רקע
ברל כצנלסון
על האיחוּד
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

(בּמוֹעצת “אחדוּת-העבוֹדה”, י“ז בּחשון תרפ”ח, תל-אביב)

האוּמנם זקוּקים אנוּ, בּתוֹך “אחדוּת-העבוֹדה”, להרצאה על האיחוּד? יש בּה כּדי להתמיה. מאז קמה “אחדוּת-העבוֹדה”, זה קרוֹב לתשע שנים, התוַכּחנוּ לא פּעם על האיחוּד, נלחמנוּ לוֹ, הסתערנוּ בּשמוֹ, אוּלם כּל זה היה כּלפּי מתנגדינוּ. רעיוֹן האיחוּד היה קנינה הכּללי של “אחדוּת-העבוֹדה”. ועכשיו אפשר צפוּי לנוּ ויכּוּח פּנימי על האיחוּד.

מתחילת בּרייתנוּ הננוּ מצוּוים על האיחוּד. לא רק שמנוּ בּלבד מחייב לכך. הרעיוֹן על אחדוּתוֹ של המעמד היה נשמת תנוּעתנוּ, שלוֹש פּעמים קיבּלנוּ החלטוֹת מפוֹרשוֹת על האיחוּד: בּועידת פּתח-תקוה כּשהנחנוּ את היסוֹד ל“אחדוּת-העבוֹדה”; בּועידה בּחיפה – לפני שבע שנים – מיד לאחר יצירת ההסתדרוּת הכּללית, הגדרנוּ בּחמישה סעיפים את תפקידיה העיקריים של “אחדוּת-העבוֹדה”; להבּא וּביניהם: “המשכת הפּעוּלה להגשמת האיחוּד המלא של פּוֹעלי ארץ-ישׂראל”; ולאחרוֹנה – לפני כּשלוֹש שנים, בּעצם ימי גיאוּת העליה, בּאה מוֹעצתנוּ בּנחלת-יהוּדה, זוֹ שציינה “את הגידוּל המַתמיד של ההסתדרוּת, את כּיבּוּשיה החדשים בּעבוֹדה, בּיצירה המשקית, בּאִרגוּן הפּוֹעל בּמשק הפּרטי וּבהטבת תנאי חייו”, והציגה שוּב על סדר יוֹמה של תנוּעת הפּוֹעלים את הדרישה ל“התלכּדוּת והתגבּשוּת מחוּדשת של כּוֹח מדיני סוֹציאליסטי גדוֹל בּתוֹך הסתדרוּת העוֹבדים הכּללית”.

מבּחינה זוֹ יכוֹלתי איפוֹא לקצר בּדברי: אם לאחר כּמה שנים של תביעה בּלתי-פּוֹסקת מצדנוּ לאיחוּד בּא אוֹתוֹ החלק של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ שתמיד פּנינוּ אליו והוּא היה דוֹחה את תביעתנוּ (בּין מתוֹך כּפירה בּעצם רעיוֹן האיחוּד, בּין אם מחמת חוֹסר אֵמוּן בּנוּ ובכונוֹתינוּ), ועכשיו הוּא מוֹשיט יד לאיחוּד – הרי אין לכאוֹרה כּל ספק בּזה מה צריכה להיוֹת תשוּבתנוּ. אוּלם אם מחוּץ לנוּ הכּירוּ – מבּלי שיאמרוּ זאת בּפירוּש – בּצדקת הרעיוֹן העיקרי של פּתח-תקוה, נמצאים, כּנראה, בּתוֹכנוּ חברים, הסבוּרים – מבּלי שיאמרוּ זאת בּפירוּש – כּי דרך פּתח-תקוה היתה מוּטעית, וּלפיכך כּדאי ששאלת האיחוּד תוּבא אצלנוּ שוּב לידי בּירוּר מלא וגלוּי, לאוֹר הוַיתנוּ כּיוֹם. ישמשוּ הדברים הבּאים פּתיחה לויכּוּח.

שמעתי מצַדדי האיחוּד מנמקים אוֹתוֹ בּהקלה מהירה בּמצבנוּ הפּנימי-ההסתדרוּתי וּבמצבנוּ בּתוֹך ההסתדרוּת הציוֹנית. מקוים כּי מיד לאחר האיחוּד יֵקלוּ הרבּה היחסים והעבוֹדה בּהסתדרוּת וישתנה מצבנוּ בּתוֹך הציוֹנוּת. יש גם שאינם מחשיבים כּל כּך את החיוּב ואת התקווֹת הספוּנוֹת בּאיחוּד בּמידה שהם מתמרמרים על החזיוֹנוֹת השליליים הכּרוּכים בּפּירוּד הקיים, מבזים אוֹתם ורוֹצים “להיפּטר” מהם. אוֹדה, אין אני מצפּה מן האיחוּד ל“עזרה מהירה”, ואין אני רוֹאה בּוֹ פּתרוֹן לצרוֹת הרגע. כּמוֹ כן איני נוֹטה לחייב את האיחוּד אך מתוֹך שלילת חזיוֹנוֹת-הלוָאי השוֹנים, הכּרוּכים בּפּירוּדים כּיוֹם. ולא משוּם שאני נוֹטה להקטין את הרגשת הקוֹשי האנוֹשי והבּלתי-אנוֹשי הנגרם על ידיהם בּעבוֹדתנוּ הציבּוּרית, מרי האַתמוֹספירה הרווּיה חשדוֹת וחששוֹת וחשבּוֹנוֹת וּפניוֹת, בּזבּוּז הכּוֹחוֹת שבּקנאת מפלגוֹתינוּ, שאינה מוֹסיפה לא חכמה ולא יצירה, אלא משוּם שאני סבוּר, ראשית – כּי מבּלי אמוּנה בּחיוּבוֹ הגדוֹל של האיחוּד וּבעתידוֹת הצפוּנוֹת בּוֹ – אין בּכוֹח הכּרה זוֹ בּלבד של אי-נעימוּת ואי-מוּסריוּת הפּירוּד להביא לידי איחוּד, כּאשר ראינוּ בּשנים הקוֹדמוֹת, ושנית – כּי לאחר שנים רבּוֹת של היחסים השליליים האמוּרים, של הערכוֹת אישיוֹת וציבּוּריוֹת פּגוּמוֹת, של התלכּדוּת גוּפים ציבּוּריים על יסוֹד של סלקציה ידוּעה, אין לקווֹת כּי למחרת האיחוּד ניגַאל מכּל זה. ההערכוֹת הנוּקשוֹת של אדם לזוּלתוֹ ושל חוּג לזוּלתוֹ, אם צוֹדקוֹת ואם לא, לא תעבוֹרנה מן העוֹלם בּמחי-יד אחד. תּידרש תקוּפה ידוּעה של עיכּוּל האיחוּד והריסת המחיצוֹת, וּתקוּפה זוֹ לא תהיה כּל כּך קלה. אנוּ רוֹצים להיפּטר מן הגיהינוֹם, המבריח אוֹתנוּ מן העבוֹדה הציבּוּרית, אוּלם ממחרת האיחוּד עוֹד לא יפָּתח לנוּ גן-העדן. אמנם בּעבָרנוּ יש לנוּ מבּחינה זוֹ דוּגמה שעלתה יפה בּיוֹתר: יצירתה של “אחדוּת-העבוֹדה”, שאיחדה אנשים מבּני “מכוֹרוֹת” פּוֹליטיוֹת שוֹנוֹת, שהיוּ לשעבר עוֹינים זה את זה וחוֹשדים זה בּזה, הביאה לידי התלכּדוּת מהירה וגם לידי קרבה אישית ורעוּת ואמוּן, והתלכּדוּת אישית זוֹ היא שעמדה לנוּ ושמרה עלינוּ בּמשך כּל השנים מכּל מיני סכּנוֹת של נרגָנוּת וחַתרנוּת ואוֹפּוֹזיציוֹת וּפרקציוֹת. אוּלם אין בּטחון כּי מה שאירע בּתוֹך תקוּפה מיוּחדה בּמינה, מתוֹך התפּרצוּת כּוֹחוֹת נפשיים חזקים, יחזוֹר עלינוּ שוּב גם בּתנאים רגילים. וּלפיכך, עם היוֹתי מאמין כּי האיחוּד עתיד לטהר את האויר וּלהבריא את היחסים, איני מאמין כּי הוּא עלוּל לישר מיד את כּל ההדוּרים הקשים שבּחיי ההסתדרוּת.

וגם הנטיה לתלוֹת בּאיחוּד תקווֹת גדוֹלוֹת לשינוּי קרוֹב של מצבנוּ בּציוֹנוּת – נראית לי כּמפוּקפּקת. המוֹרד שבּוֹ דוֹרכת התנוּעה הציוֹנית אינוֹ דבר של עראי. אנוּ עוֹמדים בּפני מלחמה חריפה וּממוּשכת, שתפקידנוּ בּה להוֹציא את הדגל מידי אלה המוֹבילים את הציוֹנוּת בּמדרוֹן ולאבדוֹן. וּבמלחמה זוֹ ידָרש מאִתנוּ הרבּה וקרבּנוֹתינוּ יהיוּ מרוּבּים, ואַל נא נַשלה את נפשנוּ, כּי עם בּיצוּע האיחוּד נפתוֹר ממילא את השאלה שהיא היא שאלת התקוּפה: חידוּש התנוּעה החלוּצית והשלָטת רוּחה על פּני כּל שטח המפעל הציוֹני.

הקדמתי את כּל זה, כּדי שלא יבוֹאוּ לאחר האיחוּד ויאמרוּ: האיחוּד הכזיב את תקווֹתינוּ.

האיחוּד בּשבילנוּ, בּשביל תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, אינוֹ פּרי סיטוּאַציה ארעית, אינוֹ חזיוֹן-לוָאי מקרי. הוּא מוּנח בּקו ההיסטוֹרי של צמיחת התנוּעה. שאיפת האיחוּד, בּמלוֹא התוֹכן המַהוּתי וּבמלוֹא ההיקף האִרגוּני, הנָה שאיפה אוֹרגנית של התנוּעה בּארץ. יש תקוּפוֹת נוֹחוֹת יותר לשאיפת האיחוּד ונוֹחוֹת פּחוֹת, יש היא נראית ריאַלית וּקרוֹבה ויש שהיא מתרחקת ונראית כּאוּטוֹפּיה, אוּלם כּל המסתכּל בּתוֹלדוֹתיה של התנוּעה יבחין בּקו-שָני זה העוֹבר דרכּה, שאינוֹ נעלם לעוֹלם. לא אגע עכשיו בּתוֹלדוֹת שאיפת האיחוּד מראשית ימי ההסתדרוּת החקלאית. אסתפּק בּזה שאזכּיר כּי מיוֹם היוָלד “אחדוּת-העבוֹדה” עברנוּ חמישה שלבּים של איחוּד: פּתח-תקוה, יצירת ההסדרוּת בּחיפה, וּמיד לאחריה, בּליל היוָצר ההסתדרוּת הכּללית – הצטרפוּתם של “צעירי-ציוֹן” בּארץ ל“אחדוּת-העבוֹדה”2, איחוּד “פּוֹעלי-ציוֹן”3 – צ.ס. בּוינה, וּמיד לאחר זה – הצטרפוּתם של חברי “דרוֹר”4 לבּרית המאוּחדת (איחוּד אחרוֹן זה, הקטן בּכמוּתוֹ, הכניס זרם חשוּב וּפעיל, המוּרגש כּיוֹם בּעבוֹדתנוּ בּארץ וּבגוֹלה). וּלאחר חמישה שלבּים אלה מחכּים לנוּ עוֹד שנַים: א) איחוּד סוֹציאליסטי כּללי בּארץ, ב) איחוּד הנוֹער בּגוֹלה תחת דגל התנוּעה המאוּחדת בּארץ. שני אלה, כּשיבוֹאוּ לידי גמר, יכריעוּ בּשינוּי מצבה וּמשקלה של תנוּעת הפּוֹעלים בּתוֹך הציוֹנוּת המתגשמת.

מלים אחדוֹת על האיחוּד מתוֹך תפיסתנוּ הסוֹציאליסטית הכּללית. בּשעת יסוּד “אחדוּת-העבוֹדה” למדנוּ להבחין בּין המוּשׂגים: כּת, מפלגה מעמד. תפיסתנוּ הסוֹציאליסטית היתה לא כּיתתית ולא מפלגתית אלא מעמדית. שאפנוּ לאִרגוּן המעמד כּוּלוֹ. התקוּפה הקדוּמה של הסוֹציאליזם, מימי בּאבּף5 והאוּטוֹפּיסטים הגדוֹלים6, עד מחצית המאה הי“ט, היתה כּוּלה כּיתּתית. כּל מלחמת הדעוֹת, כּל נסיוֹנוֹת האִרגוּן התנהלוּ בּמסגרת של כּת. האינטרנציוֹנל הראשוֹן7 וּמפעלוֹ של לַסַל בּגרמניה8 היוּ הנסיוֹנוֹת הראשוֹנים להקים תנוּעה, שהיא מעמדית לא להלכה בּלבד, אלא גם בּהיקף ארגוּני. גם מַרכּס וגם לַסַל רצוּ לאַרגן את התנוּעה המקצוֹעית כּחטיבה אחת, פּוֹליטית וסוֹציאלית. הם ראוּ את הגשמת הסוֹציאליזם לא כּענין של כּת אוֹ של מפלגה אלא כּענין המעמד המאוּרגן, אשר צרכיו החיוּניים יוֹם יוֹם ויִעוּדוֹ ההיסטוֹרי עוֹלים בּד בּבד. הנסיוֹנוֹת הראשוֹנים הללוּ, שהקדימוּ בּהרבּה את זמנם, נחלוּ מכּוֹת קשוֹת. תנוּעת הפּוֹעלים התפּוֹררה לחוּגים וּלמפלגוֹת שוֹנוֹת, בּשעה שלהלכה דָגלוּ כּוּלם בּ”פוֹעלי כּל הארצוֹת התאַחדוּ". ימי האינטרנציוֹנל השני הם ימי האִרגוּן הפּוֹליטי המפלגתי, אשר הסתלק מהקיף את כּל המעמד והתכּוון לנהל את המוֹני המעמד הבּלתי-מאוּרגנים על ידי מפלגה (המוֹנית אמנם) מאוּרגנת וּבעלת שיטה פּוֹליטית ואידיאוֹלוֹגית מסוּימת. האינטרנציוֹנל השלישי חזר מן המפלגה ההמוֹנית אל הכּת. לא כּת של נזירים מתבּוֹדדים השוֹאפים לשלימוּת מוּסרית ודתית, אלא כּת של שליטים, אשר כּוֹחם בּשלימוּת האִרגוּן והמשמעת. כּזוֹ היתה, בּעצם, תפיסתוֹ האִרגוּנית של הבּוֹלשֶביזם הרוּסי עוֹד כּמה שנים לפני יצירת הקוֹמאינטרן. בּרוּח זוֹ מתחנכוֹת בּימינוּ כּמה הסתדרוּיוֹת, גם המצוּיוֹת מחוּץ לתחוּמי האינטרנציוֹנל השלישי. רוֹוחת האמוּנה, כּי אפשר להשתלט בּכוֹח על מעמד הפּוֹעלים, לדַרבּן אוֹתוֹ כּהלכה, וּבכוֹח הטלת מרוּת זוֹ לגַשם את היעוּדים ההיסטוֹריים של המעמד.

“אַחדוּת-העבוֹדה” שללה בּעצם יסוּדה את התפיסה של בּדֵלוּת כּיתּתית מן המעמד ושל השתלטות כּיתּתית על המעמד. המציאוּת הפּוֹלטית בּארץ-ישׂראל עזרה לה להאמין בּאפשרוּת וּבהכרחיוּת של אַקטיביוּת המעמד כּוּלוֹ, לפיכך בּיקשנוּ את צוּרת האִרגוּן אשר תקיף את כּל המעמד לכל ענפי מלחמתוֹ ויצירתוֹ. מתוֹך תפיסה זוֹ היינוּ ניגשים לשאלוֹת שעלוּ לפנינוּ. לא הגשַמנוּה בּכּל, אוּלם גם את שאר שאיפוֹתינוּ טרם בּיצענוּ, וּתפיסה זוֹ היא שהביאַתנוּ לידי צוּרת ההסתדרוּת הכּללית המשמשת מכשיר של מידת אקטיביוּת גבוֹהה לכל מעמד הפּוֹעלים.

הסתדרוּתנוּ הכּללית הנָה חזיוֹן בּלתי-רגיל בּתנוּעת הפּוֹעלים העו­ֹלמית. אוּלם את האַקטיביוּת החברתית המלאה של חבריה לא רכשה אף היא. רחבה המסגרת, רחב ההיקף המעשׂי של ההסתדרוּת. אבל לא ההיקף החינוּכי. מידת ההתלכּדוּת הנפשית והרעיוֹנית שבּה אינה מספּיקה. וחזיוֹן זה התנקם בּנוּ. גדל בּקרבּנוּ ציבּוּר גדוֹל בּלתי-מפלגתי – כּבוֹדוֹ בּמקוֹמוֹ מוּנח – אשר לא הרגיש את עצמוֹ שוּתף בּשלימוּת למפעל התנוּעה בּארץ. השתלשלוּת הענינים בּציבּוּר וּבהסתדרוּת לא בּלבד שאיפשרה את גידוּלם והתרַבּוּתם של יסוֹדוֹת זרים ואדישים, היא גם גרמה לפּסיביוּתם וּלהתנכּרוּתם של אלה אשר בּאו לארץ כּחלוּצים אַקטיביים עֵרים וּרגישים, כּילדי טיפּוּחיו של דוֹר הפּוֹעלים. בּמציאוּת של שתי מפלגוֹת “שוֹלטוֹת”9 בּארץ, בּחינוּך ידוּע, “איסטניסי”, הנפוֹץ בּתנוּעת הנוֹער שלנוּ, המַרגיל את הנוֹער לראוֹת עצמוֹ “מלמעלה” למפלגוֹת, בּדַלוּת התוֹכן האידיאוֹלוֹגי של החינוּך בּחוּץ-לארץ, בּמציאות חוּגים וּ“שבטים” רבּים בּתוך קיבּוץ-גָלוּיוֹתינוּ, – מה פּלא אם משכה זוֹ “הבּלתי-מפלגתיוּת”, הנוֹבעת מתוֹך “יכּה יוֹסי את יוֹסי”, הרוֹאה את עצמה נעלה על ידי זה שהיא עוֹמדת מן הצד, בּלתי-אחראית לענינינוּ, ורשאית תמיד לתלוֹת את הקוֹלר בּצוארי אחרים? את פּרי הפּסיביוּת הזאת אנוּ אוֹכלים עתה. כּל עוֹד הכּל הוֹלך למישרים אין מרגישים בּחשיבוּת החינוּך הרעיוֹני וההתלכּדוּת האִרגוּנית. אוּלם כּשבּאים ימי-נסיוֹן – משלמים בּיוֹקר בּעד כּל פּרצה. ועזיבת המערכה מצד חלקים ידוּעים בּגדוּד העבוֹדה וּבחוּגי “השוֹמר הצעיר”10, התגלוּת הרפיוֹן בּעצם תקוּפת הנסיוֹן שמתנסה הפּוֹעל בּארץ, אינה אלא עוֹנש על אשר לא ידענוּ לעשׂוֹת את המסגרת של “אחדוּת-העבוֹדה” למסגרת כּללית של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ. לפני שלוֹש שנים, בּנחלת-יהוּדה, הוֹשטנוּ יד לאיחוּד ולא רק ל“פּוֹעל הצעיר” אלא גם ל“שוֹמר הצעיר” ולשאר הקיבּוּצים בּארץ. היד נשארה מוּשטה בּאויר. מוּבטחני, כּי אילוּ היינוּ אז מקיימים את האיחוּד היינוּ ניצוֹלים מכּמה מפּלות וּתבוּסוֹת – והיינוּ מצילים כּמה חברים שנכשלוּ מחבלי יציאה וּבגידה וכמה קיבּוּצים בּלתי-מפלגתיים מהרס.

בּתקוּפה ש“אחדוּת-העבוֹדה” נוֹסדה היתה חזקה עדיין הדוֹגמַטיקה של צוּרוֹת האִרגוּן המקוּבּלוֹת בּתנוּעת הפּוֹעלים בּיבּשת אירוֹפּה. כּמה הרבּו ללגלג עלינוּ, האוּטוֹפּיסטים השוֹנים בּחלוֹמוֹת-שוא ואיננוּ יוֹדעים מה שיוֹדעים כּל תינוֹקוֹת של בּית רבּן סוֹציאליסטיים. והנה בּאה המציאוּת המרה של תנוּעת הפּוֹעלים בּאירוֹפּה ולימדה הרבּה. ראינוּ את תוֹצאוֹתיהם של האידיאוֹלוֹגיה הכּיתּתית והאִרגוּן הכּיתּתי. ראינוּ כּי המיעוּט הכּיתּתי-הפּוֹליטי המתנשׂא לשלוֹט וּלהוֹביל אחריו את תנוּעת הפּוֹעלים הוֹלך בּדרך שהלכוּ בּה הכּיתוֹת הדתיוֹת: מפּילוּג לפילוּג. התפּוֹררוּת בּלתי-פּוֹסקת, נידוּיים, חרמוֹת וּדחיוֹת היוּ מנת גוֹרלן של מפלגוֹת-הכּת שבּקוֹמאינטרן. היינוּ כּוּלנוּ עדים לתבוּסוֹת הפּוֹליטיוֹת והמוּסריוֹת שבּאוּ בּעקבוֹת תפיסה זוֹ למעמד הפּוֹעלים כּוּלוֹ.

בּמשך השנים הללוּ ניתנוּ לנוּ שיעוּרים מאירי-עינים להערכת החזיוֹנוֹת של איחוּד וּפירוּד בּתנוּעת הפּוֹעלים, להערכת מידת כּשרוֹנה של תנוּעה להיוֹת מאוּחדת. הנה לפנינוּ התנוּעה בּצרפת. פּרוֹלטריוֹן בּעל עבר רבוֹלוּציוֹני, בּעל מזג נלהב, שידע בּעבָרוֹ אישים גדוֹלים וּמאוֹרעוֹת כּבּירים. וּתנוּעה זוֹ, אשר הנטיה להתבּוֹדדוּת היתה גוֹברת בּה על פּני נסיוֹנוֹת האיחוּד, עוֹמדת לפנינוּ מזה שנים בּכל חוּלשתה. וּלעוּמתה –מפלגת הסוֹציאַל-דמוֹקרטיה בּאוֹסטריה, אשר יוֹתר מכּל מפלגוֹת הפּוֹעלים בּיבּשת אירוֹפּה ידעה לשמוֹר על שלימוּתה וּלהתקרב לטיפּוּס של מפלגה-מעמד; ואנוּ רוֹאים מה כּוֹחה המלחמתי והיצירתי, אפילוּ בּאוֹתם התנאים הקשים בּיוֹתר שבּהם נתוּנה תנוּעת הפּוֹעלים בּמדינה כּאוֹסטריה, אשר מכּל צד אוֹרבים לה. וּלעוּמת המפלגוֹת בּאירוֹפּה שכּוּלן הלכוּ בּדרך ההפרזה של האִרגוּן המקצוֹעי והפּוֹליטי הוֹלכת ה“לֵיבּוֹר פַּרטי” בּאנגליה בּדרכּה המיוּחדת לה: אִרגוּן פּוֹליטי של המעמד כּוּלוֹ, על תאיו המקצוֹעיים. היוּ ימים וכל הנסיוֹנוֹת ללמד את הפּוֹעל האנגלי את תוֹרת הסוֹציאליזם היוּ לשוא, וכל סוֹציאליסט תוֹרני היה מבטל את הפּוֹעל האנגלי, בּגלל קוֹנסרבטיביוּתוֹ, בּתכלית הבּיטוּל. אוּלם עכשיו עוֹמדת לפנינוּ מפלגת הפּוֹעלים בּאנגליה, בּמלוֹא תחמָשתה, כּמפלגה היחידה המַקיפה את המעמד כּוּלוֹ והרשאית בּאמת לדבּר בּשמוֹ, והמתכּוֹננת יוֹתר מאשר כּל מפלגה אחרת בּידיה את גוֹרל המדינה.

חלק הגוּן ממַפּלוֹתיהן של מפלגוֹת הפּוֹעלים בּתקוּפה ההיסטוֹרית האחרוֹנה יש לזקוֹף על חשבּוֹן קיוּם המחיצה הגדוֹלה בּין המפלגה והמעמד. בּשנים האחרוֹנוֹת יש לציין כּמה חזיוֹנוֹת של התגבּרוּת על תקוּפת הפּירוּדים ושל מעבר מן הטיפּוּס מפלגה-כּת לטיפּוּס מפלגה-מעמד. כּזה היה האיחוּד שבּין הסוֹציאל-דמוֹקרטים הגרמנים הימניים עם ה“בּלתי-תלוּיים”11, לאחר כּל הניגוּדים הגדוֹלים והשׂנאה והמלחמה שהתנהלה בּיניהם. כּכה ראינוּ עכשיו את האיחוּד בּנוֹרבגיה12, איחוּד המפלגה שעזבה את האינטרנציוֹנל השלישי13 עם המפלגה הסוֹציאליסטית (שיצאה מתוֹך האינטרנציוֹנל השני בּהסכּמתוֹ למען האיחוּד) ואת נצחוֹן הפּוֹעלים הכּללי בּארץ שבּא בּעקבות האיחוּד הזה. והמתבּונן בּמַה שנַעשׂה בּתנוּעת הפּוֹעלים בּעוֹלם יבין כּי אין זה חזיוֹן מקרי וּבוֹדד. הוּא יאזין לבת-קוֹל העוֹלה והוֹמה מתוֹך התנוּעה הקרוּעה והשסוּעה והמבקשת את איחוּדה.

האיחוּד האפשרי כּיוֹם בּארץ אינוֹ איחוּד כּללי של המעמד, כּי אם איחוּד שתי מפלגוֹת למפלגה אחת, אשר תשאף להקיף, כּכל האפשר, את המעמד בּרוּבּוֹ. ההויה הכּלכּלית בּארץ מחייבת את האיחוּד. ההוָיה האידיאוֹלוֹגית של ציבּוּר הפּוֹעלים מאפשרת את האיחוּד. הפּוּרענוּיוֹת שהקיפוּנוּ מסייעוֹת לוֹ. ואף על פִּי כן רבּים הקשיים על דרכּוֹ. מה הם?

1. ההרגל. יש טענוֹת שלפני שנים היוּ יוֹדעים יפה בּחוּגינוּ ללגלגל עליהן, ועכשיו הן חוֹזרוֹת ונשמעוֹת בּקרבּנוּ. הטענוֹת הללוּ מזכּירוֹת לי את דמעוֹת הכּלה בּלכתה לחוּפּה, על אשר הוּטל עליה “להינשׂא לאדם זר”, בּשעה ש“אמא נישׂאה לאבּא”. לפני איחוּדנוּ עם צ“ס שמענוּ כּמה טענוֹת נגדם מפּי “פּוֹעלי-ציוֹן”. התאַחדנוּ – והטענוֹת נתבּדוּ, בּרוּך השם. עכשיו אנוּ שוֹמעים אוֹתן טענוֹת ממש מפּי חברינוּ הצ”ס לשעבר כּנגד “הפּוֹעל הצעיר”.

2. הערכוֹת אישיוֹת. לא קשה לנהוֹג קלוּת וזלזוּל בּערך הזוּלת. היוּ ימים ש“הפּוֹעל הצעיר” היה מרבּה להשתמש בּיחס זה. עכשיו חזר הגלגל. ואילוּ היה לפנינוּ ענין של איחוּד שתי כּנוּפיוֹת, כּי אז היתה בּאמת שאלת ההערכוֹת האישיוֹת צריכה לתפּוֹס מקוֹם רציני. מתוֹך סלקציה מַתמידה בּתוֹך גוּפים ציבּוּריים שוֹנים עלוּלים להתהווֹת “טיפּוּסים” שוֹנים. אוּלם אין לשכּוֹח כּי לפנינוּ כּאן לא שאלת איחוּד של קבוּצוֹת אישיוֹת, כּמוֹ שאין כּאן שאלה של “קוֹנצסיוֹת”. אַל נשכּח, כּי התנוּעה היא אחת, כּי מפעלנוּ המשקי, הסוֹציאלי, התרבּוּתי – אחד הוּא.

3. “זכרוֹנוֹת מרים”. אצלנוּ נוֹהגים להזכּיר למפלגה המתנגדת חטאים ידוּעים, אוּלם התרוּפה כּנגדם היא לא בּהתבּדלוּת אלא בּאיחוּד. כּמה חטאים בּקרבּנוּ אינם פּרי האוֹפי הפּגוּם של חבר המפלגה הטיפּוּסי אלא פּרי המציאוּת הדוּ-מפלגתית והעיווּתים הכּרוּכים בּה. איני רוֹאה בּשוּם אוֹפן בּחבר “הפּוֹעל הצעיר” “לא-חבר” לי. איני חוֹשב, כּי חבר טיפּוּסי של מפלגה סוֹציאליסטית בּעוֹלם הנהוּ “יוֹתר סוֹציאליסטי” מאשר חבר טיפּוּסי של “הפּוֹעל הצעיר”. ואיני חוֹשד את החבר הטיפּוּסי של “הפּוֹעל הצעיר” בּארץ בּאידיאוֹלוֹגיה “ציוֹנית-גרמנית”.

מקוֹר העיכּוּבים הנפשיים לאיחוּד מוּנח, כּמדוּמה, בּהכּרה שאנחנוּ “השׂאוֹר שבּעיסה” וכל הַרכָּבת “דם זר” עלוּלה רק להוֹריד את מַהוּתנוּ. אוּלם “אחדוּת-העבוֹדה” הרי לא צמחה מתוֹך אידיאוֹלוֹגיה “גזעית”. אם בּגן וּבחממה מבקשים ליצוֹר את הטיפּוּס הרצוּי על ידי סלקציה, בּירוּר אחרי בּירוּר, הרי אנחנוּ לא ראינוּ בּזה את דרך החברה ודרך היצירה של הטיפּוּס האנוֹשי הרצוּי בּתוֹכנוּ. האמַנוּ כּי בּ“רוֹב עם” מרחב ליצירה וּלהתהווּת תנאי קיוּם אשר יסַייעוּ לגידוּל הטיפּוּס האנוֹשי הנאה. הסתּגרוּת פּנימית מפלגתית זהוּ ההיפך מרעיוֹנה של “אחדוּת-העבוֹדה”, ואם ניאָחז בּה יביאנוּ הדבר לא רק להתכּחשוּת למקוֹרנוּ, אלא גם להתנַוונוּת. תנוּעתנוּ בּארץ, הצוֹפה תמיד לקראת קיבּוּץ גָלוּיוֹת, תּפסַח מתוך הכרח פּנימי על פּני המחיצוֹת המלָאכוּתיוֹת הללוּ.


אמרתי שאיני מצפּה מן האיחוּד “לעזרה מהירה”, אוּלם אני מצפּה ממנוּ הרבּה לימים הבּאים. רוֹאה אני בּוֹ התגבּרוּת פּנימית והזדיינוּת בּריאה לדרך הארוּכּה שלנוּ.

בּמידה שהאיחוּד יבוּצע והפּצעים הישנים יקרימוּ, יבוֹא, ראשית כּל, טיהוּר חיינוּ החברתיים. ועמוֹ – קימוּץ אֶנרגיה, המבוּזבּזת עכשיו לשוא, בּירוּר ענינים יוֹתר צוֹדק, סידוּר יוֹתר נכוֹן של ענינינוּ וּמפעלינוּ. השתחררוּת מחשבּוֹנוֹת צדדיים והפניַת הלב והמוֹח אל החשבּוֹן הפּנימי של התנוּעה.

שנית, שחרוּר המחשבה והפראה רעיוֹנית של תנוּעת הפּוֹעלים שתבוֹא מתוֹך התלכּדוּתה. בּניגוּד לדעה המקוּבּלת, כּי איחוּד גוֹרר טשטוּש רעיוֹני, מקוה אני ממנוּ לאפשרוּת של בּירוּר רציני ושל עבוֹדה אינטלקטוּאַלית, שאינה נרתעת מפּני “מה יאמרוּ” וחוֹתרת אל העיקר. לא יעמדוּ עוֹד אחד לעוּמת רעהוּ שני גוּפים מזוּינים וחמוּשים השוֹמרים על קניניהם ועל טעוּיוֹתיהם מפּני כּל חשש של “התנַקשוּת”. ותיפּתח הדרך לעבוֹדה אידיאוֹלוֹגית רצינית הדרוּשה עכשיו כּל כּך לתנוּעתנוּ.

האיחוּד גם יביא שינוּי ניכּר בּמצבה של תנוּעתנוּ לגבּי חוּץ, וקוֹדם כּל, לגבּי הכּוֹחוֹת הקרוֹבים לנוּ בּיוֹתר, – חוּגי ארץ-ישׂראל העוֹבדת שבּגוֹלה. יוּנף דגל אחד, הקוֹרא לכוּלם! יחדל חזיוֹן הכּפילוּת, שאינה מוּבנת כּלל לאדם מן החוּץ, והמוֹנעת מגישה ישרה וּקרוֹבה למפעלנוּ. כּפילוּת זוֹ כּמה היא מַנחילה לנוּ בּעיני העוֹלם גם אי-הבנה וגם קלוֹן. גם בּעיני הנוֹער החלוּצי הקרוֹב לנוּ היא מציגה אוֹתנוּ בּדמוּת שלילית. מי שרוֹצה לדבּר אל המוֹנים רחבים אסוּר לוֹ שיבלבּל את מוֹחם בּגוָנים וּבבנוֹת-גוָן. הוּא צריך לשאוֹף לשלימוּת וּלפשטוּת. כּשם שלַפּוֹעל בּאוֹסטריה בּרוּר מַהי המפלגה הסוֹציאליסטית וּלמי היא – כּך צריך שיהא בּרוּר לכל אדם שבּארץ-ישׂראל העוֹבדת: מַהי מפלגת הפּוֹעלים הסוֹציאליסטית בּארץ-ישׂראל והיכן מקוֹמוֹ הוּא. ואנוּ הצריכים לדבּר אל דוֹרוֹת צעירים בּארצוֹת שוֹנוֹת וּבמשך שנים רבּוֹת, וּבלשוֹנוֹת-תרגוּם רבּוֹת – לנוּ אסוּר עוֹד הרבּה יוֹתר מאשר לאחרים לעסוֹק בּטפל, להבליט את ההבדלים הדקים ולא את המשוּתף הגדוֹל והחשוּב. כּל עבוֹדתנוּ בּגוֹלה נתקלת בּמאֵרת הפּירוּד וּמטילה פּגם גם בּעבוֹדה הטהוֹרה בּיוֹתר שאנוּ עוֹשׂים שם. ורק לאחר האיחוּד יפָּתח לפנינוּ המרחב בּעבוֹדת הגוֹלה.

כּל איחוּד שלנוּ בּארץ היה בּשעתוֹ עוֹשׂה שליחוּת גדוֹלה בּגוֹלה. והפּעם כּשהוּצגנוּ שוּב, בּתוֹקף מצב התנוּעה הציוֹנית כּוּלה, בּפני עבוֹדה מחוּדשת וּמאוּמצת וּבעלת היקפים חדשים בּגוֹלה – מקבּל האיחוּד את ערכּוֹ המיוּחד. בּהזדמנוּת זוֹ לא אֶכּנס לדבּר בּהרחָבה על הנוֹער שלנוּ בּגוֹלה, על יִקרת ערכּוֹ וגוֹדל חשיבוּתוֹ וגם על דלוּת מזוֹנוֹתיו התרבּוּתיים ורוֹב הסכּנוֹת האוֹרבוֹת לוֹ. אסתפּק אם אוֹמַר כּי בּחזית הציוֹנית הקשה בּיוֹתר עוֹמד הנוֹער, בּמערכה עם ההתבּוֹללוּת הבּורגנית והקריֶריסטית ועם ההתבּוֹללוּת הקוֹמוּניסטית-האידיאַליסטית. וּבמלחמה זוֹ אין לוֹ שוּם כּוֹחוֹת בּציוֹנוּת שבּגוֹלה להישען עליהם. וגם משענתנוּ אינה מַנחה אוֹתוֹ. עוֹד יוֹתר. יש לציין את החזיוֹן המשוּנה, כּי הנוֹער הבּא, לכאוֹרה, להמשיך את מפעלנוּ, אינוֹ רוֹחש אֵמוּן למי שקָדם לוֹ. הוּא רגיל לראוֹת בּנוּ צדדים נִצים, בּעלי “אינטרסים” צדדיים – ולא את בּאי-כּוֹח התנוּעה האחת, שממנה הוּא יוֹנק ועל בּרכּיה הוּא גדל. בּמצב זה אין הנוֹער שלנוּ מקבּל מתנוּעתנוּ מה שהיה יכוֹל לקבּל ממנה, את המשען החזק בּפני הכּוֹחוֹת העוֹמדים לבלעוֹ. מן הרגע שהאיחוּד יביא אחריו את ההתלכּדוּת הנפשית של התנוּעה בּארץ עם הנוֹער בּגוֹלה – יתחדשוּ מקוֹרוֹת התנוּעה ותקוּם האפשרוּת לצאת בּמסע-כּיבּוּש אל הגוֹלה היהוּדית. מכּאן גם יבוֹא השינוּי המַכריע בּמצבנוּ אנוּ בּתנוּעה הציוֹנית, ואוּלי גם בּמצבה של התנוּעה הציוֹנית כּוּלה.

_______________

וּמלים אחדוֹת על השאלוֹת הפּרוֹגרמתיוֹת והמעשׂיוֹת הכּרוּכוֹת בּאיחוּד. איני נוֹטה לדעתוֹ של יצחק שוַיגר, שיש לקפּוֹץ לזרוֹעוֹת האיחוּד בּעינים עצוּמוֹת. ואיני נוֹטה לכך לא משוּם שאני חוֹשש, שמא יהיה כּאן מיקח-טעוּת אוֹ אוֹנאה. חלילה. גם אילוּ היה האיחוּד יוֹצא לפּוֹעל היוֹם “מבּלי כּל תנאים”, אז היה אָפיוֹ של הגוּף המאוּחד בּרוּר מאליו. הכּוֹחוֹת החברתיים אשר יהַווּ את המפלגה המאוּחדת, הם אשר ישַווּ לה את דמוּתה. וּמציאוּתה של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, עבָרה וקניניה וּסגוּלוֹתיה הנפשיוֹת, אלה אינם ניתנים לטשטוּש וּלהעלָמה. אוּלם סבוּרני שכּל מה שיש לוֹמר צריך שיֵאָמר בּבהירוּת גמוּרה. ראשית, צריך להקל כּכל האפשר על המפלגה המאוּחדת בּדרך פּעוּלתה וּלהצילה מכּל מיני חיכּוּכים יתירים. וּבמידה שמצע האיחוּד ישׂכּיל לסכּם את הנקוּדה אליה הגיעה תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ בּיוֹם האיחוּד – כּן יוּסרוּ מעל דרך המפלגה המאוּחדת אבני-נגף רבּוֹת. שנית, האיחוּד אינוֹ רק הסכּם שבּין שתי קבוּצוֹת של עסקנים. האיחוּד בּא מתוֹך הוָיתוֹ של ציבּוּר גדוֹל וּפוֹנה אל לבּוֹ של ציבּוּר עוֹד יוֹתר גדוֹל. וּבשביל הציבּוּר שבּתוֹך שתי המפלגוֹת, וּבשביל הציבּוּר שמחוּץ לשתי המפלגוֹת המאזין לדבר האיחוּד, וּבשביל הציבּוּר הגדוֹל בּחוּץ-לארץ המצפּה לדברנוּ מן הארץ חשוּב בּיוֹתר שהדברים יהיוּ בּרוּרים, ושתימָנע כּל מבוּכה, כּל התרוֹצצוּת מיוּתרת. ממצע האיחוּד לא נדרוֹש, כּמוּבן, “חידוּשים” ועיוּנים אידיאוֹלוֹגיים דקים שהנם עדין בּבחינת “צריך עיוּן”, אוּלם הקנינים הפּוֹליטיים והרעיוֹניים של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ צריכים להיוֹת מסוּכּמים.

לא פּחוֹת מאשר בּשטח סוֹציאליסטי יש, לדעתי, צוֹרך בּהגדרוֹת ציוֹניוֹת. דוקא בּשטח זה נתגלוּ בּשנים האחרוֹנוֹת כּמה ניגוּדים רציניים, אם בּין שתי המפלגוֹת, ואם בּינינוּ וּבין חוּגים ידוּעים בּ“הפּוֹעל הצעיר”. אין זאת שאלה של נוּסח. התפיסה הוֶלטשאית14 היא אוֹת הזמן, בּיטוּי לדלדוּל הציוֹנוּת מתוֹכן לאוּמי רציני. אין לי כּל ספק כּי החָבר של “הפּוֹעל הצעיר” הוּא אתנוּ בּתפיסתוֹ הציוֹנית. לא שמענוּ שמתוֹך האַחד-העמיזם הגרמני אוֹ האַנגלוֹ-סַכּסי יבוֹאוּ אנשים להיוֹת חלוּצים בּארץ. “מעשׂי-שטוּת” כּאלה אפשר לעשׂוֹת רק מתוֹך הציוֹנוּת ה“פּרימיטיבית”, המדינית, החיה בּ“אילוּזיוֹת” של עליה עממית ושל קיבּוּץ גָלוּיוֹת.

בּשטח הסוֹציאליסטי נראים לי הדברים בּרוּרים בּיוֹתר. עצם רעיוֹן האיחוּד של “הפּוֹעל הצעיר” עם “אחדוּת-העבוֹדה” בּא מתוֹך הכּרה בּאידיאל הסוֹציאליסטי וּבקשרים האוֹרגניים של תנוּעתנוּ עם תנוּעת הפּוֹעלים הבּין-לאוּמית. האיחוּד אינוֹ בּא לוַתר על שוּם קנין שנרכּש בּהתפּתחוּתוֹ ההיסטוֹרית של הפּוֹעל בּארץ. בּכניסה לאינטרנציוֹנל הסוֹציאליסטי אני רוֹאה חשיבוּת מעשׂית כּפוּלה: בּיצוּר האידיאוֹלוֹגיה הסוֹציאליסטית מפּני האילוּזיוֹת הקוֹמוּניסטיוֹת המנַשבוֹת לפרקים בּרחוֹבנוּ, וּביצוּר העמדה המדינית החשוּבה שרכשה לה בּרית “פּוֹעלי-ציוֹן” בּתוֹך האינטרנציוֹנל הסוֹציאליסטי.

ואשר ל“מלחמת מעמדוֹת”. רוֹאה אני צוֹרך להבחין כּאן בּין שני מוּשׂגים שוֹנים. בּמידה שאיזוֹ פוֹרמוּלה מכוּונת להטיל על התנוּעה מרוּת של מוּשׂגים היסטוֹריים-פּילוֹסוֹפיים – הרי רשאי כּל סוֹציאליסט “לפרוֹק את עוּלה מעל צוארוֹ”. על כּל פּנים, אין אנוּ, השוֹאפים לאיחוּד המעמד, רשאים להתנוֹת על השקפת-עוֹלם פּילוֹסוֹפית זוֹ אוֹ אחרת. אוּלם יש צוֹרך להבּיע את אָפיה המעמדי של תנוּעתנוּ, את תפקידוֹ של הפּוֹעל כּנוֹשׂא היעוּד הציוֹני-הסוֹציאליסטי. כּשם שאין צוֹרך לטשטש את האוֹפי הלאוּמי של הציוֹנוּת וחוֹבה להימנע מכּל מיני זיוּפים אידיאוֹלוֹגיים המתימרים לתאר את הציוֹנוּת כּאידיאל מעמדי, כּכה חוֹבה להבּיע בּפירוּש בּפּרוֹגרמה של המפלגה וּבכל מַהוּתה המעשׂית את אָפיה המעמדי בּתוֹך הציוֹנוּת.

לשאלה הקשה בּיוֹתר בּענין האיחוּד: הגוֹלה. אין בּנדוֹן זה הרמוֹניה בּין הגוֹלה וּבין הארץ, על כּל פּנים בּין ארצוֹת ידוּעוֹת בּגוֹלה וּבין הארץ. אמריקה, למשל, תפגוֹש את האיחוּד בּהבנה גמוּרה, וּנקוה כּי גם תצא בּעקבוֹתיו. האיחוּד שם גָמֵל כּמוֹ בּארץ-ישׂראל. אוּלם יש ארצוֹת בּגוֹלה שהמציאוּת המפלגתית רחוֹקה מאפשרוּת איחוּד. וכאן השאלה. יש חברים שמתוֹך נאמנוּת יתירה לגוֹלה יאסרוּ עלינוּ משוּם כּך את האיחוּד בּארץ: הענין לא יוּבן “שם” ויגרוֹם מבוּכה. אני סוֹבר אחרת. ודאי חוֹבה עלינוּ לשמוֹר על שלוֹם מפלגוֹת בּריתנוּ בּגוֹלה. ולא נבוֹא להטיל עליהן חידוּשים שלא יוּכלוּ להכיל אוֹתם. לא נטיל עליהם בּחוֹזק-יד שוּם איחוּד בּגוֹלה בּטרם יוּכשר הדוֹר. לא נבוֹא לאַחד כּיוֹם את “פּוֹעלי-ציוֹן” וה“התאחדוּת”. אוּלם לא יתכן, כּי הם יטילוּ עלינוּ את הפּירוּד.

אפשר שלַגוֹלה יגרוֹם האיחוּד בּשעה ראשוֹנה מבוּכה. אוּלם הוּא עתיד להביא גם שם הבראה וחיזוּק והתפּתחוּת. נמצא,לכשנרצה, את הצוּרה הראוּיה לתקוּפת-המעבר. אַל נהיה מַכּסימליים בּנדוֹן זה, ואל נדרוֹש עתה את האיחוּד בּגוֹלה. נתאמץ על ידי הסבּרה רצינית לפתוֹר את השאלה כּכה שהאיחוּד יֵעָשׂה בּמינימוּם של קרבּנוֹת וּפוּרענוּיוֹת בּשביל חברינוּ בּגוֹלה. אוּלם אם חברים הם לנוּ בּאמת – לא יעלה על דעתם לשׂים כּבלים על דרך התפּתחוּתה של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ וּלעכּב את מהלכה ההיסטוֹרי.


  1. הרצאה. “קוּנטרס” ש“כ, כּסלו תרפ”ח, עמוּד 2. “ילקוּט אחדוּת–העבוֹדה”, א', עמוּד 134.  ↩

  2. עיין כּרך ב', עמוּד 286.  ↩

  3. צ. ס. קם בּשנת 1925.  ↩

  4. עיין כּרך ב', עמוּד 305.  ↩

  5. בּאבּף, פרנסוּאַ נוֹאֶל, 1797–1760. לוֹחם למשטר של שויוֹן כּלכּלי בּימי המהפּכה הצרפתית הגדוֹלה. מיסדוֹ של ארגוּן חשאי “חברת השוים”.  ↩

  6. התוֹאר המקוּבּל בּספרוּת הסוֹציאליסטית לגדוֹלי החוֹזים הסוֹצילאיסטיים: סן–סימוֹן (1825–1790), רוֹבּרט אוֹאֶן (1858–1771) ושַרל פוּריֶה (1835–1772), שפּיתחוּ תוֹרוֹת ותכניוֹת לשינוּי פּני החברה הקיימת, המבוּססת על קנין פּרטי, התחרוּת, זכוּיוֹת–יתר מעמדיוֹת וניצוּל ההמוֹנים. את הדרך לתיקוּנה ראוּ בּגוֹרמים רצוֹניים של האדם, בּתיכּוּן תכניוֹת להקמת חברה שאין בּה ניצוּל, בּהוֹכחת יתרוֹנוֹתיה וּבהשפּעה על אלה שהיכוֹלת בּידם לעשׂוֹת למען העם על ידי יצירת קהילוֹת–עבוֹדה שיתוּפיוֹת, שתשמשנה מוֹפת לכל החברה. רוֹבּרט אוֹאֶן כּוֹנן בּאמריקה בּ–1826 קהילה שיתוּפית “ניוּ–הרמוֹני”, וּבהשפּעתוֹ נוֹסדוּ בּאמריקה ואירוֹפּה כּמה קהילוֹת דוֹמוֹת. הפוּריֶריסטים יצרוּ כּמה עשׂרוֹת מוֹשבוֹת שיתוּפיוֹת (“פַלַנְסְטֶרוֹת”) בּאמריקה. אך כּל אלה לא האריכוּ ימים.  ↩

  7. האינטרנציונל הראשון (שמו המדוּיק: “חברה בּין–לאוּמית של פּוֹעלים”) נוֹסד בּשנת 1864 בּלוֹנדוֹן על ידי קרל מַרכּס וּפרידריך אֶנגלס וחבריהם. בּ–1876 חדל להתקיים. האינטרנציוֹנל השני קם בּשנת 1889, פּעל רבּוֹת להפצת התנוּעה הסוֹציאליסטית, לארגוּן המקצוֹעי של הפּוֹעל וּלהגבּרת התנוּעה הקוֹאוֹפּרטיבית בּארצוֹת רבּוֹת. חדל להתקיים בּפרוֹץ המלחמה העוֹלמית הקוֹדמת ונתחדש בּשנת 1919, אך עתה איחד בּמסגרתוֹ רק חלק מהמפלגוֹת הסוֹציאליסטיוֹת הארציוֹת אוֹ פּלגים מהן. בּשנת 1923 התאחד עמוֹ האינטרנציוֹנל הוינאי (“וינער אַרבּייטס–געמיינשאפט”), שנוֹסד בּשנת 1921 על ידי מפלגוֹת וּקבוּצוֹת סוֹציאליסטיוֹת שעמדוּ בּין האינטרנציוֹנל השני והשלישי.  ↩

  8. מכוּון ל“התאגדוּת הפּוֹעלים הגרמנית הכּללית” שנוֹסדה על ידי לסל בּשנת 1863 ושימשה גרעין ראשוֹן להתאַרגנוּתה של תנוּעת הפּוֹעלים בּגרמניה.  ↩

  9. מכוּון ל“אחדוּת–העבוֹדה” ו“הפּוֹעל הצעיר”.  ↩

  10. חבוּרה מאנשי גדוּד העבוֹדה עזבה בּשנת 1928 את הארץ וחזרה לרוּסיה. קבוּצת חברים מיוֹצאי “השוֹמר הצעיר” נתפּסוּ ל“פרקציה”.  ↩

  11. ה“בּלתי–תלוּיים” נפרדוּ מהמפלגה הסוֹציאל–דמוֹקרטית בינוּאר 1917 וחזרוּ והתאחדוּ עמה (לאחר פּילוּגים פּנימיים בּתוֹכם) בּסוֹף 1922.  ↩

  12. הוּקם בּשנת 1927.  ↩

  13. מכוּון למפלגת–העבוֹדה בּנוֹרבגיה אשר עזבה את האינטרנציוֹנל השלישי בּשנת 1923.  ↩

  14. של רוֹבּרט וֶלטש. עיין בּמאמר “נדבּר גלוּיוֹת”, עמוּד 299.  ↩

המלצות קוראים
תגיות