רקע
ברל כצנלסון
בּמוֹעצת "החלוּץ" בּדנציג
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

בּדבּרי אליכם כּאן הנני מניח, כי יוֹדעים וּמכּירים אתם את המצב בּארץ. אדבּר רק על הדברים המשוּתפים לנוּ לכוּלנוּ ועל דאגוֹתינוּ המשוּתפוּת. השפל בּציוֹנוּת וּבתנוּעת הפוֹעלים מחייב בּירוּר שאלוֹת חשוּבוֹת, דברים שגם הסתדרוּת העוֹבדים בּארץ וגם אתם מחוּיבים לדרוֹש מעצמכם. היוּ ימים שאנוּ בּארץ האמַנוּ, כּי ארץ-ישׂראל היא תריס בּפני כּל הפּוּרענוּיוֹת; האמַנוּ, שאוֹתוֹ הכּוֹח, האינסטינקט העמוֹק, שהתבּטא בּאחיזה בּקרקע, בּתרבּוּת העברית, בּעבוֹדה, יש בּוֹ משוּם הבטחה לעמידה איתנה. אבל נוֹכחנוּ כּי מפעלנוּ נמצא מפּעם לפעם בּמצב קשה, כּי נוֹחלים אנוּ גם תבוּסוֹת ויש צוֹרך בּבדק פּרצוֹת. בּארץ-ישׂראל אנוּ משתדלים לעשוֹת את הבּדק הזה וגם בּתנוּעתכם עוֹמדת שאלה זוֹ. ואמנם כּוּלנוּ הננוּ בּנים לתנוּעה אחת.

לדעתי, בּיצבּצה בּדבריכם יוֹתר מדי מדיניוּת. יש חיוּב בּהבנה מדינית של הענינים, אוּלם אין לעסוֹק יוֹתר מדי בּנוּסחאוֹת מדיניוֹת. תנוּעת העבוֹדה הארץ-ישׂראלית היא חזיוֹן מוּרכּב מאד, היא מכילה בּקרבּה בּצוּרה מרוּכּזת את כּל הגוֹרמים שיצרוּ את בּיל"וּ וגם אוֹתם הרעיוֹנוֹת שלחמוּ עליהם פּינסקר2 וליליֶנבּלוּם, אחר כּך הרצל וסירקין עם בּרוּכוֹב. היה קיצוּר הדרך גם אצל המפלגוֹת וגם אצל הנוֹער. הם ירשוּ רעיוֹנוֹת וּסמלים והוֹלכים לאוֹר אישים ידוּעים.

הנה ענין ההכשרה, כּפי שהוּעמד בּמוֹעצה זוֹ. ראיתי בּחוּרים שהביאוּ אתם לארץ הכשרה מצוּינת, אוּלם האם מספּיק הדבר? עיקר השאלה הוּא אם ניתנה להם יחד עם ההכשרה המקצוֹעית גם ההכשרה החלוּצית, ואם התאימוּ לחיי הארץ ולתנאיה. אף אני הייתי נוֹטה לכך שנכשיר בּחוּרים מספּר למקצוֹעוֹת נחוּצים בּארץ, וגם עסקתי בּזה יחד עם רוּטנבּרג לפני שבע שנים. אוּלם הנסיוֹן הוֹכיח, כי בּעלי-מקצוֹע אלה לא נתנו לנוּ כּלוּם – הם נתפּזרוּ לכל רוּח. אני מחשיב כּל יכוֹלת טכנית, כּל מקצוֹע שאפשר להשתלט עליו, אבל מוּכרחים אנחנוּ להעריך קוֹדם כּל את החייל הטוֹב, וחשוּב לנוּ אוֹתוֹ בּעל-המקצוֹע הרוֹצה להיוֹת חייל. מכּאן נוֹבע גם ההפסד שלנוּ בּתל-חי אשר בּרוּסיה, מקוֹם שגזל מאתנוּ כּמה בּעלי-מקצוֹע טוֹבים, שטיפּלנוּ בּהם הרבּה והוֹצאנוּ להכשרתם הרבּה אמצעים. לנוּ הרבּה יוֹתר חשוּב לשלוֹח חבר מקיבּוּץ מארץ-ישׂראל שיתמַחה בּמקצוֹע קוֹנקרטי הדרוּש בּאוֹתוֹ מקוֹם, משוּם שחבר זה קשוּר בּהתחייבוּת ישרה – והוּא יהיה נאמן בּשליחוּתוֹ.

רצוֹני לנגוֹע בּשאלת העבוֹדה התרבּוּתית בּ“החלוּץ”. השאלה היא, אם נוּכל לחַסן את הנוֹער בּפני כּל הפּגעים והסכּנוֹת האוֹרבים לוֹ בּדרך, וזה לא יתכן בּלי עבוֹדה תרבּוּתית רחבה וּבלי עברית עמוּקה. נחוּץ להכין צידה לדרך. בּלי צידה זוֹ וּבלי תרבּוּת עברית עמוּקה לא הייתי מחזיק מעמד גם אני. הקרבּנוֹת הראשוֹנים בּדרך היוּ אלה שענפיהם היו מרוּבּים משרשיהם. מסביבנוּ עוֹלם עשיר, עם סיכּוּיים פוֹליטיים ותרבּוּתיים, ואנוּ בּעוֹלמנוּ מתלבּטים פּעמים רבּוֹת בּין תקוה ליאוּש – ויש לעתים הצדקה ליאוּש. והנה, כּשאני לוֹקח את עתוֹנוּת הנוֹער היבשה ורוֹאה את חוֹסר השרשיוּת התרבּוּתית שבּה – אני חוֹשש לעמדתוֹ החלשה הזאת של הנוֹער המתפּתח.

ועוֹד, אם אתם פּוֹסלים את המפלגתיוּת מפּני הדוֹגמַטיוּת שבּה, הרי הוּא הדין לגבּי הדוּגמה הקיבּוּצית שאתם מעמידים. הנוֹער, אשר חשב את דרכּוֹ וּפרץ לוֹ שביל אל הקיבּוּץ – זהוּ ענין אחר, אבל לא הרי זה כּהרי מי שקיבּל תוֹרה זוֹ פּסוּקה מפּי יערי או טַבֶּנקין. אני מעריך את התנוּעה הקיבּוּצית וחוֹשב שיש לה תפקיד היסטוֹרי, אוּלם אין להעמיד את הרוֹמַנטיקה בּיחס לצוּרת-חיים בּמקוֹם הרוֹמַנטיקה על עצם ההתישבוּת בּארץ-ישׂראל. אם בּאים וּמכריזים על צוּרה כּעל הדרך היחידה: דע לך, כּי דרכּך נתוּנה לפניך! – הרי זוֹהי שגיאה חינוּכית גדוֹלה ואף שגיאה פּוֹליטית. חינוּך כּזה מדלדל את היחיד וגם מוֹציא מחוּג ראִייתוֹ את ארץ-ישׂראל בּתוֹר עיקר. כּי לזמזם בּאזני בּני-הנעוּרים מבּוֹקר ועד ערב: קיבּוּץ, קיבּוּץ – זה עוֹד לא יוֹעיל. אסוּר להפוֹך את המפעלים החיים לדוֹגמַטיקה. כּאן טמוּנוֹת גם אכזבוֹת לתנוּעה. בּשעה שאני מבליט עיקר אחד שלי על של זוּלתי הרי אני מסַכּן את הרעיוֹן הכּלוּל בּתוֹכן העיקרים גם שלי ושל חברַי, כּי יש שחזיוֹן קוֹנקרטי אינוֹ מצליח, אם כּי האידיאה כּוּלה מצליחה. כּאן המקוֹר לאכזבוֹת. הנה לדוּגמה “הגדוּד”. הוּא היה מפעל חשוּב עד מאד. עברוּ דרך הגדוּד למעלה מאלפַּיִם איש. נמצאוּ גם הרבּה ידידים ל “גדוּד” מבּחוּץ, שהחליטוּ לקשוֹר את הסתדרוּתם בּגדוּד, – והנה הכּשלוֹן של הגדוּד גרם אחר כּך למצב הקשה שנתהווה בּ“החלוּץ” הרוּסי. ועתה זה אסוֹן: המפעל נפל וּמפּלה זוֹ מוּרגשת בּכמה פּינוֹת. היה פּרוֹצס של רקבוֹן, של התפּוֹררוּת, וזה השפיע בּהרבּה מקוֹמוֹת. והאם לא יתכן, כּי גם קיבּוּץ עין-חרוֹד אוֹ קיבּוּץ “השוֹמר הצעיר” ימָצאוּ לפעמים בּמצב קשה, וזה ישפיע לרע על התנוּעוֹת הקשוּרוֹת בּהם. תנוּעתנוּ כּוּלה מוּבטחה בּאחריוּת, אבל לא כּן מפעל זה אוֹ אחר.

כּכה צריכה לעמוֹד גם שאלת התרבּוּת. היוּ תקוּפוֹת שלמוֹת שעמדוּ תחת ההשפּעה של ספרוּת מחנכת. יכוֹל להיוֹת כּי תקוּפה זוֹ עברה, ואנוּ חיים בּתקוּפה שהחינוּך הטכני, השימוּשי, הוּא אוּלי חשוּב יוֹתר. ועל כּן יכוֹל להיוֹת, כּי בּדוֹרנוּ אין להעמיד דרישוֹת של התעמקוּת מַקיפה בּספרוּת, כּאשר בּדוֹר אחד קוֹדם לכן, אוּלם אין ספק כּי נחוּץ לנוּ זיוּן ספרוּתי חשוּב, כּדי שתנוּעתנוּ תהיה אֵיתנה. המלחמה התרבּוּתית נגדנוּ קשה. העוֹלם הגדוֹל מוֹשך – ועל כּן עוֹמדת בּחריפוּת השאלה, איך להכין את הדוֹר הצעיר שיוּכל לעמוֹד על רגליו הכן.

אין אני חוֹשב, כּי התרבּוּת העברית מתחילה אִתנוּ, ואפילוּ לא דוֹר אחד לפנינוּ. בּסך-הכּל הננוּ ענף צעיר על עץ התרבּוּת העברית, המַבטיח אמנם ועתיד להתפּתח ולשׂאת פּירוֹת, אוּלם הוּא תלוּי עוֹד בּמצבוֹ של העץ כּוּלוֹ.

ואף זאת. לא מצאתי בּגוֹלה את היחס הנכוֹן לעתוֹן ולספר העברי שאנוּ פּוֹעלי ארץ-ישׂראל מוֹצאים בּארץ. בּלי זה עלוּלה התנוּעה הצעירה בּגוֹלה ליהָפך לאַפּרט עם תרכּוֹבת של סקאוּטינג אוֹ אידיאוֹלוֹגיה קיבּוּצית. יש לי הרוֹשם, כּי הקיבּוּץ היהוּדי בּפּוֹלין היה לעץ יבש ללא פּרי. ארץ-ישׂראל הקטנה מלאה יצירה תרבּוּתית וספרוּתית. בּפּוֹלין – חוֹרב, יוֹבש.

הייתי רוֹצה לעוֹרר את השאלה שעליה צריך לחשוֹב “החלוּץ”, וּביחוּד צריכה לחשוֹב עליה תנוּעת הנוֹער: בּית-הספר העברי. הגיע הזמן להרים בּכוֹחוֹת עצמיים את דגל התרבּוּת העברית הנשמט מידי נוֹשׂאיו. אם “החלוּץ” וּתנוּעת הנוֹער יחשבוּ ויקבּלוּ על עצמם תפקיד זה – מוּבטחני, כּי יפָּתחו לפניהם מעינוֹת חדשים וּמַבריאים.

בּענין איחוּד תנוּעת הנוֹער בּגוֹלה. שמעתי את דברי המחַייבים והשוֹללים. הויכּוּח הזה איננוּ עיקרי. שאלת האיחוּד בּאוֹפן כּללי היא היסטוֹרית, החוֹזרת מפּעם לפעם, ואמנם, הרבּה דברים והוֹכחוֹת בּעד וּכנגד שנשמעוּ כּאן – נשמעוּ גם לפני תשע שנים, בּימי תנוּעת האיחוּד בּארץ. יש חשיבוּת מוּסרית להצגת השאלה, בּין כּשיש תוֹצאוֹת למגמת האיחוּד וּבין כּשאינן. ותמיד צריך לסלק הצדה את החשדים המלַוים – על אינטרסים וּפניוֹת. קשה לבטלם. אך אוֹמר אני: אם זה תשע שנים עוֹמדת על סדר-היוֹם של חיינוּ שאלת האיחוּד ואינה יוֹרדת מעל הפּרק – האם זהוּ ענין של קפּריזה אוֹ שיש כּאן רק רצוֹן של בּליעה? אוֹ שמא הוּא הרצוֹן לאיחוּד הכּוֹחוֹת – חוֹק ואימפּרטיב מוּצק? ולא אדבּר על התוֹעלת שבּאיחוּד, לא אתוַכּח על הדעה האוֹמרת, כּי רב-הגוֹניוּת מעשירה. אילוּ ראיתי לפנַי תנוּעת-נוֹער המוּרכּבת מחלקים שוֹנים, המביאים את חבריהם ארצה-ישׂראל לתפקיד הכּללי – לא הייתי מתנגד לאוֹמרים: “צריך לתת לכּוֹחוֹת השוֹנים להתבּלט”. אך לא כּן המצב בּתנוּעת הנוֹער. הנה שמענוּ את המכתב מרוּסיה. שם מתבּטא הרעיוֹן, ש“החלוּץ” צריך להשפּיע על הסתדרוּת העוֹבדים: עליו להמשיך את קיוּמו בּארץ בּצוּרה מאוּרגנת. הדרישה, אמנם, בּרוּרה היא: מתוֹך כּך שחברי “החלוּץ” בּרוּסיה אינם לא “הפּוֹעל הצעיר” ולא “אחדוּת-העבוֹדה”, כּי הנם בּלתי מפלגתיים, על כּן נחוּץ להם גרעין עצמי בּארץ-ישׂראל.

והוּא הדין לגבּי תנוּעת הנוֹער. כּל גוּף חדש שנוֹצר עוֹמד בּניגוּד לגוּפים הקיימים סביבוֹ ודוֹרש ספֶּציפיקציה. כּעין זה היה גם עם יצירת “גדוּד העבוֹדה”. “גדוּד העבוֹדה” בּראשיתוֹ היה פּשוּט ואלמנטרי: מטרתוֹ – עבוֹדה חלוּצית, עצמיוּת. לפנים אמרנוּ: יש דעה, השקפה – וּמסביב זה נוֹצר אִרגוּן, כּוֹח, שלטוֹן. אך עכשיו יש ההיפך מזה: תחילה נוֹצר גוּף – וּבשמוֹ וּלמענוֹ יוֹצרים את הדעה הפּוֹליטית, מבקשים את הדרך לשליטה וכוּ'. אם גוּף בּעל אוֹריֶנטציה עצמית, בּעל השקפה פּוֹליטית עצמית, יקוּם ויאמר: אינני מפלגה – לא יִצדק. ולוּ היתה קמה עתה בּתוֹכנוּ עוֹד מפלגה פּוֹליטית אחת עם דעוֹת מיוּחדוֹת ( ואם כּי קשה למצוֹא עתה הגדרה חדשה, לאחר שיש לנוּ הפלגה מיוּתרת) היינוּ צריכים להשלים עם זאת וּלקיים את העוּבדה. אוּלם מה ששמעתי מפּי דַבּרי תנוּעת הנוֹער – היו רק ניוּאַנסים, גוֹני-גוַנים, שאינם מספּיקים כּדי יצירת מפלגה חדשה. אינני שוֹלל התפּתחוּת. כּל גוּף ציבּוּרי היה פּעם צעיר. אם התאחד גוּף ידוּע עם אחר למפלגה פּוֹליטית אוֹ שנפרד והתפּתח לעצמוֹ – מוּטב, אך איש מאתנוּ לא יגיד על הגדוּד, כּי הוּא התפּתח. היוּ קפיצוֹת, זיגזַגים ולא יוֹתר. לוּ היה בּגדוּד יסוֹד של התכּחשוּת לאוּמית מתחילתוֹ – היינוּ מבינים. אך מתחילתוֹ לא חסר היה המוֹמנט הלאוּמי בּגדוּד, ואדרבּא – על זאת הוּשתת. אבל מתוֹך שיצא לאויר העוֹלם לחפּשׂ לעצמוֹ עמדה פּוֹליטית מיוּחדת – נכשל, כּי הננוּ כּעת עדים, שגם מפלגוֹת קיימוֹת יש שהן מתחכּמוֹת מאד, כּדי למצוֹא לעצמן עמדוֹת מיוּחדוֹת בּענינים קוֹנקרטיים, ויכוֹל להיוֹת, כּי לגדוּד דוקא נזדמן פּעם להגן על עמדה מיוּחדת, אבל האם זה יכוֹל לשמש פּלַטפוֹרמה ליצירת מפלגה חדשה עם השקפוֹת פּוֹליטיוֹת מיוּחדוֹת לכל אוֹרך הקו?

ואם נתבּוֹנן להתפּתחוּת קיבּוּצי “השוֹמר הצעיר” בּארץ, נראה שלא ההתפּתחוּת הטבעית היא שאיפתם, אלא הרצוֹן להווֹת עוֹד גון מיוּחד; לכן יצר לוֹ “השוֹמר הצעיר” את עמדתוֹ המיוּחדת. ולוּ היתה נוֹבעת הפּוֹליטיזציה של הקיבּוּצים מתוֹך חינוּך מוּצק – הייתי מסכּים. לפני תשע שנים האמנתי בּאפשרוּת האחדוּת המפלגתית של כּל הפּוֹעלים בארץ. אוּלם הפּוֹליטיזציה בּקיבּוּצי “השוֹמר הצעיר” אינה הוֹלכת לפי הצוֹרך בּבירוּר השאלוֹת הפּוֹליטיוֹת, אלא נוֹבעת מתוֹך השתמטוּת ממחשבה פּוֹליטית.

שאלת הפּרצוֹת בּתנוּעתנוּ היא: אם נמצא את הדרך לחַסן את התנוּעה מפּני הכּוֹחוֹת הזרים. בּמקוֹם זה אני רוֹאה הרבּה מן הלָנדסמַנשפטיוּת. איש מאִתנוּ לא יאמר שאת “הפּוֹעל הצעיר” ו“אחדוּת-העבוֹדה” יצרוּ יחידים. למפלגוֹת אלה יש כּוֹח של התפּתחוּת סוֹציאוֹלוֹגית, יש בּהן מלחמת השקפוֹת, אך בּתנוּעת הנוֹער מתקבּלוֹת הנחוֹת וּמתקבּלים מוּשׂגים בּן-לילה. אלה הטוֹענים עתה, כּי מפלגה משַעבּדת – הרי אצלם קיימת מיכַניזציה מחשבתית מוּחלטת. ואם בּארץ-ישׂראל נמצאת היצירה הזאת עדיין בּין הפּטיש והסדן, הרי כּאן, בּגוֹלה, לא דנוּ לגמרי בּשאלוֹת אֵלוּ. וּמנַין החוֹפש והעצמיוּת של הטוֹענים נגד המפלגתיוּת? ואם הוֹפכים אתם את הנוֹער לנוֹשא של ערכים פּוֹליטיים – בּמה טוֹבים אתם מן המפלגוֹת? האם זוֹהי שיטה חינוּכית?

התפּתחוּת תנוּעת “השוֹמר הצעיר” כּשהיא לעצמה היא ספּוֹנטנית, בּלי מגמוֹת מראש. נכוֹן אמר יערי, כּי “השוֹמר הצעיר” היא תנוּעת צעירים בּגוֹלה שהמפלגה שלה היא הקיבּוּץ הארצי בּארץ. השאלה היא רק, אם יש יסוֹד וצוֹרך לפתח עוֹד מפלגה של “השוֹמר הצעיר”.

קיים יחס של בּוּז למפלגתיוּת. ואני מקבּל את הבּוּז הזה. כּלוּם זהוּ הבּוּז למפלגתיוּת, ש“השוֹמר הצעיר” מטפּח בּיד רחבה? כּלוּם תנוּעת העבוֹדה בּארץ אינה חטיבה סוֹציאלית וּפּוֹליטית? ואמנם כּלפּי חוּץ מוֹפיעה תנוּעתנוּ כּחטיבה מיוּחדת. וּמדוּע קרה לנוּ כּכה, שאנוּ מפוֹרדים למפלגוֹת שוֹנוֹת – מפּני שבּארץ קיימת התרוֹצצוּת מבִּפְנים! ואם בּמקוֹם לבוֹא וּלבצר לנוּ עמדה אחת בּארץ – אתם מכריזים מלחמה נגד המפלגוֹת וּמחנכים את חבריכם ללכת אחרי “זרם פּוֹליטי”, הרי זוֹ רק מלחמת מלים ותוּ לא. וכל זמן שהיו הניגוּדים המפלגתיים בּין מפלגוֹת גדוֹלוֹת וּקשישוֹת הרי זה, לפחוֹת, טבעי, אך כשמַתחילה תנוּעת הנוֹער לעשׂוֹת זאת, אין בּזה שוּם צדק היסטוֹרי והתפּתחוּתי. אין אני חוֹשב, שאוּכל להשפּיע על חברים לשם איחוּד תנוּעת הנוֹער. אוּלם אין ספק כּי התחלה לכך מוּכרחה לבוֹא, אם נרצה לחזק את תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ ואת תנוּעתנו כּאן. וּברוּר לי כּי הפּרוֹצס ההיסטוֹרי גם כּאן, כּמוֹ בּארץ, מוֹביל לאיחוּד הכּוֹחוֹת ולא לפירוּדם.


תשרי תרפ"ח


  1. “דבר”, גליוֹן 719, י“ד בּתשרי תרפ”ח, 10.10.1927  ↩

  2. פּינסקר. ד“ר יהוּדה ליבּ פּינסקר. 1891–1821. מנהיגה הראשוֹן הנבחר של תנוּעת ”חוֹבבי–ציוֹן“. מחַבּרה של ”אוֹטוֹאמַנציפּציה“. כּינס בּחשון תרמ”ה את ועידת “חוֹבבי–ציוֹן” בּקטוֹביץ ועמד בּראש התנוּעה עד סוֹף ימיו.  ↩

המלצות קוראים
תגיות