רקע
ברל כצנלסון
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

בּעצם הימים הקשים, כּשנדרש אימוּץ כּל הכּוֹחוֹת להחזיק מעמד בּפני המצוּקה והרפיוֹן אשר אפָפוּנוּ, הגיעוּ אלינוּ ידיעוֹת מחרידוֹת ממשקי הגליל העליוֹן. הועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת, מתוֹך שחָס על כּבוֹדם ועל שלוֹמם של אנשי המקוֹם, לא ראה אפשרוּת למסוֹר לציבּוּר את השתלשלוּת המאוֹרעוֹת, כּפי שנתחַוורוּ לוֹ, והסתפּק בּמינוּי ועדת-חקירה בּעלת סמכוּת רחבה, המוֹרכּבת מאנשים מְהֵימָנִים, מתוֹך חוּגים שוֹנים וּמקוֹמוֹת שוֹנים, וּמסר להם את הנהלת החקירה המלאה. אוּלי תגלה הוַעדה את המסך מעל פּני הדברים.

לפי שעה מצטיירים לפנינוּ הדברים כּך: בּין שני המשקים השכנים, כּפר-גלעדי?2 ותל-חי, שׂררוּ מכּמה זמן יחסים קשים. לאחר הצטרפוּת תל-חי לגדוּד3, החליט הגדוּד לאַחד את שני המשקים. החלטה זוֹ גרמה לסכסוּכים קשים בּתוֹך תל-חי. כּל הנסיוֹנוֹת להכניס שלוֹם בִּפְנים לא הצליחוּ. הלכוּ לשם ועדוֹת על ועדוֹת: מאת חֶבֶר הקבוּצוֹת, מאת המרכּז החקלאי, מאת הועד הפּוֹעל. כּשלא נמצאה שוּם דרך לפשרה, לא נשאר לועד הפּוֹעל, כּי אם להחליט, בּידי מי מחַברי תל-חי צריך המשק להישאר. מתוֹך עיוּן בּמצב המשפּחוֹת וּבתנאים הישוּביים והחברתיים, פּתר הועד הפּוֹעל את השאלה, פּה אחד, לטוֹבת המיעוּט (אשר בּתוֹכוֹ נמצאים מיַסדי המשק ו“זקני” המקוֹם, ואשר בּוֹ רב מספּר הטף). בּתשוּבה על החלטה זוֹ נוֹסד “ועד מאוּחד”, המוּרכּב מחברי הרוֹב ומחַברי כּפר-גלעדי, אשר הוֹדיע, כּי אינוֹ נשמע להחלטוֹת ההסתדרוּת וניסה בּכוֹחוֹ הוּא וּבתמיכת פּקידי פּיק“א להגשים את ה”איחוּד“. כּל מאמצי שליחיו של הועד הפּוֹעל לא הוֹעילוּ להשפּיע על “הועד המאוּחד”, כּי יקבּל את מרוּת ההסתדרוּת, והועד הפּוֹעל בּראוֹתוֹ את מלחמת-האחים המתחוֹללת בּמקוֹם עם כּל התוֹצאוֹת הכּרוּכוֹת בּה, וּברצוֹתוֹ למנוֹע בּעדה לא ראה לפניו דרך אחרת, אלא להיכּנע בּפני הכּוֹח הגוּפני שנמצא בּרשוּתוֹ של “הועד המאוּחד” וציוה על חברי המיעוּט, כּי יעזבוּ את המקוֹם. אוּלם הכנעה בּפני כּוֹח חיצוֹני אין פּירוּשה הַשְלָמָה. ההסתדרוּת לא השלימה וּלעוֹלם לא תשלים עם מציאוּת חברים בּתוֹכה הפּוֹתרים את שאֵלוֹתיהם לא בּהחלטוֹת מוֹסדוֹת מוּסמכים של ההסתדרוּת, כּי אם בּכוֹח הזרוֹע אוֹ בּכוֹח ה”יחסים" העוֹמדים לשירוּתם. והתוֹצאה היתה ניתוּח חמוּר, אשר כּמוֹה לא ידעה ההסתדרוּת – הוֹצאת חברים, תקיפי המקום, מתוֹך ההסתדרוּת.

המאוֹרע מַדהים וּמזעזע. ודאי, על החלטת הועד הפּוֹעל אפשר גם לערער. יש גבוֹה מעל גבוֹה. יש מוֹעצת ההסתדרוּת, יש ועידה כּללית. בּמצבים מיוּחדים אפשר להקים גם אינסטנציה מיוּחדת לבירוּר ענין מסוּבּך. יש כּמה דרכים כּשרוֹת לויכּוּח עם המוֹסדוֹת המנהלים את ההסתדרוּת. מה שאֵירע בּצפוֹן היה לא ויכּוּח, לא בּיקוֹרת, לא ערעוּר אלא – נעיצת חרב בּהסתדרוּת עצמה.

“הועד המאוּחד” הוֹדיע, כּי הוּא פּוֹעל על דעת עצמוֹ, מבּלי כּל הוֹראוֹת מצד מַזכּירוּת הגדוּד. עכשיו בּאה מזכּירוּת הגדוּד בּ“הוֹדעה” פּוּלמוֹסית-פיליטוֹנית וסיבּכה את עצמה לתוֹך הענין.

האוּמנם רוֹצה מזכּירוּת הגדוּד להכריז את עצמה – ואוּלי גם את הגדוּד כּוּלוֹ – סוֹלידרית עם כּפר-גלעדי ואַחראית לכל מעשׂיו?

האוּמנם זהוּ רצוֹנם של חברי הגדוּד, מימין וּמשׂמאל להיוֹת שוּתפים למעשׂה הפּרצה בּהסתדרוּת, מבּלי שניתנה להם האפשרוּת להכּיר את הענינים וּלבדקם?

על עצם יחסוֹ לדבר אין הגדוּד מוֹדיע לפי שעה כּלוּם. המַצדיק הוּא את מעשׂי חבריו? המקבּל הוּא אַחריוּת להם? ההוֹדעה כּוּלה היא רק תַבלין פּילוֹסוֹפי-אירוֹני, אם ישנם שני מוּשׂגים של “כּוֹח ואַלָמוּת”, “אם הפּריבילגיה של אַלָמוּת שייכת רק להחלטוֹת הגדוּד אוֹ שיש להחלטת ההסתדרוּת4 פּריבילגיה מיוּחדת של לא כּוֹח ולא אַלָמוּת”.

האוּמנם אין מזכּירוּת הגדוּד יוֹדעת להבחין בּין “כּוֹח” הניתן בּתוֹקף החלטת הציבּוּר ונבחריו וּבין “אַלָמוּת” הנרכּשת בּאמצעים אחרים וּמתנקשת בּתוֹקף זה?

מזכּירוּת הגדוּד יוֹדעת, לכאוֹרה, להדגיש, כּי “הועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת הוּא מוֹסד גבוֹה יוֹתר מאשר משקי הגליל העליוֹן וּגדוּד העבוֹדה יחד”, אוּלם מכּאן היא מַסיקה רק אחת, כּי על הועד הפּוֹעל להיזהר בּלשוֹנוֹ, ולא לקרוֹא אַלָמוּת ונישוּל למַה שאֵירע בּצפוֹן. אוּלם אינה יוֹדעת להסיק את המַסקנה הפּשוּטה אשר הגדוּד, לכאוֹרה, כּל כּך רגיל בּה, כּי מוֹסד אשר הוּא “גבוֹה יוֹתר” – החלטתוֹ חוֹבה, והמתקלס בּוֹ מתקלס בּהסתדרוּת.

כּן, בּשעוֹת מצוּקה לישוּב צפים ועוֹלים למעלה כּוֹחוֹת ההרס המתחבּאים בּימים כּתיקוּנם. עדים אנוּ למעשׂי בּעלי-הבּתים בּתל-אביב5, עדים אף ל“בּרית” הכּרוּתה בּין החרדים והאַליאַנסיסטים בּחיפה כּנגד העברית. עדים אנוּ ל“קוּבלנוֹת” המוּגשוֹת ל“מראת-א-שַרק”6, עדים היינוּ להתנפּלוּת בּבית-הפּוּעלים, עדים אנוּ לתעמוּלת יציאה מַחפּירה.

האוּמנם נראה בּהתמוֹטט החזית ולא נתעַשת?

האוּמנם נבּיט בּשקט בּבַלַע את אשר בָּנינוּ בּכל שנוֹת עבוֹדתנוּ? הנראה בּהיוֹת כּוֹחוֹ המוּסרי-החברתי של ציבּוּר הפּוּעלים למרמס – ונַשלים?


אב תרפ"ו.

  1. “דבר”, גליוֹן 366, ל' בּאב תרפ"ו, 10.8.1926. דבר היוֹם. החתימה: ב. כ.  ↩

  2. עיין למעלה עמוּד 22; ועיין “דבר”, גליוֹן 380, ט“ז בּאלוּל תרפ”ו, 26.8.1926.  ↩

  3. לגדוּד העבוֹדה על שם יוֹסף טרוּמפּלדוֹר. עיין כּרך ב', עמוּד 317.  ↩

  4. במקור: הההסתדרות, הערת פב"י.  ↩

  5. שהגישוּ למשפּט תביעה נגד עיריית תל–אביב על מתן זכוּת בּחירה לבני משפּחה ודיירים, שלא נתחייבוּ בּתשלוּם מסים. ראש העיריה נדרש להוֹכיח, “מדוּע אין לתת פּקוּדה האוֹסרת על העיריה להמשיך את פּעוּלוֹתיה, אם היא נבחרה על ידי בוֹחרים שחלק מהם אינם משלמים מסים”.  ↩

  6. בּאחד הגליוֹנוֹת של העתוֹן הערבי הזה נתפּרסמה תלוּנה, חתוּמה על ידי עוֹלה חדש אחד בּשמוֹ וּבשם עוֹד שלוֹשה עוֹלים, כּנגד מחלקת העליה של ההנהלה הציוֹנית על שאינה נוֹתנת להם עבוֹדה, כּלכּלה ודירה (כּעבוֹר כּמה ימים הוֹדיעוּ השלוֹשה שלא מילאוּ את ידי הכּוֹתב לפרסם את התלוּנה בּעתוֹן ערבי).  ↩

המלצות קוראים
תגיות