רקע
ברל כצנלסון
תשוּבה לדברי חברים
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

איני אוֹהב להתעכּב על דברים המוּבנים מאליהם. לפיכך אשיב רק על הדברים שראוּי, לדעתי, להתוַכּח עליהם. טענוּ נגדי כּי לא נתתי תיאוּר מַקיף על תנאי המשק הארצי וכוּ' וכוּ'. הפּעם חשבתי את עצמי פּטוּר מזה. בּועידת “אחדוּת-העבוֹדה” לפני כּחצי שנה עשׂיתי נסיוֹן של סיכּוּם ותיאוּר התנאים המשקיים והחברתיים בּארץ, ואמרתי בּלבּי שלא כּדאי לחזוֹר על דברים שנשמעוּ בּרבּים ושנדפּסוּ בּ“דבר” וּבספר מיוּחד. חשבתי כּי הפּעם צריך לרכּז את הויכּוּח לא בּתיאוּר וסיכּוּם אלא בּענין אַקטואַלי: מִפקד הכּוֹחוֹת בּציוֹנוּת ודרכּנוּ להבּא. בּזכוּתם של מנהיגי מפלגוֹת – וגם אלה שנטלוּ לעצמם את הזכוּת לא לדעת עברית – שלא לדעת את הנאמר אצלנוּ גם מעל בּמה של מפלגה אחרת, איני מוֹדה.

קיויתי כּי בּויכּוּח הזה ידבּר כּל אחד מאִתנוּ בּגילוּי-לב גמוּר, כּי כּל אחד מאִתנוּ, אם יש לוֹ מה לחַדש אוֹ אַיִן, יבוֹא ויגלה לפנינוּ איך הוּא רוֹאה את המצב ואת דרכּנוּ להבּא. אוּלם עם סיוּם הויכּוּח, מוּתר לוֹמר, כּי גילוּי-הלב נתגַלָה כּאן בּמידה מצוּמצמת.

סיעה אחת עברה על הכּל בּהשתמטוּת גרציוֹזית, זוֹהי הסיעה הקרוּיה אוֹפּוֹזיציה שׂמאלית. שמעתי מהם כּמה הערוֹת חשוּבוֹת (למשל, הערכת הגָזוֹז כּתוֹצרת חשוּבה בּארצוֹת המזרח) אוֹ “הגנה” על ההוֹן הפּרטי. אבל מה דרכּנוּ אנוּ, ואם צריך להקים את בּית-אַלפא ותל-יוֹסף, אוֹ אין זה אלא קוֹנסטרוּקטיביזם אוּטוֹפּיסטי, אילוּזיוֹת ואַשלָיוֹת; אם נחוּץ שיהיוּ לנוּ בּכלל משקים בּארץ-ישׂראל, אוֹ אוּלי כּל ענין המשקים הוּא ענין של לוּכּסוּס לקבוּצת נוֹער שהתגעגעה לדבר-מה רוֹמַנטי וּבאה לארץ, ועכשיו היא מתפּכּחת פּה מן הדברים האלה – על זה לא שמעתי מהם דבר, ועלי לציין זאת.

ולא אוֹמַר ששמעתי דברים בּרוּרים למַדי על עצם הענין מצד “פּוֹעלי-ציוֹן”. החבר אַבּרמוֹביץ ליגלג גם על התכניוֹת הרחבוֹת של “אחדוּת-העבוֹדה” וגם על התכניוֹת המצוּמצמוֹת של “הפּוֹעל הצעיר”. לאַבּרמוֹביץ אין צוֹרך לא בּאלה ולא בּאלה, אין לוֹ צוֹרך בּתכנית כּלל. המצב הזה הוּא בּלי ספק נוֹח מאד. בּכל תכנית אפשר למצוֹא פְּסוּל, אבל בּתכנית שאיננה אין למצוֹא שוּם פּסוּל, אי אפשר כּלל לבקר אוֹתה. אַבּרמוֹביץ עוֹנה על כּל שאלוֹתינוּ בּ“מדע” מוּבהק: אתם מצטערים ודוֹאגים על המַשבּר, מטכּסים עצוֹת וּמתכּנים תכניוֹת, והרי צריך, להיפך, לשׂמוֹח על זה, הרי זהוּ מוֹפת שארץ-ישׂראל היא למזל טוֹב ארץ קפּיטליסטית מפוּתחת. הלא למדנוּ בּכל הספרים שארצוֹת הקפּיטליזם המפוּתח יש בּהן מַשבּרים, כּלוּם יש לך ראָיה טוֹבה מזוֹ, שאפשר אפילוּ להשתמש בּה למען התוַכּח והוֹכיח ל“בּוּנד” כּי ארץ-ישׂראל היא ארץ קפּיטליסטית? החבר אַבּרמוֹביץ מחוֹנן בּראִיה “מדעית” העלוּלה להשקיט כּל מַצפּוּן וכל חרדה לגוֹרל הציוֹנוּת. וּבה רוֹצה אבּרמוֹביץ לפרנס אוֹתנוּ וּלהשקיט את תביעוֹת ההמוֹנים היהוּדים למוֹצא.

איני נוֹהג להשתמש בּויכּוּח בּבדיחוֹת, אבל הפּעם לא אבליג. נזכּרתי בּסיפּוּר של פרישמן על המלמד שילדוֹ חָלה בּשחין, והוּא בּירך “שהחיינוּ” על שזכה לראוֹת את “השחין שבּתוֹרה”. והנה גם אבּרמוֹביץ מוֹצא נוֹחַם בּמַשבּר הקפּיטליסטי שבּתוֹרתוֹ. תכוּנה אחת חשוּבה מיוּחדת ל“פוֹעלי-ציוֹן” השׂמאליים: הם בּעלי “בּטחוֹן”, מאמינים בּאמוּנה שלמה בּביאת הציוֹנוּת, ואבּרמוֹביץ טוֹען כּנגדנוּ: אצלכם יש אנשים נוֹאשים שיצאוּ לתרבּוּת רעה, לכפירה בּציוֹנוּת; אצלנוּ אין, לנוּ אמוּנה שלמה שתביאנוּ לנצחוֹן. נכוֹן הדבר, יש אמוּנה בּחוּג קטן זה, האוּד המוּצל מאש, לאחר כּל מיני ליקוידציוֹת בּתנוּעת “פּוֹעלי-ציוֹן” השׂמאליים, אוּלם אמוּנה זוֹ יש בּה קו מעוֹרר חשד. האוֹרתוֹדוֹכּסיה הגדוֹלה שלנוּ בּשעתה, בּראוֹתה את “האפּיקוֹרסים הצעירים” דוֹאגים לגוֹרל האוּמה ונלחמים בּכל זרם נגד השמד והאַסימילַציה, היתה טוֹענת: אצלנוּ יש אמוּנה, אנחנוּ עוֹמדים איתן. ונכוֹן, היהדוּת האוֹרתוֹדוֹכּסית עוֹמדת איתן עד שסכּנת השמד מגיעה לילדיה, והקרקע נשמט מתחתיה. בּטחוֹן מאוּבּן זה מתוֹך קפיאה על השמרים אינוֹ יכוֹל אז לשמש סייג, ודוקא בּאפּיקוֹרסוּת מלאת הספיקוֹת והפּקפּוּקים מתגלה הרצוֹן וכשרוֹן החיים. רצוֹן החיים והאמוּנה הפּנימית מלאַת החרדה של סמוֹלנסקין ולילינבּלוּם בּדוֹרם, ושל בּרנר בּדוֹרנוּ, הם שיצרוּ את כּל נכסי התקוּפה הזאת. אוּלם אמוּנה זוֹ היא לגבּי אבּרמוֹביץ מיסטית, לא-מדעית וּפסוּלה. בּטחוֹנוֹ המדעי הוּא, כּי יש קפּיטליזם, יש פּרוֹצס סטיכי, ועל כּנפי הפּרוֹצס הידוּע הזה יבוֹאוּ המוֹנים וקפּיטלים יהוּדים ויתעסקוּ בּבנין הארץ, וּבידוֹ של אבּרמוֹביץ שטר על זה והוּא מחזיק בּוֹ. וּכשנעשׂה דבר-מה בּארץ-ישׂראל בּמשך השנים האלה הרי תמיד אפשר להגיד: ניבּאנוּ מראש. אם בּאוּ פּוֹעלים – “אמרנוּ שיבוֹאוּ”, בּא רכוּש – “אמרנוּ שיבוֹא”. ולא חשוּב אם רכוּש זה בּא אוֹ הוּבא, אם הוּא של הקרן הקימת אוֹ לא, על כּל פּנים “אנחנוּ ניבּאנוּ”.

שמעתם כּאן עוֹד, שיש מַאזן פּסיבי של ששה מיליוֹן, אין איפוֹא לדאוֹג עוֹד להתפּתחוּת משקינוּ וּלהכנסוֹת הקרן הקימת וקרן-היסוֹד, כּי אם גם נוֹריד מכּאן את המיליוֹן השייך ל“אילוּזיה הלאוּמית” ישארוּ עוֹד חמישה מיליוֹנים של “הוֹן פּרטי” בּטוּח, אשר נוּכל לחסוֹת בּצל כּנפיו. אוּלם אדם כּאַבּרמוֹביץ היה בּכל זאת יכוֹל להתבּוֹנן ולדעת מה יש בּששה מיליוֹנים אלה כּספּי מנזרים, כּספים הנשלחים על ידי ערבים מאמריקה לקרוֹביהם, וגם כּספּי “הממשלה האימפּריאַליסטית”. כּדאי היה לנַתח את הדבר מכּמה צדדים, ואז היה מתבּרר מה תפקידוֹ של הקפּיטל הזה, וכמה אפשר לסמוֹך על ההתפּתחוּת הטבעית הזאת.

לפי מדע זה קל להסבּיר את כּל חזיוֹנוֹת החיים שלנוּ, הכּל כּל כּך חַלק וּמוּבן. מהי למשל הסוֹכנוּת? בּרור – הסוֹכנוּת היא “בּוּרגנוּת כּבדה”. מה זאת ציוֹנוּת? זוֹהי “בּוּרגנוּת קטנה”. יֶשנן פוֹרמוּלוֹת מצוּינוֹת המסתירוֹת את הכּל. אפשר לשבת בּארץ-ישׂראל וּבמקוֹם דאגה למצב הקשה, להצלת מחוּסרי-עבוֹדה, ליצירת משק, לעמוֹד וּלשנן, כּי מַרשל2 נאלץ לבוֹא לארץ-ישׂראל, יען כּי בּאמריקה אין שוּק לקפּיטלים שלוֹ, אין לוֹ שם שלטוֹן מעמדי והוּא מוּכרח על אפּוֹ וחמתוֹ לקיים מה שציותה עליו התיאוֹריה של “פּוֹעלי-ציוֹן”, וּכשיבוֹא ההוֹן הגדוֹל – יסדר את כּולכם. לא אדבּר כּאן עד כּמה עצם האמוּנה הזאת, שהכּוֹח העיקרי שיבנה את הארץ הוּא דוקא כּוֹח ההוֹן הפּרטי שיבוֹא בּאוֹפן אנַרכי, עד כּמה תיאוֹריה זוֹ היא “סוֹציאליסטית”. ודבר זה לא מענין אוֹתי, כּשם שלא מענינוֹת אוֹתי כּל אוֹתן התיאוֹריוֹת הרבּוֹת שבּשמן דיבּר החבר ניר. כּל התיאוֹריוֹת האלה, אם הן נסמכוֹת על מַרכּס אוֹ על בּרוּכוֹב, יש להן תכוּנה אחת משוּתפת – הרקת התוֹכן והווּלגַריזציה של נוּסחאוֹת על ידי תלמידי בּוֹסר, שלא הבינוּ וסירסוּ את תוֹרת רבּם. לא אדבּר כּאן מבּחינה עיוּנית על ההטפה הזאת המלמדת אוֹתנוּ, שרצוֹן זהוּ דבר מגוּחך, וכי תוֹרת הסוֹציוֹלוֹגיה המַרכּסיסטית עוֹמדת על מוּשׂג אחר: יש פּרוֹצס והוּא יתגשם בּהכרח מאליו, וצריך רק להקדימוֹ. כּל ההיסטוֹריה האנוֹשית מצטיירת לפי תפיסה זוֹ כּרכּבת ההוֹלכת על פּסי-בּרזל מתחנה לתחנה והקוֹנדוּקטוֹרים יכוֹלים בּשעוֹן בּיד להקדים לעתים את בּוֹא הרכּבת לאיזה רגעים. פשטוּת ווּלגָרית זוֹ של התפיסה ההיסטוֹרית היתה כּבר לנחלת העבר בּתנוּעה הסוֹציאליסטית והקוֹמוּניסטית כּוּלה, גם לגבּי חזיוֹנוֹת העוֹלם הגדוֹל. הפּרוֹצס ההיסטוֹרי הוּא הרבּה יוֹתר מוּרכּב והפסד של שעה בּתנוּעה יכוֹל להיוֹת לעתים גם הפסד האוֹפי של התנוּעה. בּאוּמה קטנה שהחוּקים הסוֹציוֹלוֹגיים הכּלליים אינם ממַצים כּלל את יסוּריה, את תנאי קיוּמה ואת אפשרוּיוֹתיה, שהגוֹרל ההיסטוֹרי קשר אוֹתה עם ארץ מסוּימת, ושמפּאת פּזוּריה בּעמים משפּיע כּל שינוּי-פּוֹליטיקה שבּכל מדינה על גוֹרלה, – אם בּתנאים אלה מדבּרים אלינוּ בּשם ה“בּטחוֹן” בּפּרוֹצס ההיסטוֹרי, כּי אז זה עוֹד יוֹתר מגוּחך. הנה בּיוֹם שהרציתי את הרצאתי היה “הרעש” בּארץ-ישׂראל, ואילמלי היה רעש קטן זה אוֹרך עוֹד מספּר שניוֹת, היה ודאי כּל “הפּרוֹצס ההיסטוֹרי” מוֹצא לוֹ פּתרוֹן חדש. הפּרוֹצס העוֹלמי ודאי לא היה משתנה, הסוֹציאליזם היה עוֹשה את דרכּוֹ הלאה, אבל אוּמתנוּ הקטנה היתה יכוֹלה להימצא בּסיטוּאַציה חדשה לגמרי.

אין להתוַכּח עם אנשים אשר בּשבילם כּל ההתפּתחוּת שלנוּ ידוּעה מראש, נתוּנה מראש. אנשים אלה ידעוּ לפני עשׂרים שנה, כּי כּל מעשׂינוּ מיוּתרים, הם ידעוּ להכריז כּמה פּעמים על האילוּזיוֹת של הקרן הקימת, על האוּטוֹפּיזם של הקבוּצה. עוֹדני זוֹכר את התיאוֹריוֹת ה“חריפוֹת” של החבר ניר, שהסבּיר מדוּע אמרנוּ קוֹדם שהקבוּצה אסוּרה ועכשיו אנוּ אוֹמרים שהיא מוּתרת. התירוּץ הוּא פּשוּט מאד. כּל זמן שהעוֹלם האירוֹפּי עמד עדיין בּמשטר קפּיטליסטי, לא היתה, כּמוּבן, הקבוּצה אלא אוּטוֹפּיה, שלמַרכּסיסטים כּשרים אסוּר לטפּל בּה; אבל עכשיו, לאחר המהפּכה הרוּסית, כּשהעוֹלם נכנס לתקוּפת הסוֹציאליוּת, עכשיו הוּתרה הקבוּצה. ואת המנתח החריף הזה, היוֹדע להסבּיר לנוּ את כּל חזיוֹנוֹת חיינוּ מתוֹך השקפה מדעית מדוּיקת, הייתי שוֹאל, כּיצד זה קרה שאוֹתוֹ ה“פּרוֹצס” שהיה עתיד על פּי הדין להביא את כּוּלנוּ לארץ-ישׂראל, שהוּא מגרש את היהוּדים מיתר הארצוֹת ודוֹחק אוֹתם לארץ-ישׂראל דוקא, – כּיצד זה קרה שבּרוּסיה לא מילא פּרוֹצס זה את תפקידוֹ בּ“שלימוּת”? היה אמנם פּרוֹצס רציני מאד של דחיקת יהוּדים והוֹנם, וּבכל זאת נתערבּב חזיוֹן צדדי, נפלה שגיאה בּפּרוֹצס הסטיכי. הקפּיטל היהוּדי בּמקוֹם להגיע לארץ-ישׂראל נשאר בּידי מישהוּ אחר. חזיוֹן זה הרי הוּא יכוֹל לעוֹרר פּקפּוּק כּל-שהוּא בּבּטחוֹן המוּחלט בּדרך הפּרוֹצס המוֹביל למטרה.

אבל אני מאמין בּאמוּנה שלמה שהחבר ניר יתרץ כּל פּירכה. העיקר בּשבילוֹ הלא הוּא לא לפתוֹר את שאלוֹת חיינוּ, לא להראוֹת להמוֹנים יהוּדים דרך מה לעשׂוֹת, לא לאַרגן את האֶנרגיה הרבוֹלוּציוֹנית בּתנוּעת הפּוֹעלים. העיקר הוּא רק להמציא אַרגוּמנט בּויכּוּח אשר ידהים את האוֹפּוֹננט לכל הפּחוֹת למשך רבע שעה, ולזה ימָצא בּודאי הכּשרוֹן הדרוּש. אבל אם לעזוֹב את נקוּדת-המוֹצא הדיסקוּסיוֹנית ולשאוֹל איזוֹ דרך בּמציאוּת יש לקבוּצת-אנשים זוֹ, הרי אין תשוּבה אחרת אלא שדרכּם זאת היא דרך של “קעסט-קינדער”, של סמוּכים על שוּלחן אחרים, של אנשים שאין להם צוֹרך לא לסלוֹל דרכים, לא לעשׂוֹת מפעלים ולא לרכּוֹש את האמצעים למפעלים. להם מספּיקה התיאוֹריה. החבר ניר זרק לדֶרפל3 אִמרה מוּצלחת מאד: בּזכוּתם של שלוֹשים אלף הפּוֹעלים העברים אתה עוֹמד כּאן. ואני צריך לוֹמר לניר: בּזכוּת המפעל החלוּצי וּבזכוּת ההוֹן הלאוּמי “האילוּזוֹרי” אתה עוֹמד פּה. על ידי המלחמה נגד הקויאֶטיזם, נגד ההסתגלוּת אל הרחוֹב היהוּדי, נוֹצרה הבּמה הזאת, שמעליה אתם מלגלגים עתה על הרצוֹן המאוּרגן של הפּוֹעל ליצוֹר משק וּלהשפּיע על התפּתחוּת הארץ.

אמנם גם לפני עשׂרים שנה, בּתרס"ז, בּראשית תנוּעת הפּוֹעלים הציוֹנית-הסוֹציאליסטית, בּראשית העליה השניה, ניתנה כּבר הזדמנוּת היסטוֹרית יוֹצאת מן הכּלל לתקוּמת תנוּעה חלוּצית חשוּבה מאד. התנאים היוּ אוּלי לא גרוּעים בּהרבּה מאשר עכשיו, אילמלא בּא אז המַשבּר האידיאוֹלוֹגי בּציוֹנוּת: תנוּעת הטריטוֹריאַליוּת מצד אחד, הבּעלי-בּתיוּת של הנוֹער הציוֹני וההתאַבּנוּת של תנוּעת “פּוֹעלי-ציוֹן” שקפאוּ אז על שמריהם והסתפּקוּ בּציוֹנוּת של דיסקוּסיוּת. מצד שני, לוּ הוֹפיע אז כּוֹח אנוֹשי אחר, ולא היינוּ בּוֹדדים כּמוֹ שאנוּ, בּני העליה השניה, היינוּ, כּי אז אפשר שכּל גוֹרל הציוֹנוּת היה אחר. מלבד “חוּקי-הבּרזל” יש גם התפּתחוּת של דעוֹת ושל הבנה, וצריך היה שיוּשקעוּ כּוֹחוֹת, שיעבוֹר זמן עם מעשׂי דוּגמה וּמוֹפת עד שכּל מי שיש בּוֹ יסוֹד חלוּצי ורבוֹלוּציוֹני לאוּמי יצטרף למעשׂה. כּזאת עשׂה אז בּרנר. כּכה עשׂוּ בּחוּרים סתם, שבּאוּ הנה כּציוֹנים פּרימיטיביים והיוּ כּאן לפוֹעלים, כּכה עשׂוּ חלוּצים מראשוֹני “פּוֹעלי-ציוֹן”, שלא התחשבוּ עם המוּשׂגים ששלטוּ אז בּמפלגתם. הם עשׂוּ את שלהם, וּמה שיש לנוּ כּיוֹם כּאן – משלהם הוּא.

ואני שוֹאל עכשיו קֳבָל העם: על איזוֹ שאלה כּאוּבה שלנוּ, על איזוֹ שאלה חיוּנית אתם נוֹתנים תשוּבה כּל-שהיא? אבּרמוֹביץ יוֹדע שהקרן הקימת זהוּ אמנם כּסף עממי, אוּלם כּסף זה הוּא בּוּרגני, כּי הוּא נמצא בּרשוּת בּוּרגנית. ונשאלת השאלה, מדוּע איפוֹא לא “ילך” אל הקוֹנגרס ולא יגבּיר את השתתפוּת הפּוֹעלים, כּדי שהמוֹסד יֵעָשׂה למוֹסד עממי? אם תשאלוּ אוֹתי להגדרה של מַהוּת ההוֹן הבּוּרגני וההוֹן הלאוּמי לא אתלה אוֹתה בּזה, מי הוּא המוֹציא את הכּסף, אלא בּזה – למַה הוּא מוּצא. יש כּמה מצבים שמעמד אחד עוֹשׂה את שליחוּתוֹ של מעמד אחר. בּרוּסיה, למשל, עשׂתה ממשלת הפּוֹעלים את שליחוּתוֹ של מעמד האִכּרים, ואם וייצמן אוֹ אוּסישקין קוֹנים קרקעוֹת בּארץ וּבוֹנים עליהן חקלאוּת עוֹבדת, הרי הם עוֹשׂים את השליחוּת ההיסטוֹרית של האוּמה העברית המבקשת עבוֹדה, את שליחוּת הפּוֹעל היהוּדי ואת שליחוּת ההמוֹן היהוּדי המהגר. ולא זוֹ השאלה, מי יוֹשב בּמוֹסד, אלא מה עוֹשׂה המוֹסד; לא מי עוֹשׂה את התקציב, אלא למַה הוּא מכוּוָן. בּקרנוֹתינוּ הלאוּמיוֹת רוֹאה אני מכשירים המוּכרחים על פּי ההגיוֹן החלוּצי של ההיסטוֹריה שלנוּ, לשמש ליצירת אוּמה עוֹבדת על אדמתה. ומבּחינה זוֹ הם סוֹציאליסטים הרבּה יוֹתר מאשר מפלגה, הדוֹגלת בּשם אוּלטרה-סוֹציאליזם ואיננה מבינה את החוֹבה לעזוֹר לפּוֹעל להתבּצר, לכבּוֹש מקוֹם עבוֹדה וּלהקים משק עבוֹדה. מפלגה כּזאת אין לה חוּש לשוּם ענין חיוּני של הפּוֹעלים, את מפעל ההתישבוּת אינה מבינה ואינה מסייעת לוֹ בּכלוּם, את מלחמתוֹ המעמדית של הפּוֹעל היא תוֹפסת בּאוֹפן ווּלגָרי, מבּלי להבין את תכנוֹ המעמדי של מפעלנוּ הציוֹני והמשקי, ואין לה מה לוֹמר לפּוֹעל הארץ-ישׂראלי, אלא לחַפּשׂ מוּמים בּמפעלוֹ וּלהסתגל אליו לאחר מעשׂה.

ולא בּגילוּי-לב דיבּר כּאן לפנינוּ החבר דרפל. מפּיו התכּוֹננתי לשמוֹע דברים בּרוּרים וּגלוּיים יוֹתר, מפּני שאם יש בּינינוּ סיעה אחת, שהעוֹלם החיצוֹני חוֹשב שיש לה עמדה בּרוּרה מאד, זוֹהי הסיעה שבּשמה החבר דרפל4. והיתה הרשוּת לדרוֹש מתוֹך רגש של כּבוֹד אֶלמנטרי אל ציבּוּר הפּוֹעלים, שהוּא יגיד בּגָלוּי מה דרכּוֹ בּארץ זוֹ, שהוּא נמנע מלקרוֹא לה בּשם. אבל הוּא לא אמר. הוּא העתיר עלינוּ כּמה דברי “מדע” הוּא סיפּר כּי כּאשר האימפּריאַליזם נתוּן בּמַשבּר מתחילוֹת לפרוֹח המוֹשבוֹת. לפי זה היה מצבה של אוֹתה המוֹשבה האנגלית הקרוּיה פּלשׂתינה צריך להיוֹת מצוּין. כּי הלא ידוּע לכל תינוֹק שהאימפּריאַליזם האנגלי נתוּן עכשיו בּמַשבּר. הוּא ידע להתמרמר על בּנין הנמל על ידי ממשלת ארץ-ישׂראל, היוֹת וזהוּ ענין אימפּריאַליסטי ואיסטרטגי שאין בּוֹ כּל צוֹרך לארץ. רבוֹלוּציוֹניוּתוֹ של החבר דרפל עוֹלה איפוֹא על הרבוֹלוּציוֹניוּת של אוֹתוֹ תנא שקָבל על רוֹמא הבּוֹנה גשרים וּמרחצאוֹת רק להנאתה, אוּלם הלָה לא פּסל את עצם המפעלים, והחבר דרפל פּוֹסל את הנמל. הוּא גם חרד לתוֹצרת הארץ, לאימפּוֹרט הגדוֹל, הוּא הסבּיר שאנוּ נמצאים בּתנאים קוֹלוֹניאַליים ולא בּתנאים קוֹלוֹניזציוֹניים, שארץ-ישׂראל היא קוֹלוֹניה של אמריקה, כּי שׂכר דירוֹתינוּ הוֹלך לשם. על כּל הדברים האלה מצד תכנם המדעי אפשר לחלוֹק, כּי לא מארץ-ישׂראל יוֹצאים כּספים של שׂכר-דירה, אלא יש יהוּדים בּתל-אביב שיש להם בּתים בּבּרלין והם מקבּלים את שׂכר-הדירה, ועל סמך זה אפשר אוּלי להגיד שבּרלין היא קוֹלוֹניה של פּלשׂתינה. אוּלם חפצתי לשמוֹע מדרפל דברים בּרוּרים ועמדה בּרוּרה, וּכשדיבּר על “הכּוֹחוֹת הפּרוֹדוּקטיביים שבּארץ” חפצתי לדעת: מי הם הכּוֹחוֹת הפּרוֹדוּקטיביים אשר משקנוּ נמצא בּסתירה אִתם, מי הם בּכלל הכּוֹחוֹת הפּרוֹדוּקטיביים האלה וכמה הם, הזכוּ גם יהוּדים להימנוֹת עליהם? הלא אנחנוּ הציוֹנים איננוּ נכנסים למספּר הכּוֹחוֹת האלה. למה הלשוֹן האֶזוֹפּית המסתתרת הזאת? וּכשהחבר דרפל דיבּר על דמוֹקרטיוּת, חפצתי שיעשׂה חסד ויגיד מַהי הדמוֹקרטיה שבּשמה הוּא מדבּר. אינני יוֹדע אם בּיחס למדינוֹת אחרוֹת הוּא חסיד גדוֹל של דמוֹקרטיה, אבל לגבּי ארץ-ישׂראל הוּא חסיד. ואני רוֹצה איפוֹא שיגיד בּגָלוּי, מה הם הדמוֹקרטים של ארץ-ישׂראל. עתה אין עוֹד צוֹרך בּשוּם סתר-פּנים.

אוֹמַר את האמת. ויכּוּח מדעי, ויכּוּח משקי אין לי צוֹרך לנהל עם החבר דרפל, כּי עם עוֹרבים מקרקרים המשתדלים בּכל מקוֹם לתפּוֹס כּל סימן של כּשלוֹן ולעשׂוֹת ממנוּ מַטעמים פּוֹליטיים וכלכּליים, – אין להתוַכּח. כּל המתנגדים של רוּסיה, של וינה הסוֹציאל-דמוֹקרטית, של משק הפּוֹעלים בּכל מקוֹם, כּוּלם מצאוּ להם לא הזדמנוּת אחת להתיצב בּפּוֹזה וּלקוֹנן על הסכּנה, על חוֹסר התכלית, על הכּשלוֹן ועל חוֹסר הכּשרוֹן. תפקיד זה אינוֹ קשה בּיוֹתר. יש עמלק המזַנב את הנחשלים מתוֹך כּאב-לב אוֹ בּלי כּאב זה. אוּלם יש חזיוֹן אחד שעליו רוֹאה אני הכרח לדבּר גלוּיוֹת דוקא. לאחר עשׂרוֹת שנים של המלחמה האידיאוֹלוֹגית הגדוֹלה הגענוּ לכך, שהסוֹציאליזם היהוּדי וּתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית, וגם “הבּוּנד” בּתוֹכה, רוֹאים את עצמם כּבנים לעמם. אנוּ השתחררנוּ מזמן מהתפיסה הסוֹציאליסטית האַסימילַטוֹרית הרוֹאה אוֹתנוּ רק כּהדוֹם לאחרים. המקרים שהיוּ לפני ארבּעים וחמש שנה כּשיהוּדים ויּהוּדיוֹת ישבוּ בּבתי-דפוּס אי-לגליים של “נַרוֹדנַיה ווֹליה” והדפּיסוּ פּרוֹקלַמַציוֹת של פּוֹגרוֹמים, נראים עכשיו בּינינו למפלצת היסטוֹרית. כּשהמנוֹח מֶדֶם פּלט מפּיו שדם יהוּדי הנהוּ שמן-משחה על גלגלי הרבוֹלוּציה, התקוֹממוּ נגדוֹ סוֹציאליסטים יהוּדים גם בּלתי-ציוֹנים. גברה ההכּרה כּי כּל מעמד עוֹבד שבּכל אוּמה קיים לשם עצמוֹ, הוּא יוֹצר בּשביל עצמוֹ, וּבתוֹר כּזה הוּא פּוֹעל וּמסַייע גם לאחרים. ואם לוֹ לעצמוֹ אין ערך, למה יעמוֹל וּמה יִיצוֹר? מבּלי ההנחה היסוֹדית, שמעמד הפּוֹעלים העברים צריך לבנוֹת את עצמוֹ, אין מקוֹם לשוּם תנוּעת-פּוֹעלים יהוּדית. אבל זכינוּ לגלגוּל חדש של החזיוֹן האַסימילַטוֹרי דוקא בּארץ-ישׂראל. הם עוֹשׂים את האידיאל שלנוּ לא רק לצחוֹק וּלקלס, אלא גם רוֹצים למצוֹא זכוּת על רדיפת האידיאל שלנוּ, על רדיפת האנשים החיים בּשביל האידיאל הזה בּרוּסיה. הם יוֹצרים כּאן בּרית חפשית בּמלחמה על “היסוֹדוֹת הדמוֹקרטיים” עם כּל מַשׂטינינוּ. ערב הועידה קראתי חוֹברת אחת, כּתוּבה עברית וּמַסבּירה שהיסוֹדוֹת הדמוֹקרטיים שבּארץ-ישׂראל צריכים ללמוֹד ממלחמת הבּחירוֹת שהיתה עכשיו, שהם עד הנה לא היוּ די חריפים ורדיקליים בּמלחמתם נגדנוּ. ראינוּ שהם קוֹראים דמוֹקרט למי שמתנגד לישוּב העברי בּארץ-ישׂראל – זוֹהי הדמוֹקרטיוּת שלהם וזהוּ הסוֹציאליזם שלהם, המשמשים לא את נוֹשׂאי התנוּעה, את הפּוֹעל העברי, אלא את מישהוּ אחר, שיש לוֹ חשבּוֹנוֹת שלוֹ, מישהוּ המעוּנין שבּארץ-ישׂראל לא יִבָּנה משק ולא תהיה עליה ולא תתפּתח דמוֹקרטיה אמיתית, אלא שתהיינה הפגנוֹת. ואתם, יוֹרשיהם של הסוֹציאליסטים האַסימילטוֹרים והמסגירים את עמם לפוֹרעים, צאוּ למערכה בּפנים גלוּיוֹת, ואז יוּכל ציבּוּר הפּוֹעלים בּארץ-ישׂראל לקבּוֹע את יחסוֹ אליכם לא מתוֹך ערפל של אידיאַליזציה, כּי אם מתוֹך ידיעה בּרוּרה.


  1. “דבר”, גליוֹן 651, י“ח בּתמוּז תרפּ”ז, 18.7.1927.  ↩

  2. עיין כּרך ב', עמוּד 298.  ↩

  3. ציר הועידה מסיעת “הגוּש השׂמאלי” – רשימת פּ. ק. פּ.  ↩

  4. ציר הועידה מסיעת “הגוש השמאלי” –  ↩

המלצות קוראים
תגיות