשר בא אורקולום הנשמע לשתי פנים, קוה כי האורקולום הוא טוב לו והשתער עם צבאו על גבול הפרסים. ובבוא קרויסוס אל הנהר הליס, העביר משם את הצבא, כן אני אומר, על הגשרים שהיו אז; אך כאשר אומרים רבים מן היוונים, העבירם תַלֵיס ממיליטוס. כי קרויסוס לא ידע לשית עצות בנפשו, איך יעבור לו הצבא דרך הנהר, כי בימים ההם לא היו עוד הגשרים של היום. אומרים כי תליס, אשר היה אז במחנה, עשה כי הנהר ששטף עד עתה משמאל לצבא ישטף גם לימינו, והוא עשה את הדבר הזה ככה: למעלה מראש המחנה, החל לחפור תעלה עמוקה והמשיכה בחצי לבנה בכדי שימצא המחנה מאחוריו ובאופן זה ישתפך מאפיק הישן לתוך התעלה ובזרמו על פני המחנה יפול שוב לתוך הקודם, וככה אחרי שנחלק הנהר לשנים, תהא האפשרות לעבור בו. ישנם אפילו שאומרים שגם האפיק הישן נחרב כולו; אך אני אינני מאמין בדבר, כי מעתה, איך עברוהו בחזירתם?

76. אחרי אשר עבר קרויסוס עם צבאו בא לאחד הגלילות בקפדוקיה הנקרא פְּטֶרִיאָה; פטריאה הוא המקום המבוצר בארץ הזאת ומשתרע בערך מול סִינוֹפֵּי העיר אשר על יד הים השחור; שם חנה והשחית את שדות הסורים. גם לכד את עיר הַפְּטֶרִייִם ומכר אותם לעבדים. גם לכד את כל הערים אשר סביבותיה ואת הסורים הגלה, אף כי ל¹³⁹א היו אשמים כלל. וכורש אסף את צבאו ויקח עמו גם את כל העמים אשר ישבו באמצע ויצא נגד קרויסוס. אולם טרם הוציא את צבאו, שלח מלאכים אל היונים ונסה להטותם מאחרי קרויסוס. אך היונים לא שמעו אליו. כורש בא וחנה מנגד לקרויסוס ופה, בשדות פטריאה, התנגחו אלה עם אלה בחזקה. הקרב היה עצום ורבים היו הנופלים משני הנלחמים. לסוף לא נצח אף אחד ונפרדו מלהלחם, כי הלילה בא. וכה נלחמו שני המחנות אחד בשני.

77. וקרויסוס לא היה מרוצה ממספר צבאו, כי היה הצבא הנלחם על ידו פחות הרבה במספרו מזה של כורש, ובהיותו בלתי מרוצה, וכאשר ביום השני לא נסה כורש לתקוף אותו, שב לסרדיס ובדעתו היה לקרא את המצרים לפי השבועה כי הוא כרת ברית גם עם אַמַסִיס מלך מצרים טרם שכרת את הברית עם הלקדימונים ולשלח גם לבבלים לקרא להם, כי גם עם אלה כרת ברית לעזור לו במלחמה, – בעת ההיא מלך על הבבלים לביניטוס. וגם להודיע ללקדימונים כי יבואו למועד המיועד; ואחרי שיזעיק את כל אלה ויאסוף גם את צבאו, היה בדעתו לחכות עד עבור החורף ובבוא האביב לצאת למלחמה על הפרסים. ובחשבו זאת שלח אחרי שובו לסרדיס מלאכים לבני בריתו וצוה להם כי יתקבצו לסרדיס בחודש החמישי, ומהצבא אשר היה עמו ואשר נלחם בפרסים שלח את כל הזרים¹⁴⁰מתוכו שיתפזרו, כי לא עלה הדבר על דעתו כלל וכלל, אחרי אשר הקרב לא היה כי אם בלתי־מכריע, כי כורש יעלה על סרדיס.

78. עוד קרויסוס חושב זה בלבו והנה נתמלאו מגרשי העיר נחשים, וכאשר רק נראו, חדלו הסוסים לרעות את מרעיתם ובאו ואכלו אותם. כראות קרויסוס את הדבר הזה, הבין, כי זה אות, ואכן כן היה הדבר, והוא מהר לשלוח מלאכים אל הקוסמים אשר בטֶלְמִיסוֹס¹⁴¹. אמנם באו המלאכים ושמעו מפי הטלמוסים מה שרצה האות לרמז, אך לא יכלו להודיעהו לקרויסוס, כי עד אשר שבו והפליגו לסרדיס נשבה קרויסוס. הטלמוסים פתרו ככה: קרויסוס יהיה צפוי אל חיל זר בארצו, אשר אחרי בואו יכניע את יושביה, באמרם: “הנחש יליד האדמה והסוס אויב וזר”¹⁴². כה השיבו הטלמוסים דבר לקרויסוס כאשר כבר נשבה, כי לא ידעו מאומה מהנעשה בסרדיס ועם קרויסוס.

79. רק נסג קרויסוס אחור אחרי הקרב על יד פטריאה, נודע לכורש כי קרויסוס אומר לשלח את הצבא מעליו אחרי שובו. כאשר חשב בדבר מצא, כי טוב לו למהר ככל אשר יוכל ועליו לעלות על סרדיס, לפני התאסף שנית חיל הלודים. אך גמר בלבו ומהר לעשות את הדבר. ובהסיעו את הצבא ללודיה נעשה הוא עצמו המלאך המודיע לקרויסוס. ועתה היה קרויסוס במבוכה גדולה כי הדברים באו לא כאשר קוה או כאשר חזה אותם מראש. בכל זאת הוציא את הלודים לקרב. ובעת ההיא לא היה באסיה עם אמיץ ומוכשר למלחמה מהלודים. הם נלחמו מעל סוסים ובידיהם כידונים ארוכים והיו גם רוכבים מצוינים¹⁴³.

80. הם נפגשו במישור אשר לפני העיר סרדיס, מישור גדול וחלק אשר בו שוטפים נחלים וביניהם גם ההילוֹס, המתחבר עם הגדול מביניהם הנקרא הֵרְמוֹס, הבא מן ההר הקדוש של האם דִינדֵימֵיֵנִי¹⁴⁴ ומשתפך אל תוך הים קרוב לעיר פוֹקיאָה. בראות כורש את הלודים עומדים פה ערוכים במערכה, ויָחֶל מהרוכבים ועשה בעצת הַרְפָּגוֹס¹⁴⁵, איש מדי, את המעשה הזה: כל הגמלים נושאי המזון והכבודה, אשר הלכו אחרי צבאו, את כולם אסף ופרק מעליהם את משאם והושיב עליהם אנשים לבושים לבושי רוכבים, ולמסודרים באופן זה צוה ללכת בראש הצבא לקראת רוכבי קרויסוס, ולחיל הרגלים צוה ללכת אחרי הגמלים ומאחורי הרגלים העמיד את כל רוכביו. ככלותו לסדר את כולם, נתן צו לא לחוס על כל איש מהלודים, כי אם להרג כל מי שימצאו בדרכם, רק את קרויסוס לבדו לא יהרגו, אף אם יעמד על נפשו בעת אשר יתפשוהו. את הדברים האלה צוה עליהם; את הגמלים שם נוכח פני הרוכבים מטעם זה: הסוס נבהל מפני הגמל ואינו יכול להביט אל מראהו ולהריח את ריחו¹⁴⁶. והנה מטעם זה עשה את הדבר בערמה, למען לא יפיק קרויסוס תועלת מרוכביו, כי באלה קוה הלודי לנצח. וכאשר נפגשו בקרב, ויהי אך הריחו הסוסים את ריח הגמלים וראו אותם, נסוגו אחור ושמו את תקוות קרויסוס לאל. בכל זאת לא היו הלודים גם עתה מוגי לב, כי אם בראותם את הנעשה קפצו מעם הסוסים ורגלים התנגחו עם הפרסים. אולם באחרונה, אחרי נפול משני המחנות חללים רבים, נסו הלודים ונדחקו אל תוך החומה והפרסים שמו מצור עליהם.

81. כה באו הלודים במצור. וקרויסוס בחשבו שהמצור ימשך זמן רב, הוסיף לשלוח מתוך המבצר מלאכים אחרים לבני בריתו, כי על הנשלחים הראשונים היה להודיע להם להקבץ בחודש החמישי לסרדיס. אך את אלה שלח לדרש עזרה מהירה ביותר, יען כי הוא נמצא כבר במצור.

82. והוא שלח ליתר בעלי בריתו וגם ללקדימוניה. אך בעת ההיא היה להם עצמם לשפרטים, ריב עם הארגיוים בגלל חבל ארץ הנקרא תִירֶאָה¹⁴⁷ כי את תיראה זאת, אף כי היא בחבל ארגוליס, קראו הלקדימונים שלהם והחניקו בה. והנה היתה גם הארץ לצד מערב עד מַלֶאָה של הארגיוים, כן הארץ אשר ביבשה כן האי קִיתֵירָה ויתר האיים. כאשר החישו הארגיוים לעזרת ארצם הנקרעת מהם, נדברו ביניהם והסכימו שילחמו שלש מאות איש מכל צד, ואלה מהם שידם תהיה על העליונה, להם תהיה הארץ. יתר המון הצבא ישוב כל אחד לארצו ולא יהיו נוכחים בעת הלחמם, יען כי אם יהיו המחנות נוכחים וחלק אחד יראה את חבריהם ידם על התחתונה, יחישו לעזרתם. אחרי אשר גמרו את ביניהם, התרחקו, ואלו שנבחרו מכל צד נשארו והתנגחו. והם נלחמו ויען היותם שקולים אלה נגד אלה בקרב, נשארו משש מאות איש שלשה, מהארגיוים אַלְקִינוֹר וּחְרוֹמִיוֹס מהלקדימונים אותּרִיאָדֵיס. אלה נשארו כאשר בא הערב.

שני הארגיוים בחשבם כי הם המנצחים, מהרו לארגוס ואותריאדיס, מהלקדימונים פשט את חללי הארגיוים והביא את נשקם אל המחנה ונשאר על משמרתו. ביום השני באו שני הצדדים ושמעו את הדבר. זמן מה אחר כל אחד כי הוא נצח: אלה אמרו, כי מהם נשארו יותר בחיים, ואלה הוכיחו כי אלה נסו ושלהם נשאר על מקומו ופשט את חלליהם. באחרונה מתוך הריב התנפלו אחד על השני ונלחמו, ואחרי אשר נפלו רבים משני המחנות, נצחו הלקדימונים¹⁴⁸. למן העת ההיא גוזזים הארגיוים את שער ראשם, בעוד אשר לפני זה עליהם היה לגדל שער־הראש וקבעו חוק ואָלָה, כי לא יגדל איש מהארגיוים את שער ראשו והנשים לא תעלינה עדי־זהב עד אשר ישובו ויקחו את תיראה. והלקדימונים קבעו לחוק את ההפך מזה, כי עד עכשיו לא גדלו שער ראשם ומעתה יגדילו. מספרים כי זה האחד, אשר נשאר מהשלש מאות, אותריאדיס, בוש לשוב לשפרטה אחרי אשר רעיו נפלו במלחמה וטרף נפשו בכפו באותה תיראה.

83. זה היה מצב הדברים בשפרטה בבוא המלאך מסרדיס ובקש כי יחישו עזרה לקרויסוס הנמצא במצור. בכל זאת, בשמעם את דברי המלאך התעתדו לעזור לו. ואך כאשר התכוננו והאניות היו נכונות, באה בשורה אחרת, כי נבקעה עיר הלודים וכי קרויסוס נשבה חיים. משום כך התעצבו מאד לדבר ונשארו על מקומם.

84. סרדיס נכבשה בדרך זו: כאשר בא יום הארבעה־עשר למצור על קרויסוס, שלח כורש רוכבים בכל צבאו אשר יודיעו, מי אשר יעלה בתחלה על החומה, לו יתן המלך מתנות. אחרי זה נסה הצבא, אך לא עלה בידו. והנה בעת אשר רפו ידי אחרים, נסה איש מַרְדִי¹⁴⁹, שמו היה הִירוֹיאָדֵיס, לעלות על החומה במקום המבצר, אשר שם לא העמד משמר, יען לא היה לירא כי ממקום הזה תלכד פעם העיר, בהיות פה המבצר תלול ואין ללכדו שם. גם מֵילֵיס, אשר מלך לפנים בסרדיס, לא נשא את האריה, אשר ילדה לו הפלגש, רק במקום הזה. כי הטֶלמֶסים אמרו לו, אם יִנָשֵא האריה מסביב לחומה, לא תהיה אפשרות לכבוש את סרדיס, וישאהו מֵילֵיס מסביב לשאר החומה, במקום אשר המבצר היה נוח להכבש, ויִבֶז במקום ההוא יען היה נשגב ותלול. זהו חלק העיר הנשקף אל הַטְמוֹלוס¹⁵⁰. והמרדי הזה, הירויאָדיס, ראה לפני יום אחד הלודים יורד בצד זה של המבצר אחר קובָעו אשר התגלגל מלמעלה והרימהו. הוא התבונן בדבר ושם אל לבו. אחרי זה עלה גם הוא ואחריו עלו אחרים מהפרסים. ואחרי אשר עלו רבים בדרך זו נלכדה סרדיס וכל העיר היתה לשמה.

85. ועם קרויסוס קרה הדבר ככה: לו היה בן, זה אשר הזכרתי אותו למעלה; הוא היה בן חיל, אבל אלם. בעת אשרו, אשר חלף עתה, עשה קרויסוס למענו כל אשר ביכלתו, וחשב על זה ועל זה ושלח גם לדלפוי לשאול באורקולום, והפיתיה השיבה לו כדברים האלה:

בן לודי, מלך על עם רב, קרויסוס בער ונבער,

אל תאבה להקשיב בביתך לקול אליו נכספת,

לקול הבן המדבר. טוב יותר בשבילך כי ירחק:

בפעם הראשונה ידבר ביום האסון.

כאשר נלכדה החומה, השתער אחד מהפרסים על קרויסוס, כי לא ידע אותו, להרגו. וקרויסוס, אשר ראה אותו מתנפל עליו, לא שם לבו לדבר, מפני הצרות שבאו עליו ולא היה אכפת לו להדקר ולמות, אך בנו, זה האלם, בראותו את הפרסי משתער, פרץ בקול מתוך פחד וצרת נפשו, וקרא: “בן אדם, אל תהרג את קרויסוס!” זה אשר דבר בפעם הראשונה ומעתה דבר כל חייו.

86. והפרסים כבשו את סרדיס¹⁵¹ ולקחו בשבי את קרויסוס חיים, אחרי מלכו ארבע־עשרה שנה והיה במצור ארבעה־עשר יום, בהרסו כדברי האורקולום, את ממלכתו הגדולה. הפרסים תפשוהו והביאוהו לפני כורש. הוא צוה לערוך מוקד גדול ולהעלות את קרויסוס עליו אסור בנחושתיים ופעמים שבעה נערים לודים עמו. כונתו היתה או להקריב את ראשית השלל לאחד האלים או לשלם נדר, או יען שמע כי קרויסוס איש ירא אלוהים הוא, לכן העלהו על המוקד, בחפצו לראות, אם אחד מהאלים יצילהו מלהשרף חיים. וכן עשה. ולקרויסוס בעמדו על המוקד עלו בזכרונו, אף כי היה בצרה כה גדולה, דברי סולון, כאלו נאמרו לו מאת האלהים, כי אין איש מאושר בעודנו בחיים. כאשר עלה הדבר על מחשבתן, שאף רוח, נאנח אחרי דומיה ממושכה וקרא שלש פעמים: “סולון”!" וכאשר שמע זאת כורש שלח את המתורגמנים לשאול את קרויסוס, מי הוא זה אשר הוא קורא אותו. ואלה נגשו אליו ושאלוהו. זמן־מה שתק קרויסוס לשאלותיהם, אבל אחרי כן, כאשר הציקו לו, אמר: “את האיש, אשר הייתי נותן עושר רב, לו בא בדברים עם השליטים כולם”. יען כי דבר דברים סתומים להם, שאלוהו שנית פשר דבריו. וכאשר חזקו עליו דבריהם והציקו לו, ספר להם לבסוף, איך לפנים בא אליו סולון מאתונא ואיך הוא ראה את כל אוצרותיו ולא היו שוים בעיניו מאומה, ודבר דברים כאלה, ואיך הכל בא עליו כאשר אמר האיש ההוא, ולא אמר יותר בנוגע לו¹⁵² מאשר בנוגע לכל המין האנושי וביחוד בנוגע לאלה שחושבים עצמם בעיניהם להיות מאושרים. את זה ספר קרויסוס בעת אשר כבר הציתו אש במוקד ובער מכל פאותיו. וכאשר שמע כורש מאת המתורגמנים את דברי קרויסוס, נחם על מעשהו וישם אל לבו, כי הוא עצמו בן־אדם מוסר לשרפה בן־אדם חי אחר, אשר לא נפל באשרו ממנו, וגם ירא מפני הגמול ובחשבו עוד, כי אין דבר אשר יתמיד בחיים האנושיים, צוה לכבות מהרה את האש הבוערת ולהוריד את קרויסוס והאנשים אשר עמו. אבל כשנסו לכבות את האש לא יכלו לה עוד.

87. ועתה, מספרים הלודים, כאשר ראה קרויסוס, כי כורש ניחם על מעשהו ובראותו כי כל האנשים מכבים את האש ואינם יכולים לה, צעק בקול גדול וקרא לאפולון אם הקריב לו פעם מנחה אשר היתה לרצון לו, יעזור לו ויצילהו מהצרה הזאת. כן קרא אליו בדמעות. והנה, בעוד אשר השמים היו טהורים ואין רוח נושבת, התעננו פתאם עננים וסערה קמה וגשם שוטף נתך וכבה את המוקד. וככה נודע לכורש כי קרויסוס הוא ידיד־אל וצדיק ויורידהו מעל המוקד וישאלהו כדברים האלה: “קרויסוס, מי מבני־אדם פתה אותך לצאת למלחמה על ארצי ולהעשות שונאי במקום אוהבי?” והלה השיב: “המלך, זאת עשיתי להצלחתך ולהותי. המעורר אותי למעשה זה היה אֵל היוונים שעודדני למלחמה. כי אין בן־אדם אשר יהיה ככה נבער מדעת לבחור במלחמה במקום השלום. כי בעת שלום הבנים מקברים את אבותיהם, במלחמה האבות מקברים את בניהם; אולם רצון האלים היה כי יֵעָשה ככה”.

88. הוא דבר כדברים האלה וכורש התיר את אזיקיו ויושיבהו על ידו וכבדהו עד מאד, ובהתפלאות רבה הביט אליו, הוא וכל אנשיו. קרויסוס ישב דומם שקוע במחשבותיו. אחר זמן מה הפך את פניו וראה כי הפרסים הורסים את עיר הלודים ואמר: “המלך, היכול אני להגיד לך את אשר בלבי עתה או עלי לחרוש בעת הזאת?” כורש עודדהו וצוהו לדבר בלי מורא ככל אשר ירצה. והוא שאל ואמר: “ההמון הגדול הזה, מה הוא עושה בחמה גדולה כזו?” והלה השיב: את עירך הם הורסים ואת סגולותיך הם בוזזים". וקרויסוס השיב: “לא את עירי ולא את סגולותי הם הורסים. כי בכל אלה אין לי חלק כי לך הוא אשר הם נושאים ומוליכים”.

89. דברי קרויסוס עוררו את תשומת־לב כורש ואחרי הוציאו את כל האנשים מעליו, שאל את קרויסוס, מה עליו לעשות לעצור במעשים האלה? וקרויסוס אמר: “אחרי אשר שמוני האלים עבד לך, חושב אני לצדק לאמר לך, את אשר אני רואה בדבר לטובתך. הפרסים, שהם גאים מטבעם, עניים הם; זה מהם שיתפוס הרבה מאד, עליך לחשוש בשעה זו שיתקומם נגדך. והנה תעשה ככה, אם דברי ימצאו חן בעיניך: העמד מנושאי־הכידון שומרים על כל השערים, אשר יאמרו עת יקחו מאת מוציאי הסגולות, כי עליהם להפריש את המעשר לזוס. ואותך לא ישנאו על קחתך בזרוע מאתם את הסגולות, הם יכירו כי הצדק אתך וימסרו מרצונם הטוב.”

90. כשמוע כורש את הדברים האלה, שמח מאד, כי נדמו לו כעצה טובה. הוא הלל אותו מאד ופקד על נושאי הכידונים לעשות את אשר יעץ לו קרויסוס, ואליו אמר כדברים האלה: “קרויסוס, יען הראית עצמך במעשיך ודבריך הישרים כי איש אתה, אשר דעת מלכים בך, לכן שאל לך דבר כנפשך ויעשה מיד”. והוא השיב: “אדוני, חסד גדול ביותר תעשה עמדי, אם תרשני לשלח את האזיקים האלה ולשאול את האל היווני, את זה שהערצתי ביותר מבין האלים, אם זה דרכו לרמות את אלה שעשו לו טובות”. וישאלהו כורש על מה הוא מתאונן נגדו, שהוא מבקש את הבקשה הזאת ממנו. וקרויסוס ספר לו את כל מחשבותיו ואת תשובות האורקולאות וביחוד על דבר המתנות וכי מעודד על ידי האורקולום יצא למלחמה על הפרסים. אחרי שספר זה החל שוב להתחנן שירשהו להוכיח את האל על זה. אך כורש צחק ואמר: “קרויסוס, גם זה נתן לך ממני, וכל דבר, אשר תדרש פעם”. כשמוע קרויסוס את הדברים האלה, שלח אחדים מהלודים לדלפוי וצוה עליהם כי יניחו את האזיקים על סף המקדש ושישאלוהו אם לא יבוש כי עדד את קרויסוס בדברי האורקולום לצאת למלחמה על הפרסים, כאלו הוא יהרס את ממלכת כורש, שממנה היו לו דורונות כאלה, ויַראו על האזיקים. זה ישאלו וגם אם דרך אֵלי היוונים לשלם רעה תחת טובה.

91. כאשר באו הלודים האלה ואמרו את אשר צוו, השיבה הפיתיה, כאשר מספרים, את הדברים האלה: “להמלט מפני הגורל הנועד לאדם, לא יוכל אף האל. על קרויסוס נפקד עון אביו בדור החמישי¹⁵³, אשר בעת היותו נושא=כידון בבית הֵירַקְלֵס שמע לערמת אשה והרג את אדוניו וירש את כל כבודו, אשר לא היה ראוי לו. בכל התאמצותו של לוֹכְסִיאַס¹⁵⁴, כי האסון יבוא על סרדיס בימי בניו של קרויסוס ולא בחיי עצמו, לא היה בכוחו להשיב את המוירות¹⁵⁵ מדעתן. אולם, עד כמה שהרשו אלה, השיג ונתן לו. כי שלש שנים דחה את כבוש סרדיס. וזה יֵדע קרויסוס, כי רק עבור השנים האלה, שנגזרו עליו, נשבה. ושנית, הלא עזר לו כאשר עמד להשרף. ואשר לדברי האורקולום, לא נכון בפי קרויסוס אשר יתאונן, יען כי נבא לו לוכסיאַס, כאשר יצא למלחמה על הפרסים, יהרוס ממלכה גדולה. לדברים אלה היה עליו, לו חפץ להועץ היטב, לשלוח ולשאול על איזו ממלכה הוא מדבר, שלו או של כורש. ויען לא הבין את הנאמר, ולא שאל מחדש, יראה את האשם בו בעצמו¹⁵⁶. וגם כאשר שאל בפעם האחרונה באורקולום ענה לו לוכסיאס מה שענה לו בדבר הפרד, גם את זה לא הבין, כי כורש הוא הפרד הזה, יען נולד מהורים לא מעם אחד, בהיות האם הנכבדה והאב ממעמד יותר נמוך. כי היא היתה אשה מדית ובת אסתיאגיס מלך המדים, והוא איש פרסי ונכנע תחתיהם. ואף כי נפל ממנה בכל דבר, נשא את גברתו לאשה”. את הדברים האלה השיבה הפיתיה ללודים והם הביאו את דבריה אל קרויסוס ובשמעו הכיר, כי בו לבדו האשמה ולא באל.

92. כל זה בדבר ממשלת קרויסוס וכבוש יוניה הראשון. מקרויסוס יש ביון גם הרבה מתנות אחרות ולא רק אלה הנזכרים לבד. כי בתֵיבֵּי, עיר הבּויאוטים¹⁵⁷ נמצאת חצובה, שנדב לאפולון האִיסְמֵינֵי¹⁵⁸, באֶפֶסוֹס¹⁵⁹ בני בקר זהב ורוב העמודים ובמקדש פְּרוֹנָאוֹס¹⁶⁰ אשר בדלפוי מגן זהב גדול. כל אלה היו עוד בימי. אחדות מהמתנות נאבדו כבר. ואלו המתנות של קרויסוס שהיו אצל הבְּרַנחִידִים¹⁶¹ בארץ המיליטים, היו, כפי ששמעתי, שוות במשקלן ודומות לאלה אשר בדלפוי. ואשר נדב לדלפוי ולמקדש של אמפיאראוס¹⁶² היה מביתו וראשית נחלת אביו, והמתנות האחרות היו משלל שונא אשר קם נגדו לפני מלכו ואשר התאמץ לעזרת פַּנטַלֵיאוֹן, שתהיה לו ממלכת הלודים. פנטליאון זה היה בן אליאטיס אחי קרויסוס, אך לא מאם אחת; כי קרויסוס נולד לאליאטיס מאשה קַרית ופנטליאון מאשה יונית. אחרי אשר התחזק קרויסוס בממלכה שנמסרה לו מאת אביו, עִנה את האיש אשר התקומם נגדו והמיתו, ורכושו, אשר הקדיש עוד לפני זה, נדב באופן המסופר ולמקומות הנזכרים. די בזה שספרתי בדבר המתנות.

93. דברים מפליאים ראויים לתאר, כמו שהם אולי בארץ אחרת, אינם ביותר בארץ לודיה, מלבד עפרות הזהב הנגרפים מהטְמולוס. אך נמצא בה מפעל אחד, הגדול ביותר, מלבד מפעלי המצרים והבבלים. יש שם ציון ¹⁶³ אליאטיס, אביו של קרויסוס. יסוד הבניין הוא מאבנים גדולות ושאר הציון אדמה שפוכה. הקימו אותו סוחרי השוק, בעלי מלאכה וזונות. למעלה על הציון עמדו חמשה עמודים, עוד בימי היו שם, ועליהם חקוקות כתובות, כמה הקים כל אחד ואחד, וכשמודדים רואים, כי מלאכת הזונות היא הגדולה. כי בנות הלודים כולן מזנות וקובצות להן הנדה ועושות ככה עד אשר תהיינה לאנשים; הן נותנות לעצמן שלוחים. והקף הציון ששה ריסים ושני פלטרות ורחבו שלש־עשרה פלטרות¹⁶⁴. קרוב לציון משתרע אגם גדול, והלודים אומרים, כי הוא בלתי פוסק. הוא נקרא אגם גיגיס. והענין הזה אפוא כך הוא.

94. הלודים חיים לפי מנהגים הדומים לאלה של היוונים, מלבד אשר הם נותנים את בנותיהן להיות מנאפות. הם הראשונים בין בני האדם אשר אנחנו יודעים בהם כי טבעו מטבעות זהב וכסף והשתמשו בהן. הם היו גם החנונים הראשונים. הלודים עצמם אומרים כי הם המציאו גם את המשחקים שמשחקים כעת אצלם ואצל היוונים. הם מספרים, כי המציאו את אלה בזמן ההוא כאשר שלחו מתישבים לארץ טִירְסֵינִיָה, וזה מה שהם מספרים בעניין זה: במלוך אַטיס בן מַנֶס¹⁶⁵ היה רעב כבד בכל ארץ לודיה; בתחלה חיו וסבלו הלודים, אך אחרי־כן, כאשר לא חדל, שמו את דעתם למצא הקלה. אחד המציא דבר זה ואחד המציא דבר זה. וככה המציאו בימים ההם את משחק הקוביה, משחק הגרמות, משחק הכדור וכל שאר מני משחקים, חוץ ממשחק הדף. המצאת המשחק הזה אינם מיחסים הלודים לעצמם; הם המציאו את אלה והשתמשו בהם נגד הרעב באופן כזה: יום אחד שלם שחקו למען לא יבקשו מזון, ביום השני אמנם אכלו ופסקו מלשחק. באופן כזה עברו עליהם שמונה עשרה שנה, ויען כי הצרה לא רפתה, כי אם עוד חזקה, חלק מלכם את כל הלודים לשני חלקים והפיל את הגורל שחלק אחד ישאר וחלק אחד יעזוב את הארץ. לחלק שעלה בגורלו להשאר, התחבר המלך, ולחלק שעליו לצאת, בנו, ושמו טִירְסיֵנוֹס. אלה שנפל עליהם הגורל לצאת מהארץ ירדו לסמירנה ובנו להם אניות, אל תוכן הכניסו את כל הכלים המועילים, והפליגו לבקש להם מיתם וגם ארץ, עד אשר אחרי עברם על פני עמים רבים באו אל האומברים. שם בנו להם ערים ויושבים בהם עד היום הזה. במקום לודים שנו את שמם וקראו עצמם בשם בן המלך שהוליך אותם. בשמו קראו עצמם טירסינים¹⁶⁶. אולם הלודים נכבשו לעבדים על ידי הפרסים.

95. מעתה עלינו לחקור בספרנו מי הוא כורש זה אשר הרס את ממשלת קרויסוס, והפרסים, באיזה אופן הגיעו למשול על אסיה. כמו שמספרים אחדים מהפרסים, שאינם רוצים להפליג בדברי כורש, כי אם מספרים את הדברים כמו שהיו, ככה אכתוב גם אני, יען יודע אני, כי קורות כורש מסופרים גם בשלשה אופנים אחרים¹⁶⁷. כאשר משלו האשורים על אסיה העליונה כחמש מאות ועשרים שנה¹⁶⁸, היו המדים הראשונים לפשוע בהם ובהלחמם על חרותם עם האשורים היו לאנשי חיל ובהסירם את העבדות מעליהם נעשו בני־חורים ואחריהם עשו גם עמים אחרים כמעשה המדים.

96. וכאשר עמדו כל העמים אשר ביבשת ברשות עצמם באו שנית תחת ידי טירנים בדרך זו: בין המדים חי איש חכם, ושמו דֶיאוֹקֵיס בן פְּרָאוֹרְטֶס. דיאוֹקיס זה שאף לשלטון ועשה ככה: המדים ישבו לפי כפריהם¹⁶⁹, ובכפרו היה הוא מכובד זה כבר והוא שקד לעשות צדק. ועשה זה יען כי כל ארץ מדי היתה מלאה חמס, אף כי ידע כי הרשע עוין את הצדיק. והמדים בני כפרו, בראותם את דרכיו, בחרו בו להיות שופט עליהם, והוא בשאפו לשלטון, שפט ביושר ובצדק. במעשיו אלה נחל תהלה לא מעט מאת אנשי העיר, עד אשר שמעו האנשים בכפרים אחרים, איך דיאוקיס לבדו הוא השופט בצדק, בעוד אשר עד עתה סבלו ממשפטים בלתי צודקים. אז כאשר שמעו, הלכו בחפץ לב אל דיאוקיס כי ישפוט גם אותם ובאחרונה לא פנו אל כל איש אחר.

97. כאשר הפונים אליו הלכו הלוך ורב, בראותם כי משפטיו מכוונים אל הנכון, הבין דיאוקיס, כי הכל בו לבד תלוי, וימאן לשבת עוד למשפט כאשר ישב עד הנה, ואמר כי לא יחפוץ עוד לשפוט: לא לתועלת לו היא להזניח את עסקיו ולשפוט בני־עמיתו כל היום. ובהיות שוד וחמס בכפרים עוד הרבה יותר מאשר לפני כן, התקבצו המדים והתיעצו והתוכחו על דבר מצבם כמו שהוא. כאשר חושב אנכי, היו ביחד אוהבי דיאוקיס אשר דברו אז: “אם נשאר במצב הנוכחי, אין ביכלתנו כלל לשבת בארץ; הבה נשימה מלך עלינו ואז תתנהל הארץ במשפט ואנחנו נשוב לעבודתנו ולא נעזוב את הארץ מפני החמס”. בדברים כאלה פִּתה אותם כי ימלוך עליהם מלך.

98. וכאשר רק הציעו את מי עליהם להקים למלך, היה דיאוקיס האיש אשר הציעו כולם במפגיע ואשר הללוהו מאד עד אשר הסכימו כי הוא יהיה למלך עליהם. הוא צוה להם כי יבנו לו בית יאה למלך וכי יגינו עליו נושאי־כידון. והמדים עושים כדבריו; הם בונים לו בארץ בית גדול וחזק, במקום אשר אמר להם ונותנים לו כי יבחר לו נושאי כידון מבין כל המדים, וכאשר היה השלטון בידו, הכריח את המדים כי יבנו עיר אחת ועליה יגינו ולא ישימו לבם לאחרות. המדים שומעים גם לדבר הזה ובנו חומות גדולות וחזקות, אלה הנקראות היום אַגְבַּטַנָה¹⁷⁰, חומה מוקפת לפנים חומה מסביב. הבירה הזאת נבנתה בדרך זו, אשר הקף אחד היה גבוה מהשני רק בצריחיו לבד. מצד אחד עזר לזה המקום, כי היה גבעה, שיהיה כך, מצד שני נעשה יותר באמנות רבה, כי היו ביחד שבע חומות מקיפות, ובאחרונה עמד בית המלך והאוצרות. הגדולה בין החומות האלה שוה בערך בהיקפה כמעט לחומת אתונא. הצריחים בחומה הראשונה לבנים, בשניה שחורים, בשלישית אדומים כשָני, ברביעית תכולים, בחמישית אדומים, כה היו בכל החומות המקיפות הצריחים צבועים בצבעים, אולם בשתי האחרונות היו הצריחים מצופים אלה כסף ואלה זהב.

99. את אלה בנה דיאוקיס למענו ומסביב ביתו, ואת שאר העם צוה לגור מסביב לחומה. אחרי אשר הכל היה בנוי, הנהיג דיאוקיס את המנהג הזה והוא היה הראשון אשר הנהיג ככה: כי לא יכנס כל איש אל המלך, על ידי מלאכים יֵעשה הכל, וכל איש לא יראה את המלך. מלבד זאת יהיה מגונה לכל איש ואיש לצחוק ולירוק בפני המלך. הוא שם סביבותיו תפארת זו, למען אשר בני גילו, אשר גדלו עמו ולא נפלו ממנו ביחס משפחתם ובאומץ לבם, לא יצטערו ויתנכלו לו, כי אם ידמה להם כאיש אחר כאשר לא יביטו בו.

100. אחר אשר סדר כל זה והתחזק בטִירָנִיָה, שמר בכל תוקף על הצדק. את התביעות הכתובות היו שולחים אליו פנימה והוא הוציא את משפטו והיה משיב אותן. זה עשה בנוגע למשפט, ועוד דברים אחרים הנהיג. כאשר שמע כי מי שהוא עשה עול, שלח לקרא אותו וענש איש איש די רשעתו. גם היו לו מרגלים ומצותתים בכל ארץ ממשלתו.

101. הנה כה אִחֵד דיאוקיס לבדו את עם המדים ומשל עליו¹⁷¹. שבטי המדים הם: הבּזִים, הפַּרֵיטַקֵינִים¹⁷²הַסְטְרוחַטִים, הָארִיזַנְטִים, הַבוּדִים, הַמַגִים¹⁷³. אלו הם שבטי המדים.

102. לדיאוקיס היה בן, פְרָאוֹרְטֵיס, אשר קבל את השלטון אחרי מות דיאוקיס אשר מלך חמישים ושלש שנים. בקבלו את השלטון לא הסתפק למשול רק על המדים, כי אם יצא למלחמה על הפרסים והתגרה בהם, והם היו הראשונים אשר הכניע לפני המדים. אחרי אשר היו לו שני העמים האלה ושניהם אדירים, הכניע את אסיה, בלכתו מעם אל עם עד כי באחרונה יצא למלחה על האשורים ומהאשורים על מלכי נִינְוֶה ואשר מלכו לפנים¹⁷⁴ על הכל, אך בימים ההם היו עזובים מבעלי בריתם אשר פשעו בהם. בכל־זאת היה מצבם עוד טוב; על אלה אפוא יצא פראורטיס למלחמה ובה נפל, אחרי אשר משלו עשרים ושתים שנה¹⁷⁵, ועמו החלק הגדול מצבאו.

103. אחרי מות פרארוטיס ירש את הממלכה קִיאַכְסָרֵיס¹⁷⁶ בן פראורטיס בן דיאוקיס. עליו מספרים, כי עלה על אבותיו באהבתו למלחמה. הוא היה גם הראשון אשר חלק את עמי אסיה לגדודים וסדר אותם כל אחד לבד, רובי קשת לבד, את הרוכבים לבד, ואלו לפני־כן היו כולם במדה אחת בלתי מסודרים ומעורבים. הוא האיש שנלחם בלודים כאשר בעת הקרב נהפך היום ללילה¹⁷⁷ ואשר חבר אל ארצו את כל אסיה העליונה אשר מעבר לנהר הַלִיס. הוא אסף את כל העמים הנכבשים תחתיו ויצא למלחמה על העיר נינוה לנקום את נקמת אביו וגם לכבוש את העיר. וכאשר ניצח בקרב על האשורים וצר על נינוה, בא עליו צבא גדול של הסקיתים. בראש הצבא עמד מלך הסקיתים מַדְיַס בן פְּרוֹטוֹתִיאֵס. הם פרצו אל תוך אסיה בהדפם את הקימֶרים מתוך אירופה וברדפם אחרי הפליטים באו לארץ מדי¹⁷⁸.

104. מים מַיאוֹטֵיס¹⁷⁹ עד הנהר פַסיס ועם הקולכים דרך שלשים יום לאיש חיל ומקולכיס לא רחוק לעבור עד מדי; רק עם אחד יושב בדרך ביניהם, הסַסְפִּירִים¹⁸⁰, ואך עוברים אותם באים לארץ מדי. אולם הסקיתים לא פרצו מעבר הזה, כי אם בחרו בדרך העליונה, אם גם רחוקה היא ביותר והרי קאבקסוס היו להם לימינם¹⁸¹. שם התנגחו המדים עם הסקיתים ובקרב נוצחו ואבדו את הממלכה. והסקיתים פשטו על כל אסיה.

105. משם הלכו למצרים. ובבואם לסוריה פלשתינה¹⁸² בא לקראתם פְּסַמֶטִיכוֹס¹⁸³מלך מצרים ובמתנות ובתחנונים עצר בעדם מלכת הלאה. בחזרתם היו בעיר אשקלון אשר בסוריה ובעת שרוב הסקיתים עברו בלי להרע לה, נשארו אחדים מהם ואלה שדדו את מקדש אַפְרוֹדִיטֵי הַשָמַמִית¹⁸⁴. המקדש הזה הוא, כאשר אני מוצא בחקרי את הדבר, הקדמון בין מקדשי האלה הזאת. כי המקדש בקפריסין נוסד מפה, גם לפי דברי אנשי קפריסין עצמם. גם את זה אשר בקֵיתֵירָה בנו הפניקים, אשר הם בני גליל סוריה זה. את אלה מהסקיתים אשר שדדו את המקדש באשקלון ואת בניהם אחריהם לדורות עולם, הכתה האלה במחלת נשים. בעון זה הם חולים, כן מודים הסקיתים, ומי אשר בא לארץ הסקיתים יכול לראות מה עם האנשים אשר הסקיתים יקראו להם אֶנְרִים¹⁸⁵.

106. ומעתה משלו הסקיתים באסיה עשרים ושמונה שנה. בזדונם ובשאט נפשם השמו הכל, כי מס גדול עשקו מכל איש ואיש אשר הטילו עליהם, ומלבד המס חמסו בשוטטם על סוסיהם מה שנשאר אולי עוד להם. את רובם המיתו קיאכסריס והמדים, אחרי שהזמינום והשכירום. וכה השיגו המדים שנית את השלטון ומשלו על העמים כמו לפנים ולכדו את נינוה¹⁸⁶, – איככה, אספר בספורים הבאים¹⁸⁷– והכניעו את האשורים חוץ מארץ הבבלים¹⁸⁸. אחרי המקרים האלה מת קיאכסריס, אחרי מלכו ארבעים שנה, במספר הזה שנות הסקיתים גם יחד.

107. את המלוכה קבל אסטיאגיס¹⁸⁹ בן קיאסכריס. ולו בת ושמה מַנְדָנֵי. אותה ראה בחלומו משתנת עד שמלאה את עירו ושטפה את כל אסיה. הוא ספר את חלומו לפותרי החלומות מבין המגים¹⁹⁰ ובשמעו מהם את פתרון החלום לכל פרטיו, ותפעם לבו. אחרי כן, כאשר היתה מנדני זו ראויה לאיש, לא נתנה לאחד המדים ההגון לה, כי ירא מפני חזון הלילה. הוא נתנה לפרסי ושמו קַמְבִּיסֵיס¹⁹¹, אותו מצא ממשפחה טובה ונוח מטבעו וראהו כנופל במעלה הרבה מאיש מדי בן המעמד הבינוני.

108. אחרי אשר היתה מנדני אשה לקמביסיס, ראה אסטיאגיס בשנה הראשונה חלום אחר. נדמה לו כי מערות בתו זאת צומחת גפן, והגפן הזאת תכס את כל אסיה. בראותו זאת וישאל את פותרי החלומות גם בדבר החלום הזה, ושלח לקחת מארץ פרס את בתו העומדת ללדת ואחרי בואה שם עליה שומרים, בחפצו לאבד את הנולד ממנה. כי לפי המראה פתרו פותרי החלומות מבין המגים, כי הבן אשר תלד בתו ימלך תחתיו. בכדי להשמר מפני זה שלח אסטיאגיס, כאשר נולד כורש, לקרא את הָרְפָּגוֹס, קרובו והנאמן לו מבין המדים המושל בכל אשר לו ויאמר כדברים האלה: “הרפגוס, אמסור לך לבצע דבר, אל תזלזל בו ואל תדחה אותי ותבכר אחרים ולא תגרום לך עצמך רעה בסוף. קח את הילד אשר ילדה מנדני והביאהו אל ביתך והרגהו, אחרי־כן קברהו ככל אשר תרצה”. וזה השיב: “המלך, מעולם לא מצאת את עבדך ממרה את פיך, ואזהר גם להבא מחטוא לך. אם טוב בעיניך שהדבר יעשה ככה, עלי לעבדך בלב שלם”.

109. את הדברים האלה השיב הרפגוס, וכאשר נמסר לו הילד מקושט למיתה, הלך הביתה הלך ובכה. בבואו הביתה ספר לאשתו את כל דברי אסטיאגיס. וזאת אמרה לו: “ועתה מה תאמר לעשות?” והוא משיב: “לא אשמע בקול אסטיאגיס, אף אם יבער חמתו ויתהולל יותר מאשר הוא מתהולל עתה, לא אמלא אחרי מחשבות לבו ולא אעזור לו ברצח כזה. ומפני טעמים רבים לא ארצח את הילד, הלא קרוב הוא לי הנער וגם זקן אסטיאגיס ובנים זכרים אין. כאשר ימות והשלטון יעבור לבתו, אשר את בנה הוא מצוה היום להמית על ידי, האם לא תצמח לי אחרי־כן מזה סכנה גדולה מאד? אולם על הילד הזה למות, למען שאמלט אני, אבל על אחד מאנשי אסטיאגיס להיות רוצחו ולא מאַנָשַי”.

110. את הדברים האלה דבר והוא מהא לשלוח מלאך לאחד מרועי־הבקר אשר לאסטיאגיס, אשר אותו ידע כי הוא רועה במרעה מתאים מאד¹⁹², בין הרים מלאים חיות רעות; שמו מִִיטְְרָָדָָטֵֵיס. הוא חי שם עם אשה, שגם היא היתה שפחה. שם האשה אשר חי עמה היה קינו¹⁹³בשפת יון, בשפת מדי סְפָּקוֹ, כי על הכלב אומרים המדים ספקו. המקום היה במורדי ההרים, אשר שם היה מרעה בקר לרועה זה, צפונה מאגבטנה ולעבר הים השחור. כי כאן, לצד ארץ הסספירים ארץ מדי מלאה הרים מאד, גבוהה ומכוסה יערות, ושאר ארץ מדי הוא מישור. כאשר בא הרועה אשר הבהילוהו, אמר אליו הרפגוס את הדברים האלה: “אסטיאגיס מצוה לך לקחת את הילד הזה ולשימו על השומם בין ההרים, כי ימות עד מהרה, ועוד הוא מצוה לאמר לך, אם לא תמית אותו ותשאירהו בחיים באיזה אופן שהוא, תמות אתה מות אכזרי ואותי הפקיד לחקור אם עזבתו”.

111. הרועה שמע את הדברים האלה ויקח את הילד וישב בדרך אשר בא בה, ויבא אל סוכתו. והנה אשתו, שכל היום היתה מקשה ללדת, ילדה אז, מסבה מאת האל, בעת שהרועה הלך העירה. ושניהם היו שרויים בדאגה, אחד על השני; הוא דאג ללדת אשתו, ואשתו על אשר שלח הרפגוס לקרא את בעלה וככה לא הסכין לעשות. אולם כאשר שב ועמד לפניה וכאשר ראתה אותו בלי אשר קותה לזה, שאלה אותו אשתו על מה הבהילו הרפגוס ככה. וזה השיב: “אשתי, בבואי העירה ראיתי ושמעתי מה שהיה יותר טוב, לו לא ראיתיו ולא היה בא על אדונינו. בית הרפגוס היה כולו מלא יללה. נבהלתי, אך נכנסתי. מיד בהכנסי, רואה אני ילד שכב ומפרכס וצועק והיה מקושט בזהב ובבגדי צבעונים. כראות אותי הרפגוס צוה עלי למהר ולקחת את הילד, לשאת אותו ולעזבהו במקום שחיות מצויות ביותר, בין ההרים, ואמר כי אסטיאגיס הוא הדורש זה ממני ואיים עלי מאד אם לא אעשה זאת. ואני לקחתיו עמי, בחשבי כי הוא יליד אחד מבני הבית. כי עוד לא עלה על דעתי מאין מוצאו. אמנם השתוממתי בראותיו מקושט בבגדי זהב ונוסף לזה היללות אשר נשמעו בבית הרפגוס. אולם מיד אחרי־כן בדרך שומע אני את כל הענין מפי העבד אשר לוה אותי מתוך העיר ואשר מסר לי את התינוק, כי זה בנה של מנדני, בתו של אסטיאגיס, ושל קמביסיס בן כורש, ואותו צוה אסטיאגיס להמיתו; והנה הוא”.

112. בדברו את הדברים האלה, גלהו הרועה והראהו. כראות האשה את הילד גדול ויפה מראה, בכתה וחבקה רגלי בעלה והתחננה כי בשום אופן לא יהרגהו. אך הוא אמר, כי לא יוכל לעשות אחרת, כי אנשי הרפגוס יבואו לראות, ואז ימות הוא מות נבל, אם לא יעשה את הדבר. וכאשר לא יכלה להטות את לב בעלה, אמרה האשה את הדברים האלה: “יען כי לא אוכל לפתותך לבלי המיתו, לכן כזאת תעשה, אם כה דרוש שיראו ילד נעזב: ילדתי גם אני אך ילד מת. את זה תקח ותשים¹⁹⁴ והילד שנולד לבת אסטיאגיס נגדל כמו לו היה בננו. באופן זה לא תמצא אתה מסרב לאדוניך ואנחנו לא נמצא בעצה רעה. כי הילד המת יקבר בקבר מלכים והחי לא יקופחו חייו”.

113. דברי האשה נראו לרועה נכונים מאד במצב זה וימהר לעשות כדבריה. את הילד אשר הביא להמיתו, מסר לאשתו, ואת בנו המת לקח ושם בכלי אשר בו הביא את האחר. הוא קשט אותו בכל הקשוט של הילד האחר ונשא אותו אל המקום אשר שם ההרים שוממים ביותר ויניחהו. ובבא היום השלישי אחרי עזבו את הנער בא הרועה העירה, בעזבו אחד הרועים הקטנים לשומר, והלך אל הרפגוס, ויאמר לו, כי מוכן הוא להראות לו את גוית הילד. הרפגוס שלח את הנאמנים בנושאי־כידון שלו ועל ידם נוכח ויקבר את בן הרועה. ככה נקבר זה. אך את השני, אשר קראו אחרי כן כורש, קבלה אשת הרועה ותגדלהו, ונתנה לו איזה שם אחר ולא כורש.

114. וכאשר היה הנער בן עשר שנים קרה אותו המקרה הזה, אשר על ידו נתגלה. הוא שחק באותו הכפר, אשר בו היו גם עדרי הבקר ההם, הוא שחק אפוא ברחוב עם בני גילו, והנערים המשחקים בחרו בזה שנחשב לבן הרועה כי יהיה למלך עליהם והוא סדר אותם, אחדים כי יבנו בתים, אחדים כי יהיו לנושאי־כידון, אחד מהם כי יהיה לעין המלך, על שכם האחד נתן את המשרה להביא את הידיעות לפניו. כה הציב איש איש על עבודתו. והנה אחד הנערים האלה, ששחק יחד אתם, בהיותו בנו של אַרְטֶמְבָּרֵיס, איש נכבד בין המדים, לא עשה את אשר צוה עליו כורש. ויצו כורש לנערים האחרים לתפסו. הנערים שמעו בקולו וכורש הֵרַע מאד לנער בהכותו בשוטים. וזה, מיד אחרי שהניחו ממנו, יען כי חרה לו מאד, כי חשב לו לבושה את אשר סבל, מהר העירה אל אביו, לקבול על מה שסבל מאת כורש. ולא אמר כורש כי עוד לא היה לו השם הזה, כי אם בן הרועה של אסטיאגיס. ארטמבריס הלך בכעסו אל אסטיאגיס ולקח את הנער עמו ואמר כי נחל מכות בלתי ראויות לכבודו, באמרו: “המלך, עבדך, בן הרועה הזיד בנו ככה”, והראה את כתפיו של בנו.

115. כאשר שמע וראה אסטיאגיס, אמר לנקום נקמת הנער לכבודו של ארטמבריס ושלח לקרא את הרועה ואת בנו. כאשר באו שניהם אמר אסטיאגיס בהביטו אל כורש: “אתה אשר הנך בן לאיש כזה, נועזת להרע באופן זה לבנו של האיש המכובד ביותר אצלי?” והלה השיב כדברים האלה: “אדוני, אני בדין עשיתי מה שעשיתי לנער הזה, כי נערי הכפר אשר גם הוא היה ביניהם, בשחקם הקימו אותי למלך עליהם, יען כי נראיתי להם ראוי ביותר לזה. והנה הנערים האחרים עשו מה שנצטוו, אך זה לא שמע ולא שם לבו ולכן קבל את ענשו. ועתה אם ראוי אני להענש על זה, הנני”.

116. בעת דִבֵּר הנער את הדברים האלה נדמה לו לאסטיאגיס, כי הוא מכירו וגם תואר פניו נדמה לו דומה לשלו וגם המענה היה חפשי יותר מדי והזמן מעת עזיבת הילד נראה לו מתאים עם גיל הנער. ותפעם רוחו בקרבו ולא יכול להוציא הגה מפיו שעה קלה. ואך שב רוחו אליו אמר, יען רצה לשלח מפניו את ארטמבריס וישאר הרועה לבדו ויחקרהו: “ארטמבריס, אני אעשה ככה כי לא תתאוננו לא אתה ולא בנך”. בזה שלח את ארטמבריס, ואת כורש הכניסו העבדים לפנים על פי מצות אסטיאגיס. כאשר נשאר הרועה לבדו, שאלהו, בהיותו לבדו, אסטיאגיס את הדברים האלה, מאין לקח את הנער ומי האיש אשר מסרהו לידו. אך זה השיב כי הוא הולידו והאשה אשר ילדה אותו עודנה בביתו. אסטיאגיס השיבהו, כי לא טוב הוא עושה אשר הוא רוצה לבוא במגע עם עינויים גדולים, ובדברו את הדברים האלה נתן אות לנושאי־הכידון לתפוש אותו. ויהי כאשר הוליכוהו אל העינויים, הודה לו על כל העניין. הוא החל מן התחלה וסיפר הכל לפי האמת ולבסוף בכה והתחנן כי יסלח לו.

117. ואסטיאגיס, אחר שגלה הרועה את האמת, לא הוסיף עוד לשים אליו לבו, כי אם נתמלא חמה גדולה על הרפגוס וצוה לנושאי־הכדון לקרא אותו. כאשר בא הרפגוס שאלהו אסטיאגיס: “”הרפגוס, אי הדרך אשר בה המיתָ את הילד אשר ילדה בתי ואשר מסרתי אותו לך?" והרפגוס, בראותו את הרועה נמצא שם, לא שם דרכו אל השקר, למען לא יתבדה ויאחז מיד, כי אם אמר את הדברים האלה: “המלך, אחרי קבלי את הילד, נמלכתי בדעתי, איך אמלא אחרי רצונך מבלי לחטוא נגדך ומבלי להיות רוצח בעיניך ובעיני בתך, וככה עשיתי: קראתי את הרועה הזה ומסרתי לו את הילד ואמרתי לו כי אתה הוא זה שצוית להרגהו. ובאמרי את הדברים האלה לא שקרתי, כי אתה הלא פקדת זאת, מסרתי איפה לו¹⁹⁵ באופן זה שצויתיו לשים אותו על הר שמם ולהשאר שמה ולשמור עליו עד שתצא נשמתו ואִיַמְתִי עליו בדברים שונים אם לא יעשה כאשר צֻוה, ואחרי אשר עשה כל אשר צוו עליו מת הילד, ואני שלחתי מהנאמנים שבסריסי להוכח על ידם וקברתיו. ככה היה הדבר, המלך, ובמיתה כזו מת הילד”.

118. הרפגוס אמנם ספר את הדבר לאמתו; אולם אסטיאגיס העלים את כעסו אשר כעס עליו בגלל הדבר אשר נעשה, וספר להרפגוס בהתחלה את דבר המקרה כאשר שמע מפי הרועה, אחר כך, כאשר גמר, הוסיף לספר, כי הילד חי וכי טוב הדבר. “כי הנעשה לילד הזה”, אמר בסַפרו, "העציב הרבה מאד את רוחי, ולא קל הדבר לי שנעשיתי שנוא על בתי. ויען כי הדבר נהפך לטובה, שלח נא את בנך אל הנער אשר בא זה עתה וגם תבוא אל הסעודה כי אומר אני להקריב קרבן תודה על הצלת חיי הנער לאלה מבין האלים אשר להם יאה הכבוד הזה.

119. כשמוע הרפגוס את הדברים האלה, השתחוה אפים ארצה והיה מאושר בלבו, כי המשגה אשר שגה נהפך לטובה וכי הוזמן לסעודה בתנאים טובים כאלה והלך לביתו, ובבואו הביתה מהר ושלח את בנו, הוא היה יחידו, בן שלש־עשרה שנה בערך, ויצוהו ללכת אל אסטיאגיס ולעשות את אשר יצוהו, והוא בשמחתו הגדולה ספר לאשתו כל אשר קרהו¹⁹⁶. ואסטיאגיס, בבוא אליו בן הרפגוס, צוה לשחטו ולנתחו לאבריו, חלק מהבשר לצלות באש וחלק לבשל, ואחרי שנעשה היטב היה מוכן¹⁹⁷. בהגיע שעת הסעודה באו גם שאר המזומנים וגם הרפגוס. לפני האחרים ולפני אסטיאגיס עצמו העמדו שולחנות מלאים עם בשר טלה, ולפני הרפגוס הגישו את כל בשר בנו מלבד הראש וראשי הידים והרגלים; אלה היו מכוסים בסל לבדם. כאשר ראה אסטיאגיס, כי הרפגוס כבר אכל לשובע מהמאכל, שאלהו, אם הכֵירה היתה מתוקה לחכו, וכאשר ענה הרפגוס, כי מאד ערבה לו, הגישו אלה שעליהם היה מוטל הדבר, את הראש המכוסה של בנו ואת ידיו ואת רגליו, ובעמדם לפני הרפגוס צוו לו להרים את המכסה ולקחת מן הדברים ככל אשר ירצה. הרפגוס שמע להם ובגלותו את הכסוי, ראה את שיורי בנו. בראותו אותם לא נדהם, כי אם שלט ברוחו. וישאלהו אסטיאגיס אם הוא יודע מבשר איזה חיה אכל; הוא יודע היטב השיב, וטוב מאד כל דבר אשר ידי המלך תבצענה. את הדברים האלה דבר ויקח את שאר הבשר והלך לביתו, פה אמר, כפי שאני חושב, לקבר את כל מה שאסף.

120. את הרפגוס ענש איפה אסטיאגיס בדרך זו, ואולם על דבר כורש חשב בלבו וקרא את אותם המגים אשר פתרו לו את החלום באופן ההוא¹⁹⁸. בבואם שאל אותם מה הפתרון אשר פתרו לו בדבר החלום. הם עמו כדבריהם הראשונים, באמרם, כי הנער מלך ימלוך אם יחיה ולא ימות לפני זה. הוא השיב להם ויאמר: “חי הנער וגם נשאר בחיים, ובעת היותו בכפר, בחרו בו נערי הכפר להיות מלך עליהם וכל מעשיו היו כמעשי המלכים המולכים באמת, כי גם נושאי־כידון ושוערים ומביאי ידיעות וכל שאר הדברים סדר ומלך. עתה לדעתכם מה התוצאות אשר יביא כל זה?” ויאמרו המגים: “אם הנער חי וכבר מלך מבלי מחשבה תחלה של מי שהוא, הרגע ואל תפחד מפני זה, כי לא ימשול עוד בפעם השניה, הלא גם לכמה מהחזיונות אשר חזינו היו תוצאות קלי־ערך, ומה גם דברי־חלומות על נקלה נגמרים בדברים תפלים”. ויען להם אסטיאגיס: “גם דעתי מגים, כדעתכם כולה, בזה שהנער כבר נקרא מלך, בא החלום ואין לי עוד נסבה כלל לפחד מפני הנער הזה. בכל זאת עוצו לי עצה אחרי אשר תחשבו היטב, מה יהיה היותר בטוח בעד ביתי, בעדי ובעדכם”. על זה ענוהו המגים: “המלך, גם לנו נוגע הדבר עד למאד, לחזק את ממשלתך, כי אחרת תאבד לך ותעבור לנער והוא פרסי, ואנחנו בהיותנו מדים נהיה משועבדים ולא נהיה חשובים כלל בעיני הפרסים, כי זרים נהיה, אולם כל עת אשר אתה תמלוך, יש לנו חלק בממשלה ומכובדים אנחנו מאד לפניך, בהיותך בן עמנו, ואם ככה הוא הדבר, עלינו לדאוג לך ולממשלתך, ולו צפינו דבר מעורר דאגה, היינו אומרים לך הכל מראש. ועתה, כאשר תוצאות החלום מצערות, אנחנו שקטים ואומרים גם לך לעשות כמונו, ואת הנער הזה תשלח מנגד עיניך לפרס אל הוריו”.

121. כשמוע אסטיאגיס את הדברים האלה, שמח מאד וקרא את כורש ואמר לו כדברים האלה: “בני, רשעתי לך לסבת חזון־לילה שוא והודות למזלך נשארת בחיים. ועתה לך בלב שמח לפרס, ואני אשלח אנשים ללוותך, בבואך שמה תמצא אב ואם, לא כמו הרועה מִיטְרַדַטֵיס ואשתו”.

122. אחרי דברו את הדברים האלה, שלח אסטיאגיס את כורש; בשובו לבית קמביסיס קבלוהו הוריו ואחרי אשר קבלוהו, כאשר שמעו¹⁹⁹חבקוהו מאד, יען כי חשבוהו למת מיד, עוד בעת ההיא, וישאלוהו, איך נשאר בחיים, והוא ספר להם ואמר איך הוא בעצמו בתחלה לא ידע מאומה וחי בטעות גדולה, ובדרך שמע את כל הקורות אותו. הוא האמין, כי הוא בנו של רועה אסטיאגיס. אך בדרך משם נודע לו כל העניין מפי המלוים אותו, ואמר כי אשת הרועה גדלה אותו והלל אותה עד למאד ובספרו היתה לו קינו הכל, והוריו תפשו את השם הזה ולמען תראה לפרסים הצלת בנם פלאית יותר יצרו את האגדה, כי כלבה הניקה את כורש הנעזב ומפה הלכה האגדה הזאת והתפשטה.

123. וכאשר גדל כורש והיה גבור החיל והאהוב לכל בני גילו, הפציר בו הרפגוס בשלחו לו מתנות, כי שאף לנקום את נקמתו מאסטיאגיס כי הוא ידע, כי בהיותו אחד העם, לא יוכל להתנקם באסטיאגיס, אמנם בראותו את כורש גדול, עשהו לבעל ברית, כי קורות צרותיו של כורש היו דומות לקורותיו. עוד קודם לכן עשה את המעשה הזה: יען היה אסטיאגיס אדון קשה למדים, בא הרפגוס בדברים עם כל אחד ואחד מראשי המדים ויתאמץ לפתותם, כי נחוץ להעמיד את כורש בראש ולהעביר את אסטיאגיס מהמלוכה. כאשר עלה זה בידו והכל היה מוכן, אמר להודיע את אשר בלבו לכורש, אשר היה בפרס, אולם אי אפשר היה באופן אחר, כי כל הדרכים היו שמורות. והוא הערים ככה: הוא התקין בכשרון ארנבת וקרע את בטנה ולא השחית ממנה דבר וכמו שהיתה שם ספר בתוכה, ובו כתב מה שהיה בלבו, אחרי־כן תפר את בטן הארנבת ונתן לנאמן מבין עבדיו רשת כאילו הולך הוא לצוד ציד ושלח אותו לפרס וצוהו, כי במסרו את הארנבת לכורש, יאמר לו על פה, כי יפתח בעצם ידיו את הארנבת וכל איש לא יהיה עמו בעשותו זאת.

124. והנה הדבר הצליח וכורש קבל את הארנבת ופתח אותה ובמצאו בתוכה את הספר לקחו וקראהו. ודברי המכתב היו אלה: "בן קמבּיסיס, האלים משגיחים עליך, כי מבלעדי זאת לא הגעת אל האושר הגדול הזה. ועתה נקום את נקמתך ברוצחך אסטיאגיס, כי לפי דרישתו היית כבר מת, אך הודות לאלים והודות לי נשארת בחיים. כל מה שנעשה עמך, חושבני, מכבר ידוע לך, וגם מה שבא עלי מאת אסטיאגיס, יען לא הרגתיך כי אם מסרתיך לרועה. ועתה, אם תשמע בקולי, תמלוך על כל הארץ, אשר אסטיאגיס מולך עליה. פתה את הפרסים למרוד וצא למלחמה על המדים. ואם אֶמָנה מאת אסטיאגיס לשר צבא נגדך, יהיה מה שברצונך, וגם אם איש אחר מנכבדי המדים. בראשונה יעזבו אלה אותו ויעברו אליך ויתאמצו למגר את אסטיאגיס. ויען כי פה הכל כבר מוכן, עשה זאת והחישה מעשיך:.

125. כשמוע כורש את הדברים האלה חשב בלבו, באיזו תחבולה מחוכמה יפתה את הפרסים, כי ימרדו, ובחשבו מצא כי הדרך הזאת היא המתאימה ביותר ועשה איפה ככה: הוא כתב בספר מה שהיה בדעתו ואסף את הפרסים לאספה. אחרי־כן פתח את הספר ובקראו מתוכו אמר, כי אסטיאגיס שמהו לשר־צבא על הפרסים. “ועתה”. הוסיף ואמר, “פרסים, אני מצוה לכם שתבואו כולכם וביד כל אחד מכם חרמש”. כן צוה כורש. בין הפרסים יש שבטים רבים, וחלק מהם אסף כורש ופתה אותם למרוד במדים. – יש כאלה אשר לפניהם נכנעים שאר הפרסים: פַּסַרְגָדִים, המַרְפִּייִם, הפִּסְמַייִם. מבין אלה הפסרגדים הם הנכבדים ביותר, מהם גם בית־אב הָאַחַימֶנִידִם, אשר ממנו יצאו מלכי פרס. שבטים אחרים של הפרסים הם: הפַּנְתִּיאַלִיִים, הדֵירוּסַיִים, הגֶרְמָנִיִים. כל אלה עובדי אדמה, והשאר נודדים: הַדְְיִם, הַמַרְדִים, הַדְרוֹפִּקִים, הַסַגַרְטִיִיפ.

126. כאשר היו כולם נוכחים והיה בידם מה שנצטוו, צוה כורש – היה זה מקום בארץ פרס מלא קוצים, בערך שמונה־עשר או עשרים ריס לכל רוח – כי את המקום הזה יכסחו ביום ההוא. אחרי אשר גמרו הפרסים את העבודה הקשה שהוטלה עליהם, אמר להם שנית, כי יבואו ביום השני מרוחצים. בינתים אסף כורש אל המקום ההוא את כל עדרי העזים, הכבשים והבקר של אביו ושחט והכין אותם, כדי לקבל פני צבא הפרסים, מלבד היין והמטעמים. כאשר באו הפרסים ביום השני השתטחו על הדשא והוא נתן לפניהם לאכול ולשתות. כאשר היו אחרי הסעודה שאל אותם כורש מה יותר רצוי להם אם כמו זה שביום העבר או כמו זה שיש להם היום. הם השיבו כי גדול ההבדל כי ביום העבר היה רע להם לגמרי, אבל היום טוב להם לגמרי. כורש תפש את דבריהם וגלה להם את כל העניין באמרו: “אנשי פרס, כה יהיה לכם. אם בקולי תשמעו, ככה יהיה לכם ורבבות טובות אחרות, בלי כל עמל של עבדות. ואם לא תחפצו לשמוע בקולי תמצאנה אתכם יגיעות עד אין מספר, דומות לאלה של אתמול. ועתה שמעו בקולי ותהיו בני־חורים. יען כי אני, כפי שאני חושב, נולדתי בהשגחת אל, למען אקח את העניין בידי, ואיני חושב אתכם לגרועים בכל דבר, ולא בקרב, מהמדים. אם ככה הוא הדבר, תפשעו עד מהרה באסטיאגיס”.

127. ובכן קבלו הפרסים מצביא ובחפץ לב שחררו עצמם. כי זה כמה היה להם למורת רוח להיות נכנעים תחת יד המדים. כאשר שמע אסטיאגיס את מעשי כורש אלה, שלח מלאך לקרוא אותו. וכורש צוה למלאך להשיב לו, כי הוא יבוא אל אסטיאגיס טרם הוא עצמו ירצה בזה. לשמע הדברים האלה זִיֵן אסטיאגיס את כל המדים ולמצביא שם עליהם את הרפגוס, כאלו רוח עוועים נוסך עליו מאת אל, בשכחו מה שעשה לו. כאשר יצאו המדים והתנגחו עם הפרסים, נלחם רק חלק מהם, אלה שלא ידעו מאומה מהדברים וחלק עבר אל הפרסים, והרוב היו רכי לב ונסו.

128. אך שמע אסטיאגיס כח צבא המדים התפזר בחרפה, איים על כורש ואמר: “גם ככה לא ישמח כורש”. כה דבר וצוה קודם כל להוקיע את פותרי החלומות מבין המגים, אשר פתוהו לשלוח את כורש לנפשו, ואחרי־כן זיין את אלה מהמדים אשר נשארו בעיר, צעירים וזקנים; הוא הוציא אותם למלחמה ובקרב עם הפרסים הוכה, ואסטיאגיס עצמו נתפש חי, ואת אלו מן המדים שהוציא למלחמה אבד.

129. לפני אסטיאגיס השבוי התיצב הרפּגוס וצחק ולעג לו ודבר אליו דברים שונים מעציבים את הלב. ביחוד שאלהו בדבר ארוחתו, כאשר נתן לפניו לאכול מבשר בנו, מה ערכה ביחס לעבדותו במקום מלכותו. אולם הוא הביט אליו וישאלהו שאלה תחת שאלה, אם הוא מיחס לעצמו מעשה כורש. הרפּגוס השיב, כי הוא הוא זה אשר כתב, ולכן בצדק מעשהו הוא זה. אסטיאגיס הראה לו בדבריו, כי הוא הסכל והרשע בכל האנשים. הסכל הגדול ביותר, כי היה ביכלתו להיות למלך, אם באמת נעשה המעשה על ידו, והוא מסר את השלטון לאחר, והרשע הגדול ביותר, כי בגלל הסעודה ההיא עשה את המדים לעבדים. אם היה מן הצורך להעביר בכל־אופן את המלוכה לאחר ולא לו תהיה, מן היושר היה לתת את האושר הזה לאחד מן המדים ולא מהפרסים. ועתה נעשו המדים לעבדים בלי אשמתם, במקום אשר היו אדונים, והפרסים אשר היו עד היום עבדים למדים, היו עתה לאדונים²⁰⁰.

130. אסטיאגיס מלך אפוא שלושים וחמש שנה²⁰¹ וככה הודח מהמלוכה ולרגלי עריצותו נכנעו המדים תחת הפרסים, אחרי אשר משלו על חלק מאסיה אשר מעבר לנהר הַליס מאה עשרים ושמונה שנה בערך, מלבד השנים שמשלו הסקיתים²⁰². אמנם אחרי זמן נִחמו על מעשיהם ומרדו בדריוש²⁰³. אולם המורדים הוכנעו שנית אחרי אשר הוכו בקרב, אבל אז, בימי אסטיאגיס, התקוממו הפרסים וכורש נגד המדים ומשלו מעתה על אסיה. לאסטיאגיס לא עשה כורש שום רעה אחרת והחזיקו אצלו עד יום מותו. כך נולד וגודל ונעשה מלך כורש, ואחרי כן גבר על קרויסוס, כאשר זה התחיל ברשע כמו שסיפרתי למעלה. ואחרי נצחו את זה משל כורש על כל אסיה.

131. מנהגי הפרסים, כפי שאני יודע, הם: להקים פסלים, מקדשים, במות אינו נהוג אצלם, כי אם להפך, רואים הם את העושים דברים כאלה לסכלים. יען כי, כפי שנראה לי, אינם מאמינים כמו היוונים, כי לאלים דמות אדם. הם רגילים לעלות אל פסגות ההרים הגבוהים, להקריב קרבנות לזֶוְס²⁰⁴ בקראם לכל כפת הרקיע זוס. הם מקריבים גם לשמש²⁰⁵, לירח²⁰⁶, לארץ²⁰⁷, לאש²⁰⁸, למים ולרוחות²⁰⁹. לאלה לבדם אמנם הם מקריבים מזמן קדום, אולם הם למדו אחר כך להקריב גם לאוּרָנִיָה, בלמדם מהאשורים והערבים. קוראים הם האשורים לאפרודיטֵי מִילִטָה, אבל הערבים קוראים אותה אַלִילַט, והפרסים מִיטְרָה.

132. הקרבן לאלים הנזכרים נעשה מאת הפרסים ככה: אשר ירצה להקריב קרבן, לא יבנה במות ולא ידליק אש ולא ינסך ולא ישתמש לא בנבל, לא בטוטפות ולא בשעורים קלויות באש²¹⁰. איש מהם אשר ירצה להקריב קרבן מביא את קרבנו אל מקום טהור וקורא לאל, לרוב רק מגבעתו מעוטרת ענפי הדס. לעצמו לבדו אסור למקריב לבקש טובות, רק יתפלל, כי יבוא הטוב על כל פרסים ועל המלך, יען כי בתוך כל הפרסים נכלל גם הוא²¹¹. ואחרי אשר נתח את הקרבן לנתחיו ובשל את הבשר, הוא שוטח חציר רך מאד, לרוב תלתן, ועליו הוא שם את כל הבשר. אחרי סדרו נגש אחד המגים ושר את השיר על לידת האלים, בשם זה הם קוראים ללחש. כי בלעדי אחד המגים אין אצלם המנהג להקריב קרבן. אחרי שחכה זמן מה, לוקח לו המקריב את הבשר ועושה בו כרצונו.

133. מכל הימים הם נוהגים לכבד ביותר את היום שהוא נולד בו. ביום ההוא הם מוצאים לנכון לערוך סעודה עשירה מאשר בשאר הימים. העשירים ביניהם מגישים שור, סוס, גמל וחמור שלמים, צלויים בתנור, והעניים בהמות דקות²¹². הם רגילים במאכלים מעטים, אבל מיני תרגימה רבים, ולא בבת אחת, ולכן אומרים הפרסים, כי היוונים מפסיקים באכילתם בעודם רעבים, יען כי אחרי הארוחה אין מגישים לפניהם תרגימה ראויה להזכר. לו הגישו לפניהם תרגימה, כי אז לא היו פוסקים מלאכול. הם מסורים מאד לשתות יין²¹³. ולא מן הנמוס אצלם לרוק או להשתין בפני אחר²¹⁴. על הדברים האלה הם מקפידים ככה. ובהיותם שכורים הם רגילים להתיעץ על הענינים הכי־חשובים ומה שהחליטו אחרי התיעצתם, את זה מציע לפניהם ביום המחרת, כשהתפקחו, בעל הבית שבו התיעצו. אם הם מסכימים לדבר גם בהיותם פכחים, משתמשים בו, ואם לא, מבטלים את הדבר. גם על אשר התיעצו תחלה בהיותם פכחים, הם דנים עליו שנית בהיותם שכורים.

134. כשנפגשים אחד את השני בדרך, יש להכיר אם הנפגשים שוים, בזה: במקום לברך איש את רעהו, הם מנשקים זה את זה על הפה, ואם נופל ערכו של האחד מהשני במעט, נושקים זה את זה על הלחיים; אבל אם האחד ממוצא נמוך מהשני הרבה, נופל הוא ומשתחוה לפניו²¹⁵. מכבדים הם יותר מכולם את אלה היושבים קרוב להם ביותר, מובן אחרי עצמם, אחרי כן אלה שבמדרגה השניה וכן מכבדים הלאה בהדרגה. פחות מכולם הם מכבדים את אלה היושבים רחוק מהם. כי רואים הם את עצמם כאנשים המצוינים בכל דבר, ולזולתם יש חלק במדות לפי הדרגה האמורה, והיושבים רחוק מהם ביותר, הם גרועים ביותר. אולם בעת ממשלת המדים משלו גם העמים אחד על השני ועל כולם המדים ועל אלו שישבו קרוב ביותר אליהם, ואלה על הגובלים אתם, אלה שוב על הגובלים אתם, ולפי אותה ההדרגה מכבדים גם הפרסים. כי הלך והרחיב העם הזה את שלטונו ואת השגחתו.

135. הפרסים נוחים מאד לקבל מנהגים זרים יתר על כל האנשים. לכן הם לובשים את תלבושת המדים, בחשבם כי היא יפה משהלן ובמלחמה את שריוני המצרים. כאשר הם שומעים על דבר איזה תענוג, הם רודפים אחריו, וכן למדו מן היוונים את משכב זכר. כל אחד נושא לו נשים רבות ונוסף עליהן הם מרבים לקחת פלגשים.

136. אחרי הגבורה נחשב לגבורת האיש, אם הוליד בנים הרבה, ומי שיכול להראות על המספר הכי גדול, לו שולח המלך מדי שנה בשנה מתנות²¹⁶. כי רק הכמות נחשב להם לגבורה. הם מחנכים את בניהם מהשנה החמישית עד העשרים בשלשה דברים בלבד: לרכוב, למשוך בקשת²¹⁷ ולדבר את האמת. טרם מלאו לו חמש שנים אינו רואה את פני אביו, כי אם חי בין הנשים. ואת זה הם עושים ככה, למען לא יגרום צער לאביו אם ימות בעת חנוכו.

137. המנהג הזה מוצא חן בעיני וגם זה, שבעד עון אחד אסור אפילו למלך עצמו להרוג איש וגם אסור לאחד מהפרסים בעד עון אחד להכות עבד מעבדיו מכה אשר לא תֵרפא²¹⁸. רק אחר אשר עיין בדבר ומצא, כי עוונות העבד מרובים ועולים על עבודתו, רק אז יעשה כפי רוחו. הם אומרים כי מעולם לא הרג אצלם איש את אביו או את אמו, ובכל פעם אשר קרה מעשה כזה, נמצא בהכרח אחרי חקירה, כי היו אסופים או מזרים, יען כי מן הנמנע, הם אומרים, שאב אמתי יֵרָצֵחַ בידי בנו הוא²¹⁹.

138. מה שאינם רשאים לעשות, אינם רשאים גם לדבר עליו. הם חושבים את השקר כמגונה ביותר²²⁰, ואחריו לעשות חוב, וזה מטעמים שונים, אמנם ביחוד, יען כי הלוה, אומרים הם, נאלץ גם לשקר. אזרח מהאזרחים, כי יהיה בו צרעת או שאת לבנה, לא יבוא אל תוך העיר או בחברת פרסים אחרים²²¹; הם אומרים, יען כי חטא נגד השמש באיזה דבר, באה עליו זאת. וכל זר אשר דבקה בו המחלה הזאת, הם מגרשים מן הארץ²²², ורבים גם את היונים הלבנות, בהביאם את הטעם הזה. לתוך נהר אינם משתינים ואינם יורקים ואינם רוחצים בו את ידיהם, ואינם נותנים לאחר לעשות כן, כי אם נוהגים כבוד גדול בנהרות²²³.

139. וגם דבר אחר נמצא אצלם, מה שנעלם מהפרסים, אך לא מאתנו: שמותיהם המתאימים לגופם או למעלתם, גומרים כולם בסופה באותה האות, זאת שהדורים מכנים בשם סַן, והיונים סִגְמָה; ואם תשים לבך לזה, תמצא כי כל שמות הפרסים גומרים, לא אחדים מהם כן ואחרים לא, כי אם כולם בשוה²²⁴.

140. כל זה אמנם יודע אני לספר בודאות על־אודותיהם. אולם את הדברים הבאים הם מספרים בסוד ולא בברור בדבר מתיהם, איך גופת איש פרסי אינה נקברת טרם שנסחבה על־ידי צפור או כלב²²⁵. יודע אני ודאי כי המגים עושים זאת, יען כי הם עושים זאת בגלוי. אחרי שצפוה בשעוה מקברים הפרסים את הגופה באדמה. המגים נבדלים הרבה משאר האנשים ומהכהנים אשר במצרים. כי אלה נזהרים מלהמית בעל חי, אם לא שהם מקריבים אותו, אבל המגים ממיתים בידיהם כל דבר, רק כלב ואדם לא, ומחשבים את זה למפעל גדול, שהם ממיתים בשוה נמלים ונחשים ושאר זחלים ועפים. אמנם ישאר המנהג הזה איך שהוא מימים קדמונים, ואני אשוב אל ספורי הקודם.

141. והנה אך לכדו הפרסים את הלודים, שלחו היונים והאַיאולים מלאכים לסרדיס אל כורש, ברצותם להיות נכנעים אליו באותם התנאים כמו שהיו נכנעים אל קרויסוס. הוא שמע מה שהציעו וספר להם משל: "איש מחלל בחליל ראה דגים בים וחלל וחשב כי יצאו אל היבשה. כאשר תקוותו נכזבה לקח רשת ודייג המון דגים ושלה אותם. בראותו אותם מפרכסים אמר אל הדגים: “חדלו לכם לרקוד, אחרי אשר לא חפצתם לעלות ולרקוד כשחללתי אנכי בחלילי”. את המשל הזה ספר כורש ליונים ולאַיאולים. יען כאשר שלח כורש לפני זמן מלאכים אל היונים ובקש מהם כי יפשעו בקרויסוס לא שמעו לו, ועתה, כשכבר נעשו כל המעשים, נכונים הם להשמע לכורש. הוא איפה דבר אליהם את הדברים האלה בקצפו עליהם. והיונים, כאשר שמעו את דבריו כשנמסרו בעריהם, בנו כולם את החומות סביב והתאספו לאספה בְפַּנְיוֹנִיוֹן, זולת המיליטים, כי רק עמם כרת כורש ברית על פי אותם התנאים כמו הלודי. והיונים האחרים החליטו פה אחד לשלוח מלאכים לשפרטה ולבקש עזרה ליונים.

142. היונים האלה, אשר בחלקם גם פיוניון, בנו את עריהם באזור היפה ביותר ובאקלים הטוב ביותר מכל בני האדם, עד כמה שאנו יודעים; כי לא הארצות המשתרעות למעלה ממנה עושות כמו יוֹנִיָה, ולא אלה למטה ממנה, ולא לצד מזרח ולא לצד מערב, מהן סובלות מקור וטחב, ומהן מחורב ובצורת. הם אינם משתמשים בשפה אחת, כי אם בארבעה אופני המבטא. מיליטוס היא העיר הראשונה ביניהן היושבת לצד דרום, ואחריה מִיוּס וּפְרִיאֵנֵי. אלה הן בארץ קָרִיָה ומדברות ביניהן באותה השפה, ואלו בארץ לוּדִיָה: אֶפֶסוֹס, קוֹלוֹפוֹן, לֶבֶּדוֹס, טֶאוֹס, קְלַזוֹמֶנַי, פוקַיאָה. הערים האלה אינן שוות כלל במבטאן לאלה הנזכרות למעלה, אבל ביניהן הן שוות במבטאן. נשארו עוד שלש ערים של היונים, שתים מהן נמצאות באיים סַמוֹס וחִיוֹס, ואחת ביבשה, אֶרִיתְרַי. יושבי חיוס ואריתרי מדברים במבטא אחד, ולסמיים לבדם יש מבטא מיוחד. אלה הם ארבעה אופני מבטא השפה.

143. מהיונים האלה היו אפוא רק המיליטים בטוחים מכל פחד, יען כרתו ברית, גם יושבי האיים בניהם לא היה להם מה לפחד. כי עוד לא היו הפניקים נכנעים תחת הפרסים, והפרסים לא היו יורדי ים. הללו²²⁶ נפרדו משאר היונים²²⁷ לא משום טעם אחר, כי אם מפני שכל עם היונים היה בימים ההם חלש והחלש והבלתי־חשוב בכל השבטים היה השבט היוני. כי מלבד אתונא לא היתה עיר אחרת חשובה, גם היונים האחרים וגם אנשי אתונא ברחו מפני השם ולא חפצו להקרא בשם יונים; גם היום, כפי שנדמה לי, רובם בושים להקרא בשם זה. אולם שתים־עשרה הערים האלה היו מתפארות בשם זה ובנו להן לעצמן מקדש, שקראו אותו בשם פַּניוניון²²⁸, והחליטו, כי לא יתנו חלק בו ליונים אחרים וגם לא בקש איש מהאחרים שיהיה לו חלק מלבד יושבי סמירנה.

144. כמו כן הדורים מהחבל הנקרא כעת “חמש הערים” ואשר לפנים היה נקרא “שש הערים” נזהרים לבלי תת לאחד מהדורים שכניהם להכנס לתוך המקדש הַטְרִאוֹפִּי²²⁹ ואף את אנשיהם הם, אשר מעלו במקדש הרחיקו מקחת חבל. כי במשחק של אפולון הטריאופי הקדישו בזמן קדום חצובות נחושת בעבור המנצחים, ואסור היה לאלה לקחתן שם מתוך המקדש, כי אם להקדישן שם לאֵל. ואיש אחד מהליקַרנָסֹוֹס, אַגַסִּקלֵיס שמו, נצח ויבז לחוק בקחתו את החצובה אל ביתו, ותלה אותה שם על מסמר. בגלל הדבר הזה הבדילו חמש הערים לִינְדוֹס, אִיאַלִיסוֹס, קָמֵירוֹס, קוֹס וקְנִידוֹס את העיר הששית הליקרנסוס מקחת חבל עוד. את העונש הזה הטילו אלה עליהם.

145. ולי נדמה, כי שתים־עשרה ערים בנו להם היונים ולא חפצו להחליפן באחרות מטעם זה, כי בשבתם בפלופונסוס היו מחוזותיהם שנים־עשר²³⁰כמו שגם היום מחוזות הָאַחַיִים אשר גרשו את היונים הם שנים עשר; הראשון הוא פֶּלֵינֵי לצד סִיקִיון. אחריו אַיגֵירָה ואַיגַ’י, אשר בו הנהר קְרָתִּיס²³¹ שאינו פוסק, וממנו השם גם לנהר אשר באיטליה, גם בּוּרָה והֶלִיקֵי אשר שמה נסו היונים כאשר נוצחו מאת האחַיים בקרב, גם אָיגִיון ורִיפֶּס ופַּטְרִיִים וּפָּרִיִים ואולֶנוֹס, אשר בה הנהר הגדול פֵּירוֹס ודִימֵי וטְרִיטַייִם, שהם לבדם מאלה יושבים בפנים הארץ.

146. אלה הם היום שנים־עשר המחוזות של האחיים ובימים ההם היו של היונים. ומטעם זה בנו להם היונים גם כן שתים־עשרה עיר. כי לאמר שהיונים האלה טובים מהיונים האחרים או ממוצא אציל יותר, היא סכלות גדולה; הלא מהאָבַּנְטִים מאֶבבּוֹיה ישנו חלק לא קטן ביותר ולהם אין שום קשר עם יוֹנִיָה, אף לא במה שנוגע לשֵם. גם התערבו עמהם הַמִינִייִם מאוֹרְחוֹמֶנוֹס גם קַדְמֵיִים ודרִיאוֹפִּים ופוֹקִים שנפרדו ומוֹלוֹסִים וּפֶּלַסְגִים מאַרְקָדִיָּה ודוֹרים מאֶפִּידָאברוֹס ועמים רבים אחרים התערבו עמהם. ואלה מהם אשר באו מהפְרִִיטָנֵייון²³² באתונא ורואים עצמם כאצילים ביותר מבין היונים, אלה לא הביאו עמהם נשים להתישבותם, כי אם לקחו נשים קרִיוֹת אחרי הרגם את הוריהן. ולרגלי הרצח הזה קבעו להן לחוק הנשים האלה ונשבעו על זה וגם מסרו לבנותיהן שלא תאכלנה לעולם יחד עם בעליהן ולא תקרא אשה את בעלה בשמו, יען כי רצחו את הוריהן ואת בעליהן ואת בניהן ואחרי כן, למרות עשותם זה, בעלו אותן. המעשה הזה קרה במיליטוס.

147. למלכים הקימו אחדים מהם לִיקִיִים, מזרע גלָאבקוֹס בן היפּוֹלוֹכוֹס, ואחדים מהם קָּאבקוֹנִיִים מפִּילוֹס, מזרע קוֹדרוֹס בן מֶלַנְתּוֹס, ואחדים משני אלה גם יחד. הלא כולם הם יונים, כל אלה שיצאו מאתונא וחוגגים את חג אַפַּטוּרִיָה²³³. חוגגים את החג הזה כולם זולת האפסיים והקולופונים. אלה לבדם מהיונים אינם חוגגים את האפטוריה בתואנה של איזה רצח.

148. הפניוניון הוא חבל קדוש במִיַקלֵי, המשתרע לצד צפון, ונבחר מאת היונים יחדו לפּוֹסֵידוֹן מהֶלִיקֵי. מִיקַלֵי הוא כֵף הרים ביבשת במערב מול סָמוֹס, שמה נאספים היונים מתוך עריהם וחוגגים חג שקוראים אותו בשם פַּנְיוֹנִיָה (ולא²³⁴ רק חגי היונים מבוטאים ככה, כי אם גם שמות כל חגי היוונים גומרים בשוה בסוף אותה אות כמו שמות הפרסים).

149. ואלה הן הערים היוניוֹת ואלה הן האיאוליות: קִימֵי הנקראת גם פְרִיקוניס לָריסָה, נֶאון־טֵיכוס, טֵימנוֹס, קִילָה, נוֹטיוֹן, אַיגִירוֹאֶסָה, פִּיטַנֵי, אַיגֵ’אַי, מִירִינָה, גְרִינֵיאָה. אלה הן אחת־עשרה הערים של האיאולים העתיקות, ואחת סמירנה, נלקחה מהם מאת היונים; כי גם אלה היו שתים־עשרה ביבשת. האיאולים האלה התישבו בארץ טובה מזו של היונים, אולם במזג האויר הטוב אינה שוה.

150. את סמירנה אבדו האיאולים בדרך זו: הם אספו אליהם אנשים מקולופון אשר מרדו והוכו וברחו מארצם. אחרי כן שמרו הבורחים מקולופון את המועד כאשר חגגו אנשי סמירנה חג לדיוניסוס מחוץ לחומה וסגרו את השערים והעיר היתה בידיהם. כאשר יצאו כל האיאולים לעזרתם, כרתו ברית כי האיאולים יעזבו את סמירנה, אם היונים ימסרו להם את מטלטליהם. הם עשו ככה ואחת עשרה הערים חלקו אחר כך ביניהן את יושבי סמירנה ועשו אותם לאזרחים ביניהם.

151. אלה הן הערים האיאוליות אשר ביבשת, מלבד הנמצאות על האידה, יען אלה נבדלות לעצמן. מהערים הנמצאות על־פני האיים, חמש הנן על לסבוס, כי את הששית הנמצאת על לסבוס, אָריסבָּה כבשו המֵתִּימנים²³⁵ להם לעבדים, אף כי היו קרובי בשר. על טנדוס נמצאת עיר אחת ועל־פני האיים הנקראים מאת־האיים²³⁶, גם כן אחת. יושבי לסבוס ויושבי טנדוס וכמו כן מהיונים יושבי האיים לא היה כל פחד נגד עיניהם. והערים האחרות החליטו כולם יחד ללכת אחרי היונים לכל אשר יוליכו אותם.

152. כאשר באו לשפרטה מלאכי היונים והאיאוּלים, כי האיצו בדבר מאד, בחרו באיש מפוקיאָה, שידבר בשם כולם; שמו היה פּיתּרמוס. האיש הזה עטף בגד ארגמן²³⁷ למען ישמעו אנשי שפרטה ויתאספו בהמון, ועמד ונאם נאום ערוך ובקש מהם עזרה. אולם הלקדימונים לא שמעו לדבריו, כי אם החליטו לבלי הביא עזרה ליונים. אלה הלכו להם, אמנם הלקדימונים, אף כי השיבו את פני מלאכי היונים ריקם, בכל זאת שלחו אנשים באניה בעלת חמשים משוטים, כאשר חושב אני, למען חקור בדבר העניינים שבין כורש והיונים. ובבואם לפוקיאָה שלחו לסרדיס את הנכבד מהם, שמו היה לַקרינֵס, כי יודיע לכורש את החלטת הלקדימונים, כי לא ישלח ידו בכל עיר אשר על אדמת יון, כי הם לא יתנו לו לעשות זאת.

153. אחר אשר דבר המלאך את הדברים האלה, שאל כורש, ככה מספרים, את היוונים אשר היו עמו, אנשי לקדימוניה מה הם וכמה מספרם, כי ידברו עמו דברים כאלה? בשמעו דבריהם אמר אל המלאך משפרטה: “מעולם לא פחדתי פחד מפני אנשים, שיש להם בתוך עירם מקום מיוחד אשר יתאספו שמה לרמות איש את רעהו בשבועות; אִתם, אם רק אשאר בחיים, יהיה לדבר לא על צרות היונים, כי אם על שלהם”.

את הדברים האלה הטיח כורש כלפי כל היוונים, אשר מתקנים שוָקים לעסוק בהם במקח וממכר, כי הפרסים עצמם אינם למודים לעשות מסחר בשוק, ובכלל אין שוק אצלם. אחר המקרה הזה מסר כורש את העיר סרדיס בידי טָבָּלוֹס²³⁸, איש פרסי, ואת זהב קרויסוס ויתר הלודים בידי פַּקטיאֵס, איש לודי, שיביא אותו אחריו, והוא הלך לאַגבטנה והוליך עמו את קרויסוס. את היונים לא החשיב כלל לעת עתה, כי עקבו אותו בבל²³⁹ והעם הבַקטרי²⁴⁰ והסָקים²⁴¹והמצרים. לקראת אלה היה בדעתו לצאת בעצמו, אולם לקראת היונים לשלוח מצביא אחר.

154. ואחרי אשר נסע כורש מסרדיס, עורר פַּקטיאס את הלודים למרוד בטבלוס וכורש, וירד אל חוף הים, ויען כי היה בידו כל הזהב מסרדיס שכר חיל עזר ופתה גם את יושבי החוף לצאת יחד עמו למלחמה. אחרי כן עלה על סרדיס ושם מצור על טבלוס, אשר היה סגור במצודה.

155. כשמוע כורש בדרך את הנעשה, אמר לקרויסוס כדברים האלה: “מה יהיה סוף המעשים האלה בשבילי? הלודים לא יחדלו כפי הנראה לגרום קושיים לי ולעצמם. אני חושב כי הדבר היותר טוב יהיה למכרם לעבדים. דומה אני כעת במה שעשיתי לאיש אשר המית את האב וחמל על ילדיו. כך גם אני: לקחתיך, אשר היית ללודים יותר מאב, ומוליכך עמי, וללודים עצמם מסרתי את העיר, ואחרי כן אני מתפלא, כי מתרוממים הם נגדי”. הוא אמנם דבר את אשר בלבו, אבל קרויסוס, אשר ירא פן יהרוס את סרדיס, ענהו: “המלך, נכונים דבריך, בכל זאת אל נא באפך הגדול ואל תהרוס את העיר העתיקה, שאינה אשמה לא באשר קרה לפני זה ולא באשר יקרה עתה. כי את המעשים שנעשו קודם לכן אני עשיתים ואני התחיבתי בראשי, ואשר למעשיהם של היום, הלא פקטיאס הוא החוטא, אשר בידו מסרת את סרדיס. על האיש הזה להענש. אבל ללודים תסלח ועליהם תצווה את הדבר הזה למען לא יפשעו שנית ולא תפחד מפניהם: שלח ואֱסֹר עליהם כי יהיה להם נשק מלחמה וצוה כי ילבשו כתנות תחת מעיליהם וינעלו נעלים גבוהות, וצוה כי ילַמדו את בניהם לנגן בכנור וזמרה ומסחר, ועד מהרה, המלך, תראֵם כי יהיו לנשים תחת אנשים, עד כי לא יהיה פחד נגד עיניך כי יפשעו בך”.

156. את העצה הזאת יעץ לו קרויסוס, במצאו, כי מצב כזה טוב ומתאים ללודים מלהכבש לעבדים ולהמכר, וגם בהבינו בלבו, כי אם לא יתן טעם נכון לדבריו לא יניע את לבב כורש לשנות את דעתו, גם ירא פן ימרדו הלודים שנית בזמן מן הזמנים בפרסים, אם יצאו בשלום הפעם, ויִשָמדו. כורש שמח על העצה וחמתו שככה ואמר כי ישמע לעצתו. הוא קרא אליו את מַזַרֶס, איש מדי, ויפקידהו להודיע ללודים את הצעתו של קרויסוס וגם לכבוש לעבדים כל אלה האחרים שיצאו יחד עם הלודים להלחם בסרדיס, ואת פקטיאס עצמו להביא לפניו בכל אופן חי.

157. ואחרי אשר פקד את הדברים האלה בעודו בדרך, הלך אל מושבות הפרסים. ופקטיאס, כשמעו כי הצבא אשר יצא נגדו הולך וקרב, נפל לבו עליו וברח לקִימֵי. מָזַרֶס המדי עלה על סרדיס עם חלק מצבא כורש, עד כמה שהיה גדול, וכאשר לא מצא עוד את פקטיאס ואת אנשיו בסרדיס, הכריח תחלה את הלודים למלא אחר מצות כורש. לרגלי פקודתו שנו הלודים את כל דרכי חייהם. אחרי־כן שלח מזרס מלאכים לקימי וצוה להסגיר בידו את פקטיאס. אבל אנשי קימי גמרו ביניהם לשאול בתחלה את פי האל אשר בְבְרַנְחִידַי. כי שם היה מזמן קדום אורקולום, אשר היו דורשים אליו כל היונים והאיאולים. המקום הזה הוא בארץ המיליטים מהנמל פָּנוֹרְמוס ומעלה.

158. והנה שלחו אנשי קימי מלאכים אל הברנחידים לשאול על פקטיאס זה, מה יעשו עמו למען יפיקו רצון מאת האלים. לשואלים את הדבר הזה נִתן האורקולום, להסגיר את פקטיאס בידי הפרסים. כאשר שמעו אנשי קימי את התשובה הזאת, היה בדעתם להסגירו. וכאשר היה ההמון נכון לעשות זאת, מנע את אנשי קימי אַרִיסְטוֹדִיקוֹס בן הֵירקלֵידֶס, איש נכבד מהאזרחים, מעשות את הדבר הזה, כי לא האמין באורקולום וחשב שהמלאכים לא אמרו את האמת. עד אשר בפעם השניה הלכו מלאכים לדרוש באל על־אודות פקטיאס וביניהם היה גם אריסטודיקוס.

159. בבואם אל ברנחידי, שאל באל בשם כולם אריסטודיקוס, בדברו את הדברים האלה: “אדוני, בא אלינו איש מבקש חסות, פקטיאס הלודי, להציל את נפשו ממות בידי הפרסים. הם דורשים אותו ומצוים לאנשי קימי להסגירו. ואנחנו, אף כי יראים אנחנו את עוז הפרסים, לא נועזנו להסגיר את המבקש חסות טרם שיבורר לנו בדרך מפורש מה עלינו לעשות”. את הדברים האלה דבר. והאל ענהו שנית כאורקולום הראשון וצוהו להסגיר את פקטיאס בידי הפרסים. לדברים אלה עשה אריסטודיקוס בכונה את המעשה הזה. הוא הלך סביב המקדש ולקח את האנקורים ויתר מני הציפרים, כמה שקננו במקדש. עודנו עושה זאת, ככה מספרים, יצא קול מהקודש אל אריסטודיקוס, ואמר את הדברים האלה: “הבליעל באנשים, איך נועזת לעשות דברים אלה? את החוסים בי אתה גוזל מתוך מקדשי?” אריסטודיקוס לא נבהל מפני הדברים האלה ואמר: “אדוני, ככה תעזור אתה למבקשי חסות בך, ולאנשי קימי אתה מצוה להסגיר את המבקש חסות בהם?” על זה השיב האל את הדברים האלה: "אמנם כן, אני מצוה, למען תאבדו יותר מהר בחטאכם, ולא תבואו עוד לדרוש באל על־אודות מבקשי חסות בכם.

160. כאשר שמעו את התשובה הזאת אנשי קימי, לא חפצו להסגירו להוָתָם ולא חפצו כי ישאר אצלם ויבואו במצור, וישלחוהו לְמִיטִלֵינֵי. וכאשר שלח מזרס הודעה אל אנשי מיטיליני להסגיר את פקטיאס, הסכימו לדבר בעד איזה סכום; אינני יכול לאמר את הדבר בדיוק, כי לא נגמר העניין: כי כאשר נודע לאנשי קימי מה בלב אנשי מיטיליני לעשות, שלחו אניה ללסבוס והביאו את פקטיאס לחיוס. אולם פה הוציאוהו אנשי חיוס מתוך מקדש אתֵּינֵי פוֹלִיוֹכוס²⁴² והסגירוהו. אנשי חיוס הסגירוהו בשכר אָטַרְנֶאבס; ושטחה של אטרנאבס הוא מחוז שלמִיסִיָה מול לֶסבּוס. והנה על פקטיאס, אחרי שנמסר לידם, שמו הפרסים משמר, בחפצם להביאהו לפני כורש. זמן לא מעט עבר, אשר איש מאנשי חיוס לא פזר גרעיני שעורים²⁴³ לפני אחד האלים מאטרנאבס זו ולא אפה עוגות מהפֵרות אשר משם, בכלל מנעו²⁴⁴ מכל קרבן כל דבר שבא מיבול הארץ ההיא.

161. אנשי חיוס הסגירו אפוא את פקטיאס. אחרי־כן יצא מזרס נגד כל אלה אשר לקחו חלק במצור על טבלוס. בראשונה כבש לעבדים את יושבי פְרִיאֵנֵי, אחרי־כן פשט על עמק המַיאַנְדרוֹס ונתן אותו לצבאו למשסה, וכמו כן את ארץ מַגְנֶסִיָה. מיד אחרי המעשים האלה חלה ומת.

162. אחרי מותו בא הרפגוס כשר־צבא במקומו, גם הוא איש מדי מלדה. הוא הוא אשר מלך הלודים אסטיאגיס האריחו ארוחה המתנגדת לחוקי אלהים ואדם²⁴⁵, והוא אשר עזר לכורש לעלות למלוכה. האיש הזה נתמנה בעת ההיא על ידי כורש למצביא, ובבואו לארץ יוניה לכד את הערים על ידי סוללות. כי כאשר שם מצור על הערים, שפך סוללות מסביב לחומות והרעיש אותן. הראשונה ביוניה היתה פוקיאה, אשר השתער עליה.

163. הפוקים האלה היו הראשונים בין היוונים אשר נסעו נסיעות רחוקות בים, והמה אשר מצאו את הים הָאַדְרִיאַטִי²⁴⁶ ואת הַטִירסֵינֵי²⁴⁷ ואת אִיבֶּרִיאָה²⁴⁸ ואת טַרְטֵיסוֹס²⁴⁹. הם לא נסעו באניות עגולות, כי אם באניות בנות חמשים משוטים; בבואם לטרטיסוס התחבבו על מלך טרטיסוס, אשר שמו היה אַרְגַתוֹנִיוֹס. הוא משל בטרטיסוס שמונים שנה וכל שנות חייו היו מאה ועשרים. על האיש הזה התחבבו כל כך הפוקים, עד כי בתחלה דרש מהם לעזוב את יוֹנִיה ולהתישב בארצו באשר יחפצו, אחרי כן, כשלא נפתו הפוקים לדבר זה, נתן להם כסף לבנות חומה מסביב לעירם, כי שמע שהמדי²⁵⁰ מרחיב את ממשלתו בגבולם. הוא נתן להם ביד רחבה, כי הקף החומה אינו ריסים מעטים וכולה היא אבנים גדולות ומחוברות היטב.

164. חומת הפוקים נבנתה אפוא בדרך ההיא. והרפגוס אחרי הסיעו את צבאו לשם, התחיל לצור עליהם. הוא הודיע להם, כי די בשבילו, אם יהרסו הפוקים רק צריח אחד של החומה ויקדישו רק בית אחד²⁵¹. אולם הפוקים, אשר נפשם קצה בעבדות, השיבו כי הם רוצים להתיעץ בדבר יום אחד ואחרי־כן יתנו לו מענה. אך בעת אשר יועדו להועץ, דרשו כי יוליך הוא את הצבא מעל החומה. הרפגוס השיב, כי אמנם מבין הוא היטב מה בדעתם לעשות, בכל זאת יתן להם את היכולת להועץ. ובו בזמן אשר העתיק הרפגוס את חילו מעל החומה הורידו הפוקים את האניות בנות חמשים משוטים אל הים, הביאו אל תוכן את טפם ואת נשיהם ואת כל כליהם, גם את הפסלים מתוך המקדשים ואת כל המתנות, רק לא אשר בנחושת, או באבן או מצויר, את הכל הביאו אל תוכן וגם הם ירדו אל תוכן והפליגו דרך חיוס. ואת פוקיאה העזובה מאנשים כבשו הפרסים.

165. וכאשר לא חפצו אנשי חיוס למכור לפוקים את האיים הנקראים אוינוּסים²⁵², כי יראו פן תוָסד עיר מסחר והאי שלהם יֵחסם על ידי זה, לכן הפליגו הפוקים לקירנוס²⁵³. כי בקירנוס יסדו עיר לפני עשרים שנה, על פי דברי אורקולום, ושמה אַלליאה. בימים ההם היה ארגנתוניוס כבר מת. בהפליגם לקירנוס שבו תחלה לפוקיאה והרגו את משמר הפרסים, אשר שם הרפגוס לשמור על העיר. אחרי עשותם זאת נשבעו וקללו בקללה נמרצת את האיש שישאר מן המחנה פה. אחרי־כן הטביעו בים מטיל ברזל ונשבעו, כי לא ישובו לפוקיאה עד כי ישוב להראות המטיל הזה. אולם ברגע הפליגם משם לקירנוס, תקפו יותר מחצי העיר געגועים וצער לעירם ולמושבות ארצם ועברו על השבועה והפליגו בחזרה לפוקיאה, החלק השני שמר את השבועה והפליג מאיי האוינוסים ועשה את דרכו הלאה.

166. וכאשר באו לקירנוס ישבו יחד עם אלה אשר באו לפניהם כחמש שנים והקימו להם מקדשים. ויען כי פשטו על כל שכניהם לשלל שלל, התחברו ויצאו למלחמה נגד הטירסינים²⁵⁴ והקרחידונים²⁵⁵, כל עם בששים אניות. גם הפוקים הושיבו גם את אנשיהם באניותיהם, ששים במספר, ויצאו נגדם אל הים הנקרא הסרדוני²⁵⁶, ובהתנגחם בקרב־ים נחלו הפוקים נצחון קדמֵאי²⁵⁷, כי ארבעים אניות אבדו להם, ובעשרים הנשארות אי־אפשר היה להשתמש בהן, כי החרטומים נשברו. לכן הפליגו לאלליאה, לקחו את טפם ואת נשיהם ואת כל רכושם, כמה שהאניות יכלו שאת ועזבו את קירנוס והפליגו לריגיון²⁵⁸.

167. את האנשים אשר היו בתוך האניות הנהרסות הקרחידונים והתירסינים …….²⁵⁹ תפסו הרבה יותר מהם, והוציאו אותם ורגמום באבנים. אחר המעשה הזה כל מי מהאָגִילַיִים²⁶⁰ שעבר במקום, אשר שם היו מוטלים הפוקים הנרגמים, אבריו נפרקו, הוממו או נשתתקו, הן צאן, הן בקר, הן בני אדם. לכן שלחו האגיליים לדלפוי, כי אמרו להשיג כפרה על עונם. הפיתיה צותה עליהם לעשות מה שהאגיליים עושים עד עצם היום הזה. הם מקריבים לזכרון המתים הרבה קרבנות ועורכים התחרות גימנסטית ובמרכבות. אלה מהפוקים מתו אפוא בדרך זו, ואלה מהם שברחו לריגיון עזבוה ויסדו להם בארץ אוינוטריה²⁶¹ את העיר הנקראת היום הִיאֶלֵי. הם יסדוּה, יען שמעו מאיש מִפוֹסֵידוֹנִיָה²⁶², כי זה אשר נבאה להם הפיתיה ליסד את קירנוס, כונה אל ההירוס²⁶³ ולא אל האי. כל זה אפוא אשר לפוקיאה בארץ יוניה.

168. כמוהם עשו גם יושבי טֵיוס. כי אחרי אשר לכד הרפגוס את החומה, בשפכו סוללה, ירדו כולם לתוך אניותיהם והפליגו לתְרָקִיָה ושם יסדו את העיר אַבְּדֵירָה. אמנם עוד לפני בואם יסד אותה טִימֵיסִיוס מקְלַזומֶנֵי, אך לא התנחל בה, כי התרקים גרשוהו מתוכה ועתה מעריצים אותו אנשי טיוס אשר באבדירה כהירוס.

169. אלה לבדם מהיונים לא חפצו לשאת את העבדות ועזבו את ארצם; היונים האחרים, מלבד המיליטים, התנגחו עם הרפגוס בקרב, כמו אלה שעזבו את הארץ, והיו אנשים אמיצים בהלחם כל אחד על ארצו. הם נוצחו ונכבשו אבל נשארו בארצותיהם ושלמו מה שהושם עליהם. רק אנשי מיליטוס, כמו שסיפרתי גם למעלה, נשבעו לכורש וישבו במנוחה. ככה נשתעבדה יוניה בפעם השניה. ואחרי אשר הכריע הרפגוס את היונים אשר ביבשת, יראו את היונים אשר באיים, כי לא יגיע אֵליהם גם כן כזאת ונשתעבדו תחת יד כורש.

170. אף כי מצב היונים היה רע, בכל זאת התאספו בפיוניון, וכאשר שמעתי, יעץ בּיאַס²⁶⁴ איש פּרִיאֵנֵי ליונים עצה טובה מאד, ולו שמעו בעצתו, היו יכולים להיות המאושרים בין היוונים. הוא יעץ להם, כי כולם כאחד יקומו ויעזבו את יוניה ויסעו לסרדו²⁶⁵ ואחרי־כן יושיבו מדינה אחת לכל היונים, וכה יֵצאו מעבדות ויחיו חיים מאושרים, בשבתם על האי הכי־גדול ובמשלם באחרים. אם ישארו ביוניה אמר, אינו רואה את הדרך אשר בה יצאו עוד לחרות. זאת היא העצה היעוצה מאת ביאס מפריאני ליונים אחרי שנכבשו, אבל עוד בטרם נכבשו היונים יעץ להם עצה טובה גם תַּלס²⁶⁶ממיליטוס אשר היה מזרע הפיניקים, כי היונים יושיבו מועצה אחת והיא תהיה בטיוס, כי טיוס באמצע יוניה, ושאר הערים תתנהלנה בכל־זאת לפי חוקיהן, כאילו היו דֵימים²⁶⁷. אלה אפוא הציעו לפניהם את ההצעות הללו.

171. אחרי כבוש יוניה יצא הרפגוס למלחמה על הקָרִים, הקָאבנִיים והליקים²⁶⁸ והוליך אתו גם יונים ואיאולים. מאלה עברו רק הקרים מהאיים אל היבשת. כי בזמן קדום היו נכנעים למינוס²⁶⁹וישבו באיים ונקראו בשם לֶלֶגִים, מבלי לשלם כל מס, עד כמה שגם אני יכולתי לחדור לשנים קדמוניות ולהודע מפי השמועה, אולם נתנו אנשים לאניות מדי פעם בפעם אשר דרש זאת מינוס. ויען כי מינוס כבש ארצות רבות והצליח במלחמה, היה עם הקרי הנכבד ביותר בין כל העמים אשר במים ההם. גם מיחסים להם שלש המצאות אשר היוונים השתמשו בהן: כי לשים רעמות על הכובעים, הקרים הם שהמציאו זאת, גם לסמן סימונים על השלטים, והם היו הראשונים שעשו ידות לשלטים, כי עד העת ההיא נשאו אלה שהיו רגילים להשתמש בשלטים את השלטים בלי ידות כי אם הטו אותם ברצועות עור הנתונות מסביב לצואר ועל הכתף השמאלית, אולם זמן רב אחרי־כן גרשו הדורים והיונים את הקרים מתוך האיים ובאו באופן כזה אל היבשת. לדברי הכרתים קרה כן לקרים, אולם הקרים אינם מסכימים לדבריהם, כי אם חושבים שהם בני היבשת וכי השם שבו הם נקראים היום זה שמם מאז, הם מראים גם על מקדש עתיק של זוס הקרי בארץ המִילֶסִים, אשר בו חלק גם למיסים וללודים בהיותם אחי הקרים. יען כי לפי דבריהם היו לוּדוֹס ומיסוס אחי קַר²⁷⁰. לאלה חלק בו, אולם לבני עם אחר, אף כי מדברים הם בשפה זו, כמו הקרים, להם אין חלק²⁷¹.

172. אולם הקאבניים הם בני הארץ, כאשר נראה לי, אף כי לפי דבריהם מוצאם מִכְרֵתִים. הם התקרבו במבטאם לעם הקרי, או הקרים לעם הקאבניים, כי את זה לא אוכל להכריע בדיוק. אמנם מנהגיהם שונים מאד מאלה של שאר בני־אדם ושל הקרים. כי טוב בעיניהם להתאסף בהמון למשתאות, לפי הגיל והידידות, אנשים נשים וטף. הם הקימו מקדשים לאלים זרים, ואחרי כן, כאשר לא מצאו חן בעיניהם, כי מצאו לטוב לעבוד רק לאלים שבאו להם מאבותיהם, תפשו כל צעירי הקבאניים את נשקם, הכו בחניתותיהם באויר, ברדפם על גבול הקְלִינְדִים, ואמרו כי מגרשים הם את האלים הזרים²⁷². אלה הם מנהגיהם.

173. הליקיים יצאו מכרתים עוד בזמן קדום, כי בכרתים ישבו לפנים ברברים. אולם כאשר רבו בדבר המלוכה על כרתים בני אֶברופה²⁷³, סַרְפֵּידוֹן ומינוס, גבר בריב הזה מינוס וגרש את סרפידון ואת סיעתו. המגורשים האלה באו לאסיה, ארצה מיליאַס. הארץ אשר יושבים בה הליקים היום נקראה לפנים מיליאַס והמיליים היו נקראים אז סוֹלימים. כל עוד משל עליהם סרפּידון היו נקראים בשם אשר הביאו אתם וגם היום נקראים הליקיים מאת שכניהם טֶרְמילים. אולם כאשר בא מאתונא ליקוס בן פַּנדִיוֹן, מגורש גם הוא מאת אחיו אַיגֶאוֹס. אל הטרמילים, אל סרפידון, קבלו במשך הזמן את הכנוי ליקיים על שם ליקוס. אחדים ממנהגיהם הם כמו אלה של הכרתים, ואחדים כמו אלה של הקרים. רק המנהג הזה מיוחד להם ואינם דומים בזה לשאר בני־אדם: הם קוראים עצמם אחרי אמותיהם ולא אחרי אבותיהם. לכן כאשר ישאל איש את רעהו, מי הוא, יתיחס אחרי אמו וימנה את השמות של אם אמו וכאשר אשה אזרחית נשאת לעבד, נחשבים הילדים למיוחסים, אבל אם אזרח, והיה החשוב ביניהם, לוקח לו אשה זרה או פילגש, הילדים הם פסולים²⁷⁴.

174. הקרים נכבשו מאת הרפגוס מבלי שהראו מעשה מפואר; לא הקרים עצמם ולא היוונים, עד כמה שהם יושבים בארץ ההיא, הראו דבר מה. כי יושבים בארץ הזאת גם אחרים וגם קְנִידים, מיושבים בידי הלקדימוניים, וארצם משתרעת לצד הים ונקראת טְרִיוֹפִּיוֹן. חבל הקנידים מתחיל ליד חצי־האי הַבִּיבַּסִי ומלבד חלק קטן ממנו שוטף הים סביבו. כי לצד צפון מגביל אותו המפרץ הקֶרַמֵיקִי, ולצד דרום הים על־יד סימֵי ורודוס. בחבל הצר הזה, אשר רחבו רק כחמשה ריסים, חפרו הקנידים תעלה באמרם לעשות את ארצם לאי, בעת אשר הרפגוס הלך וכבש את יוניה. מה שמעבר לזה ולפנים להם הוא, כי במקום אשר תפסק ארץ הקנידים, על יד היבשה, שם המצר אשר אמרו לחפור בו. וכאשר היו ידי הקנידים מלאות עבודה ראו העובדים, והנה הם פצועים בכל גופם, ביחוד בעיניהם, על ידי הסלעים המתפוצצים יותר מהרגיל ומאשר ברצון האל. לכן שלחו מלאכים לדלפוי לדרוש באל, מה הדבר הנצב להם מנגד. והפיתיה ענתה להם, כאשר הקנידים עצמם מספרים, את הדברים האלה במשקל הטְרִימֶטרוֹן:

את המצר אל תבצרו ואל תחפרו,

זוס לו היה ברצונו, לאי שָמָהוּ.

כאשר שמעו הקנידים את האורקולום הזה מפי הפיתיה, עמדו מלחפור ומסרו עצמם בלי מלחמה בידי הרפגוס, אשר בא עם צבאו.

175. והפֵּידָסִים ישבו מעל להַלִיקַרְנַסוֹס בפנים הארץ. מדי פעם בפעם אשר אסון מתרחש לבוא עליהם ועל שכניהם, צומח זקן גדול לכהנת אתיני. שלש פעמים קרה כדבר הזה אצלם. אלה לבדם מיושבי קַרִיָה עמדו על נפשם נגד הרפגוס זמן מה והסבו לו עמל רב, בבנותם חומה מסביב להר, שמו לידֵי. אבל במשך הזמן נכבשו גם הפידסים.

176. והליקיים, כאשר הסיע הרפגוס את צבאו אל תוך המישור הַכְּסַנְתִּי יצאו לקראתו והראו גבורות, אף כי נלחמו מעטים נגד רבים. וכאשר נוצחו ונהדפו לתוך העיר, הביאו אל המבצר את נשיהם ואת בניהם, את רכושם ואת עבדיהם, אחרי־כן הציתו בו את האש, והמבצר הזה עלה כולו באש. אחרי עשותם זאת ונשבעו שבועות נוראות, התפרצו לעלות על הפרסים ומתו כל הכסנתיים בהלחמם. מהליקיים של היום, האומרים כי הם כסנתיים, הרוב, מלבד שמונים משפחות, בא מן החוץ. ושמונים המשפחות האלה היו אז במקרה מחוץ לעיר וכה נשארו בחיים. את כסנתוס כבש הרפגום בדרך זו, ובדומה לזה גם את העיר קאבנוס, כי הקאבניים חקו ברב הדברים את דרכי הליקיים.

177. כה כבש הרפגוס את אסיה התחתונה²⁷⁵ בעת אשר כורש עצמו כבש את אסיה העליונה²⁷⁶, בהכניעו כל עם ועם ולא עבר על אף אחד. על רובם מאלה אעבור ורק אלה שהסבו לו עמל גדול מאד וראויים ביותר להזכר, את אלה אזכיר.

178. אחרי אשר הכניע כורש את כל העמים ביבשת, יצא נגד האשורים²⁷⁷. אמנם בארץ אשור ערים גדולות ורבות, אולם המפורסמת והבצורה ביניהן, אשר בה היה אחר חורבן נינוה²⁷⁸ גם מושב המלך, היתה בבל²⁷⁹. זאת היא תכונת העיר הזאת: היא יושבת במישור גדול ובכל צד ארכה מאה ועשרים ריס, והיא מרובעה. אם כן הקף העיר ארבע מאות ושמונים ריס בסך הכל²⁸⁰. זה אשר לגודל העיר בבל: אין עיר אחרת אשר אנחנו יודעים, שהיתה מקושטת כמוה. בראשונה סביב לה תעלה עמוקה ורחבה, מלאה מים, אחרי כן החומה, אשר רחבה חמשים אמה, באמת המלך, וקומתה מאתים אמה. אמת המלך גדולה בשלש אצבעות מאמה פשוטה²⁸¹.

179. עלי להוסיף ולספר עוד, למה שמש העפר אשר הוציאו מתוך התעלה ואיך נבנתה החומה. יחד עם חפירת התעלה ליבנו לבנים מהעפר אשר הוּצא מתוך החפירה, ואחרי אשר לבנו די לבנים שרפו אותן במלבנים. אחרי־כן לקחו בקמום חומר חֵמר²⁸² רותח ואחרי כל שלושים שכבות של לבנים הכניסו מקלעת של קנים. כן בנו בהתחלה את קירות התעלה ואחרי־כן בדרך זו גם את החומה עצמה. למעלה על החומה לאורך השפות בנו בתים בני דיוטה אחת, בית מול בית. את המקום הפנוי בין הבתים השאירו לדרך מסביב העיר במרכבת רתומה לארבעה סוסים²⁸³. שערים נמצאים בכל החומה מסביב, מאה, כולם נחשת, וכמוהם גם המזוזות והמשקופים²⁸⁴. יש עיר אחרת רחוקה מבבל דרך שמונה ימים ושמה אִיס. שם נהר לא גדול ושמו גם הוא איס. מוליך הנהר את מימיו אל תוך הפרת. הנהר הזה איס מוליך ביחד עם מימיו גושי חמר רבים ומשם הובא החמר לבבל לבנות את החומה²⁸⁵.

180. ככה נבנתה אפוא חומת בבל, והעיר עצמה מחולקת לשתי שכונות²⁸⁶, כי דרכה חוצה נהר ושמו פרת. זורם הוא מארמניה, והוא גדול ועמוק ושוטף²⁸⁷. הוא שופך את מימיו אל תוך הים האדום²⁸⁸. החומה נמשכת בשני חלקיה עם פנותיה עד הנהר וממנו נמשך בשני עברי הנהר סוללה עשויה לבנים שרופות באש לאורך הנהר. העיר עצמה מלאה בתים בני שלש וארבע דיוטות ונחצה מרחובות ישרים, גם מאחרים גם מאלה העוברים ברוחב אל הנהר. בסוף כל רחוב היה שער קטן בסוללה אשר על יש הנהר, וכפי מספר החוצות היה מספר השערים הקטנים; גם אלה היו נחושת וגם הם הובילו אל אותו הנהר.

181. החומה הזאת היא כמו שריון. בפנים מקפת חומה שניה, אשר אינה נופלת הרבה מהראשונה, היא רק יותר צרה. בתוך כל חלק משני חלקי העיר נמצא באחד בירת המלך, מוקפת חומה גדולה ובצורה, ובשני מקדש זוס־בֵּל²⁸⁹עם שערי נחושת, והוא היה קים עוד בימי, רבוע היה, שני ריסים בכל צד²⁹⁰. באמצע המקדש נבנה מגדל מקשה²⁹¹, ארכו ורחבו ריס. ועל המגדל הזה מתרומם מגדל אחר, ועל השני עוד אחד, עד שמונה מגדלים. עולים עליהם במעלה הנמצאת מחוץ והעשויה מסביב לכל המגדלים האלה. באמצע המעלה נמצא מקום מנוחה עם מושבות לישיבה, אשר עליהם יושבים העולים לנוח. במגדל העליון נמצא מקדש גדול. במקדש הזה עומדת מטה גדולה מוצעת יפה, ועל ידה שלחן זהב. פסל האל לא הוקם שם ובלילה אין איש לן שם ורק אשה אחת לבדה מנשי הארץ, אשר בה בחר האל מבין כולן, כדברי הכלדים²⁹², אשר הם כהנים לאל זה.

182. הם אומרים גם כן, אשר לא אאמין, כי האל עצמו בא אל המקדש ונח במטה, כדבר אשר בנוא־אמון במצרים, לפי דברי המצרים. כי גם שם ישנה אשה במקדש זוס בנוא־אמון, ואומרים כי אלה השתים אינן מזדוגות עם שום איש. כמו כן הדבר בְפַּטַרָא אשר בלִיקִיָה עם קוסמת האל בעת היותו שם. כי לא בכל עת נמצא שם אורקולום, ובעת היותו שם, היא נסגרת בלילות יחד עמו בתוך המקדש ²⁹³.

183. במקדש בבל למטה גם היכל אחר, ובו צלם גדול של זוס, כשהוא יושב וכולו זהב ולפניו שלחן גדול כולו זהב, וגם ההדום והכסא זהב²⁹⁴. ולדברי הכלדים נעשו אלה משמונה מאות ככר זהב. מחוץ להיכל עומד מזבח זהב. יש גם מזבח גדול אחר, אשר עליו נזבחים בני צאן מגודלים. כי על מזבח הזהב אסור להקריב כי אם יונקי חלב לבד. אולם על המזבח הגדול גם מקטירים הכלדים בעת יחוגו את חג האל הזה, אלף ככר לבונה מדי שנה בשנה. בהיכל הזה היה עוד העת ההיא²⁹⁵ גם פסל בן שתים־עשרה אמה זהב טהור. אני אמנם לא ראיתיו, אני מספר רק אשר ספרו הכלדים. בפסל הזה שם דריוש בן היסטספס את עיניו, אבל לא העיז לקחתו, אולם כְּסֶרְכְּסֵס בן דריוש לקח אותו והרג את הכהן אשר אסר עליו להזיז את הפסל ממקומו²⁹⁶. ההיכל הזה היה כה מפואר. יש בו גם מתנות רבות פרטיות²⁹⁷.

184. בבבל הזאת משלו גם מלכים אחרים רבים, אשר אזכירם בתוך ספורי האשורים²⁹⁸, והם הם אשר בנו את החומות ואת המקדשים; וביניהם היו גם שתי נשים, האחת אשר משלה בתחלה וחיה חמשה דורות לפני השניה, שמה היה סֶמִירָמיס²⁹⁹. היא בנתה סכרים במישור הראויים להראות, כי לפני זה היה הנהר מציף את כל המישור.

185. זו אשר היתה מלכה אחריה שמה היה ניטוקריס³⁰⁰, והיתה חכמה מזו שמשלה לפניה, ראשית בזה שהשאירה בנינים לזכרון, אשר עוד אדבר על אודותם, ושנית, כאשר ראתה כי ממשלת המדים הולכת וגדלה ואינה שוקטת וערים אחרות נכבשות על ידיהם, וביניהן גם נינוה, דאגה מאד להגנה, ככל אשר יכלה. ראשית הסבה, כי הפרת אשר זרם עד עתה ישר ועבר באמצע העיר, נעקם על־ידי תעלות אשר חפרה מלמעלה, עד כי הוא עובר בזרמו שלש פעמים על יד אחד מהכפרים אשר בארץ אשור. שם הכפר הזה, אשר אליו מגיע הפרת הוא אַרדֶריקָה. עוד היום אלה הבאים מהים הזה לבבל, בנסעם על הנהר פרת, עוברים שלש פעמים על יד הכפר הזה ובשלשה ימים. זה היה מפעלה³⁰¹. היא בנתה גם סכר על שני גדות הנהר, עשוי הוא להתפלא עליו אשר למדת גדלו וגבהו. הרבה למעלה מבבל חפרה אפיק לאגם, בחפרה במרחק קטן מהנהר כה עמוק עד שמצאה מים, וברוחב עשתה את הקפו מאה ועשרים ריס. בעפר אשר הוציאו מהחפירה שפכו סוללה על גדות הנהר. אחרי אשר נגמרה החפירה הביאה אבנים ובנתה חומה מסביבו. את שני אלה עשתה, את הנהר עקום ואת כל החפירה לאגם, למען יזרום הנהר יותר לאט בעברו דרך העקמומיות הרבות, והנסיעות לבבל לא תהיינה ישרות ואחרי הנסיעות לעשות את הסבוב הגדול מסביב לאגם. ועשתה כל אלה בצד הארץ אשר שם היו המבואות והדרך הכי קרובה מארץ המדים, למען לא יבואו המדים אל הארץ במשא ומתן וילמדו את תנאיה.

186. את הבנינים האלה אפוא בנתה מסביב מתוך העומק, ומהם עשתה נוסף לאלה את הדבר הזה: בהיות העיר נחלקת לשני חלקים לרגלי הנהר העובר בתוך, כאשר רצה איש לעבור מחלק אחד אל השני, בימי המלכים הקודמים, היה נאלץ לעבור בספינה. וזה היה, כפי שאני חושב, לטורח. וגם לזה דאגה היא, אחרי אשר חפרה את האפיק לאגם, השאירה למזכרת אחריה מאותו המפעל עוד דבר. היא חצבה אבנים ארוכות מאד, וכאשר היו האבנים מוכנות והשטח חפור, הטתה את כל זרם מי הנהר אל תוך השטח החפור ובעת אשר זה נתמלא, בנתה, כאשר האפיק הקודם נחרב, על גדות הנהר בצד העיר והמדרגות המובילות מהשערים הקטנים אל הנהר חומת לבנים שרופות, כדרך אשר בנתה חומת העיר, ובטבור העיר בערך גשרה גשר מאבנים אשר חצבה וחברה אותן בברזל ועופרת. וכאשר האיר היום היתה משכיבה עליו קורות מרובעות³⁰², אשר עליהן עברו הבבלים, אולם בלילות היו מסירים את הקורות האלה מטעם זה, כי לא יעברו הם בלילה ויגנבו אחד מן השני. וכאשר השטח החפור נעשה לאגם מלא מימי הנהר וכל בנין הגשר נגמר, התטה את הפרת מתוך האגם אל אפיקו הקודם. וכה נעשה השטח החפור לבצה ונראה שנעשה למלא צורך, ולאזרחים נבנה גם גשר³⁰³.

187. המלכה הזאת הערימה גם את הערמה הזאת: ממעל לשער העיר, אשר דרך בו יוצאים ונכנסים רוב אנשי העיר, חצבה לה קבר, למעלה מעל השער עצמו³⁰⁴ וחקקה על הקבר את הכתובת הזאת: “אם אחד ממלכי בבל, אשר יבואו אחרי, יהיה במצוקת כסף, יפתח את הקבר ויקח לו כסף כרצונו. אולם לא יפתח ללא צורך, אם לא ידע לחץ, כי לא טוב יהיה זה לו.” כל איש לא נגע בקבר הזה עד אשר הגיעה המלוכה לדריוש. גם נראה הדבר כבד מדריוש לבלי להשתמש בשער ההוא והכסף יהיה מונח, בעוד אשר הכתובת בעצמה קוראת אותו, ולא לקחת. בשער הזה לא השתמש מטעם זה, כי העברו יהיה המת מעל לראשו³⁰⁵. אמנם בפתחו את הקבר לא מצא כסף, כי אם גופת המת והכתובת הזאת: “לו לא תאבת לאוצרות ולבצע נבזה, לא פתחת ארונות מתים”. כל זה בדבר תכונת המלכה הזאת, כאשר מספרים³⁰⁶.

188. והנה יצא כורש למלחמה על בן האשה הזאת, אשר היה שמו כשם אביו לַבִּנֵיטוס³⁰⁷ והיתה לו ממשלה על האשורים. מלך מלכים זה³⁰⁸, כשהוא יוצא למלחמה, מצטיד היטב מביו במזון ובצאן, גם מוליכים אחריו מים מנהר חוֹאַסְפֶס, הזורם קרוב לשושן³⁰⁹, אשר רק ממימיו שותה המלך ולא מימי נהר אחר. לכן הולכות אחריו, לכל מקום שהוא נוסע, הרבה מאד עגלות בנות ארבעה אופנים ופרדות רתומות להן, המוליכות בכדי כסף מים מרותחים מהחואספס.

189. במסעו לבבל בא כורש אל הנהר גִינְדֵי³¹⁰, אשר מקורותיו בנהרי המָטִינִים³¹¹, והזורם דרך ארץ הַדַרְדָנים³¹² והנופל לתוך נהר אחר, חדקל, העובר על יד העיר אופיס, והמשתפך אל תוך ים האדום³¹³. וכאשר נסה כורש לעבור אותו באניות, ירד אחד מהסוסים הלבנים הקדושים³¹⁴ בזדון לבו לתוך הנהר ונסה לעברו, אך הנהר סחפו לעומק וגרפו עמו. ויחרה אף כורש בנהר וחצפתו ואיים בו כי יחלישהו ככה, עד כי להבא תוכלנה גם נשים לעבור בו על נקלה מבלי להרטיב את הברכיים. אחר האיום הזה עזב את מסעו לבבל וחלק את צבאו לשני חלקים, ואחר אשר חלק את צבאו מתח חבלים ישרים וסמן מאה ושמונים³¹⁵ תעלות מכוונות לכל עבר משני עברי הנהר גנדי. אחרי כן סדר את הצבא וצוה לחפור. ויען כי עם רב עבד, נשלמה המלאכה, בכל זאת עבר עליהם בעבודתם כל הקיץ במקום ההוא.

190. אחרי אשר נקם כורש את נקמתו בנהר גינדי, בפלגו לשלש מאות וששים תעלות, והאביב בא שנית, והנה אז עלה על בבל. הבבלים יצאו מתוך העיר וחכו לו. וכאשר התקרב אל העיר, התנגחו עמו הבבלים, ואחרי אשר נחלו תבוסה בקרב, נדחקו אל תוך העיר. ויען כי ידע ידעו עוד מלפני זה, כי כורש לא ינוח, כי ראוהו מתנפל על כל עם ועם בלי הבדל, הכינו להם מזון לשנים רבות מאד. לכן לא דאגו למצור, וכורש לא ידע עצות בנפשו, כי זמן רב עבר מבלי אשר מעשהו התקדם בדבר מה.

191. והנה, או כי אחר יעץ לו זאת בעת אשר היה אובד עצות, או בעצמו מצא אשר עליו לעשות, והוא עשה זאת ככה: הוא העמיד במערכה את הצבא במקום אשר הנהר נכנס אל תוך העיר, ומאחורי אותה העיר העמיד במערכה את האחרים במקום אשר הנהר עוזב אותה, וצוה לצבא, כי כשיראו שיכולים לעבור באפיק, במקום ההוא³¹⁶ יחדרו אל תוך העיר. לאחר שהעמיד אותם במערכה ועודד אותם הלך הוא עצמו עם הבלתי ראויים לקרב שבצבא, ובבואו אל האגם, עשה הוא אשר עשתה מלכת הבבלים³¹⁷ אשר נהר ולאגם, כי את הנהר הטה דרך תעלה אל תוך האגם, שהיה לבצה, והסב, כי האפיק הראשון יהיה ראוי לעבור לרגלי ירידת המים³¹⁸. וכאשר נעשו הדברים האלה ככה, חדרו הפרסים אשר עמדו במערכה במקום ההוא, על יד אפיק הפרת, דרכו לתוך בבל, כאשר ירדו מי הנהר ככה עד אשר הגיעו לאיש עד אמצע הירך בערך. לו ידעו הבבלים מראש או לו הכירו את אשר עומד כורש לעשות, לא היו נותנים לפרסים לבוא לתוך העיר, כי אם המיטו עליהם כליון וחרפה. כי לו היו סוגרים כל השערים הקטנים אל הנהר ועלו על החומות הנמשכות לאורך גדות הנהר, היו תופשים אותם כמו ברשת, אולם עתה עמדו לפניהם הפרסים בפתע פתאם. כי לרגלי גודל העיר, כמו שמספרים יושביה, היו כבר האנשים בחלקי העיר החצונים נכבשים ויושבי אמצע העיר עוד לא ידעו כי הם נכבשים, כי אם, יען היה להם ביום ההוא חג, רקדו והתענגו בעת ההיא עד אשר הוברר להם הדבר³¹⁹. כה נלכדה אז בבל בפעם הראשונה³²⁰.

192. עד כמה גדול היה חיל הבבלים, אראה בראיות רבות וביניהן גם בזו: למלך מלכים הוקצבה לכלכלתו ולכלכלת צבאו, מלבד המסים, כל האדמה אשר הוא מושל עליה. משנים־עשר חודש אשר בשנה תכלכל אותו ארץ בבל ארבעה חדשים, ושמונה חדשים האחרים כל אסיה. אם כן, ארץ אשור היא אשר לעשרה החלק השלישי משאר אסיה. והממשלה על הארץ הזאת, אשר הפרסים קוראים אחשדרפניה, היא הכי חשובה בין כל הממשלות, כי היא מכניסה בכל יום לטְרִיטַנַטִיכְמֶס בן אַרְטַבַּזוֹס, אשר אותו שם המלך על המדינה הזאת, אַרטבּה מלאה כסף. הארטבה היא מדה פרסית³²¹ ומכילה שלשה חוֹינִיכְסים אַטִייִם יותר מִמֶדִימְנָה אטית³²². מלבד סוסי מלחמה היו לו סוסים מיוחדים, אשר היו רובעים את הנקבות, שמונה מאות והנרבעות היו לו ששה־עשר אלף. כי כל אחד מהסוסים רובע עשרים סוסות. כלבי הודו³²³ כלכל במספר כה עצום, עד כי ארבעה כפרים גדולים במישור היו חפשים מכל שאר המסים ועליהם היה להמציא טרף לכלבים האלה. כאלה היו למושל על ארץ בבל.

193. אמנם אדמת האשורים גשומה מעט³²⁴, והשקאת שרשי התבואה היא בדרך זו: הנהר משקה את הזרע, אז הוא צומח והדגן מתבשל לא כמו במצרים אשר הנהר בעצמו עולה על השדות, כי אם משקים אותם בידים ובקילונים³²⁵. כי כל ארץ בבל, כמו מצרים, מבותרת על־ידי תעלות³²⁶, והתעלה הגדולה ביותר אשר אניות תעבורנה בה, נמשכת לצד זריחת השמש בחורף³²⁷. היא יוצאת מהפרת ועוברת אל נהר שני, אל החדקל, אשר עליו ישבה העיר נינוה. בין כל הארצות אשר אנו מכירים, הארץ הזאת היא הטובה ביותר להוציא את פרי דֵימֵיטֶר³²⁸. כי עצים אחרים אינה מוכשרה לגדל כלל, לא את התאנה ולא את הזית³²⁹. אולם למען הוציא את פרי דימיטר היא כה טובה עד כי היא מוציאה בכלל מאתיים שערים, וכשהיא נושאת פרי באופן הטוב ביותר מאשר היא רגילה, גם עד שלש מאות שערים. וכשהיא נושאת פרי באופן הטוב ביותר מאשר היא רגילה, גם עד שלש מאות שערים. פה נעשים עלי החטה והשעורה על נקלה רחבים ארבע אצבעות. לאיזה גובה של עץ גדלים הדוחן והשומשום, ידוע לי אמנם היטב, אך לא אזכרנו, כי ידוע אדע, אשר האיש שלא היה בבבל יתעורר בו אי־אמון גדול אף בנוגע לזה שספרתי על התבואה. אין להם שמן אחר, רק את אשר יעשו מהשומשום³³⁰. דקלים נטועים מהם בכל המישור, רובם מוציאים פירות ומהם עושים לחם, יין ודבש. בכלל הם מטפלים בהם כמו בתאנים וקושרים פירות הדקלים, אשר היונים קוראים זכרים, אל הדקלים הנושאים פירות, למען שיבשל העפצית בהכנסה לתוך הכותבת ולא ישור פרי התמר. כי התמרים הזכרים מכילים בתוך הפרי עפציות כמו תאני השקמה³³¹.

194. אשר נראה לי בין כל הדברים הפלא הכי גדול בארץ הזאת אחרי העיר עצמה אספר עתה: יש להם אניות היורדות על הנהר לבבל, עגולות הן כולן ועשויות מעור. כי בארץ הארמנים אשר מעל³³² אשור, חותכים נצרים ומהם עושים את הצלעות ופורשים עליהן עורות למכסה מחוץ כמו קרקעית³³³ ואין מבדילים אחורי האניה ואין מצמצמים פיה, כי אם עושים הכל עגול כמו מגן ואת כל האניה הזאת ממלאים קנים ונותנים לה לשוט על פני הנהר, מלא הסחורה. לרוב מוליכים חביות מעצי התמר מלאות יין. נהוגה האניה בעזרת שני משוטים ועל ידי שני אנשים העומדים זקופים ואחד מהם מושך אליו את המשוט והשני דוחה. האניות האלה מהן נעשות גדולות מאד בערך ומהן קטנות. הגדולות ביניהן מובילות משא, אך של חמשת אלפים ככר³³⁴. בכל אניה נמצא חמור חי ובגדולות גם אחדים. וכשמגיעים במסעם עד בבל, הם פורקים את משאם ומכריזים למכירה את צלעות האניה ואת כל הקנים ואת העורות הם טוענים על החמורים ושבים לארמניה. כי אין לנסוע על הנהר נגד הזרם בשום אופן מפני שטף הנהר. מטעם זה אין הם עושים את האניות עץ, כי אם עור, ואחרי שובם הביתה עם חמוריהם לארמניה, הם עושים אניות אחרות באותו האופן.

195. אניותיהם³³⁵ הן אפוא כאלה, אולם התלבושת שהם משתמשים בה, היא כזו: כתונת בד המגיעה עד הרגלים ועליה לובשים כתונת אחרת של צמר ועל אלה עוטפים מעיל לבן קטן. הנעלים הן אלה הנהוגות בארץ הזאת, דומות לאנפילאות של הבּויאוטים³³⁶. הם מגדלים שער ראשם וקושרים אותו בטוטפות ואת כל גופם סכים הם בשמן המור. לכל אחד יש חותם ומטה עשוי מעשה אמן; בראש כל מטה עשוי תפוח או שושנה או חבצלת או נשר או איזה דבר אחר, כי בלי אות כזה אין מנהג אצלם לשאת מטה. זה הוא הקשוט אשר על גופם.

196. ומנהגים יש להם אלה: המנהג הכי נבון ביניהם הוא, לפי דעתנו, אשר נהוג כפי שאני שומע, גם בְּאִלִירִיָה אצל הָאֶנֶטִים³³⁷. בכל כפר נעשה אחת בשנה ככה: כיון שנעשו העלמות ראויות להנשא, היו אוספים את כולן והיו מביאים כולן אל מקום אחד וסביבן עמדה להקת גברים, והכרוז היה מצוה לכל העלמות, אחת אחר אחת, לקום ולהכריז אותה למכירה, בהתחלה את היפה בכולן ואחרי־כן, אחרי אשר נמכרה היפהפיה הזאת בעד הרבה כסף, הכריז על השניה, זאת אשר היתה היפה אחריה. הן נמכרו רק להנשא. העשירים בין הבבלים, אשר רצו לקחת אשה, היו מתחרים במחיר אחד עם השני למען יקנו את היפות ביותר, ואלה מן ההמון אשר רצו לקחת אשה, הם לא נשאו עיניהם ליפת־תואר, והיו מקבלים את הכסף ואת העלמות המכוערות. כי כאשר גמר הכרוז למכור את היפות בין העלמות, היה מצוה לקום את הכי מכוערת או בעלת־מום, אם היתה ביניהן, והכריז עליה: מי האיש החפץ לכנסה בקחתו את הסכום הכי־מצער, עד אשר נמסרה לזה שהתרצה לסכום הכי־מצער. והכסף הזה בא מהעלמות יפות־התואר. וככה השיאו יפות־המראה את רעות־המראה ובעלות מום. להשיא את בתו למי שהוא רוצה, היה אסור לכל איש, וגם אסור היה לכנוס את העלמה שקנה בלי ערֵב, כי אם היה עליו להעמיד ערבים כי יקח אותה לו לאשה ואחרי כן כנסה, ואם לא חיו בשלום, דרש המנהג להחזיר את הכסף. מותר היה גם לבוא מכפר אחר, אם רצה לקנות. המנהג הזה היפה מאד היה קים אצלם, אבל אינו נהוג כעת, כי אם נפלו בזמן האחרון על המצאה אחרת, שלא יֵעשה להן עול ולא תובאנה לעיר אחרת. יען כי מעת אשר נכבשו הם נמצאים בצרה ובמחסור, וכל אחת מההמון, מתוך חוסר פרנסה, מוסר את בנותיו לזנות.

197. עוד מנהג אחר, גם כן מלא תבונה, יש אצלם; הם מביאים את חוליהם אל השוק, כי רופאים אין להם³³⁸. הנגשים אל החולה נותנים לו עצה בדבר המחלה, או כי אחד מהם חלה גם הוא במחלה ההיא שהחולה חולה בה או ראה אחר חלה בה. הנגשים יועצים אפוא ומספרים איך עשה הוא ונחלץ ממחלה דומה אל זו או ראה אחר שנחלץ. לעבור בשתיקה על פני החולה אין אדם רשאי קודם שישאלהו מה המחלה אשר חלה בה³³⁹.

198. את מתיהם הם שמים בדבש³⁴⁰, וימי אבלם דומים לאלה אשר במצרים. מדי יבוא איש בבלי על אשתו, ידליק לבונה וישב לו בצד אחד ובצד השני תעשה אשתו גם כן כזאת, וכשהאיר השחר רוחצים שניהם את בשרם. כי אינם נוגעים בכל כלי טרם טבלו את בשרם. גם הערבים עושים כדבר הזה.

199. המגונה במנהגי הבבלים הוא זה: על כל אשה מבנות הארץ לשבת במקדש אפרודיטי ולהזקק פעם אחת בחייה לאיש זר. נשים רבות, אשר אין זה לפי כבודן להתערב בין האחרות, כי גבה לבן בעשרן, נוסעות בעגלות מכוסות על המקדש להשאר שם, ואחריהן הולכת עבודה רבה. אבל רובן עושות ככה: הן יושבות על אדמת המקדש של אפרודיטי ועטרת חבלים על ראשן, ורבות הן הנשים כי חלק מהן באות וחלק מהן הולכות. דרכים ישרות עוברות לכל עבר בין הנשים אשר עליהן עוברים הזרים ובוחרים. כשתשב פה אשה, לא תשוב לביתה טרם יזרוק לה איש זר מטבע אל תוך חיקה ונזקק לה מחוץ למקדש. בשעת זריקת המטבע עליו לאמר: “קורא אני נגדך את האלילה מליטה”. האשורים קוראים את אפרודיטי מליטה. ערך המטבע יכול להיות כמה שהוא, כי אסור להחזירה, למען לא יחשב לה לחטא, כי המטבע הזאת נתקדשה. היא הולכת אחרי הראשון אשר זרק לה ואינה מסרבת למי שהוא. ואחרי שנזקקה, מלאה בזה את חובתה לאלילה, והיא שבה הביתה. ומעתה אין לך דבר גדול כזה שתתן לה, כדי שתרכוש אותה. אלה מהן המצטיינות ביפין ובתארן, עוזבות מהר את המקום, ואלה שהן מכוערות, מחכות זמן רב, עד שהן יכולות למלא אחר החוק. כי גם זמן של שלש גם ארבע שנים מחכות אחדות מהן. במקומות אחדים באי קפריסין יש מנהג כעין זה³⁴¹.

200. מנהגים כאלה נהוגים אצל הבבלים. שלשה שבטים מהם אינם אוכלים דבר מלבד דגים. אחרי אשר יצודו אותם ויבשום בשמש, עושים ככה: הם שמים אותם בתוך מכתש וכותשים אותם בעלי ומסננים אותם בבד דק, ומי שרוצה, לש מזה בצק ואוכל או אופה אותו כמו לחם³⁴².

201. כאשר היה גם העם הזה משועבד לכורש, התאוה להכניע תחתיו גם את המַסַגֶטִים³⁴³. אומרים על העם הזה, כי הוא גדול וחזק ויושב לצד מזרח וזריחת השמש³⁴⁴, מעבר לנהר אַקְרַסֶס, מול אנשי האִיסִידוֹנִים³⁴⁵. יש אומרים כי העם הזה גם הוא סקיתי.

202. אומרים כי הארקסס הוא גדול, ואומרים גם, כי הוא קטן מהָאִיסְטְרוֹס³⁴⁶, ואומרים, כי בו איים רבים שוים בגדלם לאי לֶסְבּוֹס ובהם חיים אנשים המתכלכלים בקיץ משרשים שונים, אשר הם חופרים באדמה, ואת הפרות הבשלים, אשר הם מוצאים על העצים, שומרים הם לכלכלתם ואוכלים אותם בעונת החורף. גם מספרים, נמצאים אצלם עצים אחרים העושים פרות כאלה: אחרי אשר יתאספו בהמון ויבעירו אש, הם יושבים מסביב ומשליכים אותם לתוך האש, וכאשר יריחו מהפרי המחורך אשר השליכו לתוך האש, הם נעשים שכורים מהריח, כמו היוונים מיין, וכל אשר ירבו להשליך מהפרי, כן ירבו להשתכר, עד אשר יקומו לרקוד ויתחילו לשיר. זאת היא, אומרים, דרך חייהם, של האנשים האלה. הנהר ארקסס זורם מארץ המַטִיאַנִים³⁴⁷, אשר משם בא הגינדי, זה אשר כורש פלג אותו לשלש מאות וששים תעלות. הוא משתפך דרך ארבעים זרועות, אשר כולן, לבד מאחת, כלות בתוך אגמי מים ובצות, אשר בהם, כאשר אומרים, חיים אנשים האוכלים דגים חיים ובמקום לבוש משתמשים בעורות של כלבי הים. אחת מזרועות הארקסס זורמת דרך ארץ טהורה³⁴⁸ לתוך הים הכספי. הים הכספי הוא מָבדד לעצמו ואינו מחובר על הים האחר³⁴⁹. כי כל הים אשר היוונים עוברים בו באניות³⁵⁰והים אשר מעבר לעמודים³⁵¹, הנקרא הים האטלנטי, והים האדום³⁵², הם רק אחד.

203. הים הכספי הוא אפוא מָבדד לעצמו וארכן נסיעה של חמשה־עשר יום באנית־משוט, ורחבו, במקום היותר רחב, שמונה ימים³⁵³. במערב הים ההוא משתרע הקאבקסוס, אשר הוא הגדול בהרים לפי שטחו והגבוה לפי גדלו. עמים רבים ושונים חיים בקאבקסוס הקימים כמעט כולם על פירות היער. גם אומרים, נמצאים שם עצים אשר מגדלים עלים מטבע כזה, ששוחקים ומערבים אותם במים ואחרי־כן מצירים בהם חיות על בגדיהם. החיות האלה אינן נמחקות בכביסה, כי אם מתישנות ביחד עם הצמר כאלו נארגו מתלה בתוכו. אומרים כי האנשים האלה נזקקים לנשותיהם לעיני השמש כמו הבהמות.

204. אם כן, את מערב הים ההוא הנקרא הכספי גובל הקאבקסוס, לצד מזרח ולזריחת השמש סמוך לו מישור אשר העין לא תגבילנו ומהמישור הגדול הזה לא בחלק קטן ממנו נאחזו המסגטים, אשר עליהם אמר כורש לצאת למלחמה, כי נמוקים רבים וחשובים היו אשר זרזו ועוררוהו לדבר. ראשית לדתו, אשר בגללה דמה להיות נעלה מבן אדם, ושנית ההצלחה, אשר הצליח במלחמותיו. כי לכל אשר פנה כורש להלחם, לא היה יכול העם ההוא להמלט מפניו.

205. והנה מלכת המסגטים היתה אשה, כי מת בעלה; שמה היה טומיריס. אחריה חזר כורש על־ידי מלאכים, רק בדברים, כאילו אמר לקחתה לו לאשה. אולם טומיריס הבינה, כי לא אחריה הוא חוזר, כי אם אחרי ממלכת המסגטים, ואסרה עליו לבוא. כאשר ערמתו לא עמדה לו, הלך אל הארקסס ויצא למלחמה בגלוי על המסגטים, בגשרו גשרים על פני הנהר להעביר את הצבא ובבנותו מגדלים על האניות המעבירות את הנהר.

206. עוד ידיו עושות במלאכה זו, שלחה אליו טומיריס מלאך, אשר יאמר לו כדברים האלה: “מלך המדים, חדל מעבוד את העבודה הזאת, כי אינך יודע, אם תוצאות הדבר הזה תהיינה לטובתך. חדל מזה ומלוך על עמך ושב וראה איך גם אנחנו מושלים על אלה אשר אנחנו מושלים בהם. אתה, אמנם, לא תחפוץ לשמוע בקולנו זה, כי אם תעשה הכל רק לא לשבת במנוחה. לכן אם מאד חשקה נפשך לנסות במסגטים, יהיה כן אך הרף מהעמל לגשר גשר על הנהר. עבור אל ארצנו אחרי אשר אנחנו נסוג אחור מהנהר דרך שלשת ימים, ואם רצונך יותר לקבל אותנו בארצכם, תעשה אתה כמו כן”. כשמוע כורש את הדברים האלה קרא לאספה את ראשי הפרסים, וכאשר התאספו הציע לפניהם את העניין להועץ אתם מה עליו לעשות. כולם היו בדעה אחת, ביעצם לו לחכות לטומיריס וצבאה בארצו הוא.

207. קרויסוס הלודי. אשר היה נוכח, לא הסכים לדעה הזאת והביע דעה מתנגדת למועצה, באמרו כדברים האלה: "המלך, כבר הבטיחך, כאשר מסרני זוס בידך, כי כאשר אראה אסון נשקף לביתך והסירותיו כאשר אוכל. עֶנוּתי המרה למדתני לקח. אם תדמה בנפשך כי בן אל־מות אתה ומצביא על צבא כזה, אזי אין כל תועלת בדבר כי אציע לפניך את דעתי. אולם, אם הכרת כי גם אתה אדם הנך ומושל אתה על אחרים כמוך, עליך להוכח תחלה, כי בענייני בני־האדם יש גלגל החוזר, אשר בסובבו אינו נותן לאנשים האלה להיות מאושרים תמיד. ועתה, אשר לעניין שלפנינו אנכי חושב אחרת מאשר האנשים האלה. אם נתרצה להכניס את האויב אל תוך ארצנו, נשקפת לך מזה סכנה זו: אם תנוצח תאבד גם את כל ממשלתך. הלא מובן, כי המסגטים המנצחים לא יפנו עורף, כי אם יוסיפו לעלות על מדינותיך. ואם תנצח אתה לא יהיה הנצחון כה גדול, כאשר יהיה אם תעבור אתה אליהם ותרדוף כמנצח אחרי המסגטים בנוסם. והדבר הזה אני חושב גם אשר לך, כי כשתנצח את אויביך, שים תשים פניך מול ארץ ממשלת טומוריס. וגם מלבד כל אלה מחפיר הדבר ואין לנשוא כי כורש בן קמביסס יסוג אחור מפני אשה ויברח מתוך הארץ. לכן דעתי היא, כי נעבור ונתקדם עד כמה שהם יסוגו ונשתדל להתגבר עליהם בעשותנו ככה: כאשר אני שומע אין המסגטים יודעים מאומה מקניני הפרסים ולא טעמו עוד מתענוגיהם הגדולים. לאנשים שחוט הרבה צאן והכן אותם מבלי לחשוך, ומאכלים שונים, ואחרי עשותנו זאת, תשאיר את החלק היותר גרוע של הצבא ואת השאר תוליך שנית אל הנהר. אם אינני שוגה בדעתי אזי יפנו הללו אל הדברים הטובים הרבים כשיראום ועלינו יהיה אחר כך לבצע מפעלים גדולים.

208. שתי הדעות הללו עמדו זו כנגד זו וכורש נטש את הדעה הראשונה, בקבלו את זו של קרויסוס. הוא הודיע לטומיריס, כי תסוג אחור, יען כי הוא עובר אליה, והיא נסוגה אחור כאשר הבטיחה בתחלה. כורש מסר את קרויסוס בידי בנו קמביסיס, אשר הפקיד אותו על הממלכה, ופּקד עליו מאד לכבד את קרויסוס ולהיטיב עמו, אם ההעברה אל המסגטים לא תצלח, ואחר שצוה עליו ככה, שלח את שניהם לפרס, והוא עם צבאו עבר את הנהר.

209. ואחרי שעבר את הארקסס ובא הלילה, ראה את החלום הזה כאשר ישן את שנתו בארץ המסגטים. נדמה לכורש בחלומו והנה הוא רואה מבני הסטספס את הבכור וכנפים לו בכתפיו, הוא מֵצֵל על אסיה ובשניה על אירופה. הבן הבכור של הסטספס בן אַרְסַמֵיס מבית האחמנידים היה דריוש והוא אז בגיל של עשרים שנה בערך ונשאר בפרס, כי לא הגיע עוד אל הגיל אשר עליו אז לעבוד בצבא. והנה כאשר הקיץ כורש, חשב בלבו בדבר החלום, ויען כי החלום הזה נדמה לו חשוב מאד, קרא את הסטספס ואמר אליו בשֶלִי: “הסטספס, בנך נתפש כשהוא מתנכל לי ולמלכותי. ויען כי ברור לי הדבר אני מודיע לך זאת, לי דואגים האלים ומודיעים לי מראש את כל העתיד לבוא נגדי: בלילה העבר, בשנתי, ראיתי את בכור בניך וכנפים בכתפיו, באחת הוא מצל על אסיה ובשניה על אירופה. לפי החלום הזה אין אחרת רק זאת שהוא מתנכל לי, לכן מהר ושוב לפרס וראה, כי כאשר אשוב אחרי כבשי את העם הזה תעמיד לפני את בנך ואחקרהו”.

210. כורש דבר את הדברים האלה בחשבו כי דריוש מתנכל לו, בעת שהאל מגלה לו, כי הוא ימות במקום הזה ומלכותו תעבור לדריוש. הסטספס השיב לו כדברים האלה: “המלך, לו לא יולד איש פרסי אשר יתנכל לך, ואם ישנו, עד מהרה ישָמֵד. כי אתה הפכת את הפרסים מעבדים לבני חורין, והם מושלים על כל, במקום אשר עד עתה משלו אחרים עליהם. ואם החלום הודיעך כי בני מתנכל לך, אני אמסרהו בידיך ותעשה בו כרצונך”. אחר הדברים האלה עבר הסטספס את הארכסס ושב לפרס לשמור על בנו דריוש בשביל כורש.

211. וכורש נסע דרך יום אחד מארכסס ועשה כעצת קרויסוס. אחרי עשותו זאת שב אחרי־כן עם צבאו האיתן אל הארכסס והשאיר רק את החלק הגרוע; עליו השתער החלק השלישי מצבא המסגטים והרג את הנעזבים מצבא כורש, אף כי הגינו על נפשם. ובראותם את הארוחה הערוכה להם, ישבו לאכול ולשתות אחרי אשר נצחו את אויביהם ושבעים ממאכל, ישנו. ועתה התנפלו עליהם הפרסים, הרגו רבים מהם ויותר מאלה לקחו בשביה. ביניהם גם את בן המלכה טומיריס, שהיה מצביא המסגטים ושמו היה סְפַּרְגַפִּיסֶס.

212. כשמוע המלכה את אשר קרה לצבא ולבנה, שלחה מלאך לכורש, אשר יאמר לו את הדברים האלה: “כורש, שואף דמים בלי לשבוע, אל יגבה לבך על המעשה שנעשה, אם בעזרת פרי־הגפן – הלא גם אתם, כאשר תמלאו את בטנכם ממנו, תתהוללו ככה, עד אשר, כשבא היין אל קרבכם, מתפרצים דברים רעים מפיכם – אם רעל כזה לקחתם לכם לעזרה להתגבר בערמה על בני, אך לא בגבורת מלחמה. ועתה איעצך לטוב לך ושמע בקולי: השב לי את בני וצא מתוך הארץ הזאת בלי אסון, אף כי הרעות לעשות לשליש מצבא המסגטים. אם לא תעשה זאת, נשבע אני בשמש אדון המסגטים, כי דם ארוה אותך, אף כי לא תדע שבעה”.

213. כאשר הובאו הדברים האלה לפני כורש, לא שם לבו אליהם כלל. וספרגיפסס, בן המלכה טומיריס, כאשר הקיץ מיינו והכיר, באיזה מצב רע הוא נמצא, בקש מאת כורש להתיר את אזיקיו, ונִיתן לו. ואך התירוהו מאזיקיו ויכול להשתמש בידיו, טרף נפשו בכפו.

214. הוא מת בדרך זו, וטומיריס, כאשר לא שמע כורש לקולה, אספה את כל חילה ויצאה מול כורש. הקרב הזה היה, לפי דעתי, הנורא בכל הקרבות אשר היו בין הברברים, וככה היה, כאשר שמעתי: בתחלה מספרים, עמדו מרחוק ויורו בחצים אלה על אלה, אחרי כן, כאשר כלו החצים, התנפלו אלה על אלה ונלחמו בחניתותיהם ופגיוניהם; זמן רב החזיקו מעמד ונלחמו ואיש מהם לא רצה לנוס. באחרונה גברו המסגטים. חלק רב מצבא הפרסים נפל שם וגם כורש עצמו מת, אשר מלך בסך הכל עשרים ותשע שנה³⁵⁴. טומיריס צותה למלא נאד דם אדם ולחפש בין חללי הפרסים את גוית כורש, וכאשר נמצאה, שמה ראשו בנאד, ובלעגה לגוית המת אמרה זאת: “אף כי בחיים אני ונצחתיך בקרב, הכחדתני בשבותך את בני בערמה, אבל אני כמו שהבטחתיך ארוה אותך דם”. בין כל הספורים הרבים שמספרים בדבר מותו של כורש, הספור הזה נראה לי הנאמן ביותר³⁵⁵.

215. בלבושם דומים המסגטים לסקיתים וגם בדרכי חייהם. הם רוכבים ורגלים, כי שניהם נמצאים אצלם, גם קשתים ונושאי כידונים, ורגילים להחזיק מפץ. זהב ונחושת יש אצלם למכביר. ללהב החניתות, החצים והמפצים הם לוקחים בכלל נחושת ולקשוט הראש, האזור והכתפה הם לוקחים זהב. כמו כן ישימו על חזה הסוסים שריוני נחושת, אך כל אשר על הרסן, בפה ועל הראש הוא זהב. בברזל ובכסף אינם משתמשים כלל כי לא נמצא כלל בארצם, בעוד אשר זהב ונחושת יש לרב.

216. מנהגיהם הם אלה: אמנם כל אחד נושא אשה, אך הם משתמשים בהן בשותפות. כי מה שאומרים היוונים כי הסקיתים עושים זאת, לא הסקיתים עושים כי אם המסגטים. אם איש מהמסגטים חומד אשה, הוא מוריד את אשפתו לפני מרכבתו ונזקק לה בלי פחד. הגבול לשנות האדם אינו קבוע, אבל אם הגיע אחד לזקנה מופלגה, מתאספים כל קרוביו ושוחטים אותו ויחד עמו הרבה צאן, אחרי כן מבשלים את הבשר ועורכים סעודה. הנה זה להם הסוף הכי מאושר, ומי אשר ימות במחלה בשרו לא יאכל, כי אם מקברים אותו באדמה, ורואים בזה אסון, כי לא זכה להזבח. אינם זורעים כלל, כי אם חיים על הצאן והדגים הבאים להם בשפע מהארכסס. הם שותים חלב. מהאלים מעריצים הם רק את השמש ולה הם מקריבים סוסים. הטעם לקרבנות האלה הוא: לאל המהיר בין האלים מקריבים את המהיר בין החיות.

---

 

ספר שני    🔗

1. אחרי מות³⁵⁶ כורש קבל את המלוכה קַמבִּיסֵיס³⁵⁷, בנו של כורש וקַסַנְדַנֵי, בת פַרְנַסְפֶּס³⁵⁸. היא מתה לפני כורש ובמותה התאבל גם הוא הרבה וגם צוה לכל יתר העמים אשר משל עליהם, להתאבל עליה. לאשה הזאת ולכורש היה קמביסיס בן, אשר חשב את היונים ואת האַיאולים לעבדים אשר באו לו בירושה מאת אביו, ועל מצרים יצא למלחמה³⁵⁹ ולקח עמו עמים, מאלה אשר משל עליהם וגם מהיוונים אלה אשר רדה בהם.

2. המצרים האמינו, טרם מלך עליהם פְּסַמֶטִיכוס³⁶⁰, כי הם הראשונים בכל בני־האדם. אמנם כאשר מלך פסמטיכוס ועמל לדעת, מי היו הראשונים, הכירו אחרי־כן, כי הפריגים קדמו להם, אולם משאר בני־אדם הם הראשונים. כי כאשר לא יכול פסמטיכוס למצוא את הדרך לדעת מי היו הראשונים בין בני־האדם, חשב ומצא את התבולה הזאת: הוא מסר שני ילדים, אשר נולדו זה עתה מאיזו הורים שהם, לרועה, לגדלם בתוך עדרו באופן זה: הוא צוהו, כי איש לא יוציא כל הגה בפניהם, רק ישכבו בחדר מיוחד להם, ובשעה קבועה יכניס אליהם עזים, ואחרי אשר ישקה אותם דים מהחלב, ימשיך את מלאכתו. את זאת עשה וצוה פסמטיכוס, בחפצו לשמוע את ההגה אשר יוציאו הילדים בראשונה אחרי עבור המלמול הבלתי ברור. זאת נעשתה³⁶¹. אחרי עבור זמן שתי שנים לרועה העושה זאת ופתח פעם את הדלת ונכנס כרעו והתחננו שני הילדים וקראו „בֶּקוֹס“ בפרשם את כפיהם. בתחלה, כאשר שמע הרועה זאת, שתק. אך כאשר חזרו על המלה הזאת פעמים רבות מדי בואו לדאוג למחסורם, הודיע סוף סוף את הדבר לאדוניו והביא את הילדים לפניו כאשר צֻוה. וכאשר שמע זאת גם פסמטיכוס חקר, מי הם האנשים האומרים „בקוס“, ובחקרו מצא, כי הפריגים מכנים ככה את הלחם. על־פי המאורע הזה גמרו המצרים אומר והודו כי הפריגים קדמו להם. כי הדבר היה ככה, שמעתי מאת כהני הֵיפַיסטוֹס³⁶² אשר בנוף. היוונים מספרים בין הרבה הבלים אחרים גם כי פסמטיכוס צוה לחתוך את לשונותיהן של נשים ונתן להן במצב כזה לדאוג לגדול הילדים.

3. כל זאת ספרו בדבר גדול הילדים. שמעתי בנוף גם ספורים אחרים כאשר באתי בדברים עם כהני היפיסטוס. ופניתי בגלל הספורים ההם לנוא ולאון³⁶³ בחפצי להווכח, אם יתאימו עם הספורים אשר בנוף. יען אומרים כי אלה אשר באון הם המלומדים מבין המצרים. את הספורים על האלים, אשר שמעתי, אין ברצוני לספר מלבד את שמותיהם לבד, בחשבי, כי כל האנשים יודעים עליהם בשוה³⁶⁴. ומה שאני מזכיר מהם, הוא רק כאשר המשך הענין יכריח אותי להזכיר.

4. ואשר למעשי בני־האדם התאימו³⁶⁵ לספר את הדברים האלה: המצרים היו הראשונים בין כל בני האדם אשר המציאו את השנה בחלקם אותם לפי תקופותיה לשנים־עשר חלקים. ואמרו כי מצאו זאת על־פי הכוכבים³⁶⁶. הם, לפי דעתי, יותר מחוכמים בענין הזה מהיוונים: כי היוונים מוסיפים בכל שנה שלישית חודש מעובר בגלל תקופות השנה³⁶⁷, והמצרים מונים שלשים יום בכל חודש משנים עשר חודש ומוסיפים לכל שנה חמשה ימים נוספים למספר הזה, וככה חוזר להם מחזור התקופות לאותה הנקודה³⁶⁸. הם אמרו, כי גם שנים־עשר האלים היו המצרים הראשונים לקרוא אותם בשמותם, והיוונים קבלום מהם. וגם כי הם היו הראשונים אשר בנו מזבחות, מצבות ומקדשים לאלים ואשר חרתו חיות באבנים. וכי הדבר היה ככה, הוכיחו לרוב על־ידי עובדות, ואמרו כי הראשון מבני האדם אשר משל על מצרים היה מֵינֶס³⁶⁹. בימיו היתה כל מצרים, מלבד גליל נוא, אגם אחד, ולא נראה מאומה מכל הארץ, אשר היא היום למטה מאגם מויריס³⁷⁰, אשר אליו מגיעים מהים אחרי נסיעה של שבעה ימים על היאור נגד זרמו.

5. גם נראו לי מדברים נכונה על־אודות ארצם. כי גלוי הוא אף לזה אשר לא שמע מקודם, אך רואה בעיניו, אם רק יש לו הבנה, כי אותו חלק של מצרים, אשר אליו נוסעים היוונים באניות³⁷¹ הוא למצרים אדמה שנרכשה מחדש ומתנת היאור³⁷², וכמו כן אשר נמצא למעלה מהאגם ההוא עד דרך שלשת ימים באניה ואשר על אודותיו עוד לא דברו הם דבר כזה, גם כן דומה לו. כי טבע ארץ מצרים ככה: ראשית, עודרך מפליג בים ומתקרב ורחוק אתה דרך יום אחד מהיבשה ותוריד את האנך, תעלה טיט, ותִמָצא על עומק של אחת עשרה גיזרות³⁷³, וזה מוכיח כי עד כאן מגיעה הצפת האדמה.

6. אורך מצרים עצמה לאורך חוף הים הוא ששים סכוינים, כאשר נחשוב אנחנו, כי מצרים היא ממפרץ פְּלִינְתִּינֵי עד הים הסֶרְבּוֹני אשר על ידו ישתרעו הרי קָסִיון³⁷⁴, מפה הם, איפוא, ששים סכוינים. כי אנשים אשר הם עניים בקרקע מודדים את האדמה בגזרות, אלה שהם פחות עניים בקרקע בריסים³⁷⁵, אלה אשר להם הרבה בפרסאות³⁷⁶, ואלה אשר להם הרבה מאד בסכוינים. והנה כל פרסה מכילה שלשים ריס, וכל סכוינוס, אשר היא מדה מצרית, ששים ריס. אם כן יהיה אורך מצרים על חוף הים שלשת אלפים שש מאות ריס³⁷⁷.

7. מפה³⁷⁸ עד און פנימה ארץ מצרים רחבה, שטוחה כולה, רווּיה מים ובצות. הדרך מהים לאון לפנים הארץ שוה בארכה לזאת המובילה מאתונא, כלומר ממזבח של שנים־עשר האלים³⁷⁹ עד פִּיסָה ועד המקדש של זוס האולימפי. אמנם הבדל קטן יש בחשבון הדרכים האלה, כי ארכן אינו שוה, אך לא יותר מחמשה־עשר ריס. כי לאורך הדרך מאתונא לפיסה חסרים חמשה עשר ריס עד אלף וחמש מאות ריס, בעוד אשר המספר הזה במלואו בדרך מהים לאון.

8. כאשר הולכים מאון אל הארץ פנימה נעשית מצרים צרה, כי מעבר אחד נמשכים הרי ערב, העוברים מצפון לצהרים ודרום, והולכים ונמשכים פנימה עד הים הנקרא האדום, ובהם המחצבות אשר מהן נחצבו האבנים לפירמידות בנוף. פה נפסקים ההרים ונוטים לעבר הנזכר. ובמקום שהם רחבים ביותר, כאשר שמעתי, היא דרך שני חדשים ממזרח למערב, ואומרים, כי הארצות המוציאות לבונה הן בקציהם³⁸⁰, הנה טבע ההרים האלה. אולם ההר השני של מצרים נמשך לעבר לוב והוא טרשי, אשר בתוכו נמצאות הפירמידות. הוא מכוסה חול ומשתרע בדרך זו כאשר נמשך גם חלק מהרי ערב העוברים לדרום. אם כן, מאון, אשר למצרים אין עוד ארץ רחבה כי אם צרה היא מצרים בערך דרך נסיעה של ארבעה ימים. אשר בין ההרים הנזכרים היא ארץ שפלה, ובמקום שהיא צרה ביותר, נראה בעיני המרחק לא למעלה ממאתים ריס מהרי ערב עד אלה הנקראים לוביים. מפה והלאה שבה מצרים להיות רחבה.

9. הנה טבע הארץ הזאת. מאון עד נוא נוסעים על היאור תשעה ימים, והיא דרך ארבעת אלפים שמונה מאוד וששים ריס, שהם שמונים ואחד סכוינים. אם נחשוב את כל הריסים של ארץ מצרים, אזי יש לאורך הים, מה שאמרתי כבר גם למעלה, שלשת אלפים ושש מאות ריס. כמה הם מחוף הים לפנים הארץ עד נוא אציין עתה: הם אפוא ששת אלפים מאה ועשרים ריס. מנוא עד העיר הנקראת יֵב³⁸¹ הם אלף ושמונה מאות ריס³⁸².

10. החלק הגדול ביותר של הארץ הנזכרת הזאת נראה גם לי, כמו שתארוה הכהנים, אדמה שנרכשה מחדש למצרים. כי מה שנמצא בין ההרים הנזכרים למעלה מנוף היה לפנים, לפי ראות עיני, מפרץ ים, כמו שהיה החבל מסביב אִילִיוֹן, טֶאבתְרָנִיה, אֶפֶסוֹס ועמק המַיאַנְדרוֹס³⁸³, עד כמה שיש להשוות שטחים קטנים אלה עם גדולים. כי אף אחד מהנהרות אשר הציפו את הארצות האלה אין להשוות עם אחת מזרועות הנילוס, והוא בן חמש זרועות, אשר לשפעת מימיו, יש גם נהרות אחרים אשר אינם דומים לנילוס בגדלם ושפעלו מפעלים גדולים ואשר את שמותיהם אני יודע להודיע, ביניהם ביחוד האָחֶלואוס³⁸⁴, השוטף דרך אָקַרְנַנִיָה וכבר הפך במקום נפלו לתוך הים את החצי של האיים האַכִינַדִים³⁸⁵ ליבשה.

11. והנה בארץ ערב, לא רחוק ממצרים, יש מפרץ־ים, המשתרע מהים הנקרא „האדום“³⁸⁶, ארוך וצר, כאשר אתאר מיד; לאורך הנסיעה, כשמתחילים מקרן המפרץ ועוברים עד לב הים³⁸⁷, נחוצים ארבעים יום, כשמשתמשים באנית־שיט, אבל הרוחב, במקום היותר רחב של המפרץ, הוא רק נסיעה של חצי־יום. עלית הים ושקיעתו נעשות בו בכל יום; מפרץ כזה היתה לפנים גם מצרים, כפי שאני חושב, והיה משתרע מהים הצפוני³⁸⁸ לצד כוש, אולם השני, הערבי, השתרע מדרום לצד סוריה. וכמעט שחדרו אחד בשני בקרנותיהם, לולא היבשה הצרה המבדילה ביניהם. לו יפנה הנילוס את זרמו לתוך המפרץ הערבי הזה, מה יעכב שימלא על־ידי המים שישטפו אל תוכו במשך רבותים שנה? אני אמנם סובר כי גם בעשרת אלפים שנה יכול להמלא. מדוע, אפוא, בזמן העבר, טרם נוצרתי אני, לא נתמלא מפרץ אף אם יהיה גדול בהרבה מזה על־ידי נהר כל כך גדול ופועל כזה?

12. לכן מאמין אני גם לאנשים המספרים את הדברים האלה על מצרים, גם נוטה אני מאד לחשוב שהדבר כך הוא, בראותי הן את אדמת מצרים משתרעת ויוצאת יותר³⁸⁹ מהארץ הגובלת, הן את הצדפים הנמצאים על ההרים ומלח מגבש למעלה, עד כי אף הפירמידות נשחתות ממנו, וגם ההרים למעלה מנוף, בהם לבדם יש חול בכל מצרים; מלבד זה, באדמתה אינה דומה מצרים לא לערב השכנה ולא ללוב ואף לא לסוריה – כי על חוף הים הערבי יושבים סורים – כי אם חומה³⁹⁰ ומבוקעה היא, יען היותה רפש וטיט אשר הוצפו מכוש על־ידי היאור. אבל ללוב, כפי שאנחנו יודעים, אדמת חול אדומה, ולערב ולסוריה אדמת טיט וטרשים.

13. וספרו הכהנים, וגם זה ראיה גדולה למעני על טבע הארץ הזאת, כי בזמן המלך מויריס³⁹¹, כאשר עלה היאור שמונה אמות לכל היותר, היה משקה את מצרים אשר למטה מנוף. ועוד לא עברו תשע מאות שנה ממות מויריס כפי ששמעתי זאת מפי הכהנים. והיום, אם לא יעלה היאור שש־עשרה אמה או לכל הפחות חמש־עשרה אמה, אינו מציף את הארץ³⁹². וחושב אני, כי גורל המצרים היושבים במקומות אשר מתחת לאגם מויריס וביחוד במה שנקרא דלטא יהיה במשך כל הזמן העתיד, אם הארץ הזאת תתרומם לפי חשבון זה³⁹³ ותעל באותה המדה³⁹⁴ ולא ישקה אותה הנילוס עוד³⁹⁵, כגורל היוונים בעתיד לדברי המצרים הם. יען כי בשמעם, כי בכל ארץ היוונים יורד גשם ולא תשוקה על על־ידי נהרות כמו שלהן, אמרו, כי פעם אחת יכזבו היוונים משברם וירעבו מאד. המלה הזאת רצו לאמר, אם לא ירצה האל לתת להם גשם ובצורת ממושכה תבוא עליהם, ימותו היוונים ברעב; כי אין להם מוצא אחר להשיג מים, רק מאת זוס³⁹⁶ לבדו.

14. אמנם גם בזה, אשר ליוונים, דברו המצרים נכונה. אולם עתה אדבר איך הדבר אשר למצרים עצמם. אם, כאשר אמרתי למעלה, האדמה אשר למטה מנוף, כי זאת היא ההולכת ומתרוממת, תתרומם לפי אותו החשבון כמו בזמן שעבר, האם לא ירעבו אלה המצרים היושבים שם? אם ארצם לא תגושם וליאור לא תהיה היכולת לעבור על השדות? אמנם, כיום, הם מוצאים את יבול אדמתם ביגיעה הקטנה ביותר בין כל בני־האדם וגם בין שאר המצרים, כי אין להם להוגיע עצמם ולחרוש במחרשה תלמים או לעדור, או לעבוד עבודה אחרת, אשר בה מתיגעים שאר האנשים על תבואתם, כי אם היאור עולה מעצמו ומשקה את שדותיהם, ואחרי אשר השקה אותם וחזר לעזבם, אזי זורע כל אחד את שדהו, ואחרי זרעו מביא עליו חזירים, ואחרי אשר הזרע נדרך לתוך האדמה³⁹⁷ על־ידי החזירים, הוא מחכה אחר־כך לזמן הקציר ודש את התבואה על־ידי אותם החזירים ומוליכה הביתה³⁹⁸.

15. לו אמרנו להסכים לדעתם של היונים אר למצרים, האומרים הדלטה לבדה הוא מצרים, המשתרעת על חוף הים מהמגדל על שם פֶּרְסֶבס³⁹⁹ עד בתי־מלאכה ליבוש דגים אשר בסין⁴⁰⁰ שהיא ארבעים סכוינים, ומהים ולפנים הארץ עד העיר קֶרְקֶסורוס, אשר על ידה מתפלג הנילוס לזרוע הפֵּילוסית והקָנובִּית, ושאר מצרים, לדבריהם, חלק שייך ללוב וחלק לערב, היינו יכולים להראות, כי לפי הדעה הזאת לא היתה לפנים למצרים אדמה. כי הנה הדלטה, מה שאומרים המצרים מעצמם ומה שנראה גם לי, היא ארץ שהציף היאור ויצאה לאויר העולם זה לא כבר, אם יש להשתמש בבטוי כזה. והנה אם לא היתה להם כל ארץ, מדוע התאמצו להיות נחשבים לנבראים הראשונים בין בני־האדם? ולא יהה צורך להם לגשת אל הנסיון עם הילדים, באיזו שפה ידברו תחלה⁴⁰¹. אבל אינני סובר, כי המצרים נבראו ביחד עם מה שנקרא מאת היונים דלטה, כי אם מעולם היו, מאז שנבראו בני־האדם, וכאשר התפשטה האדמה קדימה, נשארו רבים מהם על מקומותיהם, ורבים ירדו גם הם. בזמן קדום היתה נוא⁴⁰² נקראת מצרים, והקיפה היה ששת אלפים ומאה ועשרים ריס.

16. אם סברתנו בענין זה היא הנכונה, אזי סברת היונים על מצרים מוטעת אבל אם נכונה דעתם של היונים, אזי אוכיח שהיוונים וגם היוֹנים אינם יודעים למנות, באמרם, כי רק שלשה הם חלקי כל הארץ, אירופה, אסיה, ולוב, יען כי את הרביעי עליהם להוסיף, את הדלטה של מצרים, אם אינה לא לאסיה ולא ללוב. כי לפי סברה זו לא הנילוס הוא המפריד את אסיה מלוב, כי אם בקצה הדלטה הזאת מתפלג הנילוס, ולכן היא נמצאת בתווך בין אסיה ובין לוב⁴⁰³.

17. אמנם נעזור את סברת היונים; דעתנו בענין זה היא: מצרים היא כל החבל ההוא, אשר בו יושבים מצריים, כמו קיליקיה היא זאת אשר בה יושבים קיליקים ואשור, אשר בה יושבים אשורים. גבול אחר בין אסיה ולוב, אין אנו יודעים, כשנדבר נכונה, אם לא את התחום המיושב מאת המצרים. אבל אם נקבל את הגבול כסברת היונים⁴⁰⁴, אז עלינו לאמר, כי כל מצרים, החל מהַקַטַדוּפּים⁴⁰⁵ והעיר יֵב נחלקת לשני חלקים ומשתתפת בשני השמות: חלקה האחד הוא ללוב והשני לאסיה. כי הנילוס המתחיל מהקטדופים והשוטף עד הים חוצה את מצרים בתווך. עד העיר קרקסורוס שוטף הנילוס כנהר אחד ומהעיר הזאת והלאה הוא מתחלק לשלש זרועות, וזו הפונה מזרחה נקראת שפך פֵּילוּסי⁴⁰⁶, הזרוע השניה פונה מערבה והיא נקראת שפך קָנובי; אך אשר לזרוע ההולכת ישר, ככה הוא הדבר: הנילוס היורד מלמעלה שוטף עד קצה הדלטה, מפה הוא חוצה את הדלטה, ושוטף אל הים, בהוליכו לו את החלק הגדול והחשוב מהמים; זרוע זו נקראת השפך הסֶבֶּנִיטי; יש גם שני שפכים אחרים, המתפלגים מהזרוע הסבניטית והנופלים אל תוך הים, להם השמות האלה: האחד נקרא הסָאִיטִי והשני המֶנְדֵיס. אבל השפך הבּוֹלטִינִי והבֻּקוֹלִי אינם שפכים טבעיים כי אם חפורים.

18. והנה על סברתי, כי מצרים גדולה כל כך, עד כמה אשר הוכחתי זה עתה בדברי, יעיד גם אורקולום אחד מפי אמון⁴⁰⁷, אשר שמעתי אחרי אשר כבר באתי לידי החלטתי על־אודות מצרים. כי אנשי העיר מָרֵיאָה וְאָפִיס⁴⁰⁸, היושבים בתחום מצרים הגובל עם לוב, חשבו, כי הם לובים ולא מצרים, וכאשר כבדו עליהם חוקי המקדש ולא רצו להנזר מהפרות⁴⁰⁹, שלחו לאמון ואמרו, כי אין להם ולמצרים שום דבר משותף, בישבם מחוץ לדלטה, ואינם דומים להם, והם דורשים כי יהיה מותר להם לאכל כל דבר. אבל האל לא נתן להם לעשות זאת, באמרו, כי מצרים היא זאת הארץ, אשר עליה עולה הנילוס ומשקה ומצרים הם אלה, היושבים מעיר יב ולמטה והשותים מימי היאור הזה⁴¹⁰. ככה נאמר להם באורקולום.

19. כי מציף הנילוס⁴¹¹ כשהוא עולה לא רק את הדלטה, כי אם גם במקומות אחדים את הארץ הנקראת הלובית ואת הערבית, ברוחב מהלך שני ימים בשני עבריו, לפעמים עוד יותר מזה ולפעמים פחות. בדבר טבע היאור לא יכלתי להוודע דבר־מה, לא מפי הכהנים ולא מאיש אחר. ובכל נפשי חפצתי לשמוע מהם, מדוע עולה הנילוס ושוטף מתקופת החמה אשר בקיץ מאה יום בערך וכשמגיע למספר הימים הזה, הוא מפחית את שטף המים ולכן הוא קטן מאד כל החורף עד תקופת החמה של הקיץ. על שום דבר מהדברים האלה לא יכולתי להודע מאת המצרים בשום אופן, אף כי חקרתי אותם, מה הכח בנילוס אשר טבעו הוא ההפך משאר הנהרות. שאלתי אותם אפוא על כל הדברים האלה בחפצי לדעת, וגם מדוע מבין כל הנהרות ממנו לבדו אין רוחות מנשבות.

20. אמנם אחדים מהיוונים בחפצם להעשות למפורסמים בחכמתם, הביעו שלש סברות בדבר המים האלה. שתים מהן אינני חושב ראויות אפילו להזכר, רוצה אני רק לרשום אותן. האחת אומרת: הרוחות השנתיות⁴¹² הן הן הגורמות לעלית היאור, במנען את הנילוס לזרום לתוך הים⁴¹³. אבל פעמים רבות לא נשבו הרוחות השנתיות והנילוס עשה את מעשהו. מלבד זאת, לו היו הרוחות השנתיות הנסבה לדבר, מן ההכרח כי יקרה כמקרה הנילוס לכל הנהרות האחרים הזורמים נגד הרוחות השנתיות, ועוד יותר ממנו, במדה שהם יותר קטנים וזרמם יותר חלש. יש נהרות רבים בסוריה, רבים בלוב, אשר לא יקרה להם כמקרה הנילוס.

21. הסברה השניה היא סרת־טעם יותר מזו אשר הבאתי, מותר לאמר יותר מפליאה, האומרת, כי לסבת זרמתו מתוך האוקינוס נעשים אלה⁴¹⁴ והאוקינוס סובב את כל הארץ⁴¹⁵.

הסברה השלישית, אף כי היא נכנסת יותר אל הלב, בכל־זאת היא בדויה כולה. כי באמת אינה אומרת מאומה, באמרה, כי הנילוס זורם משלג נמס, הזורם מלוב וחוצה דרך כוש ומשתפך לתוך מצרים, אבל איך אפשר כי יזרום משלג כשהוא זורם מהארצות החמות מאד לארצות אשר רובן יותר קרות? לאיש המסוגל לחשוב בדברים כאלה, ראיות רבות אינן נותנות לו להאמין שהוא זורם משלג⁴¹⁶. הראיה הראשונה והחשובה, ביותר כי הרוחות המנשבות מהארצות האלה הן חמות. הראיה השניה היא, כי הארץ מעולם בלתי־גשומה ובלי־קרח. לו ירד שלג כי אז מן ההכרח כי ירד גם גשם אחרי חמשה ימים. ולכן לו היה בארץ ההיא שלג, היה גשם. והשלישית, האנשים, לרגלי חום השמש, הם שחורים, האיות והדרורים אינן עוזבות כל השנה את הארץ, העגורים הבורחים מפני החורף בארץ הסקיתים, באים לבלות את החורף בארצות הללו, לו ירד שלג, ואף אם רק מעט, בארץ הזאת, אשר דרך בה שוטף הנילוס ואשר ממנה הוא בא, לא היו שם מכל הדברים האלה, כפי מה שיוצא בהכרח.

23. וזה⁴¹⁷ אשר דבר על־אודות האוקינוס, בקשרו את דעתו לדבר בלתי ברור, אין בידו במה להוכיח. אני, לכל הפחות, אינני יודע דבר על אודות הנהר אוקינוס. הוֹמֶרוֹס או אחד המשוררים שקדמוהו המציא, לפי דעתי, את השם הזה והכניסו אל תוך השירה.

24. אם אחרי אשר דחיתי את הסברות הקודמות עלי להביע את דעתי בענין סתום, אמַר אשר נראה לי כנסבה לעלית הנילוס בימי הקיץ: בעת החורף נדחקת השמש ממסלולה הישן על־ידי סערות החורף ובאה עד לוב העליונה⁴¹⁸. בזה כבר נאמר הכל, אם אבאר בקצור נמרץ, כי הארץ אשר האל⁴¹⁹ הזה קרוב לה ביותר ואשר בה ישהה, תצמא, כמובן, ביותר למים וזרמי הנהרות אשר בארץ ייבשו⁴²⁰.

25. אבל למען באר את הדבר באריכות, ככה הוא: כאשר תעבור השמש את לוב העליונה, זאת היא פעולתה: יען כי במשך כל העת האויר זך בגלילות האלה ושטופה הארץ ההיא בקרני השמש, ורוחות קרות אינן, עושה השמש בדרכה, את אשר היא רגילה לעשות גם בקיץ כשהיא באה באמצע הרקיע, היא מושכת אליה את המים ואחרי אשר תמשוך אותם, תדחה אותם לארצות העליונות⁴²¹, שם אוספות אותם הרוחות ומפזרות וממסות אותם. ומובן הוא, כי הרוחות המנשבות מעבר ההוא, רוח הדרומית והדרומית־מערבית, הן מגשימות יתר על כל שאר הרוחות. ונדמה לי, כי השמש אינה מחזירה בכל פעם את כל מי הנילוס של כל שנה, כי אם משאירה חלק סביבה. וכאשר החורף נעשה יותר קל, חוזרת השמש לאמצע הרקיע, ומעתה היא מושכת מים במדה שוה מכל הנהרות. עד העת ההיא הנהרות זורמים מאד, יען כי מי גשמים רבים התחברו עמהם, לרגלי הגשמים שנפלו לארץ והנחלים השוטפים. אבל בקיץ כאשר חסרים הגשמים והשמש מושכת אליה, הם קטנים. הנילוס, אמנם, באין גשם, בעת אשר נמשך מהשמש, הוא האחד בין הנהרות, כמובן, אשר זרם מימיו במשך העת ההיא הוא יותר חלש מאשר בקיץ, כי בעת ההיא הוא נמשך יחד עם מימי שאר הנהרות, אבל בחורף הוא נפגע לבדו.

26. ככה השמש, לפי דעתי, הנסבה לכל הדברים האלה, היא גם כן הנסבה, לפי דעתי, כי האויר יהיה במקום ההוא יבש, כי שורפת היא אותו לאורך כל דרכה. ככה שורר בלוב העליונה הקיץ תמיד. אבל לו השתנה מצב תקופות־השנה, ובחלק השמים, מקום עתה רוח הצפון והחורף, יהיה שמה רוח הדרומית והדרום, ובמקום עתה רוח דרומית תהיה רוח צפונית, לו היה הדבר ככה, כי אז תדחק השמש מאמצע הרקיע על־ידי החורף ורוח הצפונית ותגיע לאירופה העליונה כמו שהיא באה כעת אל לוב. ולו תעשה ככה את דרכה דרך כל אירופה, אזי תעשה, לדעתי, עם האיסטרוס⁴²², את אשר היא עושה כעת עם הנילוס.

27. ומדוע אין רוח נושבת, יש לי הדעה הזאת, כי מארצות חמות, כמובן, אין רוח נושבת כלל וכלל, רק מחבל קר רגיל לנשוב אויר קריר.

28. יהיו נא הדברים האלה כמו שהם וכמו שהיו מימים קדמונים. את מקורות הנילוס לא אמר בבטחון שהוא יודע אף אחד מאלה שבאו עמי בדברים לא מן המצרים, לא מן הלובים, ולא מן היוונים, מלבד במצרים בעיר סְאִיס, סופר האוצר הקדוש אשר לאתֵינֵי⁴²³, אך הוא נראה בעיני כמצחק באמרו, כי יודע הוא את הדבר אל־נכון. הוא אמר כדברים האלה, כי שני הרים הם, ההולכים וכָלים בראשים חדים, בין העיר סוֵנֵה בגליל נוֹא ובין יֵב; שמות שני ההרים האלה הם, האחד קְרוֹפִי, השני מוֹפִי. מקורות הנילוס העמוקים לאין חקר זורמים מבין שני ההרים האלה, חצי המים שוטפים לצד מצרים ולצד צפון וחצי השני לצד כוש ולדרום. וכי המקורות עמוקים אין חקר, נסה לחקור, לפי דבריו, פְּסַמֶטִיכוֹס מלך מצרים. הוא קלע חבל של אלפים גִזְרוֹת והורידהו במקום ההוא ולא נגע בקרקע. הסופר הוכיח איפוא, אם באמת ספר מעשה שהיה, כפי שאני מבין, כי נחשולים כבירים שם ושבולות, ויען כי המים נשברים בהרים, לא יכול האנך אשר הָשלך להגיע עד הקרקע.

29. משום איש אחר לא יכולתי להודע דבר, אולם רק מה שנודע לי עד כמה שאפשר היה בלכתי עד העיר יב בכדי לראות בעיני, אספר, ואשר למעלה מהעיר הזאת, אספר רק אשר שמעתי בחקרי. בלכתך מהעיר יב והלאה נעשתה הארץ לתלולה. ולכן נאלצים לקשר חבל לשני צדי האניה כמו לשוֹר ולנסֹע. ואם נקרע, ממהרת האניה למטה מכח הזרם. אורך חבל הארץ הזאת היא נסיעה ארבעה ימים. מתפתל במקום הזה הנילוס, כמו המַיאַנדרוֹס, שנים־עשר סכוינים מוכרחים לעבור באופן כזה. אחרי כן באים אל תוך מישור, אשר שם שוטף הנילוס מסביב לאי. שם האי הזה טָחוֹמְפְּסוֹ. למעלה מיֵב יושבים כבר כושים, כמו כן הם יושבים בחציו האחד של האי, ובחציו השני יושבים מצרים. את האי גובל אגם גדול, אשר מסביב לו חיים כושים נודדים; ואחרי אשר עוברים אותו באים אל אפיק הנילוס הנופל לתוך האגם הזה. אחרי־כן יוצאים⁴²⁴ והולכים ברגל לאורך היאור דרך ארבעים יום, כי סלעים חדים בולטים מתוך הנילוס ושונית רבות שם, אשר דרכם אין לעבור באניה. אחרי אשר עוברים את הארץ הזאת במשך ארבעים היום, יורדים שנית לאניה אחרת לנסיעה של שנים־עשר יום ואחרי־כן באים לעיר גדולה, שמה מֶרוֹאֶה⁴²⁵. אומרים, כי העיר הזאת היא בירת הכושים האחרים. מהאלים מעריצים יושביה רק את זוס ודיוניסוס לבדם, ואת אלה הם מכבדים מאד, ויש להם מקום אורקולום של זוס. הם יוצאים למלחמה, כאשר מצוה להם האל הזה באורקולום ולכל אשר הוא מצוה להם ילכו.

30. מהעיר הזאת באים אל הנופלים אל האויב אחרי נסיעה של הזמן הדרוש לבוא מיב אל בירת הכושים. הנופלים האלה נקראים בשם אַסְמַח, פירושה של המלה הזאת בשפת היוונים „העומדים לשמאל המלך“, אלה הם העשרים וארבע רבבות מצרים ממעמד החילים אשר נפלו אל הכושים מסבה זו: בזמן המלך פסמטיכוס עמד מצב בעיר יב נוכח הכושים ובתחפנחס בגליל סין עמד אחר נוכח הערבים והסורים ובמראָה מצב אחר נוכח לוב. עוד בימי עומד באותם המקומות מצב הפרסים כאשר עמדו בימי פסמטיכוס. כי ביב ובתחפנחס שומרים פרסים⁴²⁶. אלה החילים המצרים עמדו על המשמר שלש שנים בלי אשר החליפו אותם באחרים והתיעצו ביניהם ופה אחד גמרו אומר לעזוב את פסמטיכוס ועברו אל הכושים. כאשר שמע זאת פסמטיכוס רדף אחריהם ובהשיגו אותם התחנן לפניהם במלים רבות ולא נתן להם כי יעזבו את אֵליהם אשר ירשו מאבותיהם ואת ילדיהם ואת נשיהם. ומספרים, כי אחד מהם הראה על ערותו ואמר, במקום אשר היא תהיה, שם יהיו להם גם ילדים וגם נשים. ובבואם לכוש מסרו עצמם למלך הכושים, והוא גמל להם באופן זה: היו לו שונאים אחדים מבין הכושים, את אלה צוה להם לגרש ולהתישב על אדמתם. הם התישבו בין הכושים והכושים היו יותר לבני־תרבות בלמדם אל מנהגי מצרים.

31. אם כן במהלך ארבעה חדשים ביבשה ובמים יודעים את הנילוס, מלבד חלקו השוטף דרך מצרים. כי מספר חדשים זה יוצא כשמחשבים את הזמן ליוצא מיב עד הגיעו אל הנופלים האלה. הוא שוטף ממערב וממבוא השמש⁴²⁷, אשר הוא משם והלאה אין איש יודע לאמר אל נכון, כי הארץ ההיא מדבר בגלל החום.

32. אולם את הספורים האלה שמעתי מאנשים מקירֵיני אשר ספרו, כי באו אל האורקולום של אמון⁴²⁸ ובאו בדברים עם אֶטֶאַרְכוֹס מלך הָאָמוֹנִים ומתוך ענינים שונים באו לדבר גם בדבר הנילוס אשר אין איש יודע את מקורותיו, וספר אטארכוס, כי פעם אחת באו אליו אנשים נַסַמוֹנים⁴²⁹. העם הזה הוא לובי ויושב על חופי הסירטה ובארץ למזרח הסירטה, לא רחוק ביותר. כאשר באו אליו הנסמונים וכאשר נשאלו אם יש להם עוד מה לספר על מדבריות לוב, אמרו, כי לפנים היו אצלם אנשים נכבדים ולהם בנים זדים וכאשר נעשו לאנשים עסקו בדברים בטלים; ובין יתר הדברים בחרו בגורל חמשה מביניהם לתור את מדבריות לוב ואם יראו יותר מאלה האנשים אשר ראו את המרחקים הגדולים ביותר. כי בחלק הזה של לוב המשתרע על יד הים הצפוני, ממצרים עד הכף סוֹלוֹיס⁴³⁰, מקום שלוב גומרת, יושבים לאורך כל השטח הזה לובים, ועמים רבים המתיחשים על הלובים, מלבד אשר נאחזו שם יוונים ופניקים; אולם לפנים מהים והעמים היושבים שם על יד הים מלאה לוב חיות ולפנים מחבל החיות היא חול ומדבר צחיח ושמם⁴³¹. הנערים האלה אפוא השלוחים מאת חבריהם הצטידו היטב במים ומזון ועברו בתחלה את החבל המיושב, אחרי שעברו את זה באו אל חבל החיות, מזה עברו את המדבר ועשו את דרכם לצד מערב⁴³². ואחרי אשר עברו ארץ גדולה מלאה חול בימים רבים, והנה נראו להם עצים גדלים במישור; הם נגשו וקטפו מהפירות אשר על העצים. עוד הם קוטפים והנה באו אנשים קטנים, פחות משעור קומה, תפשו אותם והוליכום עמם. לא הבינו הנסמונים את שפתם של הללו והמוליכים לא הבינו שפת הנסמונים. הם הוליכום דרך בצות גדולות ואחרי עברו אותן, באו אל עיר ובה כל האנשים שוים בגדלם לאלה המוליכים וצבע שלהם היה שחור⁴³³. על יד העיר שוטף נהר גדול⁴³⁴, הוא שוטף ממערב למזרח השמש ותנינים נראו בו.

33. עד הנה מסרתי את דבריו של אטארכוס האָמוני. ועוד סיפר, כי הנסמונים שבו, כאשר ספרו הקירינים, וכי האנשים אשר אליהם באו, היו כולם מכשפים. ואת הנהר ההוא, אשר זרם דרך המקום ההוא, חשב גם אטארכוס, כי הוא הנילוס. והדעת נותנת גם כן, כי כך הוא. יען כי שוטף הנילוס מלוב וחותך את לוב באמצע, וכאשר אני משער בהוציאי מסקנה מהידוע על שאינו ידוע, שוטף הוא במרחקים האלה⁴³⁵ כמו האִסְטְרוֹס⁴³⁶; כי הנהר איסטרוס מתחיל מארץ הקֶלְטִים והעיר פִּירֵינֵי⁴³⁷, ושוטף וחוצה את אירופה באמצע, והקלטים הם מעבר לעמודי הֵירַקלֵס ושוכנים קרוב לקיניסיים⁴³⁸, אשר הם מבין כל עמי אירופה יושבים רחוקים ביותר לצד מבוא השמש. וסופו של האיסטרוס הוא בים השחור אחרי אשר זרם דרך כל אירופה, במקום אשר מתישבים ממיליטוס התישבו באיסטריה⁴³⁹.

34. אמנם האיסטרוס שוטף דרך ארץ מיושבת, לכן ידוע הוא לרבים. אולם בדבר מקורות הנילוס אין איש יודע לאמר דבר מה, כי לוב, אשר דרך בה הוא עובר, היא בלתי מיושבת ושוממה. על־אודות שטפו, עד כמה שיכולתי להגיע בחקרי במרחק הכי גדול, ספרתי. הוא משתפך לתוך מצרים, ומצרים משתרעת בערך מול קיליקיה ההררית, אבל משם עד סינופֵּי היושבת על הים השחור, מהלך ישר של חמשה ימים לאיש חיל. וסינופי היא מול שפך האיסטרוס אל תוך הים; אם כן סובר אני, כי הנילוס שוטף דרך כל לוב כמו האיסטרוס⁴⁴⁰. עד הנה יהיו דברי בדבר הנילוס.

35. ועתה באתי לדבר באריכות על מצרים, יען נמצאים בה הרבה דברים נפלאים, ויותר מאשר בכל ארץ נמצאים בה מפעלים אשר הם נעלים מכל תאור; לכן אדבר אודותיה יותר. כמו שהשמים הנמתחים על ראשם שונים הם והיאור גורם לטבע אחר מאשר כל הנהרות, כך הם המצרים כמעט בכל דבר ההפך לגמרי במנהגיהם ובנימוסיהם מאלה של שאר בני־אדם. אצלם הנשים הולכות אל השוק ועוסקות במסחר ובעליהן יושבים בבית ואורגים⁴⁴¹; בני־אדם אחרים אורגים בהתחילם את העֵרֶב מלמעלה⁴⁴², והמצרים מלמטה; את המשאות נושאים הגברים על ראשם והנשים בכתפיהן⁴⁴³. הנשים משתינות כשהן עומדות⁴⁴⁴, הגברים כשהם יושבים. את צרכיהם הם עושים בבתיהם, אבל אוכלים הם בחוץ, ברחובות, ומבארים, כי אשר על האדם לעשות והוא מגונה עליו לעשות בסתר ואת הבלתי מגונה בגלוי. אשה אינה נעשית לכהנת מכל וכל, לא לָאֵל ולא לָאֵלָה⁴⁴⁵. גברים הם הכהנים לאֵלים ולאלות. לפרנס את ההורים אין החובה על הבנים, כאשר לא ירצו זאת, כל החובה מוטלת על הבנות גם כאשר אינן רוצות.

36. כהני האלים בארצות אחרות מגדלים שערם, במצרים הם מגלחים⁴⁴⁶; אצל בני־אדם אחרים המנהג במקרה אֵבל, כי אלה המתאבלים ביותר גוזזים שער ראשם, והמצרים, במקרה מות, מגדלים את שער הראש והסנטר⁴⁴⁷, אשר היו מגלחים עד אז⁴⁴⁸. האנשים האחרים חיים את חייהם מרוחקים מבהמות הבית, המצרים חיים ביחד עם הבהמות. אחרים נזונים מחטה ושעורה, המצרי, העושה את מזונו מאלה, לחרפה גדולה תחשב לו, רק עושים הם את לחמם מכוּסמת, אשר אחדים קוראים אותו זֵיאָה; הם לשים את הבצק ברגלים ובידים גובלים הם את הטיט ומרימים את הגללים. את גיד הערוה מניחים האחרים כמו שהוא, אולם המצרים ואלה שלמדו מהם מלים אותו⁴⁴⁹. לכל אחד מהגברים שני בגדים, לכל אחת מהנשים רק שמלה אחת. את טבעות המפרשים והחבלים, האחרים מהדקים מבחוץ, והמצרים מבפנים. את האותיות כותבים ובאבנים מחשבים היוונים בהוליכם את היד משמאל לימין, והמצרים מימין לשמאל ובעשותם זאת הם אומרים, כי הם כותבים לצד ימין והיוונים לשמאל. הם משתמשים בשני מיני כתב, אחד מהם נקרא הקודש, והשני העממי.

37. יראי־אלהים המה עד מאד, יותר מכל האנשים והמנהגים האלה להם: הם שותים בכוסות נחושת⁴⁵⁰ ומנקים אותן בכל יום, ולא רק אחדים עושים ככה, כי אם כולם. הם לובשים בגדי בד מכובסים בכל עת מחדש ונזהרים הם בזה מאד⁴⁵¹. את גיד הערוה הם מלים לשם נקיון⁴⁵², כי הם מבכרים להיות נקיים מלהראות יפה. הכהנים מגלחים את כל גופם בכל יום שלישי, למען לא יראה עליהם לא כנה ולא דבר טמא אחר בעת עבודתם לפני האלים. הכהנים לובשים רק בגדי בד, ונעלים מגומא⁴⁵³. בגדים אחרים אסור להם ללבוש ולא נעלים אחרות. פעמים ביום הם רוחצים את גופם במים קרים, ופעמים בלילה. הם מקיימים רבבות מצוות אחרות, אם יש לאמר ככה, אבל הם נהנים גם מיתרונות לא מעטים. כי מרכושם אינם אוכלים מאומה ואינם מוציאים הוצאות, כי אם לחם קודש נאפה למענם וכל אחד מהם מקבל יום יום בשר בהמה ואוזים לרוב, ונותנים להם גם יין ענבים⁴⁵⁴. אבל דגים אסור להם לאכול. המצרים אינם זורעים הרבה פולים בארצם, ואלה שישנם אינם נאכלים לא חיים ולא מבושלים. והכהנים אינם יכולים גם לראותם בהאמינם כי הקטנית היא פרי טמא. כהנים אינם רק אחד לכל אל ואל, כי אם רבים, ומהם אחד הוא הכהן הגדול. ואם מת איש, יורש בנו את מקומות.

38. את הפרים חושבים לקדושים לאָפַּאפּוֹס⁴⁵⁵, ולכן בודקים אותם באופן זה: אם הוא⁴⁵⁶ רואה בפר אף שערה אחת שחורה, הוא חושב אותו לבלתי־טהור. לזה הוא נבדק על־ידי אחד הכהנים המיועד לדבר בעת שהפר עומד ישר וגם כשהוא שוכב על גבו, גם מוציא את לשונו, אם היא נקיה מהסימנים הידועים אשר עליהם אדבר במקום אחר.⁴⁵⁷ בודק הוא גם שערות הזנב אם גדלו כפי טבעם. אם הוא טהור מכל אלה, יסמן בגומא הנקשר בין קרניו, אחרי־כן הוא שם אליו אדמת־חותם ומדביקה בחותמו ורק אחרי־כן מוליכים את הפר משם. המקריב פר אשר לא נסמן, ענשו עונש מות. הנה באופן זה נבדקת הבהמה.

39. הקרבן נקרב אצלם בדרך זו: מביאים את הבהמה המסומנת אל המזבח, אשר עליו מקריבים ומבערים אש. אחרי־כן מזים עליה יין מעל המזבח ובעת קראם בשם האל שוחטים אותה. ואחרי אשר נשחטה חותכים את הראש. אחרי־כן מפשיטים את גוף הבהמה ואת הראש ההוא נושאים משם ומקללים אותו קללות רבות; במקומות אשר בהם שוק וסוחרים יוונים באים שמה מביאים אותו אל השוק ומוכרים אותו. ובמקום אשר אין יוונים משליכים אותו לתוך היאור. הם מקללים את הראשים, באמרם: אם צרה עומדת לבוא עליהם, המקריבים, או על מצרים כולה, תחול על הראש הזה. אשר לראשי הבהמות הנקרבות ואשר להזאת היין, כל המצרים נוהגים אותם המנהגים באופן אחד בכל קרבנותיהם. ולרגלי המנהג הזה אין מצרי רוצה לאכל את ראש איזה בעל חי.

40. אבל הוצאת הקרבים מהקרבנות ושרפתם נעשית באופנים שונים במקדשים השונים. על האלה הנחשבת אצלם לגדולה ביותר ואשר לה חוגגים את החג הגדול ביותר, עליה אדבר עתה⁴⁵⁸. אחרי אשר הפשיטו את הפר, הם מוציאים מתוכו, בעת אשר הם מתפללים, את הקבה כולה, אבל את הקרבים משאירים בתוך הגוף ואת החלב. ואת השוקים הם חותכים ואת החלק החצון של הירך ואת הכתפים ואת הצואר. אחרי עשותם כל אלה, ממלאים הם את שאר הגוף של הפר בלחמים טהורים, דבש, צמוקים, תאנים, לבונה, מור ומיני קטורת אחרים. ואחרי אשר מלאוהו בכל אלה, שורפים אותו, בנסכם הרבה שמן. את הקרבן הם מקריבים אחרי אשר ענו את נפשם ובעת שרפם אותו כולם מכים את עצמם. כאשר גמרו להכות, שמים⁴⁵⁹ לפניהם ארוחה משיורי הקרבן.

41. את הבקר ואת העגלים הזכרים והטהורים זובחים כל המצרים, אולם את הנקבות אסור להם לזבוח, כי קדושות הן לאיסיס⁴⁶⁰. כי אמנם לפסל איסיס פני אשה, אבל עם קרני פרה, כאשר עושים היוונים דמות אִיו⁴⁶¹, ואת הפרות מעריצים המצרים כולם בשוה הרבה יותר על כל הבהמות, לכן איש מצרי או אשה לא ישק איש יווני על הפה⁴⁶² ולא ישתמש בסכין של איש יווני ולא בשפודו ולא בקלחתו, גם לא יאכלו מבשר פר טהור אשר נחתך בסכין יווני⁴⁶³. את הבקר המת הם קוברים באופן זה: את הפרות הם משליכים לתוך היאור ואת הפרים קובר כל אחד בפרור עירו, באופן שקרן אחת או גם שתי הקרנים בולטות מתוך הקבר לסמן. אחרי אשר נתעכל הבשר ועבר הזמן הקבוע, באה לכל עיר סירה מהאי הנקרא פְּרוסופִּטיס. האי הזה הוא בדלטה והקיפו תשעה סכוינים. באי הזה, פּרוסופּיטיס, אמנם גם ערים רבות אחרות, אבל זאת, שמתוכה באות הסירות לאסוף את עצמות הבקר, שמה אַטַרְבֵּיכִיס, ובה מקדש מקודש מאד לאפרודיטי⁴⁶⁴. מהעיר הזאת יוצאים אנשים רבים לערים שונות, החופרים את העצמות ומוליכים אותן וקוברים כולן במקום אחד. כמו את הבקר, ככה הם קוברים את שאר הבהמות שמתו, כי גם בנוגע לאלה המנהג אצלם ככה, כי גם את אלה אינם ממיתים.

42. אלה אשר הקימו אצלם מקדש זוס מנוא⁴⁶⁵, או הם בני גליל נוא, כל אלה נבדלים מכבשים וזובחים עזים, כי לא אותם האלים מעריצים כל המצרים בשוה, חוץ מאיסיס ואוסיריס, אשר עליו הם אומרים כי הוא דיוניסוס. את אלה מעריצים כולם בשוה; אלה אשר להם מקדש מֶנְדֵיס⁴⁶⁶ או הם בני גליל מנדיס, אלה נבדלים מעזים וזובחים כבשים, אנשי נוא ואלה אשר למענם נבדלים מכבשים, אומרים, כי המנהג הזה הונהג אצלם מטעם זה: הירקלס רצה בכל אופן לראות את זוס, וזה לא רצה להראות אליו: באחרונה, כאשר הירקלס עמד על דעתו, עשה זוס ככה: הוא הפשיט את העור מעל איל, את ראש האיל הנחתך שם לפניו ולבש את העור וכה נראה אליו. ולכן עושים המצרים את פסל זוס עם ראש איל וכמוהם גם האמונים⁴⁶⁷, אשר הם מתישבים מצרים וכושים ומדברים בשפה העומדת באמצע בין שתי השפות. כאשר נראה, קראו האמונים את עצמם על שמו: כי המצרים מכנים את זוס בשם אמון; אילים אין אנשי נוא זובחים, כי אם קדושים המה להם עקב המעשה הזה. אך ביום אחד בשנה, בחג זוס, שוחטים איל אחד ומפשיטים אותו ומלבישים את פסל זוס את עורו, ואחרי־כן מביאים פסל אחר של הירקלס ומעמידים על ידו ובעשותם זאת מכים כל האנשים העומדים מסביב למקדש את עצמם בדבר האיל⁴⁶⁸ ואחרי־כן קוברים אותו בקבר קדוש.

43. על־אודות הירקלס שמעתי את הדעה, כי הוא אחד משנים־עשר האלים⁴⁶⁹. אולם על־אודות הירקלס האחר⁴⁷⁰, זה אשר היוונים יודעים אותו, לא יכולתי להודע בשום מקום במצרים. וכי לא המצרים קבלו את השם מאת היוונים כי אם היוונים מאת המצרים, ואלה מן היוונים נתנו לבנו של אַמפיטריון את השם הירקלס, לזה יש לי ראיות רבות כי הדבר כן הוא וביניהן גם זו, כי שני ההורים של הירקלס זה היו אמפיטריון ואַלְקְמֵינֵי אשר מוצאם הראשון ממצרים, ושנית, יען כי המצרים אומרים, כי אינם יודעים לא את שמו של פּוֹסַידוֹן ולא את שמות הדיוסקורים ולא קבלו את האלים האלה בין שאר אֵליהם. והנה לוּ קבלו באמת מאת היוונים את שם אחד האלים, לא יתכן כי לא ישאר זכר לדבר, הלא כבר אז היו נוסעים באניות והיו מהיוונים גם כן איזו נוסעים בים, כפי שאני מאמין ונוכחתי לדעת, ככה היו המצרים צריכים לשמוע קודם את שמות האלים האלה מאשר את שם הירקלס, אבל אֵל עתיק הוא הירקלס למצרים, וכפי שהם עצמם אומרים, עברו שבע־עשרה אלף שנה עד ממלכת אַמסיס⁴⁷¹, מאז שנתהוו משמונה האלים שנים־עשר ואת הירקלס הם חושבים כאחד מהם.

44. ויען רציתי להודע דבר ברור בענין זה, עד כמה שיעלה בידי, הפלגתי לצור אשר בפניקיה, יען כי שמעתי כי שם יש מקדש מכובד מאד להירקלס⁴⁷². ראיתיו מקושט, עשיר מאד בתרומות הקודש רבות וביניהן ביחוד שני עמודים, אחד זהב טהור, השני אבן ברקת אשר בלילה הזהיר בזהר גדול⁴⁷³. כאשר באתי בדברים עם כהני האל, שאלתי, כמה זמן עבר מעת אשר נבנה המקדש. אבל גם אצלם לא מצאתי כי יתאימו דבריהם אל דברי היוונים; כי אמרו, מקדש האל נבנה בעת שנתישבה צור ועברו אלפים ושלש מאות שנה מעת אשר צור מיושבת. ראיתי בצור גם מקדש אחר להירקלס אשר לו הכנוי הַתַּסִי⁴⁷⁴. באתי גם לתַּסוֹס ובה מצאתי מקדש להירקלס הבנוי שם מאת הפניקים אשר בעת הפליגם לבקש את אֶבְרוֹפָּה⁴⁷⁵, יסדו את תסוס⁴⁷⁶, וגם זה היה חמשה דורות טרם נולד הירקלס בן אמפיקטיון ביון. אם כן, אשר חקרתי בדבר מוכיח בעליל, כי הירקלס הוא אל עתיק. ולפי דעתי הם מיטיבים לעשות אלה מהיוונים, אשר יסדו שני היכלים להירקלס, האחד הוא להנצחי, המכונה האולימפי ולו מקריבים קרבנות, לשני, כמו להרוס, זובחים רק זבחי מתים.

45. ומדברים היוונים דברים רבים מבלי לחקור אחריהם. סכלית היא מצדם גם האגדה הזאת, זו שהם מספרים על הירקלס, כי בבואו למצרים עטרוהו המצרים והובילוהו בתהלוכה להקריבו קרבן לזוס. זמן מה סבל הכל במנוחה, אכן כאשר החלו על יד המזבח הקִדוּשִים להקריבו עמד על נפשו והרג את כולם. כאשר נראה עתה בעיני, היוונים האומרים דברים כאלה אינם יודעים מאומה על־דבר טבע המצרים ומנהגיהם, כי אלה, אשר אסור להם להקריב חיות, מלבד כבשים וּפרים ועגלים, אם טהורים הם, ואוזים, איך יקריבו אלה בני־אדם? ועוד הירקלס בהיותו יחידי, וגם בן־אדם, כמו שהם מספרים, איך היה לו הכח להרוג רבבות רבות? יסלחו לי האלים וההירואים על אשר דברתי הדברים האלה על־אודותם⁴⁷⁷.

46. את העזים ואת השעירים אין המצרים הנזכרים⁴⁷⁸ זובחים מסבה זו: את פַּי⁴⁷⁹ מונים המֶנדֶסים בין שמונת האלים ושמונת האלים האלה היו לפי דבריהם לפני שנים־עשר האלים. את תמונת פן מצירים ופוסלים הצריים והפסלים כמו היוונים, ופניו פני עז ורגליו רגלי שעיר, לא כי הם חושבים כי כך מראהו, כי אם דומה הוא לשאר האלים. ומדוע הם מצירים אותו ככה, לא נעים לי ביותר לספר. המנדסים מעריצים את כל העזים, ואת הזכרים יותר מהנקבות, ואת רועיהם מכבדים הם יותר. ביחוד מעריצים הם שעיר אחד ביניהם, ובמותו עושים לו אבל כבד בכל גליל מנדס. גם השעיר, גם פן, נקראים במצרית: מנדיס. בימי קרה הפלא הזה בגליל ההוא: שעיר נזקק לאשה לעיני כל, וככה נודע המעשה הזה ברבים⁴⁸⁰.

47. את החזיר חושבים המצרים לחיה טמאה, ולכן אם יגע אחד מהם בחזיר בעברו, הולך הוא אל היאור וטובל את בשרו יחד עם בגדיו. ולכן רועי החזירים, אף כי הם מצרים מלידה, הם לבדם מכולם אינם נכנסים לכל מקדש, ואין איש רוצה לתת לאחד מהם את בתו לאשה או לקחת מהם, כי אם רק ביניהם מתחתנים רועי החזירים⁴⁸¹. להקריב חזירים לאלים אחרים, אין המצרים מוצאים לנכון, מלבד לסֶלֵינֵי ולדיוניסוס בעת ובעונה אחת כאשר הלבנה במלואה ואחרי שזבחו הם אוכלים מהבשר. מדוע הם משקצים את החזירים בחגים אחרים, ובחג הזה הם מקריבים מהם, יש אמנם מסורה על זה בין המצרים, אבל אני, אף כי יודע אני אותה, לא יאה לי הדבר לספר. קרבן החזיר לסליני יעשה ככה: אחרי אשר נשחט, שמים יחד את קצה הזנב, את הטחול ואת היותרת ומכסים הכל בחלב אשר בבטן החיה ושמים הכל על האש, שאר הבשר נאכל לאור הלבנה המלאה, אשר אז נקרב הקרבן, ביום אחר לא יאכל עוד. העניים אשר ביניהם עושים דמות חזירים מבצק מפני עניותם, ואחרי שאפו אותם, הם מקריבים אותם.

48. בערב החג זובח כל אחד לדיוניסוס כַּרְיָה לפני פתח ביתו ואת הכריה הוא נותן לאותו רועה־חזירים שמכר אותו, שיסלקו. בשאר הדברים חוגגים המצרים את חג דיוניסוס כמעט בכל דבר כמו היוונים, חוץ מהמחולות. במקום צלמי־זכר⁴⁸² המציאו להם פסלים אחרים באורך אמה המתנועעים בעזרת חוטים; אותם נושאות נשים בכפרים, והאבר אשר אינו קטן הרבה משאר הגוף מתנועע. לפניהן הולך מחלל בחליל והן הולכות אחריו ומהללות את דיוניסוס. מדוע אברו גדול יותר ואותו לבדו מניע בכל הגוף, על זה הם מספרים מסורה קדושה.

49. כאשר נראה לי לא היתה עבודת הקרבנות זו נעלמה מאת מֶלַמְפּוֹס⁴⁸³ בן אַמִיתֶּאוֹן, כי אם ידע אותה היטב הלא מלמפוס הוא זה, אשר הנהיג אצל היוונים את השם דיוניסוס ואת עבודת הקרבנות ואת תהלוכת צלמי הזכר. אמנם הוא לא למד את הענין לאמתו, מפני שלא הבין אותו כולו, כי אם החכמים אשר קמו אחריו הורו את הענין במדה יותר רחבה, אבל את צלמי הזכר אשר הם מביאים לדיוניסוס בתהלוכה היה מלמפוס זה אשר הנהיגם וממנו למדו היוונים לעשות אשר הם עושים. ואני אומר, כי מלמפוס, אשר היה איש חכם, רכש לו את הידיעה לחזות עתידות, והוא הנהיג אצל היוונים מנהגים אחרים רבים אשר למד במצרים וגם אלה אשר לדיוניסוס בשנויים מעטים. כי אין ברצוני לאמר, כי אשר עושים לכבוד האל במצרים מתאים במקרה עם זה אשר עושים היוונים. לולא זאת היה מתאים במהותו לרוח היוונים ולא הונהג בזמן מאוחר. וגם אין ברצוני לאמר, כי המצרים לקחו מאת היוונים את המנהג הזה או מנהג אחר מן המנהגים. לפי דעתי התודע בעיקר מלמפוס אל הדברים אשר לדיוניסוס על־ידי קַדמוס מצור ואנשיו, אשר באו עמו מפניקיה אל הארץ הנקראת היום בּויאוטיה.

50. גם השמות כמעט של כל האלים באו ממצרים ליון. כי הם באו מהברברים, לרגלי חקירותי מצאתי שזה כך. וחושבני, כי נראה יותר שבאו ממצרים. כי מלבד פוסידון והדיוסקורים, אשר הזכרתי כבר למעלה⁴⁸⁴, גם הֵירֵי וְהֶסְטִיָּה ותֶמִיס והחַריטים והנֶרִידִים, שמות שאר האלים, נמצאים אצל המצרים בארצם מעולם. ואני אומר רק אשר אומרים המצרים עצמם. ואלה שמות האלים, אשר לדבריהם אינם יודעים אותם, לפי דעתי קבלו אותם מאת הפלסגים, מלבד פוסידון, אשר האל הזה נודע להם מפי הלודים. כי אין עם אשר ידע את שם פוסידון מימים קדמונים מלבד הלודים. ומעולם הם עובדים לאל הזה. את ההירואים אינם נוהגים המצרים להעריץ כלל.

51. אלה ועוד דברים, אשר עליהם אדבר עוד, קבלו היוונים מאת המצרים ואשר הם עושים את מצבות הֶרמֵיס עם צלם זכר זקוף, לא למדו זאת מהמצרים, כי אם מהפלסגים קבלו זאת הראשונים בין כל היוונים האתונאים, ומהם קבלו האחרים, כי ביחד עם האתונאים, אשר נחשבו כבר אז ליוונים, ישבו הפלסגים בארץ⁴⁸⁵, ולכן החלו גם הם להחשב ליוונים. מי אשר חונך במסתורי הכַּבִּירים⁴⁸⁶ אשר חוגגים אנשי סַמוֹתְרָקֵי ואשר קבלום מאת הפלסגים, האיש הזה יבין את אשר אני אומר, כי לפנים ישבו הפלסגים האלה בסמותרקי, וישבו אחרי כן יחד עם האתונאים, ומאלה קבלו הסמותרקים את המסתורים. אם כן, היו האתונאים הראשונים בין היוונים, אחרי אשר למדו זאת מאת הפלסגים, אשר עשו את מצבות הרמיס עם צלמי זכר זקופים, והפלסגים ספרו מסורה קדושה אחת על־אודות הדבר הזה, אשר גלו אותה במסתורים בסמותרקי.

52. לפנים הקריבו הפלסגים את כל קרבנותיהם בעת התפללם לאלים, כאשר נודע לי בדודונה⁴⁸⁷, ולא נתנו אף לאחד מהם לא תואר ולא שם⁴⁸⁸, כי עוד לא שמעו מזה. אלים קראום מטעם זה, כי הביאו סדרים בכל הדברים וכל החלוקות היו בידיהם⁴⁸⁹. כעבור זמן רב, נודעו להם שמות שאר האלים, אשר הובאו ממצרים, שם דיוניסוס נודע להם בזמן מאוחר יותר. ואחרי זמן שאלו באורקולום אשר בדודונה בדבר השמות. כי האורקולום הזה לקדמון בין כל האורקולאות אשר ביון יחשב והיה בעת ההיא היחידי. אחרי אשר שאלו הפלסגים באורקולום אשר בדודונה, אם יקבלו את השמות אשר באו מאת הברברים, ענה האורקולום, כי יקבלו. מהעת ההיא החלו לקרוא בשמות האלים בעת זבחם. מאת הפלסגים קבלום היוונים אחרי־כן.

53. אֵי המוצא אשר לכל אחד מהאלים ואם היו כולם מעולם ומה דמות להם, ידוע להם⁴⁹⁰ אך מתמול שלשום⁴⁹¹, אם יכולים לאמר ככה. כי הֶסיאוֹדוֹס והומירוס קשישים ממני, כאשר אני חושב, בארבע מאות שנה ולא יותר, והם הם אשר יצרו למען היוונים סדר־היחש של האלים ונתנו לאלים ההם את כנוייהם וחלקו להם את הכבודים ואת האמניות והתוו להם את דמותם; ואלה המשוררים⁴⁹², שנאמר על־אודותם כי חיו לפני האנשים האלה, היו לפי דעתי, אחריהם. אשר לדברים הקודמים⁴⁹³, הנה היא דעת הכהנים בדודונה. את הדעה האחרונה, אשר להסיאודוס והומירוס, אומר אני.

54. על־אודות שני האורקולאות, זה אשר ביון וזה אשר בלוב, מספרים המצרים את הספור הזה: שתי נשים כהנות, ספרו כהני זוס אשר בנוא, נחטפו מנוא על־ידי הפניקים. אחת מהן, כפי ששמעו, נמכרה ללוב, ואחת ליון. שתי הנשים האלה הנן הראשונות אשר יסדו את האורקולאות אצל העמים הנזכרים. ועל שאלתי, איך הם יודעים לדבר בודאות כזו, השיבו על זה, כי דרשו הרבה אחרי שתי הנשים האלה, ולא יכלו להודע על אודותן דבר, אבל אחרי־כן שמעו על אודותיהן את אשר ספרו.

55. והנה זאת שמעתי מפי הכהנים בנוא ואת זאת ספרו החוזות אשר בדודונה: שתי יונים שחורות עפו מנוא אשר במצרים, אחת ללוב ואחת באה אליהן. היא ישבה על אלון ודברה בקול אדם, כי במקום הזה צריך להוסד אורקולום לזוס. והן, בהאמינן כי דבר־אל הוא אשר נאמר להן, עשו אפוא כדבריהם. והיונה אשר באה ללוב, צותה, כאשר הן מספרות, ללובים ליסד אורקולום לאמון. גם זה הוא לזוס. כל זאת ספרו הכהנות אשר בדודונה, ושם הבכירה היה פְרוֹמֶנִיָה, של זו אשר לאחריה טִימַרֶטֵי, ושל הצעירה נִיקַנְדְרָה. כמוהן ספרו גם אנשי דודונה האחרים, אלה היושבים סביב למקדש.

56. אולם בדברים האלה יש לי הדעה הזאת: אם באמת חטפו הפניקים את הנשים הקדושות ומכרו האחת ללוב והשניה ליון, נראה לי, כי האשה הזאת נמכרה לתֶּספְּרוֹטים אשר ביון של היום ואשר נקראה לפנים פֶּלַסגִיָּה ואחר־כך, בהיותה בעבדות, יסדה שם תחת אלון אשר צמח מקדש לזוס, מה שהיה מובן כמו שהיתה רגילה לכהן במקדש זוס אשר בנוא, שתשמור במקום שבאה, את זכרו. ואחרי אשר למדה להבין שפת יון, סדרה אורקולום, והיא ספרה, כי אחותה נמכרה ללוב בידי אותם הפניקים, אשר על ידם נמכרה גם היא.

57. יונים נקראו לפי דעתי הנשים האלה מאת אנשי דודונה מטעם זה כי היו נכריות ונדמו להם כי הן מצפצפות כמו צפרים, ואחרי זמן אמרו כי היונה מדברת בקול אדם, יען דברה האשה עתה דברים מובנים להם, אולם כל זמן אשר דברה בשפה זרה, נדמתה להם, כי היא מצפצפת כמו צפור, כי איך יכלה יונה להגות בקול אדם? בזה אשר אמרו, כי היונה היתה שחורה, רומזים כי היתה אשה מצרית⁴⁹⁴. אם כן, דרכי האורקולום בנוא אשר במצרים ובדודונה דומות זו לזו. גם האורקולום על־ידי קרבנות בא ממצרים.

58. מועדי־עם, תהלוכות ותפלות בצבור המצרים הם הראשונים בין בני־אדם שעשו כאלה ומהם למדו היוונים. ואני רואה ראיה לדבר בזה, כי הם נראים כעושים את אלה מזמן רב, אבל היוונים החלו מקרוב לעשותם.

59. מועדי־עם עושים המצרים לא פעם אחת בשנה, כי אם פעמים רבות וברוב התלהבות בעיר בֶּסֶת⁴⁹⁵ לכבוד אַרְטֶמִיס⁴⁹⁶ ואחריהם גם בעיר בּוּסיריס⁴⁹⁷ לכבוד איסיס. כי בעיר הזאת המקדש היותר גדול לאיסיס. והעיר הזאת היא במצרים באמצע הדלטה. בשפת היוונים איסיס היא דימיטר. ושלישית הם מתועדים בעיר סאיס לחוג את חג אתיני⁴⁹⁸, רביעית בעיר און⁴⁹⁹ לכבוד הֵיליוס⁵⁰⁰, חמשית בעיר בּוטוס לכבוד לֵיטו⁵⁰¹, ששית בעיר פַּפְרֵימִיס⁵⁰² לכבוד אַרֶס⁵⁰³.

60. בעת נסעם לעיר בסת הם עושים ככה: נוסעים יחד אנשים ונשים, המון גדול משניהם בכל סירה וסירה. אחדות מהנשים אוחזות מָכוֹשים ומכישות, והאנשים מחללים בחלילים בכל הדרך ויתר האנשים והנשים שרים ומוחאים כף. ובעת עברם במסעם על עיר אחרת מן הערים, הם מקרבים את הסירה ליבשה ועושים ככה: אחדות מהנשים עושות כמו שאמרתי, אחרות מקנטרות בצעקותיהן את הנשים אשר בעיר ההיא, אחרות רוקדות ואחרות קמות ומרימות את שמלותיהן. ככה הן עושות בכל עיר היושבת על היאור. ובבואם לבסת, הם חוגגים את החג בהקריבם קרבנות רבים. והם שותים בחג ההוא יין־ענבים יתר על כל שאר השנה. מתאספים אנשים ונשים, מלבד הטף, כשבעים רבוא, לדברי התושבים.

61. ובכן דברים כאלה נעשים שם. ואיך הם חוגגים את חג איסיס בעיר בּוּסיריס⁵⁰⁴ ספרתי כבר למעלה⁵⁰⁵. מכים הם את עצמם אחרי הזבח, כל האנשים והנשים, רבוא רבבות בני־אדם. בשלמי הם מכים את עצמם, איני רשאי לאמר; הקָרִים היושבים במצרים עושים עוד יותר מזה, בהתגודדם בסכינים במצחם ובמעשה הזה נכר כי הם זרים ולא מצרים.

62. וכשהם נועדים בעיר סאיס, מדליקים כולם בליל הזבח מנורות רבות בחוץ מסביב לבתיהם. המנורות האלה הם כלים מלאים מלח⁵⁰⁶ ושמן ולמעלה הפתילה עצמה. וזאת הולכת ודולקת כל הלילה ולכן קראו לחג „המנורות הדולקות“. ואלה מהמצרים שאינם יכולים לבוא לאספה הזאת שומרים גם הם את ליל החג ומדליקים כולם את המנורות, וככה מדליקים לא רק בסאיס לבדה, כי אם גם בכל מצרים. מדוע הלילה הזה מואר ומכובד, על זה מספרים מסורה קדושה⁵⁰⁷.

63. לעיר און ולבוטו הולכים רק לזבוח זבחים לבד. בפַּפּרמיס הם זובחים זבחים ועובדים את האל כמו שעושים בשאר המקומות. ובהיות השמש לבוא עושים אחדים מהמכהנים את מעשיהם מסביב לפסל ומרביתם עומדים ואלות־עץ בידיהם על פתח המקדש. אחרים המשלמים את נדריהם, והם יותר מאלף איש, וביד כל אחד אלת־עץ, עומדים צפופים מעבר השני. את הפסל הנמצא בהיכל־עץ קטן מצופה זהב, הביאו בערב החג אל בית אחר קדוש. ואלה המעטים אשר נשארו עם הפסל מושכים עגלה בת ארבעה אופנים, המובילה את ההיכל ואת הפסל הנמצא בתוכו. ואלה העומדים בחצר החיצון אינם נותנים אותם להכנס, אך אלה אשר משלמים את נדרם, עוזרים לאל ומכים על האחרים העומדים על נפשם. וכה מתלקחת מלחמה גדולה באלות ופוצעים את ראשיהם. וכאשר אני חושב, מתים גם רבים בפצעיהם, אף כי המצרים אומרים, כי אין איש מת. בני הארץ אומרים, כי החג הזה הונהג מסבה זו: במקדש הזה יושבת אמו של אַרס⁵⁰⁸; אחרי אשר גדל ארס בנכר והיה לאיש, בא וברצונו היה לבוא אל אמו. משרתי האם, יען לא ראוהו לפני זה, לא נתנוהו להכנס, כי אם עצרוהו. ויאסוף אליו אנשים מעיר אחרת ויך את המשרתים מכה גדולה ויכנס אל אמו. מסבה זו, אומרים הם, הונהגה ההתנגחות הזאת בחג לכבוד ארס.

64. גם לבלי לבוא אל אשה במקדשים ולבלי להכנס אל תוך המקדשים בלי רחיצה אחרי בוא אל אשה, הם הראשונים אשר הנהיגו. יען כי כמעט כל שאר בני־אדם, מלבד המצרים והיוונים, באים אל נשים במקדשים ומהנשים בלי רחיצה הם נכנסים אל תוך המקדש, בחשבם כי בני־אדם הם כשאר הבהמות, כי הם רואים כל שאר הבהמות ומיני צפרים נזקקים במקדשי האלים ובמקומות קדושים. לולא היה זה יפה בעיני האל, כי אז לא היו עושים זאת גם בעלי חיים. אכן הם נותנים את הטעם הזה למעשיהם, אבל אינו נכון בעיני.

65. המצרים נזהרים מאד בכל אשר לעבודת האלים, ביחוד גם בזה: אף כי מצרים גובלת ללוב, אינה עשירה ביותר בחיות, אבל אלה שיש שם, נחשבות כולן לקדושות, גם אלה החיות ביחד עם בני־האדם, וגם אלה שאינן חיות אתם. לוּ הייתי מתאר מדוע הן נחשבות לקדושות, כי אז הייתי נכנס לעניני האלים, דבר אשר אני בורח ממנו. אך אשר ספרתי מהם כאשר נגעתי בהם, ספרתי בהיותי נאלץ על־ידי ההכרח. אשר לחיות יש להם המנהג הזה: יש שומרים מוזמנים, אנשים ונשים מהמצרים, הדואגים לכלכלת כל חיה וחיה, והמשרה עוברת מאב לבן, כל איש ואיש מיושבי הערים משלמים להן את נדריהם בהתפללם לָאֵל אשר לו החיה ומגלחים את ראש הילדים, כל הראש או חציו או שליש ושוקלים את השער במאזנים במשקל כסף. ואת המשקל הם נותנים לשומרת החיה והיא חותכת תמורתו דגים ומגישה לחיות לאכל. טרפן ימצא אפוא באופן כזה. וההורג אחת מהחיות האלה, אם בזדון, אזי עונש מות לו, ואם בשגגה, עליו לשלם כופר כאשר ישיתו עליו הכהנים. אבל ההורג את הינשוף או את הנץ בין במזיד בין בשוגג, עליו למוּת.

66. אם כי רבות הן החיות, החיות ביחד עם בני־האדם, עוד היו יותר הרבה, לולא יקרה עם החתולים כדבר הזה: אחרי אשר יולדות הנקבות אינן הולכות אחרי הזכרים, ואלה בהשתוקקם להזדוג, אינם מוצאים. לכן ככה הם עושים בחכמה: הם גוזלים מהנקבות את גוריהן ומביאים אותם בסתר אל מקום אחר והורגים אותם, אבל אינם אוכלים את הנהרגים. השכולות מגוריהן, בהתגעגען לאחרים, באות לכן אל החתולים; כי החיה אוהבת בנים היא. בנפול דליקה, אז דברים נפלאים נעשים לחתולים. כי בעוד המצרים עומדים ורוח בין אחד לשני ושומרים על החתולים⁵⁰⁹, מבלי אשר ישימו לבם לכבות את השרפה, נדחקים החתולים ביניהם וקופצים מעל לראשי האנשים אל תוך האש. אם קרה מקרה כזה, אֵבל כבד למצרים. ואם באחד הבתים מת חתול מעצמו, כל יושבי הבית מגלחים את גבות עיניהם לבד, אבל אם כלב מת, הם מגלחים את כל הגוף ואת הראש⁵¹⁰.

67. החתולים המתים מובאים אל חדרים קדושים אשר בעיר בסת, שם הם נקברים אחרי החנטם אותם. אבל את הכלבים קובר כל אחד בעירו בארונות קדושים. כמשפט הכלבים כן מקברים הם גם את חולדות־פרעה; את עכברי־חדף ואת הנצים מביאים אל העיר בוטו ואת הינשופים לעיר הרמס. הדובים, שאינם מצויים, והתנים, שאינם גדולים הרבה מהשועלים, נקברים במקום שמצאו אותם נופלים⁵¹¹.

68. טבע התנין הוא ככה: במשך ארבעת חדשי החורף אינו אוכל כלל, ואף כי הוא בעל ארבע רגלים, הוא חי ביבשה ובמים. יען כי הוא מטיל ביצים ביבשה ודוגר אותן ורוב היום הוא מבלה ביבשה, אבל את כל הלילה ביאור; יען כי אז המים חמים מהאויר והטל. מכל בני תמותה שאנו מכירים נעשה זה מזעיר ביותר לגדול ביותר. כי הוא מטיל ביצים אשר אינן גדולות הרבה מביצת האוזים והדגוּר גדול בערך כביצה, וכשהוא הולך וגדל הוא נעשה עד שבע־עשרה אמה ומעלה. לו עיני חזיר ושנים גדולות ובולטות. לו לבדו בין כל החיות לא צמחה לשון. הוא אינו מניע את הלחי התחתונה, כי אם הוא לבדו בין כל החיות מביא את הלחי העליונה אל התחתונה. לו גם צפרנים חזקות ועור מלא קשקשים חזקים עד כי אין דבר אשר יוכל לעבור על גבו, עִוֵר הוא במים, אבל באויר לו ראיה חדה מאד. יען כי חי הוא תמיד במים, פיהו מלא עלוקות⁵¹². שאר הצפרים והחיות בורחות מפניו, רק עם הטרוחילוס⁵¹³ השלים, יען כי מוצא בו תועלת. כי בעלות התנין מתוך המים אל היבשה ופוער את פיו, מה שרגיל לעשות מול רוח מערבית, נכנס הטרוחילוס אל תוך פיו ובולע את העלוקות. לו תועלת מזה ונהנה ואינו עושה רעה לטרוחילוס.

69. אחדים מהמצרים מחשבים את התנינים לקדושים, ואחדים לא, להפך, הם רודפים אותם כאויבים. אלה היושבים מסביב לנוא אמון ולאגם מויריס מחשבים את התנינים לקדושים מאד. אלה כמו אלה מכלכלים תנין אחד מבין כל התנינים והוא מלומד עד כי יכולים לנגע בו בידים. באזניו שמים נטיפות מאבנים מהותכות⁵¹⁴ וזהב ועכסים ברגליו הקידמיות; מגישים לו מאכלים מיוחדים וקרבנות, מכלכלים אותו בחייו באופן הטוב ביותר, ובמותו חונטים אותו וקוברים אותו בקבר קדוש. אלה היושבים מסביב לעיר יב גם אוכלים אותם, כי אינם רואים אותם כקדושים. שמם אינו קרוקודילוס כי אם חַמְפְּסָה. קרוקודילוס קוראים אותם היונים, יען כי דומים הם במראיהם אל הלטאות⁵¹⁵ החיות אצלם בין הגדרות⁵¹⁶.

70. אופני צידם שונים הם ורבים. את זה, הנראה לי ראוי ביותר לתאר, אותו אכתוב. אחרי אשר שם⁵¹⁷ גב־חזיר בחכה, הוא מורידו לאמצע היאור, והוא עצמו עומד על שפת היאור ובידו חזיר קטן חי ומכהו. בשמעו את הקול, הולך התנין אחרי הקול עד אשר הוא מוצא את הגב ובולעו, ואלה מושכים, ואחרי שמשכוהו אל היבשה⁵¹⁸, טח הציד קודם כל עיניו בטיט. אחרי שעשה זאת, השאר נעשה קל מאד, ואם לא עשה זאת, אז יעלה לו בעמל רב.

71. בהמות־היאור קדושים בגליל פַּפְּרֵמִיס, אבל לשאר המצרים אינם קדושים. מראם הטבעי ככה הוא: חיה אשר לה ארבע רגלים ופרסות שסועות, טלפי־בקר, חרומפית, רעמת סוס, ניבים⁵¹⁹ נראות, זנב הסוס וקולו⁵²⁰, גדלה כגודל הפר הגדול ביותר ועורה כה עבה, עד כאשר הוא יבש, עושים ממנו נצבי חניתות.

72. חיים גם כלבי היאור, אשר חושבים אותם לקדושים. הם מאמינים, כי מבין הדגים זה אשרנקרא לֶפִּידוטוֹס⁵²¹ והצלופח⁵²² קדושים הם; הם אומרים כי אלה קדושים לנילוס וכן בין הצפרים האוז⁵²³ המצרי.

73. ויש גם צפור אחרת קדושה, ושמה חול⁵²⁴. אמנם לא ראיתיו רק בתמונה, כי רק לעתים רחוקות מאד הוא בא אליהם, בכל חמש מאות שנה, כאשר אומרים אנשי און; והם מספרים, כי הוא בא רק כשאביו מת. אם הוא דומה באמת לתמונתו, אז גדלו ותוארו ככה: חלק מכנפיו צהב וחלק אדם; הוא דומה מאד לנשר בהקיפו ובגבהו. עליו מספרים דבר אשר הוא עושה בחכמה, את אשר אמנם אינני מאמין: מעֲרָב הוא בא אל מקדש הֶילִיוס ומביא את אביו מקופל במוֹר וקוברו שמה. והוא מביאו ככה: בתחלה הוא עושה מהמוֹר ביצה, כמה שבכחו לשאת אותה, אחרי־כן הוא מנסה לשאתה, ואחרי אשה נסה, הוא חוקק בביצה ושם את אביו בתוכה, ובמוֹר אחר הוא סוגר במקום אשר חקק בביצה להכניס את אביו, וכאשר אביו מונח בתוכה, היא כבדה כבתחלה. ואחרי שקפל אותו באופן זה, הוא מביאו למצרים אל מקדש היליוס. ככה, לדבריהם, עושה הצפור ההיא.

74. בסביבות נוא־אמון יש נחשים קדושים, אשר אינם עושים רעה לבני־אדם. הם קטנים בגדלם ושתי קרנים להם הצומחות להם למעלה בראשם. כאשר הם מתים, מקברים אותם במקדש זוס, יען כי קדושים הם לאל זה, כאשר אומרים⁵²⁵.

75. חבל אחד יש בארץ מערב, המשתרע בערך קרוב לעיר בּוטו, ולחבל זה באתי להודע בדבר הנחשים המעופפים⁵²⁶. בבואי שמה ראיתי עצמות נחשים ושדרותיהם בהמון, עד כי אין לתאר אותם. היו שדרות גדולות וקטנות, ערמות ערמות, ועוד קטנות מהן, ואלה היו הרבה מאד. והחבל, אשר בו השדרות צבורות הוא כזה: מבוא צר בין ההרים מוליך אל מישור גדול והמישור הזה מחובר עם מישור מצרים. והנה מספרת האגדה, כי בראשית האביב עפים ובאים נחשים מעופפים מערב לעבר מצרים, ויוצאים הינשופים לקראתם במבוא החבל ההוא ואינם נותנים לנחשים לחדור, רק מכלים אותם. בשל המעשה הזה, אומרים הערבים מכובד הינשוף מאד על המצרים. מסכימים לזה גם המצרים, באמרם, כי על זה הם מעריצים את העוף הזה.

76. תאר הינשוף הוא: כולו שחור נורא, שוקיו כמו אלה של עגור, חרטומו עקום מאד וגבהו גבה הקרֶכס⁵²⁷. הנה תאר השחורים הנלחמים בנחשים ושל אלה החיים יותר בקרבת בני־האדם – כי שני מיני ינשוף הם – הוא: כל הראש וכל הצואר חלק, נוצותיו לבנות חוץ מהראש, העורף, קצות הכנפים וקצה העָצֶה. החלקים האלה אשר אמרתי כולם שחורים עד למאד, השוקים והחרטום דומים לשאר חלקי הגוף. תואר הנחשים הוא כמו זה של נחשי המים. לכנפותיהן אין נוצות, כי דומות הן במדה ידועה לאלה של העטלפים. כל זה אשר לחיות הקדושות.

77. מהמצרים עצמם, אלה היושבים בחלק מצרים הנזרעת, בשמרם את זכר הדברים יותר מכל בני־אדם, הם המלומדים ביותר בין אלה אשר עלה בידי להתודע אתם. אלה הם דרכי חייהם: הם משתמשים בתרופה לשלשול שלשה ימים רצופים בכל חודש, ודואגים לבריאותם על־ידי הקאה וחוקן. הם מאמינים, כי בעקב המאכלים הזנים באות כל המחלות על בני־האדם. המצרים הם בכלל הבריאים בין כל בני־אדם אחרי הלודים מסבת מזג האויר, כאשר נראה לי, יען כי מזג האויר אינו משתנה. כי בעיקר עקב השנויים⁵²⁸ באות המחלות על בני־האדם ובין כל השנויים ביותר על ידי השנויים במזג האויר. הם אוכלים לחם עשוי מכוסמת, אשר הם קוראים קִילִיסְטֵיס. יין הם שותים את זה העשוי משעורים, כי בארצם אין גפנים⁵²⁹. דגים הם אוכלים אחדים מיובשים בשמש ובלתי־מבושלים, ואחדים כבושים במי־מלח⁵³⁰. מהעופות הם אוכלים חי את השלוים, את הברוזים ואת הצפרים הקטנות אחרי שכבשון; את שאר העופות והדגים שיש להם, מלבד אלה אשר נחשבים לקדושים אצלם, הם אוכלים צלויים או מבושלים.

78. במסבות עשיריהם, כאשר גמרו לאכול, נושא איש אחד בארון גוית מת עשויה עץ, בצבעיה ובמלאכתה מחוקה עד כמה שאפשר, בגודל אמה אחת או אמתים בערך, ומראה אותה לכל אחד מהשותים ואומר: „בהביטך אל זה שתה והיטיב את לבך, כי כמוהו תהיה אחרי מותך“⁵³¹. ככה הם עושים במשתאותיהם.

79. הם שומרים על מנהגי אבותיהם, ומנהג זר אינם מקבלים. יש להם מנהגים אחרים הראויים להזכר וגם שיר אחד לינוס, אשר שרים אותו בפניקיה ובקיפרוס⁵³² ובמקומות אחרים, אולם אצל כל עם ועם לו שם אחר, והוא אחד עם זה אשר היוונים מכנים לינוס ושרים אותו, עד כי בין הדברים הרבים אשר יש אצל המצרים ואשר הפליאו אותי היה ביחוד הלינוס, מאין לקחוהו. נראה, כי הם שרים אותו מאז מעולם. במצרית שם הלינוס מַנֶרוס: המצרים מספרים, כי הוא היה בן יחיד למלך הראשון במצרים, ואחרי אשר מת בימי עלומיו, כבדוהו המצרים בקינות אלה והמנגינה הזאת היתה הראשונה והיחידה אצלם⁵³³.

80. גם בזה דומים המצרים ללקדימונים לבדם מבין היוונים: צעיריהם בפגשם זקנים סרים מן הדרך ונותנים להם לעבור וגם קמים ממושבם בבואם; אולם בזה אינם דומים לכל עם מבין היוונים: תחת לברך איש את רעהו כשאר נפגשים בדרך, הם משתחוים בהורידם את היד עד הברכים.

81. הם לובשים כתנות־בד עם גדילים מסביב לשוקים, הנקראות קַלַסיריס ועליהן לובשים בגדי צמר לבנים כמו מעטה. אולם אל תוך המקדשים אין הם מכניסים דברים של צמר ולא נקבר עמהם, כי זה נחשב לחטא. דומים הם בזה למנהגים הנקראים אוֹרפיים ובקכיים⁵³⁴, אשר הם מצריים ופיתגוריים. כי גם למי שיש חלק במסתורים אלה, אסור להקבר בבגדי צמר. מספרים על זה מסורה קדושה.

82. ועוד דבר אחר המציאו המצרים⁵³⁵ והוא, למי מהאלים כל חודש וכל יום⁵³⁶ ואשר יקרה לכל אחד לפי היום שנולד בו⁵³⁷, איך ימות⁵³⁸, ואשר יהיה בחייו. בזה השתמשו אלה מהיוונים העוסקים בשירה, גם אותו המציאו יותר מאשר שאר בני האדם כולם. כי כאשר יקרה אות, הם שומרים עליו וכותבים את תוצאותיו, ואם אחרי זמן יקרה עוד דבר דומה לזה, הם חושבים, כי תהיינה לו תוצאות כאלה.

83. חזון העתיד הוא אצלם ככה: החכמה הזאת אינה בידי כל איש, היא קשורה לאחדים מהאלים. כי יש שם אורקולום להירקלס, לאפולון, לאתיני, לארטמיס, לאַרס, לזוס. הכי נכבד בין כל האורקולאות הוא זה אשר לליטו בעיר בוטו. אולם אפני האורקולוס אינם שוים אצל כולם, כי אם שונים הם.

84. חכמת הרפואה חלוקה אצלם באופן זה: כל רופא הוא למחלה אחת ולא אחד למחלות רבות, כל הארץ מלאה רופאים, חלק מהם הם רופאי־עינים, חלק לראש, חלק לשנים, וחלק לבני מעים וחלק מהם למחלות בלתי־נראות⁵³⁹.

85. ההספד והקבורה נעשים אצלם ככה: כאשר מת אחד מבני הבית, אשר היה נכבד ביניהם, כל הנשים אשר לבית הזה טחות את ראשן או גם את פניהן בטיט, ואחר הן משאירות את המת בבית והן מסתובבות בעיר⁵⁴⁰ ומכות את עצמן ושמלותיהן מפשלות ודדיהן מגולות ועמהן כל נשי המשפחה. גם הגברים עומדים ומכים את עצמם, גם הם בגדיהם מפשלים; אחרי עשותם זאת מביאים את המת לחניטה.

86. יש אנשים שהם מזומנים לדבר זה ולהם אומנות זו⁵⁴¹. אחרי אשר הובאה גופת המת אליהם, הם מראים לאלה אשר הביאוה דוגמאות של גופות־עץ, מחוקות מאד על־ידי הציור, ואומרים להם: החניטה היותר משוכללה בין אלה היא זו של זה אשר לא כדאי שאשא את שמו על שפתי בענין שכזה⁵⁴². אחרי־כן הם מראים להם דוגמה שניה, גרועה מזו ויותר זולה, ואחרי־כן השלישית והיא הזולה ביותר. בבארם זאת הם שואלים מהם, לפי איזו מהן הם רוצים כי יכינו את הגופה. ועתה אלה הולכים להם, אחרי אשר השתוו בדבר הסכום, ואלה אשר נשארו בבית, חונטים אותה, אם היא היקרה ביניהן, ככה: תחלה מוציאים בברזל עקום דרך הנחירים את המוח, חלק ממנו בעשותם ככה, וחלק על־ידי סממנים אשר הם שופכים אל תוכו; אחרי־כן הם עושים באבן חדה מכוש נתוח בירך ומוציאים את כל המעים. אחרי נקותם ושטפם אותה ביין תמרים, הם מנקים אותה שנית בבשמים שחוקים. אחרי־כן הם ממלאים את הכרס במור זך שחוק, בקציעה ובבשמים אחרים חוץ מהלבונה, ואחרי אשר מלאוה, הם חוזרים ותופרים אותה. אחרי אשר נעשה זה, הם שורים את הגופה בנתר שבעים יום⁵⁴³; יותר מאלה אסור להשאירה בתוכו. ובמלאת שבעים הימים, רוחצים את הגופה וכורכים את כולה בסדיני־בוץ טהור וטחים אותה בגומי, אשר אותו לקוחים המצרים הרבה במקום דבק. ועתה מקבלים אותה הקרובים ועושים ארון בצורת אדם מעץ ואחרי שעשו שמים בו את המת, ואחרי אשר סגרוהו בתוכו, הם נותנים אותו למשמרת בחדר הקבורה, בהעמידם אותו זקוף על יד הכותל.

87. כך מכינים את אלה שחפצו את האופן היקר ביותר, ואלה שרוצים את האופן הבינוני, בברחם מפני ההוצאות הרבות, מכינים ככה: אחרי אשר מלאו את המחקנות שמן ארז, ממלאים בו את בטן הגופה, בלי עשות בה נתוח ובלי להוציא את הקיבה, רק מכניסים דרך פי־הטבעת ועוצרים בעד החוקן, כי לא יצא בדרך האחורנית, ואחרי־כן חונטים במשך הימים הקבועים. ביום האחרון נותנים את שמן הארז לצאת מהבטן, את זה אשר הכניסו לפני־כן. וכח כזה לו עד שמוציא עמו את הקיבה ואת המעים כשהם נמסים; את הבשר ממסס הנתר ולכן נשאר מהגופה רק העור והעצמות לבדם. אחרי עשותם כל אלה מחזירים הם את הגופה ואינם דואגים לה יותר.

88. הדרך השלישית לחניטה אשר אותה עושים למחוסרי אמצעים, היא: שוטפים את הבטן בשמן צנון⁵⁴⁴ וחונטים את הגופה שבעים יום ואחרי־כן מוסרים אותה, כי ישאו אותה להם.

89. נשי אנשים נכבדים אשר מתו, אין מוסרים מיד לחניטה, גם לא נשים יפות מאד ולא חשובות ביותר, רק אחרי עבור שלשה או ארבעה ימים מוסרים אותן לחונטים; הם עושים ככה למען לא יבואו החונטים אל אותן הנשים. מספרים, כי נתפש אחד בבואו אל גופת אשה שאך מתה ואחד מחברי אומנותו גלה את הסוד.

90. אם נמצא איש מהמצרים עצמם או מהזרים, אין הבדל, נטרף בידי תנין או מת על־ידי היאור, אז על יושבי העיר, אשר על על־ידה השלך, לדאג בכל אופן לחניטתו ולקשטו באופן היפה ולקברו בקברות הקדושים. אסור לכל איש אחר, לא מקרוביו ולא מאוהביו, לנגוע בו. כי אם כהני הנילוס עצמם, כאלו הוא נעלה מגופת בן־אדם אחר, מתעסקים במו בעצם ידיהם וקוברים אותו.

91. הם בורחים מקבל מנהגי היוונים, בכלל, מקבל מנהג ממנהגים של אנשים אחרים. ככה אפוא נזהרים בזה שאר המצרים, רק לא העיר הגדולה חֶמיס⁵⁴⁵ בגליל נוא־אמון, לא רחוק מניאַפּוֹליס. בעיר הזאת יש מקדש מרובע לפֶּרסאבס בן דנאה, סביבו נטועים תמרים. ובית השער של המקדש עשוי אבנים וגדול מאד. במבואו עומדות שתי מצבות־אבן גדולות. בתוך ההקף הזה נמצא הדביר ובו עומד פסל פּרסאבס. יושבי חמיס אלה מספרים, כי הרבה פעמים נראה להם פּרסאבס עצמו בארץ, פעמים רבות גם בתוך המקדש, גם נמצא שם סנדל אשר נעל, אמתים ארכו, ואחרי הֵראותו, שופע בכל ארץ מצרים. את זה הם מספרים, ואת המנהג היווני הזה הם עושים לכבוד פּרסאבס: הם עורכים משחקי־תחרות בכל המינים של התחרות ונותנים פרסים בהמות, מעילים ועורות. על שאלתי, מדוע להם לבדם רגיל פּרסאבס להראות ובמה נבדלים הם משאר המצרים, כי עורכים הם משחקי־תחרות, השיבו, פּרסאבס יצא מעירם, כי דַנַאוֹס ולִינְקֶיוֹס⁵⁴⁶, אשר הפליגו ליון, היו מיושבי חמיס, מאלה השתלשלו הדורות עד פּרסאבס, אשר בא למצרים על־ידי נְסִבה זו, אשר עליה יספרו גם היוונים, לקחת מלוב את ראש הגוֹרגוֹ⁵⁴⁷, ובא, לדבריהם, גם אליהם, והכיר את כל קרוביו. כי בבואו למצרים ידע את שם חמיס, אשר שמע אותו מפי אמו. ואת משחקי־התחרות הם עורכים לכבודו, כאשר צוה להם.

92. כל המנהגים האלה⁵⁴⁸ הם אצל המצרים הישובים מן הבצות ומעלה⁵⁴⁹, אמנם לאלה היושבים בין הבצות אותם המנהגים כמו לשאר המצרים, ביחוד זה, כי כל אחד מהם חי רק עם אשה אחת, כמו היוונים; אבל למען הקל מעליהם את פרנסתם, המציאו להם דבר אחר והוא: בהתמלא היאור והמישור דומה לים גדלות במים חבצלות רבות, אשר המצרים קוראים אותן לוֹטוֹס. את אלה הם קוטפים ומיבשים בשמש, אחרי־כן הם כותשים את הפרי היוצא מאמצע הלוטוס והדומה לפֶרֶג ועושים ממנו לחם אפוי באש. גם שורש הלוטוס הזה נאכל וטעמו די מתוק, הוא עגול וגדול כתפוח. יש גם חבצלות אחרות, הדומות לורדים וגם אלה גדלות ביאור ופרין נמצא בגבעול אחר היוצא קרוב להן מהשורש, ודומה בצורתו לכורת של צרעות⁵⁵⁰. בתוכו עדשים רבים, בגודל גרעין הזית, ואוכלים אותם גם חיים גם יבשים. את הגמא הצומח בכל שנה מוציאים מתוך הבצות, את החלק העליון חותכים ומשתמשים בו לתשמיש אחר, ואשר נשאר למטה, כאמה באורך, אוכלים וגם עושים בו סחורה. ואלה הרוצים להנות מגמא הנאה רבה, קלים אותו בתנור־אש וככה הם אוכלים אותו. יש ביניהם החיים רק על דגים לבד; אחרי דיגם אותם והוציאם מהם את הקרבים, מיבשים אותם בשמש ואוכלים אותם יבשים.

93. הדגים הנודדים אינם נמצאים כל כך בנהרות, כי אם חיים באגמים, וטבעם ככה: בבוא עליהם התשוקה להזדוג, הם שטים עדרים עדרים אל הים, הזכרים שטים בראש ופולטים מהזרע והנקבות שטות אחריהם ובולעות אותו ונזרעות ממנו. ואחרי אשר נתעברו בים, כל אחת ואחת שטה וחוזרת אל מקומה. אבל אותם הדגים אינם שטים בראש, כי אם בראש עוברות הנקבות, הן שטות בראש עדרים עדרים ועושות כמו שעשו הזכרים, הן מוציאות מדי פעם בפעם אחת מהביצים בגודל גרגירי הדוחן, והזכרים הולכים אחריהן ובולעים אותן, והגרגירים האלה הם דגים, ואלה הגרגירים, אשר נשארו ולא נבלעו, כאשר הולכים וגדלים, יהיו לדגים. אלה מהם שנצודים בדרכם אל הים נראים חפופים בראשם בצד שמאל, ואלה השבים בחזרה חפופים בצד ימין ובאה להם זאת מסבה זו: בדרכם אל הים הם שטים לאורך החוף השמאלי, ובשובם הם שבים לאורך אותו החוף, והם מצטופפים ודוחקים אליו עד כמה שאפשר, פן יתעו מני הדרך מפני הזרם השוטף. וכשאר הנילוס מתחיל לעלות, מתמלאים תחלה המקומות העמוקים אשר באדמה והבצות לאורך היאור בחדור אל תוכם המים מתוך היאור. ואך נתמלאו אלה, מיד שורצים כולם דגים קטנים. איך נעשה כדבר הזה, אני אומר להבין זאת: כאשר הנילוס ירד בשנה שעברה, הטילו הדגים את ביציהם בטיט ויצאו עם המים האחרונים, וכאשר המים חוזרים ושבים לתקופת השנה, מיד יצאו הדגים מהביצים האלה; כל זה על־אודות הדגים.

94. המצרים היושבים בין הבצות משתמשים בשמן היוצא מפרי הקיקיון⁵⁵¹, את אשר המצרים קוראים קיקי⁵⁵² ועושים ככה: על גדות הנהרות והאגמים הם זורעים את הקיקיון הזה, ביון הוא צומח בר; אולם במצרים נזרע ומביא פירות רבים, אבל ריח רע להם. אחרי אספם אותם, אחדים כותשים וסוחטים אותם, אחרים קלים ומבשלים אותם ואשר יצא מהם אוספים, וזה שמֵן ולא פחות ראוי לנר משמן, אבל ריח רע נודף ממנו⁵⁵³.

95. נגד היתושים⁵⁵⁴, אשר הם רבים מאד, רגילים הם להשתמש באמצעים כאלה: אלה היושבים מהבצות ומעלה משתמשים במגדלים אשר עליהם הם עולים לישון, כי לרגלי הרוחות אין בכח היתושים לעוף למעלה; ואלה היושבים בין הבצות משתמשים במקום המגדלים בדבר אחר: לכל איש מהם יש רשת, ביום הוא צד בה דגים ובלילה הוא משתמש בה באופן כזה: הוא מעמיד את הרשת מסביב למצע, אשר עליה הוא נח, ונכנס תחתיה וישן⁵⁵⁵, כי בהתעטפו בבגד או בסדין עוקצים היתושים דרכם, אבל דרך הרשת כלל אינם מנסים אפילו.

96. ספינותיהם, אשר בהן מובילים משאות, עשויות עץ אַקַנְתוּס⁵⁵⁶ הדומה מאד במראהו ללוטוס הקירינאי⁵⁵⁷ וזיעתו הוא הקומוּס⁵⁵⁸. מהאקנתוס הזה הם גוזרים קרשים באורך אמתים בערך, משכיבים אותם שכבות כמו לבנים ובונים את הספינה ככה: בעזרת יתדות רבות וארוכות מחברים הם את הקרשים שארכם אמתים, וכאשר בנו באופן זה את האניה, הם מניחים עליהם את המרישים. צלעות אינם עושים מכל וכל. בפנים הם סותמים את הבדקים בגומא; הם עושים רק הגה אחד, העובר דרך היסוד⁵⁵⁹. לתורן הם משתמשים בעץ אקנתוס ולמפרשים לוקחים הם גומא. הספינות האלה אינן יכולות ללכת נגד הזרם, אם אין רוח חזקה נושבת, לכן הן נמשכות מהיבשה. אבל עם הזרם נוסעים ככה: לוקחים לוח⁵⁶⁰ מעץ האשל, המחובר על־ידי מקלעת של קנים ואבן נקובה במשקל ככרים בערך. את הלוח הזה הקשור בחבל למול פני הספינה מורידים⁵⁶¹ והוא נִשא, ואת האבן מורידים בחבל אחרי מאחוריה. והלוח, אחרי אשר הזרם נופל עליו, שט מהר ומושך את הבַּרִיס, זה השם לספינות האלה, והאבן הנמשכת מאחוריה והנמצאת בעומק, מטה את הנסיעה. ספינות כאלה יש אצלם הרבה מאד ואחדות נושאות ככרים לאלפים רבים.

97. כאשר הנילוס מציף את הארץ, רק הערים לבדן בולטות ונראות, דומות הרבה לאיים בים האיגאי, כי שאר ארץ מצרים נהפכת לים, והערים לבדן בולטות מתוכו. כאשר הדבר נעשה ככה, אזי נוסעים לא עם זרם היאור, כי אם דרך המישור. כאשר מפליגים מנוֹקְרַטִיס⁵⁶² לנוף עוברת הנסיעה על־פני הפירמידים. אך אין זאת הדרך, כי זאת מתחילה מראש הדלטה ועוברת את העיר קֶרקֶסוֹרוֹס⁵⁶³. כשנוסעים מהים לנוקרטיס ומקנוֹבּוֹס דרך המישור עוברים על יד העיר אַנְתִּילָה ועל זאת הנקראת על שם אַרְחַנְדְרוֹס⁵⁶⁴.

98. מאלה הערים הוקצתה אנתילה, בהיותה עיר חשובה, רק לנעלי אשת כל מלך מצרים⁵⁶⁵, המנהג הזה הוא מעת אשר מצרים הובאה בעול הפרסים. לעיר השניה השם, כפי הנראה לי, מאת חתן דַנַאוֹס, אַרְחַנְדְרוֹס בן פְּתַיוֹס בן אָחַיוֹס, כי נקראת היא עיר ארחנדרוס. יוכל היות כי היה ארחנדרוס אחר, על כל פנים השם אינו מצרי.

99. בכל הנאמר עד הנה ספרתי את אשר ראיתי ואשר נראה בעיני ואשר חקרתי, מעתה אספר את קורות המצרים כאשר שמעתין, אבל אוסיף גם דברים אחדים מאשר ראיתי בעיני. לדברי הכהנים הגין מינס⁵⁶⁶, המלך הראשון במצרים, על נוף, בבנותו סכרים. כי כל היאור היה שוטף לאורך הרי חול לעבר לוב, אבל מינס עשה על־ידי סכרים למעלה, במרחק מאה ריס בערך מנוף, את זרוע הנילוס הפונה דרומה ואחרי הובישו את אפיק היאור הישן, הטה את היאור כי ישטוף באמצע בין הרים. עוד היום משגיחים הפרסים מאד על הטית הנילוס הזאת, כי ישטוף נבדל, בגדרם אותו בכל שנה ושנה. אם יעלה ביד היאור לפרוץ במקום הזה פרץ ולעבור על גדותיו, תהיה נוף כולה בסכנה להשטף. ואחרי אשר על ידי מינס זה, המלך הראשון, נעשתה האדמה אשר גדר מהיאור לחזקה, יסד שם את העיר הזאת הנקראת היום נוף, כי מקום נוף עוד בעמק הצר של מצרים: חוצה לה חפר סביבה אגם מתוך היאור, צפונה ומערבה, כי לצד מזרח גובל הנילוס עצמו, ובנה בתוכה את מקדש הפיסטוס⁵⁶⁷, אשר גדול וכדאי מאד להזכר.

100. אחריו קראו הכהנים לפני מתוך ספר את שמות שלש מאות ושלשים המלכים האחרים⁵⁶⁸. במספר הדורות הגדול הזה היו שמונה־עשר כושיים, גם אשה אחת מבנות הארץ, והשאר היו אנשים מצרים. שם האשה, אשר מלכה, היה כמו זו אשר מלכה בבבל⁵⁶⁹, ניטוקריס. היא נקמה, ככה ספרו הם, את נקמת אחיה אשר המיתו המצרים במלכו עליהם, ואחרי אשר המיתוהו מסרו לה את המלוכה. והיא נקמה את נקמתו בהשחיתה מצרים רבים בערמה. כי היא עשתה חדר ארוך מאד מתחת לארץ ואמרה, כי רוצה היא לחנכו, ובדעתה היה אחרת. היא הזמינה מהמצרים את אלה אשר ידעה כי הם האשמים ביותר ברצח ואֵרחה אותם במספר רב, ובעת אשר ישבו אל הסעודה הביאה שמה את מי היאור דרך תעלה נסתרה גדולה. כל זה ספרו על אודותיה והוסיפו כי אחרי עשותה זאת השליכה עצמה אל תוך חדר מלא רמץ⁵⁷⁰, למען לא ינקמו ממנה.

101. מהמלכים האחרים לא ידעו להזכיר מפעל נכבד, כי לדבריהם לא הצטין אף אחד מהם באיזה דבר, מלבד אחד, האחרון בהם, מויריס⁵⁷¹. הוא הקים מצבות זכרון. את שער העמודים הפונה צפונה במקדש הפיסטוס ואת הים אשר חפר בהקיף כמה ריסים כאשר אתאר אחרי־כן⁵⁷², ובו בנה פירמידים, אשר את גדלם אזכיר ביחד עם גודל הים. מלך זה עשה מפעלים גדולים כאלה, מהאחרים אף אחד לא עשה דבר.

102. לכן אעבור על אלה ורק את המלך אשר בא אחריהם, שמו היה סֶסוסְטְרִיס⁵⁷³, אותו אזכיר, לדברי הכהנים היה הוא הראשון אשר יצא באניות־מלחמה ממפרץ ערב והכניע את העמים היושבים לאורך חוף הים האדום עד כי בא במסעו אל ים אשר אי־אפשר היה להפליג בו כי לא היה עמוק. ואחרי שובו משם למצרים יצא, כאשר מספרים הכהנים, עם חיל גדול למלחמה דרך היבשה והכניע את כל העמים אשר מצא בדרכו. לאלה מהם, אשר מצא אמיצים ומגינים באומץ רוח על חרותם, הקים עמודים בארצותיהם, אשר יודיעו בכתובת את שמו ושם ארצו ואיך הכניע אותם בעזרת צבאו. ובערים אלה אשר כבש בלי מלחמה ובלי עמל, שם חרת על העמודים כדברים ההם אשר חרת אצל העמים האמיצים, אשר הוסיף וחרת גם ערות אשה, ברצותו להודיע בזה כי היו רכי־לב.

103. את המעשים האלה עשר בעברו את היבשת עד אשר עבר מאסיה לאירופה והכניע את הסקיתים ואת התרקים. העמים האלה היו היותר רחוקים, כאשר אני חושב, אשר אליהם הגיע הצבא המצרי. כי בארצותיהם רואים עוד עמודים אשר הוקמו, מהן והלאה אין מאומה. מכאן פנה לאחור ושב. ובבואו אל הנהר פַסיס, ועתה אינני יודע לאמר אל־נכון, אם המלך ססוסטריס בעצמו הפריד חלק מצבאו והשאירם כמתישבים בארץ ההיא, או אחדים מחיל־הצבא, כאשר קצה נפשם בנדודיהם, התישבו על יד הנהר פסיס.

104. כי הקולכים נראים להיות מצרים. אחרי אשר הכרתי זאת תחלה טרם שמעתיה מאחרים אומר אני זאת. ויען הדבר עורר בי ענין, שאלתי את שניהם וזכרו הקולכים יותר את המצרים מאשר המצרים את הקולכים. המצרים אמרו, כי הם חושבים את הקולכים להיות מהצבא של ססוסטריס. גם אני דנתי כך מזה, כי הם שחורים ושערם מסוסלסל. אף כי דבר זה אינו מוכיח כלום, יען יש גם אנשים אחרים כאלה, אבל בעיקר מזה כי הקולכים והמצרים⁵⁷⁴ והכושים המה היחידים המלים מימים קדמונים את ערותם. הפניקים⁵⁷⁵ והסורים⁵⁷⁶ היושבים בפלשתינה, כפי שהם מודים, למדו מהמצרים, והסורים⁵⁷⁷ היושבים על יד הנהר תֶרְמוֹדוֹן ופַּרְתֶנִיוס⁵⁷⁸ והמַקְרוֹנִים⁵⁷⁹ שכניהם אומרים, כי זה כבר למדו זאת מאת הקולכים. הם לבדם בין כל בני־אדם מלים את בשרם וכנראה מחקים הם בזה את המצרים. אשר למצרים ולכושים⁵⁸⁰ אינני יכול לאמר מי למד ממי. כי כפי הנראה המנהג הוא קדמון. אמנם כי למדו את המנהג הזה כאשר באו במשא ומתן עם מצרים, לזה יש לי ראיה גדולה: אלה הפניקים הבאים במשא ומתן עם יון אינם מחקים את המצרים, כי הם אינם מלים את ערות הנולדים אחריהם.

105. והנה אֹמַר עתה עוד דבר אשר לקולכים, שבו הם דומים למצרים. הם לבדם עושים את הבד באופן אחד עם המצרים. גם כל דרכי חייהם ושפתם דומים זה לזה. אכן הבד הקולכי נקרא מאת היוונים הסַרְדוֹנִי⁵⁸¹, אבל הבא ממצרים נקרא המצרי.

106. העמודים אשר העמיד מלך מצרים ססוסטריס בארצות האלה, כנראה, רובם אינם נמצאים עוד, אבל בפלשתינה־סוריה ראיתי בעיני כי הם נמצאים, גם הכתובת אשר הזכרתי וגם ערות אשה⁵⁸². יש גם ביוניה שתי תמונות של האיש הזה, חרותות בסלעים, אחת בדרך מאֶפֶסוֹס לְפוקַיָה והשניה מסרדיס לסמירנה. בכל אחד מהמקומות האלה חרות איש בגובה חמש זרתות⁵⁸³ בידו הימנית הוא אוחז כידון ובשמאלית קשת וחצים וכמו כן גם שאר נשקו: מצרי וכושי⁵⁸⁴. מהכתף האחת אל השניה, על החזה, חרותות אותיות קדושות מצריות האומרות כזאת: „את הארץ הזאת רכשתי לי בכתפים⁵⁸⁵ אלה“. מי הוא ומאין הוא אינו מגלה שם. אבל במקום אחר גלה. ואם אחדים מאלה אשר ראו אותה, חושבים, כי זאת היא תמונת מֶמְנוֹן⁵⁸⁶, סרים הם הרבה מהאמת.

107. המצרי הזה, ססוסטריס, ספרו הכהנים, הביא אתו בשובו אנשים רבים מהעמים אשר את ארצותיהם לכד. וכאשר בא בשובו אל תחפנחס בגליל סין, הזמינו אחיו, זה אשר ססוסטריס הפקיד על מצרים, אותו ואת בניו, לבוא למשתה, ובחוץ צבר מסביב לבית עצים, ואחרי אשר צבר, הצית אש. כאשר הרגיש בזה, מיד התיעץ באשתו, כי גם את אשתו לקח עמו בדרך. היא יעצתהו, כי יניח שנים מששת בניו על האש, וככה יגשר גשר על הלפידים והם יעברו עליהם ויצילו את נפשם. ססוסטריס עשה ככה ושנים מבניו ושרפו באופן זה והנשארים נמלטו יחד עם אביהם.

108. אחרי אשר שב ססוסטריס למצרים ונקם את נקמתו מאחיו, השתמש בהמון אשר הוליך עמו מתוך הארצות הנכבשות לדברים אלה: האבנים הגדולות והכבירות אשר הובאו בימי המלך הזה אל מקדש היפיסטוס, האנשים האלה הביאון, והתעלות כולן אשר הן היום במצרים, נאלצו האנשים האלה לחפור אותן; בלי אשר כונו את לבם לדבר שללו מבני־אדם את היכולת לרכוב על סוס ולנסוע בעגלה בתוך מצרים. כי מעת ההיא היתה מצרים, בכל היותה כולה מישור, בלתי־מוכשרת לרכוב בה על סוס ולעבור בה בעגלה⁵⁸⁷. אשמות בזה התעלות שהן רבות ועוברות לכל עבר. המלך גזר את הארץ לגזרים מטעם זה, יען כי אלה מהמצרים אשר עריהם לא היו על יד היאור, כי אם בפנים הארץ, האנשים האלה סבלו מחוסר מים ברדת היאור, והיו להם מים מלוחים לשתיה, אשר שאבו מתוך בארות. בעבורם נגזרה מצרים לגזרים.

109. גם ספרו, כי המלך הזה חלק את הארץ בין כל המצרים, בתתו לכל אחד בשוה חלקת אדמה מרובעת, וממנה מצא את הכנסותיו, בהטילו עליה מס שנתי⁵⁸⁸. ואם היאור סחף חלק מהחלקה של מי שהוא, היה בא אל המלך להודיעהו את אשר קרה והוא שלח אנשים, כי יחקרו וימדו כמה הוקטנה החלקה, למען ישלם מעתה והלאה בערכו את המס אשר הושם עליו. לכן, נראה בעיני, המציאו את ההנדסה⁵⁸⁹, ומשם באה ליון; כי את אבן־השעות ואת צל־המעלות⁵⁹⁰ ואת שנים־עשר חלקי היום למדו היוונים מאת הבבלים.

110. המלך הזה היה גם המצרי היחידי אשר משל על כוש. לזכרון השאיר לפני מקדש היפיסטוס מצבות־אבן, שתים בנות שלשים אמה, שלו ושל אשתו, ארבע של בניו, כל אחד עשרים אמה. כאשר אמר הפרסי דריוש זמן רב אחרי־כן להעמיד את מצבתו לפניהן, לא נתנו כהן היפיסטוס לעשות זאת באמרו, כי הוא לא עשה מעשים כמעשי ססוסטריס המצרי. כי ססוסטריס לכד עמים לא פחות ממנו, אבל גם את הסקיתים, ודריוש לא יכול לדכא את הסקיתים; לא בצדק הוא להעמיד את מתנותיו⁵⁹¹ לפני מתנות האיש ההוא, אם לא עלה עליו במעשיו. לדברים האלה, כה ספרו, בטל דריוש את רצונו.

111. הם ספרו, כי אחרי מות ססוסטריס קבל את המלוכה בנו פֶּרון⁵⁹² והוא לא נלחם כל מלחמה, יען כי קרה לו כי נתעור בעקב המעשה הזה: היאור עלה בימיו עד גבהו הגדול ביותר, עד שמונה־עשרה אמה, ושטף את השדות. והנה התחוללה סערה והיאור הכה גלים. המלך הזה, כה ספרו, לקח בשרירוּת־לבו כידון והשליכהו אל תוך משברי־היאור; מיד אחרי זה חלה את עיניו ותעור: עשר שנים היה עור, בשנה האחת־עשרה היה אליו אורקולום מעיר בוטו, כי עבר זמן ענשו וישוב לראות אם ירחץ את עיניו בשתן אשה אשר נבעלה רק לבעלה לבד, ואנשים אחרים לא נגעו בה. בראשונה נסה באשתו, ואחרי־כן, כאשר לא שבה אליו הראיה, נסה בכל הנשים בזו אחר זו. אחרי אשר נפקחו עיניו אסף את הנשים אשר נסה אותן, מלבד זו אשר אחרי רחצו בשתן שלה שבה אליו הראיה, לעיר אחת הנקראת היום אֶרִיתְּרַה בּוֹלִיס; אל העיר הזאת אסף אותן ושרף את כולן, יחד את העיר ההיא, ואת האשה, אשר ברחצו בשתן שלה שב וראה, אותה לקח לו לאשה. אחרי אשר נרפא ממחלת העינים נדב נדבות שונות לכל המקדשים החשובים, וכדאי להזכיר ביחוד את אשר נדב למקדש הֵילִיוֹס והם כדאים לֵרָאוֹת: שני עמודי־אבן, כל אחד מאבן אחת, באורך מאה אמה ורוחב שמונה אמות כל אחד⁵⁹³.

112. אחריו עברה המלוכה, כאשר ספרו, אל איש אחד מנוף ושמו בשפת היוונים פְּרוטֶאבס. לו כעת מקדש בנוף, יפה מאד ומשוכלל היטב, ומקומו בדרום למקדש היפיסטוס. מסביב למקדש הזה יושבים פניקים מצור ונקרא כל החבל ההוא מחנה הצורים⁵⁹⁴. בתוך תחום הקודש של פרוטאבס יש מקדש הנקרא על שם אפרודיטי הזרה⁵⁹⁵. אני משער, כי המקדש הזה הוא של הֵילֵנֵי בת טִינְדַרוֹס, יען שמעתי אומרים כי הילני היתה אצל פרוטאבס, ובעיקר כי נקרא עליו שם אפרודיטי הזרה, כי שאר מקדשי אפרודיטי אינם נקראים מכל וכל בשם „הזרה“.

113. בחקרי את הדבר אמרו לי הכהנים כי ענין הילני ככה הוא: אחר אשר גזל אלכסנדר⁵⁹⁶ את הילני אמר להפליג משפרטה לעירו; אולם בהיותו בים האיגיאי טלטלוהו רוחות שכנגד אל הים המצרי, ומשם, כי לא נחו הרוחות בא למצרים ובּמצרים אל שפך הנילוס הנקרא היום הקַנוֹבִּי⁵⁹⁷ ולטַרִיחֵאִים⁵⁹⁸. על חוף הים עמד מקדש הירקלס העומד גם היום; ואם עבדו של אחד האנשים ברח אל תוכו והתוו עליו אותות קדושים כי מסר עצמו לאל, אסור היה לנגוע בו. והמנהג הזה נהוג באופן זה מזמן קדום עד ימי. והנה אחדים מעבדי אלכסנדר אשר שמעו על־דבר המנהג הזה במקדש, ברחו וישבו שם כמבקשי חסות מאת האל וקבלו על אלכסנדר, ובחפצם להרע לו ספרו את כל הענין בדבר הילני והעול שנעשה למנלאוס. הם קבלו על זה לפני הכהנים ולפני שומר שֵפך הנילוס הזה, ששמו היה תוניס.

114. כשמוע תוניס את הדברים האלה מהר ושלח מלאך לנוף אל פרוטאבס לאמר לו: בא איש זר, מגזע טויקרי⁵⁹⁹ אשר עשה ביון מעשה בליעל, כי רמה את אשת רעהו, אשר התארח בביתו, ובא ומוליך אותה ואוצרות רבות מאד והוא מטולטל על ידי הרוחות אל ארצך; האם נתן אותו להפליג בשלום או נקח מאתו את אשר הביא? על זה השיב פרוטאבס וענה ככה: את האיש הזה, יהיה מי שיהיה, אשר עשה עול לרעהו שהתארח בביתו, תפשו והביאו לפני, למען אשמע מה יאמר.

115. כשמוע תוניס את הדברים האלה, צוה לתפוש את אלכסנדר ולעצור בעד ספינותיו. אחרי־כן הוליך אותו לנוף, גם את הילני וגם את האוצרות ומלבדם גם אלה אשר בקשו חסות. כאשר הובאו כולם, שאל פרוטאבס את אלכסנדר מי הוא ומאין הוא נוסע. וזה אמר לו את גזעו ואת שם ארצו וגם ספר על־דבר הנסיעה, מאין הוא נוסע. אחרי־כן שאל אותו פּרוטאבס מאין לקח את הילני, וכאשר בא אלכסנדר בספורו במבוכה ולא אמר את האמת, הכחישו אותו אלה אשר בקשו חסות וספרו את כל ענין העול. לסוף הביע פרואבס את דעתו ואמר: לולא היה כה נעלה בעיני לבלי המית כל זר, עד כמה אשר הגיעו כבר אל ארצי מטולטלים בידי הרוחות, הייתי נוקם ממך נקמת היווני, אשר אתה, האיש הבליעל באנשים, גמלת בתועבה גדולה את הרַעות אשר נתנה לך. באת אל אשת האיש אשר ארֵח אותך, ונקל זאת בעיניך ונוסע אתה אחרי אשר גזלת אותה; וגם זה לא הספיק לך, וגזלת גם את אוצרות האיש אשר ארח אותך ובאת. ועתה, יען כי חשוב מאד בעיני לבלי המית איש זר, לא אתן לך לקחת אתך את האשה הזאת ואת האוצרות כי תקחם אתך, רק אשמרם בעבור הרע היווני, עד אשר יבא הוא עצמו וירצה לקחת אותם. לך ולנוסעים אתך אני מצוה לעזוב את ארצי במשך שלשה ימים ולנסוע לארץ אחרת, ואם לא, אתנהג עמכם כעם אויבים.

116. בדרך זו באה הילני, לדברי הכהנים, בידי פרוטאבס. לי נראה, כי גם הומירוס שמע על הענין הזה. אבל יען כי לא הלם הספור הזה יפה את שירו כמו זה, שהשתמש בו, עזב אותו, בכל־זאת רמז כי גם את הספור הזה הוא יודע. זה יוצא מאשר כתב באיליאַס בדבר נדודיו של אלכסנדר, ואינו חוזר במקום אחר לענין זה, איך היה מטולטל עם הילני ותעה בדרך ובא גם לצידון אשר בפניקיה. הוא מזכיר זה בשירו על גבורות דיומדס. ואלה הם דבריו⁶⁰⁰:

שם היו לה שמלות צבעונים, מעשה נשים

צידוניות, אשר אלכסנדר הנמשל לאלים

הביא מצידון, בהפליגו בים רחב־ידים,

בדרך נהג בה גם את הילני בת־נדיבים.

גם באודיסיה הוא מזכיר זה בדברים האלה⁶⁰¹:

סמים כאלה היו לבת זוס, רקוחים בכחמה,

מועילים, אשר נתנה לה פִיִלַדמְנָה, אשת תוניס,

במצרים, מקום תוציא האדמה הפוריה

המון סמים, מהם למרקחת מועילה, מהם לרעה.

וגם את הדברים האלה אומר טֶלֶמַכוֹס אל מֵינֶלָאוֹס⁶⁰²:

גם במצרים עצרוני האלים, אף כי התגעגעתי

מאד לשוב הנה, כי לא הקרבתי להם הֶקַטומבות תמימות.

במלים אלה הוא מגלה, כי ידע בדבר נדודי אלכסנדר למצרים, יען כי סוריה גובלת במצרים והפניקים, אשר להם העיר צידון, יושבים בסוריה.

117. לפי הדברים האלה ולפי המקום⁶⁰³ הזה לא מעט, כי אם יוצא ברור מאד כי השירים הקיפריים אינם של הומירוס, כי אם של איש אחר. כי בשירים הקיפריים נאמר, כי אלכסנדר בא בשלשה ימים משפרטה לאיליון והוליך אתו את הילני, כי נשבה לו הרוח והים היה שוקט. ובאיליאס הוא מספר איך נדד כאשר הוליך אותה עמו. אבל ינוחו להם בשלום הומירוס והשירים הקיפריים.

118. וכאשר שאלתי את הכהנים, אם הדברים אשר מספרים היוונים בדבר המאורעות האיליון הם דברי הבל או לא, השיבו על שאלתי את הדברים האלה, והבטיחו, כי יודעים הם כל זה אחרי אשר שאלו את פי מנלאוס עצמו: אחרי גזלת הילני בא צבא יווני גדול לעזרת מנלאוס והלך לארץ הטויקרים; הם עלו על היבשה ותקעו שם את מחניהם; אחרי־כן שלחו מלאכים לאיליון ועמהם הלך גם מנלאוס עצמו. כאשר נכנסו אל תוך חומת העיר דרשו את הילני ואת האוצרות אשר גזל אלכסנדר בנסעו ודרשו גם פצוי בעד העול. הטויקרים השיבו להם אותם הדברים גם אז וגם אחרי־כן, בשבועה ובלי שבועה, כי הילני אינה אתם ולא האוצרות הדרושים, כי אם הכל במצרים ואין בזה מן היושר, כי הם ישלמו פצוי בעד דבר הנמצא בידי פרוטאבס מלך מצרים. היוונים חשבו בלבם כי לועגים להם, ולכן שמו מצור על העיר עד אשר לכדוה. אבל כאשר גם אחרי הלכד העיר לא נראתה הילני ושמעו אותן המלים כשאר שמעו בראשונה וישלחו את מנלאוס עצמו אל פרוטאבס.

119. כאשר הגיע מנלאוס למצרים ונסע לנוף, נתקבל בסבר פנים יפות אחרי אשר ספר את הדבר לאמתו, וקבל בחזרה את הילני מבלי אשר נגע בה איש, מלבד זאת גם את כל אוצרותיו. ואף כי התנהגו עמו ככה, הרשיע מנלאוס לעשות למצרים: כאשר אמר להפליג עצרו בעדו רוחות רעות, ויען כי זה נמשך זמן רב, הערים ערמה נוראה: הוא תפש שני נערים מבני הארץ והעלה אותם קרבן. בהודע הדבר אחרי־־כן, כי הוא עשה את המעשה הזה, מהר לברוח, שנוא ונרדף, עם אניותיו לעבר לוב. לאן פנה משם, לא ידעו המצרים לאמר. חלק מהדברים האלה, אמרו, יודעים הם על־ידי חקירותיהם, אולם הדברים שקרו אצלם, יודעים הם לאמר בבירור.

120. כל זאת ספרו כהני המצרים; גם אני מסכים לאשר ספרו בדבר הילני ומוסיף עוד את הדברים האלה: לוּ היתה הילני באילון, היו משיבים אותה ליוונים, ברצון אלכסנדר או נגד רצונו, כי לא נואלו ככה, לא פרימאוס ולא בני משפחתו, כי יסכימו לסכן את נפשם ואת נפש ילדיהם ונפש בני העיר, למען ישכב אלכסנדר עם הילני. ולוּ גם חשבו ככה בזמן הראשון, אבל אחרי שנפלו רבים מהטרוים בהתנגחם בקרב עם היונים, וגם מבניו של פריאמוס מתו בכל קרב וקרב שנים או שלשה, ואולי גם יותר, אם יכולים להאמין לדברי המשוררים; במצב כזה חושב אני איפוא, כי אף אם היה פריאמוס עצמו שוכב עם הילני היה משיב אותה לאַחַיים למען החלץ מן הרעות הנוכחות. והלא המלוכה גם לא עברה לאלכסנדר, כי הוא ינהל את עסקי הארץ בהיות פריאמוס זקן, כי אם הֶקטוֹר, אשר היה גם גדול ממנו וגם איש־חיל ממנו ולו היה לקבל אותה⁶⁰⁴ אחרי מות פריאמוס, ולו לא היה כדאי הדבר למלא אחרי רצון אחיו החוטא, ביחוד כאשר בגללו יביא על נפשו ועל נפש יתר הטרוים כולם אסון גדול כזה. אולם לא היתה הילני אתם כלל וכלל כי ימסרוה ולא האמינו להם היוונים, אף כי דברו את האמת; יען, אם אחוה את דעתי, יד האלים עשתה זאת, למען יודיעו לבני־אדם בעקב תבוסתם הגמורה, כי בעקבות חטאים גדולים באים גם עונשים גדולים מאת האלים. הדברים האלה נאמרו ממני כאשר נראו בעיני.

121. הם ספרו, כי את ממלכת פרוטאבס ירש רַמְפְּסִינִיט⁶⁰⁵, זה אשר השאיר אחריו לזכרון את שער העמודים הפונה מערבה במקדש היפיסטוס; מול שער העמודים הקים שתי מצבות בגובה של עשרים וחמש אמה, והמצרים קוראים את זו אשר לצד צפון – קיץ, ואת זו אשר לצד דרום – חורף. לזו הנקראת קיץ הם משתחוים ועושים לה כל טוב, ולזו הנקראת חורף הם עושים ההפך מכל אלה.

א) המלך הזה היה עשיר מאד בכסף, עד אשר אף אחד מן המלכים אשר באו אחריו לא יכול לעלות עליו בזה ואף לא להגיע אליו. ויען רצה לגנוז את אוצרותיו כי יהיו נשמרים, בנה בנין אבנים אשר אחד מכתליו היה חלק מהכותל החיצון של ביתו. אולם האיש אשר בנהו עשה אתה תחבולה הזאת: הוא בנה ככה, כי שני אנשים או גם איש אחד יכול בנקל להוציא אבן אחת מבין האבנים. כאשר נגמר הבנין, גנז המלך את אוצרותיו בתוכו. כעבור זמן וקרבו ימי הבנאי למות, ויקרא לבניו, שנים היו לו, ויספר להם, איך בדאגו להם, כי יחיו חיים בלי מחסור, חבל תחבולה עת בנה את אוצר המלך: הוא באר להם היטב כל אשר להוצאת האבן ומסר להם את כל מדותיה, באמרו אם ישמרו על אלה, אז יהיו הם לסוכני אוצר המלך. הוא מת ובניו לא התמהמהו הרבה לעשות את מעשיהם, הם באו בלילה אל בית המלך, מצאו את האבן בבנין ובנקל הזיזוה ונשאו אתם הרבה מהסגולות.

ב) ויהי כאשר פתח המלך את הבנין, השתומם בראותו את הכלים והנה הם נתרוקנו מהסגולות ולא ידע במי להאשים, כי החותמות היו שלמים והבנין סגור. וכאשר פתח בפעם השניה והשלישית ונראה לו כי סגולותיו הולכות ומתמעטות, כי הגנבים לא פסקו מלגנב, עשה ככה: הוא צוה לעשות מלכודות ולשימן מסביב לכלים, אשר בתוכם הסגולות. ויהי כאשר באו הגנבים כמו עד הנה ואחד מהם חדר פנימה ונגש אל הכלי, מיד נלכד במלכודת. בהכירו באיזו צרה הוא נמצא, קרא מיד את אחיו וגלה לו את מצבו וצוהו להכנס עד מהרה ולחתוך את ראשו, כי לא יראוהו ולא יכירוהו מי הוא ולא יאבד גם אותו. דבריו נראו בעיני אחיו, הוא שמע לו ועשה ככה. אחרי זה השיב את האבן למקום והלך הביתה בנשאו אתו את ראש אחיו.

ג) וכאשר האיר היום ונכנס המלך אל תוך הבנין, התפלא בראותו את גופת הגנב במלכודת והיא בלי ראש והבנין שלם וכל מוצא ומבוא אין. ויען כי היה אובד עצות, עשה ככה: הוא צוה לתלות את גופת הגנב על החומה ולהעמיד על ידה שומרים וצוה עליהם, אם יראו איש בוכה או מקונן, יתפשו אותו ויביאוהו לפניו. אחרי אשר תלו את הגופה, התעצבה האם מאד ודברה על לב בנה החי כי יעשה את מעשיו ככל אשר יוכל וישחרר את גופת אחיו ויביאה אליה, ואם לא ישים לב לדבריה, אימה עליו, כי תלך אל המלך ותספר לו כי אצלו הסגולות.

ד) ויהי כאשר הציקה האם לבנה אשר נשאר לה ובכל דבריו הרבים לא יכול להרגיע אותה, חבל את התחבולה הזאת: הוא טען את חמוריו, בשימו נאדות מלאים יין עליהם, וחמר אחריהם. וכאשר בא לא רחוק משומרי הגופה התלויה, פתח שנים שלשה פיות של הנאדות הקשורים, וכאשר נגזל היין הכה על ראשו וצעק בקול גדול כאילו לא ידע אל מי מהחמורים יפנה תחלה. השומרים כראותם את היין הרב הנשפך, מהרו אל הדרך וכלים בידיהם ואספו את היין הנשפך וחשבוהו למציאה. הוא נזף בהם מאד והעמיד פנים כאילו הוא כועס. השומרים התאמצו להשקיטו וכעבור זמן־מה העמיד פנים כאילו הוא כועס. השומרים התאמצו להשקיטו וכעבור זמן־מה העמיד פנים כאילו נתפיס ונח מזעפו. לסוף הטה את חמוריו מן הדרך וטען אותם שנית. וכאשר באו בדברים רבים ואחד מהם התבדח עמו והשתדל להביאו לידי צחוק, נתן להם אחד הנאדות. ויהי אך בא לידם, ישבו במקום ההוא ושמו כל דעתם רק לשתיה וגם אותו הזמינו להשאר אתם ולשתות עמהם יחד, הוא נפתה להם ונשאר עמהם. וכאשר התחבבו איש על רעהו מתוך שתיה, הוסיף להם את הנאד השני. לרגלי השתיה הרבה השתכרו השומרים מאד, ובתקוף אותם השינה, שכבו במקום ששתו; והוא, כאשר היה מאוחר בלילה, התיר את גופת אחיו, ולשומרים, למען התקלס בהם, גזז לכלם את לחים הימנית⁶⁰⁶, ואת הגופה שם על החמור והביא אותה הביתה, ועשה בזה את אשר דרשה ממנו אמו.

ה) כאשר נודע למלך, כי גופת הגנב נגנבה, חרה אפו מאד, ויען כי השתוקק מאד לדעת מי הוא האיש החובל תחבולות כאלה, עשה את הדבר הזה אם גם לא אאמין בו: הוא הושיב את בתו בבית־זונות וצוה עליה, כי תקבל כל אחד ואחד בשוה, וטרם יקרב אליה, תכריח אותו לספר לה את הערמה ואת הרשעה הגדולה ביותר אשר עשה בחייו, ומי שיספר את המעשה בדבר הגנב, אותו תתפוס ולא תתן לו לצאת החוצה. הבת עשתה כאשר צוה עליה אביה, והגנב, בהבינו בשלמי נעשה כל זה, רצה לעלות על המלך בערמה ועשה ככה: אחרי אשר חתך מהכתף את זרועו של האיש אשר מת זה לא כבר, שם אותה תחת מעילו והלך וכאשר נכנס אל בת המלך והיא שאלה אותו כמו את האחרים, סיפר לה את הרשעה הגדולה ביותר אשר עשה, כי חתך את ראש אחיו אשר נלכד במלכודת בתוך אוצר המלך ואת הערמה הגדולה, כי השקה את השומרים יין והתיר את גופת אחיו התלויה. בשמעה זאת, תפשה אותו, אבל הגנב, באפלילות אשר היתה, הושיט לה את יד המת. היא אחזה בה, בחשבה כי היא אוחזת ביד האיש ההוא, אבל הגנב עזב אותה אצלה וברח דרך הפתח.

ו) כאשר הודיעו גם זה למלך השתומם על ערמימותו ועוז נפשו של האיש; באחרונה שלח מלאכים בכל הערים אשר יכריזו, כי חייו ינתנו לו ומתנות רבות ישא אם יתיצב לפני המלך. הגנב האמין לדבריו ובא לפניו. רמפסניט התפלא מאד ונתן לו את בתו הזאת לאשה, כי הוא החכם מכל האדם; אמנם המצרים עולים על שאר בני־אדם, אולם הוא על המצרים⁶⁰⁷.

122. אחרי המקרה הזה, ספרו, ירד המלך הזה בעודנו חי אל המקום, אשר היוונים חושבים לשאול, ושם שחק בקוביה עם דימיטר, פעם נצח אותה ופעם נוצח ממנה. וכאשר עלה שוב, הביא מתנה ממנה, מגבת זהב. לסבת ירידת רמפסניט ועליתו שנית, חגגו המצרים חג, כך ספרו, וכאשר אני יודע עוד בימי הם חוגגים אותו. אבל אינני יודע לאמר, אם חוגגים אותו היום מסבה זו. הכהנים אורגים ביום ההוא מעיל, אחרי־כן חובשים הם במטפחת את עיני אחד מהם ומוליכים אותו לבוש במעיל אל הדרך המובילה אל מקדש דימיטר, אחרי־כן הם שבים, אבל את הכהן עם העינים החבושות מוליכים, לדבריהם, שני זאבים⁶⁰⁸ אל מקדש דימיטר, הרחוק מן העיר עשרים ריס, אחרי־כן מוליכים אותו הזאבים חזרה מהמקדש אל המקום ההוא.

123. את הדברים אשר סופרו זה עתה מאת המצרים יאמין מי אשר דברים כאלה נראים לו ראויים להאמין בהם, עלי מוטל בכל הענין רק לרשום את הדברים אשר שמעתי מפי כל איש.– לדברי המצרים מושלים בשאול דימיטר ודיוניסוס⁶⁰⁹. המצרים היו גם הראשונים אשר הביעו את הדעה, כי נשמת האדם היא נצחית ובעת אשר הגוף כלה, היא נכנסת מדי פעם בפעם לגוף בעל חי אחר, המתהוה ברגע ההוא, ואחרי אשר עברה דרך כל החיות אשר ביבשה ואשר בים וכל בעלי־כנף, היא חוזרת ונכנסת לתוך גוף אדם מתהוה. את הגלגול הזה היא עושה בשלשת אלפי שנה⁶¹⁰. בתורה זו החזיקו אחדים מהיוונים, מהם חיו בזמן קדום⁶¹¹ ומהם בזמן מאוחר⁶¹². אמנם יודע אני את שמותיהם, אבל לא אזכירם.

124. והנה עד המלך רַמְפְסֶנִיט היו במצרים, לדבריהם, חוק ומשפט והארץ הצליחה מאד. אולם כאשר מלך אחריו חֶאוֹפְּס הביא אותה בכל רע. ראשית סגר את כל המקדשים ומנע את העם מלזבוח ואחרי־כן צוה לכל המצרים לעבוד למענו. אחדים היו מצווים להסיע אבנים מהמחצבות אשר בהרי ערב ולהביאן עד הנילוס ואחרי אשר העבירו את האבנים באניות על היאור, העמיד אחרים לקבל אותן ולהסיען עד ההרים הנקראים הלוביים. תמיד עבדו כעשר רבבות בני־אדם שלשה חדשים חליפות. זמן עשר שנים עבר על העם המעונה עד אשר הכין את הדרך, אשר עליה הביאו את האבנים, שהיתה, לפי דעתי, עבודה לא פחותה מזו של הפירמידה. כי אורך הדרך חמשה ריסים, רחבה עשרה קנים⁶¹³ גבהה, במקום הכי גבוהה, שמונה קנים, והיא עשויה אבנים משופות וחיות חקוקות בהן. עשר שנים עברו, אפוא, בעבודתה ובעבודת התל, אשר עליו תעמדנה הפירמידות, ובעבודת החדרים מתחת לאדמה, אשר הכינם קבר למענו על אי, כי הוליך שמה תעלה מהנילוס. ובעבודה של בנין הפירמידה עצמה עבר זמן עשרים שנה; כל צלע מצלעותיה היא בת שמונה פְלֶתְּרִים בכל צד, כי היא רבועה וכמדה זו גם הגובה, אבנים משופות המתאימות היטב אבן אל אבן. אף אחת האבנים האלה אינה קטנה משלשים רגל.

125. הפירמידה⁶¹⁴ הזאת נבנתה בדמות מעלות, אשר אחדים קוראים להן מדרגות ואחרים שלבים; אחרי אשר בנוה תחלה ככה, העלו את האבנים האחרות במכונות עשויות מעצים קצרים מהארץ אל שורת המעלות הראשונה; ואחרי אשר הרימו את האבן עליה הושמה על מכונה אחרת, אשר עמדה בשורה הראשונה, וממנה הורמה האבן אל השורה שניה ועל מכונה אחרת; כי כמספר השורות של המעלות היה גם מספר המכונות, או גם הביאו אותה המכונה בהיותה רק אחת ונוחה לשאת אל כל שורה ושורה, אחרי אשר הסירו מעליה את האבן. מזכיר אני את שני האופנים כאשר ספרו לי. בראשונה גמרו את חלקה העליון, אחרי־כן גמרו את חלקיה האחרים, ולאחרונה גמרו את החלקים היותר סמוכים לקרקע והתחתונים. נרשם באותיות מצריות על הפירמידה בכמה נאכלו מאת הפועלים צנון, בצלים ושומים⁶¹⁵. כפי שאני זוכר היטב אשר אמר לי המתורגמן בקראו את הכתב הוצאו אלף ושש מאות ככר כסף. ואם ככה הדבר, יכולים להבין, איזה סכומים הוצאו לברזל אשר השתמשו בו לעבודה ולמזונות הפועלים ובגדיהם, כי העת אשר הזכרתי עברה לבנות את הבנין וזמן לא פחות ממנה, כאשר נראה לי, לחצוב את האבנים ולהביאן ולעבודה לבנין החדרים מתחת לאדמה.

126. עד כדי כך הגיעה רשעתו של חאופס, כי הושיב בתו בבית זונות, יען חסר לו כסף, ושם עליה להרויח איזה סכום כסף – לא אמרו לי כמה –, היא הרויחה את הסכום אשר שם עליה אביה, אולם גם היא שמה לבה להשאיר מצבת זכרון והיא בקשה מאת כל איש אשר בא אליה כי יתן לה במתנה אבן אחת. מהאבנים האלה נבנתה, לדבריהם, הפירמידה⁶¹⁶ האמצעית בין שלש הפירמידות, לפני הפירמידה הגדולה, אשר אורך כל צלע מצלעותיה אחד וחצי פלתרים.

127. חאופס זה מלך, לדברי המצרים, חמשים שנה⁶¹⁷ ואחרי מותו קבל את המלוכה אחיו חֶפרֵין. גם הוא עשה כמעשה הראשון גם בשאר דברים גם בנה פירמידה, אולם לזו של אחיו לא הגיעה במדותיה. כי הדבר כן הוא מדדנו גם אנחנו…⁶¹⁸. כי אין בה חדרים מתחת לאדמה ולא בא אליה תעלה מהנילוס, כמו שהיא שוטפת אל האחרת, כי דרך נקבה בנויה בתוכה שוטף הנילוס סביב לאי אשר נקבר בו חאופס עצמו, כאשר מספרים. ביסוד בנה את הנדבך הראשון אבנים מגוונות הבאות מכוש והפחית אותה בארבעים רגל מהאחרת⁶¹⁹ בעת אשר שאר המדות שוות,⁶²⁰ שתיהן עומדות על גבעה אחת הגבוהה מאה רגל בערך. לדבריהם מלך חפרין חמשים ושש שנה.

128. ביחד הם, כפי שהם⁶²¹ חושבים, מאה ועשרים ושש שנים, ובהן היו המצרים בכל רע והמקדשים היו סגורים במשך כל העת ההיא ולא נפתחו. את שני אלה אין המצרים רוצים להזכיר בשמם כלל, כי אם קוראים את הפירמידות על שם הרועה פִילִטוס⁶²², אשר רעה בימים ההם את צאנו בחבל ההוא.

129. אחריו מלך במצרים מִיקֶרִינוֹס בן חאופס. כאשר ספרו, לא מצאו מעשי אביו חן בעיניו. הוא פתח את המקדשים ונתן לעם המעונה עד למאד לשוב לעבודתו ולקרבנותיו ובין כל המלכים היה הוא שופט את המשפטים הישרים ביותר. בגלל זה מהללים אותו יתר על כל המלכים אשר מלכו עד היום במצרים. לא רק כי דן בכל הדברים בצדק, כי אם גם כאשר התאונן איש על דינו, נתן לו מהונו⁶²³ למען הרגיע את רוחו. ואף כי עשה מיקרינוס חסד עם יושבי ארצו, קרה לו אסון. בראשונה מתה עליו בתו, אשר היתה היחידה בביתו; בצערו הגדול על האסון אשר קרה לו רצה לקבר את בתו ביתר פאר מאשר מקברים אחרים, ועשה פרה מעץ, תוכה נבוב, ואחרי אשר צפה אותה זהב, קבר בתוכה את בתו המתה.

130. הפרה הזאת לא נטמנה באדמה, כי אם עוד בימי יכולים לראותה בעיר סאַיס. ושם היא עומדת בארמון המלך בחדר מקושט. בכל יום מקטירים לפניה סמים שונים, ובכל לילה מדליקים נר, הדולק כל הלילה. סמוך לפרה הזאת, בחדר אחר, עומדות מצבות פלגשי מיקרינוס, לדברי הכהנים אשר בעיר סַאִיס עומדות שם דמויות ענקיות של עץ, עשרים בערך, עשויות ערומות. אולם מי הן, אינני יודע להגיד זאת, מלבד אשר מספרים על־אודותיהן.

131. אחדים מספרים בדבר הפרה הזאת ובדבר הדמויות הענקיות את הספור הזה, איך מיקרינוס עגב על בתו ואחרי־כן בא אליה נגד רצונה, ומספרים, כי אחרי אשר בתו נחנקה בידיה מתוך יגון קברה בתוך הפרה ההיא, ואמה צותה לקצץ את ידי השפחות אשר מסרו את בתה לאביה, וכעת נעשה במדויותיהן את אשר סבלו בחייהן. אולם כל דבריהם דברי הבל, כאשר אני חושב, ביחוד אשר לידי הדמויות הענקיות. כי בעיני ראיתי כי רק במשך הזמן נפלו הידים, אשר היו עוד בימי מונחות לרגליהן.

132. כל הפרה כלה מכוסה בגד ארגמן, רק את ערפה ואת ראשה נותנת היא לראות, המוזהבים בזהב לרוב. בין קרניה מתואר בזהב כדור השמש. הפרה אינה עומדת, כי אם כורעת על ברכיה וגדולה היא כמו פרה חיה גדולה. בכל שנה היא נשאת מתוך חדרה בעת אשר המצרים מכים על חזיהם למען האל⁶²⁴, אשר לא אחפוץ להזכיר את שמו בדבר שכזה. ואז מוציאים גם את הפרה לאור היום. יען כי אומרים הם, כי לפני מותה בקשה מאת אביה מיקרינוס לתת לה פעם אחת בשנה, כי תראה את השמש.

133. אחרי האסון עם בתו קרה את המלך הזה אסון שני: בא אליו אורקולום מעיר בוטו, כי יחיה עוד רק שש שנים ובשביעית ימות. לזה חרה אפו מאד והוא שלח אל האורקולום וגדף את האל בטענו נגדו, כי אביו ואחי־אביו, אף כי הם סגרו את המקדשים ולא זכרו את האלים וגם השמידו את האנשים חיו זמן רב, והוא בכל היותו איש ירא אלהים, ימות כה מהר. מהאורקולום באה לו ידיעה שניה, על כן יקצר⁶²⁵ את חייו, כי אינו עושה את אשר היה עליו לעשות. על מצרים להיות ברע מאה וחמשים שנה. ושני המלכים אשר מלכו לפניו, הכירו זאת, אך הוא לא. כשמוע מיקרינוס את הדבר הזה, כי ככה נחתם גורלו, צוה לעשות הרבה מנורות, וכאשר בא הלילה הדליק אותן ושתה והתהולל יומם ולילה מבלי להפסיק, ונדד אל העמקים ואל היערות ולכל מקום אשר שמע כי שם יש מקומות תענוג ביותר. כל זה עשה בחפצו להוכיח כי שקר בפי האורקולום, כדי שתהינה לו שתים־עשרה שנה במקום השש, בהפכו את הלילה ליום.

134. גם הוא השאיר אחריו פירמידה, אבל נמוכה הרבה מזו של אביו, כי חסרות עשרים רגל לכל צלע עד שלשה פלתרים. היא מרובעת ועד חציה מאבן כושית, אחדים מהיוונים אומרים, כי היא של רוֹדופֵּיס, אשה זונה, אולם דבריהם אינם נכונים. אלה נראים לי כי אינם יודעים אפילו מי היתה רודופּיס זאת: לולא זה לא ייחסו לה בנין הפירמידה הזאת, אשר עליה הוצאו אלפי ככר, כמעט בלי מספר אם יש לאמר זאת. יתר על כן, רודופיס חיתה בימי המלך אמסיס, ולא בימי המלך ההוא. כי שנים רבות אחרי המלכים האלה, אשר השאירו את הפירמידות האלה, חיתה רודופיס; מוצאה היה מתרקיה, והיתה שפחת יַדְמון בן הֵיפַיסְטוֹפּוֹלִיס, איש סמיס, והיתה שפחה יחד עם אַיסופּוס, ממשל המשלים. כי גם זה היה קנינו של ידמון, כפי שהתברר ביחוד בדרך זו כי⁶²⁶: כאשר הכריזו הדלפים בעקב האורקולום פעמים רבות מי האיש הרוצה לקבל את כופר נפשו של איסופוס, ולא בא איש מלבד ידמון, בן בנו של ידמון, וקבלהו. אם כן גם איסופוס היה קנינו של ידמון⁶²⁷.

135. רודופיס באה למצרים, מובאה בידי כְּסַנְתּוֹס מִסַמוֹס, והיא באה בגלל עסקיה⁶²⁸ ונפדתה בכסף רב על־ידי איש אחד ממיטִלֵינֵי חַרַכְּסוֹס בן סְקַמַנדְרוֹנִימוֹס אחי המשוררת סַפּפוֹ⁶²⁹. באופן זה נשתחררה רודופיס ונשארה במצרים, ובהיותה אשת חן מאד, רכשה לה הון, רב לרודופיס אבל לא לבנות בו פירמידה כזו. וכל מי שרוצה יכול לראות עוד היום את החלק העשירי מרכושה, ואז לא ייחס לה הון גדול. כי רודופיס חפצה להשאיר ביון מצבת זכרון אחריה, ועשתה מפעל, אשר כמוהו לא עלה מעולם על דעת איש ולא הונח עוד במקדש, והקדישתו לדלפוי, למען יהיה למזכרת לה. בחלק העשירי של הונה עשתה שפודי־ברזל רבים לצלות בהם פרים, עד כמה שהחלק העשירי הזה הספיק לכך, ושלחה אותם לדלפוי ושם הם צבורים עד היום מאחורי המזבח אשר הקדישו החִיִים, מול הדביר עצמו. בעלות חן היו אמנם תמיד הזונות בנאבקרטיס. מצד אחד זו, אשר על־אודותיה מסופר הספור הזה, היתה כה מפורסמת, עד כי גם כל היוונים ידעו את שם רודופיס,⁶³⁰ מצד שני אחריה נעשתה אחת ששמה היה אַרְחִידִקֵי לשיחה ביון, אף כי היתה פחות מפורסמת מהראשנה. כאשר שב חרכסוס למיטיליני, אחרי אשר שחרר את רודופיס, הרבתה ספּפו ללעג לו בשירתה. בזה אני מפסיק את דברי בדבר רודופּיס.

136. אחרי מיקרינוס היה מלך על מצרים, לדברי הכהנים, אַסיכיס⁶³¹ זה אשר בנה לשם היפיסטוס את שער העמודים הפונה מזרחה השמש והוא היפה ביותר והגדול ביותר. אמנם גם בכל יתר שערי העמודים יש תמונות חקוקות ועוד דברים לרבבות לראות בבנינים, אולם בזה הרבה מאד מאד. הם ספרו, כי בימי ממלכתו בא מחסור גדול בכסף וניתן חוק המתיר למצרים לתת עבוט את גוית האב המת, כאשר יחפוץ איש לקחת מלוה, והוסיפו אל החוק הזה, כי המלוה יכול להחזיק בקבר כל משפחת הלוה, וזה שנתן עבוט כזה יענש, כאשר לא יחפוץ לסלק את החוב, כי במותו לא יקברוהו לא בקבר אבותיו ההוא ולא בשום קבר אחר, וגם אם אחר ממשפחתו ימות, לא יקברהו. המלך הזה רצה לעלות על המלכים אשר מלכו לפניו במצרים, לכן השאיר אחיו לזכרון פירמידה עשויה לבנים, ובה חקוקה באבן הכתובת הזאת.

אל תבוז לי בהשותך אותי לפירמידת־אבן: עולה אני עליהם כזו על שאר האלים;

כי נעצו קנה בבוץ עד קרקעו והעלו את התלוי בו, אספוהו וכך עשוני.

אלה הם מעשי המלך הזה.

137. אחריו מלך איש עור מעיר אַניסיס⁶³², ושמו אניסיס. בימי מלכותו עלו הכושים על מצרים בחיל כבד עם סַבַּקוֹס⁶³³, מלך הכושים. המלך העור הזה מהר וברח לבין הבצות והכושי מלך על מצרים חמשים שנה בערך⁶³⁴, ובהן עשה את המעשים האלה: אם איש מהמצרים חטא, לא רצה להמית אף אחד מהם, כי אם דן את כל אחד לפי גודל עונו לעבוד בבנין סכרים בקרבת העיר, אשר ממנה יצא כל חוטא וחוטא. וכה התרוממו הערים עוד יותר, כי בראשונה סוללו בימי ססוסטריס בידי אלה אשר חפרו את התעלות, בפעם השניה בימי הכושי, ונתרוממו מאד⁶³⁵. נתרוממו גם ערים אחרות במצרים, וכאשר נראה לי, הוגבהה ביותר העיר בֶּסֶת אשר בה היה המקדש לאֵלָה בּוּבַּסְטִיס הראויה ביותר שאספר עליה. אמנם יש מקדשים גדולים יותר ובנויים בעושר רב יותר, אולם מראה יותר נעים אינו נותן שום מקדש אחר זולתו. בובסטיס נקראת בשפת היוונים אַרְטֶמִיס.

138. מקדש האלה הזאת בנוי ככה: מלבד המבוא, שאר הבנין הוא אי, כי מהנילוס יוצאות שתי תעלות אשר אינן מתחברות, כי אם כל אחת נמשכת עד מבוא המקדש, אחת שוטפת סביב לו מצד זה והשניה מצד זה, כל אחת רחבה מאה רגל ועצים סוככים עליהן. שער העמודים עשרה קנים קומתו ומקושט תמונות, אשר כדאי לספר עליהן, גדולות שש אמות, ויען כי המקדש נמצא באמצע העיר, יראה אותו העובר מלמעלה מכל צד, כי העיר עומדת על קרקע אשר נסלל על־ידי ערמות עפר, אולם המקדש לא נשתנה מכפי אשר נעשה בזמן קדום, לכן מביטים עליו מלמעלה. גדר אבנים מקיף פה אותו ובה חקוקות תמונות, בתוכה נטועה חורשה עם עצים גדולים מסביב להיכל גדול אשר בו הפסל⁶³⁶. ארכו ורחבו של המקדש לכל צד הוא ריס. מהמבוא משתרעת דרך מרוצפת אבנים, כשלשה ריסים ארכה והיא נמשכת דרך השוק מזרחה, ברוחב ארבעה פלתרים. בשני צדי הדרך נטועים עצים גבוהים עד השמים. היא מוליכה אל מקדש הֶרְמֵיס⁶³⁷. ככה בנוי המקדש הזה.

139. סוף סוף נגאלו מהכושי בדרך זו, כאשר ספרו: הוא מהר וברח אחרי אשר ראה בחלום את המראה הזה: נדמה לו כאילו איש עומד עליו ומיעץ לו לאסוף את כל הכהנים אשר במצרים ולגזור אותם בתוך. כראותו את המראה הזה, אמר אל לבו, כי, לפי דעתו, מראים לו האלים את זה, כי יחטא נגד הקדשים ועקב זה יבוא עליו אסון מאת האלים או מאת האנשים. והוא לא יעשה ככה, כי אם יצא, יען כי עבר זמנו אשר היה לו, לדברי האורקולום, למשול על מצרים. כי בעודו בכוש אמר האורקולום, אשר בו שואלים הכושים, כי עליו למשול על מצרים חמשים שנה. ויען כי עבר כבר הזמן הזה והמראה אשר ראה בחלום בעתהו יצא סַבַּקוס מרצונו את מצרים.

140. בצאת הכושי ממצרים, מלך שוב העור אשר שב מהבצות, אשר שם חי חמשים שנה על אי אשר שפך לו מאפר ואדמה. כי כאשר בקרוהו אנשים מהמצרים והביאו לו מזון כאשר צֻוה כל אחד מהם, מבלי אשר ידע הכושי דבר, בקש מהם כי יביאו לו גם אפר במתנה. ואת האי הזה לא ידע איש למצוא לפי אַמִירַטַיוס⁶³⁸, ויותר משבע מאות שנה לא יכלו המלכים לפני אמירטיוס למצא אותו. שם האי הזה אֶלבּו, וגדלו עשרה ריסים לכל עבר.

141. אחריו מלך כהן היפיסטוס ושמו סֵתוֹס⁶³⁹, הוא הקל בכבוד חילי הצבא המצרי⁶⁴⁰ כאילו אין לו צורך בהם כלל, וגם העליב אותם ולקח מהם שדותיהם אשר ניתנו להם מאת המלכים הקודמים לכל אחד שנים־עשר חלקות שדה מיוחדות. אולם אחרי־כן, כאשר הסיע סנחריב,⁶⁴¹ מלך הערבים והאשורים⁶⁴² חיל כבד נגד מצרים⁶⁴³, לא רצה חיל המצרים לעזור לו. בצרת נפשו נכנס הכהן אל ההיכל ובכה לפני הפסל על הסכנה הצפויה לו, ובעוד הוא בוכה נפלה עליו תרדמה ובחלומו נראה לו, כי האל עומד עליו ומעודדו, כי לא יקרהו כל אסון, אם יצא נגד צבא הערבים, כי הוא בעצמו ישלח לו עוזרים. הוא בטח בחלום הזה ולקח אתו את אלה מהמצרים אשר רצו ללכת אחריו ותקע מחנהו בתחפנחס, כי שם מבואות הארץ. מהחילים לא הלך אחריו אף אחד, כי אם חנונים, בעלי־מלאכה ואספסוף. וכאשר באו לשם, התנפלו בלילה על האויבים המון עכברי שדה וכרסמו את אשפותיהם, את קשתותיהם ואת אחיזת מגיניהם, עד אשר למחרת נסו, ובהיותם בלי נשק נפלו רבים מהם⁶⁴⁴. עוד היום עומדת מצבת המלך הזה מאבן במקדש היפיסטוס ובידו עכבר⁶⁴⁵ האומר בכתובת את הדברים האלה: „בהביט איש אלי יהיה ירא אלהים“.

142. עד הנה ספורי המצרים והכהנים, והם הראו, כי מהמלך הראשון עד היפיסטוס זה, אשר מלך באחרונה, עברו שלש מאות וארבעים ואחד דורות בני־אדם, ובמשך העת ההיא היה מספר הכהנים הגדולים כמספר המלכים. והנה שלוש מאות דורות בני־אדם עולים לשנות רבבה. כי שלשה דורות בני־אדם הם מאה שנה. ארבעים ואחד הדורות אשר נשארו עוד והנוספים לשלש המאות עולים לאלף שלש מאות וארבעים שנה. וכך, אמרו הם, בשנים האלה, אחד־עשר אלף שלש מאות וארבעים⁶⁴⁶ לא נראה כל אל בתמונת אדם; ואמרו, כי גם לפני מלכי מצרים האחרים ואחריהם לא קרה מקרה כזה. במשך העת ההיא, ספרו, עלתה השמש ארבע פעמים לא במקומה הרגיל, במקום אשר היא שוקעת כעת, שם עלתה פעמים, ובמקום אשר היא עולה כעת, שם שקעה פעמים וכל דבר לא נשתנה במצרים במשך העת ההיא, לא אשר תוציא האדמה ולא אשר יוציא היאור, לא אשר למחלות ולא אשר לפגעי מות.

143. כאשר עשו כהני זוס לפנים לסופר דברי הימים הֶקַטַיאוֹס⁶⁴⁷ בבואו לנוא־אמון וסיפר על־אודות משפחתו וקשר את יחשו בדור הששה־עשר מאל, כן עשו גם לי, אם גם לא דברתי על יחוס־אבות שלי. הם הכניסו אותי אל תוך האולם הרחב מאד ובעת אשר הראו לי מנו לפני את התמונות הענקיות מעץ, אשר מספרן כמו שאמרתי. כי כל כהן גדול מעמיד שם עוד בחייו את פסלו. הכהנים מנו אפוא את מספרן והוכיחו לי, בהראותם עליהן, כי כִהן כל אחד בן אחר אביו והחלו מפסלו של המת האחרון והראו על האחרים ועברו על כולם עד אשר הראו אותם. וכאשר הקטיאוס התיחש והוכיח כי הדור הששה עשר מאל, הוכיחו הם נגדו ביחוס משפחה כי לא קבלו את דבריו שיהיה בן־אדם מזרעו של אל, הם הוכיחו נגדו ביחוס משפחה⁶⁴⁸ באמרם, כי כל אחת מהתמונות הענקיות הוא פּירומיס בן פּירומיס, עד אשר הראו זאת בשלש מאות ארבעים וחמש התמונות הענקיות כי היו פּירומיס בן פּירומיס ולא קשרו אותם לאל אֵל או להירוס. פּירומיס בשפת היוונים ישר וטוב⁶⁴⁹.

144. ובכן כזה היו אלה אשר להם היו התמונות, וכאלה הראו את כולם, רחוקים הרבה מאלים. לפני האנשים האלה, אמנם, היו אלים אשר משלו על מצרים והתהלכו יחד עם בני־אדם, ומהם היה תמיד אחד העליון, לאחרונה מלך על מצרים הורוס בן אוסיריס, אשר היוונים קוראים אותו אַפּולון. הוא היה, אחרי אשר חדל טיפון, המלך האחרון על מצרים. אוסיריס הוא בשפת יון דיוניסוס.

145. היוונים רואים היום לצעירים בין האלים את הירקלס, דיוניסוס ופַּן, אולם למצרים פּן הוא הקדמון ואחד משמונה האלים הנקראים הראשונים, והירקלס הוא אחד מהשניים, הנקראים שנים־עשר האלים, ודיוניסוס הוא מהשלישיים, שנתהוו משנים־עשר האלים. כמה שנים עברו לדברי המצרים עצמם מהירקלס עד המלך אַמסיס, אמרתי כבר למעלה⁶⁵⁰. מפּן עברו עוד יותר שנים, לדבריהם, מדיוניסוס פחות מהן, ובכל זאת הם מונים ממנו עד המלך אמסיס חמשה־עשר אלף שנים. ואת כל זה, אומרים המצרים, ידעו הם אל נכון, כי תמיד מנו ותמיד רשמו את השנים. אולם לדיוניסוס, אשר אומרים עליו כי הוא מזרעה של סֶמֶלֵי בת קַדְמוֹס, עברו עד היום אלף [ושש מאות]⁶⁵¹ שנה בערך ומהירקלס בן אַלְקְמֵינֵי תשע מאות שנה בערך; מִפַּן, בנה של פֵּינֶלוֹפֵּי – כי ממנה ומהרמס נולד פּן לדברי היוונים – עוד פחות בשנים מאשר מתקופת טרוֹיָה – כשמונה מאות שנה בערך עד היום⁶⁵².

146. משתי דעות האלה ביד כל איש ואיש להשתמש בזו אשר תראה לו יותר נאמנת. אני כבר גליתי את דעתי על אודותיהן. כי לו נתפרסמו והאריכו ימים ביון גם הם, כמו הירקלס הנולד מאמפיטריון, וביחוד דיוניסוס בנה של סמלי ופּן בנה של פּינלופּי, מותר היה לאיש לאמר, כי גם הם היו בני־אדם ונקראו רק בשמות האלים אשר קדמו להם; אבל מאחרי אשר היוונים מספרים, כי מיד לאחר לידת דיוניסוס תפר אותו זוס לתוך ירכו והביאהו לניסה אשר מעבר למצרים בכוש, יוצא לי ברור מזה, כי שמות האלים נודעו ליוונים בזמן יותר מאוחר מאשר שמות האלים האחרים ומהעת אשר נודעו להם, מהעת ההיא הם מונים את זמן לידתם⁶⁵³.

147. את כל הדברים האלה מספרים המצרים עצמם, אבל מה שמספּרים האנשים האחרים והמצרים גם יחד מאשר קרה בארץ הזאת, את כל זה אספר עתה, אבל אוסיף לדברים האלה גם אשר ראיתי בעיני. כאשר נשתחררו המצרים אחרי מלוֹך כהן היפיסטוס עליהם, הקימו עליהם שנים עשר מלכים, יען לא יכלו לחיות זמן־מה בלי מלך, בחלקם את כל מצרים לשנים־עשר חלקים. המלכים האלה התחתנו ביניהם ומלכו בקבעם עליהם לחוק, כי לא ירע איש לרעהו וכי לא יחמוד אחד מהם כי יהיה לו יותר מאשר לשני וכי יהיו אוהבים נאמנים זה לזה. את החוקים האלה קבעו ושמרו עליהם מטעם זה, כי נאמר להם באורקולום, מיד אחרי אשר תפשו את השלטון, כי האיש מביניהם אשר יסוך נסך מתוך מזרק נחושת במקדש היפיסטוס, הוא ימלוך על מצרים כולה. לכן היו מתאספים יחד בכל המקדשים.

148. גם גמרו אוֹמר ביניהם להשאיר מצבת זכרון משותפת אחריהם ואחרי אשר החליטו בנו את הלַבִּירינתוס לא רחוק מעל לאגם מויריס, קרוב יותר לעיר הנקראת עיר התנינים. אני ראיתיו בעיני והוא באמת נעלה מעל כל תאור. אם יצרף איש את חומות היוונים ואת מפעליהם אשר פעלו, יֵראו פחותים בעמל ובהוצאות אשר הוצאו עליהם מאשר על הלבירינתוס הזה. אמנם חשובים הם המקדש באֶפֶסוס וזה אשר בסמוס, היו גם הפירמידות נעלות על כל תאור וכל אחת מהן שקולה כנגד מפעלים רבים וגדולים של היוונים, אולם הלבירינתוס עולה גם על הפירמידות. כי היו בו שתים־עשר חצרות מסוככות ושעריהן מכוונים זה לעומת זה, שש מהן מָפנות צפונה ושש דרומה, אחת על יד השניה, וחומה אחת מקיפה את כולן מחוץ. לשכות יש בהן כפולות, חלק מהן מתחת לאדמה וחלק למעלה עליהן, שלשת אלפים במספר, בכל חלק אלף וחמש מאות; את כל הלשכות שהן מעל לאדמה ראיתי בעיני בעברי בהן, ומתאר אני את אשר ראיתי בעיני. את אלה אשר מתחת לאדמה יודע אני רק מפי השמועה, כי אלה מהמצרים הממונים עליהן לא רצו להראותן בשום אופן, באמרם, כי בהן קברי המלכים אשר החלו לבנות את הלבירינתוס הזה ושל התנינים הקדושים. לכן אדבר על הלשכות אשר מתחת לאדמה מפי השמועה, אבל את אלה שלמעלה, שהן נעלות מעל כל מפעל אנושי, ראיתי בעיני. כי המוצאות בצבעים מצבעים שונים דרך החדרים, היציעים הנפתלים דרך החצרות, ברבבות פלאים מפליאים הם את הנכנסים מהחצרות אל הלשכות ומהלשכות אל האולמים, ומהאולמים אל לשכות אחרות ולחצרות אחרות מתוך הלשכות. התקרה על כל אלה היא מאבנים כמו הקירות, והקירות הן מלאות תמונות חקוקות. כל חצר מוקפת אולם עמודים, עשויים מאבנים לבנות מחוברות היטב. בפנה, אשר שם קצה הלבירינתוס, עומדת פירמידה בת ארבעים קנה, ובה חקוקות תמונות גדולות: הדרך אליה בנויה מתחת לאדמה.

149. אף כי הלבירינתוס הזה הוא כה גדול, פלא גדול ממנו הוא האגם הנקרא אגם מויריס, אשר על ידו בנוי הלבירינתוס הזה: מדת היקפו היא שלשת אלפים ושש מאות ריס, אשר הם ששים סכוינים, כמדת מצרים עצמה אשר על חוף הים. האגם הזה משתרע לארכו צפונה ודרומה, ועמקו, במקום היותר עמוק חמשים קנה. מכירים בו, כי הוא נעשה וחפור בידי אדם. כי באמצע האגם בערך עומדות שתי פירמידות אשר כל אחת מתרוממת חמשים קנה מעל למים וכמדה זו בנויה כל אחת גם בעומק מתחת למים, ועל שתיהן פסל ענק מאבנים יושב על כסא. ככה יוצא כי הפירמידות הן בנות מאה קנה, ומאה הקנים הם בדיוק ריס בן ששה פלתרים, בהיות הקנה בת שש רגלים וארבע אמות, והרגל הוא בת ארבעה טפחים והאמה ששה טפחים. המים אינם נובעים בתוך האגם, כי ציה וצמא הארץ שמה, אלא נמשכים הם מהנילוס דרך תעלה, וששה חדשים זורמים המים אל תוך האגם וששה חדשים הם חוזרים ויוצאים לתוך הנילוס. וכאשר המים זורמים לחוץ, אז מכניס האגם בששת החדשים בכל יום ככר כסף לאוצר המלך מהדגים, אולם כאשר המים זורמים לתוכו אינו מכניס כי אם עשרים מנה.

150. ילידי הארץ ספרו גם כן, כי האגם הזה משתפך מתחת לאדמה אל תוך הסירטה אשר בלוב והוא פונה מערבה אל הארץ פנימה לאורך ההרים אשר מעל לנוף. ויען כי לא ראיתי באחד המקומות את ערמות העפר של התעלה הזאת והדבר עורר מאד את תשומת לבי, שאלתי את היושבים קרוב לאגם, אַיָן ערמות העפר החפור. והם אמרו לי לאן הובאו והוכיחוני על נקלה. כי שמעתי מספרים שם בנינוה של האשורים, נעשה דבר דומה לזה. כי גנבים זממו להוציא את סגולות סַרְדַנַפַּל⁶⁵⁴ מלך נינוה אשר היו רבות והיו שמורות באוצרות מתחת לאדמה. הגנבים החלו לחתור מתחת לאדמה במדדם מביתם ישר עד ארמון המלך ואת האדמה אשר הוציאו מהמחילה נשאו, בבוא הלילה, אל הנהר חדקל, העובר על יד נינוה, עד אשר השיגו את חפצם. דבר כזה קרה, כפי ששמעתי, גם בדבר התעלה של האגם אשר במצרים, רק כי לא בלילה, כי אם ביום עשו מעשיהם. את האדמה החפורה נשאו המצרים אל הנילוס, אשר קבלה ופזרה. באופן זה, לדבריהם, נעשה האגם הזה⁶⁵⁵.

151. ויהי היום, כעבור זמן־מה, ויקריבו במקדש היפיסטוס שנים־העשר המלכים אשר משלו בצדק, וביום האחרון של החג, כאשר עמדו לנסך, הוציא להם הכהן הגדול את מזרקי הזהב, אשר בהם היו רגילים לנסך, וטעה במספר והביא אחד עשר והם היו שנים־עשר. והנה יען כי לפְּסַמֶטיכוס, אשר עמד ביניהם האחרון, לא היה מזרק, לקח את כובעו אשר היה נחושת, הושיטו ונסך מתוכו. אכן כובעים היו חובשים גם כל יתר המלכים וגם בשעה ההיא היו להם כובעים. פסמטיכוס לא חשב מחשבת בליעל בהושיטו את הכובע, אבל האחרים שמו אל לבם את מעשה פסמטיכוס ואת האורקולום אשר נתן להם, כי מי מהם אשר ינסך מתוך מזרק נחושת, יהיה המלך היחידי על מצרים. בזכרם את האורקולום הזה לא מצאו לנכון להרוג את פסמטיכוס. כי בחקרם אותו הכירו כי לא עשה את המעשה בשום כונה תחלה, רק החליטו להדיחו לבין הבצות ולהוציא מידו את רוב ממשלתו וכי לא יבוא מבין הבצות בדברים עם שאר מצרים.

152. פסמטיכוס זה ברח עוד לפני כן מלפני הכושי סבקוס, אשר הרג את אביו נכו, ואז ברח לסוריה וכאשר הכושי הלך לו בגלל מראה חלום, החזירוהו המצרים אשר מן הגליל סאיס. ואחרי כן, כאשר מלך, היה נאלץ לברוח שנית לבין הבצות, מגורש מאחד עשר המלכים, בגלל הכובע. והוא בחשבו כי נעשה לו עול גדול על ידיהם, זמם להנקם מאלה אשר הדיחוהו, הוא שלח לעיר בוטו אל האורקולום של ליטו אשר שם היה האורקולום נאמן ביותר למצרים, ובא אורקולום כי נקמה תבוא לו על־ידי אנשי נחושת אשר יופיעו מהים. אבל הוא לא יכל כלל להאמין, כי יבואו אנשי נחושת אליו לעזרה. והנה לא עבר זמן רב והכריח ההכרח אנשים יוניים וקריים, אשר הפליגו בים למצוא בִּזה, לעלות על היבשה במצרים. וכאשר עלו על היבשה מזוינים נחושת, הודיע איש מהמצרים, אשר מעודו לא ראה אנשים מזוינים נחושת לפסמטיכוס, היושב בין הבצות, כי אנשי נחושת הגיחו מהים ושוסים את המישור. הוא הבין כי האורקולום הולך ומתקים וכרת ברית ידידות עם היונים והקריים ועל־ידי הבטחות גדולות פתה אותם ללכת אחריו ואחרי פתתו אותם הסיר את המלכים בעזרת המצרים הנאמנים לו ובעזרת השכירים האלה.

153. אחרי אשר חזקה הממשלה בידי פּסמטיכוס על כל מצרים בנה להיפיסטוס את שער העמודים אשר בנוף, זה הפונה דרומה וחצר להאפּיס, אשר בו מכלכלים את האפיס מדי הופיעו, מול שער העמודים, ועמודים סובבים אותו כולו ותמונות ממלאות אותו. במקום העמודים היה החצר נשען על פסלים ענקיים בני שתים־עשרה אמה. האפיס נקרא בשפת יון אֶפפוס.

154. ליונים ולקרים אשר עזרו לו, נתן פסמטיכוס שדות לשבת בהם, אלה מול אלה, והנילוס עבר ביניהם, ונתן להם השם מַחֲנוֹת. את השדות האלה נתן להם ואת כל אשר הבטיח להם מסר להם. אף מסר להם נערים מצרים, למען ילמדו מהם את שפת יון, ולאלה אשר למדו את השפה נולדו המתורגמנים של היום אשר במצרים. היונים והקרים ישבו בשדות האלה זמן רב. השדות האלה משתרעים לעבר הים, למטה מעט מהעיר בֶּסֶת, על־יד שפך זרוע הנילוס הנקרא הפֶּלוּסִינִי. בזמן מאוחר לקח אותם המלך אַמַסִיס משם והושיב אותם בעיר נוף ושם אותם שומרים לראשו מפני המצרים. אחרי אשר התישבו אלה במצרים, באו היוונים עמהם במשא ומתן וככה נודע לנו אל־נכון כל אשר קרה במצרים מאז מָלך פסמטיכוס ואחריו. כי אלה היו הראשונים אשר דברו בשפה אחרת והתישבו במצרים, ובשדות אשר משם עברו היו עד ימי בסיסי האניות וחורבות הבתים. כך הגיע פּסמטיכוס למלכות במצרים⁶⁵⁶.

155. הזכרתי כבר פעמים רבות⁶⁵⁷ את האורקולום אשר במצרים ועתה אדבר אודותיו, כי כדאי הוא. האורקולום הזה [אשר במצרים]⁶⁵⁸ הוא מקדש ליטו,⁶⁵⁹ בנוי הוא בעיר גדולה על יד שפך הנילוס הנקרא הַסַבֶּנִיטִי⁶⁶⁰, כאשר מפליגים מהים אל הארץ פנימה: שם העיר הזאת, אשר בה האורקולום, הוא בּוּטוֹ, כאשר נזכר ממני גם למעלה⁶⁶¹. בבוטו זאת עומד מקדש אפולון וארטמיס⁶⁶². ודביר ליטו, אשר בתוכו האורקולום, גדול הוא וקומת שער־העמודים לפניו עשרה קנים. אשר הפליא אותי יותר מכל ואשר מותר היה לראות, אספר. במקדש הזה של ליטו עשוי הדביר מאבן אחת לקומתו ולארכו. והקירות שוים במדתם איש לאחיו. מדת כל אחד מהם ארבעים אמה. כסוי התקרה עשוי אבן אחרת, אשר לה חזית הגג בת ארבע אמות.

156. הדביר הזה הוא, אפוא, מבין הדברים אשר מותר היה לי לראות במקדש זה, הפלא הכי גדול, ואחריו אי, ושמו חֶמיס. הוא נמצא בתוך אגם עמוק ורחב על יד המקדש בבוטו, ולדברי המצרים צף האי הזה. אני אמנם בעיני לא ראיתיו לא צף ולא נע ומאד השתוממתי בשמעי, כי יש באמת אי צף. בו היכל גדול של אפּולון ושלשה מזבחות בנויים בו וצומחים בו עצי־תמרים רבים ועצים אחרים רבים. מהם עושי פרי ומהם אשר אינם עושים פרי. ומדוע הוא צף, על זה מספרים המצרים את הספור הזה: באי הזה, אשר בתחלה לא היה צף, הצפינה ליטו, אשר היתה אחת משמונה האלים הראשונים, ואשר ישבה בעיר בוטו, אשר בא נמצא האורקלום שלה, את אפולון אשר הפקידה איסיס בידה. והיא הצילה אותו בהצפינו באי, זה אשר אומרים היום כי הוא צף, בבוא טיפון שמה לחפש בכל מקום, כי רצה למצוא את בן אוסיריס. הם אומרים, כי אפולון וארטמיס בני דיוניסוס ואיסיס הם, וליטו היתה מינקתם והצילה אותם. במצרית שם אפולון אוֹרוֹס, שם דימיטר – איסיס ושם ארטמיס בּוּבּסטיס. מהספור הזה ולא מאחר חטף אַיסכוֹלוֹס בן אֶבפוֹריון⁶⁶³ את אשר אני עומד לאמר, והוא בזה היחידי בין המשוררים הקודמים: הוא עשה את ארטמיס לבתה של דימיטר⁶⁶⁴. בגלל זה נעשה האי צף. אלה הם דבריהם.

157. פסמטיכוס מלך על מצרים ארבע וחמשים שנה, מהן חנה תשע ועשרים שנה על אשדוד, עיר גדולה⁶⁶⁵ בסוריה, וצר עליה עד אשר לכדה⁶⁶⁶. מבין כל הערים עצרה כח במצור, לפי ידיעותנו, אשדוד זו, הזמן היותר גדול.

158. בנו של פסמטיכוס היה נכֹה⁶⁶⁷ ומלך על מצרים. הוא היה הראשון אשר החל בחפירת התעלה המוליכה אל הים האדום ואשר דריוש הפרסי גמר אחרי־כן את חפירתה⁶⁶⁸. ארכה נסיעה של ארבעה ימים וחפורה ברוחב אשר שתי טריאֵרות⁶⁶⁹ תעבורנה יחד בהתנועען בעזרת משוטיהן. המים באים אליה מתוך הנילוס והם זורמים לתוכה קצת למעלה מהעיר פי־בּסת על יד העיר הערבית פּיתּוֹם⁶⁷⁰ ונגמרים אל הים האדום. חפורים תחלה אותם החלקים של מישור מצרים הפונים לערב, וסמוך ממעל למישור על יד נוף משתרעים הרים, אשר בהם המחצבות. לרגלי ההרים האלה נמשכת אפוא התעלה בדרך ארוכה ממערב למזרח, אחרי־כן היא עוברת בין נקיקי סלעים ונמשכת לעבר דרומית אל המפרץ הערבי. במקום אשר הדרך קצרה ומצערה ביותר, מהים הצפוני⁶⁷¹ אל הים הדרומי, זה הנקרא גם האדום, מהרי קַסִיון⁶⁷² המבדילים בין מצרים וסוריה, משם יש אלף ריס בדיוק עד המפרץ הערבי. זאת היא הדרך הקצרה ביותר, אבל התעלה ארוכה הרבה יותר במדה שהיא עקומה יותר. בימי המלך נכה מתו⁶⁷³ מהמצרים החופרים אותה שתים־עשרה רבו. נכה הפסיק באמצע החפירה כי עצר בעדו אורקולום שנתן לו כי עובד ומכין הוא זאת לברברים. ברברים קוראים המצרים לכל אלה אשר אינם מדברים בשפה זו אשר הם מדברים.

159. אחרי אשר חדל נכה מן התעלה, פנה למלחמות. הוא בנה אניות־משוט, מהן בים הצפוני⁶⁷⁴, מהן במפרץ הערבי לעבר הים האדום, אשר את יסודותיהן יש עוד לראות. בהן השתמש בשעת הצורך⁶⁷⁵. ועם הסורים נפגש נכה ביבשה ונחל נצחון עליהם על יד מִגְדול⁶⁷⁶ ואחרי הקרב לכד את העיר קדיטיס⁶⁷⁷ עיר גדולה בסוריה. הבגד אשר לבש בעשותו את המעשים האלה הקדיש לאפולון ושלחו אל הברנחידים בארץ המיליטים⁶⁷⁸. אחרי אשר משל על הארצות האלה בסך הכל שש עשרה שנה, מת, והוריש את הממלכה לבנו פּסַמיס.

160. בימי מלך זה, פּסמיס⁶⁷⁹, באו למצרים מהאֵלֵאִים אשר התפארו בזה כי סדרו את המשחקים באולימפּיה בסדר הצודק ביותר והיפה ביותר אשר לכל בני־אדם, וחשבו, כי גם הם המצרים, הנבונים הגדולים בין בני־האדם, לא המציאו דבר שונה מזה. כאשר באו האלאים למצרים ואמרו בשֶלמה באו, קרא המלך הזה מהמצרים את אלה אשר נחשבו לחכמים היותר גדולים. כאשר באו המצרים שאלו את האלאים, ואלה אמרו הכל את אשר עליהם לעשות במשחקים, ואחרי אשר ספרו הכל, אמרו, כי באו להוָדע, אם ביכולת המצרים להמציא דבר יותר צודק מכל אלה. הם התיעצו ביניהם ואחרי־כן שאלו את האלאים, אם אזרחיהם לוקחים חלק במשחקים. אלה אמרו, כי משפט אחד לכל אשר ירצה לקחת חלק בין משלהם בין משאר היוונים. המצרים השיבו כי הם חטאו בסדרם כך חטא גדול לצדק כי לא ימלט מבלי לעמוד לימין האזרח המשחק במשחקים ומבלי לעַוֵל לזָר. ואם בדעתם לסדר בצדק ואם בגלל זה באו למצרים, עליהם לסדר את המשחקים למשַׂחֲקים זרים לבד ועליהם לבלי לתת אף לאחד מהאלאים לקחת חלק בהם. את העצה הזאת יעצוה מצרים לאלאים.

161. אחרי אשר מלך פְּסַמִיס רק שש שנים על מצרים ויצא למלחמה על כוש, מת מיד אחרי־כן ואַפּריאֵס⁶⁸⁰בן פּסמיס ירש את הממלכה. הוא היה אחרי פסמטיכוס אבי אביו המלך המאושר מן המלכים אשר מלכו לפניו בחמש ועשרים שנה⁶⁸¹ אשר משל, ובהן הוליך צבא נגד צידון ונלחם על הים במלך צור⁶⁸². וכאשר נגזרה עליו צרה, באה עליו מתוך נסבה, אשר אמנם אאריך לספר על־אודותיה בספורים הלובּיים⁶⁸³ אבל כעת אקצר בה. כי אפּריאס שלח צבא נגד יושבי קִירֵינֵי, אולם נחל מפלה חזקה. המצרים תלו את האשמה בו ובגדו בו, בחשבם, כי אפריאס שלח אותם בצדיה לקראת האבדון הבטוח למען יִשָמֵדו והוא יוכל ביתר בטחון למשול על שאר המצרים. לזאת חרה אפם של אלה אשר שבו, כמו כן של ידידי המומתים ובגדו בגלוי.

162. כשמוע אפּריאס את כל הנעשה שלח אליהם את אַמַסִיס להרגיע את רוחם בדברים. וכאשר בא ורצה לעצור בעד המצרים כי לא יעשו את המעשה הזה, בעת דברו שם אחד מהמצרים, אשר עמד מאחוריו, כובע על ראשו ובשימו את הכובע עליו אמר, כי מתכוֵן הוא בזה להמליכו⁶⁸⁴. והמעשה הזה לא היה זר לרוחו, כאשר הראה אחרי־כן. כי כאשר הקימו אותו המורדים למלך על המצרים, התכונן לעלות על אפריאס. כשמוע אפריאס זאת, שלח אל אמסיס איש נכבד מהמצרים אשר סביבו, שמע היה פַּטַרְבֵּימִיס, וצוה עליו להביא לפניו את אמסיס חי. כאשר בא פטרבימיס ושלח לקרא את אמסיס, התרומם אמסיס – כי רכב אז על סוסו – והפיח, ואמר לו, כי את זה יביא לאפּריאס. בכל זאת צוה עליו פטרבימיס ללכת אל המלך, כי הוא שלח אחריו. הוא ענהו, כי הוא מתכונן כבר לעשות זאת ואפריאס לא יתאונן עליו, כי יבוא גם הוא וגם יביא אחרים אתו⁶⁸⁵. פטרבימיס הבין היטב מתוך דבריו את כונתו וראה גם את ההכנות ומהר ללכת ברצותו להודיע מהר עד כמה שאפשר למלך את ההולך ונעשה. אבל בבואו לאפריאס ולא הביא אתו את אמסיס, לא נמלך בלבו הרבה כי אם צוה בחמתו לחתוך את אזניו ואת חטמו. המצרים האחרים, אשר נטו עוד אחריו, בראותם אותו מתהלך בבוז עם איש נכבד מאד מהם, עברו מיד, מבלי לחכות אף רגע, אל האחרים ומסרו עצמם בידי אמסיס.

163. כשמוע אפּריאס גם את זאת, זיין את שכיריו והוליך אותם נגד המצרים. היו עמו קרים ויוֹנים, אנשים שכירים, שלשים אלף. ארמונו היה בעיר סאיס, עיר גדולה שכדאי לראותה. ויצאו אנשי אפריאס נגד המצרים, ואנשי אמסיס נגד הזרים. על יד העיר מוֹמֶמְפִיס נפגשו שניהם ואמרו להתראות פנים⁶⁸⁶.

164. יש בין המצרים שבעה⁶⁸⁷ מעמדות והם נקראים: כהנים⁶⁸⁸, חילים⁶⁸⁹, רועי בקר⁶⁹⁰, רועי חזירים⁶⁹¹, סוחרים זעירים⁶⁹², מתורגמנים⁶⁹³, וסַפּנים⁶⁹⁴. במספר הזה הם מעמדות המצרים ונקראים בשמותיהם לפי אומנתם⁶⁹⁵. החילים ביניהם, חלק מהם נקרא קַלַסיריים וחלק מהם הרמוטיביים, והם מהגלילות האלה: כי כל ארץ מצרים נחלקת לגלילות⁶⁹⁶.

165. הגלילות האלה הם של ההרמוטיביים: בּוּסיריס, סָאִיס, חֶמִיס, פַּפְּרֵימִיס האי הנקרא פּרוסופּיטיס⁶⁹⁷, וחצי נַתוֹ⁶⁹⁸. מהגלילות האלה הם ההרמוטיביים וכשהיה מספרם גדול ביותר היו מאה וששים אלף. מאלה לא למד אף אחד מלאכה, כי אם מיוחדים היו לצבא.

166. והגלילות האחרים הם של הקלסיריים; ואלה הם: נוא־אָמון, פי בֶּסֶת אַפתיס, צוען⁶⁹⁹, מֵנדיס, סֶבֶּנִיטִיס, אַתְרִיבּיס, פַרְבַיתִיס⁷⁰⁰, תמוֹיס, אוֹנוֹפִיס, אַנִיסִיס, מיאֶקפוֹריס. הגליל הזה נמצא על אי, מול העיר פי־בסת; הגלילות האלה הם של הקלסיריים וכשהיה מספרם גדול ביותר, היו מאתים וחמשים אלף. גם להם אסור היה לעסוק במלאכת־יד שהיא, כי אם עליהם היה לעסוק באשר למלחמה לבד, ועובר זה מאב לבן.

167. אם גם את זה למדו היוונים מהמצרים, לא אוכל להגיד אל־נכון בראותי כי התרקים, הסקיתים, הפרסים והלודים וכמעט כל הברברים רואים את אלה מהאזרחים, אשר למדו אומנות וגם את צאצאיהם כפחותים משאר האזרחים, בעוד אשר אלה המתרחקים ממלאכת־יד נחשבים לאצילים וביחוד אלה המתמכרים למלחמה. אמנם למדו זה כל היוונים וביחוד הלקדימונים; פחות מכולם מזלזלים הקורינתיים בבעלי־מלאכה.

168. זכויות אלה נתנו להם⁷⁰¹ לבדם מבין המצרים, מלבד הכהנים: לכל אחד היו שנים־עשר ארוּרוֹת נבחרות חפשיות ממסים. האֵרוּרָה היא בת מאה אמות מצריות לכל צד, והאמה המצרית שוה לאמה סַמית⁷⁰². הזכויות האלה נתנו לכולם, אולם מהזכות הזאת נהנו לפי התור ולעולם לא אותם האנשים: אלף קלסיריים וכמספר הזה גם הרמוטיביים היו במשך השנה שומרים לראש המלך ומתחלפים שנה שנה ולהם נתנו מלבד הארורות יום יום לחם במשקל חמשה מנים⁷⁰³ בשר בהמה שני מנים וארבע מדות יין. כל זה נתן מדי פעם בפעם לשומרי ראש המלך.

169. אחרי אשר יצאו באו אל העיר מוממפיס, אפריאס הוליך את השכירים ואמסיס את כל המצרים, והתנגחו. אמנם הזרים נלחמו היטב, אולם בהיות מספרם פחות הרבה, נוצחו. וכאשר מספרים, היה אפריאס בטוח בלבו בזה, כי אף אֵל לא יוכל להדיחו מכסא ממלכתו; כה ראה את ממלכתו נכונה בידו⁷⁰⁴, אולם בהלחמו אז נוצח ונתפש חי והובא לעיר סאיס, אל הבית אשר היה בתחלה שלו, ועתה כבר נעשה בית המלכות של אמסיס. ופה, בארמון המלך, כלכלו אותו זמן־מה ואמסיס התנהג עמו כשורה. באחרונה התאוננו המצרים, כי מעשהו אינו נכון, בכלכלו את אויבם בנפש ואת אויבו, עד אשר מסר את אפריאס בידי המצרים. הם חנקו אותו וקברוהו אחרי־כן בקברי אבותיו⁷⁰⁵. הם קברוהו במקדש אתיני קרוב מאד לדביר, בצד שמאל של הנכנס. אנשי סאיס קברו בפנים המקדש הזה את כל המלכים אשר היו מבני הגליל הזה. כי גם הציון אשר על קבר אמסיס⁷⁰⁶ הוא אמנם יותר רחוק מהדביר מאשר זה של אפריאס ואבותיו, בכל זאת גם זה בחצר המקדש, תא גדול מאבן, מקושט עמודים הדומים לעצי תומר ונוי אחר. בפנים התא יש שער כפול ולפנים מהשערים האלה הקבר.

170. גם קברו של זה אשר אינני ראוי להזכיר את שמו⁷⁰⁷ בענין שכזה הוא בסאיס במקדש אתיני, מאחורי הדביר, לאורך כל החומה של מקדש אתיני. ובמקדש עומדים עמודי אבן גדולים ומחודדים, וים סמוך לו מקושט בכרכוב אבן מעובד יפה סביבו, וגדול, כאשר נראה לי, כמו זה אשר בדילוס הנקרא הֶעָגֹל.

171. על פני הים הזה מציגים בלילה את מחזות ענוייו ואת אלה קוראים המצרים מסתורים. אף כי ידוע לי הרבה על אודותיהם, מה ענין כל אחד מהם, יהיו כמוסים עמדי. וגם בדבר החגיגה המסתורית של דימיטר⁷⁰⁸, אשר היוונים קוראים תֶּסמוֹפוֹרִיאוֹת, גם הדבר הזה יהיה כמוס עמדי, מלבד זה אשר מותר לספר על־אודותיה: בנות דַנַאוס היו אלה אשר הביאו את החגיגה הזאת ממצרים ולמדו אותה לנשם הפֶּלסגיות. אולם במשך הזמן, כאשר גורשו כל יושבי הפלופוניסוס בידי הדורים, נשכחה החגיגה המסתורית. רק הפלופוניסים אשר נשארו והארקדים אשר לא גורשו המה לבדם שמרו אותה.

172. אחרי אשר מוּגר אפריאס בדרך זו, מלך אמסיס⁷⁰⁹, אשר היה מגליל סאיס, והעיר אשר ממנה יצא, שמה סיאוף. בתחלה בזו המצרים את אמסיס בלבם, ולא נהגו בו כבוד גדול, יען היה קודם לכן איש מתוך העם ולא מתוך משפחה מפורסמת. אבל אחרי־כן הטה אמסיס את לבם אחריו בחכמה ובמתינות. בין הסגולות לאין מספּר אשר היו לו, היה גם אגן זהב, אשר בו היו אמסיס עצמו וכל אורחיו רוחצים את רגליהם מדי פעם בפעם. את זה הכה לרסיסים ועשה ממנו מסכת אֵל והעמידה במקום המתאים לה ביותר בעיר. והמצרים הלכו אל הצלם והעריצוהו מאד. וכאשר שמע אמסיס את אשר עושים יושבי העיר, אסף את המצרים וגלה להם, כי הצלם נעשה מהאגן אשר לתוכו היו המצרים קודם לכן יורקים, משתינים ורוחצים את רגליהם, ועתה הם מעריצים אותו מאד. וכמו עם האגן, הוסיף ואמר, קרה עמו, אם כי לפנים היה איש מבין בעם, אבל היום הוא מלכם. ולכן דרש מהם כי יכבדוהו ויוקירוהו⁷¹⁰. בדרך זו קנה את לב המצרים, כי יעבדוהו בלב נכון.

173. בסדר הזה היה עוסק בעסקיו: מבקר השכם עד העת שהשוק מתמלא⁷¹¹, התמכר בכל לבו לענינים אשר הובאו לפניו, אבל אחרי־כן שתה וחמד לו לצון עם השותים עמו ויהי איש אוהב בדיחות וקלות־ראש. אוהביו התעצבו למעשיו והזהירוהו בדברים אלה: „המלך, לא נכון מתנהג אתה, בהביאך את התפל מאד עד אליך. כי עליך לשבת בכבוד על כסא כבוד ולעסוק כל היום בעסקיך. ואז ידעו המצרים, כי אדם גדול מושל עליהם ושמך יגדל. אולם היום אתה עושה מעשים שאינם ראויים כלל למלך“. והוא ענה להם כדברים אלה: „האיש אשר קשת לו, כאשר יאמר להשתמש בה, הוא דורכה, ואחרי אשר השתמש בה, הוא מתירה. אולם אם במשך כל העת תהיה דרוכה, תתפוצץ. וכאשר יהיה לו צורך בה, לא יוכל להשתמש בה. כן הוא גם עם טבע האדם, אם ירצה אדם להיות תמיד עסוק בשקידה ולא יפנה את לבו לפעמים להוללות, יִסָכל או ישומם, מבלי אשר ידע זאת. את כל זה יודע אני היטב ונותן לכל אחד משניהם את חלקו“. את הדברים האלה השיב לאוהביו.

174. ומספרים, כי אמסיס גם בהיותו הדיוט, היה אוהב לשתות ולהתהולל ולא היה איש רציני כלל וכלל. וכאשר בעקב השתיה והחיים הטובים אזלו לו לפעמים האמצעים, היה משוטט וגונב. וכאשר אמרו לו האנשים, כי חפציהם בידו, והוא כחש, הוליכוהו אל האורקולום, איש איש אל הקרוב לו; פעמים רבות גם נלכד על־ידי האורקולום ופעמים רבות יצא גם זכאי. וכשהיה אחרי־כן למלך, עשה ככה: אלה מהאלים, אשר דנו אותו לכף זכות, כי אינו גנב, למקדשיהם לא דאג ולא נתן מאומה לתיקונם, ולא בא שמה להקריב קרבנות, יען אין להם כל ערך וחזון־כזב בפיהם; אבל לאלה אשר לכדוהו כגנב, בהיותם באמת אֵלים, וחזון אמת בפיהם להם דאג ביותר.

175. והוא בנה בסאיס שער עמודים מפליא לאתיני⁷¹² העולה הרבה על כולם⁷¹³ בגבהו ובגדלו, כמו כן בגודל האבנים וטיבן. גם נדב מצבות ענקיות וספינקסים⁷¹⁴ זכרים⁷¹⁵ ארוכים מאד, גם הביא לבדק המקדשים אבנים אחרות העולות בגדלן על הרגילות; מהן הביא מהמחצבים אשר על יד נוף, מהן, הגדולות ביותר, מהעיר יֵב, הרחוקה מסאיס נסיעה של עשרים יום. על אשר אתפלא מאד מאד בין שאר הדברים הוא זה: הוא הביא מעיר יב בית מאבן אחת והובלתו נמשכה כשלש שנים, ואלפים איש היו עסוקים בהובלתו. וכל אלה היו מלחים. אורך הבית הזה בחוץ עשרים אמה ואחת, הרוחב ארבע עשרה אמה, הקומה שמונה אמות; אלה הן מדות הבית מאבן אחת מחוץ, אבל בפנים האורך שמונה־עשרה אמה ועשרים אצבע, הרוחב שתים־עשרה אמה, והקומה חמש אמות, הוא עומד על יד מבוא המקדש. אל תוך המקדש לא גררוהו, מספרים, מסבה זו: הבנאי נאנח בעת הובלת הבית על הזמן הרב שבלה וקצה נפשו בעבודתו ואמסיס, אשר שם זאת אל לבו לא נתן לגרור הלאה את הבית; אחדים מספרים אפילו, כי איש אחד נהרג תחתיו, אחד מאלה אשר היו מרימים אותו במנוף ולסבה זו לא נגרר לתוכו⁷¹⁶.

176. גם בכל שאר המקדשים החשובים נדב אמסיס מתנות ראויות להֵראות בגלל גדלן, ביחוד המצבה הענקית בנוף, השוכבת על גבה לפני מקדש היפיסטוס, אשר ארכה שבעים וחמש רגל. על הכַּן ההוא עומדות שתי מצבות ענקיות מאבן כושית, גודל כל אחת עשרים רגל, אחת מעבר הדביר מזה ואחת מעבר הדביר מזה. ויש אחרת מאבן כזו גם בסאיס, השוכבת כמו זו אשר בנוף. אמסיס הוא זה אשר בנה את מקדש איסיס בנוף, גדול וראוי עד מאד לראותו.

177. אז, בימי ממשלת אמסיס⁷¹⁷, כאשר הם מספרים, היתה ארץ מצרים עשירה מאד, הן באשר בא לארץ מהיאור, הן באשר בא לבני־אדם מהאדמה, והיו בה בימים ההם ביחד עשרים אלף ערים מיושבות⁷¹⁸. אמסיס נתן למצרים גם את החוק הזה: בכל שנה היה על כל איש מהמצרים להודיע לראש הגליל במה הוא מתפרנס. מי שלא עשה זאת ולא הוכיח כי הוא מתפרנס ביושר, היתה אחת דתו למות. סולון מאתונא קבל את החוק הזה ממצרים⁷¹⁹ ונתנו לאתונאים, אשר הוא אצלם בתקפו לעולם, בהיותו חוק בלי דופי.

178. את היוונים היה אוהב אמסיס ועשה טובות לאחדים מהם. ביחוד נתן לאלה אשר באו למצרים את העיר נָאבקְרַטִיס⁷²⁰ להתישב בה, ולאלה אשר לא היה בדעתם לגור בה, אבל באו שמה עם אניותיהם, נתן מקומות להקים עליהם מזבחות ומקדשים לאלים אשר להם, והמקדש הגדול ביניהם והמפורסם מאד, אשר אליו באים האנשים ביותר, הנקרא הֶלֵנִיוֹן, הוקם מאת הערים האלה בשותפות: מהיוֹנים: חיוֹס, טֶאוֹס, פוֹקַיאָה וקְלַזוֹמֶנֵי; מהדורים: רוֹדוֹס, קְנִידוֹס הַלִיקַרְנָסוס ופַסֵילִיס: מהָאַיאוֹלִים מִיטִילֵינֵי לבד. להן המקדש הזה והערים האלה הן הממנות את המפקחים על המסחר⁷²¹. אשר לערים האחרות הדורשות חלק בו, באמת אין להן חלק בו. מלבד הערים האלה הקימו להם גם האַיגיניטים מקדש לזוס, הַסַמִיים אחר להֵירֵי והמִילֵיטִים לאפּולון.

179. לפנים היתה נאבקרטיס לבדה עיר המסחר במצרים ולא היתה אחרת. אם איש בא אל שפך אחר של הנילוס, עליו היה להשבע, כי בא נגד רצונו ואחר אשר נשבע היה עליו לנסוע עם אניתו אל השפך הקנובי, ואם היה מן הנמנע לנסוע באניה בגלל הרוחות שמנגד, היה עליו לשים את הסחורה בסירות ולסובב את הדלטה עד הגיעו לנאבקרטיס. כה רב היה כבוד נאבקרטיס.

180. וכאשר מסרו האמפיקטיונים את בנין המקדש העומד היום בדלפוי בעד שלש מאות ככר⁷²², כי הבנין הקודם במקום הזה נשרף מאליו⁷²³, הוטל על הדלפים להמציא את החלק הרביעי של השכר. ויסובבו הדלפים בערים לקבץ נדבות ובעשותם זאת הביאו לא את החלק המצער ממצרים. כי אמסיס נתן להם אלף ככר גפרית ברזל מחמצת והיוונים היושבים במצרים עשרים מָנֶה.

181. עם הקירינים כרת אמסיס ברית ידידות ועזרה; הוא רצה גם לקחת לו אשה משם, או יען כי השתוקק לאשה יונית, או בכלל מפני הידידות עם הקירינים. וככה לקח לו לאשה, לדברי אחדים את בתו של בַּטוֹס, לדברי אחרים של אַרְקֶסילָאוֹס, ולדברי עוד אחרים של קריטוֹבוּלוֹס, אזרח נכבד; שמה היה לַדִיקֵי. כאשר שכב אמסיס עמה, לא יכול להזדוג לה, בעת אשר אל שאר נשיו בא. כאשר קרה לו הדבר הזה זמן רב, אמר אמסיס ללדיקי זו: „אשה, קסמת לי קסם, ואין לך מוצא אחר רק למות במיתה הכי נוראה מבין כל הנשים“ לדיקי כחשה, ובראותה כי לא תוכל להרגיע את אמסיס, נדרה בלבה לאפרודיטו, אם בלילה זה יזדוג לה אמסיס, כי רק הדבר הזה יכול להסיר ממנה את האסון, תשלח לה פסל לקיריני. מיד אחר התפלה נזדוג לה אמסיס, ומעתה מדי בא אליה, נזדוג לה ואהב אותה אחרי־כן מאד. ולדיקי שלמה את נדרה לאֵלה. היא עשתה מצבה ושלחה לקיריני, אשר היתה עוד בימי שלמה ועמדה מחוץ לעיר קיריני. וכאשר נחל קמביסיס נצחון על מצרים ושמע על דבר לדיקי, היא היא, שלח אותה לקיריני מבלי לנגוע בה.

182. אמסיס נדב נדבות גם לארצות יון, ככה לקיריני פסל אתיני מצופה זהב ואת תמונתו המצוירת, גם לאתיני בלינדוֹס שתי מצבות אבן וגם שריון בד הראוי להֵראות. להֵירֵי בסמוס שתי תמונות־עץ בצלמו ובדמותו אשר עמדו עוד בימי במקדש הגדול, מאחורי הדלתות. לסמוס שלח את המתנות בגלל הידידות אשר היתה בינו ובין פּוֹלִיקְרַטֶס בן אַיאַקוס, אבל ללינדוס לא בגלל ידידות, כי אם יען את מקדש אתיני בלינדוס, כפי שאומרים, בנו בנות דנאוס כאשר באו שמה, בברחן מפני בני אַיגיפטוס. אלה הן אפוא המתנות אשר נדב אמסיס. הוא גם הראשון בין בני־אדם אשר לכד את קיפּרוֹס ושם אותה למס.

* * *

 

ספר שלישי    🔗

1. על אמסיס זה יצא, איפוא⁷²⁴ למלחמה קַמְבִּיסֵיס בן כורש והוליך אתו בין יתר העמים אשר משל עליהם גם מהיוונים: יונים ואַיאולים. וזאת היתה הנסבה⁷²⁵: קמביסיס שלח מלאך למצרים ודרש מאת אמסיס⁷²⁶ את בתו. הוא דרש אותה על־פי עצת איש מצרי, אשר בהתעברו באמסיס עשה זאת; יען מבין כל רופאי מצרים הפריד רק אותו מאשתו וילדיו ומסר אותו בידי הפרסים, כאשר שלח כורש לאמסיס לדרוש רופא־עינים אשר יהיה הטוב מבין רופאי מצרים⁷²⁷. והמצרי, בהתעברו על זה יָעץ יָעַץ את קמביסיס ויעודדהו לדרוש מאת אמסיס את בתו למען יֵצַר לו בתתו אותה, ואם לא יתן, יִבָּאֵש בקמביסיס. ואמסיס, ביראו את חיל הפרסים ובפחדו מפניהם, לא יכול לא לתת את בתו ולא למנוע אותה בדעתו היטב, כי קמביסיס לא יחפוץ בה כי תהיה לו לאשה רק תהיה לו לפילגש. אחרי הפכו בדבר עשה ככה: עוד נשארה בת מהמלך הקודם, אַפְרִיאֵס, רמת־קומה ויפת־תואר, ורק היא נשארה מכל ביתה, ושמה היה נִיטֵיטִיס. את העלמה הזאת קישט אמסיס בבגדי זהב ושלח אותה אל הפרסים כאילו היא בתו. אחר זמן, כאשר קמביסיס קבל פניה וקרא אותה בשם אביה, אומרת אליו העלמה: „המלך, אינך רואה כי רימה אותך אמסיס, אשר שלח אותי אליך מקושטת יפה, ונתן אותי כאילו אני בתו, ואני באמת בת אפריאס, אשר רצח אותו, אף כי היה אדוניו, במרדו יחד עם המצרים“. השיחה הזאת והנסבה הזאת הוליכו את קמביסיס בן כורש, אשר חמתו עלתה מאד, למצרים. ככה מספרים הפרסים.

2. אמנם המצרים רואים את קמביסיס כאחד מהם, באמרם, כי הוא נולד מהבת ההיא של אפריאס. כי כורש הוא זה אשר שלח אל אמסיס בשל בתו, ולא קמביסיס. בדברם את הדברים האלה אינם מדברים נכונה. לא יתכן הדבר כי נעלם מהם – כי אם יש יודעים את נמוסי הפרסים, הלא המה המצרים⁷²⁸ – ראשית, כי לא נהוג אצלם החוק שזרע פסול ימלוך, אם יש זרע כשר, ושנית, כי היה קמביסיס בן קַסַנְדַנֵי בת פַּרְנַספֵּס, איש אַחַימֶנִידִי, ולא בן המצרית. אבל הם מעקמים את הדברים בחפצם להיות קרובים למשפחת כורש. אולם ככה הם הדברים⁷²⁹.

3. מספרים גם את הספור הזה, לי אמנם לא נראה הדבר. כי אחת מהנשים הפרסיות באה לנשי כורש וכאשר ראתה עומדים על יד קסנדני את ילדיה טובי־התואר ורמי־הקומה, הללה אותם מאד מתוך התפעלות; אבל קסנדני, אשר היתה אשת כורש, השיבה את הדברים האלה: „אף כי אני אם לילדים כאלה, כורש מבזה אותי; מכבד הוא זו אשר הביא ממצרים“. היא דברה את הדברים האלה מתוך התמרמרות על ניטיטיס. והנה אמר הגדול⁷³⁰ בבניה, קמביסיס: „לכן, אמא, כאשר אהיה לאיש, אהפוך את מצרים, מה למעלה – למטה, ומה למטה – למעלה“. את הדברים האלה דיבר, בהיותו כבן עשר, והנשים התפלאו בלבן. והוא שמר את הדבר בלבו, ואחרי־כן, כאשר היה לאיש וקבל את המלוכה, יצא למלחמה על מצרים.

4. קרה גם מקרה אחר אשר למסע מלחמה זה, והוא: בין שכירי־המלחמה של אמסיס היה איש אחד, יליד הַלִיקַרְנַסוֹס, שמו היה פַנֵיס, והיה האיש ההוא נבון־דעת ואמיץ־לב במלחמה. פניס זה, בהתעברו לרגלי דבר־מה באמסיס ברח באניה ממצרים, בחפצו לבוא בדברים עם קמביסיס. ויען היה נכבד מאד בעיני שכירי־המלחמה וידע היטב את עניני מצרים, שלח אמסיס איש אחריו והתאמץ מאד לתפשו. הוא רדף אחריו בשלחו אחריו באנית־משוט את הנאמן מבין סריסיו. הוא אמנם תפס אותו בלוּקיה, אבל לא הביא את הנתפש למצרים. כי פניס בחכמתו גנב את דעתו, כי בהשקותו את השומרים נמלט לפרס. ויהי בעת אשר קמביסיס הכין את המלחמה במצרים ולא ידע לשית עצות בנפשו איך לנהל את הצבא דרך ארץ הציה, בא הוא וספר לו את דבר מצבו של אמסיס והראה לו איך יסע, כי יעץ אותו לשלוח אל מלך הערבים ולבקש ממנו כי יתנהו לעבור את ארצו בטח.

5. כי רק דרך בה⁷³¹ פתוחים המבואות למצרים. כי מפיניקיה עד גבולי העיר קדיטיס⁷³² הארץ היא לסורים הנקראים פלשתינאים⁷³³; מקדיטיס, עיר אשר אינה נופלת הרבה מסרדיס, כאשר נראה לי, עד העיר אִיאֵניסוֹס⁷³⁴, ערי המסחר על חוף הים הן למלך הערבים; לסורים היא הארץ שוב מאיאניסוס עד האגם הסרבוני⁷³⁵, אשר לארכו נמשכים הרי קסיון⁷³⁶ עד הים⁷³⁷. מאגם הסרבוני, אשר בו נחבא לפי האגדה טיפון⁷³⁸ מתחלת כבר מצרים. כברת הארץ בין העיר איאניסוס ובין הרי קסיון והאגם הסרבוני הוא שטח לא קטן, כי אם מהלך קרוב לשלשה ימים, והיא ציה עד מאד.

6. ועתה אני בא לאמר דבר־מה, אשר רק מעטים מהנוסעים למצרים הרגישו בו. למצרים מכניסים פעמים⁷³⁹ בשנה מכל ארץ יון וכמו כן מפניקיה כלי־חרס מלאים יין. בכל־זאת, הייתי אומר, לא נמצא אף כלי־חרס אחד של יין ריק, אף לראות. למה אפוא, ישאל איש, משמשים אלה? גם על זה אשיב: על כל ראש עדה לאסוף בעירו את כל כלי־חרס ולהביאם לנוף, ועל אנשי נוף להביאם כאשר הם מלאים מים אל שטחי הישימון האלה של סוריה⁷⁴⁰. באופן זה כלי־החרס הנכנסים והמתרוקנים במצרים מובאים לסוריה, נוסף על אלה שמכבר.

7. והנה בדרך זו תקנו הפרסים את המבוא ההוא למצרים בספקם מים באופן המסופר, מיד אחרי כבשם את מצרים. אבל אז לא היו עוד מים מוכנים, לכן שמע קמביסיס בעצת אורחו מהליקרנסוס ושלח מלאכים אל הערבי ולבקשותיו השיג מעבר בטוח, אחרי אשר כרתו אַמָנָה איש עם רעהו.

8. והערבים שומרי־אמונה הם ודומים בזה להנאמנים בבני־אדם, ועושים הם את הדבר באופן זה: כאשר שנים אומרים לכרות ברית אמונה עומד איש אחר באמצע ביניהם ובאבן חדה הוא שורט באמצע היד של כורתי האמנה קרוֹב לבהֶן ואחר כך הוא מושח בנימה אשר לקח מהמעיל של כל אחד ואחד מן הדם על שבע⁷⁴¹ אבנים המונחות באמצע ובעת עשותו זאת הוא קורא לדיוניסוס ולאוּרַנִיָּה⁷⁴². אחרי גמר כל המעשה הזה, מוסר האיש הכורת את הברית את האורח או גם את בן ארצו, אם כרת את הברית עם בן ארצו לרעיו וגם הם חושבים כי עליהם להעריץ את האמנה. רק את דיוניסוס לבדו ואת אורניה הם רואים כאלים והם אומרים, כי הם מגלחים את שערות ראשם כאשר גלח אותו דיוניסוס עצמו. כי הם מגלחים סביב בהקיפם את הצדעים⁷⁴³. את דיוניסוס אוֹרוֹטַלְט ואת אוֹרַנְיָה אַלִילַט⁷⁴⁴.

9. אחרי אשר כרת הערבי את האֲמָנָה עם המלאכים אשר באו מאת קמביסיס, הערים לעשות ככה: הוא הטעין נודות מעורות גמלים מלאים מים⁷⁴⁵ על כל גמליו החיים, ואחרי עשותו זאת נסע אל מקום הציה וחכה שם לצבא קמביסיס. הספור הזה הוא הנאמן בין אלה שמספרים, אולם נחוץ כי יסופר גם זה, אשר הוא פחות נאמן, יען כי הלא מספרים אותו. בארץ ערב יש נהר גדול ושמו קוריס⁷⁴⁶, והוא נופל לתוך הים הנקרא האדום. מהנהר ההוא, מספרים, עשה מלך הערבים תעלה מעורות בקר בלתי מעובדים ועורות אחרים התפורים זה לזה, אשר נמשכה בארכה עד מקום הציה, ודרך בה הוליך את המים; ובמקום הציה חפר בורות גדולים למען יחזיקו את המים וישמרו אותם. המרחק מהנהר עד מקום הציה הזה הוא דרך שנים־עשר יום. הוא הוביל את המים דרך התעלות לשלשה מקומות.

10. על יד שפך הנילוס הנקרא הפלוסיני⁷⁴⁷ תקע פְּסַמֵיניטוס בן אמסיס את מחנהו וחכה לקמביסיס. כי את אמסיס לא מצא קמביסיס כבר בחיים בצאתו למלחמה על מצרים. כי אמסיס מת אחרי אשר מלך ארבעים וארבע שנה, ובהן לא קרה לו אסון גדול. אחרי מותו ואחרי אשר חנטוהו נקבר בקברו במקדש אשר בנה לו⁷⁴⁸, אולם כאשר מלך פסמיניטוס בן אמסיס על מצרים נעשה אות גדול מאד למצרים: גשם ירד בנוא־אמון של מצרים, ומעולם לא גושמה לא לפני זה⁷⁴⁹ ולא אחרי־כן עד ימי⁷⁵⁰, כאשר אומרים יושבי נוא־אמון בעצמם. כי בחלק העליון⁷⁵¹ של מצרים אינו יורד גשם מכל וכל, וגם אז ירד הגשם טפות טפות.

11. והפרסים אחרי עברם את השטח החרב חנו קרוב אל המצרים בהיותם נכונים לקרב. והנה עושים השכירים אשר עם המצרים, אנשים יוונים וקרים, בקצפם על פַנֵיס על אשר הביא על מצרים צבא זר, את המעשה הזה נגדו. היו לפניס בנים אשר נשארו במצרים, אותם הביאו אל המחנה ולעיני אביהם העמידו גביע בין שני המחנות בתוך, אחרי־כן הביאו את הבנים, אחד אחר השני ושחטו אותם אל תוך הגביע. ואחרי עשותם את המעשה הזה לכל בניו, מזגו אל תוכו יין ומים. מהדם הזה שתו כל השכירים וככה החלו להתנגח⁷⁵²; והקרב היה נורא, ואחרי אשר נפלו משני המחנות עם רב נסו המצרים⁷⁵³.

12. פלא גדול ראיתי, אחרי אשר שמעתיו מפי יושבי הארץ; עצמות שני הצדדים אשר נפלו בקרב הזה נערמו אלה לבד ואלה לבד. כי לבדן היו מונחות עצמות הפרסים, כאשר היו נבדלים מההתחלה, ומעבר השני אלה של המצרים. והנה גולגולות הפרסים הן כה חלשות, עד אם תזרוק אבן קטנה בהן תעשה בהן נקב. אבל אלה של המצרים כה חזקות עד כי לא תנפץ אותן אף בהכותך באבן עליהן. הסבה לזה היא, לדבריהם, וגם הוכיחוני זאת על נקלה, כי המצרים מתחילים מיד בנערותם לגוז את ראשם ומול השמש מתעבה העצם. וזאת היא גם הסבה כי אינם נעשים קרחים, כי בין המצרים תמצא קרחים פחות מבין כל בני־אדם. אם כן זאת הנסבה, כי להם גולגולות חזקות, ואצל הפרסים, אשר להם גולגולות כה חלשות, זאת היא הנסבה: מנערותם הם מפנקים⁷⁵⁴ בחבשם מגבעות. הענין אפוא כך הוא. ראיתי גם דברים אחרים דומים לאלה בפַּפרימיס⁷⁵⁵ באלה אשר נהרגו יחד עם אַחַימֶנֵיס בן דריוש בידי הלודי אִינַרוס⁷⁵⁶.

13. אחרי אשר הפכו המצרים עורף בקרב, נסו בלי סדרים. בעת היותם סגורים בתוך נוף, שלח קמביסיס על היאור אניה ממיטיליני ובה שליח, איש פרסי, אשר יקרא את המצרים כי ישלימו אתו. אבל כאשר ראו את האניה הולכת וקרבה לנוף הגיחו בהמון מתוך העיר, הרסו את האניה, את האנשים בתקו ונשאום לתוך העיר. אחרי המעשה הזה באו המצרים במצור וכעבור זמן־מה הסגירו עצמם. הלוּבים⁷⁵⁷ הסמוכים להם, ביראם את הנעשה במצרים, נכנעו בלי מלחמה וקבלו עליהם לשלם מס ושלחו מתנות. ככה עשו גם הקִירֵינַיִים⁷⁵⁸ והבַּרְקַיִים⁷⁵⁹ בפחדם כמו הלובּים. קמביסיס קבל את המתנות אשר באו מאת הלובים, ברצון, אבל היה נרגז על אלה אשר באו מאת הקיריניים, כאשר נראה לי, יען היו מעטות, – כי שלחו הקיריניים חמש מאות מנה כסף. הוא לקח אותן וחלקן בעצם ידו בין הצבא.

14. ביום העשירי, אחרי לכדו את חומת נוף, הביא קמביסיס אל פרור העיר את מלך מצרים פְסַמֵינִיטוֹס, אשר מלך רק ששה חדשים, למען ימיט עליו חרפה, והושיב אותו יחד עם מצרים אחרים ובחן את עוז נפשו בעשותו ככה: הוא הלביש את בתו בגדי שפחות ושלח אותה עם הכד להביא מים. יחד אתה שלח גם עלמות אחרות אשר בחר מבין אלה של אנשים נכבדים מאד, מלובשות כמו בת המלך; כאשר עברו העלמות לפני אבותיהן בבכי ויללה, בכו והילילו גם כל האבות האחרים לעומתן, בראותם את ילדותיהם בצרה, וכאשר הרים את עיניו פסמיניטוס והרגיש בדבר, הוריד את ראשו לארץ. אחרי אשר עברו נושאות המים שלח שנית את בנו עם אלפים מצרים אחרים מאותו הגיל וחבל בצוארם ובפיהם מתג⁷⁶⁰; הם הובלו לקבל את ענשם בעד המיטילינים אשר אבדו בנוף יחד עם האניה. ככה שפטו שופטי המלך⁷⁶¹, בעד כל אחד מהמיטילינים יאבדו עשרה⁷⁶² מנכבדי המצרים. ובראותו את העוברים והכיר כי מוליכים את בנו למיתה, עשה הוא, בעת אשר המצרים האחרים אשר ישבו סביבו בכו וצעקו, את אשר עשה לבתו. אחרי שעברו גם אלה, קרה, כי אחד מאוכלי שולחנו, איש בא בימים, אשר כל רכושו אבד ולא נשאר בידו דבר אשר יש גם לאביון, בקש נדבה מאת אנשי הצבא, ועבר לפני פסמיניטוס בן אמסיס ולפני המצרים אשר ישבו בפרור העיר. כאשר ראה אותו פסמיניטוס וישא קולו ויבך ויקרא את אוהבו בשמו ויטפח על ראשו. והיו שם שומרים אשר הודיעו לקמביסיס כל אשר עשה מדי עברה תהלוכה על פניו. והתפלא קמביסיס על הנעשה ושלח מלאך לשאול אותו, באמרו את הדברים האלה: „אדונך קמביסיס שואל אותך, פסמיניטוס, מדוע בראותך את בתך בצרה ואת בנך הולך למות לא צעקת ולא בכית, אבל את האביון, אשר אינו קרוב אליך כלל, כפי שהוא שומע מאחרים, כבדת?“ זה שאל את הדברים האלה והלה השיב: „בן כורש, אסון ביתי היה גדול מלבכות עליו, צער רעי היה שוה לדמעותי, כי אבד את כל רכושו הרב ועל מפתן הזקנה היה לאביון“. כאשר הובאו על ידו הדברים האלה לפניו, ישרו בעיניו, וכאשר מספרים המצרים, בכה קרויסוס אשר לוה גם הוא את קמביסיס למצרים, ובכו הפרסים אשר עמדו שם ובלב קמביסיס עצמו עבר רגש של רחמנות וצוה מיד להציל את הבן מבין אלה העומדים לֵהרג ולהביא אותו מפרור העיר ולהציגהו לפניו.

15. אולם האנשים אשר הלכו לקרוא את הבן לא מצאוהו עוד בחיים, הוא היה הראשון אשר נהרג, אבל את פסמיניטוס הקימו והביאו לפני קמביסיס; אצלו חי מעתה ולא הרע לו מאומה; אלמלי היה מבין לא לעורר תהפוכות היה מקבל שנית את מצרים לפקח עליה, כי היו רגילים הפרסים לכבד את בני המלכים, אף כי מרדו בהם, להחזיר בכל זאת לבניהם את השלטון. מתוך עובדות שונות יש להסיק, כי היה מנהגם לעשות ככה, ביחוד מזה, כי תַּנִירַס בנו של אינרוס קבל את ממשלת אביו, וכן היה לפָאבסִירִיס בן אַמִירְטַיאוס⁷⁶³ כי גם לזה החזירו את ממשלת אביו, אף כי אין איש אשר עשה לפרסים רעה יותר מאינרוס ואמירטיאוס⁷⁶⁴. אבל פסמיניטוס, בזממו מזמות רעות, קבל את ענשו, כי נתפש בהצותו את המצרים למרידה, ואחרי אשר נאחז בידי קמביסיס, שתה דם הפר⁷⁶⁵ ומת מיד. ככה הוא מת.

16. מנוף יצא קמביסיס לעיר סאיס, ברצותו לעשות את אשר גם עשה אחרי־כן. כי מיד אחרי בואו לארמון⁷⁶⁶ אמסיס צוה להוציא את גופת אמסיס מקברו⁷⁶⁷. ןאחרי אשר עשו כמצותו צוה להלקותו ולמרוט את שער ראשו ולדקרהו והתעולל בו בכל אופנים אחרים ואחרי עשותם את המעשים האלה עד אשר עיפו, כי הגופה בהיותה חנוטה עמדה בפניהם ולא התפוררה כלל, צוה קמביסיס לשרפה; צו של בליעל⁷⁶⁸. יען כי הפרסים מאמינים כי האש הוא אל⁷⁶⁹, לכן לשרוף את המתים אין המנהג אצל שני העמים האלה; אצל הפרסים, כאשר הראנו, באמרם, כי לא נכון למסור גופת אדם לאל, והמצרים רואים באש בעל רוח ונשמה המכלה כל אשר הוא מוצא ואחרי השביעו את נפשו מטרפו הוא כלה ביחד עם אשר אכל. ואין אצלם המנהג כלל וכלל למסור את הגופה לחיות ומשום זה הם מחנטים אותה, למען לא תהיה לברות בפי התולעים בשכבה. אם כן צוה קמביסיס לעשות דבר נגד המנהג של שני העמים. אמנם המצרים אומרים כי לא אמסיס היה זה אשר קרה לו כל זאת, כי אם איש אחר מהמצרים, אשר היה בן גילו של אמסיס, ובו התעוללו הפרסים בהאמינם כי הם מתעוללים באמסיס. כי לדבריהם נודע לאמסיס על ידי אורקולום כל אשר יקרה אותו אחרי מותו, לכן למען יסיר מאתו את העומד לבוא עליו צוה לקבר את האיש הזה, אשר הלקו אחרי מותו, על יד הפתח בתוך קברו, ואת גופתו צוה על בנו לקבר בפנה פנימה יותר עד כמה שאפשר אשר בתוך קברו. והנה כל הפקודות של אמסיס על דבר קברו ועל־אודות האיש ההוא נראות בעיני כי לא היו מעולם ורק לשוא רוצים המצרים לחפות על הדבר.

17. אחר הדברים האלה אמר קמביסיס לעלות במלחמה משולשת, על הקרתגים, על האמונים⁷⁷⁰ ועל הכושים מאריכי־ימים⁷⁷¹, היושבים על הים הדרומי של לוב⁷⁷², ובחשבו ככה החליט לשלוח נגד הקרתגים את הצי, נגד האמונים חלק מצבא הרגלים, אבל אל הכושים ישלח בתחלה מרגלים, אשר יתורו אחרי־שולחן־השמש הנמצא כפי שמספרים אצל הכושים, אם ישנו באמת, וגם יתורו אחרי הענינים האחרים בהביאם למראה עינים מתנות למלכם.

18. ענין שלחן השמש, כאשר מספרים, זהו: יש כר בפרור העיר, מלא בשר מבושל מכל הולכי על ארבע. שמה רגילים ראשי האזרחים אשר בכל זמן וזמן להביא, בעשותם בערמה, בלילות את הבשר, וביום נגש מי שרוצה ואוכל⁷⁷³. אבל יושבי הארץ אומרים כי האדמה עצמה מוציאה מדי פעם בפעם כל זה. ענין שלחן השמש ככה הוא אפוא, לדבריהם.

19. כאשר גמר קמביסיס בלבו לשלוח את המרגלים, שלח מיד לקרוא מעיר אֶלֶפַנְטִינֵי⁷⁷⁴ מאנשי הָאִיכְתִּיוֹפַגִים⁷⁷⁵ אשר ידעו את שפת הכושים. עד אשר הובאו אלה, צוה כי בעת ההיא יפליג חיל־הים לקרתגו. אך הפניקים אמרו, כי לא יעשו זאת. הם אסורים על־ידי שבועות חמורות, ולא יעשו עול לצאת למלחמה על בניהם הם⁷⁷⁶. ויען כי הפניקים לא רצו, לא היו הנשארים⁷⁷⁷ די חזקים למלחמה. וככה נמלטו הקרתגים מעבדות הפרסים. כי קמביסיס לא רצה לצאת בזרוע נגד הפניקים, יען כי הם באו מרצונם תחת עול הפרסים ונלחמו במצרים.

20. וכאשר באו מאלפנטיני האיכתיופגים אל קמביסיס שלח אותם אל הכושים וצוה את אשר עליהם להגיד; גם לקחו בידיהם מתנות: בגד ארגמן, רביד זהב, צמידים, כל בהט מלא מור וחבית יין־דקלים. אומרים על הכושים האלה, אשר אליהם שלח קמביסיס, כי הם הגדולים והיפים בין כל בני־אדם⁷⁷⁸. גם אומרים, כי להם מנהגים אחרים, שונים מאשר לשאר בני־אדם, ביחוד אשר למלך בזה: האיש מבין האזרחים אשר יאמינו כי הוא הגבוה מביניהם, ולו גבורה מתאימה לגבהו⁷⁷⁹, אותו חושבים ראוי למלוך.

21. כאשר באו האיכתיופגים אל האנשים ההם, אמרו את הדברים האלה במסרם את המתנות למלכם: „קמביסיס, מלך הפרסים, בחפצו להיות ידידך ורעך, שלח אותנו וצוה עלינו לבוא אתך בדברים ולמסור לך את המתנות האלה, אשר גם הוא עצמו מתענג מאד בהשתמשו בהן“⁷⁸⁰. אבל הכושי הבין, כי באו כמרגלים ודבר אליהם את הדברים האלה: „לא שלח אתכם מלך הפרסים עם המתנות האלה, מפני שאני שוה בעיניו להיות לו לרע, ולא נכונים הדברים בפיכם, רק לרגל את ממלכתי באתם, וגם הוא לא איש ישר הנהו, כי לו היה איש ישר לא היה חומד ארץ אחרת מאשר את שלו ולא היה כובש לעבדים אנשים, אשר לא עשו לו כל עול. ועתה מסרו לו את הקשת הזאת ואמרו לו את הדברים האלה: מלך הכושים מיעץ למלך הפרסים, כאשר ידרכו פרסים קשתות גדולות⁷⁸¹ כאלה על נקלה, אז יצא למלחמה עם צבא עצום על הכושים מאריכי־ימים; עד העת ההיא יודה לאלים חסדם, אשר אינם נותנים בלב הכושים לרכוש להם ארץ אחרת נוספת על זו אשר להם“.

22. אחרי דברו את הדברים האלה התיר את הקשת ומסרה למלאכים. בקחתו את בגד הארגמן שאל, מה הוא זה ואיך נעשה. וכאשר השיבו לו האיכתיופגים את האמת בדבר הארגמן והצבע, אמר: „האנשים האלה זיפנים הם ומזויפים גם בגדיהם“⁷⁸². אחרי־כן שאל על־אודות רביד הזהב והצמידים. וכאשר בארו לו האיכתיופגים את העדי שבהם, צחק המלך ובחשבו כי הם כבלים, אמר, כי אצלם כבלים חזקים מאלה. ובשלישית שאל על־אודות המור, וכאשר ספרו לו את עשיתו ומשיחתו, אמר אותם הדברים אשר אמר על הבגד. וכאשר הגיע אל היין ושמע את עשיתו, שמח מאד על המשקה ושאל מה אוכל המלך וכמה הן שנות חייו הארוכים ביותר של איש פרסי. הם השיבו כי הוא אוכל לחם ובארו לו את טבע החטים, וכי שמונים שנה הן הגבול היותר רחוק אשר נקבעו לחיי איש. על זה אמר הכושי, כי באכלם זבל⁷⁸³ אין הוא מתפלא כי שנות חייהם מעטות ולא יחיו אף את השנים האלה, לולא יחליפו כח במשקה זה, ובדברו רמז לאיכתיופגים על היין, שרק בזה הם נופלים מהפרסים.

23. וכאשר שאלו האיכתיופגים מצדם את המלך על מדת ימיהם ודרכי חייהם, אמר, כי רובם מגיעים למאה ועשרים שנה, אחדים עוברים גם את המספר הזה, מאכלם הוא בשר מבושל ומשקם – חלב. וכאשר התפלאו המרגלים על מספר השנים, הוליך אותם אל מעין, אשר הרוחצים בו נעשים נוצצים⁷⁸⁴ מאד, כאלו היה המעין שמן, וריח נודף ממנו כריח הסיגל. מי המעין הזה כה קלים הם לפי דברי המרגלים, עד כי אין כל דבר יכול לצוף על פניהם, לא עץ ולא דבר הקל מעץ, כי אם כל דבר צולל במצולה. אם טבע המים באמת ככה, כאשר הם מספרים, אולי זאת היא הנסבה, אשר מאריכים הם ימים בהשתמשם בהם לכל דבר. בלכתם מהמעין הוליך אותם אל בית־הסוהר לגברים, ובו היו כולם אסורים בכבלי זהב; כי אצל הכושים האלה הנחושת הוא היקר והחשוב מכל המתכות. אחרי בקרם את בית־הסוהר, בקרו גם את אשר קוראים שלחן־השמש⁷⁸⁵.

24. אחרי זה בקרו באחרונה את ארונות מתיהם, אשר, כפי שאומרים, עשויים מלח⁷⁸⁶ באופן זה: אחרי יבשם את גופת המת, אם כאשר עושים המצרים או באיזה אופן אחר, הם מכסים את כולה גֶפֶס ומצירים עליה ציורים, לתאר את תמונתו כמה שאפשר, אחרי־כן שמים סביבה עמוד מלח עשוי נבוב; את המלח חופרים אצלם הרבה והוא נוח להֵעבד. בתוך העמוד נראה המת מבלי להפיץ ריח בלתי־נעים או איזה דבר אחר מסואב, ובכל זאת הכל בו נראה דומה למת עצמו. הקרובים ביותר מניחים את העמוד בביתם שנה ומקריבים לו בכורי כל דבר ומביאים קרבנות, אחרי־כן הם מוציאים אותו ומעמידים אותו בסביבות העיר.

25. אחרי אשר תרו המרגלים את הכל, שבו, ובספרם לקמביסיס את הדברים האלה חרה אפו מאד על אודותם ויצא נגד הכושים מבלי אשר צוה להכין צידה ומבלי אשר שם אל לבו כי הוא עומד לצאת למלחמה עד קצות הארץ. בהיותו מטורף ובלתי מיושב בדעתו אחרי שמעו את דברי האיכתיופגים, יצא למלחמה, ואחרי צוותו ליוונים, אשר היו עמו, להשאר פה, לקח אתו את כל חיל הרגלים. כאשר עבר עם צבאו את נוא־אמון, הבדיל מתוך הצבא כחמש רבוא ואת אלה צוה לכבוש לעבדים את האמונים ואת האורקולום של זוס לשרוף באש, והוא עצמו יצא עם שארית הצבא נגד הכושים. עוד לא הספיק הצבא ללכת את החלק החמישי של הדרך וכבר כלתה כל הצידה אשר אתם, ואחרי הצידה כלו גם בהמות המשא, כי נאכלו. לו היה קמביסיס שב מדעתו בראותו כל זה והיה מחזיר את הצבא, אזי, גם אחרי השגיאה אשר שגה בתחלה, היה איש חכם, אך הוא לא התחשב עם שום דבר והוסיף ללכת הלאה. כל עוד שהחילים מצאו דבר־מה להוציא מהאדמה החיו את נפשם באכלם עשבים. אבל כאשר באו למדבר החול עשו אחדים מהם מעשה נורא. הם הפילו גורל על כל עשירי מביניהם ואכלוהו. כאשר שמע זאת קמביסיס נבהל מפני אכילה זו, אשר יאכל איש בשר רעהו והתיאש מהמסע אל הכושים ושב ובא לנוא־אמון אחרי אשר אבדו רבים מהצבא. מנוא־אמון ירד לנוף ומשם שלח את היוונים כי יפליגו לארצם.

26. המסע נגד הכושים נגמר באופן זה, ואלה מהם⁷⁸⁷ אשר נשלחו להלחם באמונים, אחרי צאתם מנוא־אמון הלכו הלאה ומורי־דרך אתם. ברור הוא כי באו עד העיר אוֹאַסיס⁷⁸⁸ המיושבת מסמיים⁷⁸⁹, שהם, כאשר אומרים ממטה האַיסחְרִיוֹנִי, הרחוקה מנוא־אמון שבעת ימים דרך מדבר החול. המקום הזה נקרא בשפת היוונים „אי־המאושרים“⁷⁹⁰; עד המקום הזה, מספרים, הגיע הצבא, מפה והלאה אין איש יודע להגיד דבר על־אודותם מלבד אשר מספרים האמונים עצמם ואלה אשר שמעו מפיהם; כי לא הגיעו אל האמונים וגם לא שבו עוד. וזה הוא מה שמספרים האמונים עצמם: אחרי אשר יצאו מאואסיס זאת, והלכו אליהם דרך מדבר החול והם נמצאו כבאמצע הדרך אשר ביניהם ובין אואסיס, בעת אשר ישבו לאכול את ארוחת הצהרים, נשבה רוח דרומית גדולה ובלתי רגילה, אשר הביאה עמה תמרות־חול וכסתה אותם, ובאופן זה נעלמו. לדברי האמונים היה זה גורל הצבא.

27. בעת אשר שב קמביסיס לנוף נראה למצרים האַפִּיס⁷⁹¹ אשר היוונים קוראים אותו אֶפַּפוֹס⁷⁹². ובהראותו לבשו המצרים מיד את בגדיהם היפים ביותר והיו עליזים. כאשר ראה קמביסיס את המצרים עושים ככה, חשד אותם מאד, כי לרגלי אסונו אשר קרהו חוגגים הם את החגיגות האלה. וישלח לקרוא את נשיאי נוף, וכאשר באו לפניו, שאל אותם, מדוע כאשר היה לפני זמן בנוף לא עשו המצרים דבר כמעשה הזה אשר הם עושים בבואו עתה אחרי אבדן חלק גדול מצבאו. הם ספרו, כי נראה להם אל אחד, הבא רק לעתים רחוקות, וכאשר הוא נראה להם, חוגגים כל המצרים חג של שמחה. כשמוע קמביסיס את הדברים האלה, אמר, כי שקר בפיהם, ויען דברו שקר, דן אותן למיתה⁷⁹³.

28. אחרי אשר הרג את אלה, שלח שנית לקרוא לפניו את הכהנים. וכאשר אמרו הכהנים גם כן אותם הדברים, אמר, כי הוא יִוָכח, אם בא למצרים אל אשר יכולים למששו בידים⁷⁹⁴. בדברו את הדברים האלה צוה לכהנים להביא לפניו את האפיס. ואלה הלכו להביאו. האפיס הזה, האפפוס, נולד עגל מפרה, אשר נעשית אי־מסוגלה לפלוט עוד שגר אחר מבטנה, והמצרים אומרים, כי קרן משמים יורדת על הפרה הזאת וממנה היא מולידה את האפיס. לעגל הזה, הנקרא אפיס, הסמנים האלה: הוא שחור ורק במצחו נמצא רבוע לבן ועל גבו דמות נשר ובזנבו שערות כפולות⁷⁹⁵, ותחת לשוני חסיל.

29. וכאשר הביאו הכהנים את האפיס הוציא קמביסיס, אשר היה כמעט משוגע, את הפגיון, ובחפצו לדקור את האפיס בבטנו, פגע בשוקו. בצחוק אמר אל הכהנים: „שוטים שבעולם, הזה טבע האלים, כי הם בשר ודם ומרגישים בברזל? יאה למצרים אל כזה; ואתם אל תהתלו בי בלי עונש“. אחרי אמרו זאת, צוה לאלה הממונים על זה להלקות את הכהנים, וכל איש מהמצרים שיראו אותו חוגג, יהרגוהו. החג למצרים בוטל אפוא, והכהנים נענשו, והאפיס, אשר נפצע בשוקו, שכב במקדש וגוע וימת, ואחרי אשר מת בפצעיו קברוהו הכהנים מבלי אשר הרגיש בזה קמביסיס⁷⁹⁶.

30. וקמביסיס, כאשר מספרים המצרים, הוכה מיד בשגעון עקב העול הזה, גם לפני זה לא היה שלם ברוחו. ואת הנבלה הראשונה ממעשיו הרעים הרשיע לעשות נגד אחיו סְמֶרְדִיס⁷⁹⁷, אשר היה אחיו מאב ואם. הוא שלח אותו ממצרים לפרס בקנאו בו, כי הוא לבדו בין הפרסים דרך את הקשת, את זאת אשר הביאו האיכתיופגים מהכושי, עד מרחק שתי אצבעות, ואף אחד משאר הפרסים לא היה בכחו לעשות זאת. אחרי צאת סמרדיס לפרס ראה קמביסיס בשנתו את המראה הזה: נדמה לו, כי מלאך בא מפרס והודיע לו, כי על כסא המלוכה יושב סמרדיס וראשו מגיע השמימה. בגלל זה פחד ודאג לנפשו, כי לא יהרגהו אחיו וימלוך תחתיו. וישלח לפרס את פְּרֵיכְסַסְפֶּס, הנאמן לו מבין כל הפרסים, כי יהרגהו. והאיש הזה הלך לשושן והרג את סמרדיס. אחדים אומרים בעת הוליכו אל הציד, ואחרים אומרים, כי הוביל אותו אל הים האדום ושם הטביע אותו.

31. זה היה, כאשר מספרים, העול הראשון ממעשי קמביסיס הרעים, את השני עשה לאחותו, אשר הלכה אחריו למצרים ואשר היתה נשואה לו והיתה אחותו משני צדדיו. הוא לקחה לאשה באופן זה: מעולם לא היו הפרסים רגילים לקחת להם את האחיות לנשים. ויען כי התאהב קמביסיס באחת מאחיותיו⁷⁹⁸ ורצה אחר כך לקחתה לאשה, ויען כי הבין כי עומד הוא לעשות דבר בלתי רגיל, קרא אליו את שופטי המלך ושאל אותם אם יש חוק המתיר לאיש את נשואי האחות. שופטי המלך נבחרים מבין הפרסים לכל ימי חייהם או עד אשר נמצא בהם דבר עול. הם שופטים את הפרסים ומפרשים את חוקי האבות וכל דבר בא לפניהם. כאשר שאל אותם קמביסיס השיבו לו דברים נכונים ובטוחים, באמרם כי לא מצאו חוק המתיר לאח לקחת את אחותו לאשה, אבל מצאו חוק המתיר למלך הפרסים לעשות את אשר לבו חפץ. באופן זה לא בטלו חוק מתוך פחד מפני קמביסיס, אבל למען לא ימותו הם בעמדם על החוק, המציאו חוק אחר⁷⁹⁹, העוזר לזה הרוצה לקחת את אחותו לאשה. אז נשא קמביסיס את אהובתו, אבל אחרי זמן קצר נשא גם אחות אחרת, משתי אלה הרג את הצעירה, אשר הלכה אחריו למצרים.

32.בדבר מותה נמסרו שתי שמועות שונות, כמו על מות סמרדיס. היוונים אומרים, קמביסיס נתן לגור־אריה כי ילחם בגור־כלב ואשתו הסתכלה בדבר, וכאשר נוצח גור הכלב, קרע אחיו את השלשלת ומהר לו לעזרה, ועתה, בהיותם שנים, התגברו גורי הכלב על גור הארי. וקמביסיס מתענג בראותו את הדבר, אולם היא יושבת ובוכה. כאשר הרגיש בזה קמביסיס שאל אותה, למה זה היא בוכה, והיא השיבה, כי בראותה איך בא הגור לנקמת אחיו, הגיעה לידי דמעות בזכרה את סמרדיס ובידעה כי אין איש אשר ינקום את נקמתו. בגלל המלה הזאת, אומרים היוונים, המית אותה קמביסיס. והמצרים מספרים, כי בהסבם אל השלחן לקחה האשה חזרת וקִנבה את עליו ושאלה את בעלה אם החזרת הקנובה יותר יפה או המלאה, ובהשיבו, כי המלאה יותר יפה, אמרה היא: „הלא אתה עשית כמו עם החזרת הזאת, בתלשך את העלים מבית כורש“, ויחרה אפו ובקצפו בעט בה ובהיותה הרה, נהפכו עליה ציריה ותמת.

33. כה התעלל קמביסיס בקרוביו ביותר, או בגלל האפיס או מטעם אחר, כאשר יבואו על בני־אדם לפעמים פגעים במספר רב. גם אומרים, כי מנעוריו היה קמביסיס חולה במחלה אנושה, אשר אחדים קוראים „הקדושה“⁸⁰⁰. לכן באמת לא יפלא הדבר, כי כאשר הגוף סובל ממחלה אנושה, גם הרוח אינו בריא.

34. ואלה המעשים אשר התעלל גם בפרסים אחרים: מספרים, כי אמר אל פריכסספס, אשר אותו כבד ביותר והוא אשר הביא את הידיעות לפניו ובנו היה שר המשקים לקמביסיס, גם כן כבוד לא מעט, אליו אמר, ככה מספרים, את הדברים האלה: „פריכסספס, מה חושבים הפרסים עלי, מה אני בעיניהם, ומה הם משיחים בי?“ וזה השיב: „אדוני, בכל דבר מהללים אותך מאד, רק אומרים, כי מתמכר אתה מאד ליין“. כך אמר זה על הפרסים. אבל קמביסיס, בחרות אפו בו, השיב לו את הדברים האלה: „עתה אומרים הפרסים עלי כי מתמכר אני ליין ולכן מטורף אני ואין דעתי מיושבת עלי, אם כן דבריהם הראשונים לא היו אמת“. כי קודם לכן שאל קמביסיס את הפרסים, יועצי המלך, וביניהם גם את קרויסוס, מה הוא בעיניהם, כאשר ידמו אותו אל אביו, והם השיבו, כי הוא עולה על אביו, כי בידו כל אשר היה לאביו ועוד יותר, כי הוא רכש לו את מצרים ואת הים⁸⁰¹. ככה דברו הפרסים. קרויסוס, אשר היה במעמד זה, לא היה מרוצה מהתשובה הזאת, ואמר אל קמביסיס כדברים האלה: „לי נראה, בן כורש, כי אינך דומה לאביך, כי לך אין עוד בן כמו זה אשר הניח אביך בך“. כשמוע קמביסיס את הדברים האלה שמח והלל את תשובת קרויסוס.

35. בדברים האלה נזכר באמרו בכעס אל פריכסספס: „עתה תראה, אם אמת בפי הפרסים או אם הם בעצמם מטורפים, בדברם דבר כזה. אם אכוֵן את חצי אל תוך לב בנך זה, העומד בחצר החיצונה, יֵראה בעליל, כי דברי הפרסים אינם שוים מאומה; אולם אם אחטיאהו, אז יֵראה בעליל, כי אמת בפי הפרסים ואין בי דעת“. בדברו ככה מלא ידו בקשת ויך את הנער, וכאשר נפל הנער צוה לנתחהו ולראות את היריה. וכאשר נמצא החץ תקוע בלב, אמר לאבי הנער בצחוק על שפתותיו ועליז מאד: „פריכסספס, עתה גלוי לך, כי אינני מטורף וכי הפרסים הם אשר דעתם אינה מיושבת עליהם. ועתה אמר לי, את מי ראית מימיך בין כל האנשים יורה ככה אל המטרה?“ פריכסספס אשר ראה כי האיש הזה אינו מיושב, וגם ירא לנפשו, אמר: „אדוני, חושבני, כי גם האל עצמו לא ייטיב ככה לירות“. בפעם ההיא עשה את המעשה הזה, ובפעם אחרת תפש שנים־עשר איש מטובי הפרסים בלי כל אשמה ברורה בכפם, וצוה לקברם חיים וראשם למטה.

36. בעשותו מעשים כאלה חשב קרויסוס הלודי לנכון להוכיחהו בדברים האלה: „המלך, אל תתמכר כולך לחום נעוריך, כי אם עצור ברוחך וכבוש את יצרך. טוב להיות מתון וזהירות היא חכמה. אתה הורג אנשים אשר הם אזרחיך, בתפשך אותם בלי שום סבה מספיקה, ואתה הורג גם ילדים. אם תוסיף לעשות מעשים רבים כאלה, ראה כי לא יפשעו בך הפרסים. אביך כורש צוה עלי במפגיע להוכיחך וליעצך את אשר אמצא טוב בשבילך“. הוא אמנם דבר את הדברים האלה בכונה טובה ויעץ לו, אבל זה ענהו בדברים כאלה: „אתה הוא זה אשר נועז ליעצני, אתה אשר היטבת ככה למשול בארצך, והיטב יעצת לאבי, באמרך לו כי יעבור את הנהר אַרַכְסֵיס ויצא נגד המַסַגֶטִים, בעת אשר הם חפצו לעבור אלינו⁸⁰². ואתה הוא שהבאת על עצמך שואה, כי הרעות למשול בארצך, והבאת שואה גם על כורש אשר שמע בעצתך. אולם אל תשמח עוד⁸⁰³ כי זה כמה בקשתי למצוא תואנה לך“. בדברו את הדברים האלה תפש בקשת לירות בו, אך קרויסוס קפץ ממקומו וברח החוצה. ויען כי לא עלה בידו לירות בו, צוה לעבדיו לתפשו ולהמיתו. אבל העבדים, אשר ידעו את הלך רוחו, הסתירו את קרויסוס, בחשבם, אם ינחם קמביסיס וידרוש אחרי קרויסוס, אז יוציאוהו ויקבלו מתנות בעד זה שהשאירוהו בחיים, ואם לא יתחרט ולא ידרוש אחריו, אז ימיתוהו. ולא עבר זמן רב וידרוש קמביסיס אחרי קרויסוס, ובהודע זה לעבדים, הודיעוהו, כי עודנו חי. אמנם קמביסיס הביע את שמחתו כי קרויסוס עודנו חי, אבל לא רצה לעבור על זה שהשאירוהו בחיים מבלי להרגם, וגם עשה ככה.

37. מעשים רבים כאלה עשה בהוללותו נגד הפרסים ובעלי־בריתם, ובנוף צוה לפתוח קברים קדמונים והסתכל במתים⁸⁰⁴. הוא נכנס גם אל מקדש היפיסטוס⁸⁰⁵ והתקלס הרבה בפסל. כי פסלי היפיסטוס דומים מאד לפַּטַיקִים של הפניקים, אלה שמוליכים עמהם הפניקים בראש אניותיהם⁸⁰⁶. מי שלא ראה אותם עוד, לו אתאר אותם. הם היו דומים לאיש ננס. הוא נכנס גם למקדש הכבירים⁸⁰⁷ אשר אסור היה לכל איש להכנס את תוכו זולת הכהן. את הפסלים האלה צוה גם לשרוף באש, אחרי אשר התקלס בהם הרבה. גם אלה דומים לפסלי היפיסטוס, וכאשר אומרים, הם בניו.

38. ברור לי למדי, כי קמביסיס היה כולו מטורף, לולא זאת לא היה שולח ידו להתקלס בדברים שבקדושה ובמנהגים. לו יעלה על דעת איש לצוות לכל בני־אדם, כי יבחרו להם מבין כל המנהגים את היפים ביותר, אחרי אשר יתישבו בדעתם, כי אז היה בוחר לו כל אחד את שלו. ככה יחשוב כל איש, כי מנהגיו הם היפים מבין כולם. לכן אין זאת רק איש מטורף בלבד השם ללעג דברים שכאלה. וכי כל בני אדם יחשבו ככה על המנהגים, יכולים להוכיח על־פי ראיות שונות ורבות וגם על פי זה: דריוש, בעת מלכו, קרא אליו את היוונים אשר היו אצלו, ושאל אותם, מה השכר אשר יחפצו בו כי יאכלו בשר הוריהם כשימותו, והם אמרו, כי לא יעשו זאת בכל שכר. אחרי־כן קרא דריוש את ההודים הנקראים קַלַטִיִים, והם אוכלים את בשר הוריהם, ושאל אותם בפני היוונים, הם הבינו על־ידי מליץ את אשר מדברים, מה הסכום אשר ידרשו כי ימסרו את הוריהם המתים וישרפו אותם באש. הם הרימו קול צעקה ובקשו כי לא ידבר אליהם כדברים האלה. ככה, אפוא המנהג והצדק לפי דעתי, עם פִּינְדַרוֹס⁸⁰⁸, באמרו: המנהג הוא המולך על הכל⁸⁰⁹.

39. בעת אשר קמביסיס יצא למלחמה על מצרים יצאו גם הלקדימונים למלחמה על סַמוֹס ופּוֹלִיקְרַטֶס⁸¹⁰ בן אַיאַקֶס אשר כבש את סמוס אחרי מרידה. בתחלה חלק את העיר לשלשה חלקים בין אחיו פַּנְטַגְנוֹטוס וסילוסון, אחרי־כן הרג את האחד ואת הצעיר, סילוסון, גרש והחזיק בכל סמוס וכאשר היתה בידו כרת ברית עם אמסיס מלך מצרים ושלח לו מתנות וקבל ממנו אחרות. עד מהרה גדל עוז פוליקרטס ושמו יצא ביוֹנִיָּה ובשאר ארץ יון. כי לכל אשר פנה להלחם, השכיל בכל דבר. היו לו מאה אניות בעלות חמשים משוטים ואלף רובי־קשת, הוא שדד הכל ונהג בשביה מבלי לשים פדות לאף אחד. „כי לידידיו“, אמר, „יתרצה יותר בהחזירו להם את אשר לקח מהם, מאשר לא יקח מהם מאומה“. איים רבים לכד, אבל גם ערים רבות ביבשה. כן נחל במלחמת־ים נצחון על הלסבים, אשר באו עם כל צבאם לעזרה למיליטים ולקח אותם בשביה, והם, אסורים בכבלים, חפרו את כל החריץ מסביב לחומת סמוס.

40. ומאמסיס לא נעלמה באיזה אופן שהוא הצלחת פוליקרטס הגדולה, אך הדבר עורר דאגה בלבו. וכאשר הצלחתו גדלה יותר ויותר, כתב את הדברים האלה בספר ושלח לסמוס: „כה אומר אמסיס לפוליקרטס. אמנם נעים לשמוע, כי אוהב ורע מצליח במעשיו. אולם בעיני אין הצלחותיך הגדולות מוצאות חן, בידעי כי אל קנאה הוא האֵל, ונפשי מבקשת גם בעדי וגם בעד אלה הקרובים ללבי, כי בחלק ממעשיהם יצליחו וחלק לא יעלה להם יפה, וככה אחפוץ לבלות את ימי חליפות תחת להיות מצליח בכל דבר. כי עוד לא שמעתי מספרים על איש אשר לא מת באחרונה בענין רע, אם היה מצליח בכל דבר⁸¹¹. ועתה אם בקולי תשמע, תעשה נגד ההצלחה את המעשה הזה: התבונן בדעתך וכאשר תמצא חפץ היקר לך ביותר ואבדתו תעציב את לבך יותר מכל דבר, את זה תשליך, כי לא ימצא עוד בין בני־אדם, ואם לא יבואו עליך מהיום והלאה הצלחה ואסון חליפות, המציא לך תרופה באופן אשר הראיתי לך“.

41. כאשר קרא פוליקרטס את הדברים האלה וירא כי טובה עצת אמסיס אשר יעץ לו, חקר מה מכל סגולותיו יעציב את לבו ביותר כאשר יאבד ממנו, וכאשר חקר בדבר מצא זאת: לו היה חותם, אשר נשא על ידו, משובץ זהב, עשוי מאבן ברֶקֶת והיה מעשה־ידי תֶאוֹדוֹרוס⁸¹² בן טֵילֵקְלֶס מסמוס. כאשר מצא כי זה טוב הוא להשליך, ויעש ככה: אניה בעלת חמשים משוטים מלא אנשים וירד אל תוכה וצוה להפליג אל לב הים, וכאשר היה רחוק מהאי הסיר את החותם לעיני כל הנוסעים אתו והשליך אותו לתוך הים. אחרי עשותו זאת, נסע לביתו ובבואו לביתו התמכר לצערו.

42. אולם ביום החמישי או ביום הששי אחר המעשה הזה, קרה לו מקרה זה: דיג אחד צד דג גדול ויפה ויאמר בלבו: ראוי הוא כי ינתן במתנה לפוליקרטס. הוא הביאו לפני שער בית פוליקרטס ויאמר, כי חפץ הוא לבוא לפניו, וכאשר עלה זה בידו, אמר במסרו את הדג: „המלך, אני צדתי את הדג הזה ולא מצאתי לנכון להביאהו אל השוק, אף כי אני מתפרנס ממעשה־ידי, כי אם נראה לי יאה לך ולממשלתך, והנה הבאתיו לך למתנה“. וזה שמח לדברין והשיב לו כדברים האלה: „יפה מאד עשית ועלי לתת לך משנה תודה חלף דבריך ומתנתך, ואני מזמין אותך לארוחה“. הדיג ראה בזה אות כבוד גדול והלך הביתה והעבדים, בנתחם את הדג לנתחים, מצאו בבטנו את טבעתו של פוליקרטס, והם כאשר רק ראוה ולקחוה, הביאוה בשמחה לפוליקרטס ובמסרם לו את הטבעת, ספרו לו את הדרך בה מצאו אותה. והוא, אך הכיר כי הדבר מאת אלהים הוא ויכתב בספר ככל אשר עשה וככל אשר קרהו, ומה שכתב שלח למצרים.

43. וכאשר קרא אמסיס את האגרת אשר באה מאת פוליקרטס, הכיר, כי אין ביכולת בן־אדם להציל את רעהו מהגורל המיועד לבוא עליו, וכי סופו של פוליקרטס יהיה לא טוב, יען מצליח הוא בכל דבר, עד אשר הוא מוצא את אשר הוא משליך, לכן שלח אליו מלאך לסמוס להודיעהו, כי מבטל הוא את הרֵעות⁸¹³. הוא עשה את הדבר בגלל זה, כי כאשר ימצא אסון גדול ונורא את פוליקרטס לא יתעצב אל לבו כעל רעהו.

44. ובכן נגד פוליקרטס זה, המצליח בכל דרכיו, יצאו הלקדימונים למלחמה, בהיותם קרואים מאת יושבי סמוס, מאלה אשר יסדו אחרי־כן את קִידונִיָּה⁸¹⁴ באי כְּרֵתִים. פוליקרטס שלח אל קמביסיס בן כורש, בעת אספו צבא נגד מצרים, ובקש ממנו, כי ישלח אליו לסמוס וידרוש גם ממנו צבא. בשמעו זאת שלח קמביסיס לסמוס בחפץ לב ובקש מאת פוליקרטס כי ישלח גם הוא עמו חיל־ים נגד מצרים. והוא בחר מבין האזרחים את אלה, אשר חשד בהם ביותר, כי הם נוטים למרידה ושלח אותם בארבעים אניות־משוט והודיע לקמביסיס, כי לא ישלח אותם בחזרה.

45. אחדים מספרים, כי הסמיים הנשלחים לא הגיעו למצרים, כי אם בעברם במסעם על יד קַרְפַּתוֹס⁸¹⁵ נועצו ביניהם וגמרו אומר לבל ימשיכו את מסעם; אחרים אומרים, כי באו מצרימה, ואף כי שמו עליהם שומרים, בכל זאת נמלטו משם. כאשר שבו לסמוס, יצא נגדם פוליקרטס עם אניותיו ונלחם בהם, אולם השבים נצחו ועלו על האי, אבל הוכו בקרב ביבשה, ולכן הפליגו ללקדימוניה. יש עוד האומרים, כי הבאים ממצרים נחלו נצחון על פוליקרטס, אבל הדברים האלה אינם נראים לי כנכונים. כי לא היה צורך להם לקרוא לעזרה את הלקדימונים, אם בכח עצמם יכלו להתגבר על פוליקרטס. מלבד זאת גם השכל אינו נותן, כי זה, אשר לו היו שכירים זרים ורובי־קשת מבני ארצו בהמון רב, יכּשל לפני הסמיים השבים, שהיו מעטים. ואת ילדי האזרחים ונשותיהם, שהיו ברשותו אסף פוליקרטס אל תוך מקום מבנה האניות והיו נכונים, כי אם יעברו אלה⁸¹⁶ אל השבים לבגוד בו, ישרפם יחד עם בניני מבנה־האניות.

46. כאשר באו הסמיים המגורשים לשפרטה, התיצבו לפני המושלים⁸¹⁷ והרבו לדבר והתחננו מאד. אבל אלה השיבו להם, כאשר התיצבו בפעם הראשונה, כי את התחלת הנאום שכחו ואת סופו אינם מבינים⁸¹⁸, וכאשר התיצבו שנית, לא דברו מאומה, כי אם בהביאם שק הלחם עמם, אמרו: „השק דורש לחם", ואלה השיבו להם כי „השק“ היה מיותר⁸¹⁹; בכל זאת החליטו לעזור להם.

ועתה התכוננו הלקדימונים ויצאו למלחמה על סמוס⁸²⁰. לדברי הסמיים, לגמול להם טובה, יען כי לפנים באו לעזור להם באניות להלחם עם המֶסֵינים⁸²¹, ולדברי הלקדימונים לא יצאו למלחמה כל כך למען הביא עזרה לסמיים, כבקשתם, כי אם חפצו לנקום את גזלת הגביע אשר הובילו אל קרויסוס⁸²², והתחרא, אשר שלח להם מתנה אמסיס מלך מצרים. כי גם את השריון גזלו הסמיים, שנה אחת לפני גזלת הגביע. הוא היה עשוי בד ותמונות רבות היו נארגות בו ומקושט בזהב וצמר־גפן. ומשום מה היה ראוי להתפלא עליו, זה היה על כל נימא ונימא אשר בשריון. אף כי הנימים היו דקים, היו שזורים משלש מאות וששים חוטים וכולם נכּרים; כמוהו יש עוד אחד ואותו הקדיש אמסיס לאתיני בלינדוס⁸²³.

48. בחפץ לב לקחו חלק במסע הזה נגד סמוס, למען יצא אל הפועל, גם הקורינתים, כי גם נגד אלה הזידו הסמיים דור שלם⁸²⁴ לפני המסע הזה. הדבר קרה בזמן ההוא בערך שבו היתה גזלת הגביע. כי פֶּריאַנְדְרוֹס⁸²⁵ בן קִיפְּסֶלוס שלח לסרדיס אל אַלִיאַטֶס שלש מאות נערים, מהקֶרְקִירִים בני נכבדי העיר, למען סַרְסֵם⁸²⁶. כאשר עלו הקורינתים, המוליכים את הנערים, אל היבשה על יד סמוס, ושמעו הסמיים את הענין, בשֶלמה הם מובאים לסרדיס, לימדו תחלה את הנערים לאחוז במקדש ארטמיס, ואחרי־כן לא נתנו להוציא את מבקשי החסות מתוך המקדש, וכאשר מנעו הקורינתים מהנערים את האוכל עשו הסמיים חג, אשר עד היום חוגגים אותו באופן ההוא. כל העת אשר הנערים מבקשי חסות היו אצלם בבוא הלילה סדרו מחולות מעלמות ועלמים, ובסדרם את המחולות קבעו את המנהג להביא עוגות שומשום ודבש, למען יחטפו אותן הנערים מקרקיריה ויהיה להם למאכל וזה נמשך עד כי הקורינתים, שומרי הנערים, נסעו להם. ואת הנערים השיבו הסמיים לקרקירה.

49. לו השלימו אחרי מות פריאנדרוס הקורינתים עם הקרקירים, לא היו לוקחים חלק במסע הזה נגד סמוס מהסבה ההיא. אבל מאז הושיבו אנשים על האי הם חיים באיבה אף כי הם קרובי הגזע, לכן שמרו הקורינתיים את עברתם לסמיים. והנה בחר פריאנדרוס את בני נכבדי הקרקירים ושלח אותם לסרדיס לסרס אותם מתוך נקמה, כי הקרקירים היו הראשונים אשר החלו במעשה זדון נגדו.

50. כי אחרי הרוג פריאנדרוס את אשתו מֶלִיסָה⁸²⁷ קרה אותו אסון אחר נוסף על זה אשר קרהו. היו לו ממליסה שני בנים, האחד בן שבע־עשרה שנה והשני בן שמונה עשרה שנה. וישלח אבי אמם פרוקְלֶס, טירנוס באֶפִּידָאברוֹס, לקחת אותם אליו, והיו מתארחים אצלו יפה, כיאות, הלא בני בתו היו. וכאשר שלח אותם אחרי־כן מאתו, אמר להם בשלחו אותם: „האם יודעים אתם, ילדים, מי הרג את אמכם?“ לדברים אלה לא שם לבו כלל הבן הגדול, אבל הצעיר, ושמו ליקופרון, התעצב בשמעו זאת כל כך, עד אשר בבואו לקורינת לא פנה אל אביו לדבר אתו, כי רוצח אמו הוא, ולא רצה לשוחח אתו ועל שאלותיו לא ענה דבר; לסוף חרה אף פריאנדרוס בו ויגרשהו מביתו.

51. אחרי אשר גרש את זה חקר את הבכור מה דבר עמהם אבי אמם, וזה ספר לו איך קבל אותם בסבר פנים יפות, אולם מלה זו, אשר אמר להם פרוקלס בעת הפרדם ממנו, לא זכר, כי לא שם לבו אליה. פריאנדרוס השיב, כי לא יתכן שלא רמז להם לאיזה דבר, ויהי כי הרבה לחקור, נזכר הוא וספר גם זה. פריאנדרוס שם את הדבר הזה אל לבו ויען כי לא רצה להֵרָאות כרפה רוח, שלח מלאך לכל מקום אשר הנער המגורש על ידו התעכב שם ואסר על האנשים לאספו אל ביתם. ומדי בוא הנדח לאיזה בית גורש גם מזה, כי איים פריאנדרוס על אלה שיאספוהו וצוה להבריחהו. בהיותו מגורש, פנה תמיד אל בית אחד מרעיו ואלה אספוהו בכל זאת אל ביתם אף כי פחדו מפני האיומים יען היותו בן פריאנדרוס.

52. באחרונה הכריז פריאנדרוס, כי מי אשר יאסוף אותו אל ביתו או כי ידבר אתו, על האיש ההוא להביא אשם לאפולון, וגם אמר כמה. אחר הכרוז הזה לא רצה כל איש לדבר אתו או לאספו אל ביתו, וגם הוא בעצמו חשב לנכון שלא לנסות דבר אסור, כי אם היה נע ונד תמיד בין אולמי העמודים. ביום הרביעי ראהו פריאנדרוס ירוד מאד מאי נקיון ורעב וחמל עליו. הוא כבש את כעסו, נגש אליו ואמר לו: „בני, מה משני אלה יותר נבחר, המצב שאתה נמצא בו כעת, או להשיג את השלטון וכל טוב, אשר הם עתה בידי, אם תשמע בקול אביך? הלא בני אתה ומלך בקורינת העשירה ואתה בוחר בחיים מרודים במרדך ובקצפך על זה, אשר לא יאה לך מכל וכל. אם אסון קרה בדברים אשר בגללם אתה חושד בי, הלא קרה אותי ואני סובל ממנו ביותר יען אני הסיבותיו. ואתה תכיר עד כמה יותר טוב כי האנשים יקנאו בך מאשר ינודו לך, וגם מה הוא הדבר לקצוף על הורים ועל אדירים ממך. שוב הביתה“. בדברים האלה קוה פריאנדרוס לקנות את לבו, אך הוא לא ענה לאביו, רק אמר, כי עליו להביא את האשם לאל, יען בא אתו בדברים. פריאנדרוס נוכח, כי מהנמנע להסיר את הרעה מלב בנו ולהתגבר עליה ושלח אותו מעל פניו באניה לקרקירה, כי הוא משל גם עליה. אחרי שלחו אותו יצא פריאנדרוס למלחמה על חותנו פרוקלס, כי ראה בו את הגורם לסכסוכים האלה. הוא לכד את אפידאברוס ותפש חי את פרוקלס עצמו.

53. וכאשר במשך הזמן בא פריאנדרוס בימים וראה כי אין עוד בכחו לפקח ולנהל את עניני הממשלה, שלח לקרקירה וקרא את ליקופרון אל הטירניה. בגדול בשני הבנים לא ראה⁸²⁸, כי נדמה לו להיות מטומטם יותר מדי. אולם ליקופרון לא מצא כדאי לפניו לתת אף תשובה למלאך אשר הביא לו את הפקודה. פריאנדרוס, אשר נפשו היתה קשורה בנפש הנער, שלח אליו שנית את אחותו, את בתו, כי חשב בלבו, יותר מלכולם ישמע לדבריה. בבואה אמרה אליו: „בני, הבוחר אתה כי הטירניה תעבור לאחרים ורכוש אבינו יבוזז מאשר תשוב אתה ותירש אותו? שוב הביתה, חדל להדאיב את בשרך. אהבת הכבוד הוא קנין אוילי. אל תרפא רע ברע. רבים מבכרים את היושר על הצדק, רבים בשאפם עוד לחלק אמם אבדו את חלק אביהם. הטירניה הוא ענין בלתי בטוח, רבים שואפים אליה; והוא כבר איש זקן בא בימים, אל תתן לאחרים את אשר לך“. היא אפוא דברה אליו את הדברים הנמרצים האלה כאשר שם אביה בפיה והוא ענה ואמר, כי לעולם לא יבוא לקורינת כל עוד ידע כי אביו חי. כאשר ספרה את הדברים האלה לפריאנדרוס שלח מלאך בשלישית, כי בדעתו לבוא הוא עצמו לקרקירה, אבל מצוה הוא עליו כי יבוא הוא לקורינת ויירש את הטירניה. כאשר הסכים הבן לתנאים אלה, הכין עצמו פריאנדרוס לעבור לקרקירה והבן לקורינת. כאשר נודעו פרטי הדברים האלה לקרקירים הרגו את הנער למען לא יבוא פריאנדרוס אל ארצם. לזאת אמר פריאנדרוס להתנקם מהקרקירים.

54. כאשר באו הלקדימונים⁸²⁹ עם מחנה כבד ויצורו על סמוס. הם נגשו אל החומה ויעלו אל המגדל העומד לצד הים על יד פרור העיר, אולם כאשר מהר אחרי־כן פוליקרטס בעצמו לעזור לאנשיו וגדוד חזק עמו, גורשו משם. ועל יד המגדל העליון, זה שעומד על גב ההר, הגיחו השכירים ורבים מהסמיים עצמם; זמן מעט עמדו בפני הלקדימונים ונסגו אחור; ואלה הדביקום⁸³⁰ והרגו בהם.

55. לו היו ביום ההוא הלקדימונים אשר היו שם דומים לאַרכַיאַס ולליקופיס כי אז נלכדה סמוס. כי ארכיאס וליקופיס לבדם חדרו יחד עם הסמיים הנסים לתוך החומה ויען כי נסגרה לפניהם הדרך לשוב, נפלו חללים בעיר הסמיים. עם ארכיאס אחר, אשר היה דור שלישי לארכיאס ההוא, בנו של סַמִיוֹס בן ארכיאס, נקריתי אני בְּפִּיטַנֵי⁸³¹; הוא היה מהמחוז הזה; הוא כִּבֵּד מכל הזרים יותר את הסמיים וספר, כי לאביו נתנו את השם סמיוס, יען אביו ארכיאס מת מות גבורים בסמוס. הוא מכבד את הסמיים, אמר, יען את אבי אביו קברו הסמיים על חשבון המדינה⁸³².

56. אחרי אשר צרו הלקדימונים על סמוס ארבעים יום מבלי אשר התקדמו במפעלם חזרו אל הפֶּלוֹפּוֹנֵיסוס⁸³³. לפי אגדת הבל, אבל נפוצה, טבע פוליקרטס מטבעות הארץ במספר רב מעופרת מוזהב ונתן להם; הם קבלון ובכן שבו לביתם. זאת היתה הפעם הראשונה אשר יצאו הלקדימונים הדוריים למלחמה לאסיה.

57. אלה מהסמיים אשר יצאו להלחם בפוליקרטס הפליגו גם הם לְסִיפְנוֹס⁸³⁴, כאשר הלקדימונים אמרו לעזוב אותם. כי היו זקוקים לכסף ומצב יושבי סיפנוס היה טוב מאד בעת ההיא, ובין יושבי האיים היו הם העשירים ביותר, כי היו להם באי מכרות זהב וכסף, עד כי במעשר מהכנסותיהם אשר היו להם מהן נדבו בית־אוצר⁸³⁵ בדלפוי, דומה להעשירים ביותר, ואת ההכנסות חלקו הם עצמם ביניהם בכל שנה. כאשר גמרו את בית־האוצר שאלו באורקולום, אם המצב הטוב הזה יִמָשֵׁך להם עוד זמן רב. והפּיתיה חזתה להם את האורקולום הזה:

אם בית־המועצה בסִיפנוֹס יַלְבִּין

ולֹבֶן יְעַטֵר השוּק, דרוּש יהיה איש נבוֹן

שיגן מפני הגדוד מעץ והכָרוז האדום.

היו בימים ההם⁸³⁶ השוק ובית המועצה בסיפנוס מקושטים אבני שיש מפַּרוס.⁸³⁷.

58. את האורקולום הזה לא יכלו להבין, לא אז מיד ולא כאשר באו הסמיים. כי אך אשר הגיעו הסמיים לסיפנוס שלחו אחת מאניותיהם עם צירים העירה. בימים קדומים היו כל האניות משוחות בששר, וזה אשר רמזה הפיתיה לאנשי סיפנוס וצותה עליהם להיות נזהרים מפני הגדוד מעץ והכרוז האדום. בבואם בקשו הצירים מאת יושבי סיפנוס, כי ילוו להם עשרה ככרים. וכאשר מאנו יושבי סיפנוס לתת להם, השחיתו הסמיים את שדותיהם. בהודע הדבר ליושבי סיפנוס, באו חיש לעזרה ובהתנגחם עמהם נגפו ורבים מהם נעתקו על ידי הסמיים מעל העיר, ואחרי כן הכריחום לתת להם מאה ככר.

59. מאת יושבי הֶרְמִיאוֹנֵי⁸³⁸ קנו בכסף אי, הִידְרִאָה⁸³⁹ אשר על יד הפלופוניסוס, והעמידו את האי תחת חסותם של יושבי טרוֹיזֵין⁸⁴⁰; הם יסדו את קידֹונִיָה⁸⁴¹ על אי כרתים ולא הפליגו שמה לשם זה, רק למען גרש את הזקינתיים⁸⁴² מהאי. שם נשארו וחיו בטוב כחמש שנים עד אשר היו הם אשר בנו את המקדשים הנמצאים כעת בקידוניה, וגם את היכל דִיקְטִינֵי⁸⁴³. בשנה הששית⁸⁴⁴ נחלו האַיגינֵיטים נצחון עליהם יחד עם הכרתים במלחמת־ים וכבשום לעבדים. ואת חרטומי הספינות, אשר היו בדמות חזירי־יער, כרתו והקדישום במקדש אַתֵינֵי אשר באַיגִינָה. כל זה עשו האַיגִינֵיטִים בהתמרמרם על הסמיים. כי לפני זה, בעת אשר מלך אַמְפִיקְרַטֶס⁸⁴⁵ בסמוס, נלחמו הסמיים באיגינה והסבו רעות גדולות לאיגיניטים. ואולם גם הם סבלו מהם. זאת, איפוא, היתה הנסבה.

60. הארכתי הרבה בדבר הסמיים, יען כי מכל היוונים הוציאו הם לפועל שלשה מפעלים כבירים: דרך הר גבוה מאה וחמשים קנה⁸⁴⁶, דרך בו חצבו, בהתחילם ממטה, נִקבה בעלת שני מוצאות⁸⁴⁷; אורך הנקבה שבעה ריסים, קומתה ורחבה כל אחד שמונה רגל. לאורך כל הנקבה הזאת חצובה תעלה אחרת בעומק עשרים אמה, ורוחב שלש רגלים, דרך בה המים הבאים ממעין גדול נמשכים ועוברים בצנורות אל העיר⁸⁴⁸. בנאי הנקבה הזאת היה אֶבפַלִינוֹס בן נִאבסְטְרוֹפוֹס מִמֶגָרָה. זה אחד מהשלשה, השני הוא סכר בים מסביב לנמל, עמקו עשרים קנה, אורך הסכר יותר משני ריסים; השלישי אשר יצא לפועל על ידם הוא המקדש הגדול בכל המקדשים הידועים לי⁸⁴⁹. הבנאי הראשון היה רוֹיקוֹס⁸⁵⁰ בן פִּילֶאִיס, מבני הארץ. בגלל אלה הארכתי יותר בדבר הסמיים.

61. בעת אשר קמביסיס בן כורש התמהמה במצרים והתהולל התקוממו⁸⁵¹ שני אחים, מגים⁸⁵², אשר את אחד מהם השאיר קמבּיסיס לסוכן ביתו. והאיש הזה הוא אשר התקומם לו כאשר נודע לו, כי מעלימים את מות סמרדיס וכי רק אחדים מהפרסים יודעים על זה, בעת אשר ההמון חושב כי עודו בחיים. לרגלי הדברים האלה זמם את מעשהו בשאפו למלוכה. היה לו אח אשר התקומם יחד אתו, כאשר ספרתי כבר ואשר היה דומה מאד בתארו לסמרדיס בן כורש ואשר קמבּיסיס צוה להרגו אף כי היה אחיו. הוא היה דומה לסמרדיס בתארו ואף באותו השם סמרדיס הוא נקרא. את האיש הזה פתה המגי פַטִזֵיתֵיס כי יבצע למענו הכל והושיב יושיב אותו על כסא המלוכה. אחרי עשותו זאת שלח מלאכים לכל מקום וגם למצרים להודיע לצבא, כי מעתה עליהם לשמוע בקול סמרדיס בן כורש ולא לקמבּיסיס.

62. והנה המלאכים האחרים הודיעו את הדבר וגם זה אשר נשלח מצרימה מצא את קמביסיס ואת צבאו בַאַגְבּטַנָה⁸⁵³ אשר בסוריה, ועמד בתוך⁸⁵⁴ והכריז את אשר צוה עליו המג. כשמוע קמביסיס את דברי המלאך, חשב את דבריו לאמת וכי פְּרֵיכְסַספֶּס בגד בו, כי הוא נשלח לרצוח את סמרדיס ולא עשה זאת, ובהביטו על פריכסספס אמר: „פריכסספס, ככה הוצאת לפועל בעדי את הדבר אשר הטלתי עליך?“ וזה השיב: „אדוני, שקר הדבר, כי אחיך סמרדיס התקומם לך וממנו לא יצא לך כל ריב, לא גדול ולא קטן. כי בעצמי עשיתי את אשר צוית לי ואני קברתיו בידי אלה. אם היום קמים המתים לתחיה, חשש כי יקום גם אסטיאגיס המדי. אבל אם המצב הוא כאשר היה, לא תצמח לך כל רעה מהאיש ההוא; כעת נראה בעיני לרדוף אחרי המלאך ולשאלהו ולחקרהו ממי הוא בא ומכריז לנו כי נשמע למלך סמרדיס“.

63. את הדברים האלה דבר פריכסספס והם מצאו חן בעיני קמביסיס ומיד רצו אחרי המלאך והוא בא. שאלהו פּריכסספּס: „בן־אדם, הלא אתה אומר לבוא בתור שליח מאת סמרדיס בן כורש, ועתה אמור את האמת ותלך לך בשלום, האם נראה לנגד עיניך סמרדיס עצמו בצותו לך זה, או אחד מעבדיו?“ וזה אמר: „אני את סמרדיס בן כורש עוד לא ראיתי מעת אשר המלך קמביסיס יצא למצרים. המג, אשר קמבּיסיס מנהו סוכן על ביתו, הוא צוני הדברים האלה, ואמר כי סמרדיס בן כורש הוא המצוה עלי לאמור את הדברים האלה לפניכם“. כה דבר הוא אליהם ולא היה כל שקר בדבריו. קמביסיס אמר: פּריכסספּס, אתה אמנם כאיש ישר עשית את אשר צויתיך ונקית מכל עון; אבל מי אפוא הוא מבין הפרסים אשר קם נגדי בקחתו לעצמו את שם סמרדיס?“ וזה אמר: „אני חושב, כי מצאתי את אשר קרה שם, המלך: המגים המה אלה אשר מרדו בך, זה אשר השארת סוכן על ביתך פְטַזֵיתֵּיס ואחיו סמרדיס“.

64. כשמוע קמביסיס את שם סמרדיס, נפגע מהאמת אשר במאורעות ואשר בחלום⁸⁵⁵, יען נדמה לו בשנתו כאילו איש מודיעהו, כי סמרדיס יושב על כסא המלוכה וראשו מגיע השמימה. בהוכחו, כי לשוא הרג את אחיו, קונן על סמרדיס, ואחרי אשר קונן וספד את כל אסונו, קפץ ועלה על סוסו, ובדעתו היה למהר וללכת עם צבאו לשושן נגד המג. ויהי בקפצו על סוסו נפל צמיד תער חרבו והחרב השלופה חדרה אל תוך שוקו. נפצע במקום אשר בו דקר הוא קודם לכן את אֵל המצרים, את הָאַפִּיס, ראה קמביסיס את עצמו פצוע עד מותו שאל לשם העיר. האנשים השיבו כי שמה אַגְבַּטַנָה. והנה באה לו עוד קודם לכן נבואה מעיר בּוּטוֹ, כי באגבטנה יבוא הקץ לחייו. הוא חשב כי באגבטנה⁸⁵⁶ אשר במדי, אשר בה היה מושב כל ממשלתו, יבוא הקץ לחייו לעת זקנה, אולם האורקולום אמר אגבטנה אשר בסוריה. וכאשר אפוא נודע לו אז על שאלתו שם העיר, התעודד אחרי אשר התחלחל לרגלי אסונו עם המג ופצעו אשר נפצע והבין דברי האל ואמר: „גזרה היא כי קמבּיסיס בן כורש ימות במקום הזה“⁸⁵⁷.

65. אז דבר רק את הדברים האלה; כאשר עברו כעשרים יום שלח לקרוא את הנכבדים מבין הפרסים אשר היו עמו ואמר להם כדברים האלה: „פרסים. נאלץ אני לגלות לפניכם את אשר הסתרתי ביותר מכל מעשי. בהיותי במצרים ראיתי בשנתי מראה אשר טוב היה, לו לא ראיתיו מעולם. נדמה לי כי בא מלאך מביתי להודיעני, כי סמרדיס יושב על כסא המלוכה וראשו מגיע השמימה; בפחדי פחד פן תלקח הממשלה ממני על־ידי אחי נחפזתי לעשות ולא נמלכתי. כי הלא אין בכח הטבע האנושי לבטל דבר העומד להעשות⁸⁵⁸. אני הסכל שלחתי את פּריכסספּס לשושן להרוג את סמרדיס. אחרי אשר נעשה המעשה הרע הזה בליתי את ימי בלי פחד, ולא עלה על דעתי, כי אחרי אשר הוּגר סמרדיס יכול איש אחר להתקומם לי. והנה טעיתי לגמרי במעשים שעמדו לבוא והייתי לרוצח אחי בלי שום צורך ואת ממלכתי אבדתי בכל זאת, כי סמרדיס הנה הוא המגי, אשר אותו הראה לי האל מראש בחלום כי יקום בי. המעשה הזה אפוא נעשה על ידי ואל תחשבו, כי סמרדיס בן כורש עודנו בין החיים. לעומת זאת מושלים המגים בממלכתכם, זה אשר השארתיו כי יהיה סוכן ביתי ואחיו סמרדיס. ועתה, זה אשר לו המשפט הראשון לנקום את נקמתי על העלבון אשר נעשה לו על־ידי המגים, זה מת מות נבל בידי שאר־בשרו הכי־קרוב. ויען כי הוא איננו עוד, הדבר השני מבין שאר הדברים המוטל עלי לצוות לכם, פרסים, אשר אני רוצה כי יֵעשה אחרי מותי: והנה אני מצוה לכם בקראי לעד את אֵלֵי המלכים⁸⁵⁹, לכולכם אבל ביחוד לאחַימֶנִידִים העומדים פה. אל תתנו כי יעבור שוב השלטון העליון לידי המדים, כי אם, אם בערמה בא לידם ומחזיקים בו, תערימו אתם ותוציאוהו מידם; ואם גם באיזה אופן שהוא לקחוהו בכח, בכח וביד חזקה תפשוהו שוב. ואם תעשו זאת, תוציא לכם האדמה פריה ונשיכם ועדריכם ימליטו⁸⁶⁰ ואתם תהיו בני־חורים לעולם ועד. ואם לא תשובו ותתפשו את הממשלה, ולא תתאמצו לתפשה, מתפלל אני כי ההפך מכל אלה יבוא עליכם ונוסף לכל אלה כי יהיה קץ כל פרסי כקצי“. בעת אשר דבר קמבּיסיס את הדברים האלה נשא קולו בבכי על כל מצבו.

66. הפרסים בראותם את המלך בוכה בקול גדול קרעו כולם את בגדיהם אשר היו עליהם ופרצו בקול יללה גדול. אחר הדברים האלה, אך אשר הודלקה העצם והרקב אחז בשוק, המית⁸⁶¹ את קמבּיסיס בן כורש, וכל השנים אשר מלך שבע שנים וחמשה ירחים, מבלי אשר השאיר אחריו זרע, לא בנים ולא בנות. הפרסים אשר היו שם כלל וכלל לא האמינו כי הממשלה בידי המגים, רק חשבו, כי מתוך שנאה דבר קמבּיסיס את אשר דבר בדבר מות סמרדיס למען יֵהפך כח העם הפרסי לו לאויב.

67. והנה אלה חשבו אפוא, כי סמרדיס בן כורש התקומם למלוך. כי גם פריכסספס כחש בכל כחו כי הוא זה אשר הרג את סמרדיס. כי אחר מות קמבּיסיס נשקפה לו סכנה, אם יודה כי הוא רצח בעצם ידו את בנו של כורש. ועתה אחרי מות קמבּיסיס מלך המג בלי פחד, בהשענו על השם השוה סמרדיס בן כורש, שבעה חדשים, אשר חסרו לקמבּיסיס עד מלאת שמונה שנים. במשך העת ההיא עשה לכל נתיניו טובות גדולות, עד כי אחרי מותו דאבה אחריו נפש כל העמים היושבים באסיה, חוץ מהפרסים. כי המג שלח אל כל עם ועם אשר משל עליו והודיע להם, כי הוא עושה להם הנחה לשלש שנים מעבודת הצבא וממסים.

68. הוא הודיע את זה מיד אחרי הגיעו אל השלטון ובחודש השמיני נתפש באופן זה: אוֹטַנֵיס בן פַרְנַסְפֶּס ⁸⁶² נחשב בגלל לידתו ועשרו לראשון בין הפרסים. אוטניס זה היה הראשון אשר חשד במג כי אינו סמרדיס בן כורש, כי אם זה אשר היה באמת. ומשום זה שיער ככה, יען כי המג לא היה יוצא מהמבצר⁸⁶³ ולא קרא לפניו כל איש מגדולי הפרסים, ובחשדו בו עשה את הדבר הזה: בתו היתה אשת קמבּיסיס, שמה היה פַידִימֵי ואותה לקח לו בעת ההיא גם המג ועמה חי כמו עם כל נשי קמביסיס האחרות⁸⁶⁴. אליה שלח אוטניס ושאל אותה, מי האיש אשר היא ישנה עמו, אם סמרדיס בן כורש הוא או אחר. היא שלחה אליו חזרה ואמרה כי אינה יודעת מי הוא האיש הבא אליה. אוטניס שלח שנית לאמר לה: „אם את בעצמך אינך מכירה את סמרדיס בן כורש, שאלי את אַטוֹסָה⁸⁶⁵, מי הוא האיש הבא אליה ואליך, הלא היא בודאי תדע את אחיה“. על הדברים האלה השיבה בתו: „איני יכולה לבוא בדברים לא עם אטוסה ולא עם אחרת מהנשים הגרות אתי, כי מיד אחרי אשר תפש האיש הזה, יהיה מי שיהיה, את המלכות, הפריד בינינו בהביאו כל אחת אל מקום אחר“.

69. כשמוע אוטיס את הדברים האלה הוברר לו הענין יותר. בפעם השלישית שלח שליחות אליה לאמר לה: „בתי, יען היותך בת גדולים, עליך לסכן את נפשך, אם אביך מצוה כי תקבלי עליך. יען אם האיש ההוא איננו סמרדיס בן כורש, כי אם זה אשר אני משער, לא ימלט בשום אופן בשלום אחרי אשר שכב אותך ומחזיק בשלטון הפרסים, כי אם ענש יענש. אם כן אפוא ככה תעשי: כאשר ישכב עמך ותראי כי השנה תקפתהו, אז משמשי באזניו; ואם תרגישי כי אזנים לו, דעי לך כי סמרדיס בן כורש שוכב עמך, ואם אין לו, אזי המג סמרדיס עמך“. פַידִימֵי שלחה אליו והשיבה לו, כי תסכן עצמה מאד, אם תעשה ככה, כי אם לא תהיינה לו אזנים והיא תתפש במשמשה בו, ברור לה כי ישמיד אותה. בכל זאת תעשה את הדבר. היא אפוא הבטיחה לאביה להוציא את הדבר לפועל, ואת אזני המג הזה סמרדיס צוה כורש בן קמביסיס, בעודו מלך, לחתוך בגלל אשמה לא קטנה⁸⁶⁶. ופידימי זאת, בת אוטניס, עשתה את כל אשר הבטיחה לאביה. כאשר הגיע התור אליה לבוא אל המג – כי אצל הפרסים באות הנשים על הסדר⁸⁶⁷ באה היא ושכבה עמו. וכשתקפתהו השנה משמשה באזני המג⁸⁶⁸. לא בקושי כי אם על נקלה הרגישה כי לאיש הזה אין אזנים ואך האיר היום שלחה והודיעה את הדבר לאביה.

70. ועתה משך אחריו אוטניס את אַסְפַּתִינֵיס ואת גוֹבְּרִיאַס⁸⁶⁹ אשר היו מראשוני הפרסים ונאמנים לו עד מאד וספר להם את כל הענין. גם הם בעצמם כבר חשבו כי כן הדבר, ולכן כאשר הציע לפניהם אוטניס את הצעותיו, קבלו אותן. גם גמרו ביניהם כי כל אחד ירכוש לו לרע איש פרסי, אשר בו הוא מאמין ביותר. לכן רוכש לו אוטניס את אִינְטַפֶרְנֶס, גוֹבְּרִיאַס את מֶגַבִּיזוֹס, אַסְפַּתִיניס את הִידַרְנֶס. כאשר היו כבר ששה בא לשושן דריוש בן הִיסְטַסְפֶּס⁸⁷⁰, בבואו מפרס⁸⁷¹. שם אביו היה פחה. כאשר בא זה החליטו ששת הפרסים לרכוש גם את דריוש.

71. כאשר התאספו אלה, שבעה במספר, נשבעו ביניהם שבועת אמונים והתיעצו. וכאשר היה על דריוש להביע את דעתו, אמר להם כדברים אלה: „חשבתי, כי רק אני לבדי יודע, כי המג מולך וכי סמרדיס בן כורש מת. וזאת היא הסבה אשר בגללה מהרתי לבוא הנה, למען הרוג את המג. ויען כי קרה אשר גם אתם יודעים ולא רק אני לבדי, עלינו, לדעתי, למהר ולגשת אל המעשה מבלי דחות את הדבר. ואם לא, לא יהיה טוב“. על זה השיב אוטניס: „בן היסטספּס, אתה בן איש־חיל, וכפי הנראה, אינך מראה עצמך נופל מאביך במאומה. אולם אל תהיה נמהר כל כך בהתקפה הזאת, כי אם גש אליה בישוב דעת יותר. כי נחוץ כי מספרנו יגדל וככה לגשת למעשה“. על זה משיב דריוש: „האנשים אשר ישנם⁸⁷² פה עמנו, אם תלכו בדרך זו, אשר מראה אוטניס, דעו כי נכון לכם מות נבל; כי יגלה אחד את הענין אל המג, להפיק מזה תועלת לנפשו. ועתה הכי מועיל היה בשבילכם לו הייתם מקבלים בעצמכם והייתם מוציאים את הדבר לפועל. אבל אחרי אשר גמרתם אומר להודיע את הדבר לרבים וספרתם גם לי, אזי נוציא לפועל עוד היום, או, למען תדעו, כי אם יעבור היום הזה, לא יקדימני איש מכם להיות הבוגד, כי אני בעצמי אמסור את הדבר למג“.

72. על זה משיב אוטניס בראותו את התרגשותו של דריוש: „יען כי מכריח אתה אותנו להחיש מעשינו ואינך נותן לנו לדחות את הדבר, אם כן הראה לנו אתה איך נחדור לתוך ארמון המלך ואיך נשליח ידינו בהם. הלא ידוע גם לך, ואם לא ראית בעיניך הלא שמעת, כי שומרים עומדים בכל עבר; אם כן איך נחדור דרכם?“ ודריוש השיב בדברים האלה: „אוטניס, הרבה ענינים אין ביכולתנו לבאר במלים כי אם במעללים. ויש אחרים אשר יתכן לבארם במלים, אבל מפעל מפואר לא יצא על ידן. אתם יודעים, כי לא כבד הדבר לעבור על פני השומרים העומדים שם. ראשית בהיותנו כאלה⁸⁷³, אין איש אשר לא יתן לנו לעבור, או מפני שהוא מכבד אותנו, או יען כי ירא הוא מפנינו מאיזה טעם שהוא. ושנית יש לי לעצמי תואנה מתאימה מאד לבוא לפניו, באמרי, כי אני בא זה עתה מפרס וברצוני להודיע למלך דבר מאת אבי. במקום הדרוש לאמר שקר, יֵאמר. הלא אנחנו שואפים לדבר אחד, בין אם נשתמש בדברי שקר או בדברי אמת. יש משקרים אז, כאשר הם רוצים בשקריהם לפתות, למען יפיקו תועלת ויש מדברים אמת, למען יפיקו תועלת מהאמת כי יאמינו בהם יותר. כמו כן, אף כי לא נעשה אותו הדבר, שואפים אנחנו לדבר אחד. אם לא תצא לנו כל תועלת, אזי אין הבדל אם איש האמת ישקר והשקרן ידבר אמת⁸⁷⁴. מי משומרי הפתח אשר יתן אותנו לעבור ברצון, לו ניטיב במשך הזמן, ומי אשר ינסה להתיצב בפנינו, עם זה נתחשב כעם שונאנו ואחרי־כן נחדור פנימה ונגש לעבודתנו“.

73. על זה אמר גובּריאס: „ידידים, מתי נמצא שעת־כושר טובה מזו לרכוש שנית את השלטון, או אם לא יעלה בידינו להחזירה לנו, למות? הלא אנחנו, אשר פרסים אנו, נכבשים מאת איש מדי, מג, וגם מחוסר אזנים. מי מכם אשר היה במעמד ההוא כאשר חלה קמביסיס, זכר יזכור את אשר גזר על הפרסים לפני מותו, אם לא ינסו להחזיר את השלטון לידם. אז לא קבלנו את דבריו, רק אמרנו כי קמביסיס מדבר מתוך מזימה רעה. אולם היום דעתי לעשות כדברי דריוש וכי לא נתפזר מהמועצה הזאת ללכת למקום אחר, כי אם נעלה ישר על המג“. כך דבר גובּריאס וכולם הסכימו לדבריו.

74. בעת אשר נועצו אלה קרה במקרה הדבר הזה: שני המגים, אחרי אשר התיעצו ביניהם, החליטו לרכוש להם את פּריכסספּס לאוהב, יען כי נבלה נעשתה לו מאת קמביסיס, בזה אשר הרג את בנו ביורו בו בקשתו⁸⁷⁵, ויען כי רק הוא ידע דבר מות סמרדיס בן כורש, אשר הרגהו בעצם ידו, וגם יען כי נכבד הוא מאד בעיני הפרסים. מטעמים אלה קראוהו והשתדלו לרכוש אותו לאוהב ואחרי אשר השביעוהו שבועות אמונים כי הדבר ישאר כמוס עמו ולא יגלה לכל אדם, איך הפרסים מרומים על ידם, והבטיחו לגמול לו כפלי כפלים, ואחרי אשר הבטיח פּריכסספּס כי יעשה כמו שפתוהו המגים, הציעו לפניו דבר שני, כי הם יאספו את כל הפרסים לפני בית המלכות, והוא במצותם יעלה על מגדל ויודיע כי עליהם מושל סמרדיס בן כורש ולא איש אחר. את כל זה שמו עליו, יען ידעו כי לפי דעתם יש לפרסים אמון גדול מאד בו וגם הביע דעתו פעמים רבות כי בן כורש, סמרדיס, עודנו בחיים וכחש כי הוא הרג אותו.

75. וכאשר גלה פּריכסספּס את דעתו, כי מוכן הוא לעשות גם זאת, אספו המגים את הפרסים ואותו העלו על המגדל וצווהו לדבר. אולם הוא בכונה לא שם לבו לאשר בקשו הם ממנו והתחיל מאַחַימֶנֶס וספר את תולדות אבותיו של כורש ובסוף כאשר הגיע אליו, ספר את כל הטובות אשר עשה כורש לפרסים. ואחרי עברו על כל אלה, גלה את האמת ואמר, כי אמנם כחש בתחלה בה, יען כי ראה סכנה לנפשו לספר את אשר קרה, אבל ברגע זה הכרח פנימי מכריח אותו לאמרה, וספר אפוא, איך בהיותו נאלץ מאת קמביסיס הרג בידו את בן כורש, את סמרדיס, והמגים מושלים עתה. הוא קלל מאד את הפרסים, אם לא יחזירו אליהם את השלטון ולא ינקמו במגים. אחרי כן השליך עצמו מעל המגדל וראשו למטה. פריכסספּס אפוא, אשר היה כל ימי חייו איש נכבד, מת ככה.

76. שבעת הפרסים האלה, אחרי אשר גמרו ביניהם לתקוף מיד את המגים ולא לדחות את הדבר, התפללו אל האלים ושמו לדרך פעמיהם מבלי לדעת את אשר קרה לפּריכסספּס. אולם בהיותם באמצע הדרך שמעו את הדבר אשר קרה עם פּריכסספּס, מיד סרו מן הדרך ונועצו שנית ביניהם. אוטניס ואנשיו האיצו לדחות את הענין ולא לתקוף בשעת תסיסת הענינים, אבל דריוש ואנשיו צוו להוציא לפועל מיד את אשר גמרו ביניהם ולא לדחות. עוד הם חולקים בדבר והנה נראו שבעה זוגות איות, הרודפות אחרי שני זוגות נצים ומורטות וטורפות אותם. בראות השבעה את אלה הסכימו כלם לדעתו של דריוש והלכו אל ארמון המלך, מעוּדדים על ידי הצפרים.

77. כאשר הגיעו אל השערים קרה את אשר חזה דריוש מראש. כי השומרים, בהעריצם את האנשים שהם הראשונים בין הפרסים, ולא פללו כי מהם יצא דבר כזה, נתנו להם לעבור – כאלו הם תחת ההשגחה העליונה – מבלי לשאול אותם מאומה. אבל כאשר עברו גם אל תוך החצר, פגשו בסריסים, המכניסים את הידיעות, ואלה שאלו אותם מה הם רוצים בבואם, ובעת אשר שאלו אותם אימו על שומרי השער, על כי נתנו להם לעבור ועצרו בשבעה אשר אמרו לחדור הלאה. אבל אלה עודדו איש את רעהו, הוציאו את פגיוניהם ודקרו שם את אלה אשר אמרו לעצור בעדם. אחרי כן רצו ומהרו אל אולם הגברים.

78. באותה שעה היו שני המגים בפנים והתיעצו על המעשה שנעשה מאת פריכסספס. וכראותם את הסריסים מבוהלים וצועקים, רצו בחזרה פנימה, וכאשר הרגישו מהנעשה, שמו פניהם לעמוד על נפשם, אחד מהם הספיק להוריד את קשתו והשני תפש את כידונו וככה נלחמו יחד. זה שלקח את הקשת לא הפיק מזה כל תועלת, כי האויבים היו קרובים אליו והתנפלו עליו, והשני הגן על נפשו בכידון ודקר את אַסְפַּתִינֵיס בשוקו ואת אִינְטַפֶרְנֶס בעינו. ולרגלי הפצע אבד אינטפרנס את עינו, אבל לא מת בזה. ככה פצע אחד משני המגים את אלה, והשני, יען כי הקשת לא הביאה לו כל תועלת, ברח אל החדר אשר היה על יד אולם הגברים ואמר לסגור את דלתותיו. אולם שנים מהשבעה חדרו יחד עמו, דריוש וגובּריאס. בעת אשר גובּריאס נאבק עם המג עמד דריוש על ידו ולא ידע מה לעשות, כי היה חושך ודאג פן יפגע בגובּריאס. כראות גובּריאס אותו עומד על ידו בטל, שאלהו, מדוע אינו משתמש בידיו, וזה השיב: „חושש אני פן אפגע בך“. ויען גובּריאס: „אם כן, דקור את החרב אם גם דרך שנינו“. דריוש שמע לו, שלף את הפגיון ובמקרה פגע במג.

79. אחר הרגם את המגים וחתכם את ראשיהם עוזבים הם את הפצועים אשר ביניהם במקום ההוא, הן בגלל חולשתם והן לשמור על המבצר⁸⁷⁶, וחמשה מהם רצו החוצה בצעקה והמולה וראשי המגים בידיהם; וכאשר נזעקו שאר הפרסים ספרו להם את הנעשה והראו להם את הראשים. יחד עם זה הרגו את כל מג אשר נקרה לפניהם בדרך. הפרסים בשמעם את הנעשה על ידי השבעה ואת מרמת המגים חשבו לנכון כי גם עליהם לעשות מעשים כאלה ושלפו את פגיוניהם והרגו כל מג אשר מצאו. לולא ירד הלילה ועצר בהם לא השאירו אף מג אחד. את היום הזה מעריצים הפרסים כולם יתר על כל הימים וחוגגים אותו חג גדול, הנקרא בפי הפרסים: „רצח־המגים“, ובו אסור לכל מג להֵראות בעוד יום, כי אם נעצרים המגים יום זה בבתיהם.

80. אחרי אשר שקטה המהומה ועברו חמשה ימים התיעצו המתקוממים על המגים על כל הענינים⁸⁷⁷ ונאמרו דברים אשר אחדים מהיוונים לא יאמינו ובכל־זאת נאמרו⁸⁷⁸. אוטניס צוה למסור את השלטון בידי כל הפרסים, באמרו ככה: „לי נראה, כי אחד מאתנו לעולם לא יהיה למושל יחידי. זה לא נעים ולא טוב. הלא ראיתם את זדון לבו של קמביסיס מה עלה, כמו כן סבלתם מזדון לבו של המג. איך יוכל שלטון יחיד להיות דבר מסודר היטב אם מותר לו לעשות את אשר ירצה מבלי להיות אחראי על מעשיו? כי גם האיש הטוב בין כל בני־האדם אם יעמוד בראש שלטון כזה, יעביר אותו על דעותיו הרגילות. כי לרגלי הקנינים אשר בידו יִוָצֵר זדון לבו, והקנאה הלא טבועה באדם מתחלת בריתו. והאיש אשר שני אלה בו, בו כל מדה רעה. אם מתוך זדון הלב הממלא את כל נפשו או מתוך קנאה יבצע האדם מעללים רעים רבים. ועל האיש הרודה להיות בלי קנאה, הלא בידו הקנינים כולם. אולם ההפך מזה הוא יחסו לנתיניו. כי מקנא הוא בטובים על כי קיימים וחיים הם, ומוצא חפץ ברעים מבין האזרחים ונוטה ביותר לקבל לשון הרע. והפכפך הוא יותר מכולם. כאשר תהלל אותו במדה וקצב, יכעס כי אינו מכובד מאד, ואם תכבד אותו יותר על המדה, יכעס כי מחניפים לו. אולם הדבר הרע בו ביותר אֹמר עתה: הוא פוגע במנהגי האבות, מאנס נשים והורג בלי דין ומשפט. אולם כאשר ימשול ההמון, ראשית השם היפה לו, שווי־זכויות; שנית, לא יעשה מכל הנעשה על־ידי המושל היחידי; הוא⁸⁷⁹ ממנה את הפקידים בגורל, והוא נושא האחריות בעד השלטון ומביא את כל ההחלטות לפני העדה. ולכן דעתי הוא כי נעזוב את שלטון היחיד ונרים את ההמון. כי בצבור מונח הכל“⁸⁸⁰. אוטניס הציע איפוא את הדעה הזאת.

81. ומֶגַבִּיזוֹס צוה למסרו⁸⁸¹ למתי־מספר, באמרו ככה: „אוטניס אומר לבטל את שלטון היחיד, גם אני אומר ככה. אבל אם הוא אומר לתת את הכח בידי ההמון, לא קלע אל הדעה הטובה ביותר. כי אין סכל ואין אלים מההמון הבלתי־מוּכשר. ולכן אין לשאת כי בני־אדם הבורחים מפני זדון טִירַנוֹס יבואו תחת זדון המון פרוע. כאשר הוא⁸⁸² עושה דבר־מה הוא יודע את אשר הוא עושה, אולם בזה⁸⁸³ אין כל דעת. כי איך יֵדע זה, אשר לא חנכוהו ואשר לא ידע מה יפה מתוך הכרה עצמית, כי אם בהול הוא אל הענינים בלי דעת כמו נהר שוטף ממימי החורף? ולכן בשלטון ההמון ימצאו חפץ אלה אשר עינם רעה בפרסים ואנחנו נבחר חבר אנשים מעולים ולהם נתן את הכח, כי ביניהם נהיה גם אנחנו, והאנשים המעולים ודאי יתנו עצות מעולות“. מגביזוס הציע אפוא את הדעה הזאת; השלישי היה דריוש, אשר הביע את דעתו באמרו:

82. „רואה אני את דברי מגביזוס אשר לההמון, אבל איני רואה את דבריו על שלטון מתי־מספר כי משלשת השלטונות אשר הוצעו, אף אם אֹמר כי שלשתם מעולים, שלטון עם מעולה, שלטון מתי־מספר ושלטון־יחידי, אומר אני כי האחרון עולה בהרבה. ברור, כי אין טוב מאשר ימשול איש אחד, אשר הוא המעולה. מחונן בדעה כזאת ושלט איפוא על ההמון בלי דופי ובתנאי כזה תהיינה גזרותיו נגד אנשים שנואים נסתרות ביותר. אולם כאשר ימשלו מתי־מספר, תתעורר בלב אנשים רבים הנותנים את כחם לטובת הכלל, שנאה גדולה ממש אל רעהו, יען כי כל אחד ואחד שואף לעצמו להיות הראשון וכי דעתו תקובל, לכן הם באים לידי זה, כי ישנא איש את רעהו מאד, ומזה תוצאות למפלגות ומהמפלגות לרצח ומהרצח יוצא שלטון היחיד ובו רואים בכמה הוא עולה על הראשון. אבל במשול ההמון לא יתכן רק כי יולדו מעללים רעים. ואם הרע חדר אל תוך עניני הכלל אין השנאה חודרת אל בין האנשים הרעים, כי אם נעשים ידידים נאמנים. כי האנשים הזוממים רע לַכלל עובדים שכם אחד. ומצב כזה נמשך עד אשר אחד העם מתיצב בראש ועוצר בעד אנשים כאלה. בגלל זה נערץ הוא מאת ההמון ובהיותו נערץ הוא מופיע כשליט יחידי. ומזה הוברר גם לו⁸⁸⁴ כי שלטון היחיד הוא הטוב, ואם אַכַלֵל הכל במלה אחת אֹמַר: מאין בא לנו החופש ומי נתן לנו אותו? האם ההמון או השלטון של מתי מספר או שלטון היחיד?⁸⁸⁵ אם כן, דעתי היא, אנחנו אשר יצאנו לחופש על ידי איש אחד נשמור על זה, מלבד־זאת אל נבטל את מנהגי אבותינו, אשר הם טובים. ואם לא, לא יהיה טוב“.

83. שלש הדעות האלה הוצעו, וארבעה האחרים מהשבעה הסכימו לאחרונה. וכאשר נדחתה דעת אוטניס, אשר התאמץ לתת לפרסים שווי זכויות, עמד ביניהם ודבר אליהם כדברים האלה: „אנשים מורדים, ברור אפוא הדבר כי על אחד מאתנו להיות למלך, או כי יבּחר בגורל, או כי נמסור להמון הפרסים אשר יבחר הוא בו, או באיזה אופן אחר. אני אינני רוצה להתוכח עתה אתכם, כי אינני רוצה למשול ולא כי אחרים ימשלו בי. אולם בתנאי זה אני מושך את ידי מהשלטון, כי לא ימשול כל איש מכם בי, לא בי ולא בזרעי אחרי לעולם“. אחרי דברו את הדברים האלה וששת האנשים הסכימו לדבריו, לא הוסיף עוד להתוכח עמהם, כי אם קם מביניהם. ולכן עד היום הזה רק המשפחה הזאת לבדה בין הפרסים נשארה חפשית, ומושלים בה רק עד כמה שהיא רוצה, אבל אינה עוברת את חוקי הפרסים.

84. האחרים מהשבעה התיעצו עתה איזה הדרך הכי ישרה להושיב מלך וגמרו ביניהם אם יבוא איש אחר מהשבעה אל המלוכה, תנתן לאוטניס ולצאצאיו בכל הדורות מדי שנה בשנה דברים מיוחדים: בגד מדי וכל מתנה שהיא חשובה בעיני הפרסים. הם גמרו ביניהם, כי ינתן לו זאת, יען כי הוא היה הראשון אשר התענין בדבר ואסף אותם. את הדברים המיוחדים האלה החליטו אפוא בשביל אוטניס, ואשר לעניניהם המשותפים גמרו ביניהם, כי מותר לכל אחד מהשבעה לבוא אל ארמון המלך בכל עת, מבלי להודיע את בואו מראש, מלבד בשעה שהמלך שוכב עם אשה⁸⁸⁶. ולמלך אסור לקחת לו אשה אחרת מאשר מתוך משפחות הקושרים. אשר למלכות גמרו ביניהם: זה אשר סוסו יצהל ראשון בעלות השמש⁸⁸⁷ בעת אשר יעלו על סוסיהם בפרור העיר, לו תהיה המלוכה.

85. לדריוש היה ממונה על הארוות, איש חכם ושמו אוֹיבַּרֵיס. לאיש הזה דבר דריוש, אחרי אשר נתפרדו, כדברים האלה: „אויבּריס, גמרנו בינינו אשר למלכות לעשות ככה: זה אשר סוסו יצהל ראשון עם עלות השמש, כאשר נעלה על הסוסים, לו תהיה הממלכה. ועתה אם יש בך דבר חכמה, עשה כי אנחנו נשיג את הגדולה הזאת ולא איש אחר“. והשיב לו אויבּריס את הדברים האלה: „אדוני, אם ככה הוא, כי בזה תלוי הדבר, אם המלכות תהיה לך או לא, הֶיֵה בטוח ולבך יהיה טוב עליך, כי אתה תמלוך ולא איש אחר במקומך. יש לי סגולות כאלה“. ויאמר דריוש: „אם יש לך באמת תחבולה כזאת, הגיעה השעה להכינה ולא לדחותה, כי מחר תהיה לנו ההתחרות“. כשמוע אויבּריס זאת עשה ככה: כאשר בא הלילה לקח אחת מהסוסות, אשר סוסו של דריוש אהב ביותר והוליך אותה אל פרור העיר והעמידה שם, אחרי כן הביא את סוס דריוש, הוליך אותו זמן רב סביב לה וקרוב לה עד אשר נגע בעורה, לסוף נתן לו כי ירבע אותה.

86. אך האיר היום באו ששת אלה על סוסיהם, כאשר גמרו ביניהם. ובעברם דרך הפרור ובאו אל המקום ההוא אשר שם היתה הסוסה קשורה בלילה העבר, מהר שמה סוסו של דריוש וצהל; בעת אשר הסוס עשה זאת נראו בשמים הטהורים ברק ורעם. ואלה האותו אשר נתוספו הקדישו את דריוש, יען כי נעשו כאילו מתוך הסכם⁸⁸⁸. האחרים קפצו מעל סוסיהם והשתחוו לפני דריוש.

87. אחדים אומרים, כי אויבּריס עשה את הדבר באופן זה, אחרים אומרים – כי הדבר מסופר מאת הפרסים בשני אופנים – כי נגע בידו בקובת הסוסה ההיא וטמן את ידו במכנסיו; וכאשר עמדו הסוסים ללכת בעלות השמש הוציא אויבּריס זה את ידו ושמה על נחירי הסוס של דריוש, וזה בהריחו נחר וצהל.

88. ובכן נעשה דריוש בן היסטספּס למלך⁸⁸⁹ וכל העמים היושבים באסיה אשר לכד אותם כורש ואחריו עוד פעם קמבּיסיס, היו נכנעים לו, זולת הערבים. הערבים לא נכבשו מכל וכל לעבדים מאת הפרסים. כי אם היו לידידים בנתנם לקמבּיסיס לעבור למצרים⁸⁹⁰. כי נגד רצונם של הערבים לא היו הפרסים יכולים לפרוץ לתוך מצרים. דריוש לקח לו את הנכבדות מבין הפרסים לנשים, את שתי בנות כורש, אַטוֹסָה וְאַרְטִיסְטוֹנֵי. אטוסה היתה כבר נשואה לאחיה קמבּיסיס ואחרי־כן למג; אולם ארטיסטוני היתה עוד בתולה. עוד לקח לו לאשה את בת סמרדיס בן כורש, ושמה פַּרְמִיס. גם בת אוטניס היתה לו לאשה, זאת אשר גלתה את המג⁸⁹¹. כה התפשטה ממשלתו על הכל⁸⁹². מעשהו הראשון היה לעשות תמונת אבן בולטת ולהעמיד אותה: צורת איש רוכב על סוס וכתובה בה הכתובת הזאת: „דריוש בן היסטספס הודות כשרון סוסו“ – שמו היה כתוב – „והודות כשרון הממונה על האורוות אויבּריס רכש לו את ממלכת פרס“⁸⁹³.

89. אחרי עשותו את המעשים האלה בפרס סדר עשרים מדינות, אשר הם עצמם קוראים אותן סַטְרַפִּיוֹת⁸⁹⁴. ואחרי קבעו את המדינות והקים עליהן פחות הטיל עליהן מסים, אשר שלמו לו לפי העמים ואִחֵד עם כל עם את העם אשר ישב קרוב לו ובדלגו על היושבים סמוך חִבֵּר את הרחוקים עם זה או עם אחר. את המדינות ואת ההכנסה אשר הכניסו לו המסים בשנה חלק באופן זה: את אלה מהם אשר שלמו בכסף צוה לשלם את הככר במשקל הבבלי, ולאלה אשר שלמו בזהב לשלם במשקל אויבּויי. הככר הבבלי ערכו שמונה ושבעים מנה אוֹיבּוייוֹת. כי כאשר מלך כורש ואחריו קמבּיסיס, לא היה שום חוק קבוע בדבר המסים, כי אם הביאו מתנות⁸⁹⁵. בגלל הטלת המסים הזאת ועוד דברים דומים לזה אומרים הפרסים, כי דריוש היה תגר, קמביסיס אדון וכורש אב, יען כי הראשון עסק בכל הענינים כסוחר, השני היה בלי חמלה ובלי משא פנים והאחרון היה רך ועשה עמהם טובות בכל דבר.

90. והנה מאת היוֹנים והמַגְנֵיטִים היושבים באסיה⁸⁹⁶, מהאַיאוֹלִים והקָרִים הלִיקִיים וְהַמִיאֶלִים⁸⁹⁷ וְהפַּמְפִילִים – כי על כולם הטילו מס אחד – נכנסו ארבע מאות ככר כסף. זה היה המחוז הראשון אשר קבע. מאת המיסים והלודים הלַסוֹניים⁸⁹⁸ והַקַבַּלִיים ומהָהִיטֶנֶאִים⁸⁹⁹ חמש מאות ככר. זה היה המחוז השני מאת ההלספונטיים היושבים לימין כשבאים באניה, מאת הפְרִיגים וְהתְרַקִים היושבים באסיה⁹⁰⁰, הפַּפְלַגוֹנים, המֶרִיאַנְדִינִים והסוּרִיִים⁹⁰¹ היה המס שלש מאות וששים ככר. זה היה המחוז השלישי. הקיליקים שלמו שלש מאות וששים סוסים לבנים, אחד ליום, אחד ליום, וחמש מאות ככר כסף. מאלה הוצאו מאה וארבעים ככר על הפרשים אשר עמדו על משמרתם בארץ קיליקיה⁹⁰² ושלש מאות וששים באו לידי דריוש. זה היה המחוז הרביעי.

91. מהעיר פּוֹסִידֵיאוֹן⁹⁰³, אשר אַמְפִילוֹכוֹס⁹⁰⁴ בן אַמְפִיאַרָאוֹס יסדה על הגבול שבין קיליקיה וסוריה. מעיר הזאת עד מצרים, מלבד חבל הערבים – כי זה היה חפשי ממס⁹⁰⁵ – היה המס שלש מאות וחמשים ככר. במחוז זה נכללו כל פניקיה וסוריה הנקרת פַלַיסטִינַאִית⁹⁰⁶ וקיפּרוס. זה המחוז החמישי. ממצרים ומהלובים הגובלים במצרים ומקִירֵינֵי ובַּרְקָה – כי אלה חוברו עם מחוז מצרים – נכנסו שבע מאות ככר, מלבד הכסף אשר בא מאגם מויריס, אשר בא מהדגים⁹⁰⁷. אם כן מלבד הכסף הזה ומלבד הדגן הקצוב נכנסו שבע מאות ככר. כי מהדגן קצובות שתים־עשרה רבבה⁹⁰⁸ לפרסים החונים בחומה הלבנה⁹⁰⁹ בנוף ולחיל העזר אשר להם. זה המחוז הששי⁹¹⁰. הסַטַגִידִים והגַנְדְרִיִים והדַדִיקִים והאַפַּרִיטִים חוברו יחד והכניסו מאה ושבעים ככר. זה היה המחוז השביעי. משושן ומשאר ארץ הקיסיים שלש מאות ככר. זה היה המחוז השמיני.

92. מבבל ומשאר ארץ אשור נכנסו אלף ככר כסף וחמש מאות נערים מסורסים⁹¹¹. זה המחוז התשעי. מאגבּטנה⁹¹² ושאר מדי ומהפַּרִיקַנִיִים וְהָאוֹרְתוֹקוֹרִיבַּנְטִיִים נכנסו ארבע מאות וחמשים ככר. זה המחוז העשירי. הקַסְפִּיִים והפָּאבסים, הפַּנְטִימָתִים והדָרֵיטִים חברו את המס שלהם ושלמו מאתים ככר. זה המחוז האחד־עשר. מהבַּקְטוֹרִיאַנִים עד האִיגְלִים היה המס שלש מאות וששים ככר. זה המחוז השנים עשר.

93. מִפַּקְטִיאִיָה⁹¹³ וְהָאַרְמֶנִים ושכניהם ועד הים השחור ארבע מאות ככר. זה המחוז השלשה עשר. מהסַגַרְטִיִים והסַרַנְגִים והתַמַנַיאִים והאוּטִיִים והמִיקִים⁹¹⁴ ויושבי האיים בים האדום, אשר בהם מושיב המלך את אלה הנקראים גולים, מכל אלה עלה המס לשש מאות ככר. זה המחוז הארבעה עשר. הסַקים והקַסְפִּיִים⁹¹⁵ שלמו מאתים וחמשים ככר. זה המחוז החמשה עשר. הפרתים החוֹרַסְמִיִים, הסוֹגְדִים והָאַרִיִים הביאו שלש מאות ככר. זה המחוז הששה עשר.

94. הפַּרִיקָנִיִים⁹¹⁶ והכושים היושבים באסיה שלמו ארבע מאות ככר. זה המחוז השבעה עשר. על המַטֵיאֵנִים⁹¹⁷ וְהסַסְפֵּירִים⁹¹⁸ והאַלַרוֹדִיִים⁹¹⁹ הוטלו מאתים ככר. זה המחוז השמונה עשר. על המוֹסְחִים⁹²⁰ והטיבַּרֵינִים והמַקְרוֹנִים והמוֹסִינוֹיקִים והמַרְסִים שם שלש מאות ככר. זה המחוז התשעה־עשר. אבל ההודים אשר המונם הוא הגדול ביותר בין כל בני האדם אשר אנחנו יודעים, הם שלמו מס גדול מכולם, שלש מאות וששים ככר עפרות זהב. זה המחוז העשרים.

95. והנה כאשר צרפים את הכסף הבּבלי לככר אויבּויי⁹²¹ יוצאים תשעת אלפים שמונה מאות שמונים ככר. ואם מחשבים את ערך הזהב פי שלש־עשרה, יוצא, כי עפרות הזהב הם ארבעת אלפים שש מאות ושמונים ככר אויבּויי. ואם נצרף כל הסכומים יוצא מס שנתי לדריוש סכום של ארבעה־עשר אלף חמש מאות וששים ככר אויבּויי. אשר לשאר ההכנסות⁹²² פעוטות הן ואני עובר עליהן ואינני מזכירן.

96. זה הוא המס הנכנס לדריוש מאסיה מנפות אחדות בלוב. במשך הזמן נכנס לו מס אחר גם מאיים⁹²³ ומהיושבים באירופה עד תֶסַלִיָּה. את המס הזה גונז המלך באופן זה: הוא מתיך את הכל ושופך לתוך חביות חרס. וכאשר הכלי מלא הוא מסיר מסביב את החרס, ובשעה אשר דרוש לו כסף חותך עד כמה שדרוש לו מדי פעם בפעם.

97. אלה היו המדינות והמסים אשר הוטלו עליהן, רק את ארץ פרס לא הזכרתי כארץ משלמת מסים, כי הפרסים יושבים במדינה חפשית ממסים. ואלה הם אשר עליהם לא הושם להביא מס, כי אם הביאו מתנות: הכושים הגובלים במצרים⁹²⁴, אשר לכד קמבּיסיס במסעו נגד הכושים מאריכי־ימים, היושבים מסביב לנִיסָה⁹²⁵ הקדושה והחוגגים את חגיהם לדיוניסוס. הכושים האלה והשוכנים על ידם משתמשים בזרעים ההם אשר משתמשים בהם ההודים הקַלַנְטִיִים וחיים במעונות מתחת לאדמה. שני אלה הביאו ומביאים גם עד היום הזה בכל שנה שלישית שני חויניקים⁹²⁶ זהב בלתי מזוקק ומאתים בולי־עץ הָבנה וחמשה נערים כושים ועשרים שני פּיל גדולות. אבל הקולכִים קבלו עליהם מרצונם לתת מתנות, גם העמים שכניהם עד הרי קאבקסוס, כי עד ההרים האלה מושלים הפרסים. אולם אלה היושבים בצפון לקאבקסוס אין להם כבר כל ענין עם הפרסים. אלה אפוא הביאו את המתנות אשר קבלו עליהם עד היום בכל חמש שנים מאה נערים ומאה נערות⁹²⁷. והערבים הביאו בכל שנה אלף ככר לבונה. את המתנות האלה הביאו למלך מלבד המס⁹²⁸.

98. את הזהב הרב הזה, אשר ממנו מביאים ההודים למלך את עפרות הזהב הנזכר, מוצאים הם באופן זה: כל הארץ המשתרעת במזרח הודו היא אדמת חול. כי מהאנשים אשר אנחנו יודעים אותם ואשר אודותיהם מספרים דברים ברורים, הקיצוניים קדמה ולמזרח השמש יושבים מבני־האדם אשר באסיה ההודים⁹²⁹. כי אשר מההודים ולמזרח הוא מדבר בגלל החול. יש עמים רבים בין ההודים ואינם מדברים ביניהם שפה אחת, יש מהם גם נודדים, אחרים לא, אחרים חיים בין בצות הנהר⁹³⁰ ומתפרנסים מדגים חיים, אשר הם צדים מתוך בִּצִיוֹת עשויות קנים. כל בצית עשויה מפסקה אחת של הקנה⁹³¹. ההודים האלה לובשים מלבושי סיב. אחרי אשר חתכו את הסיב בנהר וחבטוהו קולעים אותו כדרך המחצלות ולובשים כמו שריון.

99. אחרים מההודים, היושבים מהם ולמזרח, נודדים ואוכלים בשר חי ונקראים פַּדַיִים; מספרים, כי להם המנהגים האלה: אם אחד מהאזרחים חלה, איש או אשה, ממיתים את האיש האנשים ההם אשר התהלכו אתו ביותר, באמרם כי הוא יֵרָזֶה לסבת מחלתו ובשרו ישחת להם. ואף כשהוא מכחיש דבר מחלתו, אינם מודים בזה וממיתים ואוכלים אותו. אם אשה חלתה, עושות הנשים המתהלכות אתה אותו הדבר כמו לאנשים. כי גם את אלה אשר הגיעו לזקנה הם זובחים ואוכלים, אולם לא רבים מגיעים אליה, יען כי לפני זה המיתו את כל מי שנפל למחלה⁹³².

100. לאחרים מההודים דרך אחרת: הם אינם ממיתים כל דבר אשר בו רוח חיים, אינם זורעים ואינם רגילים לשבת בבתים. הם אוכלים עשבים ויש להם מן צמח אשר גדלו כגודל הדוחן, בתוך תרמיל, הצומח מעצמו מתוך האדמה. את זה הם אוספים ומבשלים יחד עם התרמיל ואוכלים. אם מחלה באה על אחד מהם, הולך הוא המדברה ושוכב, ואין איש שם לבו אליו אם הוא מת או אם הוא חולה⁹³³.

101. ההודים האלה אשר הזכרתי מזדוגים עם נשותיהם לעיני השמש כמו הצאן. צבע עורם שוה לכולם ודומה לזה של הכושים⁹³⁴. הזרע שלהם, אשר הם מזריעים בנשים, אינו כמו אצל שאר בני־אדם, לבן, כי אם שחור, כצבע עורם. זרע כזה פולטים גם הכושים⁹³⁵.ההודים האלה יושבים עוד הרחק מהפרסים ולצד דרום ולא היו מעולם נכנעים תחת יד דריוש המלך.

102. הודים אחרים הגובלים בעיר קַסְפַּטִירוס ובחבל פַּקְטִיאִיָה יושבים צפונה משאר ההודים; דרכי חייהם דומות לאלה של הבּקטרים, בין ההודים הם אוהבי קרב מאד והם הם השלוחים להביא את הזהב. כי החבל הזה הוא מדבר בגלל החול. במדבר הזה ובחול יש נמלים, אשר אמנם קטנות הן בגדלן מכלבים, אבל גדולות משועלים. מהן נמצאות גם אצל מלך הפרסים, אשר נצודו במקום ההוא. הנמלים האלה אפוא, בבנותן את מעונותיהן מתחת לאדמה, צוברות את החול בדרך זו כמו הנמלים שאצל היוונים, וגם דומות הן במראיהן⁹³⁶. החול הנערם מכיל זהב. להביא את החול הזה נשלחים ההודים אל המדבר וכל אחד אוסר שלשה גמלים יחדו. בכל צד נקשר גמל למשיכה ונאקה באמצע, ועליה הוא עולה והוא משתדל לרתום נאקה שלוקחה מולדיה אשר הולידה זה עתה. כי גמלים אינם נופלים במרוצתם מהסוסים והם מסוגלים הרבה יותר לשאת משאות.

103. מה תוארו של הגמל לא אתאר ליוונים היודעים אותו. אולם אשר לא ידוע להם על־אודותיו, את זה אֹמר. לגמל יש ברגליו האחרונות ארבע שוקים וארבע ארכובות⁹³⁷. ערוָתו מופנה בין רגליו האחרונות לצד הזנב⁹³⁸.

104. אם כן ההודים יוצאים למצוא את הזהב באופן כזה ומשתמשים בצייד כזה ונזהרים כי יהיו עסוקים בשוד כחום היום. יען כי לרגלי החום הנמלים אינן נראות, כי הן נמצאות מתחת לאדמה. השמש מחממת ביותר אצל האנשים האלה בשעות הבוקר ולא כמו אצל האחרים בצהרים, כי אם מעלותה עד גמר השוק. במשך העת ההיא היא שורפת הרבה יותר מאשר בצהרים ביון, עד כי הם בשעה זו שטופים במים⁹³⁹, כמליצת בני־אדם. אבל באמצע היום היא מחממת כמעט בשוה את האנשים האחרים כמו את ההודים. וכאשר שמש הצהרים מתחילה לערוב, אז החום אצלם כמו אצל שאר בני־אדם בבוקר. ומעתה היא מתרחקת ונעשית קרה יותר ויותר עד אשר היא קרובה לשקיעה ואז קריר מאד⁹⁴⁰.

105. ובבוא ההודים אל המקום ההוא עם אמתחות בידיהם, הם ממלאים אותן חול ופונים מהר לשוב עד כמה שאפשר. כי מיד מדביקות אחריהם הנמלים, אשר הרגישום בהריחן, ככה מסופר מאת הפרסים. ומספרים, כי עולות הן במהירותן על כל החיות, עד כי אם לא יקדימו ההודים חלק מהדרך עד אשר הנמלים מתאספות, אף אחד מהם לא ינצל. את הגמלים הזכרים, כי הם חלשים בריצה מהנקבות, מתירים בהסחבם אחד אחר השני, אולם הנקבות, בזכרן את ילדיהן אשר נשארו, אינן נכנעות תחת חולשתן. את רוב הזהב מוצאים ההודים בדרך זו, כאשר מספרים הפרסים; זהב אחר, אף כי לא שכיח ביותר נחפּר בארצם.

106. בחלק הארצות הקיצוניות של הישוב נפלו הדברים הנחמדים ביותר כמו שנפלו בחלקה של יון התקופות המזוגות היפות ביותר. כי הודו היא הרחוקה לצד מזרח בין כל הארצות המיושבות, כאשר אמרתי זה עתה. כל בעלי־חיים ההולכים על ארבע וכל בעלי כנף בארץ הזאת גדולים הרבה מאשר במקומות אחרים, מלבד הסוסים. כי אלה נופלים מהסוסים המדים הנקראים הסוסים הנִיסָאִים⁹⁴¹. ושם נמצא זהב לרוב, חלק נחפר, חלק נסחף מהנהרות וחלק נגזל, כאשר הזכרתי. שם נושאים עצי־בר במקום פירות צמר העולה ביופיו וטובו על צמר הכבשים. ומעצים האלה עושים להם ההודים בגדים.

107. לצד דרום ארץ ערב היא הארצות המיושבות. רק בה לבדה⁹⁴² בין כל הארצות צומחת הלבונה והמור והקציעה והקנמון⁹⁴³ והלוט⁹⁴⁴, כל אלה, מלבד המור, רק בקושי הם באים לידי הערבים. את הלבונה הם אוספים בהציתם אש בסְטוֹרַכְס⁹⁴⁵, זה שהפניקים מוציאים ליון. אותו הם מציתים וקוטפים את הלבונה. כי על העצים הנושאים את הלבונה שומרים נחשים מעופפים, קטנים למראה וססגונים במראם ורבים מהם שומרים על כל עץ ועץ. ואלה הם העולים על מצרים⁹⁴⁶, ואין לגרש אותם מעל העצים מלבד על־ידי עשן הסטורכס.

108. מספרים הערבים גם את הדבר הזה: כל האדמה היתה מלאה נחשים כאלה לו לא היה מקרהם כמקרה אשר יקרה את העכנים. והנה היא אמנם ההשגחה העליונה, מה שיש באמת לראות, אשר בתבונתה יצרה את בעלי החיים הפחדנים ואשר בשרם נאכל שיהיו פרים ורבים, למען לא יכלו בהֵאכלם, אבל את המזיקים והמאוסים שיהיו פרים ורבים מעט. כן הארנבת, אשר כולם צדים אותה, החיות, הצפרים ובני־האדם, היא חיה פרה ורבה כזאת; היא לבדה בין כל החיות נזרעת אחרי אשר נזרעה כבר. בעת אשר לאחד הולדים ברחמה כבר צמח שער, השני עודנו חלק, ואחר הולך ונוצר זה עתה בתוך האֵם ויחד עם זה נזרעת בולד אחר. כך הוא הדבר עמה, אולם הלביאה החזקה והאמיצה מאד, מולידה רק פעם אחת בחייה ולד אחד⁹⁴⁷. כי בעת אשר היא מולידה יוצאת האם יחד עם הולד. הנסבה לדבר היא, כשהעובר במעי אמו מתחיל להתנועע הוא מרטש את האם, יען צפרנים חדות לו יתר על כל החיות, וכשהוא הולך וגדל הוא חודר יותר ושורט, ובסוף, בבוא זמן הלידה לא נשאר בה אף מקום אחד בריא.

109. כן הוא גם עם העכנים ועם הנחשים בעלי הכנפים אשר בערב; לו היו פרים ורבים על־פי טבעם, לא היו בני־אדם יכולים להתקים. אולם כשהם מזדוגים זה בזו, בעוד שהזכר מזריע את הזרע, הנקבה אוחזת בצוארו, וכשהיא צמודה אינה פוסקת ממנו עד שנשכתו לשנים. הזכר מת אפוא באופן המסופר; והנקבה נענשת בעד הזכר באופן זה: למען נקום נקמת המוליד, עודם בבטן נושכים הילדים את האם ובאכלם את בטנה הם עושים להם בזה מוצא. אולם הנחשים האחרים אשר אינם מזיקים לבני־אדם, מטילים ביצים ודוגרים המון גדול של נחשים. העכנים חיים על פני כל האדמה, אבל הנחשים בעלי־הכנפים חיים כולם כאחד בערב ולא בכל מקום אחר ולכן נראים כאלו הם רבים.

110. את הלבונה ימציאו להם אפוא הערבים באופן זה⁹⁴⁸. אבל את הקציעה בדרך זו: אחרי עטפם בעורות בקר ובעורות אחרים את כל הגוף ואת הפנים זולת העינים הם יוצאים למצוא את הקציעה. היא גדלה באגם לא עמוק אשר מסביב לו ובתוכו חיות חיות בעלות כנפים, הדומות מאד לעטלפים והמצפצפות בקול נורא והן עומדות על נפשן באומץ. את אלה דרוש להרחיק מהעינים. וכך הם חותכים את הקציעה.

111. ואת הקנמון הם אוספים באופן עוד יותר פלאי. כי איפה הוא צומח ומה הארץ אשר בה הוא גדל, אינם יכולים לאמר, מלבד אשר אחדים אומרים ואשר נראה לי, כי גדל בגלילות ההם אשר שם גודל דיוניסוס⁹⁴⁹. הם מספרים כי צפרים גדולות נושאות הזרדים ההם, אשר אנו קוראים אותם קנמון, כאשר למדנו מפי הפניקים, והצפרים נושאות אותן אל קניהן העשויים טיט בצלע הרים תלולים. ולאדם אין כל שביל לעלות שמה. לדבר הזה התחכמו הערבים ככה: הם חותכים נבלות שורים וחמורים ושאר בהמות לחתיכות גדולות עד כמה שאפשר ומביאים אותן אל הגלילות ההם ומניחים אותן סמוך לקנים ומתרחקים מהם. הצפרים יורדות ונושאות את בתרי הבהמות למעלה אל קניהן; אלה אינם יכולים לשאת ונופלים לארץ. אז ממהרים הם לבוא ואוספים את הקנמון, וכך הוא נאסף מהמקומות האלה ובא לארצות אחרות.

112. והלוט, אשר הערבים קוראים לַדַנוֹן, גדל באופן עוד יותר פלאי. כי גדל הוא במקום מעופש מאד, בכל זאת ריחו טוב מאד. כי בזקנם של שעירי העזים הוא נמצא נדבק כמו שרף מיער. מועיל הוא למשחות רבות והערבים לרֹב מקטירים בו.

113. די בכל אשר דברתי בדבר סמי הקטורת; אמנם, ריח נעים להפליא נודף מארץ ערב. שני מיני כבשים יש להם⁹⁵⁰, שכדאים שאיש יתפלא עליהם ואינם נמצאים במקום אחר⁹⁵¹. לאחד מהם אליות ארוכות, לא פחות משלש אמות, ולוּ יתנו להם לסחבן אחריהם, יעשו בהם פצעים בהגררן על האדמה. אולם כל אחד מהרועים מֵבִין במלאכת־עץ במדה כזו לעשות עגלות קטנות ולקשור אותן תחת האליות, בקשרם אלית כל כבש אל עגלה אחת. למין השני של הכבשים אליות רחבות, אפילו עד רוחב אמה.

114. מקום אשר שם קו הצהרים נוטה לעבר מבוא השמש משתרעת כוש, הארץ הקיצונית של הארצות המיושבות. הארץ הזאת מוציאה הרבה זהב⁹⁵², פילים כבירים, עצי־בר שונים, הָבְנֶה ואנשים גדולים ויפים ומאריכי־ימים מאד⁹⁵³.

115. אלה הן אפוא קצות הארץ באסיה ובלוב. אשר לקצות הארץ באירופה מערבה לא אוכל לאמר דברים ברורים, יען אינו מתקבל על לבי, כי נהר הנקרא מאת הברברים אֶרִידַנוֹס⁹⁵⁴ ישתפך לתוך הים הצפוני אשר משם, כאשר אומרים, בא האילקטרון⁹⁵⁵, ואינני יודע דבר אם נמצאים האיים הקַסִיטֶרִידִים⁹⁵⁶, אשר מהם בא אלינו הבדיל. כי ראשית, השם ארידנוס עצמו מוכיח, כי הוא מלה יונית ולא ברברית, נוצרה בפי אחד המשוררים, ושנית אינו עולה בידי, בכל התאמצותי לשמוע מאיש אשר ראה בעיניו כי יש ים מעבר לאירופה. בכל אופן הבדיל והאילקטרון באים אלינו מקצות הארץ.

116. כנראה נמצא בצפון אירופה זהב בכמות הכי גדולה⁹⁵⁷. איך הדבר, גם על אודות זה לא אוכל להגיד דברים ברורים; אומרים, כי האַרִימַסְפִּים, אנשים בעלי עין אחת, גוזלים אותו מתחת הכרובים⁹⁵⁸; אולם אינני מאמין גם בזה, כי יש אנשים בעלי עין אחת, בעת אשר בכל טבעם הם דומים לשאר בני־אדם. אם כן, קצות הארץ מקיפים ומכילים בתוכן את כל שאר הארצות ובהם כל אשר נחשב לנו להכי־יפה והכי־נחמד.

117. באסיה⁹⁵⁹ משתרע מישור, אשר הרים סוגרים אותו מכל עבר, וחמש נקרות בהרים האלה; לפנים היה המישור הזה לחורַסְמִיִים, ואמנם משתרע הוא על גבולות החורסמיים עצמם, ההירקניים, הפרתים, הסַרַנְגִים והתַמַנַיִים⁹⁶⁰; אחרי כן, מעת שהשלטון בידי הפרסים, הוא שייך למלך. והנה מבין ההרים הסוגרים האלה שוטף נהר גדול ושמו אַקִיס⁹⁶¹. לפנים נפרד לחמשה ראשים והיה משקה את הארצות הנזכרות בלכתו הלוך ונמשך דרך כל נקרה ונקרה אל ארץ של עם ועם; אולם מעת אשר הם תחת יד הפרסי, קרה להם זאת: את נקרות ההרים צוה המלך לסתום, ובנה סכרים בכל נקרה ונקרה. ויען כי נסגר מוצא המים, נעשה המישור בין ההרים פנימה לים, בהשתפך לתוכו הנהר באין כל מוצא לו. אלה, אפוא, אשר היו רגילים לפני זה להשתמש במימיו, כשאינם יכולים להשתמש בהם, הם בצרה גדולה. כי אמנם בחורף נותן להם אלהים גשם כמו לשאר בני־אדם, אולם בקיץ, כשהם זורעים דוחן ושומשום, הם יודעים מחסור במים. כאשר לא נתן להם מים מכל וכל, הם באים לפרס, הם ונשיהם, ועומדים לפני שער המלך וצועקים ומיללים. לאלה אשר המים חסרים להם ביותר מצוה המלך לפתוח את הסכרים המוליכים אליהם. אחרי אשר רותה אדמתם די מים נסגרים הסכרים האלה, ומצוה לפתוח אחרים לאלה מהאחרים אשר המים חסרים להם ביותר. כפי שאני יודע מפי השמועה, הוא פותח רק אחרי דרשו הרבה כסף, מלבד המס. כל זה בענין ההוא.

118. משבעה⁹⁶² האנשים אשר התקוממו נגד המג, קרה כי אחד מהם, אִינְטַפֶרְנֶס, הומת מיד אחרי ההתקוממות, בעשותו את העול הזה. הוא רצה לבוא לתוך הארמון ולדבר עם המלך. והחוק הלא היה, כי מותר למתקוממים נגד המג לבוא לפני המלך מבלי להודיע, רק לא בעת אשר המלך ישכב עם אשה. ולכן חשב אינטפרנס לנכון, כי אין צורך להודיע לו⁹⁶³, כי אם בהיותו אחד מהשבעה אמר לבוא פנימה. אבל שומר הסף והמביא את הידיעות לא נתנו אותו באמרם כי המלך שוכב עם אשה. אולם אינטפרנס חשב, כי דבר שקר בפיהם ועשה את המעשה הזה. הוא הוציא את הפגיון וחתך את אזניהם ואת חטמם ואחרי אשר חרז אותם על רסן סוסו קשר אותם מסביב לצוארם ושלח אותם.

119. הם הראו את פניהם למלך וספרו את הנסבה, מדוע נענשו העונש הזה. דריוש, בפחדו פן עשו הששה את המעשה הזה בדעה אחת, שלח לקרוא כל אחד ואחד לחקור את דעתו, אם הם מסכימים לאשר נעשה. וכאשר נוכח, כי לא מדעתם נעשה המעשה הזה, צוה לתפוש את אינטפרנס ואת בניו ואת כל משפחתו, יען כי חשש מאד, כי הוא יחד עם משפחתו אומרים להתקומם נגדו. אחרי אשר תפש אותם, אסר אותם למסרם להריגה. אשתו של אינטפרנס באה עד לפני שער המלך ובכתה וצעקה, וכאשר עשתה ככה זמן רב, השפיעה על דריוש כי יחמול עליה ושלח שליח כי יאמר לה: „אשה, המלך דריוש נותן לך אחד מבני משפחתך הנתפשים, כי תצילי מבין כולם את מי שאת רוצה בו“. אחרי אשר חשבה בדבר השיבה זאת: „אם המלך נותן לי את נפש אחד מהם, אני בוחרת מבין כולם באחי“. כשמוע דריוש את הדברים האלה, תמה לדבריה ושלח אליה ואמר: „אשה, המלך שואל אותך, מה הנימוק אשר אתך, לותר על בעלך וילדיך ולבחור בהצלת אחיך, הרחוק ממך מאשר ילדיך ופחות אהוב עליך מאשר בעלך“. היא השיבה את הדברים האלה: „המלך, בעל אחר אולי יהיה לי עוד, ברצות האל, גם ילדים אחרים, אם אובד את אלה. אולם אבי ואמי אינם עוד בחיים כי יהיה לי עוד אח בכל דרך מן הדרכים. מתוך נימוק זה דברתי את דברי“. דברי האשה נראו בעיני דריוש כנכונים ומתוך קורת־רוח נתן לה את זה אשר דרשה ואת הגדול בבניה, ואת האחרים כולם צוה להרוג. באופן המסופר נעדר עד מהרה אחד מהשבעה.

120. בערך בעת אשר חלה קמבּיסיס קרה הדבר הזה: אוֹרוֹיטֵיס, איש פרסי, נתמנה מאת כורש לפחה בסרדיס. האיש הזה השתוקק למעשה לא ישר. אף כי לא עשה לו פוליקרטס מסמוס דבר רע ולא דבר עליו רעות וגם לא ראהו מעולם, השתוקק לתפשו ולקחת את נפשו, כאשר הרוב אומרים מסבה זו: לפני שער המלך ישבו פעם אורויטיס ופרסי אחר ושמו מִטְרוֹבַּטֵיס, המושל בחבל דִסְקִילֵיאון⁹⁶⁴; ושני האנשים האלה עברו מתוך דברים למריבה. בהתוכחם על אודות גבורה אמר מטרובּטיס, בהוכיחו את אורויטיס: „האומנם נחשב אתה לאיש בין אנשים, אתה אשר לא רכשת והוספת למלכך את האי סמוס, הקרוב אל החבל שלך, בשעה שהיה נקל מאד לרכוש אותו, הלא הוא בא בידי אחד מהתושבים על־ידי התקוממות בעזרת חמשה־עשר⁹⁶⁵ איש מזוינים ועוד היום הוא מושל בו“. והנה אחדים מספרים, כי בשמעו את הדברים האלה ובהתעברו על החרפה, התאוה לא כל כך להנקם באיש אשר אמר את הדברים האלה, כי אם ביחוד להשמיד בכל אופן את פוליקרטס, אשר בגללו שמע את הדברים הרעים.

121. אבל המעוט אומר, אורויטיס שלח לסמוס מלאך כי ידרוש איזה דבר, – כי לא מסופר, מה הדבר – וקרה המקרה, כי פוליקרטס שכב באולם הגברים ואַנַקְרֵיאוֹן⁹⁶⁶ מִטֶאוֹס היה במעמד זה. והנה, אולי בכונה זלזל בענין אורויטיס, או כי יד המקרה היתה בזה, כי בבוא מלאך אורויטיס ואמר את דבריו, לא הפנה פוליקרטס את פניו אליו – כי במקרה שכב ופניו אל הקיר – ולא השיבו.

122. את שתי הסבות האלה מספרים בדבר מותו של פוליקרטס, וביד כל איש להאמין בזו אשר ירצה. אורויטיס, אשר ישב במַגְנֵיסִיָה⁹⁶⁷ הבנויה מעבר לנהר מַיאַנְדְרוֹס שלח את מִירְסוֹס בן גִיגֶס, איש לודי, לסמוס, להודיע איזה ידיעה, אחרי אשר נודע לו מה בדעתו של פוליקרטס. כי פוליקרטס הוא הראשון בין היוונים אשר אנחנו יודעים אשר שאף לשלטון על הים⁹⁶⁸, מלבד מִינוס⁹⁶⁹ מִקוֹנוֹסוֹס⁹⁷⁰ ומלבד מי שמשל אולי לפניו על הים. בתקופה הנקראת האנושית⁹⁷¹ הראשון הוא פּוליקרטס אשר היו לו תקוות רבות למשול על יוֹנִיָה והאיים. לכן כאשר נודע לאורויטיס, כי הוא חושב בלבו דבר זה, שלח אליו מלאך, כי יאמר לו את הדברים האלה: „אורויטיס אומר לפוליקרטס את הדברים האלה: שמעתי, כי שואף אתה לדברים גדולים אבל אוצרותיך אינם לפי מחשבותיך. ועתה תעשה ככה ותרים אותך ותציל גם אותי: המלך קמביסיס מבקש את נפשי, ולי נודע זה ברור. הוציא מפה אותי ואת אוצרותי, חלק מהם יהיה לך וחלק תתן לי, בעזרת האוצרות תמשול על כל יון. ואם אינך מאמין לי אשר לאוצרות, שלח איש הנאמן לך ביותר ואראה אותם לו“.

123. כאשר שמע פּוליקרטס את הדברים האלה הסכים בשמחה. ויען, כנראה, חמד מאד את האוצרות, שלח תחלה את מַיאַנְדְרוֹס בן מיאנדרוס, אחד מהאזרחים, אשר היה סופרו, לרַגל. כעבור זמן מעט אחרי הדברים האלה נדב הוא⁹⁷² את כל היקר מאולם הגברים של פּוליקרטס, שהוא כדאי להֵראות, למקדש הֵירֵי. כאשר נודע לאורויטיס, כי המרגל עומד לבוא, עשה ככה: הוא צוה למלא שמונה ארגזים אבנים ולהשאיר למעלה על השפה רק רֶוַח צר, ועל האבנים שם זהב; אחרי־כן קשר⁹⁷³ את הארגזים אשר היו מעתה מוכנים, וכאשר בא מיאנדרוס וראה אותם, הודיע לפּוליקרטס.

124. והוא, בכל אשר הזהירוהו קוסמיו, עד כמה אוהביו, הכין עצמו לנסוע, ואף מלבד אלה נגד המראה אשר ראתה בתו בחלום: נדמה לה כי אביה מרחף באויר רוחץ בידי זוס, משוח בידי הֶלִיוֹס. כאשר ראתה את המראה הזה התאמצה בכל כוחה כי לא יסע פּוליקרטס אל אורויטיס, ואף בעת לכתו אל האניה בעלת חמשים משוטים, נבאה לו דברים קשים. הוא אִיֵים עליה כי אם ישוב בשלום, תשב בבתוליה זמן רב; והיא התפללה כי הדבר הזה יקוים, כי היא בוחרת לשבת זמן רב בתולה מאשר לאבד את אביה.

125. פּוליקרטס לא שם לבו לכל העצות היעוצות לו ונסע אל אורויטיס ולקח אתו רבים מחבריו, ביניהם גם את דֵימוקִידֶס בן קַלִיפוֹן, איש קרוֹטוֹן, אשר היה רופא ובאומנותו היה החשוב בין בני דורו. בבואו למגניסיה היה סופו מנוול, לא ראוי לא לו ולא להלך רוחו, כי מלבד הטִירָנִים בסִירַקוּסַי⁹⁷⁴ אין אף אחד מטירני יון האחרים ראוי להדמות לפּוליקרטס ברוחב דעתו. אחרי אשר הרג אותו אורויטיס באופן שאין לתאר, צלבהו⁹⁷⁵. מהאנשים אשר באו אתו, אלה אשר היו מסמוס שלח לביתם, בדרשו מהם, כי יכירו לו טובה על החרות שנתן להם, ואלה אשר היו זרים בין הבאים אתו או עבדיו כבש לעבדים והחזיק בהם. בפּוליקרטס התלוי נתקיים כל חלום בתו: אכן רוחץ בידי זוס מדי ירד גשם עליו ונמשח בידי השמש, כאשר פרצה לֵחוּת מתוך גופו. ככה בא הקץ על אשרו הרב של פוליקרטס, – כאשר חזה לו מראש אמסיס מלך מצרים.###

126. כעבור זמן מעט באה נקמת פּוליקרטס באורויטיס. יען אחרי מות קמבּיסיס וממשלת המגים נשאר אורויטיס בסרדיס ולא עשה מאומה להביא עזרה לפרסים אשר לוּקח מהם שלטונם בידי המדים, אלא במבוכה הרג את מִטְרוֹבַּטיס, מושל דסקיליון, זה אשר חרף אותו בגלל עניני פּוליקרטס, גם את בנו של מטרובּטיס, קְרַנַסְפֵּיס, אנשים נכבדים מבין הפרסים; גם עשה עוד מעשים רעים שונים, כמו כן צוה להרוג רץ אחד, אשר בא אליו מאת דריוש, בשובו בידי אנשים אשר הושיב כי יארבו לו בדרך, יען הידיעה, אשר הביא לא שמחהו, ואחרי רצחו בִעֵר אותו ואת סוסו.

127. כאשר הגיע דריוש לשלטון, שאף להתנקם באורויטיס על כל מעלליו, ביחוד על מטרובּטיס ובנו. אולם חשב לא לשלח ישר צבא נגדו, כי לאורויטיס חיל גדול, לו אלף פרסים נושאי־כידון ומושל הוא על החבל הפְרִיגִי, הלודי והיוֹני. לכן חבל דריוש תחבולה זו: הוא קרא לאספה את נכבדי הפרסים ואמר להם כדברים האלה: „הפרסים, מי מכם מקבל על עצמו להוציא לפועל את הדבר הזה בתבונה, לא ביד חזקה ולא ברעש? במקום שהתבונה דרושה, שם לא נעשה מאומה ביד חזקה. מי מכם אפוא יביא אלי את אורויטיס חי או יהרוג אותו? הוא לא עזר לפרסים במאומה, כי אם עשה להם רעות גדולות; כן השמיד שנים מקִרְבֵנוּ, את מטרובּטיס ובנו, כן הורג הוא את אלה אשר הזמינו אותו ואשר נשלחו ממני. הוא מראה זדון־לב אשר אין לשאת. טרם יביא על פרסים רעה יותר גדולה, עלינו לעצור בעדו על־ידי מותו“.

128. דריוש שאל זה, ושלשים אנשים היו נכונים, כל אחד חפץ לעשות את הדבר. כאשר רבו ביניהם עצר בעדם דריוש בצוותו להפיל את הגורל. וכאשר הפילו גורל, נפל הגורל מבין כולם על בַּגַיאוֹס⁹⁷⁶ בן אַרְטוֹנְטֵיס. כאשר נלכד בגיאוס בגורל עשה ככה: הוא כתב מכתבים רבים הנוגעים בענינים רבים וחתם אותם בחותם דריוש⁹⁷⁷ ואותם לקח לסרדיס. כאשר הגיע שמה ובא לפני אורויטיס פתח את המכתבים אחד אחד ומסר אותו לסופר המלך לקראו. כי לכל פחה יש סופרי המלך. למען ינסה את נושאי הכידון מסר בגיאוס את המכתבים אם יהיו נכונים לבגוד באורויטיס. כראותו כי הם מכבדים מאד את המכתבים ועוד יותר את הקרוא מעליהם, מסר אחר, אשר בו היו המלים: „פרסים, המלך דריוש מצוה לכם לבלי היות נושאי־כידוניו של אורויטיס“. כשמעם את המלים האלה הורידו לו את הכידונים. כאשר ראה בגיאוס כי הם שומעים לדברי המכתב בדבר זה, חזק את לבו ומסר לסופר את המכתב האחרון, ובו היה כתוב: „המלך דריוש מצוה לפרסים אשר בסרדיס להרוג את אורויטיס“. כאשר שמעו נושאי־הכידון את הדברים האלה, שלפו את חרבותיהם והרגוהו מיד. כן באה על אורויטיס הפרסי נקמת פּוליקרטס מסמוס.

129. אחרי אשר הגיעו⁹⁷⁸ והָעלוּ אוצרות⁹⁷⁹ אורויטיס לשושן קרה זמן מועט אחרי־כן כי המלך דריוש בצאתו לצוד ציד חיות קפץ מעל הסוס ונקעה רגלו, והיא נקעה קצת קשה, כי הקרסול נשמט מהפרק. ויען כי היה רגיל גם לפני זה כי מסביב לו יהיו רופאים ממצרים אשר נחשבו לגדולים ברפואה⁹⁸⁰, שאל בהם, אבל הם משכו את הרגל הנה והנה בכח והגדילו עוד יותר את היסורים. כשבעה ימים ושבעה לילות לא ישן דריוש לרגלי היסורים האלה, וביום השמיני, כאשר ראה את עצמו ברע, מספר לדריוש איש אחד, אשר שמע לפנים, עוד בסרדיס, על דבר אומנותו של דימוקידס מקרוטון; והוא צוה למהר ולהביאו לפניו. הם מצאוהו בין עבדי אורויטיס, עזוב באיזה מקום שהוא והביאוהו וכבלים ברגליו ולבוש בלואי־סחבות.

130. וכשהעמד לפניו שאלהו דריוש, אם האומנות ידועה לו. הוא כחש, כי ירא פן לא יתנו לו לשוב ליון לעולם אם יְגַלֶה על עצמו. אולם דריוש הבין, כי יודע הוא היטב, רק מתנכר הוא, וצוה לאלה אשר הביאוהו להביא לפניו מגלבים ועקרבים. ועתה אמנם הודה, אך אמר, כי הוא אינו יודע את הדבר על בוריו, הוא רק התהלך עם רופא ורק מעט הוא יודע מהאומנות. אחרי אשר נמסר הענין בידיו, השתמש בתרופות יווניות ועלה בידו על־ידי תרופות רכות אחרי החריפות, כי תשוב אליו השינה ואחרי זמן מועט השיב אותו לאיתנו, אחרי אשר התיאש כבר, כי תהיה לו עוד רגל טובה. דריוש נתן לו אחרי־כן למתנה שתי זוגות כבלי זהב. אבל זה שאלהו, אם הוא מתכון לתת לו משנה אסון בעד זה אשר השיב אותו לאיתנו. דבריו מצאו חן בעיני דריוש וישלח אותו אל נשיו. הסריסים אשר הובילוהו אמרו לנשים, כי הוא האיש אשר השיב למלך את חייו. והנה שאבה כל אחת מהן בספל מתוך ארגז הזהב ונתנה לדימוקידס. והמדה היתה כה גדושה, עד אשר מהאִיסתִירים⁹⁸¹ אשר נפלו מהספלים אסף העבד אשר הלך אחריו, שמו היה סקיטון, והתלקט לו סכום זהב גדול.

131. דימוקידס זה יצא מקרוטון ובא להתרועע עם פּוליקרטס באופן זה: בקרוטון היה רב תמיד עם אביו, אשר היה איש חֵמה. וכאשר לא יכול יותר לשאת אותו, עזבהו והלך לאיגינה. הוא התישב בעיר הזאת ועוד בשנה הראשונה עלה על שאר הרופאים, אף כי לא היה מוכן לדבר ולא היו לו דבר מכל המכשירים הדרושים לאומנותו. בשנה השניה שכרו אותו האיגיניטים בעד ככר מאוצר המדינה, בשנה השלישית האתונאים בעד מאה מנה, בשנה הרביעית פוליקרטס בעד ככרים. וכך בא לסמוס. ועל־ידי האיש הזה ביחוד נתפרסם שם הרופאים מקרוטון⁹⁸².

132. בימים ההם אפוא, אחרי רפאו את דריוש, היה לדימוקידס בשושן בית גדול מאד והיה אוכל על שולחן המלך, והיה לו הכל חוץ מדבר אחד, היכולת לשוב ליון. הוא הציל גם את הרופאים המצרים, אלה אשר רפאו בתחלה את המלך ואשר עמדו להִצָלֵב, יען כי היו נופלים מהרופא היווני, בהמליצו עליהם לפני המלך. ככה הציל קוסם אחד מאֵילִיס אשר נלוה אל פּוליקרטס ואשר היה נעזב בין העבדים, כי כבודו של דימוקידס היה גדול מאד בעיני המלך.

133. זמן מועט אחר זה קרו המקרים האלה: אטוסה, בת כורש, אשת דריוש, עלתה לה מכה בדד אחד, ואחרי אשר נפתחה, פשתה יותר. כל עוד אשר היתה המכה קטנה הסתירה אותה ומתוך בושה לא ספרה לכל איש, אולם כאשר היתה ברע, שלחה לקרוא את דימוקידס והראתה לו. הוא הבטיח לרפא אותה, אם תשבע לו לגמול לו כמעשהו את אשר ידרוש ממנה, אבל לא ידרוש דבר אשר ימיט עליה חרפה.

134. ואחרי אשר רפא אותה והשיבה לבריאותה דברה אטוסה לדריוש, בעת היותו עמה במטה, את הדברים אשר שם דימוקידס בפיה: „המלך, אף כי עוז גדול כזה בידך, אתה יושב על מקומך ואינך מוסיף לרכוש לפרסים לא עם ולא עוז. יאה לאדם צעיר ובעל אוצרות גדולים, כי יַראה כחו במפעלים, למען גם יוָכחו הפרסים, כי איש מושל בהם. משני טעמים מועיל לך לעשות זאת, הן כי ידעו הפרסים, כי איש עומד בראשם, הן כי יהיו טרודים במלחמה ולא ימרדו בך מתוך בטלה⁹⁸³. עתה בידך להראות מעשים, כי עוד בגיל צעיר אתה. בּגדול הגוף גדלה עמו גם הנפש, ובהזקינו מזקינה גם היא ונעשית קֵהָה לכל דבר“. היא דברה כל זה כאשר שמו בפיה, אבל הוא השיב לה כדברים האלה: „אשה, דברת כל אלה כאשר היה גם בלבּי לעשות, כי גמרתי בדעתי לגשר גשר מהיבשת הזאת אל היבשת השניה⁹⁸⁴ ולצאת למלחמה על הסקיתים, והענין יצא לפעולה בעוד זמן מה“. על זה אמרה אטוסה את הדברים האלה" „ראה גם ראה ועזוב לצאת בראשונה נגד הסקיתים. כי אלה, מתי שתרצה, יהיו לך; אתה, צא לי למלחמה על יון. לפי מה ששמעתי משתוקקת אני, כי תהיינה לי שפחות לַקוֹנִיות, אַרְגִיוִיוֹת, אַטִיקוֹת, וקוֹרִינְתִיוֹת. הלא אתך האיש הנבון בכל האנשים, אשר יבאר לך כל דבר אודות יון והוא יהיה מורה הדרך, זה אשר רפא את רגלך“. משיב דריוש: „אשה, יען כי טוב בעיניך כי אשתער תחלה על יון, מוצא אני לטוב לשלוח תחלה אליהם אחדים מהפרסים כמרגלים יחד עם האיש אשר דברת, כי יחקרו ויתורו כל דבר בהם ויודיעו לנו, ואחרי אשר אדע הכל אצא נגדם“.

135. את הדברים האלה דבר ומלא מיד אחרי דבריו, כי אך עלה השחר קרא לחמשה־עשר אנשים נכבדים מהפרסים ופקד עליהם ללכת אחרי דימוקידס ולעבור בחופי ים יון, וכי לא יברח מהם דימוקידס, כי אם יחזירוהו בכל אופן. אחרי אשר צוה לאלה את הדבר הזה שלח אחרי־כן לקרוא לדימוקידס ובקש ממנו, כי אחרי אשר יוליך את הפרסים ויראה להם את כל יון, ישוב. תשורות לאביו ולאחיו צוה לו לקחת עמו את כל מה שאפשר להעביר באניה והבטיחהו לתת לו אחרים במקומם כפל־כפלים, מלבד המתנות האלה אמר להוסיף לו אנית־משא מלאה חפצים שונים אשר תפליג יחד עמו. דריוש הציע אפוא את הדברים האלה, כאשר נראה בעיני, בלי כל מחשבה רעה. אולם דימוקידס לא הזדרז לקבל את כל אשר נתן לו, כי ירא פן נסה ינסה אותו דריוש, רק אמר, כי רוצה הוא להשאיר את כליו במקומם, כי יהיו לו אחרי שובו, אכן את אנית־המשא אשר הציע לו דריוש מתנה לאחיו, אמר לקבל. אחרי אשר צוה גם לו אותם הדברים, שִלח אותם דריוש אל הים.

136. הם ירדו לפניקיה ולעיר הפניקית צידון והכינו מיד שתי אניות־משוט ויחד עמהן גם אנית־משא גדולה מלאה חפצים שונים. אחרי הכינם הכל הפליגו ליון. הם חתרו לאורך חופיה, תרו אותה ורשמום, עד אשר תרו את הרוב והחשוב בהם ובאו לְטַרַס⁹⁸⁵ אשר באיטליה. ופה, ברצותו לעשות נחת רוח לדימוקידס, התיר אַרִיסְטוֹפִילִידִיס, מלך הטַרֶנְטִים, את הַהֶגים אשר לאניות המדים, גם אסר את הפרסים עצמם, בתתו אותם למרגלים. בעת אשר קרה להם זה מגיע דימוקידס לקרוטוֹן, וכאשר הגיע כבר אל עירו, התיר אריסטופילידיס את הפרסים והשיב להם את אשר לקח מאניותיהם.

137. הפרסים הפליגו מפה וברדפם אחרי דימוקידס, באו לקרוטון. הם מצאו אותו בשוק ותפשוהו. חלק מאנשי קרוטון יראו מפני כח הפרסים והיו נכונים לעזבו לנפשו, אולם חלק מהם תפשו גם הם בו וכאשר הכו את הפרסים במקלות, אמרו אלה להם: „אנשי קרוטון, ראו את אשר אתם עושים אתם חוטפים איש, אשר ערק מפני המלך. איך יתחשב המלך דריוש עם מעשה זדון כזה? איזו תוצאות תהיינה לכם מהמעשה הזה בחטפכם אותו מידינו? איזו העיר אשר עליה נבוא בראשונה להלחם אם לא זו, איזו היא אשר ננסה לכבוש לעבדים תחלה?“ בדברים אלה לא השפיעו על אנשי קרוטון, כי אם אחרי עזבם את דימוקידס ואנית־המשא, אשר הוליכו עמהם, נלקחה מהם, שבו והפליגו לאסיה ולא נסו עוד לבוא ולחקור את יתר חלקי יון, אחרי אבדם את מנהיגם. אולם את זה פקד עליהם דימוקידס טרם נסעם וצוה עליהם לאמר לדריוש כי דימוקידס לקח לו לאשה את בת מילון⁹⁸⁶. כי שם המתגושש מילון היה גדול אצל המלך. ומטעם זה, כאשר אני חושב, החיש דימוקידס את הנשואים האלה והוציא עליהם הרבה כסף, למען יראה דריוש, כי גם בארצו הוא איש נכבד.

138. בהפליגם מקרוטון נשברו אניותיהם והשלכו הפרסים אל יַפִיגִיָה⁹⁸⁷ ושם לוקחו לעבדים, אולם גילוֹס, איש מטַרַס, בורח, פדה אותם והביא אותם אל המלך דריוש. הוא היה נכון לתת לו בעד מעשהו כל אשר ידרוש ממנו, אולם גִילוס בכר את שובו לטרס, אחרי אשר ספר תחלה למלך את אסונו. ולמען לא יחריד את יון, אם למענו יפליג צי אדיר לאיטליה, אמר, כי הקנידים לבדם יספיקו להשיבו אל ארצו, כי חשב, בהיותם אוהבי יושבי טַרַס, תהיה חזרתו על ידם קלה מאד. דריוש הבטיח זאת וקים את הבטחתו. כי הוא שלח מלאך לקנידוס וצוה להם להוליך את גילוס לטרס. אכן הקנידים שמעו בקול דריוש, אך לא יכלו לפתות את יושבי טרס ולא היה כח בידם לעשות את הדבר ביד חזקה. כן קרה הדבר, ואלה היו הפרסים הראשונים אשר באו מאסיה ליון והיו למרגלים בענין שכזה.

139. אחר הדברים האלה לכד המלך דריוש את סמוס, העיר הראשונה בין כל הערים היווניות והברבריות⁹⁸⁸, בגלל סבה זו: כאשר עלה קמבּיסיס בן כורש עם צבאו על מצרים, באו למצרים יוונים רבים, חלק מהם, כמובן, לרגלי מסחרם, אחרים לעבוד בצבא, אחדים גם לתור את הארץ עצמה, ובין אלה היה גם סִילוֹסוֹן בן אַיאַקֵיס, אחי פּוליקרטס וגולה מסמוס. לסילוסון זה שחקה השעה במקרה זה: הוא לקח מעיל אדום ועטוף בו טיֵל בשוק אשר בנוף. כראות אותו דריוש, אשר היה אז בין נושאי־הכידון של קמבּיסיס ולא היה עוד נכבד מכל וכל, חמד מאד את המעיל ונגש אליו לקנותו. סילוסון ראה את דריוש חומד מאד את המעיל, אמר, כאלו ההשגחה העליונה שמה את דברו בפיו: „לא אמכור אותו בכל מחיר, אולם אתננו לך חנם, אם הדבר מוכרח להיות כן“. דריוש הסכים לדבר ולקח את הבגד, אבל סילוסון חשב, כי בעקב תמימותו אבד המעיל ממנו.

140. אולם כאשר מת קמביסיס כעבור זמן והשבעה התקוממו נגד המג ומהשבעה תפש דריוש את המלוכה, נודע לסילוסון, כי המלכות באה לידי האיש ההוא אשר לו נתן לפנים במצרים לבקשתו את הבגד. הוא הלך אפוא לשושן. וישב לו בחצר החיצונה של בית המלכות ואמר כי הוא עשה חסד עם דריוש. שומר הפתח שמע זאת והודיע למלך. הוא תמה ואמר לו: „ומי הוא איש־החסד מבין היוונים, אשר עלי להחזיק לו טובה, הלא זה זמן קצר אשר הממשלה בידי ואיש מהם לא בא מעולם אלינו, ואין עלי להחזיק טובה לכל איש יווני בכל־זאת הביאו את האיש פנימה, למען אדע מה הוא רוצה לאמר בזה“. שומר הפתח הביא את סילוסון, ובעמדו לפני המלך שאלוהו המתורגמנים מי הוא ומה עשה כי אומר הוא להיות איש חסדו של המלך. סילוסון ספר את כל הענין בדבר המעיל וכי הוא האיש אשר נתן אותו. על זה השיב דריוש: „הנעלה באנשים, האתה זה, אשר נתת לי מתנה, בעוד אשר לא היה בידי כל עוז? אף כי היתה קטנה, תודתי תהיה שוה כאילו קבלתי היום ממי שהוא מתנה גדולה. אתן לך בעדה זהב וכסף לרוב, כי לא תנחם לעולם אשר עשית חסד עם דריוש בן היסטספס“⁹⁸⁹. על זה אמר סילוסון: „אל תתן לי, המלך, לא זהב ולא כסף, כי אם הציל את מולדתי סמוס, אשר אחרי מות אחי פוליקרטס בידי אורויטיס מושל עליה עתה אחד מעבדינו. את זאת תתן לי בלי לשפוך דם ובלי עבדות“.

141. כשמוע דריוש את הדברים האלה שלח צבא ועל הצבא הפקיד את אוטניס, אחד משבעה האנשים, ופקד עליו למלא את כל אשר יבקש סילוסון. אוטניס ירד אל הים וסדר את הצבא.

142. כח הממשלה על סמוס היה בידי מַיאַנדְרִיאוֹס בן מַיאַנדְרִיאוֹס, אשר פּוליקרטס מלא את ידיו לפקח על השלטון. הוא שאף להיות הישר בבני־אדם, אבל לא עלה בידו. כי כאשר נודע לו דבר מות פּוליקרטס, עשה ככה: ראשית בנה מזבח לזוס המשחרר ומסביב לו הגבול שטח קדוש, אשר הוא היום בפרור העיר, ואחרי עשותו זאת, קרא את כל האזרחים לאספה ואמר כדברים האלה: „לי, כאשר תדעו גם אתם, נמסר מאת פּוליקרטס השרביט וכל הכח ובידי להיות לכם למושל. אולם, את אשר אני מגנה ברעי לא אעשה אני עד כמה שיש לאל ידי. כי פּוליקרטס ברדותו באנשים אשר ישוו לו לא מצא חן בעיני, ולא איש אחר העושה כמעשה הזה. והנה בא על פּוליקרטס את אשר מנה לו גורלו ואני מוסר בידכם את השלטון ומכריז משפט אחד לכם. אולם חושב אני לצדק, כי יהיו לי אותות־כבוד אלה: מאוצרות פּוליקרטס יוקחו ששה ככרים וינתנו לי, מלבד זה אני לוקח לי ולזרעי אחרי לדורות עולם את כהונת זוס המשחרר, אשר בניתי לו מקדש ונותן לכם את החרות“. את הדברים האלה אפוא הודיע לסמיים; ומביניהם קם אחד ויאמר: „הלא אינך ראוי כלל למשול עלינו כי מוצאך שפל ואיש רע־מעללים אתה; אין זאת כי אם עליך לתת דין וחשבון על האוצרות אשר הם תחת ידיך“.

143. כה דבר האיש והוא היה נכבד בין האזרחים, שמו היה טֶלֶסַרְכוֹס. ומיאנדריאוס חשב בלבו, אם הוא יותר על השלטון, יתנשא איש אחר לטירנוס במקומו, לכן לא היה עוד בדעתו לותר עליה, כי אם נסג אל המבצר ושלח לקרוא את כל אחד ואחד, כאלו בדעתו לתת דין וחשבון על האוצרות ותפש ואסר אותם; בהיותם אסורים, חלה אחרי־כן מיאנדריאוס במחלה. ויען כי אחיו, שמו היה לִיקַרִיטוס, קוה כי ימות, צוה להרוג את כל האסורים, למען יהיה לו יותר קל להחזיק בשלטון על סמוס; הלא, כנראה, לא רצו להיות חפשים.

144. וכאשר הגיעו הפרסים לסמוס בהוליכם עמהם את סילוסון, לא הרים איש ידו נגדם ואנשי מיאנדריאוס המתקוממים וגם מיאנדריאוס עצמו אמרו כי נכונים המה לכרות ברית ולצאת מהאי. וכאשר אוטניס הסכים לתנאים אלה וכרת את הברית, העמידו החשובים מבין הפרסים כסאותיהם מול המבצר וישבו עליהם.

145. לטירנוס מיאנדריאוס היה אח, כמעט משוגע, ושמו חַרִילָאוֹס. הוא היה אסור בכִיפָּה בגלל חטא אשר חטא. ויהי בשמעו ביום ההוא מכל הנעשה והשקיף מתוך הכיפה וראה את הפרסים יושבים בשלוה, צעק ואמר, כי הוא רוצה לדבר עם מיאנדרֵיאוס. כשמוע זה מיאנדריאוס, צוה להתיר את כבליו ולהביאו לפניו, ומיד כאשר הובא לפניו התחיל לחרף ולגדף ולפתות אותו להתנפל על הפרסים, באמרו דברים כאלה: „אתה הרשע בבני־אדם, אותי, אף כי אני אחיך ולא פעלתי און אשר בגללו עלי להיות אסור בכבלים, אסרת ושמת בכיפה, אבל בראותך את הפרסים מגרשים אותך ועושים אותך כי תהיה נע ונד בארץ, אינך מרהיב בנפשך לנקום נקמתך בהם, בעת אשר נקל לך כל כך להתגבר עליהם. אולם אם אתה ירא מפניהם, תן בידי את השכירים ואני אגמול להם על אשר באו הנה, ומוכן אני לשלוח אותך מהאי“.

146. את הדברים האלה דבר חרילאוס. מיאנדריאוס קבל את ההצעה, לא, כאשר אני חושב, יען כי היה סכל עד כדי לחשוב, כי הוא עם חילו יתגבר על חיל המלך, רק מתוך קנאה לסילוסון, אשר יכבוש בלי עמל את העיר בשלום. לכן רצה להתגרות בפרסים, למען החליש את כח סמוס ככל אשר יוכל ובמצב כזה ימסור לו, בידעו היטב, כי אם יקרה לפרסים רעה, יחרה אפם בסמיים ביותר, וגם ידע, כי מוצא בטוח לו מהאי בכל עת שיחפוץ, כי צוה לחפור לו דרך נסתרת המוליכה מהמבצר אל הים. ובכן מיאנדריאוס עצמו מפליג מסמוס ואת כל השכירים זיין חרילאוס. הוא פתח את השערים והוציא אותם על הפרסים אשר לא פללו זאת כלל וכלל, בחשבם כי באו לידי הסכם בנוגע לכל דבר. השכירים התנפלו על הפרסים אשר ישבו על הכסאות ואשר היו נכבדים מאד והרגום, והנה אלה עשו את מעשיהם. ושאר הצבא הפרסי מהר ובא לעזור; הוא הדף את השכירים וסגר אותם בתוך המבצר.

147. כאשר שמע שר הצבא אוטניס את האסון הגדול אשר קרה את הפרסים, שכח את מצות דריוש, אשר צוה אותו בשלחו, כי לא יהרוג איש מהסמיים ולא יכבוש איש מהם לעבדים, כי אם ימסור את האי לסילוסון בלי כל היזק, הוא שכח אפוא ולא זכר את הצו הזה ופקד על צבאו להרוג את כל הבא לידם באין הבדל בין איש לילד. לכן צר חלק אחד של הצבא על המבצר, החלק השני הרג את כל אשר פגע בדרך באין הבדל אם במקדש או מחוץ למקדש.

148. מיאנדריאוס נס מסמוס והפליג ללקדימון; אחרי אשר בא שמה להעביר את כל אשר לו בברחו, עשה ככה: מדי הציגו את כלי־השתיה מכסף וזהב לראוה, היו עבדיו שוטפים אותם ובשעה זו היה הוא משוחח עם קְלֵיאוֹמֶנֵיס⁹⁹⁰ בן אַנַכְּסַנְדְרִידֵיס, מלך שפרטה, ומשך אותו עד ביתו. כראות קליאומניס את כלי־השתיה התפלא והשתאה⁹⁹¹. מיאנדריאוס אמר לו, כי יקח מהם לביתו את אשר הוא רוצה. ואף כי אמר לו מיאנדריאוס פעמים ושלש, הראה עצמו קליאומניס להישר באדם, בחשבו לאי־יושר לקבל מתנות. וכאשר שם אל לבו, כי ימצא מיאנדריאוס עזרה אצל אזרחים אחרים, בתתו להם מתנות, הלך אל הָאֶפוֹרים⁹⁹² ואמר להם, כי יותר טוב הוא לשפרטה אם יעזוב הגר הסמי את הפֶּלוֹפוֹנֵיסוֹס, למען לא יפתה לא אותו ולא איש אחר מהשפרטים לעשות נבלה. וישמעו לו ויוציאו כרוז כי יעזוב מיאנדריאוס את הארץ.

149. על סמוס פרשו הפרסים את רשתם ומסרוה לסילוסון שוממה מבני אדם. אולם כעבור זמן עזר שר הצבא אוטניס להושיב בה אנשים לרגלי חזון אשר ראה בחלום ומחלה אשר חלה במבושיו.

150. בעת אשר צי־המלחמה הפליג לסמוס התקוממו הבבלים, אשר התכוננו היטב מאד לדבר. כי בעת אשר המג משל והשבעה התקוממו, בכל העת ההיא ובעת המהומה הצטידו לקראת המצור. וכל זה עשו באיזה אופן שהוא בסתר. וכאשר התקוממו בגלוי עשו ככה: מלבד אמו בחר לו כל אחד, נוסף לה, אשה אחת, כחפץ לבו, מאלה אשר היו אתו בבית, ואת כל האחרות אספו אל מקום אחד וחנקו אותן. את האחת בחר לו כל אחד, כי תכין לו את מאכלו, וחנקו את האחרות, כי לא תָכֵלְנָה את לחמם.

151. כאשר שמע זאת דריוש אסף את כל חילו ועלה עליהם, וכאשר התקרב אל בבל, צר עליהם, אבל הם לא שמו לבם כלל למצור⁹⁹³. הם עלו על מגדלי החומה החצונים ורקדו ולעגו לדריוש ולצבאו ואחד מהם דבר את הדברים האלה: „למה תשבו פה, פרסים, ולא תלכו מזה? רק אז תתפשו אותנו, כאשר הפרדות תלדנה“. את הדברים האלה דבר אחד הבבלים, יען כי לא חשב כי פרדה תלד בזמן מן הזמנים⁹⁹⁴.

152. עברו כבר שנה ושבעה חדשים ויחר מאד לדריוש ולכל צבאו כי לא יכלו ללכוד את בבל. ואף כי השתמש דריוש בכל חכמתו ובכל ערמת לבו להלחם בה, בכל זאת לא עלה בידו ללכדה, ואם גם נסה תחבולות שונות וגם אותה, אשר בה לכד כורש את העיר⁹⁹⁵, נסה, כי הבבלים היו נשמרים מאד, עד כי לא יכול איש ללכדם.

153. והנה בחדש העשרים קרה לזוֹפִּירוֹס⁹⁹⁶ בן מֶגַבִּיזוֹס – מגבּיזוס זה היה אחד משבעת האנשים אשר הרגו את המג – לבנו, לזופירוס, קרה המופת הזה: אחת מפרדותיו אשר נשאו את הצידה המליטה ולד. וכאשר הודיעו לזופירוס את הדבר הזה ולא חפץ להאמין הלך בעצמו וראה את השגר וצוה לאלה אשר ראו לבלתי ספר לכל איש מאשר קרה והוא נמלך בדבר. הוא שם אל לבו את דברי הבבלי ההוא אשר אמר עוד בתחלה, כי רק אז החומות תלכדנה, כאשר פרדות תלדנה. לפי הדברים האלה נראה לזופּירוס כי באה השעה ללכוד את בבל: הלא רק ברוח האל דבר האיש ההוא את דבריו ולו⁹⁹⁷ ילדה הפרדה.

154. ויען כי נראה לו כי כבר נגזרה על בבל להלכד, הלך אל דריוש ושאל אותו, אם כבוש בבל חשוב לו מאד. ובשמעו עד כמה הדבר חשוב לו, חשב עוד בדבר, איך יהיה הוא האיש אשר ילכוד את העיר והמעשה יהיה לו. כי אצל הפרסים מעשי גבורה מוסיפים כבוד ותפארת. הוא נמלך בלבו ומצא, כי אין דרך אחרת לתפוש את העיר בידו מאשר להשחית את צורתו ולפול אליהם. ויען כי זה לא נחשב בעיניו מאומה, שחת את צורתו נורא מאד: הוא חתך את חטמו ואת אזניו ואת שערות ראשו קצץ באופן מעליב מאד וגם דש את גופו בשוטים וככה בא לפני דריוש.

155. דריוש התעבר מאד בראותו איש נכבד מאד, אשר כה נשחת תארו הוא קפץ מכסאו וצעק ושאל אותו, מי האיש אשר השחית מראהו ובגלל איזה מעשה? וזה השיב: „אין איש אחר מבלעדיך אשר בידו כח כזה לעולל לי ככה, ולא איש אחר, המלך, עשה זאת, רק אני בעצמי, כי לא יכולתי לשאת שהאשורים ילעגו לפרסים“. והוא השיב: „הנורא בבני אדם, למעשה נבלה ביותר אתה קורא את השם הכי־יפה, באמרך, כי בגלל הנצורים פצעת את גופך במדה אנושה. האם, סכל, בגלל זה אשר השחת תארך ימהרו האויבים וימסרו עצמם? האם לא נטרפה דעתך, כי חבלת בעצמך?“ הוא אמר על זה: „לו ספרתי לך את הדבר שאמרתי לעשות, לא היית נותן אותי. לכן עשיתי את הדבר על דעת עצמי. ועתה, אם לא יחסר דבר מצדך, נלכד את בבל. אני אברח לתוך העיר, במצב אשר אני בו, ואמר להם כי מידך נעשה לי כל זה, ואני חושב, כי יעלה בידי להוכיח להם כי כן הדבר ואקבל מהם צבא. ואתה מיום שאבוא אל תוך העיר, מהיום ההוא בעשירי, העמד במערכה אלף איש מהצבא, אנשים אשר אינם שווים לך אם יאבדו, על־יד השער הנקרא שער שמירמית. ושוב מהיום העשירי ביום השביעי העמד לי במערכה עוד אלפים איש על יד השער הנקרא שער נינוה. אחרי אשר יעברו מהיום השביעי עוד עשרים יום, הביא ארבעת אלפים אחרים והעמידם על יד השער הנקרא הכלדי. ולא יהיו בידי הראשונים ולא בידי אלה נשק־מגן אחר מלבד פגיונים, את אלה הנח להם; אולם אחרי היום העשרים צוה מיד לכל יתר הצבא לתקוף את העיר מכל עבר, ואת הפרסים העמד לי במערכה על יד השער הנקרא הבֶּלִי או הקִיסִי. יען, כאשר אני חושב אחרי אשר אעשה מעשי גבורה, לא רק ימסרו הבבלים בידי את כל עניניהם, כי אם גם את מפתחות השערים ומאז והלאה יהיה עלי ועל הפרסים לגמור את אשר יש לעשות“.

156. אחרי פקדו כל זה מהר אל השער והביט פעם בפעם לאחוריו כאלו הוא באמת עובר את האויב. כאשר ראו אותו מעל המגדלים החיצונים אלה אשר היו מזומנים לדבר, מהרו למטה ובפתחם מעט דלת אחת מהשער שאלוהו, מי הוא ומה חפצו בבואו. הוא ספר להם, כי הוא זופּירוס והוא נופל אליהם. כשמעם זאת הוליכוהו השוערים לפני מועצת הבבלים, ובעמדו לפניה, התאונן וספר כי עשה לו דריוש את אשר עשה הוא לעצמו וכי סבל כל זה, יען יעץ לו כי יעלה מהעיר עם הצבא, כי אין דרך לפניו לכבוש את העיר: „ועתה“, הוסיף לדבר, „באתי אליכם, בבלים, לישועה גדולה, אולם לדריוש ולצבאו למכשול גדול, כי לא ינקה אחרי אשר עד כה חבל בי. הלא יודע אני את כל סתרי לבו“. דברים כאלה דבר.

157. והבבלים, בראותם את הנכבד בין הפרסים בלי חוטם ובלי אזנים, גופו מכוסה מכות־מגלב ודם, היה ברור להם, כי דברי אמת בפיו ובא לעזרתם, ונכונים היו למסור בידו את אשר ידרוש מהם, הוא דרש צבא, וכאשר השיג מהם את זה, עשה כמדובר בינו ובין דריוש. הוא הוציא ביום העשירי את צבא הבבלים, ואחרי אשר הקיף את האלף, אלה הראשונים אשר צוה לדריוש להעמידם במערכה, הכה אותם לפי חרב. כאשר נוכחו הבבלים, כי כדבריו כן מעשיו, שמחו מאד והיו נכונים לשמוע בקולו לכל דבר. אחרי אשר נתן לעבור הימים הקבועים מראש בחר שנית חלק מהבבלים והוציא אותם והכה לפי חרב את האלפים מחיל דריוש. הבבלים ראו גם את המעשה הזה ותהלת זופּירוס היתה בפי כולם. ואחרי אשר נתן לעבור שוב הימים הקבועים מראש הוציא את הבבלים אל המקום המיועד ואחרי אשר הקיף אותם הכה לפי חרב את ארבעת האלפים. וכאשר עלה בידו גם המעשה הזה היה זופּירוס גדול מאד בעיני הבבלים ובחרו בו להיות להם לשר הצבא ולמגן העיר.

158. בהשתער דריוש על העיר מכל צד, כפי המדובר ביניהם, אז גלה זופּירוס את כל ערמתו. כי הבבלים עלו על החומה לעצור בעד צבא דריוש המשתער, אולם זופּירוס פתח את השער הנקרא הקיסי והבלי והכניס את הפרסים אל תוך העיר. אלה מהבבלים אשר ראו את הנעשה ברחו אל מקדש זוס בל, אלה אשר לא ראו נשארו איש איש על מקומו במערכה, עד כי גם הם נוכחו כי נסגרו בידי האויב.

159. ככה נלכדה בבל בפעם השניה⁹⁹⁸. אחרי אשר גברה יד דריוש על הבבלים צוה להרוס בראשונה את החומה ולהסיע את כל שעריה. כי כאשר נכבשה בבל בפעם הראשונה לא עשה כורש אף אחת משתי אלה. אחרי־כן צוה להוקיע על עץ כשלשת אלפים מהחשובים ביותר⁹⁹⁹ ולשאר הבבלים השיב את העיר לשבת בה, ובדאגו כי תהיינה נשים לבבלים להעמיד זרע, עשה דריוש ככה – הלא הבבלים חנקו את נשיהם, כאשר ספרתי למעלה, כי דאגו למזונות – הוא צוה על העמים מסביבם להמציא נשים לבבל ושם על כל עם ועם מספר קבוע, עד כי יצא סכום של חמשים אלף נשים. מהנשים האלה נולדו הבבלים החיים היום.

160. לפי דעת דריוש לא עלה איש מהפרסים במעשה טוב על זופּירוס, לא מאשר היו לפניו ולא מאלה אשר באו אחריו, רק כורש לבדו. כי לדמות עצמו אליו¹⁰⁰⁰ לא העיז עד היום אף אחד מהפרסים. אומרים, כי פעמים רבות הביע דריוש את דעתו, כי היה בוחר בדבר, אשר לא תהיה לו בבל ועוד עשרים עיר כאלה, בלבד כי לא יסבול זופּירוס את הענויים הללו. הוא כבד אותו מאד, ובכל שנה שלח לו את המתנות הכי־חשובות בעיני הפרסים, ונתן לו לעמוד בראש בבל חפשית ממס¹⁰⁰¹ לכל ימי חייו, וגם נתן לו עוד דברים רבים אחרים. וזופּירוס זה הוליד את מגבּיזוס, אשר היה שר־הצבא במצרים נגד האתונאים ובעלי־בריתם. מגבּיזוס זה הוליד את זופּירוס, אשר נפל לאתונא מהפרסים¹⁰⁰².

* * *

 

ספר רביעי    🔗

1. אחרי כבוש בבל¹⁰⁰³ היה המסע של דריוש עצמו¹⁰⁰⁴ נגד הסקיתים. יען כי היה באסיה עודף בגברים והרבה כסף נצטבר¹⁰⁰⁵, השתוקק דריוש להתנקם בסקיתים, כי הם היו הראשונים אשר עשו לו עול בפשטם על מדי¹⁰⁰⁶ ובנצחם בקרב את אלה אשר יצאו נגדם¹⁰⁰⁷. כי באסיה העליונה¹⁰⁰⁸ כאשר ספרתי גם למעלה, משלו הסקיתים עשרים ושמונה שנה¹⁰⁰⁹. כי ברדפם אחרי הקימריים¹⁰¹⁰ פרצו אל תוך אסיה ולקחו את השלטון מאת המדים. כי אלה משלו על אסיה טרם באו הסקיתים. ולסקיתים, אשר היו בנכר עשרים ושמונה שנה וכעבור הזמן הזה שבו לארצם, היתה שמורה מלחמה אשר לא נפלה מזו של המדים. כי מצאו צבא לא קטן אשר התיצב נגדם. יען נשי הסקיתים, בהיות בעליהן רחוקים מהן זמן רב, באו אל עבדיהן.

2. את כל עבדיהם מעַורים הסקיתים בגלל החלב אשר הם שותים בעשותם כמעשה הזה: הם לוקחים שפופרות מעצם, הדומות מאד לחלילים ותוחבים אותן לתוך הקובה של הסוסיות ואחרי־כן הם נופחים בפיהם, ובעוד אשר אחד נופח, חולב השני. הם אומרים, כי עושים הם את המעשה מטעם זה: לרגלי הנפיחה מתנפחים גידי הסוסה והיא מורידה את הכחל. ואחרי אשר חלבו את החלב הם שופכים אותו לתוך כלי־עץ נבובים ומעמידים מסביב לכלים את עבדיהם העורים, כי יניעו את החלב, ואשר צף למעלה¹⁰¹¹ יסירו, ואומרים כי זה הטוב ואשר נשאר למטה¹⁰¹², הוא הגרוע מהשאר. מטעם זה מעורים הסקיתים את כל אלה אשר הם לוקחים בשבי, כי לא חורשי־אדמה הם, כי אם נודדים¹⁰¹³.

3. והנה מעבדיהם אלה ומהנשים קם דור חדש, וכאשר נודע לו מוצאו יצא נגדם בשובם ממדי. ראשית הפרידו את ארצם, בחפרם תעלה¹⁰¹⁴ רחבה הנמשכת מהרי הטאבריס¹⁰¹⁵ עד הים המַיאוֹטִי¹⁰¹⁶, במקום אשר הוא גדול ביותר. ואחרי־כן, כאשר נסו הסקיתים לחדור, התיצבו בפניהם ונלחמו בהם. ואחרי תגרות רבות והסקיתים לא יכלו מכל וכל להתגבר עליהם בקרב, אמר אחד מהם כדברים האלה: „מה עושים אנחנו, אנשי הסקיתים? אנחנו נלחמים בעבדינו ואם נֵהָרֵג מידם ונשארנו מתי־מספר, ואם נהרגם, ונמשול אחרי־כן על השארית הקטנה. ולכן דעתי היא, כי נניח את הרומח ואת הקשת ונאחז כל אחד בשוט הסוס ונתקרב אליהם. כל־עוד אשר ראו אותנו אוחזים בנשק, חשבו הם להיות שוים אלינו וממוצא דומה להם. אבל כאשר יראו אותנו אוחזים בשוט במקום הנשק, יבינו כי עבדינו הם וישימו זאת אל לבם ולא יתיצבו בפנינו“.

4. כאשר שמעו הסקיתים זאת, הוציאוה מיד לפעולה. ואלה נבהלו מהנעשה, שכחו לצאת בקרב וינוסו. ככה משלו הסקיתים באסיה, וכאשר גורשו שוב בידי המדים, שבו באופן כזה אל ארצם. בגלל הדברים האלה אמר דריוש להנקם מהם ואסף צבא נגדם.

5. לדברי הסקיתים עמם הוא הצעיר בכל העמים ונתהוה באופן זה: האיש הראשון אשר היה בארץ הזאת, בהיותה עוד שוממה, היה שמו טַרְגִיטַאוֹס.

הורי טרגיטאוס זה, לדבריהם, אשר אני אינני מאמין, אולם כך הם אומרים, היו זוס ובת הנהר בּוֹרִיסתֶּנֵיס¹⁰¹⁷. ממוצא כזה היה טרגיטאוס ולו נולדו שלשה בנים: לִיפּוֹכְּסַאִיס, אַרְפּוֹכְּסַאִיס והצעיר קַלַכְּסַאִיס. בעת מָשְלָם ירדו משמים כלי־מלאכה עשויים זהב: מחרשה, עול, גרזן וספל ונפלו לארץ הסקיתים. הבכור היה הראשון אשר ראה אותם ונגש ואמר לקחתם, והנה בגשתו בער הזהב. הוא נסג ממנו והשני נגש. אך הזהב עשה עוד פעם ככה. בשניהם אפוא עצר הזהב הבוער. אולם כאשר נגש השלישי, הצעיר, כבה והוא לקח אותו הביתה. בגלל הדברים האלה הודו האחים ומסרו את המלוכה כולה לצעיר.

6. מליפּוכּסאיס יצאו אלה הסקיתים אשר שם שבטם הוא אָבְכַטִים, מהאמצעי, ארפּוכּסאיס, אלה הנקראים קָטִיאַרִים וטְרַסְפִּיִים, ומהצעיר הַמְלָכִיִים, הנקראים פַרַלַטִים. לכולם יחד השם סקוֹלוֹטים על שם המלך סקוֹלוֹטוֹס. סקיתים קוראים אותם היוונים¹⁰¹⁸.

7. והנה באופן זה נתהוו, אומרים הסקיתים, ומעת התהוותם, הם אומרים, מהמלך הראשון טרגיטאוס עד מסע דריוש לארצם, עברו בסך הכל לא יותר מאלף שנה, כי אם קרוב לזה. את הזהב הקדוש ההוא שומרים המלכים¹⁰¹⁹ מאד ונגשים אליו לרצותו שנה שנה בקרבנות גדולים. והאיש השומר את הזהב הקדוש הזה בחג ונרדם תחת כפת השמים, האיש הזה אינו מוציא שנתו, לדברי הסקיתים, ולכן נותנים לו חבל אדמה אשר הוא יכול לרכּב סביב לו ביום אחד¹⁰²⁰. ויען כי הארץ גדולה, יסד קַלַכְּסַאִיס שלש ממלכות לשלשת בניו ואחת מהן עשה גדולה מאד, אשר בה נשמר הזהב. ואשר משתרע למעלה, צפונה, והיושבים מעבר לגבול ארצם אין לראות או לעבור מפני הנוצות העפות¹⁰²¹. כי גם האדמה וגם האויר מלאים נוצות והן עוצרות בעד הראיה.

8. הסקיתים, אפוא, מספרים כל זה על עצמם ועל הארץ המשתרעת למעלה מהם; אמנם היוונים היושבים על יד הים השחור מספרים את הדברים האלה: כאשר הבריח הירקלס את בקריו של גֵירִיוֹנֵיס בא אל הארץ הזאת, אשר היתה שוממה ואשר בה יושבים היום הסקיתים. גיריוניס ישב רחוק מהים השחור, כי מושבו היה על האי הנקרא בפי היוונים אֶרִיתֵיָה על יד גַדַירָה¹⁰²², מעבר לעמודי הירקלס על יד האוקינוס. לדבריהם מתחיל האוקינוס ממזרח השמש ושוטף סביב כל הארץ, אבל למעשה אינם יכולים להוכיח זאת¹⁰²³. משם בא הירקלס אל הארץ הנקראת היום ארץ הסקיתים; ובבוא עליו פתאם סער וקור, התעטף בעור הארי ונרדם, וסוסיו, אשר רעו תחת העגלה, נעלמו בעת ההיא; מיד האלים היתה זאת.

9. וכאשר הקיץ הירקלס, חפש אחריהם ועבר את כל הארץ עד אשר בא אל הארץ הנקראת הִילַיאָה¹⁰²⁴. פה מצא במערה את העכידנא¹⁰²⁵, חצי־נערה, דו־טבעית, מהשת ולמעלה אשה, ולמטה נחש. כאשר ראה אותה, התפלא ושאל אותה, אם לא ראתה אולי סוסים תועים. היא השיבה, כי הם אצלה ולא תחזירם לו טרם יזדוג לה. והירקלס הזדוג לה בשכר זה. אמנם היא דחתה את החזרת הסוסים, בחפצה להיות עד כמה שאפשר זמן רב יחד עם הירקלס, בעוד אשר הוא רצה לקחתם וללכת לדרכו. באחרונה נתנה לו את הסוסים ואמרה: „את הסוסים האלה אשר באו הנה הצלתי לך, ואת השכר בעד ההצלה נתת לי, כי שלשה בנים לי ממך. כאשר יגדלו, אמר־נא, מה עלי לעשות עמהם? האם אושיבם פה, כי הארץ הזאת ברשותי או אשלח אליך?“ היא שאלה את הדברים האלה, והוא, כאשר מספרים, ענה עליהם ואמר: „כאשר תראי את הנערים והנה הם נעשים לאנשים, כזאת תעשי ולא תשגי. את זה מהם אשר תראי כי דורך הוא את הקשת הזאת באופן זה ויחגור את החגורה הזאת באופן זה, את זה תעשי ליושב הארץ הזאת, ואת זה אשר לא יכשר למעשים האלה אשר אני מראה לך, אותו תשלחי מתוך הארץ הזאת. ואם תעשי כל־זאת, תהיה גם לך שמחת לב ותמלאי אחרי מבוקשי“.

10. והוא דרך אחת משתי קשתותיו, כי שתים נשא הירקלס עד אז, והראה לה את החגורה¹⁰²⁶ ומסר לה את הקשת ואת החגורה אשר ספל זהב היה תלוי למעלה בפותחת, ואחרי מסרו לה הלך לו. והיא, כאשר גדלו הנערים אשר נולדו לה, קראה להם בשמות, את האחד אַגַתִּירְסוֹס ואת השני גֶלוֹנוֹס, ואת הצעיר סְקִיתֵּיס. אחרי־כן, בזכרה את הצו, עשתה את אשר צוה עליה: והנה שנים מהנערים, אגתירסוס וגלונוס, לא היה בכוחם להשיג את שכר ההתחרות שהיה לפניהם, ויצאו מתוך הארץ מגורשים מאת אמם. אבל הצעיר, סקיתיס, עשה את מעשהו ונשאר בארץ. ומסקיתיס בן הירקלס יצאו מלכי הסקיתים אשר מלכו מדי פעם בפעם, ובגלל הספל נושאים הסקיתים עד היום הזה ספלים בחגורותיהם. כל זה מספרים היוונים היושבים על יד הים השחור¹⁰²⁷.

11. יש גם ידיעה המספרת את הדברים הבאים, אשר אליהם אני נוטה ביותר; הסקיתים אשר נדדו באסיה ונלחצו מאת המַסַגֶטִים¹⁰²⁸ במלחמה עברו את הנהר אַרַכְּסֵיס¹⁰²⁹ ובאו אל ארץ קִימֶרְיָּה. כי הארץ המיושבת היום מאת הסקיתים, אומרים, כי לפנים היתה של הקימריים. וכאשר הלכו והתקרבו הסקיתים התיעצו הקימריים, יען כי מחנה גדול הולך וקרב, והיו מחולקים בדעותיהם. ואף כי שני הצדדים עמדו על דעתם, היתה דעת המלכים הנכונה. יען העם חוה את דעתו, כי טוב יהיה לצאת מן הארץ ואין צורך להכניס את נפשם בסכנה להלחם עם מחנה כבד, ודעת המלכים היתה להלחם במתקרבים בכל עוז בעד הארץ. והנה לא רצו לשמוע, לא העם למלכים ולא המלכים לעם, אלה החליטו לצאת את הארץ מבלי להלחם ולמסרה לבאים, והמלכים אמרו למות ולהקבר בארצם ולא לנוס יחד עם העם, בהתחשבם כמה טובות היו להם וכמה רעות תבאנה עליהם בברחם מארץ מולדתם. ואחרי אשר החליטו בדבר הזה, נפלגו ובהיותם שוים במספר נלחמו אלה באלה. את כל אלה מהם אשר נהרגו קברו¹⁰³⁰ עם הקימריים על יד הנהר טִירַס¹⁰³¹; עוד היום ידוע קברם; אחרי אשר קברו אותם יצאו מארצם והסקיתים אשר באו נאחזו בארץ השוממה¹⁰³².

12. עוד היום יש בארץ הסקיתים מבצרים קימריים, ישנה גם מעברה קימרית¹⁰³³, ישנו גם חבל הנקרא הקימרי, וישנו גם מיצר ים הנקרא הקימרי¹⁰³⁴. ברור אפוא, כי הקימריים בברחם לאסיה מפני הסקיתים ישבו גם בחצי־האי, אשר בו נוסדה עתה העיר היוונית סִינוֹפֵּי¹⁰³⁵. גם ברור, כי הסקיתים ברדפם אחריהם ובפרצם לתוך ארץ מדי תעו מן הדרך. כי הקימריים ברדפם עשו כל דרכם לאורך חוף הים¹⁰³⁶, והסקיתים הדביקו אחריהם בהניחם את הקָאבקַסוֹס¹⁰³⁷ לימינם עד אשר פרצו לתוך ארץ מדי, בפנותם אל לב הארץ. זה הוא ספור אחר, אשר מספרים בשוה גם היוונים וגם הברברים ואשר ספרתיו.

13. גם מסַפֵּר אַרִיסְטֵאַס¹⁰³⁸ בן קָאיסטרוֹבִּיוֹס איש פְּרוֹקוֹנֵיסוֹס¹⁰³⁹ משורר אֶפּי, כי בהיות עליו רוח פוֹיבּוֹס¹⁰⁴⁰, הגיע עד האִיסִידוֹנִים; למעלה מהאיסידונים יושבים, לדבריו, הָאַרִימַסְפִּים¹⁰⁴¹, אנשים בעלי עין אחת, ולמעלה מאלה הכרובים שומרי הזהב, ולמעלה מהם ההִפֶּירְבּוֹרָאִים¹⁰⁴² המשתרעים עד הים¹⁰⁴³. כל אלה, מלבד ההיפּרבּוראים, היו תמיד תוקפים את שכניהם, והארימספּים התחילו. על־ידי הארימספּים גורשו מארצם האיסידוֹנים, על־ידי האיסידונים הסקיתים, והקימריים, אשר ישבו על יד הים הדרומי¹⁰⁴⁴, עזבו את ארצם, בהיותם נלחצים בידי הסקיתים. אם כן אף הוא אינו בדעה אחת עם הסקיתים בדבר הארץ הזאת.

14. ומאיזה מקום היה אריסטֵאס אשר ספר את הדברים האלה, אמרתי; אולם אשר שמעתי מספרים על־אודותיו בפּרוֹקוֹנֵיסוֹס ובקִיזִיקוֹס אספר: מספרים אפוא, כי אריסטאס אשר לא נפל ביחש משפחתו מכל אזרח העיר, בא לבית קַצָר בפּרוקוניסוס ומת שם. הקצר סגר את בית־מלאכתו והלך להודיע את קרובי המת. וכאשר התפשטה השמועה בעיר, כי אריסטאס מת, פרצו מריבות בין אלה אשר ספרו את הדבר ובין איש קיזיקוס, אשר בא מעיר אַרְטַקֵי, בסַפּרוֹ, כי בלכתו לקיזיקוס נפגש עמו ובא אתו בדברים. וזה עומד על דעתו בריבו, וקרובי המת הולכים אל בית הקצר ובידם כל הכלים הדרושים לשאת אותו משם. אולם כאשר פתחו את הבית לא נראה אריסטאס, לא מת ולא חי. אחרי שבע שנים נראה בפרוקוניסוס וכתב את השירים האלה, הנקראים היום בפי היוונים אַרִימַסְפִּיִים, ואחרי כתבו אותם נעלם שנית.

15. את המאורע הזה מספרים בשתי הערים אלה, אולם יודע אני אשר קרה עם אנשי מֶטַפּוֹנְטִיוֹן באיטליה, שלש מאות וארבעים שנה אחרי אשר נעלם אריסטאס בפעם השניה, כאשר מצאתי בהשוותי בפּרוקוניסוס ובמטפּונטיון. אנשי מטפּונטיון מספרים כי אריסטאס עצמו נראה בארצם וצוה לבנות מזבח לאפולון ולהקים על ידו מצבה על שם אריסטאס מפּרוקוניסוס. לפי דבריו בא אפולון בין כל האיטלקים רק אליהם לבד אל תוך ארצם, והוא, אריסטאס של עכשו, לִוֵהוּ. אז, כאשר בא עם האל, היה עורב¹⁰⁴⁵ ואחרי דברו את הדברים האלה, נעלם. ואנשי מטפּונטיון מספרים, כי שלחו לדלפוי לשאל באל, מה טיבה של הופעת האיש ההוא. הפיתיה צותה להם לשמוע בקול ההופעה, כי בשמעם אליה תצא להם טובה. הם קבלו עליהם ועשו כל אשר היה עליהם לעשות, והיום עומדת מצבה על שם אריסטאס על יד פסל אפולון ומסביב להם עצי דפנה. הפסל הוקם בשוק. על אודות אריסטאס די באשר ספרתי עד הנה.

16. מהארץ, אשר על אודותיה החילותי לספר¹⁰⁴⁶, לא ידוע דבר ברור, מה ממנה ולמעלה, כי לא יכולתי להודע מפי איש אשר יאמר כי הוא ראה בעיניו. כי אף אריסטאס, האיש אשר זה עתה הזכרתיו, אף הוא, כאשר הוא מספר בשיריו, לא הגיע צפונה מהאיסידונים, כי אם אשר מצפון להם הוא מספר מפי השמועה ואומר כי האיסידונים הם המספרים את הדברים האלה. אמנם אשר עלה בידינו להודע מפי השמועה דברים ברורים יסופר כולו.

17. מהעיר המסחרית¹⁰⁴⁷ של הבּוריסתנים אשר באמצע ארץ הסקיתים שעל חוף הים, מעל¹⁰⁴⁸ לעיר הזאת יושבים ראשונה הַקָלִיפִּידִים, אשר הם סקיתים יוונים. מעל לאלה עם אחר הנקרא אַלַזוֹנִים. אלה והקליפידים חיים בכל דבר כמו הסקיתים, אולם הם זורעים ואוכלים גם דגן, גם בצלים, שומים, עדשים ודוחן. מעל לאלזונים יושבים סקיתים חורשים, אשר אינם זורעים את הדגן למאכלם, כי אם למכירה. מעל להם יושבים הנֶאברים¹⁰⁴⁹, מהנאברים ולצפון נעזבת האדמה מבני־אדם, עד כמה שאנחנו יודעים. אלה העמים הם היושבים על יד הנהר הִיפַּסִיס¹⁰⁵⁰, ממערב לבּורִיסְתֶנִיס¹⁰⁵¹.

18. אולם כאשר עוברים את הבּוריסתניס באים מצד הים¹⁰⁵² בתחלה לְהִילַיאָה¹⁰⁵³, וכשהולכים ממנה והלאה יושבים סקיתים עובדי־אדמה, והיוונים היושבים על יד הנהר הִיפַּנִיס קוראים אותם בּוריסתניטים, והם עצמם אוֹלְבִּיוֹפּוֹלִיטִים¹⁰⁵⁴. הסקיתים עובדי־אדמה אלה יושבים מזרחה דרך שלשת ימים ומשתרעים עד נהר אחד אשר לו השם פַּנְטִיקַפֵּיס¹⁰⁵⁵, אולם צפונה נסיעה של אחד־עשר יום על הבּוריסתניס. הארץ המשתרעת צפונה ממנה שוממה במרחק רב. אחרי החבל השמם יושבים אַנְדְרוֹפַגִים¹⁰⁵⁶, עם בפני עצמו ואינו סקיתי מכל וכל. אשר ממעל לאלה הוא באמת שמם ואין עם מבני־אדם נמצא שם, עד כמה שאנחנו יודעים.

19. מזרחה מהסקיתים עובדי־אדמה אלה, כאשר עוברים את הנהר פנטיקפיס, יושבים כבר סקיתים נודדים, אשר אינם זורעים ואינם חורשים מכל וכל חשופה כל הארץ ההיא מעצים, מלבד ההִילַיאָה; הנודדים האלה יושבים לצד מזרח דרך ארבעה עשר יום בארץ המשתרעת עד הנהר גֶרוֹס¹⁰⁵⁷.

20. מעבר לגרוס נמצאת הארץ הנקראת של המלכים ובה יושבים המצוינים בין הסקיתים ורובם, הרואים את שאר הסקיתים כעבדים להם. משתרעים הם דרומה עד הארץ הטָאברי¹⁰⁵⁸, מזרחה עד החריץ אשר חפרו בני העִוְרים, ועד העיר המסחרית אשר על יד הים המַיאוֹטִי, הנקראת קְרֵימֶנוֹי. חלק מהם משתרעים עד הנהר טַנַאִיס¹⁰⁵⁹. מעל לסקיתים המלכיים צפונה יושבים מְלַנְכְלַינִים, עם אחר ולא סקיתי. מהמלנכלינים והלאה משתרעים אגמים ומקום שומם מבני אדם, עד כמה שאנחנו יודעים.

21. כאשר עוברים את הנהר טנאיס הארץ אינה עוד סקיתית. החבל הראשון הוא לסָאברוֹמַטִים¹⁰⁶⁰ המתחילים מהפנה של הים המיאוטי ויושבים צפונה לו דרך חמשה־עשר יום. כל השטח חשוף, אין בו לא עצי־סרק ולא עצי־פרי. צפונה מהם, החבל השני, נמצאים בּוּדינים¹⁰⁶¹, היושבים בארץ מכוסה כולה יערות שונים.

22. מעל לבּודינים, צפונה, משתרע תחלה מדבר דרך שבעת ימים; אחר המדבר, כאשר פונים יותר מזרחה, יושבים התִיסָגֵטִים¹⁰⁶², עם רב ומוזר, החי על הציד. על ידם יושבים במקומות הללו אלה הנקראים אִיאִירְקִים והחיים גם הם על הציד באופן זה: עולה האיש על עץ לארוב – עצים רבים בכל החבל ההוא – ולכל אחד מוכן סוס המלומד לנוח על בטנו למען הנמיך עד כמה שיוכל את קומתו וגם כלב. וכשצפה את החיה מעל העץ, הוא יורה עליה מקשתו, עולה על סוסו ורודף אחריה והכלב בעקבותיו. מעל לאלה, כאשר נוטים יותר מזרחה, יושבים סקיתים אחרים, אשר פשעו בסקיתים המלכיים, וככה באו אל החבל הזה.

23. עד חבל הסקיתים האלה הארץ המתוארת עד הנה היא כולה ארץ מישור ומכוסה שכבת אדמה עמוקה¹⁰⁶³, מפה והלאה היא ארץ טרשים ופראית; אחרי אשר עוברים מרחק גדול בארץ הפראית הזאת יושבים בארץ אשר לרגלי הרים גבוהים¹⁰⁶⁴ אנשים, אשר אומרים עליהם, כי כולם קרחים מלדה, במדה אחת זכרים ונקבות, והם חרומי־אף וסנטרם גדול. מדברים הם בשפה מיוחדה, אך לובשים בגדים סקיתיים. הם חיים על פרי־העץ. עץ הפּונְטִי¹⁰⁶⁵ שם העץ אשר על פריו הם חיים וגדלו כגודל התאנה בערך. הוא עושה פרות הדומים לפולים, רק גרעינים בהם. כאשר הם מתבשלים הם סוחטים אותם בסדינים, ואז נוזל מהם מיץ עב ושחור, ולנוזל זה השם אַסְכֵי¹⁰⁶⁶. אותו הם מלקקים וגם שותים מעורב בחלב ומהמשקע הסמיך שלו הם עושים כעין עוגות ואת אלה הם אוכלים. כי בקר רב אין להם, יען כי נאות הדשא אינם טובים שם. כל אחד גר תחת עץ. בחורף הוא שוטח עליו שטיח לֶבֶד עב ולבן ובקיץ בלי הלבד. אין איש עושה להם עול, יען אומרים, כי הם קדושים, אין להם גם כלי־נשק למלחמה. והם המפשרים בין השכנים בריבותיהם וגם כאשר פליט נמלט אליהם לא תאונה לו רעה ממי שהוא. שמם אַרְגִיפַּיִים.

24. עד הקרחים האלה יש ידיעה ברורה על הארץ והעמים עד אליהם. כי באים אליהם מהסקיתים, ולא כבד הדבר לקבל מהם ידיעות, והן מהיוונים אשר בעיר המסחרית אשר על יד הבּוריסתניס¹⁰⁶⁷ וגם מערי המסחר האחרות אשר על יד הים השחור. הסקיתים הבאים אליהם עושים את משאם ומתנם בעזרת שבעה מליצים ושבע שפות.

25. עד אלה אפוא יש ידיעות, אולם אשר מהקרחים ולמעלה אין איש יודע לאמר ברור, כי רוכסי הרים גבוהים ותלולים¹⁰⁶⁸ חוסמים את הדרך ואין איש עובר עליהם. הקרחים האלה אומרים, אשר אמנם לא נראה בעיני כמהימן, כי בין הרים אלה חיים אנשים ולהם רגלי עז, וכשמוסיפים ללכת מזה והלאה יש בני אדם אחרים הישנים ששת החדשים¹⁰⁶⁹. אולם דבר זה אינו מתקבל על לבי מכל וכל. אבל אשר משתרע מן הקרחים ולמזרח מיושב, מה שידוע ברור, מאת האיסידונים. ואשר משתרע למעלה הן מהקרחים הן מהאיסידונים, צפונה, לא ידוע, מלבד המסופר בפיהם.

26. אומרים כי לאיסידונים מנהגים כאלה: כשמת לאחד מהם אביו מביאים כל קרוביו צאן, ואחרי שחטם אותם ונתחם את הבשר לנתחים מנתחים הם גם את אבי היורש המת, מערבים את כל הבשר ומגישים לסעודה¹⁰⁷⁰. את ראשו הם מזהיבים אחרי הסירם את השער ואחרי אשר נקו אותו ואחרי־כן נחשב הוא להם כפסל ומקריבים לו בכל שנה קרבנות רבים. הבן עושה זאת לאביו כמו היוונים את חג ההולדת. אומרים עליהם, כי בכלל גם הם אנשים ישרים, והנשים שוות בזכויותיהן עם האנשים.

27. אם כן גם אלה ידועים עוד, אולם מהם ולמעלה חיים לדברי האיסידונים האנשים בעלי¹⁰⁷¹ עין אחת והכרובים נוטרי הזהב; מהם קבלו הסקיתים את השמועה ומסרוה, מהסקיתים שמענוה אנחנו ומשתמשים בה ואנחנו קוראים אותם בשפת הסקיתים, אַרִימַסְפִּים, כי הסקיתים אומרים על אחת „אַרִימָה“, ועל עין „סְפּוּ“.

28. קשה מאד החורף בכל הארץ אשר תארתי, באופן, כי שמונה חדשים שורר שם קור חזק כבד מנשוא, ובחדשים אלה כאשר שופכים מים לא נעשה רפש, רק כאשר מבעירים אש יֵעָשֶה רפש. הים קוֹפֵא, גם כל הבוספורוס הקִימֶרִי, והסקיתים היושבים בעבר מהתעלה מזה עוברים על הקרח למלחמה ומעבירים את הרכב עליו לעבר השני, אל הַסִיגְדִים. ככה, אפוא, נמשך החורף שמונה חדשים, גם בארבעת החדשים האחרים קריר שם. נבדל החורף הזה בטיבו מהחורף בכל שאר הארצות בזה, כי בעונתן¹⁰⁷² אין גשמים יורדים במידה חשובה, בעוד אשר בקיץ אין הגשם פוסק. ובעונה אשר במקומות אחרים יורדים מטרות עוז, אין שם כל גשם אבל בקיץ הם מצויים. ואם מטרות עוז יורדים בחורף, משתאים לו כמו לדבר פלא. כמו כן נחשב לפלא בארץ הסקיתים אם יקרה רעש, הן בקיץ הן בחורף. הסוסים סובלים ונושאים את החורף הזה, אולם הפרדות והחמורים אינם יכולים לעמוד בו מכל וכל. ובמקומות אחרים כאשר הסוסים עומדים בקור הם מתים בדלקת, והחמורים והפרדות יכולים לעמוד בו.

29. מטעם זה, כאשר נראה לי בארץ ההיא גזע הבקר המנוון אינו מגדל קרנים; אכן מחזק את השערתי מאמר הוֹמֵירוֹס באודִיסֵיָה¹⁰⁷³ אשר שם נאמר:

גם לוב, מקום הגדיים ימהרו לגדל קרנים,

מה שמביע אל־נכון, כי בארצות החמות ממהרות הקרנים לצמוח, אולם בקור החזק או כי הקרנים אינן צומחות מכל וכל לבהמות, ואם הן צומחות, הן צומחות בקושי.

30. והנה בארץ ההיא נעשה הדבר הזה לרגלי הקור. אולם אני מתפלא – כי להוספות שמתי לבי עוד מתחלת ספורי – כי כל ארץ אֵילִיס אינה מגדלת פרדות, הלא הארץ אינה קרה ואין כל סבה אחרת נראית. האֵילִים עצמם אומרים כי בגלל איזו קללה אין פרדות גדלות אצלם. אולם בבוא הזמן אשר הסוסות תרבענה, הם מביאים אותן אל שכניהם ושם, בארץ השכנים, נותנים לחמורים לבוא עליהן, עד כי הסוסות מתעברות. אחרי־כן מחזירים אותן לארצן.

31. אשר לנוצות הממלאות לדברי הסקיתים את האויר ובגללן אין אדם רואה את הארץ לפניו ואינו יכול לעבור בה, יש לי הדעה הזאת: בחבלים מצפון לארץ הזאת יורד תמיד שלג, בקיץ פחות מאשר בחורף, מה שמובן. האיש אשר ראה כבר פעם מקרוב שלג גדול נופל, יבין את אשר אני אומר: השלג דומה לנוצות ובעקב חורף זה, בהיותו ככה, אין הארצות לעבר צפון של חלק היבשת הזאת נושבות. לכן חושב אני, כי הסקיתים והעמים היושבים סביבם קוראים את השלג נוצות בהדמותם אותו להן. כל זה מספרים הם על הארצות הרחוקות ביותר.

32. על־אודות האנשים ההיפּרבּורייים¹⁰⁷⁴ אינם יודעים לספר לא הסקיתים ולא איש אחר מהיושבים בארץ ההיא, מלבד אולי האיסידונים. אולם כאשר חושב אני, גם אלה אינם יודעים לאמר דבר־מה. כי לולא זאת היו מספרים גם הסקיתים, כאשר הם מספרים על בעלי עין אחת. אמנם יש דבר־מה הנאמר מפי הֵיסִיאודוס בדבר ההיפּרבּוריים, גם בפי הומירוס בְאֶפִּיגוֹנִים¹⁰⁷⁵, אם באמת הומירוס כתב את השירים האלה.

33. אולם את רוב הידיעות על־אודותיהם מספרים הדֵילִיִים¹⁰⁷⁶ באמרם, כי מתנות קדושות צרורות בתבן של חטים הובאו מאת ההיפּרבּוריים והגיעו אל הסקיתים, מהסקיתים קבלו תּמיד השכנים זה אחר זה עד כי הביאו אותן אל קצה המערב עד הים הָאַדְרִיאַטִי, מפה נשלחו הלאה דרומה והראשונים מהיוונים אשר קבלון היו הדוֹדוֹנִים, מאלה ירדו אל המפרץ הַמֵילִי¹⁰⁷⁷ ועברו אל אֶבבּוֹיָה, וכל עיר שלחה אותן לשניה עד קַרִיסְטוֹס¹⁰⁷⁸, מהעיר הזאת עברו את אַנְדרוֹס, כי הקריסטיים הביאו אותן עד טִינוֹס והטִינִיִים לדֵילוס. בדרך זו, כאשר מספרים, הגיעו המתנות הקדושות לדֵילוס. בראשונה שלחו ההיפּרבּוריים שתי עלמות, הדיליים קוראים אותן הִיפֵּרוֹכֵי וְלַאוֹדִיקֵי, שתוליכנה את המתנות הקדושות. ויחד עמהן, להגן עליהן, שלחו ההיפּרבּוריים חמשה מאזרחיהם ללוותן, הנקראים היום פֶּרְפֶרִיִים, ומכובדים הם מאד בדילוס. אולם כאשר לא שבו הנשלחים אל ההיפּרבּוריים חרה להם מאד, פן יקרה להם מדי פעם בפעם כי לא יקבלו את שליחותיהם בחזרה, לכן הביאו את המתנות צרורות בתבן של חטים אל הגבול והטילו על שכניהם את הצו, כי יוליכו את המתנות מהם אל עם אחר וככה, מספרים, נשלחו הלאה עד אשר הגיעו לדילוס. אני בעצמי יודע מעשה הדומה למתנות הקדושות האלה: כאשר הנשים התְרַקִיוֹת והפַּיאַנִיוֹת מקריבות לארטמיס המלכה אינן מקריבות את הקדשים בלי תבן של חטים.

34. על אלה אני יודע אפוא כי הן עושות ככה, ולכבוד העלמות האלה מארץ ההיפּרבּוריים אשר מתו בדילוס גוזזים הנערות והנערים של הדיליים את שערות ראשם, הנערות גוזזות לפני נשואיהן מחלפה, כורכות על פלך ומניחות על הציוּן. הציון נמצא בפנים, בתוך מקדש ארטמיס, לשמאל הנכנס, ועל ידו צומח זית, ונערי הדיליים כורכים משערם על אחד הירקות ומניחים גם הם על הציון. לעלמות אלה נעשה אפוא הכבוד הזה מאת יושבי דילוס.

35. האנשים האלה¹⁰⁷⁹ מספרים, כי גם אַרְגֵי ואוֹפִּיס, שתי עלמות מעם ההיפּרבּוריים, באו אליהם לדילוס בעברן דרך הארצות של אותם העמים, עוד לפני היפרוכי ולאודיקי. הן באו לשלם לְאֵילֵיתִיָה¹⁰⁸⁰ את נדרן, אשר קבלו על נפשן בעת הלֵידה הקלה¹⁰⁸¹, אולם ארגי ואופיס באו, לדבריהם, יחד עם האלים ההם, והדיליים כבדו אותן באופן אחר: הנשים אוספות נדבות למענן ומזכירות אותן בשמן בהִמְנוֹן אשר חבר למענן אוֹלֵין,¹⁰⁸² איש ליקי. מהן למדו יושבי האיים והיוֹנים לשיר לכבוד אופּיס וארגֵי, בקראן אותן בשמן ובאספן נדבות. אולין זה, אשר בא מליקיה חבר גם את ההימנונים העתיקים האחרים אשר שרים בדילוס. גם משתמשים באפר השוקים הנשרפים על המזבח לפזר על קברן¹⁰⁸³ של אופּיס וארגי. הקבר שלהן הוא מאחורי מקדש ארטמיס לצד מזרח בקרבת אולם האורחים של הקֵיִים¹⁰⁸⁴.

36. די בכל הדברים האלה על־אודות ההיפּרבּוֹריים. את האגדה על־אודות אַבַּרִיס¹⁰⁸⁵, אשר לפיה היה היפרבוריי, לא אספר, ושאומרים עליו כי נשא את הצו ועבר את כל העולם מבלי לאכול. אם יש באמת בני־אדם היפּרבּוריים, יש גם אחרים היפֶּרנוֹטִיים¹⁰⁸⁶. צוחק אני בראותי איך ציירו ותארו כבר רבים את הקף הארץ בלי כל הבנה, הם רושמים את האוקינוס השוטף סביב לארץ אשר היא עגולה לגמרי כמו במחוגה, ועושים אסיה שוה לאירופה¹⁰⁸⁷. לכן בדברים מעטים אבאר את גוֹדל כל אחת מהן ואיך צריכה כל אחת להרשם.

37. הפרסים משתרעים במושבותיהם עד הים הדרומי הנקרא האדום¹⁰⁸⁸. מצפון להם יושבים המדים, מצפון לַמדים הסַסְפֵּירִים¹⁰⁸⁹, מצפון לסספירים הקולכים המשתרעים עד הים הצפוני¹⁰⁹⁰ אשר אל תוכו משתפך הנהר פַסִיס¹⁰⁹¹. ארבעה העמים האלה יושבים מים עד ים.

38. ופה נמשכים ממנה¹⁰⁹² מערבה שני חצאי־איים אל תוך הים, ואותם אתאר עתה: חצי־האי האחד¹⁰⁹³ לצד צפון מתחיל מהפסיס ונמשך מפה אל תוך הים לאורך הים השחור וההליספונטוס עד סיגיאוֹן הטרוֹי, בעוד אשר בדרום אותו חצי־האי משתרע מהמפרץ הַמַירִיאַנְדִי¹⁰⁹⁴ אשר על יד פניקיה, אל תוך הים עד הכף הטְרִיוֹפִי¹⁰⁹⁵. יושבים בחצי־האי ההוא שלשים עמים. הנה האחד משני חצאי האיים.

39. חצי האי השני, המתחיל מפרס ומשתרע עד הים האדום, זאת היא ארץ פרס ואליה גובלת אשור ולאשור ערב¹⁰⁹⁶. הוא נגמר, אולם לא נגמר כי אם בהשקפת בני־האדם¹⁰⁹⁷, במפרץ ערב, אשר לתוכו חפר דריוש תעלה מהנילוס¹⁰⁹⁸. מארץ הפרסים עד פניקיה נמשך שטח רחב וגדול, אולם מפניקיה משתרע דרך הים הזה¹⁰⁹⁹ חצי־האי ההוא לאורך סוריה, פלשתינא ומצרים ובו נגמר, ובו שלשה עמים¹¹⁰⁰ לבד.

40. אלה הן הארצות המשתרעות מפרס לעבר מערב של אסיה. אשר לחלק מעל לפרסים, המדים, הַסַסְפֵּירִים והקוֹלכים, זה הנוטה לצד מזרח השמש, משתרע שם מצד אחד הים האדום, ובצד צפון הים הכַּסְפִּי והנהר אַרַכְּסֵּיס¹¹⁰¹, השוטף לצד מבוא השמש; אסיה מיושבת עד הודו, אולם מפה ולמזרח כבר מדבר ואין איש יודע להגיד מה שם. זה טבעה של אסיה וגדלה.

41. לוב היא בחצי האי השני, כי מיד אחרי מצרים משתרעת לוב. על־יד מצרים חצי־האי הזה צר, כי מהים הזה עד הים האדום הן עשר רבבות קנים, אשר הן בערך אלף ריס¹¹⁰². אולם מהמיצר¹¹⁰³ הזה והלאה חצי־האי רחב מאד ונקרא לוב.

42. תמה אני על אלה הגובלים והמבדילים: לוב, אסיה, אירופה, הלא לא מצער הוא ההבדל ביניהן, כי באורך¹¹⁰⁴ משתרעת אירופה על יד שתיהן, אולם ברוחב אינה ראויה כלל להדמות¹¹⁰⁵, כאשר נראה בעיני. כי לוב נשקפת כמוקפת ים, מלבד במקום אשר היא גובלת באסיה. נְכֹה מלך מצרים היה הראשון, עד כמה שאנו יודעים, אשר הראה זאת: אחרי אשר חדל לחפור את התעלה הנמשכת מהנילוס אל מפרץ ערב, שלח אנשים פניקים באניות ושם עליהם לשוב בהפליגם דרך עמודי הירקלס אל תוך הים הצפוני¹¹⁰⁶ ובדרך זו לבוא למצרים. ובכן נסעו הפניקים מהים האדום¹¹⁰⁷ והפליגו אל הים הדרומי. ובבוא סוף הסתו ירדו אל היבשה וזרעו את האדמה, במקום בלוב אשר קרה להם לעבור, וחכו לקציר, ואחר אספם את היבול הפליגו, עד אשר עברו שנתים ובשנה השלישית נטו לבין עמודי הירקלס ובאו למצרים, וספרו, אשר לא נראה לי, אולי למי שהוא, כי בהפליגם מסביב ללוב היתה להם השמש לימינם¹¹⁰⁸. וככה נודעה היא בראשונה.

43. אחרי־כן הקרתגים הם האומרים כדבר הזה¹¹⁰⁹, אף כי סַטַסְפֵּיס בן טֶאַסְפֶּס, איש אַחַימֶנידִי, לא סבב את לוב, בכל אשר נשלח לתכלית זו, כי אם ירא מפני אורך הנסיעה ומהמדבר שב לביתו ולא הוציא לפעולה את העבודה, הקשה אשר שמה עליו אמו. כי הוא אנס בתולה, את בת זוֹפִּירוֹס¹¹¹⁰ בן מגבּיזוס; וכאשר עמד אחר כך במצות המלך כסרכסס להִצלב בגלל האשמה הזאת, התחננה בעדו אם סטספּיס, אשר היתה אחות דריוש ואמרה, כי היא בעצמה תשים עליו עונש אשר יגדל מענשו הוא: הוא יהיה נאלץ לנסוע סביב לוב, עד אשר יבוא בסבובו למפרץ ערב. וכאשר נאות כסרכסס לזה, בא סטספיס למצרים ולקח אניה ומלחים להפליג משם אל עמודי הירקלס ואחרי אשר עבר ביניהם וגם סבב את הכֵּף של לוב, אשר שמו סוֹלוֹאֶיס, הפליג דרומה. אחרי עברו דרך גדולה בים במשך חדשים רבים וכאשר היה עליו לעבור עוד הרבה חזר לאחוריו שב למצרים. משם בא אל המלך כסרכסס וספר לו, איך עבר במרחקים גדולים על פני בני־אדם קטנים אשר מלבושיהם היו כפות תמרים וכאשר חתר אליהם באניה, ברחו אל ההרים, בעזבם את עריהם, והוא ואנשיו נכנסו בהן ולא עשו להם כל רעה, רק צאן לקחו מתוכן. ומדוע לא סבב את לוב עד גמרו, אמר, כי זאת היתה הנסבה, אשר האניה לא יכלה לחדור הלאה, כי אם נעצרה. כסרכסס, אשר לא ראה את דבריו לנכונים ויען לא גמר את העבודה הקשה אשר הוטלה עליו, צוה להוקיעו על עץ, בהענישו אותו בעונש הראשון. אך שמע אחד הסריסים אשר לסטספּיס זה על מיתת אדוניו ברח לסמוס ברכוש גדול, אשר בא לידי איש מסמוס, שאת שמו אני יודע היטב, אולם רוצה אני לשכחו.

44. רוב חלקי אסיה נגלו על־ידי דריוש, אשר חפץ לדעת את המקום אשר בו משתפך אל הים הנהר אינדוס, השני¹¹¹¹ בין כל הנהרות אשר תנינים חיים בו, ושלח אנשים אשר בטח בהם כי ידברו אמת וביניהם את סְקִילַכְּס איש קְרִיאַנְדָה. הם יצאו מעיר קַסְפַּטִירוֹס ומארץ הפַּקְטִיאִית¹¹¹² והפליגו בנהר לצד מזרח השמש עד הים ובהפליגם דרך הים מערבה באו בחודש השלשים אל הארץ ההיא, אשר מתוכה שלח מלך מצרים את הפניקים, שדברתי על־אודותיהם למעלה¹¹¹³, לסבב את לוב. אחרי אשר הפליגו אלה מסביב¹¹¹⁴ לכד דריוש את ההודים והשתמש בים זה. כך נתגלו גם יתר חלקי אסיה מלבד החלקים אשר לעבר מזרחה הדומים ללוב.

45. אולם אירופה, כנראה, לא ידועה לכל איש, לא החלקים לפאת זריחת השמש ולא אלה לפאת צפון, אם הים שוטף סביבה. ידוע רק כי לארכה היא משתרעת לאורך שתיהן¹¹¹⁵, גם אינני יכול להבין מאין נותנו לאדמה שלשה שמות בכל היותה רק אחת, והשמות לקוחים מנשים ולגבולותיה שמו הנהר נילוס¹¹¹⁶ במצרים והפַסיס¹¹¹⁷ בקולכיס – אחרים מצינים את הנהר טַנַאִיס המַיאוֹטי¹¹¹⁸ ואת המעברה הקימרית¹¹¹⁹ – ואינני יכול להודע שמות האנשים אשר קבעו את הגבולים ומאין לקחו את השמות. כי אמנם ללוב בא השם, כמו שאומרים רוב היוונים, מִלִבִּיָּה, אשה מבנות הארץ, ולאסיה השם מאשתו של פְּרוֹמֵיתוֹס. הלודים אמנם דורשים את השם הזה לעצמם, באמרם כי על שם אַסִיאַס בן קוֹטִיס בן מַנֵס¹¹²⁰ נקראת אסיה ולא על שם אסיה אשתו של פרומיתוס, ועל שמו נקרא גם השבט אסיאס בסרדיס. אולם אירופה אינה ידועה לכל איש, אם הים שוטף סביבה ומאין לקחה את השם הזה, וגם לא ידוע האיש, אשר קרא אותה בשם זה, אם לא נאמר כי על שם אברופה מצור נקראה הארץ בשם זה. אם כן היתה לפני זה בלי שם, כמו שתי האחרות. אולם ידוע, כי היא מוצאה מאסיה ולא באה לארץ ההיא הנקראת היום בפי היוונים אירופה, רק באה מפניקיה לכרתים ומכרתים לליקיה. די באשר דברתי בענין זה עד הנה, כי נשתמש באלה מהדברים המקובלים כבר.

46. ¹¹²¹ על יד הים השחור, אשר אליו יצא דריוש עם צבאו חיים העמים הנבערים מדעת יתר על העמים אשר בכל הארצות, מלבד העם הסקיתי, כי אין בידינו להגיד דבר־חכמה מעם מן העמים היושבים בעבר הזה של הים השחור¹¹²² ואין אנחנו יודעים איש אשר היה מלומד, מלבד העם הסקיתי ואַנַחַרְסִיס¹¹²³. כי המצאה אחת, הכי גדולה בעניני בני־אדם, המציא העם הסקיתי באופן הכי מחוכם בין כל העמים, אשר אנחנו יודעים, את האחרים אינני מעריץ. הדבר הגדול ככה, אשר המציאו, הוא, כי כל איש הבא עליהם¹¹²⁴ אינו יכול להמלט ושאי אפשר לתפוס אותם¹¹²⁵ כאשר אינם רוצים כי ימצאו אותם. כי אנשים אשר לא ערים ולא חומות נבנו להם, כי אם כולם נושאים את מעונותיהם, אנשים היורים בקשת מעל סוסיהם ואינם חיים על עבודת־האדמה, כי אם מגדול בקר, ומעונותיהם על עגלות, האם יש להתגבר עליהם או להכריחם לקרב?

47. הם המציאו אופני חיים כאלה, המתאימים לארץ, וגם הנהרות בעוזריהם. הארץ הוא מישור ומכוסה דשא ומשקה היטב; נהרות עוברים דרך בה לא פחות הרבה במספרם מהתעלות אשר במצרים. אלה מהם החשובים להיות נקובים בשם ויש לעבור עליהם באניות מהים, אותם אזכיר: האִיסְטְרוֹס עם חמשת שפכיו, אחרי־כן הַטִירַס וְהַהִיפַּנִיס, הבּוּרִיסְתֶּנֵיס וְהפַּנְטִיקַפֵּיס וההִיפַּקִירִיס והגֶרוֹס והטנאיס¹¹²⁶. הם זורמים באופן זה:

48. האיסטרוס¹¹²⁷ הוא הגדול בכל הנהרות אשר אנחנו יודעים. הוא שוטף במדה אחת תמיד, בקיץ ובחורף. הוא הראשון בין נהרות סקיתיה הזורמים ממערב והוא הגדול מטעם זה, יען כי גם נהרות אחרים משתפכים לתוכו. אלה הם העושים אותו גדול; חמשה הם השוטפים אליו דרך ארץ הסקיתים; הפּוֹרַטָה בפי הסקיתים ובפי היוונים פִּירֶטוֹס¹¹²⁸, האחרים הם הַטִיאַרַנְטוֹס, האָרַרוֹס, הנַפַּרִיס והאוֹרְדֵיסוֹס¹¹²⁹. הראשון בין הנהרות הנזכרים הוא גדול ובשטפו מזרחה הוא מאחד את מימיו עם האיסטרוס, השני אשר הזכרתי הטיארנטוס, שוטף יותר לפאת מערב והוא יותר קטן; האררוס, והנפריס והאורדיסוס זורמים בין שניהם ונופלים אל תוך האיסטרוס. אלה הנהרות ילידי ארץ הסקיתים ממלאים אותו. מהאַגַתִירְסִים¹¹³⁰ זורם הנהר מַרִיס¹¹³¹ ומתחבר עם האיסטרוס.

49. מפסגות ההַימוס¹¹³² זורמים שלשה נהרים גדולים אחרים צפונה ונופלים לתוכו, האַטְלַס, האַירַס והטִיבִּיסִיס. דרך תְּרַקִיָּה והקְרוֹבִּיזִים¹¹³³ התְּרַקִים שוטפים האַתְרִיס, הנוֹאֵס והאַרְטַנֵיס ומשתפכים אל תוך האיסטרוס. מתוך גבול הפַּיאוֹנים¹¹³⁴ ומהרי רוֹדוֹפֵּי יורד הנהר סְקִיוֹס¹¹³⁵ בחצותו את ההימוס ומשתפך אל תוכו. מהאִילִירִים שוטף צפונה הנהר אַנְגְרוֹס הנופל אל תוך המישור הטְרִיבַּלִי ואל תוך הנהר בְּרוֹנגוֹס והבּרונגוֹס אל תוך האיסטרוס. ככה מקבל האיסטרוס שניהם והם גדולים. מהארץ אשר מצפון להאוֹמְבַּרִים שוטף הנהר קַרְפִּיס ועוד אחד, אַלְפִּיס, צפונה, וגם הם משתפכים אל תוכו. כי האיסטרוס שוטף דרך כל אירופה, ראשיתו מהקלטים היושבים אחרי הקִינֵיטִים שהם מכל עמי אירופה בקצות המערב. הוא שוטף אפוא דרך כל אירופה ויורד אל ירכתי ארץ הסקיתים.

50. מהנהרות הנזכרים אלה ורבים אחרים המאחדים את מימיהם נעשה האיסטרוס לגדול בין הנהרות. אולם כאשר משוים את מדת המים האחד אל השני¹¹³⁶, עולה עליו הנילוס בשפעת מימיו. כי אל תוך הנילוס אינו נופל לא נהר ולא כל מעין, אשר יוסיפו על שפעת מימיו. במדה אחת זורם האיסטרוס תמיד, בקיץ ובחורף מסבה זו, כאשר נראה לי: בחורף הוא כמו שהוא רק מעט יותר מכפי טבעו, כי הארץ הזאת מוגשמת בחורף מעט מאד; אולם שלג יורד בה כל הזמן, ובקיץ נמס השלג המרובה אשר ירד בחורף ומשתפך מכל צד אל תוך האיסטרוס. השלג הזה אשר ירד לתוכו מעלה את מימיו יחד עם הגשמים הרבים והחזקים, כי בקיץ יורד גשם. ובמדה אשר תמשוך השמש אליה את המים בקיץ יותר מאשר בחורף, במדה זו הם הזרמים הרבים הזורמים אל האיסטרוס בקיץ יותר מאשר בחורף¹¹³⁷. כאשר מחשבים אחד מול השני נעשה שווי המשקל ולכן נראה הוא תמיד להיות במדה אחת.

51. אחד מהנהרות בארץ הסקיתים הוא האיסטרוס, אחריו הטִירַס¹¹³⁸ השוטף מצפון ומוצאו מאגם גדול¹¹³⁹, הגובל בין ארץ הסקיתים וארץ הנֶאבְרִים¹¹⁴⁰; במקום שפכו התישבו יוונים הנקראים טִירִיטִים.

52. הנהר השלישי הוא ההיפַּנִיס¹¹⁴¹ ומוצאו מארץ הסקיתים. זורם הוא מתוך אגם גדול¹¹⁴², אשר סביבו רועים סוסים פראים לבנים. האגם הזה נקרא בצדק אבי¹¹⁴³ ההיפּניס. מהאגם הזה יוצא הנהר היפּניס וזורם נסיעה של חמשה ימים ומימיו אינם עמוקים, אבל עודם מתוקים, אולם מפה עד הים, נסיעה של ארבעה ימים, הם מרים מאד. כי משתפך לתוכו מעין מר, אשר בכל היותו מעט הכמות הוא מר מאד ונותן טעם מר להיפּניס, אף כי הוא נהר גדול אשר רק מעטים כמוהו. המעין הזה הוא על גבול ארץ הסקיתים עובדי האדמה והאַלַזוֹנִים. שם המעין והמקום אשר משם הוא נשפך הוא בשפת הסקיתים אֶכְּסַמְפַּיוֹס ומובנו בשפת יון: דרכי קודש¹¹⁴⁴. לרגלי עקמומיותיהם בארץ האלזונים מתקרבים הטירס וההיפּניס, אולם משם והלאה כל אחד נוטה וזורם בהשאירם שטח רחב יותר ביניהם.

53. הנהר הרביעי הוא הבּוריסתניס¹¹⁴⁵; בין הנהרות האלה הוא הגדול אחרי האיסטרוס, ותועלת רבה בו, לפי דעתי, לא לבד מבין נהרות הסקיתים, כי אם גם מבין כל הנהרות האחרים, מלבד הנילוס אשר במצרים. כי אליו אין נהר אחר יכול להדמות. מבין שאר הנהרות הבוריסתניס תועלתו רבּה מאד, כי על גדותיו הוא משפיע נאות־מרעה יפות מאד המועילות לצאן, וממציא דגים טובים ורבים עד למאד; גם לשתיה הוא נעים מאד; הוא זורם זך על יד דלוחים¹¹⁴⁶ לכן היבול על גדותיו מעולה והדשא, במקום אשר האדמה אינה נזרעת, גבוה מאד. על יד שפכו מתהוה מעצמו מלח במדה עצומה. דגים גדולים בו בלי עצמות, הנקראים אַנְטַקַיִים והנלקחים להכבש במלח ועוד דברים רבים אחרים הראויים להתפלא עליהם. אם כן עד הארץ גֶרוס¹¹⁴⁷, אשר אליה נסיעה של ארבעים יום, ידוע מהלכו מצד צפון; אולם בין איזה אנשים הוא זורם משם צפונה, אין איש יודע לאמר. נראה, כי הוא שוטף דרך מדבר אל תוך ארץ הסקיתים עובדי־האדמה, כי הסקיתים האלה יושבים על שפתו דרך נסיעה של עשרה ימים. רק מהנהר הזה לבדו ומהנילוס אינני יודע לאמר את המקורות, וחושב אני, כי גם איש מהיוונים אינו יודע זאת. הבּוריסתניס זורם אפוא סמוך לים וההיפּניס מתחבר עמו, המשתפך אל תוך אותה הבצה. אשר בין הנהרות האלה, מיצר הארץ, נקרא כֵף היפּוֹלָאוֹס, ועליו בנוי מקדש לאם¹¹⁴⁸. מעבר למקדש על גדות ההיפניס יושבים הבּוריסתנים. כל זה בדבר הנהרות האלה.

54. אחרי אלה יש עוד נהר חמישי ושמו פַּנְטִיקַפֵּיס¹¹⁴⁹. גם זה שוטף מצפון ומתוך אגם. והארץ אשר בינו ובין הבוריסתניס מיושבת מסקיתים עובדי־אדמה. הוא מוליך את מימיו אל ההִילַיָאה¹¹⁵⁰, ואחרי עברו את החבל ההוא, הוא מתחבר עם הבוריסתניס.

55. הנהר הששי ההִיפַּקִירִיס¹¹⁵¹ הבא מתוך אגם, שוטף דרך הסקיתים הנודדים ומשתפך על־יד העיר קַרְקִינִיטִיס אל תוך הים¹¹⁵² ומבדיל לימין את ההיליאה מאשר נקרא אצטדיה של אַכִילֵס¹¹⁵³.

56. הנהר השביעי גֶרוֹס¹¹⁵⁴ נפרד מהבּוריסתניס באותו חלק הארץ אשר עד שם ידוע הבּוריסתניס. נפרד הוא אפוא בחלק הארץ ההוא ושמו כשם הארץ ההיא, גרוס, ובזרמו לעבר הים גובל הוא בין ארץ הסקיתים הנודדים ובין המלכיים ומשתפך לתוך ההיפּקיריס.

57. והנהר השמיני הוא הטַנַאִיס¹¹⁵⁵, הזורם בחלקו העליון מתוך אגם גדול ומשתפך לתוך אגם עוד יותר גדול הנקרא מַיאֵטִיס, הגובל בין הסקיתים המלכיים והסָאברוֹמַטִים. לתוך הטנאיס הזה נופל נהר אחר ושמו הִירְגִיס¹¹⁵⁶.

58. ככה אפוא עשירה ארץ הסקיתים בנהרות האלה החשובים ביותר; בשביל הצאן – העשב הגדל בארץ הסקיתים הוא המר בין כל העשבים אשר אנחנו יודעים. כאשר מנתחים את הצאן אפשר להוכח כי כן הדבר.

59. באופן כזה הם עשירים בדברים הכי־חשובים¹¹⁵⁷. אולם שאר עניניהם, מנהגיהם, ככה הם: רק את האלים האלה הם מעריצים, את הִיסְטִיָה בעיקר, אחריה את זוס ואת גֵי¹¹⁵⁸, בהאמינם כי גי היא אשת זוס, אחריהם את אפולון ואת אפרודיטי השמימית ואת הירקלס ואת אַרֶס. את אלה מעריצים הסקיתים כולם, אבל הסקיתים המלכיים מקריבים גם לפּוֹסֵידוֹן. בשפת הסקיתים נקראת היסטיה – טַבִּיטִי, זוס נקרא נכון מאד, לפי דעתי, פַּפֵּיאוֹס¹¹⁵⁹, גֵי – אַפִּיָה¹¹⁶⁰, אפולון – אוֹיטוֹסירוֹס, אפרודיטי השמימית – אַרְגִמְפַּסה¹¹⁶¹, פוסידון – תַמִימַסְדֶס; מצבות, מזבחות מקדשים אינם נוהגים לעשות מלבד לארס; לו הם נוהגים לבנות.

60. הקרבת הקרבנות אחת היא לכולם ושוה היא בכל הקרבנות ונעשית ככה: הקרבן עצמו עומד ורגליו הקדמיות עקודות, המקריב עומד מאחורי הבהמה, ובמשכו בקצה החבל הוא מפילה ארצה ובעת נפלה הוא קורא לאל, אשר לו הוא מקריב, אחרי־כן הוא שם עניבה בצוארה ובחורה הוא תוחב מקל ומסובבה ומחניקה, בלי להצית אש, בלי להקדישה¹¹⁶², בלי לנסך נסך. אחרי אשר החניק אותה והפשיט את עורה, הוא נגש לבשלה.

61. ויען כי ארץ הסקיתים עניה מאד בעצים המציאו את הדרך הזאת לבשל את הבשר: אחרי אשר הפשיטו את עורות הקרבנות, הם חושפים את העצמות מהבשר. אחרי־כן הם נותנים את הבשר אל תוך דודים הנעשים בארצם, אם יש להם כאלה; הם דומים מאד למזרקי הלֶסְבִּיים, רק הם גדולים בהרבה מהם. אל תוכם הם נותנים את הבשר ומבשלים בהציתם אש תחתם בעצמות הקרבנות. ואם אין דוד מצוי בידם, הם שמים את כל הבשר אל תוך בטן¹¹⁶³ הקרבנות ומערבים מים ומציתים אש בעצמות והן בוערות יפה מאד¹¹⁶⁴. הבטן מכילה על נקלה את הבשר הנקלף מהעצמות. וככה מבשל הבקר את עצמו וכמו כן שאר הקרבנות כל אחד את עצמו. וכאשר הבשר מבושל, אזי מקריב המקריב את ראשית הבשר ובני־המעים בהשליכם לפניו. הם מקריבים גם שאר מקנה, וביחוד סוסים.

62. אם כן לשאר האלים הם מקריבים באופן זה ואת הבהמות האלה, אולם לארס ככה: בכל מחוז ומחוז של הממשלות הוקם לארס מקדש כזה: חבילות זרדים צבורות באורך שלשה ריסים ורוחב שלשה ריסים בערך ופחות מזה בגובה. למעלה על זה עושים מישור מרובע, אשר בשלשה צדדיו הוא תלול ובצד אחד יש לעלות אליו. מדי שנה בשנה הם מוסיפים מאה וחמשים עגלות זרדים, כי בגלל מזג האויר הולך הכל הלוך וחסור. על הערמה הזאת הֳעָמד סַיִף ברזל עתיק בכל אחד ואחד¹¹⁶⁵, וזה פסלו של ארס. לסיף זה הם מקריבים שנה שנה קרבנות צאן וסוסים; יתר על כן, הם המקריבים לו¹¹⁶⁶ קרבנות עוד יותר מאשר לשאר האלים. מהשבוים אשר הם שובים חיים מאויביהם, מכל מאה אנשים הם מקריבים אחד, אבל לא כמו את המקנה, כי אם באופן אחר. אחרי נסכם יין על ראשיהם, שוחטים הם את האנשים על כלים ומעלים אותם על ערמת הזרדים ושופכים את הדם על הסיף. ובעוד הם מעלים את הדם הם עושים למטה על יד המקדש כמעשה זה: מהאנשים הנשחטים הם כורתים מכל אחד ואחד את הכתף הימנית יחד עם היד וזורקים לאויר, ואחרי גמרם גם שאר הקרבנות הם הולכים להם, והיד נשארת במקום אשר נפלה ובמקום אחר הגופה.

63. קרבנות כאלה נהוגים אצלם; בחזירים אינם משתמשים¹¹⁶⁷, אף לגדל אותם בארצם אינם רוצים כלל.

64. אשר למלחמה נהוג אצלם המנהג הזה: כאשר ימית איש סקיתי את האיש הראשון, הוא שותה מדמו. ואת ראשיהם של אלה אשר הרג בקרב הוא מביא למלך, כי בהביאו את הראש הוא יקח חלק בשלל אשר הם שוללים, ואם לא הביא – לא. הוא מפשיט את עור הגולגולת באופן זה: הוא חותך מסביב לאזנים ואוחז בראש ומנענע אותו עד אשר הוא מוציא אותו. אחרי גרדו את העור בצלע של בקר, מעבדהו בידיו ואחרי אשר עשהו רך הוא משתמש בו כבמגבת וקושרו לרסן הסוס אשר הוא רוכב עליו ומתיהר בזה. כי מי אשר עולה במגבות כאלה על אחרים נחשב לאיש הגבור. רבים מהם עושים גם בגדים ללבוש מעורות אלה, בתפרם אותם יחד כמו מעילי הרועים. רבים מפשיטים את עור היד הימנית מגופות אויביהם יחד עם הצפרנים ועושים צפוי לאשפותיהם. את עור האדם מצאתי גם חזק גם מגוהץ עד כי כמעט הוא עולה על כל העורות בזוהר הלובן. רבים מפשיטים גם את עור האדם כולו ופושטים אותו על עץ ונושאים אותו על סוסיהם¹¹⁶⁸.

65. המנהגים האלה אפוא נהוגים אצלם. בגולגולות עצמן, לא של כולם כי אם של אויביהם בנפש, הם עושים ככה: הם כורתים במשור כל מה שלמטה מהגבות ומנקים אותו. ואם הוא עני¹¹⁶⁹, הוא מכסה אותה מחוץ בעור בקר בלתי מעובד לבד ומשתמש בה ככה, ואם הוא עשיר, גם כן מכסה אותה בעור בקר בלתי מעובד, אולם תוכה הוא מצפה זהב ומשתמש בה ככה לכלי שתיה. עושים הם ככה גם לקרוביהם, אם מריבות פרצו ביניהם ואחד התגבר על השני לפני המלך. כאשר באים אליהם אורחים החשובים בעיניהם, מעבירים לפניהם את הגולגולות אלה, ויחד עם זה מספרים, כי היו אלה קרובים והתחילו בריב ונוצחו מהם, וזאת נחשבת אצלם לגבורה.

66. פעם בכל שנה מוזג כל נשיא הגליל בגלילו כד יין וממנו שותים כל הסקיתים אשר בידיהם הרגו אויבים. אלה אשר לא עשו מעשה כזה אינם טועמים מהיין ההוא, כי אם יושבים מן הצד בלי כבוד; זה להם העלבון הכי־גדול. אולם אלה מהם אשר הרגו אנשים רבים מאד, להם שתי כוסות ושותים מתוכן בבת אחת.

67. קוסמים רבים יש בין הסקיתים, הקוסמים מתוך נצרים רבים באופן זה: אחרי הביאם אגודות נצרים גדולות הם שוטחים אותן על הקרקע ומתירים אותן, ועל כל נצר ונצר אשר הם מניחים הם מנבאים. ובעת דברם את הדברים הם חוזרים ואוספים את הנצרים ומניחים אותם שנית אחד אחד. זה הקסם אשר קבלו מאבותיהם. אולם האֶנָרִים, האנדרוגונסים, אומרים, כי אפרודיטי מסרה להם קסם והם קוסמים מתוך קליפת התרזה. אחר בקעם את קליפת התרזה שלש פעמים הם כורכים אותה מסביב לאצבעותיהם ובעוד הם מסירים אותה הם מנבאים¹¹⁷⁰.

68. אם מלך הסקיתים נופל למשכב, הוא שולח לקרוא מהקוסמים שלשה אנשים, המפורסמים ביותר, הקוסמים לו באופן המסופר. לרוב הם אומרים בערך את הדברים האלה: פלוני אלמוני נשבע לשקר במזבח המלך, בקראם בשם איזה איש שהוא מהאזרחים. במזבח המלך נותנים הסקיתים לפי מנהגם להשבע רק אז, כשאומרים להשבע את השבועה החמורה ביותר. מיד תופשים ומביאים את האיש, אשר עליו אמרו כי נשבע לשקר. בבואו מוכיחים הקוסמים, כי מתוך הקסם יוצא ברור כי נשבע לשקר במזבח המלך ובגלל זה סובל המלך. האיש ההוא מכחיש, באמרו כי לא נשבע לשקר ומילל מאד. ויען כי הוא מכחיש שולח המלך לקרוא קוסמים אחרים פי שנים. וכאשר גם אלה אחרי התבוננם בקסם, מאשימים כי נשבע לשקר, חותכים מיד את ראשו ואת רכושו מחלקים בגורל הקוסמים הראשונים. אבל אם הקוסמים אשר באו באחרונה מזכים אותו, באים קוסמים אחרים ועוד אחרים. ואם הרוב מהם מזכים אותו, אז מחלט, כי הקוסמים הראשונים חייבים מיתה.

69. והם הורגים אותם באופן זה: אחרי מלאם עגלה זרדים ואסרם שורים אליה מכניסים את הקוסמים, רגליהם אסורות וידיהם קשורות על גביהם ופיותם סתומים אל בין הזרדים; בזרדים הם שמים אש ועל ידי־זה נבעתים השורים ואז שולחים אותם לדרכם. והנה שורים רבים נשרפים יחד עם הקוסמים, רבים בורחים מחורכים אחרי אשר המוט שלהם נשרף. שורפים הם את הקוסמים באופן המסופר גם בגלל סבות אחרות וקוראים אותם קוסמי־כזב. את אלה אשר המלך הורג, אף בניהם אינו משאיר בחיים, כי אם ממית את כל הזכרים, אולם לנקבות אינו עושה רעה.

70. הסקיתים באים באלות הברית עם האנשים אשר עמם הם כורתים באופן זה: הם נותנים יין לתוך כוס חרס גדול ומערבבים בו מדם של כורתי הברית, בשרטם במרצע או בחתכם מעט בחרב בבשרם ואחרי־כן טובלים בכוס סיף, חצים, קרדום וחנית. אחרי עשותם זאת, הם מתפללים הרבה ואחרי־כן שותים הן כורתי הברית הן החשובים מבין הנוהים אחריהם¹¹⁷¹.

71. קברי המלכים הם אצל הגֶרִים¹¹⁷², במקום אשר אליו יכולים עוד להפליג על הבּוריסתניס. במקום ההוא, אחרי אשר מת מלכם, הם חופרים באדמה בור גדול מרובע, ואחרי אשר הכינוהו לוקחים הם את הגופה אשר צפוה שעוה ופותחים את כרסה ומנקים אותה וממלאים אותה כַרְכּוֹם כתות, קטורת וזרע כרפס ושֶבֶת, אחרי־כן חוזרים ותופרים אותה ומביאים אותה בעגלה אל שבט אחר. ואלה אשר קבלו את הגופה השלוחה אליהם עושים את אשר עשו הסקיתים המלכיים: הם חותכים חלק מהאוזן, גוזזים את שערם, גודדים סביב לזרועם¹¹⁷³, ושורטים את פניהם ואת אפם ודוקרים את ידם השמאלית בחצים. משם מביאים את גופת המלך אל שבט אחר מאלה אשר הם מושלים עליהם, ומלוים אותם אלה אשר אליהם כבר באו¹¹⁷⁴. ואחרי עברם עם הגופה וסבבו את כולם, הם מגיעים אל הגֶרים היושבים בקצה העמים אשר הם מושלים עליהם ואל הקברים. ואחרי השכיבם את הגופה בקבר על מצע של קש מעמידים משני צדי המת חניתות, מניחים קרשים עליהן וסוככים במחצלת ובשאר החלל הרחב של הקבר מקברים אחת מפלגשיו אחרי אשר חנקו אותה ואת שר המשקים ואת הטבח ואת הממונה על אורוות הסוסים ואת משרתו ואת המביא לפניו הידיעות¹¹⁷⁵ וסוסים ובכורי שאר בהמה וספי זהב. אך בכסף ונחושת אינם משתמשים כלל. אחרי עשותם כל זה, שופכים כולם תל גדול ומתחרים בזה איש את רעהו ומתאמצים לעשותו גדול עד כמה שאפשר.

72. ולתשובת השנה הם שבים ועושים את המעשה הזה: הם לוקחים משאר המשרתים את הזריזים שבהם, סקיתים ילידי הארץ, כי משרתים אותו רק אלה, אשר המלך עצמו יעד אותם לו; משרתים מקנת כסף אין אצלם; מאלה המשרתים הם חונקים אפוא חמשים וחמשים הסוסים היפים ביותר. ואחרי אשר הוציאו הכל מתוך הכרס ונקו אותה, הם ממלאים אותה מֹץ ומאַחִים. הם מעמידים חצי גַבָּה של אופן על שני עצים, כפופה למטה, ואת החצי השני של הגבה על שנים אחרים ותוקעים באופן זה רבות כאלה; אחרי־כן הם תוחבים עצים עבים לאורך הסוסים עד צוארם ומעמידים אותם על הגבות. הגבות הקִדמיות תומכות את כתפי הסוסים והאחרונות מחזקות על יד השוקים את הבטן. אולם שתי זוגות הרגלים תלויות באויר. הם שמים על הסוסים גם רסן ומתג ומותחים אותם לפניהם וקושרים ליתדות. ואת כל אחד מחמשים הנערים הנחנקים מושיבים הם על סוסו באופן כזה: הם תוחבים דרך כל גויה וגויה על יד השדרה עץ זקוף עד הצואר ומה שנשאר בחוץ למטה מעץ הזה, הם תוחבים לתוך חור אשר בעץ השני, זה אשר עובר בתוך הסוס. אחרי הציגם את הרוכבים האלה בעגול מסביב לציון, הם הולכים להם.

73. ככה מקברים הם את מלכיהם, אבל את שאר הסקיתים, כאשר מתו, מניחים הקרובים ביותר בעגלות ומוליכים אל אוהביהם, וכל אחד מהם מקבל אותם ומארח את מלויו היטב, וגם לפני המת הם שמים ככל אשר ישימו לפני האחרים. ארבעים יום מובלים באופן כזה האנשים הפשוטים ואחרי־כן הם נקברים. אחרי הקבורה מטהרים עצמם הסקיתים באופן כזה: אחרי שפשפם את ראשם ורחצוהו, עושים הם עם גופם ככה: הם מעמידים שלשה מוטות הנשענים אחד לשני ועליהם פורשים שטיחי לבד, ואת אלה הם מחברים היטב היטב ושמים אבנים מלובנות באש אל תוך אמבטיה העומדת בפנים, בין המוטות והלבדים.

74. בארצם גדל קנבוס, הדומה מאד לפשתה, רק לא בעביו וגדלו; באלה הקנבוס עולה הרבה על הפשתה: הוא גדל מעצמו או זרוע ועושים להם הַתְרַקִים ממנו אף בגדים הדומים מאד לאלה מפשתן, עד כי האיש אשר אינו בקי בו מאד לא יבחין אם הבגד מפשתן או בקנבוס, והאיש אשר אינו יודע את הקנבוס יחשוב כי הבגד הוא מפשתן.

75. מקנבוס זה לוקחים הסקיתים את הזרע ונכנסים תחת הלבדים ומשליכים את הזרע על האבנים המלובנות. כשהוא נשלך, מעלה הוא עשן והבל כזה, עד כי אולי אין כל מרחץ יוֹני להזיע עולה עליו בזה. הסקיתים צוהלים בהתענגם על הזיעה הזאת. היא משמשת להם במקום רחצה; כי אינם רוחצים מכל וכל את גופם במים, נשיהם שוחקות על אבן גבשושית מעץ הברוש, הארז והלבונה ושופכים אל תוכם מים אחרי אשר הדבר הנשחק נעשה סמיך, טופלות הן כל זאת על כל גופן ופניהן; מזה הן מקבלות ריח נעים; ויחד עם זה כאשר הן קולפות את העיסה ביום השני, הן נעשות טהורות ולבנות.

76. גם הם¹¹⁷⁶ נזהרים מאד מלהתנהג במנהגים זרים, לא של עמים אחרים ושל היוונים כלל וכלל לא, כאשר הראו בנוגע לאַנַחַרְסִיס¹¹⁷⁷ ועוד פעם שנית בנוגע לסֶקִילִיס. כי אנחרסיס זה, אחרי אשר ראה ארצות רבות והראה בהן הרבה חכמה היה בדרך למולדתו, ארץ הסקיתים, ובנסעו דרך ההליספונטוס עלה על יד קִיזִיקוֹס ומצא כי יושבי קיזיקוס חוגגים לאם האלים חג מפואר מאד; וידר אנחרסיס¹¹⁷⁸ לאם¹¹⁷⁹, אם ישוב שלם ובריא לביתו, יזבח לה באופן ההוא כמו שראה את יושבי קיזיקוס עושים ויתקן לה חגיגת לילה. וכאשר בא לארץ הסקיתים ונכנס למקום הנקרא הִילַיָאה¹¹⁸⁰ – משתרעת היא על יד אצטדית אכילס ומלאה כולה עצים שונים – כאשר נכנס שמה, חגג אנחרסיס את כל החג לכבוד האֵלה ובידו תוף והוא מקושט בפסלים. ואיש מהסקיתים ראהו עושה את המעשה הזה והודיע למלך סָאבליוֹס וזה בא גם הוא וראה את מעשה אנחרסיס וירה עליו מקשתו ויהרגהו. ועוד היום, כאשר שואל איש לאנחרסיס, אומרים הסקיתים כי אינם יודעים אותו, יען כי יצא מארצו ליון והתנהג במנהגים זרים. כאשר שמעתי מפי טִימְנֶס, אפוטרופסו של אַרִיאַפֵּיתֶס¹¹⁸¹, היה הוא אחי אביו של אידנתירסוס¹¹⁸² מלך הסקיתים והיה בן גנוּרוֹס בן ליקוס בן סְפַּרְגַפֵּיתֶס. ואם באמת היה אנחרסיס מהמשפחה הזאת, ברור כי נהרג אז בידי אחיו. כי אידנתירסוס היה בן סאבליוס וסאבליוס היה זה אשר הרג את אנחרסיס.

77. בכל זאת שמעתי גם ספור אחר המסופר בפי הפֶּלוֹפּוֹנֶסִיִים, כי אנחרסיס נשלח מאת מלך הסקיתים ללמוד ביון, ואחרי שובו אמר לזה אשר שלח אותו, כי כל היוונים שוקדים על כל דבר חכמה מלבד הלקֶדַימוֹנים, אולם אלה לבדם יודעים לדבר ולהשיב נכונה. אבל הספור הזה בדוי בלי יסוד מהיוונים עצמם, והאיש הזה, כאשר ספרתי למעלה, הומת, ובא עליו כל זה בגלל המנהגים הזרים והתחברותו אל היוונים.

78. כעבור שנים רבות מאד קרה לסְקִילֵיס בן אריאפֵיתֶס דבר דומה לזה. כי לאריאפיתס מלך הסקיתים נולד בין שאר בניו גם סקיליס. הוא נולד מאשה מְאִיסְטְרִיָה¹¹⁸³, אם כן לא מבנות הארץ, ואמו למדה אותו את השפה והכתב היווני. אחרי זמן הומת אריאפיתס במזמות סְפַּרְגַפֵּיתֶס, מלך האגתירסים, וסקיליס קבל את הממלכה ואת אשת אביו ושמה אוֹפּוֹיָה. אוֹפּוֹיָה זאת היתה מבנות הארץ וממנה היה לאריאַפּיתס בן, אוריקס. במלוך סקיליס על הסקיתים לא מצאו דרכי חייהם חן בעיניו, כי נמשך הרבה אחרי דרכי היוונים לרגלי החנוך אשר קבל וכך היה עושה: מדי הוליך את אנשיו מבני הסקיתים לעיר הבוריסתניטים – הבוריסתניטים אלה אומרים כי הם מליטים – מדי בוא סקיליס אליהם היה עוזב את אנשיו בפרור העיר, והוא, בבואו אל תוך העיר, צוה לסגור את השערים, הסיר מעליו את התלבושת הסקיתית ולבש בגד יווני ובבגד הזה טִיֵל בשוק ולא לוו אותו לא נושאי כידון ולא איש אחר; על השערים שמרו כי לא יראהו אחד מהסקיתים לבוש התלבושת הזאת. גם בשאר דברים הלך בדרכי היוונים וגם לאלים הקריב קרבנות כמנהגי היוונים. ואחרי שהותו שם חודש או יותר לבש את התלבושת של הסקיתים והלך לו. ככה עשה לעתים קרובות ובנה לו גם בית בבּוריסתנס¹¹⁸⁴ ולקח לו אשה לביתו מבנות העיר.

79. ויען כי אסון עמד לבוא עליו, הוא בא לסבה זו: הוא השתוקק להיות מָקדש לדיוניסוס בַּקְכוֹס וכאשר היה עומד לְהִקָדֵש, קרה אות נורא: היה לו בעיר הבּוריסתניטים בית גדול ורחב־ידים מאד, זה אשר הזכרתי מעט קודם לכן, וסביבו עמדו ספינקסים וכרובים מאבן לבנה. לתוכו שלח האל ברק ונשרף כולו, אולם בכל־זאת גמר סקיליס את הקדשתו עד הסוף. והנה הסקיתים מנאצים את היוונים בגלל עבודת בקכוס. לא נאה, אומרים הם, להמציא אל כזה, המביא את האנשים להוללות. אחרי אשר הָקדש סקיליס לבקכוס לעג אחד מהבוריסתניטים לסקיתים ואמר: „הלא אתם, הסקיתים, לועגים לנו, כי עובדים אנו לבקכוס והאל ממלא את נפשותינו ועתה תפש רוח האל הזה גם את מלככם ועובד הוא את בקכוס ומתהולל בהיות נפשו מלאה מאל זה. אם אינכם מאמינים לי, בואו אחרי, ואראהו לכם“. הלכו אחריו ראשי הסקיתים והאיש הבוריסתניטי הוליך אותם בלאט והושיב אותם על מגדל. וכאשר עבר סקיליס עם ההמון ההולל והסקיתים ראוהו עובד לבקכוס, חרה להם מאד, יצאו וספרו לכל אנשיו את אשר ראו.

80. וכאשר הלך אחרי־כן סקיליס לעיר מושבו העמידו הסקיתים בראשם את אחיו אוֹקטַמַסַדֵיס, אשר נולד מבית טֵירֶס¹¹⁸⁵, ופשעו בסקיליס. כאשר שמע זה את הנעשה נגדו ואת הסבה, מדוע נעשה, ברח לתרקיה. כאשר נודע זה לאוקטמסדיס יצא עם צבאו על תרקיה. הוא בא אל האיסטרוס, ויצאו נגדו התרקים, וכאשר עוד מעט אמרו להתנגח, שלח סִיטַלְקֵיס אל אוקטמסדיס לאמר לו ככה: „כי למה ננסה את כוחותינו בקרב? אתה בן אחותי ואחי בביתך. החזֵר לי את זה, ואני אמסור לך את סקיליס שלך ולא תכניס את עצמך בסכנה במלחמה זו ולא אותי“. את הדברים האלה שלח אליו סיטלקיס על־ידי מלאך. כי היה בבית אוקטמסדיס אחיו של סיטלקיס אשר ברח מפניו. אוקטמסדיס הסכים לדבר; הוא מסר את אחי אמו לסיטלקיס וקבל את אחיו סקיליס. וסיטלקיס קבל את אחיו והלך לו אבל את סקיליס צוה אוקטמסדיס להסיר מיד את ראשו מעליו. ככה שומרים הסקיתים על מנהגיהם ושכר כזה הם נותנים לאלה המקבלים נוסף עליהם מנהגים זרים.

81. לא יכלתי לעמוד על המון הסקיתים בדיוק, כי אם שמעתי שמועות שונות על־אודות מספרם; פעם כי רבים הם מאד, ופעם כי מעטים הם עד כמה שהם סקיתים¹¹⁸⁶. ואולם מספרם האמתי הוברר לי מאשר ראיתי בעיני: בין הנהר בּוריסתניס וההיפַּנִיס משתרעת ארץ ושמה אֶכְסַמְפַּיוֹס, זאת אשר הזכרתי מעט קודם לכן, באמרי כי שם יש מעין עם מים מרים והמים הנוזלים משם עושים את ההיפניס לבלתי־ראוי לשתיה. בארץ הזאת יש כיור נחושת, בגדלו עולה הוא אפילו שש פעמים על המזרק בשפך הפוֹנטוֹס¹¹⁸⁷, זה אשר הקדיש פָּאבסַנֵיאַס בן קלֶאוֹמְבְּרוֹטוֹס. לזה אשר עוד לא ראהו אתארהו עתה: שש מאות אַמְפוֹרים יכיל על נקלה כיור הנחושת אשר בארץ הסקיתים, עביו של הכיור הסקיתי הזה הוא שש אצבעות. לדברי יושבי הארץ נעשה הוא מלהבי החצים. כי כאשר רצה מלכם, שמו היה אַרִיאַנְטַס, לדעת את המון הסקיתים, צוה כי כל סקיתי וסקיתי יביא להב־חץ אחד. על האיש אשר לא יביא איים בעונש מות. והובא המון עצום של להבי חצים וגמר בלבו לעשות מהם מצבת־זכרון ולהשאירה אחריו. וככה עשה מהם את כיור הנחושת הזה והקדישו לאֶכְסַמְפַּיוֹס ההוא. את זה שמעתי בדבר המון הסקיתים.

82. דברים מפליאים אין בארץ הזאת, מלבד נהרות גדולים מאד ובמספר עצום. הדבר אשר יש להתפלא עליו מלבד הנהרות וגודל המישור יֵאָמֵר: מראים עקב הירקלס הנמצא בסלע ודומה למדרך כף רגל אדם, גדלו אמתים¹¹⁸⁸, על־יד הנהר טירס. הדברים האלה הם אפוא ככה, ועתה אשוב לספר את הספור אשר החילותי בו.

83. כאשר הכין דריוש את המלחמה נגד הסקיתים ושלח מלאכים להטיל על אחדים כי יעמידו צבא של רגלים ועל אחרים אניות, ועל אחרים לגשר גשר על הבּוֹסְפּוֹרוֹס התרקי, הפציר בו אַרְטַבַּנוּס¹¹⁸⁹ בן הִיסְטַסְפֶס¹¹⁹⁰ אחי דריוש, כי לא יצא בשום אופן למלחמה על הסקיתים ותאר לו את עניות הסקיתים. אולם הוא לא יכול להשפיע עליו, אף כי עצתו היתה טובה מאד, לכן הרפה ממנו; וזה, אחרי הכינו את הכל, הסיע את צבאו משושן.

84. אז התחנן אחד מהפרסים, אוֹיאוֹבַּזוֹס, אל דריוש, כי ישאיר לו אחד משלשת בניו אשר עמדו כולם לצאת למלחמה. וזה אמר לו, יען כי הוא אוהבו ולא הפריז בבקשתו על המדה, ישאיר לו את כל בניו. לכן היה אוֹיאוֹבּזוס שמח מאד, בקוותו כי בניו חפשים מצבא. אולם דריוש צוה לאנשים המיועדים לדבר להרוג את כל בני אויאובזוס.

85. ואלה נשארו אפוא שחוטים במקומם¹¹⁹¹, ודריוש יצא משושן ובא אל הבוספורוס, בחלק השייך לקַלְכֵידון¹¹⁹², במקום אשר הגשר היה בנוי, שם ירד אל תוך אניה והפליג אל הנקראים קִיאַנִים¹¹⁹³, אשר לדברי היוונים היו לפנים נודדים; ובשבתו על ראש הסלע הביט על הים השחור, שכדאי לראותו. כי בין כל הימים נוצר הוא עד להפליא. ארכו אחד עשר אלף ומאה ריס, ורחבו, במקום היותר רחב שלש מאות ושלשת אלפים. רוחב השפך של הים הזה ארבעה ריסים, אורך השפך, מֵצַר הים, זה אשר נקרא בּוספורוס, אשר עליו נבנה הגשר, מאה ועשרים ריס בערך; נמשך הוא הבּוספורוס אל תוך הפְּרוֹפּוֹנְטִיס¹¹⁹⁴. הפרופונטיס, אשר רחבה חמש מאות ריס וארכה אלף וארבע מאות, משתפך לתוך ההליספונטוס אשר מֵצָרָה שבעה ריסים וארכה ארבע מאות¹¹⁹⁵. ההליספונטוס, משתפך לתוך ברֵכַת־ים רחבה, הנקרא הָאַיגַיאִי.

86. מדדתי אותם באופן כזה: אניה רגילה לעבור ביום ארוך שבעים אלף קנה בערך ובלילה ששים אלף. והנה עד הפַסִיס מהשפך, כי זהו האורך הכי־גדול של הים השחור, נסיעה של תשעה ימים ושמונה לילות, וזה עולה לאחת־עשר רבוא ומאה קנה, והקנים האלה עולים לאחד־עשר אלף ומאה ריס. לתֶּמִיסְקִירָה¹¹⁹⁶ היושבת על הנהר תֶּרְמוֹדוֹן מארץ הסִינְדִים¹¹⁹⁷, כי שם המקום הכי רחב של הים השחור, נסיעה של שלשה ימים ושני לילות. וזה עולה לשלש מאות ושלשים אלף קנה, אשר הם ריסים שלשת אלפים ושלש מאות. ובכן הים השחור הזה והבוספורוס וההליספונטוס נמדדו ממני באופן כזה ותכונתם כאשר תארתי. לים השחור שייך עוד אגם המשתפך אל תוכו, אשר אינו נופל הרבה ממנו בגדלו ונקרא מַיאוֹטיס ואֵם¹¹⁹⁸ הים השחור.

87. אחרי אשר התבונן דריוש אל הים השחור הפליג בחזרה אל הגשר אשר הבנאי שלו היה מַנְדְרוֹקְלֶס מסַמוס. ואחרי אשר התבונן גם אל הבוספורוס הקים על ידו שני עמודי אבן לבנה וחקק בהם כתובות, באחד אשורית¹¹⁹⁹, ובשני יוונית, את שמות כל העמים אשר הוליך עמו. הוא הוליך את כל העמים אשר משל עליהם. הם התפקדו, מלבד אנשי האניות, שבעים רבוא, יחד עם הפרשים, אניות התאספו שש מאות. את העמודים האלה הביאו הביזנטיים העירה והשתמשו בהם אחרי־כן למזבח ארטמיס אוֹרְטוסִיָה¹²⁰⁰, חוץ מאבן אחת; זאת נשארה על יד מקדש דיוניסוס בביזנטיון ומכוסה היא אותיות אשוריות. המקום על יד הבוספורוס, אשר שם גָשר המלך דריוש את הגשר, הוא, כאשר נראה בעיני, באמצע בין ביזנטיון והמקדש אשר על יד השפך.

88. דריוש שמח מאד על הגשר והעניק אחרי־כן לבנאי מנדרוקלס מסמוס מתנות עשרת מונים. מבכורי מתנותיו נתן מנדרוקלס לצייר תמונה, המתארת את כל הגשר על הבוספורוס ואת המלך דריוש יושב על כסא ואת צבאו בעת עברו, ואת התמונה הזאת הקדיש למקדש הֵירֵי וכתב בה את הדברים האלה:

את הבוספורוס מרובה דגים בגַשרו

הקדיש מנדרוקלס להירי זאת המזכרת.

לעצמו רכש נזר תהלה, לסמיים – כבוד,

יען מלא אחר רצון המלך דריוש.

זאת היתה אפוא מצבת־הזכרון של האיש אשר גשר את הגשר.

89. אחרי אשר נתן דריוש מתנות למנדרוקלס עבר לאירופה וליונים צוה להפליג אל הים השחור עד הנהר איסטרוס ובבואם אל האיסטרוס יחכו לו במקום ההוא ויגַשרו גשר על הנהר. כי את הצי הוליכו יונים, אַיאוֹלים והֶלֵיספונטיים. צי המלחמה עבר בין הקיאנים והפליג ישר אל האיסטרוס ועבר דרך שני ימים בנהר מהים ולמעלה ובמקום הכי־צר של הנהר, אשר שם נפלגים שפכי האיסטרוס, גשר גשר. ודריוש, אחרי עברו את הבוספורוס על הגשר, הלך דרך תרקיה ובא עד מעינות הנהר טֶאַרוֹס וחנה עם מחנהו שלשה ימים.

90. הטֶאַרוֹס הוא, לדברי היושבים על ידו, הטוב בין הנהרות, לא רק בזה שהוא מעלה ארוכה, כי אם בעיקר שהוא מרפא את הגרב בבני־אדם ובסוסים. שלשים ושמונה מעינותיו נובעים מסלע אחד, חלק מהם קרים, וחלק חמים. הדרך אליהם אחת היא, אם מעיר הֵירַיוֹן¹²⁰¹ על יד פֶרִינְתּוס ואם מאַפּוֹלוֹנִיָה¹²⁰² אשר על יד הים השחור, כל אחת דרך שני ימים. טארוס זה משתפך לתוך הנהר קוֹנטַדֶסְטוֹס¹²⁰³, הקונטדסטוס אל תוך האָגְרִיאַנֵיס¹²⁰⁴ והאגריאניס אל תוך ההֶבְּרֹוס¹²⁰⁵ וזה אל תוך הים על יד העיר אַינוֹס¹²⁰⁶.

91. וכאשר בא דריוש אל הנהר הזה ותקע שם מחנהו התענג על הנהר והקים גם שם מצבה וחקק עליה את הדברים האלה: „מקורות הנהר טארוס נותנים את המים הטובים והמשובחים בכל הנהרות, ואליהם בא עם צבאו במסעו נגד הסקיתים האיש הטוב והמעולה בכל בני־אדם, דריוש בן היסטספס, מלך הפרסים והיבשת כולה“. הדברים האלה נחקקו פה.

92. משם נסע דריוש ובא אל נהר אחר, שמו אַרְטִיסְקוֹס, השוטף דרך ארץ האוֹדְרִיסִים¹²⁰⁷. וכאשר בא אל הנהר הזה, עשה ככה: הוא הראה לצבאו מקום וצוה כי כל איש ואיש בעברו יזרוק אבן אחת אל המקום אשר הראה. וכאשר עשה הצבא כך, השאיר אחריו במקום ההוא תלי אבנים גדולים, ואחרי־כן הסיע את צבאו הלאה.

93. טרם הגיעו אל האיסטרוס כבש תחלה את הגֶטים¹²⁰⁸ המאמינים באלמות. כי התרקים היושבים בסלמידיסוֹס ואלה בצפון אפּולוניה והעיר מֶסַמְפְּרִיָה הנקראים סְקִירְמִיאַדִים וְנִפְּסַיאִים מסרו עצמם בלי מלחמה בידי דריוש. אולם הגטים, אשר עמדו על נפשם בקשיות עורף, נכבשו עד מהרה, בכל היותם הגבורים והישרים בין התרקים.

94. וזה דבר אמונתם באלמות: הם מאמינים כי אינם מתים, רק הגוֵעַ נאסף אל האל זַלְמוֹכְּסִיס. אחדים קוראים אותו גֶבֶּלֶאִיזִיס. בכל חמש שנים שולחים הם מלאך לזלמוכסיס אחד מאנשיהם הנלכד בגורל ומוסרים לו מדי פעם בפעם את משאלותיהם. הם שולחים אותו באופן זה: אחדים מהם המזומנים לכך אוחזים שלש חניתות ואחרים תופשים את העומד להשלח אל זלמוכסיס בידיו וברגליו ומרימים אותו באויר ומשליכים אותו על הרומחים. אם הוא מת מדוקר, ברור להם כי האל מרוצה, ואם אינו מת, מאשימים הם את המלאך, באמרם כי הוא איש רע, ויען כי הם מאשימים אותו, הם שולחים אחר, ומוסרים לו את משאלותיהם בעודנו חי. התרקים האלה יורים בקשתותיהם שמימה נגד הרעם והברק ומאיימים על האל בהאמינם כי אין אל אחר זולתי האל שלהם.

95. כאשר שמעתי מפי היוונים היושבים על יד ההליספונטוס והים השחור היה זלמוכסיס זה בן־אדם ועבד בסמוס והיה עבדו של פִיתַגוֹרַס¹²⁰⁹ בן מְנֶסַרְכוֹס. אחרי אשר יצא שם לחרות רכש לו אוצרות רבים ועמהם שב לארצו. ויען כי אופני חייהם של התרקים היו רעים וגסים ביותר וזלמוכסיס זה ידֹעַ ידע את דרכי חייהם של היונים ואת מנהגיהם שהם מחוכמים מאלה אשר לתרקים, כי התהלך עם יוונים ומבין היוונים עם החכם הכי־גדול פיתגורס, לכן בנה אולם לגברים והזמין אל תוכו המעולים מבין האזרחים ושם לפניהם מאכלים ולמד אותם, כי לא הוא ולא אורחיו ולא אלה אשר יולדו להם בכל פעם ופעם ימותו, כי אם יבואו למקום אשר שם יחיו לעולמים וכל טוב שמור להם¹²¹⁰. בעת אשר עשה את אשר ספרתי ודבר את הדברים האלה, בעת ההיא הכין לו דירה מתחת לאדמה. וכאשר נגמרה הדירה כולה נעלם מבין התרקים. הוא ירד אל תוך דירתו אשר מתחת לאדמה ובלה שם שלש שנים. הם התגעגעו אליו והתאבלו עליו כעל מת. בשנה הרביעית הופיע לתרקים וכה נעשו נאמנים עליהם דברי זלמוכסיס. את כל זה עשה לפי דבריהם.

96. אני אשר לאיש הזה ודירתו מתחת לאדמה אינני מחוסר אמונה מכל וכל, אבל גם אינני מאמין ביותר. אולם חושב אני, כי זלמוכסיס זה חי שנים רבות לפני פיתגורס. הן כי היה זלמוכסיס איש, הן כי הוא אחד האלים של ארץ הגטים, שלום לו. אולם אלה¹²¹¹, החיים חיים כאלה, אחרי אשר נכנעו בידי הפרסים, הלכו אחרי שאר הצבא.

97. וכאשר הגיע דריוש וצבא היבשה עמו אל האיסטרוס וכאשר עברוהו כולם, צוה דריוש ליונים להרוס את הגשר וללכת אחריו ביבשה יחד עם הצבא אשר באניות. והנה כאשר אמרו היונים להרוס את הגשר ולמלא אחרי הפקודה, דבר אל דריוש קוֹאֵיס בן אַרְכְסַנְדְרוֹס, מצביא המִיטִילֵינִים, את הדברים האלה, אחרי אשר שאל תחלה אם יהיה רצוי לפניו לשמוע דעת איש הרוצה לחוות דעתו: „המלך, אתה אומר לצאת למלחמה על ארץ, אשר לא תראה בה לא שדה נעבד ולא עיר נושבת. לכן הנח את הגשר הזה על מקומו והשאר לשומרים עליו את אלה האנשים אשר גשרוהו. אם יעלה הדבר כחפץ לבנו במצאנו את הסקיתים, תהיה לנו דרך לשוב בה, ואם לא נוכל למצוא אותם, אזי תהיה לנו הדרך לשוב בה בטוחה, כי הלא אינני ירא פן ינחלו הסקיתים נצחון עלינו בקרב, רק כי לא יעלה בידינו למצוא אותם ונסבול כאשר נתעה מן הדרך. ואם יאמר איש כי אני מדבר את כל הדברים האלה לטובתי, למען אשאר, הלא אני, המלך, מביע רק את הדעה הנראת בעיני ליותר מועילה. ואנכי אלך אחריך ואינני רוצה להשאר“. דריוש שמח מאד לעצה הזאת ויאמר אליו: „אורח מִלֶסְבּוֹס בשובי אל ביתי בשלום, תבוא לפני אל נכון, כי אשיב על עצתך הטובה במעשים טובים“.

98. כה דבר וקשר ששים קשרים ברצועה, אחרי־כן קרא לשיחה את הטירנֵים¹²¹² של היונים ודבר אליהם כדברים האלה: „אנשים יוניים, את הדעה הקודמת אשר חויתי בנוגע לגשר, אעזוב, קחו את הרצועה הזאת ועשו ככה: מיד אחרי ראותכם אותי יוצא נגד הסקיתים, מהעת ההיא תתירו מדי יום ביומו קשר אחד; ואם במשך העת ההיא לא אבוא ועברו לכם הימים לפי הקשרים, תפליגו לארצכם. ועד העת ההיא, מכיון ששניתי ככה את החלטתי, שמרו על הגשר ובכל אומץ־לבבכם תעשו לקיומו ולשמירתו. אם תעשו ככה אודה לכם מאד“. אחרי הדברים האלה המשיך דריוש את דרכו.

99. יותר מאשר ארץ הסקיתים חודרת תרקיה אל תוך הים. סמוכה למפרץ אשר נתהוה בארץ הזאת נמצאת ארץ הסקיתים ואל תוכה שוטף האיסטרוס הפונה עם שפכו לעבר דרומי מזרחי. בהתחילו מהאיסטרוס אציין לפי המדידות חלק מארץ הסקיתים עצמה המשתרעת לעבר הים. מהאיסטרוס מתחילה כבר ארץ הסקיתים העתיקה, המשתרעת דרומה עד העיר הנקראת קַרְקִינִיטִיס¹²¹³. הארץ אשר אחריה, הנמשכת לאורך אותו הים, והיא ארץ הררית ומשתרעת אל תוך הים, מיושבת מעם הטָאברִי עד החרסוניסוס הנקרא הפראי והמשתרע עד הים לצד מזרח. כי שני חלקים מגבולי ארץ הסקיתים נמשכים לאורך הים, לדרום ולמזרח, כמו אלה של ארץ אטיקה. ובאופן דומה לה יושבים גם הטאברים בארץ הסקיתים, כאילו ישב באטיקה עם אחר ולא האתונאים, בזוית הסוּנית, וכאילו היתה זאת חודרת יותר אל תוך הים מהגליל התוֹרִיקִי עד האַנַפְּלֵיסְטִי¹²¹⁴. אני אומר זאת עד כמה שיש להשוות דבר קטן עם דבר גדול. וזאת היא תכונת ארץ הטאברים. ואשר לא סבב עוד את החלק הזה של אטיקה, לו אבאר באופן אחר: כאילו משל עם אחר ולא היאפיגים בארץ היאפיגים¹²¹⁵ ויחתכו להם מהנמל ברֶנְטֶסִיוֹן¹²¹⁶ עד טַרַס¹²¹⁷ וישבו בקצה הזה. באמרי רק את שתי אלה יכול אני לאמר הרבה השואות אשר אליהן דומה ארץ הטאברים.

100. מארץ הטאברים והלאה יושבים סקיתים בארץ, צפונה מהטאברים ובחלק המשתרע אל הים המזרחי – מהבוספורוס הקימרי מערבה ומהים המיאוֹטי עד הנהר טנאיס המשתפך לתוך הזוית הפנימית של האגם הזה. בחלק מהאיסטרוס וצפונה המשתרע ליבשת פנימה מוגבלת ארץ הסקיתים תחלה מהאגתירסים, אחרי־כן מהנֶאבְרים, הלאה מהאנדרופגים¹²¹⁸ ולסוף מהמלנכלַינִים¹²¹⁹.

101. בהיות ארץ הסקיתים מרובעת ושני צלעותיה משתרעים לאורך הים, לכן מדת כל צלע, הן ליבשת פנימה הן לצד הים, שוה. כי מהאיסטרוס אל הבּוריסתניס דרך עשרה ימים, מהבוריסתניס עד הים המיאוטי גם כן עשרה ימים. ומהים אל הארץ פנימה, אל המלנכלינים היושבים לצפון הסקיתים דרך עשרים יום. ואת הדרך העושים ביום אחד שערתי למאתים ריס¹²²⁰. ככה עולים הגבולות המאוזנים של ארץ סקיתיה לארבעת אלפים ריס והזקופים, המוליכים אל תוך היבשת פנימה, גם כן כמספר הזה. לארץ הזאת, אפוא, גודל כזה.

102. והסקיתים שמו אל לבם, כי הם לבדם לא יוכלו להדוף בשדה המלחמה את חיל דריוש, לכן שלחו מלאכים אל העמים שכניהם, ולכן התאספו יחד מלכיהם והתיעצו, כי ראו צבא גדול כזה הולך הלוך וקרב. המלכים אשר התאספו היו מהטָאברים, האַגַתִּירְסִים, הנֶאברִים, האַנְדרוֹפַגִים, המֶלַנְכְלַינִים, הגֶלוֹנִים, הבּוּדִינִים והסָאברוֹמַטִים.

103. מהעמים האלה לטאברים המנהגים האלה: הם מקריבים לָאֵלָה הבתולה¹²²¹ את האנשים אשר נשברה ספינתם בים ואת אלה מהיוונים אשר הם תופשים, באופן זה: אחרי אשר הקדישו אותם הם מכים בּאלָה על ראשם. יש אומרים, כי דוחפים מהרָמה התלולה את הגוף למטה, כי המקדש נבנה על רמה. ואת הראש הם תוקעים ושמים על נס. אחרים אמנם מסכימים אשר לראש, אך אומרים, כי הגוף אינו נדחף מהרמה, כי־אם נקבר באדמה. האלה הזאת, אשר אליה מקריבים, לדברי הטאברים עצמם, היא אִיפִיגֶנְיָה בת אַגַמֶמְנוֹן. עם אויביהם הנופלים בידיהם הם עושים ככה: כל אחד חותך את הראש ומביאו לביתו, אחרי־כן הוא מוקיע אותו על עץ גבוה ומעמיד אותו מעל הבית עד שהוא מתרומם הרבה, ביחוד מעל המעשנה. הם אומרים, כי אלה שומרים על הבית כולו ברחפם עליו. הם חיים על השלל והמלחמה¹²²².

104. חיי האגתירסים¹²²³ הם הדשנים בין בני־אדם והם נושאים על גופם הרבה זהב; הם מחליפים את נשותיהם, למען יהיו אחים איש עם רעהו וכולם קרובים ולא תהיינה קנאה ושנאה ביניהם. בשאר מנהגיהם הם קרובים לתרקים.

105. הנאברים¹²²⁴ חיים לפי מנהגי הסקיתים. דור אחד לפני מסע דריוש היו נאלצים לעזוב את כל הארץ מפני הנחשים, כי ארצם מגדלת הרבה נחשים. עוד יותר ירדו עליהם מלמעלה מתוך המדבריות, עד כי היו נלחצים לעזוב את ארצם והתישבו יחד עם הבודינים. כנראה אנשים אלה הם מכשפים. כי הסקיתים והיוונים היושבים בארץ הסקיתים מספרים, כי פעם בכל שנה נהפך כל אחד מהנאברים ימים מעטים לזאב, ואחרי־כן הוא שב לתארו. אמנם אני אינני מאמין לדבריהם, בכל אשר הם מספרים זאת וגם נשבעים על דבריהם.

106. לאנדרופגים¹²²⁵ המנהגים הכי־פראים בין כל בני־אדם; הם אינם מאמינים במשפט ואין ביניהם כל חוק. הם נודדים ותלבשתם דומה לזאת של הסקיתים, אך יש להם שפה מיוחדת, ורק הם לבדם בין עמים אלה אוכלים בשר אדם.

107. כל המלנכלינים¹²²⁶ לובשים בגדים שחורים ומהם בא להם גם השם. הם חיים לפי מנהגי הסקיתים.

108. הבּודינים¹²²⁷ הם עם גדול ורב, לכולם עינים תכולות מאד ושער צהוב. בארצם יש עיר בנויה מעץ ושם העיר גֶלוֹנוֹס, אורך כל צלע החומה שלשים ריס והיא גבוהה וכולה עץ וגם בתיהם ומקדשיהם עץ. כי יש שם מקדשים לאלים יוונים בנויים עם מצבות, מזבחות והיכלות מעץ בדרך היוונים ובכל שלש שנים הם חוגגים חג לדיוניסוס ומתהוללים. כי הגלונים היו בראשונה יוונים וכאשר גורשו מערי המסחר התישבו בין הבּודונים והם מדברים בין בשפת הסקיתים בין בשפת היוונים.

109. הבּודינים אינם מדברים באותה השפה כמו הגלונים, גם דרכי חייהם הם אחרים, יען כי הבּודינים, בהיותם ילידי הארץ, הם נודדים, והם לבדם מבין עמי הארץ הזאת אוכלים את פרי האשוח¹²²⁸. אולם הגלונים עובדים את האדמה, אוכלים לחם ויש להם גנים ואינם דומים להם לא בדמותם ולא בצבעם. אמנם בפי היוונים נקראים גם הבּודינים גלונים, אבל ללא צדק. ארצם מכוסה כּולה יערות שונים. ביער הכי צפוף משתרע אגם גדול ורחב ידיים ובצה וקנה וסוף מסביב לו. בו הם צדים כלבי־המים, בִּבָּרִים וחיות אחרות בעלות פנים מרובעים ואת עורותיהם תופרים מסביב לפרוותיהם; גם אֲשָכֵיהֶם¹²²⁹ מועילים להם לרפואת הרחם.

110. על־דבר הסָאברוֹמַטים¹²³⁰ מספרים את זה: כאשר נלחמו היוונים באַמַזוֹנוֹת¹²³¹ – את האמזונות קוראים הסקיתים אוֹיאוֹרְפַּטָה, פרוש השם הזה בשפת יוון: רוצחי גברים, אוֹיאוֹר אומרים על גבר, ופַּטָה רָצֹחַ – מספרים, כי היוונים נחלו אז נצחון בקרב על־יד התֶּרְמוֹדוֹן¹²³² והפליגו בהוליכם עמהם מאמזונות בשלש אניות עד כמה שיכלו לקחת בשביה, אולם בלב הים התנפלו הן עליהם והרגום. אבל לא ידעו לנסוע באניות ולא להשתמש בהגה ולא במפרש ולא במשוט, כי אם אחרי הרגן את הגברים נשאו מגלי־הים ורוח והגיעו אל הקְרֵימְנִים¹²³³ אשר על הים המיאוֹטִי. הקרימנים אלה הם בארץ הסקיתים החפשים. פה ירדו האמזונות מהאניות אל היבשה ועשו את דרכם אל הארץ הנושבת. בהפגשן בעדר הראשון של סוסים גזלו אותם וישבו עליהם ושסו את ארץ הסקיתים.

111. והסקיתים לא יכלו להבין את הדבר, כי לא ידעו לא את השפה ולא את התלבושת ולא את העם, והיה לפלא בעיניהם מאין באו; הם חשבו אותן לגברים בגיל רך ולכן החלו להלחם בהן. אולם מתוך הקרב נפלו חללים בידי הסקיתים וכך הכירו, כי נשים הן. ובכן נועצו וגמרו ביניהם לבלי להרוג אותן בשום פנים, כי אם לשלוח אליהן את הצעירים מביניהם, בהעריכם את מספרם כמספר אשר היו הן. הם יחנו קרוב להן ויעשו כל אשר גם הן תעשינה, ואם תרדופנה אחריהם, לא ילחמו בהן, כי אם ינוסו, וכשתפסקנה מלרדוף אחריהם, ישובו ויחנו בקרבתן. כל זאת גמרו הסקיתים ביניהם בחפצם כי יולדו להם בנים מהן.

112. הבחורים הנשלחים עשו ככל אשר צֻוו. כאשר נוכחו האמזונות כי הם לא באו ומחשבה רעה בלבם, לא שמו לבן אליהם ושתי המחנות הלכו הלוך וקרוב מיום אל יום אשה אל רעותה. לבחורים, כמו לאמזונות, לא היה מאומה מלבד נשקם וסוסיהם ואלה כמו אלה חיו על הציד והבזה.

113. לעת הצהרים היו האמזונות עושות ככה: הן התפזרו אחת אחת או שתים שתים, רחוקה אשה מחברתה, לעשות את צרכיהן. כשהרגישו הסקיתים בדבר עשו גם הם ככה, ואיש איש מהם התקרב לאשה אשה מהן בהיותה לבדה, והאמזונה לא דחתה אותו מעליה, כי אם נתנה לו לבוא אליה. אמנם לא יכלו לדבר ביניהם, כי לא ידעו איש את שפת רעהו, אולם בידה הוֹרתהוּ¹²³⁴, כי יבוא מחר למקום הזה ויביא אתו עוד אחד, ונתנה לו אות כי שנים יהיו וכי גם היא תביא עוד אחת. והבחור, כאשר שב למקומו, ספר כל זה לאחרים; למחרת בא הוא אל המקום ההוא וגם הביא אחר עמו ומצא את האמזונה ועוד אחת מחכות לו. כאשר נודע זה לבחורים האחרים כבשו גם הם להם את האמזונות האחרות.

114. אחרי־כן אחדו את מחנותיהם וישבו יחד ולכל אחד היתה לאשה זו אשר הזדוג עמה תחלה. את שפת הנשים לא יכלו הגברים ללמוד, אולם את שפת הגברים תפשו הנשים. וכאשר הבינו איש את רעהו אמרו הגברים אל האמזונות כדברים אלה: „יש לנו הורים ויש לנו גם רכוש; ועתה אין אנחנו רוצים לחיות עוד חיים כאלה, כי אם נשוב אל העם ונחיה, ונשינו תהיינה אתן ולא אחרות“. לדברים אלה השיבו הן ככה: „לא נוכל לשבת יחד עם נשיכם כי אין לנו אותם המנהגים אשר להן. אנחנו אוחזות בקשת ורומח ורוכבות על סוסים, אולם מלאכות נשים לא למדנו, ונשיכם אינן עושות מכל אשר הזכרנו, אך עושות הן רק מלאכות נשים, נשארות בעגלות ואינן הולכות לצוד ציד או למקום אחר, לא נוכל אפוא לחיות עמהן בשלום. אולם אם אתה רוצים כי נהיה לכם לנשים וכי תחשבוּ לישרים מאד, לכו אל הוריכם וקבלו את חלקכם ברכוש ואחרי כן תבואו ונשב יחד לעצמנו“.

115. הבחורים שמעו בקולן ועשו ככה: אחרי קבלם את המגיע להם מהרכוש שבו אל האמזונות ונשיהם אמרו להם כדברים האלה: „אנחנו יראות ומפחדות אם עלינו יהיה לשבת בארץ הזאת, יען כי הרחקנו אתכם מאבותיכם וגם הרענו לארצכם הרבה; אולם יען אתה רוצים בנו כי נהיה לכם לנשים, לכן עשו את הדבר הזה יחד אתנו: הבה נקומה ונצא מהארץ הזאת ונעבור את הנהר טנאיס ושם נשב“.

116. גם לזאת שמעו הבחורים. הם עברו את הטנאיס ועשו את דרכם מזרחה, דרך שלשת ימים מהטנאיס ושלשה ימים מהים המַיאוטי צפונה. וכאשר באו למקום, אשר בו הם יושבים היום, התישבו שם. ומאז חיות נשי הסאברומטים את חייהם הקדמונים. והן רוכבות על סוסים ויוצאות לצוד ציד יחד עם הגברים ובלי הגברים וגם יוצאות למלחמה ותלבשתן כתלבושת הגברים.

117. הסאברומטים מדברים בשפת הסקיתים, אך משַבשים אותה מאז ומקדם, יען כי האמזונות לא למדוה כהוגן. אשר לנשואים קבוע אצלם ככה: אין עלמה נשאת עד אשר הרגה איש מהאויבים. לכן אחדות מהן מתות גם זקנות טרם תהיינה לנשואות כי לא יכלו למלא אחרי החוק.

118. ובכן¹²³⁵ אל מלכי העמים אשר נוסדו יחד, כאשר הזכרתי, באו מלאכי הסקיתים להודיע להם וספרו, כי הפרסי אחרי אשר הכניע את הכל אשר ביבשת האחרת¹²³⁶ גָשׁר גֶשֶׁר על מיצר הבוספורוס ועבר אל היבשת הזאת¹²³⁷, ואחרי עברו והכניעו את התרקים גשר גשר על הנהר איסטרוס ובחפצו להכניע תחתיו גם את כל העמים האלה. „ולכן אל תעמדו מרחוק ולא תתנו כי נאבד, רק מאוחדים נצא נגד ההולך הלוך וקרוב. האם לא תעשו את הדבר זה? בצרה או נעזוב את הארץ או נשאר ונכרות ברית. כי מה עלינו לעשות, אם לא תחפצו לבוא לעזרתנו? ומצבכם לא יקל אחרי־כן. כי הפרסי בא גם נגדכם לא פחות מאשר נגדנו. והוא אינו מסתפק בזה אשר יכניע רק אותנו ואתכם יעזוב. וראיה גדולה לדברינו נאמר לכם בזה: כי לו יצא הפרסי להלחם בנו לבד, ברצותו להנקם מאתנו בעד העבדות לפנים¹²³⁸, היה עליו להתרחק מכל שאר הארצות וככה ללכת נגדנו, אז היה מראה לכולם, כי הוא יוצא למלחמה על הסקיתים ולא על האחרים. אולם כעת, אחרי אשר עבר אל היבשת הזאת, כובש הוא את כל העמים אשר הוא פוגש בדרכו. הנה הוא הכניע לא רק את התרקים האחרים, כי אם גם את הגֶטִים היושבים בקרבתנו“.

119. אחרי אשר הסקיתים הודיעו כל זאת התיעצו מלכי העמים אשר באו והיו חלוקים בדעותיהם. הגֶלוֹנִי, הבּוּדִינִי והסאברומַטי היו בדעה אחת לעזור לסקיתים, אולם האגתירסי, הנאברי, האנדרופגי ומלכי המלנכלַינים והטאברים השיבו לסקיתים את התשובה הזאת: „לולא הייתם אתם הראשונים לעשות לפרסים עול ולהתחיל במלחמה, היה נחשב בעינינו זאת אשר אתם דורשים כעת מאתנו לצדק, היינו שומעים אליכם והיינו עושים מה שאתם עושים. ועתה, אתם באתם לגבול ארצם בלעדינו והטלתם את שלטונכם על הפרסים כל הזמן שנתן לכם האל, ועתה, כי עורר האל ההוא אותם, הם משלמים לכם כגמולכם. אנחנו לא הרענו לאנשים האלה, לא אז, וגם היום לא ננסה להיות הראשונים להרע להם. אבל אם יצא¹²³⁹ עלינו ויתחיל להרע לארצנו, גם אנחנו לא נסבול את זאת. עד אשר נראה זאת, נשאר אצלנו, יען כי חושבים אנחנו, כי הפרסים לא באו להלחם בנו, כי אם באלה אשר היו הגורמים להרע להם“.

120. הסקיתים בשמעם את התשובה הזאת, החליטו לבלי להלחם במלחמה גלויה, אחרי אשר הללו לא הצטרפו אליהם להיות לבעלי בריתם, כי אם לסגת אחור ולהשתמט, לסתום הבארות ואת המעינות, אשר יעברו עליהם, להשחית את עשב האדמה ולהפרד לשתי מחנות. למחנה האחת, אשר המלך סקוֹפְּסִיס עמד בראשה, יתחברו הסאברומטים. עליהם לסגת אחור, אם הפרסי יפנה לעבר הזה ולברוח ישר אל הנהר טנאיס לאורך הים המיאוֹטי, אולם כאשר יחזיר הפרסי את פניו, יתקרבו להדביק אחריו. זאת היתה מחנה אחת מהממלכה, אשר נשלחה בדרך הזאת, כאשר אמרתי, השתים האחרונות מהממלכיים¹²⁴⁰, הגדולה, אשר בראשה עמד המלך אִידַנְתִּירסוֹס, והשלישית, אשר בראשה עמד המלך טַכְּסַקִיס תתאחדנה יחד עם הגלוֹנים והבּוּדינים ותלכנה גם הן דרך יום אחד לפני הפרסים ותסוגנה אחור בהשתמטן ותעשינה כאשר הָחלט. בתחלה ימשכו¹²⁴¹ אותם¹²⁴² ישר אל הארצות של אלה אשר סרבו להיות בעלי בריתם, כדי שילחמו¹²⁴³ גם עם אלה: אם לא הסכימו לקבל עליהם את המלחמה בפרסים מרצונם, ילחמו בכל זאת אתם נגד רצונם. אחרי־כן יפנו אל ארצם ויתקפו אם יֵראה להם הדבר לנכון לפי החלטתם.

121. את הדברים האלה החליטו הסקיתים למען קַדֵם פני צבא דריוש: הם שלחו חלוצים לפניהם, את רוכביהם הכי־טובים, ואת העגלות, אשר בהן היו כל ילדיהם ונשותיהם, ואת כל הבהמה, מלבד אלה שהיו נחוצות לצידה עצרו להם, ואת האחרות שלחו לפניהם יחד עם העגלות וצוו ללכת תמיד צפונה.

122. אלה נשלחו אפוא בראש וחלוצי הסקיתים מצאו את הפרסים במרחק שלשה ימים בערך מהאיסטרוס ואחרי אשר מצאו אותם חנו דרך יום אחד רחוק מהם והשחיתו את כל צמח האדמה. והפרסים, אך ראו כי הופיעו רוכבי הסקיתים הלכו תמיד בעקבות המשתמטים. ואם כן, יען כי הפרסים הלכו ישר רק אחרי אחת מהמחנות, הדביקו אחריו מזרחה ולעבר הטנאיס. ואחרי אשר עברו הסקיתים את הנהר טנאיס, עברו גם הפרסים ברדפם אחריהם עד אשר עברו את ארץ הסאברומטים והגיעו לארץ הבּודינים.

123. כל עוד עברו הפרסים בארץ הסקיתים והסאברומטים לא היה להם דבר להשחית, כי הארץ היתה שממה. אולם כאשר חדרו לתוך ארץ הבּודינים ומצאו שם את מבצר העץ נעזב מכל וכל מהבּודינים ואיש אין בו, הציתו בו אש. אחרי עשותם זאת, הדביקו אחריהם והלכו בעקבותיהם עד אשר הגיעו, אחרי עברם גם את הארץ הזאת, למדבר. המדבר הזה אינו מיושב מבן־אדם ומשתרע מצפון לארץ הבּודינים ושטחו דרך שבעה ימים. מצפון למדבר יושבים התִיסַגֶטִים ומארצם יוצאים ארבעה נהרות גדולים, השוטפים דרך ארץ המיאוטים ומשתפכים אל תוך הים הנקרא המיאוטי. שמותיהם הם: לִיקוֹס, אוֹאַרוֹס, טַנִיס, סירגיס¹²⁴⁴.

124. כאשר הגיע דריוש אל המדבר פסק מלכת הלאה ותקע את מחנהו על יד הנהר אוֹאַריס. אחרי עשותו זאת בנה שמונה מבצרים גדולים במרחק שוה אחד מהשני, כששים ריס, אשר חורבותיהם עמדו עוד בימי. בעת אשר היה עסוק בענינים אלה, סבבו ועברו הסקיתים הנרדפים את החלק ממעל לו¹²⁴⁵ ושבו לארצם. כאשר נעלמו אלה מכל וכל ולא נראו להם בשום מקום, עזב עתה דריוש את המבצרים האלה הנגמרים למחצה וחזר לאחוריו והלך מערבה, בחשבו כי אלה הם הסקיתים כולם והם נסים לפאת מערב.

125. הוא מהר מאד והסיע את צבאו ובבואו לארץ הסקיתים פגע בשתי הפלוגות של הסקיתים וכשפגע רדף אחריהן, אך הן קדמו לו דרך יום אחד. ויען כי דריוש לא פסק מלרדוף אחריהם, ברחו הסקיתים, כפי החלטתם, אל אלה אשר מאנו לכרות עמהם ברית, בראשונה לארץ המלנכלינים. כאשר נבוכו אלה לרגלי התפרצותם של הסקיתים והפרסים, הוליכום הסקיתים אחריהם אל ארץ האנדרופגים ואחרי אשר נבוכו גם הם, הלכו לארץ הנאברים, ואחרי אשר נבוכו גם הם הלכו הסקיתים בנוסם אל ארץ האגתירסים. האגתירסים, בראותם כי שכניהם הגובלים עמהם נסו ונבוכו מפני הסקיתים, שלחו, טרם פרצו אליהם הסקיתים, מלאך לאסור על הסקיתים לגשת אל גבולם, בהודיעם, כי אם ינסו לפרוץ וילחמו בהם תחלה. אחרי אשר הודיעו זאת נזעקו האגתירסים אל הגבולים ובדעתם היה לעצור בעד ההולכים ובאים. אבל המלנכלינים והאנדרוֹפגים והנאברים לא עמדו על נפשם כאשר פרצו אליהם הפרסים יחד עם הסקיתים, כי אם שכחו את האיום וברחו מבוהלים תמיד צפונה לעבר המדבר. אולם הסקיתים לא באו אל האגתירסים, יען אסרו עליהם, כי אם הוליכו את הפרסים מתוך ארץ הנאברים לארצם.

126. כאשר נמשך הדבר הרבה בלי סוף, שלח דריוש רכב אל מלך הסקיתים אִידַנְתִירסוֹס ויאמר כדברים האלה: „איש מוזר, מדוע בורח אתה תמיד אם בידך לעשות אחד משני אלה: הלא אם חזק אתה בעיניך לעמוד בפני חילי, עמוד וחדל מלשוטט ונלחמה, ואם ברור לך כי אתה החלש, גם אז חדל מלרוץ והבא מתנות לאדוניך אדמה ומים ובוא עמו בדברים“.

127. על זה השיב מלך הסקיתים אידנתירסוס כדברים האלה: „פשר מעשי הוא זה, הפרסי: אני עוד לא ברחתי מעולם מתוך פחד מפני מי שהוא ואין אני בורח גם היום מפניך, גם אינני עושה כעת אחרת מאשר אני רגיל לעשות בשלום. מדוע אינני נלחם בך מיד, גם את זה אגלה לך. לא עיר ולא שדה נעבד לנו, כי נפחד פן תלכד או ישחת ונמהר להלחם אתכם בקרב. אולם אם דרוש כי בזמן קרוב דוקא יבוא הדבר לידי זה, הלא יש לנו קברי אבותינו. הבה, מצאו אותם ונַסו להרוס אותם, אז תודעו, אם נלחם עמכם בעד הקברים אם לא. לפני זה, אם שכלנו לא יתן לנו, לא נלחם אתך. רב לנו בדברים הנוגעים לקרב; כאדונים אני מכיר רק את זֶוס, אבי משפחתי, ואת הִיסְטִיָה, מלכת הסקיתים; לך אשלח במקום המתנות אדמה ומים, מתנות מתאימות לך; ובעד זה שאמרת כי הנך אדוני, עוד תבכה“.

128. המלאך הלך להודיע את הדברים האלה לדריוש. ומלכי הסקיתים נתמלאו חמה לשמוע את השם עבדות; הם שלחו את הפלוגה אשר היתה מאוחדת עם הסאברומטים ואשר בראשה עמד סְקוֹפַּסִיס אל היונים אשר שמרו על הגשר על האיסטרוס וצוו לבוא עמהם בדברים; האחרים אשר נשאר החליטו לא להוסיף ולהוליך שולל את הפרסים, כי אם להשתער עליהם מדי פעם בפעם אשר הם אומרים להצטיד. הם התבוֹננו אל אנשי דריוש מתי הם מצטידים ועשו כאשר החליטו. רוכבי הסקיתים הניסו מדי פעם בפעם את רוכבי הפרסים ואלה בנוסם התנפלו על הרגלים מדי בואם להם לעזרה. אחרי הדפם את הרוכבים היו הסקיתים חוזרים לאחוריהם כי יראו מפני הרגלים. גם בלילות עשו הסקיתים התנפלויות כאלה.

129. הדבר אשר בא לעזרת הפרסים והיה בעוכרי הסקיתים בעת תקפם את מחנה דריוש, פלא גדול אספר עתה, היה קול החמורים ותואר הפרדות, כי ארץ הסקיתים אינה מגדלת לא חמורים ולא פרדות כאשר הזכרתי גם למעלה¹²⁴⁶, ואין בכל ארץ הסקיתים לא חמור ולא פרדה לרגלי הקור. והנה החמורים אשר נערו מתוך שרירות לבם הביאו במבוכה את רוכבי הסקיתים. פעמים רבות, עודם מתנפלים על הפרסים, אך שמעו הסוסים את קול החמורים, באו במבוכה, חזרו לאחוריהם, התפלאו והטו אזנם, כי לא שמעו קול כזה ולא ראו דמות כזאת, והדבר הזה, קטן אמנם, הועיל מה להם¹²⁴⁷ במלחמה.

130. כאשר הרגישו הסקיתים, כי הפרסים נבוכו, עשו את הדבר הזה, למען ישארו זמן רב בארץ הסקיתים ובהתמהמהם יצר להם, כי יחסר להם כל דבר¹²⁴⁸. מדי פעם בפעם עזבו חלק מצאנם יחד עם הרועים והלכו להם בחשאי אל מקום אחר. והפרסים התקרבו ולקחו את הצאן ואחרי לקחם אותם התגאו במעשיהם.

131. אחרי שנשנה הדבר הזה פעמים רבות, ראה סוף סוף דריוש את עצמו במבוכה. וכאשר הרגישו בדבר מלכי הסקיתים שלחו מלאך, כי יביא מתנות לדריוש צפור, עכבר, צפרדע וחמש חצים¹²⁴⁹. הפרסים שאלו את מביא המתנות לפשר הדברים המובאים. אולם הוא השיב, כי לא פקדו עליו אחרת מאשר למסור וימהר ללכת לדרכו, בצוותו, כי הפרסים עצמם יכירו, אם נבונים הם, למה תרמוזנה המתנות האלה. כאשר שמעו זאת הפרסים התיעצו ביניהם.

132. דעת דריוש היתה, כי הסקיתים מוסרים לידיו גם את עצמם גם אדמה ומים, בשערו ככה: העכבר חי באדמה ואוכל אותם הפירות כמו האדם, אולם הצפרדע חיה במים, הצפור דומה מאד לסוס, בחצים, כאילו הם מוסרים את עוזם. הדעה הזאת הובעה מאת דריוש, לה התנגדה דעתו של גוֹבְּרִיאַס, אחד משבעת האנשים אשר הרגו את המג. לפי פירושו מרמזות המתנות: „אם לא תהיו, פרסים, לצפרים ותעופו בשמים, ואם לא תהיו לעכברים ותטמנו באדמה, או אם לא תהיה לצפרדעים ותקפצו אל תוך האגמים, לא תשובו כי אם תדקרו מהחצים האלה“.

133. ככה, אפוא, בארו הפרסים את המתנות. הפלוגה האחת של הסקיתים אשר העמדה תחלה לשמור על הים המיאוטי ואחרי־כן היה עליה לבוא בדברים עם היונים, כאשר באה אל הגשר, אמרה כדברים האלה: „אנשים יונים, באנו להביא לכם את החרות, אם אתה רוצים לשמוע בקולנו. שומעים אנחנו, כי דריוש צוה עליכם לשמור על הגשר רק ששים יום, ואם לא יבוא בעת הזאת תשובו אל ארצכם. ועתה, אם תעשו את הדבר הזה, תהיו נקיים מעון מצדו ונקיים תהיו גם מצדנו. שמרו את מספר הימים המצווה ולכו לכם“. אחרי אשר הבטיחו היונים לעשות את הדבר מהרו הסקיתים וחזרו להם.

134. אולם הסקיתים שנשארו, אחרי אשר הגיעו המתנות לידי דריוש, ערכו מערכה לקראת הפרסים, הרגלים והרכב, להלחם בהם. בעת עמדם במערכה קפצה ארנבת אל בין הסקיתים. כראותם אותה רץ כל אחד אחר הארנבת. כאשר נתערבבו שורות הסקיתים וכאשר הרימו את קולם שאל דריוש לסבת ההמולה בין אויביו. ובשמעו כי הם רודפים אחר הארנבת, אמר אל האנשים אשר היה רגיל לאמר להם גם את יתר הדברים: „האנשים האלה בוזים לנו מאד, ונראים לי עתה דברי גובּריאס בדבר מתנות הסקיתים כנכונים. ועתה, כאשר גם אני חושב כי המצב כך הוא, דרושה עצה טובה, איך תהיה הנסיגה לאחור בטוחה לנו“. על זה אמר גובּריאס: „המלך, אני ידעתי אמנם מעט ורק מפי השמועה על־דבר דלות האנשים האלה, אולם משבאתי נודע לי יותר, בראותי איך הם מתעללים בנו; כעת נראה בעיני, כי אך ירד הלילה נדליק את המדורות כמו שרגילים אנחנו לעשות גם במקרים אחרים, בזה נוליך שולל את נפש החלשים מבין החילים, אשר אינם יכולים לשאת את התלאות, ואת כל החמורים נאסר ונלך לדרכנו, טרם ישימו הסקיתים את פניהם אל האיסטרוס להרוס את הגשר וגם טרם החליטו גם היונים דבר איך להשמיד אותנו“. זאת היתה אפוא עצת גובּריאס.

135. ואחרי־כן כאשר בא הלילה עשה דריוש כעצתו את החלשים מבין אנשיו ואת אלה אשר הפסדם לא היה חשוב בעיניו כלל ואת החמורים, כולם אסורים, עזב במקום ההוא. את החמורים ואת החלשים אשר בצבאו עזב מטעם זה, למען ירימו החמורים את צעקתם, והאנשים נעזבו לרגלי חולשתם, בתואנה זו, כי הוא אומר לתקוף בעצמו עם החלק הבריא את הסקיתים, בעת אשר הם יגנו בינתים על המחנה. את הדבר הזה פקד דריוש על הנשארים ואחר אשר הדליק את המדורות, מהר עד כמה שאפשר אל האיסטרוס. החמורים, אשר נעזבו ככה מההמון, הרימו את קולם עוד יותר, והסקיתים בשמעם את החמורים נוערים ככה היו בטוחים כי הפרסים עודם במקומם.

136. אך האיר היום הכירו הנשארים, כי דריוש בגד בהם ופרשו את ידיהם אל הסקיתים ואמרו מה שקרה. כאשר שמעו את הענין התאחדו עד מהרה שתי פלוגות הסקיתים עם זאת אשר היתה עם הסאברומטים והבוּדינים והגלונים והדביקו אחרי הפרסים בדרך ישרה אל האיסטרוס, ויען כי החלק הגדול של צבא הפרסים היו רגלים ואת הדרכים לא ידעו, כי הדרכים לא היו סלולות, וצבא הסקיתים היו רוכבים וידעו את קצורי הדרכים, לא מצאו האחד את השני והקדימו הסקיתים הרבה לבוא אל הגשר לפני בוא הפרסים. כאשר הכירו כי הפרסים טרם באו אמרו אל היונים אשר היו באניות: „אנשים יונים, מספר ימיכם חלף ועבר ולא נכון הדבר אשר תעשו להוסיף ולהשאר; אם עד עתה נשארתם, כי יראתם, עתה הרסו את הגשר ולכו לכם עד מהרה ושמחו בחרותכם ותנו תודה לאלים ולסקיתים. ולאיש אשר היה קודם אדוניכם נעשה ככה כי לעולם לא יצא עוד על כל איש למלחמה“.

137. על זה התיעצו היונים ביניהם. מִילְטִיאַדֶס מאתונא, המצביא והטירנוס על אנשי החרסוניסוס היושבים על ההליספונטוס, חוה את דעתו לשמוע לסקיתים ולשחרר את יוניה. את ההפך מזה חשב הִיסְטִיאַיוֹס ממיליטוס באמרו, כי כעת רודה כל אחד מהם בעירו בעזרת דריוש, אולם אם ישמד חיל דריוש לא יהיה ביכלתו למשול לא הוא על אנשי מיליטוס ולא איש אחר על מי שהוא, יען כי כל עיר ועיר תבכר את שלטון העם על שלטון הטירנוס. אחר אשר הביע היסטיאיוס את הדעה הזאת מיד נטו כולם אליה, אף כי קודם לכן הסכימו לזו של מילטיאדס.

138. אלה אשר חוו את דעתם והיו נכבדים בעיני המלך היו הטירנים על ההליסְפונטיים דַפְנִיס מאַבִּידוֹס, הִפּוֹקְלוֹס מִלַמְפְּסַקוֹס, הֵירוֹפַנְטוֹס מפַּרִיוֹן, מֵיטְרוֹדוֹרוֹס מפְּרוֹקוֹנֵיסוס, אַרִיסְטַגוֹרַס מקִיזִיקוֹס ואַרִיסְטוֹן מבִּיזַנְטִיוֹן. אלה הם אשר היו מההליספונטוס; מיוניה היו סְטְרַטִיס מחִיוֹס, אַיאַקֶס מסַמוֹס, לָאוֹדַמַס מִפוֹקַיָה והיסטיאיוס ממיליטוס, אשר דעתו שהביע היתה מתנגדת לזו של מילטיאדס. מהאיאולים היה שם רק איש חשוב אחד, אריסטגורס מקִימֵי¹²⁵⁰.

139. אחרי אשר קבלו אלה את דעתו של היסטיאיוס החליטו להוסיף עליה עוד דבר בפועל ובדבור, והוא: להרוס את חלק הגשר לעבר הסקיתים, אך להרוס רק כמטחוי קשת למען יֵרָאו כעושים דבר בעת אשר לא יעשו מאומה והסקיתים לא ינסו בחוזק יד לעבור את האיסטרוס על הגשר; ואחרי שיהרסו את חלק הגשר המשתרע לעבר הסקיתים, יאמרו, כי יעשו כל דבר אשר לקורת רוחם של הסקיתים. זה היה אשר הוסיפו לדעתו. אחרי־כן ענה היסטיאיוס בשם כולם ואמר כדברים האלה: „אנשים סקיתים, באתם והבאתם לנו דבר טוב ובעת הנכונה אתם מאיצים בנו. וכאשר אתם הראתם לנו את הדרך הנכונה, כן גם אנחנו נעשה לכם דבר מועיל. כי כאשר אתם רואים אנו מהרסים את המעברה ונשתדל בכל כוחותנו, כי רוצים אנו להיות חפשים. ובעת אשר אנחנו מהרסים אותה, שעת־הכושר לכם לחפש אותם וכאשר תמצאו אותם להנקם בעדנו ובעדכם כיאות להם“.

140. הסקיתים האמינו ליונים בפעם השניה, כי אמת בפיהם וחזרו לאחוריהם לחפש אחרי הפרסים, אולם אבדו לגמרי את הדרך אשר בה הלכו הללו. אשמים בזה היו הסקיתים עצמם, אשר השחיתו במקום ההוא את מרעות הסוסים וסתמו את המעינות. כי לולא עשו זאת היה עולה בידם, כאשר רצו, למצוא על נקלה את הפרסים. ועתה במה שדִמו כי התיעצו היטב מאד, בזה שָׁגוּ, כי הסקיתים עברו עתה בחלק ההוא של ארצם, אשר בו היה דשא לסוסיהם ומים, ובדרך ההיא חפשו אחרי אויביהם, בחשבם, כי גם אלה נסוגים אחור בחלקי הארץ האלה. והפרסים הלכו בעקבות מסעם הראשון, אשר אותו שמרו בלבם, וכך מצאו בקושי את המעברה. ויען כי הגיעו בלילה ומצאו את הגשר הרוס, נפלה עליהם אימה גדולה, פן עזבו אותם היונים.

141. איש מצרי היה אצל דריוש, אשר קולו היה החזק בין כל האנשים. לאיש הזה צוה דריוש לעמוד על שפת האיסטרוס ולקרוא את היסטיאיוס ממיליטוס. והנה הוא עשה ככה, והיסטיאיוס שמע לפקודתו הראשונה והביא את כל האניות להעביר את הצבא ושב וחבר את הגשר.

142. ככה אפוא נמלטו הפרסים, והסקיתים לא מצאו אותם גם בפעם השניה, בעת אשר חפשו אותם, ולכן הם מביטים על היונים, בתור אנשים חפשים, כעל הרעים ומוגי־הלב אשר בין כל בני־אדם, אולם כאשר דנים על היונים כמו על עבדים, הם, לדברי הסקיתים, עבדים מסורים ביותר לאדוניהם ואינם בורחים מהם. בדברים כאלו בזו הסקיתים ליונים.

143. דריוש עבר דרך תרקיה ובא לסֵיסְטוֹס בחרסוניסוס, משם עבר הוא עצמו באניות לאסיה, והשאיר באירופה למצביא את מֶגַבַּזוֹס, איש פרסי, אשר אותו כבד פעם דריוש, באמרו עליו בין הפרסים את הדבר הזה: כאשר אמר דריוש פעם לאכול רמונים, ואך פתח את הרמון הראשון, שאלהו אחיו אַרְטַבַּנוס מה הוא רוצה כי יהיה לו כה הרבה כמספר הגרעינים אשר בתוך הרמון. דריוש השיב, כי הוא בוחר באנשים כמגבַּזוס במספר כזה מאשר תהיה לו יון נכנעת. בין הפרסים אפוא כבד אותו במאמר כזה, אולם עתה השאיר אותו למצביא על שמונים אלף מצבאו.

144. מגבּזוס זה השאיר את זכרונו לעולם בלבות ההליספונטיים באמרו את המאמר הזה: כאשר היה בביזנטון שמע כי הקלכידונים התישבו בארץ הזאת שבע־עשרה שנה לפני הביזנטיים¹²⁵¹. בשמעו זאת אמר, הקלכידונים היו עיורים בעת ההיא, לולא זאת לא היו בוחרים במקום מכוער כזה, בעת אשר יכלו להתישב במקום יותר יפה¹²⁵², אלמלא היו עורים. ובכן מגבּזוס זה, אשר נשאר מצביא בארץ ההליספונטיים, הכניע את כל אלה אשר לא נטו אחרי המדים.

145.¹²⁵³ כל אלה הם מעשי האיש הזה. בעת ההיא¹²⁵⁴ קרה מסע־מלחמה גדול אחר ללוב בגלל סבה אשר אספר אותה אחרי סַפרי תחלה את הענין הזה. בני בניהם של אלה אשר ירדו מתוך הָאַרְגוֹ¹²⁵⁵ אל היבשה גורשו מתוך לֵימְנוֹס בידי הפֶּלַסְגִים ואלה אשר גזלו מבְרָאברוֹן¹²⁵⁶ את נשי האתונאים, ובנסעם בים באו ללקדימון וישבו על הטָאִיגֶטוֹס¹²⁵⁷ והדליקו אש. כאשר הרגישו בהם הלקדימונים שלחו מלאך שישאל מי הם ומאין באו. על שאלות המלאך השיבו, כי הם מִינֵיים¹²⁵⁸, יוצאי־ירך ההֵירוֹאִים אשר הפליגו באַרְגוֹ; אלה עלו אל היבשה על יד לֵימנוס והולידו אותם¹²⁵⁹. כאשר שמעו הלקדימונים את הספור בדבר מוצא המיניים שלחו שנית ושאלו, מה חפצם כי באו אל הארץ והדליקו אש. והם השיבו, כי הם גורשו בידי הפלסגים ובאו אל ארץ אבותיהם. כי מן הצדק הוא, שהדבר יעשה ככה. הם מבקשים לשבת יחד עמהם, לקחת חלק בכבוד ולקבל חבל אדמה. והיה טוב בעיני הלקדימונים לקבל את המיניים בתנאים אשר חפצו הם עצמם. ביחוד השפיע עליהם לעשות את הדבר, יען כי הטִינְדֶרִידִים¹²⁶⁰ עשו את דרכם בארגו. הם ספחו עליהם את המיניים, נתנו להם אדמה וחלקו אותם בין שבטיהם, ואלה לקחו להם מיד נשים ואת הנשים אשר הביאו מלימנוס מסרו לאחרים.

146. כעבור זמן לא רב מיד התגאו המיניים בזדון לבם, בדרשם חלק בממלכה ובעשותם מעשי רשע אחרים, על־כן החליטו הלקדימונים להרגם; הם תפשו אותם ושמו אותם במשמר. כי הורגים הלקדימונים את העומדים לההרג לילה, יומם אף אחד לא. כאשר כבר עמדו להרוג אותם, התחננו נשי המיניים אשר היו אזרחיות ובנות ראשי השפרטיאטים, כי יתנו אותן להכנס אל תוך המאסר ולבוא בדברים אשה עם בעלה. הם נתנו אותן לעבור, יען כי לא עלה על לבם כי הדבר נעשה בערמה. ואלה אחרי אשר נכנסו, עשו ככה: את שמלותיהן כולן, אשר היו עליהן, מסרו לבעליהן, והן לקחו את הבגדים של בעליהן. המיניים יצאו לבושים בגדי נשים, כנשים; וכאשר נמלטו באופן זה, חזרו וישבו על הטאינטוס.

147. באותו זמן הכין עצמו תִּירַס בן אָבְטֶסִיוֹן בן טִיסַמֶנוֹס בן תֶרְסַנְדְרוֹס בן פּוֹלִינֵיקֶס ליסד מושבה מיושבי לקדימון. תירס זה היה לפי מוצאו מבני קַדְמוֹס¹²⁶¹ והיה אחי אמם של בני אַרִיסְטוֹדֵימוֹס, אָבְרִיסְתֶּנֵס ופְּרוֹקְלֶס; ויען כי הנערים האלה היו עוד בגיל רך היתה הממלכה בשפרטה בידי תירס אפיטרופסם. כאשר גדלו האחים וקבלו את השלטון, היה כמובן קשה לתירס כי אחרים ימשלו בו, אחרי טעמו את טעם השלטון, ואמר כי לא ישאר בלקדימון, רק יפליג אל קרוביו. באי הנקרא היום תֵּירָה ולפנים נקרא קַלִיסְטֵי¹²⁶², היו בניו של מֶמְבְּלִיאַרוֹס בן פּוֹיקִילֶס, איש פניקיה. כי קדמוס בן אַגֵינור, בבקשו את אֶבְרוֹפָה, עלה אל היבשה באי הנקרא היום תירה, ואחרי אשר עלה, או כי המקום מצא חן בעיניו או כי רצה מטעמים אחרים לעשות זאת, השאיר באי הזה אחדים מהפניקים ומבין קרוביו את ממבּליארוס. אלה נשארו באי הנקרא קליסטי כשמונה דורות עד כי בא תירס מלקדימון.

148. אליהם יצא תירס, בקחתו המון אנשים מהשבטים לשבת אתם יחד ולא לגרש אותם מכל וכל כי אם כמו קרוב להם. וכאשר ברחו המיניים מהמשמר וישבו על הטאיגטוס והלקדימונים זממו להרגם, המליץ עליהם תירס, למען לא יקרה רצח וקבל על עצמו להוליך אותם מתוך הארץ. הלקדימונים הסכימו להצעה הזאת ותירס הפליג בשלש אניות בעלות שלשים משוט אל בני בניו של ממבּליארוס. אולם לא הוליך אתו את המיניים כולם, כי אם מתי מספר. כי רובם פָּנוּ אל הפֵרוֹרִיאַטִים והקָאבקוֹנִיּם¹²⁶³ גרשו אותם מתוך ארצם ונפלגו לשלש פלוגות, ויסדו אחרי־כן את הערים אלה בגבולם: לֶפְּרֵיוֹן¹²⁶⁴, מַקִיסְטוֹס, פְּרִיכְּסַי, פִּירְגוס, אֶפִּיוֹן, נוּדִיון¹²⁶⁵. את רובן החריבו בְיָמַי הָאֵילִיִים¹²⁶⁶. האי נקרא על שם מיסדו תֵירָה.

149. אולם בנו אמר לו, כי הוא לא יפליג אתו, לכן אמר לו כי יעזבהו כמו כבשה בין זאבים¹²⁶⁷. מהמאמר הזה בא לעלם זה השם אוֹיוֹלִיקוס ואיך שהוא נשאר השם הזה קים. מאויוליקוס נולד אַיגֶאוֹס אשר על שמו נקראים אַיגֵידִים, בית־אב גדול בשפרטה. לאנשים שבבית־אב זה לא נשארו הילדים בחיים, לכן הקימו במצות דבר־אֵל מקדש לאלילות הנקמה של לַאִיוֹס וְאוֹדִיפּוֹס¹²⁶⁸; ואחרי־כן נשאר אותו הדבר קים גם בתירה אצל אלה אשר נולדו מהאנשים האלה.

150. עד כאן מספרים בשוה הלקדימונים והתיריים בענין זה, מכאן ואילך מספרים התיריים לבדם את אשר קרה, ככה: גְרִינוֹס בן אַיסַנִיוֹס, מבני בניו של תירס זה ומלך באי תירה בא לדלפוי והביא מעירו הֶקַטוֹמבָּה. באו אתו גם אחרים מאזרחיו וביניהם גם בַּטוֹס בן פּוֹלִימְנֵיסְטוֹס, לפי מוצאו מבית אֶבְפֵימִיס מהמיניים. בעת אשר שאל גרינוס מלך התיריים באורקולום בענינים אחרים, ענתה לו הפיתיה כי ייסד עיר בלוב. אולם הוא השיב על זה: „מַלְכִּי. כבר זקנתי ושבתי ומתהלך בכבדות; צוה לאחד מהצעירים האלה כי יעשה זאת“. ובדברו את הדברים האלה הראה על בּטוס. אז קרה הדבר הזה, אבל אחרי אשר הלכו להם לא שמו לבם לאורקולום, כי לא ידעו איפה על הארץ נמצאת לוב וגם לא ערבו את לבם לשלוח אנשים להתישב אל מקום בלתי ידוע.

151. אחר הדברים האלה לא ירד שבע שנים גשם בתירה. ובשנים אלה יבשו כל העצים אשר היו באי, מלבד אחד. וכאשר שאלו התיריים באורקולום, הוכיחה אותם הפיתיה על־אודות המושבה בלוב. ויען כי לא ידעו תחבולה נגד הרעה שלחו מלאכים לכרתים אשר יחקרו, אם איש מהכרתים או מהמֶטוֹיקִים¹²⁶⁹ בא פעם ללוב. בעברם באי באו גם לעיר אִיטַנוֹס ובה באו בדברים עם צַבָע ארגמן אחד ושמו קוֹרוֹבִּיוֹס. הוא ספר, כי נטרפה ספינתו¹²⁷⁰ על־ידי הרוחות ובא ללוב ובלוב אל האי פְּלַטֵאָה. הם פתוהו בעד שכר והביאוהו לתירה ומתירה הפליגו תחלה מרגלים, לא רבים. קורובּיוס אפוא נהל אותם אל האי הזה פלטאה. שם עזבו את קורוביוס והשאירו אתו צידה למספר חדשים ומהרו והפליגו להודיע לתיריים בדבר האי.

152. ויען כי בוששו אלה לבוא זמן רב יותר מאשר התנו ביניהם אזל לקורוביוס הכל. והנה אניה מִסַמוֹס, אשר בעל האניה היה קוֹלַיוס, הפליגה למצרים ונטרפה לפלטאה זאת. כאשר שמעו הסמיים מפי קורוביוס את כל הענין השאירו לו צידה לשנה. הם עזבו את האיש ושמו פניהם למצרים ובהפליגם נִשאו למרחקים ברוח קדים. ויען כי לא נח הרוח, עברו את עמודי הירקלס והגיעו לְתַרְשִׁישׁ¹²⁷¹ בהשגחת האל. בעת ההיא טרם פרץ המסחר בעיר הזאת, לכן כאשר סרו הם הרויחו בסחורתם יותר מאשר כל היוונים אשר אנחנו יודעים היטב. זאת אומרת אחרי סוֹסְטְרַטוֹס בן לָאוֹדְמַס מאֶגִינָה¹²⁷². כי עם האיש הזה אין אחר יכול להתחרות. הסמיים הפרישו את המעשר מהרוח, ששה ככרים, ועשו גביע נחושת באופן אַרְגוֹלִי ומסביב לו ראשי כרובים כצריחים. והם הקדישוהו למקדש הֵירֵה¹²⁷³ והעמידו תחתיו שלשה ענקי נחושת, בני חמש אמות, הכורעים על ברכיהם. מהמעשה הזה נולדה בפעם הראשונה האהבה הגדולה של הקיריניים והתיריים אל הסמיים.

153. התיריים אשר עזבו את קורובּיוס באי, בבואם לתירה, הודיעו כי החזיקו באי על יד לוב. ויחליטו התיריים לשלוח מכל שני אחים אחד אשר נפל עליו הגורל ואנשים מכל שבעת המחוזים אשר היו להם; מנהיגם ומלכם יהיה בּטוס. וכה שלחו שתי אניות בעלות חמשים משוטים לפלטאה.

154. כל זה מספרים התיריים; בשאר דברי הספור מסכימים כבר התיריים עם הקיריניים. כי הקיריניים אינם מסכימים כלל לתיריים אשר לבטוס. כי מספרים הם ככה: באי כרתים נמצאת העיר אַכְּסוֹס ובה היה המלך אֶטֶאַרְכוֹס. הוא לקח על בתו אשר היתה יתומה מאמה ושמה היה פרונִימֵי, אשה אחרת. וכאשר באה אל הבית חשבה, כי עליה להיות גם למעשה אם־חורגת לפרונימי בהֵרֵעָה לה ובזממה נגדה כל דבר, באחרונה האשימה אותה בזִמה ופתתה את בעלה כי הדבר כן הוא. ואחרי אשר פתתה אותו אשתו זמם לעשות לבתו מעשה לא־ישר: היֹה היָה אז בעיר אכסוס תֶמִיסוֹן, סוחר מתירה. אותו לקח אֶטֶאַרְכוס אל ביתו כאורח והשביע אותו כי ימלא כל אשר ידרוש ממנו. אחרי אשר השביע אותו, הביא את בתו ומסר אותה לו וצוה לקחתה ולהטביעה בים. אולם תמיסון, אשר חרה לו על כי בערמה הביא אותו לשבועה, התיר את קשר הידידות ועשה ככה: הוא לקח את הילדה והפליג עמה באניה ובהיותו בלב ים קשר אותה לחבלים והורידה לתוך הים, למען הקים את השבועה אשר נשבע לאטארכוס, ואחרי־כן העלה אותה ובא עמה לתירה.

155. אחרי־כן אסף אל ביתו את פרונימי פּוֹלִימְנֵיסְטוֹס, איש נכבד מבין התיריים, והיתה פלגשו. כעבור זמן־מה נולד לה בן אשר גמגם בלשונו והיה כבד־פה ונתן לו השם בּטוס. ככה מספרים התיריים והקיריניים, אולם כאשר חושב אני נקרא בשם אחר, אשר נהפך לשם בּטוס: בבואו ללוב בגלל האורקולום אשר נאמר לו בדלפוי והכבוד אשר נעשה לו, לזאת נקרא בשם זה. כי הלובים קוראים למלך בּטוס, ולכן, לדעתי, קראה אותו הפיתיה, בהנבאה לו, בשפת לוב, בידעה כי יהיה מלך בלוב. כי כאשר היה לאיש בא לדלפוי לשאול בדבר קולו, ועל שאלתו נבאה לו הפיתיה את הדברים האלה:

בּטוס, בשל קולך באת! אולם פויבוס אפולון, המלך,

שולח אותך ללוב, רבת־העדרים, להושיב על אדמתה.

כאלו היתה אומרת בשפת יון: המלך, בשל קולך באת. אבל הוא השיב לה את הדברים האלה: „מלכי, אנכי באתי אליך לשאול בדבר קולי, ואתה מנבא לי דברים בלתי־אפשריים, בצוותך עלי להתישב בלוב, מה כחי ומה חילי?“ בדברים אלה לא הניע אותו כי ינבא לו אחרת. וכאשר נבאה לו הפיתיה אותו הדבר כמו מקודם עזב אותה בטוס באמצע דבריה והלך לתירה.

156. אחרי־כן הורע מחדש מצבו, כמו זה של שאר התיריים. ויען כי לא ידעו את סבת צרותיהם, שלחו התיריים לדלפוי לשאול על ענוייהם של היום. הפיתיה חזתה להם כי ייסדו יחד עם בטוס את קִירֵינֵי בלוב ויוטב להם. על זה שלחו התיריים את בטוס עם שתי אניות בעלות חמשים משוטים. הם הפליגו ללוב, ויען כי לא ידעו אחרת מה לעשות, חזרו ושבו לתירה. אבל התיריים ירו בהם בהתקרבם ולא נתנו אותם לעלות אל היבשה, כי אם צוו להם לחזור ולהפליג. הם היו אפוא נאלצים לחזור והפליגו והתישבו באי על יד לוב, אשר שמו, כנזכר גם למעלה, פלטאה; אומרים, כי שטח האי הוא כמו זה של עיר הקיריניים היום.

157. פה ישבו שנתים ימים; ויען כי מצבם לא הוטב אף במקצת, השאירו שם אחד מהם והאחרים כולם הפליגו לדלפוי; בבואם אל האורקולום שאלו ואמרו כי הם יושבים כבר בלוב ולא הוטב מצבם בכל דבר למרות ישיבתם שם. על זה חזתה להם הפיתיה את הדברים האלה:

אם אתה בלי להיות שם יודע את לוב רבת־העדרים

יותר ממני, שהייתי¹²⁷⁴ שם, מאד אני מתפלא על בינתך.

כשמעם את הדברים האלה חזרו והפליגו בטוס ואנשיו. כי האל לא פטר אותם מלהתישב טרם באו ללוב עצמה. הם באו אל האי ולקחו את האיש אשר השאירו ויסדו ישוב בלוב עצמה מול האי, אשר שמו היה אַזִירִיס והרים מיוערים יפים מאד מקיפים אותו משני עבריו ומעבר השני עובר נהר.

158. במקום ההוא ישבו שש שנים; בשביעית בקשו מהם הלובים רשות כי יעבירו אותם למקום יותר טוב ונענו להם לעזוב את המקום. הלובים, אשר הביאו אותם לידי זה לצאת ממקומם, נהלום משם מערבה ולמען לא יראו היוונים בדרכם את המקום היפה מאד חִשבו את שעת היום והעבירום לילה. שם המקום ההוא אִירַסָה¹²⁷⁵. הם נהלום אל מעין אשר היה לדבריהם קדוש לאפולון ואמרו: „יוונים, במקום הזה יאה לכם לשבת, כי פה השמים מנוקבים“¹²⁷⁶.

159. בימי בטוס המיסד אשר משל ארבעים שנה¹²⁷⁷ ובנו אַרְקֶּסִילָאוֹס, אשר משל אחת־עשרה שנה, ישבו הקיריניים במקום ההוא ומספרם היה כמספר שנשלח מהם תחלה להתישב. בימי המלך השלישי, בטוס, הנקרא המאושר, העירה הפיתיה, בּדברה באורוקולום, את כל היוונים להפליג ללוב ולשבת יחד עם הקיריניים, כי הקיריניים קראו אותם להשתתף בחלוקת האדמה. היא חזתה את הדברים האלה:

אשר יאחר לבוא ללוב רבת־החמדה

אחרי תחֻלק האדמה, פעם, אומר אני, נחם ינחם.

כאשר התאסף המון רב לקיריני וחטפו אדמה רבה מהם, שלחו הלובים היושבים סביבם ומלכם, אשר שמו היה אַדִיקְרַן, יען כי גזלו מהם הקיריניים את אדמתם ועוללו להם רעה, למצרים ומסרו עצמם לידי אַפְּרִיאֵס¹²⁷⁸ מלך מצרים. וזה אסף צבא גדול ממצרים ושלח לקיריני. הקיריניים יצאו למלחמה אל המקום אירסה ואל המעין תֶּסְטֵי והתנגחו עם המצרים ונצחו בקרב. המצרים, אשר לפני זה לא נסו כחם עם היוונים והיו בוזים להם, נשמדו במדה אשר רק מעטים מהם שבו למצרים. בגלל זה האשימו המצרים את אפריאס גם בזה ופשעו בו.

160. בנו של בטוס זה היה ארקסילאוס, אשר אחרי הגיעו למלכות רב ראשונה עם אחיו, עד אשר עזבוהו והלכו לארץ אחרת בלוב ויסדו בכחותיהם עצמם את העיר ההיא הנקראה אז וגם היום בַּרְקָה. יחד עם יסוד העיר הסיתו את הלובים לפשוע בקיריניים. אחר זה יצא ארקסילאוס עם צבאו להלחם בלובים אלה אשר אספו את אחיו ביניהם ופשעו בו גם הם. אולם הלובים בפחדם מפניו ברחו אל הלובים היושבים מזרחה. ארקסילאוס רדף אחריהם בנוסם ובהדביקו אחריהם בא עד לֶבקוֹן אשר בלוב ושם החליטו הלובים לתקוף אותו. בהתנגחם נחלו נצחון על הקיריניים במדה כזו עד כי שבעת אלפי כבדי־הזיוּן נפלו במקום ההוא. אחרי המפלה הזאת חלה ארקסילאוס ובעת שתותו תרופה החניק אותו אחיו לֶאַרְכוֹס, ואת לֶאַרְכוֹס רצחה בערמה אשת ארקסילאוס אשר שמה היה אֶרִיכְסוֹ.

161. את הממלכה קבל בנו של ארקסילאוס בּטוס, אשר היה חגר ולא היה קל ברגליו. הקיריניים שלחו בדבר האסון אשר קרה אותם לדלפוי לדרוש באיזה אופן יסדרו את חייהם למען יחיו באופן הכי טוב. הפיתיה צותה להביא סַדְרָן אחד ממַנְטִינֵיאָה אשר בְארְקַדִיָה. לבקשת הקיריניים נתנו המנטיניאים איש אחד, את הנכבד בין האזרחים ושמו דֵימוֹנַכְס. האיש הזה בא לקיריני ואחרי אשר התודע עם כל הענינים, חלק את התושבים לשלשה שבטים ועשה ככה: מתִירַיִים והפֶּרִיאויקים¹²⁷⁹ עשה מחלקה אחת, את השניה מהפלופוניסים והכרתים ואת השלישית מכל יושבי האיים. אחרי־כן הקציע למלך בטוס שדות אחוזה ומשכורת כהונה ואת כל שאר הזכויות, אשר היו לפנים למלכים, העביר לרשות העם.

162. כל ימי בטוס זה נשאר הדבר ככה, אולם במלוך בנו ארקיסלאוס קמו מהומות רבות בגלל המשרות. יען כי ארקסילאוס, בנם של בטוס החגר ופֶרֶטִימֵי, אמר, כי הוא מסרב מלקבל את סדור דימונכס ממנטיניאה, כי אם דרש את משרות אבותיו. בגלל זה מרד אבל נוצח וברח לסמוס, ואמו ברחה לסַלַמִיס אשר בקִפְּרוֹס. בעת ההיא משל בסלמיס אֶבאֶלְתון, זה אשר הקדיש בדלפוי מחתה הראויה לראיה, הלא היא נמצאת באוצר הקורינתיים. אליו באה פֶרֶטִימֵי ובקשה ממנו צבא, אשר יוליך אותה שוב לקיריני, אבל נקל היה לאבאלתון לתת לה כל דבר מאשר צבא. היא קבלה את אשר נתן לה ואמרה כי גם זה יפה, אולם יפה ממנו הדבר אשר בקשה ממנו, לתת לה צבא. דברים כאלה אמרה בכל דבר אשר נתן לה. באחרונה שלח לה אבאלתון מתנה פלך זהב וכישור ועליו גם צמר. וכאשר אמרה פרטימי עוד פעם את הדבר הזה, אמר אבאלתון, מתנות כאלה נשלחות לנשים, אבל לא צבא.

163. וארקסילאוס, אשר היה בעת ההיא בסמוס, אסף המון רב לחלק ביניהם אדמה. אחרי אשר אסף צבא גדול הלך ארקסילאוס לדלפוי לדרוש באורקולום בדבר שובו. הפיתיה חזתה לו את הדברים האלה: „לארבעה בּטוס וארבעה ארקסילאוס, שמונה דורות בני־אדם, נותן לכם לוֹכסִיאַס¹²⁸⁰ למלוך בקיריני; אולם יותר מזה אינו מיעץ אף גם לנסות. ואתה אחרי שובך לארצך היה שקט. כאשר תמצא את הכבשן מלא כדים, אל תשרוף את הכדים, כי אם שלח אותם לחפשי. ואם תבעיר את הכבשן, אל תלך במקום שטוף סביבו, כי אם לא כן תמות גם אתה וגם הפר היפה ביותר“.

164. את הדברים האלה חזתה הפיתיה לארקסילאוס, והוא לקח את אנשיו מסמוס ושב עמהם לקיריני. ואחרי תפשו את השלטון לא זכר את האורקולום, כי אם קרא למשפט את המתקוממים אשר הסבו במנוסתו. מהם יצאו אחדים מכל וכל מתוך הארץ, ומהם נפלו בידי ארקסילאוס והוא שלח אותם לקיפּרוס לאבדם. אולם אניתם נטרפה אל הקְנִידִים ואלה הצילו אותם ושלחו אותם לתירה. אחדים מהקיניים, אשר נמלטו אל צריח גדול של איש פרטי, אַגְלוֹמַכוֹס, צוה ארקסילאוס לשרפם, בצברו סביבו עצים. אחרי עשותו את המעשה הזה, הבין כי לזה כון האורקולום, אשר הפיתיה לא נתנה לו לשרוף את הכדים אשר ימצא בכבשן; הוא ותר מרצונו על עיר הקיריניים בפחדו מפני המות אשר נבא לו ובחשבו כי קיריני שטופה סביב. ויען כי היתה לו אשה ממשפחתו, בת מלך הבַּרְקָאִים, שמו אַלְזֵיר, בא אליו. וכאשר ראוהו אנשים מבַּרְקָה ופליטים אחדים מקיריני בלכתו בשוק, המיתוהו ויחד עמו גם את חותנו אלזיר. ארקסילאוס אשר טעה, מדעתו או שלא מדעתו, באורקולום, מלא את אשר הטיל עליו גורלו.

165. ואמו פרטימי, כל עת היות ארקסילאוס, אשר הסב בעצמו ברעה אשר מצאה אותו, בּבּרקה, היו כל המשרות של בנה בידיה. והיא דאגה לשאר צרכי המדינה וישבה במועצה. אולם כאשר נודע לה דבר מות בנה בברקה, מהרה לברוח למצרים, יען הגיעו לה טובות בגלל אלה אשר עשה ארקסילאוס לקמבּיסיס בן כורש. כי ארקסילאוס היה זה אשר מסר את קיריני בידי קמביסיס וקבל על עצמו לשלם מס. בבוא פרטימי למצרים התחננה לפני אַרִיאַנְדֶס¹²⁸¹ כי יגן עליה ובקשה ממנו שינקום את נקמתה, באמרה אמתלא, כי מת בנה בגלל נטיתו אל המדים.

166. אריאנדס זה היה האיש אשר מנה אותו קמביסיס לפחה במצרים וזמן מעט אחרי־כן, בנסותו לעשות כמעשה דריוש, הומת. כי הוא שמע וגם ראה כי דריוש משתוקק להשאיר אחריו מצבת זכרון אשר לא עשה כמותה כל מלך אחר, והוא חקה אותו עד כי קבל את ענשו. כי דריוש צרף זהב עד היותו טהור עד כמה שאפשר וטבע ממנו מטבעות¹²⁸². ואריאנדס, בעת משלו במצרים, עשה כמעשה הזה בכסף, ועד היום יש מטבע של כסף טהור מאד, הָאַרִיאַנְדִיקוֹן. כאשר נודע לדריוש, כי עשה דבר כזה, האשים אותו בדבר אחר, כי הוא אומר למרוד, וצוה להרגו.

167. אולם אז חמל אריאנדס זה על פֶרֶטִימֵי ומסר בידה את כל חיל מצרים, את חיל היבשה ואת חיל הים. למצביא על חיל היבשה שם את אמסיס איש מַרַפִי¹²⁸³ ועל חיל הים את בַּרְדֶס, אשר היה לפי מוצאו מפַּסַרְגַדֵי¹²⁸⁴. אולם טרם שלח את הצבא שלח אריאנדס מלאך לְבַּרְקָה לשאול מי האיש אשר רצח את ארקסילאוס. כל אנשי בּרקה קבלו עליהם את אשמת הרצח, יען כי רעות רבות סבלו ממנו. כשמוע זה אריאנדס שלח אפוא מיד את הצבא יחד עם פרטימי. העִלָה הזאת היתה הסבה בדבר, והצבא נשלח, כאשר אני חושב, למען לָכוֹד את לוב. כי עמי לוב רבים ושונים ורק מעטים מהם היו נכנעים אל המלך, רובם לא שמו להם לבם כלל אל דריוש.

168. הלובים יושבים בסדר זה: בבואך ממצרים הראשונים מבין הלובים הם האַדִירְמַכִידִים, החיים לרוב לפי מנהגי המצרים, רק לבושם הוא כמו זה אשר לשאר הלובים. נשיהם נושאות טבעת נחושת על כל שוק ושוק. הן מגדלות את שער ראשן, וכאשר הן תופשות כנים, אז כל אחת נושכת אותן מקודם לשנים ומשליכה אותן אחרי־כן. הם לבדם בין הלובים עושים כמעשה זה, והם לבדם מראים תחלה למלך את הבתולות העומדות לְהִבָּעֵל, ואשר תמצא חן בעיני המלך נבעלת תחלה בבתוליה ממנו. שוכנים אדירמכידים אלה ממצרים עד הנמל אשר שמו פְּלִינוֹס.

169. על ידם שוכנים הגִילִיגַמִים היושבים בארץ מערבה עד האי אַפְרוֹדִיסִיאַס. באמצע הארץ הזאת סמוך לחוף נמצא האי פלטאה, אשר נתישב מהקיריניים, וביבשת הנמל¹²⁸⁵ מֶנֶלַאִיוֹס ואַזִירִיס המיושבות מאת הקירניים. גם הסִילְפּיוּם¹²⁸⁶ מתחיל מפה. הסילפיום נמצא מהאי פלטאה עד מוצא הסירטה. הם חיים לפי מנהגים הדומים לאלה של האחרים.

170. על יד הגִילִיגַמִים, מערבה, שוכנים הָאַסְבִּיטִים; הם יושבים למעלה¹²⁸⁷ מהקיריניים ואינם מגיעים עד הים. כי על חוף הים יושבים הקירניים. בין הלובים הם האוהבים ביותר להשתמש במרכבות רתומות לארבעה סוסים; הם מתאמצים לחקות את רוב מנהגי הקיריניים.

171. על־יד האסביטים מערבה שוכנים האָבסְכִיסִים למעלה מברקה ומשתרעים על יד הים אצל האֶבְהֶסְפֶּרִידִים¹²⁸⁸. בתוך ארץ האבסכיסים יושבים הבַּקַלִים, עם קטן המשתרע אל הים אצל העיר טאבכַירָה¹²⁸⁹ בחבל ברקה; מנהגיהם הם כמו אלה של היושבים בדרום קיריני.

172. על־יד האבסכיסים, מערבה, שוכנים הנַסַמוֹנים, עם גדול; בקיץ עוזבים הם את מקניהם על יד הים ועולים לארץ אָבְגִילָה ללקוט את התמרים. התמרים גדלים שם במספר רב ועצום וכולם עושים פרות. הם צדים חגבים ומיבשים אותם בשמש ואחרי־כן הם כותשים אותם וזורים על חלב ושותים. הם נוהגים לקחת נשים רבות והם באים אליהן בשותפות, דומה לאשר עושים גם המַסַגֶטִים. אחרי תחבם מקלם¹²⁹⁰ באדמה הם באים אליהן. כאשר איש מהנסמונים לוקח אשה בפעם הראשונה, מנהג הוא, כי הכלה בלילה הראשון נבעלת לכל האורחים זה אחר זה, וכל אחד מהם, אחרי אשר בא אליה, נותן לה מתנה, אשר הביא לה מביתו. בשבועותיהם ובקסמיהם הם עושים באופן זה: הם נשבעים באנשים הנחשבים אצלם לישרים ולטובים ביותר בהיותם בחיים בנגעם בקברם. הם מנחשים בלכתם אל מצבות אבותיהם ואחרי התפללם שם הם שוכבים לישון עליהם: כמראה אשר ראה בחלומו, כך עושה כל אחד מהם. אמנה הם כורתים ככה: כל אחד נותן לשתות לרעהו מתוך ידו וגם הוא שותה מיד רעהו. ואם אין להם כל משקה לוקחים הם עפר מהאדמה ומלקקים אותו.

173. אל הנסמונים גובלים הפְּסִילִים אשר נשמדו באופן זה: הרוח הדרומית הובישה את בורות המים, כי כל ארצם מהסירטה ולפנים היא ארץ ציה. הם התיעצו ביניהם ובדעה אחת יצאו למלחמה ברוח הדרומית. מספר אני רק אשר מספּרים הלובים, וכאשר היו בין החולות נשבה בהם רוח דרומית וכסתה אותם¹²⁹¹; אחרי אשר אבדו נאחזו הנסמונים בארץ.

174. למעלה מהם, לצד דרום, בארץ המלאה חיות טורפות, יושבים הגַרַמַנְטִים הבורחים מפני כל אדם ומפני כל רֵעות ואין להם כל נשק מלחמה ואינם יודעים להגן על עצמם.

175. אלה יושבים למעלה¹²⁹² מהנסמונים; על יד הים שוכנים מערבה המַקִים, הגוזזים להם בלוֹרִית, בהניחם לגדל באמצע ראשם את השער, אולם משני צדדיו הם גוזזים אותו עד העור. במלחמה הם נושאים עורות היענים להגן על עצמם. דרך ארצם שוטף הנהר קִינִיפְּס הבא מהגבעה הנקראת גבעת החַרִיטות¹²⁹³ ומשתפך אל תוך הים. הגבעה הזאת של החריטות מכוסה יער עבות, בעת אשר שאר לוב אשר נזכרה עד הנה היא חשופה. מהים עד המקום ההוא מאתים ריס.

176. על־יד המקים האלה שוכנים הגִינַדִים, אשר כל אחת מנשיהם נושאות עורות חתולים הרבה מסביב לקרסוליהן מטעם זה, כאשר מספרים: בכל פעם אשר יבוא אליה איש תשים עור־חתול מסביב לקרסולה, וזאת אשר לה המספר הכי־גדול תחשב לַמצוינה, כי נאהבת היא ממספר אנשים הכי־גדול.

177. רצועת אדמה, הנמצאת לפני הגינדים האלה והמשתרעת אל תוך הים, מיוּשבת מהלוֹטוֹפַגִים, המוצאים מחיתם רק מפרי הלוֹטוֹס לבד באכלם אותו. פרי הלוטוס¹²⁹⁴ גדול כמו זה של הלוט ודומה במתיקות לפרי התומר. הלוטופגים עושים מהפרי הזה גם יין.

178. אל הלוטופגים על חוף הים גובלים המַכְליִים; גם אלה משתמשים בּלוטוס, אולם פחות מאלה הנזכרים למעלה. הם משתרעים עד נהר גדול ושמו טריטון המשתפך אל תוך אגם גדול, הטְרִיטוֹנִי. בו אי ושמו פְלָה. באי הזה, כאשר מספרים, הטיל האורקולום על הלקדימונים ליסד מושבה.

179. מספרים גם את האגדה הזאת: אחרי אשר נגמרה מלאכת הָאַרְגוֹ לרגלי הפֶּלִיון הביא יַסוֹן אל תוכה הֶקַטוֹמְבָּה וגם חצובות נחושת והפליג סביב לפלופוניסוס ברצותו להגיע לדלפוי. בהיותו בדרך סמוך לְמַלֶאָה¹²⁹⁵ אחזתו רוח צפונית והביאתהו ללוב. עוד לא הספיק לראות את היבשת וכבר נכנס למקומות לא עמוקים באגם הטריטוני. ובהיותו נבוך למצוא את המוצא, מספרים, נראה ליַסון טריטון¹²⁹⁶ וצוה לו כי יתן לו את החצובה, בהבטיחו להראות להם את הדרך ולשלחם בלי אסון. אחרי אשר נתרצה לו יסון הראה להם אפוא טריטון את המוצא מבין המקומות הבלתי עמוקים ואת החצובה העמיד במקדשו וחזה עתידות בשבתו עליה. וחזה לאנשים אשר עם יסון את כל החזון, שאם איש מבני בניו של אחד הנוסעים אתו בארגו יקח את החצובה, אז מן ההכרח תוסדנה מסביב לאגם הטריטוני מאה ערים יווניות. כאשר שמעו זאת תושבי לוב, גנזו את החצובה.

180. על־יד המַכליים האלה שוכנים האָבְסֶיִים. הם, כמו המכליים, יושבים מסביב לאגם הטריטוני. הגבול ביניהם הוא הטריטון. המכליים מגדלים את שער ראשם באחורי הראש והאָבסיים לצד הפנים. בחג השנתי של אתֵינֵי נפלגות העלמות שלהם לשתי מערכות ונלחמות אשה את רעותה באבנים ומקלות ואומרות כי הן חוגגות כפי אשר ירשו מאבותיהן את חג האֵלָה ילידת הארץ, זאת אשר אנחנו קוראים אותה איתיני. את אלה העלמות המתות מפצועיהן, קוראים עלמות מזויפות. אולם טרם תתם להן לצאת להלחם, הם עושים כדבר הזה: את העלמה אשר נחשבה ליפה הם מקשטים מכספי הצבור מדי פעם בפעם בכובע קוֹרִינְתִי ובנשק יווני שלם, מרימים אותה בעגלה ומוליכים אותה מסביב לאגם. במה קשטו לפנים את העלמות טרם התישבו ביניהם יוונים, אינני יכוֹל לאמר, אבל חושב אני כי קשטו אותן בנשק מצרי. יען אומר אני, כי ממצרים בא המגן והכובע אל היוונים. הם אומרים, כי אתיני היא בת פּוסידון והאגם הטריטוני¹²⁹⁷, וכאשר היה לה להתאונן על אביה מסרה עצמה לזוס, וזה לקח אותה לבת. דברים כאלה מספרים הם. הם באים אל הנשים בשותפות ולכן אינם שוכבים עמהן, כי אם באים אליהן כמו הצאן. אחרי אשר גדל הילד אצל אמו, מתאספים אל מקום אחד האנשים בחודש השלישי, ולמי מהאנשים הילד דומה, לו יחשב לבן.

181. בזה ספרתי בדבר הלובים הנודדים האלה היושבים לאורך חוף הים; למעלה מהם¹²⁹⁸, בארץ פנימה, משתרעת לוב העשירה בחיות, לדרום מהחבל העשיר בחיות משתרע רמת חול¹²⁹⁹, הנמשכת מנוא־מצרים עד עמודי הירקלס. ברמה זו נמצאים אחרי דרך עשרה ימים בערך קטעי מלח בגושים גדולים על גבעות. בראש כל גבעה וגבעה מתפרצים מבין המלח מים קרים ומתוקים. מסביב להם יושבים אנשים הרחוקים ביותר לעבר המדבר ובדרום חבל החיות. בבואך מנוא דרך עשרה ימים יושבים לראשונה האַמוֹניים, ולהם המקדש של זוס מנוא. כי גם בנוא, כאשר אמרתי גם למעלה, יש לפסל זוס ראש איל. יש להם גם מי־מעין אחרים, אשר בבוקר השכם הם פושרים, בשעה שהשוק מתמלא הם יותר קרירים, כאשר הגיעה שעת הצהרים הם נעשים קרים מאד, ואז משקים בהם את הגנים, כשהיום מעריב הקור הולך ומפיג עד כי כשהשמש שוקעת נעשים המים פושרים. אולם עד חצות־לילה החום הולך וגדל, ואז הם רותחים ומבעבעים, וכאשר עובר חצות־לילה הם הולכים ומתקררים עד אור־הבוקר. מכנים מעין זה בשם מעין השמש.

182. אחרי האמוניים דרך רמת החול ההוא במרחק עשרה ימים נמצאת גבעת מלח דומה לזו של האמוניים ומים ואנשים יושבים סביבה. שם המקום ההוא אָבגִילָה. אל המקום הזה הולכים הנסמונים לקטוף את התמרים.

183. אחרי דרך עשרה ימים אחרים מאבגילה נמצאת גבעת מלח אחרת ומים ותמרים עושי־פרי רבים, כמו על הגבעות האחרות ואנשים יושבים עליה ושמם גַרַמַנְטִים, עם גדול ורב, המביאים אדמה על המלח וזורעים בה. מהם הדרך הקרובה ביותר אל הלוטופגים, דרך שלשים יום; אצלם חיים גם הפרים הרועים אחורנית. הם רועים לאחור מטעם זה: קרנותיהם עקומות לפנים, לכן הם רועים בלכתם אחורנית. ללכת קדימה אין ביכלתם, כי הקרנים תנעצנה בקרקע. מלבד הדבר הזה אינם נבדלים במאומה מפרים אחרים, מלבד בזה אשר עורם עב וקשה. הגרמנטים האלה יוצאים במרכבה רתומה לארבעה סוסים לצוד את הכושים החוריים¹³⁰⁰. כי הכושים החוריים האלה הם קלי הרגלים בין כל בני־האדם, אשר שמענו את שמעם. החוריים האלה אוכלים נחשים, לטאות ועוד זוחלים כאלה, משתמשים הם בשפה שאינה דומה לשפה אחרת, כי אם שורקים הם כמו העטלפים.

184. אחרי דרך עשרה ימים אחרים מהגרמנטים נמצאת גבעת מלח אחרת ומים, ואנשים יושבים סביבה ושמם אַטַרַנְטִים, והם היחידים בין כל בני־אדם שאנחנו יודעים, אשר אין שמות להם, לכולם יחד משותף השם אטרנטים, ולכל אחד מהם אין כל שם. הם מקללים את השמש כאשר היא בתקפה ומלבד זאת הם מגדפים אותה בכל מיני גדופים, יען כי בחומה היא מכלה אותם, את האנשים ואת ארצם. אחרי דרך עשרה ימים אחרים נמצאת גבעת מלח אחרת ומים ואנשים יושבים סביבה. בגבעת מלח זאת פוגע הר ושמו אַטְלַס. הוא צר ועגול לכל עבר, ואומרים, כי הוא גבוה ככה עד כי אין לראות את פסגותיו. כי בשום זמן, לא יעזבו אותו העננים לא בחורף ולא בקיץ. יושבי הארץ אומרים כי הוא עמוד הרקיע. האנשים האלה נקראים על שם ההר הזה, כי נקראים הם אטלנטים. מספרים, כי אינם אוכלים דבר חי וגם אינם רואים חלומות.

185. אם כן עד האטלנטים האלה יש בידי לפרש שמות העמים היושבים ברמה ההיא, מהם והלאה לא. משתרעת הרמה ההיא עד עמודי הירקלס וחוצה להם. אחרי דרך של עשרה ימים נמצא בו מכרה מלח ואנשים יושבים שם. כל בתיהם בנויים מרגבי מלח, כי חלק זה של לוב כבר אינו מוגשם. לולא זאת לא יתקיימו הכתלים, בהיותם ממלח, כאשר ירד גשם. המלח החפור שם מראהו צבע לבן ותכלת. למעלה מהחבל ההוא, דרומה ולפנים לוב, הארץ היא מדבר וציה ובלי נפש חיה, בלי גשם ובלי עץ צומח, ואין בה כל לחלוחית.

186. הלובים, אפוא, ממצרים עד האגם הטריטוני הם נודדים, האוכלים בשר ושותים חלב, רק בשר הפָּרות אינם טועמים, מאותו הטעם אשר גם המצרים אינם טועמים¹³⁰¹, גם אינם מגדלים חזירים. אף הנשים בקיריני חושבות להן לעון לאכול מבשר הפרות בגלל איסיס אשר במצרים, רק מתענות בגללה וחוגגות לה חגים. אבל נשי הברקאים אינן טועמות אפילו את בשר החזיר מלבד זה של הפרה¹³⁰². ככה אפוא הדבר אצלם.

187. הלובים אשר במערב מהאגם הטריטוני אינם כבר נודדים ואינם חיים לפי המנהגים הללו ואינם עושים לילדיהם אשר רגילים הנודדים לעשות; כי הנודדים אשר בין הלובים, אם כולם אינני יודע לאמר אל־נכון, אולם רובם עושים ככה: כשנעשו ילדיהם בני ארבע שנים שורפים בצמר כבשים צואי את העורקים אשר בראשם, אחדים מהם גם את אלה אשר בצדעים, וכל זה למען לא תזיק להם לכל ימי חייהם הלחה הנוזלת מהראש. לרגלי המעשה הזה, הם אומרים, בריאים הם מאד; ובאמת הלובים הם הבריאים בין כל בני־האדם אשר אנחנו יודעים. אם מטעם זה, אין בידי לאמר בדיוק, אולם בריאים הם מאד. ואם בעת אשר הם שורפים את ילדיהם אוחזם השבץ, המציאו להם תרופה. הם מזים עליהם את שתן השעיר ומרפאים אותם. מספר אני רק אשר מספרים הלובים עצמם.

188. קרבנות הנודדים הם באופן זה: הם חותכים תחלה מאזן הזבח ומשליכים את החתיכה מעל לבית; אחרי עשותם זאת הם עורפים אותו. מקריבים הם לשמש ולירח לבד; להם מקריבים בכלל כל הלובים, רק אלה היושבים מסביב לאגם הטריטוני מקריבים ביותר לאתיני, אחריה לטריטוֹן ולפּוֹסידוֹן.

189. את התלבושת ואת השריונים מעורות עזים אשר על פסלי אתיני הלא עשו היוונים כדוגמת נשי הלובים. כי בכל יתר הדברים היא לבושה באותו האופן כמו נשי הלובים, אף כי לא בזה אשר תלבושת נשי הלוּבים היא מעור ואשר הגדילים היורדים מעורות העזים שלהן אינן נחשים כי אם רצועות עור. וגם השם מוכיח כי מלוב הביאו את הלבוש של פסלי אתיני. כי נשי הלובים שמים על לבושן עורות עזים בלי השער עם גדילים מאדמים; ומעורות העזים האלה לקחו היוונים את השם לשריוני העור שלהם¹³⁰³. נוטה אני גם לחשוב, כי קול התרועה בשעת העבודה במקדשים מקורו פה; כי מרבות נשי הלובים להשתמש בו ועושות הן את הדבר יפה. גם לרתום יחד ארבעה סוסים למדו היוונים מהלובים.

190. הנודדים מקברים את מתיהם כמו היוונים מלבד הנסמונים; אלה מקברים אותם יושבים ונזהרים להושיב את האיש בשעת יציאת נשמתו, ולא ימות בשכבו על גבו. בתיהם מחוברים מסוף קלוע באגמון ונשאים ממקום למקום. אלה הם המנהגים של העמים האלה.

191. מערבה מנהר טריטון גובלים באבסונים כבר הלובים עובדי־האדמה והיושבים בבתים בנויים ולהם השם מַכְּסִיִים. הם מגדלים שער ראשם בצד ימין ובצד שמאל הם גוזזים אותו. את גופם הם מושחים בששר. אומרים הם, כי הם מבני בניהם של הטרויים. הארץ הזאת ושאר לוב המשתרעת מערבה עשירה בחיות ומכוסה דשא הרבה יותר מאשר ארץ הנודדים. כי חלק לוב המשתרע לצד מזרח המיושב מהנודדים היא ארץ שפלה ומלאה חול עד הנהר טריטון, אולם מפה לצד מערב, ארץ עובדי־האדמה, היא הררית מאד, מכוסה דשא ועשירה בחיות. כי בארצם נמצאים הנחשים הגדולים עד למאד, האריות, ומלבד אלה הפילים והדובים והעכנים והחמורים בעלי קרנים ואלה עם ראש כלב ואלה בלי ראש אשר עיניהם בחזם. וכאשר מספרים הלובים, האנשים הפראים והנשים הפראיות ועוד מספר רב של חיות לא־בדויות¹³⁰⁴.

192. אצל הנודדים כל החיות האלה אינן, כי אם אחרות ואלה הן: פִּיגַרְגִים, זוֹרְקַדִים, בּוּבַּלִים¹³⁰⁵, חמורים, לא אלה אשר להם קרנים, כי אם אחרים אשר אינם שותים, כי אינם שותים מכל וכל, אוריים, אשר מקרניהם עושים ידות הקתרוסים; גודל החיה הזאת הוא כמו זה של פר; שועלים, צבועים, קַרְפּדים¹³⁰⁶, אילי־בר, דִיקְטִיִים¹³⁰⁷, תנים, ברדלסים, בוריים¹³⁰⁸, תניני־יבשה, אשר ארכם כמעט שלש אמות, הדומים מאד ללטאות, יענים ונחשים קטנים, אשר קרן אחת¹³⁰⁹ לכל אחד. אלה החיות אפוא נמצאות שם, כמו כן אלה הנמצאות במקומות אחרים, מלבד הצבי וחזיר־היער. הצבי וחזיר־היער אינם מצויים כלל בלוב. מעכברים חיים שם שלשה מינים; מין אחד נקרא הולך על שתים, מין אחד זֶגֶרִים – המלה הזאת היא משפת לוב, ופרושה בשפת יון גבעה – ומין אחד עֶכִינִים. יש גם חולדות החיות בין הסלפיום, הדומות מאד לאלה אשר בתרשיש. כה הרבה חיות חיות בארץ הלובים הנודדים, כאשר עלה בידינו להודע בחקרנו עד כמה שהיה באפשרותי אחריהן.

193. על יד המַכְּסִיִים הלוביים שוכנים הזָאבאֵקִים; אצלם הנשים מנהגות את הרכב למלחמה.

194. על ידם שוכנים הגִיזַנְטִים; אצלם עושות הדבורים הרבה דבש, אבל עוד יותר, כאשר מספרים, נעשה בידי פועלים בני־אדם; כולם מושחים את גופם בששר ואוכלים בשר הקופים הנמצאים למכביר על ההרים.

195. קרוב להם, לדברי הקרתגים, נמצא אי, ושמו קִירָאבאִיס, ארכו אמנם מאתים ריס, אולם רחבו צר ומהיבשה יכולים לעבור אליו ברגל, עשיר הוא בעצי זית וגפנים. בו נמצא אגם אשר ממנו בנות יושבי האי מוציאות מתוך הרקק עפרות־זהב בעזרת נוצות משוחות בזפת. אם אמת הדבר, אינני יודע, כותב אני רק מה שמספרים, אבל יכול להיות, כי כל הענין נכון הוא, הלא בעיני ראיתי בסקינתוס¹³¹⁰, כי זפת הועלה מתוך אגם ומים. ויש שם אגמים אחדים אשר הגדול ביניהם שבעים רגל לכל צד ועמקו שני קנים. לתוכו מורידים מוט, אשר אל קצהו מחובר ענף הדס, ואחרי־כן הם מעלים בעזרת הענף זפת; ריחו אמנם כמו זה של חמר, אבל בכלל יותר טוב מזפת פִּיאֶרִיָה¹³¹¹. הם שופכים את הזפת אל תוך בור החפור קרוב לאגם, ואחרי אשר אספו הרבה, שופכים הם את הזפת מתוך הבור לתוך כדים. מה שנופל לתוך האגם עובר מתחת לאדמה ונגלה בים הרחוק כארבעה ריסים מאגם. אם ככה הדבר, מסתבר להיות קרוב לאמת גם מה שמספרים בדבר האי הנמצא קרוב לחוף לוב.

196. גם את זה מספרים הקרתגים: יש ארץ בלוב ויש אנשים היושבים מעבר לעמודי הירקלס; כשבאים אליהם¹³¹² ופרקו את סחורתם וסדרו אותה על שפת הים שבים¹³¹³ לאניותיהם ומעלים עשן. יושבי הארץ, בראותם את העשן, באים אל הים, ואחרי אשר הניחו במקום הסחורה זהב חוזרים הם לאחוריהם מעל הסחורה. הקרתגים יוצאים מהאניות ואם שויו של הזהב נראה להם כשויה של הסחורה לוקחים הם והולכים להם, ואם לא, יורדים הם שנית לאניותיהם ומחכים, אז נגשים האחרים ומניחים עוד זהב עד אשר השביעו את רצונם. אין אחד עושה עול לשני, כי לא אלה נוגעים בזהב טרם נעשה שויו כשויו של הסחורה, ולא אלה נוגעים בסחורה טרם לקחו הללו את הזהב.

197. אלה הם העמים בלוב אשר אנחנו יודעים לקרוא אותם בשמם, והרוב מהם לא שמו את לבם מכל וכל למלך המדים, לא עתה ולא אז. עוד זאת אני יכול לאמר אשר לארץ הזאת. כי ארבעה עמים יושבים בה, ולא יותר מאלה. עד כמה אשר אנחנו יודעים, שנים מהם ילידי הארץ, שנים לא; הלובים והכושים הם ילידי הארץ, הראשונים יושבים בחלק הצפוני של לוב, ואלה בחלק הדרומי, הפניקים¹³¹⁴ והיוונים הם זרים.

198. לי נראה כי גם אשר לטיב האדמה אינה ראויה לוב כי נשוה אותה לאסיה ואירופה רק קיניפּס לבדה¹³¹⁵; כי לארץ אותו השם כמו לנהר. כי הארץ ההיא מוציאה את פרי דֵימֵיטֵיר¹³¹⁶ כמו הטובה בארצות ואינה דומה במאומה לשאר לוב. כי אדמתה שחורה ומעינות משקים אותה ולכן אינה דואגת מכל וכל לבצורת וגם גשם יותר מדי אינו מזיק לה כשהוא מרוה אותה; כי גשם יורד בחלק זה של לוב. יבול השדה הוא באותה המדה כמו זה של ארץ בבל. טובה גם הארץ אשר האֶבהֶספֶּרִידים¹³¹⁷ יושבים בה. כי היא מוציאה, כשהיא נשארת נאמנת לעצמה¹³¹⁸, כמאה שערים, ואולם האדמה אשר בקיניפס כשלש מאות שערים.

199. יש גם לארץ קיריני, אשר היא הכי־גבוהה בחלק הזה של לוב ואשר הנודדים נאחזו בה, שלש תקופות השנה שהן ראויות שנתפלא עליהן. כי בראשונה מתבשלים הפירות אשר על שפת הים לקצירה ולאסיפה. אחרי אשר אספו אותם, מתבשלים הפירות לאסיפה בחבל האמצעי של הארצות מעל לים, הנקרא הגבעות. אחרי אשר נאספו הפירות בחבל האמצעי הזה, גומלים הפירות בחלק העליון של הארץ ומתבשלים, ולכן כאשר כבר שתו ואכלו את הפירות הראשונים הולכים ונאספים האחרונים. וככה נמשכת תקופת האסיף בקיריני שמונה חדשים. די בכל אשר ספרתי מהענין הזה עד הנה.

200. כאשר¹³¹⁹ באו לבַּרְקַה הפרסים אשר נשלחו ממצרים מאת אַרִיַאנדֶס לנקום את נקמת פֶרֶטִימֵי, צרו על העיר ודרשו כי האשמים ברצח אַרְקֶסִילָאוֹס ימסרו לידיהם. ויען כי לכל ההמון היה חלק באשמה הזאת, נדחתה הדרישה. אז צרו על העיר ברקה תשעה חדשים וחתרו מחתורות מתחת לאדמה, אשר הובילו לתוך העיר, והציקו לה בעשותם השתעריות גדולות. את המחתורות האלה מצא חרש־ברזל אחד בעזרת מגן ברזל על־ידי המצאה מחוכמה זו: הוא נשא מגן ממקום למקום לפנים החומה והעמידהו על אדמת העיר; בכל מקום אחר אשר העמיד את המגן היה שקט, אולם במקום אשר חתרו¹³²⁰ תחתיו, השמיע נחושתו של המגן קול. הברקאים חתרו כנגדם במקום זה והמיתו את הפרסים החותרים באדמה. הדבר הזה נגלה בדרך ההיא ואת ההשתעריות הדפו הברקאים אחור.

201. ויען כי זמן רב עבר ורבים נפלו משניהם, ולא פחות מהפרסים, הערים אַמַסִיס, שר־צבא הרגלים, את הערמה הזאת; הלא ראה כי מן הנמנע להתגבר על הברקאים בחוזק יד, השתמש בערמה ועשה את המעשה הזה: הוא צוה לחפור בלילה בור רחב ולכסותו בקרשים דקים ולשפוך עליהם עפר והשוה את הכל ליתר הקרקע. ואך האיר היום קרא את הברקאים למען בוא עמהם בדברים. בחפץ לבם באו לקול קריאתו, כי הם נאותו לבוא להסכם. ובכן כרתו שניהם אמנה, בבואם באָלָה ובשבועה על הבור הטמון, כי כל זמן שהאדמה הזאת תעמוד ככה, תתקים הברית כמו הארץ; הברקאים הסכימו לשלם מס הגון למלך והפּרסים הבטיחו לבלי להרע עוד לברקאים. אחרי אשר כרתו את הברית האמינו להם הברקאים ויצאו מתוך העיר ומהאויבים נתנו לכל אשר רצה לבוא אל תוך העיר, בפתחם את כל השערים. ועתה הרסו הפרסים את הגשר הטמון ופרצו לתוך העיר. את הגשר העשוי הרסו מטעם זה, כי ישארו נאמנים לשבועתם, כי כרתו ברית עם הברקאים, כי השבועה תתקיים לזמן אשר תשאר האדמה כמו שהיתה אז. ואחרי אשר נהרס הגשר לא נשארה עוד השבועה קשורה לאדמה.

202. את ראשי הנאשמים בין הברקאים צותה פרטימי, אחרי אשר מסרו אותם הפרסים בידיה, להוקיע מסביב לחומה ולחתוך את דדי נשיהם ולתחבן גם הן בחומה, את שאר הברקאים מסרה שבויים בידי הפרסים, מלבד אלה מהם אשר היו בַּטִיאַדִים ולא לקחו חלק ברצח; להם מסרה פרטימי את העיר.

203. והפרסים אפוא עשו את שאר הברקאים לעבדים וחזרו למקומם, וכאשר הגיעו בדרכם לעיר הקיריניים, נתנו להם הקיריניים, בפחדם מפני איזה דבר־אֵל, לעבור דרך עירם. בעת אשר הצבא עבר דרך העיר, צוה בַּדְרֵס, מצביא הצי, לכבוש את העיר. אולם אמסיס, שר צבא הרגלים, לא נתן לעשות זאת, יען כי ברקה היא העיר היוונית היחידה אשר כנגדה נשלח. וככה עברו בתוכה וכאשר באו אל הגבעה של זוס לִיקַיאוס ונחו שם, נחמו על שלא החזיקו בקיריני ונסו לבוא אל תוכה שנית. אולם הקיריניים לא נתנו אותם לבוא. והנה נפל פחד על הפרסים, אף כי איש לא נלחם בהם¹³²¹, וברחו, ואחרי ברחם כששים ריס, עמדו. וכאשר תקעו את מחנם במקום הזה, בא מלאך מאת אריאנדס וקרא אותם לשוב. אולם הפרסים בקשו מאת הקיריניים כי יתנו להם צידה, וקבלו אותה, ואחרי שקבלו אותה, הלכו למצרים. מן המקום הזה הלכו אחריהם הלובים בגלל בגדיהם ומשאם והרגו את הנחשלים ואת המפגרים בהם עד אשר הגיעו למצרים.

204. הצבא הזה של הפרסים בא למקום היותר רחוק בלוב עד האֶבהֶספֶרידים. את הברקאים אשר כבשום לעבדים הביאו ממצרים אל המלך. המלך דריוש נתן להם כפר בארץ בַקְטְרִיָה לשבת בו, והם קראו את הכפר הזה בשם ברקה והוא היה מיושב עוד בימי בארץ בקטריה.

205. אולם גם חיי פרטימי לא נגמרו בטוב. כי אך שבה מלוב למצרים, אחרי אשר נקמה את נקמתה מהברקאים, מתה באופן רע: היא התליעה בחייה תולעים. ככה עשויה נקמה נפרזה לעשות את בני־האדם שנואים בעיני האלים. נקמה גדולה כזו אפוא נקמה פרטימי בת בּטוס מהברקאים¹³²².

 

ספר חמישי    🔗

1. הפרסים¹³²³ שהשאיר דריוש באירופה ובראשם מֶגַבַּזוֹס כבשו מבין הַהֶלֵיספּונְטִיִים לראשונה את הפֶּרִינְתִּיִים¹³²⁴ שסבלו לפנים מידי הפַּיאונים¹³²⁵ ולא רצו להכנע לפני דריוש. כי לפַּיאונִים היושבים על הסְטְרִימון¹³²⁶ בא אורקולום מאת האל שלהם, כי יצאו למלחמה על הפּרינתיים ואם הפּרינתיים יחנו ממולם ויקראו אותם אליהם בקראם את שמם, יתגרו בם, ואם לא יקראו אותם אליהם, לא יתגרו¹³²⁷, ויעשו הפּיאונים כן. כאשר חנו הפּרינתיים ממולם בפרור העיר, עלתה הצעה להלחם מלחמת שנים משולשת, כי נתנו להלחם איש באיש, סוס בסוס, כלב בכלב. וכאשר נצחו שנים מהפּרינתיים והתחילו לשיר את הפַיאַן¹³²⁸, הרגישו הפיאונים כי לזה כִוֵן האורקולום¹³²⁹ ואמרו איש אל רעהו: עתה יבא לנו האורקולום, עתה עלינו לעשות, ומיד התנפלו הפיאונים על הפּרינתיים השרים את הפּיאן והתגברו עליהם הרבה והשאירו מהם מעטים.

2. והנה מה שהגיע להם לפנים מאת הפּיאונים הגיע להם ככה, אולם כעת נלחמו הפּרינתיים כאנשים אמיצים בעד חרותם, אך הפרסים ומגבזוס התגברו עליהם מפני המונם הרב. אחרי שנלכדה פּרינותּס¹³³⁰, הסיע מגבזוס את צבאו דרך תרקיה והכריע תחת עול המלך כל עיר וכל עם מאלה היושבים בארץ, כי כך צוה עליו דריוש, להכניע את תרקיה.

3. עם הַתְּרַקִים הוא אחרי ההודים¹³³¹ הגדול בכל בני האדם¹³³². אילו היה מושל אחד עליו או אילו היה מאוחד, אי אפשר היה לנצחו והיה האדיר בכל העמים, לפי דעתי. אולם הדבר קשה להם ואי אפשר שיצא פעם לפועל, ולפיכך חלשים הם. שמות רבים להם, כל אחד נקרא על שם מחוזו¹³³³, אבל כולם חיים לפי מנהגים שוים זולת הגֶטִים¹³³⁴ וְהטְרָאבסִים¹³³⁵ והיושבים למעלה מהקְרֵיסְטונִים¹³³⁶.

4. מהעמים האלה, מה שהגֶטִים המאמינים באלמות עושים, מסופר על ידי¹³³⁷; הטְרָאבסִים חיים בכל שאר הדברים כמו התרקים האחרים, רק בנוגע לנולד או המת, הם עושים כך: מסביב לנולד יושבים בני המשפחה ומקוננים על הרעות שתעבורנה עליו עקב לידתו¹³³⁸, ומונים את כל הצרות האנושיות, אבל את המת מקברים הם בשמחה וגיל, בהזכירם מכמה רעות נמלט ונמצא עתה באושר גמור¹³³⁹.

5. אלה היושבים למעלה מהקְרֵיסְטונִים עושים ככה: לכל איש ואיש נשים רבות. כשאחד מהם מת, קם ריב גדול בין הנשים ובין האוהבים והתרגשות כבירה מתעוררת על הדבר, איזו מהן היתה אהובה ביותר על בעלה. וזאת שנבחרה ונתכבדה, מהוללת בפי אנשים ונשים ונשחטת על ידי בני משפחתה לתוך הקבר¹³⁴⁰ והשחוטה נקברת יחד עם בעלה. הנשים האחרות רואות בזה אסון גדול לעצמן, כי לעלבון גדול יחשב להן זאת¹³⁴¹.

6. לתרקים האחרים המנהג הזה: הם מוכרים את ילדיהם להוציאם לחוץ לארצם. על בתולותיהם אינם שומרים, כי אם נותנים להן להזדוג עם גברים כרצונן. על נשותיהם הם שומרים מאד וקונים הם את נשותיהם מאת ההורים בכסף רב¹³⁴². המקֻעַקַע נחשב לשוע, הבלתי מקֻעקע לשפל ערך. ללכת בטל – נעלה, לעבוד את האדמה – מנוול, לחיות ממלחמה ושוד – נעלה¹³⁴³. אלה הם מנהגיהם העקריים.

7. כאלים מעריצים הם רק את אלה: אַרֵיס, דִיוֹנִיסוֹס ואַרְטֶמִיס¹³⁴⁴. מלכיהם, שלא כשאר האזרחים, מעריצים מבין האלים ביחוד את הֶרְמֵיס ונשבעים רק בו לבדו והם אומרים שהם נולדו מהרמיס.

8. הקבורה של עשיריהם היא ככה: שלשה ימים הם מציגים לראוה את המת, זובחים זבחים שונים ועושים כרה גדולה, אחרי שהספידוהו תחלה; אחר כך הם קוברים אותו בזה ששרפוהו או שמסרוהו פשוט לאדמה, צוברים תל עפר ועורכים משחקי קרב שונים וקובעים פרסים גדולים מאד לפי מלחמת השנים. כך היא איפוא הקבורה, אצל התרקים.

9. בדבר השטח המשתרע מצפון לארץ הזאת אין בידי שום איש לאמר דבר ברור, מה האנשים היושבים בו, כי מה שנמצא מעבר לאִיסְטְרוֹס נראה להיות ארץ שוממה ובלי גבול. זאת לבד יכולתי להודע שלאנשים היושבים מעבר לאיסטרוס השם סִיגִינִי¹³⁴⁵ ולובשים מלבושי המַדִים. סוסיהם מלאים שער בכל גופם, כחמש אצבעות אורך השער, קטנים, חַרומַפים ואינם יכולים לשאת אנשים, אולם רתומים לעגלות הם מהירים מאד, לכן נוסעים יושבי הארץ בעגלות. גבולותיהם משתרעים עד הָאֶנֶטִים¹³⁴⁶ היושבים על הָאַדְרִיָה¹³⁴⁷. לדבריהם נתישבו על ידי המדים. איך נתישבו על ידי המדים אינני יכול להבין, אולם במשך הזמן הארוך¹³⁴⁸ הכל אפשר. הליגיים¹³⁴⁹ היושבים בצפון מַסַליה¹³⁵⁰ קוראים סיגינים לחנונים, והקיפּריים לחניתות.

10. לדברי התרקים ממלאות דבורים¹³⁵¹ את עבר האיסטרוס, ומפניהם אי אפשר לחדור פנימה; לי נראה שהאומרים דברים כאלה אינם אומרים נכון. יען בעלי חיים אלה אינם יכולים לסבול את הקור. לדעתי הארץ צפונה אינה מיושבת מפני הקור¹³⁵². את הדברים האלה מספרים אפוא בנוגע לארץ ההיא. את המחוזים על חוף הים כבש מגבזוס לפרסים.

11. אך עבר דריוש את ההליספונטוס¹³⁵³ ובא לסרדיס, זכר את הטובה אשר עשה לו הִיסְטִיאַיוס ממִילֵיטוס¹³⁵⁴ ואת העצה אשר יעץ קואֶס ממִּיטִילֵינֵי¹³⁵⁵ ושלח לקרוא אותם לסרדיס ונתן להם הברירה. היסטיאיוס, בהיותו כבר טירנוס במיליטוס, לא רצה להוסיף לעצמו עוד טירניה ובקש מִירְקִינוס¹³⁵⁶ בארץ הָאֵידונִים, כי אמר ליסד שם עיר. הוא אפוא בחר זאת, אולם קוֹאֶס, שלא היה טירנוס כי אם איש פשוט, דרש להיות טירנוס במיטיליני. אחר שנתן לשניהם כבקשתם, הלכו להם.

12. לאחר שראה דריוש את המעשה הזה, המסופר להלן, צוה למגבזוס לתפוש את הפַּיאוֹנִים¹³⁵⁷ ולהוליך אותם מאירופה ולהושיבם באסיה: פִּיגְרֵיס ומַנְטִיאֵיס, אנשים פּיאונים, ברצותם להיות טירנים על הפּיאונים, באו לסרדיס, אחרי ששב ועבר דריוש לאסיה, והוליכו עמהם את אחותם שהיתה גבוהת קומה ויפת תואר. הם שמרו את הזמן שישב דריוש על כסא המשפט בפרור עיר הלודים ועשו כך: הם קשטו את אחותם עד כמה שאפשר ליפותה, ושלחו אותה להביא מים, הכד על ראשה ובזרועה נהלה סוס וטותה פשתן. האשה עוררה בעברה את לבו של דריוש, כי מה שעשתה האשה לא היה לא כמעשי הפרסים ולא המדים, ולא כמעשה שום עם באסיה. וכאשר נתעורר לבו, שלח אחדים מנושאי הכידון וצוה להסתכל מה עושה האשה לסוס. הם הלכו אחריה ובבואה אל הנהר השקתה את הסוס ואחרי שהשקתהו, מלאה את הכד מים ושבה באותה הדרך בנשאה את המים על ראשה ובמשכה בזרועה את הסוס ובסובבה את הפלך.

13. דריוש התפלא ממה ששמע מהמרגלים וממה שראה הוא עצמו, וצוה להביאה לפניו. כאשר הובאה, באו גם אחיה שהתבוננו לא רחוק משם אל הנעשה; כאשר נשאלו מאת דריוש, מאין הם, אמרו הנערים, כי הם פּיאונים וכי זאת היא אחותם. הוא השיב, איזו אנשים הם הפיאונים ובאיזו ארץ הם יושבים ומה הללו רוצים כי באו לסרדיס. הם ענו לו, כי באו למסור עצמם בידו וכי פַּיאונִיָה היא על נהר סטרימון ועשירה בערים והסטרימון לא רחוק מההליספונטוס והם מצאצאי הטוֹיקְרִים אשר באו מטרויה¹³⁵⁸. את כל הדברים האלה אמרו לו והוא שאל, אם כל הנשים שמה כה חרוצות. הם אמרו בפה מלא, כי כן הדבר; הלא לשם זה¹³⁵⁹ עשו את כל המעשה.

14. מיד כתב דריוש מכתב אל מגבזוס, זה שהשאיר בתרקיה כמצביא, וצוה עליו לגרש את הפּיאונים ממושבותיהם ולהוליכם אליו, אותם ואת טפם ואת נשיהם. מיד מהר רוכב אל ההליספונטוס בנשאו את הבשורה ואחרי עברו מסר את הספר למגבזוס. כאשר קרא זה, לקח מורי דרך מתרקיה ויצא למלחמה על פּיאוניה.

15. הפּיאונים בשמעם שהפרסים באים עליהם, נזעקו ויצאו למלחמה לצד הים, בחשבם, שמעבר ההוא ינסו הפרסים להתנפל עליהם. הפיאונים היו אפוא מוכנים לעצור בעד צבא מגבזוס ההולך ומתקרב. אבל הפרסים, כשמעם שהפיאונים התגודדו ושומרים על המבוא מצד הים, נטו אל הדרך העליונה¹³⁶⁰, יען היו להם מורי דרך, ומבלי שהרגישו בזה הפיאונים התנפלו על הערים העזובות מגברים; בתקפם ערים ריקות, לכדו אותן על נקלה. כאשר נודע לפיאונים כי נלכדו עריהם, מיד התפזרו ומהר כל איש לאהלו ומסרו עצמם בידי הפרסים. באופן כזה הָגלו ממושבותיהם מהפּיאונים הַסִירוֹפַּיאונים¹³⁶¹ והַפַּיאופלִים¹³⁶² והיושבים עד האגם פְּרַסִיאַס¹³⁶³ והובאו לאסיה.

16. אבל העמים היושבים מסביב להרי פַנְגַיוֹס¹³⁶⁴ ועל חופי האגם פְּרַסִיאַס לא נכבשו כלל על ידי מגבזוס. אמנם הוא נסה להגלות גם את היושבים בתוך האגם באופן כזה: באמצע האגם נמצאות קורות מגושרות על עמודים גבוהים ומהיבשת יש רק מבוא צר על גשר יחידי¹³⁶⁵. העמודים הנמצאים מתחת לקורות האלה נקבעו בזמן קדום בידי כל האזרחים יחד ובזמן מאוחר נקבעו לפי חוק זה: על איש ואיש היה להביא בעד כל אשה שהוא עומד לקחת שלשה עמודים מההר ששמו אוֹרְבֵּילוֹס¹³⁶⁶ ולהעמידם תחת הקורות. הלא כל איש מהם לוקח לו נשים רבות. ופה הם גרים באופן שברשות כל אחד יש על הקורות סוכה, אשר בה הוא חי, ובה דלת הנפתחת למטה בין הקורות אל האגם. לטפם קושרים הם משיחה לרגלם בפחדם פן יפלו למטה. לסוסיהם ולבקרם הם נותנים דגים במקום מספוא¹³⁶⁷. מאלה להם המון גדול כל כך, עד כשהם פותחים את הדלת המוליכה למטה ומורידים בחבל נָחִיל¹³⁶⁸ ריק לתוך האגם, אחר זמן לא רב מעלים הם אותו מלא דגים. להם שני מיני דגים שהם קוראים להם פַּפְּרַקִים וטִילוֹנִים.

17. את הפיאונים הנכבשים הוליך אפוא מגבזוס לאסיה ואחרי כבשו את הפיאונים שלח מלאכים למקדון, שבעה אנשים פרסים, שהיו אחריו הנכבדים במחנה. אלה נשלחו אל אַמִינטַס¹³⁶⁹ שידרשו אדמה ומים בשביל המלך דריוש. מהאגם פְּרַסִיאַס רק דרך קצרה למקדון. יען תחלה גובל באגם המכרֶה אשר ממנו היתה בזמן שאחרי המאורעות האלה הכנסה לאלכסנדר¹³⁷⁰ ככר כסף יום ביומו, אחרי המכרה אך עוברים את הֶהָר הנקרא דִיסוֹרוֹן, נמצאים במקדון.

18. כאשר הגיעו הפרסים השלוחים אל אמינטס, דרשו ממנו אדמה ומים בשביל דריוש. הוא הבטיח לתת והזמין אותם לסעודה ויכרה להם כרה גדולה וקבל את הפרסים בסבר פנים יפות. כשנגמרה הארוחה דברו הפרסים, בעת שהתחרו בשתיה, את הדברים האלה: „אכסנאי מקדוני, אצלנו, הפרסים, מנהג הוא, כשאנחנו עושים משתה גדול, להביא גם פלגשינו ואת נשינו הנשואות לנו ולהושיבן על ידינו¹³⁷¹. אתה, שקבלתנו בחפץ לבבך ומארח אותנו יפה מאד ואומר לתת למלך דריוש אדמה ומים, התנהג במנהגנו“. על זה השיב אמינטס: „פרסים, אצלנו אין המנהג הזה, כי אם הגברים נבדלים מנשותיהם; אבל יען, אתם אדונינו ודורשים זאת יֵעשה לכם גם זאת“. את הדברים האלה דבר אמינטס ושלח לקרוא את הנשים. הן באו יען כי נצטוו וישבו כסדרן מול הפרסים. ועתה ראו הפרסים את הנשים יפות התואר ואמרו אל אמינטס שמה שעשה לא עשה מתוך חכמה. יותר טוב היה אילו לא באו הנשים כלל מאשר באו ואינן יושבות על ידם כי אם למולם ועיניהם כלות. על כרחו צוה אמינטס כי תשבנה על ידם. הנשים שמעו ומיד אחזו הפרסים, שהיו שכורי יין, בדדיהן, ואחרים נסו גם לחבק אותן.

19. אמינטס, בראותו את המעשה הזה, נשאר שולט ברוחו אף כי חרה לו, כה פחד מן הפרסים. אולם אלכסנדר בנו, שהיה שם ורואה את הנעשה, לא יכול עוד לעצור ברוחו, כי היה צעיר ובלתי מנוסה בצרות, ומקוצר רוח אמר אל אמינטס את הדברים האלה: „אתה, אבי, באת בימים, לך לנוח, ואל תשאר עוד עם השותים, אני אשאר במקום הזה וכל הדרוש אגיש לאורחים“. על זה אמר אמינטס בהבינו כי אלכסנדר חושב מזימות: „בני, אני מבין היטב את דבריך שדרבת בחרונך, כי רוצה אתה לשלחני ולעשות כמזימתך. מבקש אני אותך שלא לעשות דבר נגד האנשים האלה, שלא תביא שואה עלינו, תן להם לעשות מה שאתה רואה. אבל אשמע בקולך ואלך לי“.

20. אחר שהשמיע אמינטס את הדברים האלה, הלך לו, ואלכסנדר אמר אל הפרסים: „אורחים, הנשים האלה הן לרצונכם, הן אם אתם רוצים לשכב עם כולן, או עם אחדות מהן. על זה תחליטו בעצמכם. אולם כעת, אחרי שעוד מעט ותבא בשבילכם שעת השנה וגם שתיתם הרבה כפי שאני רואה, תנו לנשים אלה, אם רצונכם בכך, ללכת להתרחץ, ואחרי שהתרחצו, קחו אותן שוב“. אחר שדבר כך והפרסים הסכימו, יצאו הנשים והוא שלח אותן אל בית הנשים. ואלכסנדר לקח אנשים בלי חתימת זקן במספר אותן הנשים והלבישם בגדי הנשים ונתן להם פגיונים והכניסם. ואחר שהכניס אותם אמר אל הפרסים: „פרסים, תאמינו שסעדתם בשפע רב, כי כל מה שיש לנו וכל מה שיכלנו להשיג, הכל נתנו לכם, וביחוד גם את החשוב בכל הדברים, את אמותנו ואת אחיותנו מוסרים אנחנו לכם, בכדי שתכירו היטב עד כמה חשובים אתם אצלנו וגם תספרו למלך אשר שלח אתכם, איך איש יווני, מושל מקדון, קבל אתכם היטב גם על יד השלחן וגם במטה“. כך דבר אלכסנדר והושיב על יד כל איש פרסי איש מקדוני, למראית עין אשה. ואלה, כאשר נסו הפרסים למשש בהם, דקרו אותם.

21. ואלה אפוא נאבדו באופן כזה, גם הם וגם עבדיהם; כי באו עמם גם עגלות גם עבדים גם כל כליהם הרבים. כל אלה יחד עמהם נבערו. אחר כך, אחרי זמן לא רב, נעשתה חקירה גדולה מאת הפרסים אחרי האנשים הללו, אבל אלכסנדר התחכם להם בתתו הרבה כסף וגם את אחותו, ששמה היה גִיגַיאַ. בתת אלכסנדר כל זה לבּוּבַּרֵיס, איש פרסי, שעמד בראש האנשים שחקרו אחרי המומתים, התחכם עליו. ככה נשתק ענין מות הפרסים ההם, אף כי אפשר היה להגלות.

22. והנה שבני בניו של פֶּרְדִיקַס¹³⁷², כמו שהם עצמם אומרים, הם יוונים¹³⁷³, יודע אני אל נכון וגם אוכיח בספורי הבאים, שהם יוונים, מלבד זה הכירו אותם ליוונים גם מסדרי המשחקים באוֹלִימפִּיָה. כי כאשר אמר אלכסנדר להשתתף במשחקי ההתחרות והלך לשם זה שמה, חפצו היוונים המתחרים לדחותו, באמרם שאין לברברים לשחק במשחקים כי אם ליוונים לבד. על זה הוכיח אלכסנדר שהוא אַרְגִיוִי¹³⁷⁴, ועתה הוכר כיווני ובהלחמו באצטדיון, קבל את מקומו על פי הגורל בין הראשונים. המקרים האלה קרו אפוא באופן זה.

23. כשהוליך מגבזוס¹³⁷⁵ את הפיאונים הגיע אל ההליספונטוס ואחרי עברו אותו הגיע לסרדיס. ויען כי כבר התחיל הִסְטִיאַיוס ממיליטוס לבנות את העיר שקבל במתנה מאת דריוש כבקשתו בשכר שמירת הגשר – המקום הזה הוא על יד הנהר סטרימון ושמו מירקינוס – נודע למגבזוס, מה היסטיאיוס עושה ומיד אחרי בואו לסרדיס בהוליכו את הפיאונים, אמר אל דריוש את הדברים האלה: „המלך, מה המעשה הזה אשר עשית, בתתך לאיש יווני זריז ופקח ליסד עיר בתרקיה במקום שנמצא שפע עצים לאניות וגם הרבה קורות למשוטים ומכרות כסף, ומסביב יושבים יוונים רבים וגם ברברים רבים, ואם רק יביא אליהם מי שינהל אותם, יעשו יומם ולילה כל מה שהוא ילמד אותם? ובכן עצור באיש ההוא במעשהו, כדי שלא תסתבך במלחמה פנימית. באופן נוח תמנע אותו בקראך אותו אליך וכאשר יהיה בידיך, עשה, שלא ישוב לעולם אל היוונים“.

24. בדברו את הדברים האלה פתה מגבּזוס בלי עמל את דריוש, יען ראה מראש את העתיד לבוא. על זה שלח דריוש מלאך למירקינוס לאמר כך: „היסטיאיוס, המלך דריוש אומר את הדברים האלה: בחשבי בדעתי מוצא אני שאין יותר נאמן לי ולעניני ממך. הדבר הזה הוברר לי לא על ידי מלים כי אם על ידי מעשיך. ויען כי עלה עתה בדעתי לבצע מפעלים גדולים, בוא אלי לגמרי, בכדי שאגלה את אזנך אודותם“. היסטיאיוס האמין לדברים אלה, ויען חשב לדבר גדול להיות יועץ המלך, בא לסרדיס. בבואו לשם אמר אליו דריוש את הדברים האלה: „היסטיאיוס, שלחתי לקרוא לך מטעם זה: מיד אחרי שובי מהסקיתים ואתה נעלמת מנגד עיני, לא התגעגעתי כל כך לשום דבר כמו שהתגעגעתי לראות אותך ולבוא אתך בדברים, כי יודע אני, שמכל הקנינים הקנין היקר ביותר הוא אוהב נאמן ונבון, ושניהם מצאתי בך, והמעשים מעידים על זה. ועתה היטבת לעשות שבאת ואני מציע לפניך את הדבר הזה: עֲזֹב את מיליטוס ואת העיר שנוסדה זה עתה בתרקיה, לך אחרי לשושן ויהיה לך מה שיש לי ותהיה מאוכלי שולחני¹³⁷⁶ ויועצי“.

25. את הדברים האלה דבר דריוש ואחרי שהושיב את אחיו מאביו, אַרְטַפֶרְנֵיס¹³⁷⁷, לפחה בסרדיס, הלך לשושן והוליך אתו את היסטיאיוס, ואת אוטניס¹³⁷⁸ שם למצביא על כל הצבא שעל חופי הים, זה שצוה המלך קמבּיסיס להרוג את אביו סִיסַמְנֵיס, שהיה משופטי המלך¹³⁷⁹, יען דן בעד בצע כסף דין שלא לאמתו ואחרי שנהרג צוה להפשיט את עורו ולחתוך לרצועות את העור הנפשט ולמתחן על הכסא אשר עליו ישב למשפט; אחרי שנמתחו אלה, הפקיד קמבּיסיס לשופט במקום סִיסַמְנֵיס, שהרגו והפשיט את עורו, את בנו והזהירהו שיזכור, על איזה כסא הוא יושב למשפט.

26. זה היה אוֹטַנֵיס אשר הושיבו על הכסא הזה, אז נעשה ממלא מקומו של המצביא מגבּזוס ולכד את הבִּיזַנְטִינִים ואת הַקַלחֵידוֹנִים, לכד גם את אַנְטַנְדְרוֹס שבארץ הטְרוֹים, לכד גם לַמְפּוֹנִיוֹן, ואחרי שלקח אניות מאת הלֶסְבִּיִים לכד את לֶמְנוֹס ואת אִימְבּרוֹס, שתיהן מיושבות עוד בימים ההם¹³⁸⁰ על ידי פֶּלַסְגִים.

27. אמנם הלמניים נלחמו היטב וגם עמדו מנגד זמן מה בפני האויב, אבל סוף סוף נכבשו; על הנשארים מהם בחיים שמו הפרסים לפחה את לִיקַרֵיטוֹס אחי מַיאַנְדְרִיוֹס אשר מלך בסמוס¹³⁸¹. ליקריטוס זה מת בעודו מושל בלמנוס¹³⁸². וזאת היתה הסבה: הוא עשה את כולם לעבדים וכבש אותם, בהעלל על חלק מהם שנחשלו אחרי הצבא נגד הסקיתים ועל חלק שהרעו לצבא דריוש בשובו מהסקיתים.

28. הוא עשה אפוא מעשים כאלה בעת היותו מצביא, אחרי כן, היתה להם זמן מה הרוחה מצרותיהם, ועוד פעם התרגשו צרות על היונים מצד נַכְּסוֹס¹³⁸³ ומִילֵיטוס. יען עלתה נכסוס בעשרה על שאר האיים, ומיליטוס הגיעה באותו זמן לשיא פסגתה, ולא עוד אלא היתה נחשבת לתפארת יוֹנִיָה, בעת שלפני זה, במשך שני דורות, היתה נבוכה מאד לרגלי מחלוקת עד אשר הרגיעו אותם הפַּרִיִים¹³⁸⁴. כי המיליטים לקחו את אלה מבין כל היוונים לִמְפַשְׁרִים.

29. הַפַּרִיִים השלימו ביניהם באופן זה: כאשר באו אנשיהם החשובים ביותר למיליטוס וראו אותם ירודים מאד, אמרו, שהם רוצים לתור את הארץ. הם עשו כך ובעברם בכל ארץ מיליטוס, מדי פעם שראו בארץ השוממה שדה נעבד היטב, כתבו להם את שם בעל השדה. אחרי שעברו בכל הארץ ומצאו רק מעטים כאלה, שבו העירה וקראו לאספה והזמינו לנהל את העיר את אלה האנשים, שמצאו את שדותיהם נעבדים היטב, באמרם, שלפני דעתם ידאגו גם לעסקי הכלל כמו לעסקיהם עצמם, ולשאר המיליטים שהיו מריבים אלה עם אלה צוו לציֵת להם.

30. באופן כזה הרגיעו הפַּרִיִים את המיליטים; בימים ההם החלה לצאת רעה על יוניה מהערים האלה בדרך זו: מנכסוס גורשו על ידי ההמון אחדים מהעשירים, והמגורשים באו למיליטוס. ממונה במיליטוס היה אז אַרִיסַטַגוֹרַס בן מוֹלפַּגוֹרוֹס, חתנו וקרובו של היסטיאיוס בן לִיסַגוֹרֵיס, זה שדריוש עצר אותו בשושן. כי היסטיאיוס היה טירנוס במיליטוס והיה באותו זמן בשושן כאשר באו הנַכְּסִים, שהיו עוד קודם לכן רֵעֵי היסטיאיוס. כאשר באו הנכּסים למיליטוס פנו אל אריסטגורס, אולי יתן להם איזה צבא שיוכלו לשוב לארצם. הוא התישב בדבר, שאם ישובו לעירם בעזרתו, ימשול בנכּסוס, ובהשתמשו ברֵעות היסטיאיוס לתואנה, אמר להם את הדבר הזה: „אני אינני יכול להבטיח לכם צבא כזה שיחזיר אתכם נגד רצון הנכּסים אשר בידיהם העיר. כי שומע אנכי שלנכּסים שמונת אלפים מגינים והרבה אניות מלחמה. אבל אשתדל בכל כחי ואני חושב כך: ארטפרניס הוא ידידי, וארטפרניס הוא בן היטספס, אחי המלך דריוש. הוא מפקד על כל היושבים על חופי הים באסיה ויש לו חיל גדול ואניות רבות. לפי דעתי, יעשה האיש הזה כל מה שנבקש ממנו“. כשמעם זאת הנכּסים, מסרו לאריסטגורס שיעשה את הטוב בשבילם עד כמה שבכחו וצוו לו להבטיח מתנות ואת כל ההוצאות בעד הצבא, כי הם ישלמו הכל. הם היו בטוחים, שאך יֵראו לפני נכּסוס יעשו הנכּסים כל מה שהם יצוו עליהם, וכך גם שאר יושבי האיים, כי מאיי הקיקלדים האלה לא היה עוד אף אחד תחת שלטון דריוש.

31. כאשר בא אריסטגורס לסרדיס אמר לארטפרניס, כי נַכְּסוֹס אמנם אינו אי גדול, אבל יפה ופוֹרֶה וקרוב ליוניה, ובו אוצרות רבים ועבדים. „ובכן צא אתה למלחמה על הארץ הזאת והשב לתוכה את האנשים שברחו ממנה. ואם תעשה זאת, אזי נמצאים תחת ידי אוצרות גדולים מלבד ההוצאות בשביל הצבא – מן היושר הוא שאנחנו המנהיגים נספיק אותן – באופן זה תכניע איים למלך, את נכסוס עצמה ואת אלה התלויים בה, פַּרוֹס ואַנְדרוֹס ואת האחרים הנקראים קִיקְלַדִים. מאלה תצא ותתקוף באפס־יד את אֶבְבּוֹיָה, אי גדול ועשיר, שאינו נופל מקִיפְּרוס וקל מאד לכבוש אותו. תספקנה מאה אניות להביא כל אלה בידך“. אבל הוא השיב לו את הדברים האלה: „אתה מראה אותך במעשים טובים כיועץ טוב לבית המלך, בכל הדברים האלה היטבת לעודד, זולת בנוגע למספר האניות. במקום מאה אניות תהיינה בראשית האביב מוכנות לך מאתים. אבל נחוץ שגם המלך עצמו יסכים למעשים האלה“.

32. כשמוע אריסטגורס את הדברים האלה שמח מאד ושב למיליטוס, וארטפרניס, אחרי אשר שלח לשושן והודיע את הצעותיו של אריטגורס ודריוש עצמו הסכים להן, הכין מאתים אניות־משוט וחיל רב מאד מפרסים ושאר בעלי־ברית ולמצביא עליהם שם את מֶגַבַּטֵיס, איש פרסי מהָאַחַימֶנִידִים, קרובו וגם של דריוש. שפָאבסַנִיאַס¹³⁸⁵ בן קְלֶאוֹמבְּרוֹטוֹס הלקדימוני, אם השמועה נכונה בזמן שאחר המאורעות האלה ארס לו את בתו בהשתוקקו להיות טירנוס ביון. אחרי ששם ארטפרניס את מגבַּטיס למצביא, שלח את הצבא לאריסטגורס.

33. מגבַּטיס לקח ממיליטוס את אריסטגורס ואת הצבא היוני ואת הנכּסיים והפליג למראית עין לעבר ההליספונטוס, אבל כאשר הגיע לחִיוֹס הפנה את האניות לקָאבקַסַה¹³⁸⁶ בכדי לעבור משם ברוח טובה לנכּסוס. ויען כי לא היה עוד נגזר על הנכּסיים שֶׁיִשָׁמֵדוּ במסע מלחמה הזה, קרה המקרה הזה: כאשר סבב מגבּטיס לפקוד את השומרים על האניות, לא מצא אף שומר על האניה ממינדוֹס¹³⁸⁷. מגבּטיס קצף על זה מאד וצוה לנושאי הכידון למצוא את מפקד האניה הזאת, ששמו היה סְקילַכס, לכתפו ולשימו בחור התחתון של האניה באופן שראשו יהיה בחוץ וגופו בפנים. כאשר סקילכס כפות, הודיע אחד לאריסטגורס, כי מגבטיס כפת את רעו ממינדוס ומתעלל בו. הוא בא ולמד זכות עליו לפני הפרסי; וכאשר לא הועיל כלום, הלך הוא עצמו והתיר אותו. כשנודע זאת למגבּטיס חרה אפו מאד ושפך את חמתו על אריסטגורס. וזה אמר לו: „מה לך ולכל הענינים האלה? האם לא שלח אותך ארטפרניס שתשמע בקולי ולנסוע לאן שאני אצוך? מה אתה רועש ככה?“. את הדברים האלה דבר אריסטגורס. לדברים האלה כעס מגבטיס מאד וכאשר בא הלילה שלח אנשים באניה לנכסוס שיודיעו לנכּסיים את הסכנה העומדת לבוא עליהם.

34. כי הנַכְּסִיים לא פללו כלל, שהמסע הזה מכוון נגדם. ובכן, כאשר נודע להם, מיד אספו את מה שבשדה לתוך העיר והכינו עצמם לקראת המצור, גם הביאו מזון ומשקה לתוך העיר. וכך הכינו עצמם לקראת המלחמה הצפויה להם. ואלה, אחרי שעברו באניות מחיוס לנכסוס, השתרעו על הבצורים וצרו עליהם ארבעה חדשים. כאשר אזל אצל הפרסים הכסף שהביאו, וגם אריטגורס הוציא עוד הרבה, והמצור דרש עוד הרבה יותר, בנו מבצרים בשביל פליטי נכסוס ושבו ליבשת במצב רע.

35. אריסטגורס לא יכול אפוא לקיים את הבטחתו לארטפרניס. יחד עם זה העיקו עליו ההוצאות בעד הצבא שנדרשו ממנו, וגם ירא מהצבא שהיה במצב רע וגם מהסכסוך עם מגבטיס. הוא חשב אם כן שהשלטון על מיליטוס יוּקח ממנו. וביראו מכל אלה גמר בנפשו למרוד. קרה גם שבאותה עת בא משושן מאת היסטיאיוס האיש עם הסריטה בראשו, אשר יורה לאריסטגורס למרוד במלך. כי היסטיאיוס ברצותו להודיע לאריסטגורס שימרד, לא יכול להודיע בלי סכנה באופן אחר, יען כי הדרכים היו שמורות¹³⁸⁸; הוא גזז את שער עבדו הנאמן ביותר וסרט בראשו וחכה עד שהשער צמח¹³⁸⁹. ואחרי שצמח שלח אותו למיליטוס ולא פקד עליו דבר אחר, אלא שבבואו למיליטוס יצוה לאריסטגורס שיגז את שערו ויתבונן לראשו. התוים האלה סמנו, כמו שאמרתי למעלה, בגידה. את המעשה הזה עשה היסטיאיוס כי ראה בעכובו בשושן אסון גדול לעצמו. אולם כשתתעורר מרידה היו לו תקוות רבות שישלחוהו אל הים, אבל אם לא תקום מהפכה במיליטוס, לא היתה לו תקוה כי יבוא עוד פעם לשם.

36. בשקלו זאת בדעתו, שלח היסטיאיוס את המלאך, ועם אריסטגורס קרו באותה העת כל עניניו. הוא התיעץ עם הקושרים בהציעו לפניהם את דעתו ומה ששמע מאת היסטיאיוס. והנה האחרים הסכימו כלם לדעה זו בצוותם למרוד, אבל הֶקַטַיאוס¹³⁹⁰ עושה ספורים לא נתן תחלה להתחיל מלחמה במלך הפרסים, במנותו את כל העמים שעליהם מושל דריוש ואת עוזו, וכאשר לא שמעו לו, יעץ אחר כך שישתדלו להיות חזקים על הים באניותיהם. „באופן אחר“, אמר, „אינו רואה כלל איך יעשו זאת, כי ידע היטב שדל כח המיליטים, אבל אם יקחו להם את האוצרות מתוך מקדש הבְּרַנְחִידִים¹³⁹¹, שהקדיש אותם קרויסוס הלודי, אז יכול הוא לקוות שיהיו חזקים על הים. ובכן יביאו לידם את האוצרות וישתמשו בהם והאויבים לא יבוזו אותם“. האוצרות האלה היו רבים, כמו שמתואר על ידי בספר הראשון¹³⁹². ההצעה הזאת לא נתקבלה, בכל זאת החליטו להתקומם, אחד מהם יסע למִיוּס¹³⁹³ אל הצי שבא מנכסוס ושהיה שם וינסה לתפוש את המפקדים שנסעו באניות.

37. לשם זה נשלח יַטְרַגורַס ואחרי אשר תפש בערמה את אולִיאַטוס בן יִבַּנוֹלִיס מְמִילַסָה¹³⁹⁴ ואת הִיסְטִיאַיוֹס בן טִימְנוס מִטֶרְמֶרָה¹³⁹⁵ ואת קואֶס בן אַרְכְּסַנְדְרוס, אשר לו נתן דריוש במתנה את מִיטִילֵינֵי¹³⁹⁶ ואת אַרִיסְטַגורַס בן הֵירַקְלִידֶס מקִימֵי¹³⁹⁷ ורבים אחרים, מרד עתה אריסטגורס¹³⁹⁸ בגלוי ועשה כל מה שביכלתו נגד דריוש. ראשית מעשהו היה שהתפטר מדעת עצמו מהטירניה והנהיג במיליטוס שווי זכויות, בכדי שהמיליטים יתקוממו מרצונם הטוב יחד אתו, אחר כך עשה גם בשאר יוניה כמעשה הזה, אחדים מהטירנים גרש, אחרים לקח מהאניות שהפליגו יחד אתו נגד נַכּסוֹס ומסר אותם לעריהם, ברצותו להשביע רצונן במסרו איש איש לעירו שמתוכה בא.

38. אך קבלו המיטילינים, את קוֹאֶס, הוציאוהו ורגמוהו, הקִימִים שלחו את שלהם וכך שלחו גם רוב האחרות. כך בא הקץ על הטירנים בכל עיר ועיר. ואריסטגורס ממיליטוס, אחרי שמגר את הטירנים, צוה שכל עיר ועיר תעמיד בראשה מצביא, אחרי כן נעשה הוא עצמו שליח באנית משוט ללקדימון. כי נחוץ היה בשבילו למצוא לו בעל ברית אדיר.

39. בשפרטה לא היה עוד אָנַכְּסַנְדְרִידֵיס¹³⁹⁹ בן לֵיאוֹן בחיים ולא מלך בה, כי היה כבר מת, את הממלכה קבל קְלֶאוֹמֶנֵיס¹⁴⁰⁰ בן אנכסנדרידיס, לא בגלל הכשרתו כי אם בשל לדתו. יען לאנכסנדרידיס היתה בת אחותו לאשה ואף כי היתה אהובה לו מאד, לא נולדו להם בנים. בתנאים כאלה קראו אותו האֶפוֹרים¹⁴⁰¹ אליהם ואמרו לו: „אם אתה אינך דואג לעצמך, אין לנו להעלים עין מזה שבית אֶברִיסְתֶּנֵיס¹⁴⁰² עומד להכרת. ועתה, אמנם יש אשה לך, אבל לפי שאינה יולדת שלחֶהָ וקח לך אחרת. ואם תעשה זאת, תפיק רצון מאת השפרטים“. אולם הוא השיב כי לא יעשה אחת משתי אלה ולא יפה הדבר שהם מיעצים לו ומדברים על לבו כי יגרש את אשתו שלא חטאה נגדו ויקח אל ביתו אחרת, הוא לא ישמע אליהם.

40. לדברים האלה התיעצו האֶפוֹרים והזקנים והציעו לפני אנכסנדרידיס את הדבר הזה: „בראותנו שאתה דבק באשה שיש לך, עשה את הדבר הזה ואל תתנגד לו, כדי שלא יהיו השפרטים נאלצים להחליט דבר לרעתך. אין אנחנו דורשים ממך לגרש את האשה שיש לך, תן לה כל מה שאתה נותן לה היום וקח לביתך עליה אשה אחרת בת בנים“. לדבר הזה הסכים אנכסנדרידיס, מעתה היו לו שתי נשים ופרנס שני בתים ועשה מה שאינו כלל לפי חוקי שפרטה¹⁴⁰³.

41. לא עבר זמן רב והאשה שבאה אחר כך אל ביתו ילדה את קְלֶאומֶנֵיס זה. היא נתנה איפוא לשפרטים את יורש המלוכה, וגם האשה הראשונה, שהיתה בכל העת עקרה, הרתה אז, כך קרה המקרה. היא הרתה באמת וכאשר נודע הדבר לקרובי האשה האחרת, הרימו קולם באמרם אין זה אלא שהיא מתפארת, כי רוצה היא להביא אסופי במקום בן. ויען כי צעקו מאד, כשבאה השעה ישבו האפורים, יען לא האמינו, מסביב לאשה בציריה ושמרו עליה, היא ילדה את דוֹרִיאֶבס ומעט אחר כך את לֶאוֹנִידַס ומעט אחריו ילדה את קלֶאוֹמְבְּרוֹטוֹס. ישנם גם האומרים כי קלאומברוטוס ולאונידס נולדו תאומים. אולם האשה האחרת אשר ילדה את קלאומניס ואשר היתה בת פֶּרִינֵטַדַס בן דִימַרְמֶנִיס, עמדה מלדת עוד.

42. קלאומניס זה, כפי שאומרים, לא היה מיושב בדעתו כי אם מבוהל מאד, אבל דוֹריאֶבס היה הראשון בין כל בני גילו וידֹעַ יָדַע, כי בהתאם לכשרונו תגיע אליו המלוכה. ויען כי חשב ככה, לכן כאשר מת אנכסנדרידיס והלקדימונים מסרו את המלוכה לפי החוק לבכור קלאומניס, חרה לדוריאֶבס מאד ולא הסכים כלל כי קלאומניס ימלוך עליו. הוא דרש אנשים והוליך שפרטים לאיזו קולוניה מבלי לשאול באורקולום בדלפוי באיזו ארץ היא צריכה להוָסד, ומבלי שעשה דבר מהדברים הנהוגים¹⁴⁰⁴. בחרונו הגדול הוליך את האניות ללוב. אנשים מתֵּירָה¹⁴⁰⁵ הוליכו אותן. הוא הגיע לקִינִיפּס ויֵאָחז בחבל יפה מאד בלוב, על יד הנהר קיניפס¹⁴⁰⁶. אולם בשנה השלישית גורש משם מאת המַקים¹⁴⁰⁷ והלובים והקַרחֵידונים¹⁴⁰⁸ ובא אל הפלופוניסוס.

43. פה יעץ לו אַנְטִיחַרֵיס איש אֶלֵאון¹⁴⁰⁹, בהתאם לדברי האורקולום של לַאִיוס¹⁴¹⁰, להוליך מתישבים להֶרַקְלֵיָה בסִיקִילִיָה, באמרו שכל ארצו של אֶרִיכְּס¹⁴¹¹ של בני הירקלס היא, יען הירקלס עצמו רכש אותה. בשמעו זאת מהר לדלפוי ושאל באורקולום אם יכבש את הארץ אשר אליה הוא עומד ללכת. הפיתיה חזתה לו שיכבש. ויקח דוריאֶבס את השיָרָה, זו שהוליך גם ללוב, ועבר עמהן על פני איטליה¹⁴¹².

44. באותה העת¹⁴¹³, כפי שמספרים יושבי סִיבַּרִיס¹⁴¹⁴, חשבו הם עצמם ומלכם טֵילִיס לצאת למלחמה על קְרוֹטוֹן¹⁴¹⁵, ויושבי קרוטון בפחדם מאד התחננו אל דוֹריאֶבס שיבא לעזרתם והוא נעתר לבקשתם. לזאת השתתף דוריאבס במלחמה על סיבריס ובלכידתה. זאת אפוא עשו דוריאבס והאנשים אשר אתו, לדברי יושבי סיבריס, אבל יושבי קרוטון אומרים, ששום איש לא עזר להם במלחמתם על סיבריס, זולת קַלִיאַס לבדו מבית אִיאַמִיס¹⁴¹⁶ קוסם מאֵלִיס, וגם הוא רק באופן שכזה: הוא ברח מפני טיליס, טירנוס בסיבריס, ובא אליהם, יען כי הקרבנות אשר הקריב לא עלו לטובת המסע נגד קרוטון. והנה את הדברים האלה מספרים אלה.

45. כל אחד משני הצדדים מראה על הוכחות אלה: בני סיבריס יושבים על חלקת שדה קדושה ומקדש על יד הקְרַתִּיס היבש¹⁴¹⁷, ואת המקדש הזה בנה, לדבריהם, דוריאבס אחרי לכדו את העיר לכבוד אתיני עם הכנוי הקְרַתִּית, אבל ראיתם הגדולה ביותר היא מותו של דוריאבס עצמו שנספה, יען עשה נגד דברי האורקולום. אלמלא לא הוסיף כלום, רק עשה למה שנשלח היה כובש את ארץ אֶרִיכס ואחרי כבושה היה נאחז בה ולא נספה לא הוא ולא צבאו. ויושבי קרוטון מראים על קַלִיאַס מאֵלִיס שנתנו לו במתנה מאדמת קרוטון הרבה שדות מצוינים, שהם נמצאים עוד בימי¹⁴¹⁸ בידי בני בניו של קליאס, אולם לדוריאבס ולבני בניו אין כלום; אלמלי היה דוריאבס משתתף במלחמה על סיבריס הלא היו נותנים לו הרבה יותר מאשר לקליאַס. אלה הן ההוכחות של כל אחד משניהם וכל איש ואיש יכול להסכים למה שנראה בעיניו.

46. יחד עם דוֹריאבס הפליגו גם מתישבים אחרים מהשפרטים, תֶּסַלוֹס ופַּרַיבַּטֵיס וקֶלֶאֵיס ואֶברִילֶאוֹן אשר אחרי הגיעם עם כל הצי לסיקיליה מתו בקרב, נגפים בידי פֶנִיקִים¹⁴¹⁹ ואֶגֶסְטַיִים. מכל המתישבים נשאר אברילאון לבד מהתבוסה הזאת. הוא אסף את שארית הצבא ונאחז במִינואָה¹⁴²⁰, מושבה של הסֶלִינוּסִים¹⁴²¹, ועזר להם להשתחרר משלטון היחיד של פֵּיתַּגורַס. אחר כך, אחרי שמגר את זה, שאף הוא עצמו להיות טירנוס ואף אמנם היה מושל יחידי זמן קצר, כי יושבי סֶלִינוּס התקוממו עליו והרגוהו בברחו אל מזבח זוס אַגוֹרַיאוֹס¹⁴²².

47. יחד עם דוריאבס בא וגם מת יחד אתו פִילִיפּוֹס בן בּוּטַקִידס, איש קרוֹטוֹן, אשר, יען חזר אחרי בת טִילֶס מלך סִיבַּרִיס, ברח מקרוטון, אולם כאשר נכזבה תוחלתו, מהר באניה לקִירֵינֵי ומשם הלך אחריו באנית משוט שלו ועם אנשים על הוצאותיו. הוא נצח באולימפּיה והיה היפה בין היוונים שבדורו. בגלל יפיו השיג מאת האֶגֶסְטַיִים מה שלא השיג אחר: על קברו בנו הֵיַריאון¹⁴²³ והעריצוהו בזבחים.

48. ובכן מת דוריאבס באופן זה: לו הסכים שקלאומניס ימלוך עליו ונשאר בשפרטה, היה אולי למלך בלקדימון, יען זמן לא רב משל קלאומניס, כי מת¹⁴²⁴ בלי בן בהשאירו אחריו רק בת ששמה היה גורְגו¹⁴²⁵.

49. והנה¹⁴²⁶ בא אַרִיסְטַגוֹרַס, הטירנוס במיליטוס, לשפרטה, בשעה שהשלטון היה בידי קֶלאומֶנֵיס; אליו הלך לבוא אתו בדברים ולקח אתו, לדברי הלקדימונים, לוח נחושת ובו היו חרותים הקף כל הארץ וכל הימים וכל הנהרות¹⁴²⁷. כאשר נִתן לו לדבר, אמר אריסטגורס את הדברים האלה: „קלאומניס, אל תתמה על החפזון שלי לבוא הנה, כי המצב כך הוא: שבני היונים עבדים הם במקום להיות בני חורין הוא אמנם לנו כאב וחרפה גדולה מאד, אבל עוד יותר לכם בין האחרים¹⁴²⁸, יען כי אתם עומדים בראש יון¹⁴²⁹. ובכן, בשם אלי היוונים הצילו את היונים, שארי בשר שלכם, מעבדות. בנקל יעלה הדבר בידכם. הלא הברברים אינם אמיצים, ואתם השגתם בדברים הנוגעים למלחמה את המדרגה הגבוהה ביותר בגלל אומץ לבכם. דרכם להלחם היא בקשת ורומח קצר; לבושים מכנסים רחבים הולכים הם לקרב ועל ראשיהם מצנפות¹⁴³⁰. באופן כזה מתגברים על נקלה עליהם. נכסי העמים היושבים ביבשת ההיא הם כאלה שאינם לעמים אחרים ואתחיל בזהב וכסף ונחושת ובגדים צבעונים ובהמות ועבדים ומה שיחמד לבכם יכול להיות לכם. יושבים הם זה בצד זה כמו שאבאר: בצד היונים האלה גובלים הלודים, היושבים בארץ פוריה ועשירים הם מאד בכסף¹⁴³¹, – את הדברים האלה דבר בשעה שהראה על הקף הארץ חרות על הלוח שהביא אתו – „מהלודים“, הוסיף אריסטגורס לדבר, „יושבים הפריגים לצד מזרח, העשירים בין כל העמים שאני מכיר, בבקר ובפרות. על יד הפריגים יושבים הקַּפַּדוקִים, אלה שאנחנו קוראים סוּרִיִים, באלה גובלים הקיליקים, המשתרעים עד הים הזה שבו נמצא האי קיפּרוס, הם משלמים למלך מס שנתי חמש מאות ככר¹⁴³². על יד הקיליקים האלה יושבים הארמנים, גם אלה עשירים בבקר, ואחרי הארמנים יושבים המטינים בארץ הזאת. על ידם משתרעת ארץ קִיסִיָה, אשר בה על הנהר הזה חואַסְפֶּס עומדת העיר הזאת שושן, שבה מבלה את זמנו מלך המלכים ואוצרות סגולותיו נמצאים פה. אחרי שתלכדו את העיר הזאת תוכלו בלי הסוס להתחרות בזֶוס בנוגע לעשרכם. אבל עליהם לדחות את מלחמותיכם בשל ארץ לא גדולה ולא פוריה כל כך עם גבולות מצומצמים, עם הַמֶסֶנִים, שהם גבורים כמוכם וגם עם הארקדים והארגיוים, שאין להם לא זהב ולא כסף, שבשבילם יחרף איש את נפשו למות בקרב. ועתה כאשר נתן לכם להשיג את השלטון על כל אסיה בלי עמל, האם תבחרו בדבר אחר?“ את הדברים האלה דבר אריסטגורס, אבל קלאומניס השיב את התשובה הזאת: „אורח ממיליטוס, אני דוחה את תשובתי ליום השלישי“.

50. ביום ההוא הגיעו עד כדי כך, וכאשר בא היום המיועד לתשובה ובאו אל המקום המדובר ביניהם, שאל קלאומניס את אריסטגורס, כמה ימים הדרך מים היונים עד המלך. אריסטגורס, שהיה בדברים אחרים פקח, היה יכול להטעות אותו היטב, אבל הפעם התבלבל. כי היה עליו שלא להגיד את האמת, אם בדעתו היה להביא את השפרטים לאסיה, אבל אמר אותה שזוהי דרך של שלשת חדשים לפנים הארץ. הלה הפסיק את שאר דבריו שרצה אריסטגורס לדבר בנוגע לדרך ואמר: „אורח ממיליטוס, עזב את שפרטה טרם תבוא השמש, כי לא דבר נכון מדבר אתה אל השפרטים כשיש בדעתך להרחיקם דרך שלשת חדשים מהים“.

51. קלאומניס דבר את הדברים האלה והלך לביתו, אבל אריסטגורס לקח ענף זית¹⁴³³ והלך אל בית קלאומניס ובהכנסו פנימה כמבקש מחסה דרש מאת קלאומניס שיוציא את הילדה; יען עמדה על יד קלאומניס בתו, ששמה היה גוֹרגוֹ. רק הילדה הזאת היתה לו והיא היתה בגיל של שמונה או תשע שנים. קלאומניס צוה לו כי יאמר מה שהוא רוצה ולא יכבוש את דבריו בשל הילדה. ואז התחיל אריסטגורס והבטיח עשרה ככרים, אם יעשה מה שהוא דורש. וכאשר מאן קלאומניס, העלה אריסטגורס את הסכום, עד שהבטיח חמשים ככר. והנה השמיעה הילדה את קולה: „אבא, האורח יכשיל אותך אם לא תלך מזה“. קלאומניס שמח על הזהרת בתו והלך לחדר אחר¹⁴³⁴, ואריסטגורס עזב את שפרטה מבלי שעלה בידו לתת עוד באורים בדבר הדרך אל המלך.

52. אשר לדרך זו¹⁴³⁵, הדבר כך הוא: בכל מקום ישנן תחנות המלך ואכסניות¹⁴³⁶ מפוארות וכל הדרך נמשכת בישוב ובטוחה היא. דרך לודיה ופריגיה מפוזרות עשרים תחנות, פרסות¹⁴³⁷ תשעים וארבע וחצי. סמוך לפריגיה עובר הנהר הַלִיס ועל ידו נמצאים שערים¹⁴³⁸ שרק דרכם מוכרחים לעבור ובאופן כזה יכולים לעבור את הנהר ועל ידו משמר חזק. אחרי אשר עוברים אותו ובאים לקפדוקיה ונוסעים בה הלאה עד גבולות קיליקיה נמצאות עשרים ושמונה תחנות, מאה וארבע פרסות. על הגבול הזה מוכרחים לעבור דרך שערים כפולים ולעבור על פני משמר כפול. אחרי שעוברים אותם ועושים את דרכם דרך קיליקיה הן שלש תחנות, פרסות חמש עשרה וחצי, והגבול בין קיליקיה וארמניה הוא נהר שעוברים עליו באניות, שמו פרת. בארמניה ישנן חמש עשרה תחנות להתאכסן בהן, פרסות חמשים ושש וחצי, וגם משמר בהן. ארבעה נהרות שיכולים לנסוע עליהם באניות זורמים דרך בה ונאלצים לעבור אותם¹⁴³⁹. הראשון הוא החדקל, אחר כך הנהר השני והשלישי, ששם אחד להם, זַבַּטוֹס, אינם נהר אחד ואינם זורמים ממקום אחד. כי זה שנזכר ראשון זורם מארמניה, והשני מארץ המַטִינִים; הרביעי מבין הנהרות שמו גִינְדֵיס¹⁴⁴⁰, זה שכורש חלק אותו לשלש מאות וששים תעלות¹⁴⁴¹. כאשר עוזבים את ארמניה ונכנסים לארץ המטינים ישנן תחנות ארבע…¹⁴⁴² וכשהולכים הלאה מארץ הזאת לארץ קיסיה הן אחת עשרה תחנות, פרסות ארבעים ושתים וחצי עד הנהר חוֹאַסְפֶּס, גם בו יכולים לעבור באניות ועליו נבנתה העיר שושן. כל התחנות האלה ביחד הן מאה ואחת עשרה. כמספר הזה גם האכסניות שעל יד התחנות כשעולים מסרדיס לשושן.

53. אם דרך המלך נמדדה כהוגן לפי הפרסות, והפרסה היא שלשים ריס, כמה שהיא באמת, אזי מסרדיס עד ביתן המלך¹⁴⁴³ הנקרא של מֶמְנוֹן¹⁴⁴⁴ שלש עשרה אלף וחמש מאות ריס, שהם ארבע מאות וחמשים פרסה, כאשר מחשבים מאה וחמשים ריס¹⁴⁴⁵ למהלך יום, אזי עולים בדיוק תשעים יום לנסיעה.

54. אם כן נכון היה מה שאמר אריסטגורס ממיליטוס לקלאומניס הלקדימוני באמרו שהדרך אל המלך היא דרך של שלשה חדשים. ואם איש רוצה לדעת דבר עוד יותר מדויק, אציין גם את זה: צריכים להוסיף גם את הדרך מאֶפֶסוס לסרדיס. ועכשו אומר אני שסכום כל הריסים מהים היוני¹⁴⁴⁶ עד שושן, כי זהו שם העיר מֶמְנוֹן, ארבעת עשר אלף וארבעים. כי מאפסוס עד סרדיס חמש מאות וארבעים ריס. וכך מתוספים עוד שלשה ימים לדרך של שלשה חדשים.

55. אחרי שיצא אריסטגורס משפרטה הלך לאתונא שהשתחררה מהטירניה באופן זה¹⁴⁴⁷: אחרי שהרגו אַרִיסְטוֹגֵיטון וְהַרְמודִיוס, לפי מוצאם גֶפִירַיִים, את הִיפַּרְכוֹס בן פֵיסִיסְטְרַטוס, אחי הטירנוס הִיפִּיאַס, שראה זאת במראה החלום בצורה בהירה מאד, רדו טירנים באתונאים כארבע שנים¹⁴⁴⁸, לא פחות כי אם עוד יותר מאשר לפני זה.

56. וזה מראה החלום שראה היפרכוס: בלילה שלפני הַפַּנַתֵּינַיִים¹⁴⁴⁹ ראה היפרכוס בחלום איש גדול ויפה תואר שניגש אליו ואמר לו את המלים האלה:

שָׂא, הארי, ברוח נִשָּׂאָה את הכָּבֵד מִנְשׂוא;

אין איש חוטא וינוקה מענשו¹⁴⁵⁰.

אך האיר היום הציע גלוי לב את החלום לפני פותרי החלומות, אחר כך הסיר את דבר החלום מלבו, סדר את התהלוכה ובה נרצח.

57. הַגְּפִירַיִים, שמהם היו רוצחי היפרכוס, כפי שהם עצמם מספרים, יצאו בראשונה מאֶרֶטְרִיָה וכפי שאני מעלה תוך חקירותי, היו פניקים מאלה שבאו עם קדמוס לארץ הנקראת בּויאוטִיָה¹⁴⁵¹ וישבו בארץ הזאת בחבל טַנַגְרָה שקבלו בגורל. אחרי כן כאשר גורשו משם תחלה הקַדְמֵיִים מאת הָאַרְגִיוִים, שמו הגפיריים את פניהם לאתונא, אחרי שגורשו בפעם השניה מאת הבויאוטים. האתונאים קבלו אותם בתנאים ידועים שיהיו אצלם אזרחים ומנעו מהם רק דברים רבים אך לא חשובים.

58. הפניקים האלה שבאו עם קַדְמוס¹⁴⁵², אשר מהם היו הגֶפִירַיִים, בהתישבם בארץ הזאת הביאו ליוונים דברי מדע רבים ושונים וביחוד את האותיות, שלא היו ליוונים קודם לכן, כפי שאני חושב¹⁴⁵³; בראשונה השתמשו בהן כמו כל הפניקים, אחר כך במשך הזמן שנו יחד עם הבטוי גם את צורת האותיות¹⁴⁵⁴. כי בעת ההיא ישבו ברוב המקומות יחד עם היוונים גם יונים, שרכשו להם את האותיות אצל הפניקים בלמדם מהם והשתמשו בהן אחרי ששנו בהן רק מעט; בהשתמשם בהן אמרו, מה שגם נכון, שהובאו מאת הפניקים ליון וקראו אותן פניקיות. ואת הספרים קוראים היוונים משנים קדמוניות עורות, כי בחסור להם גֹמֶא השתמשו בעורות עזים וכבשים. עוד בימי כותבים רבים מהברברים על עורות כאלה¹⁴⁵⁵.

59. בעצמי ראיתי אותיות קַדְמֵייות¹⁴⁵⁶ במקדש אַפּוֹלון האִיסְמֵינִי¹⁴⁵⁷ בתֵּיבַּי של הבויאוטים חרותות בשלש חצובות, ברובן דומות ליוניות. באחת מהחצובות היתה חרותה הכתובת הזאת:

אַמְפִיטְרִיאון¹⁴⁵⁸ הקדישני בבואו מהַטֵילֶבּואִים¹⁴⁵⁹.

לפי עתיקותו היה הדבר אולי בזמנו של לַאִיוס בן לַבְּדַקוס בן פּולִידורוס בן קדמוס.

60. חצובה אחרת אומרת במשקל ההכסמטרי:

סְקַיאוס, בנצחו במלחמת האגרוף, הקדישני לך,

אפּולון, הקולע אל המטרה, מתנה לתפארת.

סקיאוס היה כנראה בן היפּוֹקוֹאוֹן, אם הוא הוא שהקדיש ולא אחר ששמו היה כשם בן היפוקואון ואז היה בערך בזמנו של אוידיפוס בן לַאִיוֹס.

61. החצובה השלישית אומרת גם היא במשקל ההכסמטרי:

לַאודַמַס במלכו לבדו הקדיש מכספו לך

אפולון היורה, את החצובה, מתנה לתפארת.

בּימי המלך לַאודַמַס בן אֶטֶאוקְלֶס זה במלכו לבדו גורשו הקַדְמֵיִים מאת האַרְגִיוִים והם ברחו אל הָאֶנְחֶלִים, אבל הגפיריים שנשארו הגרו מפני הבויאוטים לאתונא. להם נבנו מקדשים באתונא שאין לשאר האתונאים חלק בהם, והם, לא רק שהם שונים משאר המקדשים, כי אם להם גם המקדש והפולחן המיסתורי של דֵימֵיטֶר אַחַיָה¹⁴⁶⁰.

62. תארתי אמנם את מראה החלום של הִיפַּרְכוס ומאין יצאו הגפיריים, שהיו רוצחיו, אבל עלי להוסיף עוד על הדברים האלה ולשוב לתחלת ספורי אשר החילותי בו, איך נשתחררו האתונאים מהטירנים. בעת שרדה הִיפִּיַאס כטירנוס והכביד את ידו על האתונאים בגלל מותו של היפרכוס, נסו האַלְקְמֵיאונִידִים, שהיו אתונאים מלדה וברחו מפני הפֵּיסִיסְטְרַטִידִים¹⁴⁶¹, יחד עם פליטים אתונאים לשוב בחוזק יד; הדבר לא עלה בידם, להפך, הם הוכו אחור בנסותם לשוב ולשחרר את אתונא. ועת בצרו את לֵיפְּסִידְרִיון¹⁴⁶² זאת שמעל לפַּיאונִיָה. ומפה נסו האלקמיאונידים כל דבר נגד הפּיסיסטרטידים; הם קבלו מאת האמפיקטיוניות¹⁴⁶³ לבנות את המקדש אשר בדלפוי, זה שעומד היום, אבל בימים ההם לא היה עדיין¹⁴⁶⁴, ובנוהו. ויען כי היה בידיהם הון עצום מאד והיו אנשים נכבדים עוד מדורות שעברו, שכללו את המקדש יפה מאשר היה בתכנית לא רק בדברים אחרים כי אם ביחוד בזה שבעוד שהתנאי היה לבנות באבן סיד בנו את פני המקדש שיש מִפַּרוס¹⁴⁶⁵.

63. והנה כפי שמספרים האתונאים שחדו האנשים הללו בעת שבתם בדלפוי את הפיתיה בכסף¹⁴⁶⁶ שמדי פעם בפעם כשיבואו אנשים משפרטה לשאול באורקולום, הן אם יבואו בעניניהם הפרטיים או בעניני המדינה, לדבר על לבם, כי עליהם לשחרר את אתונא. הלקדימונים, כאשר נאמרו להם תמיד אותם הדברים, שלחו את אַנְחִימוֹלִיוֹס בן אַסְטֵיר, בהיותו איש נכבד בין האזרחים, עם צבא כי יגרש את הפיסיסטרטידים מאתונא, אף כי היו רֵעים נאמנים אלה לאלה, יען יקרה היתה בעיניהם מצות האל ממצות בני האדם. הם שלחו אותם באניות בים. הוא נהג את האניות אל הַפַלֵירוֹן¹⁴⁶⁷ ופה עלה הצבא היבשה. אבל לפַּיסיסטרטידים נודע הדבר מקודם וקראו עזרה מתֶּסַלִיָה. כי כרתו ברית קודם לכן עם התסלים. לדרישתם שלחו להם התסלים, לרגלי החלטה משותפת¹⁴⁶⁸, אלף רוכבים ואת מלכם, קִינֶאַס, איש גֹונֹו¹⁴⁶⁹. כאשר קבלו הפיסיסטרטידים את העזרה עשו כך: הם נקו כל דבר מתוך מישור הפַלֵירוֹן ועשו את המקום מתאים לרוכבים ושלחו את הרכב נגד המחנה. הרוכבים התנפלו על הלקדימונים והרגו רבים מהם וביניהם את אנחימוליוס ואת הנשארים דחקו לתוך האניות. המסע הראשון של הלקדימוניים נגמר אפוא ככה; קברו של אַנְחִימולִיוֹס נמצא בְאַלופֵּקַי¹⁴⁷⁰ באטיקה בקרבת המקדש הירקלס אשר בקינוסרגיס¹⁴⁷¹.

64. אחרי כן הכינו הלקדימוניים מסע יותר גדול ושלחו נגד אתונא ולמצביא על הצבא שמו את המלך קלאומניס בן אנכסנדרידיס; הם לא שלחו את הצבא עוד פעם בים כי אם ביבשה. כאשר פרצו לתוך ארץ אטיקה, התנגחו עמהם תחלה רוכבי התסלים, אבל אחרי זמן מה הפנו עורף כשנפלו מהם כארבעים איש, ואלה שנשארו בחיים שבו, כמו שהיו, ישר לתסליה. קלאומניס בא העירה יחד עם אלה מהאתונאים שחפצו להיות בני חורין וצר על הטירנים אשר היו בתוך החומה הפֶּלַסְגִית¹⁴⁷².

65. ובכל זאת לא היו הלקדימוניים מגרשים את הפּיסיסטרטידים, כי לא חשבו כלל לחזק את המצור, והפּיסיסטרטידים הצטידו היטב באוכל ומשקה, ואחרי מצור של ימים אחדים שבו לשפרטה. והנה קרה מקרה שהיה אסונם של אלה, והצלחתם של אלה: בשעה שהובאו בניהם של הפיסיסטרטידים חוצה לארץ להצילם, נשבו. כאשר קרה הדבר, נבוכו כל עניניהם והם הסכימו בשכר ילדיהם לכל מה שדרשו מהם האתונאים, שבמשך חמשה ימים יצאו את ארץ אטיקה. הם יצאו את הארץ לסִיגֵיוֹן אשר על יד הסְקַמַנְדְרוס¹⁴⁷³, אחרי שמשלו על האתונאים שלשים ושש שנים¹⁴⁷⁴. גם הם היו בימים קדמונים פִּילִיִים ונֵילִידִים, מאותו מוצא כמו משפחות קוֹדְרוֹס וּמֶלָנְתּוֹס¹⁴⁷⁵, שהיו בתחלה זרים ונעשו מלכים על האתונאים. לזכר הדבר הזה נתן הִיפּוֹקְרַטֵיס¹⁴⁷⁶ לבנו את השם פֵּיסיסטרטוס, על שם פּיסיסטרטוס בן נֶסְטור קרא אותו. ככה נשתחררו האתונאים מהטירנים ומה שפעלו או שסבלו דברים ראויים להזכר מעת שנשתחררו עד שפשעה יוניה בדריוש ואריסטגורס ממיליטוס בא לאתונא לבקש מהם עזרה, את זה אספר תחלה.

66. אתונא שהיתה גם קודם לכן גדולה, אחרי אשר נשתחררה אז מהטירנים גדלה עוד יותר. בה השתלטו שני אנשים, קְלֵסְתֶּנֵיס, איש אלקמיאונידי¹⁴⁷⁷, זה שכפי השמועה שחד את הפיתיה, ואִיסַגורַס בן טִיסַנְדְרוס, אמנם ממשפחה נכבדה, אך את אבותיו אינני יודע לאמר; בני משפחתו היו מקריבים לזוס הקַרִיִי¹⁴⁷⁸. האנשים האלה רבו על השלטון, וכאשר היתה יד קליסתניס על התחתונה, התחבר אל העם. בשעה שעד כה היו האתונאים נפרדים לארבע מטות עשה עתה מהם עשר¹⁴⁷⁹, בטל את השמות לפי בניו של יון גֶלֶאוֹן, אַיגִיקוֹרוֹס, אַרְגַדֶס והָפְּלַס והמציא שמות אחרים של גבורים ילידי הארץ, זולת אַיאַס¹⁴⁸⁰. כי את זה קבל יען היה שכן ובעל ברית, אף כי היה זר.

67. והנה במעשיו אלה, כפי שנראה לי, חקה קליסתניס זה את מעשי אבי אמו קליסתניס¹⁴⁸¹, שהיה טירנוס בְּסִיקִיוֹן. כי קליסתניס עקב מלחמה עם הארגיוים ראשית, אסר על הָרַפְּסודים¹⁴⁸² להתחרות בשיר בסיקיון בגלל שירי הומירוס, אשר בהם מהוללים יותר מדי הארגיוים וארגוס; שנית, גם היה וישנו עוד היום בשוק בסיקיון מקדש של אַדְרַסְטוֹס בן טַלַאוֹס¹⁴⁸³; אותו אמר קליסתניס לגרש מתוך הארץ בהיותו ארגיוי. לכן הלך לדלפוי לדרוש באורקולום אם יגרש את אדרסטוס. הפיתיה חזתה לו ואמרה אדרסטוס הוא מלך הסיקיוניים, אבל ההוא¹⁴⁸⁴ רוגם¹⁴⁸⁵. ויען כי האל לא נתן לו לעשות זאת לכן שב הביתה וחשב למצוא מעשה, שעל ידו ילך לו אדרסטוס מעצמו. וכאשר חשב שכבר מצא, שלח לתֵּיבֵּי אשר בבּויאוטיה לאמר, שרצונו להביא אליו את מֶלַנִיפּוס בן אַסְטַקוס, ואנשי תֵּיבֵּי נתנוהו לו. קליסתניס הביא את מֶלַנִיפּוֹס, הקציע לו מקדש בפְּרִיטָנֵאוּם¹⁴⁸⁶ עצמו שהקים לו במקום המבוצר ביותר. קליסתניס הביא את מלניפוס, וגם זאת נחוץ לדעת, יען היה אויבו בנפש של אַדְרַסטוס, כי הרג את אחיו מֵיקִיסְטוס ואת גיסו טִידֵאוֹס. אחרי שהקציע לו את המקדש לקח מאת אדרסטוס את הזבחים ואת החגיגות ונתן אותם למלניפוס. אבל הסיקיוניים היו רגילים להעריץ מאד את אדרסטוס, כי חלק הארץ ההיא היתה של פּוֹלִיבּוֹס, ואדרסטוס היה בן בתו של פּוליבּוס, ויען כי פוליבוס מת בלי בנים, מסר את השלטון לאדרסטוס. הסיקיוניים כבדו את אדרסטוס לא לבד בדברים שונים, אלא ביחוד בזה ששרו את פגעיו במקהלות טרגיות, בכבדם לא את דיוניסוס, כי אם את אדרסטוס. קליסתניס החזיר אפוא את המקהלות לדיוניסוס ואת שאר הזבחים נתן למלניפוס.

68. את המעשה הזה בצע אפוא בנוגע לאדרסטוס, אבל למטות הדוריים נתן שמות אחרים שלא יהיו אותם השמות לסיקיוניים כמו לארגיוים, ועתה התלוצץ מאד בסיקיוניים, יען לקח את שמות החזיר והחמור והַכַּרְיָה והוסיף רק את סוף התבה, זולת לא למטה שלו. לזה נתן את שם ממשלתו. אלה נקראו אפוא אַרְכֶלָאִים¹⁴⁸⁷, האחרים הִיאַטִים¹⁴⁸⁸, אחרים אוֹניאַטים¹⁴⁸⁹, והנשארים חוירֶאַטִים¹⁴⁹⁰. בשמות האלה השתמשו הסיקיוניים למטותיהם גם בימי ממשלתו של קליסתניס וגם כששים שנה אחרי מותו, אחרי כן התיעצו ביניהם ושנו את שמותיהם להִילֶאִים, פַּמְפִילִים, ודִימַנַטִים ולרביעי הוסיפו על שם בנו של אדרסטוס אַיגִיאַלֶס ונקראו בשם אַיגִיאַלִים.

69. והנה כל זה פעל אפוא קליסתניס הסיקיוני, וקליסתניס האתונאי בהיותו בן בתו¹⁴⁹¹ של הסיקיוני וגם נקרא בשמו, הביט מגבה גם הוא על היונים, כפי שנראה לי, וכדי שלא יהיו להם אותם המטות כמו ליונים, חקה את קליסתניס, זה ששמו כשמו. כי כאשר קנה את לב המון האתונאים כולו, שהיה מקודם מרוחק על ידו¹⁴⁹², שנה את שמות המטות ועשה ממספרם הקטן מספר יותר גדול. הוא שם עשרה ראשי מטות במקום ארבעה ועשר עשר עדות חלק לתוך מטה ומטה¹⁴⁹³. ואחר שרכש לו את לב ההמון היה כחו גדול הרבה יותר מכחם של הקמים עליו.

70. וכאשר היתה עתה ידו של איסגורס על התחתונה, הערים נגדו ועשה את הדבר הזה: הוא קרא את קלאומניס הלקדימוניי לעזרה, שהיה רֵעוֹ מזמן שצר על הפיסיסטרטידים. אבל את קלאומניס חשדו באשתו של איסגורס. בראשונה¹⁴⁹⁴ שלח קלאומניס כָּרוֹז לאתונא וגרש¹⁴⁹⁵ את קליסתניס ואתו יחד רבים מהאתונאים, אלה המכונים מגואלים בדם. את כל זה שלח להודיע כפי שהורהו איסגורס. כי האלקמיאונידים ועוזריהם היו אשמים ברצח הידוע¹⁴⁹⁶, אבל הוא עצמו¹⁴⁹⁷ לא לקח חלק בו, גם לא חבריו.

71. מגואלים בדם נקראו בין האתונאים בעד מעשה זה: בין האתונאים היה אחד, קִילוֹן, איש אשר נצח בְּאוֹלִימְפִּיָה¹⁴⁹⁸. אותו נשא לבו אל הטירניה. הוא אסף סביבו סיעה מבני גילו ונסה ללכוד את המצודה. וכאשר לא עלה בידו להתגבר עליה, ישב לו כמבקש מחסה על יד הפסל¹⁴⁹⁹. ראשי מחוזי האניות, אשר משלו אז באתונא, צוו להם לקום, בהבטיחם להם, שלא יומתו. ומאשימים את האלקמיאונידים שהם רצחו אותם. זה קרה¹⁵⁰⁰ לפני זמנו של פּיסיסטרטוס.

72. והנה כאשר שלח קלאומניס וגרש את קליסתניס ואת המגואלים בדם, הסתלק קליסתניס מעצמו; בכל זאת בא אחר כך קלאומניס לאתונא עם חיל לא גדול; אחרי בואו גרש שבע מאות משפחות מהאתונאים, אלה שיעץ לו איסגורס ואחרי עשותו זאת נסה עוד פעם לבטל את המועצה¹⁵⁰¹ ומסר את המשרות בידי שלש מאות מבני מפלגתו של איסגורס. וכאשר התקוממה נגדו המועצה ולא חפצה לשמוע בקולו, לכדו קלאומניס ואיסגורס ובני מפלגתם את המצודה. שאר האתונאים שהיו בדעה אחת צרו עליהם יומים; אבל ביום השלישי, לרגלי חוזה שהיה ביניהם, יצאו את הארץ עד כמה שהיו מהם לקדימוניים. בזה בא על קלאומניס דבר האל: כי כאשר עלה על המצודה ברצותו להאחז בה ונכנס לתוך דביר האלה¹⁵⁰² להשתטח לפניה, קמה הכהנת מעל הכסא טרם עברו את הדלת ואמרה: אורח לקדמוני, חזור ולך ואל תכנס לתוך המקדש! כי אסור לדוֹרִים להכנס הנה“. אבל הוא השיב: „אשה, הלא אינני דורי, כי אם אַחַיִי!“¹⁵⁰³ הוא לא שם לבו לאזהרה הזאת ונסה להכנס, ולכן היה נאלץ אחרי כן לצאת חזרה יחד עם הלקדימוניים. ואת האחרים אסרו האתונאים בנחושתים למען הרוג אותם. ביניהם גם את טימיסתוס מדלפוי אשר אודותיו יודע אני לספר מעשים גדולים מאד של גבורה ואומץ לב.

73. אלה אפוא נאסרו ונהרגו; אחר המעשה הזה שלחו¹⁵⁰⁴ האתונאים לקרוא לקליסתניס ולשבע מאות המשפחות שגורשו מאת קלאומניס ושלחו גם מלאכים לסרדיס לכרות ברית עם הפרסים, יען הבינו כי עשו להם את הלקדמוניים ואת קלאומניס לאויבים. כאשר באו המלאכים לסרדיס ואמרו מה שנצטוו, שאל אותם ארטפרניס בן הִיסְטַסְפֶּס, פחה בסרדיס, מי הם ובאיזו ארץ הם יושבים שהם רוצים להיות בעלי ברית הפרסים, ואחרי ששמע מאת המלאכים, אמר להם בקצור את הדברים האלה: „אם יתנו האתונאים למלך דריוש אדמה ומים¹⁵⁰⁵, מבטיח הוא להם את עזרתו, ואם לא יתנו, הוא מצוה להם לשוב לארצם“. המלאכים אמרו על דעת עצמם שהם יתנו, כי חפצו לכרות את הברית. אולם בשובם אל ארצם, היו צפויים לעונשים גדולים.

74. קלאומניס אשר חשב עצמו נעלב על ידי דברי האתונאים ומעשיהם אסף צבא מכל הפלופוניסוס ולא אמר נגד מי הוא מאסף, כי ברצונו היה להתנקם בעם האתונאים וגם היה בדעתו להושיב את איסגורס הטירנוס. יען זה התחמק יחד אתו מתוך המצודה. קלאומניס פרץ עם צבא גדול לתוך אֶלֶאבסִיס¹⁵⁰⁶ והבּויאוטים כפי שנדברו ביניהם לכדו את אוֹינוֹאֵה ואת הִיסִיאֵה, כפרים בקצה אטיקה. והחַלְקידִים¹⁵⁰⁷ חדרו מעבר השני והחריבו מקומות באטיקה. והאתונאים, אף כי היתה להם פני המלחמה מפנים ומאחור, החליטו לפקוד על הבויאוטים והחלקידים את מעשם אחר כך ותקעו את מחנם מול הפלופוניסיים באֶלֶאבסִיס.

75. כאשר אמרו כבר המחנות להתחיל בקרב, היו הקורינתיים הראשונים אשר נתנו לעצמם דין וחשבון שהם עומדים לעשות אי־צדק, שנו את דעתם ושבו הביתה, אחריהם גם דֵימַרַטוֹס בֶן אַרִיסְטוֹן, שגם הוא היה מלך בשפרטה והוליך גם הוא את הצבא מלקדימון ולא היה מתנגד לקלאומניס קודם לכן. עקב המריבה הזאת נֻתן חוק בשפרטה שלא יצאו מעתה שני המלכים עם הצבא בצאתו, כי עד עתה יצאו שניהם, וכשאחד משניהם פנוי, ישאר גם אחד מהטִינְדַרִידִים¹⁵⁰⁸. כי לפני זה יצאו גם שני אלה כשנקראו לעזרה. כאשר ראו אז באֶלֶאבסִיס שאר בעלי הברית שאין דעה אחת לשני מלכי הלקדימוניים ושהקורינתיים עזבו את המערכה, מהרו גם הם לשוב הביתה.

76. זאת הפעם הרביעית שבאו דוֹרִים לאטיקה, פעמים פרצו כאויבים, ופעמים לטובת העם האתונאי: בראשונה, כאשר יסדו גם את מֶגַרָה¹⁵⁰⁹ – המסע הזה היה במלוך קוֹדְרוֹס על האתונאים ובצדק יכולים לקראו הראשון – בשניה ובשלישית כאשר יצאו משפרטה ובאו לגרש את הפיסיסטרטידים, ברביעית אז, כאשר הוליך קלאומניס את הפֶלוֹפוֹנֵיסִיִים וחדר לאֶלֶאבסִיס. אם כן בפעם הרביעית חדרו אז הדורים לאתונא.

77. כאשר נגמר המסע הזה מבלי להנחיל כבוד, יצאו עתה האתונאים למלחמה, ברצותם להתנקם, ראשונה על החַלְקִידִים. אבל הבּויאוטים נזעקו לעזרת החַלְקִידִים אל הָאֶברִיפּוֹס¹⁵¹⁰. האתונאים בראותם את הנזעקים, החליטו להתנגח תחלה עם הבויאוטים מאשר עם החלקידים. האתונאים השתרעו אפוא על הבויאוטים והתגברו עליהם מאד, הרגו רבים ולקחו מהם בשביה חיים שבע מאות. עוד באותו יום עברו האתונאים לאֶבבּוֹיָה והשתרעו גם על החלקידים, נצחו גם אותם והשאירו על אדמת הפרשים ארבעת אלפים קלֵירוּכִים¹⁵¹¹. פרשים נקראו אצילי החלקידים. עד כמה שלחו מהם בשביה, יחד עם שבויי הבויאוטים, שמו במשמר ואסרו אותם בכבלים. במשך הזמן שחררו אותם בתשלום של שתי מָנִים¹⁵¹². אולם את הכבלים, שבהם היו נתונים, תלו במצודה, במקום שהיו נמצאים עוד בימי, תלויים על הקיר הנשרף מאת המדי¹⁵¹³, מול הדביר הפונה מערבה. ואת החלק העשירי של הכופר הקדישו ועשו עגלת נחושת רתומה לארבעה סוסים. עומדת היא ליד שמאל של הכניסה בשערי העמודים¹⁵¹⁴ אשר במצודה ובה חרותים הדברים האלה:

על עמי הבויאוטים והחלקידים נצחו

בני אתונא במעשי מלחמה

דכאו את רום לבם בכבלי ברזל מכאיבים

והקדישו סוסים אלה מהמעשר לפַּלַס.

78. האתונאים שגשגו אפוא¹⁵¹⁵ ככה. ברור הדבר, לא רק לענין אחד כי אם בכלל, שחופש הדבור¹⁵¹⁶ הוא דבר מצוין, הלא בעת אשר טירנים רדו גם באתונאים, לא הצטינו מעולם במלחמה על שכניהם מסביב להם, ואם נשתחררו מהטירנים, נעשו הם הראשונים ועלו על כולם. מהדברים האלה יוצא ברור, כי כנכנעים לא היה להם רצון טוב, כאילו עבדו בעד אדון, ואילו כאשר יצאו לחירות, התאמץ כל אחד לפעול בשביל עצמו.

79. במצב כזה היו אפוא אלה בשעה זו, והתּיבּים שלחו אחרי המאורעות האלה אל הָאֵל בחפצם להתנקם באתונאים. הפיתיה אמרה שמהם עצמם לא תהיה להם נקמתם וצותה להביא את הענין לפני אספת העם ולבקש את הקרובים ביותר. כאשר שבו המלאכים קראו לאספת עם והביאו לפניה את דברי האורקולום. התֵּיבִּים, בשמעם את דבריהם, כי יבקשו את הקרובים להם ביותר, אמרו בשמעם אותם: האם שכנינו הקרובים לנו אינם הַטַנַגְרִים והקוֹרוֹנַיִים והתֶּסְפִּיִים¹⁵¹⁷, ואלה היו נלחמים תמיד יחד אתנו מרצונם הטוב ונשאו אתנו יחד בעול המלחמה. למה עלינו לבקש אותם? האומנם, לא זאת היתה כוונת האורקולום.

80. עודם נושאים ונותנים בדבר, דבר לבסוף איש אחד אשר שמע את הענין: „אנכי חושב כי אני מצאתי מה שהחזון רצה לאמר לנו: לאַסוֹפּוֹס¹⁵¹⁸ היו, כפי שמספרים, שתי בנות, תֵּיבֵּי ואַיגִינָה. ויען שתיהן אחיות, חושב אני שהאל חזה לנו כי נבקש מאת האיגיניטים שינקמו את נקמתנו“. ויען כי לא נראה שיחוה איש דעה טובה מזו, שלחו מיד לבקש את האיגיניטים. הם דרשו מהם לעזור להם לפי דברי האורקולום בהיותם הקרובים להם. אבל אלה השיבו על בקשתם כי ישלחו אתם לעזרה את האַיאַקִידִים¹⁵¹⁹.

81. וכאשר נסו התֵּיבִּים את כוחם בבטחם בעזרת האיאקידים והאתונאים הרעו להם מאד, שלחו התיבים עוד פעם ובהחזירם להם את האיאקידים בקשו מהם אנשים. האיגיניטים, אשר גבה לבם בעשרם הגדול וכזכרם את השנאה הישנה שהגו לאתונא, אך בקשו מהם התיבים, התחילו מיד במלחמה מבלי להודיע מזה תחלה לאתונאים. כי בעת שעמדו אלה¹⁵²⁰ במערכה נגד הבויאוטים, הפליגו הם באניות מלחמה לאטיקה, שדדו את פָלֵירון, שדדו גם הרבה ישובים אחרים שעל שפת הים והזיקו בזה מאד לאתונאים.

82. האיבה השמורה מאת האיגיניטים לאתונאים נולדה מעיקרה באופן זה: לְאֶפִּידָאברִיִים¹⁵²¹ לא הוציאה האדמה שום יבול. לרגלי האסון הזה שאלו האפידאבריים באורקולום בדלפוי. הפיתיה צותה להם כי יקימו מצבות לְדַמִיָה ואָבקְסֵיסִיָה¹⁵²² ואחרי שיקימו להן יוטב המצב. וישאלו האפידאבריים אם יעשו את המצבות נחושת או אבן. הפיתיה לא נתנה לעשות מאחד מאלה, אלא מעץ הזית. האפידאבריים בקשו את האתונאים לתת להם לכרות עץ זית, כי חשבו את העצים הללו לקדושים ביותר¹⁵²³. אומרים גם שבימים ההם לא היו זיתים בארץ אחרת זולת באתונא. האתונאים אמרו כי בתנאי זה יתנו שבכל שנה ושנה יזבחו זבחים לאַתֵּינֵי פּוֹלִיאַס¹⁵²⁴ ולאֶרֶכְתֶּאבס¹⁵²⁵. האפידאבריים הסכימו לתנאי זה והשיגו את מבוקשם. ואחרי עשותם את המצבות מעץ הזית הקימו אותן; והאדמה הוציאה להם את יבולה והם מלאו לאתונאים את אשר קבלו על עצמם.

83. עוד בימים ההם וגם לפניהם שמעו האיגיניטים לאפידאבריים; כמו בכל דבר היו האיגיניטים גם נאלצים לעבור לאפידאברוס הן לדרוש את הדין הן לתת את הדין¹⁵²⁶. אולם מעתה עשו אניות וברום לבבם פשעו באֶפּידָאברִיִים¹⁵²⁷. ויען כי נעשו אויביהם, היו מזיקים להם כי היו חזקים על הים, ביחוד בזה שלקחו מהם את המצבות האלה של דַמִיָה וְאֶבְקסֵיסִיָה¹⁵²⁸ והביאו אותן משם והקימו אותן בתוך ארצם בְּאוֹיָה, כך שם המקום, הרחוק מהעיר לכל היותר כעשרים ריס. אחרי אשר הקימו אותן במקום ההוא כפרו את פניהן בזבחים ובמקהלות־נשים מהתלות, והזמינו לראשי המקהלות¹⁵²⁹ בשביל כל אחת מהאלות עשרה אנשים. המקהלות לא התלוצצו בשום גבר, כי אם בנשים בנות הארץ. היו גם לאפידאבריים פולחנים קדושים כאלה ויש להם גם פולחנים סודיים.

84. אחר שנלקחו המצבות האלה לא שלמו האפידאבריים לאתונאים מה שקבלו עליהם. וישלחו האתונאים אל האפידאבריים ויתאוננו. אבל אלה הוכיחו להם בדבריהם שאין עול בכפם: כל עוד שהיו המצבות בארצם שלמו מה שקבלו עליהם, אבל מאחרי שנגזלו מהם, לא מן הצדק הוא לשלם עוד. הם צוו לדרוש מהאיגיניטים שהמצבות אצלם. על זה שלחו האתונאים לאיגינה ודרשו את המצבות. אבל האיגיניטים השיבו שאין להם דבר עם האתונאים.

85. והנה מספרים האתונאים כי אחרי הדרישה הזאת שלחו באנית משוט אחת שלש מאות מהאזרחים אשר נשלחו בשם המדינה, ובבואם לאיגינה נסו להוריד מכניהן את המצבות האלה, בהיותם מעץ שלהם, בכדי לקחתן אתם. ויען לא יכלו באופן זה להביאן בידיהם, שמו סביבן חבלים ומשכו את המצבות. אבל בעת משכם הרעים רעם ויחד עם הרעם היה רעש. האנשים מאנית המשוט אשר משכו נטרפה דעתם בגלל זה ובמצבם זה הרגו איש את רעהו כאויבים, עד שמכולם נשאר רק אחד וזה שב לפַלֵירוֹן.

86. האתונאים מספרים אפוא כי ככה קרה המקרה, אבל האיגיניטים אומרים, שלא באניה אחת באו האתונאים – כי באניה אחת ואילו גם במעט יותר מאחת, ולו גם לא היו להם עצמם אניות, היה בכחם לעצור בהן – כי אם הפליגו באניות רבות נגד ארצם והם עצמם נסוגו אחור מפניהם ולא נלחמו בהם בים. אבל אין בידם להוכיח ברור שהם נסוגו אחור משום שהרגישו עצמם חלשים מלהלחם על הים, או משום שברצונם היה לעשות מה שעשו באמת אחר כך. כשראו האתונאים ששום איש לא התיצב נגדם למלחמה, יצאו אפוא מאניותיהם והלכו אל המצבות וכאשר לא יכלו להורידן מכניהן שמו סביבן חבלים ומשכו ובעת משכם עשו המצבות דבר אחד, אמנם לי לא נראה אמיתות הדברים, ואולי יראו בעיני אחר: שתיהן נפלו על ברכיהן ומהעת ההיא נשארו במצב כזה. האתונאים עשו אפוא את המעשה הזה, והם עצמם, מספרים האיגיניטים, כשמעם כי האתונאים אומרים לצאת נגדם למלחמה, רכשו להם את הארגיוים להיות נכונים לעזרתם. כאשר יצאו האתונאים לאיגינה, באו הארגיוים לעזרתם; כי בחשאי עברו מאפידאברוס אל האי והתנפלו על האתונאים שלא הרגישו לפני זה כלום וחסמו עליהם את הדרך אל האניות, בתוך כך בא עליהם הרעם והרעש.

87. המאורע הזה מסופר מאת הארגיוים והאיגיניטים ככה; מוסכם גם מאת האתונאים שרק אחד מאנשיהם בלבד נמלט ובא לאטיקה. אלא שהארגיוים אומרים שהאחד שנשאר הוא מהמחנה האטיקי שנשמד על ידם, והאתונאים אומרים שנשמד מאת האלוהות. גם זה האחד לא נשאר בחיים, כי אם הומת באופן כזה. כי בבואו לאתונא ספר את האסון. נשי הגברים שיצאו בצבא על איגינה, כשמעם את הדבר, חרה להן שמבין כולם הציל הוא לבדו את חייו, הקיפו את האיש ההוא ודקרוהו בפריפות שמלותיהן כשכל אחת מהן שאלתהו, איה בעלה. כך הומת האיש ההוא. לאתונאים נראה מעשה הנשים נורא מהאסון עצמו. הם לא ידעו תחבולה אחרת איך להעניש את הנשים מאשר לשנות את תלבושתן ליונית. כי לפני זה לבשו נשי האתונאים תלבושת דורית, הדומה מאד לזו שבקורינתוס. עכשיו שנו לכותונת בד שלא תצטרכנה עוד לפריפות.

88. אולם לאמתו של הדבר התלבושת הזאת אינה היונית שמלפנים כי אם הקַרִית, יען כי תלבושת הנשים היוונית העתיקה היא זאת הנקראת היום הדוֹרית. הארגיוים והאיגיניטים קבעו אחרי המאורע הזה, כפי שמספרים, לחוק לעשות אצלם את הפריפות גדולות בחצי המדה מאשר היו אז, וגם שהנשים תקדישנה למקדש האלות האלה בעיקר פריפות, ושום דבר מאטיקה לא יובא לתוך המקדש גם לא כלי חרס¹⁵³⁰, כי אם החוק ישאר שם לשתות מכלי חרס הנעשים בארץ¹⁵³¹. הנשים הארגיויות והאיגיניטיות נוהגות לשאת מתוך שנאה לאתונאים מעת ההיא עוד עד ימי פריפות גדולות מאשר לפנים.

89. התחלת השנאה של האתונאים אל האיגיניטים נתעוררה באופן המסופר. והנה בעת ההיא, כאשר נקראו האַיגיניטים לעזרה מאת התֵּיבִּים, נזכרו מה שקרה למצבות ומהרו ברצון לעזרת הבויאוטים. ובכן החריבו האיגיניטים את חופי אטיקה וכבר הכינו האתונאים עצמם לצאת למלחמה על האיגיניטים והנה בא חזון מדלפוי שיתאפקו משעה שנעשה הפשע על ידי האיגיניטים שלשים שנה ובשנת שלשים ואחת יקציעו מקדש לאַיאַקוס¹⁵³² ואז יתחילו במלחמה על האיגיניטים ויעלה בידם מה שהם מבקשים. אך אם יצאו למלחמה מיד, יסבלו אמנם הרבה משך העת ההיא, הרבה יעשו גם לאחרים, ובכל זאת יכניעו אותם לבסוף. האתונאים, בשמעם את האזהרה הזאת, הקציעו לאיאקוס מקדש, המתרומם עוד היום בשוק, אבל שלשים השנה לא עצרו ברוחם אף כי שמעו שעליהם להתאפק ושיסבלו צרות מאת האיגיניטים¹⁵³³.

90. בעת שהכינו לנקום את נקמתם, קם להם עכוב, שנתעורר על ידי הלקדימוניים. כי כאשר נודע ללקדימוניים מה שעשו האלקמיאונידים לפיתיה¹⁵³⁴ ומה שנעשה להם ולפֵּיסִיסְטְרַטִידִים מאת הפיתיה, התרעמו לסבת שני ענינים, על שגרשו אנשים רֵעים מארצם ועל שבעד המעשה הזה לא היתה להם שום הכרת טובה מאת האתונאים. נוסף על כל אלה עודדו את רוחם דברי החזון¹⁵³⁵, אשר אמרו, כי צרות רבות תהיינה להם מאת האתונאים, מה שלא היה ידוע להם קודם לכן, אבל בימים ההם נודע להם, כאשר הביא אותם קלאומניס לשפרטה. קְלֶאוֹמֶנֵיס לקח את דברי החזון ממצודת אתונא, כי היו לפנים בידי הפיסיסטרטידים וכשגורשו עזבו אותם במקדש ואותם לקח קלאומניס אתו.

91. אז, כאשר לקחו להם הלקדימוניים את דברי החזון וראו שהאתונאים הולכים וגדלים ואין כלל בדעתם לשמוע להם, שמו אל לבם שאם העם האטיקי יהיה חפשי יֵעשה אולי שוה לזה שלהם, אבל כשיהיה תחת טירנים, יהיה חלש ומוכן לצית. וכאשר הכירו כל זה שלחו¹⁵³⁶ אחרי הִיפִּיאַס בן פיסיסטרטוס לקחתו מסִיגֵיוֹן שעל ההליספונטוס, אשר לשם ברחו הפיסיסטרטידים¹⁵³⁷. אחרי שנקרא היפיאס ובא אליהם, שלחו לקרוא גם הצירים של בעלי ברית אחרים והשפרטים אמרו להם את הדברים האלה: „אנשים בעלי־ברית, עלינו להודות שלא עשינו כהוגן. יען בטחנו על חזון שוא גרשנו אנשים שהיו לנו רֵעים נאמנים ושקבלו על עצמם להביא את אתונא בעול השעבוד, אנשים כאלה גרשנו מארצם, ואחרי עשותנו זאת מסרנו את העיר לעם כפוי טובה, אשר אחר שנשתחרר בעזרתנו הרים את ראשו, התעלל בנו ובמלכנו וגרש אותנו, שמעו וחילו הולך וגדל, עד ששכניהם הבויאוטים והחלקידים¹⁵³⁸ כבר הכירו זאת ביותר ועוד מעט ויכירו גם אחרים בטעותם. ויען כי טעינו בעשותנו את הדברים הללו, עלינו לנסות עתה יחד אתכם לתקן ולהתנקם. בגלל הדבר הזה שלחנו לקרוא את היפיאס זה וגם אתכם מעריכם בכדי שנוליך אותו לאתונא בדעה אחת ובצבא משותף ונחזיר לו מה שלקחנו ממנו“.

92. הם אמנם דברו את הדברים האלה, אולם הרוב מבעלי הברית לא קבל את דבריהם. בעת שהאחרים נשארו שקטים, דבר סוֹסִיקְלֶס הקורינתיי ככה:

א. „אכן, אם יהיו השמים מתחת לארץ והארץ באויר מעל לשמים ובני האדם יבחרו את מושבם בים והדגים במקום שישבוּ קודם לכן בני האדם, אז, לקדימוניים, תנסו לבטל את שווי הזכויות וּלחדש את הטירניה בערים, שאין לך בין בני האדם דבר בלתי צודק ורווי דם ממנה¹⁵³⁹. אם אתם מוצאים למועיל שהערים תהיינה בידי טירנים, היו אתם הראשונים להעמיד טירנוס עליכם עצמם ואחרי־כן תשתדלו להעמיד גם אצל אחרים. אבל הלא אתם אינכם מנוסים בטירנים ואתם שומרים שדבר נורא כזה לא יהיה בשפרטה, ובזה אתם רוצים להתעמר בבעלי הברית! אלמלי הייתם מנוסים כמונו, הייתם מציעים הצעות יותר טובות בדבר זה מאשר עשיתם.

ב. כי לקורינתיים היתה חוקה כזו בעירם: היה שלטון יחידים, ואלה נקראו בַּקְחִיאַדִים¹⁵⁴⁰ ונהלו את העיר והיו מתחתנים רק ביניהם לבין עצמם. לְאַמְפִּיוֹן, אחד מהאנשים האלה נולדה בת נכית־רגלים. שמה היה לַבְּדָּה. ויען כי איש מהבּקחיאדים לא רצה לקחתה לאשה, לקח אותה לאשה אֵיאֶטִיוֹן בן אֶחֶקְרַטֶס שהיה מהמחוז פֶטְרָה, לפי מוצאו היה לַפִּיתִּי וקַינִידִי¹⁵⁴¹. לא מאשה זאת ולא מאשה אחרת נולדו לו בנים. לכן נסע לדלפוי לבקש זרע. ואך נכנס פנתה אליו הפיתיה בדברים אלה:

אֵיאֶטיוֹן, אותך, המכובד, אין מי שיכבד;

לַבְּדָה הרה, היא תלד צור נעתק ממקומו

שיֵרד על אנשים שליטים וייסר את קורינתוס.

דברי האורקולום לאיאטיון הגיעו לאזני הבּקחיאדים, אשר היה להם אורקולום לפנים על אודות קורינתוס שנראה בלתי מובן, אף כי כונה אחת היתה לו ולזה של איאטיון, ודבריו היו:

נשר בין הסלעים הָרָה, ימליט אֲרִי

אדיר וטורף, בִרְכֵי רבים יכשיל.

שימו זאת אל לבכם, קורינתיים, היושבים

סביב לפִּירֵינֵי¹⁵⁴² היפה וקורינתוס הנשגבה.

ג. האורקולום הזה שנתן אפוא לפנים לבּקחיאדים היה סתום, אך אז בהודע להם זה שנתן לאיאטיון, הבינו מיד גם את זה שלפנים, שהתאים לזה של איאטיון. ובהבינם גם את זה נשארו שקטים בחפצם לאבד את זרע איאטיון העומד להולד. וכאשר ילדה האשה, שלחו מיד עשרה מאנשיהם אל המחוז, ששם ישב איאטיון, שיהרגו את הילד. בבואם לְפֶּטְרָה נכנסו אל חצר איאטיון ודרשו את הילד. לַבְּדָה, שלא ידעה דבר לשם מה באו הללו וחשבה שבגלל אהבתם לאב דורשים הם, הביאה את הילד ומסרה אותו בידי אחד מהם. והנה בדרך גמרו ביניהם שמי מהם שיקבל את הילד תחלה, ישליכהו ארצה. וכאשר הביאה לַבְּדָה את הילד ומסרה אותו, הצטחק, כאילו בהשגחת האלהות, כלפי האיש שקבלהו, ובראותו זאת, חמל עליו מלהרגו וברחמו עליו מְסָרו לשני וזה לשלישי. וכך עבר בידי כל העשרה, במסרו אחד לרעהו, כי איש מהם לא רצה להמיתו. הם החזירו את הילד ליולדתו, יצאו החוצה ובעמדם לפני השער התחילו לחרף אחד את השני, ביחוד את זה שקבל ראשונה את הילד, מדוע לא עשה כפי ההחלטה, עד שאחרי עבור איזה זמן גמרו לשוב ולהכנס ושכולם ישתתפו ברצח.

ד. אך נגזר היה שמזרעו של אֵיאֶטיון תבאנה רעות על קורינתוס. כי לַבְּדָה שמעה את כל דבריהם בעמדה קרוב לאותו השער ובפחדה, פן ישנו את דעתם ובקבלם שנית את הילד יהרגוהו, לקחתו וטמנתו בתוך ארגז, המקום שנראה לה הנסתר ביותר, בחשבה, כי בשובם ויתחילו לחפש, ימששו בכל דבר; ואמנם כך היה. הם באו וחפשו, וכאשר לא נראה הילד, החליטו ללכת להם ולאמר לאלה ששלחו אותם, שעשו הכל, מה שהללו צוו להם. ובכן שבו ואמרו ככה.

ה. אחרי הדברים האלה גדל הילד לאיאטיון ויען כי נמלט מהסכנה הזאת נתן לו השם קִיפְסֶלוֹס על שם הארגז¹⁵⁴³. כשנעשה קיפסלוס לאיש שאל בדלפוי ואורקולום ברור נִתן לו. הוא בטח בו, פעל ותפש את קורינתוס. וזה דבר האורקולום:

מאושר האיש הזה אשר בא לתוך מעוני,

קִיפְסֶלוֹס בן אֵיאֶטִיוֹן, מלך קורינתוס המהוללה,

הוא ובניו, אבל לא בני בניו¹⁵⁴⁴.

זה היה האורקולום. וכאשר היה קיפסלוס טירנוס נעשה לאיש כזה שרבים מהקורינתיים גרש, מרבים שלל את רכושם, אולם מהרוב הגדול ביותר נטל את חייהם¹⁵⁴⁵.

ו. אחרי מלכו כשלשים שנה ובלה את חייו בטוב, נעשה יורשו בטירניה בנו פֶּרִיאַנדְרוֹס¹⁵⁴⁶. פריאנדרוס זה היה בתחלה נוח מאביו, אבל אחרי שבא בדברים על ידי מלאכים עם תְּרַסִיבּוּלוֹס¹⁵⁴⁷. טירנוס במיליטוס, נעשה צמא דם מקיפסלוס. יען שלח שליח אל תרסיבולוס לשמוע ממנו, באיזה אופן יחזק את ממשלתו וינהל את העיר יפה מאד. תרסיבולוס הוליך את האיש אשר בא מאת פריאנדרוס מחוץ לעיר, בא אל שדה זרוע, ובעת לכתו בתוך הקמה שאל וחזר ושאל את השליח על דבר בואו מקורינתוס ובינתים קטף שבולת שראה אותה גבוהה מחברותיה ואת הקטופה השליך עד שהשחית באופן זה את החלק היפה והצפוף של הקמה. אחרי עברו את המקום ולא יעץ לו אף מלה, שלח את השליח מלפניו¹⁵⁴⁸. בשוב השליח לקורינתוס השתוקק פריאנדרוס מאד לשמוע את העצה, אולם זה אמר כי תרסיבולוס לא יעץ כלום ומתמיה הוא עליו¹⁵⁴⁹ ששלחו לאיש כזה שהוא איש נבוך וגורם רעה לעצמו וספר מה שראה ממעשי תרסיבולוס.

ז. אולם פריאנדרוס הבין את העשוי והכיר בלבו כי תרסיבולוס מיעצהו להרוג את נכבדי העיר¹⁵⁵⁰ ומעתה גלה את כל רעת לבו נגד האזרחים. כי מה שהשאיר קיפסלוס מלהרוג ומלרדוף, השמיד פריאנדרוס וביום אחד הציג ערומות את כל נשי הקורינתיים בגלל אשתו מֶלִיסָה¹⁵⁵¹. כי בשלחו מלאכים אל התֶּסְפְּרוֹטִים¹⁵⁵² על הנהר אַחֶרוֹן¹⁵⁵³ לשאול באוב¹⁵⁵⁴ על פקדון של אחד מרעיו, אמרה מליסה שעלתה¹⁵⁵⁵, כי לא תקוֹב בשם ולא תגלה באיזה מקום מונח הפקדון, כי קר לה והיא ערומה, יען הבגדים שנקברה בהם אינם מועילים לה כי לא נשרפו אתה. ולראיה יהיה לפריאנדרוס שדבריה אמת שהשליך את לחמו לתוך תנור קר. כאשר הובאו הדברים האלה לפני פריאנדרוס, האמין באות, יען בא אל מליסה אחרי מותה¹⁵⁵⁶, והכריז מיד כשבאה לו הידיעה הזאת, שכל נשי הקורינתיים תצאנה אל מקדש הירי. הן יצאו כמו לחג בעדי היפה ביותר והוא העמיד בלאט את נושאי הכידון והפשיט את כולם בשוה, את החפשיות כמו את השפחות, את בגדיהן, אסף אותם לתוך בור ושרף אותם בקראו את שם מֶלִיסָה. אחרי עשותו את המעשה הזה ואחרי שלחו שנית אמר צל מליסה את המקום אשר בו החביאה את פקדון הָרֵע¹⁵⁵⁷.

כזאת היא לכם הטירניה, לקדימוניים, וכאלה מעשיה. אנחנו הקורינתיים התפלאנו מאד מיד כשראינו אתכם שולחים לקרוא את היפִּיאס ועתה אנחנו מתפלאים עוד יותר בדברכם ככה; אנחנו משביעים אתכם באלי יון וקוראים אותם לעד שלא תכניסו טירניות לתוך הערים. אם לא תחדלו מזה ותנסו נגד הצדק להוליך בחזרה את היפּיאס, דעו, שהקורינתיים לפחות לא יסכימו לכם“.

93. סוֹסִיקֶלס, הציר מקורינתוס דבר אפוא את הדברים האלה, אולם היפיאס השיב לו בקראו אל אותם האלים כמוהו, האומנם, הקורינתיים יתגעגעו יותר מכולם אחרי הפיסיסטרטידים כאשר יגיעו הימים המיועדים¹⁵⁵⁸ והם יסבלו מאת האתונאים¹⁵⁵⁹. בדברים האלה השיב היפיאס יען כי הוא הבין אל נכון את דברי האורקולום¹⁵⁶⁰ יותר משאר בני האדם. שאר בעלי הברית נשארו זמן מה שקטים ברוחם, אולם אחרי שמעם את סוסיקלס מדבר בגלוי לב, השמיע כל אחד מהם את קולו והחזיקו בדעתו של הקורינתיי והשביעו את הלקדימוניים שלא יעשו שום שנוי באיזו עיר יוונית.

94. ככה אפוא נגמר הענין. בדרך שובו משם הציע אַמִינְטַס המקדוני את אַנְתֶּמוֹס¹⁵⁶¹ להיפיאס, הציעו גם התסלים אִיאוֹלקוֹס¹⁵⁶². אבל הוא לא קבל אף אחת מהן, כי אם נסע שוב לסִיגֵיוֹן אשר לקח פיסיסטרטוס בחרבו מהמיטילינים, ואחרי השתררו עליה הושיב בה לטירנוס את בנו הזר¹⁵⁶³ הֵיגֵיסִיסְטְרַטוֹס, אשר נולד מאשה ארגיוית ולא בלי מלחמה שמר על מה שירש מאת פיסיסטרטוס. כי ימים רבים עשו המיטילנים מלחמה באתונאים בצאתם מהעיר אַחִילֵיוֹן¹⁵⁶⁴ וסיגיון, בדרשם בחזרה את הארץ, והאתונאים לא הודו בזה בהוכיחם בדברים כי לאַיאוֹלִים אין חלק יותר גדול בארץ האִילים מאשר להם ולאחרים מהיוונים, עד כמה שעזרו למֶנֶלַאוס בעת חטיפת הֶלֶנֵי.

95. במשך המלחמה ביניהם קרו בקרבות מקרים שונים ובאחד נצחו האתונאים והמשורר אַלְקַיאוֹס¹⁵⁶⁵ עצמו נס וימלט, אבל נשקו נפל בידי האתונאים והם תלו אותו אחר כך במקדש אתיני אשר בסִיגֵיון. את המקרה הזה תאר בשיר ושלח למיטיליני, בהודיעו לחברו מֶנֶלִיפּוֹס את אסונו. את המיטילינים השלים עם האתונאים פריאנדרוס בן קיפּסלוס, כי פנו אליו שיפשר ביניהם. הוא השלים ביניהם שישאר לכל אחד מה שיש בידו. כך נשאר אפוא סיגיון בידי האתונאים.

96. אחרי ששב הִפִּיאַס מלקדימון לאסיה עשה כל מה שביכלתו להלשין על האתונאים לפני אַרְטַפֶרְנֵיס ולעשות כל דבר שאתונא תבוא תחת ידו ויד דריוש. הפיאס התאמץ אפוא בדבר הזה והאתונאים ששמעו מזה, שלחו מלאכים לסרדיס אשר ישתדלו שלא ישמעו הפרסים לדברי גולי האתונאים. אולם ארטפרניס צוה להם, אם הם רוצים להיות שלוים, יקבלו שוב את היפיאס. האתונאים לא קבלו את ההצעה הזאת ומאחרי שלא קבלוה החליטו להיות אויבי הפרסים בגלוי.

97. באותו זמן שהחליטו זאת ונבאשו בפרסים בא¹⁵⁶⁶ לאתונא אריסטגורס ממיליטוס, מגורש מתוך שפרטה על ידי קלאומניס הלקדימוני, יען העיר הזאת היתה האדירה בין האחרות. כאשר עמד אריסטגורס לפני העם, דבר אותם הדברים כמו בשפרטה על כל הטוב שישנו באסיה ועל המלחמה עם הפרסים, שאינם יודעים לא שלט ולא כידון ושעל נקלה מתגברים עליהם. דברים אלה דבר אפוא והוסיף עליהם שהמיליטים מתישבים מאתונא¹⁵⁶⁷ הם ויאה להצילם כי כוחם¹⁵⁶⁸ גדול. ולא היה דבר שלא הבטיח להם ובקש מאד עד שפתה אותם. כי כנראה יותר קל לגנוב דעת רבים מאשר דעת יחיד, שאת קלאומניס הלקדימוני האחד לא עלה בידו לגנוב את לבו, אולם לשלשים אלף אתונאים עשה זאת. האתונאים הנפתים נמנו וגמרו לשלוח עשרים אניות לעזרת היונים, ולמצביא עליהן שמו את מֶלַנְתּוֹס, איש נכבד בכל דבר בין האזרחים. האניות האלו נעשו מקור הצרות ליוונים ולברברים.

98. אריסטגורס הקדים להפליג ובבואו למיליטוס זמם את המזימה הזאת שממנה לא היתה שום תועלת נשקפת ליונים, ולא בעבור זאת עשה את הדבר, כי אם בכדי לצער את המלך דריוש; הוא שלח איש לפְרִיגִיָה אל הפַּיאונים אשר הָגלו מעל הנהר סְטְרִימון על ידי מֶגַבַּזוֹס¹⁵⁶⁹ וישבו בדֵלים בפריגיה על שטח אדמה ובכפר אחד; כאשר בא אל הפיאונים אמר את הדברים האלה: „אנשים פיאונים, שלח אותי אריסטגורס הטירנוס במיליטוס, להראות לכם את הדרך להצלתכם, אם תרצו לשמוע, כי כעת פשעה כל יוניה במלך ובידכם להציל עצמכם לארצכם; עד הים עליכם לדאוג לעצמכם, אבל משם כבר עלינו לדאוג לכם“. כאשר שמעו הפיאונים את הדברים האלה היה הדבר רצוי להם מאד ויקחו את טפם ואת נשיהם וימלטו אל הים. אחדים מהם נשארו כי נרתעו מפני הדבר. כאשר באו הפיאונים אל הים עברו משם לחִיוֹס; בהיותם כבר בחיוס באו בעקבותיהם פרשים פרסים רבים ברדפם אחריהם וכשלא מצאו אותם, שלחו להודיע לפיאונים בחיוס שישובו. הפיאונים לא שמעו לקולם, כי מחיוס הוליכו אותם החִיִים ללֶסְבּוִס, והלסבים הביאו אותם לדוֹרִיסְקוֹס¹⁵⁷⁰, משם הלכו ברגל עד הגיעם לפיאוניה.

99. ואריסטגורס, אחרי שבאו האתונאים בעשרים אניות ויחד אתם הביאו חמש אניות משוט מהָאֶרֶטְריים, שלא יצאו למלחמה בגין האתונאים, כי אם בגין המיליטים עצמם, שגמלו להם בעד טובה שנעשתה להם – יען לפנים עזרו המיליטים לאֶרֶטְרִיִים במלחמתם נגד החַלְקִידִים, אז כאשר עזרו גם הסמיים לחלקידים נגד הארטריים והמיליטים – אלה אפוא כאשר באו והיו נוכחים גם שאר בעלי הברית, יצא אריסטגורס למלחמה על סרדיס. הוא עצמו אמנם לא יצא, כי אם נשאר במיליטוס, אלא שם אחרים למצביאים על המיליטים, את אחיו חַרוֹפִּינוֹס ואחד מהאזרחים, את הֶרְמוֹפַנְטוֹס.

100. כאשר באו היונים עם הצבא הזה לאֶפֶסוֹס, עזבו את האניות בְקוֹרִיסוֹס בגבול אפסוס, והם עלו אל היבשה בחיל כבד ולקחו אנשים מאפסוס למורי דרך. הם הלכו לאורך הנהר קאבסטְרִיוֹס¹⁵⁷¹ ומשם אחרי עברם את הטְמוֹלוֹס הגיעו ולכדו את סרדיס, כי איש לא עמד נגדם; הם לכדו את שאר העיר זולת המצודה¹⁵⁷². את המצודה הציל ארטפרניס עצמו כי היה לו חיל אנשים לא מעט.

101. וזה הדבר אשר עצר בעדם מלבז את העיר אחרי שכבשוה: רוב הבתים בסרדיס היו מקנים, ואלה מהם שהיו מלבנים, היו גגותיהם מקנים. וכאשר אחד מהחילים הצית אש באחד מהבתים הללו, מיד עברה האש מבית לבית והקיפה את העיר כולה. בשעה שהעיר בערה, רצו הלודים ומהפרסים עד כמה שהיו בעיר, כי היו סגורים מכל עבר, יען האש אחזה את קצות העיר ולא היה מוצא מתוך העיר, אל השוק ועל יד הנהר פַּקְטולוס¹⁵⁷³ המוליך עפרות זהב מהטמולוס וזורם דרך השוק, אחר כך הוא משתפך לתוך הנהר הֶרְמוֹס, וזה לתוך הים. היונים בראותם שחלק מהאויבים עומד על נפשו והחלק השני עם המון רב מתקרב, פחדו ויצאו את העיר אל ההרים הנקראים טמולוס וכשירד הלילה שבו משם אל אניותיהם.

102. וסרדיס עלתה באש ובה גם מקדש של אֵלת הארץ קִיבֵּיבֵּי¹⁵⁷⁴, מה ששמש אחר זמן תואנה לפרסים לשרוף את המקדשים ביון. אבל אז נזעקו הפרסים שהיה מקום תחנותם מעבר לנהר הליס, בשמעם מכל הנעשה, ומהרו לעזרת הלודים. וכשלא מצאו עוד את היונים בסרדיס, הלכו בעקבותיהם והדביקו אותם באפסוס. והיונים התיצבו נגדם במערכה, התנגחו והוכו מאד, ורבים מהם המיתו הפרסים. יחד עם אנשי־שם אחרים נספה גם אֶבְאֶלְקִידֵיס מצביא הארטריים, שקבל הרבה זרי נצחון בהתחרויות וסימונידס מקיוס¹⁵⁷⁵ שר שירים רבים לכבודו. אלה מהם שברחו מתוך הקרב נמלטו איש איש לעירו.

103. אז נלחמו כך, אבל אחרי כן עזבו האתונאים את היונים לגמרי, ואף כי אריסטגורס שלח במפגיע מלאכים לקרוא אותם בחזרה, השיבו שלא יעמדו לימינו. היונים שנאבדה להם עזרת האתונאים המשיכו בכל זאת את המלחמה נגד המלך, כי לא היתה להם דרך אחרת אחרי כל מה שנעשה נגד דריוש. הם הפליגו אל ההליספונטוס והביאו בידם את בִּיזַנְטִיוֹן ואת כל הערים האחרות אשר שמה. ובהפליגם מחוץ להליספונטוס רכשו להם לבעל ברית את רוב ארץ קַרִיָה; כי גם קָאבנוּס¹⁵⁷⁶ שבתחלה לא חפצה לבוא לעזרה, התחברה עמהם גם היא אחרי שרפת סרדיס.

104. והקִפְּרִיִים התחברו עמהם כולם מרצונם זולת האַמַתּוּסִיִים¹⁵⁷⁷. כי גם אלה פשעו במדים¹⁵⁷⁸ באופן זה: היה אוֹנֵיסִילוֹס אחיו הצעיר של גוֹרגוֹס, מלך הַסַלַמִינִיִים¹⁵⁷⁹, בן חֶרְסִיס בן סִירוֹמוֹס בן אֶבאֶלתון¹⁵⁸⁰. האיש הזה דבר פעמים רבות עוד מלפני זה על לב גורגוס לפשוע במלך. אולם אז, כאשר שמע, כי גם היונים פשעו, האיץ בו מאד וזרזהו. וכאשר לא עלה בידו לפתות את גורגוס שמר עליו וכשיצא מעיר הסלמיניים סגר אוניסילוס והמורדים עמו את השערים. מקופח מהעיר, ברח גורגוס אל המדים ואוניסילוס משל על סלמיס ופתה את כל הקפריים לפשוע יחד אתו. את האחרים פתה ועל האמתוסיים שלא חפצו לשמוע לו, שם מצור בחנותו סביבם.

105. אוניסילוס צר אפוא על אמתוס; כאשר הודיעו למלך דריוש כי סרדיס נלקחה ונשרפה בידי האתונאים והיונים, ושבראש החילים הנאספים עומד, יען הוא סכסך את כל הענין, אריסטגורס ממיליטוס, מספרים, שבתחלה, כאשר שמע זאת, לא הפיל דבר בנוגע ליונים, יען ידוע ידע, כי אלה יבואו על ענשם בעד פשיעתם, ושאל מי הם האתונאים, ואחרי שנודע לו דרש את קשתו, ואחרי שקבל אותה שם חץ עליה וירה למעלה אל השמים¹⁵⁸¹, ובעת שירה לאויר קרא: „זוס, תן לי להנקם באתונאים“, ואחרי אמרו את הדברים האלה צוה לאחד מעבדיו שבשעה שישים לפניו את ארוחתו יאמר שלש פעמים: „אדוני, זכור את האתונאים“.

106. אחרי פקדו זאת קרא לפניו את היסטיאיוס ממיליטוס, שדריוש עצר אותו זה זמן רב, ואמר: „שומע אני, היסטיאיוס, שממלא מקומך, זה שאתה מסרת את מיליטוס בידו, עשה כנגדי מעללים רעים. הוא הביא עלי אנשים מהיבשת האחרת ויונים אתם יחד, שעתידים ליתן לי את הדין על מה שעשו, ואותם פתה ללכת אחרי הללו ולקח ממני את סרדיס. ועתה מה הדבר בעיניך? איך נעשה דבר כזה בלי עצתך? ראה שלא תתחרט אחרי כן על הדבר“. על זה השיב היסטיאיוס: „המלך, איזו מלה נפלטה מפיך? האנכי איעץ דבר שממנו יצא לך צער גדול או קטן? מה הוא הדבר שאני חוזר אחריו כי אעשה דבר כזה? מה אני חסר עמך? מכל מה שיש לך, יכול גם אני להנות, נכבדתי גם מאתך להשתתף בכל מועצותיך. ואם באמת עשה ממלא מקומי מעשה כזה כמו שאתה אומר, דע כי על דעת עצמו ולטובת עצמו עשה מה שעשה, אבל אינני מאמין כלל באמיתת הדבר שהמיליטים וממלא מקומי עושים מעשים רעים נגד ממשלתך. אבל אם באמת הם עושים דבר כזה, ואתה שמעת את האמת, תכיר, המלך, איזה מעשה עשית שהרחקתני מהים. כנראה עושים היונים מעת שאני יצאתי מנגד עיניהם מה שהשתוקקו אליו זה כבר. אלמלי הייתי אני ביוניה לא היתה שום עיר מרימה את ידה ואת רגלה. ועתה תן לי ללכת עד מהרה ליוניה שאסדר שם את כל הענינים הללו ושאמסור בידיך את ממלא מקומי זה, שהסב את הדבר. ואחרי עשותי את הדבר כרצונך, נשבע אני באלי בית המלך שלא אפשוט את הכתונת שעלי, שבה ארד ליוניה, טרם עשותי נושא מס לך את האי הגדול ביותר סרדו“¹⁵⁸².

107. היסטיאיוס גנב את לבב דריוש בדברו את הדברים האלה; הוא האמין לו ושלח אותו בצוותו כאשר יגמור מה שהבטיח ששוב ישוב אליו לשושן.

108. בזמן הגיע הידיעה אל המלך מהנעשה בסרדיס ודריוש עשה מה שספרתי על אודות הקשת ובא בדברים עם היסטיאיוס, והיסטיאיוס שֻׁלח מאת דריוש אל הים, בכל הזמן ההוא אירעו המאורעות האלה: בעת צרוֹ על האַמַתּוּסִים, נודע לאוֹנֵיסִילוֹס מסַלַמִיס, כי מחכים בקפרוס לאַרְטִיבִּיוֹס הפרסי, המוליך באניות חיל פרסי כבד. כשמוע זאת אוניסילוס שלח צירים ליוניה לקרוא אותם לעזרה. מבלי להתיעץ הרבה באו היונים בחיל כבד. היונים באו אפוא לקפרוס והפרסים שעברו באניות מקיליקיה הלכו ביבשה על סלמיס. הפניקים¹⁵⁸³ הפליגו באניותיהם מסביב לכף הנקרא „מפתח קפרוס“¹⁵⁸⁴.

109. בזמן שנעשה כל זה באופן המסופר דברו טירני¹⁵⁸⁵ קפרוס אל מצביאי היונים שקראום לאספה: „אנשים יונים, אנחנו הקפריים נותנים לכם את הברירה, את מי אתם רוצים לתקוף, את הפרסים או את הפניקים. אם אתם רוצים לצאת במערכה ביבשת ולנסות את כוחכם נגד הפרסים, הגיעה בשבילכם השעה לצאת מהאניות ולהעמיד את המערכה ביבשה, ואנחנו נרד לתוך אניותיכם ונצא נגד הפניקים; ואם אתם מבכרים לנסות כוחכם עם הפניקים, עליכם לעשות מה שתבחרו משתיהן, כל מה שבכוחכם בעד חרות יוניה וקפרוס“. על זה השיבו היונים: „אותנו שלחה אגודת היונים לשמור בים אבל לא שנמסור לקפרוס את האניות ושאנחנו נצא ביבשה על הפרסים. אנחנו ננסה כוחנו במה שהָפקדנו, להיות זריזים, אולם אתם צריכים לזכור מה שסבלתם מאת המדים בהיותכם עבדים להם ולהיות אנשים אמיצים“.

110. היונים ענו אפוא בדברים אלה; אחרי כן כאשר באו הפרסים לתוך מישור הסלמיניים העמידו מלכי הקפריים את המערכה, את שאר הקפריים מול שאר חילים, אבל מהסלמינים והסוליים בחרו את המעולים שבהם והעמידום מול הפרסים. מול ארטיביוס, מצביא הפרסים, העמיד עצמו אוניסילוס מרצונו.

111. והנה ארטיביוס היה רוכב על סוס שהיה מלומד להזדקף נגד חיל מזוין. כאשר נודע זאת לאוניסילוס, דבר אל נושא הצנה שהיה לו, איש קַרִי, חרוץ מאד בכל דבר הנוגע למלחמה ואמיץ־לב: „שמעתי, לארטיביוס סוס המזדקף וברגליו ובפיו הוא מתנפל על מי שמתקרב. ואתה חשוב בלבך ואמור לי עד מהרה, על מי אתה רוצה לשמור ולהכותו, על הסוס או על ארטיביוס עצמו“. על זה השיב נושא הצנה שלו: „המלך, נכון אני לעשות גם את שניהם גם אחד מהם ובכלל כל מה שתשים עלי. אולם מה שנראה לי ולעניניך מתאים יותר, אֹמַר: מלך ומצביא מן ההכרח הוא, אומר אני, שיצא נגד מלך ומצביא. כי אם תכה מצביא, נעשה דבר גדול על ידך, ואם הוא יכה אותך, חלילה, הלא חצי אסון הוא למות בידי איש נכבד. אבל עלינו העבדים לצאת נגד עבדים אחרים ונגד הסוס, שמפני טכסיסיו אל תפחד. כי אני מקבל עלי שלא יקום עוד נגד מישהו“.

112. את הדברים האלה דבר ועוד מעט והנה המחנות נאבקו זה בזה, ביבשה ובים. בים אמנם התגברו ביום הזה היונים על הפניקים שהיו אמיצים, וביניהם הצטינו הסמיים; אבל ביבשה, כאשר התקרבו המחנות, התנפלו אחד על השני ונלחמו, ועם שני המצביאים קרה דבר זה: כאשר התקרב לאוניסילוס ארטיביוס, שישב על סוסו, הכה אוניסילוס, כפי שהיה מדובר עם נושא הצנה שלו, על ארטיביוס בהתנפלו עליו, וכשהרים הסוס את רגליו על מגן אוניסילוס, מיד הכה הקַרִי במגל וחתך את רגלי הסוס.

113. ארטיביוס, מצביא הפרסים, נפל אפוא במקום ההוא יחד עם סוסו; האחרים עודם נלחמים נגד סְטֵיסִינוֹר, טירנוס בקוּרִיוֹן, וחיל אנשים לא קטן שהיה אתו. אומרים שהקוריים האלה הם מתישבים של הארגיוים. אחרי שבגדו הקוריים, מיד עשו רכב הברזל של הסלמיניים כמעשה הקוריים. ואחרי שנעשה הדבר התחזקו הפרסים על הקפריים. הצבא הפך עורף ורבים נפלו וביניהם גם אוניסילוס בן חרסיס, שעורר את הקפריים למרידה. גם מלך הסוליים, אַריסטוֹקִפּרוֹס בן פילוֹקִפּרוֹס, זה שסולון מאתונא, אחרי בואו לקפרוס¹⁵⁸⁶, הלל אותו מאד מכל הטירנים בשיריו.

114. האמתוסיים כרתו את ראש אוניסילוס יען צר עליהם ויביאוהו לאמתוס ויתלוהו מעל לשער. עדת דבורים חדרה לתוך הראש התלוי כשהיה כבר נבוב ומלאה אותו נופת. בגלל הדבר הזה שאלו האמתוסיים באורקולום ונאמר להם שיורידו את הראש ויקברוהו ולאוניסילוס יזבחו זבחים בכל שנה ושנה כהירוס. ואם יעשו זאת יוטב להם.

115. והנה האמתוסיים עושים זאת עוד בימי והיונים שנלחמו בים על יד קפרוס, כשמעם כי ענין אוניסילוס נכשל וערי קפרוס נצורות זולת סלמיס, כי אותה מסרו הסלמיניים לגוֹרגוֹ מלכם הקודם, מיד בשמעם זאת הפליגו ליוניה. מהערים בקפרוס עמדה סולוֹי במצור הזמן הגדול ביותר ורק אחרי שחתרו הפרסים תחת כל החומה לכדוה בחודש החמישי.

116. ושוב נשתעבדו אפוא הקפריים מחדש אחרי שהיו שנה אחת חפשים. דָאברִיסֵיס, שבת דריוש היתה לו לאשה והִימֶיֵס ואוֹטַנֵיס ושרי צבא אחרים, שגם להם היו בנות דריוש לנשים, רדפו את היונים שנלחמו על יד סרדיס ודחקו אותם לתוך האניות, ואחרי שנצחו בקרב חלקו ביניהם להחריב את הערים.

117. דָאברִיסֵיס שם את פניו אל הערים אשר על ההליספונטוס ולכד את דַרְדַנוֹס, לכד את אַבִּידוֹס ואת פֶּרְקוֹטֵיס ואת לַמְפְּסַקוֹס ואת פַּיסוֹס. את הערים האלה לכד אחת בכל יום. וכאשר הלך מפיסוס אל העיר פַּרִיוֹס הגיעה אליו השמועה כי הקַרִים התחברו עם היונים ופשעו בפרסים. לכן שב מהליספונטוס והסיע את צבאו נגד קַרִיָּה.

118. הדבר הזה נודע לקרים טרם שהגיע אליהם דאבריסיס. כאשר שמעו זאת הקרים התאספו על יד המקום הנקרא „העמודים הלבָנים“ והנהר מַרְסִיאַס השוטף מארץ אִידְרִיאַס ומשתפך לתוך המַיאַנְדְרוֹס. בהתאספם במקום ההוא היו עצות יעוצות רבות ושונות והטובה נראית לי זו של פִּיקְסוֹדַרוֹס בן מָאבסוֹלוֹס¹⁵⁸⁷, איש קִינְדִיָה, שבת מלך הקיליקים סִיאֶנֶסִיס¹⁵⁸⁸ היתה לו לאשה. האיש הזה הביע את הדעה שהקרים יעברו את המיאנדרוס והנהר יהיה אפוא מאחוריהם וכך ילחמו, כדי שלא תהיה להם היכולת לנוס לאחוריהם ויהיו נאלצים להשאר במקומם ואז יהיו אמיצים מאשר הם מטבעם. אולם הדעה הזאת לא נתקבלה, כי אם טוב יותר שהמיאנדרוס יהיה מאחורי הפרסים מאשר מאחוריהם, בכדי שאם ינוסו הפרסים וינוצחו בקרב, לא ימלטו כי אם יפלו לתוך הנהר.

119. אחרי שבאו הפרסים ועברו את המיאנדרוס, התנגחו שמה על יד הנהר מרסיאַס הקרים עם הפרסים, והמלחמה היתה כבדה וארכה זמן רב, לסוף הוכו על ידי ההמון. מהפרסים נפלו כאלפים איש, מהקרים כעשרת אלפים. ואלה מהם שברחו משם נדחקו ללַבְּרַנְדָה, לתוך מקדש זוס הלוחם, לתוך חורשת ערמונים גדולה וקדושה. הקרים לבדם, כפי שאנחנו יודעים, מקריבים קרבנות לזוס הלוחם. כאשר היו מוקפים שם התיעצו על דבר הצלתם, מה טוב להם אם למסור עצמם לפרסים או לעזוב לגמרי את אסיה.

120. עודם מתיעצים בדבר הזה הגיעו לעזרתם המיליטים ובעלי בריתם, ועתה עזבו הקרים את מועצותיהם ושוב התחילו להכין עצמם למלחמה חדשה. גם התנגחו עם הפרסים שהלכו ובאו ובמלחמה ארוכה מהראשונה הוכו. מכולם נפלו רבים, וביותר הוכו המיליטים.

121. אחרי כן גללו הקרים מעל עצמם את חרפת המפלה הזאת וחדשו את המלחמה. כי כאשר נודע להם שהפרסים אומרים לצאת על עריהם, שמו אורב בדרך אצל פֶּדַסוֹס ובו נפלו על הפרסים לילה ונשמדו גם הם גם שרי צבא שלהם, דאבריסיס, אַמוֹרְגֵיס וסיסימקיס, ועמהם יחד מת גם מירסוס בן גיגס¹⁵⁸⁹. המפקד במארב זה היה הירקלידס בן אִיבְּנוֹלִיס, איש מִילַסָה.

122. הפרסים האלה נשמדו אפוא באופן כזה, והִימִיאַס, גם הוא אחד מאלה שרדפו את היונים אשר נלחמו על יד סרדיס, פנה עצמו אל הפְּרוֹפּוֹנְטִיס ולקח את קִיוֹס במיסיה; אחרי שלכד אותה שמע כי דאבריסיס עזב את ההליספונטוס ויצא על קריה, ויעזב הוא את הפרופונטיס ויוליך את צבאו אל ההליספונטוס. הוא הכניע את כל האַיאוֹלִים, עד כמה שישבו באִילִיאַס, הכניע גם את הגֶרְגִיתִים שארית הטויקרים הקדמונים. בעת שהכניע את העמים האלה חלה הימיאס ומת בארץ טרוֹיאַס.

123. האיש הזה מת אפוא באופן זה, וארטפרניס, פחה בסרדיס, ואוטניס, המצביא השלישי, קבלו פקודה לצאת על יוניה ועל אַיאוֹליס הקרובה לה. ביוניה לקחו את קְלַזוֹמֶנַי ומהאיאולים את קִימֵי.

124. אחרי שנלכדו הערים הוכר, כי אריסטגורס ממיליטוס לא היה בעל נפש נעלה, יען אחרי שהביא את יוניה במבוכה ועורר מהומות גדולות נתן דעתו לברוח, בראותו את אשר עשה. נוסף לזה הכיר שאי אפשר לו לנצח על מלך דריוש; לכן אסף את המורדים אליו להתיעץ ואמר להם, כי טוב בשבילם שיהיה מוכן להם מקום מקלט, כשיגורשו מתוך מיליטוס, או שיוליך אותם מהמקום ההוא לסרדוֹ להתישב שם, או למיריקנוס בארץ האֵדוֹנים, שבצרה היסטיאיוס כאשר קבלה במתנה מאת דריוש¹⁵⁹⁰. את הדברים האלה דבר אריסטגורס.

125. הֶקַטַיאוֹס¹⁵⁹¹ בן הִיגִיסַנְדְרוֹס, איש כותב ספורים, הביע את דעתו שלא לנסוע אל אחד משני המקומות האלה, כי אם לבנות חומה באי לֶרוֹס ולשבת בשקט כשיגרשוהו ממיליטוס, ואחרי כן יצא משם וישוב למיליטוס.

126. את העצה הזאת יעץ הקטיאוס, אולם אריסטגורס עצמו עמד על דעתו לצאת למירקינוס. לכן מסר את מיליטוס בידי פִּיתַּגוֹרַס, אחד מחשובי העיר, והוא הפליג לתרקיה, בקחתו אתו את כל מי שרצה, והחזיק בארץ אשר אליה נסע. וכאשר יצא ממנה וצר על עיר והתרקים עזבוה כפי השבועה שהיתה ביניהם, נהרג אריסטגורס הוא וחילו¹⁵⁹².

* * *

 

ספר שישי    🔗

1. אַרִיסְטַגוֹרַס מת אפוא באופן כזה אחר שהמריד את יוניה, והיסטיאיוס, טירנוס של מיליטוס, שולח מאת דריוש ובא לסרדיס. בהגיעו משושן, שאלהו ארטפרניס, הפחה בסרדיס, מאיזו סבה פשעו לדעתו, היונים. הלה אמר שאינו יודע, מתפלא הוא על מה שקרה ועשה עצמו כאילו אינו יודע מכל המעשים שנעשו. כאשר ראה אותו ארטפרניס מתחפש, בדעתו היטב את דבר המרידה, אמר: „היסטיאיוס, הענין באמת ככה הוא: אמנם את הנעל הזאת תפרת אתה, אבל אריסטגורס נעל אותה“.

2. ארטפרניס דבר אפוא כך בנוגע למרידה, והיסטיאוס, בפחדו פן יודע ארטפרניס ברח, אך ירד הלילה, אל הים, וכחש במלך דריוש, אשר הבטיח לו לכבוש את סרדוֹ, האי הגדול ביותר, ועתה קבל על עצמו לעמוד בראש מלחמת היונים נגד דריוש. כאשר עבר לחיוּס נתפש מאת החִיִים שהאשימוהו שהוא בא במצות דריוש לעורר מהומות. אבל כאשר שמעו את כל הענין, שהוא אויב המלך, נתנו לו ללכת.

3. והנה פה נשאל היסטיאיוס מאת היונים, מאיזו סבה האיץ כל כך באריסטגורס למרוד במלך והביא אסון גדול כזה על היונים. את הסבה האמתית לא גלה להם כלל, כי אם אמר להם, שהיה בדעת המלך דריוש להגלות את הפניקים ולהושיבם ביוניה, ואת היונים בפניקיה¹⁵⁹³, ולסבת הדברים האלה נתן את הפקודה. ואף כי המלך לא חשב כלל את הדבר הזה, הפיל פחד על היונים.

4. אחר כך עשה היסטיאיוס את הֶרְמִיפּוֹס איש אַטַרְנֶאבס¹⁵⁹⁴ מלאך אל הפרסים אשר בסרדיס ושלח ספרים, כאילו שוחחו אתו מכבר בדבר מרידה. הרמיפוס לא מסר בידי אלה שנשלח אליהם, כי אם הביא את הספרים ומסר אותם בידי ארטפרניס. כאשר נודע לו כל מה שמתרחש צוה להרמיפוס למסור את הספרים מאת היסטיאיוס לאלה שבשבילם הביא אותם ואת התשובות הנשלחות מאת הפרסים אל היסטיאיוס למסור לו. כשנעשה הכל גלוי, הרג ארטפרניס שם רבים מהפרסים.

5. והנה בסרדיס קמה מהומה ואת היסטיאיוס, שנכזב מתוחלתו זו, הוליכו החיים על פי בקשתו עצמו למיליטוס. אבל המיליטים אשר שמחו שנפטרו כבר מאריסטגורס, לא היה ברצונם כלל לקבל לתוך ארצם טירנוס אחר, יען כי טעמו מהחופש. ולכן, כאשר הא הלילה, נסה היסטיאיוס לחדור בחוזק יד לתוך מיליטוס, אבל נפצע בשוקו על ידי איש מהמיליטים. וכאיש שהגלה מארצו בא בחזרה לחיוס ומשם, יען לא יכול לפתות את החִיִים שיתנו לו אניות, עבר למיטיליני ופתה את הלֶסְבִּיִים שיתנו לו אניות. הם הושיבו אנשים בשמונה אניות משוט והפליגו יחד עם היסטיאיוס לביזנטיון, פה ארבו לאניות הבאות מים השחור ולקחו אותן, זולת אלה מהן אשר אמרו שהן נכונות לשמוע בקול היסטיאיוס.

6. היסטיאיוס והמִיטִילֵינִים עשו אפוא את המעשים האלה, אבל על מיליטוס עצמה הלך והתקרב צי אדיר וחיל רגלים כבד. כי אספו מצביאי הפרסים את צבאותיהם ועשו מהם מחנה אחד ועלו על מיליטוס ולא נתנו דעתם כל כך על העירות האחרות. בצי היו הפניקים הזריזים מאד; יחד עמהם יצאו למלחמה גם קִפְּרִיִים שנכנעו לפני זמן קצר¹⁵⁹⁵ וקיליקים ומצרים.

7. אלה יצאו אפוא למלחמה על מיליטוס ושאר יוניה, והיונים בשמעם זאת, שלחו מעריהם באי־כח לפַּנְיוֹנִיוֹן¹⁵⁹⁶. כאשר באו אל המקום הזה והתיעצו, החליטו שלא לאסוף צבא ביבשה נגד הפרסים, כי אם המיליטים בעצמם יגינו על חומותיהם, אבל יש להושיב אנשים בצי מבלי להשאיר אף אניה אחת, ואחרי שיכניסו בהן את האנשים עליהם להתאסף מהר על יד לַדֵי ולהלחם בים בעד מיליטוס. לַדֵי הוא אי מצער הנמצא על יד עיר המיליטים¹⁵⁹⁷.

8. והנה באו אחר כך היונים¹⁵⁹⁸ באניותיהם מלאות אנשים, יחד אתם מהאַיאוֹלים אה היושבים בלֶסבּוֹס. הם עמידו עצמם במערכה באופן זה: באגף המזרחי עמדו המיליטים עצמם, שהביאו שמונים אניות, על ידם הפְּרִיאֵינִים בשתים עשרה אניות והמִיסִיִים בשלש אניות; על יד המיסיים עמדו הטֵיִים בשבע עשרה אניות, על יד הטיים חִיִים במאה אניות. אחריהם עמדו הָאֶרְתְּרִיִים וְהַפוֹקַיִים, האֶרֶתְּרִייִם העמידו שמונה אניות והפוֹקַיִים שלש; על יד הפוקיים עמדו הלֶסְבִּיים בשבעים אניות. בקצה המערכה עמדו באגף המערבי הסַמִיִים בששים אניות. מספר כל האניות האלה היה שלש מאות וחמשים ושלש אניות משוט.

9. אלה אפוא היו של היונים, אבל מספר האניות של הברברים היה שש מאות. כאשר הגיעו גם אלה אל ארץ המיליטים וצבא היבשה היה כולו שם, חרדו שרי צבא הפרסים כשמעם את המון האניות של היונים, פן לא יעלה בידם להתגבר עליהן ואם כן לא יוכלו לכבוש את מיליטוס, כי לא יהיו חזקים בים וגם יהיו בסכנה לקבל את ענשם מאת דריוש. הם חשבו בדעתם על זה ויאספו את טירני היונים שמוגרו מאת אריסטגורס המיליטי מממשלתם וברחו אל המדים והיו אז בצבא שעלה על מיליטוס. את האנשים האלה שהיו נוכחים שם אספו ודברו אליהם את הדברים האלה: „אנשים יונים, עתה יַראה כל אחד מכם את עצמו עושה טובה לבית המלך. כל אחד מכם ינסה להפריד את אזרחיו מעל שאר חיל הברית; דַברו על לבם והבטיחו להם שלא ישאו שום עון בגלל המרידה ושלא נשרף לא את מקדשיהם ולא את בתיהם, ועולם לא יהיה כבד ממה שהיה קודם לכן. אבל אם לא יעשו זאת ובוחרים רק בקרב, אמרו אליהם את הדברים האלה ואימו עליהם במה שיקרה אותם באמת, שאם יוכו בקרב, נמכר אותם לעבדים ואת בניהם נעשה לסריסים¹⁵⁹⁹ ושאת בנותיהם נוליך לבַּקְטְרָה¹⁶⁰⁰ ואת ארצם נתן לאחרים“.

10. הם דברו אפוא את הדברים האלה, את טירני היונים שלחו לילה איש איש לעירו שיודיעו. היונים, שגם אליהם הגיעה השמועה הזאת, נשארו חזקים ולא נתנו עצמם לבגוד וגם חשב כל אחד שרק לו לבדו הודיעו הפרסים את הדברים האלה.

11. זה קרה מיד אחרי בואם של הפרסים למיליטוס, אחר כך, אחרי שהתאספו היונים על יד לַדֵי, היו להם אספות; בהן דברו אליהם אנשים שונים וביניהם גם דִיוֹנִיסִיוֹס, מצביא הפוֹקַיִים ואמר להם את הדברים האלה: „ענינינו עומדים על חודה של תער¹⁶⁰¹, אנשים יונים, או נהיה חפשים או עבדים, כעבדים הללו שברחו. ועתה אם אתם רוצים לקבל עליכם לשאת עמל, תהיינה לכם לפי שעה יגיעות, אחר כך יהיה בידכם להתגבר על אויביכם ולהיות חפשים. אבל אם אתם מתמכרים עצמכם לחיי תפנוקים ולאי סדרים, אין לי שום תקוה בשבילכם שלא תתנו למלך את הדין בעד המרד. לכן שמעו בקולי ובטחו בי, ואני מבטיח לכם, רק אם האלים לא יתערבו¹⁶⁰², או שהאויבים לא ילחמו או שאם ילחמו, יוכו מאד“.

12. כאשר שמעו היונים את הדברים האלה נכנעו לדיוניסיוס. הוא הוליך מדי פעם בפעם את האניות בשורה ארוכה, כדי שהשיטים יתאמנו להבקיע בין האניות¹⁶⁰³ ואמן את חילי האניות בנשק ואת שארית היום עגן את האניות וכך גרם ליונים עמל במשך כל היום. שבעה ימים שמעו לקולו ועשו מה שנצטוו. אולם ביום שאחריהם דברו היונים איש לרעהו, כי לא היו מסוגלים לעמל כזה ונפרך גופם מהתלאות והשמש: „נגד מי מהאלים חטאנו שבא עלינו כזאת? איזו סכלים אנחנו ויצאנו מדעתנו שמסרנו עצמנו בידי איש מתאמר מפוֹקַיָה, שהביא רק שלש אניות. האיש הזה מעת שקבל אותנו, מענה אותנו בענויים כבדים מנשוא, ורבים מאתנו כבר נפלו למשכב ורבים בודאי עוד יפלו. במקום רעות כאלה טוב בשבילנו לסבול אחרות ולו גם לשאת את העבדות העומדת לבוא מה שתהיה, מאשר לכרוע תחת זאת. הבה, מעתה לא נשמע לו“. את הדברים האלה דברו ומיד לא רצה איש לשמוע בקולו, כי אם כאילו הם ביבשת, הטו אוהלים באי ונחו בצל ולא חפצו לרדת לתוך האניות ולא לאמן את ידיהם.

13. מצביאי הסמיים, בהרגישם במעשי היונים האלה, קבלו עתה את דברי אַיאַקֶס בן סִילוֹסוֹן¹⁶⁰⁴, אשר שלח להם עוד לפני זה במצות הפרסים, בדרשו מהם שיעזבו את ברית היונים; הסמיים ראו את המבוכה הגדולה שישנה אצל היונים, יחד עם זה נראה להם לאי־אפשר להתגבר על צי המלך, יען ידוע ידעו, כי גם אם יתגברו על הצי הזה, יבוא אחר נגדם גדול פי חמשה; לכן השתמשו בתואנה אך ראו את היונים שאינם רוצים להיות זריזים, ובקשו תועלת לעצמם להציל את מקדשיהם ואת בתיהם. איאקס זה, שאת דבריו קבלו, היה בן סילוסון בן איאקס והיה טירנוס בסמוֹס ונלקחה ממנו ממשלתו על ידי אריסטגורס ממיליטוס, כמו גם מהטירנים האחרים שביוניה.

14. אז, כאשר התקרבו הפניקים באניותיהם, הוליכו נגדם היונים גם הם את האניות בשורה ארוכה. וכאשר קרבו אלה אל אלה ונלחמו אלה באלה, מעתה אינני יכול לכתוב בדיוק, מי מהיונים היו אנשים רעים או טובים במלחמת־ים זו, כי מאשימים הם אחד את השני. מספרים שהסמיים, כפי שהתנו עם אַיאַקס פרשו את המפרשים והפליגו מתוך המערכה לסמוֹס, זולת אחת עשרה אניות. מפקדי האניות האלה נשארו ונלחמו בקרב־הים ולא שמעו למצביאיהם. וצבור הסמיים נתן להם בעד המעשה הזה ששמותיהם ושמות אבותיהם יהיו חרותים בעמוד, יען היו אנשים ישרים והעמוד הזה עומד עוד היום בשוק. והלסביים בראותם שאלה על ידם נסו, עשו כמעשה הסמיים, וככה עשו גם רוב היונים כמעשה הזה.

15. מאלה שנשארו על מקומם בקרב הים סבלו הרבה מאד החיים למרות שהם הראו מעשי גבורה מזהירים ולא היו מוגי־לב. הם העמידו, כמו שמסופר למעלה¹⁶⁰⁵, מאה אניות ובכל אחת מהן ארבעים איש, חילים נבחרים מבין האזרחים. בראותם את רוב בעלי ברית בוגדים לא מצאו לנכון להיות דומים לרעים אלה, כי אם נשארו עם בעלי ברית מעטים והבקיעו בשורה ונלחמו עד אשר אחרי שלקחו אניות רבות מהאויבים אבדו את רוב אניותיהם.

16. החִיִים נסו באניות הנשארות אל ארצם, אבל אלה מהחיים, שאניותיהם לא יכלו לנוס לרגלי קלקולים, אלה, כאשר נרדפו ברחו למִיקַלֵי; שם העלו את האניות על החוף ועזבו אותן ואת דרכם המשיכו רגלי ביבשת. כאשר באו החיים בדרכם לתוך חבל אֶפֶסוֹס, בלילה באו שמה והיו אז לנשים תֶּסְמוֹפוֹרִיאוֹת.¹⁶⁰⁶. חשבו האפסים, שלא שמעו לפני זה מכל הקורות את החיים, בראותם צבא חודר לתוך ארצם, חשבו אל נכון שהם גנבים ומחשבתם אל הנשים¹⁶⁰⁷, נזעקו בהמון והרגו את החיים.

17. אלה אפוא נשמדו לרגלי גורל כזה, ודיוניסוס מפוֹקַיָה אחרי הכירו שאין עוד מה לקוות בשביל ענין היונים, אחרי שלקח שלש אניות מאת האויבים לא הפליג עוד לפוקיה, יען יָדֹע יָדַע, שיקחוהו לעבד עם שאר יוניה והפליג כמו שהיה ישר לפניקיה. שם הטביע אניות מסחר, לקח מהן הרבה כסף והפליג לסִיקִילִיָה. פה נעשה שודד־ים אבל לא הזיק לשום איש מהיוונים, כי אם לקַרְחֵידוֹנִיים וטִירְסֵינִיים¹⁶⁰⁸.

18. הפרסים, אחרי שנצחו בקרב הים על היונים, צרו על מיליטוס ביבשה ובים וחפרו תחת החומה והשתמשו במכונות שונות ולכדו את העיר כולה בשנה הששית למרידת אריסטגורס¹⁶⁰⁹. הם מכרו את יושביה לעבדים, וכך בא האסון על מיליטוס כדברי האורקולום.

19. כי כאשר שאלו האַרְגִיוִים באורקולום בדלפוי בנוגע לטובת עירם¹⁶¹⁰ נתן להם אורקולום משותף, שנאמר אמנם רק בעניני הארגיוים, אולם בין דבריו יש גם בנוגע למיליטים. את הדברים המכוונים על הארגיוים עצמם, אזכיר, כאשר אגיע לאותו החלק של הספור¹⁶¹¹, ומה שנאמר על אודות המיליטים שלא בנוכחותם, הוא:

ואז, אפוא, מיליטוס, תעוללי מעללים רעים,

לרבים תהיי לאָכלה ולמתנה מפוארה,

נָשַׁיִך תרחצנה את רגלי רבים שעירים

ולמקדשנו בדִידֵימֵי ידאגו אחרים.

בימים ההם באה אפוא זאת על המיליטים, יען רוב הגברים נהרגו מאת הפרסים שהם מגודלי שער¹⁶¹², נשים וילדים הלכו בשבי, המקדש בדִידֵימֵי, גם ההיכל וגם האורקולום, נשדדו ונשרפו. את הסגולות שהיו במקדש זה הזכרתי פעמים רבות במקומות שונים של הספור הזה.¹⁶¹³.

20. אחרי כן הובאו אלה מהמיליטים שנשבו חיים לשושן. המלך דריוש לא עשה להם שום רעה כי אם הושיב אותם על חוף הים הנקרא האדום¹⁶¹⁴ בעיר אַמְפֵּי, אשר על ידה עובר הנהר טִיגְרִיס ונופל לתוך הים. מארץ המיליטים השאירו הפרסים לעצמם כל המגרשים מסביב לעיר וכל המישור ואת הארץ בין ההרים מסרו לקָרִים בפֵּידָסָה¹⁶¹⁵ להאחז בה.

21. כאשר סבלו המיליטים מאת הפרסים את זאת, לא גמלו להם כגמולם הסִיבַּרִיטִים היושבים מעת שנלקחה מהם עירם בְלָאוֹס וסְקִידְרוס. כי כאשר נלקחה סִיבַּרִיס מאת יושבי קְרוֹטוֹן¹⁶¹⁶, גזזו כל המיליטים יוצאי צבא את שערות ראשם וקבלו עליהם אבלות גדולה. כי הערים הללו בין כל אלה שאנחנו יודעים, חיו ברֵעות גדולה. שונה מהם¹⁶¹⁷ עשו האתונאים. כי האתונאים הביעו את צערם על כבוש מיליטוס באופנים שונים וגם בזה שכל הקהל הוריד דמעות כאשר כתב פְרִינִיחוֹס¹⁶¹⁸ מחזה „כבוש מיליטוס“ והראהו, וענשוהו באלף דרכמונים על שהזכיר אותם את אסונם הם¹⁶¹⁹, ופקֹד פקדו ששום איש לא ישתמש עוד במחזה זה.

22. מיליטוס נתרוקנה אפוא ממיליטים; אלה מבין הסמיים שהיה להם איזה רכוש, לא היו שבעי רצון לגמרי ממה שעשו מצביאיהם בנוגע למדים ומיד אחרי קרב הים התיעצו והחליטו, טרם שיבא לארצם הטירנוס אַיאַקֶס להפליג וליסד מושבה ולא להשאר ולעבוד למדים ולאַיאַקֶס. כי הַסַנְקלַיִים¹⁶²⁰, אלה שבסיציליה, שלחו בימים ההם מלאכים ליוניה לקרוא את היונים לְקַלֵי אַקְטֵי, יען ברצונם ליסד שם עיר מיונים. העיר הזאת הנקראת קַלֵי אַקְטֵי של הסיקיליים היא ובחלק מסיקיליה המשתרע לעבר הטִירְסֵינִים. עקב הקריאה הזאת הלכו לשם מהיונים הסַמִיִים לבדם ואתם יחד פליטים מהמיליטים.

23. והנה בינתים ארע המאורע הזה: הסמיים בנסעם לסיקיליה באו בדרכם אל הלוֹקְרִים האֶפִּיסֶפִירִיִים¹⁶²¹, והסנקליים, הם ומלכם, ששמו היה סְקִיתֵּיס, צרו על עיר מהסיקיליים שחפצו לכבשה. כשנודע זאת לאַנַכְּסִילֶאוֹס¹⁶²², טירנוס ברֶגִיוֹן¹⁶²³, שהיה בימים ההם אויב הסנקליים, בא בדברים עם הסמיים ודבר על לבם, מה טוב בשבילם אם לעזוב את קַלֵי אַקְטֵי¹⁶²⁴, שאליה הפליגו, או ללכוד את סַנְקְלֵי, שהיא ריקה מגברים. הסמיים שמעו לקולו ולכדו את סנקלי, והסנקליים בשמעם שנלכדה עירם, מהרו אליה וקראו לעזרתם את הִיפּוֹקְרַטֶס¹⁶²⁵, טירנוס בגֶלַה, כי היה האיש הזה בעל בריתם. כאשר בא אליהם הִיפּוֹקְרַטֶס עם צבאו לעזרה, אסר את סקִיתֵּיס, שליט הסנקליים, בעלילה שהוא גרם להפסיד את העיר, אותו ואת אחיו פּיתּוֹגֶנוֹס, ושלח אותם לעיר אִינִיקוֹס¹⁶²⁶, ואת שאר הסנקליים הסגיר, אחרי שהתפשר עם הסמיים ונשבעו איש לרעהו. השכר הזה הובטח לו מאת הסמיים: מכל הכלים והעבדים שבעיר יקח את החצי, ומה שבשדה יהיה הכל להיפּוקרטס. את רוב הסנקליים לקח הוא לעבדים ואסר אותם ואת הראשים שביניהם, שלש מאות, מסר לסמיים שירצחו אותם; בכל זאת לא עשו הסמיים את המעשה הזה.

24. וסְקִיתֵּיס, השליט על הסנקליים, נמלט מאִינִיקוס להימֶרֵי¹⁶²⁷, משם בא לאסיה ועלה אל המלך דריוש. ודריוש חשב אותו להישר בין האנשים שעלו אליו מיון¹⁶²⁸. כי ברשות המלך הלך לסיקיליה ומסיציליה שב בחזרה אל המלך¹⁶²⁹, עד שמת בפרס בא בימים ועשיר מאד. הסמיים נשתחררו אפוא מהמדים ובלי עמל רכשו להם את העיר היפה מאד סַנְקְלֵי¹⁶³⁰.

25. אחרי קרב־הים שהיה לפני מיליטוס הוליכו הפניקים במצות הפרסים את אַיאַקֶס בן סִילוֹסוֹן לסמוס, כי היה נכבד מאד כעיניהם והרבה עשה למענם. ולסמיים לבדם בין אלה שמרדו בדריוש לא שרפו לא את העיר ולא את המקדשים בעד זה שאניותיהם התחמקו בקרב הים. אך כבשו הפרסים את מיליטוס, לכדו את קָרִיָה, חלק מהערים קבלו עליהם את העול מרצונן, וחלק נכנע בחזקת היד.

26. המאורעות האלה קרו אפוא באופן זה; להיסטאיוס ממיליטוס בהיותו על יד בִּזַנְטִיוֹן ולוקח את אניות משא של היונים היוצאות מים השחור, נודע מה שעבר על מיליטוס, עתה מסר את הענינים הנוגעים אל ההליספונטוס לסַיבִּלְטִיס בן אַפּוֹלופַנֵיס יליד אַבִּידוֹס והוא עצמו הפליג עם הַלֶסְבִּיִים אשר עמו לחִיוֹס. ובמקום בארץ חִיוֹס הנקרא קוֹילָה נלחם עם משמר החִיִים שלא נתן לו לבוא. רבים מהם המית, גם על החיים האחרים שנמצאו במצב רע עקב מלחמת הים התגבר היסטאיוס עם הלֶסְבִּיִים, בהגיחו מִפּוֹלִיכְנֵי בארץ החיים.

27. אוהב הוא¹⁶³¹ לפעמים להראות מראש אותות כשאסון גדול עומד לבוא על עיר או על עם¹⁶³². כי גם לחיים נראו לפני המאורעות האלה אותות גדולים. כך קרה להם כאשר שלחו מקהלה בת מאה נערים לדלפוי, שבו מהם רק שנים, ותשעים ושמונה האחרים נגפו במגפה ונאספו, ובאותו זמן קרה בעיר, מעט לפני קרב הים, שנפל הבית על ילדים בשעת למודם וממאה ועשרים ילדים נצל אחד לבד. את האותות האלה הראה להם האל מקודם. אחר המקרים האלה היה קרב הים שהכריע את העיר תחתיה, ואחרי קרב הים בא היסטיאיוס בהוליכו אתו את הלסביים. ויען כי החיים סבלו כל כך, כבש אותם על נקלה תחתיו.

28. מפה יצא היסטיאיוס למלחמה על תַּסוֹס בהוליכו יונים ואיאולים רבים. עודו חונה סביב לתסוס באה השמועה, כי הפניקים הפליגו ממיליטוס ויצאו על שאר יוניה. כשמוע זאת עזב את תסוס מבלי ללכוד אותה ומהר ללסבוס בהוליכו אתו את כל הצבא. ויען כי חסר לצבאו לחם עבר מלסבוס בכדי לאסוף מארץ אַטַרְנֵי¹⁶³³ את היבול, גם של ארץ זאת גם של מישור קָאִיקוֹס¹⁶³⁴ אשר בארץ המיסים. אבל בארצות אלה היה במקרה הַרְפַּגוֹס, איש פרסי ומצביא על צבא לא קטן, אשר התנפל על היסטיאיוס בעלותו היבשה ושָבָה אותו חי ואת החלק הגדול של צבאו השמיד.

29. היסטיאיוס נשבה חי באופן זה: כאשר נלחמו היוונים עם הפרסים במַלֵינֵי בארץ אַטַרְנֵי, עמדו הם על נפשם זמן רב, אבל לסוף הגיחו הפּרשים והתנפלו על היוונים. היה זה אפוא מעשה הפרשים. כאשר הפכו היוונים עורף, חשב היסטיאיוס להציל את נפשו בדרך זו, כי קוה שהמלך לא ימית אותו בשל גנבת דעת זאת. בנוסו הדביקו איש פרסי שהפילו ארצה וכבר אמר לדקרו התחיל לדבר אתו בשפה הפרסית וגלה לו שהוא היסטיאיוס ממיליטוס.

30. אלמלי הובא ישר כאשר נשבה חי אל המלך דריוש, לא קרה לו כל רע, לפי דעתי, כי אם היה מוחל לו את עונו. אולם דוקא משום זה וגם שלא ימלט ועוד פעם יהיה גדול בעיני המלך צוו ארטפרניס, הפחה בסרדיס, והרפגוס ששבה אותו, כאשר הובא לסרדיס, לתלות את גופו בעיר הזאת על צלב¹⁶³⁵ ואת ראשו לחנוט ולהביאו אל המלך דריוש לשושן. כשמוע דריוש מה שעשו נזף באלה שעשו זאת על שלא הביאו את היסטיאיוס לפניו חי, וצוה לרחוץ את הראש ולסדרו היטב ולקברו יען היה איש שהרבה טובות לו ולפרסים¹⁶³⁶.

31. ענין היסטיאיוס נגמר אפוא באופן כזה; הצבא שבצי הפרסים, אחרי שבלה את החורף על יד ליליטוס, הפליג בשנה השניה¹⁶³⁷ וכבש על נקלה את האיים הנמצאים קרוב ליבשת, חִיוֹס, לֶסְבּוֹס, וטֶנֶדוֹס. מדי פעם שלקחו אחד מהאיים, עשו הברברים בכבשם כל אי ואי ציד על האנשים. את הציד הם עושים באופן זה: אחד אוחז ביד רעהו ונמשכים מהים הצפוני עד הים הדרומי¹⁶³⁸ ועוברים ככה דרך כל האי וצדים את האנשים. הם כבשו גם את הערים האחרות ביוניה באופן זה, רק לא עשו בהן ציד על האנשים, יען כי הדבר הזה היה בלתי אפשרי.

32. ועתה לא הכזיבו מצביאי הפרסים את איומיהם, שאימו על היונים בעת עמדם במערכה אלה מול אלה. כי כאשר לכדו את הערים, בחרו את הנערים טובי־תאר מאד וסרסו אותם ותחת להיות מולידים עשו אותם סריסים, ואת הבתולות היפות מאד הביאו בחזקה אל המלך. אחרי עשותם זאת שרפו באש את הערים יחד עם המקדשים. כך נשתעבדו היונים בפעם השלישית, בפעם הראשונה בידי הלודים¹⁶³⁹, ופעמים, זו אחר זו, בידי הפרסים¹⁶⁴⁰.

33. מיוניה הלך צבא הים וכבש את כל הארצות שעל החוף השמאלי של ההליספונטוס כשמפליגים לתוכו. כי אלה שהן על החוף הימיני היו כבר תחת יד הפרסים שביבשת. ואלה הן באירופה שעל חוף ההליספונטוס: חֶרְסוֹנֵיסוֹס, שבה נמצאות ערים רבות, פֶּרִינְתּוֹס, המבצרים שעל חוף תְּרַקִיָה, סֶלִימְבְּרִיָה ובִּזַנְטִיוֹן. הַבִּיזַנְטִינִים והַקַלְחֵידוֹנִים היושבים ממולם לא חכו עד שבאו אליהם הפניקים, כי אם בעזבם את ארצם מהרו אל הארץ פנימה על יד הים השחור ויסדו שם את העיר מֶסַמְבְּרִיָה. הפניקים שרפו את המקומות הנזכרים האלה ושמו דרכם לפְּרוֹקוֹנֵיסוֹס¹⁶⁴¹ ואַטַרְקֵי, ואחרי שגם את אלה העלו באש, הפליגו שוב אל החרסוניסוס לקחת את שאר הערים, אלה שלא החרימו כאשר התנפלו בראשונה. נגד קִזִיקוֹס לא הפליגו כלל; כי הקִיזִיקֵינִים באו תחת יד המלך, עוד טרם שיצאו הפניקים, לפי הסכם שהיה להם עם אויבַּרֶס בּן מֶגַבַּזוֹס, פחה בדַסְקִילֵיאוֹן. כל הערים אשר בחרסוניסוס, חוץ מקַרְדִיָה, באו אפוא בידי הפניקים.

34. בערים אלה היה טירנוס עד הימים ההם מִילְטִיאַדֶס בן קִימוֹן בן סְטֵיסַגוֹרַס אחרי שיסד לפנים את הממשלה הזאת מילטיאדס בן קִיפּסֶלוֹס באופן זה: דוֹלוֹנְקִים מתְּרַקִיָה אחזו בחרסוניסוס זאת. הדולונקים האלה, הנלחצים במלחמה מאת האַפֶּסִינְתִּיִים, שלחו את מלכיהם לדלפוי לדרוש באורקולום בדבר המלחמה. הפיתיה חזתה להם שיקראו אל ארצם כמיסד את האיש, שיקרא אותם ראשונה בצאתם מהמקדש להתארח אצלו. הדולונקים הלכו בדרך הקדושה¹⁶⁴² דרך ארץ הפוקים והבויאוטים, וכאשר איש לא קרא אותם, שמו את דרכם לאתונא.

35. באתונא היה בימים ההם¹⁶⁴³ כל הכח בידי פֵיסִיסְטְרַטוֹס, אבל גדול היה גם כבוד מילטיאדס בן קִיפְּסֶלוֹס, אשר היה בן משפחה שלה צמד של ארבעה סוסים¹⁶⁴⁴ ושמוצאה לפנים מאַיאַקוֹס¹⁶⁴⁵ ואַיגִינֵיס, ועל ידי אבותיו האחרונים נעשה איש אתונא, מעת שפִילַיאוֹס בן אַיאַס, הראשון מהמשפחה הזאת, נעשה איש אתונא. מילטיאדס זה ישב בפרוזדור ביתו וראה את הדולונקים עוברים לבושים בגדים שלא כבני הארץ ורומחים בידיהם, ויקרא אותם אליו, וכאשר נגשו אליו בקש מהם שיתארחו אצלו ויהיו רֵעיו. הם נאותו לדבר הזה וכאשר התארחו אצלו גלו לו את דברי האורקולום כולם, ואחרי שעשו זאת בקשוהו שישמע לדברי האל. כשמוע מילטיאדס את דבריהם, שמע בקולם מיד כי היה נרגז על שלטון פיסיסטרטוס ורצה להתרחק ממנו. מיד הלך לדלפוי לשאול באורקולום אם יכול הוא לקבל עליו מה שהדולונקים מבקשים ממנו.

36. והנה כאשר נדרש גם מאת הפיתיה לזאת, הפליג מילטיאדס בן קִיפְסֶלוֹס, אשר לפני המאורע הזה נצח באוֹלִמְפִּיָה בצמד של ארבעה סוסים, ויקח אז כל איש מהאתונאים שרצה להשתתף במסע זה, יחד עם הדולונקים ולקח בידו את הארץ. ואלה שקראו אותו, מנוהו לטירנוס. בראשונה בצר את מיצר החרסוניסוס מול העיר קַרְדִיָה עד פַּקְטִיָה, כדי שלא יזיקו להם האַפְּסִינְתִּיִים בהתפרצם לתוך הארץ. רוחב המיצר הוא ששה ושלשים ריס. מהמיצר הזה אורך החרסוניסוס אל הארץ פנימה ארבע מאות ועשרים ריס.

37. אחר שבצר מילטיאדס את מיצר החרסוניסוס ועצר בזה בעד האַפּסינתיים, היו הלַמְפְּסִיקִים הראשונים מבין העמים שנלחם בהם. והנה הלמפסיקים שמו לו אורב ושבוהו חי. אבל מילטיאדס היה קרוב ללבו של קרויסוס מלך הלודים. כשמוע זאת קרויסוס, שלח ודרש מאת הלמפסיקים שישלחו את מילטיאדס לנפשו, ואם לא, איים עליהם שישמידם כמו אֹרֶן. וכאשר היו הלמפסיקים נבוכים בדברים אלה, מה כונת המלה שאיים עליהם קרויסוס, שישמידם כמו אֹרֶן, אמר אליהם אחד מהזקנים, כאשר שמע את הדבר, שמכל העצים רק הארן לבדו אינו מוציא חוטר, אחרי שנכרת, כי אם נשחת ויבש¹⁶⁴⁶. הלמפסיקים פחדו מפני קרויסוס, שחררוהו ופטרוהו.

38. הוא נמלט אפוא בעזרת קרויסוס, אחרי כן מת ערירי. את הממשלה ואת הנכסים מסר לסְטֵיסַגוֹרַס בן קִימוֹן, בן אחיו מאמו. אחרי מותו זובחים לו החֶרסוֹנֵיסִים, כנהוג למיסד עיר, ועורכים התחרויות ברכב ובהתגוששות, בהן אסור לכל איש מלַמְפְּסַקוֹס לקחת חלק. בשעת מלחמה עם הלמפסקים קדמהו המות את סטיסגורס וגם הוא ערירי. הוא נפצע בראשו בגרזן בבית המועצה בידי איש שאמר שהוא עבר אליו, אבל באמת היה אויבו וכעס עליו.

39. אחרי שמת גם סטיסגורס באופן המסופר שלחו¹⁶⁴⁷ הפֵיסִיסטרטידים באני משוט את מילטיאדס בן קימון, אחי סטיסגורס המת, אל החרסוניסוס לתפוש את הממשלה; הם הסבירו לו פנים גם באתונא, כאילו לא ידוע להם דבר ממות אביו, מה שאתאר בספור אחר איך קרה¹⁶⁴⁸. בבוא מילטיאדס אל החרסוניסוס, התחבא בביתו, כאילו אומר בזה לכבד את אחיו סטיסגורס. אנשי החרסוניסוס בשמעם זאת, התאספו הנכבדים מכל הערים מסביב, ובאו כולם יחד לנחמו, אבל נאסרו על ידו. וכך באה החרסוניסוס לידי מילטיאדס, בכלכלו חמש מאות שכירים. גם לקח לו לאשה את אוֹלוֹרֶס, בת מלך התרקים הֵיגֵיסִיפִּילֵיס.

40. והנה¹⁶⁴⁹ על מילטיאדס בן קימון זה, אשר הגיע אל החרסוניסוס לפני זמן קצר, בא אחרי בואו¹⁶⁵⁰ אסון קשה¹⁶⁵¹ מאלה שבאו עליו עד עתה¹⁶⁵². כי בשנה השלישית לפני המאורע הזה ברח מפני הסקיתים. יען הסקיתים הנודדים¹⁶⁵³, בחרות אפם במלך דריוש, התאחדו וחדרו עד החרסוניסוס הזאת. כאשר התקרבו לא חכה מילטיאדס וברח מתוך החרסוניסוס עד שהסקיתים הלכו להם והדולונקים הוליכוהו בחזרה.

41. המאורעות האלה קרו לו שלש שנים טרם שבאו עליו המאורעות הבאים, כי בשמעו אז שהפניקים בּטֶנֶדוֹס, מלא חמש אניות משוט בסגולותיו שהיו תחת ידו והפליג לאתונא. וכאשר יצא מהעיר קָרְדִיָה, הפליג דרך מפרץ מֶלַס ועבר על יד החרסוניסוס והפניקים התנפלו עליו באניותיהם. והנה מילטיאדס עצמו עם ארבע האניות נמלט לאִימְבְּרוֹס, אבל את האניה החמישית הדביקו הפניקים ברדפם אחריה. המפקד באניה הזאת היה הגדול מבני מילטיאדס, מֵיטִיוֹכוֹס; הוא לא היה בנה של אוֹלוֹרֶס, בת התרקי, כי אם מאשה אחרת. ואותו תפשו הפניקים יחד עם האניה וכאשר נודע להם שהוא בן מילטיאדס, הביאוהו אל המלך, בחשבם כי יחזיק להם טובה גדולה, הלא מילטיאדס הוא שהביע את דעתו בצוותו ליונים לשמוע לסקיתים, כאשר דרשו להרוס את הגשר ולהפליג הביתה. אבל דריוש, כאשר הביאו לפניו הפניקים את מיטיוכוס בן מילטיאדס, לא עשה לו שום רעה, כי אם הרבה טובות. הוא נתן לו בית ואחוזת נחלה ואשה פרסית, שממנה נולדו לו בנים הנחשבים על הפרסים. אבל מילטיאדס הגיע מאִימְבְּרוֹס לאתונא.

42. ובמשך השנה הזאת לא נעשו עוד מאת הפרסים מעשי איבה כאלה נגד היונים, להפך, בשנה הזאת נעשה מעשה שהביא תועלת מרובה ליונים. ארטפרניס, הפחה בסרדיס, שלח לקרוא אליו מלאכים מהערים והכריח את היונים לכרות ברית ביניהם שלא יעשו משפט לעצמם ושלא יקחו אחד מהשני שלל ומלקוח. את המעשה הזה הכריח אותם לעשות ואת שדותיהם מדד לפי פרסות¹⁶⁵⁴, כך קוראים הפרסים מדה של שלשים ריס, ולפי המדה הזאת שם על כל אחד מסים, שנשארו על השדה מהעת ההיא לעולם, גם עוד עד ימי, יען הושמו מאת ארטפרניס והושמו כמעט באותו הגובה כמו שהיו לפנים¹⁶⁵⁵.

43. והפעולות האלה היו בשבילם מעשה השלום¹⁶⁵⁶; בראשית האביב¹⁶⁵⁷, כאשר פוטרו שאר המצביאים מאת המלך, ירד מַרְדוֹנִיוֹס בן גוֹבְּרִיאַס¹⁶⁵⁸ אל הים בהוליכו אתו חיל כבד רגלי וצי גדול, לפי גילו צעיר לימים שאך עתה לקח לו לאשה את אַרְטוֹזוֹסְטְרָה בת המלך דריוש. מרדוניוס הוליך אפוא את הצבא הזה ובבואו לקיליקיה ירד לתוך אניה ונסע יחד עם שאר האניות, ואת צבא הרגלים הוליכו מצביאים אחרים אל ההליספונטוס. בעת שהפליג מרדוניוס לאורך חוף אסיה ובא ליוניה, נעשה פלא גדול ואספר אותו לאלה מהיוונים שאינם מאמינים, כי אוֹטַנֶס, אחד משבעת הפרסים, הביע את דעתו, שבפרס צריך להיות שלטון העם¹⁶⁵⁹; מרדוניוס הדיח את כל הטירנים וסדר בערים שלטון העם. אחרי עשותו זאת מהר אל ההליספונטוס. ואחרי שהתאספו אניות במספר עצום ונאסף גם חיל רגלי גדול עברו באניות את ההליספונטוס ועשו את דרכם דרך אירופה, בעשותם את דרכם על אֶרֶטְרִיָה ואתונא.

44. אלה¹⁶⁶⁰ שמשו להם אפוא תואנה בשביל המסע, אך למעשה היה בדעתם לכבוש מערי היוונים עד כמה שיעלה בידם, ככה כבשו באניותיהם את הַתַּסִיִים¹⁶⁶¹ שלא הרימו אף יד נגדם, כך הכניעו בעזרת צבא הרגלים את המקדונים וספחו אותם אל אלה שהכניעו כבר. כי כל העמים מעבר הזה של המקדונים כבר היו משועבדים להם. מִתַסוס עברו ונסעו לאורך חוף היבשת עד אַקַנְתּוס¹⁶⁶², מאַקַנְתּוס הפליגו סביב לאַתּוס¹⁶⁶³. והנה קמה עליהם בעת שסבבו את האתוס רוח צפונית גדולה וחזקה מאד שלא יכלו לה והיא שברה את רוב האניות בהשליכן נגד ההר אתוס. אומרים, ששלש מאות בערך מהאניות אבדו פה ויותר מעשרים אלף איש. ויען כי הים מסביב לאתוס מלא חיות טורפות¹⁶⁶⁴, אבדו רבים מהם על ידי החיות שטרפום ורבים נופצו אל הסלעים, רבים מהם לא ידעו לשחות ובגלל זה אבדו וחלק מת בקור.

45. הצי נשבר אפוא באופן זה; את מרדוניוס ואת צבא הרגלים אשר תקע את מחנהו במקדוניה, תקפו בלילה הַבְּרִיגִים התרקיים. רבים מהם הרגו הבְּרִיגִים ואת מרדוניוס עצמו פצעו. בכל זאת לא נמלטו גם הם מהשעבוד לפרסים. יען כי מרדוניוס לא יצא מהמקומות האלה טרם שעשה אותם לעבדים. אחר שכבש אותם הוליך את צבאו חזרה, כי הפסדים גדולים נגרמו לצבא הרגלים מאת הבריגים וגם לצי מסביב לאַתּוֹס. המסע הזה שב אפוא לאסיה אחרי שנכשל מאד במלחמה זו.

46. בשנה השניה¹⁶⁶⁵ אחרי הקורות האלה שלח דריוש מלאך תחלה אל הַתַּסִיִים שהלשינו עליהם שכניהם כי מכינים הם מרידה, וצוה עליהם להרוס את החומה סביב ולהביא את אניותיהם לְאַבְּדֵירָה¹⁶⁶⁶. כי התסיים, יען סבלו כל כך מאת היסטיאיוס ממיליטוס כאשר צר עליהם וההכנסה היתה גדולה, השתמשו בכספים האלה לבנות אניות מלחמה ולבצר מאד את החומה סביב. ההכנסה היתה להם מהיבשת¹⁶⁶⁷ ומהמכרות. מכרות הזהב אשר בִּסְקַפְּטֵי הִילֵי הכניסו בדרך כלל שמונים ככר, מאלה שבתסוס עצמה פחות מזה, אולם די שבדרך כלל הכניסו התסיים, למרות שהיו פטורים ממס על היבול, מהיבשת ומהמכרות שנה שנה מאתים ככר, ואם עלה הרבה, שלש מאות.

47. ראיתי גם בעצמי את המכרות האלה והמפליאות ביניהן היו אלה שמצאו הפניקים אשר התישבו יחד עם תַּסוֹס¹⁶⁶⁸ ביסדם את האי הזה, ששמו היום כשם תַּסוֹס הפניקי. המכרות הפניקיות האלה נמצאות בתסוס בין המקום הנקרא אַינִירָה ובין קוֹינִירָה, מול סַמוֹתְרַקֵי; בהר גדול נברו בחפשם. הדבר הזה הוא אפוא ככה; התסיים הרסו בפקודת המלך את החומה שלהם וגם הביאו את אניותיהם כולן לאַבְּדֵירָה¹⁶⁶⁹.

48. אחרי המעשה הזה רצה דריוש לנסות את היוונים לדעת מה בלבם, אם להלחם אתו או למסור עצמם בידו. הוא שלח צירים בכל יון בפקדו את כל אחד מהם למקום אחר, וצוה לדרוש אדמה ומים למלך. את אלה שלח ליון, צירים אחרים שלח לערים שעל הים הנושאות לו מס וצוה לבנות אניות מלחמה וספינות המתאימות להעברת סוסים.

49. והנה אלה¹⁶⁷⁰ הכינו את הדברים האלה, גם לצירים שבאו ליון נתנו רבים מיושבי היבשת מה שדרש מלך הפרסים, גם יושבי האיים כולם אשר אליהם באו ודרשו; והנה שאר יושבי האיים נתנו אדמה ומים לדריוש וביניהם ביחוד האיגיניטים. אך עשו זאת, התנפלו עליהם מיד האתונאים, בחשבם, כי כוונת האיגיניטים היתה נגדם בתתם, כדי שיחד עם הפרסי יעלו עליהם למלחמה. בחפץ לב השתמשו בתואנה זו והלכו לשפרטה להעליל על האיגיניטים שבמעשם זה בגדו ביון.

50. אחרי האשמה הזאת עבר קְלֶאומֶנֵס בן אַנַכְּסַנְדְרִידַס¹⁶⁷¹ מלך השפרטים לאַיגִינָה, ברצותו לאסור את האשמים ביותר בין האיגיניטים. כאשר נסה לאסרם, התיצבו נגדו לא רק אחרים מהאיגיניטים כי אם ביותר קְרִיוֹס בן פולִיקְרִיטוּס שאמר, כי לא יוליך מפה איש והאיגיניטים וינקה, כי עושה הוא זאת בלי דעת עדת השׁפַּרְטִיָטִים¹⁶⁷² שחוּשַׁד¹⁶⁷³ הוא בכסף האתונאים; יען יחד אתו היה בא המלך השני לאסרם. הוא אמר את הדברים האלה במצות דֵימַרַטוֹס. כאשר עמד קליאומנס לעזוב את איגינה, שאל את קְרִיוֹס לשמו וזה אמר לו את שמו. קלאומניס אמר לו על זה: „עתה, אַיָל¹⁶⁷⁴, עשה לך קרני ברזל, כי צרה גדולה עומדת לבוא עליך“.

51. בשפרטה נשאר באותו זמן דֵימַרַטוס בן אַרִיסְטון והלשין על קלאומניס; גם הוא היה מלך על השפרטים, אבל מבית־אב פחות, אף כי בשאר דברים לא היה פחות, כי יצאו מאותו האיש¹⁶⁷⁵, בגלל הבכורה היה בית אב של אֶברִיסְתֶּנֵיס מכובד יותר.

52. יען הלקדימוניים אינם מספרים בשוה עם שום משורר בזה שהם מספרים שאַרִיסְטודֵימוס עצמו בן אַרִיסְטוֹמַכוס בן קְלֶאודַיוס בן הִילוס¹⁶⁷⁶ הוליך אותם בעת מלכו אל הארץ הזאת שעכשיו הם נאחזים בה, ולא בני אריסטודימוס. אחרי זמן לא רב ילדה לאריסטודימוס אשתו, ששמה היה אַרְגֵיָה¹⁶⁷⁷; אומרים שהיתה בת אֶבְטֶסִיון בן טִיסַמֶנוס בן תֶּרְסַנְדְרוס בן פולִינֵיקֶס. היא ילדה תאומים, ואך זכה אריסטודימוס לראות את הילדים, מת במחלה. הלקדימוניים שהיו בימים ההם החליטו לפי החוק להמליך משני הילדים את הבכור. אולם לא ידעו כלל במי משניהם לבחור, כי היו שוים ודומים אחד לשני. ויען לא יכלו לדעת, או אולי גם לפני זה, שאלו את האם. היא אמרה, שגם היא אינה מבדילה ביניהם. אומרים, שהיא אמנם ידעה היטב, ואמרה זאת בחפצה ששניהם יהיו מלכים. ועתה היו הלקדימוניים נבוכים ובמבוכתם שלחו לדלפוֹי לדרוש מה יעשו בענין זה. הפיתיה צותה להם להמליך את שני הילדים, אולם לכבד יותר את הגדול. זאת פקדה עליהם אמנם הפיתיה, ולא פחות היו הלקדימוניים נבוכים, איך למצוא מבין שניהם את הגדול, ושאלו בעצת איש מֶסֵינִי, ששמו היה פַּנִיטֵיס. פַּנִיטֵיס. זה יעץ ללקדימוניים, לשים עין על האם, את מי משני הילדים היא רוחצת תחילה ומאכילה¹⁶⁷⁸. ואם היא תֵרָאֶה עושה תמיד דבר אחד, ימצאו הכל מה שהם רוצים למצוא, ואם היא מהססת ועושה זאת חליפות, ברור יהיה להם, שגם היא אינה יודעת יותר בודאות, ועליהם לחפש דרך אחרת בענין זה. על זה עשו השפרטים כפי עצת המֶסִינִי ונתנו דעתם לאמם של בני אריסטודימוס מבלי שהרגישה בשביל מה היא נשמרת, ומצאו שבמדה אחת היא מכבדת את הראשון במאכל וברחיצה. ועתה לקחו את הילד, זה שכבדה האם להיות הראשון, לגדל אותו על חשבון המדינה¹⁶⁷⁹, ונתנו לו את השם אֶבְרִיסְתֶּנֶס ולצעיר פְּרוֹקְלֶס. ומספרים, כאשר נעשו לאנשים, אף כי היו אחים, היו עוינים זה לזה כל ימי חייהם וככה חיים גם זרעם אחריהם.

53. את הדברים האלה מספרים הלקדימוניים לבדם מבין היוונים, אבל את הדברים הבאים אני כותב כפי מה שמסופר בפי היוונים: מלכי הדורים אלה עד פֶּרְסֶאבס בנה של דַנַאֵה, על שם האל אעבור בשתיקה¹⁶⁸⁰, נקראים בשמותם נכון מאת היוונים והיו, כפי שהדבר ברור, יוונים. כי כבר אז נמנו אלה על היוונים. אמרתי „עד פרסאבס“ בגלל זה, ולא מניתי עוד יותר לפניו, יען כי אין לפרסאבס שם של אב בן־תמותה, כמו להירקלס אַמְפִיטְרִיון¹⁶⁸¹. אם כן בטעם נכון השתמשתי „עד פרסאבס“ ויפה אמרתי. אם נמנה ונלך למעלה את אבות דנאה בת אַרְקִיסִיוס יצא שמושלי הדורים היו מצרים דור אחר דור¹⁶⁸².

54. זאת היא איפוא התיחסותם לדברי היוונים, אבל לפי ספורי הפרסים מסופר שפרסאבס זה עצמו שהיה אַשוּרי¹⁶⁸³, נעשה יווני, אבל לא אבותיו של פרסאבס. אבותיו אַקְרִיסִיוס, שאין להם שום קרבה אל משפחת פרסאבס, הם, לדברי היוונים, מצרים.

55. והנה די במה שדברתי בענינים האלה. מאיזו סבה, למרות היותם מצרים, ובעד איזו מעשים קבלו את ממלכת הדורים, על זה נעבור יען כי נאמר מפי אחרים¹⁶⁸⁴ על אודותם. אבל את הענינים שאחרים לא עסקו בהם, אזכיר.

56. זכויות אלה נתנו השפרטים למלכיהם: שתי כהונות, של זוס הלקדימוני ושל זוס השמימי, לצאת למלחמה על ארץ כרצונם, ואין ביד איש מהשפרטים לעכב בהם¹⁶⁸⁵, אם לא שרוצה לחטוא חטא. כשיוצאים למלחמה, המלכים הם הראשונים לצאת והאחרונים לבוא. מאה¹⁶⁸⁶ אנשים נבחרים יהיו שומרים עליהם במלחמה. צאן יקחו להם בצאתם למלחמה, כמה שהם רוצים; מכל הקרבנות יקחו לעצמם את העורות ואת הגבּים¹⁶⁸⁷.

57. אלה הם זכויותיהם במלחמה, אבל זכויותיהם האחרות בשלום נתנו להם עוד כאלה: כשנעשה זבח לעם, יושבים המלכים ראשונה אל השלחן, ובהם מתחילים; כל אחד מהם מקבל מכל מאכל פי שנים מאשר שאר הקרואים. גם מנסכים הם ראשונה ומקבלים את עורות הקרבנות. בכל ראש חודש ובכל יום שביעי¹⁶⁸⁸ של שליש הראשון של החודש נתן מאת הצבור לכל אחד מהם קרבן גדול למקדש אפולו ומֵדִימְנָה¹⁶⁸⁹ חטים ורבע יין לַקוֹנִי, ובכל משחקי התחרות נקבעו להם מקומות נבחרים, להם גם הרשות למנות אכסנאים¹⁶⁹⁰ באלה שהם רוצים מבין האזרחים, וכל אחד יכול לבחור בשני פִּיתִּיִים. הפתיים הם משולחים לדלפוי¹⁶⁹¹ וסועדים יחד עם המלך על חשבון המדינה. אם המלכים אינם באים אל הארוחה¹⁶⁹², שולחים לכל אחד הביתה שני חוינקים חטים וכד יין, אבל כשהם באים מקבלים הם מכל מאכל פי שנים; בדרך זו מכבדים אותם גם כשהם מוזמנים מאנשים פשוטים לארוחה. עליהם לשמור על הקסמים שנקסמו להם, אבל בידיעתם של פיתיים. המלכים דנים יחידים רק בענינים אלה לבד: בנוגע לבת יורשת¹⁶⁹³ למי תהיה לאשה, אם האב לא ארס אותה, בנוגע לדרך המלך, גם אם איש רוצה לאמץ לו מי שהוא לבן, נעשה הדבר לפני המלכים. גם יושבים הם באספות הזקנים, שהם עשרים ושמונה. אם לא באו, אלה מהזקנים שהם קרובים להם ביותר, להם זכויות המלכים לתת¹⁶⁹⁴ שתי אבנים והשלישית בשביל עצמם.

58. הזכויות האלה נתונות מאת עדת השפרטים למלכים בחייהם, אבל אחרי מותם נהוגים חוקים אלה: רוכבים מודיעים את המאורע בכל ארץ לַקונִיָה ובעיר מסתובבות נשים ומכות בדוד, ואחר שנעשה הדבר באופן זה, על שני בני חורים מכל בית ללבוש בגדי אבל, איש ואשה. ואם אינם עושים ככה נענשים הם בעונשים גדולים. אשר למות מלכיהם מנהג אחד ללקדימוניים והברברים היושבים באסיה, יען רוב הברברים נוהגים את המנהג הזה במות מלכיהם. יען מלך מהלקדימוניים כי ימות, נאלצים לבוא בעל כרחם מכל ארץ לקדימון, מלבד השפרטים, התושבים במספר ידוע אל ההלויה. כאשר התאספו אלה וגם אלפים רבים מההלוטים והשפרטים עצמם, הם ונשיהם, מכּים הם בכח בראשם, וקול נהי גדול עולה, ואומרים שמכל המלכים זה שמת עתה היה הוא הטוב מכולם. אבל אם אחד מהמלכים מת במלחמה, מקברים הם את תמונתו במטה מקושטה ואחרי שקברוהו מבטלים הם את השוק עשרה ימים ואינם מתאספים לאספות לבחור פקידים, כי אם מתאבלים בימים אלה.

59. גם בזה שוים הם לפרסים: כשמת המלך ואחר נעשה מלך תחתיו, זה שבא עתה מפטר את כל איש מהשפרטים ממה שהוא חיב למלך או למדינה; גם אצל הפרסים, המלך שהגיע למלוכה משמט לכל הערים את המס שהן חייבות עוד.

60. הלקדימוניים שוים למצרים גם בדברים אלה: הכורזים אצלם והמנגנים בחליל והטבחים יורשים את אמניות אבותיהם ובן המנגן בחליל נעשה מנגן בחליל ובן הטבח טבח ובן הכורז כורז. ואין ממנים אחרים בגלל קולם הטוב ודוחים את אלה, כי אם עסוקים הם כמו אבותיהם¹⁶⁹⁵. הדברים האלה אפוא ככה הם.

61. באותו¹⁶⁹⁶ הזמן שהיה קלאומניס באיגינה והזדרז ופעל לטובת הכלל של יון¹⁶⁹⁷, הלשין עליו דֵימַרַטוס, לא מפני שדאג כל כך לטובת האיגיניטים, כי אם מתוך קנאה ומתוך צרות עין. כאשר שב קלאומניס מאיגינה, השתדל להרחיק את דימרטוס מהממלכה ובגלל המעשה הבא תקף אותו: אריסטון¹⁶⁹⁸, מלך בשפרטה, לקח לו שתי נשים אבל ילדים לא היו לו, ובדעתו שהוא עצמו אינו אשם בזה, לקח לו אשה שלישית. אבל את זאת לקח לו באופן זה: היה לו אוהב אחד בין השפרטים שבו היה דבוק יותר משאר האזרחים. לאיש הזה היתה אשה היפה בין כל נשי שפרטה, והיא היא שנהפכה ממכוערה ליפה. בהיות תוארה מכוערה מאד חשבה מינקתה, יען היא בת אנשים עשירים ותוארה משונה וגם הרגישה שתוארה גורם יסורים להוריה, אחרי שהרגישה בכל אלה, חשבה ועשתה ככה: היא נשאה אותה יום יום אל מקדש הילני¹⁶⁹⁹; זה עומד במקום הנקרא תֶּרַפְּנֵי, למעלה מעל למקדש פוֹיבּוֹס. מדי הכניסה אותה המינקת, התיצבה לפני הפסל והתפללה אל האלה לחלץ את הילדה מצורתה המשונה. ומספרים, שפעם נראתה אשה למינקת בצאתה מתוך המקדש ואחרי שנראתה לה, שאלה אותה, מה היא נושאת בזרועה, וזאת השיבה, שהיא נושאת ילדה; היא דרשה להראותה לה, וזאת אמרה לא, יען כי נאסר עליה מאת ההורים להראות את הילדה למי שהוא. אבל היא דרשה בכל תוקף להראות. בראותה שהאשה מפצירה הרבה לראות את הילדה, הראתה לה המינקת. היא נגעה בראש הילדה ואמרה, שתהיה היפה מכל הנשים בשפרטה. והנה מהיום ההוא נשתנה תוארה. בהגיע זמנה להנשא, לקח אותה לאשה אַגֵיטוֹס בן אַלְקֵידוֹס, זה שהיה אוהב אריסטון.

62. את אריסטון זה הלהיבה האהבה לאשה הזאת. הוא הערים את הערמה הזאת: הוא מבטיח לרֵעו, זה שהיתה לו האשה הזאת, לתת לו מתנה מכל קניניו דבר אחד, מה שהוא יבחר לו בעצמו, ומאת רעו הוא דורש שיתן לו כמו כן משלו. זה לא דאג מאומה לאשתו בראותו שגם לאריסטון יש אשה, והסכים לזה וקימו את הדבר הזה בשבועה. אחר כך נתן אריסטון לאגיטוס שיבחר לו, יהיה מה שיהיה, מבין סגולותיו. וכאשר היה עליו לבחור ולקחת לו ממנו, אזי דרש מאת רעהו את אשתו לקחת אתו. הלה אמר, שלכל דבר הוא מסכים, רק לא לדבר זה. אבל היה נאלץ בגלל השבועה ומרומה מהערמה מסר אותה שיקח לו.

63. באופן כזה נשא אפוא אריסטון את אשתו השלישית, אחרי ששלח את השניה מעליו. בזמן קצר, טרם עשרת החדשים, ילדה האשה הזאת את דֵימַרַטוס זה. ואחד מאנשי הבית מודיע לו בעת שישב על כסאו יחד עם האפורים, כי בן נולד לו. הוא, בידעו את המועד שלקח את האשה אל ביתו ובמנותו על אצבעותיו את החדשים, קרא ונשבע: הוא אינו שלי. האפורים אמנם שמעו את הדבר אבל לא שמו מיד לבם לזאת. הילד גדל ואריסטון התחרט על דבריו. כי את הנער דימרטוס חשב באמת לבנו. את השם דימרטוס נתן לו מטעם זה: לפני המאורע הזה העתיר כל עם השפרטים שלאריסטון יולד בן, יען היה נכבד בעיניהם יותר מכל המלכים שהיו בשפרטה. מטעם זה נתן לו השם דימרטוס¹⁷⁰⁰.

64. במשך הזמן מת אריסטון ודימרטוס קבל את המלוכה. אבל, כנראה, נגזר שהמלה ההיא שנודעה ברבים תדיח את דימרטוס מהמלוכה, ובגללה נפל ריב גדול עוד לפני זה בין קלאומניס ודימרטוס, כאשר הוליך את הצבא מאֶלֶאבסיס¹⁷⁰¹ וביחוד אז כאשר הפליג קלאומניס בדבר האַיגִינֵיטִים הנוטים אחרי המדים¹⁷⁰².

65. ויען שאף קלאומניס לנקום את נקמתו, כרת ברית עם לֶאבטִיחִידֵיס בן מֶנַרוֹס בן אַגִיס, שהיה מאותה משפחה כמו דימרטוס, בתנאי, שאם יעמידהו מלך במקום דימרטוס, ילך אחריו נגד האיגיניטים. לאבטיחידיס זה היה אויבו בנפש של דימרטוס מסבה זו: לאבטיחידס התארס עם פֶּרְקַלוס בת חִילון בן דֵימַרְמֶנוס ודימרטוס קפח בערמה את לאבטיחידס מלהתחתן בהקדימו וגזל את פרקלוס ולקח אותה לאשה. מסבה זו נתעוררה שנאת לאבטיחידס לדימרטוס, ואז, כשהפציר בו קלאומניס, נשבע לאבטיחידס נגד דימרטוס באמרו, שאין ראוי לו להיות מלך על השפרטים, יען אינו בנו של אריסטון. אחרי שנשבע את השבועה תבע אותו למשפט בהזכירו את המלה ההיא שאמר אז אריסטון כאשר הודיע לו העבד כי נולד לו בן והוא אחרי שחשב על אצבעות ידו אמר שאינו ממנו. בהסתמכו על המלה הזאת הוכיח לאבטיחידס שדימרטוס לא נולד מאריסטון ואינו ראוי להיות מלך בשפרטה, וקרא להעיד את אותם האפורים שישבו אז יחד עם אריסטון ושמעו ממנו את המלים האלה.

66. לסוף, כאשר היו מריבות ביניהם, החליטו השפרטים לשאול באורקולום בדלפוי, אם דימרטוס הוא בן אריסטון. כאשר הובא הענין עקב השתדלותו של קלאומניס לפני הפיתיה, קנה קלאומניס את לב קוֹבּוֹן בן אַרִיסְטופַנוֹס, איש בעל השפעה גדולה בדלפוי, והוא פתה את הכהנת הגדולה פֶּרִיאַלָה שתאמר כרצון קלאומניס¹⁷⁰³. ובכן כאשר שאלו המלאכים, הביעה הפיתיה את דעתה, כי דימרטוס אינו בנו של אריסטון. אמנם אחרי זמן נודע הדבר וקובון ברח מדלפוי ופריאלה הכהנת הגדולה נדחתה ממשרתה.

67. אשר לדימרטוס שהודח ממלכותו קרה אפוא הענין באופן זה; דימרטוס ברח משפרטה למדי בגלל עלבון זה: אחרי שהודח ממלכותו שרת במשרה שנבחר אליה¹⁷⁰⁴; והנה היו גִימְנוֹפַּידִיִים¹⁷⁰⁵, ובשעה שדימרטוס הסתכל בהם, שלח אליו לאבטיחידס, שכבר נעשה הוא מלך תחתיו, את עבדו לשאול את דימרטוס, בכדי להתעלס ולהתקלס בו, איך הוא מרגיש את עמו במשרתו אחרי מלכו. הוא התמרמר מאד על השאלה וענה ואמר, שהוא אמנם כבר מנוסה בשניהם, אבל הלה לא, והשאלה הזאת תהיה ללקדימוניים מקור לרבבות רעות או לרבבות טובות. את הדברים האלה דבר וחפה¹⁷⁰⁶ את ראשו והלך מהתיאטרון אל ביתו, ומיד אחרי ההכנות הקריב פר לזוס ואחרי שהקריב שלח לקרוא לאמו.

68. כאשר באה אמו נתן לתוך ידיה מהקרבים¹⁷⁰⁷ והתחנן אליה באמרו את הדברים האלה: „אמא, בשם כל האלים ובזוס זה¹⁷⁰⁸ מגינה של המשפחה, אני פונה אליך ומתחנן לפניך שתאמרי לי את האמת, מי הוא באמת אבי. יען במריבות האלה אמר לאבטיחידס שֶהָרית מבעלך הראשון וכך באת אל אריסטון, אחרים מדברים גם דבר סכל מזה באמרם כי שכבת עם אחד מאנשי הבית, עם החַמָר, ואני בנו של האיש ההוא. לכן מפציר אני בך בשם האלים שתאמרי את האמת. כי אם עשית אחד מהדברים שמספרים, הלא לא לבדך עשית זאת, כי אם בעזרת רבים, ורבים הם המספרים בשפרטה, שאריסטון לא יכול היה להזריע זרע; אלמלא כך, היו גם הנשים הראשונות יולדות בנים“.

69. הוא דבר אפוא את הדברים האלה והיא השיבה באלה: „בני, מאחרי שאתה מפציר בי בתחנונים לאמר את האמת תֵאָמר לך כל האמת. כאשר הביאני אריסטון אל ביתו, בלילה השלישי אחרי הראשון בא אלי מראה בדמות אריסטון ואחר ששכב אצלי, שם על ראשי את הזֵרים שהיו לו. וזה הלך לו ואחר כך בא אריסטון. ובראותו שיש לי זרים, שאל, מי הוא זה שנתנם לי. אני אמרתי שהוא בעצמו. אבל הוא לא קבל את תשובתי. אני נשבעתי ואמרתי שלא יפה הדבר שהוא עושה, שהוא מכחיש. הלא זה מעט שבאת ושכבת עמי ונתת לי את הזרים. בראותו כי אני נשבעת,¹⁷⁰⁹ הבין אריסטון שדבר אלהים הוא זה. והזרים האלה היו כנראה ממקדש ההרואים העומד על יד שער החצר והנקרא על שם אַסְטְרַבַּקוס¹⁷¹⁰. אחר כך קסמו הקוסמים שההרוס הזה הוא הוא שהיה. ועתה, בני, הנה לך כל מה שחפצת להודע. או מההרוס הזה נולדת ואביך אפוא ההרוס אַסְטְרַבַּקוֹס, או אריסטון. יען בלילה ההוא התעברתי אתך. מה שהאויבים מציקים לך ביותר באמרם שאריסטון בעצמו, כאשר הודיעו לו שנולדת, אמר באזני רבים, שאתה אינך בנו, מפני שעוד לא עבר המועד, עשרת החדשים, מאי ידיעתו בדברים אלה יצאה המלה מפיו. הנשים יולדות גם אחרי תשעה חדשים וגם אחרי שבעה ולא כולם ממלאות עשרה חדשים. ואני ילדתיך, בני, אחרי שבעה חדשים. וגם אריסטון עצמו הכיר זמן מעט אחר כך, כי רק מתוך אי ידיעתו הוציא את המלה ההיא מפיו. שמועות אחרות בדבר לידתך אל תקבל. כי רק את האמת כולה שמעת עתה. מחַמָרים תלדנה הנשים בנים ללאבטיחידס¹⁷¹¹ עצמו ולכל אלה המדברים דברים כאלה“.

70. היא דברה אפוא את הדברים האלה, והוא, אחרי ששמע מה שרצה והִצטיֵיד, נסע לאֵילִיס, באמרו, שהוא הולך לדלפוי לשאול באורקולום. אבל הלקדימוניים חשדו בדימרטוס שהוא אומר לברוח ורדפו אחריו לתפשו¹⁷¹². הוא הקדימם ועבר מאֵילִיס לזקינתוס. הלקדימוניים עברו אחריו והדביקוהו ולקחו ממנו את עבדיו. אחרי כן, כשלא מסרוהו הַזַקִינְתִּיִים בידיהם, עבר משם לאסיה אל המלך דריוש. הוא קבל אותו בכבוד גדול ונתן לו גם אדמה וגם עיר¹⁷¹³. כה הגיע דימרטוס לאסיה וגורל כזה עבר עליו. שמו היה גדול אצל הלקדימוניים בגלל פעולותיו הרבות ועצותיו ביחוד על ידי שרכש להם כבוד נצחון באולִמְפִּיָה בצמד של ארבעה סוסים, והוא היחידי בין כל המלכים אשר מלכו בשפרטה שעשה זאת.

71. אחר שהודח דימרטוס ירש לאבטיחידס את המלוכה¹⁷¹⁴. גם לו נולד בן, זֶאבכסידֵימוֹס, אשר אחדים מהשפרטים קראו קִינִיסְקוֹס. זאבכסידֵימוס זה לא מלך בשפרטה, יען הוא מת על פני לאבטיחידס בהשאירו בן, את ארחידימוס. אחרי מות זאבכסידימוס נשא לאבטיחידס אשה שניה, את אֶבְרִידַמֵי, שהיתה אחות מֶנִיוס ובת דיאַקטורידס; ממנה לא נולדו לו בנים, אבל בת, לַמְפִּיטו, שאַרְחִידֵימוס בן זאבכסידימוס לקח אותה לאשה¹⁷¹⁵, יען לאבטיחידס נתן אותה לו.

72. אולם גם לאבטיחידס לא הגיע לזקנה בשפרטה, כי אם נענש בגלל דימרטוס באופן כזה. בפקודת הלקדימוניים יצא למלחמה על תֶּסַלִיָה¹⁷¹⁶ ואף כי היתה לו שעת הכושר להכניע את כולם, קבל שוחד הרבה כסף. אבל הוא נתפש בשעת מעשה במחנה בעת שבתו על צרור מלא כסף, ויברח משפרטה כאשר עמדו להעמידהו לפני השופטים, וביתו נהרס. הוא ברח לטֶגֶאָה ושם מת.

73. אמנם המאורעות האלה קרו בזמן מאוחר, אבל בעת ההיא, כאשר עלה בידו של קלאומניס ענינו עם דימרטוס, לקח אתו מיד את לאבטיחידס ויצא על האיגיניטים, שנטר להם טינה על העלבון שגרמו לו¹⁷¹⁷. והנה בבוא שני המלכים החליטו האיגיניטים שלא לעמוד עוד נגדם והם¹⁷¹⁸ אספו מבין האיגיניטים עשרה אנשים שהיו החשובים הן בגלל עשרם והן בגלל מוצאם והוליכום, ביניהם גם את קְרִיוס בן פּוליקְרִיטוס ואת קַסַמְבּוס בן אַרִיסְטוקְרַטוס, אשר בידיהם היו הכח והעוז. הם הוליכום לארץ אטיקה ומסרו אותם לפקדון בידי האתונאים, אויבים בנפש לאיגיניטים.

74. אחרי הדברים האלה נודע המעשה הרע שהשתמש בו קלאומניס נגד דימרטוס; הוא התירא מפני השפרטים ונמלט לתֶּסַלִיָה. משם בא לארקדיה ורצה לעורר מהומות בהמרידו את הארקדים על שפרטה;¹⁷¹⁹ באלות שונות הכריח אותם אם לא ילכו אחריו לכל מקום שיוליך אותם, ביחוד התאמץ להביא את ראשי הארקדים אל העיר נוֹנַקְרִיס¹⁷²⁰ ולהשביעם במי הסטיכּס¹⁷²¹. בעיר הזאת נמצאים, לדברי הארקדים, מי הסטיכּס שטבעם בעיקר כך הוא: מים מעטים נראים מתוך סלע ומטפטפים לתוך נקיק, ואת הנקיק מקיף סבך של קוצים. נוֹנַקְרִיס, אשר בה נמצא המעין הזה, היא עיר אַרְקַדִית על יד פֶנֶאוֹס.

75. כאשר שמעו הלקדימוניים כי קלאומניס זומם מזימות, החזירוהו לשפרטה ביראם מפניו, באותם התנאים שמשל גם מקודם עליהם. מיד אחרי שובו אחזתהו מחלת השגעון, בהיותו גם קודם לכן בלתי שפוי בדעתו. יען מדי פגשו באיש מהשפרטים הכה במטהו בפניו. בעשותו דברים כאלה ובהיותו מטורף, נתנוהו בני משפחתו בסַד. כאשר ראה, והוא אסור, את השומר עזוב מאחרים, דרש מאכלת וכשהשומר לא רצה בתחלה לתת לו, איים עליו בכל מה שיעשה לו כשיתירוהו, עד שהשומר בפחדו מפני האיומים – כי היה אחד מהָהֶלוטים – נתן לו את המאכלת. קלאומניס לקח את הברזל והתחיל לרטש בבשרו מהסֹבְכִים, כי הוא חתך את הבשר לאורכו, בעברו מהסֹבכים עד השוקים ומהשוקים עד הירכים ועד המתנים, עד שהגיע לבטנו וברטשו גם את זאת מת באופן זה, כפי שמספרים רבים מהיוונים, יען פתה את הפיתיה שתאמר מה שאמרה בנוגע לדימרטוס¹⁷²², כפי שהאתונאים אומרים, יען פרץ לתוך אֶלֶאבְסִיס והחריב את היכל האֵלות¹⁷²³ ולדברי הארגיוים, יען כי פתה לרדת¹⁷²⁴ את הארגיוים שנמלטו מתוך הקרב אל מקדש אַרְגוֹס והכה אותם לפי חרב ואת החורשה עצמה שרף באש מבלי רחם¹⁷²⁵.

76. יען נאמר לקלאומניס, בשאלו באורקולום בדלפוי, שהוא יכבוש את אַרְגוֹס. בהוליכו אחר כך את השפרטים בא אל הנהר אֶרַסִינוֹס, השוטף, כפי שמספרים, מתוך האגם הסְטִימְפַלִי – יען האגם הזה משתפך לתוך לוֹעַ בלתי נראה ומופיע שוב בארגוס, מהמקום הזה והלאה נקראים המים בפי הארגיוים אֶרַסִינוֹס. בבוא קלאומניס אל הנהר הזה זבח לו. וכאשר לא עלה בידו בשום אופן לעבור אותו, אמר, אמנם יפה עושה הָאֶרַסִינוֹס שאינו בוגד באזרחיו, בכל זאת לא ישמחו גם ככה הארגיוים. אחרי זה שב לאחוריו והוליך את צבאו לתִּירֶאָה ואחרי שזבח לים פר, העביר אותם¹⁷²⁶ באניות לארץ טירינס ולנָאבפּלִיָה.

77. כשנודע הדבר לארגיוים, נזעקו אל הים. כאשר התקרבו לטירינס, בחבל שבו נמצא המקום הנקרא סֵיפֵּיָה, חנו מול הלקדימוניים מבלי להשאיר מקום רחב ביניהם. במקום הזה לא פחדו הארגיוים מפני הקרב הגלוי כי אם שלא יתָפשו בערמה¹⁷²⁷. יען בנוגע לזה היה בידם האורקולום שאמרה הפיתיה להם יחד עם המיליטים¹⁷²⁸, באמרה ככה:

„אבל כאשר תכבֹש הנקבה¹⁷²⁹ את הזכר¹⁷³⁰

ותגרשהו ותרכש כבוד בין הארגיוים,

נשים רבות ארגיויות תתגודדנה¹⁷³¹ אז,

וכך ידבר מי האנשים שיולדו באחרית הימים:

נחש עקלתון נורא מת נדקר מדקר“¹⁷³².

כשבאו אפוא הדברים האלה כולם יחד¹⁷³³ הכניסו מורא בלב הארגיוים ולכן החליטו אחרי כן לכון את מעשיהם לפי הכורז של האויבים. אחרי ההחלטה הזאת עשו כך: בשעה שהכריז הכורז משפרטה דבר מה ללקדימוניים, עשו גם הארגיוים אותו הדבר.

78. כשהרגיש קלאומניס שהארגיוים עושים לפי האות שהכורז נותן לאנשיו, הודיע להם, כאשר יתן הכורז את האות להכין את ארוחת הבוקר, יקחו את נשקם ויצאו על הארגיוים. והדבר הוצא לפועל מאת הלקדימוניים. כי הם התנפלו עליהם בשעה שהארגיוים הכינו את ארוחתם לפי האות ורבים מהם נהרגו, אבל הרבה יותר מאלה ברחו אל החורשה של אַרגוס¹⁷³⁴ ושם הקיפו אותם ושמרו עליהם.

79. עתה עשה קלאומניס את המעשה הזה: היו אצלו אנשים שנפלו אליו ואחרי שחקר אותם שלח כורז וקרא אליו את הארגיוים הסגורים בחורשה, בקראו איש ואיש בשמו, בקראו אותם אמר שיש בידו כסף פדיונם. כסף פדיון נקבע אצל הפלופוניסיים לשלם שתי מנה¹⁷³⁵ בעד איש שבוי. כחמשים איש מהארגיוים קרא אליו קלאומניס והרג אותם. הנעשה היה נעלם מעיני אלה שנשארו בחורשה. כי החורשה היתה צפופה ואלה שבפנים לא ראו מה שבא על אלה מבחוץ, עד שאחד מהם עלה על עץ וראה את הנעשה. מעתה לא יצאו עוד כאשר נקראו.

80. ועתה צוה קלאומניס שכל אחד מהָהֶלוֹטים יקיף בעצים את החורשה. אחרי ששמעו לקולו, הצית אש בחורשה. כאשר כבר עלתה הלהבה, שאל את אחד מאלה שנפלו אליו, למי מהאלים שיכת החורשה, וזה השיב: „לְאַרְגוֹס“. בשמעו זאת נאנח מרה ואמר: „ אפולו החוזה, האומנם, מאד השלית אותי בדברך כי אכבֹש את ארגוס¹⁷³⁶, מבין אני שבא האורקולום“.

81. אחר הדבר הזה שלח קלאומניס את החלק הגדול מצבאו לשוב לשפרטה ובקחתו מהם אלף, את המשובחים, הלך למקדש הֵירָה¹⁷³⁷ לזבוח. באמרו להקריב על הבמה אסר עליו הכהן באמרו שאסור לזר לזבוח במקום הזה¹⁷³⁸, אבל קלאומניס צוהל הלוטים להוליך את הכהן מעל הבמה ולהלקותו והוא עצמו זבח. אחרי עשותו את המעשה הזה שב לשפרטה.

82. אכן אחרי שובו תבעו אותו אויביו בדין לפני האפורים באמרם כי מפני שלקח שוחד לא כבש את אַרְגוֹס, אף כי על נקלה היה יכול לכבשה. אבל הוא השיב להם, בין אם ישקר ובין אם ידבר אמת אין בידו לברר את דבריו והוא השיב ואמר, אחרי שלקח את מקדש ארגוס נדמה לו, שמלא בזה חזון האל, לכן לא חשב אחר כך לנכון לנסות את כוחו נגד העיר טרם שהקריב קרבנות ויוָדע לו אם האל ימסרה לו או יעמוד כנגדו. עודו מקריב במקדש הֵירָה הבהיר זיק אש מחזה הפסל, מזה הוברר שלא ילכוד את ארגוס: כי אלמלא הבהיר מתוך ראש הפסל, היה ממגר את העיר, אבל יען הבהיר מתוך החזה, נעשה בידו הכל, מה שרצה האל שיעשה. בדברו ככה נראה לשפרטים שהוא מדבר דברים נאמנים ומתקבלים על הדעת ונצל ברוב דעות ממאשימיו.

83. אַרְגוֹס נתרוקנה כל כך מגברים¹⁷³⁹ עד שעבדיהם תפשו את כל עסקי העיר ומשלו ונהלו, עד שגדלו בניהם של אלה שנהרגו. אחרי שאלה החזירו להם שוב את ארגוס, גרשו אותם. העבדים המגורשים לכדו בקרב את טִירִינְס¹⁷⁴⁰. זמן מה היה שלום ביניהם, אבל אחרי כן בא אל העבדים איש קוסם קְלֶאַנְדְרוֹס, לפי שבטו היה מפִיגַלִיָה מארקדיה. האיש הזה פתה את העבדים להתגרות באדוניהם. מזה קמה ביניהם מלחמה לזמן ארוך, עד שסוף סוף חזקה יד הארגיוים.

84. הארגיוים אומרים אפוא שקלאומניס יצא מדעתו בגלל המעשה הזה ומת באופן רע, אבל השפרטים עצמם אומרים, שלא מתוך עונש מאת איזו אלהות יצא קלאומניס מדעתו, כי אם בגלל התהלכו עם הסקיתים נעשה שכור ובגלל זה יצא מדעתו. כי הסקיתים הנודדים¹⁷⁴¹, אחר שפרץ דריוש לתוך ארצם, התאמצו אחר כך להתנקם בו ושלחו לשפרטה לכרות ברית ולהסכים ביניהם, שהסקיתים ינסו לפרוץ לתוך ארץ מדי לאורך הנהר פַסִיס¹⁷⁴², והם, השפרטים, יצאו מאֶפסוֹס ויעלו ואחר כך יפגשו עמהם במקום ידוע. וקלאומניס, מספרים הם, כאשר באו הסקיתים בדבר הזה, התהלך עמם הרבה ובהתהלכו עמהם יותר מהראוי, למד מהם לשתות יין חי¹⁷⁴³. ובגלל זה, חושבים השפרטים, יצא מדעתו. ומהעת ההיא, כפי שהם בעצמם אומרים, כשהם רוצים לשתות יין יותר חזק, הם אומרים: „שתה באופן סקיתי“. ככה, אפוא, מספרים השפרטים את הענין בדבר קלאומניס, אבל לי נראה שהעונש הזה הגיע לקלאומניס בעד דימרטוס.

85. כאשר נודע לאיגיניטים כי מת קלאומניס, שלחו מלאכים לשפרטה להתאונן על לאבטיחידס בדבר בני התערובות הנמצאים באתונא¹⁷⁴⁴. הלקדימוניים הושיבו בית דין אשר הכיר כי עול נעשה לאיגיניטים מאת לאבטיחידס ודנוהו להמסר לאיגינה בעד האנשים הנמצאים באתונא, וכבר אמרו האיגיניטים להוליך אתם את לאבטיחידס, אמר להם תֶּאַסִידֵיס בן לֶאוֹפְּרֶפֶּס, איש נכבד בשפרטה: „מה אתם רוצים לעשות, איגיניטים?“ להוליך אתכם את מלך השפרטים יען נמסר בידכם מאת האזרחים? אם השפרטים דנו היום כך בכעסם, ראו שאחר כך, אם תעשו את הדבר הזה, לא יפרצו לתוך ארצכם ויחרימוה כולה“. כאשר שמעו האיגיניטים את הדברים האלה, עמדו מלהוליכו אתם, אך התפשרו עמהם, כי לאבטיחידס ילך עמהם לאתונא כדי להחזיר לאיגיניטים את אנשיהם.

86. כאשר בא לאבטיחידס לאתונא דרש את פקדונו והאתונאים התאמצו להשתמט, יען לא חפצו להחזיר, באמרם, שנים היו המלכים שהפקידו אצלם ולא נכון הוא להחזיר לאחד בלי השני.

א. כאשר אמרו האתונאים שלא יחזירו, דבר אליהם לאבטיחידס את הדברים האלה: „האתונאים, עשו מה שאתם רוצים משני אלה, יען בהחזירכם תעשו את היושר וכשלא תחזירו תעשו את ההפך מזה. הנה מה שקרה בשפרטה בנוגע לפקדון, רוצה אני לספר לכם. אנחנו השפרטים מספרים, שבדור השלישי לְפָנַי חי בלַקֶדַימוֹן גְלָאבקוֹס בן אֶפִּיקִידֶס. האיש הזה, מספרים, עלה גם בשאר הדברים למעלה ראש וגם שמועתו היתה הטובה בנוגע לצדקתו בין כל האנשים שישבו בלקדימון בעת ההיא. ומספרים כי לאיש הזה קרה בזמן אחד הדבר הזה: איש ממיליטוס בא לשפרטה ורצה לבוא אתו בדברים והשתמש כתואנה בדברים אלה: „אני ממיליטוס, באתי אליך, גלאבקוס, יען ברצוני לֵהנות מצדקתך. כי בכל ארץ יון וביחוד ביוֹנִיָה מדברים הרבה מצדקתך. נתתי אל לבי, איך יוניה נמצאת לעולם בסכנה, אבל הפלפוניסוס שוכנת לבטח, ואיך אין לדעת איזה רכוש ישאר בידי אותם האנשים. כאשר שמתי זאת אל לבי וחשבתי בדבר, החלטתי לשים בכסף את חצי רכושי ולהניח אצלך, בדעתי היטב, שאצלך ינוח רכושי בטח. קח אפוא אתה מידי את הכסף ואת הסימנים האלה שמור אצלך; אשר יהיו אלה לו וידרוש, לו תמסור“.

ב. את הדברים האלה דבר האורח שבא ממיליטוס וגלאבקוס קבל את הפקדון בתנאי המדובר ביניהם. אחרי עבור זמן רב באו לשפרטה בניו של האיש שהפקיד את הכסף. אך הוא השיב את פניהם ריקם באמרו על דבריהם ככה: „אינני זוכר את הענין והדברים האלה שאתם מדברים אינם מביאים אותי לדעת את הענין, אבל רוצה אני, כשיעלה הדבר על זכרוני, לעשות את הצדק בשלמותו. כי אם קבלתי, מן היושר שעלי להחזיר, ואם לא קבלתי כלל, אשתמש בנוגע לכם במנהגי היוונים¹⁷⁴⁵. אני שולח אתכם עד החודש הרביעי מהיום לגמור את הענין“.

ג. והמיליטים חשבו זאת לאסון והלכו להם, כאלו אבד להם כספם, אבל גלאבקוס הלך לדלפוי לשאול באורקולום. ובשאלו באורקולום, אם בשבועה יגזול את הכסף, דברה אליו הפיתיה קשות במלים אלה:

גְלָאבקוֹס, בנו אֶפִּיקִידֶס, עוד מעט והבצע בידיך:

בשבועה תנצח וכספים תגזול.

השבע־נא! הלא המות מחכה לאיש גם הנשבע לאמת.

אולם בן־השאול¹⁷⁴⁶ הוא בלי שם ובלי ידים

ובלי רגלים, אך קל־רגלים הוא אחריך, עד שיאחז

ויכלה הכל, את בני הבית עם הבית כולו¹⁷⁴⁷.

אולם בני האיש הנשבע לאמת יִשׂגו עדי עד.

כשמוע גלאבקוס את הדברים האלה, בקש סליחה מהאל בעד דבריו. אבל הפיתיה אמרה, לנסות את האל ולעשות את המעשה ערכם שוה¹⁷⁴⁸.

ד. גלאבקוס שלח אפוא לקרוא את האורחים המיליטיים ומסר להם את כספם. משום מה דברתי את הדברים האלה לפניכם אתונאים, אֹמַר: מגלאבקוס אין כעת לא נין ולא בית שיקרא על שם גלאבקוס: זכרו נשמד משפרטה. אם כן מוטב שלא לחשוב אחרת בנוגע לפקדון, כי אם להחזיר כשדורשים אותו“.

87. לאבטיחידס דבר אפוא את הדברים האלה, אך כאשר לא שמעו לו האתונאים גם ככה, הלך לו, והאיגיניטים, אשר עוד לא נתנו פצויים בעד מעשי עול הקודמים שעוללו באתונאים¹⁷⁴⁹, עשו את המעשה הזה, כדי לעשות נחת רוח לתֵּיבִּים¹⁷⁵⁰: הם האשימו את האתונאים ובחשבם שעול נעשה להם, הזדינו, בכדי לגמול לאתונאים, והנה היה לאתונאים חג פעם בחמש שנים על יד סוניון¹⁷⁵¹, וישימו אורבים ויקחו את האניה החגיגית¹⁷⁵² מלאה אנשים מראשי האתונאים, ואחרי שתפשו את האנשים אסרו אותם.

88. האתונאים, כאשר סבלו את הדבר הזה מאת האיגיניטים, לא הססו מלעשות כל מה שביכלתם נגד האיגיניטים. והנה היה באיגינה איש נכבד ושמו נִיקוֹדְרוֹמוֹס בן קְנוֹיתּוֹס; האיש הזה נטר שנאה לאיגיניטים, יען לפני זמן גרשוהו מתוך האי; כאשר נודע לו אז שהאתונאים חושבים מזמות להרע לאיגיניטים, בא בדברים עם האתונאים למסור את איגינה, בהודיעו באיזה יום יגמר את מעשהו ועד איזה יום יבואו הם לעזרתו.

89. אחרי כן תפש נִיקוֹדְרוֹמוֹס בידו, כפי המדובר עם האתונאים, חלק מהעיר הנקראת העתיקה, אך האתונאים לא באו למועד הקבוע, כי לא היו להם די אניות להלחם באיגיניטים שוה בשוה¹⁷⁵³. ובעת שהם בקשו מאת הקורינתיים לתת להם אניות נתקלקל בינתים הענין. הקורינתיים שהיו בעת ההיא ידידיהם הטובים, נתנו לאתונאים לבקשתם עשרים אניות; הם נתנו במכרם בעד חמשה דרכמונים¹⁷⁵⁴; כי במתנה לא יכלו לתת לפי החוק. את אלה לקחו האתונאים וגם את שלהם והושיבו אנשים בשבעים אניות ביחד והפליגו לאיגינה ואֵחרו יום אחד מיום הנועד.

90. וכאשר לא היו האתונאים במקום בזמן הנכון¹⁷⁵⁵, ירד ניקודרומוס לתוך אניה וברח מאיגינה; אתו הלכו גם מאיגיניטים אחרים והאתונאים נתנו להם בתים בסוֹניוֹן, מפה התנפלו אלה על האיגיניטים באי ויקחו שלל ומלקוח.

91. אמנם המאורעות האלה קרו בזמן שאחרי כן, אצילי האיגיניטים התגברו כאשר התקומם ההמון נגדם יחד עם ניקודרומוס, ואחרי שנפלו בידם, הוציאו אותם להורג. אחרי זה היה עליהם חטא־דמים שלא יכלו להתחטא ממנו בזבחים למרות התאמצותם, כי אם גורשו מהר מהאי¹⁷⁵⁶ טרם שנתרצתה להם האֵלָה. יען כי הוציאו להֶרֶג את שבע מאות האיש שתפשו חיים, רק אחד מאלה נמלט מאזיקיו וברח אל שער דימיטר נותנת חוקים, ובתפשו בטבעות הדלת החזיק בהן. ואלה, אחרי כי לא היה בכוחם להעתיקו משם אף כי משכוהו, קצצו את ידיו וכך הוליכוהו, הידים ההם נשארו מהודקות אל הטבעות.

92. את המעשים האלה עוללו אפוא האיגיניטים להם עצמם, והנה באו האתונאים וילחמו בשבעים אניות, וכאשר הוכו¹⁷⁵⁷ בקרב הים, קראו לעזרה אותם האנשים כמו לפנים¹⁷⁵⁸, את הארגיוים. והנה אלה לא באו עוד פעם לעזרתם, בחרות להם, שאניות מאיגינה שנלקחו בחזקת יד מאת קלאומניס עמדו על יד ארץ אַרגוֹס ועלו ליבשה יחד עם לקדימוניים. עלו ליבשה גם אנשים מאניות הסיקיאונים באותה ההתנפלות. ומאת הארגיוים הושם עליהם¹⁷⁵⁹ עונש לשלם אלף ככר, חמש מאות כל אחד. אמנם הסיקיאונים הודו שעשו עול והתפשרו ובשלמם מאה ככר נעשו פטורים מעונש. אך האיגיניטים לא רק שלא הודו, כי אם העיזו פניהם מאד. ובגלל זה אפוא, כאשר בקשו מה, לא רצה עוד איש מהארגיוים לעזור בפקודת העדה, אבל אלף איש הלכו מרצונם. אותם הוליך שר הצבא אֶבְרִיבַּטֵיס, מנֻסה במלחמת חמש¹⁷⁶⁰. רֻבם מאלה לא שבו הביתה, כי אם נהרגו בידי האתונאים באיגינה. שר הצבא עצמו אֶבְרִיבַּטֵיס שנלחם במלחמת שנים הרג שלשה אנשים באופן זה, אבל נהרג בידי הרביעי, סוֹפַנֶס איש דֶקֶלֵיאָה.

93. אבל האיגיניטים התנפלו באניותיהם על האתונאים כשהיו בלתי מסודרים ונצחו ולקחו מהם ארבע אניות עם אנשיהן.

94. ובכן התחוללה מלמה לאתונאים באיגיניטים, והפרסי עשה את שלו, יען הָזכר תמיד מאת עבדו לזכור את האתונאים¹⁷⁶¹ וְהַפֵיסִיסְטְרַטִידִים הפצירו בו והלשינו על האתונאים, יחד עם זה רצה דריוש בתואנה זו להכניע ביון את אלה, שלא נתנו לו אדמה ומים¹⁷⁶². את מרדוניוס שלא הצליח במסעו הסיר ממשרת המצביא, וקרא למצביאים אחרים ושלח אותם נגד אֶרֶטְרִיָּה ואתונא, את דַטִיס שהיה מַדִי מלידה ואת אַרְטַפֶרְנֵיס בן ארטפרניס, בן אחיו. הוא שלח אותם בצותו עליהם לשעבד את אתונא ואֶרֶטְרִיָה ולהביא את השבויים לפניו.

95. כאשר הלכו המצביאים האלה שנתמנו מהמלך באו למישור אֲלֵיוֹן¹⁷⁶³ אשר בקיליקיה, יחד אתם הוליכו חיל רגלי כבד ומזוין היטב, ובחנותם שמה בא אליהם גם כל הצבא אשר באניות, כפי שהושם על כל אחת ואחת, וגם האניות להעברת הסוסים היו מוכנות, אלה אשר צוה דריוש עוד בשנה שעברה על כל הנושאים לו מס להכינן¹⁷⁶⁴. אחרי שהכניסו את הסוסים לתוכן וחיל הרגלים ירד לתוך האניות, הפליגו בשש מאות אניות־משוט ליוניה. מפה לא הוליכו את האניות לאורך היבשת ישר אל ההליספונטוס ולתרקיה, כי אם בצאתם מסַמוֹס קרוב לים האִיקַרִי¹⁷⁶⁵ עשו את דרכם בין האיים, וכפי שנראה לי, מפני שיראו מאד לסבוב את הָאַתּוֹס. יען בשנה שעברה¹⁷⁶⁶ בעשותם מסביב לו את הנסיעה, סבלו מאד. מלבד זאת הכריחה אותם גם נַכְּסוֹס, כי לא כבשוה קודם לכן.

96. אחרי שיצאו מים הָאִיקַרִי, התקרבו לנַכְּסוֹס – יען עליה אמרו הפרסים לצאת בראשונה – ויזכרו הנכסיים מה שקרה לפנים¹⁷⁶⁷ ומהרו לנוס הֶרָה ולא חכו. הפרסים לקחו לעבדים את אלה מהם שתפסו ושרפו באש גם את המקדשים גם את העיר, ואחרי עשותם את המעשים האלה, חתרו אל האיים האחרים.

97. עודם עושים אלה את הדבר הזה, ויעזבו הדֵילִיִים גם הם את דֵילוֹס ומהרו וברחו לטֵינוֹס¹⁷⁶⁸. כאשר התקרב הצי לא נתן דַטִיס, אשר הפליג בראש, את האניות לעַגֵן על יד האי, כי אם מעבר השני, בּרֵינַיאָה¹⁷⁶⁹, והוא, בשמעו איפה הם הדיליים, שלח כורז אליהם להודיע להם את הדברים האלה: „אנשים קדושים, מה זה מהרתם לברוח, בחשבכם עלי דברים בלתי כֵּנִים? הלא גם אני דעתי ככה וגם נצטויתי כך מאת המלך שלא לתת למשסה את הארץ, שבה נולדו שני האלים¹⁷⁷⁰, לא את הארץ הזאת ולא את יושביה. ובכן שובו אל ארצכם ושבו באי“. את הדברים האלה הכריז לדיליים, אחרי כן צבר שלש מאות ככר לבונה והקטיר על הבמה.

98. אחר המעשה הזה הפליג דַטִיס יחד עם הצי תחלה נגד אֶרֶטְרִיָה והוליך אתו גם יונים וגם איאולים. אחר כך, אך נסע משם נזדעזעה דילוס¹⁷⁷¹, וכפי שמספרים הדיליים, היתה זו הפעם הראשונה והאחרונה עד ימי¹⁷⁷² שהורעשה. וזה היה ודאי אות שבו הודיע האל לבני־האדם את הרעות הממשמשות לבוא¹⁷⁷³. כי בימי דריוש בן היסטספס וכסרכסס בן דריוש וארטכסרכסס בן כסרכסס, בשלשת הדורות האלה, דור אחר דור, בא על יון יותר מאשר בעשרים דורות אחרים שהיו לפני דריוש, הן מה שבא עליה מאת הפרסים, הן מה שבא מאת ראשי העם עצמם אשר נלחמו בעד השלטון¹⁷⁷⁴. ולכן אין מה להתפלא על שנזדעזעה דילוס, שעד עתה לא נזדעזעה [ובאורקולום אחד היה כתוב אודות זה ככה:

אזעזע גם את דילוס, אף כי עוד לא נזדעזעה.¹⁷⁷⁵

פרוש השמות האלה בשפת יון הוא: דריוש, בעל המרץ; כסרכסס, תקיף; ארטכסרכסס, תקיף מאד. את המלכים האלה כנו אפוא היוונים נכון לפי שפתם.

99. כאשר הלכו להם הברברים מתוך דילוס, שמו דרכם לעבר האיים, משם לקחו אתם צבא ולבני תערובות לקחוּ את בני יושבי האיים. אך בהפליגם מאי לאי התקרבו גם לקַרִיסְטוֹס¹⁷⁷⁶ – כי הקריסטיים גם לא נתנו להם בני תערובות גם אמרו שלא ילחמו בערים שכנות, וכוונתם היתה לאֶרֶטְרִיָה ואתונא – אז צרו עליהם והשחיתו את ארצם, עד שגם הקריסטיים נכנעו לפרסים.

100. הָאֶרֶטְרִייִם בשמעם כי צי הפרסים הולך ומפליג נגדם, בקשו מאת האתונאים שיבואו לעזרתם. האתונאים לא מנעו את העזרה, אלא נתנו להם לסיועם את ארבעת האלפים המתישבים מהפרשים אשר חלקו ביניהם את ארץ חַלְקִיס¹⁷⁷⁷. אך בין הארטריים לא היתה שום החלטה נבונה; אמנם שלחו לקרוא את האתונאים, אבל היו ביניהם חלוקי דעות. חלק מהם החליט לעזוב את העיר ועלות על ראשי הרי אֶבבּוֹיָה, חלק מהם שקוו כי יפיקו תועלת לעצמם מאת הפרסים, התכוננו לבגידה. לכן אַיסְחִינֵס בן נוֹתּוֹן, שהיה מן הראשונים בארטריה, בהבינו את מחשבת שני חלקי העם, הודיע לאתונאים שבאו, את מצב הדברים ובקש מהם שישובו לארצם, כדי שלא יסופו גם הם. האתונאים שמעו לאיסחינס המיעץ להם עצה זו.

101. ואלה אפוא, בעברם לְאוֹרוֹפּוֹס¹⁷⁷⁸ הצילו את נפשם, והפרסים בהפליגם הנחו את האניות אל טַמִינָה וחוֹירֶאָה ואַיגִילִיָה אשר בארץ אֶרֶטְרִיָה ובעלותם במחוזים האלה מיד פרקו את הסוסים והכינו עצמם לתקוף את האויבים. אך הארטריים לא קבלו החלטה לצאת לקראתם ולהלחם בם, כי אם דאגו רק להגן על חומותיהם, אחרי שנצחה הדעה שלא לעזוב את העיר. כאשר השתערו מאד על החומה נפלו בששה ימים רבים משניהם, אך ביום השביעי עמדו אֶבפוֹרְבּוֹס בן אַלְקִימַחוֹס ופִילַגְרוֹס בן קִינוס, אנשים נשואי פנים בין יושבי העיר, ומסרו אותה לפרסים. אלה חדרו לתוך העיר, גם את המקדשים שדדו ושרפו, בהנקמם בעד המקדשים שנשרפו בסַרדיס וגם את האנשים לקחו לעבדים כפקודת דריוש.

102. אחרי שנפלה בידם ארטריה ושהו ימים מעטים הפליגו לאטיקה, הם הצרו מאד ודִמו לעשות לאתונאים מה שעשו לארטריים. ויען כי היתה מַרַתון¹⁷⁷⁹ המקום המתאים ביותר באטיקה להעסיק את הרכב וקרוב לארטריה הראה להם את הדרך לשם הִיפִּיאַס בן פֵּיסִיסְטרטוס.

103. האתונאים כשמעם זאת, נזעקו גם הם למַרַתּון. נהלו אותם עשרה¹⁷⁸⁰ מצביאים, מהם היה העשירי מִילְטִיאַדֶּס, אשר אביו¹⁷⁸¹ קִימון בן סְטִיסַגורס בָרֹחַ ברח מאתונא מפני פיסיסטרטוס בן הִיפוקְרַטֶס. ובעודו גוֹלֶה עלה בידו לנחול נצחון באוֹלִימְפִּיָה בצמד של ארבעה סוסים, ואת הנצחון הזה שנחל השיגהו כמו אחיו מאמו מילטיאדס. אחרי שנצח באולימפידה הבאה עם אותן הסוסות, נתן לפיסיסטרטוס להִכָּרֵז ויען העביר את הנצחון אליו, שב בלי פחד אל ביתו. ואחרי אשר נחל נצחון באותן הסוסות באולימפידה אחרת, הומת בידי בני פיסיסטרטוס כי פיסיסטרטוס עצמו לא היה כבר בחיים. הם המיתוהו על יד בית המועצה לילה בשימם אנשים אורבים. ויקבר קימון לפני העיר מעבר הדרך הנקראת קוֹילֵי, למולו נקברו אותן הסוסות שנצחו שלש אולימפידות. אמנם עשו כבר כמעשה זה גם סוסות אחרות, של אֶבאַגוֹרֶס הלקדימוני, אך יותר מהמה אף אחת לא. והנה הגדול בבניו של קימון היה סטיסגורס והוא נתגדל אצל אחי אביו מילטיאדס בחרסוניסוס, והצעיר אצל קימון עצמו באתונא, אשר נקרא בשם מילטיאדס כשם מילטיאדס שהתישב בחרסוניסוס.

104. והנה¹⁷⁸² מילטיאדס זה, שבא אז מחרסוניסוס ונמלט ממות מִשְנֶה, היה מצביא האתונאים. יען פעם אחת, כאשר התאמצו הפניקים¹⁷⁸³ מאד, ברדפם אחריו עד אִימְבְּרוֹס לתפשו ולהוליכו לפני המלך, ופעם אחת אחרי שנמלט מאלה ובא אל ארצו ודִמה כי כבר מלט את נפשו והנה התגרו בו האויבים והביאוהו לפני השופטים ותבעוהו בדבר הטירניס בחרסוניסוס¹⁷⁸⁴. וימלט גם מאלה ויֵעשה ככה מצביא האתונאים, נבחר מאת ההמון.

105. והנה תחלה שלחו המצביאים, בעת היותם עוד בעיר, לשפרטה כורז, את פֵידִיפִּידֵיס, איש אתונא; אגב, הוא היה רץ והיה עוסק בזה¹⁷⁸⁵. אליו אפוא, כמו שספר פֵידִיפִּידֵיס בעצמו והודיע לאתונאים, נקרה פַּן¹⁷⁸⁶ על הרי פַּרְתָּנִיוֹן אשר מעל לטֵגֵיאָה¹⁷⁸⁷. בקראו אותו בשמו פידיפידיס, צוה פַּן להודיע לאתונאים, מדוע אינם שמים לב אליו כלל, אף כי הוא חושב טובות על האתונאים ופעמים רבות כבר הועיל להם וגם יועיל להם עוד. והאתונאים, בהיותם בטוחים, כי הדברים האלה אמת הם, אחרי שהוטב מצבם¹⁷⁸⁸ הקימו לרגלי המבצר מקדש לפַּן ובגלל הבשורה הזאת מכפרים הם פניו בכל שנה בזבחים ובמרוץ־אבוקות¹⁷⁸⁹.

106. אבל אז, כאשר נשלח מאת המצביאים פֵידִיפִידֵיס זה, אשר כפי שספר גם נראה לו פַּן, היה בשני ימים מעיר האתונאים בשפרטה¹⁷⁹⁰; בבואו אל המושלים¹⁷⁹¹, אמר: „לקדימוניים, האתונאים מבקשים מכם כי תעזרו להם ואל תתנו את העיר העתיקה בין היוונים שתכנע לעבדות על ידי אנשים ברברים; הלא זה עתה נמכרה לעבדים אֶרֶטְרִיָה ויון נעשתה עניה בעיר חשובה“. הוא הודיע להם אפוא מה שנצטוה והם אמנם החליטו לעזור לאתונאים. אבל אי־אפשר היה להם לעשות זאת מיד יען לא חפצו לעבור על החוק. יען היה התשיעי של שליש הראשון של החודש, ובתשיעי אי־אפשר לצאת, אמרו, אם לא נתמלא הגלגל¹⁷⁹².

107. אלה חכו אפוא לירח המלא; את הברברים הוליך הִיפִּיאַס בן פֵיסִיסְטְרַטוֹס לְמַרַתּוֹן, אחרי שראה בלילה שלפני זה בשנתו את המראה הזה: נדמה לו להיפיאס כי הוא ישן עם אמו. מהחלום הזה דן, כי אחרי שובו לאתונא וקחתו בידו את השלטון ימות בא בימים במולדתו¹⁷⁹³. מהמראה הזה דן אפוא את זאת, אבל אז בהוליכו¹⁷⁹⁴ הביא את השבויים מארטריה אל אי הַסְטִירִים¹⁷⁹⁵ הנקרא אַיגִילֵיָה, אחר כך צוה לעגן את האניות אשר שמו דרכן למרתון, ואת הברברים שעלו ליבשה העמיד במערכה. ועודו עוסק בזה תקפוהו עטוש ושעול חזק מאשר היה רגיל; ובהיותו ישיש, נזדעזעו רוב שניו; שן משניו אלה השלכה בכח בהשתעלו; יען כי נפלה לתוך החול התאמץ מאד למצוא אותה. כאשר לא נתגלתה השן, נאנח ואמר אל העומדים אתו: „הארץ הזאת אינה שלנו ולא יעלה בידינו לכבשה, אולם עד כמה שמגיע לי בחלקי, קבלה השן¹⁷⁹⁶.

108. והנה הִיפִּיאַס דן אפוא כי בא המראה באופן זה; לאתונאים שעמדו במערכה בחבל המָקדש להירקלס באו לעזרה הַפְּלַטַיִים בכל חילם. יען עוד לפני זה מסרו עצמם הפלטיים לאתונאים ותלאות רבות קבלו עליהם האתונאים בעדם זה כבר. הם מסרו עצמם¹⁷⁹⁷ באופן זה: כאשר הֵצֵרו התֵּבַּיִים לפלטיים, הציעו עצמם תחלה לקלאומניס בן אנכסנדרידס, אשר היה במקרה שם, וללקדימוניים, אך אלה לא קבלו אותם באמרם להם את הדברים האלה: „יושבים אנחנו רחוק ביותר והסיוע יהיה לכם רק הבל; יען פעמים רבות תשתעבדו, טרם תבוא איזו שמועה אלינו. לכן מיעצים אנחנו לכם למסור עצמכם לאתונאים, שהם אנשים שכנים לכם ואינם נופלים מאתנו לעזור“. זאת יעצו הלקדימוניים לא מתוך מחשבה טובה כל כך אל הפלטיים, אלא חפצו שלאתונאים תהיינה צרות בריבם עם הבּוֹיאוֹטִים. הלקדימוניים יעצו זאת אפוא לפלטיים ואלה לא סרבו כי אם בשעה שהאתונאים זבחו זבחים לשנים עשר האֵלים, ישבו כמתחננים על יד הבמה¹⁷⁹⁸ ומסרו עצמם. התיביים, בשמעם זאת, יצאו למלחמה על הפלטיים ויבואו האתונאים לעזרתם. כבר אמרו להתחיל בקרב, לא נתנו אותם הקורינתיים, אשר היו במקרה שם ואשר עשו את השלום לדרישת שניהם וקבעו את גבולי הארץ בתנאי שירפו התיביים מאלה הבויאוטים שאינם רוצים להִמנות לבויאוטים. והנה הקורינתיים, אחרי אשר תקנו זאת הלכו להם; את האתונאים שיצאו לדרך תקפו הבויאוטים, אך התוקפים הוּכוּ בקרב הזה. האתונאים עברו עתה את הגבולות אשר קבעו הקורינתיים לפלטיים ובעברם אותם עשו את הָאַסוֹפּוֹס¹⁷⁹⁹ עצמו לגבול בשביל התיביים לבין פְּלַטַיאָה והִיסִיאַי¹⁸⁰⁰. הפלטיים מסרו עצמם אפוא לאתונאים באופן המסופר ועתה באו למרתון לעזרה.

109. למצביאי האתונאים היו דעות שקולות, חלק מהם חשבו לא להלחם, יען מעטים המה להלחם עם צבא המדים, חלק, וביניהם מילטיאדס, דרשו¹⁸⁰¹. ויען כי היו שקולות ועמדה לנצח הגרועה¹⁸⁰² שבין שתי הדעות, אז – כי היתה הדעה האחת עשרה לאיש הנבחר בפּוֹלִים¹⁸⁰³ להיות שר מלחמה¹⁸⁰⁴ של האתונאים, יען עוד מימי קדם עשו האתונאים את שר המלחמה בעל דעה יחד עם המצביאים, והיה בימים ההם שר מלחמה קַלִימַחוֹס מֵאַפִידְנַי – לאיש הזה בא מילטיאדס ואמר את הדברים האלה: „עתה בידך, קַלִימַחוֹס, או לשעבד את אתונא או בעשותך אותה חפשיה להשאיר אחריך מזכרת לכל חיי בני האדם¹⁸⁰⁵, אשר כזאת לא השאירו גם הֶרְמוֹדִיוֹס ואַרִיסְטוֹגֵיטוֹן¹⁸⁰⁶. הלא בשעה זו, מעת שנעשו האתונאים לגוי, נמצאים הם בסכנה היותר גדולה. כי אם יִכָנעו מפני המדים, הָחלט מה שיסבלו כשיהיו מסורים להִיפִּיאַס, אולם אם תנצח העיר הזאת, באפשרותה להיות הראשונה בין הערים היווניות. והנה איך אפשר הדבר הזה ואיך בידך להכריע בענינים אלה, אֹמר עתה מיד: בהיותנו אנחנו עשרה מצביאים, נעשו דעותינו שקולות, מהם מצוים להלחם, מהם לא. ועתה, אם לא נלחם, דואג אנכי, פן יתעורר קרע גדול אשר יבלבל את מחשבות האתונאים עד שיהיו נוטים אחרי המדים אבל אם נלחם טרם שנעשו אחדים מהאתונאים מוגי לב, אם אך האלים לא יתערבו¹⁸⁰⁷, בכחנו להתגבר בקרב. אם כן כל זה בידך ותלוי בך. אם תסכים עתה לדעתי, ארצנו תהיה חפשיה והעיר הראשונה בין אלה אשר בארץ יון. אולם אם תחזיק בדעת אלה המתנגדים לקרב, יבוא ההפך מכל הטובות שמניתי אני“.

110. בדברו את הדברים האלה, הטה מילטיאדס את לב קלימחוס. כאשר נתוספה דעתו של שר המלחמה, הָחלט להלחם. אחר זה מסרו המצביאים, אלה שנתנו את קולם להלחם, איש איש מהם, כאשר נעשה הוא מצביא ראשי של היום, למילטיאדס. הוא קבל אמנם, אבל לא סדר את הקרב, עד שנעשה הוא המצביא הראשי¹⁸⁰⁸.

111. כאשר הגיע תורו, סדרו עתה עצמם האתונאים לקרב בסדר זה: בראש האגף הימני עמד שר המלחמה קַלִימַחוֹס. יען כך היה בימים ההם¹⁸⁰⁹ המנהג אצל האתונאים, שהאגף הימני יהיה בידי שר המלחמה. אחר אלה שתחת פקודתו, באו המטות כפי שנמנו¹⁸¹⁰, זה על יד זה; האחרונים סודרו, בתפשם את האגף השמאלי, הפלטיים. כי¹⁸¹¹ מעת הקרב הזה מדי עולים האתונאים לזבוח זבחים ובחגיגות שחוגגים בכל חמש¹⁸¹² שנים מתפלל הכורז¹⁸¹³ האתונאי בעדם באמרו שהטוב יבוא על האתונאים ועל הפלטיים יחד. אבל אז כאשר עמדו האתונאים במערכה במרתון נעשה הדבר כך: החזית נעשתה שוה¹⁸¹⁴ לחזית המדים, רק החלק התיכוני נשאר בשורות אחדות פחות ובמקום הזה היתה החזית חלשה ביותר. אולם כל אגף ואגף היה חזק בגלל ההמון.

112. כאשר הוקמו והקרבנות עלו יפה, הסתערו האתונאים, כאשר נתן להם, על הברברים. לא פחות משמונה ריסים היה הרוח ביניהם. הפרסים בראותם אותם מסתערים ובאים הכינו עצמם לקבלם, וחשבו לאתונאים לשגעון ולהוָתם כאשר ראו אותם מעטים וגם מסתערים וממהרים בלי תמיכת רכב ורובי קשת¹⁸¹⁵. כך אמנם שערו בנפשם הברברים, אולם האתונאים, אחרי שהתנגשו צפופים עם הברברים, נלחמו באופן ראוי לספר. כי בין היוונים כולם מאלה שאנחנו יודעים, היו הם הראשונים שהשתמשו בזה להסתער על האויבים והיו הראשונים שהתרגלו לראות את לבוש המדים ואת האנשים לבושים בו. עד עתה היה ליוונים שם המדים לבד לחרדה.

113. הקרב בּמַרַתּוֹן ארך זמן רב. ואמנם נצחו הברברים באמצע החזית במקום שהפרסים עצמם והסַקִים¹⁸¹⁶ הָעָמְדוּ; במקום הזה אפוא נצחו הברברים ובהבקיעם רדפו לתוך הארץ פנימה; אולם בשני אגפים נצחו האתונאים והפלטיים. בנצחם נתנו את המוכים מהברברים לנוס ויחברו את שני האגפים נגד אלה מהם שהבקיעו באמצע וילחצו וינצחו האתונאים. וירדפו אחרי הפרסים הנסים ויכו בהם עד שבאו אל הים וידרשו אש ויאמרו לתפוש את האניות.

114. במלחמה קשה זו נאסף שר המלחמה קַלִימַכוֹס שהראה עצמו איש חיל, גם מהמצביאים מת סְטֶסִילַאוֹס בן תְּרַסילַאוֹס; כמו כן נפלו קִינֶגֵירוֹס¹⁸¹⁷ בן אֶבפוֹרִיוֹן אשר באחזו בקשוטי¹⁸¹⁸ אניה נקצצה ידו בגרזן, ואתונאים אחרים רבים ובעלי שם.

115. והנה שבע מהאניות לקחו האתונאים באופן זה ובאחרות חתרו הברברים מהיבשה ובקחתם את השבויים מארטריה מהאי אשר בו השאירום, הפליגו סביב לסוניון, בחפצם לבוא לפני האתונאים אל העיר¹⁸¹⁹. בין האתונאים היתה האשמה נפוצה, כי מאת האלקמיאונידים¹⁸²⁰ נעשתה זאת, שהם זממו את הדבר: כי אלה, כפי שהיה הדבור ביניהם, הראו מגן¹⁸²¹ לפרסים כאשר היו כבר באניות.

116. אלה הפליגו אפוא מסביב לסוּנִיוֹן והאתונאים נזעקו עד כמה שהיה בכח רגליהם אל העיר והקדימו לבוא טרם שבאו הברברים ואחרי בואם ממקדש הירקלס אשר במרתון חנו במקדש אחר של הירקלס אשר בקִינוֹסַרְגֶס. הברברים שהופיעו נוכח פַלֵירוֹן – כי זאת היתה בימים ההם הנמל של האתונאים¹⁸²² – ועגנו את האניות בלב ים, שבו והפליגו לאסיה.

117. בקרב הזה על יד מרתון מתו מהברברים כששת אלפים וארבע מאות איש, מהאתונאים מאה תשעים ושנים. כאלה אפוא נפלו משניהם וקרה שם המופת הזה: איש אתונאי, אֶפִּיזֵילוֹס בן קוּפַגוֹרוֹס אשר נלחם במערכה והיה איש חָיל, אבד את מאור עיניו, מבלי שהוכה בגופו או שנפגע, ומעת ההיא חי את שאר ימיו כעור. שמעתי, שהוא בעצמו מספר בדבר האסון את הספור הזה: נדמה לו שאיש גדול חמוש התיצב נגדו והמָגֵן היה מֵגֵן על כל לֶחיו. המראה הזה עבר אמנם עליו, אבל הרג את האיש שעמד על ידו. את הספור הזה אפוא מספר אֶפִּיזֵילוֹס, כפי שנודע לי.

118. ודַטִיס, בנסעו יחד עם הצבא לאסיה, כאשר היה במִיקוֹנוֹס¹⁸²³, ראה מראה בשנתו. ומה שהיה המראה, אין מספרים, אבל אך האיר היום, עשה בדיקה באניות, ובמצאו באניה פניקית פסל אפולו מוזהב, חקר מהיכן נשלל. כאשר נודע לו מאיזה מקדש הוא, הפליג באניתו לדֵילוֹס. ויען כבר שבו הדיליים אל האי, העמיד את הפסל בתוך המקדש ופקד על הדיליים שיוליכו את הפסל לדיליון של התיביים; זאת נמצאת על הים מול חַלְקִיס. אמנם אחר שפקד זאת דטיס הפליג לו, אבל את הפסל הזה לא הביאו הדיליים משם, כי אם אחרי עבור עשרים שנה לקחוהו התיביים עצמם לדיליון לרגלי דבר־אל.

119. את השבויים מהארטריים הוליכו דַטִיס ואַרְטַפֶרְנֵיס, כאשר הגיעו לאסיה במסעם לשושן¹⁸²⁴. המלך דריוש, טרם שנשבו הארטריים במלחמה, כעס עליהם כעס גדול, יען כי הארטריים היו הראשונים אשר התחילו בעול, אולם כאשר ראה אותם נהוגים לפניו ומסורים בידו, לא עשה להם שום רע¹⁸²⁵, כי אם הושיב אותם בארץ קיסיה בחוה שלו, ששמה אַרְדֶרִיקָה¹⁸²⁶, הרחוקה משושן מאתים ועשרה ריס וארבעים מהבאר, הנותן שלשה מינים. כי גם חֵמר וגם מלח וגם שמן נשאבים מתוכו באופן כזה: דולים בקילון, אשר במקום דלי נקשר אליו חצי נאד. אחרי שהורד, דולה באופן כזה ואחר כך מערה לתוך כלי. הנוזל מזה לתוך כלי אחר משתנה בשלשה אופנים. גם החמר וגם המלח מתגבשים מיד, אבל את השמן אוספים בכלים והפרסים מכנים אותו רַדִינַקֵי¹⁸²⁷. הוא שחור ונותן ריח לא נעים. שמה הושיב המלך דריוש את הארטריים אשר התנחלו בארץ הזאת עד ימי בשמרם על השפה העתיקה.

120. הדבר בנוגע לארטריים היה אפוא ככה, ואלפים מהלקדימוניים באו לאתונא אחרי שנתמלא הירח והם מהרו מאד לבוא בעוד מועד עד אשר בשלשה ימים באו משפרטה לאטיקה. ואף כי באו אחרי ההתנגחות השתוקקו בכל זאת לראות את המדים ובבואם למרתון הסתכלו בהם. אחר כך הללו את האתונאים ואת מעשם ושבו חזרה.

121. תמוה הוא לי ואיני מקבל את השמועה כאילו האלקמיאונידים הראו מגן לפרסים לפי הסכם שהיה ביניהם, בחפצם כי האתונאים יהיו תחת ברברים ותחת היפּיאַס, המה שעוד יותר או כמו קַלִיאַס בן פַיניפוֹס ואבי היפּוֹניקוֹס¹⁸²⁸ שונאי הטירנים בגלוי הם. כי קַלִיאַס היה היחידי בין האתונאים כולם אשר ערב את לבו לקנות את נכסי פיסיסטרטוס שנמכרו מטעם המדינה אחרי אשר גורש¹⁸²⁹ מאת האתונאים וגם את אשר מעשי השנאה נגדו עשה כולם.

122. ¹⁸³⁰ קליאַס זה ראוי אשר בכל מקום יזכירוֹ כל איש. כי גם, כמו שמסופר למעלה, היה איש אשר התאמץ בעד חרות המולדת; ואת המעשה הזה עשה באולימפיה: אחרי אשר נצח ברכיבה ונעשה השני בצמד לארבעה סוסים ואחרי שהצליח קודם לכן במשחקים הפּיתּיים, נעשה מפורסם אצל היוונים כולם בגלל הוצאותיו הגדולות¹⁸³¹. כמו כן הראה בנוגע לבנותיו, שלש היו, איזה איש היה. כי כאשר נעשו ראויות לחופה נתן להן מתנה מפוארה ומלא את בקשתן: את האיש שכל אחת חפצה לבחור מבין האתונאים כולם, לאותו האיש נתן אותה¹⁸³².

123. גם האלקמיאונידים היו שונאי הטירניס כמוהו או לא פחות ממנו. לכן תמוה הוא בעיני ואיני מקבל את הדבה להאמין בה כי הם נתנו אות במגן, הם שברחו כל העת מפני הטירנים¹⁸³³, שהודות פעולת האנשים האלה עזבו הפיסיסטרטידים את הטירניס. וככה אפוא היו אלה אשר שחררו את אתונא בהרבה יותר מאשר הֶרְמוֹדִיוֹס ואַרִיסְטוֹגֵיטוֹן, כפי שאני חושב. יען אלה הכעיסו את הפיסיסטרטידים האחרים¹⁸³⁴ בהרגם את היפרכוס ולא הביאו את האחרים שיחדלו מלרדות, אולם ברור שהאלקמיאונידים שחררו, אם הם היו באמת אלה שפתו את הפיתיה להטיל על הלקדימוניים לשחרר את אתונא, כפי שמתואר למעלה¹⁸³⁵.

124. אבל אולי בהתמרמרם על עם האתונאים בגדו במולדת. הלא לא היו אנשים אחרים יותר חשובים מהם בין האתונאים ולא מכובדים יותר. ככה גם הדעת אינה נותנת שמהם הָראה מגן בכונה זו. כי אמנם הָראה מגן. ועל זה אי אפשר לאמר אחרת, הלא קרה. אבל מי היה זה שהראה, אין בידי לאמר יותר ממה שדברתי.

125. אמנם האלקמיאונידים¹⁸³⁶ היו עוד מזמן קדום מפוארים באתונא, יותר מאלקמיאון¹⁸³⁷ וגם מִמֶגַקְלֶס¹⁸³⁸ שנעשו מפוארים מאד. כי מצד אחד נעשה אלקמיאון בן מגקלס לעוזר ללודים אשר באו מסרדיס מאת קרויסוס אל האורקולום אשר בדלפוי¹⁸³⁹ ועמד לימינם בכל לבו; וכאשר שמע קרויסוס מפי הלודים אשר בקרו את האורקולום, כי הוא היטיב לעשות להם, שלח לקרוא אותו לסרדיס ובבואו נתן לו למתנה זהב עד כמה שיוכל להוציא בבת אחת בגופו. אבל אלקמיאון התחכם בנוגע למתנה, אף כי היתה גדולה כל כך, במעשה זה: לבוש כֻתוֹנת גדולה השאיר חוצן כביר בכתונת ונעל מגפים הרחבות ביותר אשר מצא ונכנס לתוך האוצר, אשר שמה הביאוהו, ובפגעו תחלה בערמת עפרות זהב מִלֵא מהזהב על יד השוקים עד כמה שהכילו המגפים, אחר כך מלא את כל החוצן זהב ועל שערות ראשו פזר מעפרות הזהב ועוד לקח לתוך פיו ויצא מתוך האוצר כשהוא מרים בקושי את המגפים והוא דומה לכל דבר רק לא לבן אדם, כי פיו היה מלא וכולו נפוח. וכאשר ראהו קרויסוס פרץ בצחוק ונתן לו את כל הדברים הללו והוסיף עליהם מתנות אחרות שלא נפלו מהן. וכך נתעשרה המשפחה הזאת מאד, ואלקמיאון זה אשר משום זה יכול היה לכלכל ארבעה סוסים, נצח באולימפיה.

126. אבל אחרי כן, בדור השני אחר כך, הרים אותה¹⁸⁴⁰ קְלֵיסְתֶּנֵיס¹⁸⁴¹, הטירנוס בסִיקִיוֹן, עד שנעשתה מפורסמת בין היוונים הרבה יותר ממה שהיתה קודם לכן. כי לקליסתניס בן אַרִיסְטוֹנִימוֹס בן מִירוֹן בן אַנְדְרֵאַס נולדה בת, ששמה היה אַגַרִיסְטֵי. אותה רצה לתת לאשה לאיש שמצא אותו היפה בין היוונים כולם. בהיות קליסתניס באולימפיה ונצח בארבעה סוסים, הכריז הכרזה, מי מהיוונים החושב את עצמו ראוי להיות חתן קליסתניס יבוא בעוד ששים יום או גם לפני זה לסיקיון, יען קליסתניס יקבע את החתונה בעוד שנה המתחילה ביום הששים. והנה באו חתנים מהיוונים, אלה שהתגנדרו בעצמם ובמולדתם, ולשם זה¹⁸⁴² עשה בשבילם קליסתניס גם מקום לרוץ וגם מקום להתגוששות.

127. והנה בא מאיטליה¹⁸⁴³ סְמִינְדִירִידֵיס בן הִיפּוֹקְרַטֵיס מִסִיבַּרִיס, אשר עד כמה שאדם יכול, השיג בתפנוקים – סִיבַּרִיס היתה מאושרת בעת ההיא¹⁸⁴⁴ מאד – גם מסִירִיס¹⁸⁴⁵ דַמַסוֹס בן אַמִירִיס, הנקרא החכם. אלה אפוא באו מאיטליה, וממפרץ היוני¹⁸⁴⁶ אַמְפִימְניֵסְטוֹס בן אֶפִּיסְטְרוֹפּוֹס מאֶפִּידַמְנוֹס. זה אפוא מהמפרץ היוני. מאַיטוֹלְיָה בא מַלִיס אחי טִיטוֹרְמוֹס, טִיטוֹרְמוֹס זה אשר עלה על היוונים בכחו¹⁸⁴⁷ ואשר ברח מפני בני האדם אל קצות ארץ אַיטוֹליה. מהפלופוניסוס לֶאוֹקִידֶס בן הטירנוס של הארגיוים פֵידון¹⁸⁴⁸, פידון זה אשר תקן את המדות לפלופוניסיים ואשר בין היוונים כולם התעולל ביותר בגרשו את שופטי ההתחרות של האֶלִיִים ובעצמו סדר את ההתחרויות באולימפיה; בנו אפוא ואַמִיאַנְטוֹס בן האַרְקַדִי לִיקוּרְגוֹס מִטְרַפֶּזוס¹⁸⁴⁹ ואַזַנִי מהעיר פַיוֹס, לַפַנִיס בן אֶבפוֹרִיוֹן אשר קבל בביתו, כפי שהאגדה מספרת באַרְקַדִיָה, את הדִיוֹסְקוּרִים¹⁸⁵⁰ ומעת ההיא אֵרֵחַ את כל בני האדם והאֶלֶאִי אוֹנוֹמַסְטוֹס בן אַגַיוֹס. אלה אפוא באו מתוך הפלופוניסוס עצמה, מאתונא הגיעו מֶגַקְלֶס בן אותו אַלְקְמֵיאוֹן אשר בא אל קרויסוס ועוד אחד הִיפּוֹקְלִידֵיס בן טִיסַנְדְרוֹס אשר התנוסס בין האתונאים בעשרו וביפיו. מאֶרֶטְרִיָה, אשר שגשגה בעת ההיא, לִיסַנִיאַס; זה היה היחידי מאֶבבּוֹיָה. מתסליה בא מבני הסְקוֹפַּדִים¹⁸⁵¹ דִיאַקְטוֹרִידֵיס הקְרַנוֹנִי, מהַמוֹלוֹסִים¹⁸⁵² אלקון.

128. כאלה וכאלה היו אפוא החתנים; כאשר באו ליום המיועד שאל קליסתניס תחלה למולדתו ולמוצאו של איש ואיש, אחר כך עצר אותם במשך שנה ונסה אותם אשר לאמיצות, לכשרון, לחנוך ולאופי, בהתהלכו עם כל אחד ואחד ועם כולם ביחד ובהוציאו אותם עד כמה שהיו ביניהם צעירים אל תרגילי הגמנסיון, בעיקר בחן אותם בשעת משתה¹⁸⁵³. כי כל העת אשר עכב אותם עשה כל מה שביכלתו ויחד עם זה אֵרח אותם באופן מפואר. והנה מבין החתנים מצאו חן בעיניו ביותר אלה אשר באו מאתונא ומהם ביחוד הִיפּוֹקְלֵידֵיס בן טִיסַנְדְרוֹס אשר בֻּכַּר גם בגלל אמיצותו וגם בגלל זה שלפנים היה קרוב לקיפסלידים¹⁸⁵⁴ אשר בקורינתוס.

129. כאשר הגיע היום הקבוע לנישואים ועל קליסתניס היה לחוות מה בלבו, במי יבחור מבין כולם, שחט קליסתניס מאה בקר והכין סעודה לחתנים ולכל הסיקיאונים. אחרי גמרם את הארוחה היה ריב לחתנים על דבר המוסיקה ועל השיחות שהיו בה. בעת שהאחרים המשיכו בשתיה והתמסרו לה, צוה הִיפּוֹקְלֵידֵיס למחַלֵל לחַלֵל לו רקוד, ובהשמע לו המחלל, רקד. והוא אמנם מצא חפץ ברקדו, אך קליסתניס, בהסתכלו, הביט בעינים רעות על כל הענין. אחרי זה נח היפוקלידיס זמן מה וצוה להכניס לו איזה שולחן, ואחרי שהובא השולחן רקד תחלה עליו מחולות לַקוֹניקים, אחר כך אחרים אַטיקים ובשלישית עמד על ראשו על השולחן ונעה את רגליו הנה והנה. קליסתניס, אשר ברקוד הראשון והשני חרה לו על אשר היפוקלידיס יהיה חתנו בגלל מחול הפריצות שלו, עצר ברוחו כי לא רצה להתפרץ נגדו, אולם בראותו אותו מניע ברגליו, לא יכול עוד להתאפק ואמר: „בן טיסַנדרוס, רקדת והפסדת את הכלה“. אך היפוקלידיס ענה ואמר מיד: „לא איכפת להיפוקלידיס“. זה הוא אפוא מקור הבטוי.

130. קליסתניס השתיק ואמר לכולם את הדברים האלה: „אנשים, חתני בתי, אנכי הן מכיר תודה לכולכם, הן ברצוני לעשות לכולכם, יהיה מי שיהיה, נחת רוח, שלא אבחר רק באחד מכם ושלא אדחה את האחרים. אולם יען כי אי אפשר הדבר, אחרי שעלי להחליט רק על בת אחת, לעשות כרצון כולכם, אתן דורון לאלה מכם שפניהם הושבו ריקם מהנשואים האלה, לאיש ואיש ככר כסף בעד זה שהחשבתם אותי ורציתם לקחת אשה מתוך ביתי ובעד זה שהייתם רחוקים מביתכם ואת בתי אַגַרֵיסְטֵי מארס אני למגקלס בן אלקמיאון, לפי חוקי האתונאים“. אחרי הסכמת מגקלס לאירוסין החלטו הנשואים מאת קליסתניס.

131. ההחלטה בנוגע לחתנים היתה אפוא באופן כזה וככה נתפרסמו האלקמיאונידים בכל יון; מהזוג הזה נולד קליסתניס, זה שהקים את השבטים ואת שלטון העם באתונא¹⁸⁵⁵ ושמו היה מאבי אמו הסיקיאוני. וזה הוליד את מגקלס ואת הִיפּוֹקְרַטֵיס, מהִיפּוֹקרטיס מגקלס אחר ואַגַרִיסְטֵי אחרת, ששמה היה מאגריסטי בת קליסתניס. היא נשאה לכְּסַנְתִּיפּוֹס בן אַרִיפְרוֹן ובהיותה הרה ראתה בחלומה מראה אשר הראה לה כי תלד ארי; ואחרי ימים מעטים ילדה לכְּסַנְתִּיפּוֹס את פֶּרִיקְלֶס.

132. אחרי התבוסה שהיתה במרתון גדל כבודו של מילטיאדס שהיה נכבד גם קודם לכן אצל האתונאים, אחר כך עוד יותר ויותר. הוא דרש מאת האתונאים שבעים אניות וצבא ואמצעים מבלי לאמר להם, על איזו ארץ יצא למלחמה, כי אם אמר שיעשיר אותם עושר גדול, אם ילכו אחריו, כי יוליך אותם אל ארץ כזו אשר מתוכה ישאו על נקלה זהב למכביר; בדברו דברים כאלה דרש את האניות. האתונאים נתלהבו על ידם והסכימו.

133. מילטיאדס קבל את הצבא והפליג לפּרוֹס ותואנה היתה לו שהפַּרִיִים הקדימו ויצאו תחלה באנית משוט למלחמה למרתון יחד עם הפרסי. זאת היתה אפוא התואנה, אולם היתה לו גם איזו טינה על הפריים בגלל לִיסַגוֹרַס בן טִיסִיאַס, שהיה מגזע פַּריי, על אשר הלשין עליו לפני הִידַרְנֵיס הפרסי.¹⁸⁵⁶ כאשר הגיע מילטיאדס עם צבאו אל המקום אשר הפליג לשם, צר על הפּריים שסגרו עצמם בתוך החומות, ושלח כורז ודרש מאה ככר, באמרו, אם לא יתנו לו, לא יוליך משם את הצבא עד שילכוד אותם. אולם הפּריים לא עלה גם על דעתם לתת למילטיאדס דבר מה, כי אם זממו רק איך להגן על העיר וחשבו והמציאו אמצעים שונים, ביחוד, בכל מקום תורפה של החומה, שמה התרוממה במשך לילה חומה גבוהה פי שנים מהקודמת.

134. והנה עד הנקודה הזאת של הספור מספרים היוונים כולם, את הנעשה אחרי כן מספרים הפּריים עצמם ככה: עם מילטיאדיס הנבוך נכנסה בדברים אשה שבויה, שהיתה אמנם ממוצא פּריי ושמה היה טִימו והיא כהנת מִשְנֶה לאלי השאול. כאשר באה לפני מילטיאדיס יעצה לו, אם חשוב לו כל כך לקחת את פּרוֹס, שיעשה מה שהיא תגיד לו. אחרי שהגידה לו, בהגיעו אל הגבעה הנמצא לפני העיר, קפץ מעל לגדר של דימיטר המחוקקת, כי לא יכול לפתוח את הדלתות, אחרי קפצו נכנס לתוך הדביר לעשות בפנים דבר מה, או להזיז¹⁸⁵⁷ דבר ממה שאסור להזיז או לעשות איזה מעשה שהוא¹⁸⁵⁸. בעמדו על יד הדלתות אחזתהו פתאום פלצות והלך בחזרה אותה הדרך ובדלגו מעל לשבכה נקעה ירכו. אחדים אומרים כי נפצע בדרך.

135. עתה הפליג מילטיאדיס, בהיותו חולה, חזרה, מבלי להביא לאתונאים אוצרות ומבלי שכבש את פַּרוֹס, רק צר עליה עשרים וששה יום והחריב את האי. והפַּרִיִים, בשמעם שטִימוֹ, כהנת האלים, נהלה את מילטיאדיס, אמרו להענישה בעד מעשיה אלה, ושלחו מלאכים לדלפוי כאשר נח להם מהמצור; הם שלחו אפוא לשאול, אם יהרגו את כהנת האלים על אשר הדריכה את האויבים לכבוש את המולדת וגלתה למילטיאדיס את הקדשים הסמויים מעיני המין הזכר. אך הפיתיה מנעה מזה, באמרה, שלא טימו היא הגורמת לכל הדברים האלה, כי אם נחוץ היה להשמיד את מילטיאדיס, נראתה כמדריכה אותו להוָתוֹ.

136. לפּריים חזתה אפוא הפיתיה את הדברים האלה; האתונאים הגדילו את פיהם על מלטיאדיס אשר הובל מפּרוס, ויותר מכולם כְּסַנְתִּיפּוס בן אַרִיפְרוֹן אשר דרש מאת העם את מות מילטיאדיס בהאשימו בגניבת־דעת האתונאים. אמנם מילטיאדיס היה באותו מעמד אבל לא הגן על עצמו – כי לא היה בכחו יען הירך העלתה נימה – הוא שכב במטה לעיני כולם ואוהביו דברו לטובתו, הזכירו פעמים רבות את הקרב על יד מרתון ואת לכידת לֶמְנוֹס, אשר אחרי כבשו את למנוס והתנקמו בפלסגים¹⁸⁵⁹, מסרה לאתונאים. העם הטה חסדו אליו ושחרר אותו ממות, אולם העניש אותו בעד אשמתו בחמשים ככר; אבל מילטיאדיס מת אחרי זה, כי הירך נדלקה ונרקבה ואת חמשים הככר סלק בנו קימון.

137. את לֶמנוֹס תפש מילטיאדיס בן קימון באופן זה: כאשר גורשו הפֶּלַסְגִים מתוך אַטִיקָה על ידי האתונאים, אם בצדק או שלא בצדק, כי זאת אין בידי לאמר, זולת מה שמספרים כי הֶקַטַאיוֹס¹⁸⁶⁰ בן הֵיגֵיסַנְדְרוֹס אמר בהיסטוריות שלו, שלא בצדק. יען כי כאשר ראו האתונאים את הנוף, אשר נתנו להם לשבת לרגלי הַהִימֶטוֹס¹⁸⁶¹ בשכר החומה, זו אשר בנו לפנים מסביב למצודה, כאשר ראו אותו האתונאים מעובד יפה, בעת שקודם לכן היה רע ולא שוה מאומה, נתמלאו קנאה וחמדה לארץ זו, ובכן גרשו אותם האתונאים מבלי להשתמש בשום תואנה אחרת. כפי שהאתונאים עצמם אומרים, גרשו אותם בצדק. יען הפלסגים התפשטו לרגלי הַהִימֶטוֹס ומשם הרעו להם במעשה זה: בנותיהם היו הולכות תמיד אל הָאֶנֶאַקְרוּנוֹס¹⁸⁶² לקחת מים – כי לא היו להם בעת ההיא עבדים כמו ליוונים האחרים – כאשר באו אפוא אנסו אותן הפלסגים מתוך שרירות לב ומתוך זלזול. עם כל זה לא הסתפקו במעשה זה כי אם התנכלו לבסוף להתנפל עליהם אך נתפשו בשעת מעשה. הם¹⁸⁶³ נעשו אנשים טובים מהם בזה, שהיתה הרשות בידם להרוג את הפלסגים, כי הלא תפשו אותם בשעת ההתנכלות, ושמו עליהם רק לצאת את הארץ. הם עזבו אפוא את הארץ ולכדו חבלים שונים וגם את לֶמְנוֹס. את הספור הראשון ספר אפוא הקטיאוס אבל את הספור השני האתונאים.

138. הפלסגים האלה אשר התישבו אז בלֶמְנוֹס וחפצו לנקום את נקמתם באתונאים, בדעתם היטב את חגי האתונאים, השיגו אניות בעלות חמשים משוטים וארבו לנשי האתונאים בשעת חגגן חג לארטמיס בְּבְּרָאברוֹן¹⁸⁶⁴ וגזלו משם רבות מהן והפליגו אתן הביתה והוליכו אותן ללמנוס ולקחו אותן לפלגשים. הנשים האלה, כאשר ילדו ילדים רבים, למדו אותם את השפה האַטִית ואת אורחי חייהם של האתונאים. ואלה לא רצו להתרועע עם הילדים שנולדו מהנשים הפלסגיות, ואם הוכה אחד מאלה ממי שהוא מהם, היו נזעקים כולם ועזרו אחד לשני. וחשבו הילדים גם לנכון, שעליהם להשתרר על הילדים האחרים וגם השתלטו בהרבה. כאשר הרגישו בזה הפּלסגים התיעצו ביניהם. בעת התיעצם בדבר, עלתה דאגה בלבם, מה יעשו הילדים האלה, כאשר יהיו לאנשים, אם כבר נכונים המה לעזור אחד לשני נגד ילדי הנשים הנשואות וכבר עתה מנסים הם להשתרר עליהם. לכן מצאו טוב להרוג את הילדים, אלה של הנשים האטיקיות. הם עשו זאת והשמידו גם את אמותיהם. בגלל המעשה הזה ובגלל מעשם הקודם, אשר עוללו הנשים ברצחן את בעליהן יחד עם תּוֹאַס¹⁸⁶⁵, נעשה ההרגל ביון לכנות כל מעשה זדון „לֶמְנִיִי“.

139. לפלסגים אשר רצחו את ילדיהם ואת נשיהם לא נשאה האדמה פרי ולא המליטו הנשים והעדרים באותה המדה כמו קודם לכן. בצר להם מפני הרעב והעריריות שלחו לדלפוי ובקשו איזו הצלה מהרעות שהם נתונים בהן. הפיתיה פקדה עליהם לתת לאתונאים את הפצויים שהאתונאים עצמם ידרשו. הפלסגים באו אפוא לאתונא ואמרו שהם נכונים לתת את הפצויים בעד כל העַוְלוֹת. האתונאים הציעו בפְּרִיטַנֵיוֹן¹⁸⁶⁶ מטה יפה עד כמה שהיה ביכלתם והעמידו על ידה שולחן מלא כל טוב וצוו את הפלסגים שימסרו להם את ארצם במצב כזה. הפלסגים ענו ואמרו „אם ברוח צפונית תגיע אניה ביום אחד מארצכם לארצנו, אז נמסור“. הם אמרו זאת בהאמינם שדבר כזה מן הנמנע שיקרה, הלא אטיקה נמצאת רחוק הרבה דרומה מלמנוס.

140. אז קרו הדברים האלה, אולם שנים רבות¹⁸⁶⁷ אחרי המעשים האלה, כאשר החרסוניסוס אשר על יד ההליספונטוס היתה ביד האתונאים הפליג בזמן שהרוחות הקבועות נושבות¹⁸⁶⁸ מילטיאדס בן קימון מאֶלַיוֹס אשר בחרסוניסוס באניה ללמנוס ופקד על הפלסגים לצאת מהאי, בהזכירו אותם את דברי האורקולום שהפלסגים קוו שלעולם לא יבוא עליהם. והנה הַהֵיפַיסְטִיִים¹⁸⁶⁹ שמעו בקולו, אך המוֹרִינִיִים שלא הודו שהחרסוניסוס שיכת לאטיקה, באו במצור עד שנאלצו להכנע גם הם. באופן זה באה אפוא למנוס בידי האתונאים ומילטיאדיס.

* * *

 

ספר שביעי    🔗

1. ויהי כאשר הגיעה השמועה על הקרב שהיה על יד מַרַתוֹן אל המלך דריוש בן היסטספס ובהיות כבר נפשו מרה עליו מאד על האתונאים בגלל התפרצותם לסרדיס¹⁸⁷⁰, עלתה עתה חמתו עד למאד והוא שאף עוד יותר לצאת למלחמה על יון. ועד מהרה צוה, בשלחו מלאכים לכל עיר ועיר¹⁸⁷¹, להכין צבא, ושם על כל אחת ואחת הרבה יותר מאשר נתנו עד עתה, גם אניות, גם סוסים, גם דגן וגם ספינות־משא. בהשמע הדבר בכל מקום ומקום היתה אסיה נבוכה במשך שלש שנים, בעת שנבחרו ונזדיינו אנשי החיל המצויינים, כי הלא על יון הם יוצאים. אבל בשנה הרביעית¹⁸⁷² פשעו בהם המצרים אשר נשתעבדו לפרסים על ידי קַמְבִּיסֵיס. עתה שאף אפוא עוד יותר לצאת למלחמה על שניהם יחד.

2. ובעוד דריוש מתכונן לצאת על מצרים ואתונא, קם ריב גדול בין בניו בשל השלטון. כי לפי חוק הפרסים עליו לציין מלך ואחר כך לצאת למלחמה. כי נולדו לדריוש טרם מלכו שלשה בנים מאשתו הראשונה, בתו של גוֹבְּרִיאַס¹⁸⁷³, ואחרי מלכו, נולדו לו מאַטוֹסָה¹⁸⁷⁴, בתו של כורש, עוד ארבעה¹⁸⁷⁵. בין הראשונים היה אַרְטוֹבַּזַנֵיס הבכור, ובין האחרונים, כסרכסס. בהיותם לא מאותה האם, רבו: אַרטובזניס, יען היותו הגדול בכל הבנים ויען מוחזק אצל כל בני האדם כי לגדול¹⁸⁷⁶ מגיעה הממשלה, וכסרכסס, יען היותו בנה של אַטוסה והיא בתו של כורש, וכורש הוא ששחרר את הפרסים.

3. עוד לא גלה דריוש את דעתו והנה עלה לשושן בעת ההיא, כאשר קרה הדבר הזה, דֵימַרַטוֹס¹⁸⁷⁷ בן אַרִיסְטוֹן, אשר הודח מהממלכה בשפרטה וקבל על עצמו לברוח מלקדימוניה. בהודע לאיש הזה הריב בין בני דריוש, בא, כפי השמועה המתהלכת, אל כסרכסס ויעץ לו, להוסיף על דבריו אשר אמר, שהוא נולד לדריוש בהיותו כבר מלך וממשלת הפרסים בידו, אולם ארטובזניס נולד בעת היות דריוש עדיין הדיוט, ובכן לא ביושר ולא בצדק הוא, כי אחר יבֻכר על פניו. הלא גם בשפרטה, כמו שספר דימרטוס ביעצו, נהוג ככה, אם יש בנים אשר נולדו טרם מלך אביהם, ונולד לו בן אחרי מלכו, זה שנולד אחר כך מקבל את הממלכה. כסרכסס השתמש בעצת דימרטוס ודריוש הכיר, כי צדקו דבריו ומנה אותו למלך. אבל לי נראה, כי גם בלעדי העצה הזאת מלך כסרכסס, יען כל הכח היה בידי אַטוֹסה¹⁸⁷⁸.

4. אחרי אשר מנה דריוש את כסרכסס למלך על הפרסים, מהר לצאת למלחמה. אך אחרי המאורעות האלה ואחרי מרידת המצרים, בשנה אחרי זה, בעודנו מתכונן, קרה, כי דריוש מת, אחרי מלכו בכלל שלשים ושש שנים¹⁸⁷⁹, מבלי שהספיק להעניש לא את המצרים המורדים ולא את האתונאים. אחרי מות דריוש עברה הממלכה לידי בנו כסרכסס.

5. והנה כסרכסס לא היה מרוצה כלל לצאת מיד למלחמה על יון, ואת גיוס הצבא ערך נגד מצרים. אבל היה שם האיש אשר בין הפרסים היתה לו ההשפעה הגדולה ביותר עליו, מַרְדוֹנִיוֹס בן גוֹבְּרִיאַס, אשר היה קרובו של כסרכסס, בן אחות דריוש¹⁸⁸⁰, וזה דבר אליו כדברים האלה, לאמר: „אדוני, לא יאה שהאתונאים אשר כבר עוללו רעות רבות לפרסים לא יבואו על ענשם בעד מעשיהם. אבל, אולי תגמור עתה את הענין אשר אתה עומד בו, ואחרי הרגיעך את מצרים המתפרצת, תצא למלחמה על אתונא, כדי שיִזָכר שמך לטוב בין האנשים ויזָהר להבא כל איש מלצאת למלחמה על ארצך“. הדבור הזה היה אפוא לעוררהו לנקמה, אבל היה דרכו לעשות הוספה לדבור זה, כי אירופה ארץ יפה מאד, המוציאה עצי פרי ממינים שונים, מצוינת בטיבה¹⁸⁸¹, וראויה שתהיה שיכת למלך לבדו בין כל בני־תמותה.

6. את הדברים האלה דבר יען כי השתוקק למפעלים חדשים והוא עצמו רצה להיות פֶּחָה ביון. סוף סוף הטה את לב כסרכסס ופתה אותו כי יעשה את הדבר. כי גם דברים אחרים באו לעזרתו ונעשו בעלי בריתו לפתות את כסרכסס. ככה באו מתסליה מלאכים מאת האַלֶאבאַדִים¹⁸⁸² וקראו את המלך לצאת נגד יון והשתדלו בכל כחם – האַלֶאבאַדִים האלה היו מלכי¹⁸⁸³ תסליה –, כמו כן עלו הפיסיסטרטידים לשושן¹⁸⁸⁴ ודברו אותם הדברים כמו האלאבאדים, והם דברו עוד יותר על לבו מאשר אלה, יען כי היה אתם אוֹנוֹמַקְרִיטוֹס איש אתונא¹⁸⁸⁵, ממשל משלים ומסדר את האורקולאות של מוֹסַיאוֹס¹⁸⁸⁶, ואשר עלו, אחרי אשר הסירו תחלה את האיבה אתו. כי גורש אוֹנוֹמַקְרִיטוֹס מתוך אתונא על ידי הִיפַּרְכוֹס בן פֵּיסִיסְטְרַטוֹס, כאשר נתפש בשעת מעשה בידי לַסוס¹⁸⁸⁷ מהֶרְמִיוֹנֵי ברצותו להכניס לתוך האורקולאות של מוסיאוס¹⁸⁸⁸, שהאיים הנמצאים על יד למנוֹס יֵעלמו בתוך הים. משום זה גרש אותו היפרכוס אף כי לפני זה התרועע אתו הרבה. עתה עלה יחד אתם ומדי בואו לפני המלך, כי דברו הפיסיסטרטידים עליו דברים מצוינים, הקריא מתוך האורקולאות; ואם היו בהם דברי פורעניות לברברים, לא הזכירם כלל, רק בחר באלה המדברים טובות ואמר כי על ההליספונטוס להיות מגושר על ידי איש פרסי ובאר את המסע. הוא דבר אפוא על לבו באורקולאות והפיסיסטרטידים והאלאבאדים בהביעם את דעותיהם.

7. כאשר נפתה כסרכסס לצאת למלחמה על יון, יצא תחלה בשנה השניה אחרי מות דריוש נגד המורדים¹⁸⁸⁹. אחרי אשר דכא את אלה ושעבד את מצרים כולה עוד הרבה יותר מאשר היתה תחת דריוש, הקים לנציב עליה את אַחַימֶנֵיס אחיו, בן דריוש. את אחימניס הנציב במצרים הרג אחרי זמן אִינָרוֹס בן פסמטיכוס, איש לוּבּי¹⁸⁹⁰.

8. וכסרכסס שאמר, אחרי כבוש מצרים לקחת בידו את הנהגת הצבא אשר נגד אתונא, אסף למועצה את הפרסים הנכבדים ביותר¹⁸⁹¹, בכדי לשמוע את דעותיהם והוא עצמו יאמר לפני כולם מה הוא רוצה. כאשר התאספו אמר כסרכסס את הדברים האלה:

א. „אנשים פרסים, לא אני הראשון להנהיג ביניכם את המנהג הזה, קבלתיו ומשתמש אני בו. יען כפי שאני שומע מהזקנים ממני, לא היתה לנו מנוחה אף פעם, מעת רכשנו את השלטון הזה מאת המדים אחרי אשר מגר כורש את אסטיאגיס. אולם כך מסבב אלהים ועלינו לנסות דברים רבים הנגמרים לטובתנו. את העמים אשר הכניעו וספחו לממשלתם כורש וקַמבּיסֵיס ואבי דריוש אתם מכירים היטב מאשר יֵאָמר לכם. אני, מעת אשר קבלתי את הכסא, חשבתי על זה, איך לא אפגר אחרי אלה אשר היו לפני בכבוד הזה ואוסיף לפרסים עוז לא פחות. בחשבי מוצא אני כי גם תהלה נרכוש לנו יחד עם ארץ שאינה נופלת מזו שיש לנו ולא רעה ממנה, כי אם פוריה, וגם נקם את נקמתנו ונשלם להם כפעלם. מטעם זה אספתי אתכם עתה, בכדי לשים לפניכם את הדבר אשר בדעתי לעשות.

ב. ברצוני לגַשר גשר על ההליספונטוס ולהוליך צבא דרך אירופה ליון, להנקם מהאתונאים על מה שעשו לפרסים ולאבי. אתם ראיתם כי גם דריוש היה עם לבבו לצאת למלחמה על האנשים האלה, אבל הוא מת ולא ניתן לו לנקום את נקמתו, ואני, בעדו ובעד שאר הפרסים לא אחדל עד אשר לקחתי ושרפתי באש את אתונא, כי הם התחילו ברע לי ולאבי. ראשית, הם באו יחד עם אריסטגורס ממיליטוס, שהיה עבדנו, לסרדיס, ובבואם שרפו את החורשות ואת המקדשים¹⁸⁹², שנית מה שעשו לנו בבואנו אל ארצם, כאשר היו דַטִיס ואַרְטַפֶרְנֵיס המצביאים, ידעתם אמנם כולכם.

ג. אם כן, בכלל המעשים האלה עומד אני לצאת עליהם למלחמה; בהתבונני מוצא אני בזה ענינים מועילים אלה: אם נכניע אותם ואת שכניהם היושבים בארצו של פֶּלוֹפְּס¹⁸⁹³ הפְרִיגִי, נראה כי ארץ פרס אינה גובלת אלא בשמי זוס¹⁸⁹⁴. כי השמש לא תביט על איזו ארץ הגובלת לארצנו¹⁸⁹⁵ כי אם את כולן אחבר יחד אתכם לארץ אחת, בעברי דרך אירופה כולה. יען כפי שאני שומע הדבר כך הוא, לא נשארה עוד איזו עיר של גברים או איזה עם של בני אדם, אשר יהיה בכחו להתערב אתנו במלחמה אחרי השמדי את אלה אשר הזכרתי. ככה גם אלה אשר חטאו נגדנו ישאו את עול העבדות כמו אלה אשר לא חטאו.

ד. אבל אתם תעשו למעני בטובתכם את הדבר הזה: כאשר אצַיֵן לכם את הזמן למתי צריכים לבוא, על כל איש מכם לבוא ברצון. האיש אשר יבוא עם חיל מזוין יפה מאד, אתן לו מתנות הנחשבות לנכבדות בארצנו. הדבר הזה צריך להעשות ככה, וכדי שלא אראה בעיניכם כאיש העושה רק כרצונו, מציע אני את הענין לפניכם ומצוה כי כל הרוצה יביע את דעתו“. אחרי אמרו זה, נשתתק.

9. אחריו דבר מרדוניוס: „אדוני, אתה הטוב בין הפרסים, לא לבד בין אלה אשר היו, כי אם גם בין אלה אשר יהיו, הלא נגעת בדבריך לא רק בהטוב והאמת, כי אם גם אינך נותן שהיוונים היושבים באירופה ילעגו לנו, יען פחותים הם מאתנו. כי גם נורא יהיה הדבר, אם את הסַקִים¹⁸⁹⁶ ואת ההודים ואת הכושים ואת האשורים ושאר העמים הרבים והגדולים, אשר לא עשו שום רעה לפרסים, שעבדנו, והם לנו לעבדים, ברצותנו להרחיב את ממשלתנו, וביוונים, אשר הם התחילו בעול, לא ננקם.

א. מה יש לפחד? איזו אספת ההמונים¹⁸⁹⁷? איזה עוז האמצעים? יודעים אנחנו את דרכם בקרב, יודעים אנחנו כי עוזם חלש. נכבשים תחתינו צאצאיהם, אלה היושבים בארצנו הנקראים יונים, איאולים ודורים. הלא גם אנכי נסיתי כבר לצאת על האנשים האלה במות אביך והלכתי עד מקדוניה ועוד מעט והגעתי עד אתונא עצמה מבלי אשר יצא איש נגדי לקרב¹⁸⁹⁸.

ב. בכל זאת רגילים היוונים, כאשר שמעתי, להתחיל במלחמות באופן פזיזי מתוך זדון לב וסכלות. כי אחרי אשר הודיעו אחד לשני מראש את דבר המלחמה, יוצאים הם למקום יפה וישר מאד ובמקום הזה נפגשים הם לקרב, עד שהמנצחים שבים במצב רע מאד. על־אודות המנוצחים בכלל אין לי לאמר כלום, כי הם נשמדים לגמרי. והלא עליהם, בהיותם בני שפה אחת¹⁸⁹⁹, להשתמש בצירים ומלאכים לפשר את הסכסוכים ובכל דבר מאשר בקרבות. אבל אם הם נאלצים בכל אופן להלחם אחד בשני, עליהם למצוא מקום קשה מאד לכל אחד לנסות שם. ובכן יען כי היוונים משתמשים באופן לא מתאים כזה, לא עלה על דעתם במסעי עד מקדוניה לצאת ולהלחם.

ג. אבל מי ירצה לצאת נגדך, המלך, למלחמה, בהנהיגך גם את ההמון וגם את האניות של כל אסיה? כפי שאני חושב, לא יגיע עוז היונים עד אומץ רוח כזה. אך אם אשגה בדעתי וקלות דעתם תשיא אותם לצאת אלינו לקרב יוָדעו, כי אנחנו המצויָנים בבני־אדם אשר למלחמה; אך לא ישאר אשר לא ננסהו. כי מעצמו אין דבר, אלא כל דבר אנושי מתהוה מתוך נסיון“.

10. מרדוניוס דבר אפוא ככה לפי רוחו של כסרכסס והפסיק, ובעת שהפרסים האחרים שתקו ולא העיזו להביע דעה מתנגדת לה, דבר ארטבּנוס¹⁹⁰⁰ בן היסטספס, אשר היה דוד כסרכסס, והיה גם בטוח בגלל זה, את הדברים האלה:

א. „המלך, אם לא תֵאמרנה דעות מתנגדות אחת לשניה אי אפשר יהיה לבחור ולברור את היותר טובה, כי אם נאלצים להשתמש במוּצָעָה, אבל כשהן נאמרו, אפשר הדבר, כמו את הזהב הטהור כשהוא לעצמו אין אנו מבחינים, אבל כשאנחנו מחככים אותו בזהב אחר, מבחינים אנחנו את היותר טוב. אנכי יעצתי גם לאביך, אחי דריוש, כי לא יצא למלחמה על הסקיתים, אנשים, אשר בשום מקום בארצם אינם יושבים בעיר¹⁹⁰¹. אולם הוא קוה כי יכניע את הסקיתים הנודדים ולא שמע אלי ויצא למלחמה ושב אחרי אשר אבד רבים וגם טובים מצבאו. אתה, המלך, אתה אומר לצאת למלחמה על אנשים שהם טובים בהרבה מהסקיתים, אשר אומרים עליהם, כי הם מוכשרים בים וביבשה. את הסכנה אשר בזה, אני מוצא לנכון לומר לך.

ב. אתה אומר, כי אחרי אשר תגשר גשר על ההליספונטוס תוליך את הצבא דרך אירופה ליון. והנה יכול להיות כי תנֻצח או ביבשה או בים, או גם בשניהם. כי האנשים, כפי שמספרים, אנשי מלחמה; יכולים להוכיח גם מזה, אם את הצבא הגדול אשר בא עם דַטִיס וארטפרניס לארץ אטיקה השמידו האתונאים לבדם. נניח כי לא יצליחו בשתיהם, אבל יתקפו את האניות ואחרי נצחם בקרב־הים יפליגו אל ההליספונטוס ויהרסו אחר־כך את הגשר, ואז אמנם, המלך, נשקפת סכנה.

ג. אני אינני דן על הדבר הזה מתוך בינתי שלי, כי אם כמעט היה בא עלינו פעם אסון כזה, כאשר אביך גשר גשר על הבּוֹסְפוֹרוֹס התרקי, ואחרי גשרו את הנהר אִיסְטרוֹס עבר נגד הסקיתים; אז התאמצו הסקיתים בכל כוחם ובקשו את היונים, אשר להם נמסרה השמירה על גשרי האיסטרוס, כי יהרסו את המעברה. ואז, אלמלי שמע היסטיאיוס הטירנוס במיליטוס, לקול הטירנים האחרים, ולא התנגד¹⁹⁰², היה חיל הפרסים נשמד. האומנם, נורא גם לשמוע את השמועה, כי כל חיל המלך היה נמצא בידי איש אחד.

ד. ואתה אל תרצה להגיע לאיזו סכנה כזאת מבלי שיהיה הכרח בדבר, כי אם שמע בקולי: עתה שלח את האספה הזאת, אחר כך, כאשר ייטב בעיניך, אחרי שחשבת בלבך על הדבר, הודיע מה שיֵרָאֶה בעיניך לטוב. יען מוצא אנכי תועלת גדולה מאד היה להועץ היטב. גם אם יבוא דבר נגדנו, לא יגרע בכל זאת ערך העצה הטובה, והעצה נוצחה רק על ידי הגורל, אולם מי אשר נועץ רע, אף אם הגורל היה בעזרו, מציאה מצא, ובכל זאת הוא נועץ רע.

ה. הראית איך האל פוגע בדרך את החיות הגדולות ואינו נותן כי תתיהרנה והקטנות אינן מרגיזות אותו; וראית, איך הוא משליך תמיד על הבתים הגבוהים ועל עצים כמוהם את הברקים? כי אוהב האל להקטין את כל המתיהר. כמו כן יכול צבא גדול להשמד על ידי נופלים ממנו, באופן כזה: אם האל מתקנא בהם¹⁹⁰³, הוא שולח מורא או רעם והם נשמדים באופן לא נאה להם. יען האל אינו נותן לאחר כי יתנשא מאד מלבדו.

ו. ועתה פזיזות מולידה בכל דבר שגיאות, ומהן רגילים לצאת הפסדים גדולים, אולם במתינות מונח הטוב, ולו גם לא נראה לעין מיד, אבל במשך הזמן יוָדע¹⁹⁰⁴.

ז. את הדבר הזה, המלך, אני מיעץ אפוא, לך, ואתה, מרדוניוס בן גובּריאס¹⁹⁰⁵, חדל מלדבר דברים ריקים על היוונים, כי אינם ראויים כי תוציא דבתם. יען בתתך דופי ביוונים מגרה אתה את המלך עצמו לצאת למלחמה, ולתכלית זו, כנראה, אתה מתאמץ בכל כוחך. אולם לא כן! נורא מאד הוא הדופי אשר על ידו שנים הם פועלי און, ואחד הוא הסובל און. כי הנותן דופי עושה און בהאשימו איש שלא בפניו, וגם השני עושה און כי הוא נפתה טרם הוכח היטב. וזה שהוא רחוק מהשיחה סובל און משניהם בזה שהאחד נתן בו דופי ובעיני השני הוא נחשב לרשע¹⁹⁰⁶.

ח. אך אם נחוץ בכל אופן לצאת למלחמה על האנשים האלה, יהי כן, אבל המלך עצמו ישאר בישובי הפרסים. אנחנו שנינו נערב את ילדינו ואתה עצמך צא למלחמה אחרי אשר תבחר לך את האנשים אשר אתה רוצה בהם ולקחת צבא עד כמה שאתה רוצה. ואם יפול הדבר למלך כמו שאתה אומר, יֵהרגו בני ונוסף עליהם גם אני, ואם יבוא מה שאני אומר מראש, יעבור זה על בניך, ועמהם גם אתה, אם בכלל תשוב. ואם ממאן אתה לקבל עליך הדבר הזה, ובכל אופן תוליך צבא על יון, אומר אני, כי תגיע השמועה לאלה הנשארים פה, שמרדוניוס אשר גרם לפרסים רעות רבות, נקרע על־ידי כלבים וצפרים¹⁹⁰⁷ או מאיזה מקום שהוא בארץ האתונאים או בזו של הלקדימוניים אם לא עוד לפני זה בדרך בהודע לך על איזו אנשים אתה אומר לפתות את המלך כי יצא למלחמה“.

11. ארטבּנוס דבר אפוא את הדברים האלה וכסרכסס ענה נרגש בדברים אלה: „ארטבּנוס, אתה אחי־אבי, זה ישמור עליך מלקבל את הגמול הראוי לדברי הבל. ואת הקלון הזה אני שם עליך יען היותך רע ומוג לב, כי לא תצא אתי למלחמה על יון וכאן תשאר יחד עם הנשים. אנכי גם בלעדיך אגמור את מעשי, אלה אשר אמרתי. כי לא אהיה יוצא ירך דריוש בן הִיסְטַסְפֶּס בן אַרְסַמֶס בן אַרִיאַרַמֵינֶס בן טֶאִיסְפֶּס בן כורש בן קַמְבִּיסֵיס בן טֶאִיסְפֶּס בן אַחַימֶנֵס¹⁹⁰⁸, אלמלא אקח נקמתי באתונאים, בדעתי היטב, כי אם אנחנו נשאר שקטים, הללו לא ינוחו, כי אם יצא יצאו על ארצנו, אם עלינו לשפוט ממה שהתחילו הם לעשות, אשר שרפו את סרדיס וחדרו לתוך אסיה. אין אפשרות להשתמט משני אלה, כי אם הענין הוא לפעול או לסבול, או תבוא כל הארץ הזאת תחת היוונים או כל ארצם תחת הפרסים. יען דבר ממוצע בשנאה אין. יאה הוא שאנחנו אשר סבלנו תחלה ננקום את נקמתנו, למען אתודע גם אל הסכנה ההיא, אשר אסבול בצאתי על אנשים אלה, אשר גם פֶּלוֹפְּס הַפְרִיגִי, שהיה עבד אבותי, כבש אותם עד כי האנשים עצמם וגם ארצם נקראים עד היום על שם הכובש“ ¹⁹⁰⁹.

12. הדברים האלה דברו אפוא בענין זה; אחרי־כן, כאשר בא הלילה, הטרידה חות־דעתו של ארטבּנוס את מנוחתו של כסרכסס, בחשבו בלילה בדבר מצא כי לא טוב בשבילו כלל וכלל לצאת למלחמה על יון. אחרי שהחליט בענין זה אחרת, נרדם. והנה ראה בלילה הזה, כמו שמסופר בפי הפרסים, את המראה הזה: נדמה לכסרכסס כי איש גדול וטוב תואר עומד עליו ואומר: „אחרת אתה מחליט, אפוא, פרסי, לא להוליך את הצבא על יון, אחרי אשר אמרת כבר לפרסים לאסוף צבא? אינך עושה טוב בשנותך את החלטתך ואין איש אשר יהיה בדעה אחת אתך. כי אם כמו שהחלטת ביום לעשות, לך בדרך זו“.

13. אחרי דברו את הדברים האלה, נדמה לכסרכסס, כי עף הוא; כאשר האיר היום, לא שם כסרכסס לבו לחלום הזה, אבל אסף את הפרסים, אלה אשר אסף גם לפני כן ואמר להם את הדברים האלה: „פרסים, סליחתי אתכם על כי שניתי מהר את דעתי. יען עוד לא הגעתי למדרגה הגבוהה בהכרה, והאנשים המדברים על לבי לעשות את הדבר ההוא אינם עוזבים אותי לרגע. והנה כשמעי את דעת ארטבנוס מיד התרגזה הילדות שבי וככה הפלטתי דברים בלתי הגונים נגד איש זקן ממני, יותר ממה שהיה נחוץ. עתה נוכחתי וקבלתי את דעתו, ויען כי שניתי את דעתי¹⁹¹⁰ שלא לצאת למלחמה על יון, שָקֹטוּ“.

14. כששמעו הפרסים את הדברים האלה, שמחו מאד והשתחוו על פניהם, אך כאשר בא הלילה, אמר עוד פעם מראה החלום לכסרכסס בשנתו, בעמדו עליו: „בן דריוש, ובכן באמת בטלת לפני הפרסים את מסע המלחמה ובדברי לא השגחת כלל וכלל כאילו לא שמעת אותם משום איש. לכן דע לך עתה, אם לא תצא עד מהרה למלחמה, יצא לך מזה ככה: כמו שנעשית גדול ואדיר בזמן קצר, ככה גם תשפל שוב עד מהרה“.

15. ויפחד כסרכסס מאד מפני המראה ויקפוץ מעל המטה וישלח מלאך אל ארטבנוס לקרוא לו. כאשר בא אמר לו כסרכסס את הדברים האלה: „לא היה נבון ממני לדבר אליך ברגע הראשון מלים שאין בהן ממש בעד עצתך הטובה, אולם זמן מעט אחרי־כן התחרטתי והכרתי כי עלי לעשות את הדבר אשר יעצתני. ועתה אין ביכלתי לעשות את הדבר אף כי רצוני בכך. כי אחרי אשר שניתי את דעתי והתחרטתי בא אלי החלום והראה לי, כי לא יסכים כלל וכלל אם אעשה את הדבר, זה עתה הלך לו אחרי אימו עלי. אם אֵל הוא, זה השולח ורצונו הוא כי אצא בכל אופן למלחמה על היוונים, יבוא גם אליך החלום הזה ויצוה גם לך כמו לי. אני מוצא כי הדבר הזה יהיה, כאשר תקח את כל מלבושי מלכות שלי ותשב אחר כך על כסאי ואחרי כן תֵרדם על משכבי“ ¹⁹¹¹.

16. כסרכסס דבר אליו אפוא את הדברים האלה, וארטבנוס לא שמע בתחלה לפקודתו, יען אינו ראוי לשבת על כסא המלך, לסוף, אשר נאלץ, עשה כמו שנצטוה ואמר את הדברים האלה:

א. „אחת היא לי, המלך, לחשוב נכונה ולשמוע ברצון לאיש המדבר נכונה, ואת שניהם, אשר נפלו גם בחלקך, מַשגה התחברך עם אנשים רעים, כמו את הים, הדבר המועיל לבני האדם בין כל הדברים, הרוחות המנשבות המתנפלות עליו, כמו שאומרים, אינן נותנות לו להיות לפי טבעו. אותי, כשמעי את עלבוני ממך, לא הכאיב כל כך הכאב, כמו בהיות שתי דעות מוצעות לפני הפרסים, אחת המגדילה את זדון הלב, והשניה המדכאה אותו והמוכיחה, מה רע הוא ללמד את הנפש לשאוף תמיד ליותר ממה שיש, ובחרת משתי הדעות המוצעות בזו המזיקה לך ולפרסים.

ב. ועתה, אחרי כי פנית ליותר טובה¹⁹¹², בא אליך, בשעה שאתה מְוַתֵּר על המסע אל היוונים, כמו שאתה אומר, חלום שלוח מאיזה אֵל, שאינו נותן לך לבטל את המסע. אולם, בני, גם הדבר הזה אינו אלהי, כי טבע חזיונות לילה, העפים אל בני־האדם, הוא, כמו שאני מבאר לך, כי זקן אני ממך בשנים רבות: רגילים ביותר לעוף דמיונות החלומות אלה, שאתה חושב בהם ביום¹⁹¹³, ואנחנו בימים שלפניו¹⁹¹⁴ עסקנו הרבה במסע זה¹⁹¹⁵.

ג. אם הדבר אינו ככה, איך אני מבאר, כי אם יד האל בו, אמרת אתה, וכללת את כל דבריך בזה, כי יופיע עתה גם לי כמו לך, ויצוה. אבל עליו להופיע כמו כן בלבשי את בגדיך כמו את שלי, כמו כן בנוחי על משכבך כמו גם על שלי, אם הוא רוצה בכלל להופיע. כי יהיה מה שיהיה מה שנראה לך בחלום, לא הגיע לסכלות כזאת, שיחשוב בראותו אותי כי אתה הוא זה בהקישו מבגדיך. ואם לא ישגיח בי כלל וכלל ולא יחשיב אותי כי יופיע, אזי גם לא בבגדי וגם לא בבגדיך, ואם יבקר אותך, צריכים כבר להתחשב בזה. כי אם ירבה לבקר, אֹמַר אולי גם אנכי כי דבר אלהי זה. אבל אם גמרת אֹמר כי ככה יהיה ואי־אפשר לשנות את הדבר ועלי לישון על משכבך, יהא כך, יֵעשו הדברים האלה בי ויופיע גם לי. עד אז אשאר נאמן לדעתי זאת“.

17. דברים כאלה דבר ארטבנוס בקוותו להוכיח, כי דברי כסרכסס הבל, ועשה כמו שהָפקד: הוא לבש את בגדי כסרכסס וישב על כסא המלך ואחרי אשר הלך לנוח בא אליו בשנתו אותו החלום אשר בקר גם את כסרכסס ובעמדו לראש ארטבנוס אמר את הדברים האלה: „אתה הוא אפוא האיש האומר למנוע את כסרכסס מלצאת למלחמה על יון כאילו אתה דואג לו? אולם לא יעלה בידך לא לעתיד לבוא ולא בזמן הזה לבטל מה שמוכרח להיות¹⁹¹⁶. מה שיבוא על כסרכסס אם לא ישמע, נגלה לו לעצמו“.

18. גם לארטבּנוס נדמה אפוא כי החלום מאיים באמת בדברים אלה ועומד לנקר את עיניו בברזל מלובן. והוא צעק צעקה גדולה וקפץ ממקומו ובשבתו על יד כסרכסס תאר בספורו את כל מראה החלום והוסיף ואמר אליו את הדברים האלה: „אנכי, המלך, יען כי כבן־אדם ראיתי ממשלות גדולות נכשלות על ידי חלשות מהן, לא נתתי לך למלא בכל דבר אחרי גילך, בדעתי כי רע הוא לשאוף אחרי דברים רבים ובזכרי איך נגמר מסע כורש נגד המַסַגֶטִים¹⁹¹⁷, ובזכרי גם את זה של קַמְבִּיסֵיס נגד הכושים¹⁹¹⁸, ויצאתי גם עם דריוש על הסקיתים¹⁹¹⁹. בדעתי כל אלה חשבתי כי מאת כל בני־האדם תחשב למאושר כאשר תשב במנוחה. ויען כי מאת האלהות יצאה הדחיפה ועל היוונים נגזר, כפי הנראה, מאת האלים אבדון, גם אני חוזר בי ומשנה את דעתי. אתה גַלֵה לפרסים מה שנשלח לך מאת האל וצוה להם כי יעשו מה שאמרת להם מכבר אשר לזיון. עשה ככה, למען לא יחסר מצדך דבר, אחרי אשר האל שם עליך“. אחרי הדברים האלה, מעודדים עתה על ידי המראה, הודיע כסרכסס, אך האיר היום, את הדברים האלה לפרסים, וארטבנוס, אשר לפני זה היה היחידי אשר התנגד בגלוי, עתה האיץ בגלוי.

19. לכסרכסס המתכונן לצאת למלחמה בא אחרי כן מראה שלישי בשנתו, אשר המַגים, אחרי שמעם, פתרו אותו, כי מכוּוָן הוא לכל הארץ, כי כל בני האדם יכנעו לו. וזה היה המראה: נדמה לכסרכסס כי הוא מעוטר ענף זית¹⁹²⁰ ומהזית מתפשטים יונקותיו על כל הארץ, אך אחרי כן נעלם הזר אשר היה מסביב לראשו. אחרי אשר פתרו המגים, הלכו הפּרסים הנאספים מיד איש איש לממשלתו¹⁹²¹ ומִלא במרץ רב אחרי הפקוּדות, ברצות כל אחד ואחד לקבל את המתנות המובטחות; וכסרכסס הזעיק את הצבא באופן שחקר כל מקום אשר ביבשת.

20. יען מזמן כבוש מצרים במשך ארבע שנים שלמות¹⁹²² הכין את הצבא ואת הדברים הדרושים לצבא, יצא בשנה החמישית למלחמה בחיל כבד בהמונו. כי מכל מסעות מלחמה אשר אנחנו יודעים היה זה הגדול בהרבה, עד כי זה של דריוש על הסקיתים¹⁹²³ לעומת זה אינו שוה לו, ולא הסקיתי¹⁹²⁴. כאשר התפשטו הסקיתים ברדפם אחרי הקימרים על ארץ מדי וכבשו כמעט את כל אסיה העליונה והתנחלו בה, אשר בעד זה נסה אחרי כן דריוש להתנקם, ולא, לפי האגדה, זה של האַטְרִידִים נגד אִילִיון¹⁹²⁵, ולא זה של המיסים והטֶאבְקרִים¹⁹²⁶ שהיה קודם לזה של הטרויים, אשר בעברם לאירופה על יד הבּוספּורוֹס כבשו את התרקים וירדו עד הים היוני והגיעו דרומה עד הנהר פֵּינֵיוֹס.

21. כל מסעות מלחמה אלה ואחרים שהיו מלבד אלה¹⁹²⁷ אינם דומים לזה היחידי. יען איזה עם לא הוליך כסרכסס מתוך אסיה על יון? איזו מים לא כלו, חוץ מהנהרות הגדולים? כי אלה העמידו אניות, ואלה הכינו אותן לרגלים, על אלה שם סוסים, ועל אלה אניות להעביר את הסוסים, יחד עם אנשים היוצאים למלחמה; על אלה שם להעמיד אניות ארוכות בשביל הגשרים, ועל אחרים מזון וגם אניות.

22. ויען כי נשברו כאשר הפליגו בפעם הראשונה מסביב לאַתֹּוס¹⁹²⁸, עשה כשלש שנים הכנות בנוגע לאַתּוֹס; יען בְאֶלַיאוֹס¹⁹²⁹ אשר בחֶרְסוֹנֵיסוֹס עגנו אניות בעלות שלוש שורות של משוטים, באלה באו חילים שונים וחפרו תחת מכות השוטים, והלכו ובאו בהתחלפם; חפרו גם היושבים מסביב לאַתּוֹס. בּוּבַּרִיס¹⁹³⁰ בן מֶגַבַּזוֹס, וארטַחַיאַס בן אַרְטַיוֹס, אנשים פרסים, נצחו על המלאכה. כי האַתּוֹס הוא הר גדול וידוע, המשתרע לתוך הים ומיושב מבני אדם. ובמקום שכלה ההר ליבשת, הוא חצי אי ומיצר ארץ כבן שנים עשר ריס; מישור זה וגבעות לא גדולים משתרעים מהים של האַקַנְתִּיִים¹⁹³¹ עד הים למולו על יד טוֹרוֹנֵי. במיצר זה, אשר בו כלה האַתּוֹס, יושבת סַנֵי, עיר יוונית. לאלה אשר מסַנֵי ולפנים, היושבות בתוך האַתּוֹס, ואשר הפרסי חשב לעשות אותן ליושבי איים במקום יושבי יבשת, הן: דִיוֹן, אוֹלוֹפִּיכְּסוֹס, אַקְרוֹתּוֹאוֹן, תִּיסוֹס, קְלָאוֹנַי. אלה אפוא הן הערים, היושבות על האַתּוֹס.

23. הם חפרו באופן זה: הברברים חלקו את המקום לפי עמים, על־יד העיר סַנֵי מתחו קו ישר, ואחרי אשר החפירה נעשתה עמוקה, חפרו חלק מהם בעמדם מטה מטה, אחרים מסרו את העפר החפור תמיד לאחרים אשר עמדו למעלה מהם על סולמות, וחלק מהם אשר קבל שוב לאחרים, עד שהגיע לידי העומדים מעלה מעלה, ואלה הוציאוהו ושפכוהו. והנה לאחרים, חוץ מהפניקים, גרמו כתלי התעלה שנפלו עמל כפול. יען כי עשו אותן המדות לפי החפירה מעלה ומטה, בהכרח קרה להם ככה. אולם הפניקים עשו בחכמה גם בעבודות אחרות וביחוד בזו. כי כאשר קבלו את חלקם בגורל כמה שהגיע להם, חפרו בעשותם את פי החפירה העליון כפול ממה שהחפירה היתה צריכה להעשות וכפי המלאכה המתקדמת עשו הלוך וצר, והגיעו אפוא למטה והשוו את המלאכה עם זאת של האחרים. במקום ההוא נמצא נאות דשא ופה היה בשבילם שוק ומקום למכור, הרבה קמח הובא להם מאסיה.

24. כפי שאני מוצא בחשבי בדבר, צוה כסרכסס לחפור אותה מתוך גאוה, בחפצו להראות את עוזו ולהשאיר מזכרת. יען היה בידו מבלי לגרום איזה עמל¹⁹³² להעביר את האניות דרך המיצר¹⁹³³. הוא צוה לחפור תעלה רחבה אל הים עד ששתי אניות בעלות שלש שורות של משוטים מתנועעות בעזרת משוטיהם יפליגו בבת אחת¹⁹³⁴. לאנשים האלה, שעליהם הושם החריץ, הושם עוד גם לגשר גשר על הסטרימון¹⁹³⁵.

25. את המלאכה הזאת עשה אפוא ככה; הוא הכין גם חבלים מגמא¹⁹³⁶ ופשתן לבן לגשרים, ואשר הושמו על הפניקים והמצרים, ואצר תבואה בשביל הצבא, למען לא ירעב לא הצבא ולא בהמות המשא אשר הוליך ליון. אחרי חקרו את המקומות, צוה לעשות אוצרות במקומות שיהיו מתאימים ביותר, בהביאו מכל עבר באסיה למקומות שונים באניות משא ובמעברות. מרבית הדברים הביאו למקום הנקרא לֶאבּקַי אַקְטֵי אשר בתרקיה, אחרים נשלחו לטירוֹדיזה אשר בארץ הפֶּרִינְתִּיִים¹⁹³⁷, אחרים לדוֹרִיסְקוֹס¹⁹³⁸, אחרים לאֵיוֹן על הסטרימון.

26. בעת אשר אלה עבדו את העבודה אשר הושמה עליהם, בעת ההיא הלך כל חיל הרגלים אשר התאסף, יחד עם כסרכסס לסרדיס, אחרי אשר יצא מקְרִיטַלָה¹⁹³⁹ אשר בקַפּדוֹקִיָה. יען הצו יצא כי במקום הזה יתאסף כל צבא היבשה אשר ילך יחד עם כסרכסס עצמו. מי מהפחוֹת הוליך חיל מזוין יפה מאד וקבל את המתנות המובטחות מאת המלך, אין בידי לאמר, יען אינני יודע בכלל אם באו להכריע בדבר זה. אחרי אשר עברו את הנהר הַלִיס¹⁹⁴⁰ פגעו בפריגיה ובעברם דרכה הגיעו לקֶלַינֵי¹⁹⁴¹ במקום שמתפרצים מקורות הנהר מַיאַנְדְּרוֹס¹⁹⁴² ושל שני שאינו נופל מהמיאנדרוס, שמו קַטַרֵרֵיקְטִיס¹⁹⁴³, אשר מוצאו בשק בקליני עצמו ומשתפך לתוך המיאנדרוס. בעיר הזאת נמצא תלוי גם הנאד של הסִילֵין¹⁹⁴⁴ מַרְסִיאַס¹⁹⁴⁵, אשר לפי אגדת הפריגים נפשט עורו על ידי אַפּוֹלוֹ ונתלה.

27. בעיר הזאת היה נעצר פִּיתּיוֹס בן אטיס¹⁹⁴⁶, איש לוּדי, אשר אֵרח את צבא המלך במשתאות גדולים מאד וגם את כסרכסס עצמו והבטיח כי הוא רוצה להמציא כספים למלחמה. כאשר הבטיח פּיתּיוֹס את הכספים, שאל כסרכסס את העומדים עליו מבין הפרסים מה טיבו של פיתיוס וכמה כסף יש לו שהוא מבטיח כזאת. אלה ענו: „המלך, הוא אותו האיש אשר נתן במתנה לאביך דריוש את הערמון ההוא מזהב ואת הגפן¹⁹⁴⁷ והוא גם עתה הראשון אחריך בעשרו בין בני אדם אשר אנחנו יודעים“.

28. ויתפלא כסרכסס על הדברים ולבסוף שאל בעצמו שנית את פיתיוס, כמה כסף לו. וזה ענה: „המלך, לא אכסה ממך ולא אתנצל באי־ידיעת רכושי, כי אם יודע אני היטב ואומר לך בדיוק. אך נודע לי כי יורד אתה אל הים היווני, מניתי את כספי ברצותי לתת לך למלחמה ומצאתי בסָפְרִי כי הם אלפים ככר¹⁹⁴⁸ כסף, וזהב ארבע מאות רבוא אדרכמונים¹⁹⁴⁹ פחות שבעת אלפים. ואת אלה אני נותן לך במתנה, לי יש די לחיות מעבדי ושדותי“.

29. את הדברים האלה דבר, כסרכסס שמח לדבריו ויאמר: „האורח הלודי, מיום עזבי את ארץ פרס לא פגעתי עד היום באיש אשר רצה לארח את צבאי ולא בא לפני איש אשר הביע מעצמו את רצונו לעזור בכסף למלחמה מבלעדיך. אתה גם ארחת את צבאי יפה מאד וגם מציע לי כסף רב. ולכן אני נותן לך בעדם את הכבוד הזה: עושה אני אותך לאורח שלי ואת ארבע מאות רבוא אסתירי אמלא מהוני בתתי את שבעת האלפים למען לא יחסרו ארבע מאות הרבוא את שבעת האלפים כי אם הסכום יהיה מלא על ידי. יהיה לך אשר רכשת לך¹⁹⁵⁰ בעצמך ותן דעתך להיות תמיד איש כזה. בעשותך זאת לא תתחרט לא היום ולא בימים הבאים“.

30. אחרי אשר דבר את הדבר הזה ומלא אחריו¹⁹⁵¹ נסע הלאה, הלוך ונסוע. הוא עבר על יד עיר הפריגים הנקראת אַנאבאָה ועל יד האגם, אשר מתוכו מוציאים מלח, ובא לקוֹלוֹסה¹⁹⁵², עיר גדולה בפריגיה, אשר על ידה נופל הנהר ליקוס לתוך נקיק אדמה ונעלם, ואחרי מרחק של חמשה ריסים בערך הוא מופיע שוב, וגם הוא משתפך לתוך המיאנדרוס. מקולוסה יצא הצבא אל גבול הפריגים והלודים ובא לעיר קִידַרַרָה, שם עומדת מצבה אשר הוקמה מאת קרויסוס והמסמנת באותיות את הגבול.

31. כאשר נכנס¹⁹⁵³ מפריגיה ללודיה מתחלקת הדרך, האחת נמשכת שמאלה לקריה והאחת ימינה לסרדיס, וכאשר הולכים בזאת נאלצים באין ברירה לעבור את הנהר מיאנדרוס ולעבור על יד העיר קַלַטֵיבּוֹס; בה עושים בעלי מלאכה דבש מאֵשל וחטה; בלכתו בדרך זו מצא כסרכסס ערמון, אשר בגלל יפיו עדה עליו עדי זהב ומסרו לשומר אַלְמוּתִי¹⁹⁵⁴ לשמור עליו; למחרת היום הגיע לעיר הלודים¹⁹⁵⁵.

32. בבואו לסרדיס שלח תחלה מלאכים ליון אשר ידרשו אדמה ומים ויודיעו להכין ארוחה למלך. רק לאתונא וללקדימון לא שלח¹⁹⁵⁶ דרישה לאדמה, כי אם לכל המקומות האחרים; מטעם זה שלח בפעם השניה בדבר אדמה ומים, יען כי לפני זה¹⁹⁵⁷, בשלוח דריוש, לא נתנו וחשב כי עתה בפחדם מפני אלה יתנו ובחפצו להודע זאת בברור, שלח.

33. אחרי כן הכין עצמו למסע לְאַבִּידוֹס. ואלה¹⁹⁵⁸ גשרו בינתים גשר על ההליספונטוס מאסיה לאירופה. בחרסוניסוס אשר בהליספונטוס, בין העיר ססטוס ובין מֶדִיטוֹס נמצא כף סלע בולט לתוך הים מול אַבּידוֹס¹⁹⁵⁹, במקום שתפסו האתונאים זמן לא רב אחרי זה¹⁹⁶⁰, בהנהלת שר הצבא כְּסַנְתִּיפּוֹס בן אַרִיפְרוֹן את הפרסי אַרְטַאִיקְטוֹס, פחה בסֶסְטוֹס, וסמרו אותו חי על הקרש יען כי הכניס נשים אל מקדש פְּרוֹטֶסילֶאוֹס¹⁹⁶¹ באֶלַיוס¹⁹⁶² ועשה שם מעשי תועבה¹⁹⁶³.

34. מאבידוס כוננו האנשים, אשר עליהם היה הדבר לעשות, לכף הזה הבולט ועשו את הגשרים, את הגשר האחד עשו הפניקים בפשתן לבן, ואת השני עשו המצרים בגומא. ישנם שבעה ריסים¹⁹⁶⁴ מאבידוס אל העבר השני. וכבר היה המעבר מקושר והנה התחוללה סערה גדולה וערבבה והרסה את המפעל הזה כולו.

35. כששמע כסרכסס את זאת חרה אפו מאד וצוה להלקות את ההליספונטוס שלש מאות מלקות בשוט ולהוריד לתוך המצולה זוג שלשלאות. עוד שמעתי כי יחד עם זה שלח אנשים כי יתוו תו קלון על ההליספונטוס. הם נצטוו בעת יסרם לאמר דברים מגונים ועזים: „המים המרים, האדון שם עליכם את העונש הזה, יען הרשעתם נגדו מבלי שסבלתם ממנו שום רשע. והמלך כסרכסס יעבור עליכם, אם תרצו ואם לא. בצדק אין איש זובח לכם כי אתה נהר דלוח ומלוח". את הים צוה אפוא ליסר בעונשים הללו ואת ראשי האנשים שעמדו על בנין הגשרים צוה להתיז על ההליספונטוס.

36. ואלה אשר עליהם הושמה הפקודה הבלתי־נעימה הזאת, מלאו אפוא אחריה, וארדיכלים אחרים גשרו את הגשרים. הם גשרו באופן זה: סדרו אניות בעלות חמשים משוטים ואניות בעלות שלש שורות של משוטים; תחת זה הפונה לים השחור שלש מאות וששים ותחת השני שלש מאות וארבעים, אלה לעבר הים השחור משופעות, ואלה לעבר ההליספונטוס עם הזרם, בכדי שיחזיקו את מתיחות החבלים¹⁹⁶⁵; אחרי שסדרום השליכו עוגנים ארוכים מאד, עוגני האחד אשר לעבר הים השחור לסבת הרוחות הנושבות מבפנים, ועוגני השני הפונה מערבה ולעבר הים האַיגֵאִי לסבת הרוח הדרומית־מזרחית והדרומית. כמעבר השאירו בשלשה מקומות רֶוַח בין האניות בעלות חמשים המשוטים ובין האניות בעלות שלש שורות של משוטים, למען אשר יוכל לעבור הרוצה להפליג באניות זעירות גם אל הים השחור וגם מים השחור חוצה. אחרי עשותם זאת מתחו מהיבשה חבלים בגללם במגלי־עץ ולא השתמשו עוד במין ומין לחוד, כי אם שנים מפשתים לבן וארבעה מגומא לכל אחד. בעובי וביופי היו שווים, אלא שאלה מפשתים היו לפי הערך יותר כבדים, משקל אמה מהם היה ככר¹⁹⁶⁶. כאשר היה המעבר מגושר, כרתו קורות־עץ והשוו אותן לרוחב הגשר ושמו אותן בסדר על החבלים המתוחים, ואחר אשר הניחו אותן בשורה, הדקו אותן עוד פעם. אחרי העבודות האלה הביאו עצים והניחום בשורה ועל העצים הביאו אדמה ואחרי אשר בטשו את האדמה עשו מעקה מעבר מזה ומעבר מזה, כדי שלא יפחדו בהמות המשא והסוסים בהציצם אל הים.

37. כאשר נגמרו עבודות הגשרים ואלה על יד האתוס, גם הסוללות על יד מוצאות החפירה, גם אלה שנעשו לסבת משברי הים, כדי שלא תתמלאנה מוצאות החריץ, וכאשר נודע כי החפירה עצמה נגמרה כולה, אחרי חרפו פה, התחיל הצבא המזוין לצאת בראשית האביב¹⁹⁶⁷ מסרדיס לאבידוס. בעת עמדו לצאת עזבה השמש את מקומה בשמים ונעלמה מבלי שהיו מעוננים כי אם בעת היות האויר יפה עד למאד: במקום יום נעשה לילה. כסרכסס נבוך בראותו ובהכירו זאת, ושאל את המגים, על מה מראה האות מראש. אלה אמרו, כי ליוונים מודיע האֵל מראש אבדן עריהם, באמרם כי ליוונים מגידה השמש את העתיד, והירח להם¹⁹⁶⁸. כשמוע כסרכסס זאת, שמח מאד והלך למסעו.

38. כאשר הסיע את הצבא בא פּיתּיוס הלודי, נפחד מפני האות אשר בשמים ומלא אומץ עקב המתנות, אל כסרכסס ואמר את הדברים האלה: „אדוני, הייתי מבקש ממך והייתי רוצה להשיגו, דבר, אשר אצלך קל הוא לתת, ולי יהיה דבר גדול אם יֵעשה“. כסרכסס שחשב כי יבקש כל דבר אחר רק לא מה שדרש, אמר, כי ימלא את בקשתו וצוהו כי יאמר מה הוא דורש. וזה, בשמעו את הדברים האלה, אמר באומץ־לב: „אדוני, לי חמשה בנים וקרה מקרם כי כולם יצאו אתך יחד למלחמה על יון. ואתה, המלך, רחם עלי שהגעתי לגיל כזה ושחרר מהצבא את אחד מבני, את הבכור, למען ידאג לי ולרכושי. את הארבעה קח אתך וגמור את אשר בדעתך ושוב הביתה”.

39. ויחר אף כסרכסס מאד ויענה לו בדברים אלה: „האיש הרע, איך נועזת להזכיר את בנך בשעה שאני בעצמי יוצא למלחמה על יון ומוליך את בני ואת אחי ואת קרובי ואת אוהבי ואתה עבדי ועליך ללכת אחרי עם כל ביתך ואף עם אשתך? עתה יודע לך זאת היטב, כי הלב יושב באזני בני האדם, אשר בשמעו דבר טוב הוא ממלא את הגוף נחת רוח, אולם בשמעו ההפך מזה, מתרגז. יען עשית דברים טובים והודעת על אחרים כמוהם, אל תתפאר כי עלית על המלך במעשים טובים; אבל יען כי העזת פניך עד למאוד, לא תקבל אמנם את העונש הראוי, כי אם פחות מהראוי. אותך ואת ארבעת בניך מציל זכות האורח, אך האחד, שאתה דבק בו מאד, יֵענש עונש מות“. אחרי אשר השיב את הדברים האלה צוה מיד לאלה אשר עליהם לעשות דבר זה, למצוא את הגדול מבני פיתיוס ולגזרו בתוך ואחרי אשר יגזרוהו לשים לבד את החצאים, חצי האחד לימין הדרך והחצי השני לשמאל וביניהם יעבור הצבא.¹⁹⁶⁹

40. הם עשו את הדבר ואחרי כן עבר הצבא¹⁹⁷⁰. ראשונה הלכו חילי המשא עם בהמות המשא ואחריהם צבא מעורב מעמים שונים, לא נבדלים. במקום אשר היה חצים, שם נשאר רֶוַח, ולא התערבו אלה עם המלך. עתה הלכו בראש אלף רוכבים נבחרים מכל הפרסים, אחרי־כן אלף נושאי כידון, גם אלה נבחרים מהפרסים, וכידוניהם נטויים למטה לארץ, אחריהם עשרה סוסים קדושים הנקראים הנִיסָאִים¹⁹⁷¹, מקושטים עד למאוד. ניסאים נקראים הסוסים מטעם זה: יש מישור גדול במדי ושמו נִיסָאִיוֹן. את הסוסים הגדולים מגדל המישור הזה. אחרי עשרת הסוסים האלה היתה מסודרת מרכבת זוס¹⁹⁷² הקדושה, ושמונה סוסים לבנים¹⁹⁷³ משכו אותה, מאחורי הסוסים הלך רגלי הרַכָּב ובידו המושכות. כי אין אף אחד מבני האדם עולה על המושב הזה. אחריו כסרכסס עצמו במרכבת עם סוסים ניסַיים. על ידו הלך רְכָבוֹ, ששמוֹ היה פַּטִירַמְפֵיס בן אוֹטַנֶס¹⁹⁷⁴, איש פרסי.

41. באופן כזה יצא כסרכסס מסרדיס, אולם ירד, מדי היה רצונו, מעל המרכבה לתוך עגלה. אחריו הלכו שוב נושאי כידונים, הטובים והמיוחסים בין הפרסים, אלף במספר ואחזו את החניתות כרגיל, אחרי כן פלוגת רוכבים אחרת, אלף במספר, נבחרה מבין הפרסים ואחרי פלוגת הרוכבים עשרת אלפים נבחרים משאר הפרסים. אלה היו רַגלים. ולאלף מאלה היו ברומחים במקום החוד השני רמוני זהב, והקיפו את האחרים סביב. לתשעת האלפים הנמצאים בפנים מהם היו רמוני כסף. רמוני זהב היו גם לאלה אשר הטו את החניתות לארץ ותפוחים לאלה אשר הלכו קרובים מאד אחרי כסרכסס. אחרי עשרת האלפים הלכו עשרת אלפים רוכבים מבין הפרסים. אחרי הרוכבים היה רֶוַח של שני ריסים ואחרי כן הלך שאר ההמון בערבוביה.

42. וילך הצבא בדרך מלודיה אל הנהר קַאִיקוֹס¹⁹⁷⁵ ולארץ מִיסִיָה ומקאיקוס המשיך את דרכו כשהנהר קַנֵי לשמאלו, דרך ארץ אַטַרְנֶאבס¹⁹⁷⁶ לעיר קַרֵינֵי; מהעיר הזאת נסעו הלאה דרך מישור תֵּיבֵּי¹⁹⁷⁷ בעברם על יד העיר אַטְרַמִיטֵיס¹⁹⁷⁸ ואַנְטַנְדְרוֹס¹⁹⁷⁹ הפֶּלַסְגִית. בעזבו את הָאִידָה לשמאלו הלך לארץ האִילִית¹⁹⁸⁰. ובפעם הראשונה¹⁹⁸¹, כאשר בלו את הלילה לרגלי האידה ירדו ברקים ורעמים ובמקום זה נהרג עם רב.

43. כאשר בא הצבא אל הסְקַמַנְדְרוֹס, הראשון מהנהרות, אשר מעת יצאם מסרדיס ושמו לדרך פעמיהם, הכזיב את זרמו ולא הספיק לצבא ולבהמות לשתיה; בבוא כסרכסס אל הנהר הזה עלה על פֶּרְגַמוֹן¹⁹⁸² של פְּרִיאַמוֹס בהשתוקקו להסתכל. אחרי הסתכלו ושמעו כל דבר מהדברים ההם¹⁹⁸³, זבח לאַתֵיִנִי מאִילִיוֹן אלף בקר, והמַגִים נסכו נסכים להֵירוֹאִים¹⁹⁸⁴. אחרי עשותם את המעשים האלה נפל בלילה פחד על המחנה¹⁹⁸⁵. בבוקר השכם נסע¹⁹⁸⁶ משם בהשאירו ליד שמאלית העיר רוֹיטֵיוֹס ואוֹפְרִינֵיוֹס ודַרְדַנוֹס, שהיא קרובה לאַבִּידוֹס, ולימינית הטֶאבְּקְרִים הגֶרְגִיתִּים¹⁹⁸⁷.

44. ויהי בהיותם בְאַבִּידוֹס רצה כסרכסס לראות את הצבא כולו. יען כי הכינו לתכלית זו על גבעה במקום הזה כסא רם מאבן לבנה¹⁹⁸⁸ – עשוהו מקודם האבידונים במצות המלך –; בשבתו במקום הזה ובהביטו על שפת הים הסתכל גם ברגלים וגם באניות. בהסתכלו התאוה לראות התחרות האניות. כאשר היתה ונצחו הפניקים הצידוניים, שמח בהתחרות ובצבא.

45. ובראותו את כל ההליספונטוס מכוסה אניות ואת כל גדות הים ואת מישור האבידונים מלאים אנשים, אז חשב כסרכסס את עצמו מאושר, אחרי־כן בכה.

46. כאשר הרגיש בדבר אַרְטַבַּנוֹס, אחי אביו, זה אשר בתחלה הבּיע את דעתו בגלוי לב, ביעצו לכסרכסס כי לא יצא למלחמה על יון, האיש הזה בראותו את כסרכסס בוכה, אמר את הדברים האלה: „המלך, מה סותרים לגמרי מעשיך אשר אתה עושה עתה את אלה אשר עשית מעט קודם לכן: כי חשבת עצמך למאושר ואתה בוכה“. וזה אמר: „כי נכמרו רחמי בחשבי מה קצרים הם חיי האדם כולם, אם מאלה, אף כי הם רבים, לא ישאר אף אחד אחרי מאה שנה“. וזה ענה ואמר: „אנחנו סובלים במשך חיינו דברים אחרים הראויים לחמלה מזה. כי בחיים כה קצרים אין איש כה מאושר, לא בין אלה ולא בין אחרים, אשר לא יעלה על דעתו, פעמים רבות ולא פעם אחת, כי הוא מבכר למות מאשר לחיות¹⁹⁸⁹. יען האסונות הבאים והמחלות המפרכות עושים, שגם החיים הקצרים נראית להיות ארוכים. ככה נעשה המות למקלט רצוי בשביל האדם, בהיות החיים קשים לשאת, והאל אשר נתן לֵהָנוֹת מחיים נעימים, נמצא בהם מלא קנאה“ ¹⁹⁹⁰.

47. כסרכסס ענה ואמר: „ארטבּנוס, על החיים האנושיים, שהם כמו שבארת, נפסיק, ולא נזכיר הדברים הרעים בשעה שענינינו טובים. אמֹר לי את הדבר הזה: אלמלא מראה החלום נראה לך כה ברור, היית עומד על דעתך הראשונה ולא נתת לי לצאת למלחמה על יון, או חזרת מדעתך? הבה, אמר לי את הדבר אל נכון!“ וזה ענה ואמר: „המלך, מי יתן ויבוא מראה החלום אשר נראה לנו כמו ששנינו רוצים. אבל אני גם עד הרגע הזה מלא הנני פחד ואינני יודע את נפשי בשימי אל לבי דברים רבים ביחוד בראותי כי שני דברים החשובים בכולם עוינים אותך עד מאד“.

48. על זה ענה כסרכסס בדברים אלה: „איש מוזר, איך אתה אומר את הדבר הזה כי שנים עוינים אותי עד מאד? היש לך מה לגנות את חיל הרגלים אשר למספרו וצבא היווני נראה לך כי יעלה על שלנו פי כמה, או הצי שלנו יפול מההוא, או גם בשניהם הדבר ככה? אם לדעתך ענינינו גרועים ביותר, אאסוף עד מהרה צבא אחר“.

49. וזה ענה ואמר:

א. „המלך, מי אשר לו בינה לא יגנה לא את הצבא הזה ולא את מספר האניות, ואם תאסוף עוד יותר, שני אלה, אשר אמרתי, יֵעשו לך עוד בהרבה יותר עוינים. שני אלה הם: יבשה וים. יען בשום מקום בים לא נמצא נמל גדול כל כך, כפי שאני חושב, אשר בהתחולל סערה יאסוף לך לתוכו את הצי הזה ויהיה מתאים להציל את האניות. ולך צורך לא בנמל אחד, כי אם לאורך כל היבשת, אשר על ידה אתה עובר. ויען כי אין נמלים היכולים לאסוף לתוכם, דע, כי המקרים מושלים בבני האדם ולא בני האדם במקרים¹⁹⁹¹.

ב. ובכן אחרי אשר אמרתי לך משני הדברים את האחד, אומר לך עתה את השני. היבשה עומדת לך מנגד באופן כזה: אם לא יעמוד נגדך שום מעצור, במדה זו תקום לך לאויב כפי אשר צעֹד תצעד קדימה ותגיע יותר ויותר הלאה מבלי להרגיש בזה. כמו האדם בהצלחתו אינו יודע שבעה. לכן אפוא אם שום איש לא יעמוד בפניך, אומר אני, כי במשך הזמן תלך הארץ ותארך ויוָצר רעב¹⁹⁹². האיש ההוא הוא הזריז, אשר בהועצו דואג הוא ומדבר מראש על כל מקרה שיכול להתרחש, אבל בשעת עשית המעשה לו אומץ לב“.

50. ויען כסרכסס בדברים אלה:

א. „ארטבנוס, אמנם דן אתה נכונה על כל ענין מהענינים האלה, אך אל תפחד מכל אלה ואל תחשש בכל באופן שוה. יען אם תרצה בכל ענין אשר יבוא לידך לחשש תמיד בכל דבר באופן שוה, לא תפעול לעולם דבר. יותר טוב להיות בכל דבר אמיץ לב ולסבול חצי הקושיים מאשר לחשוש בכל ענין מראש ולא לפעול לעולם דבר מה. אם בהתנגדך לכל הדברים אשר הזכרת אינך מראה את הבטוח, בהכרח תשגה בהם באופן שוה, גם כאשר תאמר את ההפך מאלה. אותו הדבר הוא. הידע האדם את העתיד לבוא בודאות? חושב אני לעולם לא. אלה אשר ברצונם לפעול לרוב משיגים הם את התועלת, והחוששים והמפקפקים בכל דבר, כלל וכלל לא.

ב. אתה רואה את חיל הפרסים לאיזה עוז עלה; ובכן, אלמלי היו חושבים המלכים הללו אשר היו לפני אותן המחשבות כמוך, או אלמלי לא היו חושבים מחשבות כאלה, אבל היו להם יועצים כאלה לא ראיתיו¹⁹⁹³ עולה למדרגה כזאת. עתה בשחקם בסכנות הביאוהו עד מדרגה כזו. כי ענינים גדולים אינם נרכשים אלא בסכנות גדולות. אנחנו בעשותנו אפוא כמוהם נוסעים בתקופת השנה היפה ביותר, ואחרי אשר נכבוש את כל אירופה נשוב, מבלי אשר ימצא אותנו באיזה מקום רָעב, או נסבול מאיזה דבר אחר בלתי נעים. ראשית, נוסעים אנחנו בנשאנו אתנו הרבה אוכל ושנית, נבוא לארצות ועמים ומהם נקבל את התבואה, הלא יוצאים אנחנו למלחמה על אנשים עובדי אדמה ולא על נודדים“.

51. ויאמר ארטבנוס על הדברים האלה: „המלך, מאחר כי אינך נותן לדאוג לאיזה דבר, קבל נא את עצתי. כי מן ההכרח הוא להמשיך את השיחה הלאה על ענינים רבים. כורש בן קַמְבּיסֵיס כבש את יוניה כולה זולת אתונא ועשה אותה נושאת מס לפרסים. את האנשים האלה אני מיעץ לך לא להוליך בשום אופן נגד אבותיהם¹⁹⁹⁴. כי גם בלעדיהם בכחנו להתגבר על האויבים. יען בלכתם אתנו מוכרחים הם להֵעשות או אנשים רשעים מאד בכבשם יחד אתנו את עיר האם¹⁹⁹⁵ או הישרים בעזרם לשחרר אותה. בהעשותם לרשעים גדולים לא יוסיפו לנו שום תועלת גדולה, אך בהעשותם ישרים מאד יהיו עלולים להזיק מאד לצבאך. שמור בלבך את הפתגם העתיק האומר יפה, כי לא יחד עם ראשית הדבר תֵרָאה אחריתו המלאה“.

52. ויען על זה כסרכסס: „ארטבנוס, בין הדעות אשר הבעת, שוגה אתה אשר לזו ביותר, שפוחד אתה פן יפשעו היונים, אשר אנחנו מכירים אותם מאד מאד, ואתה ואחרים שיצאו למלחמה עם דריוש על הסקיתים נעשיתם עדים עליהם, כי היה בידם לאבד את כל צבא הפרסי ולהצילו, והם הראו יושר ואמון ולא שום כפיית טובה. מלבד זה השאירו בארצנו את ילדיהם ונשיהם וקנינם ואין לחשוש פן יגרמו לנו רעה. אם כן אל תפחד לזה כי אם יהי לבך בטוח ושמור על ביתי ועל הטירניה¹⁹⁹⁶ שלי. יען כי לך לבדך מבין כולם מוסר אני את שרביטי“.

53. אחרי דברו את הדברים האלה ואחרי שלחו את ארטבנוס לשושן שלח כסרכסס בפעם השניה לקרא לפרסים הנכבדים ביותר וכאשר באו, דבר אליהם את הדברים האלה: „פרסים, לשם זה אספתי אתכם לבקש כי תהיו אנשי חיל ולא תבישו את מעשיהם הגדולים והחשובים מאד של הפרסים הקדמונים, כי אם איש ואיש וכולנו יחד יהיה לנו אומץ־רוח. כי קנין משותף הוא¹⁹⁹⁷, התאמצו. משום זה אני מזהיר אתכם להתאמץ במלחמה בכל כוחכם, יען כפי שאני שומע, יוצאים אנחנו למלחמה על אנשי חיל, אשר אם נתגבר עליהם, לא יתיצב עוד נגדינו צבא אחר מבין בני האדם; עתה נעבור אחרי אשר התפללנו לאלים, המגינים על ארץ פרס נחלתם“.

54. ביום הזה התכוננו להעברה; למחרתו חכו לשמש¹⁹⁹⁸ כי חפצו לראותה עולה ושרפו מיני קטורת שונים על הגשרים ופזרו הדסים על הדרך. כאשר עלה השמש נסך כסרכסס מתוך מזרק זהב לתוך הים והתפלל לשמש שלא יקרה לו אסון כזה אשר יעצור בעדו מלהכניע את אירופה טרם הגיעו אל קצותיה. אחרי התפללו השליך לתוך ההליספונטוס את המזרק וגביע זהב וחרב פרסי שהם קוראים אַקִינַקִי. אין בידי לבאר את הדבר בדיוק, אם בהקדישו לשמש זרק לתוך הים או אם הוא התחרט על אשר הכה את ההליספונטוס ובעד זה נתן אותם מתנה לים.

55. ואחרי אשר עשה את המעשים האלה, עברו על אחד הגשרים, על זה שלעבר הים השחור, הרגלים וכל הרכב, ועל זה שלעבר הים האַיגֵאִי בהמות המשא והעבדים. בראש הלכו עשרת אלפים הפרסים¹⁹⁹⁹ כולם מעוטרים, ואחריהם הצבא המעורב מעמים שונים. ביום הזה אלה, למחרתו בתחלה הרוכבים ואלה אשר כידוניהם נטויים מטה; וגם אלה מעוטרים, אחר כך הסוסים הקדושים והמרכבת הקדושה²⁰⁰⁰, אחר־כך כסרכסס בעצמו ונושאי הכידונים ואלף הרוכבים, ואחרי אלה שאר הצבא. יחד עם זה עברו גם האניות לעבר השני. עוד שמעתי גם כן כי המלך עבר האחרון לכולם.

56. אחרי אשר עבר כסרכסס לאירופה, הסתכל בצבא העובר תחת מכות שוטים. צבאו עבר בשבעה ימים ובשבעה לילות מבלי לנוח רגע. אז, מספרים, כאשר כבר עבר כסרכסס את ההליספונטוס, קרא איש הליספונטי: „זוס, מדוע זה דומה אתה לאיש פרסי ולקחת לך את שם כסרכסס במקום זוס ברצותך להחריב את יון, בהוליכך את כל האנשים? הלא גם בלעדיהם בכחך לעשות זאת“.

57. כאשר עברו כולם נראה להם אות גדול כאשר המשיכו את דרכם וכסרכסס לא שם לבו אליו כלל אף כי היה יכול לפתור אותו: סוסה המליטה ארנבת. קל היה לפתור המקרה אשר קרה, כי עומד כסרכסס להוליך נגד יון צבא מלא גאון ותפארת עד מאד, אך בשובו ירוץ בנפשו עד הגיעו למקום הזה. נראה לו גם אות אחר בעת היותו בסרדיס: פרדה המליטה פרדה עם אברי לידה כפולים, של זכר ושל נקבה, למעלה היו אלה של זכר. לשניהם לא שם כסרכסס לבו כלל והלך לדרכו ואתו צבא הרגלים.

58. הצי הפליג מתוך ההליספונטוס והלך לאורך היבשה לרוח שכנגד מאשר הרגלים, כי הוא הפליג לצד מערב ורצה להגיע אל כֵּף הסֶרְפֶּדוֹנִי, יען נצטוה לחכות אחרי הגיעו לשם, אבל צבא היבשה עשה את דרכו לצד מזרח ולזריחת השמש דרך החרסוניסוס, לימינו היה קבר הֶלֵי בת אַתַּמַס²⁰⁰¹, לשמאלו העיר קַרְדִיָה, ועבר דרך עיר ששמה היה אַגוֹרָה, שם פנה למפרץ הנקרא הַמַלְסִי והנהר מֶלַס, אשר לא הספיק אז את מימיו לצבא, כי אם הכזיב, ואחרי עברו את הנהר הזה, אשר ממנו השם למפרץ זה, הלך מערבה ועבר על יד עיר האַיאוֹלים אַינוֹס והאגם סְטֶנְטוֹרִיס עד הגיעו לדוריסקוס.

59. דוריסקוס הוא חבל ים בתרקיה ומישור גדול, אשר דרכו זורם נהר גדול, הַהֶבְּרוֹס²⁰⁰², על ידו נבנה מבצר המלך והוא הנקרא דוריסקוס, ובו הוּשב מצב הפרסים מאת דריוש עוד מהעת ההיא אשר יצא למלחמה על הסקיתים. המקום הזה נראה לכסרכסס מתאים לסדר את הצבא ולמנותו, ועשה זאת. את כל האניות אשר הגיעו לדוריסקוס הוליכו אפוא מפקדי האניות בפקודת כסרכסס אל חבל הים הגובל בדוריסקוס, אשר בו נבנו העיר הסמותרקית סַלֵי וזוֹנֵי ושמה גם סֶרְיוֹן, כֵּף ידוע. המקום הזה היה לפנים של הקַיקוֹנִים. לחבל ים זה הביאו את האניות, העלו אותן ליבשה ותקנון. ובאותו זמן עשה הוא בדוריסקוס את מפקד הצבא.

60. כמה היה מספר ההמון אשר בו השתתף כל אחד ואחד²⁰⁰³, אין בידי לאמר בדיוק – יען אינו נמסר ממי שהוא – אבל המון צבא הרגלים כולו עלה למאה ושבעים רבבות²⁰⁰⁴. הם נמנו באופן זה: הוליכו למקום אחד עשרת אלפים איש ודחקום זה לזה עד כמה שאפשר. רשמו סביב להם מחוץ עגול, ואחרי אשר רשמו ושלחו את עשרת האלפים הקימו לאורך העגול גדר אשר הגיעה בגבהה לאיש עד טבורו. אחרי עשותם אותה הכניסו אחרים למקום הגדור מסביב עד אשר ספרו כולם באופן הזה. אחרי אשר הָפקדו, הסתדרו לעמיהם.

61. אלה היו אשר יצאו למלחמה: הפרסים היו מזוינים באופן זה: על ראשם היו להם מה שנקרא טִיאַרִים, מגבעות רכות, על הגוף כתונות צבעוניות בעלות שרוולים וקשקשי ברזל, הנראים כשל דגים, מסביב לברכים מכנסים רחבים, במקום המגינים שלטים²⁰⁰⁵ ומתחת להם תלוּ אשפתות. להם רמחים קצרים, קשתות גדולות, חצים מקנים²⁰⁰⁶, מלבד אלה חרבות אשר ירדו מהחגורה על הירך הימנית. ולמפקד היה להם אוֹטַנֵיס²⁰⁰⁷, אביה של אַמִיסְטְרֵי, אשת כסרכסס. הם נקראו לפנים בפי היוונים קֵיפֵינִים, בפיהם עצמם ובפי שכניהם – אַרְטַיִים. כאשר בא פֶּרְסֶאבס, בנם של דנאי וזוס אל קֵיפֶאבס בן בֵּילוֹס ולקח את בתו אַנְדְרוֹמֶדָה לאשה, נולד לו בן, שקרא לו בשם פֶּרְסֶאבס; את זה עזב שמה כי קֵיפֶאבס היה בלי בנים זכרים. ממנו היה להם השם²⁰⁰⁸.

62. והמדים יצאו למלחמה ערוכים באותו אופן. יען אותו הנשק המדי כמו הפרסי. למדים היה מפקד טִיגְרַנֵיס, איש אַחַימֶנִידִי; לפנים נקראו בפי הכל אַרִיִים²⁰⁰⁹, אך בבוא מֵידֵיאָה הקוֹלְכִית מאתונא אל האריים האלה, שנו גם הם את השם²⁰¹⁰. את זאת אומרים המדים בעצמם על עצמם. הקִיסִיִים²⁰¹¹ אשר יצאו למלחמה היו מזוינים בכל דבר כמו הפרסים, אבל במקום המגבעות היו להם צנפות. על הקיסיים פקד אַנַפֵיס בן אוֹטַנֵיס. הַהִירְקַנִיִים²⁰¹² היו מלובשים כמו הפרסים, לשר היה עליהם מֵגַפַּנוֹס, אשר עמד אחרי המאורעות האלה בראש בבל.

63. האשורים אשר יצאו למלחמה היו על ראשם כובעי נחושת וסרוגים²⁰¹³ באופן זר שאינו ניתן לתאור, והמגינים והרומחים והחרבות היו דומים למאכלות המצריות, מלבד אלה גם אלות עץ מחושקים גִבְנֵי ברזל ושריוני פשתן. אלה היו נקראים בפי היוונים סוריים²⁰¹⁴ ובפי הברברים נקראו אשורים, [ביניהם היו גם כַּלְדִיִים],²⁰¹⁵ עליהם פקד אוֹטַסְפֵּיס בן אַרְטַחַיאוֹס.

64. הבקטריים יצאו למלחמה ועל ראשם דבר דומה מאד לשל המדים, קשתות מקנים, כמנהג מקומם, ורומחים קצרים. סַקִים שהם סקיתים ועל ראשם צניפות²⁰¹⁶ זקופות ההולכות ומתחדדות למעלה, מלובשים מכנסים רחבים, קשתות כמנהג מקומם וחרבות, מלבד אלה היו להם גם מַפָּצִים. את אלה, שהיו סקיתים, קראו סקים אַמירגיים. כי הפרסים קוראים לסקיתים כולם סקים. את הבקטריים ואת הסקים פקד היסטספס בן דריוש ואטוסה, בת כורש.

65. ההודים²⁰¹⁷ היו מלובשים בגדים עשויים מעצים²⁰¹⁸, להם קשתות מקנים וחצים מקנים ובקציהם היה ברזל. ככה היו אפוא ההודים ערוכים; בצאתם למלחמה נמנו על פַרְנַזתְּרֵיס בן אַרְטַבַּטֶס.

66. האריים²⁰¹⁹ היו מזוינים בקשתות מדיים, בשאר הדברים כמו הבקטריים. את האריים פקד סִיסַמְנֵיס בן הִידַרְנֶס. הַפַּרְתִּים והחוֹרַסְמִיִים והַסוֹגְדִים והַגַנְדַרִיִים והַדַדִיקִים²⁰²⁰ יצאו למלחמה ובידיהם אותו הנשק כמו הבקטריים. אותם פקדו אלה: את הפרתים ואת החורסמיים אַרְטַבַּזוֹס בן פַרְנַקֶס, את הסוֹגְדִים אַפַנֵיס בן אַרְטַיוֹס, את הגַנְדְרִיִים ואת הדַדִיקִים אַרְטִיפִיוֹס בן אַרְטַבַּנוֹס.

67. הקַסְפִּיִים²⁰²¹ יצאו למלחמה עטויים פרוות ולהם קשתות מקנים כמנהג ארצם וחרבות קצרות. אלה היו אפוא מזוינים ככה; מפקד היה להם אַרִיומַרְדֶס, אחי אַרְטִיפִיוֹס. הסַרַנְגִים²⁰²² התנוססו בבגדיהם הצבעוניים, להם מגפים המגיעים עד הברכים²⁰²³, קשתות וחרבות מדיות. את הסַרַנְגִים פקד פַרֶנְדַטֵיס בן מֶגַבַּזוֹס. לפַּקְטִיִים²⁰²⁴ היו גם כן פרוות וקשתות כמנהג ארצם וחרבות. מפקד על הפקטיים היה אַרְטִינְטֵיס בן אִיתַּמִיטְרֶס.

68. האוֹטִיִים והמִיקִים והפַּרִיקַנִיִים²⁰²⁵ היו מזוינים כמו הפַּקְטִיִים. אותם פקדו: את האוטיים ואת המיקים ארסמניס בן דריוש, את הפריקניים סירומיטריס בן אוֹיוֹבּזוֹס.

69. לערבים²⁰²⁶ היו סדינים עם חגורות, קשתות גדולות הדרוכות לצד ימין. הכושים²⁰²⁷ היו עטופים עורות נמרים ואריות ולהם קשתות גדולות עשויות מענפי התומר, לא פחות מארבע אמות ועליהן חצים קטנים מקנים, במקום הברזל היתה בהם אבן חדה אשר בה הם חוקקים גם חותמות. מלבד אלה להם גם רמחים אשר בהם היתה צמודה קרן אילה חדה כדרך כידון. היו להם גם אלות בעלות גבני ברזל. בלכתם לקרב טחו את חצי גופם בגיפסוס ואת החצי השני בששר. את הערבים ואת הכושים ואת אלה היושבים מעל למצרים פקד ארסמיס בן דריוש וארטיסטוני, בת כורש, אשר אותה אהב דריוש מכל הנשים²⁰²⁸ ועשה ממנה תמונה מזהב מקשה.

70. את הכושים אפוא אשר מעל למצרים ואת הערבים פקד ארסמיס, אבל הכושים ממזרח השמש – כי שני מינים יצאו למלחמה – נמנו על ההודים²⁰²⁹, בתארם לא היו שונים במאומה מהאחרים, כי אם בשפתם ובשערם לבד. כי לכושים ממזרח השמש שער ישר ולאלה אשר מלוב שער המסולסל בכל בני אדם. הכושים האלה אשר מאסיה היו מלובשים לרוב כמו ההודים, אבל על ראשם היו להם עור המצח של סוסים אשר פשטו יחד עם האזנים והרעמה. במקום ציצת־הכובע שמשה להם הרעמה ואזני הסוסים נשארו זקופות. להגנה עשו במקום המגינים עורות עגורים.

71. הלובים²⁰³⁰ יצאו ועליהם מדי עור והשתמשו בחניתות מחורכות באש. להם היה מפקד מַסַגֵיס בן אוֹאַריזוֹס.

72. הפּפּלגוֹנים יצאו למלחמה ועל ראשם כובעים סרוגים, מגינים קטנים, רומחים לא גדולים, מלבד אלה כידונים וחרבות; על הרגלים מגפים המגיעות כמנהג ארצם עד חצי השוק. הליגיים²⁰³¹ והמַטִיאֵנִים²⁰³² והמַרִיאַנְדִינִים²⁰³³ והסיריים²⁰³⁴ יצאו למלחמה ולהם אותו הנשק כמו לפפלגונים. הסיריים האלה נקראים בפי הפרסים קַפַּדוֹקִים. והנה את הפַּפְלגוֹנִים ואת המַטִיאֵנִים פקד דוֹטוֹס בן מֶגַסִידְרוֹס, את המַרִיאַנְדִינִים ואת הלִיגִיִים ואת הסיריים גוֹבְּרִיאַס בן דריוש ואַרְטִיסְטוֹנֵי.

73. לפריגים היה נשק דומה מאד לזה של הפפלגונים והיו נבדלים רק במעט. הפריגים, כמו שהמקדונים אומרים, נקראו בּריגים כל הזמן אשר היו אירופיים ושכנים עם המקדונים, ואחרי לכתם לאסיה החליפו יחד עם ארצם את השם לפריגים. הארמניים היו מלובשים כמו הפריגים, כי היו צאצאיהם של הפריגים. את שניהם יחד פקד אַרטוֹכמֵיס, לו בת דריוש לאשה.

74. ללודים היו כלי נשׁק דומים מאד ליוונים; הלודים נקראו לפנים מֵיאִיוֹנים²⁰³⁵ וקבלו את הכנוי על שם לידוס בן אַטיס, בשנותם את השם. למיסים היו על ראשם כובעים כמנהג ארצם, רומחים קטנים והשתמשו בחניתות מחורכות באש. הם צאצאיהם של הלודים²⁰³⁶ ונקראים על שם ההר אוֹלימפּוֹס²⁰³⁷ אוֹלִימְפִּיִים. את הלודים ואת המיסים פקד אַרְטַפֶרְנֵיס בן אַרְטַפֶרְנֵיס, זה שחדר יחד עם דַטִיס למַרַתּוֹן.

75. התרקים יצאו למלחמה ועל ראשיהם עורות שועלים ועל גופם כתונות ועליהם עטפו מעילים צבעוניים, על הרגלים והשוקים מגפים מעור הצבי, מלבד זה כידונים ושלטים קטנים וחרבות קצרות. אלה, בעברם לאסיה, נקראו בּיתּיניים, לפני זה נקראו, כמו שהם עצמם אומרים, סטרימונים, בישבם על יד הסטרימון. הם גורשו, אומרים הם, ממושבותיהם על ידי הטויקרים והמיסים²⁰³⁸. את התרקים אשר באסיה פקד בַּסַקִיס בן אַרְטַבַּנוֹס.

76.…²⁰³⁹ להם מגינים קטנים מעור בקר וביד כל אחד שני שפודים, מעשה ידיהם של הליקים, ועל ראשם כובעי נחושת. על הכובעים האלה אזני נחושת וקרנים של פר, והיו עליהם גם ציציות; את השוקים חתלו בחתולי ארגמן. אצל האנשים האלה נמצא אורקולום של אַרס.

77. לקַבִּילִים המַיאונים, הנקראים לַסוֹניים²⁰⁴⁰, אותו הנשק כמו לקיליקים, אשר אתאר, כאשר אגיע למערכת הקיליקים²⁰⁴¹. למיליים²⁰⁴² היו רומחים קצרים ובגדים פּרוּפִים בְפֻּרְפּות. לאחדים מהם היו קשתות ליקיות ועל ראשם כובעים עשויים מעורות כלבים. על כל אלה פקד בַּדְרֵיס בן הִיסְטַנֵיס²⁰⁴³.

78. לְמוֹסְחִים²⁰⁴⁴ היו על ראשם כובעי־עץ, מגינים ורומחים קטנים ועליהם להבות גדולים. הטִיבַּרֵינִים, המַקְרוֹנִים והמוסִינוֹיקִים²⁰⁴⁵, יצאו למלחמה מזוינים כמו המוֹסחים. המפקדים האלה עמדו בראשם: על המוסחים והטיברינים אַרִיוֹמַרְדוֹס בנם של דריוש ופַּרְמִיס בת סְמֶרְדִיס בן כורש; על המקרונים והמוסינויקים אַרְטַאִיקְטוֹס בן חוֹרַסְמוֹס,²⁰⁴⁶ אשר עמד בראש ססטוס אשר על יד ההליספונטוס.

79. למָרִים היו על ראשם כובעים סרוגים כפי מנהג ארצם, מגיני־עור קטנים וכידונים. לקולכים היו על ראשם כובעי־עץ, מגינים קטנים מעור בקר, רומחים קצרים, מלבד זה סכינים. על המָרִים והקוֹלְכִים פקד פַרַנְדַטֵיס בן טֶאַסְפֶּס. האַלַרוֹדִיִים והַסַסְפֵּירִים²⁰⁴⁷ יצאו למלחמה חמושים כמו הקולכים. עליהם פקד מַסִיסְטִיוֹס בן סִירוֹמִיטְרֶס.

80. לעמי האיים אשר הלכו מים האדֹם, מהאיים, אשר בהם הושיב המלך אלה הנקראים גוֹלים²⁰⁴⁸, היה לבוש וכלי נשק דומים מאד לאלה של המדים. על יושבי האיים האלה פקד מַרְדוֹנְטֵיס בן בַּגַיוֹס, אשר בשנה שאחרי המאורעות²⁰⁴⁹ נפל במלחמה בהיותו מצביא על יד מִיקַלֵי.

81. אלה היו עמי היבשת אשר יצאו למלחמה ונצטרפו לחיל הרגלים. על הצבא הזה פקדו אלה אשר נזכרו והם היו אלה אשר סדרו ומִנו אותם ושמו את שרי האלפים ואת שרי הרבבות, ושרי הרבבות את שרי המאות ושרי העשרות²⁰⁵⁰. על גדודי־צבאות²⁰⁵¹ ועמים היו מפקדים אחרים.

82. אלה אשר נזכרו היו אפוא מפַקדים, אולם עליהם הצביאו ועל צבא הרגלים כולו מַרְדוֹנִיוֹס בן גוֹבְּרִיאַס וטְרְיטַנְטִיחְמֵיס בן אַרְטַבַּנוֹס, אשר חוה את דעתו שלא לצאת למלחמה על יון²⁰⁵², סְמֶרְדוֹמְנֵיס בּן אוֹטַנֶס – שני אלה היו בני אחי דריוש ובכן שארי בשר לכסרכסס – מַסִיסְטֵיס בנם של דריוש ואטוֹסָה וגִרְגֵיס בן אַרִיזוֹס ומֶגַבִּיזוֹס בן זוֹפִּירוֹס²⁰⁵³.

83. אלה היו המצביאים על הרגלים כולם, זולת עשרת האלפים. על עשרת האלפים האלה של פרסים מובחרים הצביא הִידַרְנֵיס בן הִידַרְנֵיס, ונקראו הפרסים האלה בני אל־מות מטעם זה: אם איש מהם יחסר מהמספר נקטף על־ידי המות או על־ידי מחלה, כבר מזומן איש אחר ונעשה הדבר שמעולם לא היו יותר מעשרת אלפים ולא פחות. הם היו מקושטים יותר מכל הפרסים והם היו האמיצים. הנשק שלהם היה כזה כמו שנזכר, מלבד הזהב הרב אשר התנוססו בו. הם הוליכו יחד אתם עגלות ובהן פלגשים ועבדים רבים מלובשים היטב. צידה הוליכו בשבילם, נבדל משאר החילים, גמלים ובהמות־משא.

84. העמים האלה יצאו רוכבים, כי לא כולם המציאו סוסים כי אם אלה לבד: הפרסים היו מזוינים כמו חיל הרגלים שלהם, אלא שעל ראש אחדים מהם היו מעשי נחושת וברזל מקשה²⁰⁵⁴.

85. יש גם איזה אנשים נודדים הנקראים סַגַרְטִיִים²⁰⁵⁵, עם פרסי גם לפי שפתו, ונשק להם עשוי לחצאים מהפרסי והַפַּקְטִיִי²⁰⁵⁶; הם העמידו שמונת אלפים רוכבים. כלי זיין אינם חושבים לנחוץ להם לא מנחושת ולא מברזל, זולת חרבות, אבל משתמשים הם בפְלָצוּרים קלועים מרצועות, באלה הם בוטחים בלכתם למלחמה. דרך האנשים האלה בקרב היא זאת: בשעה שהם מתנגחים עם האויבים משליכים הם את הפלצורים ובקציהן עניבות, ואת הנפגע, אם סוס אם איש, הוא מושך אליו, והנלכדים בפלצור אבודים. זה הוא הקרב של האנשים האלה ונסדרו עם הפרסים.

86. למדים היה אותו הנשק כמו שהיה להם בחיל הרגלים, אותו הדבר אצל הקִיסִיִים. ההודים השתמשו אמנם באותו הנשק כמו בחיל הרגלים, אבל הוליכו אתם גם רֶכֶב ורֶכֶש ולרכב היו רתומים סוסים וחמורים פראים. הבַּקְטִרִיים הזדיינו כמו הרגלים, כמו כן הקַסְפִּיִים. הלִיבִּים²⁰⁵⁷ היו גם הם כמו בחיל הרגלים, גם הם הוליכו כולם רכב. כמו כן הקַסְפִּיִים²⁰⁵⁸ וגם הפַּרִיקַנִיִים היו מלובשים כמו הרגלים. לערבים היה אותו הנשק כמו בחיל הרגלים, כולם הוליכו גמלים אשר לא נפלו במהירותם מסוסים.

87. העמים האלה לבדם היו רוכבים ומספר הרוכבים היה שמונים רִבּוֹ, מלבד הגמלים והרכב. אמנם שאר הרוכבים היו מסודרים לגדודיהם והערבים היו מסודרים לאחרונה. יען כי הסוסים לא סבלו את הגמלים²⁰⁵⁹, העמדו אחרונים, למען לא יתיראו הסוסים.

88. שרי הרוכבים היו אַרְמַמִיתְּרֵיס וטִיתַיוֹס בני דַטִיס ושר הרוכבים השלישי אתם יחד פַרְנוּחֵיס נשאר חולה בסרדיס. כי בצאתם מסרדיס קרה לו אסון בלתי צפוי: בין רגלי הסוס אשר נשא אותו רץ כלב, והסוס אשר לא ראהו מקודם נבהל ועמד ישר והשליך את פַרְנוּחֵיס ולסבת הנפילה ירק דם, והמחלה עברה לשחפת. עם הסוס עשו העבדים תיכף ומיד כמו שצוה: הם הוליכוהו אל המקום אשר שם השליך את אדוניו וחתכו את השוקים בארכובות. פרנוחיס נשתחרר אפוא באופן כזה מהמפקדה.

89. מספר אניות־מָשוט עלה לאלף מאתים ושבע, ואלה הם המציאו אותן: הפניקים יחד עם הסורים אשר בפלשתינא²⁰⁶⁰ שלש מאות, והיו מזוינים ככה: על הראש היו להם כובעים עשויים כמעט לגמרי באופן היווני, והיו מלובשים שריוני פשתן, מגינים אשר אין להם חשוק ורומחים. הפניקים האלה ישבו לפנים, כפי שהם עצמם מספרים, על יד הים האדום²⁰⁶¹, משם עברו ויושבים על שפת הים בסוריה. חבל סוריה זה וכל זה המשתרע עד מצרים נקרא פלשתינא. המצרים המציאו מאתים אניות; להם היו בראשם כובעים סרוגים, מגינים נבובים בעלי חשוקים גדולים, גם רומחים מיוחדים למלחמת הים ומפצים גדולים. רובם היו נושאי שריונים וחרבות גדולות להם.

90. אלה היו אפוא מזוינים באופן כזה; הקִיפְּרִיִים המציאו מאה וחמשים אניות מוכנים ככה: בראשם צנפו מלכיהם²⁰⁶² מצנפות, אבל לאחרים היו כתונות, שאר הבגדים כמו ליוונים. מהם יש כל כך הרבה עמים²⁰⁶³, אלה מסַלַמִיס ואתונא ואלה מאַרְקַדִיָה, אלה מקִיתְנוֹס²⁰⁶⁴, אלה מפניקיה ואלה מכוש, כאשר הקִיפְּרִיים עצמם מספרים.

91. הקיליקים המציאו מאה אניות. להם היו בראשם כובעים כמנהג מקומם, שלטים עשויים מעור בקר להם במקום מגינים ומלובשים כתונות צמר. שני רומחים לכל אחד וחרב, דומה מאד בעשיתה למאכלות המצריות. הם נקראו לפנים הִיפַּחַיאִים וקבלו את כִנוּיָם על שם קִילִיכּס בן אַגֵינוֹר, איש פניקי. הַפַּמְפִילִים המזוינים בכלי נשק יווניים, המציאו שלשים אניות. הַפַּמְפִילִים האלה הם מהטְרוֹיִים אשר נפוצו יחד עם אַמְפִילוֹכוֹס וקַלְכַס²⁰⁶⁵.

92. הלִיקִיִים המציאו חמשים אניות והיו נושאי שריונים ומצחות נחושת על רגליהם, להם קשתות מעץ הקורְנִית וחצים מקנה בלי נוצות וגם רומחים, נוסף לאלה היו תלויים על שכמם עורות עזים, ועל ראשם כובעים מקושטים מסביב נוצות ובידיהם פגיונים ומגָלים. הליקיים נקראו לפנים טֶרְמִילִים ומוצאם מכרתים²⁰⁶⁶ ואת שמם קבלו מאת לִיקוֹס בן פַּנְדִיוֹן²⁰⁶⁷ איש אתונא.

93. הַדוֹרִים אשר באסיה²⁰⁶⁸ המציאו שלשים אניות והיה להם נשק יווני ומוצאם מהפֶּלוֹפּוֹנֵיסוֹס. הקַרים המציאו שבעים אניות והיו מזוינים בשאר דברים כמו היוונים, אבל היו להם גם מגלים וגם פגיונים. איך נקראו אלה לפנים, מסופר בספוּרַי הראשונים²⁰⁶⁹.

94. היונים המציאו מאה אניות והיו מזוינים כמו היוונים. והנה היונים כל העת אשר ישבו בפֶּלוֹפּוֹנֵיסוֹס בארץ הנקראת היום אַחַיָה²⁰⁷⁰ וטרם באו דַנַאוֹס²⁰⁷¹ וגם כְּסוּתוֹס²⁰⁷² אל הפלופוניסוס, נקראו פֶּלַסְגִים²⁰⁷³ אַיגִיאַלִיִים, כפי שהיוונים מספרים, אולם על שם יוֹן בן כְּסוּתּוֹס יונים²⁰⁷⁴.

95. יושבי האיים²⁰⁷⁵ המציאו שבע עשרה אניות והיו מזוינים כמו היוונים. גם זה עם פלסגי, אחר כך נקרא יוני מאותו הטעם כמו גם היונים בשתים עשרה הערים²⁰⁷⁶ אשר מוצאם מאתונא. האַיאוֹלִים²⁰⁷⁷ המציאו ששים אניות והיו מזוינים כמו היוונים וגם הם נקראו לפנים פלסגים לדברי היוונים. ההֶלֵיסְפּוֹנְטִיִים²⁰⁷⁸ זולת הָאַבִּידֵינִים²⁰⁷⁹ – יען האַבִּידֵינִים הפקדו מאת המלך להשאר בארצם ולהיות שומרי הגשרים – האחרים אפוא מהפונטוס²⁰⁸⁰ אשר יצאו בצבא, המציאו מאה אניות והיו מזוינים כמו היוונים. הם היו צאצאי היונים והדורים.

96. בכל האניות האלה ירדו פרסים, מדים וסַקִים. מאלה²⁰⁸¹ המציאו הפניקים את האניות המהירות ביותר ומבין הפניקים הצדונים. בראש כל אלה ובראש אלה מהן אשר הוקצעו לצבא הרגלים היו לכל אחת ואחת מנהיגים מבני הארץ שאת שמותם אינני מזכיר, יען אינני מחשיב לנחוץ בשביל התאור. וגם יען כי מנהיגי עם ועם לא היו כדאיים להזכר וגם אצל עם ועם כמספר הערים היה מספר המנהיגים. הם הלכו לא כמצביאים כי אם כשאר העבדים אשר יצאו למלחמה, אבל המצביאים אשר בידיהם היה כל הכח ומשלו על עם ועם, עד כמה מהם שהיו פרסים, נזכרו על ידי²⁰⁸².

97. על הצי פקדו אלה: אַרִיאַבִּיגְנֵיס בּן דריוש ופְּרֵיכְסַסְפֵּיס בן אַסְפַּתִּינֶס ומֶגַבַּזוֹס בן מֶגַבַּטֶס ואַחַימֶנֵיס בן דריוש. על הצבא היוני והקרי פקד אַרִיאַבִּיגְנֵיס בנם של דריוש ובת גוֹבְּרִיאַס, את המצרים אַחַימֶנֵיס, אחי כסרכסס משני צדדיו, אבל על שאר הצבא פקדו השנים²⁰⁸³. האניות בעלות שלשים משוטים, בעלות חמשים משוטים, האניות הקטנות ואלה להובלת סוסים עלו למספר שלשת אלפים.

98. מאלה אשר הפליגו באניות היו אחרי המצביאים האנשים האלה המפורסמים: טֶטְרַמְנֵיסְטוֹס בן אַנִיסוֹס הצידוֹני, מַפֵּין בן סִירוֹמוֹס הצוֹרִי, מֶרְבַּלוֹס בן אַגְבַּלוֹס הָאַרְדִי, סִיאֶנֶסִיס בן אוֹרוֹמֶדוֹן הַקִילִיקִי, קִיבֶּרְנִיסְקוֹס בן סִיקַה הַלִיקִי, הקִיפְּרִיִים גוֹרְגוֹס בן חַרְסִיס וטִימוֹנַכְס בן טִימַגוֹרֶס; מהָקרים הִיסְטִיאַיוס בן טִימְנוֹס ופִּיגְרֵיס בן סֶלְדוֹמוֹס ודַמַסִיתִימוס בן קַנְדָאבלֶס.

99. את שרי החיל האחרים לא הזכרתי כי אין צורך בזה, אבל את אַרְטֶמִיסִיָה, אשר אותה אני מעריץ ביותר בעד צאתה למלחמה על יון, אשה, אשר אחרי מות בעלה נשאר השלטון בידה ואף כי היה לה בן צעיר יצאה למלחמה מתוך עוז וגבורה מבלי שהיתה נאלצה לזה כלל וכלל. שמה היה אַרְטֶמִיסִיָה והיתה בתו של לִיגְדַמִיס ומצד אביה היתה מהליקרנסוס ומצד אמה היתה מכרתים. היא פקדה את ההליקרנסים ואת הקוֹאִים ואת הנִיסִירִיִים ואת הקַלִידְנִיִים והמציאה חמש אניות. ומכל הצבא מסרה היא את האניות המפוארות ביותר, אחרי אלה של הצידונים, ומכל בעלי הברית נתנה היא למלך את העצות המחוכמות ביותר. העם בערים, שהיא משלה עליהן, כאשר אמרתי, נראה לי שהוא כולו דוֹרִי, יען ההליקרנסים הם טרוֹיזִינִים והאחרים אֶפִּידָאבְרִיִים.

100. הדברים האלה יהיו נאמרים על דבר החיל הימי; אחרי אשר הצבא הָפקד ונסדר השתוקק כסרכסס לעבור בעצמו ביניהם ולראותם. הוא עשה זאת אחר כך בעברו במרכבתו על פני עם ועם ושאל לו והסופרים רשמו עד אשר הגיע מהקצה האחד אל השני, גם מהרוכבים גם מהרגלים. אחרי שהדבר נעשה והאניות הורדו לתוך הים, ירד כסרכסס מעל המרכבה לתוך אניה צדונית²⁰⁸⁴ וישב תחת אהל זהב ועבר על פני האניות ושאל לכל אחת ואחת כמו גם לרגלים ורשם לו. מפקדי האניות הוליכו את האניות כארבעה פלתרים רחוק מהחוף ועגנו שם, פני האניות כולן מופנות לעבר היבשת, כולן במערכה והחילים מזוינים כמו למלחמה. והוא, בעברו בתוֶך בין פני האניות והחוף, פקד אותם.

101. אחרי אשר עבר גם בין אלה ועלה מתוך האניה שלח לקרוא את דֵימַרַטוֹס²⁰⁸⁵ בן אַרִיסטוֹן אשר יצא אתו יחד למלחמה על יון ואחרי קראו אמר את הדברים האלה: „דימרטוס, נעים לי עתה לשאול אותך את אשר עם לבבי. אתה הנך יווני וכפי שנודע לי מפיך ומפי היוונים האחרים אשר באתי עמהם בדברים, אתה אינך מעיר מצערה ביותר וחלשה ביותר. אם כן אמר לי עתה את הדבר הזה, היעיזו היוונים להרים יד נגדי, יען כפי שאני חושב, אף אם היוונים והאנשים האחרים כולם היושבים מערבה יתאספו, לא יהיה בכוחם לעמוד בפני בתקפי אותם, אם לא ילכו יד ביד. רוצה אני אפוא לשמוע גם מפיך, מה אתה אומר על אודותם“. הוא שאל את הדברים האלה והשני ענה מיד: „המלך, האשתמש נגדך בדברי אמת או בדברי חן?“ הוא צוה לו להשתמש בדברי אמת ואמר כי יטה לו חסדו לא פחות מאשר לפני זה.

102. כאשר שמע זאת דימרטוס, אמר את הדברים האלה: „המלך, אחרי אשר אתה מצוה לי להשתמש רק בדברי אמת בדַבְּרִי דברים אשר לא יִתָּפש ממך אחרי־כן איש בשקרו, דע, עִם יון גדלה תמיד יחד הדלות, אך את הכשרון רכשה לה, משוכלל על ידי הדעת ואומץ על ידי החוק; בהשתמשה בו עוצרת יון בעד הדלות ובעד העריצות. מהלל אני אמנם בזה את כל היוונים היושבים בארצות הדוריות האלה, כעת אדבר את הדברים הבאים לא על־אודות כולם, כי אם על־אודות הלקדימוניים לבד; ראשית, מן הנמנע הוא כי יקבלו פעם את דבריך וימיטו עבדות על יון; שנית, כי יצאו נגדך לקרב גם אם היוונים האחרים כולם יעמדו על צדך. למספרם אל תשאל, כמה הם אלה אשר בכוחם לעשות את הדבר הזה, יען אם יהיו רק אלף היוצאים למלחמה, אלה ילחמו אתך, הן אם יהיו פחות מאלה, הן אם יהיו גם רבים“.

103. כששמע כסרכסס את הדברים האלה, צחק ואמר: „דימרטוס, איזו מלה נפלטה מפיך, אלף איש ילחמו בחיל כזה. הבה, אמר לי, אתה אומר, כי היית מלך על האנשים האלה. התעיז אתה להלחם מיד עם עשרה אנשים? האמנם, אם יושבי ארצכם כולם כאלה הם, כמו שאתה מתאר, יאה לך כמלך האנשים ההם, לעמוד בפני המספר הכפול, בהתאם לחוקיכם²⁰⁸⁶. יען, אם איש מהם שקול כנגד עשרה אנשים בצבא שלי, דורש אני ממך להיות שקול כנגד עשרים. באופן כזה יהיו דבריך, אשר נאמרו ממך, נכונים. ואם הם אנשים כאלה וגבורתם כגבורתך וכגבורת היוונים הבאים אתי בדברים ואתם מדברים גבוהות עד כי כך, ראה שלא יהיו הדברים האלה אשר נאמרו להג ריק. אבל הבה אתבונן בדעת אל כל הענין. איך יכולים אלף או גם רבבה או גם חמש רבוא, אם הם אך חפשים בשוה ואין איש אחד שולט עליהם, לעמוד בפני צבא כזה? הלא יותר מאלף יהיו על איש ואיש, גם אם יהיו אלה חמשת אלפים. אולם אם איש אחד ישלוט עליהם, לפי דרכנו, אזי ייראו מפניו ויהיו יותר אמיצים גם נגד טבעם ויצאו נגד רבים אנוסים בשוטים²⁰⁸⁷ אף אם יפלו מהם, אבל אם יתנו להם להיות חפשים לא יעשו אף אחת משתי אלה. חושב אני אפוא כי גם אם יהיה מספרם כמספר הפרסים, מסופקני, אם ילחמו היוונים עמהם לבדם. אבל אצלנו הדבר אשר אתה אומר, אינו נפרץ הרבה, כי אם לא שכיח. יען יש בין נושאי הכידון הפרסים שלי אנשים אשר ירצו להלחם עם שלשה אנשים מהיוונים כאחת, ואתה, יען אינך בקי בהם, מפטפט הרבה“.

104. על זה אומר דֵימַרַטוֹס: „המלך, מראש ידעתי כי בהשתמשי בדברי אמת לא אמר דברים רצויים לך, אך יען כי הכרחתני לאמר את האמת לאמתו, אמרתי את הדברים הנוגעים לשפרטים. בכל זאת עד כמה אוהב אני אותם בשעה זו, אתה בעצמך יודע זאת היטב, אשר לקחו ממני את כבודי ואת זכויותי²⁰⁸⁸ אשר באו לי מאבותי ועשוני לנודד ולגולה, בעת אשר אביך אסף אותי ונתן לי מחיה ובית²⁰⁸⁹ והנה לא יעלה על הדעת כי איש נבון ידחה מעצמו את האהדה שמראים לו, כי אם יאהב עוד יותר. אני לא אמרתי כי בכוחי להלחם לא עם עשרה אנשים ולא עם שנים, מרצוני לא הייתי נלחם אף עם אחד. אבל אם אהיה נאלץ או איזה שכר התחרות גדול ילהיבני, הייתי רוצה להלחם בחפץ לב עם אחד מאלה האנשים אשר אמרת מהם כי שקול כל אחד כנגד שלשה מהיוונים. ככה גם הלקדימוניים בהלחמם איש כנגד איש אינם נופלים ממישהו, אולם בהמון הם הגבורים בכל בני־האדם, יען בהיותם חפשים אינם חפשים בכל דבר. כי עליהם עומד אדון, החוק, אשר מפניו יראים הם עוד יותר מאשר אנשיך מפניך. כי עושים הם מה שזה מצוה ומצוה הוא תמיד אותו הדבר שלא לברוח מתוך הקרב מפני שום המון אנשים כי אם להשאר בחזית ולנצח או למות. אם דברי אלה בעיניך כלהג, רוצה אני לשתוק מעתה, אני דברתי עתה את דברי רק מתוך הכרח. ומי יתן ותצליח בכל זאת כפי רצונך, המלך“.

105. הוא ענה אפוא את הדברים האלה וכסרכסס מצא את הדבר מגוחך ולא בא לגמרי לידי כעס, כי אם שלח אותו מלפניו בחסד. אחרי אשר בא כסרכסס אתו בדברים והקים לפחה בדוֹרִיסְקוֹס זאת²⁰⁹⁰ את מַסְקַמֵיס בן מֶגַדוסְטֶס, אחרי הורידו את זה אשר הוקם מאת דריוש, הסיע את צבאו דרך תרקיה על יון.

106. הוא השאיר את מַסְקַמֵיס בהיותו איש כזה אשר לו לבדו היה כסרכסס רגיל לשלוח מתנות, יען היותו הטוב בין כולם אשר הקים הוא עצמו או דריוש לפחות והיה רגיל לשלוח לו שנה שנה, כמו כן גם ארטכסרכסס בן כסרכסס לבני בניו של מסקמיס. יען הוקמו פחות עוד לפני המסע הזה בתרקיה ובכל המקומות אשר על ההליספונטוס. כל אלה גורשו מאת היוונים אחרי מסע הצבא הזה²⁰⁹¹ מתוך המקומות אשר בתרקיה ועל ההליספונטוס, זולת זה אשר בדוריסקוס. את מַסְקַמֵיס בדוריסקוס לא יכול שום איש להדיח אף כי נסו פעמים רבות. משום זה נשלחו לו המתנות מדי פעם בפעם מאת המולכים על הפרסים.

107. מאלה אשר גורשו מאת היוונים לא חשב המלך כסרכסס אף אחד לאיש גבור, זולת את בּוֹגִיס לבדו, זה מאֵיאִיוֹן²⁰⁹². את זה לא חדל מלהלל ואת בניו אשר נשארו בחיים בפרס כבד מאד, יען כי גם בּוֹגיס הראה עצמו ראוי לשבח גדול, אשר בהיותו נצור מאת האתונאים וקִימוֹן בן מִלְטִיאַדֶס²⁰⁹³, והיה בידו לפי החוזה לצאת ולשוב לאסיה, לא רצה, לבל יֵרָאה למלך שהוא נשאר בחיים מתוך פחדנות כי אם התחזק עד הסוף. כאשר לא היה כבר מזון בתוך העיר, ערך מוקד גדול, שחט את ילדיו ואת אשתו ואת פלגשיו ואת עבדיו והשליך אותם אחרי־זה לתוך האש, אחרי המעשה הזה זרק מעל החומה את כל הזהב והכסף אשר בעיר לתוך הסטרימון. אחרי עשותו זאת השליך גם את עצמו לתוך האש.²⁰⁹⁴ ובכן בצדק נערץ הוא עד היום הזה מאת הפרסים.

108. וכסרכסס יצא מדוריסקוס²⁰⁹⁵ על יון ואת אלה אשר מצא מדי פעם בפעם בדרכו הכריח ללכת אתו למלחמה. כי כל הארץ, כאשר ספרתי גם למעלה²⁰⁹⁶, עד תסליה היתה נכנעת ומביאה מס למלך, מעת אשר נכבשה על ידי מֶגַבַּזוֹס ואחר זמן על ידי מַרְדוֹנִיוֹס. הוא עבר בדרכו מדוריסקוס תחלה על פני המבצרים הסַמוֹתְרַקִיִים²⁰⁹⁷ אשר הקיצונה בהם לצד מערב היא העיר אשר שמה מֶסַמְבְּרִיָה²⁰⁹⁸. קרוב לה עיר התַּסִיִים, סְטְרִימָה²⁰⁹⁹, ביניהם זורם באמצע הנהר ליסוֹס אשר מימיו לא הספיקו אז לצבא כסרכסס, כי אם אזלו. החבל הזה נקרא לפנים גַלַאִיקָה והיום בְּרִיאַנְטִיקָה, ושיך בכל זאת לפי הידיעה הכי נכונה גם הוא לארץ הקִיקוֹנִים²¹⁰⁰.

109. אחרי עברו את האפיק היבש של הנהר ליסוס עבר על פני הערים היווניות האלה: מַרוֹנֵיאָה²¹⁰¹, דִיקַיאָה, אַבְּדֵירָה²¹⁰², על פני אלה עבר אפוא ועל האגמים החשובים האלה אשר על ידן, על אִיסְמַרִיס, המשתרע בין מַרוֹנֵיאָה ובין סְטְרִימָה, על בִּיסְטוֹנִיס אצל דִיקַיאָה, אשר לתוכו שופכים שני נהרות את מימיהם, טְרָאבאוֹס וקומְפְּסַטוס. אמנם על יד אַבְּדֵירָה לא עבר כסרכסס על פני אגם חשוב, אלא על הנהר נֶסְטוס הזורם לתוך הים. אחרי הגלילים האלה עבר בדרכו על הערים אשר ביבשת; אצל אחת מהן נמצא אגם אשר הקיפו ודאי כשלשים ריס, עשיר בדגים ומאד מלוח; אותו שתו בהמות המשא לבדן ויחרבוהו. שם העיר הזאת פִּיסְטִירוס. על הערים האלה אשר על הים ואשר היו יווניות עבר אפוא בהשאירו אותן לשמאלו.

110. העמים התרקיים אשר דרך ארצם עשה את דרכו הם: פַּיטִים²¹⁰³, קִיקוֹנִים²¹⁰⁴, בִּיסְטוֹנִים²¹⁰⁵, סַפַּיאִים²¹⁰⁶, דֶרְסַיִים²¹⁰⁷, אֵידוֹנִים²¹⁰⁸, סַטְרִים²¹⁰⁹. אלה מהם היושבים על שפת הים הלכו אחריו באניות ואלה מהם היושבים בפנים היבשת ונזכרו בשמם, נאלצו ללכת כולם, זולת הַסַטְרִים, ברגל.

111. הַסַטְרִים לא היו נכנעים מעולם לאיזה איש, עד כמה שאנחנו יודעים, כי אם הם לבדם מבין התרקים נשארו תמיד עד ימי חפשים. יען יושבים הם על הרים גבוהים המכוסים ביערות שונים ושלג והם אמיצי לב במלחמה; אלה הם אשר ברשותם נמצא האורקולום של דיוניסוס. האורקולום הזה נמצא על ההרים הגבוהים מאד והבֵּיסִים²¹¹⁰ הם בין הסַטְרִים נביאי המקדש, והכהנת הגדולה היא הקוסמת כמו בדלפוי ואינו שונה ביותר במה שהוא²¹¹¹.

112. אחרי אשר עבר כסרכסס במקום הנזכר עבר אחרי־כן על פני מבצרי הפִּיאֶרִים, אשר שם אחד מהם פַגְרֵיס ושם השני פֶּרְגַמוֹס. פה עשה את דרכו על־יד המבצרים הלאה בהשאירו לימין את הרי פַּנְגֵיאוֹן שהם גדולים וגבוהים ובהם מכרות זהב וכסף, בהם התנחלו הפִּיאֶרים והאוֹדוֹמַנְטִים²¹¹² וביחוד הסַטְרִים.

113. ובעברו על פני הפּיאונים היושבים צפונה מעל להרי פּנגַיאוֹן, הדוֹבֵּירִים והַפַּיאופְּלִים, הלך מערבה עד אשר הגיע אל הנהר סטרימון והעיר אֵיאִיוֹן, אשר בה משל בּוֹגִיס שהיה עוד בחיים ואשר אותו הזכרתי מעט לפני זה²¹¹³. הארץ הזאת מסביב להרי פנגיאון נקראת פִילִיס הנמשכת מערבה אל הנהר אַנְגֵיטֵיס המשתפך לתוך הסטרימון, דרומה היא משתרעת עד הסטרימון עצמו, אשר לתוכו הקריבו המַגִים בזבחם סוסים לבנים²¹¹⁴.

114. אחרי השתמשם בקסמי מרגוע אלה²¹¹⁵ לתוך הנהר ומלבדם בעוד רבים אחרים עברו באֶנֵיָה־הוֹדוי²¹¹⁶ בארץ הַהֵידוֹנִים על הגשרים את הסטרימון אשר מצאו מגושר²¹¹⁷. כשמעם שהמקום הזה נקרא אֶנֵיָה הוֹדוֹי, קברו בו חיים נערים ונערות מאנשי המקום באותו המספר. מנהג פרסי הוא לקבר חיים²¹¹⁸, אחרי ששמעתי, שגם אַמֵיסְטְרִיס²¹¹⁹, אשת כסרכסס, לעת זקנתה קברה פעמים שבעה נערים בני אנשים פרסים נכבדים כדי שתביע מצדה את תודתה לאל אשר אומרים עליו שהוא תחת האדמה²¹²⁰.

115. כאשר נסע הצבא מהסְטְרִימון, משתרע לצד מערב חוף הים ובו נושבת עיר יוונית אַרְגִילוֹס ועבר עליה. החבל הזה ולמעלה לו נקרא בִּיסַלְטִיָה. הלאה המפרץ על יד פּוֹסִידֵיון לשמאלו והלך דרך המישור הנקרא סִילָאוֹס, עבר על העיר היוונית סְטַגֵירוס²¹²¹ והגיע לאַקַנְתּוֹס, בהוליכו אתו עם ועם מהעמים האלה וגם מאלה היושבים מסביב להר פַּנְגֵיוֹן, באותו אופן כמו שספרתי²¹²² על הקודמים; אלה שישבו על שפת הים עשו את עבודת הצבא באניות, אלה שישבו מהים והלאה, הלכו אחריו ברגל. את הדרך הזאת, שבה הוליך המלך כסרכסס את הצבא, אינם מכסים התְּרַקִים בעפר ואינם זורעים בה, כי אם מעריצים אותה מאד עד היום הזה²¹²³.

116. כאשר הגיע הפרסי לאַקַנְתּוֹס, הכריז לאַקַנְתִּיִים את ידידותו ונתן להם במתנה לבוש מָדִי²¹²⁴ ושבח אותם בראותו אותם מסורים למלחמה ובשמעו בדבר החפירה²¹²⁵.

117. בעת היות כסרכסס בּאַקַנְתּוֹס קרה שאַרְטַחַיאֵיס, אשר היה מפקח על החפירה, מת לרגלי מחלה, איש נכבד בעיני כסרכסס ומגזע האחימנידים, לפי גבהו היה הגבוה בין הפרסים – יען לחמש אמות באמות המלך חסרו ארבע אצבעות²¹²⁶ – וקולו היה החזק בין כל בני אדם; ככה שכסרכסס ראה בזה אסון גדול והוציאו מפואר מאד וקבר אותו וכל הצבא הקים גל על קברו. לאַרְטַחַיאֵיס זה זובחים האקנתיים לרגלי דבר־אל זבחים כמו להירוס, בקראם אליו בשמו.

118. המלך כסרכסס ראה אפוא במותו של אַרְטַחַיאֵיס אסון; אלה מהיוונים אשר קבלו את הצבא וכלכלו את כסרכסס הגיעו לכל רע עד כי גם גורשו מבתיהם. ככה, למשל, חשב, יען נבחר לזה, אַנְטִיפַּטֶר בן אוֹרגֶאוֹס, איש נכבד מאד בין אזרחיו, לְתַּסִיִים בעד עריהם ביבשת שקבלו את צבא כסרכסס וכלכלוהו, הוצאות שהוציא ארבע מאות ככר כסף²¹²⁷.

119. בדומה לזה גם בערים האחרות הראו המיועדים את החשבון²¹²⁸. יען הכלכלה נעשתה באופן כזה, כי הודיעו עליה זמן רב מקודם וטפלו בה מאד: אך אשר השמיעו הכורזים בכל הסביבה, חלקו האזרחים תבואה בערים וכולם עשו קמח חטה ושעורה במשך חדשים רבים, כמו כן אבסו בקר, את המשובח אשר מצאו, פטמו צפרי היבשה והים בכלובים ובברכות להארחת הצבא, כמו כן עשו כוסות וגביעים מזהב וכסף וכל שאר הכלים הניתנים על השלחן; אלה נעשו אמנם בשביל המלך לבד ובשביל האנשים האוכלים על שלחנו; בשביל שאר הצבא רק מה שהוטל עליהם למאכלו לבד. בהגיע הצבא עמד אהל נטוי מוכן, אשר בו גר כסרכסס עצמו, שאר הצבא נח תחת כפת הרקיע. כאשר באה שעת האוכל היה לאכסנאים עמל רב; ואלה, אחרי אכלם לשובע ובלו את הלילה, פרקו את האהל ובקחתם כל המטלטלים הלכו להם, לא השאירו כלום כי אם נשאו אתם.

120. בהזדמנות זו נוצרה אִמרה שנאמרה נכון מאת מֶגַקְרֶאוֹן²¹²⁹ איש אַבְּדֵירָה, אשר יעץ לאנשי אַבְּדֵירָה שיבואו בהמון, הם ונשיהם, אל מקדשיהם וישבו כחסויי האלים ויתחננו שגם להבא ירחיקו מהם את מחצית הצרות המתרגשות לבוא עליהם; בעד אלה שעברו עליהם יודו מאד, על שהמלך כסרכסס אינו למוּד לסעוד פעמים ביום. יען אלמלי הוטל על אנשי אַבְּדֵירָה להכין ארוחת בוקר דומה לזו של צהרים, או שלא חכו לבואו של כסרכסס או אם נשארו, יתמוטטו באופן הרע בין כל בני אדם.

121. אלה אפוא, אף כי קשה היה להם, עשו מה שהוטל עליהם; כסרכסס צוה להוליך את האניות מאַקַנְתּוֹס ופקד על המצביאים שצבא הים יחכה לו בתֶּרְמָה – תֶּרְמָה נמצאת במפרץ התֶּרְמִיִי וממנה גם השם למפרץ זה²¹³⁰ – יען שמע שהדרך הזאת קרובה ביותר. יען עד אַקַנְתּוֹס עשה הצבא את דרכו מדוֹרִיסְקוֹס מסודר באופן כזה: את כל צבא הרגלים חלק כסרכסס לשלשה חלקים, לחלק מהם צוה ללכת לאורך הים יחד עם צבא הים; על חלק זה צבאו מַרְדוֹנִיוֹס ומַסִיסְטֵיס; השליש השני של הצבא הלך לפנים ביבשה, עליו צבאו טְרִיטַנְטַיחְמֵיס וגֶרְגִיס; החלק השלישי, אשר אתו הלך כסרכסס עצמו הלך בתוֶך בין שניהם, כמצביאים נתן את סְמֶרְדוֹמֶנֶס ומֶגַבִּיזוֹס²¹³¹.

122. והנה כאשר נשלח צבא־הים מאת כסרכסס והפליג דרך החפירה שנעשתה באַתּוֹס, נכנס לתוך המפרץ²¹³², אשר בו נמצאות הערים אַסָה, פּילוֹרוס, סִינְגוֹס, סַרְטֵי, ומפה אחרי שלקח מתוך הערים האלה צבא, המשיך את המסע אל המפרץ התֶּרְמִיִי, ובסבבו על יד אַמְפֶּלוֹס את הכף הטִירוֹנַיִי עבר לפני הערים היווניות האלה, אשר מהן לקח אתו אניות וצבא, טוֹרוֹנֵי, גַלִיפְּסוֹס, סֶרְמִילֵי, מֵיקִיבֶּרְנֵי, אוֹלִינְתּוֹס. החבל הזה נקרא היום סִיתּוֹנִיָה.

123. צבא הים של כסרכסס מהר ובא מהכֵּף אַמְפֶּלוֹס אל הכף קַנַסְטְרַיוֹן, שהוא מכל פַּלֵינֵי הבולט ביותר, שם לקח אניות וצבא מִפּוֹטִידַיאָה, אַפִיטִיס, נֵיאַפּולִיס, אַיגֵי, תֶּרַמְבּוֹס, סְקִיאוֹנֵי, מֶנְדֵי וסַנֵי. יען הערים האלה יושבות בחבל הנקרא היום פַּלֵינֵי ולפנים פְלֶגְרֵי²¹³³. בהפליגו עבר גם לפני החבל הזה והפליג אל המקום הקבוע מראש ולקח אתו צבא גם מהערים הקרובות לְפַּלֵינֵי, הגובלות למפרץ התֶּרְמִיִי ששמותיהן הם: לִיפַּכְּסוֹס, קוֹמְבְּרֵיָה, לִיסַי, גִיגוֹנוֹס, קַמְפְּסָה, סְמִילָה, אַינֵיאָה. חבל הערים האלה נקרא עוד עד היום הזה קרוֹסַיאָה. מאַינֵיאָה, העיר אשר הזכרתי באחרונה ברשימת הערים, ממנה הגיע מסע צבא־הים כבר לתוך המפרץ התֶּרְמִיִי עצמו ולארץ מִגְדוֹנִיָה. בזה הגיע המסע לתֶּרְמִיִי הקבועה מראש ולעיר סינדוס ולחַלֶסְטְרָה על הנהר אַכְּסִיוֹס, שהוא גוֹבל בין החבל המִיגדוני והבּוֹטִיאַיִי, שבו על החבל הצר שעל שפת הים הערים אִיכְנַי ופֶּלָה²¹³⁴.

124. והנה צבא הים שלו חנה על יד הנהר אַכְּסִיוֹס והעיר תֶּרְמָה, והערים הנמצאות ביניהם²¹³⁵ וחכה למלך; כסרכסס יצא עם צבא היבשה מאַקַנְתּוֹס ועשה את דרכו דרך היבשה בחפצו להגיע לתרמה. הוא עבר אפוא דרך ארץ הפַּיאוֹנִים²¹³⁶ והקְרֵיסְטוֹנִים²¹³⁷ על יד הנהר אֶחֵידוֹרוֹס, המתחיל אצל הקְרֵיסְטוֹנִים וזורם דרך החבל המיגדוני ומשתפך לתוך הבצה אשר על יד הנהר אכּסיוס.

125. בעברו במקום הזה התנפלו אריות על הגמלים נושאי הצידה. יען האריות היו יוצאים בלילות ועוזבים את רבצם ולא תקפו שום דבר אחר, לא בהמות ולא בני־אדם, כי אם התנפלו על הגמלים לבד. משתאה אנכי, מה יכלה להיות הסבה שהכריחה את האריות להתרחק משאר החיות ולתקוף את הגמלים, חיות שלא ראו קודם לכן ואשר לא נסו את כחם בהם.

126. חיים בחבלים אלה גם אריות רבים וגם פרים פראים שקרניהם גדולות מהמדה והמובאות כסחורה עד היוונים. הגבול בשביל האריות הוא הנהר נֶסְטוֹס הזורם דרך גבול אַבְּדֵירָה והאַחֶלוֹאוֹס הזורם דרך גבול אַקַרְנַנִיָה. יען מזרחה לנסטוֹס בכל אירופה המזרחית אין לראות ארי ולא מערבה לאַחלוֹאוֹס בשאר היבשת, כי אם חיים הם בשטח שבין שני הנהרות האלה.

127. כאשר בא כסרכסס לתֶּרְמָה, נתן לצבא לנוח במקום הזה. הצבא תפש בחנותו שמה את השטח הגדול לאורך הים, המתחיל מהעיר תרמה ומגדוֹניה עד הנהר לִידִיאַס והַלִיאַקְמוֹן, הגובלים את אדמת בוֹטִיאַיִיס ומקדוניה, שבזרמם שמה מאחדים הם את מימיהם. בחבלים אלה תקעו אפוא הברברים את מחניהם; מהנהרות האלה הנזכרים האֶחידוֹרוֹס לבד הזורם מהקְרֵיסטוֹנַיִים לא הספיק לצבא מים לשתיה, כי אם נחרב.

128. כאשר ראה כסרכסס בתרמה את הרי תסליה, את האוֹלימפּוֹס²¹³⁸ ואת האוֹסה²¹³⁹, המתנשאים בגדלם, ונודע לו שבין שניהם נמצא גיא צר²¹⁴⁰ ובו זורם הפֵּינֵיוֹס, ושמע שפה נמצאת הדרך המובילה לתסליה, השתוקק להפליג ולהסתכל בשפך הפיניוֹס, כי רצה ללכת בדרך העליונה בין המקדונים היושבים למעלה אל הפֶּרַיבִּים אצל העיר גוֹנוֹס, יען נודע לו ששם בטוח ביותר. ולמה שהשתוקק, הוציא גם לפעולה. הוא ירד לתוך אניה צדונית, אשר לתוכה היה תמיד יורד, מדי היה ברצונו לעשות מעשה כזה, ונתן אות גם לאחרות להפליג אל לב הים ואת צבא היבשה השאיר במקומו. כאשר הגיע כסרכסס והסתכל בשפך הפיניוֹס נתמלאה נפשו התפלאות וקרא את מורי הדרך ושאל, אם אפשר להטות את הנהר ולהובילו במקום אחר אל הים.

129. לדברת בני האדם היתה תסליה בימי קדם אגם, סגור מכל עבר מהרים גבוהים מאד. כי את חלקה הפונה מזרחה סוגרים ההר פֵּילִיוֹן והאוֹסָה אשר רגליהם מתלכדות זו בזו, את הצד הצפוני האוֹלִימפּוֹס, את הצד המערבי הפִּינְדוֹס, את הצד הדרומי והנגבי האוֹתְּרִיס, בתוך בין ההרים הנזכרים משתרעת תסליה והיא שקועה. בהיותה ככה משתפכים לתוכה נהרות רבים, מהם חמשה החשובים ביותר והם: פֵּינֵיוֹס, אֵיפִּידַנוֹס, אוֹנוֹחוֹנוֹס, אֶנַיפֶאוֹס ופַּמִיסוֹס. אלה אפוא הנזכרים מתאספים מעל ההרים הסוגרים את תסליה לתוך העמק ולהם מוצא אל הים דרך נקיק יחידי והוא גם תלול וכולם מאחדים את מימיהם לאחד. ואך התאחדו מעתה כבר מתגבר השם פֵּינֵיוֹס וגורם לאחרים שיהיו בלי שם. והנה בימי קדם, מספרים, לא היה הגיא הזה והמוצא הזה²¹⁴¹ לנהרות האלה, ומלבד הנהרות האלה גם לא האגם הבּוֹיבֵּאִי ולא היו נקראים בשמות של היום, אבל זרמו בכל זאת כמו היום, ובזרמם עשו את תסליה כולה לים. התסלים עצמם מספרים, שפוסידון עשה את הגיא, אשר דרכו זורם הפיניוס, והצדק עם האומרים זאת. יען האיש המאמין שפוסידון מרעיש את האדמה ובמקום שנתפוררה לסבת רעידת אדמה זה מעשה האל, האיש הזה רשאי לאמר, בראותו זה²¹⁴², שפוסידון עשהו. יען התפוררות ההרים היא כמו שנראה בעיני, פעולת רעידת האדמה.

130. מורי הדרך ענו לכסרכסס על שאלתו אם יש לפיניוֹס מוצא אחר אל הים, בדעתם זאת ברור: „המלך, לנהר הזה אין דרך אחרת לצאת אל הים זולת זאת לבד, כי כל תֶּסַלִיָה מעוטרת הרים סביב“. לדברים אלה, מספרים, ענה כסרכסס: „אנשים פקחים התסליים. בעוד מועד נזהרו לנפשותיהם בשנותם את דעתם²¹⁴³ גם בגלל ענינים אחרים וגם יען כי ארצם נוחה להלכד וקלה להכבש. נחוץ רק להטות את הנהר על ארצם על ידי סכר הנבנה מתוך הנקיק ולהטותו מהאפיק שבו הוא זורם היום, עד שתסליה כולה זולת ההרים תהיה מכוסה מים“. את הדברים האלה דבר בנוגע להאֶלֶאבאַדִים²¹⁴⁴, כי הם היו הראשונים בין היוונים אשר מסרו את עצמם למלך, וכסרכסס חשב שהם הגישו לו את הידידות בשם כל עמם. אחרי דברו את הדברים האלה והסתכלו, הפליג בחזרה לתֶּרְמָה.

131. בפִּיאֶרִיָה²¹⁴⁵ שהה ימים רבים יען החלק השלישי של הצבא בֵּרֵא את ההרים המקדוניים למען יעבור בהם²¹⁴⁶ כל הצבא אל הפֶּרַיבּים, וגם הצירים אשר נשלחו ליון לדרוש אדמה²¹⁴⁷ שבו, חלק בידים ריקות, וחלק נושאים אדמה ומים.

132. העמים אשר נתנו את הדברים, אלה הם: התֶּסַלִים, הדוֹלוֹפִּים, האַינִיאֵינים, הפֶּרַיבִּים, הלוֹקְרִים, המַגְנֵיטִים, המֵילִיִים, האַחַיִים בִפְתִיָה והתֵּיבִּים ושאר הבּוֹיאוֹטִים זולת התֶּסְפִּיִים והפְּלַטַיִים²¹⁴⁸. נגדם כרתו ברית היוונים אשר קבלו עליהם את המלחמה בבַּרְבַּר. וזה דבר הברית: אלה היוונים אשר מסרו את עצמם לפרסי בלי אונס, יען מצבם טוב, אלה יעשרו את המעשר²¹⁴⁹ לאל אשר בדלפוי. זה היה אפוא דבר הברית של היוונים.

133. לאתונא ולשפרטה לא שלח הפרסי צירים עם דרישה לאדמה מטעם זה: קודם לכן²¹⁵⁰, בשלח דריוש צירים לשם זה, השליכו אלה מהם²¹⁵¹ את התובעים לתוך הנקיק²¹⁵², אלה²¹⁵³ לתוך באר וצוו על הנשלכים לשאת משם אדמה ומים בשביל המלך. בגלל המעשים האלה לא שלח אפוא כסרכסס את האנשים שידרשו. איזו פורענות²¹⁵⁴ באה על האתונאים אשר עשו מעשה כזה לצירים, אין בידי לאמר, זולת שארצם ועירם נשמו. אבל אינני חושב שזה היה עקב הסבה הזאת.

134. אבל על הלקדימוניים נתך חרון־אף של טַלְתִּיבִּיוֹס, הכורז של אַגַמֶמְנון²¹⁵⁵. כי בשפרטה נמצא מקדש של טַלְתִּיבִּיוס, ישנם גם צאצאי טלתיביוס, הנקראים טלְתִּיבִּיאַדִים, ולהם נמסרו כל עניני כרוזות משפרטה כמשרת כבוד. אחרי המעשה הזה²¹⁵⁶ לא עלו לשפרטיאטים הקרבנות יפה. הדבר נמשך כך ימים רבים. כאשר התעצבו הלקדימוניים וגם הצטערו וקראו פעמים רבות לאספות־עם והכריזו כרוז כזה: „אם ירצה איש מהלקדימוניים למות בעד שפרטה“, הסכימו סְפֶּרְתִיאַס בן אַנֵירִיסטוֹס ובּוּלִיס בן נִיקולֶאוס, אנשים שפרטיאטים, בני אצילים ולפי רכושם בין הראשונים, לכפר לכסרכסס בעד מות כורזי דריוש בשפרטה. ובכן שלחו השפרטיאטים אותם אל המדים, כמוכנים למות.

135. עוז הרוח הזה של האנשים האלה ראוי להערצה ומלבד זה דבריהם אלה: יען בדרכם לשושן באו אל הִידַרְנֵיס²¹⁵⁷. הידרניס זה היה פרסי מלידה ומצביא האנשים על חוף הים באסיה. הוא קבל אותם בסבר פנים יפות וכלכל אותם ובהארחו אותם שאל באמרו את הדברים האלה: „אנשים לקדימוניים, מה זה שאתם מואסים מלהיות אוהבי המלך? הלא רואים אתם איך המלך מבין לכבד אנשים הגונים, בשימכם עין עלי ועל עוזי. ככה גם בנוגע לכם, אם תמסרו עצמכם למלך, כי מחשיב הוא אתכם לאנשים הגונים, איש איש מכם יהיה מושל על ארץ כארץ יון, נתונה מאת המלך“. על זה ענו את הדברים האלה: „הידרניס, לא מתוך בחינה שוה נובעת העצה הנוגעת אלינו. כי מיעץ אתה בהיותך מנוסה בדבר אחד ובדבר השני בלתי מנוסה. כי יודע אתה היטב להיות עבד, אולם בחופש בלתי מנוסה אתה כלל וכלל, אם מתוקה היא אם לא. לו היית מנוסה בה, יעצתנו להלחם בעדה לא רק ברמחים, כי אם גם בקרדומות“.

136. את הדברים האלה ענו אפוא להידרניס וכאשר עלו משם לשושן ובאו לפני המלך ונצטוו תחלה מאת שומרי הראש וגם הכרחו להשתחוות לפני המלך ולפול על פניהם, סרבו ואמרו, גם אם יועמדו על ראשם לא יעשו לעולם את הדבר, כי אין במנהגם להשתחוות לפני בן אדם ולא לשם זה באו; וכאשר דחו את הדבר הזה, אמרו עוד את הדברים האלה ועמדו על דבריהם: „מלך המדים, הלקדימוניים שלחו אותנו במקום הכורזים שנהרגו בשפרטה, כדי שנקבל את העונש בעדם“. אחרי שדברו את הדברים האלה מאֵן כסרכסס בגלל נדיבות לבו²¹⁵⁸ להדמות ללקדימוניים: הלא הם עברו על חוקי העמים כולם, בהרגם את הכורזים, והוא מאשים אותם בדבר זה, אזי לא יעשה הוא את המעשה הזה ולא יהרוג גם אותם וישחרר את הלקדימוניים מחטאם.

137. ככה פסק עד מהרה חרונו של טַלְתִּיבִּיוס מהשפרטיאטים אחרי עשותם את המעשה הזה אף כי סְפַּרְטִיאַס ובּוּלוֹס חזרו בשלום לשפרטה. רק אחרי עבור זמן רב שב ונתעורר, לדברי הלקדימוניים, בזמן המלחמה בין הפּלוֹפוֹניסיים והאתונאים. לי נראה הדבר שזה מעשה האלים בהחלט²¹⁵⁹. יען שחרונו של טלתיביוס נתך על הצירים ולא פסק טרם שנתמלא, הביא הצדק ככה; בזה שירד על בניהם של האנשים האלה אשר עלו אל המלך בגלל חרון האף, על ניקולֶאוס בנו של בּוּלוֹס, ועל אַנֵירִיסְטוס, בנו של סְפַּרטיאַס, אשר לכד את הָלֵיאַס שנוסדה על ידי אנשים מטִירִינְתּ, בהתקרבו באנית משא מלאה אנשים²¹⁶⁰, ברור לי שהיה מעשה האלים עקב חרון האף. כי אלה נשלחו מאת הלקדימוניים כצירים לאסיה²¹⁶¹, אולם סִיטַלְקֶס בן טִירֶאוֹס, מלך התרקים, ונִימְפוֹדוֹרוֹס בן פִּיתֶּאוס בגדו בהם והם נתפשו על יד בִּיסַנְתָּה אשר על ההליספונטוס והובאו לאטיקה והאתונאים הוציאום להורג ויחד אתם גם את אַרִיסְטֵאַס בן אַדִימַנטוס, איש קורִינְתּוס.

138. המאורעות האלה קרו אמנם שנים רבות אחרי מסע המלך ועתה אשוב לענין הקודם. מסע המלחמה של המלך היה למראית עין מכוון נגד אתונא, אולם הלך ובא על כל יון. ואף כי היוונים שמעו על הדבר מכבר, לא היתה דעת כולם שוה בזה. כי קצתם אשר נתנו לפרסי אדמה ומים, היה לבם בטוח ששום רע לא יאונה להם מאת הברבר ואלה שלא נתנו היו שרוים בפחד גדול יען כי לא נמצאו ביון אניות שתוכלנה במספרן לעמוד בפני התוקף. רובן²¹⁶² גם לא רצו לקחת חלק במלחמה בהיותם נוטים בלבם אחרי המדים.

139. פה עלי בהכרח להביע את דעתי; היא אמנם לא תהיה לרצון רוב האנשים²¹⁶³, בכל זאת, יען כי היא נראית לי להיות אמתית, לא אכבוש אותה. אלמלי עזבו האתונאים מתוך פחד מפני הסכנה ההולכת ובאה את ארצם, או אלמלי גם לא עזבוה, אלא נשארו ומסרו עצמם בידי כסרכסס, לא ההין אף איש להתיצב נגד המלך על הים; ואם על הים לא היה מתיצב איש נגד כסרכסס, היו הענינים ביבשת מתפתחים ככה: לו גם הרבו הפלופוניסיים להקים חומות ומגדלים דרך האיסתמוס, היו הלקדימוניים, עזובים מבעלי בריתם, לא מרצונם כי אם נאלצים, אחרי שעיר אחרי עיר נכבשה על ידי צבא הים של הברבר, נשארים מבודדים ובבדידותם, לוא גם עשו מעשי גבורה גדולים, היו נופלים כגבורים. או שהיה בא הדבר הזה, או, בראותם מראש שגם היוונים האחרים נוטים למדים, היו כורתים ברית עם כסרכסס. ככה בשני האופנים, היתה יון באה תחת הפרסים. כי את תועלת החומות, אלה אשר הוקמו דרך האיסתמוס, איני יכול להבין, אחרי שהמלך ישלוט על הים. אולם כעת מי שיאמר שהאתונאים נעשו מצילי יון, לא יטה מהאמת. יען הם, לאיזה צד שהיו נוטים, היו מכריעים בהכרח. אבל הם בחרו לשמור על החרות של יון, שנית היו הם אלה אשר עודדו את שאר עמי יון, כמה שלא נטו אחרי המדים, ועצרו, אחרי האלים, במלך. אפילו האורקולאות הנוראות שבאו מדלפוי והפילו עליהם פחד לא הניאו אותם לעזוב את יון, כי אם נשארו על מקומם והרהיבו עוז בנפשם להתגרות מלחמה עם המתנפל על ארצם.

140. יען האתונאים שלחו שליחים לדלפוי שהיו מוכנים לשאול באורקולום. אחרי שעשו בשטח הקדוש את העבודות הנהוגות²¹⁶⁴ ונכנסו לתוך הדביר וישבו, חזתה הפיתיה, ששמה היה אַריסטוֹנִיקֵי, את הדברים האלה:

„הוי אומללים, למה ישבתם? בְרַח²¹⁶⁵ לקצוי ארץ,

בעזבך את נוך ואת תועפות מבצר עירך העגולה²¹⁶⁶.

כי לא יחזיק מעמד לא הראש ולא הגוף

ולא הרגלים מטה ולא הידים ולא התָוֶך

ישאר, כי אם הִשָּׁמֵד יִשָמֵד, כי אש יהרסם

וארֶס הנורא, המוליך את רכבי הסורים²¹⁶⁷.

גם טירות רבות אחרות ישחית, לא רק שלך;

מקדשים רבים של נצחיים ימסור לאש המכלה,

העומדים אולי כעת שטופי זעה²¹⁶⁸,

רועדים מפחד; מראשי הגגות

נשפך דם שחור המראה על האבדן ההכרחי;

צאו אפוא מתוך ההיכל והכינו את נפשכם לאסון“ ²¹⁶⁹.

141. כשמעם את הדברים האלה התעצבו שליחי האתונאים אל לבם מאד. כאשר נואשו בעצמם בגלל הרע שהוגד להם, יעץ להם טִימוֹן בן אַנְדְרוֹבּוּלֹוס, בין הדלפים הכי נכבד, שיקחו ענפי זית בידיהם וישובו ויכנסו בפעם השניה ולבקש כמתחננים חזון. האתונאים שמעו לדבריו ודברו: „אדון, תן לנו חזון יותר טוב בדבר מולדתנו, בהתחשבך עם ענפי־זית אלה, שבאנו לפניך בנשאנו אותם, או לא נצא מהדביר, אלא נשאר במקום הזה, אם גם נמות“. את הדברים האלה דברו והכהנת חזתה שנית ככה:

„אינה יכולה פַּלַס²¹⁷⁰ לרצות את זוס האוֹלִימְפִּי,

בהתחננה במלים רבות ובדעה נבונה.

ולך אֹמַר עוד מלה, קשה כעשת:

אם כי יִכָּבֵש השאר, הנמצא בתוך

גבולות קֶקְרוֹפס²¹⁷¹ ונקרות קִיתַּירוֹן²¹⁷² הנערץ,

חומת־עץ נותן לנולדת טְרִיטוֹ²¹⁷³ זוס המרחיק לראות,

שאינה נתנת להחרב, לתועלתך ולתועלת ילדיך.

ואל תחכה בשלות נפש להמון הרוכבים והרגלים,

הצבא הרב הבא מהיבשת, אלא הפוך את

ערפך והמלט; עוד תתראו פעם פנים²¹⁷⁴.

הוי סַלַמִיס האלהית, משחיתה אַת אֶת ילדי

הנשים, כאשר פרי דימיטר²¹⁷⁵ יפוזר או „יֵאָסף“ ²¹⁷⁶.

142. את הדברים האלה רשמו להם, יען באמת נוחים היו מהראשונים וגם נראו להם להיות, וחזרו לאתונא. כאשר שבו הצירים והרצו לפני העם, נתהוו דעות שונות ורבות בדבר כוונת החזון והדעות התנגדו זו לזו: מהזקנים אמרו אחדים שנראה להם, האל חזה שהמבצר ישאר; יען מבצר האתונאים היה לפנים מסויג בגדר קוצים. אלה בארו אפוא את המשוכה שזאת היא חומת העץ. אחרים אמרו להפך שהאל מציין את האניות וצוה להכין אותן ואת השאר להזניח. האנשים אמנם אשר אמרו שהאניות הן חומת העץ נבוכו בשתי האמרות האחרונות של הפיתיה:

„הוי סלמיס האלהית, משחיתה אַת אֶת ילדי הנשים,

כאשר פרי דימיטר יפוזר או „יאָסף“.

בכוונת הדברים האלה נתבלבלו דעות האנשים האומרים שהאניות הן חומת העץ. יען פותרי האורקולום הבינו את התוכן ככה, שעל יד סלמיס עליהם לנחול מפלה אם יכינו קרב־ים.

143. בין האתונאים היה איש שנמנה לא מזמן על החשובים, שמו היה אמנם תֶּמִיסְטוֹקְלֶס, אבל נקרא בנו של נֶאוֹקְלֶס, האיש הזה אמר, פותרי האורקולום הבינו לגמרי לא נכון, באמרו ככה, אלמלי נאמר הפתגם בנוגע לאתונאים, לא היה החזון, לפי דעתו, נוח כל כך, אלא ככה, „הוי סַלַמִיס האכזריה“, במקום, „הוי סלמיס האלהית“, לו באמת ימצאו האזרחים על ידה את מותם. אלא כשמבינים אל נכון נאמר האורקולום מאת האל בנוגע לאויבים, ולא בנוגע לאתונאים. הוא יעץ להם כי יתכוננו לקרב־ים, כי זאת היא הכוונה בחומת־עץ. כאשר הביע תמיסטוקלס את הדעה הזאת, נתקבלה יותר על לב האתונאים מזו של פותרי האורקולום, אשר לא נתנו להתכונן לקרב־ים, בכלל אף לא להניע יד, כי אם לעזוב את ארץ אטיקה ולהתישב במקום אחר.

144. דעה אחרת של תמיסטוקלס נצחה קודם לכן²¹⁷⁷ בשעה הנכונה כאשר נכנסו לתוך אוצר האתונאים סכומים גדולים אשר באו מהמכרות בלָאברֵיון²¹⁷⁸ והם אמרו לחלק לאיש ואיש עשרה דרכמונִים. אז השפיע תמיסטוקלס על האתונאים שיותרו על החלוקה הזאת ויבנו מהכספים האלה מאתים אניות בשביל המלחמה שאומרים לעשות נגד האַיגִינֵיטִים²¹⁷⁹. יען המלחמה הזאת שהתפרצה הצילה אז את יון, כי הכריחה את האתונאים להעשות יורדי־ים. אמנם האניות שנבנו לשם זה, לא השתמשו בהן, אולם נעשו בשעה הנכונה בשביל יון. האניות האלה שנעשו מכבר, היו מוכנות לאתונאים, והיה צורך לבנות אחרות נוסף עליהן. גם החליטו בהתיעצות על דבר האורקולום לעמוד בכל האניות בפני הברבר העולה על יון, בשמעם לדברי האל, יחד עם אלה מהיוונים הרוצים בזה.

145. האורקולאות האלה ניתנו אפוא לאתונאים; כאשר התאספו למקום אחד²¹⁸⁰ אלה מהיוונים אשר חשבו טובות על יון והתיעצו ביניהם ונשבעו אמונים זה לזה, נראה היה בעיני המתיעצים, שקודם כל עליהם לנטוש את מעשי האיבה והמריבות שהיו ביניהם. היו אמנם גם אחרים שהתגרו זה בזה, אבל החשובה ביותר היתה תגרה בין האתונאים והאיגיניטים. אבל כשמעם שכסרכסס נמצא עם צבאו בסרדיס, החליטו לשלוח מרגלים לאסיה בנוגע לחיל המלך, צירים לאַרְגוֹס שיכרתו ברית לשם מלחמה עם הפרסי ולשלח אחרים לסיקיליה אל גֶלוֹן²¹⁸¹ בן דֵינוֹמֶנוֹס ולקֶרְקִירה ולדרוש כי יבואו לעזרת יון, אחרים לכרתים אשר יתבוננו, אם אפשר שהיוונים יֵעשו לאגודה אחת ואם יתאחדו ויעבדו כולם שכם אחד, הלא הסכנה ההולכת ובאה צפויה היא לכל היוונים בשוה. ספרו, שעצמת גֶלוֹן גדולה, גדולה בהרבה מזו של מדינה יוונית אחרת.

146. כאשר באו לידי ההחלטות האלה והשביתו את מעשי האיבה, שלחו תחלה שלשה אנשים מרגלים לאסיה. אלה הגיעו לסרדיס ורגלו את צבא המלך, אבל נתפשו ונחקרו מאת המצביא של חיל הרגלים והוצאו למיתה. הם נדונו אפוא למיתה, אבל כאשר שמע כסרכסס את הדבר, גנה את פסק הדין של המצביאים ושלח אחדים משומרי ראשו ופקד עליהם, שאם ימצאו את המרגלים בחיים, יביאום לפניו. הם מצאו אותם עדיין בחיים והביאו אותם לפני המלך. בשמעו לשם מה באו, צוה על שומרי ראשו שיוליכו אותם בכל מקום ולהראותם הכל, גם את חיל הרגלים וגם את חיל הרוכבים ואחרי אשר ישביעו את עיניהם ישלחו אותם לארץ אשר ירצו ללכת מבלי לנגוע בהם.

147. הוא צוה זאת והוסיף את הנימוק הזה: אם יָסוּפוּ המרגלים, הן לא יִוָדע עוזו ליוונים מראש, שהוא למעלה מכל תאור, וגם לא יזיקו²¹⁸² ביותר לאויבים בהמיתם שלשה אנשים. סובר הוא, אמר, שכאשר ישובו הללו ליון וישמעו היוונים את עוזו, יפקירו את החרות שלהם לפני מסע המלחמה העומד לצאת וככה לא יהיה גם צורך לצאת למלחמה עליהם ולסבול סבל. סברתו זאת דומה לסברתו האחרת: בעת היותו באַבִּידוֹס ראה כסרכסס אניות מפליגות מהים השחור דרך ההליספונטוס נושאות בר להביאו לאיגינה ולפלופוניסוס. כאשר שמעו האנשים אשר עמדו סביבו, שהאניות של האויבים הן, היו מוכנים לתפוש אותן והביטו אל המלך, מתי יתן את הפקודה. אבל כסרכסס שאל אותם, לאן הן מפליגות. ואלה ענו: „אל אויביך, אדוני, ומובילות בר“. והוא ענה ואמר: „האם אין גם אנחנו מפליגים שמה, למקום שגם אלה, המצוידים בכל דבר וגם בבר? מה אפוא חוטאים אלה שהם מובילים לנו בר?“ ²¹⁸³.

148. המרגלים אחרי שהסתכלו ונפטרו, חזרו אפוא לאירופה; אלה מהיוונים שהתאחדו בשבועה נגד הפרסי, אחרי שליחת המרגלים, שלחו שנית מלאכים לאַרְגוֹס. אולם הארגיוים מספרים שהענין אצלם היה ככה: הם שמעו תיכף ומיד את מזימות הברבר נגד יון; בשמעם זאת ובהבינם, שהיוונים ינסו למשוך אותם נגד הפרסי, שלחו צירים לדלפוי שישאלו באל, מה טוב יותר בשבילם לעשות. כי לפני זמן מה²¹⁸⁴ נהרגו מהם ששת אלפים בידי הלקדימוניים וקלֶאוֹמֶנֵס בן אַנַכְּסַנְדְרִידֶס; בגלל המעשה הזה אפוא שלחו. הפיתיה ענתה לשואלים את הדברים האלה:

„אויב השכנים, ידיד האלים הנצחיים,

אחוז את הרומח הפוּך ושָמרו בִּפְנִים²¹⁸⁵,

ושמור גם על הראש²¹⁸⁶; הקדקוד יציל את הגוף“.

את הדברים האלה חזתה להם הפיתיה קודם לכן, אחרי כן, כאשר באו המלאכים לארגוס הנזכרת, באו לפני המועצה ואמרו מה שנצטוו. על דבריהם ענו להם שהארגיוים נכונים לעשות כדבר הזה, אם יכרתו ברית שלום עם הלקדימוניים לשלשים שנה וישתתפו בהנהגת האגודה בחלק החצי. אמנם לפי הצדק²¹⁸⁷ מגיע להם ההנהגה, בכל זאת יסתפקו בחצי ההנהגה.

149. את הדברים האלה, אומרים הם, ענתה המועצה, אף כי האורקולום אסר עליהם לכרות ברית עם היוונים. מעונינים הם מאד לבוא בברית לשלשים שנה, אף כי מתיראים הם מפני האורקולום, למען אשר יגדלו הילדים ויהיו לאנשים במשך השנים האלה. אם לא תהיה הברית, הוסיפו ואמרו, וישיג אותם נוסף לאסון שקרה להם צרה אחרת מצד הפרסי, ישארו לעולם משועבדים ללקדימוניים. על דברי המועצה ענו מהמלאכים אלה אשר משפרטה כדברים האלה: אשר לכריתת ברית ימסרו לאספת העם²¹⁸⁸, אולם אשר להנהגה הושם עליהם לענות וגם יאמרו: להם שני מלכים, לארגיוים אחד. מן הנמנע לשלול מאחד מהשנים אשר בשפרטה את ההנהגה²¹⁸⁹, אבל אין דבר שיעכב שיחד עם השנים שלהם יהיה הארגיוי שוה בזכות הדעה. והנה אומרים הארגיוים כי לא יכלו שאת את יהירות השפרטיאטים ובחרו יותר שהברברים ימשלו בהם מאשר לותר בדבר מה ללקדימוניים והודיעו למלאכים כי יצאו לפני שקיעת החמה מתוך ארץ הארגיוים, ואם לא, יתיחסו אליהם כאל אויבים.

150. הארגיוים עצמם מספרים על הענין את הדברים האלה; אבל יש גם ספור אחר הנפוץ ביון, שכסרכסס שלח כורז לארגוס עוד טרם שיצא צבאו על יון. מספרים שבבואו אמר: „אנשים ארגיוים, המלך כסרכסס אומר לכם את הדברים האלה, אנחנו מאמינים שפֶּרְסִיס, אשר ממנו יצאנו אנחנו, היה בן פֶּרְסֶאבס, בנה של דַנַאֵי, שנולדה מאת אַנְדְרוֹמֶדָה בת קֵיפֶאבס²¹⁹⁰. ואם ככה, אנחנו יוצאי ירך שלכם. ובכן, לא יאה לנו לצאת למלחמה על אבותינו ולא לכם לעזור לאחרים ולהעשות צרינו, אלא שבו שלוים בארצכם. יען אם הכל יפול לפי רוחי, לא יהיה שום איש מכובד בעיני יותר מכם“. מספרים, כאשר שמעו הארגיוים את הדברים האלה, קבלו אותם ברצון. ולא הציעו דבר ולא דרשו דבר, וכאשר אמרו היוונים לרכוש אותם, דרשו את השלטון, בדעתם שהלקדימוניים לא ימסרו אותו להם, בכדי שלרגלי האמתלה הזאת ישארו במנוחה.

151. ומספרים אחרים מהיוונים שיחד עם העובדות האלה קרה גם המקרה הזה, שהיה שנים רבות אחרי המאורעות הללו: נקרו בשושן של מֶמְנוֹן²¹⁹¹ לרגלי ענין אחר מלאכי האתונאים, קַלִיאַס בן הִיפּוֹנִיקוֹס²¹⁹² והאנשים אשר נסעו²¹⁹³ אתו, ודוקא באותו הזמן שלחו הארגיוים גם הם מלאכים לשושן אשר ישאלו את אַרְטַכְּסֶרְכְּסֶס²¹⁹⁴ בן כסרכסס, אם עדין קימת בשבילם הידידות שנכרתה עם כסרכסס, או שהם יהיו נחשבים כאויביו. המלך ארטכסרכסס אמר שהיא עומדת וקימת ואינו מחשיב שום עיר אחרת יקרה מארגוס.

152. והנה אם שלח כסרכסס באמת כורז לארגוס אשר יאמר את הדברים האלה ומלאכי הארגיוים עלו לשושן ושאלו את ארטכסרכסס בנוגע לידידות, אין בידי לאמר דבר ברור ואינני מביע דעה אחרת בענינים אלה מזו שהארגיוים בעצמם מספרים. אך יודע אני, שאלמלי יצברו כל בני האדם את פשעיהם שלהם אל מקום אחד ברצותם להחליפם באלה של רֵעֵיהֶם, בעיינם בפשעי רעיהם ישא כל אחד מהם הביתה את אשר הביא²¹⁹⁵. ובכן אפוא גם מעשה הארגיוים אינו המגונה ביותר. אבל חובתי לספר מה שמספרים, אך לא מחובתי כלל וכלל להאמין בזה, ודברי אלה נוגעים לכל הספור שלי. כי הלא גם את זה מספרים, שהארגיוים היו אלה אשר קראו את הפרסי על יון, יען הריב עם הלקדימוניים נגמר לרעתם ורצו שכל דבר יעבור עליהם ולא העלבון הזה²¹⁹⁶.

153. אלה הדברים אשר לארגיוים. לסִיקִילִיָה הגיעו מלאכים אחרים מאת בעלי הברית לשאת ולתת עם גֶלוֹן וביניהם סִיאַגְרוֹס בא כח הלקדימוניים. אבי המשפחה של גֶלוֹן זה, תושב בגֶלָה²¹⁹⁷ מוצאו מהאי טֶלוֹס²¹⁹⁸ הנמצא קרוב לטְרִיוֹפִּיוֹן ונלקח בעת הוסדה של גֶלָה מאת הלִינְדִיים מרוֹדוס ומאת אַנְטִיפֵימוֹס. במשך הזמן נעשו צאצאיו הִיאֶרוֹפַנְטִים²¹⁹⁹ של אֵלֵי השאול²²⁰⁰ והאריכו ימים במשרה הזאת אשר טֵילִינֵיס, אחד מאבותיו, רכש אותה באופן כזה: לעיר מַקְטוֹרִיוֹן היושבת מעל לגֶלָה נסו אנשים מגֶלָה, אשר התקוממו ונוצחו. את האנשים האלה הוליך טֵילִינֵיס בחזרה לגֶלָה, בלי עזרת אנשים, ורק קדשי²²⁰¹ האלים האלה היו בידו. מאין לקח אותם ואם היו קנינו, אין בידי לאמר. בבטחו בקדשים האלה הוליך אותם חזרה, בתנאי שצאצאיו יהיו הִיאֶרוֹפַנְטִים של האלים האלה. מתפלא אנכי גם על המעשה הזה, שטֵילִינֵיס, לפי מה ששמעתי, יוציא לפעולה דבר שכזה, כי מעשים כאלה אינם נעשים, לדעתי, על ידי כל איש ואיש כי אם בידי בעל נפש אמיצה וכח גברי, והוא נראה להיות, לדברי תושבי סיקיליה, ההפך מכל זה, איש נַשִּׁיי ואוילי.

154. באופן כזה רכש לו אפוא את המשרה הזאת. כאשר בא קצו של קְלֶאַנְדְרוֹס²²⁰² בן פַּנְטַרוֹס, אשר היה טירנוס בגֶלָה שבע שנים, הוא נרצח בידי סַבִּילוֹס, איש מגלה, תפש את השלטון הִיפּוֹקְרַטֶס אחי קֶלֶאַנְדְרוֹס. בעת שהיתה הטירניה בידי הִיפּוֹקְרַטֶס בא גֶלוֹן, שהיה מצאצאי הַהִיאֶרוֹפַנט ההוא טֵילִינֵיס ורבים אתו ואַינֵיסִידֵימוֹס²²⁰³ בן פַּטַיקוֹס היה שומר ראשו של הִיפּוֹקְרַטס. אחרי זמן לא רב נעשה²²⁰⁴ בגלל כשרונו שר הרכב על הרכב כולו. כי כאשר צר היפוקרטס על אנשי קַלִיפּוֹלִיס²²⁰⁵ ונַכְּסוֹס וצַנְקלֵי ולֶאוֹנְטִינִי²²⁰⁶ ומלבד על הסירקוסיים²²⁰⁷ גם על רבים מהברברים²²⁰⁸, הצטיין בכל המלחמות האלה גֶלוֹן זה כאיש נעלה. מהערים הנזכרות האלה, זולת סִירַקוס, לא נמלטה אף אחת מהשעבוד תחת היפוקרטס. את הסירקוסיים הצילו הקורינתיים והקֶרְקִירַיִים, כאשר נוצחו בקרב על יד הנהר אֶלוֹרוֹס. וגם אלה הצילו אחרי שהשלימו ביניהם בתנאי, שלפיהו ימסרו הסירקוסיים את קַמַרִינָה להיפוקרטס; קַמָרִינָה היתה שיכת לסירקוסיים מימים קדומים²²⁰⁹.

155. וכאשר גם הִיפּוֹקְרַטֶס, אשר היה טירנוס אותו מספר השנים כמו אחיו קלֶאַנְדְרוֹס, נפל על יד העיר הִיבְּלָה²²¹⁰ במסע מלחמה נגד הסיקֶלִיִים, עשה עצמו גלון כאילו עוזר הוא לפני היפוקרטס, אֶבְקְלִידֶס וקלֶאַנְדְרוֹס, יען כי האזרחים לא רצו להיות עוד משועבדים; אך למעשה, כשאך התגבר בקרב על אנשי גֶלָה, השתלט הוא עצמו בקפחו את בני היפוקרטס. אחרי ההצלחה הזאת הוליך גלון חזרה את המכונים גַמוֹרִים²²¹¹, אשר גורשו מאת העם ומאת עבדיהם המכונים קִילִירִיים, מהעיר קַסְמֵנָה²²¹² לסִירַקוּס ולכד גם אותה. יען כי המון העם מסירקוס מסר את העיר ואת עצמו בידי גֶלוֹן ההולך ומתקרב.

156. והוא, אחרי שהביא את סירקוס בידו²²¹³, לא החשיב את גֶלָה למשול בה, ומסר אותה לאחיו הִיאֶרו, ואת סירקוס בִּצֵר וסירקוס נעשתה לו הכל. העיר הזאת התרוממה ושגשגה עד מהרה. יען ראשית העביר את אנשי קַמָרִינָה כולם לסירקוס ועשה אותם לאזרחים ואת העיר קַמָרִינָה הרס עד היסוד, אחרי כן עשה עם יותר ממחצית אזרחי גֶלָה כמו עם אנשי קמרינה. המֶגַרִים אשר בסיקיליה מסרו את עצמם בידו אחרי הסכם אתו בעת היותם נצורים; את העשירים ביניהם שעוררו את המלחמה נגדו ואשר דִמו שצפויים הם להריגה בגלל זה, הוליך לסירקוס ועשה אותם לאזרחים, אולם את המון העם של המֶגַרִים, שלא היה אשם במלחמה זו ולא קוה שיאונה לו כל רע, גם אותם הוליך לסירקוס ומכר אותם²²¹⁴ להוציאם מסיקיליה. הפליה כזו עשה גם עם אנשי אֶבבּוֹיָה אשר בסיקיליה. הוא עשה ככה לשני העמים, יען סבור היה, שהמון העם הוא חברה מתועבה עד למאוד²²¹⁵.

157. באופן כזה נעשה גלון טירנוס גדול; אז כאשר מלאכי היוונים באו לסירקוס, באו אתו בדברים ואמרו ככה: „שלחו אותנו הלקדימוניים והאתונאים ובעלי בריתם לרכוש אותך נגד הברבר ההולך ומתקרב על יון, יען בודאי ידוע לך שהאיש הפרסי אומר לגשר את ההליספונטוס ולהוליך את כל צבא המזרח מתוך אסיה כדי לצאת למלחמה על יון, בתואנה, שהולך הוא נגד אתונא, אך כוונתו לדכא תחתיו את כל יון. אתה הגעת לעוז גדול ולא חלק מצער מיון נפל בגורלך; הלא מושל אתה על סיקיליה. לכן עזור לאלה האומרים לשחרר את יון, ושחרר גם אתה אתם. כי יון מאוחדת מהוָה כח גדול ונוכל לעמוד בפני התוקפים. אם חלק מאתנו יבגדו, וחלק לא יחפצו לעזור, ואלה שדעתם מיושבת עליהם מעטים הם, אזי בודאי יש לחשוש, שיון כולה תפול. כי אַל תקוה שאם הפרסי יכניע אותנו אחרי שינצח בקרב, לא יבוא אליך כלל, אלא השמר מפניו. בהושיעך, אתה עוזר לעצמך. פעולה מחושבת היטב, דרכה להגמר על פי רוב באופן הטוב ביותר“.

158. הם דברו אפוא את הדברים האלה, אבל גֶלון נזף בהם קשה בדברו ככה: „אנשים יוונים, שפה חצופה לכם שהעזתם לבוא ולקרוא אותי להיות בעל ברית נגד הברבר. כאשר בקשתי אני עזרה לפני זמן בעת הלחמי בצבא ברברי בהכנסי בריב עם הקַרְתַּגִים והפצרתי שתנקמו את רצח דוֹרֶאבס בן אנכסנדרידס²²¹⁶ מאת האֶגֶסְטַיִים והבטחתי לעזור בשחרור ערי המסחר²²¹⁷, אשר מהן יצאה לכם תועלת ורוחים, לא באתם לא לעזור לי ולא לנקום את רצח דוֹרֶאבס; אתם לא נגע ללבכם שכל המקומות האלה ימצאו בידי הברברים. אבל יען כי הדבר עלה לטובתי ולהצלחתי והמלחמה עברה כעת והגיעה עדיכם, עתה עלה גֶלוֹן על זכרונכם. ואף כי מידכם בא לי אי־כבוד זה, אין ברצוני לשלם לכם מדה כנגד מדה, אלא מוכן אני לעזור בהמציאי מאתים אניות משוט, עשרים אלף כבדי נשק, אלפים רוכבים, אלפים קַשָתִים, אלפים קלעים ואלפים רוכבים קלי הנשק. מבטיח אני להמציא תבואה לכל צבא היוונים כל הזמן שנמצא במלחמה. אבל בתנאי זה מבטיח אני, שאהיה המצביא והמנהיג של היוונים נגד הברברים; בתנאי אחר לא אבוא אני ולא אשלח אחרים“.

159. כשמוע סיאגרוס את הדברים האלה, לא שלט ברוחו ודבר את הדברים האלה: „האמנם, מר יאנח אַגַמֶמְנון²²¹⁸ ממשפחת פֶּלוֹפְּס בשמעו שההנהגה נלקחה משפרטה על ידי גֶלוֹן והסירקוסיים. אך אל תזכיר עוד פעם את התנאי הזה, שנמסור לך את ההנהגה. אלא אם ברצונך לעזור ליון, הִשָמַע ללקדימוניים ואם אתה מוצא לנכון שלא להִשָמַע, אל תבוא לעזרה“.

160. אחרי זה, כראות גֶלוֹן את דבריו הממאנים של סִיאַגְרוֹס, הציע לבסוף את התנאי הזה: „אורח משפרטה, זלזולים הפוגעים באדם עלולים לעורר את חמתו. אמנם אתה הראית יהירות בדבריך, אבל לא הבאת אותי לכך שדברים בלתי הגונים יהיו בתשובתי. אחרי שאתם מחזיקים כל כך בההנהגה, מובן שגם אני אחזיק בה יותר מכם בהיותי שליט על צבא כפול פי כמה ועל אניות במספר עצום. אולם יען כי דבריכם מתנגדים כה נמרצות, נְוַתֵר אנחנו דבר מה מהדברים הראשונים. אם ברצונכם לנהל את צבא הרגלים, אזי אני את צבא הים, ואם חשקה נפשכם לנהל על הים, רוצה אני בחיל הרגלים. והנה עליכם להיות מרוצים באלה או להסתלק עזובים מבעלי ברית כאלה“.

161. גלון הציע אפוא את ההצעה הזאת, אבל מלאך האתונאים הקדים לזה של הלקדימוניים וענה לו בדברים אלה: „מלך הסירקוסיים, לא לבקש מנהיג שלחה אותנו יון אליך, כי אם צבא. אך אתה אינך מבטיח שתשלח צבא מבלי שתעמוד בראש יון, כי אם זומם אתה להיות מצביאה. ועתה, כאשר דרשת להנהיג את כל צבא היוונים, יכולנו אנחנו האתונאים להשאר שקטים, בדעתנו, שהלַקוֹנִי מוכשר יהיה למדי לדבר גם בעד שנינו, ויען כי ותרת על ההנהגה השלמה ודורש לפקד על חיל הים, אם כן הדבר ככה: לו גם הלקוני ירשה לך לפקד עליו²²¹⁹, אנחנו לא נרשה. כי לנו הענין אם הלקדימוניים עצמם לא יחפצו. אם אלה ירצו להנהיג, לא נתנגד, לשום איש אחר לא נתן שיעמוד בראש הצי. כי ללא תועלת תִמָצא בידינו צבא הים הגדול ביותר בין היוונים, אם אנחנו האתונאים נוַתֵר על ההנהגה לטובת הסירקוסיים, אנחנו הלאום העתיק ביותר²²²⁰, היחידים בין היוונים שלא שנו את מקומם, אשר מאתנו, כמו שהמשורר הומירוס מספר²²²¹ בא האיש המצוין לאִילִיוֹן להכין ולסדר את הצבא. ככה שאין חרפה בשבילנו כלל לדבר דברים כאלה“.

162. גלון ענה בדברים אלה: „אורח מאתונא, דומים אתם שיש לכם מנהיגים, אבל נהוגים לא יהיו לכם. ויען כי אינכם נותנים שום דבר, אלא רוצים שיהיה לכם הכל, מהרו עד כמה שאפשר ושובו הביתה והודיעו ליון, כי הוצא לה האביב מתוך השנה“. [זה הרעיון של הפתגם הזה, שרצה לאמר: יען ברור שבתוך השנה האביב הוא הנחמד, ובתוך צבא היוונים צבאו. אם נשללה מיון עזרתו, דומה, כאילו האביב הוצא מתוך השנה]²²²².

163. מלאכי היוונים אחרי שנשאו ונתנו עם גֶלוֹן הפליגו אפוא משם, אבל גלון אשר דאג אחרי כן ליוונים שמא לא יוכלו להתגבר על הברבר וחשב לנורא ולכבד מנשוא שילך לפלופוניסוס ולהמצא תחת פקודת הלקדימוניים, הלא טירנוס בסיקיליה הוא, עזב את הדרך הזאת ובחר לו באחרת. כי אך שמע שהפרסי עבר את ההליספונטוס, שלח בשלש אניות בעלות חמשים משוטים כל אחת את קַדְמוֹס בן סְקִיתֶּס²²²³, איש מקוֹס, לדלפוי עם אוצרות רבים ודִבּוּרִים יפים²²²⁴ שישמור איך יפול הקרב, והנה אם הברבר ינצח, ימסור לו את האוצרות וגם אדמה ומים והארצות אשר גלון מושל עליהן, ואם היוונים – יביא אותם בחזרה.

164. קדמוס זה קבל לפני המאורעות האלה מאת אביו את הטירניה בקוֹס, כשהיא מסודרת היטב, ומרצונו ובלי שום לחץ, כי אם מתוך יושר, החזיר בידי אנשי קוֹס את השלטון והלך לסיקיליה. פה תפש ביחד עם אנשי סמוֹס את העיר צַנְקלֵי ששנתה את שמה למֶסֵינֵי והתישב בה. את קדמוס זה אשר הגיע באופן המסופר, שלח גלון בגלל ישרו, אשר נוכח בו גם בענין אחר, וזה צרף למעשיו הישרים האחרים גם את זה ולא את הגרוע שבהם. יען אף כי היו בידו אוצרות גדולים אשר מסר לו גלון, לא רצה לשלח ידו בהם, אף כי יכול היה, כי אם כאשר נצחו היוונים בקרב הים וכסרכסס ברח מהר, בא גם הוא לסיקיליה והביא אתו את כל האוצרות.

165.מסופר גם הספור הזה מאת אלה היושבים בסיקיליה, שגֶלוֹן היה עוזר ליוונים לו גם להיות תחת פקודת הלקדימוניים, אלמלא טֵירִילוֹס בן קְרִינִיפּוֹס, שהיה טירנוס בהִימֶרָה ומגורש מתוכה על ידי תֵּירוֹן²²²⁵ בן אַינֵיסִדֵימוס, השליט על האַקְרַגַנְטִינִים, היה מוליך בעת ההיא נגדו שלש מאות אלף פֵנִיקִים²²²⁶, לִיבִּיִים, אִיבֶּרים, לִיגִיִים, אֶלִיסִיקִים, סַרְדוֹנִיִים וְקִירְנִיִים, והמצביא עליהם אַמִילְקַס בן אָנוֹן, שהיה אז מלך הקרתגים²²²⁷; אותו פתה טֵירילוֹס הודות ידידותו אליו, ובעיקר עקב השתדלותו של אַנַכְּסִילַס בן קְרֵיטִינֵס, שהיה אז טירנוס ברֶגִיוֹן, ואחרי שנתן את שני ילדיו לערבון לאַמִילְקַס, הוליכו על סיקיליה שיעזור לחותנו. כי לטֵירִילוס היתה בת אַנַכְּסִילַס, ששמה היה קִידִיפָּה. לכן לא היה ביכלתו של גֶלוֹן לעזור ליוונים ושלח את האוצרות לדלפוי.

166. מלבד זה מספרים הם גם את הדבר הזה שקרה, שבאותו יום נצחו בסיקיליה גֶלוֹן ותֵּירוֹן על אַמִילְקַס הקרתגי ועל יד סַלַמִיס היוונים על הפרסי²²²⁸. אַמִילְקַס זה היה מצד אביו קַרְתַּגִי, מצד אמו סִירַקוּסִי ונבחר למלך על הקרתגים בגלל גבורתו. כאשר היתה המלחמה והוא הוכה בקרב, נעלם, כפי שאני שומע. יען בשום מקום לא נתגלה, לא חי ולא מת, למרות שגלון שלח לחפשו בכל מקום.

167. יש גם הספור הזה המסופר מאת הקרתגים עצמם, מה שמתקבל יותר על הדעת: הברברים נלחמו עם היוונים מאז הבוקר עד שעה מאוחרת בלילה, כל כך נמשך הקרב, כפי שמספרים, ואַמִילְקַס נשאר כל העת ההיא בתוך המחנה והקריב קרבנות בהשליכו לתוך האש הגדולה גופות שלמות²²²⁹ וכאשר ראה את מנוסת אנשיו בעמדו בשעה זו לנסך את נסך הקרבנות, השליך את עצמו לתוך האש²²³⁰; וככה נעלם בהשרפו. יתכן שאַמִילְקַס נעלם באופן ההוא, כמו שהפניקים מספרים, ואפשר באופן אחר, על כל פנים הם זובחים לו זבחים וגם הקימו לו מצבות בכל ערי מושבותיהם ואת הגדולה ביותר בקרתגו עצמה. אלה הדברים אפוא אשר לסיקיליה.

168. אנשי קֶרְקִירָה²²³¹ השיבו למלאכים תשובה זו ועשו את המעשה הזה: כי לרכוש גם אותם באו אותם המלאכים אשר באו לסיקיליה ודברו אותם הדברים אשר דברו גם אל גלון. אלה הבטיחו אמנם מיד לשלוח עזרה, בהביעם את דעתם, שאסור להם לתת שיָוָן תאבד, יען אם תִכָנַע אזי אין לפניהם דרך אחרת מאשר להשתעבד מיד בו ביום, ולכן עליהם להחיש עזרה בכל יכלתם. הם ענו אפוא ככה יפה מאד, אך כשהיה עליהם לעזור, היתה אחרת בלבם. הם הושיבו אנשים בששים אניות ואך הפליגו והגיעו אל הפלופוניסוס, עצרו את האניות על יד פִּילוֹס וטַינַרוֹן בארץ הלקדימונים ושמרו גם²²³² הם איך תפול המלחמה, כי לא קוו שהיוונים יתגברו, בחשבם שהפרסי ינצח נצחון גמור וימשול על יון כולה. הם עשו זאת בערמה, למען יוכלו לאמר לפרסי דברים כאלה: המלך, כאשר אמרו היוונים למשוך אותנו לתוך המלחמה הזאת, היה לנו כח לא מעט והיינו משתתפים במספר אניות לא מצער כי אם במספר הגדול אחרי האתונאים, אולם לא רצינו לצאת נגדך ולא לעשות דבר שלא לרצונך. בדברם ככה קוו להמלט יותר טוב מהאחרים. הדבר היה גם בא ככה, כפי שאני חושב, וכלפי היוונים הכינו להם אמתלא וגם השתמשו בה. כי כאשר התרעמו היוונים על שלא באו לעזרה, אמרו, שאמנם הכינו ששים אניות משוט ואנשיהן, אולם לרגלי הרוחות הצפוניות לא יכלו לעבור מעבר למַלֶאָה; לכן לא הגיעו לסַלַמִיס, ובלי שום מחשבה רעה נעדרו מקרב הים. ככה אפוא השיבו על טענות היוונים.

169. אבל הכרתים, כאשר דרשו מהם עזרה האנשים מהיוונים שנשלחו לשם זה, עשו ככה: הם שלחו ביחד מלאכים לדלפוֹי אשר ישאלו את האל, אם טוב יהיה להם לעמוד לימין יון. הפיתיה ענתה: „סכלים, זכרו, כמה נהי הביא עליכם מִינוֹס²²³³ המתאנף בגלל עזרתכם למֶנֶלַאוֹס, יען אלה²²³⁴ לא השתתפו לנקום את מותו אשר מת על יד קַמִיקוֹס, אבל אתם עזרתם להם לנקום את גזלת אשה מתוך שפרטה על ידי איש ברברי“. כששמעו הכרתים את התשובה הזאת, משכו את ידם מהעזרה.

170. יען מספרים שמינוֹס²²³⁵ בחפשו את דַידַלוס²²³⁶ ובא לסִיקֶנִיָה, הנקראת היום סִיקִילִיָה, מת במיתה בידי אדם. במשך הזמן העיר האל את הכרתים ובאו כולם, זולת הפּוֹלִיחְנִיטִים והפְּרַיסִיִים²²³⁷, עם צי גדול לסִיקֶנִיָה וצרו על העיר קַמַיקוֹס כחמש שנים, אשר עד ימי ישבו בה אַקְרַגַנְטִינִים. לבסוף, יען לא עלה בידם לא לכבשה ולא להמשיך²²³⁸, יען הרעב הציק להם, עזבוה והלכו להם. לאחר שהפליגו ונמצאו לפני יַאפִּיגִיָה²²³⁹, תפשה אותם סערה גדולה והשליכה אותם אל היבשה, ויען כי נשברו אניותיהם ולא נראתה להם שום אפשרות לשוב לאי כרתים, יסדו שמה את העיר הֵירִיָה, ונשתנו, במקום כרתים נעשו מַסַפִּיִים²²⁴⁰ יַאפִּיגִיִים, ובמקום יושבי אי, נעשו יושבי יבשת. מהעיר היריה יסדו את הערים האחרות, אשר בזמן מאוחר הרבה נִסו הטַרַנְטִינִים להרוס, אולם נחלו תבוסה גדולה. וזה היה הטבח הגדול ביותר ביוונים בין כל אלה שאנחנו יודעים, ונספו הטרנטינים עצמם והריגינים, אשר מבין האזרחים נאלצו על ידי מיקיתוֹס בן חוֹירוֹס ובאו לעזרת הטַרַנְטִינִים ונפלו באופן כזה שלשת אלפים, מהטַרַנְטִינִים עצמם לא ידוע מספר החללים. מִיקִיתוֹס זה, שהיה עבד אַנַכְּסִילַס והשאיר אותו כאפוטרופוס²²⁴¹ ברֶגִיוֹן, הוא האיש שלאחר גרושו מרֶגִיוֹן התישב בטֶגֶאַה אשר באַרְקַדִיָה ונדב באוֹלִימְפִּיָה את האנדרטות הרבות.

171. אבל דברַי בדבר הריגיונים והטרנטינים נשתרבבו לתוך ספורי. באי כרתים העזוב, כמו שמספרים הפּרַיסיים, התישבו לא רק אנשים אחרים אלא גם יוונים; בדור השלישי אחרי מות מינוֹס היתה מלחמה טרויה ובה היו, כנראה, הכרתים לא הגרועים ביותר בעזרם למנלאוס. בגלל זה באו על החוזרים מטרויה רעב ודבר, עליהם ועל צאנם, והאי כרתים נעשה בפעם השניה לשממה ויחד עם הנשארים הושיבו אותו כעת הכרתים בפעם השלישית. הפיתיה הכירה להם אפוא את הקורות האלה ומנעה אותם מלעזור ליוונים אף כי חפצו בזה.

172. תחלה נטו התסלים אחרי המדים מתוך אונס, מה שהוכיחו בזה שלא היו רצויות להם המזימות אשר זממו הלֶאבאַדִים²²⁴². יען אך נודע להם שהפרסי עומד לעבור לאירופה, שלחו מלאכים אל האיסתמוס. כי על האיסתמוס היו נאספים יועצי יון אשר נבחרו מאת הערים אשר חשבו טובות על יון²²⁴³. כאשר באו מלאכי התסלים אליהם, אמרו: „אנשים יוונים, נחוץ לשמור על המבוא האולימפי²²⁴⁴, כדי שתסליה ויון כולה תהיינה מוגנות מפני המלחמה. אמנם אנחנו מוכנים עתה להשתתף ולהגן, אך גם עליכם לשלוח חיל רב, כי אם לא תשלחו, דעו לכם שנכרות ברית עם הפרסי. על כי אנחנו שוכנים כה רחוק לפני שאר מדינות יון, אין עלינו החוב להִשָמד לבדנו בעדכם. אם תמאנו לעזור, לא יעלה בידכם כלל וכלל להכריח אותנו. יען אין הכרח שיכריח את האי־יכולת²²⁴⁵. אנחנו בעצמנו ננסה למצוא איזו הצלה“. את הדברים האלה דברו התסלים.

173. על זה החליטו היוונים לשלוח לתסליה בים צבא רגלי שישמור על המבוא; אחרי שנבחר הצבא, הפליג דרך האֶברִיפּוֹס²²⁴⁶. הוא הגיע לאֶלוֹס אשר באַחַיָה, עלה מתוך האניה ושם את דרכו לתסליה, בהשאירו את האניות שמה, והגיע אל טֶמְפֶּה²²⁴⁷, אל המבוא²²⁴⁸, המוליך ממקדוניה התחתונה לתסליה לאורך הנהר פֵינֵיוֹס, הזורם בין ההר אוֹלִימְפּוֹס והאוֹסָה. במקום הזה תקעו מחנם כעשרת אלפים חילים כבדי נשק מהיוונים שהתקבצו ועליהם נתוספו הרכב של התסלים. מצביא הלקדימוניים היה אֶבאַינֶטוֹס בן קַרֵינוֹס, נבחר מבין הפּוֹלֶמַרְכִים²²⁴⁹, על כל פנים לא היה מזרע המלוכה²²⁵⁰; של האתונאים היה תֶּמִיסְטוֹקְלֶס בן נֶאוקלֶס. אבל הם נשארו ימים מועטים במקום הזה. יען באו מלאכים מאת אלכסנדרוס בן אַמִינְטוס²²⁵¹, איש מקדוני, אשר יעצו להם לסגת אחור ולא להשאר במבוא להֵרָמס מאת הצבא ההולך ובא, בספּרם את המון החילים והאניות. כאשר יעצו הללו להם זאת והם נראו ליעץ היטב והמקדוני נדמה היה להיות הוגה להם חבה, שמעו להם. אך לי נראה, שהפחד היה הגורם, יען שמעו שיש גם מבוא אחר לתסליה על יד מקדוניה העליונה דרך ארץ הפֶּרַיבִּים על יד העיר גוֹנוֹס, אשר דרכו התפרץ באמת צבא כסרכסס. ובכן ירדו היוונים לתוך האניות והפליגו חזרה אל האיסתמוס.

174. מסע הצבא הזה לתסליה קרה כשעמד המלך לעבור לאירופה מאסיה והיה כבר באַבּידוֹס. התסלים, עזובים מבעלי ברית, נעשו עתה בכל לבם נוטים אחרי המדים ובלי שום הסוס, במדה כזו, עד שבמאורעות האלה הראו את עצמם אנשים מועילים מאד למלך.

175. כאשר הגיעו היוונים אל האיסתמוס, התיעצו בדבר הידיעה מאת אלכסנדרוס, איך יעשו את המלחמה ובאיזו מקומות. הדעה שנצחה היתה לשמור על המבוא בתֶּרְמוֹפִּילֵי²²⁵². יען התברר שהוא צר מזה אשר לתסליה ורק אחד ויותר קרוב לארצם. אולם המשעול²²⁵³, אשר בסבתו נשבו השבויים מבין היוונים בתרמופילי, לא ידעו את דבר מציאותו לפני בואם לתרמופילי ונודע להם על ידי הטְרֵיחִינִיִים²²⁵⁴. הם החליטו לשמור על המבוא הזה ולא לתת שהברבר יחדור לתוך יון וצבא הים יפליג לאַרְטֶמִיסִיוֹן בחבל הִיסְטִיאַיאָה²²⁵⁵. כי שני המקומות קרובים זה לזה, עד שכל אחד יוכל להודע מה שקרה אצל השני.

176. זה דבר המקומות האלה: אשר לארטמיסיון, מצד הים התרקי²²⁵⁶ הולך הים הרחב הולך ומצטמצם עד שנעשה מעבר צר, הנמצא בין האי סְקִיאַתּוֹס²²⁵⁷ והיבשת מַגְנֶסִיָה; מהמצר הזה נמשך החוף הנמוך של אֶבבּוֹיָה ארטמיסיון²²⁵⁸ זאת ובו מקדש אַרְטֶמִיס. המבוא לתוך יון נמצא דרך טְרַחִיס²²⁵⁹, במקום הצר ביותר, חצי פְּלֶתְּרוֹן²²⁶⁰. בכל זאת לא במקום הזה המקום הצר של כל החבל, כי אם לפני תרמופילי ומאחוריהם, על יד אַלְפֵּינוֹי²²⁶¹, הנמצאת מאחוריהם ברוחב מסלה לבד, ומקדם, על יד הנהר פוֹינִיכְּס קרוב לעיר אַנְתֵּילֵי²²⁶² גם כן ברוחב מסלה לבד. ההרים בצד מערב תרמופילי הם ללא דרך ותלולים, גבוהים ומשתרעים עד האויטה, בצד מזרח נוגע בדרך הים ובצות²²⁶³. במבוא הזה ישנם מרחצאות חמים²²⁶⁴, אשר יושבי המקום קוראים להם חִיטְרִים²²⁶⁵ ומזבח של הירקלס הוקם על ידם. חומה נבנתה במבואות האלה ומזמן קדום היו בה שערים. הפוקים בנו את החומה מתוך פחד, כאשר באו התסלים מארץ התֶּסְפְרוֹטִים להתישב בארץ האַיאולים²²⁶⁶ שבה נאחזים הם היום. הלא התסלים נסו להכניע אותם תחתיהם ולכן הקדימו ובנו הפוקים אותה ואת המים החמים הזרימו בימים ההם אל המבוא, כדי שהאדמה תהיה שסועה, וחבלו כל מיני תחבולות לבל יחדרו התסלים לתוך ארצם. והנה החומה העתיקה נבנתה עוד מלפני שנים קדמוניות וחלקה הגדול נפל כבר לסבת הזמן; הם החליטו להקימה מחדש ולעצור פה את הברבר מלבוא ליון. על יד הדרך נמצא כפר, שמו אַלפֵינוֹי; מתוכו חשבו היוונים להספיק לעצמם את הצידה.

177. המקומות האלה נראו אפוא ליוונים למתאימים. כי אחרי שבחנו ושקלו הכל תחלה, שלא יוכלו הברברים להשתמש לא בהמונם ולא ברכב, החליטו לקבל במקום הזה את פני ההולך ומתקרב על יון. ובהודע להם שהפרסי נמצא בפִּיאֶרִיָה²²⁶⁷, הלכו להם מהאיסתמוס ויצאו למלחמה, מהם ברגל לתֶּרמוֹפִּילֵי, אחרים בים לארטמיסיון.

178. והנה היוונים מהרו לעזרה איש איש אל מקומו²²⁶⁸; אבל הדֶלְפִים שאלו בעת ההיא באל בדאגם לעצמם וליון ונאמר להם שיתפללו לרוחות, יען אלה יהיו עזרה גדולה ליון. הדלפים קבלו את החזון וראשונה הודיעו את אשר נחזה להם לאלה מהיוונים אשר רצו להיות חפשים ורכשו לעצמם על ידי ההודעה הזאת לאלה אשר חתו מאד מבני הברבר, תודה נצחית. אחרי כן הקימו הדלפים מזבח לרוחות בְתִּיָיה, במקום שנמצא השטח המקודש לתּייה, בתו של קֶיפִיסוֹס²²⁶⁹ אשר על שמה נקרא שם המקום הזה, והקריבו להם קרבנות. לסבת האורקולום הזה מעריצים הדלפים עוד היום את הרוחות.

179. וצבא הים של כסרכסס יצא מהעיר תֶּרְמָה²²⁷⁰ ושלח לפניו עשר אניות מהירות ישר לִסְקִיאַתּוֹס²²⁷¹; בה עמדו על המשמר שלש אניות יווניות, מטְרוֹיזֵן²²⁷², אַיגִינַה ואטיקה. בראותם מרחוק את אניות הברברים מהרו לברוח.

180. והנה את זו מטרויזן²²⁷³, זו אשר פְּרֵיכְּסִינוֹס היה מפקדה, תפשו הברברים אשר רדפו אחריה. אחר כך הוליכו מבין מלחיה את היפה אל החלק הקִדְמִי של האניה ושחטוהו, יען ראו סימן טוב בזה שהשבוי הראשון מהיוונים הוא גם היפה. שם הנשחט הזה היה לֶאוֹן; אולי נגרם לו זאת גם משמו.

181. זו מאַיגִינָה, אשר אַסוֹנִידֵיס היה הטריארכוס²²⁷⁴ שלה, גרמה להם הרבה עמל בגלל פִּיתֶּס²²⁷⁵ בן אִיסְחֶנוֹאוֹס, שהיה מלח והראה את עצמו ביום הזה כאיש גבור חיל, אשר אחרי שנלקחה האניה עמד על נפשו בהלחמו, עד אשר נגזר לקרעים. וכאשר נפל ולא מת, כי אם עוד נשמתו בו, התאמצו הפרסים שהיו באניות להצילו בגלל אומץ לבו ורפאו את פצעיו במוֹר וחבשוהו ברצועות בד של בוץ. וגם אחרי הגיעם שוב אל מחניהם הראוהו לכל הצבא בהללם אותו והתנהגו עמו יפה. עם האחרים אשר לקחו באניה זו, התנהגו כעם עבדים.

182. השתים מהאניות נלקחו אפוא באופן כזה, והשלישית, אשר הטריארכוס שלה היה פוֹרמוֹס איש אתונא ברחה ונטרפה אל שפך הַפֵּינֵיוֹס והברברים תפשו את הספינה אך לא את האנשים. יען אך העלו האתונאים את האניה על השרטון, קפצו מתוכה ומהרו לתסליה והלכו לאתונא. המאורעות האלה נודעו ליוונים אשר חנו על יד אַרְטֶמִיסִיוֹן בעזרת משואות מסְקִיאַתּוֹס. בהודע להם חרדו והפליגו מארטמיסיון לחַלְקִיס לשמור אל האֶרִיפּוֹס בהשאירם שומרי יום²²⁷⁶ על פסגות אֶבבּוֹיָה.

183. מעשר האניות של הברברים התקרבו שלש אל הסלע הנמצא באמצע בין סקיאתוס ובין מַגְנֵיסִיָה והנקרא מִירְמֵיכְּס²²⁷⁷. שמה הביאו הברברים אחרי כן עמוד אבן והקימוהו על הסלע, אחרי כן יצאו מתֶּרְמָה, כאשר הוסר העכוב מדרכם, והפליגו עם כל האניות, אחרי שעברו אחד עשר יום מעת שיצא המלך מתרמה. את הסלע הנמצא בתוך הים הראה להם פַּמוֹן הסְקִירִיִי. יום תמים הפליגו הברברים והגיעו לארץ מַגְנֵיסִיָה לסֵיפִּיאַס ולחוף בין העיר קַסְתַּנַיאָה והכף סֵיפִּיָה.

184. והנה עד המקום הזה והתֶּרְמוֹפִּילֵי לא אנה לצבא כל רע ומספרו²²⁷⁸ היה אז עדיין, כפי שאני מוצא בחשבי, כזה: באלה מהאניות שהיו מאסיה, אשר מספרן אלף ומאתים ושבע, היה ההמון שהעמד תחלה²²⁷⁹ מעם ועם²²⁸⁰, במספר מאתים וארבעים ואחד אלף וארבע מאות, אם נחשוב מאתים איש בכל אניה. אבל ירדו לתוך האניות האלה מלבד ילידי המקום²²⁸¹ גם פרסים וסַקים שלשים איש. ההמון השני הזה היה שלשים וששה אלף מאתים ועשרה. אוסיף אני עוד למספר הזה ולקודם את האנשים מהאניות בעלות חמשים משוטים, חושבני שפחות או יותר היו בהן אולי שמונים איש. אבל מספר האניות האלה עלה, כמו שאמרתי גם למעלה, לשלשת אלפים. ובכן היו באלה בודאי מאתים וארבעים אלף איש. זה היה אפוא צבא הים מתוך אסיה, ביחד חמש מאות ועשרת אלפים, נוסף לאלה שבעת אלפים שש מאות ועשרה. מספר הרגלים היה מיליון ושבע מאות אלף, של הרוכבים שמונים אלף. אוסיף עוד לאלה את הערבים הרוכבים על גמלים ואת הלִיבִּיִים הנוסעים בעגלות, שאת מספרם אחשוב לעשרים אלף איש. והנה אם נְסַכֵּם את מספר צבא האניות והרגלים יהיה אפוא שני מיליונים שלש מאות ועשרת אלפים ונוסף להם שבעת אלפים שש מאות ועשרה. בזה נאמד הצבא שיצא מאסיה גופה בלי העבוּדה שהלכה אחריהם והאניות המוליכות בר והאנשים אשר נסעו בהן.

185. יש להוסיף עוד על המספר הזה שיצא לנו את הצבא שנלקח מאירופה; ועלי לאמר רק לפי אומדנה. אניות המציאו היוונים מתרקיה ומהאיים הסמוכים לתרקיה מאה ועשרים. מהאניות האלה באים בחשבון ארבעה ועשרים אלף איש. צבא הרגלים שהעמידו התרקים²²⁸², הפַּיאוֹנִים²²⁸³, האֶאוֹרְדִים²²⁸⁴, הבּוֹטִיאַיִים, העם החַלְקִידִי, הבְּרִיגִים²²⁸⁵, הַפִּיאֶרִים²²⁸⁶, המקדונים, הפֶּרַיבִּים²²⁸⁷, האַינִיאֵנִים, הדוֹלוֹפּים, המַגְנֵיטִים, האַחַיִים²²⁸⁸, ואלה השוכנים על חוף הים של תרקיה, חושבני שמהעמים האלה היו שלש מאות אלף. הרבבות האלה נוספות לאלה שבאו מאסיה מהוות את הסכום של אנשי המלחמה שני מיליון שש מאות וארבעים אלף, מלבד אלה אלף ושש מאות ועשרה.

186. אף כי היו אנשי המלחמה במספר גדול כזה, היתה העבוּדה שהלכה אחריהם והאנשים אשר באניות המשא המוליכות בר וגם האנשים אשר בשאר האניות שהפליגו יחד עם הצבא, לפי דעתי, לא פחות מאנשי המלחמה כי אם יותר, ואם גם אעשה אותם שוים במספר להללו, לא יותר ולא פחות, כי אם היו שוים לאנשי המלחמה, משלימים הם אותו המספר של רבבות כמוהם. ובכן הוליך כסרכסס בן דריוש עד סֵיפִּיאַס והתרמופילי חמשה מיליונים מאתים ושמונים ושלשה אלפים, מאתים ועשרים איש.

187. זה אפוא המספר של הצבא כולו אשר לכסרכסס, אולם של הנשים האופות, של הפלגשים ושל הסריסים לא יאמר שום איש את המספר המדויק. כמו כן של בהמות משיכה ושל שאר בהמות משא וכלבי הודו²²⁸⁹ אשר הלכו אחריהם לא יאמר אף איש את מספרם בגלל המונם. עד שאין שום פלא בעיני שמימי נהרות אחדים דללו וחרבו, כי אם יותר מפליאני איך הספיקה הצידה למספר כזה של רבבות, כי מוצא אני בעשותי את החשבון, שאם קבל איש איש חוֹינִיכְּס חטה ליום ולא שום דבר יותר, הוצאו מדי יום ביומו מאה ועשרה אלף מֶדִימְנִים ועוד שלש מאות וארבעים מדימנים²²⁹⁰, מבלי להתחשב עם הנשים והסריסים ובהמות משיכה והכלבים. בין מספר כה גדול של רבבות אנשים לא היה איש מהם שהיה ראוי יותר בגלל יופיו וגדלו לכל העוז הזה מאשר כסרכסס עצמו.

188. אחרי אשר יצא צבא הים ממקומו והפליג, הגיע בארץ מַגְנֵיסִיָה לחוף שבין העיר קסתּניאָה והכֵף סֵיפִּיאַס. הראשונות מבין האניות עגנו סמוך ליבשה, האחרות עגנו מאחוריהן. ויען כי החוף אינו גדול, עגנו שורות שורות לעבר²²⁹¹ הים, שמונה שמונה אניות. בלילה זה עגנו ככה, אך בבוקר השכם, אחרי שהיו השמים טהורים והרוחות שקטות, נעשה הים רותח וסערה גדולה ורוח חזקה מהמזרח, אשר יושבי המקומות האלה קוראים אותה ההֶלֵיספּוֹנְטִית, התחוללו עליהם. אלה מהם שהרגישו שהרוח מתגברת ועד כמה שהיתה להם היכולת ביחס למקום שעגנו, אלה הקדימו לסערה והעלו את האניות על היבשה והצילו את עצמם ואת אניותיהם. ואלה מהאניות אשר הסערה תפשה אותן בלב הים, חלק הָשלך למכוּנים אַיפְּנוֹי²²⁹² על יד הפֵּילִיוֹן, חלק אל החוף; חלק נשבר על יד סֵיפִּיאַס עצמו. אחדות הָשלכו אל היבשה על יד העיר מֶלִיבּויָה. אחרות על יד קַסְתַנַיאָה. את עזוז הסערה אי אפשר היה לשאת.

189. ומספרים את הספור שהאתונאים עקב דבר־אל קראו לבּוֹרֶאַס²²⁹³ אחרי שקבלו חזון אחר²²⁹⁴ המצַוֶה להם לקרוא לעזרה את הגיס. כי לפי אגדת היוונים יש לבּוֹרֶאַס אשה מאטיקה, אוֹרֵיתִּיָיה בת אֶרֶחתֵּאוֹס²²⁹⁵. לפי הקרבה הזאת, כפי שהשמועה מספרת, יחסו להם האתונאים את בּוֹרֶאַס כגיס, ובעת חנותם בחַלְקִיס אשר באֶבבּוֹיָה והרגישו שהסערה מתגברת, או גם לפני זה, הקריבו קרבנות וקראו לבּוֹרֶאַס ולאוֹרֵיתִיָיה כי יעזרו להם ויהרסו את אניות הברברים כמו גם לפנים על יד אַתּוֹס²²⁹⁶. אם בגלל זה בא הבּוֹרֶאַס על הברברים בעת עגנם, אין בידי לאמר; אבל האתונאים אומרים שהבּוֹרֶאַס עזר להם לפנים וגם אז בחוללו את הדבר ההוא, וכאשר שבו הביתה, הקימו מקדש לבּוֹרֶאַס על יד הנהר אִילִיסוֹס²²⁹⁷.

190. באסון זה נהרסו לפי המספר הקטן ביותר שנמסר, לא פחות מארבע מאות אניות ואנשים לאין מספר, והמון חפצים לאין שעור, עד שלאַמֵינוֹקְלֶס בן קְרֵיטִינֶס, איש מגניסיה, בעל קרקעות בסביבות סֵיפִּיאַס, הביאה שבירת האניות הזו תועלת מרובה; הוא הציל הרבה כלי שתיה מזהב שהוצפו אל היבשה בזמן מאוחר, ורבים מכסף, מצא אוצרות של הפרסים ורכש לו כלי זהב אחרים לאין שעור. ואף כי בדברים אחרים לא היה מאושר, נעשה על ידי המציאות עשיר גדול; כי גם²²⁹⁸ עליו רבץ צער גדול לרגלי מות בנו²²⁹⁹.

191. אולם לאניות־משא שהוליכו בר ולאחרות שנשברו לא היה מספר עד שמפקדי הצי פחדו, פן יתקפו אותם התסלים בעת המצאם במצוקה והקימו מסביב סוללה גבוהה משברי האניות. כי שלשה ימים סער הסער; לבסוף הפסיקוהו ביום הרביעי הַמַגִים אחרי שזבחו זבחי מתים והשביעו בשבועות את הרוח, אחרי כן הקריבו קרבנות גם לתֶּטִיס ולנֵירֵיאִידות; או אולי נח מרצונו. לתֶּטִיס הקריבו קרבנות יען שמעו מפי היונים את האגדה, שהיא נחטפה מתוך הארץ הזאת על ידי פֵּילֶאוס ושכל הכף סֵיפִּיאַס שיך לה ולשאר הנֵירֵיאִידות²³⁰⁰.

192. ובכן ביום הרביעי נח, וליוונים הודיעו הצופים אשר חשו וירדו מפסגות אֶבבּויָה ביום השני מיום שהתחילה הסערה, מכל אשר קרה בשבירת האניות. כשמעם את הדבר התפללו לפוסידון המציל ונסכו נסכים ורצו עד מהרה חזרה לארטמיסיון בקוותם שרק אניות מספר תבואנה לקראתם. הם באו אפוא שנית לארטמיסיון ועגנו; מעת ההיא ועד היום נוהגים לכנות את פוסידון „המציל“.

193. אך חדל הרוח ורגע הים הורידו הברברים את האניות והפליגו לאורך היבשת ואחרי סבבם את הכף של מגניסיה הפליגו ישר אל המפרץ המוליך לפַּגַזַי. יש מקום במפרץ זה של מַגְנֵיסִיָה שבו, לפי שמספרים, נעזב הירקלס מאת יַסוֹן וחבריו, כאשר נשלח מתוך האַרְגוֹ להביא מים, בזמן שהפליגו לאַיאָה בקולְחִיס בגלל הכביר²³⁰¹; כי במקום הזה רצו להצטיד במים ולצאת אל לב הים. מזה קבל המקום את השם אַפֶטֵי²³⁰². במקום הזה עגנו אפוא אנשי כסרכסס.

194. חמש עשרה מהאניות האלה היו האחרונות והתרחקו הרבה בים, ובאיזה אופן הרגישו באניות היוונים אשר על יד ארטמיסיון. הברברים חשבו אותן לשלהן והפליגו ובאו אל בין האויבים. המפקד על האניות האלה היה הפחה בקִימֵי בְּאַיאוֹלִיס²³⁰³, סַנְדוֹקֵיס בן תַּמַסִיוֹס, זה אשר לפני המאורעות האלה תפש המלך דריוש ותקע אותו על הצלב בגלל הסבה הזאת, אף על פי שהיה משופטי המלך. סנדוקיס דן דין בלתי צודק בעד בצע כסף. אחרי שנתלה חשב דריוש על אודותיו ומצא הטובות שעשה²³⁰⁴ לבית המלך מרובות מן החטאים. כאשר מצא דריוש זאת ונוכח, כי עשה את המעשה יותר בפזיזות מאשר בתבונה, התיר אותו. מידי המלך דריוש נמלט אפוא באופן כזה לבל ימות ונשאר בחיים; אבל אז, כאשר הפליג אל היוונים, לא עלה בידו להמלט בפעם השניה. כי כאשר ראו אותם היוונים מפליגים ומתקרבים, הבינו את הטעות שהיה אצלם, יצאו נגדם ותפשום על נקלה.

195. באחת מהאניות האלה נשבה אַרִידוֹלִיס, הטירנוס מאַלַבָּנְדֵי²³⁰⁵ אשר בקַרִיָה; בשניה המצביא הפַּפִּיי פֶּנְתִּילוֹס בן דֵימוֹנוֹאוֹס, אשר הוליך שתים עשרה אניות מפַּפּוֹס, אבד אחת עשרה מהן בסערה שהתחוללה על יד סֵיפִּיאַס, ביחידה שנשארה הפליג לארטמיסיון ונשבה. היוונים חקרו אותו מה שרצו להודע על אודות צבא כסרכסס ושלחו אותם אסורים אל המיצר הקורינתיי²³⁰⁶.

196. חיל הים של הברברים, זולת חמש עשרה האניות אשר, כפי שאמרתי, פקד עליהן סַנדוקֵיס, הגיע אפוא לאַפֶטַי. כסרכסס וצבא הרגלי הלך דרך תסליה ואַחַיָה²³⁰⁷ וחדר עוד ביום השלישי לארץ המֵילִיִים²³⁰⁸, אחרי שעשה בתסליה התחרות של רוכביו, למען נסות גם את הרכב של תסליה, כי שמע שהוא המצוין בין זה אשר ביון. פה נחשלו הסוסים היווניים בהרבה, והנה מהנהרות אשר בתסליה האוֹנוֹחוֹנוֹס לבד לא הספיק מים לצבא לשתות; מהנהרות הזורמים באַחיה גם הגדול מהם, האֵיפִּידַנוֹס, גם זה לא הספיק אלא במדה מצומצמת.

197. בבוא כסרכסס לאַלוֹס אשר באַחיה ספרו לו מורי הדרך, ברצותם לבאר לו הכל, אגדה מקומית, את הדברים על דבר מקדש זוס לַפִיסְטִיוס, איך אַתַּמַס בן אַיאוֹלוֹס²³⁰⁹ זמם מזימות להמית את פְרִיכְּסוס אחרי התיעצו עם אִינוֹ, ואיך אחרי כן לרגלי דבר־אל הטילו האחיים על זרעו את הקרבנות האלה: על הגדול במשפחה הזאת הושם לחיות נבדל מבית העם והם עצמם ישמרו עליו – בית־עם קוראים האחיים לבית המועצה – ואם יכנס אי־אפשר לו לצאת אם לא שיסכים להִקָרֵב קרבן. מלבד הדברים האלה ספרו עוד איך רבים מהם שכבר עמדו להקרב לקרבן, פחדו וברחו ונמלטו לארץ אחרת, במשך הזמן שבו וחזרו, ואם נתפשו בהכנסם לתוך בית המועצה, נזבחו והוצאו מכוסים כולם זֵרים והובלו כבתהלוכת חג. הדבר הזה סובלים צאצאי קִיטִיסוֹרוֹס בן פריכסוס, יען כי כאשר עשו האחיים עקב דבר־אל אָשם בעד ארצם את אַתַּמַס בן אַיאולוס ועמדו לשחטו, בא קִיטוֹסוֹרוֹס זה מאַיאָה אשר בקוֹלחיס ושחרר אותו; אולם בגלל המעשה הזה הטיל את זעם האל על צאצאיו. כששמע כסרכסס את הדברים האלה, כאשר נמצא קרוב לחורשה, התרחק ממנה הוא עצמו וגם אסר על הצבא; את הבית של בני בניו של אתמס, וכמו כן את מקדשו, כבד.

198. הקורות האלה קרו מהם בתסליה, מהם באַחיה; מהחבלים האלה בא אל חבל מֵילִיס לאורך מפרץ הים²³¹⁰, שבו נעשים שפל וגאות הים מדי יום ביומו²³¹¹. מסביב למפרץ זה ישנו חבל מישורי, חלק ממנו רחב, וחלק אפילו צר מאד. סביב לחבל סוגרים הרים גבוהים ותלולים את כל אדמת מיליס, הנקראים סלעים טְרַחִינִיִים²³¹². ועתה, העיר הראשונה על יד המפרץ לַבָּא מאחיה היא אַנְטִיקִירָה, על ידה זורם הנהר סְפֶּרְחַיוֹס הבא מארץ האֵינִיאֵינִים²³¹³ ומשתפך לתוך הים. רחוק ממנו כעשרים ריס נמצא נהר אחר אשר לו ניתן השם דִירַס, אשר לפי האגדה נתגלע לעזור להירקלס הבוער²³¹⁴. רחוק ממנו כעשרים ריס אחרים, נמצא נהר אחר, הנקרא מֶלַס.

199. העיר טְרַחִיס רחוקה מנהר מֶלַס זה חמשה ריסים. במקום הזה גם הרוחב הגדול ביותר בכל החבל הזה, מההרים עד הים אשר עליו נבנתה טרחיס, כי למישור שנים ועשרים אלף פלתרים²³¹⁵. בהרים הסוגרים את טרחיס נמצא נקיק, דרומה מטרחיס; דרך הנקיק זורם הנהר אַסוֹפּוֹס לרגלי ההרים.

200. יש נהר אחד, הפוֹינִיכְּס, לא גדול, דרומה מהָאַסוֹפּוֹס, הזורם מההרים האלה ומשתפך לתוך האַסוֹפּוֹס. על יד הנהר פויניכס המקום צר מאד²³¹⁶; כי נסללה דרך רק לעגלה אחת. מהנהר פויניכס ישנם חמשה עשר ריס עד תֶּרְמוֹפִּילֵי. באמצע בין הנהר פויניכס ותרמופילי נמצא כפר, שניתן לו השם אַנְתִּילָה, ועל ידו זורם האַסוֹפּוֹס ומשתפך לתוך הים; מסביב לו נִמצא מקום רחב שבו נבנה מקדש דימיטר האמפיקטיונית ודירות בשביל האמפיקטיונים ומקדש של אַמְפִיקְטִיוֹן עצמו²³¹⁷.

201. והנה המלך כסרכסס תקע את מחנהו בגבול טרחיס בחבל מֵיליס, והיוונים בתוך המעבר. המקום הזה נקרא בפי רוב היוונים תרמופילי, מיושבי המקום והשכנים פִּילַי²³¹⁸. חנו אפוא כל אחד מהם במקומות האלה; הלה שלט על כל השטח המשתרע צפונה עד טרחיס, וביד אלה היה כל הנמצא דרומה ונגבה ממה שיש ביבשת הזאת.

202. ואלה מהיוונים אשר חכו לפרסי במקום הזה: מהשפרטים שלש מאות כבדי נשק ומאנשי טֶגֵיאָה ומַנְטִינֵאָה אלף, מכל אחת החצי, מאורְחוֹמֶנוֹס אשר בארְקַדִיָה מאה ועשרים ומשאר ארקדיה אלף. המספר הזה היה מבין האַרְקַדִים, מקוֹרִינתוס ארבע מאות ומִפְלֵיוֹס מאתים ומְמִיקֵינִי שמונים; אלה באו מהפלופוניסוס, מהבּויאוטים והתֶּסְפִּיִים שבע מאות ומהתֵּיבִּים ארבע מאות.

203. נוסף לאלה נדרשו לעזרה הלוקרים הָאוֹפּוּנְטִיים עם כל חילם ומהפוקים אלף. יען כי היוונים עצמם קראו אותם, באמרם בידי מלאכים, שהם באו חלוצים לפני האחרים ומחכים לאחרים מבעלי הברית בכל יום, והים מגן להם, כי שומרים עליו האתונאים והאיגיניטים והאנשים אשר נועדו לצבא הים, ואין להם כלל מה לפחד; הלא לא אֵל ההולך ובא על יון, כי אם אדם, ואין בן אדם וגם לא יהיה שלא נועדה לו צרה עוד משחר ילדותו, ולגדולים מהם ביותר, הגדולה ביותר. ולכן גם על ההולך ובא, כי הלא בן תמותה הוא, לֵבוֹשׁ מִשִׂבְרוֹ²³¹⁹. כשמעם את הדברים האלה מהרו לעזרה לטרחיס.

204. לאלה היו מצביאים אחרים לפי עריהם, אבל הנערץ ביותר ומנהיג של כל הצבא היה הלקדימוניי לֶאוֹנִידַס בן אנַכַּסְנַדְרידֶס בן לֶאוֹן בן אֶברִיקְרַטִידֶס בן אַנַכְּסַנְדְרוֹס בן אֶבְרִיקְרַטֶס בן פּוֹלִידוֹרוֹס בן אַלְקְמֶנֵיס בן טֵילֶקְלוֹס בן אַרְתֶּלֶס בן הֵיגֵיסִילֶאוֹס בן דוֹרִיסוֹס בן לֶאוֹבּוֹטֶס בן אֶחֶסְטְרַטוֹס בן אֵיגִיוֹס בן אֶבְרִיסְתֶּנֵס בן אַרִיסְטוֹדֵימוֹס בן אַרִיסְטוֹמַכוֹס בן קְלֶאודַיוֹס בן הִילוֹס בן הֵירַקְלֶס. הוא²³²⁰ הגיע למלכות בשפרטה מבלי שקוה לכך.

205. יען היו לו שני אחים גדולים ממנו, קלאומניס ודוֹרִיאֶוֹס²³²¹, נתיאש מהמלוכה. אבל כאשר מת קלאומניס בלי בנים זכרים ודוריאוס לא היה כבר, אלא מת בסיקיליה, עברה אפוא ככה המלוכה אל לאונידס, גם מסבה שנולד לפני קְלֶאוֹמְבְּרוֹטוֹס – כי זה היה הבן הצעיר של אנכסנדרידס – גם בעיקר יען היתה לו בת קלאומניס לאשה. הוא יצא אז לתֶּרְמוֹפִּילֵי אחרי בחרו שלש מאות איש המיועדים לו²³²² ושהיו להם בנים²³²³. בקחתו אותם ומהתֵּיבִּים את אלה אשר אמרתי שנכנסו לתוך המספר ושעליהם פקד לֶאוֹנְטִיאַדֵיס בן אֶברִימַכוֹס, הוא בא. מטעם זה התאמץ לאונידס לקחת אתו את אלה לבד מבין היוונים, יען כי היו חשודים מאד לנטות אחרי המדים. הוא קרא אותם למלחמה ברצותו להוָדע אם ישלחו עזרה או יתבדלו בגלוי מברית היוונים; אך הם שלחו אף כי בלבם היתה אחרת.

206. את האנשים אשר עם לאונידס שלחו השפרטים תחלה, למען אשר יראו אותם בעלי ברית האחרים ויצאו למלחמה ולא יטו גם הם אחרי המדים אם ישמעו שהם בוששים. אחרי כן, כי הקַרְנֵיאָה²³²⁴ עכבה אותם, היה בדעתם לחוג את החג ולהשאיר שומרים בשפרטה ולמהר לעזרה עם כל חיל הצבא. גם בעלי ברית האחרים חשבו גם הם לעשות כדבר הזה; יען באותו הזמן חלו האוֹלִימְפִּיִים²³²⁵ יחד עם המאורעות האלה. ויען כי לא חשבו שהמלחמה בתרמופילי תוכרע כה מהר, שלחו את אלה חלוצים.

207. בדעת אלה היה אפוא לעשות ככה, אבל היוונים אשר בתרמופִּילַי, כאשר התקרב הפרסי למבוא, יראו מאד והתיעצו בדבר נסיגה לאחור. דעת שאר הפלופוניסיים היתה לשוב אל הפלופוניסוס ולשמור על האיסתמוס; אולם לאונידס, יען כי הפוֹקים והלוֹקרים התנגדו בתוקף לדעה הזאת, הביע את דעתו להשאר במקום ולשלוח מלאכים אל הערים ולדרוש עזרה יען כי מעטים הם לעצור בעד צבא המדים.

208. עודם מתיעצים בדבר זה וכסרכסס שלח רוכב כמרגל שיראה כמה הם ומה הם עושים. כי שמע בעודנו בתסליה שנתקבץ במקום הזה חיל קטן ושלקדימוניים הם המנהיגים ולאונידס שהוא מגזע הירקלס. כאשר התקרב הרוכב אל המחנה התבונן והסתכל אמנם לא בכל המחנה, כי את אלה שהיו מסודרים לפנים מהחומה אשר הקימו ואשר שמרו עליה, אי אפשר היה לראות. הוא הרגיש רק באלה שמחוצה לה ושנשקם היה מונח לפני החומה. במקרה היו הלקדימוניים מסודרים בשעה זו מחוצה לה. והנה ראה שחלק מהאנשים עושים תרגילים וחלק סורקים את שערם. כראותו זאת התפלא ורצה לדעת את מספרם. כאשר הכיר וידע את הכל שב וחזר במנוחה. כי איש לא רדף אחריו ולא שם לב אליו כלל. בבואו ספר לכסרכסס את כל אשר ראה.

209. כשמוע כסרכסס לא יכול לתפוש את המציאות, שהם מתכוננים למות ולהמית עד כמה שיהיה לאל ידם. ויען כי מעשיהם נראו לו להיות מגוחכים, שלח אחרי דֵימַרַטוֹס בן אַרִיסְטוֹן, אשר היה במחנה. הוא בא וכסרכסס שאלהו לכל מעשה ממעשיהם, כי רצה לדעת מהנעשה אצל הלקדימוניים. וזה אמר: „שמעת ממני גם קודם לכן²³²⁶, כאשר יצאנו על יון, על אודות האנשים האלה. בשמעך עשיתני לקלס בדַבְרִי מראש את הדברים האלה, אשר באו. כי לדבר לפניך, המלך, את האמת תפקידי הגדול ביותר. ובכן שמע אותה גם עתה. האנשים האלה באו להלחם אתנו בעד המבוא ולזאת הם מתכוננים. כי חוק להם הקובע ככה: כשהם יעמדו לחרף נפשם, אז עליהם לקשט את ראשם. דע לך, אם תכניע את אלה ואת אלה שנשארו בשפרטה, אין אומה אחרת בין בני האדם, אשר תעיז להרים יד נגדך, המלך. כי יוצא אתה עתה על הממלכה המפוארה שביון ועל האנשים האמיצים ביותר“. הדברים האלה נראו לכסרכסס שאין להאמין בהם כלל ושאל בפאם השניה, באיזה אופן ילחמו עם צבאו כשהם במספר כזה. וזה ענה: „המלך, תתיחס אלי כאל איש בדאי אם לא יפול לך הדבר ככה, כמו שאני אומר“.

210. בדברו את הדברים האלה לא הוכיח את כסרכסס. הוא חכה ארבעה ימים, בקוותו תמיד שהם יסוגו אחור. באולם ביום החמישי, כאשר לא הלכו להם, כי אם נראו לו שהם נשארים במקומם מתוך חוצפה ומבוכה, נתמלא חימה ושלח נגדם מדים וקִיסִיִים ופקד עליהם לתפשם חיים ולהביאם לפניו. וכאשר השתערו המדים על היוונים, נפלו רבים, ואחרים באו במקומם ולא נסוגו אחור, אף כי הפסדם היה גדול. הוברר לכל איש ואיש ולא פחות מזה למלך עצמו, שהם אמנם בני אדם רבים, אך אנשים מעטים. ההתנגשות נמשכה כל היום.

211. ויען כי המדים נפגעו קשה, נסוגו אחר כך אחור ובמקומם באו פרסים, אשר המלך כנה אותם „האלמוּתיים“ ²³²⁷, והידרניס²³²⁸ פקד עליהם; כאילו אלה יכריעו על נקלה. כאשר גם הם התנגחו עם היוונים, לא עלה בידם יותר מאשר לצבא המדי, כי אם אותו הדבר, יען נלחמו במקום צר והשתמשו ברומחים קצרים²³²⁹ מאלה של היוונים, ולא היתה להם תועלת מהמונם. הלקדימוניים, אשר נלחמו בגבורה, הראו גם בזה שיודעים הם היטב להלחם עם אנשים שאינם מבינים להלחם, וגם בזה, שמדי הפכו עורף, כאילו כולם נסים, והברברים, בראותם אותם נסים רדפו אחריהם בצעקה והמולה; וכאשר הודבקו הפכו פניהם נגד הברברים. ובהפכם את פניהם הפילו מספר עצום מבין הפרסים. אולם נפלו מדי פעם בפעם גם מהשפרטים אי־אילו באופן זה. כאשר לא יכלו הפרסים לתפוש אף חלק מהמבוא על כל נסיונותיהם, בתקפם פעם גדודים גדודים, פעם בהמונם, שבו וחזרו.

212. מספרים, שבעת ההתקפות האלה קפץ המלך בעת הסתכלו²³³⁰ שלש פעמים מעל כסאו, בחרדו לצבאו. ביום ההוא התנגשו אפוא ככה. ביום המחרת התנגחו הברברים לא יותר טוב. יען כי בהיותם מעטים²³³¹, קוו²³³², שאלה מכוסים פצעים ואינם עוצרים עוד כח להרים יד, והתנגחו. אולם היוונים היו מסודרים יפה למערכותיהם ועמיהם, וכל אחד נלחם במקומו, זולת הפוֹקִים; יען אלה נשלחו אל ההר לשמור על השביל. כאשר מצאו הפרסים שהמצב לא נשתנה מהיום הקודם, נסוגו אחור.

213. המלך היה נבוך ולא ידע בנפשו מה לעשות במצב שנמצא בו, והנה בא אתו בדברים אֶפִּיאַלְטֵיס בן אֶבְרִידֵימוֹס, איש מֵילִיס, אשר דמה להשיג שכר גדול מאת המלך. הוא הודיע על השביל המוליך דרך ההרים אל תֶּרְמוֹפִּילֵי והביא כליה על היוונים שנשארו במקום הזה. אחר כך ביראו את הלקדימוניים ברח לתסליה ומהפִילְגוֹרִים²³³³ של האמפיקטיונים שהתאספו לפִילַי הוכרז סכום כסף בעד חיי הבורח. אולם זמן מה אחרי־כן, כאשר שב לאַנְתִּיקִירָה, הומת בידי אַתֵּינַדֵיס, איש טרחיס; אבל אַתֵּינַדֵיס זה הרג את אֶפִּיאַלְטֵיס בגלל סבה אחרת אשר אציין אותה בספורים הבאים²³³⁴, בכל זאת בא על שכרו מאת הלקדימוניים. אֶפִּיאַלְטֵיס הומת אפוא באופן כזה אחרי המאורעות האלה.

214. יש גם ספור אחר שמספרים²³³⁵, שאוֹנֵיטֵיס בן פַנַגוֹרוֹס, איש קַרִיסְטוֹס²³³⁶ וקוֹרִידַלוֹס מאַנְטִיקִירָה היו אלה שאמרו למלך את הדברים ההם והוליכו את הפרסים מסביב להרים. הספור הזה אינו מהימן לי כלל וכלל. יען, ראשית עלינו להסיק מזה שהפילגורים של היוונים אשר בודאי ידעו את הענין לאמתו, הכריזו סכום כסף לא בעד חיי אוֹנֵיטֵיס וקוֹרִידַלוֹס אלא בעד חיי אֶפִּיאַלטיס הטְרַחִני, ושנית יודעים אנחנו שאפיאלטיס ברח בגלל הסבה הזאת. אמנם יכול היה אוֹנֵיטֵיס לדעת את השביל הזה אף כי לא היה איש מִילִיי, אם שהה הרבה בארץ הזאת. אולם יען אפיאלטיס הוא האיש אשר הוליך את הפרסים על השביל סביב להרים, רושם אני אותו כאשם.

215. וכסרכסס, יען כי מצא חן בעיניו מה שהבטיח אֶפִּיאַלְטֵיס לעשות, שלח מיד מלא שמחה את הידרניס עם האנשים אשר פקד עליהם. הם יצאו מהמחנה בשעה שמדליקים את הנרות²³³⁷. את השביל הזה מצאו אמנם המִילִיִים ילידי הארץ, וכשמצאוהו הוליכו את התסלים נגד הפוקים, אז כאשר הפוקים חסמו בחומה את המבוא והיו מוגנים מפני מלחמה²³³⁸. מהעת ההיא לא הביא שום תועלת למיליים²³³⁹.

216. הענין של השביל הזה הוא כך: מתחיל הוא מהנהר אַסוֹפּוֹס, זה הזורם דרך הנקיק. ואותו השם חל על ההרים האלה ועל השביל, אַנוֹפַּיָה; נמשכת אַנוֹפיה זאת על יד גב ההרים ונגמר על יד העיר אַלְפֵּינוֹס, שהיא הראשונה מערי הלוֹקְרִים מעבר המֵילִיִים, ועל יד האבן הנקראת מֶלַמְפִּיגוֹס²³⁴⁰ ועל יד מושבי הַקֶרְקוֹפִּים²³⁴¹; במקום הזה הוא גם צר מאד.

217. לאורך השביל הזה שנמשך אפוא ככה הלכו הפרסים אחרי עברם את האסופוס כל הלילה, מימינם הרי האוֹיטַיִים, משמאלם אלה של הטְרֵיחִינִיִים, כאשר האיר השחר היו על פסגת ההרים. במקום הזה של ההרים שמרו, כמו שהעירותי גם למעלה, אלף כבדי נשק של הפוקים, מגינים על ארצם ושומרים על השביל. כי המבוא למטה נשמר מהאנשים אשר הזכרתי, אבל על השביל דרך ההרים הבטיחו הפוקים מרצונם ללאונידס לשמור עליו.

218. הפוקים הרגישו בהם כשהיו כבר למעלה באופן כזה: כי עלו הפרסים בחשאי בהיות ההרים מכוסים כולם אלונים. היתה דממה, אבל כאשר קם רשרוש גדול, מה שמובן, מהעלים המפוזרים תחת הרגלים, קפצו הפוקים ממקומם ושמו את נשקם עליהם. ומיד הופיעו הברברים. כראותם אנשים השמים נשקם עליהם, השתאו. יען קוו שלא יופיע איש לקראתם בדרך, והנה פגעו בצבא. מיד שאל הידרניס מלא חרדה, פן הפוקים הם לקדימוניים, את אֶפִּיאַלְטֵיס, בני איזו ארץ הצבא, ובהודע לו בבירור, סדר את הפרסים כמו לקרב. כאשר נפגעו הפוקים מיריות רבות וצפופות, מהרו וברחו אל ראש ההר, בחשבם כי כל עיקרם לא באו אלא עליהם, והתכוננו למות. הם אמנם דִמו ככה, אך הפרסים אשר עם אפיאלטיס והידרניס, לא שמו לבם כלל לפוקים אלא מהרו לרדת מההר.

219. לאלה מהיוונים הנמצאים בתֶּרמוֹפִּילֵי הודיע הראשון הקוסם מֶגִיסְטִיאַס אחרי הסתכלו בקרבנות²³⁴², את המות המחכה להם יחד עם השחר. מלבד זה היו גם אנשים אשר נפלו אליהם וספרו על דבר סבוב הפרסים. אלה הודיע עוד בלילה, ושלישית מהרו וירדו הצופים מעל הפסגה כשאך האיר היום. עתה התיעצו היוונים ודעותיהם נתפלגו. כי חלק לא נתן לעזוב את החזית, וחלק התנגד לדעה הזאת. אחרי כן נפרדו, חלק הלך לו והתפזר ומהר איש איש לעירו וחלק מהם יחד עם לאונידס התכונן להשאר על המקום.

220. מסופר גם כן שלאונידס עצמו שלח אותם, כי דאג פן ימותו. לעצמו ולשפרטים אשר היו אתו לא חשב למתאים לעזוב את החזית, אשר באו מתחלתם לשמור עליה. לדעה הזאת נוטה אני בהחלט ועוד יותר, כאשר הבין לאונידס כי רפו ידי בעלי הברית ואינם רוצים להלחם יחד אתו עד ההכרעה, צוה להם להתפזר, ושהוא ילך לו לא מצא ליאה. בהשארו על המקום השאיר לעצמו תהלה גדולה ואשרה של שפרטה לא נמחה. יען נאמרה מאת הפיתיה לשפרטים, כאשר שאלו באורקולום בדבר המלחמה הזאת מיד כשאך התחוללה: או שלקידמון תהיה לשממה על ידי הברברים, או שמלכם²³⁴³ יומת. החזון הזה נאמר להם בחרוזים הכסמטריים במלים אלה:

אבל²³⁴⁴ לכם, תושבי שפרטה הרחבה,

או העיר הגדולה והמפוארה בידי בני

פרסֶאבס²³⁴⁵ תהרס, או זאת לא, על המלך

מגזע הירקלס הנספה יאבל החבל הלקדימוני.

כי לא עוז הפרים ולא האריות²³⁴⁶ יעצרהו

בקרב. כי עוז זוס בו. אומרת אני

לא יעמוד עד ישוסע אחד משניהם²³⁴⁷.

זאת אפוא שקל לאונידס בדעתו וברצותו לרכוש תהלה לשפרטים לבד, בחר לשלוח את בעלי הברית מאשר חלוקים בדעותיהם ילכו להם ככה בלי סדר.

221. וראיה לי גם העובדה, והיא לא הגרועה, לכל הענין שגם את הקוסם, אשר הלך אחרי הצבא הזה, מֶגִיסְטִיאַס מאַקַרְנַנִיָה, אשר לדברי בני האדם הוא מזרע מֶלַמפּוֹס²³⁴⁸, את זה אשר הודיע מתוך הקרבנות מה שיקרה לו²³⁴⁹, שלח, כידוע, לאונידס, לבל יספה יחד אתו והוא למרות שנשלח, לא עזב הוא עצמו, אבל שלח את בנו, אשר יצא יחד אתו למלחמה, יען היה בנו יחידו.

222. ובכן מהרו והלכו להם בעלי הברית ושמעו ללאונידס, אבל התֶסְפִּיִים והתֵּיבִּים נשארו עם הלקדימוניים. מהם נשארו התֵּיבִּים בעל כרחם ונגד רצונם, כי החזיק בהם לאונידס כבני תערובת²³⁵⁰, אבל התספיים נשארו בכל לבם, ואמרו שלא יעזבו את לאונידס ואת האנשים אשר עמו וילכו להם, אלא נשארו ונפלו יחד אתו. מפקדם היה דֵימוֹפִילוֹס בן דִיאַדְרוֹמוֹס.

223. אחרי עלות השמש נָסַךְ כסרכסס נסך וחכה זמן מה וכשהשוק מתמלא²³⁵¹ בערך הסיע את הצבא קדימה, כי כך נצטוה מאת אפיאלטיס. יען הירידה מעל ההר קצרה ופחות המרחק בהרבה מאשר הסבוב והעליה. הברברים אשר עם כסרכסס התקדמו אפוא, והיוונים אשר עם לאונידס, בדעתם שהם יוצאים לקראת המות, יצאו הרבה יותר מבראשונה אל החלק הרחב יותר של המעבר. כי שומרים היו על מעוז החומה, ואם בימים הראשונים יצאו למקומות הצרים ונלחמו, עתה נתנגחו מחוץ למקומות הצרים ונפל מספר עצום של ברברים. כי מאחוריהם חכו שרי הגדודים בשוטים שבידיהם כל איש ודוחפים אותם תמיד קדימה. רבים מהם נפלו לתוך הים ואבדו, עוד רבים מאלה נרמסו חיים מאנשיהם. איש לא שם לב לנאבדים, יען כי ידוע ידעו²³⁵² שהמות מחכה להם מאת האנשים אשר סבבו את ההר, הראו את נחת זרועם עד כמה שיכלו, כמחרפי נפש ומיואשים, נגד הברברים.

224. לרובם היו כבר החניתות שבורות, ובחרבותיהם הכו את הפרסים ארצה. וגם לאונידס נפל בהמולה הזאת כאיש אמיץ הלב ביותר, ואתו אחרים אנשי שם מבין השפרטים, שאת שמותיהם שמעתי יען הראו את עצמם אנשים הגונים. שמעתי גם של כל שלש מאות²³⁵³. אמנם גם מבין הפרסים נפלו שמה רבים אחרים ומפורסמים, ביניהם גם שני בני דריוש, אַבְּרוֹקוֹמֵיס והִיפֶּרַנְתֵּיס, אשר נולדו לדריוש מאת בת אַרְטַנֵיס, פְרַטַגִיגֵי²³⁵⁴. ארטניס היה אחי המלך דריוש, בנו של הִיסְטַסְפֶּס בן אַרְסַמֵיס²³⁵⁵, אשר נתן לדריוש, כאשר השיא לו את בתו, את כל רכושו, כי היא היתה בתו היחידה.

225. גם לכסרכסס נפלו שמה שני אחים בעת הלחמם בשל גויתו של לאונידס, שקמה עליה שאון מלחמה רבה מפרסים ולקדימוניים, עד אשר היוונים הודות גבורתם הוציאוה והכו אחור את האויבים ארבע פעמים. המצב הזה נמשך עד אשר באו האנשים עם אפיאלטיס. כאשר שמעו היוונים כי אלה באו, נשתנו מעתה פני הקרב. כי הם נסוגו אחור אל המקום הצר של הדרך ובעברם על יד החומה באו ונתיצבו על יד הגבעה ששם היו כולם נאספים זולת התֵּיבִּים. הגבעה נמצאת במבוא, במקום שכעת הָעמד הארי מאבן לכבוד לאונידס. במקום הזה הגינו על עצמם בסכינים, אלה שהיו להם עוד כאלה, בידים ובפה והברברים כסו אותם בחצים; חלק תקף אותם לפנים והרס את מעוז החומה וחלק הקיף אותם מכל צד.

226. אף כי הלקדימוניים והתֶּסְפִּיִים היו כאלה²³⁵⁶, בכל זאת יֵאָמר שהאיש האמיץ ביותר היה דִיאוֹנֶקֵיס משפרטה, ומספרים שהוא אמר את המלה הזאת טרם שהתנגחו עם המדים, כאשר שמע מאחד מהטרחיניים, שכשיורים הברברים את חציהם, מאפילים הם על השמש בהמון החצים, כה גדול המונם. הוא לא נבהל מהדברים האלה ואמר מבלי לשים לב להמון המדים, האורח הטרחיני מודיע רק טובות, שאם המדים יסתירו את השמש, יהיה להם הקרב בצל ולא בחֹם השמש. את הדבורים האלה ואחרים כאלה השאיר דִיאוֹנֶקֵיס הלקדימוניי אחריו לזכרון.

227. ומספרים שאחריו הצטינו שני אחרים לקדימוניים, אַלְפֶאוֹס ומַרוֹן, בני אוֹרְסִיפַנְטוֹס. מבין התֶּסְפִּיִים זכה לשם ביותר האיש ששמו היה דִיתִירַמְבּוֹס בן הַרְמַטִידֶס.

228. בו במקום שבו נפלו נקברו גם אלה אשר מתו קודם שהלכו להם האנשים שנשלחו מאת לאונידס, ונחרתה כתובת האומרת את הדברים האלה:

עם רבבות נלחמו לפנים במקום הזה שלש מאות

מהפלופוניסוס ארבעת אלפים.

זאת היא אמנם הכתובת בשביל כולם, לשפרטים נמצאת כתובת מיוחדת:

הוי אורח, הודע ללקדימוניים, במקום הזה

שוכבים אנחנו נאמנים לחוקותיהם.

ללקדימוניים היתה אפוא הכתובת הזאת, אולם לקוסם זו:

הציון הזה מגיסטיאס המהולל, אשר המיתוהו לפנים

המדים, בהשתרעם על יד הנהר סְפֶּרְחַיוֹס.

הקוסם, אשר ידוע ידע אז את הקֵירוֹת²³⁵⁷ המתקרבות

לא רצה לעזוב את מצביאי שפרטה.

והנה בכתובות ועמודים אפוא, חוץ מהכתובת של הקוסם, פארו אותם האמפיקטיונים; זו של הקוסם מגיסטיאס כתב סימונידס²³⁵⁸ בן לֶאוֹפְרֶפֶּס מתוך ידידות.

229. שנים משלש מאות האלה, מספרים, אֶבְרִיטוֹס ואַרִיסטוֹדֵימוֹס, אלמלי היו שניהם פועלים בדעה אחת, או שהיו שניהם נמלטים יחד לשפרטה, כי נשלחו מתוך המחנה על ידי לאונידס ושכבו באַלְפֵנוֹי חולים במחלת עינים קשה מאד, או אם לא רצו לשוב, למות יחד עם האחרים; ואף כי היה בידם לעשות אחד משני אלה, לא רצו להיות בדעה אחת, כי אם להתפלג בדעותיהם. והנה אֶבְרִיטוֹס כשמעו שהפרסים עברו את ההר, דרש את נשקו וחגר אותו, וצוה על הַהֶלוֹט²³⁵⁹ כי יוליכהו אל הלוחמים; וכאשר הוביל אותו, מהר המנהיג וברח, וזה נקרה לתוך ההמולה ונהרג, אבל אַרִיסְטוֹדֵימוֹס נפל רוחו בקרבו ונשאר. לו קרה שאריסטודימוס לבד בגלל מחלתו היה שב לשפרטה, או לו שניהם יחד היו עושים את דרכם חזרה, נראה לי, שהשפרטים לא היו נוטרים להם שום חרון אף. אבל כעת כשאחד מהם מת והשני לא רצה למות, מתוך אותה ההתנצלות, בהכרח היה עליהם לכעוס מאד על אריסטודימוס.

230. והנה אחדים מספרים שבאופן כזה הציל אריסטודימוס את עצמו לשפרטה ובאמתלה הזאת, אחרים – שהוא נשלח כמלאך מתוך המחנה והיה בידו לבוא לקרב שהתחולל ולא רצה, אלא בהתעכבו בדרך נשאר בחיים, אולם המלאך חברו הגיע לקרב ונפל.

231. בשוב אריסטודימוס זה ללקדימון נחל קלון וחרפה; הוא סבל את החרפה שאף איש מהשפרטים לא הדליק לו אש²³⁶⁰ ולא דבר אתו, והקלון היה שהוא נקרא אריסטודימוס מוג הלב²³⁶¹. אבל בקרב על יד פְלַטֵיָה תקן את האשמה כולה שנאשם בה.

232. ומספרים שגם איש אחר משלש המאות האלה נשלח כמלאך לתסליה ונשאר בחיים; שמו היה פַּנְטִיטֵיס. בשובו לשפרטה נחל חרפה ותלה את עצמו.

233. התֵּיבִּים, אשר לאונידס פקד עליהם, כל עוד שהיו יחד עם היוונים נלחמו מאונס נגד צבא המלך, אבל כראותם שהפרסים מתגברים ובכן אפוא כאשר היוונים יחד עם לאונידס נדחקו אל הגבעה²³⁶² נפרדו מהם והרימו את ידיהם והתקרבו אל הברברים ואמרו את האמת הגמורה שהם נוטים אחרי המדים ושהיו בין הראשונים אשר נתנו אדמה ומים למלך ושבאונס באו לתרמופילי ושהם אינם אשמים בתבוסה שנגרמה למלך. ויען דברו את הדברים האלה, הצילו את חייהם. כי לקחו גם את התסלים כעדים לדבריהם. בכל זאת לא הצליחו בכל. יען הברברים תפשו אחדים בבואם, אחדים הרגו בעת התקרבם, ברובם התוו במצות כסרכסס את תו המלך²³⁶³ והתחילו במפקד לֶאוֹנְטִיאַדֶס אשר את בנו אֶבְרִימַכוֹס הרגו הפְּלַטַיים איזה זמן אחרי כן כאשר עמד בראש ארבע מאות תֵּיבִּים ותפש את עיר הפְּלַטֵיִים²³⁶⁴.

234. ככה נלחמו אפוא היוונים על יד תֶּרְמוֹפִּילֵי. וכסרכסס קרא לדֵימַרַטוֹס ושאל אותו בהתחילו ככה: „דימרטוס, אתה איש ישר. נוכחתי מהמציאות שמה שאמרת הכל בא ככה. ועתה אמֹר לי, כמה הם הלקדימוניים האחרים וכמה מהם מתנהגים במלחמה כמו הללו, או אולי כולם“. וזה אמר: „המלך, מספר הלקדימוניים כולם גדול וערים רבות להם. ומה שאתה רוצה לדעת, תדע: בלקדימון נמצאת שפרטה, עיר בת שמונת אלפים גברים בערך, וכולם דומים לאלה אשר נלחמו פה. הלקדימוניים האחרים אמנם אינם דומים לאלה, אולם אמיצים“. על זה אמר כסרכסס: „דימרטוס, באיזו דרך נתגבר על האנשים האלה בעמל הפחות ביותר? הבה, בָּאֵר. כי יודע אתה את נכלי תחבולותיהם, הלא מלך היית עליהם“.

235. וזה השיב: „המלך יען כי אתה מתיעץ אתי ברצינות, מחויב אני לאמר לך את המועיל ביותר. אם²³⁶⁵ תשלח מחיל הים שלש מאות אניות לארץ לקדימון. על ידה נמצא אי, ושמו קִיתִּירָה; על אודותיו אמר חִילון²³⁶⁶, שהיה איש חכם מאד אצלנו, רֶוַח יותר גדול יהיה בשביל השפרטים, לו היה נשקע תחת הים מלהתרומם, יען חשש תמיד לדבר שיצא ממנו, מה שאני עומד ליעץ לך, אף כי לא ראה מראש את מסע מלחמה שלך, כי אם יָגַר במדה שוה מפני כל מסע אנשים. מהאי הזה תטילנה את אימתן²³⁶⁷ על הלקדימוניים. כשתהיה המלחמה קרובה לארצם, לא תגור מפניהם כלל, פן יבואו לעזרת שאר יון כשתהיה נכבשת על ידי חיל היבשה. אחרי שתהיה שאר יון משועבדת, תהיה לקדימון מיד חלשה כשתהיה עזובה לבדה. אם לא תעשה ככה, אתה צפוי שיקרה לך כדבר הזה: יש מיצר ארץ צר של הפלופוניסוס, ויען כי במקום הזה התקשרו כל הפלופוניסיים נגדך, צפוי אתה שתבאנה לך קרבות יותר קשים מאלה אשר היו. ואם תעשה את הדבר ההוא, ימסרו הם עצמם בידיך בלי קרב את מיצר הארץ הזה והערים“.

236. דבר אחריו אַחַימֶנֵיס, אחי כסרכסס ומפקד על חיל הים, אשר היה באותו מעמד ופחד, פן יפֻתה כסרכסס לעשות זאת: „המלך, רואה אני שאתה מסכים לדברי האיש, המקנא בך שאתה מצליח או גם בוגד במעשיך. כי כך היא דרכם של היוונים ושבעים הם רצון ממנה. הם מקנאים במצליח ושונאים את העולה עליהם. אם במצב של היום, אחרי שארבע מאות אניות נשברו, תשלח שלש מאות אחרות מתוך הצי להפליג ולסובב את הפלופוניסוס, צָרֶיךָ יוכלו לעמוד בפניך. אבל אם חיל הים יהיה מאוחד, יִבָּצֵר מהם לתקוף אותן ובכלל לא יהיו מוכשרים להלחם אתך, וחיל הים כולו יעזור לחיל היבשה, וחיל היבשה לחיל הים כאשר יצאו לדרך יחד; אבל אם תפרידם, לא אתה תהיה לתועלת להן, ולא הן לך. אם עניניך מסודרים יפה, דע לך, שאין לך לשים לב למצב צָרֶיךָ, איך הם נלחמים את מלחמתם, מה הם יעשו ומה מספר המונם. כי עוצרים הם כח לחשוב בעצמם על עניניהם, וכמו כן גם אנחנו על שלנו. ואם הלקידמוניים יֵצאו לקרב לקראת הפרסים, לא יהיה לאל ידם לרפא את התבוסה הבאה“.

237. כסרכסס השיב בדברים אלה: „אַחַימֶנֵיס, דבריך נראים בעיני ואעשה ככה. דימרטוס אומר מה שלדעתו הטוב בשבילי, בכל זאת סברתו נדחית מפני שלך. יען לא אודה כלל בזה, שלבו אינו טוב למעשי, בלמדי זאת מדבריו שדבר קודם לכן ומהמציאות, שאזרח מקנא באזרח מצליח ועוין לו בּחֻבוֹ, ולאיש אזרח בן עירו הנועץ בו, לא ייעץ מה שנראה לו להיות הטוב ביותר, אם לא הגיע למדרגה גבוהה של יושר; אבל אנשים כאלה יקרים. אך אורח למארחו המצליח הוא דורש טובתו בכל לבו, ובשעה שנועץ בו ייעץ לו את הטוב ביותר. אם כן הדבר מצוה אני להמנע להבא מלדבר דופי בדימרטוס, יען כי הוא אורח שלי“ ²³⁶⁸.

238. את הדברים האלה דבר כסרכסס ועבר בין המתים ובשמעו שלאונידס היה מלך וגם מצביא הלקדימוניים, צוה לכרות את ראשו ולשימו על נס. ברור לי מתוך ראיות רבות ושונות וגם מתוך זו, שאינה הפחותה, שלמלך כסרכסס חרה מאד בין כל האנשים ביותר על לאונידס בעודנו עוד בחיים. כי אלמלא זאת לא היה עושה נבלה כזו למת. כי בין כל האנשים אשר אני מכיר דרך הפרסים לכבד מאד את האנשים אמיצי הלב במלחמה²³⁶⁹. האנשים אשר נצטוו לכך, עשו אפוא את הדבר.

239.²³⁷⁰ [חוזר אני למקום ספורי, שבו הפסקתי קודם לכן. הלקדימוניים היו הראשונים אשר שמעו שהמלך מזדיין נגד יון ובכן אפוא שלחו לדלפוי לשאול באורקולום, ושם ניתן להם האורקולום אשר ספרתי מעט קודם לכן. ושמעו באופן פלא. כי דימרטוס בן אריסטון ברח אל המדים וכפי שאני סבור וסברתי מבוססת, לא היה הוגה שום חבה ללקדימוניים; אולם מותר לשער, שעשה מה שעשה מתוך חבה או שהיה שמח לאידם. כי אחרי אשר כסרכסס גמר בלבו לצאת במסע מלחמה על יון ודימרטוס נמצא בשושן ושמע זאת, השתוקק להודיע ללקדימוניים. בדרך אחרת לא יכול להודיע, יען מסוכן מאד היה אלמלי נתפס. הוא בצע את מזמתו ככה. הוא לקח לוח כפול וגרד את השעוה ממנו ואחר כך כתב על עץ הלוח את החלטת המלך ואחרי עשותו זאת חזר וכסה את השעוה על האותיות בכדי שהלוח הריק בהנשאו לא יעורר שום התענינות אצל שומרי הדרכים. וכאשר הגיע ללקדימון לא יכלו הלקדימוניים לעמוד על הענין, עד אשר כפי ששמעתי נתנה להם גוֹרגוֹ בתו של קְלֶאוֹמֶנֵיס ואשתו של לאונידס, את העצה, שהיא עצמה עמדה עליה, בצוותה לגרד את השעוה וימצאו אותיות על העץ. הם שמעו ומצאו וקראו. אחרי כן הודיעו לשאר היוונים. ככה אפוא קרה הדבר, כפי שמספרים.]

* * *

 

ספר שמיני    🔗

1. המיועדים לצבא הים²³⁷¹ מבין היוונים היו אלה: האתונאים המציאו מאה ועשרים ושבע אניות²³⁷²; מתוך חרוף נפש והתמסרות נתנו הפְּלַטַיִים, אף כי היו בלתי מנוסים בספנות, חילים לאניות יחד עם האתונאים; הקורינתיים המציאו ארבעים אניות, המֶגַרִים עשרים. והחַלְקִידִים נתנו חילים לעשרים אניות שהמציאו להם האתונאים, האיגיניטים שמונה עשרה, הסִיקִיוֹנִים שתים עשרה, הלקדימוניים עשר, האֶפִּידָאברִיִים שמונה, האֶרֶטְרִיִים שבע, הטְרוֹיִזינִיים חמש, הסְטִירִיִים שתים והקֶיִים שתים ושני פֶּנְטֶקרֹונְטְרִים²³⁷³. הלוקרים האוֹפּוּנְטִיִים באו לעזרה בשבעה פֶּנְטֶקוֹנְטְרִים.

2. אלה היו אפוא הלוחמים על יד ארטמיסיון; נאמר בפי גם מה היה מספר האניות שהמציאו כל אחת ואחת. מספר האניות שנאספו על יד ארטמיסיון היה, מלבד הפנטקונטרים, מאתים ושבעים ואחת. את המְפַקֵד אשר לו הכח העליון העמידו השפַרטים, את אֶברִיבִּיאַדֵיס בן אֶבְרִיקְלִידֶס. יען כי בעלי הברית אמרו שאם הלַקוֹנִי²³⁷⁴ לא יהיה המפקד, לא ילכו אחרי האתונאים, כי אם יפזרו את הצי העומד להוָצר.

3. יען כי בראשונה היה הדבור, עוד טרם נשלח גם לסיקיליה²³⁷⁵ לעזרה, שאת עניני הצי צריכים למסור לאתונאים. כאשר התנגדו לזה בעלי הברית, ותרו האתונאים בהעריכם מאד את קיומה של יון, ובהכירם שאם יתפרדו בגלל ההנהגה, תאבל יון, ונכון חשבו. יען פרוד גרוע ממלחמה הנלחמת בלב אחד באותה המדה שמלחמה גרועה משלום. בדעתם זאת אפוא היטב, לא עמדו על דעתם אלא ותרו, כל עוד שהיה להם צורך בהם, כמו שהוכיחו זאת ברור. כי כאשר גרשו את הפרסי והתחילו הקרבות בשל ארצו²³⁷⁶, הוציאו את ההנהגה מידי הלקדימוניים, ונאחזו למראית עין בסבת היהירות של פָּאבסַסִיאַס. אבל זה קרה אחר כך²³⁷⁷.

4. אך אז כאשר באו היוונים אל נכון לארטמיסיון וראו את האניות הרבות אשר שכנו על יד אַפֶטַי²³⁷⁸ והכל מלא חילים ויען כי מצב הברברים היה אחר מאשר חשבו וקוו, חרדו ושמו לבם לברוח מארטמיסיון לתוך יון פנימה. כאשר הרגישו בהם האָבבּוֹיִים שהם חושבים על הדבר, הפצירו באֶברִיבִּיאַדֵיס להתעכב זמן מה עד אשר יבריחו את ילדיהם ואת בני ביתם למקום בטוח. הוא לא שמע לקולם והם פנו אל מצביא האתונאים ופתו את תמיסטוקלס במתנה שלשים ככר שישארו ושיעשו את קרב הים לפני אבוביה.

5. וכדי שהיוונים יתעכבו עשה תמיסטוקלס ככה: לאֶברִיבִּיַאֵדיס מסר מהכספים האלה חמשה ככרים כאילו הוא נותן לו מכסו; ואחרי שזה נפתה על ידו, אמר תמיסטוקלס לאַדִימַנְטוֹס²³⁷⁹ בן אוקינוס. מצביא הקורינתיים, אשר הוא לבדו סרב מבין האחרים ואמר שהוא יפליג מארטמיסיון ולא ישאר, אליו אמר תמיסטוקלס והשביעוֹ: “הלא לא תעזוב אותנו, יען אתן לך דורונות גדולים מאלה שישלח לך מלך המדים בעזבך את בעלי הברית”. בעת אמרו את הדברים האלה שלח יחד עם זה אל האניה של אַדֵמַנְטוֹס שלשה ככרי כסף. האנשים האלה שוחדו אפוא בדורונות ונפתו, ולאבבויים נעשה רצונם, ותמיסטוקלס עצמו הרויח, בשימו בכיסו בחשאי את השאר, אולם האנשים אשר קבלו מהכספים האלה האמינו שהכסף בא מאתונא לתכלית זו²³⁸⁰.

6. באופן כזה נשארו אפוא על יד אבוביה והתנגחו בקרב הים. והדבר בא ככה: כאשר הגיעו הברברים לאַפֶטַי אך עבר חצות היום וראו בעיניהם מה ששמעו עוד קודם לכן שעל יד ארטמיסיון עוגנות אניות יווניות מעטות, היה רצונם לנסות את כוחם, אולי יקחו אותן. להפליג ישר נגדם לא נראה בעיניהם מטעם זה, שאם יראו היוונים שהם מפליגים ומתקרבים וינוסו, ובנוסם יגן עליהם הלילה. והיה אמנם מקום לחשוב שימלטו, אבל לפי כוונתם לא יציל גם נושא האש²³⁸¹ את חייו.

7. לתכלית זו חבלו אפוא את התחבולה הזאת: מכל האניות בחרו כמאתים ושלחו אותן לסובב מעבר לסְקִיָאּתֹוס, לבל תֵרָאֶינָה מאת האויבים בעת הפליגן סביב לאבבויה, לאורך קַפֵירָה וגֵרַיסְטוֹס אל האבטיפוס כדי לסגור עליהם כשיגיע חלק אחד שמה ויסגור להם אתהדרך המוליכה לאחור, והם עצמם יבואו מעבר השני. אחרי שהחליטו זאת שלחו מהאניות את המיועדות ולא היה בדעתם לתקוף את היוונים באותו היום ולא טרם שירָאֶה להם האות מאת המפליגים סביב שהגיעו. את האניות האלה אפוא שלחו ועל שאר האניות עשו מפקד באַפֶטַי.

8. באותה עת, שבה עשו אלה את מפקד האניות קרה הדבר הזה: היה במחנה הזה סְקִילִיאַס מִסְקִיוֹנִי²³⁸², האמודאי הטוב בבני דורו, אשר גם בשעה שנטרפו האניות על יד הפֶּלִיוֹן²³⁸³ הציל לפרסים הרבה אוצרות, רבים לקח גם לעצמו. והנה סְקִילִיאַס זה היה בלבו גם קודם לכן לפול אל היוונים, אך לא היתה לו שעת כושר כמו אז. איך הגיע אז סוף סוף ליוונים, אין בידי לאמר אל נכון, אבל מסופקני, אם הספורים שמספרים אמתיים הם. יען מספרים שאחרי שצלל לתוך הים על יד אַפֶטַי, לא הוציא ראשו מהמים טרם הגיעו לארטמיסיון, אחרי עברו דרך הים יותר משמונים ריס²³⁸⁴. מספרים גם דברים אחרים על אודות האיש הזה הדומים לשקרים, אחדים אולי אמתיים הם. עלי אמנם להביע גם את דעתי, שהגיע בסירה לארטמיסיון. בבואו תאר מיד למפקדים איך²³⁸⁵ נטרפו האניות ואיך נשלחו האניות לסובב את אבוביה.

9. כאשר שמעו היוונים את הענין, התישבו בדבר. מהדעות הרבות שהוצעו נצחה הדעה לנשאר היום הזה במקומם וללון, ואחרי שיעבור חצות לילה יפליגו ויצאו נגד האניות הסובבות. אחרי ההחלטה הזאת, כאשר חכו עד ערוב היום²³⁸⁶ ושום אניה לא באה נגדם²³⁸⁷, הפליגו הם עצמם נגד הברברים, יען רצו לנסות את כוחם במין הקרב ובהבקעת החזית²³⁸⁸.

10. ויהי כאשר ראו אותם שאר חילי כסרכסס ומפקדיו הולכים ובאים באניות מעטות, ויחשבו להם זאת לשגעון גמור ויפליגו גם הם באניותיהם אל הים בקוותם כי יקחו אותן על נקלה ותקותם היתה מבוססת מאד. יען את אניות היוונים ראו שהן מעטות ואת שלהן שהן עולות הרבה במספרן ומפליגות יותר טוב ובשקלם בדעתם את הדבר הזה, הקיפו אותן שתהיינה בתוך. והנה אלה מהיונים שרחשו חבה ליוונים והשתתפו במלחמה נגד רצונם, עגמה נפשם מאד בראותם אותם מוקפים והאמינו ברור, שאף אחד מהם לא יִמָלֵט; כה נורא נדמה להם מצב היוונים. והאנשים אשר הדבר ההולך ונעשה היה רצוי להם התחרו מי יהיה הראשון אשר יקח אניה אַטִית ויקבל דורונות מאת המלך. יען ערך האתונאים היה גדול מאד בכל המחנה²³⁸⁹.

11. כאשר נתן האות ליוונים, סדרו תחלה את חרטומי האניות כלפי הברברים ואת אחורי האניות לתוך המרכז, וכשנתן האות שנית פתחו בקרב אף כי היו נדחקים במקום צר וגם בחזית. ביום הזה לקחו שלשים אניות של הברברים ואת אחי גוֹרגוֹס²³⁹⁰ מלך הסַלַמִינִיִים פילון בן חֶרְסִיס, שהיה איש מכובד בצבא. הראשון מהיוונים אשר לקח אניה מהאויבים היה איש אתונאי, ליקומידיס בן אַיסחַיוֹס, והוא קבל את פרס הנצחון. את הנלחמים בקרב־ים זה בלי הכרע הפריד הלילה היורד. היוונים הפליגו לארטמיסיון, הברברים לאפֶטַי, אחרי שהקרב היה בדרך אחרת מכפי שקוו. בקרב־ים זה נפל אַנְטִידוֹרוֹס מִלֶמְנוֹס לבד מהיונים אשר עם המלך אל היוונים והאתונאים נתנו לו בעד המעשה הזה חלקת אדמה בסַלַמִיס.

12. כאשר בא הלילה – היה אמנם הזמן באמצע הקיץ²³⁹¹ – ירד גשם חזק במשך כל הלילה ורעמים נוראים מהַפֶּלִיוֹן. החללים ושברי האניות נִשאו לאַפֶטַי ונצטברו סביב לחרטומי האניות ועכבו את כַּפּוֹת המשוטים. כששמעו החילים הנמצאים שמה את המקרים האלה נפל פחד עליהם, כי דִמו שיאבדו בצרה הגדולה שבאה עליהם. יען עוד לא שבה רוחם משבירת האניות והסערה שחוללה מהפֶּלִיוֹן²³⁹² נסתבכו בקרב ים כבד ואחרי קרב־הים גשם שוטף וזרמי מים חזקים שנשתפכו לתוך הים ורעמים נוראים.

13. ולאלה היה אפוא לילה כזה, לאלה מהם אשר הפקדו להפליג סביב אֶבבּוֹיָה נעשה הלילה הזה נורא מאד, ביחוד יען ירד²³⁹³ עליהם כשהם בלב הים וסופם היה אומלל. כי פגעה אותם הסערה והגשם בדרכם כשהיו על יד שוניות אבבויה ונִשאו מהרוח ולא ידעו לאן הם נִשאים ונשברו על הסלעים. ונעשה כל זה מאת האל²³⁹⁴ למען ישתוֶה הצי הפרסי ליווני ולא יעלה עליו בהרבה.

14. אלה אבדו אפוא על יד שוניות אבבויה אבל הברברים באפטי, כאשר האיר לשמחתם הבוקר, נשארו שקטים באניותיהם והיו שבעי רצון במצבם הרע הזה לשמור על המנוחה בשעה זו. אבל לעזרת היוונים באו חמשים ושלש אניות אַטיות. האניות האלה שהגיעו, עודדו את רוחם ויחד עם זה באה הידיעה, שאניות הברברים אשר נסעו לסבוב את אבבויה נשמדו כולן מהסערה שקמה. הם חכו אפוא לשעה הנכונה והפליגו, התנפלו על האניות הקיליקיות²³⁹⁵ והשמידו אותן ויען בא הלילה הפליגו חזרה לארטמיסיון.

15. ביום השלישי, כאשר חרה למצביאי הברברים שאניות כה מעטות תגרומה להם היזק וגם פחדו מפני כסרכסס, לא חכו עוד שהיוונים יתחילו בקרב, אלא אחרי שעודדו עצמם, יצאו באניות כחצות היום. וקרה שבאותם הימם שהיו בהם הקרבות על הים היו גם המלחמות ביבשת על יד תרמופילי. עיקר השאיפה לאלה אשר על הים היה הָאֶברִיפּוֹס, כמו זה של האנשים אשר עם לאונידס לשמור על המבוא. הללו אמצו איש את רעהו שלא יתנו לברברים לעבור ליון, והללו שישמידו את צבא היווני ויכבשו את המעבר.

16. אחרי שסדרו אנשי כסרכסס את עצמם במערכה, הפליגו, והיוונים נשארו שקטים על יד ארטמיסיון. הברברים סדרו את האניות בחצי ירח והשתדלו לסובב עליהם כדי לתפשם. ועתה הפליגו היוונים לקראתם והתנגחו. בקרב ים זה היו שניהם שקולים²³⁹⁶. כי צבא כסרכסס גרם לעצמו היזק בגלל גדלו והמונו, יען האניות הסתבכו והתנגשו אחת בשניה. בכל זאת עמד על נפשו ולא נסג אחור. כי חרה להם מאד לנוס מפני אניות מעטות. רבות היו האניות של היוונים שאבדו, רבים האנשים, אולם בהרבה יותר אניות הברברים ואנשיהם. אחרי שהתנגחו ככה נפרדו שניהם.

17. בין חילי כסרכסס נלחמו בקרב ים זה המצרים בגבורה עזה ועשו מעשים גדולים וגם לקחו חמש אניות יווניות יחד עם האנשים. בין היוונים נלחמו האתונאים ביום הזה בגבורה, ובין האתונאים קֱלֵיִנֵיס²³⁹⁷ בן אַלְקִיבִּיאַדֶס אשר יצא למלחמה עם מאתים איש על הוצאותיו ואניה משלו.

18. כאשר נפרדו שני הצדדים שמחים²³⁹⁸, מהרו אל מקום תחנותם. אחרי שהוציאו היוונים את עצמם מקרב הים ושבו, אף כי לקחו אתם את מתיהם ושברי אניותיהם²³⁹⁹, היו נפגעים קשה וביותר האתונאים, שמחצית אניותיהם היו מקולקלות והתיעצו על מנוסה לתוך יון פנימה.

19. והנה שם תמיסטוקלס אל לבו, שאם יפריד מאת הברבר את השבט היוני והקַרִי, יהיה ביכלתם להתגבר על הנשארים; לכן, בשעה שהאבבּויים הניסו את צאנם אל הים²⁴⁰⁰, אסף אל המקום הזה את המצביאים ואמר להם שנראה בעיניו כי יש לו איזה אמצעי שבו מקוה הוא למשוך את הטובים שבין בעלי ברית המלך. לעת עתה גלה רק את הדברים האלה ואמר להם שבמצב השעה עליהם לעשות את הדבר הזה: מצאן האבבּויים ישחט כל איש כמה שירצה – כי טוב שיהיו לצבא מאשר לאויבים – ופקד שכל אחד יעץ לאנשיו להדליק אש. אשר לנסיגה ידאג הוא לשעה המתאימה שיבואו ליון שלמים. את הדברים האלה אמר להם לעשות ומיד הדליקו אש ויפנו אל הצאן.

20. יען בזו האבובים לחזון בַּקִיס²⁴⁰¹ כדבר שאין בו ממש לא הוציאו דבר ולא הצטידו לשם המלחמה העומדת לבוא עליהם והם עצמם גרמו לידי מצבם האומלל. מיחסים לבַּקיס את החזון הזה על דבר הענינים האלה:

"שים אל לבך, כשישלח הלועז את גשר החבלים לחתוך הים,

הוצא מתוך אבבויה את העזים המרבות לפעות".

ויען כי לא שמו לב כלל למלים האלה באסונם בימים ההם ולזה שעמד עליהם לבוא, הגיעו לצרה גדולה עד למאד.

21. עוד הם עוסקים בדבר הזה, הופיע הצופה מתרחיס²⁴⁰². כי היה על יד ארטמיסיון הצופה פּוֹלִאיאַס, מוצאו מאַנְטִיקִירָה²⁴⁰³, אשר היתה לו סירה מוכנה ומסודרת והָפקד שאם חיל הים ינוצח עליו להודיע זאת לאנשים אשר על יד תֶּרְמוֹפִּילֵי. כמו כן היה הַבְּרוֹנִיכוֹס²⁴⁰⁴ בן לִיסִיקְלֶאוֹס, איש אתונא, מוכן גם אצל לאונידס להודיע לאנשים אשר על יד ארטמיסיון באניה בעלת שלשים משוטים אם יקרה אסון לחיל היבשה. הַבְּרוֹנִיכוּס זה הודיע בבואו את הנעשה עם לאונידס וצבאו. בשמעם את דבריו לא רצו לדחות יותר את צאתם, כי אם יצאו לדרך בסדר כמו שהיו, הקורינתיים ראשונה והאתונאים לאחרונה.

22. מאניות האתונאים בחר תמיסטוקלס את המהירות ביותר והלך אל מקומות המים לשתיה וחקק באבנים²⁴⁰⁵ כתובת אשר היונים יקראו אותה בעת בואם למחרת היום לארטמיסיון. והכתובת אמרה ככה: “אנשים יונים, אינכם עושים נכונה בהלחמכם נגד אבותיכם ובהכניעכם את יון. אלא יותר טוב עברו אלינו. ואם אין באפשרותכם לעשות זאת, צאו לטובתנו עוד כעת מהמערכה, גם אתם וגם בקשו את הקַרִים שיעשו כמעשיכם. ואם אין ביכלתכם לעשות אחת משתי אלה כי אם אסורים אתם על ידי ההכרח משתוכלו להתקומם, אזי מדי נפגש בקרב, תעשו עצמכם רפי ידים, וזכרו שאתם יצאתם מאתנו ושמתחלה יצאה השנאה נגד הברבר מכם אלינו”. תמיסטוקלס כתב זאת, כפי שנדמה לי, בכוונה כפולה, או שאם תשאר הכתובת נעלמה מהמלך תגרום שהיונים יניחו את המלך ויעברו אל צדם, או שאם תובא לפני המלך ותשמש כמלשינות, תגרום שתאבד אמונתו ביונים וירחיק אותם מקרבות הים.

23. תמיסטוקלס חרת אפוא את הדברים האלה; מיד אחרי כן בא לברברים באניה איש מהִיסְטִיאַיאָה²⁴⁰⁶ להודיע את בריחת היוונים מארטמיסיון, והם מתוך אי־אמון בו, שמו את המודיע במשמר ושלחו אניות מהירות לחקור תחלה. כאשר הודיעו האנשים את הנעשה, הפליג עם הנץ החמה כל הצבא בבת אחת לארטמיסיון. הם נשארו במקום הזה עד חצות היום, מפה הפליגו להיסטיאיאה. בהגיעם שמה כבשו את עיר ההיסטיאיאים והחריבו את הכפרים אשר על חוף הים הנמצאים בחבל אֶלוֹפִיָה²⁴⁰⁷ ובמדינה היסטיאיאה.

24. בעת שהותם שמה שלח כסרכסס, אחרי שנתן הוראות בדבר החללים, כורז אל חיל הים. ההוראות אשר נתן היו אלה: מחללי צבאו שהיו בתרמופילי – עשרים אלף במספר – יש להשאיר מהם כאלף, את האחרים צוה לקבור בקברים שנחפרו, לכסותם בעלים ולהערים עליהם אדמה²⁴⁰⁸ למען לא יראו לעיני חיל הים. ואחרי שעבר הכורז להיסטיאיאה, אסף לאספה את כל הצבא ואמר את הדברים האלה: “אנשים בעלי ברית, המלך כסרכסס מרשה לכל הרוצה מכם לעזוב את המערכה ולעבור ולהסתכל איך הוא נלחם באנשים אוילים אשר קוו להתגבר על עוז המלך”.

25. אחרי שהכריז את הדברים האלה, היה מחסור גדול באניות. כה רבים היו האנשים אשר רצו להסתכל. הם עברו את הים והסתכלו בחללים בעברם בין שורותיהם. כולם האמינו כי החללים כולם לקדימוניים ותֶּסְפִּיִים הם, יען ראו גם את ההלוֹטים. בכל זאת לא נעלם מעיני האנשים אשר עברו ובאו המעשה אשר עשה כסרכסס בחללי צבאו. והיה באמת מעשה צחוק. יען מאלה נראו שוכבים אלף מתים, כולם מונחים צבורים על מקום אחד. ביום הזה שמו לכם להסתכל; ביום המחרת הפליגו באניותיהם להיסטיאיאה והצבא אשר עם כסרכסס יצא לדרך.

26. והנה באו כנופלים אליהם אנשים אחדים מארקדיה אשר היו זקוקים לפרנסה ורצו להיות עסוקים. כשהם מובאים לפני המלך חקרו אותם הפרסים למעשיהם של היוונים. והיה איש אחד אשר שאל אותם יותר מכולם. אלה אמרו להם, שהם חוגגים את המשחקים האוֹלימפִּיים²⁴⁰⁹ ושהם מסתכלים בהתחרויות ברגל וברכב. וזה שאל עוד, מה יהיה הפרס אשר הוקבע להם, שבעדו הם מתחרים. ואלה אמרו זר מעץ הזית הניתן. ועתה הביע טְרִיטַנְטַיחְמֵיס בן אַרְטַבַּנוֹס חות דעת עדינה מאד שנחשבה לו מצד המלך למורך לב. יען כשמעו שהפרס הוא זר ולא אוצרות, לא עצר ברוחו משתוק, אלא אמר נגד כולם: “הוי, מרדוניוס, על איזו אנשים הולכת אותנו להלחם, שאינם נלחמים בעד פרס של אוצרות, כי אם בעד זה של תהלת הזריזות”.

27. לו סוּפרו אפוא הדברים האלה; בזמן שעבר בינתים, בעת שהיתה התבוסה בתרמופילי, שלחו התסלים מיד כורז אל הפוקים כי היתה תמיד טינה בלבם עליהם, אך ביום אחרי התבוסה האחרונה. יען התסלים עצמם התפרצו עם כל חילם וגם חיל בעלי בריתם לתוך ארץ הפוקים שנים אחדות לפני מסע המלחמה הזה של המלך ונחלו מפלה מאת הפוקים וקבלו מכות נאמנות. כי כאשר נדחקו הפוקים אל הַפַּרְנַסוֹס היה אצלם הקוסם האֶלֵאִי טֶלִיאַס, וטליאס זה המציא את הערמה הזאת: הוא טח בסיד שש מאות איש מהפוקים, את הגבורים, אותם ואת נשקם, ונתן להם לתקוף לילה את התסלים ופקד עליהם, להרוג את מי שיראו שאינו לבן. כשראו אותם המשמרות הראשונות של התסלים במצב כזה, נבהלו, בחשבם שאיזה פלא מופיע, ואחרי המשמרות הצבא עצמו, עד שארבעת אלפים חללים ומגינים נפלו בידי הפוקים. את החצי מהם הקדישו לאַבֵּי²⁴¹⁰ ואת החצי לדלפוי. ממעשר השלל של הקרב הזה נעשו האנדרטות הגדולות העומדות יחד סביב לחצובה לפני המקדש בדלפוי²⁴¹¹, ואחרות הקדישו באַבּי.

28. את הדבר הזה עוללו אפוא הפוקים לחיל הרגלים של התסלים אשר צר עליהם, ואתחיל הרוכבים שלהם שהתפרץ לתוך הארץ השמידו כליל. יען במעבר הנמצא על יד היאמפוליס חפרו חפירה גדולה ושמו לתוכה כדים ריקים, צברו עליהם עפר והשוו לשאר האדמה וחכו לתסלים המתפרצים. אלה דמו לאבד את הפוקים, התקרבו ונפלו לתוך הכדים. פה שברו הסוסים את רגליהם.

29. בגלל שני המאורעות האלה חרה להם לתסלים ושלחו כורז שיאמר את הדברים האלה: “פוקים, עתה הלא תוכחו היטב שאינכם שווים לנו. יען עוד קודם לכן, כל עוד היוונים האירו לנו פנים, היינו נחשבים בעיניהם יותר מכם, אולם כעת אצל הברבר השפעתנו כה גדולה, שיש בידינו להשתלט על ארצכם ומלבד זאת לכבוש אתכם לעבדים. ואף כי כל הכח בידינו אין אנחנו זוכרים את הרעות, אלא יהיו לנו תמורתן חמשים ככר כסף ולכם מבטיחים אנחנו להעביר את הסכנה מעל הארץ”.

30. את הדברים האלה שלחו התסלים להודיע להם. כי הפוקים לבדם בין העמים בחבל ההוא לא נטו אחרי המדים, מתוך שום נמוק אחר, כפי שאני מוצא אחרי שקלי בדעתי, אלא מתוך שנאנה לתסליס. אלמלי תמכו התסלים בענין היוונים, היו, לדעתי, הפוקים נוטים אחרי המדים. ובכן כאשר הודיעו להם התסלים את הדברים האלה אמרו, שלא יתנו את הכסף ושיש בידם לנטות אחרי המדים במדה שוה עם התסלים, לו היה בכלל ברצונם. אולם מרצונם הטוב לא יהיו לבוגדים ביון.

31. כאשר נמסרו הדברים האלה, התעברו התסלים כל כך בפוקים עד שנעשו למורי דרך המלך. מארץ הטרחינים השתערו על ארץ דורים. כי מארץ דוֹריס נמשך חבל צר שׁמה, אשר רחבו כשלשים ריס בערך, המשתרע בין הארץ המַלִית והפוֹקית ואשר היה לפנים דְרִיאֹופִּיס²⁴¹². הארץ הזאת היא מולדת הדורים אשר בפלופוניסוס. את החבל הדורי הזה לא החריבו הברברים בהשתרעם, יען נטו אחרי המדים וגם התסלים לא נתנו.

32. כאשר השתרעו מדוריס על פוקיס, לא תפשו את הפוקים עצמם, יען חלק מהפוקים עלו על פסגות הפַּרְנַסוֹס – כי עשוי ראש הפרנסוֹס לקבל המון, נמצא הוא בודד אצל העיר נֶאוֹן, שמו טִיתּוֹרָאָה, ועליו העלו את רכושם וגם הם עצמם עלו – אבל רובם הצילו את רכושם אל הלוֹקְרִים האוֹזוֹלִים אל העיר אַמְפִיסָה הנמצאת מעל למישור הקְרִיסֵיאִי. הברברים עברו דרך כל ארץ פוקיס יען התסלים הוליכו ככה את הצבא; כל מקים שכבשו, שלחו באש והחריבו, גם בערם וגם במקדשים שמו אש.

33. כי בחבל הזה הלכו לאורך הנהר קיפיסוֹס והחריבו הכל ושרפו עד היסוד את העיר דְרִימוֹס, כמו כן חַרַדְרָה, אָרוֹחוֹס, טֶתְרוֹנִיוֹן, אַמְפִּיַקיַאָה, נֶאוֹן, פֶּדִיֵאַאָה, טְרִיטֶאָה, אָלַטֶאָה, הִיאַמְפּוֹלִיס, פַּרַפֹּוטַמִיוֹי וַאַבֵּי, המקום שבו היה מקדש עשיר של אפולו, מכיל בתי אוצר ודורונות רבים. והיה אז במקום הזה אורקולוס כמו שיש שם גם היום. גם את המקדש הזה בזזו ושרפו. גם תפשו פוקים אחדים ברדפם אחריהם על יד ההרים ונשים אחדות אשר עֻנו עד מות בידי ההמון.

34. הברברים עברו על פני פַּרַפּוֹטַמִיוֹיֹ והגיעו למנופאי. במקום הזה נפרד צבאם ונחלק לשנים. החלק הגדול והאדיר של הצבא יחד עם כסרכסס עצמו יצא אל אתונא והשתער על הבּויאוטים, לתוך ארץ האוֹרְחוֹמֶנִיִים. כל המון הבויאוטים נטה אחרי המדים. את עריהם הצילו אנשים מקדוניים שנשלחו מאת אלכסנדר²⁴¹³ והיו מפוזרים בהם. הם הצילו אותן בדרך זו ברצותם להוכיח לכסרכסס שיד הבויאוטים עם המדים.

35. החלק הזה של הברברים נסע אפוא בדרך זו, החלק השני מהם יצא עם מדריכיהם על המקדש בדלפוי, בהשאירם את הפרנסוס לימינם גם הם החריבו כל מה שנפל לידם מארץ פוֹקִיס; הלא שרפו גם את עיר הפַּנוֹפִים והדָאבלִיִם והאינולידים. הם הלכו בדרך זו אחרי שנפרדו משאר הצבא מטעם זה, בכדי שאחרי שישסו את המקדש אשר בדלפוי יגישו למלך כסרכסס את האוצרות. יען כל הדברים בעלי ערך שהיו גנוזים במקדש ידע כסרכסס, כפי שאני חושב, יותר טוב מאשר את הדברים אשר השאיר בביתו, יען הרבו תמיד לדבר על אודותיהם, ביחוד על הדורונות של קרויסוס בן אַליאַטיס²⁴¹⁴.

36. כאשר נודע הדבר לדלפים נפל עליהם פחד גדול ובחרדם חרדה גדולה שאלו באל בדבר האוצרות הקדושים אם יטמינו אותם באדמה או יעבירום לארץ אחרת. האל אסר עליהם להזיזם²⁴¹⁵ ממקומם ואמר כי הוא עצמו עוצר כח להציל את שלו. כששמעו הדלפים את הדברים האלה, חשבו רק על נפשם. ובכן שלחו את הילדים ואת הנשים אל העבר השני לארץ אַחַיָה, רובם עלו על פסגות הפַּרֱנַסוֹס והחביאו את רכושם בתוך המערה הקוֹרִיקִית²⁴¹⁶, אחדים נמלטו לאַמְפִיסָה הלוֹקֶרִית. ובכן עזבו כל הדלפים את העיר זולת ששים גברים והפותר²⁴¹⁷.

37. ויהי כאשר התקרבו הברברים ההולכים ובאים וראו מרחוק את המקדש, ראה באותה שעה הפותר ששמו היה אַקֶירַטוֹס, שמונחים לפני המקדש כלי זין קדושים מוּצאים מתוך הדביר, אשר אסור היה לשום איש לנגוע בהם. הוא מהר ובאר לדלפים הנמצאים את הפלא והברברים, אשר חשו והגיעו אל המקדש של אתיני פְּרוֹנַיאָה²⁴¹⁸, קרה להם פלא עוד יותר גדול מזה שקרה קודם לכן. יען אמנם מופת גדול היה גם זה, שנשק מלחמה יופיע מעצמו חוצה, מונח לפני המקדש; אולם השני שקרה אחרי זה, ראוי בין כל התופעות להתפלאות מרובה. כי כאשר היו הברברים קרובים למקדש של אתיני פּרוֹנֵיאָה, נפלו עליהם באותה שעה משמים ברקים ומהפרנסוס נקרעו שני צוקים ונשאו ברעש גדול עליהם ופגעו ברבים מהם ומתוך המקדש של הפרוניאה נשמעו שאון ותרועת מלחמה.

38. כאשר באו על הברברים כל האסונות האלה בבת אחת נפלה עליהם תרדמה גדולה. כאשר הרגישו הדלפים שאלה נסים, ירדו והרגו רבים מהם. הנשארים ברחו ישר אל הבּיאוטים. וספרו אלה מהברברים אשר שבו, כפי שאני שומע, שמלבד אלה ראו גם מעשי אלהים אחרים, ששני אנשים כבדי נשק גבוהים מטבע האנושי היו מאחוריהם והרגו בהם ורדפו אותם.

39. שני האנשים האלה היו לדברי הדלפים הֶרוֹאִים מקוֹמיים, פִילַקוֹס ואָבטוֹנוֹאוֹס, ששטחיהם הקדושים נמצאים על ידי המקדש²⁴¹⁹, זה של פיקוס על יד אותה הדרך מעל למקדש של פְּרוֹנֵיאָה, זה של אָבטוֹנוֹאוֹס בקרבת המעין הקסטלים לרגלי הפסגה הִיאַמְפִּיָה²⁴²⁰. האבנים שנפלו מהפרנסוס היו עוד בימי שלמות, מונחות בשטח הקדוש של אתיני פרוניאה, שנשאו שמה בעברן בין הברברים. באופן כזה היתה אפוא מנוסת האנשים הללו מעל המקדש.

40. חיל הים²⁴²¹ של היוונים כוון את האניות לבקשת האתונאים מארטמיסיון לסלמיס. מטעם זה הפצירו בהם האתונאים כי יתקרבו ויעמדו על יד סלמיס, בכדי שיעבירו את הילדים ואת הנשים מאטיקה, מלבד זאת שיתיעצו גם מה יהיה עליהם לעשות. יען במצב שנתהווה רצו להתיעץ כי נתאכזבו ממחשבתם. כי הם חשבו למצוא את הפלופוניסיים עם כל חילם בבּוֹיאוֹטיה מחכים לברבר, אך לא מצאו איש מהם, אלא שמעו שהם מבצרים את האיסתמוס בהחשיבם מאד את ערכו להחזיק את הפלופוניסוס ועליו ישמרו מאד, ואת השאר יעזבו לנפשו. ובכן בשמעם את הדבר הזה הפצירו בהם לשים את פניהם לסלמיס.

41. והנה האחרים עגנו על יד סלמיס, והאתונאים על יד ארצם. אחרי בואם הוציאו כרוז, שאיש איש מהאתונאים יציל עד כמה שיש ביכלתו, את ילדיו ואת אנשי ביתו. הרוב שלחו לטרוֹיזֵין, אחרים לאִיגִינָה, אחרים לסלמיס. הם הזדרזו למלט אותם, יען חפצו לציית לאורקולוס²⁴²², אולם ביחוד מטעם זה: האתונאים מספרים שנחש גדול גר כשומר המבצר בתוך המקדש²⁴²³. הם מספּרים זאת וגם שם הקריבו לפניו את קרבנו מדי חודש בחדשו כאילו הוא נמצא באמת²⁴²⁴. קרבן החודש הוא עוגת דבש. בזמן לפני זה היתה עוגת הדבש תמיד נאכלת, עכשו נשארה שלמה. אך הודיעו הכהנת את הדבר, עזבו האתונאים ברצון ובחפץ לב את העיר כי הלא גם האֵלה יצאה את המבצר. אחרי שהביאו הכל למקום בטוח, הפליגו אל הצי.

42. אחרי שעגנו האנשים מארטמיסיון את האניות על יד סלמיס, נהרו ובאו כשמעם גם שאר חיל הים של היוונים מטרויזין, כי הודיעו להם להתאסף לפּוֹגוֹן, הנמל של הטרויזיניים. התאספו פה הרבה יותר אניות מאלה שנלחמו על יד ארטמיסיון ומערים רבות. המפקד העליון על הצי היה גם עתה אותו האיש שהיה על יד ארטמיסיון, אֶברִיבִּיאַדֶס בן אבריק לידס איש שפרטה, אף כי לא היה מזרע המלוכה²⁴²⁵. את מספר האניות הגדול ביותר והמצוינות ביותר המציאו האתונאים.

43. ואלה אשר יצאו למלחמה: מהפלופוניסוס המציאו הלקדימוניים שש עשרה אניות, הקורינתיים המציאו אותו מספר האנשים אשר על יד ארטמיסיון, הסִיקִיוֹניים המציאו חמש עשרה אניות, האֶפִּידָרברִיִים–עשר, הטרויזיניים–חמש, ההרמיונים–שלש, והיו אלה, זולת ההרמיוניים מגזע הדוֹרי והמקדוני²⁴²⁶, והגרו מאֶרִינֶאוֹס ופִֹינְדוֹס ולבסוף מדְרִיאוֹפִּיס. ההר מיונים הם דְרִיאֹופּים אשר גורשו על ידי הירקלס והמֶליים מתוך הארץ ששמה היום דוֹריס.

44. אלה יצאו אפוא למלחמה מבין הפלופוניסיים, ואלה היו מהיבשת מחוץ²⁴²⁷. האתונאים לבדם העמידו יותר מהאחרים כולם מאה ושמונים אניות, ישן על יד סלמיס לא השתתפו הפֱּלַטַיִים בקרב הים עם האתונאים לרגלי הענין הזה: כאשר נסוגו היוונים מארטמיסיון ובאו על יד חַלְקִיס, עלו הפלטיים על החוף למולם בארץ בויאוטיה והתעסקו בהצלת בני ביתם. הם נעזבו אפוא בעת הצילם אותם. האתונאים היו בזמן שהפלסגים ירשו את הארץ הנקראת היום יון – פֶּלַסְגִים²⁴²⁸ ונקראו קַרַנַאִים²⁴²⁹ ובימי המלך קֶקְּרוֹפּס²⁴³⁰ נקראו קֶקְרוֹפִּידִים, וכאשר קבל אֶרֶחְתֶּאבס²⁴³¹ את השלטון, שנו את שמם לאתונאים, וכאשר יוֹן²⁴³² בן כּסוֹתּוֹס נעשה מצביא האתונאים, נקראו על שמו יוֹנים.

45. המֶגַרִים המציאו אותו מספר האנשים כמו על יד ארטמיסיון, האַמְפְּרַקֵיוֹטִים²⁴³³ באו לעזרה בשבע אניות, הלֶאבקַדִיִים בשלש, אלה היו מגזע הדוֹרי מקורינתוס.

46. מיושבי האיים המציאו האַיגִינֵיטִים שלשים אניות. אמנם היו להם גם אניות אחרות עם אנשיהן, אולם בהן שמרו על ארצם, ובשלשים ההן ששטו באופן מצוין נלחמו בקרב הים על יד סלמיס. האיגיניטים הם דוריים מאָפִּידָאברוֹס; האי הזה נקרא לפנים בשם אוֹינוֹנֵי. אחרי האיגיניטים המציאו החַלְקִידִים את עשרים האניות והאר טריים את השבע שהיו על יד ארטמיסיון. אלה הם יונים. אחריהם הקֵיִים שהמציאו אותן האניות, עם יוני מאתונא. הנַכְּסִיים המציאו ארבע; הן אמנם נשלחו מאת האזרחים, כמו יושבי האיים האחרים אל המדים, אך מבלי לשים לב לפקודה עברו אל היוונים בהשתדלותו של דֵימוֹקְרִיטוֹס, איש נכבד בין האזרחים ובאותה שעה מפקד אניה. הנכסיים הם יוֹנים ומוצאם מאתונא. הסְטִירִיִי המציאו אותן האניות כמו על יד ארטמיסיון, הקִיתְּנִיִים²⁴³⁴ אחת ואחת בעלת חמשים משוטים, שני העמים האלה הם דְרִיאוֹפִּים. גם הסֶרִיפִיִים והסִיפְנִיִים והמֶלֵיִים²⁴³⁵ יצאו למלחמה; הם לבדם בין יושבי האיים לא נתנו לברבר אדמה ומים.

47. כל העמים אשר ישבו בין התֶּסְפְּרוֹטִים²⁴³⁶ והנהר אַחֶרוֹן בתוֶך יצאו למלחמה. כי התֶּסְפְּרוֹטִים הם שכני האַמְפְרַקֵיוֹטִים והלא בקדים אשר יצאו למלחמה מהחבליןם הקצוניים. מאלה היושבים חוצה להם היו הקרוֹטוֹניאַטים היחידים שבאו לעזרת יון בצרתה באניה אחת אשר מפקדה היה פַאִילוֹס, איש אשר נצח שלש פעמים במשחקים הפּיתּיים הקרוטוניאטים הם לפי מוצאם אַחַיִים²⁴³⁷.

48. האחרים השתתפו במלחמה בהמציאם אניות בעלות שלש שורות של משוטים, המֶלֵיִים, הסיפניים והסֶריפיים המציאו אניות בעלות חמשים משוטים. המליים שהם לפי מוצאם לקדימוניים המציאו שתים, הסיפניים הסריפיים, שהם יונים מהאתונאים, אחת אחת. המספר הכללי של האניות, מלבד האניות בעלות חמשים משוטים, היה שלש מאות שבעים ושמונה²⁴³⁸.

49. כאשר התאספו המצביאים של המדינות הנזכרות לסלמיס, התיעצו, אחרי שהציע תחלה אֶבְּרִיבִּיאַדִס שיחות מי שירצה את דעתו, איזה מקום מהמקומות הנמצאים בידיהם מתאים ביותר לעשות בו את קרב־הים; כי אטיקה נעזבה כבר, הצעתו היתה בנוגע לשאר המקומות. רוב הדעות של המדברים הסכים להפליג אל האיסתמוס ולהלחם בקרב הים לפני הפלופוניסוס, בהוסיפם עוד את הנמוק הזה, שאם ינוצחו בקרב הים הזה, יושם עליהם מצור בהיותם באי סלמיס, במקום שלא תבוא להם שום עזרה, אולם על יד האיסתמוס יוכלו ללכת אל ארצם.

50. עוד המצביאים מהפלופוניסוס דנים בדבר הזה בא איש אתונא ומודיע שהברבר בא לאטיקה ומכלה את כולה באש. יען הצבא יחד עם כסרכסס עשה את דרכו דרך ארץ הבויאוטים ושרף את עיר התֶּסְפִּיִים, אחרי שאלה עזבוה והלכו אל הפלופוניסוס, כמו כן את עיר הפלטַיִם ובא לאתונה והחריב בה את הכל. הוא שרף את תֶּסְפִּיָה ואת פְּלַטַיָיה יען שמע מהתֵּיבִּים, שאלה²⁴³⁹ אינם נוטים אחרי המדים.

51. מזמן העברה על ההליספונטוס, המקום שממנו התחילו הברברים את מסעם ושהתעכבו שמה חודש ימים שבו עברו לאירופה, הגיעו אחרי שלשה חדשים אחרים לאטיקה כשהיה קַלִיאַדֵס אַרְכוֹנט על האתונאים²⁴⁴⁰. הם לכדוּ את העיר העזובה ומצאו מתי מספר אתונאים שנמצאו במקדש, גזברי המקדש ואנשים עניים, אשר בצרו את המבצר בקרשים וקורות ועצרו בעד המשתערים; לא רק לרגלי מחסור באוכל לא יצאו לסלמיס, אלא יען הם דמו להבין את דברי האורקולום, שהפיתיה חזתה להם, שחומת העץ אי אפשר תהיה להלכד1 וזה הוא אפוא המפלט לדברי האורק ולום ולא האניות.

52. הפרסים חנו על התל מול המבצר, זה שהאתונאים קוראים גבעת אַרֶס²⁴⁴¹ ושמו מצור באופן כזה: הם כרכו נעורת סביב לחצים, הציתו אותה וירו לתוך המקום המבוצר. האתונאים הנצורים פה הגינו על עצמם בכל זאת, אף כי היו בכל רע והמבצר לא הועיל. גם את דברי הפֵּיסִיסְטְרַטִידִים בדבר הכנעה לא קבלו, אלא עמדו על נפשם ונלחמו נגדם ועל הברברים שהתקרבו אל השערים השליכו סלעים, עד שכסרכסס לא ידע זמן רב עצות בנפשו כי לא יכול להם.

53. סוף סוף נראה לברברים מוצא מתוך המבוכה, יען לפי דבר האל היתה שומה על כל אטיקה אשר ביבשה להיות תחת הפרסים. כי לפני המבצר, אבל מאחורי השערים והעליה, במקום ששום איש לא חשד שמי שהוא יעלה במקום הזה ואיש לא שמר שם, במקום הזה עלו אחדים על יד מקדש אִגְלָאברוֹס, בתו של קֶקְרוֹפּס, למרות שהמקום הזה היה תלול עד מאד. האתונאים בראותם אותם שעלו על המבצר, חלק מהם השליכו את עצמם מעל החומה למטה ונהרגו, האחרים נסו לתוך הדביר. הפרסים שעלו פנו ראשונה אל השערים, פתחו אותם ורצחו את המתחננים; אחרי שהכו ארצה את כולם, שדדו את המקדש ושרפו את המבצר כולו.

54. כאשר היתה אתונא בידו לגמרי, שלח כסרכסס לשושן מלאך רוכב, אשר יודיע לארטבּנוס²⁴⁴² את ההצלחה שהצליח. למחרת היום אחרי שלחו את השליח, אסף את פליטי האתונאים אשר הלכו אחריו, וצוה להם לעלות על המבצר ולהקריב קרבנות לפי מנהגם; אפשר שפקד את הפקודה הזאת לרגלי חזון לילה שראה בשנתו, ואפשר שנגע אל לבו על אשר שרף את המקדש. ופליטי האתונאים עשו מה שנצטוו.

55. לשם מה הזכרתי את הדברים האלה, אֹמַר: במבצר הזה נמצא מקדש של אֶרֶחְתֶּאבס²⁴⁴³, הנקרא בן האדמה, ובו נמצאים הזית והמים המלוחים אשר פוסידון ואתיני הקימו לעדים, לדברי האתונאים, בעת רָבָם על אודות הארץ. והנה אירע שהזית הזה נשרף יחד עם כל המקדש על ידי הברברים. למחרת השרפה כאשר עלו אל המקדש האתונאים שנצטוו מאת המלך להקריב קרבנות, ראו חוטר, כאמה גבהו, משגשג ועולה מתוך הגזע. אלה אפוא ספרו את הספור הזה.

56. היוונים אשר על יד סלמיס, כאשר הוגד להם מה שקרה למבצר באתונא, באו במבוכה כזו, שאחדים מהמצביאים לא רצו להשאר עד שיוחלט בדבר במצב שנמצאים בו אלא נדחפו אל האניות וצוו לפרוש את המפרשים ולברוח. ואלה מהם שנשארו החליטו להלחם בקרב ים לפני האיסתמוס. כאשר בא הלילה, גמרו את האספה והלכו אל האניות.

57. אך בא תמיסטוקלס אל האניה, נשאל מאת מְנֵיסִיפִילֹוֹס, איש אתונא, מה החליטו. וכאשר שמע ממנו שהָחלט להוליך את האניות אל האסיתמוס ולהלחם בקרב ים לפני הפלופוניסוס, אמר: “האמנם, אם ירחיקו את האניות מסלמיס לא תהיה לך עוד מולדת שתלחם בעדה בקרב הים. יען כל אחד יהיה נחפז לעירו ולא אֶברִיבִּיאַדֶס יהיה בכחו לעצור בהם ולא איש אחר שהצבא לא יתפזר, ומתוך חוסר לב תאבד יון. אם כן, אם יש עוד אפשרות, לֵך ונסה לבטל את ההחלטה אם יש בכחך לשנות את דעתו של אבריבּיאדס שישאר על המקום”.

58. העצה מצה חן ביותר בעיני תמיסטוקלס ומבלי לענות דבר על הדברים האלה הלך אל האניה של אֶבְּרִיבְּיאַדֶס. בבואו אמר שרוצה הוא לדבר אתו על ענין צבורי. הוא צוה לו להכנס לתוך האניה ולאמר מה שהוא רוצה. שם ישב לו תמסטוקלס על ידו וספר לו את כל הדברים אשר שמע מפי מניסיפילוס כאילו הם הגיוני רוח שלו, והוסיף עוד דברים רבים אחרים עד אשר פתחו בהפצרותיו שיצא מתוך האניה ויאסף את המצביאים לאספה.

59. והנה כאשר התאספו, עוד טרם שהציע אבריבּיאדס את הענין אשר בגללו קרא את המצביאים לאספה, הרבה תמיסטוקלס לדבר, כי הרי היה מעֻנין מאד. בעת דברו את דבריו אמר המצביא מקורינתוס, אַדִימַנְטוֹס בן אוקיטוס: “הוי תמיסטוקלס, במשחקים מוכים בשוטים האנשים הנחפזים לצאת מהשורה”²⁴⁴⁴. וזה ענה בהצטדקו: “אבל המפגרים אינם מעוטרים בזר”.

60. אז אמנם השיב לקורינתיי באדיבות, אולם לאֶברִיבִּיאַדֶס לא אמר דבר מהדברים אשר דבר אתו קודם לכן, שאם יפליגו מסלמיס, יתפזרו, יען בנוכחיות בעלי הברית לא יאה היה כלל להאשימם. הוא השתמש בנימוק אחר באמרו את הדברים האלה:

א. "בידך נתן בשעה זו להציל את יון אם תשמע בקולי ותשאר במקומך ותלחם בקרב ים ולא תשמע לדברי האנשים האלה להסיע את האניות אל האיסתמוס. הלא שמעת את שני הנמוקים ושים אותם האחד מול השני. אם נתנגשׁ על יד האיסתמוס, תלחם את הקרב במרחבי הים מה שאין לתועלתנו כלל וכלל יען לנו אניות המתנהלות בכבדות ונופלות במספרן. וגם תפסיד את סלמיס ואת מֶגַרָה ואיגינה, אף אם בשאר הפעולות נצליח. יען באותו זמן ילך אחרי חיל הים גם חיל היבשה. וככה אתה בעצמך תוליך אותם אל הפלופוניסוס ותסכן את יון כולה.

ב. אולם אם תעשה מה שאני אומר, תמצא את התועלת הזאת: ראשית בהתנגחנו במקום צר עם אניות מעטות נגד רבות, ידנו תהיה על העליונה הרבה מאד, אם הדבר יפול כפי שיש לקוות; יען להלחם במקום צר הוא לטובתנו, ובמרחב לטובתם; שנית, סלמיס תוצל אשר שמה מִלטנו את טפנו ואת נשינו. ויש בענן עוד דבר שאליו אתם שואפים ביותר: בהשארך פה תלחם בבת אחת גם בעד הפלופוניסוס וגם בעד האיסתמוס ואם רק בין תבין לא תוליך אותן אל הפלופוניסוס.

ג. ואם יפול הדבר כפי שאני מקוה וננצח באניות, לא יבואו הברברים אל האיסתמוס ולא יעברו הלאה מאטיקה, הם יסוגו אחור בלי כל סדר ונרויח שנחזיק במֶגרה ואיגינה וסלמיס, אשר בה לפי חזון אל נתגבר על האויבים. אנשים המחליטים החלטה נבונה, בדרך כלל עולה הדבר בידם, ואם הם מחליטים החלטה בלתי נבונה גם האל אינו עומד ליד בינת אנוש".

61. כאשר דבר תמיסטוקלס את הדברים האלה, שסע אותו עוד פעם אַדֵימַנְטוֹס הקורינתיי ופקד עליו לשתוק יען הוא בלי מולדת ולאבריבּיאדס אין רשות לתת לאיש בלי ארץ שיחוה את דעתו. הוא צוה שתמיסטוקלס יציין את עירו ואחרי כן יחוה את דעתו. את הדבר הזה הוכיח לו על פניו יען כי אתונא נלכדה ונכבשה. והנה עתה אמר תמיסטוקלס לאיש הזה ולאנשי קורינתוס דברים רבים וקשים והראה בנאומו שיש להם עיר וארץ טובות מאשר להללו, כל עוד יש להם מאתים אניות עם אנשיהן: איש מהיוונים לא יהדוף אותם אחור אם יתקפו.

62. אחרי שהרצה את הענינים בנאומו פנה אל אבריבּיאדס ודבר אליו ביותר תוקף: “אתה, אם תשאר פה ובהשארך תִרְאֶה את עצמך כגבור, ואם לא, תאבֵּד את יון, יען האניות נושאות בחבן את הכרעת המלחמה בשבילנו. ולכן שמע בקולי. ואם לא תעשה את הדבר הזה, אזי נקח אנחנו תיכף ומיד את בני בתינו ונסע לסִירִיס²⁴⁴⁵ אשר באיטליה השיכת לנו עוד מימי קדם וכפי שחזה האורקולום מוטל עלינו ליַשבָה. ואתם עזובים מבעלי ברית כמונו תזכרו עוד את דברי”.

63. מדברי תמיסטוקלס למד אבריבּיאדס לקח. לי נראה, שהוא למד לקח בעיקר מהפחד פן יעזבו אותם האתונאים אם יוליך את האניות אל האיסתמוס. יען, אם יעזבו האתונאים לא יהיו האחרים מוכשרים עוד לקרב. ולכן בחר בהצעה להשאר במקומם ולהלחם בקרב ים מכריע.

64. ובכן, אחרי מלחמת דברים ואחרי שנראה זאת לאבריבִּיאַדס התכוננו היוונים שעל יד סלמיס להלחם בקרב ים במקום הזה. והנה האיר היום ואך עלתה השמש ותהי רעידת אדמה ביבשה ובים. ויחליטו להתפלל לאלים ולפנות לאַיאַקִידִים²⁴⁴⁶ לעזרה. מה שהחליטו, עשו. כי אחרי שהתחננו לכל האלים קראו מפה, מסלמיס, גם לאַיאַס וטֶלַמון, אולם אחרי אַיאַקוֹס ושאר האַיאַקִידִים שלחו אניה לאַיגִינָה.

65. והנה ספר דִיַקֵיוֹס בן תֶּאוֹקִידֶס, איש אתונה, שהיה גולה והגיע בימים ההם לכבוד אצל המדים: בעת שצבא היבשה של כסרכסס שם את הארץ אטיקה לשמה והיתה עזובה מהאתונאים, קרה המקרה שהיה הוא יחד עם דֵימִרַטוֹס הלקדימוניי במישור התְרִיאַסִיִי²⁴⁴⁷, ויראו עמוד אבק מתרומם מעבר אלֶבָסִיס כאילו משלשים אלף²⁴⁴⁸ איש; הם התפלאו על האבק מאיזו בני אדם יהיה ומיד שמעו קול ונדמה היה להם הקול כאילו של אַיאַקְחוֹס²⁴⁴⁹ המִיסְטִי. דימרטוס שלא היה בקי בפולחן אשר באלאבסיס, שאלהו, איזה קול זה. ועל זה השיב: “דימרטוס, אין זה אלא שבר גדול יקרה את צבא המלך. הלא הדבר ברור, בהיות אטיקה עזובה, שזה קול אלהי, הבא מאלאבסיס לעזרת האתונאים ובעלי בריתם. אם הוא יִתַּך²⁴⁵⁰ לעבר הפלופוניסוס, נשקפת סכנה למלך עצמו ולצבאו אשר ביבשה. ואם הוא יפנה לעבר האניות אשר בסלמיס, יסתכן המלך להפסיד את צבאו אשר בים. את החג הזה חוגגים האתונאים מדי שנה בשנה לכבוד האם והבת²⁴⁵¹ והרשות בידי כל אחד מהם כמו לשאר היוונים להכנס בסודם. והקול שאתה שומע שרים הם בחג הזה”. על זה אומר דימרטוס: “שתוק ואל תאמר לשום איש את המאורע הזה. יען אם יגיעו דבריך אלה לאזני המלך תפסיד את ראשך, ולא אני ולא איש אחר, אף אחד, יוכל להצילך. לכן דֹם. הנח לאלים שידאגו לצבא הזה”. את העצה הזאת אפוא יעץ לו, ומאבק והקול נעשה ענן שהתרומם ונשא לעבר סלמיס אל מחנה היוונים. באופן כזה הוברר להם שהצבא הים של כסרכסס עומד להשמד. את הדברים האלה ספר דִיקַיוֹס בן תֵּאוֹקִּידֶס בהסתמכו גם על עדים אחרים.

66. האנשים²⁴⁵² שהיו מיועדים לצבא הים של כסרכסס, אחרי שהתבוננו בתבוסת הלקדימוניים, עברו מטְרֵחֵיס להִיסְטִיאַיאָה, ואחרי התעכבם שלשה ימים הפליגו דרך האבטיפוס ואחרי שלשה ימים אחרים היו בפַלֵירוֹן²⁴⁵³. לדעתי לא נפלו במספרם כאשר התפרצו לתוך אתונא, לא בנוגע לחיל היבשה ולא בנוגע לאניות, משהיו בהגיעם לסֵפִּיאַס²⁴⁵⁴ ולתּרוֹפִּילֵי. יען מעמיד אני נגד אלה מהם שאבדו בסערה ואלה אשר בתרמופילי ובקרב הים על יד ארטמיסיון את אלה אשר עדיין לא הלכו אחרי המלך, המֶליים, הדוֹרִיים, הלוֹקְרים והבּויאטוטים, אשר הלכו אחריו עם כל חילם זולת התֶּסְפִּיִים והפְּלַטַיִים, ביחוד הקַרִיסטיים והאַנְדְמִיִים והטִינִיִים ושאר יושבי האיים²⁴⁵⁵ כולם זולת חמש הערים אשר את שמותיהן הזכרתי למעלה²⁴⁵⁶. יען במדה שחדר הפרסי לתוך יון, נתרבו העמים שהלכו אחריו.

67. כאשר הגיעו לאתונא כל אלה זולת הפַּרִיִים²⁴⁵⁷ – הפּריים נשארו אחור בקִיתְּנוס וחכו איך יפול דבר – כאשר באו אפוא האחרים לפלירון, ירד שמה כסרכסס בעצמו אל האניות ברצותו להִדַבֵּר עם יורדי האניות ולשמוע את דעותיהם. כאשר בא וישב לו, נקראו ובאו שליטי העמים ומפקדי האניות וישבו להם איש איש לפי הכבוד שנתן לו מאת המלך, בראשונה מלך הצדונים²⁴⁵⁸, אחריו זה של צור ואחריהם האחרים. אחרי שישבו כסדרם לפי ערכם שלח כסרכסס את מרדוניוס אשר ישאל, למען נסות את כל אחד ואחד, אם יֵעָשה קרב־ים.

68. כאשר עבר מרדוניוס הנה והנה ושאל בהתחילו מהצדוני, הסכימו כולם לדעה אחת ויעצו להלחם בקרב –ים, אבל אַרְטֶמִיסִיָה²⁴⁵⁹ אמרה את הדברים האלה:

א. "מרדוניוס אֶמֹר לי למלך,שאני אומרת את הדברים האלה: יען כי לא הייתי הגרועה בקרב הים אשר על יד אֶבְוּבֹיָה ולא הראיתי את המעשים הפחותים, אדוני, לי הרשות להביע את דעתי כמו שהיא, וחושבת אני אותה למועילה מאד לעניניך. ואני אמרת לך ככה: חוס על האניות ואל תעשה קרבות כי האנשים הללו עולם על אנשיך על הים, במדה שעולים אנשים על נשים. למה צריך אתה בכלל לסכן את עצמך על־יד קרב ים? האין אתונא בידיך, אשר בגללה יצאת למלחמה, האין בידיך שאר יון? איש אינו עמד לך מנגד; ואלה שעמדו לך מנגד, עלה להם כמו שמגיע להם.

ב. לאיזה גמר יבואו לפי דעתי הענינים עם האויבים, את זה אֹמַר: אם לא תהיה אץ לעשות קרב־ים אלא תשאיר את האניות על המקום ואתה תשאר על היבשה או אפילו תלך קדימה אל הפלופוניסוס, על נקלה, אדוני, יעלה בידך מה שהיה בכוונתך כאשר באת הנה. כי לא יהיה בכח היוונים לעמוד בפניך זמן רב, אלא פזר אותם ואיש איש ינוס לעירו. הלא מזון אין להם באי הזה, כפי שאני שומעת ואינו מתקבל על הדעת, שאם תסיע את צבא היבשה אל הפלופוניסוס ישארו ביניהם שקטים האנשים אשר באו משם, ולא יהיה איכפת להם להלחם בקרב ים לטובת האתונאים.

ג. אבל אם תחפז להלחם בקרב ים מיד, חוששת אני שצבא הים יהיה בכל רע ונוסף לזה ישמד צבא היבשה. מלבד זאת, המלך, שים גם זאת אל לבך, שדרך אנשים טובים מאד שיהיו להם עבדים רעים, ולרעים טובים מאד. ולך, שאתה הטוב בבני אדם, ישנם עבדים רעים, האומרים שהם בעלי ברית שלך, הם המצרים, הקיסריים, הקיליקים והפַּמפִילִים²⁴⁶⁰, שאף אחד מהם אינו שוה מאומה":

69. אחרי שדברה את הדברים האלה אל מרדוניוס חשבו האנשים אשר דרשו את טובת ארטמיסיה את דבריה להותה פן יאונה לה רע מאת המלך על כי הזהירתהו מלעשות את קרב הים, ואלה אשר עוינו לה וקנאו בה יען כי ניתן לה כבוד יותר מלכל בעלי הברית, שמחו לחות דעתה כי יחבל לה. אולם כאשר הוצעו הדעות לפני כסרכסס, שמח מאד על דעתה של ארטמיסיה, ויען כי החשיב אותה עוד קודם לכן כחרוצה, הלל אותה עתה הרבה יותר. בכל זאת צוה לשמוע בקול הרוב, בחשבו ככה: על יד אבוביה הראו עצמם מוגי לב, יען כי הוא לא היה נוכח, כעת סדר שהוא עצמו יסתכל בעת הלחמם בקרב הים.

70. כאשר נתנו²⁴⁶¹ אחרי כן את הפקודה להפליג, הוליכו את האניות לעבר סלמיס וסדרו את עצמם במערכה בשקט. והנה לא הספיק להם היום לעשות קרב־ים, כי ירד הלילה, והתכוננו למחר. על היוונים נפלו מגור ופחד, ביותר על אלה מהפלופוניסוס. הם פחדו כי ישארו בסלמיס ויהיו נאלצים להלחם בקרב ים בעד ארץ האתונאים, ואם ינוצחו יהיו סגורים ונצורים ומשאירים את שלהם בלי חסות.

71. וצבא היבשה של הברברים יצא לדרך עוד באותו הלילה לעבר הפלופוניסוס; אמנם נעשו כל ההכנות שהברברים לא יחדרו לתוך היבשת. כי אך שמעו הפלופוניסיים שהאנשים עם לאונידס נפלו בתרמופילי, נזעקו האנשים מתוך הערים וחנו אצל האיסתמוס, וכמצביא פקד עליהם קְלֶאוֹמְבְּרוֹטוֹס בן אַנַכְסַנְדְרידֶס, אחי לאונידס. בעת שבתם על האיסתמוס סתמו את הדרך הסְקִירוֹנִית²⁴⁶², אחרי זה, כמו שהחליטו בעת התיעצם, בנו חומה לרוחב האיסתמוס²⁴⁶³. ויען כי היו רבבות רבות וכל איש עבד נגמר המפעל; כי גם אבנים ולבנים ועצים וסלים מלאים חול הובאו ואף רגע לא שבתו מעבודתם האנשים אשר באו לעזרה, לא בלילה ולא ביום.

72. ואלה מהיוונים אשר באו לעזרה עם כל אנשיהם, הלקדימוניים, האַרקַדִים כולם, האֶלִיִים, הקורינתיים, הסִיקִיוֹנִים, האֶפִּידָאברִיִים, הפְּלִיאַסִיִים, הטרויזיניים וההֶרְמִיוֹנִים. אלה באו אפוא לעזרה ודאגו מאד ליון שסכנה נשקפת לה; לשאר הפלופוניסיים לא היה איכפת כלום. משחקי אולימפיה והקרניים²⁴⁶⁴ עברו כבר.

73. הרי יושבים בפלופונסוס שבעה עמים. שנים מהם ילידי הארץ יושבים באותו המקום גם היום שישבו בו גם בימים קדומים האַרקדים²⁴⁶⁵ והמינוריים. עם אחד, האַחיי,²⁴⁶⁶ אמנם לא הגר מתוך הפלופוניסוס, אבל יצא מתוך מושבותיו ויושב באחרת. העמים האחרים, ארבעה מהשבעה, נכריים, הם, הדוריים והאַיטוֹלים והדְרִיאוֹפִּים והלֵימְנִיִים. לדוריים ערים רבות ונכבדות; לאַיטוֹלים אֵלים לבד, לדריאוֹפיס הֶרְמִיוֹנִי ואַסִינֵי הסמוכה לקרדמיה הלַקוֹנִית. ללֵימְנִיִים כל הפְּרורֵיטִים²⁴⁶⁷. המינוריים, שהם ילידי הארץ, הם לבדם נראים להיות יונים, אבל נעשו דוריים, יען כי הארגיוים משלו עליהם ובמשך הזמן, בהיותם אוֹרְנֵיאָטִים²⁴⁶⁸ ונתינים. משבעה העמים האלה שאר הערים זולת אלה שנזכרתי עמדו מן הצד ואם מותר לאמר בגלוי, עמדו מן הצד כי נטו אחרי המדים.

74. האנשים אשר על האיסתמוס התעמלו אפוא בעמל קשה כזה יען כי נלחמו בעד קיומם ולא היתה להם תקוה לנצח באניות; ואלה אשר ליד סלמיס בשמעם זאת פחדו בכל זאת, בדאגם לא כל כך לעצמם כמו לפלופוניסוס. זמן מה אמנם נגש איש לרעהו ונדברו בחשאי, בתמהם על נבוכתו של אֶברִיבִּיאַדֶס, אולם לבסוף התפרצו בגלוי. נאספה אספה והרבה דֻבר על הענינים האלה; חלק – שיש הכרח להפליג אל הפלופוניסוס ולסכן את עצמם בעדה ולא להשאר ולהלחם בעד ארץ נכבשה, אבל האתונאים והאיגיניטים והמגרים – להשאר על המקום ולהגן.

75. ועתה, כאשר הצעתו הוכשלה מאת הפלופ וניסיים, עזב תמיסטוקלס בחשאי את האספה, ואחרי צאתו שלח בניה איש למחנה המדים וצוה עליו מה שעליו להגיד; שמו היה סיקינוֹס; הוא היה עבד תמיסטוקלס ומחנך בניו ועשה אותו אחרי־כן אחרי המאורעות האלה לתֶּסְפִּיי, כאשר התֶּסְפִּיים קבלו אזרחים²⁴⁶⁹ והעשיר אותו עושר רב. כאשר בא אז באניתו דבר אל מצביאי הברברים את הדברים האלה: “שלח אותי מצביא האתונאים בלי ידיעתם של שאר היוונים – יען נוטה הוא אחרי המלך ורצה יותר שידכם תהיה על העליונה מזו של היוונים – להגיד, שהיוונים מתיעצים לנוס לסבת פחדם, ועתה מזדמן לכם לפעול את הפעולה היפה מכל אם לא תתנו להם להמלט. יען אינם בדעה אחת ולא יעמדו בפניכם יותר ותראו אותם נלחמים בקרב ים אלה שהם נוטים אחריכם עם אלה שהם נגדכם”.

76. אחרי שמסר להם את הדברים האלה פנה והלך לו, והם, כאשר נעשתה ההודעה מהֵימָנָה להם, העלו ראשית על האי הקטן פְּסִיטַלֵיָה, הנמצא בין סלמיס והיבשת, הרבה פרסים, שנית, כשבאה חצות לילה, הוליכו את האגף המערבי אל סלמיס כדי שיקיפו, הוליכו גם את אלה שהיו ערוכים מסביב לקֶאוֹס וקִינוֹסוּרָה²⁴⁷⁰ ותפשו באניותיהם את כל מיצר הים עד מוּנֵיחִיָה²⁴⁷¹. מטעם זה הוליכו את האניות, לבל תהיה אפשרות ליוונים להמלט, וסגורים בסלמיס יקבלו את ענשם בעד הקרבות על יד ארטמיסיון. על האי הקטן פסיטליה העלו פרסים מטעם זה, שאם יהיה קרב־ים, יטרפו שמה ביחוד אנשים ושברי אניות – כי האי נמצא בתוך מעבר הים שבו עמד קרב הים להיות – למען יצילו חלק, וחלק ישמידו. הם עשו את הדברים בשקט, שהאויבים לא ישמעו. אלה הכינו אפוא את ההכנות במשך הלילה מבלי לנוח.

77. אין²⁴⁷² בכחי להכחיש את דברי האורקולאות כבלתי אמתיים ואין ברצוני לנסות לבטלם במקם שהם מדברים ברורות, בהתחשבי עם עובדות כאלה:

"אולם אם את החוף הקדוש של אַרְטֶמִיס חגורת נשק זהב

יכסו באניות ואת קִינֹוֹסוּרְיָה המשתרעת על הים,

ובתקוה פראית יהרסו את אתונא הברוכה,

תשמיד דִיקֵי²⁴⁷³ האלהית את קוֹרוֹס האדיר, בן הִיבְּרִיס²⁴⁷⁴,

הכביר בהוללותו, המדמה להשמיד הכל.

כי ברזל בברזל יפגשו, ובדם יאדים

אֵרֶס את הים. אז יביא את יום היופש ליון

קרוֹנוֹס המרחיק ראות וניִקיֵ²⁴⁷⁵ הנעלה".

אשר לּבקִיס המדבר באופן כזה והמדבר כה ברור, אינני מעיז לא על דעת עצמי להשמיע דבר המתנגד לאור קולותיו וגם אינני מקבל זאת מאחרים.

78. עודם רָבים המצביאים איש עם רעהו, והנה בא מאיגינה אַרִיסְטִידֶס בן לִיסִימַכוֹס²⁴⁷⁶, איש אתונא, אשר הָגלה מאת העם על ידי הצבעת החרסים²⁴⁷⁷, ושאני יודע אותו, אחרי שהכרתי את אפיו, כאיש הטוב והישר שהיה באתונא. האיש הזה נגש אל המועצה וקרא את תמיסטוקלס, שלא היה אוהבו, כי אם שונאו בנפש. לרגלי גודל צרות השעה הסיר מעל לבו מה שהיה ביניהם וקרא אותו החוצה ורצה להדבר אתו. הוא שמע קודם לכן שהאנשים מהפלופוניסוס מזדרזים להוליך את האניות אל האיסתמוס. וכשיצא אליו תמיסטוקלס, דבר אליו אריסטידס את הדברים האלה: “עלינו מוטל להתגרות איש ברעהו בכל עת אחרת וביחוד בעת הזאת מי משנינו יפעל יותר לטובת המולדת. ואני אומר לך, כי לא מעלה ולא מוריד לדבר הרבה או מעט על דבר הפלגת הפלופוניסיים מפה. כי אומר אני לך מה שראיתי בעיני, שלו גם ירצו כעת הקורינתיים וגם אבריבּיאדס עצמו להפליג מפה, לא יהיה ביכלתם, כי מוקפים אנחנו איבים מכל עבר. לכן הכנס והודיע להם זאת”.

80. וזה ענה בדברים אלה: “עצה טובה ומועילה מיעץ אתה ומבשר טוב הנך. כי מה שהיה חפץ לבבי שיהיה, ראית בעיניך שנעשה ובאת. דע־לך שעל ידי נעשה מה שנעשה מהמדים. יען היה צורך להכריח את היוונים שלא רצו לצאת מרצונם לקרב, שיצאו נגד רצונם. מאחרי שבאת וידיעה טובה בפיך, הודע אתה עצמך אותה להם. אם אני אֹמַר אותה, יחשבו שאני בודה ולא אוכיח אותם שהברברים עשו את הדבר. כי אם הכנס וברר להם אתה מהו הדבר. אם בררת להם ונוכחו, זה הטוב ביותר; ואם לא תוכיח להם, אחת היא לנו. כי שוב לא יברחו, הלא מוקפים אנחנו מכל עבר כפי שאתה אומר”.

81. אריסטידס נכנס ואמר את הדברים האלה בספרו שהוא בא מאַגִינָה ובקושי עבר את האניות העוגנות מבלי שהרגישו בו; יען כל מחנה היוונים מוקף מהאניות של כסרכסס, ולכן מיעץ הוא שיתכוננו להגן על עצמם. אחרי דברו את הדברים האלה, הלך לו, ואלה התחילו עוד פעם בריב דברים, יען רוב המצביאים לא האמינו בידיעה.

82. עודם מהססים בדבריו והנה באה אניה בעלת שלש שורות של משוטים עם אנשים טֵינִיִים²⁴⁷⁸ אשר עברה אליהם. מפקדה היה איש ששמו פַּנַיטִיוֹס בן סוֹסִימֶנֶס וזה ספר את האמת כולה. בעד המעשה הזה נכתבו בדלפוי הטֵינִיִים בחצובה²⁴⁷⁹ בין אלה אשר הכו את הברבר. עם האניה הזאת אשר עברה על יד סלמיס ועם זו הקודמת מלֶמְנוֹס שעברה על יד ארטמיסיון נמלא ליוונים הצי לשלש מאות ושמונים האניות. יען שתי אניות חסרו עוד למספר 3²⁴⁸⁰.

83. כאשר נתאמנו ליוונים דברי הטיניים, התקינו עצמם לקרב־ים. אך האיר השחר²⁴⁸¹ נקראו לאספה אנשי האניות ומבין כולם²⁴⁸² דבר תמיסטוקלס לפניהם דברים נעלים, וכל דבריו היו שהקביל את הנעלה כנגד השפל²⁴⁸³ עד כמה שטבוע בטבע בן האדם והרגלו והזהיר לבחור מבין שניהם בנעלה, ואחרי גמרו את נאומו, צוה לרדת לתוך האניות. ואלה אפוא ירדו לתוכן, גם באה מאיגינה האניה בעלת שלש שורות של משוטים, אשר נשלחה להביא את האַיאַקִיָדים. עתה הפליגו היוונים את האניות כולן אל הים.

84. את המפליגים תקפו מיד הברברים. והנה שאר היוונים חתרו אחורנית ואמרו לדחוף את האניות אל היבשה, אבל אַמֵינִיאַס מִפַּלֵינֵי²⁴⁸⁴, איש אתונא, התקדם מתוך השורה ותקף אניה. ויען כי האניה התלכדה ואי־אפשר היה להפריד, באו האחרים לעזרת אַמֵינִיאַס והתנגחו. האתונאים אומרים שבאופן כזה היתה התחלת קרב הים, האיגיניטים אומרים שהאניה שנשלחה לאיגינה להביא את האיאקידים, היא היא שהתחילה. מספרים גם את הדבר הזה, שהופיע הלהם דמות אשה, והדמות זרזה אותם באופן שגם כל מחנה היוונים שמע את הדברים האלה אחרי שחֵרפה תחלה: “הוי, סכלים, עד מתי עוד תחתרו אחור?”.

85. והנה מול האתונאים העמדו במערכה הפניקים, כי אלה תפסו את האגף לעבר אֶלאֶבסִיס ולצד מערב, מול הלקדימוניים היונים; אלה תפסו בו את האגף מזרחה ולעבר הפֵּירֵאוס. אולם מתי מספר מהם היו נרפים במצות תניסטוקלס, הרוב לא. בידי אמנם למנות שמות של מפקדים רבים מאלה אשר לכדו אניות יווניות, אולם לא אזכיר אף אחד זולת את תֵּאוֹמֵיסטוֹר בּן אַנְדְרוֹדֵמַס ופִילֵקוֹס בן הִיסְטִיאַיוֹס, שניהם מסַמוֹס. מטעם זה אזכיר אותם לבד, יען תאומי סטור נעשה בעד מעשהו זה טירנוס בסמוס, ממונה מאת הפרסים, פיקוס נרשם²⁴⁸⁵ כאיש חסדו של המלך והרבה אדמה נתנה לו במתנה. אנשי חסד של המלך נקראים בפרסית אוֹרוֹסַנְגִים²⁴⁸⁶.

86. אשר לאלה הענין היה אפוא ככה; רוב האניות הוטבעו ליד סלמיס, חלק נשמדו על ידי האתונאים, חלק על ידי האיגיניטים. ויען כי אלה של היוונים היו ערוכות בסדר ונלחמות בשורה, אולם אלה של הברברים לא היו מסודרות עדין ולא עשו שום פעולה בהבנה, בהכרח הגיע להם מה שבא עליהם. אמנם היו והראו את עצמם ביום ההוא אמיצים למעלה מכוחותיהם מאשר היו על יד אבבּויה, יען איש איש השתדל בפחדו מפני כסרכסס, כי חשב כל אחד שאליו יביט המלך.

87. אשר לאחרים אין בידי להגיד ברורות מזה או זה איך נלחמו יחידים מהברברים או מהיוונים, אבל לארטמיסיה קרה הדבר הזה, אשר בגללו נשאה עוד יותר חן בעיני המלך: כי כאשר באו חילות המלך במבוכה גדולה, בשעה זו רדפה אניה מאטיקה אחרי ארטמיסיה והיא, כי לא היה לה מקום להמלט, יען לפניה היו אניות אחרות מבעלי ברית ושלה נמצאה קרובה ביותר לזו של האויבים, חשבה שעליה לעשות את המעשה הזה, והמעשה עלה בידה: כי בהיותה רדופה על ידי אניה מאטיקה הסתערה בכח על אניה של בעלי ברית, של אנשים קַלִינְדִיִים²⁴⁸⁷ ובה נמצא גם מלך הקַלִינְדִיִים דַמַסִיתִימוֹס. אמנם נפל איזה ריב אתו בהיותם עוד על יד ההליספונטוס, בכל זאת אינני יכול לאמר, לא אם היא עשתה זאת במזימה, ולא אם אנית הקליניים התנגשה אתה במקרה. כאשר הסתערה והטביעה, השיגה לעצמה על־ידי הצלחתה תועלת כפולה, יען כי המפקד²⁴⁸⁸ של האניה מאטיקה בראותו אותה מתפרצת על אניה של אנשים ברברים, דמה שהאניה של ארטמיסיה או שהיא יוונית או שעברה מהברברים ובאה לעזרתם, ועזב אותה ופנה נגד אחרות.

88. במעשה זה הגיע לה ראשית, שהיא נמלטה ולא נאבדה. שנית קרה שבעד הרעה שגרמה לאנשיה נחלה הרבה כבוד מאת המלך. יען מספרים, שהמלך בהסתכלו הרגיש באניה המסתערת ואחד מן העומדים אצלו אמר: “אדוני, רואה אתה את ארטמיסיה, איך היא נלחמת יפה והטביעה אניה של האויבים?” וזה שאל, האם באמת זהו מעשה ארטמיסיה, ואלה אשרו, כי ידעו היטב את סימן²⁴⁸⁹ האניה, ואת האניה הטבועה חשבו לשם האויבים. יען גם שאר מעשיה, כמו שספרתי, עלו לה להצלחתה גם בענין זה שמן האנשים אשר באנית הקליניים לא ניצל אף אחד, שיהיה קטגורה. ומספרים שכסרכסס אמר על הדברים שסופרו לו: “האנשים נעשו לי לנשים והנשים לאנשים”. את הדברים האלה דבר כסרכסס, כפי שמספרים.

89. בתבוסה הזאת נפל שר הצבא אַרִיאַבִּיגְנֵיס²⁴⁹⁰ בן דריוש, שהיה אחי כסרכסס, גם אנשי שם רבים אחרים מבין הפרסים והמדים ושאר בעלי ברית, אבל מתי מספר גם מהיוונים. יען כי ידעו לשחות, שחו האנשים אשר אניותיהם נשמדו, עד כמה שלא מתו בהתנגחות, לסלמיס. רבים מהברברים אבדו בים כי לא ידעו לשחות. כאשר הראשונות²⁴⁹¹ הפנו לברוח, נשמדו רובן. כי אלה שהיו מסודרות בעורף, נִסו לעבור לפנים כדי להראות למלך גם הם איזו פעולה והתנגשו הבורחות באניותיהם עצמם.

90. בתוך המבוכה הזאת קרה גם המאורע הזה: אחדים מהפניקים, אשר אניותיהם נשמדו, באו לפני המלך ודברו סרה ביונים כבוגדים, יען באשמתם נשמדו האניות. אולם קרה ששרי הצבא של היונים לא נהרגו ואלה של הפניקים אשר האשימו, קבלו שכר כזה: עודם הם מדברים את דבריהם השתערה אניה סַמוֹתְרַקִית²⁴⁹² על אַטִיקִית. האטיקית טבעה, והנה התפרצה אניה מאיגינה והטביעה את אנית הסמותרקים. ויען כי הסמותרקים היו רובי־קשת, ירו במלחי האניה שהטביעה, והורידו אותם ועלו ותפסו אותה. המעשה הזה הציל את היונים. כי כאשר ראה אותם כסרכסס עושים מעשה גדול כזה, פנה אל הפניקים כשנפשו מרה עליו ובהאשימו הכל, צוה לחתוך את ראשם לבל ידברו סרה בטובים מהם בשעה שהם עצמם מוגי־לב. יען מדי ראה כסרכסס איזה מעשה של הצטינות שעשו אנשיו בקרב הים, בעת שבתו לרגלי ההר אשר ממול סלמיס והנקרא אַיגַלוֹס²⁴⁹³. שאל לאיש העושה, והסופרים רשמו את שם המפקד ושם אביו ושם עירו. מלבד זאת גרם גם אַרִיאַרְמֶנִיס, איש פרסי, שהיה ידידם²⁴⁹⁴, והיה נוכח, לגורל הזה של הפניקים.

91. אלה²⁴⁹⁵ אפוא פנו נגד הפניקים; כאשר פנו הברברים לברוח ונסו לצאת²⁴⁹⁶ אל הפלֵירוֹן, עשו האיגיניטים האורבים בתוך מיצר הים מעשים הראויים להזכר. יען האתונאים השמידו במבוכה את האניות אשר עמדו מנגד ואת אלה אשר ברחו, אבל האיגיניטים את אלה המפליגות ויוֹצאות. מדי נמלטו מידי האתונאים, נפלו מהר בידי האיגיניטים.

92. פה נפגשו שתי אניות, זאת של תמיסטוקלס שרדפה אחרי אניה וזו של פוֹלִיקְרִיטוֹס בן קְרִיוֹס²⁴⁹⁷, איש איגינה, אשר השתערה על אניה צדונית, זאת שלכדה את האניה מאיגינה שעמדה על המשמר על יד סְקִיאַתּוֹס ובה נסע פִּיתָּאוֹס בן אַיסחֶנוֹאוֹס והפרסים פצעוהו אנוש ובעד גבורתו עצרוהו באניה מלאי התפעלות²⁴⁹⁸. האניה הצדונית הזאת שהוליכה אותו בה, נלקחה יחד עם הפרסים ובאופן כזה נצל פִּיֶתאוֹס לאיגינה. ויהי כאשר ראה פּוֹלִיקְרִיטוֹס אם האניה האטיקית והכיר בסימן שראה שהיא של המצביא, קרא את תמיסטוקלס והתקלס בו בחרפו את נטית האיגיניטים אל המדים. בדברים אלה אפוא נאץ פּוֹלִיקְרִיטוֹס את האניה האטיקית והכיר בסימן שראה שהיא של המצביא, קרא את תמיסטוקלס והתקלס בו בחרפו את נטית האיגיניטים אל המדים. בדברים אלה אפוא נאץ פּוֹלִיקְרִיטוֹס את תמיסטוקלס בשעה שהשתער על האניה²⁴⁹⁹. והברברים שאניותיהם נשארו שלמות, נסו והגיעו אל פַלֵירוֹן תחת חסותו של צבא היבשה.

93. בקרב ים זה רכשו להם שם טוב ביותר מבין היוונים האיגיניטים ואחריהם האתונאים, בין האנשים פּוֹלִיקְרִיטֹוס מאיגינה והאתונאים אֶבמֶנִיס האַנַגִירֵסִיִי ואַמֵיִניאַס מפַּלֵינֵי, זה שרדף גם אחרי ארטמיסיה. אלמלי היה יודע, שבאותה האניה נמצאת ארטמיסיה, לא היה חדל עד אשר לקח אותה בשביה או שהוא עצמו נלקח בשביה. יען נתן צו למפקדי האתונאים, מלבד זה נקבע פרס של עשרת אלפים דרכמונים, למי שיתפוס אותה חיה. יען קשה היה להם מאד שאשה תצא למלחמה על אתונא. אולם היא, כמו שמסופר למעלה, נמלטה, וגם האחרים שאניותיהם נצלו, היו בפַלֵירוֹן.

94. על אַדִימַנְטוּס²⁵⁰⁰, שר הצבא הקורינתיי, מספרים האתונאים, שמיד בהתחלה, כשאך התנגשו האניות, נבהל ונפחד אסף את המפרשים ואץ לברוח וכשראו הקורינתיים את אנית שר הצבא בורחת, מהרו גם הם לברוח. בהיותם במנוסתם על ידי מקדש אתיני סְקִירַס אשר בסלמיס, הדביקה אותם אניה מהירה כאילו בשליחות אלהית, מבלי שנראה האיש אשר שלחה, והתקרבה לקורינתיים, אשר לא ידעו דבר מהקורות אצל הצבא. מזה הם מוכיחים שהיה דבר אלהי כאשר היתה קרובה לאניות, אמרו האנשים מהאניה המהירה את הדברים האלה: “אַדִימַנְטוּס, אתה הסבת את האניות בהחפזך לברוח ובגדת ביוונים. והנה הם מנצחים כפי משאלת לבם להתגבר על האויבים”. אחרי דברם את הדברים האלה, יען כי אדימנטוס לא האמין להם, אמרו שנית את הדברים האלה ושהם נכונים להיות מובלים כבני תערובות ולמות אם לא מנצחים היוונים באמת. ובכן הסב את האניה, הוא ויתר האנשים, ובאו אל המחנה אולם אחרי גמר המעשה. זאת היא אפוא השמועה מאת האתונאים על אודותיהם; אולם הקורינתיים עצמם אינם מסכימים כלל, אלא הם אומרים שהם עצמם היו בין הראשונים בקרב הים ומעיד עליהם גם שאר יון.

95. ואירסטידס בן ליסימכוס, איש אתונא, אשר הזכרתיו מעט קודם המאורעות האלה²⁵⁰¹ כאיש ישר, עשה במבוכה הזאת שהיתה על יד סלמיס, את המעשה הזה: הוא לקח מספר גדול של הופליטים, לפי מוצאם אתונאים, אשר הָעמדו לאורך החוף של סלמיס, והעביר אותם לאי פְּסֳיטַלֵיאָה ושמה רצחו את כל הפרסים שנמצאו באי הקטן הזה.

96. כאשר נגמר קרב־הים העלו היוונים על היבשה לסלמיס מה שהיה עוד נמצא שמה משברי האניות והיו נכונים לקרב־ים שני, בשערם שהמלך ישתמש באניות שנשארו לו עוד. רבים משברי האניות אחזה רוח מערבית ונשאה אותם לחוף אטיקה, הנקרא קוֹלִיאַס, עד שבא החזון²⁵⁰² בכל יתר הדברים שנאמרו על־אודות קרב הים הזה מאת בַּקִיס ומוסַיאוֹס, ביחוד מה שנאמר בנוגע לשברי האניות שנפלטו במקום הזה שנים רבות קודם לכן בחזון של האתונאי לִיסִיסְטְרַטוֹס, איש רואה, ומה שהיה בלתי מובן לכל היוונים:

ונשי קוליאס יִצלו במָשוֹטִים

אבל על המאורע הזה היה לבוא אחרי נסיגת המלך²⁵⁰³.

97. כאשר הובררה לכסרכסס התבוסה²⁵⁰⁴ אשר נחל, פחד, פן ייעץ איש מהיונים ליוונים או שהם עצמם יבינו זאת, להפליג אל ההליספונטוס ולהרוס את הגשרים, ונסגר באירופה, יהיה בסכנה להִשמד; לכן שם את דעתו להתחמק. וברצותו שלא ירגישו בזה לא היוונים ולא האנשים סביבו, נסה לשפוך סכר לסלמיס וקשר יחד אניות־משא פניקיות, בכדי שיהיו במקום גשר־אניות וחומה²⁵⁰⁵, ועשה הכנות למלחמה כאילו בדעתו לעשות קרב־ים שני. כל יתר האנשים אשר ראוהו עושה את המעשים האלה האמינו בהחלט, שבכל לבו הוא מתכונן להשאר ולהלחם. רק ממרדוניוס לא נעלם דבר מהדברים האלה יען ידע היטב את מחשבותיו. בעוד כסרכסס עושה את המעשים האלה שלח לפרס להודיע את האסון אשר קרהו.

98. אין בעל חי שיהיה מהיר מהשליחים האלה. באופן כזה הוסדר הדבר מאת הפרסים: מספרים הם, כמספר התחנות שישנן בכל הדרך, כמספר הזה העמדו סוסים ואנשים ואחרי כל נסיעה של יום מוכן סוס ואיש; לא שלג, לא גשם לא שרב ולא לילה מעכב אותם מלגמור את הדרך שעליו²⁵⁰⁶ לעבור במהירות הגדולה ביותר²⁵⁰⁷. אחרי שרץ הראשון את דרכו מוסר הוא את פקודותיו לשני, והשני לשלישי, והפקודה מגיעה ככה מאחד לשני, כמו אצל היוונים בחג האבוקות²⁵⁰⁸, שחוגגים לכבוד הֵיפיסטוֹס. את ריצת הסוסים הזאת קוראים הפרסים אַנַגַרִיוֹן²⁵⁰⁹.

99. והנה כאשר באה הידיעה הראשונה²⁵¹⁰ לשושן, שאתונא בידי כסרכסס, קמה שמחה כזו אצל הפרסים שנשארו, שפזרו בכל הרחובות ענפי הדס והקטירו קטורת ומסרו את עצמם לזבחים²⁵¹¹ והתענגו בתענוגים. אולם כאשר באה הידיעה השניה, הבהילה אותם במדה כזו, שכולם קרעו את בגדיהם ופרצו בצעקה ונהי מר והאשימו את מרדוניוס. לא כל כך מתוך צער על האניות עשו הפרסים את הדבר הזה, כי אם מתוך חרדה לכסרכסס עצמו.

100. ונמשך הדבר אצל הפרסים כל הזמן עד שכסרכסס עצמו הגיע והרגיע אותם. מרדוניוס, בראותו את כסרכסס מתעצב מאד אל לבו בגלל קרב הים, ובחשדו שבדעתו להתחמק מתוך אתונא, שקל בלבו כי יבוא על ענשו, יען כי פתה את המלך לצאת במלחמה על יון, ושטוב יהיה בשבילו לסכן את נפשו מחדש ולהכניע את יון או לגמור את חייו יפה על שאיפתו למעשים גדולים. הוא אמנם נשא באמת את לבו להכניע את יון. בשקלו זאת בדעתו, דבר את דבריו אלה: “אדוני, אל תצטער ואל תתעצב אל לבך ביותר לרגלי המקרה הזה שקרה. כי לא תחרות העצים²⁵¹² היא המכריעה בשבילנו, כי אם זו של אנשים וסוסים. איש מהאנשים האלה החושבים שכבר גמרו את הכל לא יֵצא מתוך האניות וירהיב עוז להתיצב נגדך, ולא איש מהיבשת הזאת; אלה שהתיצבו נגדנו, קבלו את שלהם. ועתה אם יש את נפשך, ננסה מיד את כוחותינו בפלופוניסוס. ואם גם נראה לך לחכות, אפשר לעשות זאת. אך אל יפול רוחך, כי אין שום מפלט ליוונים כי אם הם ישאו את עונם על המעשים שעשו עתה וגם קודם לכן ויהיו עבדיך. ראשית כל עשה עתה את הדבר הזה. ואם באמת נגמר אצלך לשוב לארצך ולהוליך אתך את הצבא, יש לי עצה אחרת גם לזה. אל תעשה, המלך, את הפרסים שיהיו לקלס אצל היוונים. יען שום פעולה מפעולותיך הוזקה באשמת הפרסים ואל תאמר שהיינו מוגי־לב. ואם הפניקים, המצרים, הקפריים והקליקים היו מוגי־לב, האשמה הזאת אינה פוגעת כלל בפרסים. ואם, אפוא, הפרסים אינם אשמים לך, שמע בקולי; ואם גמור אצלך לא להשאר, שוב אתה לארצך ותוליך אתך את החלק הגדול של הצבא ועלי יהיה למסור לך את יון משועבדה אחרי שאבחר לי שלשים רבוא של הצבא”

101. כשמוע כסרכסס את הדברים האלה, שמח שמחה גדולה כאילו נחלץ מצרה, אולם למרדוניוס אמר שיחשוב בדבר ויתן תשובה מה משני אלה יעשה. כאשר טכס עצה יחד עם הפרסים הקרואים, נראה לו לשלוח לקרוא גם את ארטמיסיה אל המועצה, יען כי קודם לכן הבינה היא לבדה מה שיש לעשות. כאשר באה ארטמיסיה, שלח כסרכסס את האחרים, את היועצים מהפרסים ואת נושאי הכידונים ואמר את הדברים האלה: “מאיץ בי מרדוניוס להשאר פה ולנסות את כחי בפלופוניסוס, באמרו שהפרסים וחיל הרגלים אינם אשמים כלל בתבוסה, אלא משתוקקים הם להוכיח לי זאת. בי הוא מאיץ לעשות את הדבר הזה או רוצה הוא עם שלשים רבוא שיבחר לו מתוך הצבא למסור לי את יון משועבדה, ולי הוא מיעץ לשוב עם שאר הצבא לארצי. והנה את, יען גם בנוגע לקרב הים שהיה יעצת לי היטב שלא לעשותו, כעת יַעֲצִי לי מה משניהם לעשות בכדי להועץ היטב”.

102. הוא נועץ אפוא בדבר והיא אומרת את הדברים האלה: “המלך, קשה לאמר לשואל בעצה את המועיל, אולם במצב הנוכחי נראה לי שאתה תחזור ותשוב, ואת מרדוניוס, אם הוא רוצה ומבטיח לעשות זאת, תשאיר פה עם האנשים שהוא רוצה. יען ראשית, אם יכבוש את הארצות שהוא אומר שיש ברצונו ויעלה בידו מה שהוא אומר שיש בדעתו, יֵחָשֵב, אדוני, כפעלך, יען כי עבדיך בצעו את הדבר, שנית, אם יקרה ההפך ממחשבת מרדוניוס, לא יהיה האסון גדול כלל, אם אתה וביתך ישארו שלמים. יען אם אתה וביתך ישארו בחיים, פעמים רבות ילחמו היוונים קרבות רבים על קיומם. על מרדוניוס, אם יפול, לא יהיה הדבור כלל, וגם היוונים אם ינצחו, לא יֵחשבו כמנצחים, הלא רק את עבדך ישמידו. אבל אתה תשוב אחרי ששרפת את אתונא אשר בשבילה עשית את מסע המלחמה”.

103. כסרכסס שמח על העצה, כי היא אמרה מה שהוא עצמו חשב. יען לו גם ייעצוהו כל האנשים וכל הנשים להשאר, לא היה נשאר, לפי דעתי. ככה היה נפחד. אחרי שהלל את ארטמיסיה שלח אותה להוליך את בניו לאֶפֶסוֹס²⁵¹³. יען בנים פסולים²⁵¹⁴ אחדים הלכו אחריו.

104. עם בניו יחד שלח כשומר את הֶרְמוֹטִימוֹס, לפי מוצאו היה מפֵּידֵסוֹס²⁵¹⁵ והיה אצל המלך לא מן הסריסים ממדרגה שניה. [הפֵּידַסִים יושבים מעל להַלִיקַרְנַסוֹס. אצל הפֵּידסים הללו יקרה כמקרה זה: מדי פעם שעל האנשים היושבים מסביב לעיר הזאת מתרחש לבוא פגע במשך הזמן, אזי מקבלת שמה הכהנת של אתיני זקן גדול, והדבר הזה קרה להם כבר פעמים.

105. מהפּדסים האלה היה הֶרְמוֹטִימוֹס²⁵¹⁶ אשר בין כל בני האדם שאנחנו מכירים נעשה הגמול הגדול ביותר שנעשה פעם בעד עול כנגדו. יען הוא נשבה על ידי אויבים ונמכר ופַּנִיאוֹנִיוֹס, איש מחִיוֹס, קנה אותו, איש אשר מצא את מחיתו ממלאכה נבזה מאד. כי מידי באו לידו נערים בעלי תואר, סרס אותם והוליכם לסרדיס ולאֶפֶסוֹס ומכר אותם בכסף רב. כי אצל הברברים חשובים הסריסים בגלל אמונם בכל דבר מבלתי סריסים. פַּנִיאֹונִיוֹס אפוא סרס רבים אחרים, יען מזה עשה את פרנסתו, וגם את זה. וככה הגיע הֶרְמוֹטִימוֹס, יען לא בכל דבר היה אומלל, מסרדיס אל המלך יחד עם דורונות ובמשך הזמן נעשה אצל כסרכסס הנכבד בין הסריסים כולם.

106. ויהי כאשר הסיע המלך את הצבא] הפרסי נגד אתונא והיה בסרדיס, ירד הרמוטימוס לרגלי איזה ענין לארץ מִיסִיָה אשר חִיִים יושבים בה והנקראת אַטַרְנֶאבס²⁵¹⁷. ושמה מצא את פַּנִיאוֹנִיוֹס. כאשר הכיר אותו, דבר אליו הרבה דברים טובים; תחלה מנה לו את כל הטובות שיש לו על ידו, אחר כך הבטיח לו בעד זה לעשות לו כל הטובות, אם יעביר את בני ביתו ויגור אצלו, עד שפַּנִיאוֹנִיוֹס קבל ברצון את דבריו והעביר את ילדיו ואת אשתו. וכאשר הֶרְמוֹטִימוֹס תפס אותו ואת כל ביתו בידיו, דבר אליו את הדברים האלה: “הוי, אתה, שבין כל האנשים אתה מוצא את מחיתך במלאכה הנבזה ביותר, איזו רעה עשיתי לך, אני או מי מחברי, לך או למי ממשפחתך, שעשיתני במקום גבר לאפס? החשבת שהאלים ישכחו מה עוללת אז? הם בהשתמשם בחוק צודק, מסרו אותך, עושה מעשים בזויים, לידי, עד שלא תתאונן על העונש שיבוֹא לך מידי”. אחרי שחרף אותו בדברים אלה, הובאו הבנים לפני פניאוניוס ונאנס לחתוך לבניו, ארבעה היו, את מבושיהם. בהיותו אנוס עשה זאת. אחרי שעשה זאת נאלצו בניו לחתוך את שלו. לפַּנִיאוֹנִיוֹס הגיעו אפוא באופן כזה שלומים²⁵¹⁸ מידי הֶרְמוֹטִימוֹס.

107. כסרכסס מסר את בניו לארטמיסיה שתוליכם לאפסוס, אחרי כן קרא למרדוניוס ופקד עליו שיבחר לו מתוך הצבא את אלה שהוא רוצה ויעשה שפעולותיו תתאמינה לדבריו. ביום ההוא²⁵¹⁹ הגיעו הדברים עד כדי כך, אולם בלילה ההוא הוליכו המצביאים על פי פקודת המלך את האניות מתוך הפַלֵירוֹן חזרה אל ההליספונטוס, מהר עד כמה שהיה ביכלתו של כל אחד, כדי לשמור על הגשרים בשביל המלך שיעבור. כאשר היו הברברים המפליגים בקרבת זוֹסְטֵיר²⁵²⁰, חשבו את הכפים הקטנים של היבשת הבולטים לאניות ונסו מרחק גדול; אחרי זמן הכירו שאינם אניות אלא כפים, התלקטו והמשיכו את דרכם.

108. כאשר האיר היום ראו היוונים שצבא הרגלים נשאר במקומו וקוו שגם האניות נמצאות על יד פַּלֵירוֹן וחשבו שתלחמנה בקרב־ים והתכוננו להגן על עצמם. בהודע להם שהאניות הפליגו לברוח,החליטו תיכף ומיד לרדוף אחריהן. והנה ברדפם לא הופיע צי כסרכסס לנגד עיניהם עד אַנְדְרוֹס²⁵²¹, ובבואם לאַנְדְרוֹס התיעצו. תמיסטוקלס חוה את דעתו לעבור בין האיים ולרדוף אחרי האניות ולהפליג ישר אל ההליספונטוס ולהרוס את הגשרים. אולם אֶבְרִיבִּיאַדֶס הביע את דעתו המתנגדת לזו, באמרו, באם יהרסו את הגשרים, תֵעשה בזה על ידם הרעה הגדולה ביותר ליון. יען אם הפרסי שתִגְדֵר לו הדרך בפניו יהיה אנוס להשאר באירופה, אזי יבוא לידי נסיון לבל ישב בשקט, יען אם ישב בשקט לא יהיה בידו לקַדֵם את הענינים ולא ימצא לו איזו דרך לשוב, והצבא יכלה ברעב; אך אם יתקוף וימשיך במפעלו, יעברו אליו הכל באירופה, עיר ועיר, עם ועם, הן על ידי כבוש, הן על ידי כריתת ברית קודם לכן. את מחיתם ימצאו להם תמיד מיבול השנה של היוונים. לכן חושב הוא אחרי שהפרסי נוצח בקרב הים לא ישאר באירופה, כי אם צריכים לתת לו לברוח, עד שבבריחתו יגיע אל ארצו. אולם אחרי־כן, מיעץ הוא, יש לעשות אתו מלחמה בארצו. לדעה זו נצטרפו המצביאים של יתר הפלופוניסיים.

109. כאשר הבין תמיסטוקלס, שהוא לא יפתה את הרוב להפליג אל ההליספונטוס, שנה את דעתו ואמר אל האתונאים – יען כי לאלה חרה ביותר שהללו נמלטו, והיו נוטים להפליג אל ההליספונטוס גם על דעת עצמם, אם האחרים לא ירצו – את הדברים האלה: “גם אני ראיתי כבר הרבה בחיי ועוד הרבה יותר שמעתי שהיו דברים כאלה: אנשים שנדחקו לתוך מצוקה חדשו אחרי מפלתם את המלחמה ותקנו את תבוסתם הקודמת. יען כי מצא מצאנו את חרותנו ואת חרות יון בעצרנו בעד ענן גדול כזה של אנשים, לא נדביק אנחנו אחרי אנשים נסים. כי את הדבר הזה לא אנחנו בצענו, כי אם האלים וההרואים, בקנאם שאיש אחד יהיה מלך על אסיה ואירופה²⁵²², ביחוד בהיותו חוטא ויהיר אשר השוה נכסי הקדש לנכסי הפרט בשרפו אותם ובהשליכו את פסלי האלים לארץ, אשר גם את הים הכה בשוטים והשליך בו שלשלאות. ובכן אפוא יען המצב לפי שעה טוב לנו, נשאר ביון ונדאג גם בשביל בני בתינו. איש איש יבנה את ביתו מחדש וישים את לבו לזריעה, אחרי שהברבר גורש כליל. עם האביב נפליג אל ההליספונטוס ויוניה”. את הדברים האלה דבר ברצותו לרכוש לו אהדה אצל הפרסים, שאם יקרה לו רעה מצד האתונאים, יהיה לו מפלט. מה שגם קרה באמת²⁵²³.

110. בדברו את הדברים האלה רמה תמיסטוקלס והאתונאים שמעו בקולו. יען כי גם קודם לכן היה נחשב להיות חכם, ובאמת הראה עצמו עתה כחכם ונבון, היו נכונים בכל נפשם לשמוע לדבריו. אחרי אשר אלה נתפתו לו, שלח תמיסטוקלס מיד אחרי־כן אנשים אשר בטח בהם שישתקו גם אם יעֻנו בכל הענויים ממה ששם עליהם להגיד למלך; ביניהם היה עוד פעם גם עבדו סִיקִינוס. ויהי כאשר הגיעו לאטיקה, נשארו האנשים באניה, וסיקינוס עלה אל כסרכסס ואמר את הדברים האלה: “שלח אותי תמיסטולס בן נֶאוֹקְלֶס, מצביא האתונאים, האיש הטוב והחכם בין כל בעלי ברית להגיד לך, שהאתונאי תמיסטוקלס, ברצותו לעשות חסד אתך, מנע את האניות היווניות מלרדוף ולהרוס את הגשרים על ההליספונטוס, עתה יכול אתה לשוב במנוחה שלמה”.

111. אלה הודיעו אפוא את הדברים האלה והפליגו חזרה; היוונים, אחרי שהחליטו לא לרדוף עוד הלאה אחרי אניות הברברים ולא להפליג אל ההליספונטוס ולהרוס את המעבר, נשארו חונים על יד אַנְדרוֹס, כי אמרו לכבשה. יען הראשונים היו האנדריים בין יושבי האיים שנדרשו מאת תמיסטוקלס לתת כסף ולא נתנו, כי אם כאשר תמיסטוקלס סדר לפניהם את הטעם הזה, שהאתונאים באו ואתם שני אלים גדולים, הפתוי והכפיה, עד שעליהם דוקה לתת כסף, השיבו על זה ואמרו, כידוע היתה אתונא גדולה ועשירה ועומדת בחסותם של אלים כבירים, בעוד שהאנדמיים עניים באדמה בתכלית העוני ושני אלים מסכנים אינם עוזבים את האי שלהם, אלא אוהבים תמיד להשאר בו, העוני והאי־יכולת; ויען כי האנדריים זכו בשני האלים האלה, לא יתנו כסף. כי לעולם לא יתגבר על קוצר־ידם כח האתונאים. בענותם אפוא את הדברים האלה ולא נתנו כסף, באו במצור.

112. ותמיסטוקלס, כי לא חדל מלהיות חומד לכסף, שלח אל האיים האחרים דברי־איום ודרש כסף בידי אותם המלאכים, בהשתמשו באותם הדבורים שהשתמש בהם גם אצל האנדריים, באמרו שאם לא יתנו את הסכום הנתבע יוליך את צבא היוונים נגדם ויצור עליהם ויכבשם. בדברו את הדבורים האלה אסף כסף רב אצל הקַרִיסְטַיִים והפַּרִיִים, אשר שמעו שאנדרוס בא במצור יען כי נטתה אחרי המדים ושתמיסטוקלס נכבד מאד בין המצביאים, בפחדם מפני זאת, שלחו כסף. אם גם מי שהוא אחר מיושבי האיים נתנו, אין בידי לאמר. חושב אני שגם אחרים נתנו ולא אלה לבד. בכל זאת לא נצלו הקַרִיסְטִיִים בגלל זה כלל מהצרה. הפּריים אחרי שפיסו את תמיסטקלס בכסף נמלטו מהצבא. תמיסטוקלס בעגנו לפני אנדרוס גבה אפוא כסף מאת יושבי האיים בלי דעת שאר המצביאים.

113. כסרכסס וחילותיו התעכבו ימים מספר אחרי קרב הים וחזרו לבויאוטיה באותה הדרך. מצד אחד חשב מרדוניוס לנכון ללוות את המלך²⁵²⁴, מצד שני שתקופת השנה אינה מתאימה לעשות מלחמה ושיותר טוב היה לחֲרוֹף בתסליה ואחר כך בראשית האביב לתקוף את הפלופוניסוס. כאשר הגיע לתסליה, בחר לו מרדוניוס תחלה את כל הפרסים הנקראים הנצחיים זולת המצביא הידרניס – יען זה אמר שלא יעזוב את המלך – אחרי כן מבין יתר הפרסים את נושאי השלטים²⁵²⁵ ואת אלף הפרשים²⁵²⁶ ומדים וסקים ובקטריים והודים, הן רגלים הן רוכבים. את העמים האלה לקח כולם, מיתר בעלי הברית בחר מכל עם מעטים, בבחרו אלה שהצטינו בגובה קומתם ואלה שידע מהם שעשו מעשה חשוב. העם שממנו לקח את הרוב היו פרסים, אנשים נושאי ענקים וצמידים²⁵²⁷, ואחריהם מדים. אלה אמנם לא היו פחותים במספרם מהפרסים, אולם נפלו מהם בכחם. כה שכולם ביחד היו שלשים רבבות יחד עם הרכב.

114. באותו הזמן שבו הבדיל מרדוניוס את צבאו וכסרכסס היה בתסליה, בא אורקולוס מדלפוי ללקדימוניים, לדרוש פצוי מאת כסרכסס בעד הרצח בלאונידס ולקבל את הנתן מהלז. השפרטים שלחו אפוא חיש מהר כורז, ויען כי זה מצא עוד את כל הצבא בתסליה, בא לפני כסרכסס ואמר את הדברים האלה: “מלך המדים, הלקדימוניים והַהֵירַקְלֵידִים אלה משפרטה דורשים פצוי בעד רצח, יען הרגת את מלכם בשעה שהגן על יון”. זה חיך ושלט ברוחו זמן רב; ויען כי במקרה היה שם מרדוניוס, הראה עליו ואמר: “ובכן מרדוניוס זה יתן להם פצויים כאלה, המגיעים להללו”.

115. זה קבל את הנאמר והסתלק; כסרכסס השאיר את מרדוניוס בתסליה ובעצמו החיש את מסעו אל ההליספונטוס והגיע אל מקום המעבר אחרי ארבעים וחמשה יום בהוליכו חלק מצבאו, חלק מצער מאד²⁵²⁸. בכל המקומות שעברו ואצל כל האנשים שהיו, גזלו את פרותיהם ואכלו אותם, ואם לא מצאו פרי, בלעו את העשב הצומח מהאדמה ואת הקלפה שקלפו מהעצים ואת העלים הנקטפים, במדה אחת מעצי פרי ואילני סרק, ולא השאירו מאומה; את זאת עשו עקב הרעב. ודבר בא על הצבא ושלשול ועשו בהם שמות בדרך. את החולים ביניהם עזב, בפקדו על הערים, אלה שנמצאו בדרך, לרפא אותם ולכלכלם, אחדות בתסליה ובסִירִיס, בפַּיאוֹנִיָה ובמקדוניה. בארץ הזאת השאיר גם את המרכבת הקדושה של זוס²⁵²⁹ בדרכו ליון, ובבואו לא קבלה בחזרה, אלא הפֵּיאוֹנִים שנתנוה לתרקים אמרו לכסרכסס הדורש אותה שבעת שרעו נחטפו מאת התרקים העליונים היושבים על יד מקורות הסטרימון.

116. אז עשה גם המלך של ארץ הבִּיסַלְטִים ושל הארץ הקְרֵיסְטוֹנִית²⁵³⁰, תְּרַקִי, מעשה זועה: הוא אמר שמרצונו לא יכנע לכסרכסס כי אם מהר למעלה אל הרי רוֹדוֹפֵּי ואסר על בניו לצאת למלחמה על יון. הם בזו לו, או אחרת, שנשא אותם לבם להסתכל במלחמה, ויצאו למלחמה יחד עם הפרסי. כאשר שבו כולם לארצם שלמים, ששה היו, נקר להם אביהם את עיניהם בגלל החטא הזה.

117. ואלה אפוא קבלו את העונש הזה, והפרסים כאשר באו בדרכם מתרקיה אל המעבר, מהרו ועברו את ההליספונטוס באניותיהם אל אַבִּידוּס. כי את הגשרים לא מצאו עוד מגושרים, כי אם קרועים מהסערה. פה נחו ויען כי מצאו יותר אוכל מאשר בדרך, מלאו את עצמם יותר מהמדה וגם משנוי המים²⁵³¹ מתו רבים מהצבא שנשאר. הנשארים הגיעו יחד עם כסרכסס לסרדיס.

118. ויש גם ספור אחר על זה המספר שכאשר ברח כסרכסס מאתונא והגיע לאֵאִיוֹן אשר על יד הסטרימון, לא המשיך משם כלל את דרכו ביבשה, כי אם מסר את הצבא להידרניס שיוליכהו אל ההליספונטוס והוא עצמו ירד לתוך אניה פניקית ונסע לאסיה. בהפליגו תפשה אותו רוח גדולה וסוערת מהסטרימון. והנה, יען כי הסערה הלכה והתגברה והאניה היתה מלאה, כי פרסים רבים שעשו את הנסיעה יחד עם כסרכסס נמצאו על הספון, נפלה עתה אימה על המלך וקרא לרב החובל ושאל אותו, אם יש להם איזו הצלה. וזה אמר: “אדוני, לגמרי לא, אם לא תהיה איזו הקלה מההמון הרב של נוסעי האניה”. ומספרים, שכסרכסס, כשמעו את הדברים האלה, אמר: “אנשים פרסים, כעת יֵראה מי מכם דואג למלכו; כי בידכם, כנראה, נמצאת הצלתי”. הוא אמר אפוא את הדברים האלה והם נפלו על פניהם לפניו וקפצו לתוך הים, והאניה שהוקל עליה באופן זה, הצילה את עצמה לאסיה. אך עלה כסרכסס על היבשה, עשה ככה: יען כי רב החובל הציל את חיי המלך, נתן לו במתנה זר זהב, ויען כי אִבֵּד פרסים רבים, חתך את ראשו.

119. הספור הזה השני המסופר בדבר שיבתו של כסרכסס, אינו מהימן כלל אצלי, לא בשאר הפרטים ולא בדבר אבדן הפרסים. יען אם באמת נאמר ככה מאת רב החובל לכסרכסס בין רבבות דעות אינני חושב אחת למתנגדת²⁵³², שהמלך לא היה עושה דבר שכזה; הוא היה נותן לפרסים, והם היו ראשוני הפרסים, לרדת מהספון לתוך חלל האניה, ומהַשַּׁיָטִים בהיותם פניקים²⁵³³ ולא נפלו במספרם מהפרסים, להשליך לתוך הים. אלא, כמו שאמרתי גם קודם לכן, הוא הלך בדרך יחד עם שאר הצבא ושב לאסיה.

120. גדולה גם ההוכחה הזאת: יען כנראה הגיע כסרכסס בדרכו חזרה לאַבְּדֵירָה²⁵³⁴ וכרת ברית ידידות אתם ונתן להם במתנה חרב זהב וטיארה מרוקמת זהב, וכפי שהאבדיריטים עצמם אומרים, ודבריהם אינם נאמנים אצלי כלל, פתח בפעם הראשונה את אזורו מעת ברחו חזרה מאתונא, בהיותו שאנן. והנה אַבְּדֵירה נמצאת יותר קרובה להליספונטוס מהסטרימון ואיאון, אשר מתוכה ירד, לדבריהם, לתוך האניה.

121. כאשר לא היה בכחם של היוונים לקחת את אַנדרוֹס, פנו לקַרִיסְטוּס והשחיתו את ארצם ושבו לסלמיס. עתה בחרו בראשונה בשביל האלים בין יתר ראשית השלל גם שלש אניות פניקיות בעלות שלש שורות של משוטים. את האחת הקדישו לאיסתמוס²⁵³⁵; במקום הזה היתה עוד גם בימי, את השניה לסוּנִיוֹן²⁵³⁶ את השלישית לאַיאַס²⁵³⁷ פה בסלמיס. אחרי כן חלקו את הבזה ושלחו את ראשית²⁵³⁸ השלל לדלפוי, מזה נעשתה אנדרטה,²⁵³⁹ גבהה שתים עשרה אמה, האוחזת בידה חרטום אניה. עומדת היא במקום שעומדת זו מזהב של אלכסנדר המקדוני²⁵⁴⁰.

122. אחרי ששלחו היוונים את ראשית השלל לדלפוי, שאלו בשם כולם את האל, אם קבל את ראשית השלל במלואו ולשביעת רצונו. והוא ענה, שמיתר היוונים קבל, אולם מהאיגיניטים לא, כי אם דורש הוא מהם את פרס הנצחון מהקרב על יד סלמיס. האיגיניטים בשמעם זאת, הקדישו שלשה כוכבי²⁵⁴¹ זהב, הנמצאים על תורן נחושת בפנה בקרבת המזרק של קרויסוס²⁵⁴².

123. אחרי חלוקת הבזה הפליגו היוונים אל האיסתמוס כדי לתת את פרס הנצחון לאיש שהיה ההגון במשך כל המלחמה הזאת. כאשר באו המצביאים וחלקו²⁵⁴³ את האבנים אל מזבח פוסידון כדי להצביע על הראשון ועל השני מבין כולם, מסר איש איש מהם את האבן על שמו, בחשבו כל אחד ואחד את עצמו למצוין, כשני הצביעו הרוב בבחרם בתמיסטוקלס. הם נשארו אפוא בקול אחד, אולם בשביל הפרס השני נצח תמיסטוקלס בהרבה.

124. אף כי מתוך קנאה לא רצו היוונים לחוות דעה בדבר²⁵⁴⁴, אלא הפליגו משם איש איש למקומו מבלי להכריע, בכל זאת נתפרסם תמיסטוקלס ונחשב להיות בין היוונים האיש החכם ביותר בכל יון. ויען כי למרות נצחונו לא חולק לו כבוד מאת הלוחמים בקרב הים על יד סלמיס, הלך זמן מה אחרי כן ללקדימון, ברצותו לנחול כבוד. והלקדימוניים קבלוהו יפה וכבדוהו בפאר גדול. את פרס הגבורה נתנו אמנם לאֶברִיבִּיאַדֶס זר זית, אבל של החכמה והזריזות לתמיסטוקלס וגם לו זר זית. הם נתנו לו במתנה את המרכבה היפה ביותר בשפרטה והללוהו מאד וכשנפטר לווהו שלש מאות נבחרים, אלה הנקראים פרשים²⁵⁴⁵, עד הגבול הטג’אי; אותו לבדו בין כל האנשים שאנחנו יודעים, לוו השפרטים.

125. בבואו מלקדימון לאתונא והנה טִימוֹדֵימוֹס מאַפִידְנַי²⁵⁴⁶, שהיה משונאי תמיסטוקלס, אגב לא מבני העליה, מטורף מתוך קנאה, חרף את תמיסטוקלס והוכיחהו על נסיעתו ללקדימון, שבזכות אתונא נחל את הכבודים מאת הלקדימוניים ולא בזכות עצמו. כאשר לא פסק טִימֹודֵימוֹס מלדבר את דבריו, אמר הוא לו: “אמנם ככה הדבר. כמו שלא היו השפרטים חולקים לי כבוד במדה כזו לו הייתי בֶּלֵבַניטִי²⁵⁴⁷, כה לא לך, בר־נש, לו גם היית אתונאי”.

126. די אפוא בענין הזה. אַרְטַבַּזוֹס²⁵⁴⁸ בן פָרְנַקֶס, איש נכבד בין הפרסים גם מקודם לכן, ואחרי הקרבות על יד פְּלַטַיָה נעשה מכובד עוד יותר, לוה את המלך עד המעבר עם שש רבבות מהצבא אשר בחר מרדוניוס. כאשר היה זה באסיה, והוא בדרכו חזרה נמצא על יד פַּלֵינֶי²⁵⁴⁹ ובהיות שמרדוניוס חָרַף בתסליה ומקדוניה ושום דבר לא האיץ בו למהר אל שאר המחנה, חשב לנכון בפגשו בפּוֹטִידַיִים המורדים להכניעם לעבדים. כי כאשר עבר המלך על יד הפּוֹטִידַיִים והצי עם הפרסים נס ונמלט מסלמיס, נפלו בגלוי מהברברים, כמו כן יתר התושבים היושבים בּפַּלֵינֵי.

127. על זה אפוא שם אַרְטַבַּזוֹס מצור על פּוֹטִידַיָה, בחשדו שגם האוֹלִינְתִיִים אומרים למרוד במלך, צר גם עליה²⁵⁵⁰. ישבו בה הּבוֹטִיאַיִים²⁵⁵¹, אלה אשר גורשו מהמפרץ הַתֶּרְמַיִי על ידי המקדונים. אחרי שבאה העיר לידו על ידי מצור, הוציא אותם אל אגם ושחט אותם. את העיר מסר לקְרִיטֹוֹבּוֹלוֹס מטוֹרוֹנִי²⁵⁵² לנהל אותה ולשבט החַלְקִידִי, וככה באה אוֹלִינְתוֹס בידי החַלָקִידִים.

128. אחרי לכדו אותה, התאמץ ארטבזוס בכל כחו נגד פּוֹטִידַיָה. בעת התאמצו בכל כחו נגדה בא אתו בדברים לשם בגידה טִימֹוכְסִינוֹס, מצביא הסְקִיאֹונִים²⁵⁵³; באיזה אופן התחיל, אני אין בידי לאמר, יען לא מסופר על הענין, בכל אופן בסוף קרה ככה: מדי כתב טִימוֹכְסֵינוֹס מכתב אשר רצה לשלחו לארטבּזוּס או ארטבּזוֹס לטימוכסינוס, כרכו את המכתב סביב לחרקי²⁵⁵⁴ החץ ושמו עליו נוצות וירו אותו למקום המדובר ביניהם²⁵⁵⁵. אבל נוע הדבר כי טימוכסינוס מַסְגִיר את פּוֹטִידַיָה. יען ארטבּזוּס ירה אל המקום המדובר, אבל החטיא את המקום הזה ופגע באיש מפוטידיה בכתפו; סביב לנפגע התאסף עם כדרך במקרים כאלה במלחמה, ואלה לקחו מיד את החץ וכאשר הרגישו במכתב, הביאוהו אל המצביאים; היו נוכחים גם בעלי הברית משאר הפֵּילֵינִים. כאשר קראו המצביאים את המכתב ונוכחו מאשמת הבגידה, החליטו, שלא להעמיד למשפט את טִימוֹכְסִינוֹס בשל אשמת הבגידה בגלל עיר הסקיאונים, לבל יחשבו הסקי אונים לעולם ועד כבוגדים.

129. הוא נתגלה אפוא באופן זה; אחרי שעברו על ארטבּזוס שלשה חדשים והוא צר, נעשה שפל גדול של הים שנמשך הרבה זמן. כאשר ראו הברברים את הבוץ שנתהוה, עברו על ידה²⁵⁵⁶ לפַלֵינֵי. אחרי עברם שני חלקי הדרך ושלשה עוד נשארו שהיו עליהם לעבור בכדי להיות בפַּלֵינֵי, קמה גאות ים גדולה, כזו שלא באה אף פעם, כפי שאומרים ילידי הארץ, מדי בואה פעם בפעם. יהנה אלה מהם שלא ידעו לשחות, אבדו, את אלה שידעו הרגו הפּוֹטִידֵיִים שמהרו אל המקום באניות. לדברי הפוטידיים היה הגורם לשפל הים ולגאותו ולאבדן הפרסים העובדה, שהתעללו במקדש פוסידון ובפסלו בפרור העיר אותם הפרסים, אשר גם נשמדו על ידי הים. לדעתי נכונים דברי האומרים שזה הגורם²⁵⁵⁷. את הנשארים הוליך אטבזוס לתסליה אל מרדוניוס.

130. לאלה אפוא אשר הלכו ללוות את המלך קרה ככה; צבא הים של כסרכסס שנשאר, כאשר התקרב במנוסתו מסלמיס לאסיה והעביר את המלך ואת הצבא מהחרסוניסוס לאַבִּידוֹס, חָרַף בקִימֵי. עם ראשית האביב²⁵⁵⁸ הקדם להתאסף לסַמוֹס, יען חלק מהאניות חרף שם. רוב חילי האניות היו מהפרסים והמדים, כמצביאים באו אליהם מרלונטיס²⁵⁵⁹ בן בַּגַיוֹס ואַרְטַאִינְטֵּיס בן אַרְטַחַיוֹס²⁵⁶⁰; יחד עם אלה פקד גם אִיתָּמִיטְרֵיס בן אחיו של אַרְטַאִינְטֵּיס, שהוא עצמו בחר בו. היות כי נגפו מאד, לא הרחיקו יותר מערבה, גם לא הכריח אותם מי שהוא כי אם בחנותם בסַמוֹס שמרו על יוניה שלא תמרוד, והיו להם אניות יחד עם אלה מיוניה שלש מאות. גם לא עלה על לבם כלל, שהיוונים יעברו ליוניה, אלא יסתפקו לשמור על ארצם ודנו זאת מזה שאלה לא רדפו אחריהם בנוסם מסלמיס, אלא שבו ברצון. אשר על הים, היתה רוחם נכאה, ביבשה חשבו שמרדוניוס יתגבר וינצח. בעת היותם בסמוס התיעצו איך לגרום היזק לאויבים, יחד עם זה היו עיניהם פקוחות איך יפלו עניני מרדוניוס.

131. את היוונים עורר גם האביב שבא גם מציאותו של מרדוניוס בתסליה. חיל היבשה טרם התאסף, חיל הים הגיע לאיגינה, אניות במספר מאה ועשר. מצביא ומפקד על הצי היה לֶאבטִיחָיִדִיס²⁵⁶¹ בן מֶנַרֵיס בן הֵיגֵיסִילֶאוֹס בן היפּוֹקְרַטִידִיס בן לֶאבטִיחִידֵיס בן אַנַכְּסִלֶאוֹס בן אַרְחִידֵימוֹס בן אַנְַכְּסַנְדְרִידֵיס בן תֶּאוֹפּוֹמְפּוֹס בן נִיַקְנָדרֹוס בן חַרִילֵאוֹס בן אֶבנוֹמוֹס בן פּוֹלִידִֶקְטֵיס בן פְּרִיטַנֵיס בן אֶברִיפּוֹן²⁵⁶² בן פְּרֹוְקלֵיס בן אַרִיסְטוֹדֵימוֹס בן אַרִיסְטוֹמְכוֹס בן קְלֶאוֹדַיוֹס בן הִילוֹס בן הירקלס, והיה מבית המלך השני. כל אלה, זולת השנים הראשונים הנזכרים אחרי לאֶבטִיחִידֵיס, האחרים היו מלכים בשפרטה. על האתונאים פקד כּסַנְתִּיפּוֹס²⁵⁶³ בן אֶרִיפְרוֹן.

132. כאשר התאספו האניות כולן לאיגינה, הגיעו אל מחנה היוונים מלאכים מהיונים, אשר באו מעט קודם לכן גם לשפרטה לבקש מהלקדימוניים כי ישחררו את יוניה; ביניהם היה גם הירודוטוס בן בַּסִילִידֵיס²⁵⁶⁴. הם התקשרו ביניהם והחליטו על מות סְטְרַטִיס²⁵⁶⁵, הטירנוס מחִיוֹס; בתחלה היו שבעה. כאשר נודע הקשר, יען אחד מהקושרים גלה את ההתנקשות, ברחו אפוא יתר הששה מתוך היום ובאו לשפרטה ואז גם לאיגינה ודרשו מהיוונים להפליג ליוניה; הם הוליכו אותם רק עד דֵילוֹס. יען השטח כולו הלאה היה מסוכן בשביל היוונים גם לא היו בקיאים במקומות וחשבו שהכל מלא חילים ואת סמוס חשבו רחוקה כמו את עמודי הירקלס. ובכן קרה שהברברים לא העיזו מתוך פחד להפליג הלאה מערבה מסמוס, היוונים למרות ההפצרות של החיים הלאה מזרחה מדילוס. ככה שמר הפחד על מה שהיה בתוֶך בין שניהם.

133. היוונים הפליגו אפוא לדילוס; מרדוניוס חרף בתסליה; מהמקום הזה שלח איש, מוצאו מאֶברוֹפּוֹס²⁵⁶⁶ ושמו מִיס, אל האורקולאות וצוה עליו לבוא לכל מקום ולשאול באורקולוס, באלה שאפשר יהיה לו לדרוש בהם עבורם²⁵⁶⁷.מה הדבר שרצה להודע מהאורקולאות בצוותו על זאת, אין בידי לאמר, יען לא דוּבר על זאת. לדעתי שלח בדבר המצב הנוכחי ולא בדבר ענינים אחרים.

134. מיס זה בא כנראה ללֶבַּדֵיָה²⁵⁶⁸ ובשוחד פתה איש מאנשי המקום לרדת אל טְרוֹפוֹנִיוֹס²⁵⁶⁹ ובא גם לאַבֵּי²⁵⁷⁰ בארץ הפוֹקים אל האורקולוס. ביחוד לתֵיבֵּי ובבואו דרש ראשונה באפּוֹלוֹ האִיסְמֵינִי²⁵⁷¹ – אפשר פה כמו באוֹלִימְפֳּיָה לנחש מתוך הקרבנות – אחר כך פתה בכסף איש זר, לא מתֵּיבֵּי, לישון במקדש אַמְפִיאַרֵאוֹס²⁵⁷². לשום איש מהתֵּיבִּים אסור לקסום שם בקסם מסבה זו: פקד עליהם אמפיאראוס על ידי אוקולום מה ברצונם לבחור משני אלה, להשתמש בו כקודם או כבעל ברית, על אחד משניהם עליהם לותר. הם בחרו בו שיהיה בעל ברית²⁵⁷³. בגלל זה אסור לאיש מהתיבים לישון שמה.

135. המופת הזה, המסופר מאת התֵּיבִּים,הוא בעיני הגדול: מיס זה מאָברוֹפּוֹס, בבקרו את האורקולאות כולם, בא גם אל השטח הקדוש של אפולו פְּטוֹאוֹס. המקדש הזה נקרא אמנם פְּטוֹאִי, אבל שיך לתֵּיבִּים, נמצא מעל לאגם קוֹפַּאִיס על יד הר²⁵⁷⁴ קרוב מאד לעיר אַקְרַיפִיָה. כאשר בא מיס זה הנזכר אל המקדש הזה, הלכו אחריו שלשה אנשים הנבחרים מבין האזרחים על ידי העדה שירשמו את אשר יחזה²⁵⁷⁵. ומיד השתמש הקוסם העליון בשפה ברברית. האנשים מהתיבים המלוים השתוממו מאד כשמעם שפה ברברית במקום היוונית ולא ידעו מה לעשות בדברי החזון במקרה זה. והנה מִיס מאברופוס חטף מידם את הלוח שנשאו אתם וכתב עליו את דברי החוזה ואמר שזה משתמש בשפה קַרית²⁵⁷⁶ ואחרי רשמו הזדרז לשוב לתסליה.

136. מרדוניוס קרא מה שאמרו האורקולאות, אחרי כן שלח מלאך לאתונא את אלכסנדר בן אַמִינְטִס, איש מקדוני, ראשית יען הפרסים היו שארי בשר – כי את אחות אלכסנדר גיִגֵיאַ בת אמינטס לקח בּוּבַּרֵיס, איש פרסי לאשה²⁵⁷⁷. ממנו נולד לו אמינטס, זה אשר באסיה, שנקרא על שם אבי אמו ונתנה לו במתנה מאת המלך העיר הגדולה אַלַבַּנְדָה²⁵⁷⁸ בפריגיה – שנית שלח מורדוניוס יען שמע שאלכסנדר הוא מארח²⁵⁷⁹ ואיש חסד²⁵⁸⁰. יען חשב כי את האתונאים ירכוש באון זה הכי טוב ובשמעו שהעם רב ואמיץ, גם ידע שבעיקר בהתאמצות האתונאים נחלו את תבוסתם על הים. אם אלה יעברו אליו היה לבו סמוך ובטוח שעל נקלה יתגבר על הים, מה שבאמת היה בא, ביבשת שב בין כך שהוא עולה בהרבה. באופן כזה סבור היה שידו תהיה על העליונה בעניני היוונים. יכול להיות שגם האורקולאות חזו לו זאת מראש, אשר יעצוהו לעשות את האתונאי לבעל ברית. בבטחו אפוא בהם, שלח.

137. האב השביעי של אלכסנדר זה הוא פֶּרְדִיקַס אשר כונן את השלטון על המקדונים באופן זה: מאַרְגוֹס ברחו אל האִילִירִיִים שלשה אחים מצאצאי טֵימָנוֹס²⁵⁸¹: גָאבאַנֵיס, אַאָרוֹפּוֹס ופֶּרְדִיקַס, מהאיליריים עברו למקדוניה העליונה והגיעו לעיר לֶבִּיאָה. פה שרתו בשכר אצל המלך, אחד רעה סוסים, השני בקר, הצעיר בהם, פֶּרְדִיקַס, בהמה דקה. לפנים היו גם השליטים בין בני האדם דלי נכסים, לא לבד העם. אשת המלך אפתה בידיה להם את הלחם. מדי נאפתה פתו של הפועל הצעיר, של פרדיקס, גדלה מעצמה פי שנים מהרגיל. ןויען כי נשנה הדבר באופן מתמיד ספרה לבעלה. הוא, בשמעו את הדבר, הרגיש מיד שזהו מופת ומראה על דבר גדול. הוא קרא אפוא לפועליו וצוה להם כי יצאו מתוך ארצו. אלה אמרו שאם יקבלו את השכר המגיע להם יסתלקו מפה. והנה כשמעו בדבר השכר – בשעה זו חדרה השמש דרך הארובה²⁵⁸² – אמר המלך כאילו נתבלבלה דעתו: “שכר זה אני נותן לכם הראוי לכם” והראה על השמש. גָאבאַנֵיס ואַאָרוֹפּוֹס, הגדולים, עמדו נדהמים בשמעם את הדברים האלה, הצעיר, כי היה במקרה סכין בידו, אמר את הדברים האלה: “אנחנו מקבלים, המלך, מה שנתת” ורשם בסכין ברצפת החדר סבוב לשמש ואחרי רשמו זאת שאב שלש פעמים מהשמש לתוך חצנו²⁵⁸³ והלך משם והוא והללו אתו.

138. אלה אפוא הלכו להם; למלך פתר אחד מיועציו, מה הוא המעשה אשר עשה הנער ובתבונה לקח הצעיר ביניהם את הניתן לו. בשמעו את הדבר חרה לו ושלח אחריהם רוכבים שיהרגו אותם. והנה נמצא נהר²⁵⁸⁴ בארץ ההיא ולו כמציל זובחים זבחים בני בניהם של האנשים האלה מארגוס. כי כאשר עברוהו הטימנידים, גאו מימיו במדה כזו שלא היתה אפשרות לרוכבים לעבור. הם הגיעו לארץ אחרת של מקדוניה וישבו קרוב לגנים אשר אומרים עליהם שהם מִידַס בן גוֹרְדִיאַס²⁵⁸⁵, ובהם גדלים מעצמם ורָפִים אשר לכל ורֶד ששים עלים ובריחם עולים הם על האחרים. בגנים האלה נשבה, לדברי המקדוני, גם הסִילֵינוֹס²⁵⁸⁶. ממעל לגנים משתרעים הרים, שמם בֶּרְמִיוֹן, שוממים בגלל הקור. מפה יצאו, אחרי שהתנחלו בארץ הזאת, וכבשו גם את שאר מקדוניה.

139. מִפֶּרְדִיקַס זה אפוא יצא אלכסנדר באופן זה: בן אמינטס היה אלכסנדר, אימנטס בן אלקטור, אביו של אלקטווס היה אַאֶרוֹפּוֹס, אביו היה פיליפס, של פיליפוס היה אַרְגַיוֹס, אביו היה פרדיקס אשר יסד את השלטון.

140. זהוא אפוא מוצא אלכסנדר בן אמינטס זה; כאשר הגיע לאתונא שלוח מאת מרדוניוס אמר את הדברים האלה:

א. "אנשים אתונאים, מרדוניוס אומר את הדברים האלה: בשורה באה אלי מאת המלך אומרת ככה: מוחל אני לאתונאים את העַוְלוֹת כולן שעשו הללו נגדי. ועתה, מרדוניוס, עשה ככה: החזר להם את הארץ הזאת גם יבחרו להם נוסף לזאת אחרת איזו שירצו ויהיו עומדים ברשות עצמם. את כל מקדשיהם, אם הם ירצו לבוא אתי לידי הבנה, אקים מחדש, כל כמה ששרפתי. יען קבלתי את הפקודות האלה עלי למלא אחריהן אם לא תתנגדו אתם לכך. ואומר אני לכם עתה את הדברים האלה: מה משתוללים אתם להתחיל מלחמה נגד המלך? הלא לא תנצחו ואין בכחכם להחזיק מעמד נגדו כל הזמן. הלא הכרתם את המון צבאותיו של כסרכסס ופעולותיו ויודעים אתם גם איזה עוז נמצא כעת אצלי, עד שאם גם תעמדו בפניו ותנצחו, דבר שאין לכם שום תקוה, אם בינתכם אתכם, יופי אחר גדול פי כמה. אל יעלה על לבכם להשתוות למלך ולהפסיד את הארץ, להיות תמיד שרויים בפחד על נפשכם, אלא עשו שלום. מזדמן לכם יפה מאד לעשות שלום שלב המלך נוטה לכך אתם חפשים, אם תכרתו אתנו ברית בלי ערמה ובלי מרמה.

ב. מרדוניוס אפוא, אתונאים, צוה עלי לאמר לכם את הדברים האלה; אנכי לא אדבר דבר על אודות האהדה שלבי רוחש לכם – יען לא בפעם הראשונה תשמעו זאת עתה – מפציר אנו בכם לשמוע למרדוניוס. יען אינני רואה איך יהיה בכוחכם להמשיך ולהלחםכל הימים עם כסרכסס. יען אלמלי ראיתי שהאפשרות הזאת לכם לא באתי אליכם בהצעות האלה, כי גם עון המלך למעלה מאנושי וגם ידו ארוכה²⁵⁸⁷ מאד. אם לא תסכימו מיד, כשמציאים לכם הצעות גדולות ויש רצון להסכים, דואג אני לכם יען אתם נמצאים בדרך המלך יותר משאר בעלי ברית ותמיד אתם לבדכם תֵחבלו כי התנחלתם בארץ נבחרת בין שני לוחמים. ובכן שמעו, הלאחשוב לכם מאד הדבר אם המלך הגדול מחל לכם לבד בין היוונים את עַוְלוֹתיכם ורוצה להיות אוהבכם".

141. אלכסנדר דבר את הדברים האלה; הלקדימוניים, בשמעם שאלכסנדר בא לאתונא להביא את האתונאים לידי הסכם עם הברבר, נזכרו בדברי החזון²⁵⁸⁸ אשר לפיהם יגוֹרשו יחד עם שאר הדוריים מתוך הפלופוניסוס על ידי מדים ואתונאים, יראו מאד פן ישתוו האתונאים עם הפרסים, והחליטו לשלוח מיד מלאכים. והנה קרה שהכניסה²⁵⁸⁹ של שניהם היתה ביחד. יען האתונאים הכו ובוששו בידעם היטב שיוָדע ללקדימוניים כי בא מלאך מאת הברבר על דבר הסכם וכשיודע להם יזדרזו לשלוח מלאכים. בכוונה עשו זאת להראות ללקדימוניים את ישרת לבם.

142. כאשר הפסיק אלכסנדר לדבר, התחילו מלאכי שפרטה לדבר ואמרו: “הלקדימוניים שלחו אותנו לבקש מכם שלא לחדש חדשות ביון ולא לקבל את ההצעות המוצעות מאת הברבר. יען אין זה כלל בצדק גם לא לתפארת לכל שאר היוונים כלל, ולכם פחות מלכולם, מטעמים רבים: הלא אתם עוררתם²⁵⁹⁰ את המלחמה הזאת נגד רצון כולנו²⁵⁹¹ והתנהלה על אודות השלטון שלכם²⁵⁹², עתה היא הקיפה גם את כל יון. ואי אפשר לשאת שהאתונאים יהיו הגורמים לכל המצב הזה ולעבדות היוונים, הלא הייתם תמיד ומימים קדומים מביאים את החופש לאנשים רבים. אנחנו אמנם לוקחים חלק בסבלכם ביחוד בזה שהפסדתם כבר פעמים את היבול ובתיכם יהיו עוד זמן רב הרוסים, בעד זה מבטיחים לכם הלקדימוניים ובעלי הברית, לכלכל את הנשים ואת אלה מבני הבית שאינם מוכשרים למלחמה, כל עוד המלחמה הזאת תמשך. ולא יפתה אתכם אלכסנדר המקדוני בשפרו את דבר מרדוניוס, עליו היה לעשות זאת, יען בהיותו שליט, עוזר הוא לשליט. אבל אל עליכם לעשות זאת, אם בין תבינו, בדעתכם כי אין אמונה ואין אמת אצל הברברים”²⁵⁹³.

143. את הדברים האלה דברו המלאכים. האתונאים השיבו לאלכסנדר את הדברים האלה: “ידוע ידענו גם אנחנו כי למַדי עוז גדול משלנו בהרבה, עד שאין צורך כלל להעליבנוּ בזה. בכל זאת בשאפנו לחרות נָגֵן על עצמנו עד כמה שידנו מגעת. להשתוות עם הפרסי אל תנסה אתה לפתות אותנו ולא אנחנו נשמע לך. ועתה הודיע למרדוניוס שהאתונאים אומרים כל עוד השמש תלך אותה הדרך שהיא באה בה גם היום, לא נתשוה עם כסרכסס, כי אם שעוּנים בעזרת האלים וההרואים אשר את מעונותיהם וצלמיהם שרף הלה בלי כל מורא, נצא לקראתו ונעמוד על נפשנו, ואתה אל תופיע להבא לפני האתונאים בדבורים כאלה ואל תדבר על לבנו לבצע מעשים בלתי נכונים בחשבך שהם מועילים. כי אין אנחנו רוצים שתגרם לך איזו פגיעה מצד האתונאים, בהיותך מארח שלנו ואוהבנו”.

144. לאלכסנדר השיבו את הדברים האלה, למלאכי שפרטה את אלה: “פחד הלקדימוניים פן נשתוה עם הברבר היה אנושי מאד. אולם לדעתנו חרפה היא²⁵⁹⁴ לפקפק אחרי שאתם מכירים את מצפונם של האתונאים שאין בשום מקום על האדמה די זהב ולא ארץ מצטיינת מאד ביפיה וטיבה, שאנחנו נקבל ונרצה להיות נוטים אחרי המדים ולשעבד את יון. נמוקים רבים וגדולים המונעים אותנו מלעשות כדבר הזה, גם לו רצינו: הראשון והחשוב שריפת צלמי האלים ומעונותיהם הנהרסים עד היסוד, ועלינו מוטלת בהכרח החובה להתנקם בכל מאמצינו ולא להשתוות עם האיש אשר עשה את המעשים האלה, שנית לנו וליוונים אותו הדם ואותה השפה, גם משותפים לנו משכנות האלים וזבחים ומנהגים שוים, להעשות לבוגדים להם לא מתאים יפה לאתונאים. ובכן דעו, אם לא ידעתם קודם לכן, אם גם ישאר אחד מהאתונאים לעולם לא נשתוה עם כסרכסס. אגב, אנחנו מחשיבים מאד את דאגתכם לנו שדאגתם כשבתינו הרוסים ואתם רוצים לכלכל את בני בתינו. אנחנו אמנם מלאי תודהלכם, בכל זאת נשתמש בזה שיש לנו ולא נהיה לכם למשא. והנה כעת, בהיות המצב ככה, שלחו צבא עד מהרה, יען לדעתנו לא רחוק הזמן ויפרוץ הברבר לתוך ארצנו, כי אם כשאך ישמע את היריעה שאנחנו לא נעשה דבר מהדברים שהוא דרש מאתנו. טרם שהלז יופיע באטיקה, נכון יותר שנקדים אנחנו ונלך לבויאוטיה”. אלה אפוא שבו לשפרטה אחרי שהאתונאים השיבו להם את הדברים האלה.

---

 

ספר תשיעי    🔗

1. ומַרְדוֹנִיוֹס, כאשר מסר לו אלכסנדר אחרי שובו את תשובת האתונאים²⁵⁹⁵, יצא מתסליה נחפז להוליך את צבאו נגד אתונא; בכל מקום ומקום ששהה, לקח אתו את יושביו. ושליטי²⁵⁹⁶ תסליה לא רק שלא התחרטו על מעשיהם הקודמים, אלא זרזו יותר ויותר את הפרסי, ותּוֹרַכְּס²⁵⁹⁷ מלַרִיסָה, אשר לוה את כסרכסס במנוסתו, המריץ עתה בגלוי את מרדוניוס לצאת על יון.

2. כאשר שהה הצבא בדרכו בבּוֹיאוֹטִיָה, השתדלו התֵּיבִּים לעכב במרדוניוס ויעצוהו עצה באמרם שאין מקום יותר מתאים לתקוע בו מחנה מאשר פה, ולא נתנוהו ללכת הלאה, כי אם בשבתו במקום הזה יעלה בידו להכניע את יון כולה בלי מלחמה. יען להתגבר על היוונים כשהם מאוחדים, כמו שנוכחו מזה קודם לכן, קשה גם לכל העולם כולו. „אם תעשה מה שאנחנו מיעצים“, אמרו בדברם, „יהיו בידך בלי עמל כל מזימותיהם. שלח כסף לאנשים המושלים בערים ובזה תפריד את יון, אחרי כן תכניע בנקל את מתנגדיך בעזרת אנשי סיעתך“.

3. אלה יעצו אפוא את הדבר הזה אבל הוא לא שמע, כי אם איזו תאוה כבירה מלאה אותו ללכוד אתונא שנית, הן מתוך זדון־לב, והן משום שהיה בדעתו להודיע במשואות דרך האיים למלך כשהוא נמצא עדיין בסרדיס, שאתונא בידו. הוא גם עתה בהגיעו לאטיקה לא מצא את האתונאים, כי אם שמע שרובם נמצאים בסלמיס ובאניות ולקח את העיר העזובה. הכבוש על ידי המלך היה עשרה חדשים לפני מסע המלחמה של מרדוניוס שלאחרי־כן²⁵⁹⁸.

4. בעת היות מרדוניוס באתונא, שלח לסלמיס את מוּרִיחִידֵיס, איש הֶלֵיספּוֹנְטִי, שיביא אותם התנאים אשר הציע גם אלכסנדר המקדוני לאתונאים. הוא שלח את דבריו בפעם השניה אף כי ידע את מחשבתם האויבת של האתונאים, יען קוה כי הם יעזבו את שרירות לבם, הלא כל ארץ אטיקה נכבשה בחרבו ונמצאת כבר בידו. בגלל הטעמים האלה שלח את מוריחידיס לסלמיס.

5. בבואו לפני המועצה דבר את דברי מרדוניוס. אחד מחברי המועצה, לִיקִידֵיס, הביע את דעתו, שנראה לו טוב יותר, אם יקבלו את ההצעה, אשר מוּרִיחִידֵיס מציע להם, ולהביא אותה לפני העם²⁵⁹⁹. הוא חוה אפוא את הדעה הזאת, אם מפני שקבל כסף מאת מרדוניוס או משום שהדבר נראה בעיניו לנכון, אבל לאתונאים נראה הדבר מיד לנורא מאד והאנשים מתוך המועצה ואלה מהחוץ²⁶⁰⁰, כשמעם את הדבר הקיפו את ליקידיס ורגמוהו וימת, את ההליספונטי שלחו מבלי לנגוע בו. כאשר קמה מהומה בסלמיס סביב לליקידיס ונשי האתונאים שמעו את אשר קרה, קראה אשה לרעותה ולקחה אותה והלכו על דעת עצמן אל בית לִיקִידֵיס ורגמו גם את אשתו וגם את ילדיו.

6. לסלמיס עברו האתונאים ככה: כל עוד חכו שיבוא הצבא מתוך הפלופוניסוס לעזרתם, נשארו באטיקה; אבל כאשר הללו²⁶⁰¹ עשו את מעשיהם באטיות ובמתינות מרובה בעוד שזה הולך ובא וכבר נשמע שהוא נמצא בבּויאוטיה, רק אז הצילו את חפציהם והם עצמם עברו לסלמיס, וללקדימון שלחו מלאכים שיוכיחו את הלקדימוניים על אשר נתנו לברבר לחדור לתוך אטיקה ולא יצאו לקראתו לבּויאוטיה, ויחד עם זה שיזכירו, מה הבטיח הפרסי לתת להם אם ישנו את דעתם, ושיאמרו, שאם לא יתמכו באתונאים, שגם הם עצמם ידעו למצוא איזה חסות.

7. יען הלקדימוניים חגגו באותו זמן חג והיו להם ההִיאַקִינְתִּיִים²⁶⁰² וחשוב היה אצלם מאד לעבוד את עבודת האל הזה. יחד עם זה בנו את החומה, זו שעל האיסתמוס, אשר קבלה כבר את הצריחים. כאשר הגיעו המלאכים השלוחים מאת האתונאים ללקדימון הביאו יחד אתם מלאכים מהמֶגַרִים וְהַפְּלַטֵיִים, התיצבו לפני האֶפוֹרִים ודברו את הדברים האלה:

א. „שלחו אותנו האתונאים שנֹאמַר, כי מלך המדים אומר להחזיר לנו את הארץ הזאת ולעשות אותנו לבעלי בריתו במשפט שוה ובזכויות שוות בלי ערמה ובלי מרמה, ורוצה הוא לתת לנו גם ארץ אחרת נוסף לשלנו איזו שנרצה. אבל אנחנו מתוך מורא מפני זוס היווני²⁶⁰³ ויען שבעינינו נורא לבגוד ביון, לא הסכמנו, כי אם דחינו אף כי נעשה לנו עול על ידי היוונים שעזבו אותנו, ולמרות הכרתנו, כי יותר טוב להשתוות עם הפרסי מלעשות אתו מלחמה, לעולם לא נשתווה אתו מרצוננו. מצדנו נמלא ביושר אחרי היוונים.

ב. ביום ההוא²⁶⁰⁴ נפל פחד עליכם פן נשתוה עם הפרסי, ועתה, אחרי שהכרתם לדעת את מחשבתנו, שלעולם לא נבגוד ביון, ויען כי החומה הנבנית בשבילכם דרך האיסתמוס עומדת להגמר, אינכם שמים לב כלל לאתונאים, ולמרות שנדברנו לצאת לקראת הפרסי לבּויאוטיה, עזבתם אותנו ונתתם שהברבר יפרוץ לתוך אטיקה. במצב שנוצר כעת מתעברים בכם האתונאים, כי לא עשיתם נכון. ועתה פקדו עליכם שתשלחו מהר יחד אתנו צבא כדי שנקבל את הברבר באטיקה. אחרי שהפסדנו את בויאטיה, המקום המוכשר ביותר בשבילנו להלחם בו הוא המישור הַתְּרִיאַסִי“²⁶⁰⁵.

8. והנה כאשר שמעו האֶפוֹרִים את הדברים האלה, דחו את התשובה למחר, וביום השני למחרתו, כה עשו במשך עשרה ימים בדחותם מיום ליום. בעת הזאת בנו את חומת האיסתמוס²⁶⁰⁶ והפלופוניסיים כולם הראו בזה מרץ רב עד שגמרוה. אין בידי לאמר סבה אחרת, מדוע זה כשהגיע אלכסנדר המקדוני לאתונא הראו מרץ רב שהאתונאים לא יטו אחרי המדים, אחרי כן לא שמו לב להם כלל, אלא זו, שאחרי שהאיסתמוס היה להם מבוצר בחומה חשבו, שאין להם עוד צורך כלל באתונאים. כי כאשר הגיע אלכסנדר לאטיקה, עדיין לא היה הבנין נגמר, אף כי עבדו בהתאמצות מתוך פחד מפני הפרסים.

9. לבסוף קרה עם תשובת השפרטים וצאתם למלחמה באופן כזה: ביום האחרון, קודם שאמרו להתיצב בפעם האחרונה, שמע חִילֶאוֹס, איש טגיאי, בין הזרים בעל ההשפעה הגדולה ביותר בלקדימון, מהאֶפוֹרים את כל הענין שאמרו האתונאים. כשמוע חילאוֹס אמר להם את הדברים האלה: „הענין הוא ככה, אנשים אפורים, אם האתונאים אינם מאוחדים אתנו, אבל קשורים עם הברבר, פתוחים השערים לרוחה לתוך הפלופוניסוס לפרסי, אם גם חומה חזקה בנויה דרך האיסתמוס. ובכן שמעו לקולם, קודם שיחליטו האתונאים אחרת שיביא כליה על יון“.

10. הוא יעץ להם אפוא את העצה הזאת והם שמו מיד את דבריו אל לבם ומבלי לאמר מלה למלאכים השלוחים מאת הערים, שלחו עוד בלילה חמשת אלפים שפרטים ושבעה הֶלוֹטִים²⁶⁰⁷ מיוחדים לאיש ואיש ומסרו את ההנהגה לפָּאבסַנִיאַס בן קְלֶאוֹמְבְּרוֹטוֹס²⁶⁰⁸. אמנם המפקדה העליונה הגיעה לְפְּלֵיסְטַרְכוֹס בן לֶאוֹנִידַס; אולם הוא היה עוד נער וזה היה אפיטרופסו ושארו. יען קלאומבּרוטוס, אבי פאבסניאס, בן אַנַכְּסַנְדְרִידֶס, לא היה עוד בחיים, כי אם אחרי שהוליך חזרה מהאיסתמוס את הצבא אשר בנה את החומה, לא חי זמן רב אחרי זה ומת. קלאומבּרוטוס הוליך את הצבא חזרה מהאיסתמוס בגלל זה: בשעה שזבח זבחים בנוגע לפרסי, התקדרה השמש בשמים²⁶⁰⁹. פאבסניאס בחר לו את אֶברִיאַנַכְּס בן דוֹרִיאֵבס, איש מאותה המשפחה.

11. אלה יצאו אפוא עם פאבסניאס מתוך שפרטה, והמלאכים, כאשר בא היום, כי לא ידעו דבר מהיציאה, פנו אל האֶפוֹרִים ובדעתם היה להסתלק גם הם איש איש לעירו. בבואם דברו את הדברים האלה: „אתם אפוא, לקדימוניים, השארו במקום הזה וחֹגו את הַהִיאַקִינְתִּיִים והתהוללו כשאתם בוגדים בבעלי ברית; האתונאים, שרשעתם בהם, באין בעלי ברית יתפיסו עם הפרסי עד כמה שיוכלו. אחרי שנתפיס, ברור שנהיה בעלי ברית של המלך ושנצא עם צבאו אל כל אשר יוליכנו. אתם תכירו אחרי כן, איזו תוצאות תהיינה לכם מזה“. אחרי הדברים האלה של המלאכים נשבעו ואמרו האֶפוֹרים שלדעתם הם כבר אצל האוֹרֶסְטֵיוֹן²⁶¹⁰ בדרכם נגד הנכרים. הם קראו לברברים נכרים. ויען כי אלה לא ידעו מאומה, חקרו לדברים האלה, ובחקרם נודע להם כל הענין, עד שהתפלאו והזדרזו לצאת אחריהם. יחד אתם יצאו כמו כן חמשת אלפים כבדי נשק נבחרים מבין הלקדימוניים הפֶּרִיוֹיקִים²⁶¹¹.

12. אלה מהרו אפוא אל האיסתמוס; כשאך שמעו הארגיוים שפאבסניאס עם אנשיו יצא משפרטה, שלחו כורז מבין הרצים את הקל ברגליו ביותר אשר מצאו, לאטיקה, יען לפני זה הבטיחו מרצונם²⁶¹² למרדוניוס למנוע בעד השפרטי מלצאת²⁶¹³. בבואו לאתונא אמר את הדברים האלה: „מרדוניוס, הארגיוים שלחו אותי לאמר לך, שמלקדימון יצא הנוער ושלא יכלו הארגיוים למנוע בעדם שלא יצאו. ובכן שים היטב את הדבר אל לבך“.

13. הוא דבר את הדברים האלה והלך חזרה; מרדוניוס לא רצה להשאר יותר באטיקה אחרי שמעו את הדברים האלה. טרם נודע לו הענין לא נסג אחור, יען רצה לדעת מה המעשה אשר יעשו האתונאים ולא השחית ולא החריב את ארץ אטיקה, בקוותו במשך כל הזמן כי ישתוו. כאשר לא הניע אותם לזאת ושמע את כל הענין, נסג אחור עוד טרם הגיעו האנשים עם פאבסניאס אל האיסתמוס, אחרי שרפו את אתונא ובמקום שהיה עוד עומד איזו חומה או בית או מקדש, הכל הפיל והרס. הוא הלך לו מטעם זה יען כי ארץ אטיקה לא היתה מתאימה בשביל הרכב ואם ינוצח בקרב, לא תהיה לו נסיגה אלא דרך גיא הרים²⁶¹⁴, עד שגם אנשים מעטים יוכלו לעצרו. לכן גמר בנפשו לסגת אחור לתיבי ולהתנגח על יד עיר ידידותית ובארץ מתאימה לרכב.

14. מרדוניוס נסג אפוא אחור; כבר היה בדרך, באה ידיעה על ידי רץ שצבא אחר הגיע למֶגַרַה, אלף לקדימוניים²⁶¹⁵. בשמעו את הידיעה הזאת שקל בדעתו, אם יתפוש, מה שהיתה משאלת לבבו, תחלה את אלה. הוא שב והוליך את צבאו על מֶגַרַה הרכב יצא בראש והשחית את ארץ מֶגַרַה. זה היה המקום הרחוק ביותר באירופה לעבר בוא השמש שהגיע אליו מחנה הפרסים.

15. אחרי כן באה ידיעה למרדוניוס, שהיוונים נאספים על האיסתמוס, ובכן אפוא נסע חזרה דרך דֶקֶלֵיאָה. יען הבּויאוֹטֵרְכִים²⁶¹⁶ שלחו לקרוא את שכני האסוֹפִּיִים²⁶¹⁷ ואלה הוליכוהו את הדרך לסְפֶנְדַלֵיאָה ומשם לטַנַגְרָה. בטַנַגְרָה נשאר בלילה ללון ולמחרת היום פנה לסְקוֹלוֹס והיה בארץ התֵּיבִּים. פה החריב את מקומות התיבים אף כי נטו אחרי המדים, לא מתוך איבה אליהם כי אם נאלץ על ידי הכרח גדול, יען רצה לעשות סוללה למחנה, שאם תוצאות הקרב תהיינה לא כמו שהוא רוצה, יהיה זה למפלט. מחנהו השתרע בהתחילו מאֶרִיתְּרַי ועבר הִיסִיאַי²⁶¹⁸ והגיע עד ארץ פְּלַטֵיָה ונמשך לאורך הנהר אַסוֹפּוֹס. אמנם את החומה לא עשה לכל האורך, כי אם כעשרה ריסים בערך בכל צד. בעת שהברברים היו עסוקים בעבודה זו קרא אַטַגִינוֹס בן פְרִינוֹן, איש תֵּיבֵּי, את מרדוניוס עצמו וחמשים פרסים נשואי פנים למשתה שהכין בהכנות גדולות והקרואים האלה גם באו. הסעודה נעשתה בתיבי.

16. והנה את הדברים הבאים שמעתי מפי תֶּרְסַנְדְרוֹס, אישׁ אוֹרְחוֹמֶנִי, מראשי הנכבדים באוֹרְחוֹמֶנוֹס. תֶּרְסַנְדְרוֹס אפוא ספר, שגם הוא היה קרוא מאת אַטַגִינוֹס אל הסעודה הזאת, ונקראו גם חמשים איש מהתיבים ולא הסבו איש איש לבד, אלא פרסי ותיבי על מטה. כאשר גמרו לאכול וסבאו יחד, שאל הפרסי בשפת יון את היווני שעל אותה המטה, בן איזו ארץ הוא, וזה השיב, שהוא אוֹרְחוֹמֶנִיִי. והלז השיב: „מאחרי שאכלנו יחד על שולחן אחד ונסכנו יחד²⁶¹⁹, רצוני להשאיר לך למזכרת את מחשבותי, למען תדע מראש ויהיה בידך לדאוג למאורעות הבאים. רואה אתה את הפרסים האלה האוכלים ושותים ואת הצבא אשר עזבנו החונה לאורך הנהר? מכל אלה תראה אחרי זמן מעט שיעבור בינתים מעטים שנשארו בחיים“. בעת דברו את הדברים האלה שפך הפרסי הרבה דמעות. הוא עצמו התפלא על דבריו ואמר אליו: „האם לא היה נחוץ לאמר למרדוניוס את הדברים האלה ולפרסים שהם מכובדים אחריו?“ על זה אמר הוא: „אורח! מה שמוכרח לבוא מאת האל, בלתי אפשרי לבן אדם למנוע²⁶²⁰ כי גם לאלה האומרים דבר אמת אין שומע. את הדבר יודעים היטב רבים מהפרסים אבל הולכים אנחנו אסורים על ידי ההכרח. הכאב הצורב ביותר במקרי בני האדם הוא זה להבין הרבה ולא לפעול מאומה“. את הדברים האלה שמעתי מפי תֶּרְסַנְדְרוֹס מאוֹרְחוֹמֶנוֹס ועוד זאת שמיד ספר את השיחה לאנשים קודם שנערך הקרב על יד פלטיה.

17. כאשר חנה מרדוניוס בבויאוטיה המציאו שאר היוונים כולם עד כמה שנטו אחרי המדים בין היושבים שמה, צבא ופרצו יחד אתו לתוך אתונא; הַפוֹקִים לבדם לא פרצו יחד אתו. אמנם גם אלה נטו אחרי המדים אבל לא מרצונם כי אם מתוך הכרח. ימים מספר אחרי בואם²⁶²¹ לתיבי באו מהם²⁶²² אלף כבדי נשק; הוליך אותם הַרְמוֹקִידֵיס, איש נכבד מאד בין האזרחים. כאשר הגיעו גם אלה לתיבי, שלח מרדוניוס רוכבים וצוה שיחנו לעצמם בעמק. אך עשו זאת, הופיע הרכב כולו; אחרי זה עברה השמועה במחנה היוונים אשר עם המדים שהוא יירה בהם וימותו, אותה השמועה עברה גם בין הפוקים עצמם. והנה עתה דבר על לבם המצביא הרמוקידיס בדברו את הדברים האלה: „פוקים, הלא גלוי שהאנשים האלה אומרים להביא עלינו מות בטוח, מוסתים על ידי התסלים, כפי שאני משער²⁶²³, לכן עליכם כעת להיות כל איש מכם גבור. יען יפה מאד עושים אלה אשר בהגינם על נפשם גומרים הם את חייהם, מהסובלים ואובדים במות נבל. אבל גם יוָכח מי מהם שהם ברברים גרמו לאנשים יוונים את המות“.

18. הוא דבר אפוא על לבם בדברים אלה; הרכב הקיף אותם והתקרב להשמידם וכבר דרכו את קשתותיהם לירות, ואולי ירה כבר מי שהוא. ואלה התיצבו נגדם, אחרי שהתקבצו מכל צד ונצטמצמו עד כמה שאפשר. והנה נסוגו הרוכבים אחור וחזרו על עקבם. אין בידי לאמר בברור אם באו באמת לרצוח את הפוקים לדרישת התסלים ובראותם שהללו שמים את דעתם להגן על עצמם פחדו, שמא יהיו הפסדים גם מצדם ורק חזרו על עקבם – כי ככה פקד עליהם מרדוניוס – או אם רצה לנסות אם גבורה מפעמת בהם. אחרי ששבו הרוכבים על עקבם, שלח מרדוניוס כורז ואמר את הדברים האלה: „הרגעו, פוקים, יען הראיתם שאתם אנשים גבורים, לא כמו ששמעתי. ועתה הלחמו את המלחמה הזאת בכל מרצכם; יען במעשים טובים לא תנצחו לא אותו ולא את המלך“²⁶²⁴.

19. הענין עם הפוקים קרה אפוא ככה: כאשר באו הלקדימוניים אל האיסתמוס, חנו במקום הזה. שאר הפלופוניסיים, כשמעם את הדבר הזה, אלה הישרים בלבותם²⁶²⁵, וגם אלה אשר ראו את השפרטים היוצאים, חשבו לבלתי צודק להֵעָדֵר מהמסע. ובכן אחרי שהקרבנות עלו יפה, יצאו כולם והגיעו לאלאבסיס. אחרי שהקריבו גם פה קרבנות אשר עלו להם יפה, המשיכו את דרכם, יחד אתם האתונאים, אשר עברו מסלמיס והתאחדו אתם באלאבסיס. בהגיעם לאֶרִיתְרֵי אשר בבּויאוטיה שמעו שהברברים חונים על יד האוסופוס; בהתחשבם בזה התיצבו נגדם לרגלי הקיתירון.

20. כאשר לא ירדו היוונים אל המישור, שלח מרדוניוס נגדם את כל הרכב, אשר מַסִיסְטִיוֹס²⁶²⁶, איש נכבד בין הפרסים, והיוונים קוראים אותו מַקִיסְטִיוֹס, פקד עליהם, רכוב על סוס נִיסַיאִי²⁶²⁷ אשר רסן זהב לו ומלבד זאת מקושט יפה. כאשר יצאו הרוכבים על היוונים, תקפו לגדודיהם²⁶²⁸. בתקפם גרמו הפסדים גדולים וכנו אותם נשים.

21. במקרה היו המֶגַרִים ערוכים במקום הזה שהיה בכל הסביבה הנוח ביותר להתקפה והשתערות הרכב נעשתה אפוא ביחוד פה. בצר להם על ידי הרכב המשתער שלחו המֶגַרִים כורז אל מצביאי היוונים, בבואו דבר הכורז אליהם את הדברים האלה: „המגרים אומרים: אנחנו בעלי ברית, אין ביכלתנו לקבל לבדנו את הרכב הפרסי, בהיות לנו עמדה כזו אשר תפסנו מתחלה. אבל עד השעה הזאת עמדנו בפניהם בעוז ובגבורה אף עלפי שהצרו לנו. ועתה אם לא תשלחו אחרים במקומנו בחזית, דעו, אנחנו נעזוב את החזית“. הוא הודיע להם אפוא את הדברים האלה ופאבסניאס שאל בין היוונים, אם אי־אילו אנשים רוצים מרצונם ללכת אל המקום ההוא ולתפוס את עמדות המגרים. כשלא רצו אחרים קבלו על עצמם האתונאים ומהאתונאים שלש מאות המעולים ועליהם פקד אוֹלִימְפִּיוֹדוֹרוֹס בן לַמְפּוֹן.

22. אלה היו אשר קבלו על עצמם ואשר לפני שאר היוונים הנוכחים עברו לאֶרִיתְּרֵי ולקחו אתם גם את הקשתים. הם נלחמו ביניהם איזה זמן, לבסוף נסתיים הקרב באופן כזה: בעת שהרכב השתער לגדודיו התקדם לפני כולם סוסו של מַסִיסְטִיוֹס ונפגע במתניו מחץ, מתוך כאב הזדקף ישר והשליך את מסיסטיוס. על הנופל התנפלו מיד האתונאים. הם לקחו את סוסו ואותו הרגו כשהוא עומד על נפשו, מה שבתחלה לא עלה בידם. יען ככה היה מזוין: מתחת למדיו היה שריון קשקשים של זהב ועל השריון היה לבוש מעיל תכלת. בהכותם על השריון לא עשו לו מאומה, עד אשר הרגיש אחד בנעשה והכהו לתוך עינו. ככה אפוא נפל ומת. המאורע הזה נעלם מעיני שאר הרוכבים, כי לא ראו אותו נופל מעל הסוס ולא את מותו ובחזרתם ומנוסתם לא נודע להם מה קרה. כאשר עמדו הרגישו בהעדרו כי לא היה איש שיסדר אותם. ובהודע להם הנעשה, עודדו את עצמם והמריצו את הסוסים כולם אולי יעלה בידם לקחת אתם את המת.

23. בראות האתונאים שהם אינם מתקרבים יותר לגדודיהם כי אם כולם כאחד, קראו לעזרה את שאר הצבא. בעת שבה מהר לעזרה כל צבא הרגלים, באותו הזמן התחולל קרב קשה בגלל המת. כל עוד שהיו שלש המאות לבדם היתה ידם על התחתונה ועזבו את המת; אבל כאשר בא ההמון לעזרתם, לא יכלו הרוכבים להחזיק מעמד ולהוציא את המת, כי אם נוסף לזה הפסידו עוד רוכבים. הם התרחקו כשני ריסים בערך והתיעצו מה עליהם לעשות ונראה להם בהיותם בלי מפקד לשוב אל מרדוניוס.

24. בבוא הרכב אל המחנה עשו אֵבל כבד למַסִיסְטִיוֹס הצבא כולו ומרדוניוס; הם גזזו להם את שערות ראשם גם לסוסים גם לבהמות משא²⁶²⁹ ומלאו הכל בזעקת שבר. יען ההד עבר דרך בויאוטיה כולה על כי אבדו איש אשר היה הנכבד אחרי מרדוניוס אצל הפרסים ואצל המלך.

25. הברברים כבדו אפוא לפי מנהגם את מסיסטיוס אחרי מותו, והיוונים כאשר עמדו בפני הרכב המשתער וגם הכו אותם אחור, התעודדו הרבה יותר. הדבר הראשון אשר עשו, הם שמו את המת לתוך עגלה והעבירוהו לאורך החזית. המת היה ראוי להיות מוצג לראוה בגלל גדלו ויופיו. ובגלל הדברים האלה עשו את הדבר. הם יצאו מהחזית והלכו להסתכל במסיסטיוס. אחרי כן החליטו לרדת לעבר פְּלַטֵיָה ולהתקרב יען כי הסביבה של פלטיה נראתה להם יותר מוכשרת לתקוע בה את המחנה מאשר על יד אֶרִיתְרֵי, גם בנוגע לדברים אחרים וביחוד גם בגלל המים הטובים יותר. לסביבה הזאת אפוא ולמעין גַרְגַפִיָה הנמצא בסביבה זו החליטו ללכת, להסתדר ולתקוע את המחנה. הם לקחו את נשקם בידם והלכו דרך מורד הקיתירון בעברם על פני הִיסִיָה לתוך ארץ פלטיה; אחרי הגיעם הסתדרו לעמיהם בקרבת המעין גַרְגַפִיָה ומקדש ההרוס אַנְדְרוֹקְרַטֶס על גבעות לא גבוהים וארץ מישור.

26. כאשר העמדה המערכה במקום הזה קם ריב דברים חריף בין הטגיאים והאתונאים. יען שניהם חשבו לצודק לתפוס את האגף האחד²⁶³⁰ והזכירו את מעשיהם גם החדשים וגם הקדומים. תחלה אמרו הטיגיאים את הדברים האלה: „בכל הזמנים נמצאנו אנחנו בין בעלי הברית כולם כדאים למערכה הזאת עד כמה יציאות למלחמה משותפות היו לפלופוניסיים בזמן הקדום ובזמן החדש מזמן ההוא שנסו ההירקלידים אחרי מות אֶברִיסְתֶּאבס²⁶³¹ לשוב לתוך הפלופוניסוס; בימים ההם השגנו את הדבר בשביל מעשה זה: כאשר יצאנו אל האיסתמוס יחד עם האחיים והיונים אשר ישבו בימים ההם בפלופוניסוס²⁶³², נחנו מול השבים, אז, כפי השמועה, הכריז הִילוֹס²⁶³³ שאין מן הצורך שצבא אחד יסכן את עצמו בהלחמו עם הצבא השני, האיש אשר הם עצמם יבחרו בו כגבור מתוך מחנה הפלופוניסיים, האיש הזה ילחם אתו יחידי בתנאים ידועים. לפלופוניסיים נראה הדבר ראוי להעשות ובאו בשבועה על התנאי, שאם הִילוֹס ינצח את מנהיג הפלופוניסיים, ישובו ההירקלידים לנחלת אבותם, ואם ינוצח ילכו להם ההירקלידים ויוליכו מפה את צבאם ובמשך מאה שנה לא ינסו לשוב אל הפלופוניסוס. והנה נבחר מבין בעלי הברית כולם בהסכמתו אֶחֶמוֹס בן אֵאֶרוֹפּוֹס בן פִּיגֶאוֹס, שהיה המצביא והמלך שלנו, וגם נצח וגם המית את הִילוֹס. בעד המעשה הזה הגיעו לנו מהפלופוניסיים של הימים ההם גם תשורות גדולות אחרות שהם בידנו תמיד, וביחוד שאנחנו ננהיג את האגף השמאלי כשנצא למלחמה. לכם, לקדימוניים, לא נתנגד, כי אם נותנים אנחנו לכם לבחור, איזה אגף אתם רוצים לנהוג; השני, אומרים אנחנו, מגיע לנו להנהיג כמו בזמן הקודם. גם מלבד המעשה הזה שספרנו כדאים אנחנו יותר מהאתונאים שהחזית הזאת תהיה בידינו. יען קרבות רבים וגם מפוארים נלחמנו אתכם, אנשים שפרטים, רבים וגם עם אחרים. אם כן מן הראוי שהאגף השני יהיה לנו ולא לאתונאים. יען כי הם לא עשו מעשים כמונו לא בזמן החדש ולא בזמן הקדום.

27. הם דברו אפוא ככה והאתונאים השיבו להם את הדברים האלה: „לדעתנו התאספנו לאספה לשם קרב עם הברברים ולא לשם דבורים. מאחרי שהטגיאי ספר ותאר מעשים קדומים וחדשים, העלילות המצוינות שעוללו במשך כל הזמן, נאלצים אנחנו לגלות לפניכם, משום מה מגיע לנו מאבותינו להיות תמיד הראשונים לפני הארקדים. את ההירקלידים, אשר אלה מספרים עליהם שהרגו את מנהיגם על האיסתמוס, את אלה אספנו אלינו אנחנו לבדנו, כאשר גורשו מאת כל היוונים שבאו אליהם בנוסם מפני העבדות על ידי המִיקֵינִים ושברנו את יהירותו של אֶרִיסְתֶּאבס, אחרי שנצחנו יחד עם הללו בקרב על היושבים בימים ההם בפלופוניסוס²⁶³⁴. שנית, כאשר הארגיוים אשר יצאו למלחמה עם פּוֹלִינֵיקֶס על תֵּיבֵּי, גמרו את חייהם ושכבו בלתי קבורים, נלחמנו עם הַקַדְמֵיִים²⁶³⁵, הוצאנו את המתים וקברנום בארצנו באלאבסיס²⁶³⁶. לנו גם מעשה מפואר נגד האמזונות אשר פעם התפרצו מהנהר תֶּרְמוֹדון²⁶³⁷ לתוך ארץ אטיקה גם בסִבלות על יד טְרוֹיָה לא נחשלנו מאחרי האחרים. אכן, אין שום תועלת להזכיר את המעשים האלה, יען האנשים שהיו אז מצוינים, יכולים להיות נופלים מהם היום, ואלה שהיו אז גרועים, יכולים להיות היום יותר טובים. די אפוא עתה בדבר מעשים קדומים. אבל אם אין לנו להראות על שום דבר אחר, אמנם יש לנו מעשים רבים ומפוארים כמו לשאר היוונים, בגלל המעשה על יד מַרַתּוֹן כדאים אנחנו לקבל את הכבוד הזה ואחרים בגלל זה, יען כי אנחנו לבדנו בין היוונים נלחמנו היחידים עם הפרסי ואחרי שהעזנו מעשה גדול כזה גמרנוהו ונצחנו על ארבעים וששה עמים²⁶³⁸. האם אין הצדק אתנו לקבל את החזית הזאת בעד המעשה הזה בלבד? אולם לא יאה במצב כזה לריב בגלל חזית, מוכנים אנחנו לשמוע בקולכם, לקדימוניים, במקום שנראה לכם מתאים יותר להעמיד אותנו ונגד מי שהוא, יען בכל מקום שנעמוד ננסה להיות מוכשרים. הוליכו אותנו ונלך אחריכם“.

28. אלה ענו אפוא את הדברים האלה וכל צבא הלקדימוניים קרא בקול שהאתונאים יותר כדאים לקבל את האגף מהארקדים. ככה קבלוהו האתונאים ועלו על הטגיאים.

אחרי כן הסתדרו היוונים בסדר זה, הן אלה שנתוספו אליהם, והן אלה שבאו מתחלה: את האגף הימיני תפסו עשרת אלפים הלקדימוניים; מאלה עזרו לחמשת האלפים שהיו שפרטים²⁶³⁹, חמשה ושלשים אלף קלי נשק מההלוטים, שבעה שבעה הָפקדו לכל אחד ואחד. השפרטים דרשו שיעמידו על ידם את הטֵגֵיאִים גם בגלל כבודם וגם בגלל גבורתם. מהם היו כבדי נשק אלף וחמש מאות. אחרי אלה עמדו חמשת אלפים קורינתיים, הם בקשו מאת פאבסניאס ששלש מאות הפּוֹטידֵיִים הנוכחים, אלה מפַּלֵינֵי, יעמדו על ידם. סמוכים לאלה עמדו שש מאות אַרְקַדִים אוֹרְחוֹמֶנִיים, על ידם שלשת אלפים סיקיוניים. אחרי אלה באו שמונה מאות אֶפִּידָאברִיִים; על יד אלה התיצבו אלף טְרוֹיזֵינִיִים, על יד הטרויזיניים מאתים לַפְּרִיאַטִים, על ידם ארבע מאות מִיקֵינִים וטִירִינְתִּיִים ועל ידם התיצבו אלף פְּלִיאַסִיִים; על יד אלה עמדו שלש מאות הרֶמִיונִים על יד ההרמיונים עמדו שש מאות אֶרֶטְרִיִים²⁶⁴⁰ וְסְטִירִיִים, אחריהם ארבע מאות חלקידיים, אחריהם חמש מאות אַמְבְּרַקִיוֹטִים. אחרי אלה עמדו שמונה מאות לָאבקַדִיִים ואַנַקְטוֹרִיים, אחרי אלה באו מאתים פַּלֵיִים מקַפְּלֵינֵי; אחרי אלה הסתדרו חמש מאות אַיגִינֵיטִים, אחריהם עמדו שלשת אלפים מֶגַרִים על ידם באו שש מאות פְּלַטֵיִים. האחרונים וגם הראשונים²⁶⁴¹ הסתדרו האתונאים, שמונת אלפים, ותפסו את האגף השמאלי; עליהם פקד אַרִיסְטִידֵס בן לִיסִימַכוֹס.

29. אלה, זולת השבעה שהָפקדו לכל אחד מהשפרטים, היו כבדי נשק, מספר כולם היה שמונה ושלשים אלף ושבע מאות. כל כבדי הנשק שהיו נאספים נגד הברבר היו במספר זה, המון קלי הנשק היה זה: במערכת השפרטים היו חמשה ושלשים אלף, יען היו שבעה על איש ואיש ומאלה היו כל אחד ואחד מזוינים למלחמה; קלי הנשק של שאר הלקדימוניים והיוונים, יען היה אחד על כל איש ואיש, היו ארבעה ושלשים אלף וחמש מאות²⁶⁴². ההמון קלי הנשק כולם יוצאי מלחמה היה תשעה וששים אלף וחמש מאות.

30. מספר הצבא היווני כולו שהתאסף לפלטיה יחד עם כבדי הנשק וקלי הנשק יוצאי מלחמה היו מאה ועשרה אלף פחות אלף ושמונה מאות איש. אבל יחד עם התספיים הנוכחים נשלמו מאה ועשרה האלף. יען היו במחנה גם מהתספיים אלה שנשארו במספר אלף ושמונה מאות; נשק כבד²⁶⁴³ לא היה להם.

31. והנה אלה העמדו על יד הָאַסוֹפּוֹס וחנו במחנה; הברברים אשר עם מרדוניוס כאשר הפסיקו מלהתאבל על מַסִיסְטִיוֹס ושמעו שהיוונים נמצאים בפלטיה, יצאו גם הם אל האסופוס הזורם במקום הזה. אחרי הגיעם העמדו על ידי מרדוניוס ככה: נוכח הלקדימוניים העמיד את הפרסים. ויען כי עלו הפרסים בהמונם הרבה²⁶⁴⁴, נערכו בשורות רבות והשתרעו עד הטגיאים. הוא ערך את המערכה ככה: הוא בחר כל איש גבור ביניהם והעמידו נוכח הלקדימוניים, את החלש מהם סדר נוכח הטגיאים. את זה עשה על פי עצת התיבים והוראתם. סמוך לפרסים ערך את המדים; אלה השתרעו מול הקורינתיים והפּוטִידֵיִים והאורחומניים. סמוך למדים ערך את הבַּקְטְרִיים. אלה השתרעו נוכח האֶפִּידָאברִיִים והטְרוֹיזֵינִיים והלַפּרִיאַטִים והַטִירִינְתּיִים והמֵיקֵינִים והפְּלִיאַסִיים. אחרי המדים העמיד את ההודים. אלה השתרעו נוכח ההרמיונים והאֶרֶטְרִיִים והַסְטִירִיִים והַחַלְקִידִיִים. סמוך להודים ערך את הסַקִים, אשר השתרעו נוכח האַמְבְּרַקִים והאַנַקְטוֹרִיִים והלֶאבקַדִיִים והַפְּלַאִים והאַיגִינֵיטִים. סמוך לסַקִים ערך נוכח האתונאים והפְּלַטֵיִים והמֶגַרִים את הבּוֹיאוֹטִים ואת הלוֹקְרִים ואת המִילִיִים ואת התֶסַלִים ואת אלף הפוֹקִים²⁶⁴⁵. כי לא כל הפוֹקִים נטו אחרי המדים כי אם חלק מהם חזקו גם את מצב היוונים, בהיותם סגורים על יד הפרנסוס שדדו משם ולקחו שבי מצבא מרדוניוס והיוונים אשר אתו. הוא ערך במערכה גם את המקדונים ואת אלה אשר התנחלו בתסליה נוכח האתונאים.

32. אלה הם העמים המפורסמים שנערכו במערכה על ידי מרדוניוס והיו החשובים והנכבדים. ביניהם היו מעורבים גם אנשים מעמים אחרים, מפְרִיגִים ומִיסִים ותְרַקִים ופַּיוֹנִים ומאחרים, בהם גם מאַיתִּיוֹפִּים ומצרים, אלה הנקראים הַרְמוֹטִיבִּיִים וקַלַסַרִיִים²⁶⁴⁶, בעלי חרבות קצרות, שהם לבדם בין המצרים יוצאי מלחמה. את אלה הוריד מהאניות עוד בהיותו בפָלֵירוֹן, כי הם היו חילי האניות; יען המצרים לא נספחו לחיל הרגלים אשר בא עם כסרכסס לאתונא. מספר הברברים היה שלש מאות אלף, כפי שאמרתי קודם לכן²⁶⁴⁷, של היוונים בעלי ברית של מרדוניוס בלתי ידוע לשום איש, כי לא התפקדו, לפי אומדנה משער אני, שהתאספו כחמשים אלף. אלה היו הרגלים במערכה, הרכב העמד לחוד.

33. ובכן כאשר נערכו כולם במערכה לעמיהם ולגדודיהם, למחרת היום הקריבו שניהם במקום הזה קרבנות. בעד היוונים היה המקריב טִיסַמֶנוֹס בן אַנְטִיוֹכוֹס. יען האיש הזה הלך עם הצבא הזה כחוזה. הוא היה מאֵליס ומוצאו מְהָאִיאַמִידִים²⁶⁴⁸ והלקדימוניים עשוהו לאזרח שלהם. כי כאשר שאל טִיסַמֶנוֹס בדלפוי את האורקולום בדבר בנים, ענתה הפיתיה שהוא ינחל נצחון בחמשת הקרבות הגדולים. ויען לא ירד לסוף דעתו של החזון התמסר להתעמל בקוותו לנחול נצחונות בהתחרויות. הוא התאמן בהתחרות החמשה²⁶⁴⁹ וחסרה לו ההתאבקות לבד לנצח באולימפיה, כשבא להתחרות עם הִיאֶרוֹנִימוֹס מאַנְדרוֹס. כאשר נוכחו הלקדימוניים שכוונת החזון בנוגע לטיסמנוס אינה לקרבות בהתחרויות כי אם במלחמות, נסו לפתות בשכר את טיסמנוס שיֵעשה יחד עם המלכים מהַהֵירַקְלִידִים מנהיג במלחמות. בראותו מה חשוב לשפרטים לרכוש אותו לידיד, בהוכחו זאת רם לבבו והגיד להם, שאם יעשוהו לאזרח אצלם בעל כל הזכויות, יעשה זאת, בעד שכר אחר לא. תחלה היו השפרטים נרגזים בשמעם זאת והרפו לגמרי מדרישתם, לבסוף, כאשר הבהילם פחד גדול מפני הצבא הפרסי הגדול הזה, קראו לו והסכימו. בהכירו שהם שנו את דעתם אמר שגם ככה אינם מספיקים לו התנאים האלה לבד, אלא שגם אחיו הִיגִיאַס יעשה לאזרח בשפרטה באותם התנאים כמו שהוא עצמו נעשה.

34. בדברו את הדברים האלה חקה את מֶלַמְפּוֹס²⁶⁵⁰, עד כמה שיש להשוות את הדרישה לממלכה לזו לאזרחות. כי כאשר השתגעו הנשים באַרְגוֹס והארגיוים קראו למֶלַמְפּוֹס מפִּילוֹס שירפא בעד שכר את נשותיהם מהמחלה, דרש בשכרו את חצי הממלכה. הארגיוים לא קבלו זאת והלכו להם, וכאשר השתגעו נשים יותר, אמרו עתה להסכים למה שהציע מלמפוס והלכו לתת לו מה שדרש. והוא בראותו שהם שנו את דעתם הגדיל לדרוש ואמר, שאם לא יתנו גם לאחיו בִּיאַס את שליש הממלכה, לא יעשה מה שהם רוצים. הארגיוים שנמצאו במצוקה הסכימו גם לזאת.

35. ככה גם השפרטים, יען זקוקים היו מאד לטִיסַמֶנוֹס ותרו לו הכל. אחרי שותרו לו השפרטים גם זאת, עזר להם כחוזה טיסמנוס מאֵליס שנעשה לשפרטי לנחול נצחון בחמשת הקרבות הגדולים ביותר. אלה לבד נעשו בין כל בני האדם אזרחים בשפרטה. חמשת הקרבות הם אלה: האחד והוא הראשון זה על יד פלטיה, אחרי כן זה על יד טֵגֵיאָה נגד הטֵגֵיאִים והארגיוים, אחר כך זה בארץ הדִיפַּיִים נגד הארקדים כולם זולת המַנְטִינֵיִים, אחר כך זה עם המֶסֵינִים על יד אִיתּוֹמֵי, האחרון זה על יד טַנַגְרָה נגד האתונאים והארגיוים²⁶⁵¹; זה היה האחרון שנלחם מחמשת הקרבות.

36. טיסמנוס זה, אשר השפרטים הוליכוהו אתם, חזה אפוא בימים ההם על יד פלטיה. ליוונים עלו הקרבנות יפה אם יגינו על עצמם, לא יעברו את האסופוס ולא יתחילו את הקרב.

37. למרדוניוס המשתוקק להתחיל את הקרב לא עלו הקרבנות יפה, גם לו עלו יפה אם יגן על עצמו. כי גם הוא השתמש בקרבנות כדרך היוונים; כחוזה היה לו הֵיגֵיסִיסְטְרַטוֹס, אישׁ אֵלֵיִי והיה הנכבד בין הטֶלִיאַדִים²⁶⁵²; לפני המאורעות האלה תפשוהו השפרטים ואסרוהו להוציאו להורג, יען סבלו על ידו מעשי זדון רבים. בהמצאו בצרה הזאת, כאשר התאזר כח בעד נפשו ועמד לסבול לפני מותו יסורים רבים, עשה מעשה לא יֵאָמֵן כי יסופר. יען בהיותו קשור בסד בברזל, אחז באיזה ברזל שהיה מחובר שם ובצע את המעשה הגברי בין כל בני אדם שאנחנו יודעים. בשקלו בדעתו איך יחלץ את שאר הרגל, כרת את פס הרגל שלו. אחרי עשותו זאת, יען היה נשמר על ידי שומרים, חתר בקיר והתחמק לטגיאה, בלכתו בלילות, בימים הסתתר והתעכב ביערות, עד שאף־על־פי שהלקדימוניים חפשו אחריו בכל מקום, היה בלילה השלישי בטגיאה, והללו²⁶⁵³ תמֹה תמהוּ על העֹז, בראותם את חצי הרגל החתוך מונח, ואותו אי אפשר למצוא. אז נמלט אפוא מהלקימוניים באופן זה וברח לטגיאה שלא היה בעת ההיא שלום בינה ובין הלקדימוניים. אחרי שהבריא ועשה לו רגל מעץ יצא בגלוי כאויב הלקדימוניים. אולם לבסוף לא עלתה לו יפה האיבה ללקדימוניים. יען הוא נתפס בידם כשהוא חוזה בזַקִינְתּוֹס²⁶⁵⁴ והומת.

38. והנה מותו של הֵיגֵיסִיסְטְרַטוֹס קרה אמנם אחרי המאורעות על יד פְּלַטֵיָה, אבל אז על יד הָאַסוֹפּוֹס שכוּר מאת מרדוניוס בעד שכר לא מעט הקריב קרבנות והיה שקוד עליהם גם מתוך שנאה ללקדימוניים גם מתוך תאות הבצע. כאשר הקרבנות לא עלו יפה להלחם בקרב לא לפרסים עצמם ולא ליוונים שהיו אתם – גם לאלה היה חוזה מיוחד, הִיפּוֹמַכוֹס, איש לֶאבקַדִיִי²⁶⁵⁵ ­­– והיוונים נהרו ובאו ונתרבו יותר ויותר, יעץ טִימֵיגֶנִידֶס בן הֶרְפִּיס איש תֵּיבֵּי למרדוניוס לשמור על מוצאות הקִיתַּירוֹן באמרו, שהיוונים נוהרים ובאים תמיד יום יום ושיתפוס רבים.

39. שמונה ימים עברו כבר כשהם חונים אלה מול אלה עד שזה יעץ למרדוניוס את העצה הזאת. הוא הכיר שהעצה טובה וכאשר בא הלילה שלח את הרכב אל מוצאות הקיתירון המוליכות לעבר פלטיה ואשר הבּוֹיאוֹטים קוראים אותם „שלשת הראשים“, האתונאים – „ראשי האלונים“. הרוכבים השלוחים לא באו לשוא, יען לקחו חמש מאות בהמות משא שירדו לתוך המישור והוליכו בר מהפלופוניסוס לתוך המחנה ואת האנשים אשר הלכו עם הצמדים. בתפשם את השלל הזה רצחו הפרסים בלי רחמים ולא חסו לא על בהמות המשא ולא על האנשים. כאשר היו רווי דם הקיפו את הנשארים והובילו אל מרדוניוס אל המחנה.

40. אחרי המעשה הזה עברו עוד יומַים ואחד משניהם לא רצה להתחיל את הקרב. יען עד האסופוס התקדמו הברברים כדי להתגרות ביוונים אבל אחד משניהם לא עבר אותו. בכל זאת הציק הרכב של מרדוניוס תמיד ליוונים והדריך את מנוחתם. יען התיבים שנטו אחרי המדים בכל נפשם השתתפו ברצון רב במלחמה והיו תמיד המדריכים עד הקרב, מהקרב והלאה היו פרסים ומדים שבאו במקומם והראו מעשי גבורה.

41. במשך עשרת הימים לא קרה יותר דבר; כאשר עבר היום האחד עשר משעה שהם חונים אלה מול אלה על יד פלטיה, והיוונים נתרבו יותר ויותר וחרה למרדוניוס הבטלה, נפגשו עתה למועצה מרדוניוס בן גובְּרִיאַס ואַרְטַבַּזוֹס בן פַרְנַקֶס, אחד מהפרסים המעטים שהיו חשובים בעיני כסרכסס. בהתיעצם היו הדעות האלה, זו של אַרְטַבַּזוֹס, שעל הצבא כולו לקום עד מהרה ולהכנס לתוך חומות תֵּיבֵּי שלתוכה הובא בשבילם הרבה בר ומספוא לבהמות משא ובעת שבתם במנוחה להשיג את מבוקשם בעשותם כדבר הזה: בידם הרבה זהב טבוע, הרבה גם בלתי טבוע, גם הרבה כסף וכלי שתיה; את אלה ישלחו מבלי לקמץ בין היוונים, מבין היוונים ביחוד לאלה העומדים בראש הערים, ועד מהרה יוותרו על החרות ולא יסכנו את עצמם להתנגח. דעתו היתה אפוא כזו של התֵּיבֵּים²⁶⁵⁶, כי גם הוא ראה מראש יותר טוב את המתרחש לבוא, אבל זו של מרדוניוס היתה יותר נמרצה, אבל גם יותר פזיזה ובשום אופן לא ותרנית. כי הוא הביע את דעתו שצבאו עולה על זה של היוונים, שצריכים להתנגח עד מהרה ולא לשבת עוד ולהביט שמספר הנאספים יגדל ויתרבה, לא לשים לב לקרבנותיו של הֵיגִיסִיסְטְרַטוֹס ולא להשתמש בכח²⁶⁵⁷, אלא לפי מנהג הפרסים להתחיל בקרב.

42. ויען כי הביע את דעתו באופן כזה, לא דבר איש נגדו עד שגברה דעתו. כי המפקדה העליונה על הצבא ניתנה לו מאת המלך, לא לאַרְטַבַּזוֹס. הוא שלח לקרוא את קציני הגדודים ואת מצביאי היוונים שהיו אתו ושאל, אם הם יודעים איזו חזון בנוגע לפרסים שהם יִשָׁמְדוּ בתוך יון. הקרואים שתקו, חלק מהם כי לא ידעו את האורקולום, חלק אמנם ידעו אבל חשבו שמסוכן לדבר, ויאמר מרדוניוס עצמו: „ובכן מאחרי שאתם או שאינכם יודעים דבר או שאינכם מעיזים לדבר, אֹמַר אני שאני יודע את הענין היטב. יש חזון²⁶⁵⁸ שלפיהו על הפרסים לבוא ליון, לבוז את המקדש בדלפוי ואחרי המשסה להִשָׁמֵד כולם. ויען כי אנחנו יודעים זאת היטב לא נלך אל המקדש הזה ולא ננסה לשסותו ומסבה זו לא נשמד. ולכן שמחו, אתם שלבכם טוב עם הפרסים, שאנחנו נתגבר על היוונים“. אחרי דברו אליהם את הדברים האלה, הודיע להם שנית, להתכונן ולהכין הכל, יען כי מחר כאור היוֹם תהיה ההתנגשות.

43. האורקולום הזה, שמרדוניוס אמר שהוא מכוון לפרסים, יודע אני שנעשה נגד האִילִירִיִים וצבא הָאֶנְחֶלֶאִים²⁶⁵⁹ ולא נגד הפרסים. אבל דברי בַּקִיס²⁶⁶⁰ מחוברים בנוגע לקרב הזה:

על גדות דשא הַתֶּרְמוֹדוֹן ואַסוֹפּוֹס

אספת היוונים ותרועת הברברים,

פה רבים יפלו נגד לַחֶסיס²⁶⁶¹ והגורל

מהמדים נושאי קשת, בבוא היום המזומן.

יודע אני שהדברים האלה ואחרים דומים לאלה של מוּסַיוֹס²⁶⁶² מכוונים לפרסים. הנהר תֶּרְמוֹדוֹן זורם בין טַנַגְרָה וגְלֵיסִיס.

44. אחרי השאלה בדבר האורקולאות והנאום מצד מרדוניוס בא הלילה והוקמו המשמרות וכאשר היתה שעה מאוחרת בלילה והיה נראה שתנומה התפשטה במחנה ורוב האנשים ישנים, בשעה זו התקרב אל משמרות האתונאים על סוסו אלכסנדר²⁶⁶³ בן אַמִינְטַס, מצביא ומלך המקדונים ודרש לבוא בדברים עם המצביאים. מהשומרים נשארו רובם על המקום, חלק מהרו אל המצביאים ובבואם אמרו, שאיש בא על סוסו ממחנה המדים ולא גלה להם מלה, כי אם קרא את המצביאים בשמותם ואמר שהוא רוצה לבוא אתם בדברים.

45. אלה, כשאך שמעו את הדבר, הלכו מיד אחרי השומרים. בבואם דבר אליהם אלכסנדר את הדברים האלה: „אנשים אתונאים, את הדברים האלה מוסר אני לכם לפקדון ואני אוסר עליכם לאמרם למי שהוא אחר מאשר לפאבסניאס, שלא תביאו גם עלי כליה. כי לא הייתי מדבר, לו לא הייתי דואג מאד ליון כולה. אני עצמי לפי מקורי יוני הנני²⁶⁶⁴ ולא הייתי רוצה לראות במקום יון חפשית, משועבדה. והנה אומר אני שלמרדוניוס ולצבא מן הנמנע שעלו להם הקרבנות לפי רצונם, לולא זאת הייתם נלחמים מזמן. עתה החליט שלא לשים לב לקרבנות ועם אור הבוקר לערוך את הקרב. יען לפי דעתי מפחד הוא פן תתקבצו יותר ויותר. אם כן התכוננו. אבל אם מרדוניוס ידחה את הקרב ולא יעשהו השארו על מקומכם, יען נשארו להם מזון לימים אחדים. אם תִגָמר לכם המלחמה הזאת כרצונכם, עליכם לזכור גם אותי בנוגע לשחרור, אשר לטובת היוונים בצעתי ברצון מעשה מסוכן כזה, כי רציתי לגלות לכם את מזימת מרדוניוס, למען לא יתנפלו עליכם הברברים כשאינכם מחכים להם. אני אלכסנדר המקדוני“. אחרי דברו את הדברים האלה שב אל המחנה ואל מקומו במערכה.

46. מצביאי האתונאים הלכו אל האגף הימיני ואמרו לפאבסניאס מה ששמעו מפי אלכסנדר, וזה, שנפלה עליו אימת הפרסים לרגלי הידיעה הזאת, אמר את הדברים האלה: „מאחרי שעם השחר יהיה הקרב, עליכם האתונאים להתיצב מול הפרסים ואנחנו מול הבויאוטים והיוונים הנערכים למולכם, מטעם זה: אתם הכרתם את המדים ואת דרכם בקרב בהלחמכם במרתון, אנחנו חסרי נסיון ובלתי מנוסים באנשים הללו; כי איש מהשפרטים לא התמחה במדים²⁶⁶⁵. אבל יודעים אנחנו היטב את הבויאוטים והתסלים. לכן עליכם לקחת את הנשק וללכת אל האגף הזה ואנחנו אל השמאלי“. על זה אמרו האתונאים את הדברים האלה: „גם לנו מהתחלה, כראותנו את הפרסים נערכים למולכם, עלה על דעתנו לאמר את הדבר אשר אתם הקדמתם להציע לנו, אבל חוששנו פן לא יהיו דברינו לכם לרצון. ויען כי אתם הזכרתם את הענין, נעימים גם לנו דבריכם ונכונים אנחנו לעשות את הדבר“.

47. וכאשר היה טוב הדבר בעיני שניהם, כשהופיע השחר החליפו את המערכות. הבויאוטים הרגישו בנעשה והודיעו למרדוניוס. וזה, אחרי שמעו, נסה גם הוא להחליף את העמדות בהעבירו את הפרסים מול הלקדימוניים. כאשר הרגיש פאבסניאס בהולך ונעשה והכיר שלא נשאר הענין נסתר, הוליך חזרה את השפרטים אל האגף הימיני, כמו כן מרדוניוס אל השמאלי.

48. אחרי שהעמדו במערכה הקודמת שלח מרדוניוס כורז אל השפרטים ויאמר את הדברים האלה: „אנשי הארץ הזאת אומרים עליכם שאתם אנשים גבורים ומתפלאים שאינכם בורחים מפני מלחמה ואינכם עוזבים את המערכה, כי אם נשארים ומכריתים את האויבים או בעצמכם נכרתים²⁶⁶⁶. והנה אין שום אמת בדבורים האלה. יען טרם התנגחתם והגעתם שתהיה יד איש באחיו וכבר ראינו אתכם בורחים ועוזבים את המערכה ונתתם לאתונאים לעשות את הנסיון ואת עצמכם העמדתם מול עבדינו. זה כלל וכלל לא מעשה אנשים גבורים, אם כן נתאכזבנו בכם מאד. לפי תהלתכם חכינו שתשלחו אלינו כורז שאתם קוראים אותנו לקרב ושאתם רוצים להתנגח עם הפרסים לבד ואנחנו מוכנים לעשות זאת אבל מצאנו שלא אמרתם לנו כדבר הזה, אלא להיפך, מתחבאים. ועתה מאחרי שאתם לא הייתם הראשונים בהצעה זו, נהיה אנחנו הראשונים. מדוע אפוא לא תלחמו אתם בעד היוונים, מאחרי שאתם מפורסמים כגבורים, בעד הברברים אנחנו, שוה בשוה במספר? ואם נראה שגם על האחרים להתנגח, יתנגחו אלה אחר כך לעתיד לבוא. ואם אינכם חושבים ככה, כי אם מספיק אתנו לבדנו, נלחם בקרב מכריע. מי משנינו ינצח, אלה ינצחו בעד הצבא כולו“.

49. אחרי דברו את הדברים האלה וחכה שעה, כאשר איש לא ענה לו מלה, שב חזרה ובבואו הודיע למרדוניוס את אשר קרה. הוא נעשה שמח מאד וצהל על הנצחון התפל²⁶⁶⁷ ושלח את הרכב נגד היוונים. כאשר התקרבו הרוכבים הזיקו לכל הצבא היווני בזרקם את חנינותיהם וביורם את חציהם כי היו קשתים רוכבים וקשה היה להתקרב אליהם. את המעין גַרְגַפִיָה אשר ממנו שאב כל הצבא היווני מים, הדליחו וסתמו. היו אמנם ערוכים על יד המעין הלקדימוניים לבדם, לשאר היוונים, כפי מקום עמדתו של כל אחד ואחד, היה המעין יותר רחוק והאסופוס קרוב. אבל בהיותם מרוחקים מהאסופוס, היו הולכים אל המעין, יען אי אפשר היה לשאת מים מן הנהר מפני הרוכבים וחציהם.

50. לרגלי המצב הזה שנוצר, יען נגזלו מהצבא המים והרכב מציק לו, מטעם זה ומטעמים אחרים, התאספו מצביאי היוונים והלכו אל פאבסניאס אל האגף הימיני. יען נוסף למצב הזה הטרידו אותם עוד ענינים אחרים, כי לא היתה להם עוד צידה: משרתיהם נשלחו אל הפלופוניסוס להביא מזון, עוכבו על ידי הרכב ולא יכלו להגיע אל המחנה.

51. המצביאים התיעצו והחליטו לעבור אל האי אם הפרסים יתנו לעבור את היום הזה ולא יתחילו בקרב. האי הזה רחוק עשרה ריסים מהאסופוס והמעין גרגפיה, אשר על ידו עמד אז המחנה, לפני עיר הפלטיים. האי הזה נמצא אפוא ביבשת: הנהר הזורם מלמעלה מהקיתירון לתוך המישור מתפלג והזרועות רחוקים אחד מהשני כשלשה ריסים ואחרי־כן מתאחדים לתוכו. שמו או­ֹאֶרוֹאֵי. יושבי המקום אומרים שהוא בן²⁶⁶⁸ האוסופוס. אל המקום הזה החליטו להחליף את מקומם, למען יהיו להם מים בשפע להשתמש בהם וגם הרוכבים לא יזיקו להם כמו בהיותם למולם, והחליטו לצאת ממקומם רק בשעה שתהיה האשמורה השניה²⁶⁶⁹ בלילה שלא ירגישו בהם הפרסים בצאתם והרוכבים לא ילכו אחריהם ויורו בהם. כאשר הגיעו אל המקום הזה אשר האוארואי מקיף בזרמו מעל הקיתירון, החליטו עוד באותו לילה לשלוח את חצי המחנה אל הקיתירון בכדי לקבל את המשרתים אשר הלכו להביא צידה, יען היו סגורים על הקיתירון.

52. אחרי ההחלטה הזאת היו להם במשך כל היום צרות צרורות על ידי הרכב המציק. והנה בנטות היום והרכב הפסיק ונעשה לילה ובאה השעה אשר קבעו לעצמם לצאת, קמו הרוב ועזבו את מקומם מבלי שהיה בדעתם ללכת אל המקום המיועד, כי אם כאשר טלטלו את עצמם, ברחו ברצון מפני הרכב לעבר עיר הפְּלַטֵיִים; בברחם הגיעו אל הַהֵירֵיון²⁶⁷⁰ זה נמצא לפני עיר הפלטיים במרחק עשרים ריס מהמעין גרגפיה. בבואם הניחו את נשקם²⁶⁷¹ לפני המקדש.

53. ואלה חנו אפוא על יד הַהֵירֵיוֹן, ופאבסניאס בראותו אותם יוצאים מתוך המחנה צוה גם ללקדימוניים לקחת את הנשק וללכת אחרי האחרים ההולכים לפניהם, בחשבו שהם הולכים אל המקום המדובר ביניהם. והנה שאר המפקדים היו מוכנים לצית לפאבסניאס, אולם אַמוֹמְפַרֶטוֹס בן פּוֹלִיאַדֶס, מפקד הפלוגה פִּיטַנַה²⁶⁷², אמר, כי לא ינוס מפני הנכרים ומרצונו לא ימיט חרפה על שפרטה והוא מתפלא לראות את הנעשה, יען לא היה נוכח בשיחה שהיתה קודם לכן. פאבסניאס ואֶבְרִיאַנַכְּס הצטערו אמנם מאד שהלז אינו שומע להם, אבל נורא יותר נראה להם בגלל מחשבתו של הלז לעזוב את פלוגת הפִּיטַנִים, כי אם יעזבו אותם ויעשו את המדובר עם היוונים האחרים, יִשָמֵדוּ, אחרי שיֵעָזְבוּ, אַמוֹמְפַרֶטוֹס עצמו ואנשים אשר אתו. בהתחשבם בדבר הזה השאירו על מקומו את המחנה הלַקוֹנִי ונסו לפתותו שאין עליו לעשות את הדבר הזה.

54. והם דברו אפוא על לב אַמוֹמְפַרֶטוֹס שהוא לבדו מהלקדימוניים והטיגיאים נשאר, אבל האתונאים עשו ככה: הם נשארו שקטים במקום שנערכו במערכה בידעם היטב את אֹפי הלקדימונים, שהם חושבים אחרת ומדברים אחרת²⁶⁷³. וכאשר זז הצבא ממקומו, שלחו רוכב מביניהם, אשר יסתכל אם השפרטים מתכוננים לעזוב את המקום או אם בכלל אינם חושבים ללכת ושישאל את פאבסניאס מה עליהם לעשות.

55. בבוא הכורז אל הלקדימוניים, ראה שהם ערוכים על מקומם ושראשיהם נכנסו בריב. כי כאשר דברו אֶברִיאַנַכְּס ופאבסניאס על לבו של אמומפרטוס שלא יסכנו את עצמם בהשראם לבדם מבין הלקדימוניים, לא יכלו לפתותו וככה הגיעו לידי ריב וכורז האתונאים מצא אותם על כך. בעת ריבם לקח אמומפרטוס אבן בשתי ידיו ובשימה לרגלי פאבסניאס אמר, באבן זו מצביע הוא שאין לנוס לפני הנכרים, בקראו את הברברים נכרים. אבל זה קראהו משוגע ושאינו שפוי בדעתו ולכורז האתונאים אשר שאלהו מה הוא מצוה, צוה פאבסניאס לאמר להם את אשר קרה ודרש מאת האתונאים שיתקרבו אליהם ויעשו בנוגע לנסיגה את אשר יעשו הם.

56. וזה שב אל האתונאים. אלה התוכחו ביניהם עד שהאיר השחר; במשך העת ההיא התבטל פאבסניאס ויען חשב שאמומפרטוס לא ישאר כששאר הלקדימוניים ילכו מפה, מה שנעשה אחרי כן, נתן את האות והוליך את האחרים כולם בין הגבעות; הלכו אחריהם גם הטגיאים. האתונאים הלכו ערוכים בכוון אחר מאשר הלקדימוניים, יען אלה התחמקו בין הרמות ורגלי הקיתירון בפחדם מפני הרכב, שמו האתונאים פניהם למטה אל המישור.

57. אמומפרטוס חשב מהתחלה שפאבסניאס לא יעיז לעזוב אותם ועמד על דעתו להשאר על המקום ולא יעזוב את המערכה. אבל כאשר יצאו ראשונה פאבסניאס עם אנשיו והבין שהם משאירים אותם מבלי להתחשב אתם, הוליך את פלוגתו שלקחה את הנשק לאט אל שאר צבא החיל. וזה²⁶⁷⁴, אחרי דרך של עשרה ריסים חכה לפלוגת אמומפרטוס, כשהוא נח על יד הנהר מוֹלוֹאֵיס ובמקום הנקרא אַרְגִיאוֹפִּיוֹס; במקום הזה עומד גם מקדש של דימיטר הָאֶלֶאבסינית. הוא חכה מטעם זה, שאם אמומפרטוס ופלוגתו לא יעזבו את המקום שבו הם ערוכים וישארו בו, יחזור ויבוא לעזרתם. אך הגיעו האנשים אשר עם אמומפרטוס אליהם ורכב הברברים כולו התנפל עליהם. יען הרכב עשה כמו שהיתה דרכם לעשות תמיד, מדי ראו את המקום פנוי אשר בו היוונים ערוכים בימים הקודמים הריצו את סוסיהם תמיד קדימה ואך השיגום התנפלו עליהם.

58. כאשר שמע מרדוניוס שהיוונים הלכו מפה לילה וראה את המקום ריק, קרא את תּוֹרַכְּס²⁶⁷⁵ מִלַרִיסָה ואת אֶברִיפִּילוֹס ותְּרַסִידִיוֹס אחיו ואמר: „הוי בני אַלֶאבאַס, מה עוד תאמרו בראותכם את הכל ריק? הלא אתם כשכניהם אמרתם, הלקדימוניים אינם בורחים מתוך הקרב, כי אם הם אנשים ראשונים בעניני מלחמה²⁶⁷⁶, והנה קודם לכן ראיתם אותם מתרחקים מתוך החזית ועתה רואים אנחנו אותם עורקים גם כולם בלילה שעבר; בזה הראו, כאשר עליהם להלחם בקרב מכריע עם אנשים שהם בלי ספק גבורים, הם ולא כלום והתנוססו בין יוונים שהם גם כן ולא כלום. ולכם שאינכם מכירים את הפרסים כלל, מוחל אני מחילה גמורה שאתם הללתם את אלה, שידעתם עליהם מעט מאד. אולם התפלאתי על ארטבזוס שהוא מתירא מפני הלקדימוניים וביראו מפניהם הביע דעה שפלה מאד, שעלינו להסיע את המחנה וללכת אל עיר התֵּיבִּים ולהיות נצורים בה; הדבר יוָדע עוד למלך מפי. גם במקום אחר נדבר עוד על הענינים האלה, עתה עלינו למנוע מהללו לעשות את הדבר, אלא עלינו לרדוף אחריהם עד שנשיגם ויבואו על ענשם בעד כל מה שעשו לפרסים“.

59. אחרי דברו את הדברים האלה הוליך את הפרסים שעברו את הַאֶסוֹפּוֹס במרוצה בעקבות היוונים כאילו נסים הללו ויצא על הלקדימוניים והטגיאים לבד; יען באתונאים השורכים את דרכם בין הגבעות אל המישור לא הרגיש. כאשר ראו הקצינים האחרים של פלוגות הברברים שהפרסים יצאו לרדוף אחרי היוונים, הרימו כולם מיד את האותות ורדפו עד כמה שנשא כל אחד רגליו בלי סדר ומבלי להחזיק את המערכה.

60. והם מגיחים ובאים בצעקה והמולה כאילו ירמסו את היוונים, ופאבסניאס, כשהרכב הציק לו, שלח אל האתונאים רוכב, אשר יאמר את הדברים האלה: „אנשים אתונאים, עומד לפנינו הקרב הגדול, אם יון תהיה חפשיה או משועבדה; עזובים אנחנו הלקדימוניים ואתם האתונאים מאת בעלי הברית אשר ברחו בלילה שעבר. ולכן עתה נחרץ מה עלינו להבא לעשות; עלינו לעמוד על נפשנו בכל כחותינו ולתמוך אחד בשני. אלמלא היה הרכב תוקף אתכם תחלה, היה עלינו ועל הטגיאים אשר אתנו שאינם אומרים לבגוד ביון, לבוא לעזרתכם. ועתה, יען כי הרכב כולו השתער עלינו, מן היושר שאתם תחישו עזרה לפלוגה הנמצאת בצרה ביותר. אבל אם אתם עצמכם נמצאים במצב שאי אפשר לבוא לעזרה, שלחו לנו את הקשתים שלכם ותגמלו לנו טובה. הלא יודעים אנחנו עליכם שבמלחמה זו הראיתם מרץ רב כזה שגם בדבר זה תשמעו לבקשתנו“.

61. כאשר שמעו האתונאים את הדברים האלה, קמו לבוא לעזרה ולעמוד לימינם בכל כוחם. וכבר היו בדרך והנה נתקפו על ידי היוונים שנערכו למולם ושעמדו בצד המלך, עד שלא יכלו עוד לבוא לעזרה. יען האויב הֵצֵר להם מאוד. באופן כזה נשארו הלקדימוניים והטגיאים לבדם, ומספרם היה יחד עם קלי הנשק חמשים אלף, הטגיאים שלשת אלפים, כי אלה לא נפרדו מהלקדימוניים בשום אופן; הם הקריבו קרבנות יען ברצונם היה להתחיל את הקרב עם מרדוניוס ועם הצבא אשר לו. אבל הקרבנות לא עלו להם יפה ורבים מהם נפלו באותה שעה ועוד יותר נפצעו. יען כי הפרסים חברו את השלטים הקלועים וירו המון עצום כזה של יריות, עד שהשפרטים נמצאו במצוקה גדולה, ויען כי הקרבנות לא עלו יפה, נשא פאבסניאס את עיניו אל ההֵירֵיוֹן של הַפְּלַטֵיִים וקרא את האֵלה לעזרה והתפלל שבשום אופן לא תכזב את תקותם.

62. עודנו עומד ומתפלל אליה והטגיאים הקדימו והתפרצו הראשונים והשתערו על הברברים, וללקדימוניים אשר הקריבו, מיד אחרי התפלה של פאבסניאס עלו הקרבנות יפה. וכאשר הדבר בא סוף סוף, השתערו גם הם על הפרסים וגם הפרסים לקראתם אחרי שהניחו את הקשתות מידם²⁶⁷⁷. תחלה התחולל הקרב בדבר הדיק²⁶⁷⁸. כאשר זה נפל, התחולל קרב חזק בקרבת מקדש דימיטר ונמשך זמן רב עד שהיתה יד איש ברעהו, יען הברברים תפשו את החניתות ושברון. בעוז ובגבורה לא היו הפרסים פחותים, אבל היו בלי מגן²⁶⁷⁹ ומלבד זאת לא מנוסים ונפלו מהאויבים בפקחות. הם השתערו מתוך השורה אחד אחד או עשרה עשרה, גם בכנופיות יותר גדולות או קטנות והתנפלו על השפרטים ונשמדו.

63. במקום שנמצא מרדוניוס עצמו הנלחם רכוב על סוס לבן סביב לו גדוד של אלף פרסים הגבורים, שם הציקו גם מאד לאויבים. והנה כל עוד מרדוניוס קים עמדו על נפשם והגנו על עצמם והפילו רבים מהלקדימוניים, אבל כאשר נהרג מרדוניוס והגדוד אשר סביבו שהיה אמיץ ביותר, נפל, עתה הפנו גם האחרים עורף ונסוגו אחור מפני הלקדימוניים. ביותר הזיקה להם תלבשתם, שלא הגנה מפני הנשק²⁶⁸⁰. וככה כקלי נשק היה עליהם לעמוד בקשרי מלחמה נגד כבדי נשק.

64. פה שֻׁלם בהתאם לדברי האורקולום²⁶⁸¹ מאת מרדוניוס ללקדימוניים הגמול בעד רצח לאונידס, ואת הנצחון היפה ביותר נחל בין כולם שאנחנו יודעים פָאבסַנִיאַס בּן קְלֶאוֹמבְּרוֹטוֹס בן אַנַכְּסַנְדְרִידֶס. שמות אבותיו נאמרו למעלה²⁶⁸² אצל לאונידס, יען הם אותם האנשים לשניהם²⁶⁸³. מרדוניוס נהרג בידי אַרִימְנֵיסְטוֹס, איש נכבד בשפרטה, זה שזמן מה אחרי מלחמות המדים נלחם יחד עם שלש מאות איש על יד סְטֶנִיקְלֵירוֹס במלחמה עם המֶסֵינִים כולם ונהרג הוא עצמו וגם שלש המאות.

65. כאשר הוכו הפרסים אחור על יד פלטיה על ידי הלקדימוניים, ברחו בלי סדר אל מחנם ולתוך בצור עץ²⁶⁸⁴ אשר עשו בחבל תֵּיבֵּי. פלא הוא בעיני שאף על פי שנלחמו הפרסים בקרבת חורשת דימיטר לא חדר כנראה אף איש מהם לתוך המקדש או מת בפנים, סביב למקדש נפלו רובם על אדמת חולין. חושב אני, עד כמה שמותר לחשוב בענינים אלהיים²⁶⁸⁵, שהאלה עצמה לא כנסה אותם על אשר שרפו את המקדש באֶלֶאבסיס²⁶⁸⁶.

66. זאת היתה אפוא תוצאת הקרב; אַרְטַבַּזוֹס בן פַרְנַקֵס²⁶⁸⁷ אשר מבתחלה לא היה טוב בעיניו שמרדוניוס נשאר בלי המלך וגם אז התנגד במלים רבות לקרב ולא השיג כלום, עשה את המעשה הזה כאשר לא מצאו חן בעיניו המעשים שנעשו על ידי מרדוניוס. את האנשים שהוא פקד עליהם – היה לו עוז מחנה לא קטן, כי אם כארבעים אלף איש היו תחתיו²⁶⁸⁸ ­– את האנשים האלה הוליך חמושים כשאך התחילה ההתנגשות, בדעתו היטב, במה יִגָמֵר הקרב, ונתן את הצו שכולם ילכו אחריו באותו קֶצֶב שהוא עצמו ילך בראש, באותה מהירות שיראו בו. אחרי שנתנה הפקודה הזאת הוליך את צבאו למראית עין כאילו לקרב. כאשר התקדם חלק מהדרך ראה כבר את הפרסים נסים. ועתה לא הוליך אותם הלאה באותו סדר, כי אם נשא את רגליו וימהר לברוח, לא אל בצור העץ ולא לתוך עיר התיבים, כי אם אל הפוקים ברצותו להגיע מהר עד כמה שאפשר אל ההליספונטוס.

67. ואלה מהרו אפוא לשם; מהיוונים האחרים, אלה שהיו בצד המלך והיו נרפים, נלחמו הבויאוטים עם האתונאים זמן רב. יען לאלה מהתיבים אשר נטו אחרי המדים, היה אומץ לא מעט בעת הלחמם ולא היו נרפים עד ששלש מאות מהם, המעולים והגבורים, נפלו במקום הזה על ידי האתונאים. כאשר גם אלה הפנו עורף ברחו לתיבי ולא למקום שהפרסים. משאר בעלי הברית ההמון כולו לא השתתף בקרב נגד מי שהוא ולא הראה איזה מעשה וברח.

68. והנה ברור לי שכל עצמת הברברים היתה תלויה בפרסים, כי הלא גם אז טרם שהתנגחו אפילו עם האויבים ברחו, כשאך ראו את הפרסים בורחים. ובכן כולם ברחו זולת הרכב, הן השאר הן זו של הבויאוטים. אלה הועילו לבורחים בזה שתמיד נמצאו בקרבת האויבים והפרידו בין הידידים הבורחים ובין היוונים.

69. המנצחים רדפו אחריהם, בהדביקם אחרי אנשי כסרכסס ומכים אותם לפי חרב; בשעת מנוסת חרב זו באה ידיעה לשאר היוונים הערוכים מסביב להֵירֵיון²⁶⁸⁹ ולא השתתפו בקרב, שהיה קרב ושהאנשים עם פאבסניאס נצחו. והנה בשמעם את הדבר הזה מהרו בלי סדר במערכה האנשים אשר עם הקורינתיים²⁶⁹⁰ דרך הרמה והגבעות המוליכה מלמעלה ישר אל מקדש דימיטר, והאנשים אשר עם המֶגַרִים והפְלִיאַסִיִים דרך המישור בדרך הכבושה ביותר. כאשר היו המגרים והפליאסיים קרובים לאויבים, ראו אותם רוכבי התיבים שהם מתקרבים בלי סדר והתנפלו עליהם בסוסיהם; מפקדם היה אַסוֹפּוֹדוֹרוֹס בן טִימַנְדְרוֹס. בעת התנפלם עליהם הכו בהם שש מאות איש, את האחרים הדפו ברדפם אחריהם אל הקִיתַּירוֹן.

70. אלה נספו אפוא מבלי שהושם לב אליהם; כאשר נמלטו הפרסים ושאר ההמון לתוך בצור העץ, מהרו לעלות על המגדלים טרם שיגיעו הלקדימוניים. אחרי עלותם בצרו היטב עד כמה שיכלו את הבצור. עם בוא הלקדימוניים התחיל קרב קשה בעד הבצור. יען כל עוד לא היו האתונאים, הדפו אלה ועלו בהרבה על הלקדימוניים יען לא ידעו השתערות על חומה, אבל משבאו אליהם האתונאים, קם קרב כבד בעד הבצור שנמשך זמן רב. סוף סוף עלו האתונאים הודות לגבורתם ואורך רוחם על הבצור והרסוהו, ובמקום הזה התפרצו היוונים. ראשונה חדרו הטגיאים לתוך הבצור והם היו אשר שסו את אהל מרדוניוס והוציאו מתוכו גם חפצים אחרים וגם אבוס הסוסים שהיה כולו נחושת וראוי להֵראות. את האבוס הזה של מרדוניוס הקדישו הטגיאים למקדש אתיני אַלֶאָה²⁶⁹¹, את השאר אשר לקחו הביאו אל אותו המקום²⁶⁹² אל היוונים. משעה שנפל הבצור לא עמדו הברברים יותר מלוכדים ולא חשב איש מהם על הגנה, נדהמים ומלאי פחד היו במקום צר שבו נדחקו רבבות רבות של אנשים. ועתה נתנה ליוונים הזדמנות לרצוח עד אשר משלש מאות אלף איש של הצבא, פחות ארבעים אלף אשר עמהם נס ארטבזוס, מהשאר לא נשארו גם לא שלשת אלפים. מהלקדימוניים, מאלה אשר משפרטה²⁶⁹³, נפלו מאת כולם בקרב תשעים ואחד, מהטגיאים ששה עשר, מהאתונאים חמשים ושנים²⁶⁹⁴.

71. בין הברברים הצטיין חיל הרגלים של הפרסים, הרכב של הסַקִים²⁶⁹⁵ בין האנשים נקרא מרדוניוס. בין היוונים הראו את עצמם כגבורים הן הטגיאים הן האתונאים, אבל הלקדימוניים עלו על כולם בגבורה. אין בידי להוכיח זאת בדבר אחר, יען כי כולם נצחו על אלה שעמדו נגדם, מאשר שנגדם עמד החלק החזק שעמו התאבקו ונצחו עליו. והגבור ביותר נעשה לפי דעתנו אַרִיסְטוֹדֵימוֹס, שהוא לבדו הציל את עצמו משלש המאות בתֶּרְמוֹפִּילֵי ושבע קלון וחרפה²⁶⁹⁶. אחריו הצטיינו פּוֹסֵידוֹנִיוֹס ופִילוֹקִיוֹס ואַמוֹמְפַרֶטוֹס השפרטי. ואולם כשנתגלגלה השיחה מי מהם היה האמיץ ביותר, הביעו את דעתם השפרטים הנוכחים שאריסטודימוס ברצותו כנראה למות בגלל האשמה שרבצה עליו השתולל ויצא מהחזית והראה מעשים גדולים, אבל פּוֹסֵידוֹנִיוֹס לא רצה למות ונעשה איש גבור, על אחת כמה וכמה עולה זה על זה. אולם את הדברים האלה דברו אולי מתוך קנאה. לכל אלה אשר מניתי, זולת אריסטודימוס, שנפלו בקרב הזה, נתן כבוד, ולאריסטודימוס, יען רצה למות לסבת האשמה הנזכרת למעלה, לא נתן כבוד.

72. אלה היו החשובים ביניהם על יד פלטיה. יען קַלִיקְרַטֵיס מת מחוץ לקרב; הוא בא אל המחנה כאיש היפה בין היוונים בימים ההם, לא לבד בין הלקדימוניים עצמם, אלא גם בין היוונים האחרים, אשר עמד בשורה בשעה שפאבסניאס הקריב ונפצע בצלעותיו על ידי חץ. ובעת שהם נלחמו, נִשא הוא משם ובעת מותו אמר אל אַרִימְנֵיסְטוֹס, איש פלטיה, לא צר לו על שהוא מת בעד יון, כי אם על שלא השתמש בידו ושלא הראה מעשה הראוי לו למרות שהוא שאף להראות מעשה כזה.

73. בין האתונאים, כפי שמספרים, נתפרסם סוֹפַנֵיס בן אֶבטִיחִידֶס, שהיה ממטה דֶקֶלֶאָה; הדֶקֶלֶאִים בצעו פעם מעשה מועיל לכל הדורות, כמו שהאתונאים עצמם אומרים. כי כאשר התפרצו לפנים הטִינְדֵירִידִים²⁶⁹⁷ בעת חפושם את הליני עם צבא גדול לתוך ארץ אטיקה וגרשו את יושבי המטות כי לא ידעו לאן הובאה הליני, אז, כפי שמספרים, אמרו הדקלאים, לפי אחרים דֶקֶלוֹס²⁶⁹⁸ עצמו, בכעסו על מעשה הזדון של תֵּיסֶאבס ובדאגו לכל ארץ האתונאים, גלה להם את כל הענין והוליך אותם לְאַפִידְנֵי²⁶⁹⁹ ואשר טִיטַקוֹס, אחד מילידי המקום, מסרה לידי הטינדרידים. בעד המעשה הזה היו לדֶקֶלֶאִים בשפרטה²⁷⁰⁰ חופש ממסים וישיבה ראשונה לעולם ועוד עד היום הזה עד שגם במלחמה האחרונה²⁷⁰¹ שהתחוללה שנים רבות אחרי המאורעות האלה בין האתונאים והפלופוניסיים נחרבה שאר אטיקה על ידי הלקדימוניים, אבל על דֶקֶלֶאָה חסו.

74. ממטה זה היה סוֹפַנֵיס זה והצטיין אז בין האתונאים עד ששתי שמועות נשמעות על אודותיו, האחת שבחגורת השריון נשא עוגן ברזל הקשור בשרשרת נחושת ובהגיעו קרוב לאויבים השליך אותו²⁷⁰², כדי שהאויבים בהתפרצם מתוך החזית לא יוכלו להזיזו מהמקום. ובשעת מנוסת האויבים החליט להרים את העוגן וככה לרדוף אחריהם. השמועה הזאת מסופרת ככה, השמועה השניה המתנגדת לזו שסופרה קודם לכן, מספרת, שעל המגן שהתנועע תמיד ולא שקט²⁷⁰³ לעולם נשא עוגן כסמל, ובכן לא מברזל קשור לשריון.

75. ישנו גם מעשה מפואר אחר שבצע סוֹפַנֵיס; כאשר האתונאים צרו על אַיגִינָה²⁷⁰⁴, הכה את אֶבְרִיבָּטֶס האַרְגִיוִי, איש שנצח בהתחרות החמש,²⁷⁰⁵ אחרי שהתגרה בו. לסופניס עצמו קרה שבזמן אחרי המאורעות האלה, כשנעשה גבור ומצביא האתונאים נהרג יחד עם לֶאַרְגוֹס בן גְלָאבקוֹן על ידי הָאֶדונִים²⁷⁰⁶ בְדַטוֹס²⁷⁰⁷, בעת הלחמם בשל מכרות הזהב.

76. בעת שהוכו הברברים ארצה על יד פלטיה על ידי היוונים, באה שמה אליהם אשה כנופלת אליהם, אחרי ששמעה שהפרסים נשמדו ונצחו היוונים; היא היתה פלגש פַרַנְדַטֵיס²⁷⁰⁸ בן טֶאַסְפֶּס, איש פרסי, והיתה מקושטה בהרבה זהב, גם היא וגם שפחותיה, לבושה השמלה היפה שהיתה לה; היא ירדה מעל המרכבת וצעדה אל הלקדימוניים שהיו עוד עסוקים ברצח; כראותה שאת המעשים האלה כולם מנהל פאבסניאס, שאת שמו את מולדתו ידעה כי שמעה פעמים רבות, הכירה את פאבסניאס, חבקה את רגליו ואמרה את הדברים האלה: „הוי מלך²⁷⁰⁹ שפרטה, הצילני המבקשת חסות משביה ועבדות. אתה גם הבאת תועלת שהשמדת את אלה שאין עליהם יראת השדים והאלים. לפי מוצאי אני מקוֹס, בתו של הֵיגֵיטוֹרִידֶס בן אַנְטַגוֹרַס. בכח לקחני הפרסי בקוס והחזיק בי“. הוא ענה בדברים האלה: „אשה, אל יפול רוחך גם כמבקשת חסות, גם מלבד זאת, אם אמת בפיך, כבת היגיטורידס מקוֹס, שהוא מארח שלי הקרוב ביותר בין תושבי המקומות הללו“. בדברו את הדברים האלה, מסר אותם לאֶפוֹרִים²⁷¹⁰ הנוכחים, אחר כך שלח אותה לאיגיגה, היא עצמה בקשה לבוא לשם.

77. אחרי ביאת האשה, מיד אחרי כן, הגיעו הַמַנְטִינֵיִים אחרי גמר המעשה. כשנוכחו שאחרו בבואם את הקרב, הצטערו מאד ואמרו שהם ראויים לעונש. וכשמעם, שהמדים עם אַרְטַבַּזוֹס ברחו, אמרו לרדוף אחריהם עד תֶּסַלִיָה. הלקדימוניים לא נתנו להם לרדוף אחרי הבורחים. הם שבו אל ארצם וגרשו את מנהיגי הצבא מתוך הארץ. אחרי המנטיניים באו הָאֵלֵיִים. גם הָאֵלֵיִים הצטערו מאד ושבו הביתה. אחרי לכתם גרשו גם הם את המנהיגים.

78. זה הדבר בנוגע למַנְטִינֵיִים ואֵלֵיִים; בפלטיה במחנה האַגִינֵיטִים היה לַמְפּוֹן בן פִּיתֶּס²⁷¹¹, הראשון בין האיגיניטים, אשר מהר אל פאבסניאס והצעה בזויה מאד בפיו; בבואו דבר במרץ את הדברים הבאים: „הוי בן קְלֶאוֹמְבְּרוֹטוֹס, מעשה נעשה ממך מאד נעלה בגדלו ותפארתו והאל נתן לך להציל את יון ולרכוש את התהלה הגדולה בין היוונים אשר אנחנו יודעים. ועתה הוסיף גם את השאר למעשיך למען תוסיף לך תהלה יותר גדולה ולהבא יזהר איש מהברברים להתחיל במעשי זדון נגד היוונים. יען את לאונידס המת בתרמופילי כרתו מרדוניוס וכסרכסס את ראשו והוקיעו אותו על עץ²⁷¹². אם תגמול לו מדה כנגד מדה, תרכוש לך ראשית תהלה מאת השפרטים כולם, ושנית גם מצד היוונים האחרים. יען אם תוקיע את מרדוניוס, תנקום את נקמת אחי אביך לאונידס“.

79. הוא הדבר את הדברים האלה, בחשבו שדבריו לרצון, אבל זה השיב בדברים אלה: „מאַרֵחַ מאיגִינָה, מודה אני לך בעד חבתך ודאגתך לי, בכל זאת עצתך המועילה היא בלתי מתאימה. אחרי שרוממת וגדלת אותי, את מולדתי ואת מפעלי, השפלתני עד מטה ביעצך לנבל את המת ואמרת אם אעשה את הדבר יגדל כבודי. המעשה הזה מתאים יותר לברברים מאשר ליוונים. וגם בהם מגנים אנחנו את המעשה. אני אינני רוצה בעבור זה למצוא חן בעיני האיגיניטים ולא בעיני האנשים שדבר כזה טוב בעיניהם, די לי להיות טוב בעיני השפרטים כשאני עושה את הישר וכשאני מדבר את הישר. לאונידס, שאתה מצוה עלי לנקום את נקמתו, אומר אני שהוא נֻקם מאד, בנפשות האנשים האלה לאין מספר נתכבד הוא וגם האחרים שנפלו בתרמופילי. אולם אתה אל תבוא עוד פעם אלי בהצעה כזו ובעצה כזו, עליך להודות לי על שנשארת בלי עונש“.

80. וזה, בשמעו את הדברים האלה, הסתלק; פאבסניאס הכריז הכרזה שאיש לא יגע בשלל וצוה על ההלוטים לאסוף את החפצים. ואלה התפזרו במחנה ומצאו אהלים מקושטים זהב וכסף, מטות מצופות זהב וכסף, גביעי זהב וספלים וכלי שתיה אחרים. הם מצאו בעגלות שקים ובהם, כפי שהתברר, היו דודים מזהב וכסף; מהחללים השוכבים פרקו צמידים ושרשרות ואת האַקִינַקִים²⁷¹³ שהיו זהב, אבל לבגדי צבעונין לא נתנו כלל את לבם. והנה ההלוטים גנבו הרבה ומכרו לאיגיניטים, הרבה גם הראו, בהיותם כאלה שאי אפשר היה להסתירם, עד שזה נעשה לאיגיניטים המקור לעשירות הגדולה שלהם, יען כי הלא קנו מאת ההלוטים את הזהב כאילו היה נחושת²⁷¹⁴.

81. הם צברו את החפצים והרימו את המעשר לאל בדלפוי; ממנו הָקדשה החצובה מזהב, זו העומדת על הנחש בעל שלשה ראשים, ²⁷¹⁵ בקרבת המזבח; והרימו בשביל האל באוֹלִימְפִּיָה, מחלק זה הקדישו את זוס הנחושת, עשר אמות גבהו; ולאל על האיסתמוס, מחלק זה נעשה פוסידון נחושת, שבע אמות גבהו; אחרי שהרימו אלה חלקו ביניהם השאר וקבל איש איש המגיע לו: את פלגשי הפרסים ואת הזהב ואת הכסף וחפצים אחרים ואת בהמות המשא. מה שהורם ונתן לגבורים ביניהם על יד פלטיה, לא מסופר משום איש, אני חושב שגם לאלה נתן.

82. בשביל פאבסניאס הורם מכל דבר החלק העשירי ונִתן לו, נשים, סוסים, ככרים, גמלים, ובאותה המדה גם משאר החפצים. ומסופר שקרה גם דבר זה, כאשר ברח כסרכסס מתוך יון השאיר למרדוניוס את כלי בית שלו. כראות פאבסניאס את כלי הבית של מרדוניוס מסודרים מזהב וכסף וסדינים מגוונים, צוה לאופים ולטבחים להכין לו אותה הארוחה כמו למרדוניוס. המצווים האלה עשו את הדבר וכראות פאבסניאס את המטות מזהב וכסף עם המצע היפה ואת השלחנות מזהב וכסף ואת הערוכה המפוארה של הארוחה²⁷¹⁶, נדהם מהדברים היפים המונחים לפניו וצוה, בכדי להתלוצץ, לעבדיו שיכינו ארוחה לַקונִית. וכאשר ההבדל של הארוחה היה גדול, פרץ פאבסניאס בצחוק ושלח לקרוא את מצביאי היוונים, וכאשר התאספו אמר להם פאבסניאס, בהראותו על ההכנה לכל אחת משתי הארוחות: „אנשים יוונים, מטעם זה אספתי אתכם ברצותי להראות לכם את סכלות המדי, שיש לו מטעמים כאלה ובא אלינו לקחת מאתנו את הארוחה הדלה שלנו“²⁷¹⁷.

83. את הדברים האלה דבר, כפי שמספרים, פאבסניאס אל מצביאי היוונים; והנה בזמן מאוחר אחרי המאורעות האלה מצאו גם אחדים מהפלטיים ארגזים רבים מלאים זהב וכסף וחפצים אחרים. נגלה גם דבר זה עוד אחרי כן: אחרי שנמק בשר החללים­ – יען צברו הפלטיים את העצמות אל מקום אחד – נמצאה גלגולת שלא היה בה אף תפר אחד, כי אם היתה מעצם אחת. נגלה גם לחי עם החלק העליון, שהשנים היו מחתיכה אחת, מעצם אחת כולן, הן השנים החותכות הן הטוחנות; גם נגלו עצמות איש בן חמש אמות.

84. ביום השני²⁷¹⁸ אחרי כן נעלמה גופתו של מרדוניוס, על ידי מי אין בידי לאמר בדיוק; שמעתי מאנשים רבים ושונים שהם קברו את מרדוניוס גם יודע אני שרבים קבלו דורונות גדולים מאת אַטְרוֹנְטֶס בן מרדוניוס בעד המעשה הזה. בכל זאת מי האיש מהם אשר הסיר את גופת מרדוניוס וקבר אותה, לא יכולתי להודע בבירור. ישנה איזו שמועה שדְיוֹנִיסוֹפַנֵיס איש אֶפֶסוֹס קבר את מרדוניוס.

85. הוא נקבר אפוא באופן כזה; אחרי שהיוונים בפלטיה חלקו ביניהם את השלל, קברו את אנשיהם עם ועם לחוד. הלקדימוניים חפרו שלשה קברים. פה קברו את המנהיגים, מהם היו גם פּוֹסֵידוֹנִיוֹס ואַמוֹמְפַרֶטוֹס ופִילוֹקִיוֹן וקַלִיקְרַטֵיס. והנה באחד הקברים היו המנהיגים, בשני שאר השפרטים, בשלישי ההלוטים. אלה קברו אפוא באופן כזה, הטגיאים את כולם לחוד אבל ביחד, גם האתונאים את אנשיהם במקום אחד, גם המגרים והפליאסיים באופן כזה את אלה אשר נפלו מהרכב. הקברים נתמלאו מכל אלה; אשר לקברים האחרים עד כמה שמראים על יד פלטיה, עם ועם מתוך בושה שהיה נעדר בקרב, צבר, כפי ששמעתי, תלי קברים ריקים בגלל הדורות הבאים, כמו כן נמצא שמה קבר הנקרא של האיגיניטים וכפי שאני שומע הקים אותו עשר שנים אחרי המאורעות האלה לבקשת האיגיניטים קְלֶאַדֶס בן אָבטוֹדִיקוֹס איש פלטיה, שהיה מארח שלהם.

86. אחרי אשר קברו היוונים את מתיהם על יד פלטיה, מיד התיעצו ביניהם והחליטו לעלות על תֵּיבֵּי ולדרוש את הנוטים אחרי המדים, מהם ביחוד את טִימֵיגֶנִידֵיס²⁷¹⁹ ואַטַגִינוֹס²⁷²⁰, שהיו המדיחים העיקריים, ואם לא יסגירו אותם, לא לעלות מעל העיר טרם יכבשו אותה. אחרי שהחליטו את הדבר הזה, הגיעו ביום האחד עשרה אחרי הקרב לתֵּיבֵּי וצרו עליה וצוו להסגיר את האנשים. כאשר לא רצו התיבים להסגיר, החריבו את ארצם והשתערו על החומה.

87. ויען כי לא פסקו מלהחריב אמר ביום העשרים טִימֵיגֶנִידֵיס לתֵּיבֵּים את הדברים האלה: „אנשים תֵּיבֵּים, מאחרי שהיוונים החליטו ככה לא להפסיק מלצור טרם שכבשו את תֵּיבֵּי או הסגרתם אותנו לידם, בגללנו לא תסבול הלאה ארץ בּויאוטיה, אלא אם הם רוצים בכסף ודורשים אותנו למראית עין, נתן להם כסף מאוצר המדינה, יען הלא יחד עם המדינה נטינו אחרי המדים ולא אנחנו לבדנו, ואם באמת עשו מצור יען דורשים הם אותנו, אנחנו בעצמנו נמציא אותנו להצטדק“. הוא נראה לדבר טוב מאוד וברגע הנכון ועד מהרה הודיעו התיבים לפאבסניאס שהם רוצים להסגיר את האנשים.

88. כאשר הסכימו ביניהם על התנאים האלה, התחמק אַטַגִינוֹס מתוך העיר, אבל בניו הובלו ופאבסניאס פטר אותם מהאשמה באמרו, הבנים אינם אשמים כלל בנטיה אחרי המדים. האנשים האחרים אשר הסגירו התיבים דִמוּ שיתן להם לענות וגם בטחו כי ישתחררו בכסף. והוא, כאשר קבל אותם, בחשדו אותו הדבר²⁷²¹, שלח את כל הצבא של בעלי הברית ואותם הוליך לקורינתוס והוציא אותם להורג.

89. אלה הדברים קרו אפוא בפלטיה ותיבי; ואַרְטַבַּזוֹס בן פַרְנַקֶס בברחו מפלטיה כבר הרחיק הרבה. בהגיעו הזמינוהו התֶּסַלִים למשתה ושאלוהו בנוגע לשאר הצבא, כי לא נודע להם דבר מהקורות על יד פלטיה. ארטבזוס הבין שאם ירצה לאמר להם את כל האמת על אודות הקרבות יסתכן הוא עצמו להשמד ואתו הצבא, יען שִׁעֵר שכל השומע את אשר קרה יתנפל עליו; בשקלו זאת בדעתו לא ספר דבר לפוקים ולתסלים אמר את הדברים האלה: „אנכי, אנשים תסלים, כמו שאתם רואים, נחפז להגיע מהר לתרקיה ואני ממהר מאוד, שלוח מתוך המחנה עם האנשים האלה באיזה ענין. עליכם לחכות למרדוניוס עצמו ולצבאו הזה ההולך בעקבותי. אותו גם הֵאַרְחוּ והשתדלו לעשות לו טובות, יען בעשותכם זאת לא תתחרטו בעתיד“. הוא אמר את הדברים האלה ומהר והוליך את הצבא דרך תסליה ומקדוניה ישר לתרקי ובאמת היה נחפז ועשה את דרכו דרך היבשה. והוא הגיע לבִּיזַנְטִיוֹן בעזבו רבים מצבאו אשר הוכו ארצה בדרך על ידי התרקים או שגועו ברעב ועיפות. מביזנטיון עבר באניות.

90. זה שב אפוא באופן כזה לאסיה; באותו היום שבו היתה התבוסה על יד פלטיה, קרה, שגם על יד מִיקַלֵי ביוניה²⁷²² היתה כזו. כי כאשר חנו היוונים על יד דילוס²⁷²³, אלה שבאניות אשר באו יחד עם לֶאבטִיחִידֵיס²⁷²⁴ הלקדימוניי, באו אליהם מלאכים מִסַמוֹס, לַמְפּוֹן בן תְּרַסִיקְלֶס ואַתֵּינַגוֹרַס בן אַרְחֶסְטְרַטִידַס והֵיגֵיסִיסְטְרַטוֹס בן אַרִיסְטַגוֹרַס, שלוחים מאת הסמיים בחשאי מפני הפרסים והטירנוס תֶּאוֹמֵיסְטוֹר²⁷²⁵ בן אַנַדְרוֹדַמַס אשר הפרסים הושיבוהו טירנוס בסמוס. בבואם לפני המצביאים דבר הֵיגֵיסִיסְטְרַטוֹס רבות ושונות, שאם רק יראו אותם היונים ימרדו בפרסים ושהברברים לא יחזיקו מעמד; ואם גם יחזיקו מעמד, לא יזדמן להם ציד אחר כאלה. בקראו לאלים המשותפים השתדל להניע אותם להציל אנשים יוונים מעבדות ולהדוף את הברבר. וקל יהיה להם, אמר, הדבר הזה, יען אניותיהם אינן מפליגות כהוגן ואינן שקולות לשלהן בקרב. ואם הם חשודים שהם מזקיקים אותם לכך בערמה, נכונים הם לבוא לתוך אניותיהם כבני תערובות.

91. וכאשר המארח מסמוס הפציר הרבה שאל לֶאבטִיחִידֵיס, או שהוא רצה להודע לסימן טוב או במקרה: „הוי, מארח, מה שמך?“ וזה אמר: „הֵיגֵיסִיסְטְרַטוֹס“²⁷²⁶. מיד הפסיק הלז את שאר דבורו, כאשר היגיסיסטרטוס עמד לאמר עוד דבר, ואמר: „מקבל אני את האות הזה, מארח מסמוס. ואתה הפלג מפה אחרי שאתם, אתה והאנשים אשר אתך, הבטחתם באמונה, שהסמיים יהיו ברצון בעלי ברית שלנו“.

92. את הדברים האלה דבר וצרף להם את המעשה. יען מיד כרתו הסמיים ברית בהשבעם שבועת אמונים ליוונים. אחרי עשותם זאת הפליגו אלה²⁷²⁷, יען הוא²⁷²⁸ צוה שאתם²⁷²⁹ יפליג היגיסיסטרטוס, שאת שמו עשה לאות. היוונים התעכבו אותו היום ולמחרתו הקריבו קרבנות שעלו יפה; חזה להם דֵיאִיפוֹנוֹס בן אֶבאֵנֵיוֹס איש אַפּוֹלוֹנִיָה, אפּוֹלוֹנִיָה שעל המפרץ היוני²⁷³⁰, זה שלאביו קרה המקרה הזה:

93. באַפּוֹלוֹנִיָה זו נמצאות צאן קדושות לשמש, אשר ביום רועות הן על יד הנהר הזורם מהרי לַנְקוֹן דרך גבול אַפּולוֹנִיָה אל הים על יד הנמל אוֹרִיקוֹס, בלילה שומרים עליהן אנשים נבחרים מבין האזרחים, נשואי פנים בעשרם ובמוצאם, איש איש שנה; יען מאד מאד מחשיבים הָאַפּוֹלוֹנִיִים את הצאן האלה לרגלי חזון־אל. הן לנות במערה הרחוקה מהעיר. אז שמר בה אֶבְאֶניוֹס זה הנבחר לכך. ופעם נרדם במקום הזה על משמרתו ובאו זאבים לתוך המערה וטרפו מהצאן כששים. כאשר הרגיש בנעשה, שתק ולא ספר לשום איש ובדעתו היה לרכוש אחרות ולשימן במקומן. אולם המקרה שקרה לא נסתר וכשנודע להם הוֹליכוהו לפני המשפט ודנוהו, יען כי נרדם על משמרתו, יפסיד את מאור עיניו. אחרי שעִוְּרוּ את אבאניוס, מיד אחרי כן לא ילדו הצאן ולא נתנה כמו כן האדמה את פריה. חזון נחזה להם בדודונה ובדלפוי. אחרי ששאלו את הקוסמים לסבת האסון הנוכחי אמרו אלה להם, כי בלי צדק השחיתו לשומר הצאן הקדושות את מאור עיניו. יען הם²⁷³¹ עצמם האיצו לשם את הזאבים ולא יחדלו מלנקום את נקמתו עד שאלה שעשו את המעשה יתנו את הפיצויים, אשר יבחר הוא עצמו ויהיו צודקים; אחרי גמרם את שלהם יתנו הם לאֶבאֵנֵיוֹס מתנה כזו, שבגללה יברכוהו רבים מבני האדם.

94. האורקולאות האלה נחזו אפוא להם; האַפּוֹלוֹנִיִים הסתירו את הדבר ומסרו לאנשים מהאזרחים לסדר את הענין. ואלה סדרו באופן כזה: כאשר ישב אבאניוס על מושבו, באו הם אליו וישבו אצלו ושוחחו אתו בענינים אחרים עד שהגיעו לאסונו והשתתפו בצערו. באופן כזה הערימו עליו ושאלוהו באיזה פצוי היה בוחר אם ירצו האפולוניים להבטיח לתת פצויים בעד המעשים אשר עשו. הוא לא שמע את חזון האל ואמר שיבחר אם יתנו לו את השדות של אזרחים שקרא בשם, יען ידע שלהם שתי החלקות היפות אשר באפולוניה, ונוסף לאלה את הבית אשר ידע שזה היפה בין אלה אשר בעיר. אם יהיו אלה בידו, אמר, תתקרר דעתו מעתה והפצוי הזה ישביע את רצונו. ואך אמר את הדברים האלה, נכנסנו היושבים על ידו לדבריו ואמרו: „אֶבאֵנֵיוֹס, את הפצוי הזה ישלמו לך האפולוניים בעד הסמוי לפי חזון האל אשר נחזה“. אחרי הדברים האלה כעס הוא מאוד כשמעו את כל הענין, יען כי רמוהו, והם קנו מאת הבעלים ונתנו לו מה שבחר. ומיד אחרי זה נחה עליו רוח הנבואה עד אשר נעשה מפורסם.

95. בנו של אבאניוס זה היה דיאיפונוס שהקורינתיים הוליכוהו אתם והוא חזה לצבא. אבל גם את זאת שמעתי שדיאיפונוס תלה את עצמו בשמו של אבאניוס ועשה את מעשיו בעד כסף בכל יון, ולא היה בנו של אבאניוס.

96. כאשר עלו הקורבנות יפה ליוונים, הוליכו את האניות מדילוס לסַמוֹס. כאשר היו על יד קַלַמוֹי בסמוס, עגנו אחדים שמה על יד הָהֵירַיוֹן²⁷³² הנמצא במקום הזה והתכוננו לקרב הים, והפרסים בשמעם שהם מפליגים ובאים, הוליכו גם הם את שאר האניות אל היבשת, לאלה של הפניקים נתנו להפליג. יען הם התיעצו והחליטו שלא לעשות קרה ים, כי חשבו שאינם שווים להם. הם הפליגו אל היבשת למען להיות תחת חסותו של צבא הרגלים שלהם אשר חנה על יד מִיקַלֵי ושנשאר משאר הצבא על פי פקודה מאת כסרכסס, שישמור על יוניה. מספרו היה ששים אלף. מפקדו היה טִיגְרַנֵיס²⁷³³ שהתנוסס על הפרסים ביפיו ובגדלו. מפקדי הצי החליטו איפוא לנוס אל תחת חסות הצבא הזה ולהעלות את האניות על היבשה ולהקים סביב גדר, מחסה לאניות ומפלט לעצמם.

97. את זאת החליטו והפליגו. בהגיעם בקרבת מקדש הנעלות²⁷³⁴ במִיקַלֵי אל גַיסוֹן וּסְקוֹלוֹפּוֹאֵיס²⁷³⁵, במקום שנמצא שם מקדש של דימיטיר האֶלֶאבסִינִית אשר בנה פִילִיסְטוֹס בן פַּסִיקְלֶס בעת שהלך אחרי נֵילֶאוֹס בן קוֹרדוֹס ליסד את מֵילֵטוֹס²⁷³⁶, העלו שמה את האניות על היבשה והקימו סביבן גדר אבנים ועצים, בכרתם עצי פרי ותקעו יתדות סביב לגדר והיו מוכנים גם למצור וגם לנצחון: יען לשניהם שמו לבם והתכוננו.

98. כאשר שמעו היוונים שהברברים עברו אל היבשת, הצטערו שאלה נמלטו והיו נבוכים ולא ידעו מה עליהם לעשות, אם ישובו חזרה או יפליגו אל ההליספונטוס. לבסוף החליטו שלא לעשות אף אחת משתיהן, כי אם להפליג אל היבשת. אחרי שהכינו לקרב הים הן גשרים הן שאר הדברים הנחוצים הפליגו למיקלי. כאשר היו קרובים למחנה ואיש לא יצא נגדם, כי אם ראו את האניות מובאות בפנים הבצור והרבה רגלים ערוכים לאורך החוף, נסע תחלה לאֶבטִיחִידֵיס באניה ובהתקרבו אל החוף עד כמה שאפשר השמיע על ידי כורז ליונים ואמר. אנשים יונים, לכמה מכם שאפשר להקשיב, שמעו את אשר אֹמַר: יען הפרסים לא יבינו לגמרי את אשר אודיע לכם, כשנתנגח על כל אחד לזכור קודם כל את החרות, אחרי כן את האִמרָה: הֵירֵי²⁷³⁷. את הדבר הזה ידע גם מי שלא שמע מכם ממי ששמע“. [בענין זה היתה לו אותה הכוונה כמו לתמיסטוקלס על יד ארטמיסיון. יען אם המלים האלה תשארנה נעלמות מהברברים ידיחו את היונים מהם, ואם אחרי כן תמסֹרנה לברברים תביאנה אותם לחשוד ביוונים]²⁷³⁸.

99. אחרי אשר לאבטיחידיס יעץ זאת עשו היוונים שנית את הדבר הזה: הם התקרבו באניותיהם ועלו על החוף. ואלה הסתדרו אפוא במערכה, והפרסים, כראותם את היוונים מוכנים לקרב ודברו אל היוונים, לקחו ראשית מהסמיים את נשקם כי חשדו בהם שלבם טוב עם היוונים. יען הסמיים פדו את האתונאים כולם אשר נעזבו באטיקה ונלקחו מאת אנשי כסרכסס ובאו כשבויים באניות הברברים ושלחו אותם מצוידים בכל חזרה לאתונא. בגלל המעשה הזה נעשו חשודים כי פדו חמש מאות ראשים מאויבי כסרכסס. כמו כן מסרו את הדרכים המובילות אל פסגות מיקלי למיליטים לשמור עליהן. יען אלה הכירו כנראה היטב את הארץ. הם עשו זאת כדי שיהיו מחוץ למחנה. מפני היונים האלה, ששערו על אודותם שהם יבגדו בהם כשאך תזדמן האפשרות, שמרו הפרסים על עצמם באופנים כאלה, והם עצמם אספו את השלטים למקום אחד שישמשו להם כסוללה.

100. והנה כאשר התכוננו היוונים במערכה יצאו על הברברים. ובעת צעדם התפשטה שמועה בכל המחנה ומטה של כורז נראה מונח על שפת הים. השמועה עברה שהיוונים נצחו על צבא מרדוניוס בעת הלחמם בבויאוטיה. ההשגחה האלהית מתגלה באמת במאורעות, הלא גם אז קרה, שאף כי היתה עומדת להיות התבוסה על יד פלטיה וזאת על יד מיקלי ביום אחד, הגיעה השמועה ממנה ליוונים הנמצאים שמה, עד שאומץ לבם גדל והסכימו ביותר חשק לחרף נפשם בקרב.

101. גם הדבר הזה השני קרה שם, שחורשות קדושות של דימיטר האלאבסינית נמצאו בקרבת שני הקרבות, כי הלא בחבל פלטיה היה הקרב בקרבת המקדש של דימיטר, כמו שגם מסופר ממני למעלה²⁷³⁹, וכמו כן עמד להיות הקרב על יד מיקלי²⁷⁴⁰. השמועה על דבר נצחון היוונים אשר עם פאבסניאס הגיעה אליהם לנכון יען הקרב על יד פלטיה היה עוד בשחר היום, זה שעל יד מיקלי בערוב היום. ששני הקרבות נזדמנו להיות באותו יום ובאותו חודש, נודע להם לא זמן רב אחרי כן כי חקרו אחרי זה. יען לבם היה מלא חרדה טרם באה אליהם השמועה, לא כל כך בגלל עצמם, כמו בגלל היוונים, פן בא אסון על יון מאת מרדוניוס. אולם כשהתפשטה ביניהם השמועה הזאת, התקיפו אותם במרץ יותר ובמהירות יתרה. היוונים והברברים הזדרזו אל הקרב, יען נשקפו להם כפרס גם האיים גם ההליספונטוס.

102. והנה האתונאים ואלה שעמדו ערוכים סמוכים להם כחצי הצבא עשו את דרכם על שפת הים וארץ מישור, הלקדימוניים והערוכים על ידם ­­­­– דרך נקיקי הרים. בעת שהלקדימוניים הקיפו, נלחמו כבר אלה שבאגף השני. כל עוד שלפרסים עמדו עוד השלטים זקופים, הגנו על עצמם וידם לא היתה כלל על התחתונה בקרב, אבל כאשר צבא האתונאים והעומדים על ידם, למען שהמפעל יֵחשב לשלהם ולא של הלקדימוניים, עודדו איש את רעהו וחרפו נפשם ביותר מרץ, נשתנה המצב מיד. יען הבקיעו בשלטים והתפרצו צפופים על הפרסים. אלה עמדו אמנם בפניהם איזה זמן והגנו על נפשם, לבסוף ברחו לתוך הבצור האתונאים והקורינתיים והסיקיאנים והטרויזיניים – כי אלה היו ערוכים אלה אחרי אלה – הלכו בעקבותיהם וחדרו יחד אתם לתוך הבצור. וכאשר נכבש גם הבצור, לא שמו הברברים עוד את לבם להגנה, כי אם שמו פניהם לנוס, האחרים זולת הפרסים. אלה, שנעשו מעטים, המשיכו להלחם עם היוונים ההולכים וחודרים לתוך הבצור. וממצביאי הפרסים, נמלטו שנים ושנים נפלו. אַרְטַאִינְטֵיס ואִיתַּמִיטְרֵיס, מצביאי הצי נמלטו, מַרְדוֹנְטֵיס²⁷⁴¹ וטִיגְרַנֵיס²⁷⁴², מצביאי חיל הרגלים, נפלו בהלחמם.

103. עודם נלחמים הפרסים והנה הגיעו הלקדימוניים והאנשים אשר אתם ונתנו ידם לגמור את השאר. נפלו גם רבים מהיוונים עצמם במקום הזה ביחוד גם סיקיאוניים ומצביאם פֶּרִילֵאוֹס. מהסמיים אלה שעבדו עבודת הצבא במחנה המדים ושהנשק נלקח מהם, כשאך ראו מהתחלה שהקרב מכריע לצד אחד, עשו מה שביכלתם ברצותם להועיל ליוונים. וכאשר ראו שאר היוונים שהסמיים התחילו, בגדו גם הם בפרסים ותקפו את הברברים.

104. על המיליטים הושם לשמור על הדרכים בשביל הפרסים, שתהינה להם להצלתם, למען אם יקרה להם דבר, מה שבאמת קרה, יהיו להם מדריכים להצילם אל פסגות מיקלי. לתכלית זו הפקדו המיליטים, לשם זה וגם לבל יהיו נוכחים במחנה ויעשו צרות. אבל אלה עשו בכל את ההפך ממה שהושם עליהם, בהראותם לפליטים דרכים אחרות, שהביאו אותם לידי האויבים ולבסוף עשו גם הם מעשי איבה גדולים. ככה פשעה יוניה בפרסים בפעם השניה²⁷⁴³.

105. בקרב הזה הצטיינו בין היוונים האתונאים ובין האתונאים הֶרְמוֹלִיקוֹס בן אֶבתּינוֹס, איש שהתמחה בְפַּנְקְרַטִיוֹן²⁷⁴⁴. הֶרְמוֹלִיקוֹס זה נפל חלל אחרי המאורעות האלה, במלחמה בין האתונאים והקַרֵיסְטִיִים ומת בקרב שהיה בקִירְנוֹס בגבול קַרִיסְטוֹס ונקבר על יד גֶרַיסְטוֹס. אחרי האתונאים הצטיינו הקורינתיים והטרויזיניים והסיקיאוניים.

106. אחרי שהיוונים הכו ארצה את רוב הברברים, חלק בשעה שנלחמו וחלק בנוסם, שרפו את האניות ואת הבצור כולו, אחרי שהוציאו את השלל אל שפת הים, גם מצאו אוצרות כסף אחדים. אחרי שרפם את הבצור ואת האניות הפליגו משם. היוונים באו לסמוס והתיעצו על דבר הגירת היונים ולאיזה חלק של יון שיש להם הכח עליה להעבירם ולעזוב את יוניה לברברים. יען נראה להם לבלתי אפשרי שיעגנו לפני יוניה וישמרו כל הזמן ואם לא יעגנו לא היתה להם שום תקוה שהיונים יצאו בלי עונש מתחת ידי הפרסים. בנוגע לזה היתה דעת אלה מהפלופוניסיים שהשלטון בידם²⁷⁴⁵ שיש לגרש מתוך מקומות המסחר את אלה מעמי היוונים שנטו אחרי המדים ולתת את הארץ ליונים להתנחל בה; אבל לאתונאים נראה שלא תהיה כלל הגירה מתוך יוניה ובכלל אין לפלופוניסיים לחוות דעה בנוגע למושבותיהם²⁷⁴⁶. ולכן כאשר האתונאים התנגדו, נאותו להם הפלופוניסיים ברצון. וככה עשו את הסמיים ואת החִיִים ואת הלֶסְבִּיִים ואת שאר יושבי האיים אשר יצאו למלחמה יחד עם היוונים לבעלי ברית אחרי שחייבו אותם בשבועות שישארו אצלם ולא יבגדו. ואחרי שחייבו אותם בשבועות הפליגו להרוס את הגשרים, יען חשבו למצוא אותם עדיין קיימים.

107. אלה הפליגו אפוא אל ההליספונטוס; אלה מהברברים אשר נמלטו ונדחקו אל פסגות מִיקַלֵי, לא רבים היו, נסוגו אחור לסרדיס. עודם הולכים בדרך דבר מסיסטיס²⁷⁴⁷ בן דריוש שהיה נוכח בתבוסה שהיתה, אל המצביא אַרְטַאִינְטֵיס הרבה דברים קשים ואמר בתוך שאר דבריו שהוא גרוע מאשה יען נהל את הצבא באופן כזה ושהוא ראוי לכל רע יען גרם רעה לבית המלך. אצל הפרסים החרפה הגדולה ביותר היא להקרא גרוע מאשה²⁷⁴⁸. וזה, אחרי ששמע זמן רב, חרה אפו ושלף נגד מסיסטיס את הָאַקִינַקֵי²⁷⁴⁹ שלו ואמר להרגו. והנה כְּסֵינַגוֹרַס בן פְּרֵיכְסִילֶאוֹס איש הַלִיקַרְנַסוֹס אשר עמד מאחורי אַרְטַאִינְטֵיס, כראותו אותו מתנפל, תפש אותו במתניו, הרים אותו והשליכו ארצה וברגע זה נגשו גם נושאי הכידון של מסיסטיס. בעד המעשה הזה רכש לעצמו תודה גם ממסיסטיס גם מכסרכסס בעד הצלת אחיו. בעד המעשה הזה משל כְּסֵינַגוֹרַס על קִילִיקִיָה כולה שנתנה לו מאת המלך. לאלה שהמשיכו את דרכם לא קרה בדרך שום דבר כי אם הגיעו לסרדיס. בסרדיס היה עוד המלך מזמן ההוא אשר הגיע שמה מאתונא בנוסו אחרי התבוסה בקרב הים²⁷⁵⁰.

108. בימים ההם בהיותו בסרדיס חשקה נפשו באשת מסיסטיס שהיתה גם היא במקום הזה. ואף כי שלח אליה לא יכול להטות את לבה וגם לא השתמש נגדה בכח ביראו מפני אחיו מסיסטיס. אותו הדבר נתן אֹמץ גם לאשה בדעתה היטב כי לא ישתמש בכח. עתה החיש כסרכסס, יען נסה כחו באמצעים רבים, את נשואי בנו דריוש עם בת האשה הזאת ושל מסיסטיס, בחשבו כי נקל יהיה לו להשיג אותה אם יעשה את הדבר הזה. אחרי שארס אותם וסדר גם את המנהגים הדתיים שב לשושן. אחרי בואו שמה והביא אל ביתו את אשת דריוש, חדל עתה מאשת מסיסטיס ושנה את דעתו לאשת דריוש, בת מסיסטיס והשיג אצלה את חפצו; שם האשה הזאת היה אַרְטַאִינְטֵי.

109. ברבות הימים נגלה הדבר באופן כזה: אמיסטריס²⁷⁵¹ אשת כסרכסס ארגה מעיל גדול צבעוני וראוי להראות ונתנה אותו לכסרכסס. הוא שמח, לבש אותו והלך אל אַרְטַאִינְטֵי. ויען כי גם זו שמחה, צוה לה לדרוש מה שהיא רוצה בעד כל הטובות שהיא עשתה לו. כי כל מה שתדרוש, תשיג. ויען כי אסון עמד לבוא עליה ועל כל משפחתה, אמרה על זה לכסרכסס: „תתן לי מה שאדרוש ממך?“ הוא חשב שהיא תדרוש כל דבר אחר והבטיח בשבועה. כאשר נשבע, דרשה בלי פחד את המעיל. כסרכסס התאמץ להשתמט כי לא רצה לתת, לא משום סבה אחרת מאשר בפחדו מפני אמיסטריס, לבל יודע לה הכל אחרי שעלה בה חשד זה כבר. הוא הציע לה ערים וזהב לאין מספר וצבא²⁷⁵², שעליו לא ימשול איש מלבדה. אצל הפרסים צבא הוא מתנה גדולה מאד. אבל הוא לא שנה את דעתה ונתן לה את המעיל. היא נתמלאה שמחה על המתנה ולבשה את המעיל בגאון.

110. ואמיסטריס הרגישה בה כשהמלבוש עליה, וכשנודע לה מה קרה, לא חרה לה על האשה הזאת; היא דמתה בנפשה שאמה היא הגורמת לדבר והיא סבבה את הענין והחליטה לאבד את אשת מסיסטיס. היא חכתה שיתן בעלה כסרכסס את משתה המלך ­– המשתה הזה נערך פעם בשנה, ביום שנולד המלך²⁷⁵³; שם המשתה הזה בפרסית טִיקְטָה, בשפה היוונית טֶלֶאוֹן. ביום זה גם מושח המלך בידיו את ראשו ונותן תשורות לפרסים – את היום הזה שמרה אמיסטריס ובקשה מאת כסרכסס שיתן לידה את אשת מסיסטיס. הדבר נראה בעיניו נורא ומתועב למסור את אשת אחיו ביחוד שהיא היתה בלתי אשמה בענין זה יען הבין לשם מה בקשה.

111. לבסוף, יען היא עמדה על דעתה והוא נאלץ על ידי החוק, כי מן הנמנע להשיב ריקם פני מבקש בקשה בשעת משתה המלך, הסכים נגד רצונו ואחרי שמסר אותה עשה ככה: לה אמר שתעשה כרצונה, ושלח לקרוא את אחיו ואמר לו את הדברים האלה: „מסיסטיס, אתה בן דריוש ואחי ומלבד זאת אתה גם איש חיל; אל תחיה יותר עם האשה אשר אַתה חי אִתה, אלא אני נותן לך במקומה את בתי. אִתה תחיה, וזאת שיש לך עתה, יען אינני רוצה, אל תחזיק כאשה“. מסיסטיס השתומם לדברים אלה ואמר: „אדוני, איזה דבר בלתי מתאים דברת בצוותך עלי את האשה, אשר ממנה לי בנים גדולים ובנות, אשר אחת מהן נתת לבנך לאשה, מה מאד לפי רוחי, אותה אתה מצוה לגרש ולקחת את בתך לאשה? אני, המלך, מאד מחשיב להיות ראוי לבתך, בכל זאת לא אעשה אף אחת משתי אלה. ואתה אל תכריח כלל בדרשך דבר שכזה. בשביל בתך יופיע איש אחר שלא יפול ממני בשום דבר ולי תן לחיות עם אשתי“. הוא השיב אפוא בדברים כאלה וכסרכסס אמר בכעס ככה: „אתה, מסיסטיס, גרמת לך ככה. יען הן את בתי לא אתן לך לאשה ועם ההיא לא תחיה יותר, למען תלמד לקבל מה שנותנים לך“. בשמעו את הדברים האלה אמר זה בעת צאתו: „אדוני, עוד לא הכחידתני“.

112. בינתים, בזמן שכסרכסס התוכח עם אחיו, שלחה אמיסטריס את נושאי הכידון של כסרכסס להביא את אשת מסיסטיס והשחיתה את גופה. היא חתכה לה את הדדים²⁷⁵⁴ והשליכה לכלבים כמו כן חתכה את האף ואת האזנים ואת השפתים ואת הלשון ושלחה אותה כולה מָשחתה הביתה.

113. מסיסטיס לא שמע מאומה מהנעשה אבל לבו היה מלא חרדה שאיזו רעה עומדת לבוא עליו והחיש את דרכו הביתה. כראותו את אשתו נשחתה, התיעץ מיד עם בניו ונסע יחד עם בניו ועם אחרים לבַּקְטְרִיָה בדעה להמריד את חבל בקטריה ולגרום למלך את ההזיק הגדול ביותר²⁷⁵⁵. הדבר היה גם נעשה, לפי דעתי, אלמלי הקדים להגיע אל הבַּקְטְרִים והַסַקִים. יען הם חבבוהו והיה פחה בְבַּקְטְרִיָה. אולם כסרכסס שמע על מזימותיו ושלח אחריו צבא אשר הרג בדרך אותו ואת בניו ואת חילו.

114. אשר לעגבים של כסרכסס ומותו של מסיסטיס קרה אפוא ככה; היוונים אשר יצאו ממִיקַלֵי אל ההליספונטוס עגנו תחלה על יד לֶקְטוֹן²⁷⁵⁶ נעצרים על ידי רוחות, אחרי כן הגיעו לְאַבִּידוֹס ומצאו את הגשרים הרוסים אשר חשבו למצוא אותם עוד קימים ואשר בגללם בעיקר באו אל ההליספונטוס. הפֶּלוֹפּוֹנֵיסִיים אשר עם לֶאבטִיחִידֵיס החליטו להפליג ליון, האתונאים עם כְּסַנְתִּיפּוֹס מצביאם להשאר פה ולנסות את כוחם נגד החֶרְסוֹנֵיסוֹס²⁷⁵⁷. אלה הפליגו אפוא, האתונאים עברו מאַבִּידוֹס אל החרסוניסוס וצרו על סֶסְטוֹס²⁷⁵⁸.

115. לססטוס זו, יען היתה המבוצרת ביותר בין הערים במקום הזה, התאספו כשמעם שהיוונים באו אל ההליספונטוס, גם רבים מערי הסביבה וגם מהעיר קַרְדִיָה²⁷⁵⁹ אוֹיאוֹבַּזוֹס, איש פרסי, אשר הביא שמה את החבלים מהגשרים. יושבי העיר היו אַיאוֹלים, ישבו בה גם ערב רב גדול מבעלי ברית האחרים.

116. בחבל זה היה טירנוס הפחה של כסרכסס אַרְטַאִיקְטוֹס, איש פרסי, נורא ומעַוֵל, אשר רמה גם את המלך בלכתו לאתונא, בקחתו בחשאי מאֶלַיוֹס את אוצרות פְּרוֹטֶסילַאוֹס²⁷⁶⁰ בן אִיפִיקְלוֹס. יען באֶלַיוֹס בחרסוניסוס נמצא קבר פְּרוֹטֶסילַאוֹס ושטח קדוש סביבו ובו היו אוצרות רבים ומזרקי זהב וכסף, נחושת ובגדים ונדבות אחרות, אשר אַרְטַאִיקְטֵיס לקח אותם נתונים מאת המלך. הוא הטעה את כסרכסס בדברו ככה: „אדוני, נמצא פה ביתו של איש יווני, אשר יצא למלחמה על ארצך ומת בקבלו את ענשו. את בית האיש הזה תן לי, למען יוָכח כל איש שאין לצאת למלחמה על ארצך“. בדברו את הדברים האלה עלה בידו על נקלה לפתות את כסרכסס שיתן לו את בית האיש, מבלי שיעלה על לבו חשד במזימות הלז. באמרו שפְּרוטֶסִילַאוֹס יצא למלחמה על ארץ המלך חשב על זה: הפרסים חושבים שאסיה כולה שלהם ושל המלך המולך מדי פעם בפעם²⁷⁶¹; אחרי שנתנו לו האוצרות העביר אותם מאֶלַיוֹס לסֶסְטוֹס ובשטח הקדוש זרע וקצר, ומדי בואו לאֶלַיוֹס, זנה עם הנשים בתוך הדביר²⁷⁶². והנה אז שמו האתונאים עליו מצור מבלי שהיה מוכן למצור ומבלי שחכה ליוונים. הם התנפלו עליו מבלי שנזהר מפניהם.

117. כאשר על המצור בא הסתו והאתונאים התרעמו על שהם רחוקים מבתיהם ועל שאינם יכולים לכבוש את העיר, דרשו מאת המצביאים כי יוליכו אותם חזרה. אלה אמרו שאינם יכולים טרם שכבשו את העיר או שמדינת האתונאים תשלח לקרוא להם. ובכן השלימו עם המצב.

118. והאנשים אשר בתוך החומה היו כבר בכל רע עד שבשלו את רצועות המטות ואכלו אותן. וכאשר גם אלה לא היו להם עוד, התחמקו לילה הפרסים וארטאיקטיס ואויאובזוס, בירדם בחומה האחורנית, במקום שהיתה עזובה מאויבים. וכאשר בא היום, הודיעו החרסוניסים מעל המגדלים לאתונאים את אשר קרה ופתחו את השערים. החלק הגדול מהם רדף אחריהם, וחלק תפס את העיר.

119. את אוֹיאוֹבַּזוֹס אשר נמלט אל התרקים תפסו האַפְּסִינְתִּיִים²⁷⁶³ הַתְּרַקִיִים והקריבוהו לפּלֵיסְטוֹרוֹס, אֵל הארץ, לפי מנהגם, ואת האנשים אשר אתו הרגו באופן אחר. ארטאיקטיס ואנשיו אחרו לברוח והודבקו כשהיו מעט מעבר לאַיגוֹס פּוֹטַמוֹי, ואחרי שעמדו על נפשם איזה זמן נהרג חלק מהם, וחלק נשבה חיים. היוונים קשרו אותם יחד והוליכו אותם לססטוס, אתם אסור גם ארטאיקטיס, הוא ובנו.

120. ומסופר מאת החרסוניסים שלאיש מהשומרים קרה פלא בשעה שצלה דגים מלוחים. הדגים המלוחים בעת שכבם על האש פרכסו ופרפרו כדגים שנצודו זה עתה. האנשים אשר עמדו סביב התפלאו, אבל ארטאיקטיס כראותו את הפלא, קרא לאיש הצולה את הדגים המלוחים ואמר: ידידי אתונאי, אל תפחד מפני הפלא הזה, כי לא נראה לך, כי אם לסמן לי פְּרוֹטֶסִילַאוֹס מאליוס שאם גם מת הוא כמו דג מלוח לו הכח מאת האלים להעניש את זה שהרשיע נגדו. ובכן ברצוני לשלם לו את הכופר הזה: בעד האוצרות שלקחתי מתוך מקדשו, אפרע מאה ככר לאל, בעד הצלת נפשי ושל בני אשלם לאתונאים מאתים ככר“. אף כי הבטיח זאת לא יכול להטות את לב המצביא כְּסַנְתִּיפּוֹס, יען הָאֶלַיִים דרשו לנקום את נקמת פְּרוֹטֶסִילַאוֹס ולהוציאו להורג, וגם דעת המצביא נטתה לזה. הם הוליכוהו אל שפת הים במקום שכסרכסס גשר את הגשר, אחרים אומרים אל הגבעה בצפון העיר מַדִיטוֹס²⁷⁶⁴ ותלוהו מסומר אל קרש ואת בנו רגמו לעיני אַרְטַאִיקְטיס.

121. אחרי עשותם זאת הפליגו ליון, בין שאר האוצרות הוליכו אתם את החבלים של הגשרים להקדישם למקדשים. ובשנה הזאת²⁷⁶⁵ לא קרה עוד דבר.

122. אבי אביו של ארטאיקטיס זה אשר תלוהו, אַרְטֶמְבַּרֶס, הוא האיש אשר הציע הראשון לפרסים את ההצעה, שקבלוה והציעו אותה לפני כורש, באמרו ככה: „מאחרי שזוס נותן את הממשלה לפרסים ובין האנשים לך, כורש, במגרך את אַסְטִיאַגֶס, עתה נצא מהארץ הזאת. כי יושבים אנחנו בארץ קטנה וקשה, ונתנחל באחרת יותר טובה. ישנן רבות בשכונתנו, רבות גם רחוקות, ברשתנו אחת מהן נגדל יותר בעיני רבים. טבעי הוא שאנשים המושלים עושים דבר כזה. כי מתי תזדמן שעת כושר יותר יפה מאשר עתה כשאנחנו מושלים על אנשים רבים ועל אסיה כולה?“ כורש שמע את הדבר ולא נתמלא הערצה להצעה, אבל צוה לעשות ככה והזהיר אותם להיות מוכנים לא להיות יותר מושלים על אחרים, כי אם אחרים מושלים עליהם. יען ממקומות רכים יוצאים אנשים רכים. כי לא נתן לאותה ארץ לגדל פרי מצוין ואנשים אמיצים למלחמה. ככה נוכחו הפרסים ועמדו מדעתם, מנוצחים בסברתם על יד כורש ובחרו לשלוט ולגור בארץ רזה מלזרוע במישורים ולהיות משועבדים לאחרים.

* * *

 

מפתח השמות    🔗

השמות נכתבו בתרגום לטיני ולא ביווני כמו במקור, יען לא כל קורא רגיל בכתב יווני.

אֶאוֹרְדִים Eordi vii 185.

אֵאֶטִיוֹן Aëtion i 14. v 92.

אַאֶרוֹפּוֹס Aëropus viii 137. 139. ix 26.

אֶבְאַגוֹרַס Euagoras vi 103.

אֶבאַינֶטוֹס Euaenetus vii 173.

אֶבאַלְקִידַס Eualcidas v 102.

אֶבְאֶלתּוֹן Euelthon iv 162. v 104.

אֶבְאֶנִיוֹס Euenius ix 92–95.

אֶבְבּוֹיָה Euboea i 146. iii 89, 95. iv 33. v 31. 77. vi 127. vii 176. 183. 189. 192. viii 4. 6. 8. 13. 14. 20. 68. 69. 86. אֶבְבּוֹיִים viii 4. 5. 19. 20. vii 156.

אָבגִילָה Augila iv 172. 182. 183.

אַבְּדֵירָה Abdera i 168. iv 46. 47. vi 109. 120. 126. vii 120. viii 120.

אֶבְהֶסְפֶּרִידִים Euhesperides iv 171. 198. 204.

אָבטוֹדִיקוֹס Autodicus ix 85.

אָבטוֹנוֹאוֹס Autonous viii 39.

אֶבְטִיחִידֶס Eutychides ix 73.

אָבְטֶסִיוֹן Autesion iv 147. vi 52.

אָבַּי Abae i 46. viii 27. 33. 134.

אַבִּידוֹס Abydus v 117. vii 33. 34. 37. 43. 44. 95. 147. 174. viii 117. 130. ix 114.

אָבְכַטִים Auchatae iv 6.

אֶבְמֶנֶס Eumenes viii 93.

אֶבְנוֹמוֹס Eunomos viii 131.

אַבַּנְטִים Abantes i 146.

אָבְסְחִיסִים Auschisae iv 171.

אָבסֶיִים Ausaeae iv 180. 191.

אֶבְפוֹרְבּוֹס Euphorbos iv 101.

אֶבְפוֹרֵיוֹן Euphorion ii 156. vi 114. 127.

אֶבְפַּלִינוֹס Eupalinus iii 60.

אֶבְפֶמִידִים Euphemidae iv 150.

אֶבְקְלִידֶס Euclides vii 155.

אָבְקְסֵיסִיָה Auxesia v 82. 83.

אַבּרוֹקוֹמֶס Abrocomes vii 224.

אֶבְרוֹפַּה בת צור Europa i 2. 173.

אָבְרַס Auras iv 49.

אֶבְרִיאַנַכְּס Euryanax ix 10. 53. 55.

אֶבְרִיבַּטֶס Eurybates iv 92. ix 75.

אֶבְרִיבִּיאַדֶס Eurybiades viii 2. 4. 42. 49. 57–64. 74. 79. 108. 124.

אֶבְרִידַמֵי Eurydame vi 71.

אֶבְרִידֶמוֹס Eurydemus vii 213.

אֶבְרִיטוֹס Eurytus vii 229.

אֶבְרִילֶוֹן Euryleon v 46.

אֶבְרִימַכוֹס Eurymachus vii 205. 233.

אָבַּרִיס Abaris iv 36.

אֶבְרִיסְתָּוֹס Eurystheus ix 26. 27.

אֶבְרִיסְתֶּנֵיס Eurysthenes iv 147. v 39. Iv 51. 52 vii 204.

אֶבְרִיפוֹן Euryphon viii 131.

אֶבְרִיפִּילוֹס Eurypylos ix 58.

אֶבְרִיפּוֹס Euripus v 77. vii 173. 183. Viii 7. 15. 66.

אֶבְרִיקְלִידֶס Euryclides viii 2. 42.

אֶבְרִיקְרַטִידֶס Eurycratides vii 204.

אֶבְרִיקְרַטֶס Eurycrates vii 204.

אֶבְתּוֹאֶנוֹס Euthoenus ix 105.

אַגְבַּטַנָה Agbatana i 98. 110. 153. iii 62. 64. 92.

אַגְבַּלוֹס Agbalus vii 98.

אַגוֹרָה Agora vii 58.

אַגֶטוֹס Agetus vi 61. 62.

אַגַיוֹס Agaeus vi 127.

אַגִיס Agis vi 65. vii 204.

אַגִילַיִים Agyllaei i 167.

אַגְלָאברוֹס Aglaurus viii 53.

אַגְלוֹמַכוֹס Aglomachus iv 164.

אַגַמֶמְנוֹן Agamemnon i 67. iv 103. vii 159.

אַגֶנוֹר Agenor iv 147. vii 91.

אֶגֶסְטַנִים Egestani v 46. vii 158.

אַגֶסִילַאוֹס Agesilaus vii 204. Viii 131.

אַגַסִיקְלֶס Agasicles i 144.

אַגְרִיאַנֶס Agrianes iv 90.

אַגְרִיאַנִים v 16.

אַגְרִיגֶנְטִינִים Agrigentini vii 165. 170.

אַגְרוֹן Agron i 7.

אַגַרִיסְטַה Agarista vi 126–131.

אַגַתִּירְסוֹס Agathyrsus iv 10.

אַגַתִּירְסִים Agathyrsi iv 48. 100. 102. 104. 119. 125.

אֶדוֹנִים Edoni v 11. 124. vii 110. 114. Ix 75.

אַדִימַנְטוֹס Adimantus vii 137. viii 5. 59. 61. 64.

אַדִיקְרַן Adicran iv 159.

אַדִירְמַכִידִים Adyrmachidae iv 168.

אַדְרִיָה Adria i 163. iv 33. v 9.

אַדְרַסְטוֹס Adrastus i 35–45. v 67. 68.

אוֹאַכְּסוֹס Oaxsus iv 123. 124.

אוֹאֵרוֹאֶה Oëroë ix 51.

אוֹאַרוֹס Oarus iv 123. 124.

אוֹאַרִיזוֹס Oarizus vii 71.

אוֹדוֹמַנְטִים Odomanti v 16. vii 112

אוֹדִיסֵיָה Odyssea ii 116. iv 29.

אוֹדְרִיסִים Odrysae iv 92.

אוּטִיִים Utii iii 93. Vii 68.

אוֹטַנֶס Otanes iii 68–72. 80. 83. 88. 141. 144. 147. 149. vi 43. vii 40. 61. 62. 82. v 25. 26. 116. 123.

אוֹטַסְפֶּס Otaspes vii 63.

אוֹיאוֹבַּזִים Oeobazi iv 84. vii 68. ix 115. 119.

אוֹיאוֹלִיקוֹס Oeolycus iv 149.

אוֹיבַּרֶס Oebares iii 85–88. Vi 33.

אוֹידִיפּוֹס Oedipus iv 149. v 60.

אוֹיָה Oea v 83.

אוֹיטָה Oeta vii 176. 217.

אוֹיטוֹסִירוֹס Oetosyrus iv 59.

אוֹינוֹאֶה Oenoë v 74.

אוֹינוֹטְרִיָה Oenotria i 167.

אוֹינוֹנֶה Oenone viii 46.

אוֹינוּסִים Oenussae i 165.

אוֹלְבִּיוֹפּוֹלִיטִים Olbiopolitae iv 18.

אוֹלוֹפִיכְּסוֹס Olophyxus vii 22.

אוֹלוֹרוֹס Olorus vi 39. 41.

אוֹלִיאַטוֹס Oliatus v 37.

אוֹלִימְפּוֹס Olympus i 36. 43. 56 vii 74. 128. 129. 172. 173.

אוֹלִימְפִּיאַנִים Olympieni vii 74.

אוֹלִימְפִּיאַס Olympias vii 206.

אוֹלִימְפִּיָה Olympia i 59. ii 160. v 22. vi 70: 36. 103. 126. 127. vii 170. 206. viii 26. 72. 134. ix 31. 81.

אוֹלִימְפִּיוֹדוֹרוֹס Olympiodorus ix 21.

אוֹלֵין Olen iv 35.

אוֹלֶנוֹס Olenus i 145.

אוֹלִינְתּוֹס Olynthus vii 122. viii 127.

אוּמְבְּרִים Umbri i 94. iv 49.

אוֹנֶאַטִים Oneatae v 68.

אוֹנוֹכוֹנוֹס Onochonus vii 129. 196.

אוֹנוֹמַסְטוֹס Onomastus vi 127.

אוֹנוֹמַקְרִיטוֹס Onomacritus vii 6.

אוֹנֶטַס Onetas vii 214.

אוֹנֶסִילוֹס Onesilus v 104–114.

אוֹסָה Ossa i 56. vii 128. 129. 173.

אוֹסִירִיס Osiris ii 42. 144–146. 156.

אוֹפּוֹיָה Opoea iv 78.

אוֹפִּיס Opis i 189. iv 35.

אוֹפְרֵינֵיוֹן Ophryneum vii 43.

אוֹקֶאַנוֹס Oceanus ii 21. 23. iv 8. 36.

אוֹקְטַמַסַדִים Octamasades iv 80.

אוֹקִיטוֹס Ocytus viii 5. 59.

אוֹרְבֶּלוֹס Orbelus v 16.

אוֹרְגֶאוֹס Orgeus vii 118.

אוֹרְדֶסוֹס Ordessus iv 48.

אוֹרוֹאֶטֶס Oroetes iii 120–129. 140.

אוֹרוֹטַלְט Orotalt iii 8.

אוֹרוֹמֶדוֹן Oromedon vii 98.

אוֹרוֹס Orus ii 144.

אוֹרוֹפּוֹס Oropus vi 101.

אוֹרְחוֹמֶנִיִים Orchomenii i 146. vii 202. viii 34. ix 28.

אוֹרִיקוֹס Oricus iv 78. ix 93.

אוֹרִיתִּיָיה Orithyia vii 189.

אוֹרְנֶאַטִים Orneatae viii 73.

אוֹרֶסְטֶס Orestes i 67. 68.

אוֹרְסִיפַנְטוֹס Orsiphantus vii 227.

אוֹרְתּוֹקוֹרִיבַּנְטִים Orthocorybantes iii 92.

אוֹתְּרִיאַדִים Othryades i 82.

אוֹתְּרִיס Othrys vii 129.

אַזַנִי Azen vi 127.

אַזִירִיס Aziris iv 157. 169.

אֶחֶדוֹרוֹס Echedorus vii 124. 127.

אַחַיוֹס Achaeus ii 98.

אַחַיָיה Achaia vii 94. 173. 196–198. viii 36.

אַחַיִים Achaei i 145. 146. ii 120. v 61. viii 47. 73. ix 26.

אַחִילֶאוֹן Achilleum v 94.

אַחֵימֶנִידִים Achaemenidae i 125. iii 65.

אֶחֶסְטְרַטוֹס Echestratus vii 204.

אַחֵימֶנֵיס Achaemenes iii 12. 75 vii 7. 11. 97. 236. 237.

אֶחֶמוֹס Echemus ix 26.

אַחֶלוֹאוֹס Achelous ii 10. vii 126.

אֶחֶקְרַטֶס Echecrates v 92.

אַחֶרוֹן Acheron v 92. viii 47.

אֶטֶאַרְכוֹס Etearchus ii 32. 33. iv 154.

אַטַגִינוֹס Attaginus ix 15. 16. 86. 88.

אֶטֶאוֹקְלֶס Eteocles v 61.

אַטוֹסָה Atossa iii 68. 88. 133. 134. vii 2. 3. 64. 82.

אַטִיס Atys i 7. 34–45. 94. vii 27. vii 74.

אַטְלַנְטִים Atlantes iv 184. 185.

אַטְלַס Atlas iv 49. 184.

אַטַרְבֵּיכִיס Atarbechis ii 41.

אַטְרִידִים Atridae vii 20.

אַטַרנָאבס Atarneus i 160. vi 28. 29. vii 42. viii 106.

אַטַרַנְטִים Atarantes iv 184.

אַטְרַמִיטִיוֹן Atramyttium vii 42.

אֵיאָה Aea i 2. vii 193. 197.

אַיאוֹלוֹס Aeolus vii 197.

אַיאוֹלִים Aeolus i 6. 26. 28. 141. 149–152. 157. 171. ii 1. 178. iii 1. 90. iv 89. 138. v 94. 122. 123. vi 8. 28. 98. vii 9. 95. ix 115.

אִיאוֹלְקוֹס Jolcus v 94.

אִיאַלִיסוֹס Jalysus i 144.

אִיאַמִידִים Jamidae v 44. ix 33.

אִיאֶנִיסוֹס Jenysus iii 5.

אַיאַס Aiax v 66. viii 64. 121.

אַיאַקוֹס Aeacus v 89. vi 35.

אַיאַקִידִים Aeacidae v 80. viii 64. 83. 84.

אַיאַקֶס Aeaces ii 184. iii 39. 139. iv 13. 14. 22. 25. iv 138.

אִיאַרְדַנוֹס Jardanus i 7.

אִיאִירְקִים Jyrcae iv 22.

אִיבֶּרִיָה Iberia i 163. vii 165.

אַיגֶאוֹס Aegeus i 173. iv 149.

אַיגֵי Aega vii 123. i 145.

אַיגַיאַי Aegaeae i 149.

אַיגִידִים Aegidae iv 149.

אַיגִילֶאָה Aegilea vi 107.

אַיגַלֶאוֹס Aegaleus viii 90.

אַגִיאַלִיִים Aegialees v 68. vii 94.

אַיגִילִיָה Aegilia vi 101.

אַיגִינָה Aegina ii 178. iii 59. 131. v 80–89. 178. vi 35. 49. 50. 61. 64. 73. 85. 87–94. vii 144. 145. 147. 203. viii 41. 46. 60. 64. 74. 79. 81. 83. 84. 86. 91–93. 122. 131. 132. ix 28. 31. 75. 76. 78–80. 85.

אַיגִיוֹן Aegion i 145.

אַיגִיקוֹרוֹס Aegicores v 66.

אַיגֵירָה Aegira i 145.

אַיגִירוֹאֶסָה Aegiroessa i 149.

אַיגְלִי Aegli iii 92.

אַיגוֹס פּוֹטַמוֹי Aegos Potamoi ix 119.

אִידָה Ida vii 42.

אִידְרִיאַס Idrias v 118.

אִידַנְתִּירְסוֹס Idanthyrsus iv 76. 120. 126. 127.

אִיוֹ Io i 21. 5. ii 41.

אַיטוֹלוֹס Aetolus vi 127.

אַיטוֹלִיָה Aetolia vi 127. viii 73.

אִיטַלִיָה Italia i 24. 145. iii 136. 138. iv 15. v 43. vi 127. viii 62.

אִיטַנוֹס Itanus iv 151.

אִיכְנַי Ichnae vii 123.

אִיכְתִּיוֹפַגִים Ichthyophagi iii 19–25. 30.

אִילִיאַס Ilias ii 116. 117.

אִילִיוֹן Ilium i 5. ii 10. 117–120. vii 20. 161.

אִילִיסוֹס Ilissus vii 189.

אֵילִיתִּיָיה Ilithyia iv 35.

אִילִירִיִים Illyrii i 196. iv 49. viii 137. ix 43.

אִימְבְּרוֹס Imbrus v 26. vi 41. 104.

אִינְדוֹס Indus iv 44.

אִינוֹ Ino vii 197.

אַינוֹס Aenus iv 90. vii 58.

אִינְטַפֶרְנֶס Intaphernes iii 70. 78. 118. 119.

אַינֵיאָה Aenea vii 123.

אַינֵיסִידֵימוֹס Aenesidemus vii 154. 165.

אִינִיקוֹס Inyx vi 23. 24.

אַינִירָה Aenyra vi 47.

אִינַכוֹס Inachus i 1.

אִינַרוֹס Inarus iii 12. 15. vii 7.

אִיס Is i 179.

אִיסַגוֹרַס Isagoras v 66. 70–72.

אִיסֶדוֹנִים Issedones i 201. iv 13. 16. 25–27.

אַיסוֹפּוֹס Aesopus ii 134.

אַיסְחִילוֹס Aeschylus ii 156.

אַיסְחִינֶס Aeschines vi 100.

אִיסְחֶנוֹאוֹס Ischenous vii 181. viii 92.

אַיסְחִרִיוֹס Aeschraeus viii 11.

אַיסְחְרִיוֹנִיָה Aeschrionia iii 26.

אִיסְטְרוֹס Ister i 202. ii 26. 33. 34. iv 47–53. 80. 89. 93. 97. 99–101. 118. 122. 133–136. 139. v 9. 10. vii 10.

אִיסְטְרִיָה Istria ii 33.

אִיסִיס Isis ii 40. 41. 59. 61. 156. iv 186.

אִיפִיגֶנִיָּה Iphigenia iv 103.

אִיסְמַרִיס Ismaris vii 109.

אַיסַנִיוֹס Aesanius iv 150.

אִיפִיקְלוֹס Iphiclus iv 116.

אִיפְּנִים Ipni vii 188.

אַירוֹפַּה Europa i 4. 103. 209. ii 16. 26. 33. 103. iii 96. 115. 116. iv 36. 42. 45. 49. 89. 143. 198. v 1. 12. vi 33. vii 5. 8–10. 20. 33. 50. 56. 125. 148. 174. 185. viii 51. 97. 108. 109.

אִירַסַה Irasa iv 158. 159.

אִיתּוֹמֵי Ithome ix 35.

אִיתַּמִיטְרֶס vii 167.

אַכְּסִיוֹס Axius vii 123. 124.

אַלֶאבאַדִים Aleuadae vii 6. 130. 172. ix 58.

אֶלֶאבסִיס Eleusis i 30. v 74. 76. vi 64. 75. viii 65. 85. ix 19. 27. 65.

אֶלַאוֹן Eleonius v 43.

אֶלַאִים Elei ii 160. iv 30. 148. vi 70. 127. viii 72. 73. ix 77.

אֶלְבּוֹ Elbo ii 140.

אַלַבַּנְדַה Alabanda viii 136. vii 195.

אַלוֹס Alus vii 173. 197.

אַלוֹפֶּקֵי Alopecae v 63.

אֶלוֹפִּיָה Ellopia viii 23.

אֶלוֹרוֹס Elorus vii 154.

אַלַזִיר Alazir iv 164.

אֶלַטֶאָה Elatea viii 33.

אַלִיאַטֵיס Alyattes i 6. 16–25. 73. 74. 92. 93. iii 48. viii 35.

אֶלַיוֹס Elaeus vi 140. vii 22. 33. ix 116. 120.

אַלִיזוֹנִים Alizones iv 17. 52.

אַלִילַט Alilat i 131. iii 8.

אלכסנדר Alexander i 3. ii 113–120. v 17–22. vii 173. 175. viii 121. 136–144 ix 1. 4. 8. 44–46.

אַלַלִיאָה Alalia i 165. 166.

אַלְפֶאבס Alpheus vii 227.

אֶלֶפַנְטִינֶה (יַב) Elephantine ii 9. 17. 18. 28–31. 69. 175. iii 19. 20.

אַלְפִּיס Alpis iv 49.

אַלְפֶּנִים Alpeni vii 176. 229. 216.

אַלְקוֹן Alcon vi 127.

אַלְקֶטֶס Alcetes viii 139.

אֶכִינַדִים Echinades ii 10.

אֶכְּסַמְפַּיוֹס Exampaeus iv 52. 81.

אַלְקִיבִּיאַדֶס Alcibiades viii 17.

אַלְקִידֶס Alcides vi 61.

אַלְקַיוֹס Alcaeus i 7. v 95.

אַלְקִימַכוֹס Alcimachus vi 101.

אַלְקְמֶאוֹן Alcmeon i 59. vi 125. 127.

אַלְקְמֶאוֹנִיד4ים Alcmeonidae i 61. 64. v 62–71. 90. vi 115. 121–125. 131.

אַלְקְמֶנָה Alcmena ii 43. 145.

אַלְקֶנוֹר Alcenor i 82.

אַלַרוֹדִיִים Alarodii iii 94. vii 79.

אַמוֹמְפַרֶטוֹס Amompharetus ix 53–57. 71. 85.

אָמוּן Amun ii 42.

אַמוֹנִיִים Ammonii ii 32. 42. iii 17. 25. 26. iv 181. 182. i 46. ii 18. 32. 55.

אַמוֹרְגֶס Amorges v 121.

אַַמַזוֹנוֹת Amazones iv 110–117. ix 27.

אַמִיאַנְטוֹס Amiantus vi 127.

אַמִינוֹקְלֶס Aminocles vii 190.

אַמִינִיאַס Aminias viii 84. 93.

אַמִינְטַס Amyntas v 17–20. 94. vii 173. viii 136. 139. 140.

אַמִירְגִיִים Amyrgii vii 64.

אַמִירְטַיוֹס Amyrtaeus ii 140. iii 15.

אַמִירִיס Amyris vi 127.

אַמִיתַּאוֹן Amythaon ii 49.

אַמֶסְטְרִיס Amestris vii 61. 114. ix 109.–112.

אַמַסִיס Amasis i 30. 77. ii 43. 145. 154. 162. iii 4. 10. 14. 16. 40–47. 125. iv 167. 201. 203.

אַמְפַּה Ampa vi 20.

אַמְפִיאַרַאוֹס Amphiaraus i 46. 49. 52. 92. iii 91. viii 134.

אַמְפִיוֹן Amphion v 92.

אַמְפִיטְרִיוֹן Amphitryon ii 43. 44. 146. v 59. vi 53.

אַמְפִילוֹכוֹס Amphilochus iii 91. vii 91.

אַמִפִילִיטוֹס Amphilitus i 62.

אַמְפִימְנֶסְטוֹס Amphimnestus vi 127.

אַמְפִיסַה Amphissa viii 32. 36.

אַמְפִיקְטִיוֹן Amphictyon vii 200.

אַמְפִיקְטִיוֹנִים Amphictyones ii 180. v 62. vii 200. 213. 228. vii 200

אַמְפִיקַיאָה Amphicaea viii 33.

אַמְפִיקְרַטֶס Amphicrates iii 59.

אַמְפֶּלוֹס Ampelus vii 122 . 123.

אַמְפְּרַקִיוֹטִים Ampraciotae viii 45. 47. ix 28. 31.

אִמִיתַּאוֹן Amythaon ii 49.

אַמַתּוֹס Amathus v 104. 105. 108. 114. 115.

אַנָאבְאַ Anaua vii 30.

אֶנֶאַקְרוּנוֹס Enneacrunos vi 137.

אַנְגֵיטֵיס Angites vii 113.

אַנַגִירַסִיוֹס Anagyrasius viii 93.

אַנְגְרוֹס Angrus iv 49.

אַנְדְרֶאַס Andreas vi 126.

אַנְדְרוֹבּוּלוֹס Androbulus vii 141.

אַנְדְרוֹדַמַס Androdamas viii 85. ix 90.

אַנְדְרוֹמֶדַה Andromeda vii 61. 150.

אַנְדְרוֹס Andrus iii 112. iv 33. v 31. viii 10.

אַנְדְרוֹספִינְגִים Androsphinges ii 175.

אַנְדְרוֹפַגִים Androphagi iv 18. 100. 102. 106. 119. 125.

אַנְדְרוֹקְרַטֶס Androcrates ix 25.

אַנְדְרִיִים Andrii viii 66. 111.

אַנוֹפַּיאָה Anopaea vii 216.

אַנְחִימוֹלִיוֹס Anchimolius v 63.

אֶנְחֶלִיִים Enchelees v 61. ix 43.

אַנַחַרְסִיס Anacharsis iv 46. 76. 77.

אַנְטַגוֹרַס Antagoras ix 76.

אַנְטִידוֹרוֹס Antidorus viii 11.

אנטיוכוס Antiochus ix 33.

אַנְטִיחַרֵס Antichares v 43.

אֶנֶטִים Eneti i 196. v 9.

אַנְטִיפַּטֶר Antipater vii 118.

אַנְטִיפֶמוֹס Antiphemus vii 153.

אַנְטִיקִירָה Anticyra vii 198. 213.

אַנְטַנְדְרוֹס Antandrus v 26. vii 42.

אֶנִיאַנִים Enianes vii 132. 185. 198.

אַנִיסוֹס Anysus vii 98.

אַנִיסִיס Anysis ii 137. 140. 166.

אֶנַיפֶּאוֹס Enipeus vii 129.

אַנַכּסִילַאוֹס Anaxilaus vi 23. vii 165. 170. viii 131.

אַנַכְסַנְדֶר Anaxander vii 204.

אַנַכְסַנדְרִידֶס Anaxandrides i 67. iii 148. v 39–42. 64. vi 50. 108. vii 148. 158. 204. 205. viii 71. 131. ix 10. 64.

אַנַפְלִיסְטוֹס Anaphlystus iv 99.

אַנַפֶס Anaphes vii 62.

אַנַקְטוֹרִיִים Anactorii ix 28. 31.

אַנַקְרֶאוֹן Anacreon iii 121.

אֶנֶרִיִים Enarees i 105. iv 67.

אַנֶרִיסְטוֹס Aneristus vii 134. 137.

אַנְתִּילָה Anthylla ii 97. 98.

אַנְתֶּלָה Anthela vii 176. 200.

אַנְתֶּמוֹס Anthemus v 94.

אַסְבִּיסְטִים Asbystae iv 170.

אָסַה Assa vii 122.

אַסוֹנִידֶס Asonides vii 181.

אַסוֹפּוֹדוֹרוֹס Asopodorus ix 69.

אַסוֹפּוֹס Asopus v 80. vi 108. ix 15. 19. 30. 31. 36. 38. 40. 43. 49. 51. 59. vii 199. 200. 216. 217.

אַסוֹפִּיִים Asopii ix 15.

אַסְטִיאַגֵיס Astyages i 46. 73–75. 91. 107–130. 162. iii 62. vii 8.

אַסְטַקוֹס Astacus v 67.

אַסְטֶר Aster v 63.

אַסְטְרוֹבַּקוֹס Astrobacus vi 69.

אַסִיאַס Asias iv 45.

אַסִיָה אשת פרומתאבס Asia iv 45.

אַסִיָה Asia i 4. 6. 15. 16. 27. 72. 95. 102–108. 130. 177. 192. 209. ii 16. 17. 103. iii 67. 88. 90. 94. 96. 98. 115. 117. 137. iv 1. 4. 11. 12. 36. 37. 40–45. 143. 198. v 12. 15. 17. 30. 49. 50. 96. 97. 119. vi 24. 43. 45. 58. 70. 116. 118. 119. vii 1. 9. 11. 20. 21. 25. 33. 70. 73. 75. 93. 107. 135. 137. 145. 146. 157. 174. 184. 185. viii 109. 118. 119. 136. ix 89. 112. 116.

אַסִיכִיס Asychis ii 136.

אַסִינֵי Asine viii 73.

אַסֶסוֹס Assesus i 19. 22.

אַסְפַּתִּינֵיס Aspathines iii 70. 78. vii 97.

אַפּוֹלוֹ Apollo i 50. 52. 69. 87. 90–92. 144. ii 83. 144. 155. 156. 159. 178. iii 52. iv 75. 59. 158. 163. v 59–61. vi 57. 80. 97. 118. vii 26. viii 33. 36. 134. 135.

אַפּוֹלוֹנִיָה Apollonia iv 90. 93. ix 92–94.

אַפּוֹלּוֹפַנֶס Apollophanes iv 26.

אַפַּטוּרִיָה Apaturia i 147.

אַפֶטַי Aphetae vii 193. 196. viii 4– 14.

אַפִּי Api iv 59.

אֶפִיאַלְטֶס Ephialtes vii 213–218. 223. 225.

אַפִידְנֵי Aphidnae ix 73.

אֶפִּידָאברוֹס Epidaurus i 146. iii 50. 52. v 82–84. vii 99. viii 1. 43. 46. 72. ix 28. 31.

אַפִּידַנוֹס Apidanus vii 129. 196.

אֶפִּיוֹן Epium iv 148.

אֶפִּיזֵילוֹס Epizelus vi 117.

אֶפִּיזֶפִירִיִים Epizephyrii vi 23.

אַפִיטִיס Aphitis vii 123.

אַפִּיס Apis ii 18. 153. iii 27–29. 33. 64.

אֶפִּיסְטְרוֹפוֹס Epistrophus vi 127.

אֶפִּיקִידֶס Epicydes vi 86.

אַפְּסִינְתִּיִים Apsinthii vi 34–37. ix 119.

אֶפֶסוֹס Ephesus i 26. 92. 142. 147. ii 10. 106. 148. v 54. 100. 102. vi 16. 84. viii 103. 107.

אֶפַּפוֹס Epaphus ii 38. 153. iii 27. 28.

אַפְרוֹדִיסִיאַס Aphrodisias iv 169.

אַפְּרִיאֶס Apries ii 161–172. iv 159.

אַפַּרִיטִים Aparytae iii 91.

אַפְתִּיטַנַה Aphthitana ii 166.

אַקַנְתּוֹס Acanthus vi 44. vii 22. 115–117. 121. 124.

אַקֶס Aces iii 117.

אַקֶפַלִים Acephali iv 191.

אַקְרוֹתּוֹאוֹן Acrothoon vii 22.

אַקֶרַטוֹס Aceratus viii 37.

אַקְרִיסִיוֹס Acrisius vi 53. 54.

אַקְרֵיפִיָה Acraephia viii 135.

אַקַרְנַנִיָה Acarnania ii 10. vii 126.

אַרֶאוֹפַּגוֹס Areopagus viii 52.

אַרְגַדַס Argadas v 66.

אַרְגוֹ Argo iv 145. 179. vii 193.

אַרְגוֹלִיס Argolis i 82. vi 92.

אַרְגוֹנָאבטִים Argonautae iv 145. 179.

אַרְגוֹס Argos i 1. 5. 82. v 67. vi 76. 80–83. vii 145–152. viii 137. 138. ix 34.

אַרְגוּס Argus vi 75. 78. 80. 82.

אַרְגֵי Arge iv 35.

אַרְגִיָה Argia vi 52.

אַרְגִיוִים Argivi i 31. 61. 82. iii 131. v 49. 57. 61. 67. 68. 86–89. 113. vi 19. 75–84. 92. 127. vii 148–152. viii 73. ix 12. 27. 34. 35.

אַרְגַיוֹס Argaeus viii 139.

אַרְגִיוֹפִּיוֹן Argiopium ix 57.

אַרְגִילוֹס Argilus vii 115.

אַרְגִיפַּיִים Argippaei iv 23.

אַרְגִימְפַּסַה Argimpasa iv 59.

אַרְגַנְתּוֹנִיוֹס Arganthonius i 163. 165.

אַרַדִיוֹס Aradius vii 98.

אַרְדִיס Ardys i 15. 16. 18.

אַרְדֶרִיקָה Ardericca i 185. vi 119.

אֶרוֹכוֹס Erochus viii 33.

אַרְחַנְדְּרוֹס Archander ii 97. 98.

אַרְטַאִינְטַה Artaynta ix 108. 109.

אַרְטַאִינְטֵיס Artayntes vii 67. viii 130. ix 102. 107.

אַרְטַאִיקְטֶס Artayctes vii 33. 78. ix 116–122.

אַרְטַבַּזוֹס Artabazus vii 66. viii 126–129. ix 41. 42. 58. 66. 70. 77. 89.

אַרְטַבַּטֶס Artabates vii 65

אַרְטַבַּנוֹס Artabanus iv 83. 143. vii 10–12. 15–18. 46–53. 66. 75. 82. viii 26.

אַרְטוֹבַּזַנֶס Artobazanes vii 2. 3.

אַרְטוֹזוֹסְטְרָה Artozostra vi 43.

אַרְטוֹכְמֶס Artochmes vii 73.

אַרְטוֹנְטֶס Artontes iii 128. ix 84.

אַרְטַחַיאוֹס Artachaees vii 22. 63. 117. viii 130.

אַרְטַיאוֹס Artaeus vii 22. 66.

אַרְטִיבִּיוֹס Artybius v 108. 110–113.

אַרְטַיִים Artaei vii 61.

אַרְטִיסְטוֹנֵי Artystona iii 88. vii 69. 72.

אַרְטִיסְקוֹס Artiscus iv 92.

אַרְטִיפִיוֹס Artyphius vii 66. 67.

אַרְטַכְּסֶרְכְּסֶס Artaxerxes vi 98. vii 106. 151. 152.

אַרְטֶמְבַּרֶס Arembares i 114–116. ix 122.

אַרְטֶמִיסִיָה Artemisia vii 99. viii 68. 69. 87. 88. 93. 101.–103. 107.

אַרְטֶמִיסִיוֹן Arremisium vii 175–177. 182. 192–195. viii 2. 4–6. 8. 11. 14. 16. 21–23. 40. 42. 45. 46. 66. 76. 82.

אַרְטַנֶס Artanes vii 66. 224.

אַרְטַפֶרְנֵיס Artaphernes v 25. 30–33. 35. 73. 96. 100. 123. vi 1. 4. 30. 42. 94. 119. vii 8. 10. 74.

אַרְטַקֵי Artace iv 14. vi 33.

אֶרֶטְרִיָה Eretria i 61. 62. v 57. vi 43. 94. 98. 99–102. 106. 107. 115. 119. 127. viii 1. 46. ix 28. 31.

אַרִיאַבִּיגְנִים Ariabignes vii 97.

אַרִיאַנְדֶס Aryandes iv 165–167. 200. 203.

אַרִיאֶנִיס Aryenis i 74. viii 89.

אַרִיאַנְטַס Ariantas iv 81.

אַרִיאַפִּיתֶּס Ariapithes iv 76–78.

אַרִיאַרַמְנֶס Ariaramnes vii 11. viii 90.

אַרִידוֹלִיס Aridolis vii 195.

אֶרִידַנוֹס Eridanus iii 115.

אַרִיוֹמַרְדוֹס Ariomardus vii 67. 78.

אַרִיוֹן Arion i 23. 24.

אַרִיזוֹס Ariazus vii 82.

אַרִיזַנְטִים Arizanti i 101.

אַרִיִים Arii iii 93. vii 62. 66.

אֶרִיכְסוֹ Eryxo iv 160.

אַרִימְנֶסְטוֹס Arimnestus ix 64. 72.

אַרִימַספִּים Arimaspi iii 116. iv 13. 14. 27.

אֶרִינֶאבס Erineus viii 43.

אָרִיסְבָּה Arisba i 151.

אָרִיסְטֶאַס Aristeas iv 13–16. vii 137.

אַרִיסְטַגוֹרַס Aristagoras iv 138. v 30–38. 49–51. 54. 55. 65. 97–100. 124–126. vi 1. 5. 9. 13. 18. vii 8. ix 90.

אַרִיסְטוֹגֵיטוֹן Aristogiton v 55. vi 109. 123.

אַרִיסְטוֹדִיקוֹס Aristodicus i 158. 159.

אַרִיסטוֹדֶמוֹס Aristodemus iv 147. vi 52. vii 204. 229–231. viii 131. ix 71.

אַרִיסטוֹלַאִידֶס Aristolaïdes i 59.

אַרִיסְטוֹמַכוֹס Aristomachus vi 52. vii 204. viii 131.

אַרִיסְטוֹן Ariston i 67. iv 138. v 75. vi 51. 61–66. 68. 69. vii 3. 101. 209. 239.

אַרִיסְטוֹנִימוֹס Aristonymus vi 126.

אַרִיסְטוֹנִיקֵי Aristonice vii 140.

אַרִיסְטוֹפִילִידֶס Aristophilides iii 136.

אַרִיסְטוֹפַנְטוֹס Aristophantus vi 66.

אַרִיסְטוֹקִיפְּרוֹס Aristocyprus v 113.

אַרִיסְטוֹקְרַטֶס Aristocrates vi 73.

אַרִיסְטִידֶס Aristides viii 79–82. 95. ix 28.

אַרִיפְרוֹן Ariphron vi 131. 136. vii 33. viii 131.

אֶרִיקִינָה Erycina v 43. 45.

אֶרִיתֶּאָה Erythea iv 8.

אֶרִיתְּרַי Erytrae i 18. 142. vi 8. ix 15. 19. 22.

אַרְכִיאַס Archias iii 55.

אַרְכִידִיקֵי Archidice ii 135.

אַרְכִידַמוֹס Archidamus vi 71. viii 131.

אַרְכִילוֹכוֹס Archilochus i 12.

אַרְכֶלַאוֹס Archelaus viii 204.

אַרְכֶסיסְטְרַטִידֶס Archesistratides ix 90.

אֶרְכְּסַנְדְרוֹס Erxander iv 97. v 37.

אַרַכְּסֶס Araxes i 201–216. iii 36. iv 11. 40.

אֶרֶכְתֶּאבס Erechtheus v 82. vii 189 viii 44. 55.

אַרְמֶנִיָה Armenia i 72. 180. 194. iii 93. v 49. 52. vii 73.

אֶרַסִינוֹס Erasinus vi 76.

אַרְסַמֶנֶס Arsamenes vii 68.

אַרְסַמֶס Arsames i 209. vii 11. 69. 224.

אַרְפּוֹכְּסַיִס Arpoxais iv 5. 6.

אַרְקֶסִילַאוֹס Arcesilaus ii 181. iv 159. 160. 162–165. 167. 200.

אַרְקַדִיָה Arcadia i 66. 67. 146 ii 171. iv 161. v 49. iv 74. 83. 127. vii 202. viii 26. 72. 73. ix 27. 28. 35.

אָרַרוֹס Ararus iv 48.

אַשְׁדוֹד Azotus ii 157.

אַשׁוּר Assyria i 1. 95. 102–106. 131. 178. 184. 185. 188. 192–194. 199. ii 17. 30. 141. 150. iii 92. 155. iv 39. 87. vii 9. 63.

אַשׁקַלוֹן Ascalon i 105.

אַתּוֹס Athos vi 44. 45. 95. vii 22. 37. 122. 123. 189.

אַתַּמַס Athamas vii 58. 197.

אַתֵּינַדֵיס Athenades vii 213.

אַתֶּנַגוֹרַס Athenagoras ix 90.

אַתְּרִיס Athrys iv 49.

בָּבֶל Babylon i 77. 93. 106. 153. 178–200. ii 109. iii 89. 95. 92. 150–160. iv 198. vii 62.

בַּגַיוֹס Bagaeus iii 128. vii 80. viii 130.

בַּדְרֶס Badres iv 167. 203. vii 77.

בּוּבַּסְטִיס Bubastis ii 59. 60. 67. 137. 154. 156. 158. 166.

בּוּבַּרֶס Bubares v 21. vii 22. viii 136.

בּוֹגִיס Boges vii 107. 113.

בּוּדִיִים Budii i 101.

בּוּדִינִים Budini iv 21. 22. 102. 105. 108. 109. 119–123. 136.

בּוּזִים Busae i 101.

בּוּטוֹ Buto ii 59. 63. 67. 75. 83. 111. 133. 152. 155. 156. iii 64.

בּוֹטִיאַיִים Bottiaei vii 123. 127. 185. viii 127.

בּוּטַקִידִים Butacides v 47.

בּוֹיאוֹטִיָה Boetia i 92. ii 49. v 57. 59. 61. 74. 77. 81. 89. 91. vi 34. 108. vii 132. 202. viii 34. 38. 44. 144. ix 1. 6. 7. 17. 19. 24. 31. 39. 46. 47. 67. 68. 87. 100.

בּוּלִיס Bulis vii 134. 137.

בּוּסִירִיס Busiris ii 59. 61. 165.

בּוֹסְפּוֹרוֹס Bosporus iv 12. 28. 83. 85–89. 118. vii 10. 20.

בּוֹרֶאַס Boreas i 145.

בּוּרָה Bura i 145.

בּוֹרִיסְתֶּנֵיס Borysthenes iv 5. 17. 18. 24. 47. 53. 54. 56. 78. 79. 81. 101.

בַּטוֹס Batus ii 181. iv 150. 153–157. 159. 160. 161. 162. 205.

בַּטִיאַדִים Battiadae iv 202.

בִּיאַס Bias i 27. 170. ix 34.

בִּיבַּסִיָה Bybassia i 174.

בִּיזַנְטִיוֹן Byzantium iv 87. 144. v 26. 103. vi 5. 26. 33. ix 89.

בִּיטוֹן Biton i 31.

בִּיסְטוֹנִים Bistones vii 100. 109.

בִּיסַלְטִיָה Bisaltia vii 115. viii 116.

בִּיסַנְתָּה Bisanthe vii 137.

בִּיתִּינִים Bithyni i 28. vii 75.

בֶּלְבִּינה Belbina viii 125.

בֶּלוֹס Belus i 7. 181. iii 158. vii 158. vii 61.

בֶּסִים Bessi vii 111.

בַּסִילִידֶס Basilides viii 132.

בַּסַקִים Bassaces vii 75.

בַּקְחִיאַדִים Bacchiadae v 92.

בַּקְטְרָה Bactra vi 9. ix 113.

בַּקְטְרִיָה Bactria i 153. iii 102. iv 204. vii 64. 66. 86. viii 113. ix 31. 113.

בַּקִיס Bacis viii 20. 77. 96. ix 43.

בַּקַלִים Bacales iv 171.

בְּרָאברוֹן Brauron iv 145. vi 138.

בְּרוֹנְגוֹס Brongus iv 49.

בְּרִיאַס Bryas vii 72.

בְּרִיגִים Briges vii 73.

בְּרַנְחִידִים Branchidae i 46. 92. 157–159. ii 159. v 36.

בְּרֶנְטֶסִיוֹן Brundusium iv 99.

בַּרְקֵי Barce iii 13. 91. iv 160. 164. 165. 167. 171. 200. 203.

גָאבאַנֶס Gauanes viii 137.

גֶבֶּלֶאִיזִיס Gebeleizis iv 94.

גַדֵירָה Gades iv 8.

גוֹבְּרִיאַס Gobryas iii 70. 73. 78. iv 132. 134. vi 34. vii 2. 5. 10. 72. 82. 97. ix 41.

גוֹנוֹס Gonnus vii 128. 173.

גוֹרְגוֹ Gorgo v 48. 51. vii 239.

גוֹרְגוֹס Gorgus v 104. 115. vii 98. viii 2. 11.

גוֹרְדִיאַס Gordias i 14. 35. 45. viii 138.

גֶטִים Getae iv 93–96. 118. v 3. 4.

גִיגֶס Gyges i 8–15. iii 112. v 121.

גִיגַיאָה Gygaea v 21. viii 136.

גִיזַנְטִים Gyzantes iv 194.

גִילִיגַמִים Giligamae iv 169.

גִילוֹס Gillus iii 138.

גִינְדַנִים Gindanes iv 176. 177.

גִינְדֶס Gyndes i 189. 190. 202. v 52.

גַיסוֹן Gaeson ix 97.

גֵירֵיוֹנְיס Geryones iv 8.

גֶלֶאוֹן Geleon v 66.

גְלָאבקוֹן Glaucon ix 75.

גְלָאבקוֹס Glaucus i 25. 147. vi 86.

גֶלָה Gela vi 23. vii 153–156.

גֶלוֹ Gelo vii 145. 153–166. 168.

גֶלוֹנוֹס Gelonus iv 10.

גֶלוֹנִים Geloni iv 102. 108. 109. 119. 120. 136.

גְלִיסַס Glisas ix 43.

גַלַיקָה Gallaica vii 108.

גַלֶפְּסוֹס Galepsus vii 122.

גַנְדַרִיִים Gandarii iii 91. vii 58.

גְנוּרוֹס Gnurus iv 76.

גֶפִירַיִים Gephyraei v 55. 57. 58. 61. 62.

גֶרְגִיס Gergis vii 82.

גֶרְגִיתִּים Gergithae v 122. vii 43.

גַרְגַפִיָה Gargaphia ix 25. 49–52.

גֶרוֹס Gerrhus 19. 20. 47. 53. 56.

גֶרים Gerrhi iv 71.

גְרִינוֹס Grimus iv 150.

גְרִינֵיאָה Grynea i 149.

גֶרַיסְטוֹס Geraestus viii 9. ix 105.

גַרַמַנְטִים Garamantes iv 174. 183. 184.

גֶרְמַנִיִים Germanii i 125.

דָאבְלִיס Daulis viii 35.

דֶאבְקַלִיוֹן Deucalion i 56.

דָאברִיסֵיס Daurises v 116–118. 121. 122.

דַדִיקִים Dadicae iii 91. vii 66.

דוֹבֵּירִים Doberes vii 113.

דוֹדוֹנָה Dodona i 46. ii 52. 57. 58. iv 33. ix 93.

דוֹטוֹס Dotus vii 72.

דוֹלוֹנְקִים Dolonci vi 34–36. 40

דוֹרוֹס Dorus i 56.

דוֹרִיאֶבס Dorieus v 41–48. vii 158. 205. ix 10.

דוֹרִים Dores i 6. 28. 56. 57. 139. 144. 146. 171. ii 178. iii 56. v 68. 72. 76. 87. 88. vi 53. 55. vii 9. 93. 99. viii 31. 43. 46. 66. 73.

דוֹרִיס Doris viii 31. 32. 43.

דוֹרִיסוֹס Doryssus vii 204.

דוֹרִיסְקוֹס Doriscus v 98. vii 25. 58. 59. 105. 106. 108. 121.

דַטוֹן Datum ix 75.

דַטִיס Datis vi 94. 97. 98. 118. vii 8. 10. 74. 88.

דִיאַדְרוֹמֶס Diadromes vii 222.

דִיאוֹנֵקֵּיס Dieneces vii 226.

דֵיאוֹקֵיס Deioces i 16. 73. 96–103.

דֵיאִיפוֹנוֹס Deiphonus ix 92. 95.

דִיאַנָה אַרְטֶמִיס Diana i 26. ii 59. 83. 137. 155. 156. iii 48. iv 33. 34. 35. 87. v 7. vi 138. vii 176. viii 77.

דִיאַקְטוֹרִידֶס Diactorides vi 71. 127.

דַידַלוֹס Daedalus vii 170.

דָיִים Dai i 125.

דִיוֹן Dium vii 22.

דִיוֹנִיסִיוֹס Dionysius vi 11. 12. 17.

דִיוֹנִיסִיוֹס Bacchus i 150. ii 29. 42. 47. 49. 52. 82. 123. 144–146. 156. iii 8. 97. 111. iv 67. 79. 87. 108. v 7. 67. vii 111. viii 65.

דִיוֹנִיסוֹפַנֵיס Dionysophanes ix 84.

דִיוֹסְקוּרִים Dioscuri ii 43. 50. 146. vi 127.

דֵילוֹס Delos i 64. ii 170. iv 33– vi 95־99. viii 132. 133. ix 90. 96.

דֵילִיוֹן Delium vi 118.

דֵימוֹנוֹאוֹס Demonous vii 195.

דֵימוֹקִידֶס Democides iii 125. 129–137.

דִימֵי Dyme i 145.

דֵימֵיטֶר Demeter ii 41. 59. 122. 171. iv 53. vi 91. 134. vii 200. viii 65. ix 57. 63. 97. 101.

דֵימַנַטִים Dymanatae v 68.

דֵימַרַטוֹס Demaratus v 75. vi 50. 51. 61–67. 70–75. 84. vii 3. 101–104. 209. 234–237. 239. viii 65.

דֵימַרְמֶנוֹס Demarmenus v 41. vi 65.

דִינְדִימֶנֵי Dindymene i 80.

דִינוֹמֶנֵיס Dinomenes vii 145.

דִיסוֹרוֹן Dysorum v 17.

דִיפַּיאֶס Dipaeenses ix 35.

דִיקְטִינָה Dictyna iii 59.

דִיקַיאָה Dicaea vii 209.

דִיקַיוֹס Dicaeus viii 65.

דֵירוּסַיִים Derusiaei i 125.

דִירַס Dyras vii 198.

דֶלפוי Delphi i 13. 14. 19. 20. 25. 46–55. 65–67. 85. 92. 167. 174. ii 134. 135. 180. iii 57. iv 15. 150. 156. 157. 161–163. 179. v 42. 43. 67. 82. 89. 92. vi 19. 27. 34. 35. 52. 57. 66. 70. 76. 86. 135. 139. vii 111. 132. 139. 140. 141. 148. 163. 165. 178. 179. 239. viii 27. 36–39. 82. 114. 121. 122. ix 33. 42. 81. 93.

דֶמוֹנַכְּס Demonax iv 161. 162.

דַמֵיָה Damia v 82. 83.

דַמַסוֹס Damasus vi 127.

דַמַסִיתִּימוֹס Damasithymus vii 98. viii 87.

דַנַאֶה Danaë ii 91. vi 53. vii 61. 150.

דַנַאוֹס Danaus ii 91. 98. 171. 182. vii 94.

דַסְקִילוֹס Dascylus i 8.

דַסְקִילֵיאוֹן Dascyleum iii 120. 126. vi 33.

דַפְנֵי Daphnae ii 30. 107.

דַפְנִיס Daphnis iv 138.

דֶקֶלֶאָה Decelea ix 15. 73.

דֶקֶלוֹס Decelus ix 73.

דַרְדַנוֹס Dardanus v 117. vii 43.

דַרְדַנִיִים Dardanii i 189.

דְרוֹפִּיקִים Dropici i 125.

דְרִיוֹפּיס Dryopis i 56. 146. viii 31. 43. 46. 73.

דָרְיָוֶשׁ Darius i 183. 187. 209. 210. ii 158. iii 12. 38.– vi 119. vii 1–11. 14. 18. 20. 27. 32. 52. 59. 64. 69. 72. 73. 78. 82. 97. 105. 106. 133. 186. 194. 224. viii 89. ix 107. 108. 111.

דָרֵיטִים Daritae iii 92.

דְרִימוֹס Drymus viii 33.

הֶבְּרוֹס Hebrus iv 90. ii 59.

הֶגֶטוֹרִידַס Hegetoridas ix 76.

הֶגִיאַס Hegias ix 33.

הֶגֶסִיסְטְרַטוֹס Hegesistratus v 94. ix 37. 90–92.

הֶגֶסִיפִּילָה Hegesipyla vi 39.

הֶגֶסִיקְלֶס Hegesicles i 65.

הֶגֶסַנְדְרְוֹס Hegesander v 125. vi 137.

הוֹדוּ India i 192. iii 38. 94. 97–106. iv 40. 44. v 3. vii 9. 65. 86. 187. viii 113. ix 31.

הוֹמֵירוֹס Homerus ii 23. 53. 116. 117. iv 29. 32. v 67. vii 161.

הִיאַטִים Hyatae v 68.

הִיאַמְפֶּאבס Hyampeus viii 39.

הִיאַמְפּוֹלִיס Hyampolis viii 28. 33.

הִיאַקִינְתִּיָה Hyacinthia ix 7. 11

הִיאֶרוֹ Hiero vii 156.

הִיבְּלָה Hybla vii 155.

הִידְרִיאָה Hydrea iii 59.

הִידַרְנֵיס Hydarnes iii 70. vii 66. 83. 135. 211. viii 113. 118.

הִילוֹס Hyllus i 80. vi 52. vii 204. viii 131. ix 26.

הִילַיאָה Hylaea iv 9. 18. 19. 54. 55. 76.

הִילֵיס Hylleis v 68.

הִימֶאַס Hymeas v 116. 122.

הַימוֹס Haemus iv 49.

הִימֶטוֹס Hymettus vi 137.

הִימֶרָה Hymera vi 24. vii 165.

הִיסְטִיאַיאָה Histiaea vii 175. viii 23–25. 66.

הִיסְטִיאַיוֹס Histiaeus iv 137–141. v 11. 23–25. 30. 35. 36. 37. 106–108. 124. vi 1–6. 26–31. 46. vii 98. viii 85.

הִיסְטַנֵיס Hystanes vii 77.

הִיסְטַסְפֶּס Hystaspes i 183. 209. 210. iii 70. 140. iv 83. 91. v 30. 73. vi 98. vii 1. 10. 11. 64. 224.

הִיסִיאֶה Hysiae v 74. vi 108. ix 15. 25.

הִיפּוֹלוֹכוֹס Hyppolochus i 147.

הִיפּוֹמַכוֹס Hippomachus ix 38.

הִיפּוֹנִיקוֹס Hipponicus vi 121. vii 151.

הִיפּוֹקוֹאוֹן Hippocoon v 60.

הִיפּוֹקלוֹס Hippoclus iv 138.

הִיפּוֹקְלִידֶס Hippoclides vi 127–129.

הִפּוֹקְרַטִידֶס Hippocratides viii 131.

הִיפּוֹקְרַטֶס Hippocrates i 59. v 65. vi 23. 103. 127. 131. vii 154. 155.

הִיפַּחַיאִים Hypachaei vii 91.

הִיפִּיאַס Hippias i 61. v 33. 62. 91–96. vi 102. 107–109. 121.

הִיפַּנִיס Hypanis iv 17. 18. 47. 52. 53. 81.

הִיפַּקִירִיס Hypacyris iv 47. 55.

הִיפֵּירוֹכֵי Hyperoche iv 33–35.

הִיפֶּרְבּוֹרֵיאִים Hyperborei iv 13. 32–36.

הִיפַּרְכוֹס Hypparchus v 55. 56. 62. vi 123. vii 6.

הִיפֶּרְנוֹטִיִים Hypernotii iv 36.

הִיפֶּרַנְתֶּס Hyperanthes vii 224.

הֵיפַיסְטוֹס Vulcanus ii 3. 99. 101. 108. 110. 112. 121. 136. 141. 142. 147. 151. 153. 176. iii 37. viii 98.

הִירְגִיס Hyrgis iv 57.

הֵירָה Juno i 31. 70. ii 50. 178. 182. iii 123. iv 88. 152. v v 82. vi81. 82. ix 52. 53. 61. 69. 96.

הֵירוֹדוֹטוֹס Herodotus i 1. viii 132.

הִירוֹיאָדֵיס Hyroeades i 84.

הִירוֹנִימוֹס Hieronymus ix 33.

הֶרוֹפַנְטוֹס Herophantus iv 138.

הִירִיָה Hyria vii 170.

הֵירַקְלִידִים Heraclidae i 7. 13. 14. 91. v 43. viii 114. ix 26. 27. 33.

הֵירַקְלֵיָה Heraclea v 43.

הֵירַקְלֶס Hercules i 7. ii 33. 42–45. 83. 113. 145. 146. iv 8–10. 42. 43. 59. 82. 152. 181. 185. 196. v 43. vi 53. 108. 116. vii 176. 193. 198. 204. 220. viii 43. 131.

הִירְקַנִיִים Hyrcanii iii 117. vii 62.

הֶלֵי Helle vii 58.

הֶלֵיאַס Helienses vii 137.

הַלִיאַקְמוֹן Haliacmon vii 127.

הֶלִיאֶה Helia i 167.

הֶלִיוֹפּוֹלִיס־אוֹן Heliopolis ii 3. 7–9. 59. 63. 73.

הֶלֵין Hellen i 56.

הֶלֵינֵי Helena i 3. ii 112–120. v 94. vi 61. ix 73.

הַלִיס Halys i 6. 28. 72. 75. 103. 130. v 52. 102. vii 26.

הֶלִיקֵי Helice i 145. 148.

הַלִיקַרְנַסוֹס Halicarnassus i 144. 175. ii 178. vii 99. viii 104.

הֶסְטִיָה Vesta ii 50. iv 59.

הֶסִיודוֹס Heiodus ii 53. iv 32.

הָפְּלַס Hoples v 66.

הֶקְטוֹרוֹס Hector ii 120.

הֶקַטַיוֹס Hecataeus ii 143. v 36. 127.

הַרְמוֹדִיוֹס Harmodius v 55. vi 109. 123.

הֶרְמוֹטִיבִּיאֶס Hermotybies ii 164–168. ix 32.

הֶרְמוֹטִימוֹס Hermotimus viii 104–106.

הֶרְמוֹלִיקוֹס Hermolycus ix 105.

הֶרְמוֹס Hermus i 55. 80. v 101.

הֶרְמוֹפַנְטוֹס Hermophantus v 99.

הַרְמוֹקִידֶס Harmorydes ix 17.

הַרְמַטִידֶס Harmatides vii 227.

הֶרְמִיוֹנֵי Hermione iii 59. viii 43. 72. 73. ix 28. 31.

הֶרְמִיס Hermius ii 51. 138. 145. v 7.

הֶרְמִיפּוֹס Hermippus vi 4.

הַרְמַמִיתְּרֶס Harmamithres vii 88.

הַרְפַּגוֹס Harpagus i 80. 108–113. 117–120. 123. 127. 129. 102–169. 171–177. vi 28. 30.

הֶרְפִּיס Herpis ix 38.

זָאבאַקִים Zaueces iv 193.

זוֹנֵי Zona vii 59.

זֶוס Juppiter i 44. 65. 89. 131. 181–183. ii 7. 13. 29. 42. 54–56. iii 124. 125. 142. iv 5. 59. 127. v 46. 66. vi 56. 57. vii 40. 56. viii 77. ix 7. 84.

זוֹסְטֶר Zoster viii 107.

זוֹפִּירוֹס Zopyrus iii 153–158. 160. iv 43. vii 82.

זַלְמוֹכְּסִיס Zalmoxis iv 94–96.

זַנְקְלֵי Zancle vi 22–24. vii 154. 164.

זַקִינְתִּיִים Zacynthii iii 59. iv 195. vi 70. ix 37.

חֶאוֹפְּס Cheops ii 124–129.

חִדֶקֶל Tigris i 189. 193. ii 150. v 52. vi 20.

חוֹאַסְפֶּס Choaspes i 188. v 49. 52.

חוֹירֶאָה Choeteae vi 101. v 68.

חוֹירוֹס Choerus vi 101. v 68.

חוֹרַסְמִיִים Chorasmii ii 93. 117. vii 66.

חִיוֹס Chius i 18. 142. 160–165. ii 135. 178. v 33. 34. 98. vi 2. 8. 16. 26. 27. 31. viii 106. 132. ix 106.

חִיטְרִים Chytri vii 176.

חִילֶאוֹס Chileos ix 9.

חִילוֹן Chilo i 59. vii 235. vi 65.

חַלִיבִּים Chalybes i 28.

חַלֶסְטְרָה Chalestra vii 123.

חַלְקִיס Chalcis vii 189. viii 44.

חֶמִיס Chemmis ii 91. 156.

חֶפְרֶן Chephren ii 127.

חַרַדְרַה Charadra viii 33.

חַרִילָאוֹס Charilaus iii 145. viii 131.

חַרַכְּסוֹס Charaxus ii 135.

חֶרְסוֹנֵיסוֹס Chersonesus iv 143. vi 33–41. 103. 104. 140. vii 22. 33. 58. ix 114. 116.

טָאבכַירָה Taucheira iv 171.

טֶאבְקְרִים Teucri ii 118. v 13. 122. vii 20. 43. 75.

טָאבְרִים Tauri iv 3. 20. 99–103. 119.

טֶאוֹס Teos i 142. 168. 170. ii 178. vi 8.

טַאִיגֶטוֹס Taygetus iv 145–148.

טֶאִיסְפֵּיס Teïspes iv 43. vii 79. ix 76.

טֶאַסְפֶּס Teaspes iv 43. vii 79. ix 76.

טֶאַרוֹס Tearus iv 89–91.

טַבַּלוֹס Tabalus i 153. 154. 161.

טֶגֵיאָה Tegea i 65–68. vi 72. 105. vii 170. 202. viii 124. ix 56. 28. 31. 35. 37. 54. 56. 59–62. 70. 71. 85.

טוֹמִירִיס Tomyris i 205–208. 211–214.

טוֹרוֹנֵי Torone vii 22. 122.

טֶטְרַמְנֵיסְטוֹס Tetramnestus vii 98.

טִיאַרַנְטוֹס Tiarantus iv 48.

טִיבִּיסִיס Tibisis iv 49.

טִיבַּרֵינִים Tibareni iii 94. vii 78.

טִיגְרַנֶס Tigranes vii 62. viii 26. ix 96. 102.

טִיטוֹרְמוֹס Titormus vi 127.

טִיטַקוֹס Titacus ix 73.

טִימַגוֹרַס Timagoras vi 127.

טִימַגֶנִידֶס Timagenides ix 38. 86. 87.

טִימוֹ Timo vi 134. 135.

טִימוֹדֶמוֹס Timodemus viii 125.

טִימוֹכְסֶנוֹס Timoxenns viii 128.

טִימוֹן Timon vii 141.

טִימוֹנַכְס Timonax vii 98.

טִימַנְדְרוֹס Timander ix 69.

טִימֶסִיוֹס Timesius i 168.

טִימֶסִיתֶאבס Timesitheus v 72.

טִימַרֶטַה Timareta ii 55.

טִיְנַדֶראבס Tyndareus i 23. 24. vii 168.

טַינַרוֹן Taenarum i 23. 24. vii 168.

טִיסִיאַס Tisias vi 133.

טִיסַמֶנוֹס Tisamenus iv 147. vi 52. ix 33–36.

טִיסַנְדְרוֹס Tisander v 66. vi 127–129.

טִיפוֹן Typhon ii 144. 156. iii 5.

טִירִינס Tiryns vi 76. 77. 83. vii 137. ix 28. 31.

טִירַס Tyras iv 11. 47. 51. 52. 82.

טִירְסֵינִיָה Tyrrhenia i 57. 94. 163. 166. 167.

טִיתּוֹרֶאָה Tithorea viii 32.

טִיתַּיוֹס Tithaeus vii 88.

טַלַאוֹס Talaus v 67.

טֶלוֹס Tellus i 30.

טֶלִיס Telys v 44. 47.

טֶלְמִיסוֹס Telmessenses i 78. 84.

טֶלַמוֹן Telamon viii 64.

טֶלֶמַכוֹס Telemachus ii 116.

טֶלֶסַרְכוֹס Telasarchus iii 143.

טֶלֶקְלוֹס Teleclus vii 204.

טֶלֶקְלֶס Telecles iii 41.

טְמוֹלוֹס Tmolus i 84. 93. v 100. 101.

טֶמְפֵּי Tempe vii 173.

טֶנֶדוֹס Tenedus i 151. vi 31. 41.

טַנַאִיס Tanais iv 20. 21. 45. 47. 100. 115. 116. 120. 122. 123.

טְרוֹגְלוֹדִיטִים Troglodytae iv 183.

טְרוֹיָה Troia ii 118–120. 145. iv 191. v 13. 26. 122. vii 20. 91. 171. ix 27.

טְרוֹפוֹנִיוֹס Trophonius i 46. viii 134.

טַרְטֶסוֹס Tartessus i 103. iv 152.

טְרִיטוֹן Triton iv 178–180. 186–188. 181.

טְרַחִיס Trachis vii 175. 176. 199. 201. 203. 217. 226. viii 21. 31. 66.

טֶרְמִילִים Termilae i 173. vii 92.

יַאדְמוֹן Jadmon ii 234.

יוֹן Jon v 66. vii 94. viii 44.

יַאטְרַגוֹרַס Jatragoras v 37.

יַאסוֹן Jason iv 179. vii 193.

יַאפִּיגִיָה Japygia iii 138.

כוֹרשׁ Cyrus i 46. 54. 71–80. 86–91. 108–130. 152–157. 160. 162. 169. 177. 178. 188–191. 201–214. ii 1. iii 1–3. 34. 36. 44. 61. 63. 64. 68. 69. 74. 75. 88. 89. 120. 133. 139. 152. 159. 160. v 52. vii 2. 8. 11. 18. 51. 64. 69. 78. ix 122.

כַּלְדִיִים Chaldaei i 181. 183. iii 155. vii 63.

כְּסוּתּוֹס Xuthus vii 94. viii 44.

כְּסֶנַגוֹרַס Xenagoras ix 107.

כְּסַנְתּוֹס Xanthus i 176. ii 135.

כְּסַנְתִּפּוֹס Xanthippus vi 131. 136. vii 33. viii 131. ix 144. 120.

כְּסֶרְכְסֶס Xerxes i 183. iv 43. vi 98. ix–vii.

כְּרֵתִּים Creta i 65. 171–173. iii 44. 59. iv 45. 151. 154. 161. vii 92. 145. 169

לָאבקַדִיִים Leucadii viii 45. 47. ix 28 31.

לֶאוֹ Leo i 65. v 39. vii 204. 180.

לֶאוֹטִיחִידֶס Leotychides iv 65. 67. 71–73. 85–87. viii 131. ix 90–92. 98. 99. 114.

לֶאוֹנִידַס Leonidas v 41. vii 204.–239. viii 15. 21. 71. 114. ix 10. 64. 78. 79.

לַבְּדַה Labda v 92.

לַבְּדַקוֹס Labdacus v 59.

לַבִּינֶטוֹס Labynetus i 74. 77. 188.

לַדֵי Lada vi 7. 11.

לַדִיקֵי Ladice ii 181.

לוּב Libya i 46. ii 8. 12. 15–33. 50. 54–56. 65. 77. 91. 99. 150. iii 12–17. 91. 96. 115. iv 29. 41–45. 145. 150–160. 167–199. 203–205. v 42. 43. vii 70. 71. 86. 165. 184.

לוּדִיָה Lydia i 7. 10. 13. 18. 27–29. 34–37. 45. 47–50. 53–55. 69–94. 103. 141. 142. 153–157. 171. ii 167. iii 90. 127. iv 45. v 12. 49. 101. vi 32. 125. vii 30. 31. 42.

לוֹטוֹפַגִים Lotophagi iv 177. 178. 183.

לוֹקְרִים Locri vii 132. viii 66. ix 31.

לַיאוֹס Laius iv 149. v 43. 59. 60.

לֵיטוֹ Leto ii 59. 83. 152. 155. 156.

לִינְדוֹס Lindus i 144. ii 182. iii 47. vii 153.

לִיסִימַכוֹס Lysimachus viii 79. 95. ix 28.

לִיסִיסְטְרַטוֹס Lysistratus viii 96.

לִיסְנִיאַס Lysanias vi 127.

לִיפּוֹכְּסַאִיס Lipoxais iv 5. 6.

לֶמְנוֹס Lemnus iv 145. v 26. 27. vi 136–140. viii 73.

לִיקוּרְגוֹס Lycurgus i 59. 60. 65. 66. vi. 127.

לִיקִיָה Lycia i 28. 171. 173. 176. 182. iii 4. 90. iv 35. 45. vii 92. 77.

לַמְפּוֹנִיוֹן Lamponium v 26.

לַמְפִּיטוֹ Lampito vi71.

לַמְפְּסַקוֹס Lampsacus v 117. vi 37. 38.

לֶסְבּוֹס Lesbus i 23. 24. 151. 160. 202. iii 39. v 26. 98. vi 5. 8. 26–28. 31. ix 106.

לַקְמוֹן Lacmon ix 93.

לַרִיסָה Larisae i 149.

מָאבסוֹלוֹס Mausolus v 118.

מֶגַבַּזוֹס Megabazus iv 143. 144. v 1. 2. 10–26. 98. vi 33. vii 22. 67. 97.

מֶגַבַּטֶס Megabates v 32–35.

מֶגַבִּיזוֹס Megabyzus iii 70. 81. 82. 153. 160. iv 43. vii 82. 121.

מִגְדוֹל Magdolus ii 159.

מֶגַדוֹסְטֶס Megadostes vii 105.

מָגִים Magi i 101. 107. 108. 120. 128. 132. 140. vii 19. 37. 43. 113. 191.

מַגְנֵסִיָה Magnesia i 161. iii 122. 125. vii 176. 183. 188. 193.

מַגְנֵיטִים Magnetes iii 90. vii 132. 135.

מֶגַסִידְרוֹס Megasidrus vii 72.

מֶגִיסְטִיאַס Megistias vii 219. 221. 228.

מֶגַפַּנוֹס Megapanus vii 62.

מֶגַקְלֶס Megacles i 59. 61. vi 125. 127. 130. 131.

מֶגַקְרֶאוֹן Megacreou vii 120.

מֶגַרָה Megara i 59. v 76. viii 1. 45. 60. 74. ix 14. 21. 28. 31. 69. 85.

מָדַי Media i 15. 55. 72–74. 95–130. 185. 206. iii 65. 92. 126. iv 1. 4. 12. 37. 40. v 9. vi 9. 22. 24. 84. 109. 112. 120. vii 20. 40. 62. 210. viii 113. ix 31. 40. 43. 44. 46. 77.

מֶדֵיאָה Medea i 2. 3. vii 62.

מַיאַנְדְרוֹס Maeander i 18. 161. ii 10. 29. iii 122. v 118. 119. vii 26. 30.

מַיאַנְדְרִיוֹס Maeandrius iii 123. 142–148. v 27.

מַדִיטוֹס Madytus vii 33. ix 120.

מַדְיַס Madyes i 103.

מוֹירִיס Moeris ii 4. 13. 69. 101. 148. 149. iii 91.

מוֹלוֹסִים Molossi i 146.

מוֹלְפַּגוֹרַס Molpagoras v 30.

מוֹמֶמְפִיס Momemphis ii 163. 169.

מוּנִיכִיָה Munychia viii 76.

מוֹסְחִים Moschi iii 94. vii 78.

מוּסַיוֹס Musaeus vii 6. viii 96. ix 43.

מוֹפִים Mophi ii 28.

מוּרִיכִידֶס Murichides ix 4. 5.

מַטִיאֶנִים Matieni i 72. 202. iii 94. v 49. 52. vii 72.

מֶטִיוֹכוֹס Metiochus vi 41.

מֶטַפּוֹנְטִינִים Metapontini iv 15.

מֶטְרוֹדוֹרוֹס Metrodorus iv 138.

מֵיאוֹטִיס Maeotes i 104. iv 3. 20. 21. 45. 57. 86. 100. 101. 110. 116. 120. 123.

מִיגְדוֹנִיָה Mygdonia vii 123. 122. 127.

מִידַס i 14. 35. viii 138.

מַיוֹנִים Maeonea i 7. vii 74. 77.

מִיוּס Myus i 142. v 36. vi 8.

מִיטִילֵינֵי Mytilene i 160. ii 135. 178. iii 13. 14. iv 97. v 11. 37. 38. 94. 95. vi 5.

מִיטְרַדַטֶס Mitradates i 110. 111. 121.

מִיטְרָה Mitra i 131.

מִיטְרוֹבַּטֶס Miyrobates iii 120. 126. 127.

מִילוֹ Milo iii 137.

מִילְטִיאַדֶס Miltiades iv 137. 138. vi 34–41. 103. 104. 109. 110. 132–137. 140. vii 107.

מִילִיאַס Milyas i 173. iii 90. vii 77.

מִילֵיטוֹס Miletus i 14–22. 25. 46. 92. 142. 143. 146. 157. 169. ii 33. 159. 178. iv 78. 137. v 24. 28–37. 97. 120. vi 1. 5–11. 18–31. 77. 86. vii 10. ix 97. 99. 104.

מִילִיטָה Mylitta i 131. 199.

מֵילִיִים Malienses vii 132. 196–216. viii 31. 43. 66.

מִילַסָה Mylasa i 171.

מִינוֹס Minos i 171. 173. iii 122. vii 169–171.

מֵינֶס Min ii 4. 99.

מִינִיִים Minyae i 146. iv 145. 146. 148. 150.

מִיס Mys viii 133–135.

מיסוֹס Mysus i 171.

מיסִיָה Mysia i 28. 36. 37. 160. 171. iii 90. v 122. vi 28. vii 20. 42. 74. viii 106. ix 32.

מיקוֹנוֹס Myconus vi 118.

מיקִים Myci iii 93. vii 68.

מִיקֵינַי Mycenaei vii 202. ix 27. 28. 31.

מִיקַלֵי Mycale i 148. vi 16. vii 80. ix 90. 96–101. 104. 107. 114.

מִיקֶרִינוֹס Mycerinus ii 129–134. 136.

מירוֹן Myron vi 126.

מירִינָה Myrina i 149. vi 140.

מירְמֶכס Myrmex vii 183.

מירְסוֹס Myrsus i 7. iii 122. v 121.

מירְקִינוֹס Myrcinus v 11. 23. 24. 124. 126.

מַכְּסִיאֶס Maxyes iv 191.

מַלֶאָה Malea i 82. iv 179. vii 168.

מֶלִיִים Melii viii 46. 48.

מֶלִיבּוֹיָה Meliboea vii 188.

מֶלִיסָה Melissa iii 50. v 92.

מֶלַמְפּוֹס Melampus ii 49. vii 221. ix 34.

מֶלַנְכְלַינִים Melanchlaeni iv 20. 100–102. 107. 119. 125.

מֶלַנִיפּוֹס Melanippus v 67. 95.

מֶלַנְתּוֹס Melanthus i 147. v 65.

מֶלַנְתִּיּוֹס Melanthius v 97.

מֶלַס Melas vii 58. 198. 199.

מֶלֶס Meles i 84.

מֶמְבְּלִיאַרוֹס Membliarus iv 147. 148.

מֶמְנוֹן Memnon ii 106. v 53. 54. vii 151.

מֶנְדַה Menda vii 123.

מַנְדַנֵי Mandane i 107. 108. 111.

מֶנְדֶס Mendes ii 42. 46.

מַנְדְרוֹקְלֶס Mandrocles iv 87. 88.

מַנְטִיאַס Mantyas v 12.

מַנְטִינֵיאָה Mantinea iv 161. vii 202. ix 35. 77.

מֶנֶלָאבס Menelaus ii 113–119. v 94. vii 169. 171.

מַנֶס Manes i 94. iv 45.

מַנֶרוֹס Maneros ii 79.

מֶנַרֶס Menares vi 65. 71. viii 131.

מַסַגֶטִים Massagetae i 201. 204–216. iii 36. iv 11. 172. vii 18.

מַסִילִיָה Massilia v 9.

מֶסֵינִיִים Messenii iii 47. v 49. ix 35. 64.

מַסִיסְטִיוֹס Masistius vii 79. ix 20–25. 31.

מַסִיסְטֵיס Masistes vii 82. 121. ix 107–113.

מֶסַמְבְּרִיָה Mesambria iv 93. vi 33. vii 108.

מֶסַנָה Messana vii 164.

מַסְפִּיִים Maspii i 125.

מַקִיסְטוֹס Macistus iv 148.

מַסְקַמֶס Mascames vii 105. 106.

מֶרְבַּלוֹס Merbalus vii 98.

מַרְדוֹנִיוֹס Mardonius iv 43–45. 94. vii 5. 9. 10. 82. 108. 121. viii 26. 68. 69. 97. 99–102. 107. 113. 126. 129. 131–143. ix 1–14. 100. 101.

מָרֵיאָה Marea ii 18. 30.

מַרִיאַנְדִינִים Mariandyni i 28. iii 90. vii 72.

מֶרוֹאֵי Meroë ii 29.

מֶרְמֶנַדִים Mermenadae i 7. 14.

מַרְסִיאַס Marsyas v 118. 119. vii 26.

מַרַפִיִים Maraphii i 125.

מַרַתּוֹן Marathon i 62. vi 102–136. vii 1. 74. ix 27. 46.

נָאבסְטְרוֹפוֹס Naustrophus iii 60.

נָאבפְּלִיוֹס Nauplius vi 76.

נָאבקְרַטִיס Naucratis ii 97. 135. 178. 179.

נֶאברִים Neuri iv 17. 51. 100. 102. 105. 119. 125.

נֶאוֹן Neon viii 32. 33.

נֶאוֹקְלֶס Neocles vii 173.

נוֹטִיוֹן Notium i 149.

נוֹנַקְרִיס Nonacris vi 74.

נוֹף Memphis ii 3. 8. 10. 12–14. 97. 99. 112. 114. 115. 119. 150. 153. 154. 158. 175. 176. iii 6. 13. 14. 16. 25. 27. 37. 91. 139.

נוֹתּוֹן Nothon vi 100.

נֵיאַפּוֹלִיס Neapolis ii 91. vii 123.

נִיטוֹקְרִיס Nitocris i 185. 187. ii 100.

נִיטֵיטִיס Nitetis iii 1. 3.

נִילוֹס Nilus ii 10–34. 72. 93. 97. 99. 113. 124. 138. 149. 150. 154. 155. 158. 179. iii 10. iv 39. 42. 45. 50. 53.

נִימְפוֹדוֹרוֹס Nymphodorus vii 137.

נִינוֵה Ninus i 102. 103. 106. 178. 185. 193. ii 150.

נִינוֹס Ninus i 7. ii 150.

נִיסָה Nysa ii 146. iii 97.

נִיסֵיאָה Nisaea i 59.

נִיסִירִיִים Nisyrii vii 99.

נִיפְּסִיִים Nipsaei iv 93.

נִיקוֹדְרוֹמוֹס Nicodromus vi 88–91.

נִיקַנְדְרָה Nicandra ii 55.

נִיקַנְדְרוֹס Nicander viii 131.

נֶכוֹ Necos ii 152. 158. 159. iv 42.

נַכְּסוֹס Naxus i 64. v 28–36. vi 96. vii 146. 154.

נֶלֶאבס Neleus ix 97.

נֶסְטוֹס Nestus vii 109. 126.

נֶסְטוֹרוֹס Nestor v 65.

נַסַמוֹנִים Nasamones ii 32. 33. iv 172. 173. 182. 190.

נַפַּרִיס Naparis iv 48.

נֶרֶאִידִים Nereïdes ii 50. vii 191.

נַתּוֹ Natho ii 165.

סָאבלִיוֹס Saulius iv 76.

סָאברוֹמַטִים Sauromatae iv 21. 57. 102. 110. 116–123. 128. 136.

סַאִיס Sais ii 17. 28. 59. 62. 130. 152. 163. 165. 169. 170. 172. 175. 176. iii 16.

סַבִּילוֹס Sabyllus vii 154.

סַבַּקוֹ Sabaco ii 138. 139. 152.

סִגֵיאוֹן Sigeum iv 38. v 65. 91. 94. 95.

סַגַרְטִיִים Sagartii i 125. iii 93. vii 85.

סַדִיאַטֶס Sadyattes i 16. 18. 73.

סוֹגְדִיִים Sogdi iii 93. vii 66.

סוֹלוֹן Solon i 29–34. 86. ii 177. v 113.

סוֹלִימִים Salymi i 173.

סְוֵנֵה Syene ii 28.

סוֹנִיוֹן Sunium iv 99. vi 87. 90. 115. viii 121.

סוֹסְטְרַטוֹס Sostratus iv 152.

סוֹסִימֶנֶס Sosimenes viii 82.

סוֹסִיקְלֶס Sosicles v 92.

סוֹפַנֶס Sophanes vi 92. ix 73–75.

סוּרִיָה Syria i 6. 72. 76. ii 12. 20. 104. 116. 159. iii 6. 62. 64. 90. 91. v 49. vii 63. 72. 89.

סַטַגִידִים Sattagydae iii 91.

סְטַגִירוֹס Stagirus vii 115.

סְטִיכְס Styx vi 74.

סְטִימְפַלִיס Stymphalis vi 67.

סְטִירֶנְסִים Styrenses vi 107. viii 1. 46. ix 28. 31.

סְטֶסַגוֹרַס Stesagoras vi 34. 38. 103.

סְטֶסִילָאבס Stesilaus vi 114.

סְטֶסֶנוֹרוֹס Stesenor v 113.

סְטְרוּכַטֶס Struchates i 101.

סְטְרַטִיס Strattis iv 138. viii 132.

סְטְרִימוֹן Strymon i 64. v 1. 13. 23. 98. vii 24. 25. 75. 107. 113–115. viii 115. 118. 120.

סְטְרִימֵי Stryme vii 108. 109.

סִיאַגְרוֹס Syagrus vii 153. 159. 160.

סִיבַּרִיס Sybaris v 44. 45. vi 21. 127.

סִיטַלְקֶס Sytalces iv 80. vii 137.

סִילוֹסוֹן Syloson iii 39. 139–149. vi 13. 25.

סִילֶנוֹס Silenus vii 26. viii 138.

סִימוֹנִידֶס Simonides v 102. vii 228.

סִימֵי Syme i 174.

סִינְגוֹס Singus vii 122.

סִינְדוֹס Sindus vii 123.

סִינְדִים Sindi iv 28. 86.

סִנוֹפֵּי Sinope i 76. ii 34. iv 12.

סִיסִימַקֶס Sisimaces v 121.

סִיסַמְנֶס Sisamnes v 25. vii 66.

סִיפְנוֹס Siphnus iii 57. 58. viii 46. 48.

סִיקִיוֹן Sicyon i 145. v 67. 68. vi 92. 126. 129. viii 1. 43. 72. ix 28. 31. 102.

סִיקִילִיָה Sicilia i 24. v 43. 46. vi 17. 22–24. vii 145. 153.–157. 163–168. 209. viii 3.

סִיקַנִיָה Sicania vii 170.

סִיקַס Sicas vii 98.

סִירְגִיס Syrgis iv 123.

סִירוֹמוֹס Siromus v 104. vii 92.

סִירוֹמִיטְרֶס Siromitres vii 68. 79.

סִירְטִים Syrtes ii 32. 150. iv 169. 173.

סִירִיס Siris v 15. vi 127. viii 62. 115.

סִירַקוּסַי Syracusae iii 125. vii 154–161.

סִיתּוֹנִיָה Sithonia vii 122.

סַלָה Sala vii 59.

סַלְמִידֶסוֹס Salmydessus iv 93.

סַלַמִיס Salamis iv 162. v 104. 108. 110. 113. 115. vii 90. 141–143. 166. 168. viii 11. 40. 97. 121. 122. 126. 130. ix 3–6. 19.

סַמוֹס Samus i 70. 142. ii 148. 178. 182. iii 39. 40. 43–49. 54–60. 120–125. 131. 139. 140. 142–150. iv 43. 95. 152. 162–164. v 99. 112. vi 8. 13. 14. 23–25. 95. viii 130. 132. ix 90. 92. 96. 99. 103. 106.

סַמוֹתְּרַקֵי Samothracia ii 51. vi 47. vii 108. viii 90.

סַמִיוֹס Samius iii 55.

סֶמִירַמִיס Semiramis i 184. iii 155.

סְמִירְנָה Smyrna i 14. 16. 94. 143. 149. 150. ii 106.

סְמֶרְדוֹמֶנֶס Smerdomenes vii 82. 121.

סְמֶרְדִיס Smerdis iii 30. 61–80. 88. 118. 126. 140. 150. 153. iv 132.

סַנְדוֹקֶס Sandoces vii 194. 196.

סַנְחֵרִיב Sanacharibus ii 141.

סַנְדַנֵיס Sandanis i 71.

סַנֵי Sana vii 22. 123.

סֶסוֹסְטְרִיס Sesostris ii 102–111. 137.

סֶסְטוֹס Sestus iv 143. vii 33. 78. ix 114–116. 119.

סַסְפִּירִים Saspires i 104. 110. iii 94. iv 37. 40. vii 79.

סֶפִּיאַס Sepias vii 183. 186. 188. 190. 191. 195. viii 66.

סַפְּפוֹ Sappho ii 135.

סְפַּקוֹ Spaco i 110.

סְפַּרְגַפִּסֶס Spargapises i 211. 213.

סְפֶּרְחֶאוֹס Spercheus vii 198. 228.

סקוֹלוֹטִים Scoloti iv 6.

סְקִיאַתּוֹס Sciathus vii 176. 179. 183. viii 7. 92.

סְקוֹפַּדִים Scopadae vi 127.

סְקוֹפַּסִיס Scopasis iv 120. 128.

סְקִידְרוֹס Scidrus vi 21.

סְקִיוֹס Scius iv 49.

סְקִיטוֹן Sciton iii 130.

סְקִילַכְס Scylax iv 44. v 33.

סְקִילַס Scylas iv 76–80.

סַקִים Sacae i 153. iii 93. vi 113. vii 9. 64. 184. ix 31. 71. 113.

סְקִיתִּיָה Scythia i 15. 73. 103–106. 130. ii 103. 110. 167. iii 134. iv 1–142. v 24. 27. vi 84. vii 52. 64.

סְקַמַנְדְרוֹנִימוֹס Scamandronymus ii 135.

סְקַמַנְדְרוֹס Scamander v 65. vii 43.

סַרְדִינִיָה Sardinia i 170. v 106. 124. vii 165.

סַרְדֵיס Sardes i 7. 15. 69. 70. 73. 77–80. 84. 86. 141. 152–157. ii 106. iii 5. 48. 49. 126–129. iv 45. v 11–13. 23. 24. 31. 53. 54. 73. 96. 99–102. 105. 106. 108. 116. 122. 123. vi 1. 4. 5. 30. 42. 101. 125. vii 1. 8. 11. 26. 31. 32. 37. 41. 43. 57. 88. 145. 146. viii 105. 106. 117. ix 3. 107. 108.

סַרְדַנַפַּלוֹס Sardanapalus ii 150.

סַרַנְגִים Sarangae iii 93. 117. vii 67.

סַרְפֶּדוֹן Sarpedon i 173.

סַרְפֶּדוֹנִיוֹן Sarpedonium vii 58.

עֲרָב Arabia i 131. 198. ii 8. 11. 12. 15. 19. 30. 73. 75. 102. 124. 141. 158. iii 4. 7–9. 88. 91. 97. 107. 109–113. iv 39. 42. 43. vii 69. 86. 97. 184.

פָּאבסִים Pausicae iii 92.

פָּאבסִירִיס Pausiris iii 15.

פָּאבסַנִיאַס Pausanias iv 81. v 32. viii 3. ix.

פַאִילוֹס Phayllus viii 47.

פּוֹטִידֵיאָה Potidaea vii 123. viii 126–129. ix 28. 31.

פוֹינִיכְס Phoenix vii 176. 200.

פּוֹלִיבוֹס Polybus v 67.

פּוֹלִימְנֶסְטוֹס Polymnestus iv 150. 155.

פּוֹלִינִיקֶס Polynices iv 147. vi 52. ix 27

פּוֹלִיקְרַטֶס Polycrates ii 182. iii 39–46. 54. 56. 57. 120.–126. 128. 131. 132. 139–142.

פּוֹסֵידוֹן Neptun i 148. ii 43. 50. iv 59. 180. 188. vii 129. 192. viii 55. 123. 129. ix 81.

פּוֹסִידוֹנִיוֹס Posidonius ix 71. 85.

פוֹקַיָיה Phocaea i 80. 142. 152. 162–168. ii 106. 178. vi 8. 17.

פוֹקִיס Phocis i 46. 146. vi 34. vii 176. 203. 207. 212. 215. 217. 218. viii 27–35. 134. ix 17. 18. 31. 66. 89.

פַּטַיקִים Pataici iii 37.

פַּטִיזֵיתֵּיס Patizeithes iii 61. v 63.

פַּטִירְאַמְפֶּס Patiramphes vii 40.

פַּטַרְבֵּימִיס Patarbemis ii 162.

פֶּטְרָה Petra v 92.

פַּטַרָה Patara i 182.

פְּטֶרִיָה Pteria i 76.

פַּיאוֹנִיָה Paeonia iv 33. 49. v 1. 2. 11–17. 23. 98. vii 113. 124. 185. viii 115. ix 32.

פַּיאוֹפְּלִים Paeoplae v 15. vii 113.

פִּיאֶרִיָה Pieria iv 195. vii 112. 131. 177. 185.

פִידוֹן Phidon vi 127.

פַידִימֵי Phaedyma iii 68. 69.

פִידִיפִּידֶס Phidippides vi 105. 106.

פַּיטִים Paeti vii 110.

פִּיטַנֵי Pitana i 149. iii 55.

פִּיטַקוֹס Pittacus i 27.

פִילַאוֹן Philaon viii 11.

פִילַגְרוֹס Philagrus vi 101.

פִּילוֹס Pylus vii 168. ix 34.

פִילוֹקִיוֹן Philocyon ix 71. 85.

פִילוֹקִיפְּרוֹס Philocyprus v 113.

פִילִיטִיס Philitis ii 128.

פִּילִיִים Pylii i 147. v 65.

פִילֵיס Philes iii 60.

פִילִיפּוֹס Philippus v 47. viii 139.

פִּינְדוֹס Pindus i 56. vii 129. viii 43.

פִּינְדַרוֹס Pindarus iii 38.

פַינֵיס Phanes iii 4. 11.

פַינִיפּוֹס Phaenippus vi 121.

פִּיסְטִירוֹס Pistyrus vii 109.

פֵּיסִיסְטְרַטוֹס Pisistratus i 59–64. v 55. 62–65. 70. 71. 90. 91. 93. 94. vi 35. 39. 94. 102. 103. 123. vii 6. viii 52.

פִּירוֹס Pirus i 145.

פִּירֶטוֹס Pyretus iv 48.

פִּירֵינֵי Pyrene ii 33. v 92.

פִּיתֶּאַס Pytheas vii 137. 181. viii 92. ix 78.

פִּיתַּגוֹרַס Pythagoras iv 95. 96. v 126.

פִּיתוֹ Pytho i 54.

פִּיתּוֹגֶנֶס Pythogenes vi 23.

פִּיתִּיָה Pythia i 13. 19. 47. 48. 55. 65–67. 85. 91. 167. 174. iii 57. 58. iv 15. 150. 151. 155–164. v 43. 63. 66. 67. 79. 82. 90. 92. vi 34. 35. 52. 66. 75. 77. 86. 123. 135. 139. vii 140–142. 148. 169. 171. 220. viii 51. ix 33.

פִּיתִּיוֹס Pythius vii 27–29. 38. 39.

פִּיתֶּרְמוֹס Pythermus i 152.

פְלֶגְרָה Phlegra vii 123.

פָּלָה Pella vii 123.

פְלָה Phla iv 178.

פֶּלוֹפּוֹנֵיסוֹס Peloponnesus i 56. 61. 68. ii 171. iii 56. 59. 148. iv 77. 161. 179. v 42. 74. 76. vi. 79. 86. 127. vii 93. 94. 137. 147. 163. 168. 202. 228. 235. viii 31. 40. 43. 44. 49. 50. 57. 60. 65. 68. 70–75. 79. 100. 141. ix 6. 8. 9. 19. 26. 27. 39. 50. 73. 106. 114.

פֶּלוֹפְּס Pelops vii 8. 11.

פֶּלוּסִיוֹן Pelusium ii 15. 17. 141. 154. iii 10.

פְּלַטֶאָה Platea iv 151–153. 156. 169.

פְּלַטַיאָה Plataeae vi 108. 111. 113. vii 132. 232. 233. viii 1. 44. 50. 66. ix 7. 15. 16. 25–90. 100. 101.

פְלִיוֹס Phlius vii 202. viii 72. ix 28. 31. 69. 85.

פַּלֵינֵי Pallena vii 123. viii 126.

פְּלִיסְטוֹרוֹס Plistorus ix 119.

פְּלִיסְטַרְכוֹס Plistarchus ix 10.

פֶּלַסְגִים Pelasgi i 56–58. 146. ii 50–52. 56. iv 145. v 26. 64. vi 136–140. vii 94. 95. viii 44.

פַּלַיסְטִינָה Palaestina i 105. ii 104. 106. iii 5. 91. iv 39. vii 89.

פַלֶרוֹן Phalerum v 63. 81. 85. vi 116. viii 66. 67. 91. 93. 107. 108. ix 32. vii 214.

פַּמוֹן Pammon vii 183.

פַּמִיסוֹס Pamisus vii 129.

פַּמְפִילִים Pamphyli i 28. iii 90. vii 91. viii 68.

פַּן Pan ii 46. 105. 106. 145. 146. vi 105. 106.

פֶּנֶאבס Peneus vii 20. 128–130. 173. 182.

פַּנַגוֹרַס Phanagoras vii 214.

פַּנְדִיוֹן Pandion i 173. vii 92.

פַּנוֹרְמוֹס Panormus i 157.

פַּנְטַגְנוֹטוֹס Pantagnotus iii 39.

פַּנְטִיטֶס Pantites vii 232.

פַּנְטִיקַפֵּיס Panticapes iv 18. 19. 47. 54.

פַּנְטִימַתִּים Pantimathi iii 92.

פַּנְטַלֶאוֹן Pantaleon i 92.

פַּנְיוֹנִיָה Panionia i 148.

פַּנְיוֹנִיוֹן Panionium i 141–143. 148. 170. vi 7.

פַּנְיוֹנִיוֹס Panionius viii 105. 106.

פַּנַיטִיוֹס Panaetius viii 82.

פַּנִיטֵיס Panites vi 52.

פֶנִיקִיָה Phoenicia i 1. 2. 5. 105. 143. ii 32. 44. 49. 54. 46. 79. 104. 112. 116. iii 5. 6. 19. 37. 91. 107. 111. 136. iv 38–45. 147. v 56. 58. 108. 109. 112. vi 3. 6. 14. 17. 25. 28. 33. 41. 47. 104. vii 23. 25. 34. 44. 89. 90. 96. viii 90. 97. 100. 119. ix 96.

פֶּנֶלוֹפֵּי Penelope ii 145. 146.

פַּנְתִּיאַלִיִים Panthialaei i 125.

פֶּנְתִּילוֹס Penthylus vii 195.

פְּסִיטַלֶאָה Psyttalea viii 76. 95.

פְּסִילִים Psylli iv 173.

פַסִיס Phasis i 2. 105. ii 103. iv 37. 38. 45. 86. vi 84.

פְּסַמֶטִיכוֹס Psammitichus i 105. ii 2. 28. 30. 151–154. 157. 158. 161. vii 7.

פְּסַמִיס Psammis ii 159–161.

פְּסַמֶנִיטוֹס Psammenitus iii 10. 14. 15.

פַּסַרְגַדִים Pasargadae i 125.

פַּפְלַגוֹנִים Phaplagones i 6. 28. 72. iii 90. vii 72.

פַּפְּרֶמִיס Papremis ii 69. 63. 71. 165. iii 12.

פַּקְטוֹלוֹס Pactolus v 101.

פַּקְטִיאֶס Pactyes i 153–161. iii 93. 102. iv 47. vi 36. vii 67.

פְרַאוֹרְטֶס Phraortes i 73. 96. 102. 103.

פֶּרְדִיקַס Perdiccas v 22. viii 137–139.

פֶּרְהִיבִּים Perrhabi vii 128. 131. 132. 173. 185.

פּרוֹטֶאבס Proteus ii 112–116. 118. 121.

פְּרוֹטוֹתִּיאֵס Protothyes i 103.

פְּרוֹטֶסִלָאבס Protesilaus vii 33. ix 116. 120.

פְּרוֹמֶתֶאבס Prometheus iv 45.

פֶרוֹן Pheron ii 111.

פְרוֹנִימָה Phronima iv 154.

פַּרוֹס Parus v 28. 29. 31. vi 133–136. viii 67. 112.

פְּרוֹסוֹפִּיטִיס Prosopitis ii 41. 165.

פְּרוֹסֶרְפִּינָה Proserpina viii 65.

פְּרוֹקוֹנֶסוֹס Proconnesus iv 14. 15. vi 33.

פְּרוֹקְלֶס Procles iii 50–52. iv 147. vi 52. viii 131.

פֶרֶטִימֵי Pheretima iv 162. 165. 167. 202. 205.

פְּרִיאֵינֵי Priene i 15. 142. 161. vi 8.

פְּרִיאַמוֹס Priamus i 4. ii 120. vii 43.

פֶּרִיאַנְדְרוֹס Periander i 20. 23. 24. iii 48–53. v 92. 95.

פְרִיגִיָה Phrygia i 14. 28. 35. 72. ii 2. iii 90. v 49. 52. 98. vii 26. 30. 31. 73. viii 136. ix 32.

פַּרִיוֹן Parium v 117.

פַּרֵיטַקֵינִים Paretaceni i 101.

פְרִיכְּסוֹס Phrixus vii 197.

פְרֵיכסַסְפֶּס Prexaspes iii 30. 34. 35. 62. 63. 65. 74–76. 78. vii 97.

פֶּרִילָאוֹס Perilaus ix 103.

פְרִינוֹן Phrynon ix 15.

פְרִינִיכוֹס Phrynichus vi 21.

פֶּרִינְתּוֹס Perinthus iv 90. v 1. 2. vi 33. vii 25.

פְּרַיסִיִים Praesii vii 170. 171.

פְּרִיקוֹנֵיס Priconis i 149.

פֶּרִיקְּלֶס Pericles vi 131.

פַּרִיקַנֵיים Paricanii iii 92. 94. vii 68. 86.

פְּרַכְסִילָאוֹס Praxilaus ix 107.

פְּרַכְסִינוֹס Praxinus vii 180.

פַּרַלַטִים Paralatae iv 6.

פַּרְמִיס Parmys iii 88. vii 78.

פַּרְנַסוֹס Parnassus viii 27. 32. 35–39. ix 31.

פַרְנַסְפֶּס Pharnaspes ii 1. iii 2. 68.

פֶּרְסֶאבס Perseus ii 15. 91. vi 53. 54. vii 61. 150.

פְּרַסִיאַס Prasias v 15–17.

פַּרַפּוֹטַמִיים Parapotumii viii 33.

פֶּרְקַלוֹס Percalus vi 65.

פַּרְתִּים Parthi iii 93. 117. vii 66.

פַּרְתֶּנִיוֹס Parthenius ii 104. vi 105.

פְתִּיוֹטִיס Phthiotis i 56. vii 132.

פְתִּיוֹס Phthius ii 98.

צִדוֹן Sidon ii 116. iii 136. vii 44. 96. 99. 100. 128. viii 67. 68.

צוֹר Tyrus i 2. ii 44. 112. 161. viii 67.

קָאבנוֹס Caunus i 171. 172. 176. v 103.

קָאבקוֹנִים Caucones i 147. iv 148.

קָאבקַסוֹס Caucasus i 104. 203. 204. iii 97. iv 12.

קַבַּלִיִים Cabalii iii 90.

קַדִיטִיס Cadytis ii 159. iii 5.

קַדְמוֹס Cadmus ii 49. 45. iv 147. v 57–59. viii 163. 164.

קוֹאֶס Coës iv 97. v 11. 37. 38.

קוֹדרוֹס Codrus i 147. v 65. 76. ix 97.

קוֹלוֹפוֹן Colophon i 14. 16. 142. 137. 150.

קוֹלְכִיס Colchis i 2. 104. ii 104. 105. iii 97. iv 37. 40. vii 79.

קוֹלַכְסַאִיס Colaxais iv 5. 7.

קוֹס Cos i 144. ix 76. vii 99. 164.

קוֹרוֹבִּיוֹס Corobius iv 151–153.

קוֹרִינְתּוֹס Corintus i 14. 23. 24. 50. 51. ii 167. iii 48–53. vi 162. v 75. 76. 92. 93. vi 89. 108. 128. vii 154. 195. 202. viii 1. 21. 43. 45. 61. 72. 79. 94. ix 28. 31. 69. 88. 95. 102. 105.

קוֹרְסִיקָה Corsica i 165–167. vii 165.

קוֹרְקִירָה Corcyra iii 48–53. vii 145. 154. 168.

קִיאַכְסַרֶס Cyaxares i 16. 46. 73. 103. 106.

קִידְמֵיאִים Cadmei i 56. 146. v 57. 61. ix 27.

קִיזִיקוֹס Cyzicus iv 14. 76. vi 33.

קֵיִים Cei iv 35. vii 1. 46. viii 76.

קִילִיקִיָה Cilicia i 28. 72. ii 17. 34. iii 90. 91. v 49. 52. 108. 118. vi 6. 43. 95. vii 77. 91. 98. viii 68. 100. ix 107.

קִימוֹן Cimon vi 34. 38. 39. 103. 136. 137. 140. vii 107.

קִימֵי Cyma i 149. 157–160. v 38. 123. vii 194. viii 130.

קִימֶרִיָה Cimmeria i 6. 15. 16. 103. iv 1. 11–13. 45. 100. vii 20.

קִינֶאַס Cineas v 63.

קִינוֹסוּרָה Cynosura viii 76. 77.

קִינוֹסַרְגֶס Cynosarges v 63. vi 116.

קִינִיפְּס Cinyps iv 175. 198. v 42.

קִיסִיָה Cissia iii 91. 155. 158. v 49. 52. vi 119. vii 62. 86. 210.

קִיפְּסָלוֹס Cypselus i 14. 20. 23. iii 48. v 92. vi 35. 36. 128.

קִיפְּרוֹס Cyprus i 72. 105. 199. ii 79. 182. iii 19. 91. iv 162. 164. v 9. 31. 49. 104–116. vi 6. vii 90. viii 68. 100.

קִיקוֹנִים Cicones vii 59. 108. 110.

קִירֵינֵי Cyrene ii 32. 33. 161. 181. 182. iii 13. 91. 131. iv 152. 154–165. 169–171. 186. 199. 203.

קִירְנוֹס Cyrnus i 167. ix 105.

קִיתַּירוֹן Cithaeron ix 19. 25. 39.

קִיתְּנוֹס Cythnus vii 90. viii 67. 46.

קִיתֶּרָה Cythera i 82. 105. vii 235.

קַלְחַס Calchas vii 91.

קַלִיאַס Callias v 44. 45. vi 121. 122. vii 151.

קְלֶאוֹבִּיס Cleobis i 31.

קְלֶאוֹדַיוֹס Cleodaeus vi 52. vii 204 viii 131.

קְלֶאוֹמְבְּרוֹטוֹס Clembrotus iv 81. v 32. 41. vii 205. viii 71. ix 10. 64. 78.

קְלֶאוֹמֶנֵיס Cleomenes iii 148. v 39. 41. 42. 48–51. 64. 70–76. 90. 97. vi 50. 51. 61. 64–66. 73–85. 92. 108. vii 148. 205. 239.

קְלֶאַנְדְרוֹס Cleander vi 83. vii 154. 155.

קְלַזוֹמֶנֵי Clazomenae i 16. 51. 142. ii 178. v 123.

קֶלְטִים Celtae ii 33. iv 49.

קַלִידְנִיִים Calydnii vii 99.

קַלִימַכוֹס Callimachus vi 109–114.

קַלִינְדִים Calyndenses i 172. viii 87.

קְלִיסְתֶּנֵיס Clisthenes v 66. 67. 69. 70. 73. vi 126–131.

קַלִיפּוֹלִיטַנִי Callipolitani vii 154

קַלִיפוֹן Calliphon iii 125.

קַלִיפִּידִים Callipidae iv 17.

קַלִיקְרַטֶס Callicrates ix 72. 85.

קַמְבִּיסֵיס Cambyses i 46. 73. 107. 111. 122. 124. 207. iii 69. vii 11. בן כורש: i 208. ii 1. 181. iii 1–69. 73. 75. 80. 88. 97. 120. 122. 126. 139. 140. iv 165. 166. v 25. vii 1. 8. 18. 51.

קַמִירוֹס Camirus i 144.

קַמַרִינָה Camarina vii 154. 156.

קַנְדָאבלֶס Candaules i 7–13. vii 98.

קַנוֹבּוֹס Canobus ii 15. 17. 97. 113. 179.

קְנִידוֹס Cnidus i 144. 174. ii 178. iii 138. iv 164.

קַסִיוֹס Casius ii 6. 158. iii 5.

קַסַנְדַנֵי Cassandane ii 1. iii 2. 3.

קַסְפַּטִירוֹס Caspatyrus iii 102. iv 44.

קַסְפִּיִים Caspii iii 92. 93. vii 67. 86.

קֶפֶאבס Cepheus vii 61. 150.

קַפַּדוֹקִיָה Cappadocia i 71–73. 76. v 49. 52. vii 26. 72.

קֶפִיסוֹס Cephisus vii 178. viii 33.

קֶפַלֶנִיָה Cephallenia ix 28.

קֶקְרוֹפּס Cecrops vii 141. viii 44. 53.

קַרְדִיָה Cardia vi 33. 36. vii 58. ix 115.

קְרוֹטוֹן Croton iii 131. 136–138. v 44–47. vi 21. viii 47.

קְרוֹיסוֹס Croesus i 6. 7. 26–56. 59. 65. 69–92. 95. 141. 153. 155. 156. 207. 208. 211. iii 14. 34. 36. 47. v 36. vi 37. 125. 127. vii 30. viii 35. 122.

קְרִיוֹס Crius vi 50. 73. viii 92.

קְרִיטוֹבּוּלוֹס Critobulos ii 181. viii 127.

קָרִיָה Caria i 28. 142. 146. 171–175. ii 61. 152. 154. 163. iii 11. 90. v 88. 103. 117–122. vi 20. 25. vii 31. 93. 97. 98. 195. viii 19. 22. 135.

קְרִינִיפּוֹס Crinippus vii 165.

קַרִיסְטוֹס Carystus iv 33. vi 99. viii 66. 112. 121. ix 105.

קְרֶסְטוֹן Creston i 57. v 3. 5. vii 124. 127. viii 116.

קַרְפַּתּוֹס Carpathus iii 45.

קֶרְקוֹפִּים Cercopes vii 216.

קַרְתַּגוֹ Carthago i 166. 167. iii 67. 19. iv 43. 195. 196. v 42. viii 158. 165–167.

רֶגִיוֹן Rhegium i 166. 167. vi 23. vii 170. 171.

רוֹדוֹס Rhodus i 174. ii 178. vii 153.

רוֹדוֹפֵּי Rhodope iv 49. viii 116.

רוֹדוֹפִּיס Rhodopis ii 134. 135.

רוֹיטֶאוֹן Rhocteum vii 43.

רוֹיקוֹס Rhoecus iii 60.

רִיפֶּס Rhypes i 145.

רַמְפְּסִינִיט Rampsinitus ii 121. 122. 124.

רֶנֵיאֵי Rhenea vi 97.

שׁוֹשָׁן Susa i 188. iii 30. 64. 65. 70. 129. 132. 140. iv 83. 85. v 24. 25. 30. 32. 35. 49. 52. 54. vi 1. 20. 30. 119. vii 3. 6. 53. 135. 136. 151. 152. 239. viii 54. 99. ix 108.

תֶּאוֹדוֹרוֹס Theodorus i 51. iii 41.

תֶּאוֹמֶסְטוֹרוֹס Theomestor viii 85.

תֶּאַסִידֶס Theasides vi 85.

תֶּאוֹפּוֹמְפּוֹס Theopompus viii 131.

תֶּאוֹקִידֶס Theocydes viii 65.

תֶּבֵּי Thebe v 80.

תַּגִימַסַדַס Thagimasadas iv 59.

תּוֹאַס Thoas vi 138.

תּוֹן Thon ii 116.

תּוֹנִיס Thonis ii 113. 114.

תוֹרַכס Thorax ix 1. 58.

תוֹרְנַכס Thornax i 69.

תֵּיבֵּי (נוא אמון) Thebae i 182. ii 3. 9. 15. 28. 54–56. 58. 69. 74. 143. iii 10. 25. 26. iv 181.

תֵּיבֵּי (בויאוטיה) Thebae i 52. 61. 92. v 59. 67. 79. 81. vi 87. 108. 118. vii 132. 202. 205. viii 50. 134. 135. ix 2. 13. 15. 16. 17. 27. 31. 40. 41. 58. 66. 67. 69. 86–88. ix 65.

תֵּיטִיס Thetis vii 191.

תִּיִיִאָה Thyia vii 178.

תִּינִים Thyni i 28.

תִּיסַגֶטִים Thyssagetae iv 22. 123.

תִּיסוֹס Thyssus vii 22.

תַּלֶס Thales i 74. 75. 170.

תֶּמִיס Themis ii 50.

תֶּמִיסוֹן Themison iv 154.

תֶּמִיסְטוֹקְלֶס Themistocles vii 143. 144. 173. viii 4. 5. 19. 22. 23. 57–63. 75. 79. 83. 92. 108.–112. 123–125. ix 98.

תֶּמִיסְקִירָה Themiscyra iv 86.

תַּמַנַאִיִים Thamanaei iii 93. 117.

תַּמַסִיוֹס Thamasius vii 194.

תַּנִירַס Thannyras iii 15.

תֶּסֶאבס Theseus ix 73.

תַּסוֹס Thasus ii 44. vi 28. 44. 46. 47. vii 108. 118.

תֶּסְטֵי Thestes iv 159.

תֶּסַלוֹס Thessalus v 46.

תֶּסַלִיָה Thessalia i 57. iii 96. v 63. 64. 94. vi 72. 74. 127. vii 6. 108. 128–130. 132. 172–176. 182. 191. 196. 198. 208. 213. 215. 232. 233. viii 27–32. 113–115. 126. 129. 113. 133. 135. ix 1. 17. 31. 46. 77. 89.

תֶּסְפִּיָה Thespiae v 79. vii 132. 202. 222. 226. viii 25. 50. 66. 75. ix 30.

תֶּסְפְּרוֹטִיָה Thesprotia ii 56. v 92. vii 176. viii 47.

תֶּרָה Thera iv 147–157.

תֶּרוֹן Theron vii 165. 166.

תֶּרְמָה Therma vii 121. 123. 124. 127–130. 179. 183. viii 127.

תֶּרְמוֹדוֹן Thermodon ii 104. iv 89. 110. ix 27. 43.

תֶּרְמוֹפִּילֵי Thermopylae vii 175–177. 184. 186. 200–207. 213. 219. 233. 234. viii 15. 21. 24. 27. 66. 71. ix 71. 78. 79.

תֶּרַס Theras iv 147. 148. 150.

תְּרַסִיבּוּלוֹס Thrasybulus i 20–23. v 92.