¹

בּדבּרי אליכם כּאן הנני מניח, כי יוֹדעים וּמכּירים אתם את המצב בּארץ. אדבּר רק על הדברים המשוּתפים לנוּ לכוּלנוּ ועל דאגוֹתינוּ המשוּתפוּת. השפל בּציוֹנוּת וּבתנוּעת הפוֹעלים מחייב בּירוּר שאלוֹת חשוּבוֹת, דברים שגם הסתדרוּת העוֹבדים בּארץ וגם אתם מחוּיבים לדרוֹש מעצמכם. היוּ ימים שאנוּ בּארץ האמַנוּ, כּי ארץ-ישׂראל היא תריס בּפני כּל הפּוּרענוּיוֹת; האמַנוּ, שאוֹתוֹ הכּוֹח, האינסטינקט העמוֹק, שהתבּטא בּאחיזה בּקרקע, בּתרבּוּת העברית, בּעבוֹדה, יש בּוֹ משוּם הבטחה לעמידה איתנה. אבל נוֹכחנוּ כּי מפעלנוּ נמצא מפּעם לפעם בּמצב קשה, כּי נוֹחלים אנוּ גם תבוּסוֹת ויש צוֹרך בּבדק פּרצוֹת. בּארץ-ישׂראל אנוּ משתדלים לעשוֹת את הבּדק הזה וגם בּתנוּעתכם עוֹמדת שאלה זוֹ. ואמנם כּוּלנוּ הננוּ בּנים לתנוּעה אחת.

לדעתי, בּיצבּצה בּדבריכם יוֹתר מדי מדיניוּת. יש חיוּב בּהבנה מדינית של הענינים, אוּלם אין לעסוֹק יוֹתר מדי בּנוּסחאוֹת מדיניוֹת. תנוּעת העבוֹדה הארץ-ישׂראלית היא חזיוֹן מוּרכּב מאד, היא מכילה בּקרבּה בּצוּרה מרוּכּזת את כּל הגוֹרמים שיצרוּ את בּיל"וּ וגם אוֹתם הרעיוֹנוֹת שלחמוּ עליהם פּינסקר² וליליֶנבּלוּם, אחר כּך הרצל וסירקין עם בּרוּכוֹב. היה קיצוּר הדרך גם אצל המפלגוֹת וגם אצל הנוֹער. הם ירשוּ רעיוֹנוֹת וּסמלים והוֹלכים לאוֹר אישים ידוּעים.

הנה ענין ההכשרה, כּפי שהוּעמד בּמוֹעצה זוֹ. ראיתי בּחוּרים שהביאוּ אתם לארץ הכשרה מצוּינת, אוּלם האם מספּיק הדבר? עיקר השאלה הוּא אם ניתנה להם יחד עם ההכשרה המקצוֹעית גם ההכשרה החלוּצית, ואם התאימוּ לחיי הארץ ולתנאיה. אף אני הייתי נוֹטה לכך שנכשיר בּחוּרים מספּר למקצוֹעוֹת נחוּצים בּארץ, וגם עסקתי בּזה יחד עם רוּטנבּרג לפני שבע שנים. אוּלם הנסיוֹן הוֹכיח, כי בּעלי-מקצוֹע אלה לא נתנו לנוּ כּלוּם – הם נתפּזרוּ לכל רוּח. אני מחשיב כּל יכוֹלת טכנית, כּל מקצוֹע שאפשר להשתלט עליו, אבל מוּכרחים אנחנוּ להעריך קוֹדם כּל את החייל הטוֹב, וחשוּב לנוּ אוֹתוֹ בּעל-המקצוֹע הרוֹצה להיוֹת חייל. מכּאן נוֹבע גם ההפסד שלנוּ בּתל-חי אשר בּרוּסיה, מקוֹם שגזל מאתנוּ כּמה בּעלי-מקצוֹע טוֹבים, שטיפּלנוּ בּהם הרבּה והוֹצאנוּ להכשרתם הרבּה אמצעים. לנוּ הרבּה יוֹתר חשוּב לשלוֹח חבר מקיבּוּץ מארץ-ישׂראל שיתמַחה בּמקצוֹע קוֹנקרטי הדרוּש בּאוֹתוֹ מקוֹם, משוּם שחבר זה קשוּר בּהתחייבוּת ישרה – והוּא יהיה נאמן בּשליחוּתוֹ.

רצוֹני לנגוֹע בּשאלת העבוֹדה התרבּוּתית בּ“החלוּץ”. השאלה היא, אם נוּכל לחַסן את הנוֹער בּפני כּל הפּגעים והסכּנוֹת האוֹרבים לוֹ בּדרך, וזה לא יתכן בּלי עבוֹדה תרבּוּתית רחבה וּבלי עברית עמוּקה. נחוּץ להכין צידה לדרך. בּלי צידה זוֹ וּבלי תרבּוּת עברית עמוּקה לא הייתי מחזיק מעמד גם אני. הקרבּנוֹת הראשוֹנים בּדרך היוּ אלה שענפיהם היו מרוּבּים משרשיהם. מסביבנוּ עוֹלם עשיר, עם סיכּוּיים פוֹליטיים ותרבּוּתיים, ואנוּ בּעוֹלמנוּ מתלבּטים פּעמים רבּוֹת בּין תקוה ליאוּש – ויש לעתים הצדקה ליאוּש. והנה, כּשאני לוֹקח את עתוֹנוּת הנוֹער היבשה ורוֹאה את חוֹסר השרשיוּת התרבּוּתית שבּה – אני חוֹשש לעמדתוֹ החלשה הזאת של הנוֹער המתפּתח.

ועוֹד, אם אתם פּוֹסלים את המפלגתיוּת מפּני הדוֹגמַטיוּת שבּה, הרי הוּא הדין לגבּי הדוּגמה הקיבּוּצית שאתם מעמידים. הנוֹער, אשר חשב את דרכּוֹ וּפרץ לוֹ שביל אל הקיבּוּץ – זהוּ ענין אחר, אבל לא הרי זה כּהרי מי שקיבּל תוֹרה זוֹ פּסוּקה מפּי יערי או טַבֶּנקין. אני מעריך את התנוּעה הקיבּוּצית וחוֹשב שיש לה תפקיד היסטוֹרי, אוּלם אין להעמיד את הרוֹמַנטיקה בּיחס לצוּרת-חיים בּמקוֹם הרוֹמַנטיקה על עצם ההתישבוּת בּארץ-ישׂראל. אם בּאים וּמכריזים על צוּרה כּעל הדרך היחידה: דע לך, כּי דרכּך נתוּנה לפניך! – הרי זוֹהי שגיאה חינוּכית גדוֹלה ואף שגיאה פּוֹליטית. חינוּך כּזה מדלדל את היחיד וגם מוֹציא מחוּג ראִייתוֹ את ארץ-ישׂראל בּתוֹר עיקר. כּי לזמזם בּאזני בּני-הנעוּרים מבּוֹקר ועד ערב: קיבּוּץ, קיבּוּץ – זה עוֹד לא יוֹעיל. אסוּר להפוֹך את המפעלים החיים לדוֹגמַטיקה. כּאן טמוּנוֹת גם אכזבוֹת לתנוּעה. בּשעה שאני מבליט עיקר אחד שלי על של זוּלתי הרי אני מסַכּן את הרעיוֹן הכּלוּל בּתוֹכן העיקרים גם שלי ושל חברַי, כּי יש שחזיוֹן קוֹנקרטי אינוֹ מצליח, אם כּי האידיאה כּוּלה מצליחה. כּאן המקוֹר לאכזבוֹת. הנה לדוּגמה “הגדוּד”. הוּא היה מפעל חשוּב עד מאד. עברוּ דרך הגדוּד למעלה מאלפַּיִם איש. נמצאוּ גם הרבּה ידידים ל “גדוּד” מבּחוּץ, שהחליטוּ לקשוֹר את הסתדרוּתם בּגדוּד, – והנה הכּשלוֹן של הגדוּד גרם אחר כּך למצב הקשה שנתהווה בּ“החלוּץ” הרוּסי. ועתה זה אסוֹן: המפעל נפל וּמפּלה זוֹ מוּרגשת בּכמה פּינוֹת. היה פּרוֹצס של רקבוֹן, של התפּוֹררוּת, וזה השפיע בּהרבּה מקוֹמוֹת. והאם לא יתכן, כּי גם קיבּוּץ עין-חרוֹד אוֹ קיבּוּץ “השוֹמר הצעיר” ימָצאוּ לפעמים בּמצב קשה, וזה ישפיע לרע על התנוּעוֹת הקשוּרוֹת בּהם. תנוּעתנוּ כּוּלה מוּבטחה בּאחריוּת, אבל לא כּן מפעל זה אוֹ אחר.

כּכה צריכה לעמוֹד גם שאלת התרבּוּת. היוּ תקוּפוֹת שלמוֹת שעמדוּ תחת ההשפּעה של ספרוּת מחנכת. יכוֹל להיוֹת כּי תקוּפה זוֹ עברה, ואנוּ חיים בּתקוּפה שהחינוּך הטכני, השימוּשי, הוּא אוּלי חשוּב יוֹתר. ועל כּן יכוֹל להיוֹת, כּי בּדוֹרנוּ אין להעמיד דרישוֹת של התעמקוּת מַקיפה בּספרוּת, כּאשר בּדוֹר אחד קוֹדם לכן, אוּלם אין ספק כּי נחוּץ לנוּ זיוּן ספרוּתי חשוּב, כּדי שתנוּעתנוּ תהיה אֵיתנה. המלחמה התרבּוּתית נגדנוּ קשה. העוֹלם הגדוֹל מוֹשך – ועל כּן עוֹמדת בּחריפוּת השאלה, איך להכין את הדוֹר הצעיר שיוּכל לעמוֹד על רגליו הכן.

אין אני חוֹשב, כּי התרבּוּת העברית מתחילה אִתנוּ, ואפילוּ לא דוֹר אחד לפנינוּ. בּסך-הכּל הננוּ ענף צעיר על עץ התרבּוּת העברית, המַבטיח אמנם ועתיד להתפּתח ולשׂאת פּירוֹת, אוּלם הוּא תלוּי עוֹד בּמצבוֹ של העץ כּוּלוֹ.

ואף זאת. לא מצאתי בּגוֹלה את היחס הנכוֹן לעתוֹן ולספר העברי שאנוּ פּוֹעלי ארץ-ישׂראל מוֹצאים בּארץ. בּלי זה עלוּלה התנוּעה הצעירה בּגוֹלה ליהָפך לאַפּרט עם תרכּוֹבת של סקאוּטינג אוֹ אידיאוֹלוֹגיה קיבּוּצית. יש לי הרוֹשם, כּי הקיבּוּץ היהוּדי בּפּוֹלין היה לעץ יבש ללא פּרי. ארץ-ישׂראל הקטנה מלאה יצירה תרבּוּתית וספרוּתית. בּפּוֹלין – חוֹרב, יוֹבש.

הייתי רוֹצה לעוֹרר את השאלה שעליה צריך לחשוֹב “החלוּץ”, וּביחוּד צריכה לחשוֹב עליה תנוּעת הנוֹער: בּית-הספר העברי. הגיע הזמן להרים בּכוֹחוֹת עצמיים את דגל התרבּוּת העברית הנשמט מידי נוֹשׂאיו. אם “החלוּץ” וּתנוּעת הנוֹער יחשבוּ ויקבּלוּ על עצמם תפקיד זה – מוּבטחני, כּי יפָּתחו לפניהם מעינוֹת חדשים וּמַבריאים.

בּענין איחוּד תנוּעת הנוֹער בּגוֹלה. שמעתי את דברי המחַייבים והשוֹללים. הויכּוּח הזה איננוּ עיקרי. שאלת האיחוּד בּאוֹפן כּללי היא היסטוֹרית, החוֹזרת מפּעם לפעם, ואמנם, הרבּה דברים והוֹכחוֹת בּעד וּכנגד שנשמעוּ כּאן – נשמעוּ גם לפני תשע שנים, בּימי תנוּעת האיחוּד בּארץ. יש חשיבוּת מוּסרית להצגת השאלה, בּין כּשיש תוֹצאוֹת למגמת האיחוּד וּבין כּשאינן. ותמיד צריך לסלק הצדה את החשדים המלַוים – על אינטרסים וּפניוֹת. קשה לבטלם. אך אוֹמר אני: אם זה תשע שנים עוֹמדת על סדר-היוֹם של חיינוּ שאלת האיחוּד ואינה יוֹרדת מעל הפּרק – האם זהוּ ענין של קפּריזה אוֹ שיש כּאן רק רצוֹן של בּליעה? אוֹ שמא הוּא הרצוֹן לאיחוּד הכּוֹחוֹת – חוֹק ואימפּרטיב מוּצק? ולא אדבּר על התוֹעלת שבּאיחוּד, לא אתוַכּח על הדעה האוֹמרת, כּי רב-הגוֹניוּת מעשירה. אילוּ ראיתי לפנַי תנוּעת-נוֹער המוּרכּבת מחלקים שוֹנים, המביאים את חבריהם ארצה-ישׂראל לתפקיד הכּללי – לא הייתי מתנגד לאוֹמרים: “צריך לתת לכּוֹחוֹת השוֹנים להתבּלט”. אך לא כּן המצב בּתנוּעת הנוֹער. הנה שמענוּ את המכתב מרוּסיה. שם מתבּטא הרעיוֹן, ש“החלוּץ” צריך להשפּיע על הסתדרוּת העוֹבדים: עליו להמשיך את קיוּמו בּארץ בּצוּרה מאוּרגנת. הדרישה, אמנם, בּרוּרה היא: מתוֹך כּך שחברי “החלוּץ” בּרוּסיה אינם לא “הפּוֹעל הצעיר” ולא “אחדוּת-העבוֹדה”, כּי הנם בּלתי מפלגתיים, על כּן נחוּץ להם גרעין עצמי בּארץ-ישׂראל.

והוּא הדין לגבּי תנוּעת הנוֹער. כּל גוּף חדש שנוֹצר עוֹמד בּניגוּד לגוּפים הקיימים סביבוֹ ודוֹרש ספֶּציפיקציה. כּעין זה היה גם עם יצירת “גדוּד העבוֹדה”. “גדוּד העבוֹדה” בּראשיתוֹ היה פּשוּט ואלמנטרי: מטרתוֹ – עבוֹדה חלוּצית, עצמיוּת. לפנים אמרנוּ: יש דעה, השקפה – וּמסביב זה נוֹצר אִרגוּן, כּוֹח, שלטוֹן. אך עכשיו יש ההיפך מזה: תחילה נוֹצר גוּף – וּבשמוֹ וּלמענוֹ יוֹצרים את הדעה הפּוֹליטית, מבקשים את הדרך לשליטה וכוּ'. אם גוּף בּעל אוֹריֶנטציה עצמית, בּעל השקפה פּוֹליטית עצמית, יקוּם ויאמר: אינני מפלגה – לא יִצדק. ולוּ היתה קמה עתה בּתוֹכנוּ עוֹד מפלגה פּוֹליטית אחת עם דעוֹת מיוּחדוֹת ( ואם כּי קשה למצוֹא עתה הגדרה חדשה, לאחר שיש לנוּ הפלגה מיוּתרת) היינוּ צריכים להשלים עם זאת וּלקיים את העוּבדה. אוּלם מה ששמעתי מפּי דַבּרי תנוּעת הנוֹער – היו רק ניוּאַנסים, גוֹני-גוַנים, שאינם מספּיקים כּדי יצירת מפלגה חדשה. אינני שוֹלל התפּתחוּת. כּל גוּף ציבּוּרי היה פּעם צעיר. אם התאחד גוּף ידוּע עם אחר למפלגה פּוֹליטית אוֹ שנפרד והתפּתח לעצמוֹ – מוּטב, אך איש מאתנוּ לא יגיד על הגדוּד, כּי הוּא התפּתח. היוּ קפיצוֹת, זיגזַגים ולא יוֹתר. לוּ היה בּגדוּד יסוֹד של התכּחשוּת לאוּמית מתחילתוֹ – היינוּ מבינים. אך מתחילתוֹ לא חסר היה המוֹמנט הלאוּמי בּגדוּד, ואדרבּא – על זאת הוּשתת. אבל מתוֹך שיצא לאויר העוֹלם לחפּשׂ לעצמוֹ עמדה פּוֹליטית מיוּחדת – נכשל, כּי הננוּ כּעת עדים, שגם מפלגוֹת קיימוֹת יש שהן מתחכּמוֹת מאד, כּדי למצוֹא לעצמן עמדוֹת מיוּחדוֹת בּענינים קוֹנקרטיים, ויכוֹל להיוֹת, כּי לגדוּד דוקא נזדמן פּעם להגן על עמדה מיוּחדת, אבל האם זה יכוֹל לשמש פּלַטפוֹרמה ליצירת מפלגה חדשה עם השקפוֹת פּוֹליטיוֹת מיוּחדוֹת לכל אוֹרך הקו?

ואם נתבּוֹנן להתפּתחוּת קיבּוּצי “השוֹמר הצעיר” בּארץ, נראה שלא ההתפּתחוּת הטבעית היא שאיפתם, אלא הרצוֹן להווֹת עוֹד גון מיוּחד; לכן יצר לוֹ “השוֹמר הצעיר” את עמדתוֹ המיוּחדת. ולוּ היתה נוֹבעת הפּוֹליטיזציה של הקיבּוּצים מתוֹך חינוּך מוּצק – הייתי מסכּים. לפני תשע שנים האמנתי בּאפשרוּת האחדוּת המפלגתית של כּל הפּוֹעלים בארץ. אוּלם הפּוֹליטיזציה בּקיבּוּצי “השוֹמר הצעיר” אינה הוֹלכת לפי הצוֹרך בּבירוּר השאלוֹת הפּוֹליטיוֹת, אלא נוֹבעת מתוֹך השתמטוּת ממחשבה פּוֹליטית.

שאלת הפּרצוֹת בּתנוּעתנוּ היא: אם נמצא את הדרך לחַסן את התנוּעה מפּני הכּוֹחוֹת הזרים. בּמקוֹם זה אני רוֹאה הרבּה מן הלָנדסמַנשפטיוּת. איש מאִתנוּ לא יאמר שאת “הפּוֹעל הצעיר” ו“אחדוּת-העבוֹדה” יצרוּ יחידים. למפלגוֹת אלה יש כּוֹח של התפּתחוּת סוֹציאוֹלוֹגית, יש בּהן מלחמת השקפוֹת, אך בּתנוּעת הנוֹער מתקבּלוֹת הנחוֹת וּמתקבּלים מוּשׂגים בּן-לילה. אלה הטוֹענים עתה, כּי מפלגה משַעבּדת – הרי אצלם קיימת מיכַניזציה מחשבתית מוּחלטת. ואם בּארץ-ישׂראל נמצאת היצירה הזאת עדיין בּין הפּטיש והסדן, הרי כּאן, בּגוֹלה, לא דנוּ לגמרי בּשאלוֹת אֵלוּ. וּמנַין החוֹפש והעצמיוּת של הטוֹענים נגד המפלגתיוּת? ואם הוֹפכים אתם את הנוֹער לנוֹשא של ערכים פּוֹליטיים – בּמה טוֹבים אתם מן המפלגוֹת? האם זוֹהי שיטה חינוּכית?

התפּתחוּת תנוּעת “השוֹמר הצעיר” כּשהיא לעצמה היא ספּוֹנטנית, בּלי מגמוֹת מראש. נכוֹן אמר יערי, כּי “השוֹמר הצעיר” היא תנוּעת צעירים בּגוֹלה שהמפלגה שלה היא הקיבּוּץ הארצי בּארץ. השאלה היא רק, אם יש יסוֹד וצוֹרך לפתח עוֹד מפלגה של “השוֹמר הצעיר”.

קיים יחס של בּוּז למפלגתיוּת. ואני מקבּל את הבּוּז הזה. כּלוּם זהוּ הבּוּז למפלגתיוּת, ש“השוֹמר הצעיר” מטפּח בּיד רחבה? כּלוּם תנוּעת העבוֹדה בּארץ אינה חטיבה סוֹציאלית וּפּוֹליטית? ואמנם כּלפּי חוּץ מוֹפיעה תנוּעתנוּ כּחטיבה מיוּחדת. וּמדוּע קרה לנוּ כּכה, שאנוּ מפוֹרדים למפלגוֹת שוֹנוֹת – מפּני שבּארץ קיימת התרוֹצצוּת מבִּפְנים! ואם בּמקוֹם לבוֹא וּלבצר לנוּ עמדה אחת בּארץ – אתם מכריזים מלחמה נגד המפלגוֹת וּמחנכים את חבריכם ללכת אחרי “זרם פּוֹליטי”, הרי זוֹ רק מלחמת מלים ותוּ לא. וכל זמן שהיו הניגוּדים המפלגתיים בּין מפלגוֹת גדוֹלוֹת וּקשישוֹת הרי זה, לפחוֹת, טבעי, אך כשמַתחילה תנוּעת הנוֹער לעשׂוֹת זאת, אין בּזה שוּם צדק היסטוֹרי והתפּתחוּתי. אין אני חוֹשב, שאוּכל להשפּיע על חברים לשם איחוּד תנוּעת הנוֹער. אוּלם אין ספק כּי התחלה לכך מוּכרחה לבוֹא, אם נרצה לחזק את תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ ואת תנוּעתנו כּאן. וּברוּר לי כּי הפּרוֹצס ההיסטוֹרי גם כּאן, כּמוֹ בּארץ, מוֹביל לאיחוּד הכּוֹחוֹת ולא לפירוּדם.

תשרי תרפ"ח

¹

(בּמוֹעצת “אחדוּת-העבוֹדה”, י“ז בּחשון תרפ”ח, תל-אביב)

האוּמנם זקוּקים אנוּ, בּתוֹך “אחדוּת-העבוֹדה”, להרצאה על האיחוּד? יש בּה כּדי להתמיה. מאז קמה “אחדוּת-העבוֹדה”, זה קרוֹב לתשע שנים, התוַכּחנוּ לא פּעם על האיחוּד, נלחמנוּ לוֹ, הסתערנוּ בּשמוֹ, אוּלם כּל זה היה כּלפּי מתנגדינוּ. רעיוֹן האיחוּד היה קנינה הכּללי של “אחדוּת-העבוֹדה”. ועכשיו אפשר צפוּי לנוּ ויכּוּח פּנימי על האיחוּד.

מתחילת בּרייתנוּ הננוּ מצוּוים על האיחוּד. לא רק שמנוּ בּלבד מחייב לכך. הרעיוֹן על אחדוּתוֹ של המעמד היה נשמת תנוּעתנוּ, שלוֹש פּעמים קיבּלנוּ החלטוֹת מפוֹרשוֹת על האיחוּד: בּועידת פּתח-תקוה כּשהנחנוּ את היסוֹד ל“אחדוּת-העבוֹדה”; בּועידה בּחיפה – לפני שבע שנים – מיד לאחר יצירת ההסתדרוּת הכּללית, הגדרנוּ בּחמישה סעיפים את תפקידיה העיקריים של “אחדוּת-העבוֹדה”; להבּא וּביניהם: “המשכת הפּעוּלה להגשמת האיחוּד המלא של פּוֹעלי ארץ-ישׂראל”; ולאחרוֹנה – לפני כּשלוֹש שנים, בּעצם ימי גיאוּת העליה, בּאה מוֹעצתנוּ בּנחלת-יהוּדה, זוֹ שציינה “את הגידוּל המַתמיד של ההסתדרוּת, את כּיבּוּשיה החדשים בּעבוֹדה, בּיצירה המשקית, בּאִרגוּן הפּוֹעל בּמשק הפּרטי וּבהטבת תנאי חייו”, והציגה שוּב על סדר יוֹמה של תנוּעת הפּוֹעלים את הדרישה ל“התלכּדוּת והתגבּשוּת מחוּדשת של כּוֹח מדיני סוֹציאליסטי גדוֹל בּתוֹך הסתדרוּת העוֹבדים הכּללית”.

מבּחינה זוֹ יכוֹלתי איפוֹא לקצר בּדברי: אם לאחר כּמה שנים של תביעה בּלתי-פּוֹסקת מצדנוּ לאיחוּד בּא אוֹתוֹ החלק של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ שתמיד פּנינוּ אליו והוּא היה דוֹחה את תביעתנוּ (בּין מתוֹך כּפירה בּעצם רעיוֹן האיחוּד, בּין אם מחמת חוֹסר אֵמוּן בּנוּ ובכונוֹתינוּ), ועכשיו הוּא מוֹשיט יד לאיחוּד – הרי אין לכאוֹרה כּל ספק בּזה מה צריכה להיוֹת תשוּבתנוּ. אוּלם אם מחוּץ לנוּ הכּירוּ – מבּלי שיאמרוּ זאת בּפירוּש – בּצדקת הרעיוֹן העיקרי של פּתח-תקוה, נמצאים, כּנראה, בּתוֹכנוּ חברים, הסבוּרים – מבּלי שיאמרוּ זאת בּפירוּש – כּי דרך פּתח-תקוה היתה מוּטעית, וּלפיכך כּדאי ששאלת האיחוּד תוּבא אצלנוּ שוּב לידי בּירוּר מלא וגלוּי, לאוֹר הוַיתנוּ כּיוֹם. ישמשוּ הדברים הבּאים פּתיחה לויכּוּח.

שמעתי מצַדדי האיחוּד מנמקים אוֹתוֹ בּהקלה מהירה בּמצבנוּ הפּנימי-ההסתדרוּתי וּבמצבנוּ בּתוֹך ההסתדרוּת הציוֹנית. מקוים כּי מיד לאחר האיחוּד יֵקלוּ הרבּה היחסים והעבוֹדה בּהסתדרוּת וישתנה מצבנוּ בּתוֹך הציוֹנוּת. יש גם שאינם מחשיבים כּל כּך את החיוּב ואת התקווֹת הספוּנוֹת בּאיחוּד בּמידה שהם מתמרמרים על החזיוֹנוֹת השליליים הכּרוּכים בּפּירוּד הקיים, מבזים אוֹתם ורוֹצים “להיפּטר” מהם. אוֹדה, אין אני מצפּה מן האיחוּד ל“עזרה מהירה”, ואין אני רוֹאה בּוֹ פּתרוֹן לצרוֹת הרגע. כּמוֹ כן איני נוֹטה לחייב את האיחוּד אך מתוֹך שלילת חזיוֹנוֹת-הלוָאי השוֹנים, הכּרוּכים בּפּירוּדים כּיוֹם. ולא משוּם שאני נוֹטה להקטין את הרגשת הקוֹשי האנוֹשי והבּלתי-אנוֹשי הנגרם על ידיהם בּעבוֹדתנוּ הציבּוּרית, מרי האַתמוֹספירה הרווּיה חשדוֹת וחששוֹת וחשבּוֹנוֹת וּפניוֹת, בּזבּוּז הכּוֹחוֹת שבּקנאת מפלגוֹתינוּ, שאינה מוֹסיפה לא חכמה ולא יצירה, אלא משוּם שאני סבוּר, ראשית – כּי מבּלי אמוּנה בּחיוּבוֹ הגדוֹל של האיחוּד וּבעתידוֹת הצפוּנוֹת בּוֹ – אין בּכוֹח הכּרה זוֹ בּלבד של אי-נעימוּת ואי-מוּסריוּת הפּירוּד להביא לידי איחוּד, כּאשר ראינוּ בּשנים הקוֹדמוֹת, ושנית – כּי לאחר שנים רבּוֹת של היחסים השליליים האמוּרים, של הערכוֹת אישיוֹת וציבּוּריוֹת פּגוּמוֹת, של התלכּדוּת גוּפים ציבּוּריים על יסוֹד של סלקציה ידוּעה, אין לקווֹת כּי למחרת האיחוּד ניגַאל מכּל זה. ההערכוֹת הנוּקשוֹת של אדם לזוּלתוֹ ושל חוּג לזוּלתוֹ, אם צוֹדקוֹת ואם לא, לא תעבוֹרנה מן העוֹלם בּמחי-יד אחד. תּידרש תקוּפה ידוּעה של עיכּוּל האיחוּד והריסת המחיצוֹת, וּתקוּפה זוֹ לא תהיה כּל כּך קלה. אנוּ רוֹצים להיפּטר מן הגיהינוֹם, המבריח אוֹתנוּ מן העבוֹדה הציבּוּרית, אוּלם ממחרת האיחוּד עוֹד לא יפָּתח לנוּ גן-העדן. אמנם בּעבָרנוּ יש לנוּ מבּחינה זוֹ דוּגמה שעלתה יפה בּיוֹתר: יצירתה של “אחדוּת-העבוֹדה”, שאיחדה אנשים מבּני “מכוֹרוֹת” פּוֹליטיוֹת שוֹנוֹת, שהיוּ לשעבר עוֹינים זה את זה וחוֹשדים זה בּזה, הביאה לידי התלכּדוּת מהירה וגם לידי קרבה אישית ורעוּת ואמוּן, והתלכּדוּת אישית זוֹ היא שעמדה לנוּ ושמרה עלינוּ בּמשך כּל השנים מכּל מיני סכּנוֹת של נרגָנוּת וחַתרנוּת ואוֹפּוֹזיציוֹת וּפרקציוֹת. אוּלם אין בּטחון כּי מה שאירע בּתוֹך תקוּפה מיוּחדה בּמינה, מתוֹך התפּרצוּת כּוֹחוֹת נפשיים חזקים, יחזוֹר עלינוּ שוּב גם בּתנאים רגילים. וּלפיכך, עם היוֹתי מאמין כּי האיחוּד עתיד לטהר את האויר וּלהבריא את היחסים, איני מאמין כּי הוּא עלוּל לישר מיד את כּל ההדוּרים הקשים שבּחיי ההסתדרוּת.

וגם הנטיה לתלוֹת בּאיחוּד תקווֹת גדוֹלוֹת לשינוּי קרוֹב של מצבנוּ בּציוֹנוּת – נראית לי כּמפוּקפּקת. המוֹרד שבּוֹ דוֹרכת התנוּעה הציוֹנית אינוֹ דבר של עראי. אנוּ עוֹמדים בּפני מלחמה חריפה וּממוּשכת, שתפקידנוּ בּה להוֹציא את הדגל מידי אלה המוֹבילים את הציוֹנוּת בּמדרוֹן ולאבדוֹן. וּבמלחמה זוֹ ידָרש מאִתנוּ הרבּה וקרבּנוֹתינוּ יהיוּ מרוּבּים, ואַל נא נַשלה את נפשנוּ, כּי עם בּיצוּע האיחוּד נפתוֹר ממילא את השאלה שהיא היא שאלת התקוּפה: חידוּש התנוּעה החלוּצית והשלָטת רוּחה על פּני כּל שטח המפעל הציוֹני.

הקדמתי את כּל זה, כּדי שלא יבוֹאוּ לאחר האיחוּד ויאמרוּ: האיחוּד הכזיב את תקווֹתינוּ.

האיחוּד בּשבילנוּ, בּשביל תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, אינוֹ פּרי סיטוּאַציה ארעית, אינוֹ חזיוֹן-לוָאי מקרי. הוּא מוּנח בּקו ההיסטוֹרי של צמיחת התנוּעה. שאיפת האיחוּד, בּמלוֹא התוֹכן המַהוּתי וּבמלוֹא ההיקף האִרגוּני, הנָה שאיפה אוֹרגנית של התנוּעה בּארץ. יש תקוּפוֹת נוֹחוֹת יותר לשאיפת האיחוּד ונוֹחוֹת פּחוֹת, יש היא נראית ריאַלית וּקרוֹבה ויש שהיא מתרחקת ונראית כּאוּטוֹפּיה, אוּלם כּל המסתכּל בּתוֹלדוֹתיה של התנוּעה יבחין בּקו-שָני זה העוֹבר דרכּה, שאינוֹ נעלם לעוֹלם. לא אגע עכשיו בּתוֹלדוֹת שאיפת האיחוּד מראשית ימי ההסתדרוּת החקלאית. אסתפּק בּזה שאזכּיר כּי מיוֹם היוָלד “אחדוּת-העבוֹדה” עברנוּ חמישה שלבּים של איחוּד: פּתח-תקוה, יצירת ההסדרוּת בּחיפה, וּמיד לאחריה, בּליל היוָצר ההסתדרוּת הכּללית – הצטרפוּתם של “צעירי-ציוֹן” בּארץ ל“אחדוּת-העבוֹדה”², איחוּד “פּוֹעלי-ציוֹן”³ – צ.ס. בּוינה, וּמיד לאחר זה – הצטרפוּתם של חברי “דרוֹר”⁴ לבּרית המאוּחדת (איחוּד אחרוֹן זה, הקטן בּכמוּתוֹ, הכניס זרם חשוּב וּפעיל, המוּרגש כּיוֹם בּעבוֹדתנוּ בּארץ וּבגוֹלה). וּלאחר חמישה שלבּים אלה מחכּים לנוּ עוֹד שנַים: א) איחוּד סוֹציאליסטי כּללי בּארץ, ב) איחוּד הנוֹער בּגוֹלה תחת דגל התנוּעה המאוּחדת בּארץ. שני אלה, כּשיבוֹאוּ לידי גמר, יכריעוּ בּשינוּי מצבה וּמשקלה של תנוּעת הפּוֹעלים בּתוֹך הציוֹנוּת המתגשמת.

מלים אחדוֹת על האיחוּד מתוֹך תפיסתנוּ הסוֹציאליסטית הכּללית. בּשעת יסוּד “אחדוּת-העבוֹדה” למדנוּ להבחין בּין המוּשׂגים: כּת, מפלגה מעמד. תפיסתנוּ הסוֹציאליסטית היתה לא כּיתתית ולא מפלגתית אלא מעמדית. שאפנוּ לאִרגוּן המעמד כּוּלוֹ. התקוּפה הקדוּמה של הסוֹציאליזם, מימי בּאבּף⁵ והאוּטוֹפּיסטים הגדוֹלים⁶, עד מחצית המאה הי“ט, היתה כּוּלה כּיתּתית. כּל מלחמת הדעוֹת, כּל נסיוֹנוֹת האִרגוּן התנהלוּ בּמסגרת של כּת. האינטרנציוֹנל הראשוֹן⁷ וּמפעלוֹ של לַסַל בּגרמניה⁸ היוּ הנסיוֹנוֹת הראשוֹנים להקים תנוּעה, שהיא מעמדית לא להלכה בּלבד, אלא גם בּהיקף ארגוּני. גם מַרכּס וגם לַסַל רצוּ לאַרגן את התנוּעה המקצוֹעית כּחטיבה אחת, פּוֹליטית וסוֹציאלית. הם ראוּ את הגשמת הסוֹציאליזם לא כּענין של כּת אוֹ של מפלגה אלא כּענין המעמד המאוּרגן, אשר צרכיו החיוּניים יוֹם יוֹם ויִעוּדוֹ ההיסטוֹרי עוֹלים בּד בּבד. הנסיוֹנוֹת הראשוֹנים הללוּ, שהקדימוּ בּהרבּה את זמנם, נחלוּ מכּוֹת קשוֹת. תנוּעת הפּוֹעלים התפּוֹררה לחוּגים וּלמפלגוֹת שוֹנוֹת, בּשעה שלהלכה דָגלוּ כּוּלם בּ”פוֹעלי כּל הארצוֹת התאַחדוּ". ימי האינטרנציוֹנל השני הם ימי האִרגוּן הפּוֹליטי המפלגתי, אשר הסתלק מהקיף את כּל המעמד והתכּוון לנהל את המוֹני המעמד הבּלתי-מאוּרגנים על ידי מפלגה (המוֹנית אמנם) מאוּרגנת וּבעלת שיטה פּוֹליטית ואידיאוֹלוֹגית מסוּימת. האינטרנציוֹנל השלישי חזר מן המפלגה ההמוֹנית אל הכּת. לא כּת של נזירים מתבּוֹדדים השוֹאפים לשלימוּת מוּסרית ודתית, אלא כּת של שליטים, אשר כּוֹחם בּשלימוּת האִרגוּן והמשמעת. כּזוֹ היתה, בּעצם, תפיסתוֹ האִרגוּנית של הבּוֹלשֶביזם הרוּסי עוֹד כּמה שנים לפני יצירת הקוֹמאינטרן. בּרוּח זוֹ מתחנכוֹת בּימינוּ כּמה הסתדרוּיוֹת, גם המצוּיוֹת מחוּץ לתחוּמי האינטרנציוֹנל השלישי. רוֹוחת האמוּנה, כּי אפשר להשתלט בּכוֹח על מעמד הפּוֹעלים, לדַרבּן אוֹתוֹ כּהלכה, וּבכוֹח הטלת מרוּת זוֹ לגַשם את היעוּדים ההיסטוֹריים של המעמד.

“אַחדוּת-העבוֹדה” שללה בּעצם יסוּדה את התפיסה של בּדֵלוּת כּיתּתית מן המעמד ושל השתלטות כּיתּתית על המעמד. המציאוּת הפּוֹלטית בּארץ-ישׂראל עזרה לה להאמין בּאפשרוּת וּבהכרחיוּת של אַקטיביוּת המעמד כּוּלוֹ, לפיכך בּיקשנוּ את צוּרת האִרגוּן אשר תקיף את כּל המעמד לכל ענפי מלחמתוֹ ויצירתוֹ. מתוֹך תפיסה זוֹ היינוּ ניגשים לשאלוֹת שעלוּ לפנינוּ. לא הגשַמנוּה בּכּל, אוּלם גם את שאר שאיפוֹתינוּ טרם בּיצענוּ, וּתפיסה זוֹ היא שהביאַתנוּ לידי צוּרת ההסתדרוּת הכּללית המשמשת מכשיר של מידת אקטיביוּת גבוֹהה לכל מעמד הפּוֹעלים.

הסתדרוּתנוּ הכּללית הנָה חזיוֹן בּלתי-רגיל בּתנוּעת הפּוֹעלים העו­ֹלמית. אוּלם את האַקטיביוּת החברתית המלאה של חבריה לא רכשה אף היא. רחבה המסגרת, רחב ההיקף המעשׂי של ההסתדרוּת. אבל לא ההיקף החינוּכי. מידת ההתלכּדוּת הנפשית והרעיוֹנית שבּה אינה מספּיקה. וחזיוֹן זה התנקם בּנוּ. גדל בּקרבּנוּ ציבּוּר גדוֹל בּלתי-מפלגתי – כּבוֹדוֹ בּמקוֹמוֹ מוּנח – אשר לא הרגיש את עצמוֹ שוּתף בּשלימוּת למפעל התנוּעה בּארץ. השתלשלוּת הענינים בּציבּוּר וּבהסתדרוּת לא בּלבד שאיפשרה את גידוּלם והתרַבּוּתם של יסוֹדוֹת זרים ואדישים, היא גם גרמה לפּסיביוּתם וּלהתנכּרוּתם של אלה אשר בּאו לארץ כּחלוּצים אַקטיביים עֵרים וּרגישים, כּילדי טיפּוּחיו של דוֹר הפּוֹעלים. בּמציאוּת של שתי מפלגוֹת “שוֹלטוֹת”⁹ בּארץ, בּחינוּך ידוּע, “איסטניסי”, הנפוֹץ בּתנוּעת הנוֹער שלנוּ, המַרגיל את הנוֹער לראוֹת עצמוֹ “מלמעלה” למפלגוֹת, בּדַלוּת התוֹכן האידיאוֹלוֹגי של החינוּך בּחוּץ-לארץ, בּמציאות חוּגים וּ“שבטים” רבּים בּתוך קיבּוץ-גָלוּיוֹתינוּ, – מה פּלא אם משכה זוֹ “הבּלתי-מפלגתיוּת”, הנוֹבעת מתוֹך “יכּה יוֹסי את יוֹסי”, הרוֹאה את עצמה נעלה על ידי זה שהיא עוֹמדת מן הצד, בּלתי-אחראית לענינינוּ, ורשאית תמיד לתלוֹת את הקוֹלר בּצוארי אחרים? את פּרי הפּסיביוּת הזאת אנוּ אוֹכלים עתה. כּל עוֹד הכּל הוֹלך למישרים אין מרגישים בּחשיבוּת החינוּך הרעיוֹני וההתלכּדוּת האִרגוּנית. אוּלם כּשבּאים ימי-נסיוֹן – משלמים בּיוֹקר בּעד כּל פּרצה. ועזיבת המערכה מצד חלקים ידוּעים בּגדוּד העבוֹדה וּבחוּגי “השוֹמר הצעיר”¹⁰, התגלוּת הרפיוֹן בּעצם תקוּפת הנסיוֹן שמתנסה הפּוֹעל בּארץ, אינה אלא עוֹנש על אשר לא ידענוּ לעשׂוֹת את המסגרת של “אחדוּת-העבוֹדה” למסגרת כּללית של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ. לפני שלוֹש שנים, בּנחלת-יהוּדה, הוֹשטנוּ יד לאיחוּד ולא רק ל“פּוֹעל הצעיר” אלא גם ל“שוֹמר הצעיר” ולשאר הקיבּוּצים בּארץ. היד נשארה מוּשטה בּאויר. מוּבטחני, כּי אילוּ היינוּ אז מקיימים את האיחוּד היינוּ ניצוֹלים מכּמה מפּלות וּתבוּסוֹת – והיינוּ מצילים כּמה חברים שנכשלוּ מחבלי יציאה וּבגידה וכמה קיבּוּצים בּלתי-מפלגתיים מהרס.

בּתקוּפה ש“אחדוּת-העבוֹדה” נוֹסדה היתה חזקה עדיין הדוֹגמַטיקה של צוּרוֹת האִרגוּן המקוּבּלוֹת בּתנוּעת הפּוֹעלים בּיבּשת אירוֹפּה. כּמה הרבּו ללגלג עלינוּ, האוּטוֹפּיסטים השוֹנים בּחלוֹמוֹת-שוא ואיננוּ יוֹדעים מה שיוֹדעים כּל תינוֹקוֹת של בּית רבּן סוֹציאליסטיים. והנה בּאה המציאוּת המרה של תנוּעת הפּוֹעלים בּאירוֹפּה ולימדה הרבּה. ראינוּ את תוֹצאוֹתיהם של האידיאוֹלוֹגיה הכּיתּתית והאִרגוּן הכּיתּתי. ראינוּ כּי המיעוּט הכּיתּתי-הפּוֹליטי המתנשׂא לשלוֹט וּלהוֹביל אחריו את תנוּעת הפּוֹעלים הוֹלך בּדרך שהלכוּ בּה הכּיתוֹת הדתיוֹת: מפּילוּג לפילוּג. התפּוֹררוּת בּלתי-פּוֹסקת, נידוּיים, חרמוֹת וּדחיוֹת היוּ מנת גוֹרלן של מפלגוֹת-הכּת שבּקוֹמאינטרן. היינוּ כּוּלנוּ עדים לתבוּסוֹת הפּוֹליטיוֹת והמוּסריוֹת שבּאוּ בּעקבוֹת תפיסה זוֹ למעמד הפּוֹעלים כּוּלוֹ.

בּמשך השנים הללוּ ניתנוּ לנוּ שיעוּרים מאירי-עינים להערכת החזיוֹנוֹת של איחוּד וּפירוּד בּתנוּעת הפּוֹעלים, להערכת מידת כּשרוֹנה של תנוּעה להיוֹת מאוּחדת. הנה לפנינוּ התנוּעה בּצרפת. פּרוֹלטריוֹן בּעל עבר רבוֹלוּציוֹני, בּעל מזג נלהב, שידע בּעבָרוֹ אישים גדוֹלים וּמאוֹרעוֹת כּבּירים. וּתנוּעה זוֹ, אשר הנטיה להתבּוֹדדוּת היתה גוֹברת בּה על פּני נסיוֹנוֹת האיחוּד, עוֹמדת לפנינוּ מזה שנים בּכל חוּלשתה. וּלעוּמתה –מפלגת הסוֹציאַל-דמוֹקרטיה בּאוֹסטריה, אשר יוֹתר מכּל מפלגוֹת הפּוֹעלים בּיבּשת אירוֹפּה ידעה לשמוֹר על שלימוּתה וּלהתקרב לטיפּוּס של מפלגה-מעמד; ואנוּ רוֹאים מה כּוֹחה המלחמתי והיצירתי, אפילוּ בּאוֹתם התנאים הקשים בּיוֹתר שבּהם נתוּנה תנוּעת הפּוֹעלים בּמדינה כּאוֹסטריה, אשר מכּל צד אוֹרבים לה. וּלעוּמת המפלגוֹת בּאירוֹפּה שכּוּלן הלכוּ בּדרך ההפרזה של האִרגוּן המקצוֹעי והפּוֹליטי הוֹלכת ה“לֵיבּוֹר פַּרטי” בּאנגליה בּדרכּה המיוּחדת לה: אִרגוּן פּוֹליטי של המעמד כּוּלוֹ, על תאיו המקצוֹעיים. היוּ ימים וכל הנסיוֹנוֹת ללמד את הפּוֹעל האנגלי את תוֹרת הסוֹציאליזם היוּ לשוא, וכל סוֹציאליסט תוֹרני היה מבטל את הפּוֹעל האנגלי, בּגלל קוֹנסרבטיביוּתוֹ, בּתכלית הבּיטוּל. אוּלם עכשיו עוֹמדת לפנינוּ מפלגת הפּוֹעלים בּאנגליה, בּמלוֹא תחמָשתה, כּמפלגה היחידה המַקיפה את המעמד כּוּלוֹ והרשאית בּאמת לדבּר בּשמוֹ, והמתכּוֹננת יוֹתר מאשר כּל מפלגה אחרת בּידיה את גוֹרל המדינה.

חלק הגוּן ממַפּלוֹתיהן של מפלגוֹת הפּוֹעלים בּתקוּפה ההיסטוֹרית האחרוֹנה יש לזקוֹף על חשבּוֹן קיוּם המחיצה הגדוֹלה בּין המפלגה והמעמד. בּשנים האחרוֹנוֹת יש לציין כּמה חזיוֹנוֹת של התגבּרוּת על תקוּפת הפּירוּדים ושל מעבר מן הטיפּוּס מפלגה-כּת לטיפּוּס מפלגה-מעמד. כּזה היה האיחוּד שבּין הסוֹציאל-דמוֹקרטים הגרמנים הימניים עם ה“בּלתי-תלוּיים”¹¹, לאחר כּל הניגוּדים הגדוֹלים והשׂנאה והמלחמה שהתנהלה בּיניהם. כּכה ראינוּ עכשיו את האיחוּד בּנוֹרבגיה¹², איחוּד המפלגה שעזבה את האינטרנציוֹנל השלישי¹³ עם המפלגה הסוֹציאליסטית (שיצאה מתוֹך האינטרנציוֹנל השני בּהסכּמתוֹ למען האיחוּד) ואת נצחוֹן הפּוֹעלים הכּללי בּארץ שבּא בּעקבות האיחוּד הזה. והמתבּונן בּמַה שנַעשׂה בּתנוּעת הפּוֹעלים בּעוֹלם יבין כּי אין זה חזיוֹן מקרי וּבוֹדד. הוּא יאזין לבת-קוֹל העוֹלה והוֹמה מתוֹך התנוּעה הקרוּעה והשסוּעה והמבקשת את איחוּדה.

האיחוּד האפשרי כּיוֹם בּארץ אינוֹ איחוּד כּללי של המעמד, כּי אם איחוּד שתי מפלגוֹת למפלגה אחת, אשר תשאף להקיף, כּכל האפשר, את המעמד בּרוּבּוֹ. ההויה הכּלכּלית בּארץ מחייבת את האיחוּד. ההוָיה האידיאוֹלוֹגית של ציבּוּר הפּוֹעלים מאפשרת את האיחוּד. הפּוּרענוּיוֹת שהקיפוּנוּ מסייעוֹת לוֹ. ואף על פִּי כן רבּים הקשיים על דרכּוֹ. מה הם?

1. ההרגל. יש טענוֹת שלפני שנים היוּ יוֹדעים יפה בּחוּגינוּ ללגלגל עליהן, ועכשיו הן חוֹזרוֹת ונשמעוֹת בּקרבּנוּ. הטענוֹת הללוּ מזכּירוֹת לי את דמעוֹת הכּלה בּלכתה לחוּפּה, על אשר הוּטל עליה “להינשׂא לאדם זר”, בּשעה ש“אמא נישׂאה לאבּא”. לפני איחוּדנוּ עם צ“ס שמענוּ כּמה טענוֹת נגדם מפּי “פּוֹעלי-ציוֹן”. התאַחדנוּ – והטענוֹת נתבּדוּ, בּרוּך השם. עכשיו אנוּ שוֹמעים אוֹתן טענוֹת ממש מפּי חברינוּ הצ”ס לשעבר כּנגד “הפּוֹעל הצעיר”.

2. הערכוֹת אישיוֹת. לא קשה לנהוֹג קלוּת וזלזוּל בּערך הזוּלת. היוּ ימים ש“הפּוֹעל הצעיר” היה מרבּה להשתמש בּיחס זה. עכשיו חזר הגלגל. ואילוּ היה לפנינוּ ענין של איחוּד שתי כּנוּפיוֹת, כּי אז היתה בּאמת שאלת ההערכוֹת האישיוֹת צריכה לתפּוֹס מקוֹם רציני. מתוֹך סלקציה מַתמידה בּתוֹך גוּפים ציבּוּריים שוֹנים עלוּלים להתהווֹת “טיפּוּסים” שוֹנים. אוּלם אין לשכּוֹח כּי לפנינוּ כּאן לא שאלת איחוּד של קבוּצוֹת אישיוֹת, כּמוֹ שאין כּאן שאלה של “קוֹנצסיוֹת”. אַל נשכּח, כּי התנוּעה היא אחת, כּי מפעלנוּ המשקי, הסוֹציאלי, התרבּוּתי – אחד הוּא.

3. “זכרוֹנוֹת מרים”. אצלנוּ נוֹהגים להזכּיר למפלגה המתנגדת חטאים ידוּעים, אוּלם התרוּפה כּנגדם היא לא בּהתבּדלוּת אלא בּאיחוּד. כּמה חטאים בּקרבּנוּ אינם פּרי האוֹפי הפּגוּם של חבר המפלגה הטיפּוּסי אלא פּרי המציאוּת הדוּ-מפלגתית והעיווּתים הכּרוּכים בּה. איני רוֹאה בּשוּם אוֹפן בּחבר “הפּוֹעל הצעיר” “לא-חבר” לי. איני חוֹשב, כּי חבר טיפּוּסי של מפלגה סוֹציאליסטית בּעוֹלם הנהוּ “יוֹתר סוֹציאליסטי” מאשר חבר טיפּוּסי של “הפּוֹעל הצעיר”. ואיני חוֹשד את החבר הטיפּוּסי של “הפּוֹעל הצעיר” בּארץ בּאידיאוֹלוֹגיה “ציוֹנית-גרמנית”.

מקוֹר העיכּוּבים הנפשיים לאיחוּד מוּנח, כּמדוּמה, בּהכּרה שאנחנוּ “השׂאוֹר שבּעיסה” וכל הַרכָּבת “דם זר” עלוּלה רק להוֹריד את מַהוּתנוּ. אוּלם “אחדוּת-העבוֹדה” הרי לא צמחה מתוֹך אידיאוֹלוֹגיה “גזעית”. אם בּגן וּבחממה מבקשים ליצוֹר את הטיפּוּס הרצוּי על ידי סלקציה, בּירוּר אחרי בּירוּר, הרי אנחנוּ לא ראינוּ בּזה את דרך החברה ודרך היצירה של הטיפּוּס האנוֹשי הרצוּי בּתוֹכנוּ. האמַנוּ כּי בּ“רוֹב עם” מרחב ליצירה וּלהתהווּת תנאי קיוּם אשר יסַייעוּ לגידוּל הטיפּוּס האנוֹשי הנאה. הסתּגרוּת פּנימית מפלגתית זהוּ ההיפך מרעיוֹנה של “אחדוּת-העבוֹדה”, ואם ניאָחז בּה יביאנוּ הדבר לא רק להתכּחשוּת למקוֹרנוּ, אלא גם להתנַוונוּת. תנוּעתנוּ בּארץ, הצוֹפה תמיד לקראת קיבּוּץ גָלוּיוֹת, תּפסַח מתוך הכרח פּנימי על פּני המחיצוֹת המלָאכוּתיוֹת הללוּ.

אמרתי שאיני מצפּה מן האיחוּד “לעזרה מהירה”, אוּלם אני מצפּה ממנוּ הרבּה לימים הבּאים. רוֹאה אני בּוֹ התגבּרוּת פּנימית והזדיינוּת בּריאה לדרך הארוּכּה שלנוּ.

בּמידה שהאיחוּד יבוּצע והפּצעים הישנים יקרימוּ, יבוֹא, ראשית כּל, טיהוּר חיינוּ החברתיים. ועמוֹ – קימוּץ אֶנרגיה, המבוּזבּזת עכשיו לשוא, בּירוּר ענינים יוֹתר צוֹדק, סידוּר יוֹתר נכוֹן של ענינינוּ וּמפעלינוּ. השתחררוּת מחשבּוֹנוֹת צדדיים והפניַת הלב והמוֹח אל החשבּוֹן הפּנימי של התנוּעה.

שנית, שחרוּר המחשבה והפראה רעיוֹנית של תנוּעת הפּוֹעלים שתבוֹא מתוֹך התלכּדוּתה. בּניגוּד לדעה המקוּבּלת, כּי איחוּד גוֹרר טשטוּש רעיוֹני, מקוה אני ממנוּ לאפשרוּת של בּירוּר רציני ושל עבוֹדה אינטלקטוּאַלית, שאינה נרתעת מפּני “מה יאמרוּ” וחוֹתרת אל העיקר. לא יעמדוּ עוֹד אחד לעוּמת רעהוּ שני גוּפים מזוּינים וחמוּשים השוֹמרים על קניניהם ועל טעוּיוֹתיהם מפּני כּל חשש של “התנַקשוּת”. ותיפּתח הדרך לעבוֹדה אידיאוֹלוֹגית רצינית הדרוּשה עכשיו כּל כּך לתנוּעתנוּ.

האיחוּד גם יביא שינוּי ניכּר בּמצבה של תנוּעתנוּ לגבּי חוּץ, וקוֹדם כּל, לגבּי הכּוֹחוֹת הקרוֹבים לנוּ בּיוֹתר, – חוּגי ארץ-ישׂראל העוֹבדת שבּגוֹלה. יוּנף דגל אחד, הקוֹרא לכוּלם! יחדל חזיוֹן הכּפילוּת, שאינה מוּבנת כּלל לאדם מן החוּץ, והמוֹנעת מגישה ישרה וּקרוֹבה למפעלנוּ. כּפילוּת זוֹ כּמה היא מַנחילה לנוּ בּעיני העוֹלם גם אי-הבנה וגם קלוֹן. גם בּעיני הנוֹער החלוּצי הקרוֹב לנוּ היא מציגה אוֹתנוּ בּדמוּת שלילית. מי שרוֹצה לדבּר אל המוֹנים רחבים אסוּר לוֹ שיבלבּל את מוֹחם בּגוָנים וּבבנוֹת-גוָן. הוּא צריך לשאוֹף לשלימוּת וּלפשטוּת. כּשם שלַפּוֹעל בּאוֹסטריה בּרוּר מַהי המפלגה הסוֹציאליסטית וּלמי היא – כּך צריך שיהא בּרוּר לכל אדם שבּארץ-ישׂראל העוֹבדת: מַהי מפלגת הפּוֹעלים הסוֹציאליסטית בּארץ-ישׂראל והיכן מקוֹמוֹ הוּא. ואנוּ הצריכים לדבּר אל דוֹרוֹת צעירים בּארצוֹת שוֹנוֹת וּבמשך שנים רבּוֹת, וּבלשוֹנוֹת-תרגוּם רבּוֹת – לנוּ אסוּר עוֹד הרבּה יוֹתר מאשר לאחרים לעסוֹק בּטפל, להבליט את ההבדלים הדקים ולא את המשוּתף הגדוֹל והחשוּב. כּל עבוֹדתנוּ בּגוֹלה נתקלת בּמאֵרת הפּירוּד וּמטילה פּגם גם בּעבוֹדה הטהוֹרה בּיוֹתר שאנוּ עוֹשׂים שם. ורק לאחר האיחוּד יפָּתח לפנינוּ המרחב בּעבוֹדת הגוֹלה.

כּל איחוּד שלנוּ בּארץ היה בּשעתוֹ עוֹשׂה שליחוּת גדוֹלה בּגוֹלה. והפּעם כּשהוּצגנוּ שוּב, בּתוֹקף מצב התנוּעה הציוֹנית כּוּלה, בּפני עבוֹדה מחוּדשת וּמאוּמצת וּבעלת היקפים חדשים בּגוֹלה – מקבּל האיחוּד את ערכּוֹ המיוּחד. בּהזדמנוּת זוֹ לא אֶכּנס לדבּר בּהרחָבה על הנוֹער שלנוּ בּגוֹלה, על יִקרת ערכּוֹ וגוֹדל חשיבוּתוֹ וגם על דלוּת מזוֹנוֹתיו התרבּוּתיים ורוֹב הסכּנוֹת האוֹרבוֹת לוֹ. אסתפּק אם אוֹמַר כּי בּחזית הציוֹנית הקשה בּיוֹתר עוֹמד הנוֹער, בּמערכה עם ההתבּוֹללוּת הבּורגנית והקריֶריסטית ועם ההתבּוֹללוּת הקוֹמוּניסטית-האידיאַליסטית. וּבמלחמה זוֹ אין לוֹ שוּם כּוֹחוֹת בּציוֹנוּת שבּגוֹלה להישען עליהם. וגם משענתנוּ אינה מַנחה אוֹתוֹ. עוֹד יוֹתר. יש לציין את החזיוֹן המשוּנה, כּי הנוֹער הבּא, לכאוֹרה, להמשיך את מפעלנוּ, אינוֹ רוֹחש אֵמוּן למי שקָדם לוֹ. הוּא רגיל לראוֹת בּנוּ צדדים נִצים, בּעלי “אינטרסים” צדדיים – ולא את בּאי-כּוֹח התנוּעה האחת, שממנה הוּא יוֹנק ועל בּרכּיה הוּא גדל. בּמצב זה אין הנוֹער שלנוּ מקבּל מתנוּעתנוּ מה שהיה יכוֹל לקבּל ממנה, את המשען החזק בּפני הכּוֹחוֹת העוֹמדים לבלעוֹ. מן הרגע שהאיחוּד יביא אחריו את ההתלכּדוּת הנפשית של התנוּעה בּארץ עם הנוֹער בּגוֹלה – יתחדשוּ מקוֹרוֹת התנוּעה ותקוּם האפשרוּת לצאת בּמסע-כּיבּוּש אל הגוֹלה היהוּדית. מכּאן גם יבוֹא השינוּי המַכריע בּמצבנוּ אנוּ בּתנוּעה הציוֹנית, ואוּלי גם בּמצבה של התנוּעה הציוֹנית כּוּלה.

_______________

וּמלים אחדוֹת על השאלוֹת הפּרוֹגרמתיוֹת והמעשׂיוֹת הכּרוּכוֹת בּאיחוּד. איני נוֹטה לדעתוֹ של יצחק שוַיגר, שיש לקפּוֹץ לזרוֹעוֹת האיחוּד בּעינים עצוּמוֹת. ואיני נוֹטה לכך לא משוּם שאני חוֹשש, שמא יהיה כּאן מיקח-טעוּת אוֹ אוֹנאה. חלילה. גם אילוּ היה האיחוּד יוֹצא לפּוֹעל היוֹם “מבּלי כּל תנאים”, אז היה אָפיוֹ של הגוּף המאוּחד בּרוּר מאליו. הכּוֹחוֹת החברתיים אשר יהַווּ את המפלגה המאוּחדת, הם אשר ישַווּ לה את דמוּתה. וּמציאוּתה של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, עבָרה וקניניה וּסגוּלוֹתיה הנפשיוֹת, אלה אינם ניתנים לטשטוּש וּלהעלָמה. אוּלם סבוּרני שכּל מה שיש לוֹמר צריך שיֵאָמר בּבהירוּת גמוּרה. ראשית, צריך להקל כּכל האפשר על המפלגה המאוּחדת בּדרך פּעוּלתה וּלהצילה מכּל מיני חיכּוּכים יתירים. וּבמידה שמצע האיחוּד ישׂכּיל לסכּם את הנקוּדה אליה הגיעה תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ בּיוֹם האיחוּד – כּן יוּסרוּ מעל דרך המפלגה המאוּחדת אבני-נגף רבּוֹת. שנית, האיחוּד אינוֹ רק הסכּם שבּין שתי קבוּצוֹת של עסקנים. האיחוּד בּא מתוֹך הוָיתוֹ של ציבּוּר גדוֹל וּפוֹנה אל לבּוֹ של ציבּוּר עוֹד יוֹתר גדוֹל. וּבשביל הציבּוּר שבּתוֹך שתי המפלגוֹת, וּבשביל הציבּוּר שמחוּץ לשתי המפלגוֹת המאזין לדבר האיחוּד, וּבשביל הציבּוּר הגדוֹל בּחוּץ-לארץ המצפּה לדברנוּ מן הארץ חשוּב בּיוֹתר שהדברים יהיוּ בּרוּרים, ושתימָנע כּל מבוּכה, כּל התרוֹצצוּת מיוּתרת. ממצע האיחוּד לא נדרוֹש, כּמוּבן, “חידוּשים” ועיוּנים אידיאוֹלוֹגיים דקים שהנם עדין בּבחינת “צריך עיוּן”, אוּלם הקנינים הפּוֹליטיים והרעיוֹניים של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ צריכים להיוֹת מסוּכּמים.

לא פּחוֹת מאשר בּשטח סוֹציאליסטי יש, לדעתי, צוֹרך בּהגדרוֹת ציוֹניוֹת. דוקא בּשטח זה נתגלוּ בּשנים האחרוֹנוֹת כּמה ניגוּדים רציניים, אם בּין שתי המפלגוֹת, ואם בּינינוּ וּבין חוּגים ידוּעים בּ“הפּוֹעל הצעיר”. אין זאת שאלה של נוּסח. התפיסה הוֶלטשאית¹⁴ היא אוֹת הזמן, בּיטוּי לדלדוּל הציוֹנוּת מתוֹכן לאוּמי רציני. אין לי כּל ספק כּי החָבר של “הפּוֹעל הצעיר” הוּא אתנוּ בּתפיסתוֹ הציוֹנית. לא שמענוּ שמתוֹך האַחד-העמיזם הגרמני אוֹ האַנגלוֹ-סַכּסי יבוֹאוּ אנשים להיוֹת חלוּצים בּארץ. “מעשׂי-שטוּת” כּאלה אפשר לעשׂוֹת רק מתוֹך הציוֹנוּת ה“פּרימיטיבית”, המדינית, החיה בּ“אילוּזיוֹת” של עליה עממית ושל קיבּוּץ גָלוּיוֹת.

בּשטח הסוֹציאליסטי נראים לי הדברים בּרוּרים בּיוֹתר. עצם רעיוֹן האיחוּד של “הפּוֹעל הצעיר” עם “אחדוּת-העבוֹדה” בּא מתוֹך הכּרה בּאידיאל הסוֹציאליסטי וּבקשרים האוֹרגניים של תנוּעתנוּ עם תנוּעת הפּוֹעלים הבּין-לאוּמית. האיחוּד אינוֹ בּא לוַתר על שוּם קנין שנרכּש בּהתפּתחוּתוֹ ההיסטוֹרית של הפּוֹעל בּארץ. בּכניסה לאינטרנציוֹנל הסוֹציאליסטי אני רוֹאה חשיבוּת מעשׂית כּפוּלה: בּיצוּר האידיאוֹלוֹגיה הסוֹציאליסטית מפּני האילוּזיוֹת הקוֹמוּניסטיוֹת המנַשבוֹת לפרקים בּרחוֹבנוּ, וּביצוּר העמדה המדינית החשוּבה שרכשה לה בּרית “פּוֹעלי-ציוֹן” בּתוֹך האינטרנציוֹנל הסוֹציאליסטי.

ואשר ל“מלחמת מעמדוֹת”. רוֹאה אני צוֹרך להבחין כּאן בּין שני מוּשׂגים שוֹנים. בּמידה שאיזוֹ פוֹרמוּלה מכוּונת להטיל על התנוּעה מרוּת של מוּשׂגים היסטוֹריים-פּילוֹסוֹפיים – הרי רשאי כּל סוֹציאליסט “לפרוֹק את עוּלה מעל צוארוֹ”. על כּל פּנים, אין אנוּ, השוֹאפים לאיחוּד המעמד, רשאים להתנוֹת על השקפת-עוֹלם פּילוֹסוֹפית זוֹ אוֹ אחרת. אוּלם יש צוֹרך להבּיע את אָפיה המעמדי של תנוּעתנוּ, את תפקידוֹ של הפּוֹעל כּנוֹשׂא היעוּד הציוֹני-הסוֹציאליסטי. כּשם שאין צוֹרך לטשטש את האוֹפי הלאוּמי של הציוֹנוּת וחוֹבה להימנע מכּל מיני זיוּפים אידיאוֹלוֹגיים המתימרים לתאר את הציוֹנוּת כּאידיאל מעמדי, כּכה חוֹבה להבּיע בּפירוּש בּפּרוֹגרמה של המפלגה וּבכל מַהוּתה המעשׂית את אָפיה המעמדי בּתוֹך הציוֹנוּת.

לשאלה הקשה בּיוֹתר בּענין האיחוּד: הגוֹלה. אין בּנדוֹן זה הרמוֹניה בּין הגוֹלה וּבין הארץ, על כּל פּנים בּין ארצוֹת ידוּעוֹת בּגוֹלה וּבין הארץ. אמריקה, למשל, תפגוֹש את האיחוּד בּהבנה גמוּרה, וּנקוה כּי גם תצא בּעקבוֹתיו. האיחוּד שם גָמֵל כּמוֹ בּארץ-ישׂראל. אוּלם יש ארצוֹת בּגוֹלה שהמציאוּת המפלגתית רחוֹקה מאפשרוּת איחוּד. וכאן השאלה. יש חברים שמתוֹך נאמנוּת יתירה לגוֹלה יאסרוּ עלינוּ משוּם כּך את האיחוּד בּארץ: הענין לא יוּבן “שם” ויגרוֹם מבוּכה. אני סוֹבר אחרת. ודאי חוֹבה עלינוּ לשמוֹר על שלוֹם מפלגוֹת בּריתנוּ בּגוֹלה. ולא נבוֹא להטיל עליהן חידוּשים שלא יוּכלוּ להכיל אוֹתם. לא נטיל עליהם בּחוֹזק-יד שוּם איחוּד בּגוֹלה בּטרם יוּכשר הדוֹר. לא נבוֹא לאַחד כּיוֹם את “פּוֹעלי-ציוֹן” וה“התאחדוּת”. אוּלם לא יתכן, כּי הם יטילוּ עלינוּ את הפּירוּד.

אפשר שלַגוֹלה יגרוֹם האיחוּד בּשעה ראשוֹנה מבוּכה. אוּלם הוּא עתיד להביא גם שם הבראה וחיזוּק והתפּתחוּת. נמצא,לכשנרצה, את הצוּרה הראוּיה לתקוּפת-המעבר. אַל נהיה מַכּסימליים בּנדוֹן זה, ואל נדרוֹש עתה את האיחוּד בּגוֹלה. נתאמץ על ידי הסבּרה רצינית לפתוֹר את השאלה כּכה שהאיחוּד יֵעָשׂה בּמינימוּם של קרבּנוֹת וּפוּרענוּיוֹת בּשביל חברינוּ בּגוֹלה. אוּלם אם חברים הם לנוּ בּאמת – לא יעלה על דעתם לשׂים כּבלים על דרך התפּתחוּתה של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ וּלעכּב את מהלכה ההיסטוֹרי.

¹

יש לציין בּצער, כּי מחברי הקבוּצה הקטנה שחתמוּ בּשעתם על הקריאה הראשוֹנה לאיחוּד, על ההזמנה לכינוּס ועידת פּתח-תקוה², לא כּוּלם השתתפוּ אתנוּ הפּעם בּויכּוּח. מיחס אני חשיבוּת יתירה להשתתפוּת זוֹ, יען כּי לכל אחד מאִתנוּ יש צוֹרך פּנימי לדעת בּבהירוּת מוּחלטת אם פּרק זה שאנוּ עוֹמדים בּוֹ עכשיו הנהוּ המשך ישר של מפעל פּתח-תקוה אם לא. הנשמר אוֹ נפגם תכנוֹ הסוֹציאלי של האיחוּד שהיה לוֹ בּיוֹם נתינתוֹ לראשוֹנה? הטהוֹרוֹת הכּוָנוֹת וּרציניוֹת כּאשר היוּ אז? אוֹ שמא נפלה כּאן בכלל איזוֹ טעוּת בּחשבּוֹן ועלינוּ לשוּב מדרכּנוּ? ואלה אשר חוֹללוּ את תנוּעת האיחוּד הראשוֹנה בּארץ – לדבריהם יש בּנדוֹן זה משקל נפשי מיוּחד, וּמהם נדרשת התשוּבה.

טוֹן מוּזר בּיצבּץ ועלה מתוֹך נאוּמים אחדים. טוֹן של “מסירת-דקלרציה”. היה רוֹשם, כּי המדַבּר אינוֹ בּא להוֹכיח לנוּ, לשנוֹת את דעתנוּ, אינוֹ מקוה כּלל להשפּיע עלינוּ, אלא רוֹאה לוֹ צוֹרך להכריז וּלהוֹדיע: “כּזוֹהי עמדתי!” בּדברי החבר קוֹלטוּן נתחבּר יפה הטוֹן הזה גם לתוֹכן דבריו, הראוּיים שיעמדוּ עליהם לא משוּם שיש להם איזה מקוֹם בּקרבּנוּ, אלא משוּם שיש בּהם מאוֹתוֹת הזמן, מסימני המַיִט שמסביב לנוּ. החבר קוֹלטוּן אינוֹ רוֹצה בּאיחוּד, אף על פּי שהוּא מבין, לפי דבריו, כּי “אחדוּת-העבוֹדה” ו“הפּוֹעל הצעיר” צריכים להתאחד, אלא שלעצמוֹ אינוֹ רוֹאה מקוֹם בּאיחוּד זה, בּחינת “לכם ולא לוֹ”. אוּלם השאלה היא – מחוּץ לכל שאלה האיחוּד – אם אוֹתם המוּשׂגים שבּשמם דיבּר החבר קוֹלטוּן יש להם מקוֹם בּתוֹך תנוּעתנוּ. החבר קוֹלטוּן הוּא, כּידוּע, “למעלה” ממוּשׂגיה של “אחדוּת-העבוֹדה”. אוּלם הוּא דוֹגל בּשם “הנאמנוּת ל”פוֹעלי-ציוֹן“. וּמתוֹך נאמנוּת זוֹ, כּנראה, הוּא מגלה לנוּ כּי בּנין ארץ-ישׂראל אינה הפּרוֹבּלימה המרכּזית אלא אחת הפּרובּלימוֹת, כּי אין מקוֹם בּארץ לעליה גדוֹלה, כּי אין לקוות לרוֹב יהוּדי בּארץ-ישׂראל, מפּני שיש כּאן 700.000 ערבים וכוּ' וכוּ'. יכוֹלתי לגלוֹת על נקלה את מקוֹר ה”חידוּשים המדעיים" הללוּ: עיין חוֹברוֹת “צוּקוּנפט”³ האחרוֹנוֹת. אוּלם שם חתוּם על הדברים הללוּ לא “פּוֹעלי-ציוֹן” אלא בּוּנדאי, המבקש להשלים בֵּין אנטי-ציוֹניוּתוֹ וּבין חיבּת-ציוֹן המקננת בּקרבּוֹ, והריהוּ מכריז על ה“אוּטוֹפּיזם” של הציוֹנוּת שלנוּ, ציוֹנוּת העליה וההתישבוּת העממית, והוּא מסכּים אפילוּ להכניס את ארץ-ישׂראל תחת חסוּתה של האינטליגנציה הסוֹציאליסטית היהוּדית, וּבלבד שנסתלק מחלוֹמוֹת-הציוֹנוּת הגדוֹלים, “לבלתי התנשׂא” להיוֹת ל“גפן אדרת”. אפשר שמתקרב היוֹם שלא רק יחידים בּ“בּוּנד” יתירוּ לעצמם דברי-מינוּת כּאלה, אלא שה“בּוּנד” עצמוֹ יבקש גשר אל הכּוֹח הציוֹני הפּוֹעל ויכניס “קוֹרקטיב” כּזה. אוּלם מאימתי היתה תוֹרה זוֹ לנחלתם של “פּוֹעלי-ציוֹן”? האם סירקין וּבּרוּכוֹב לימדוּ כּזאת? ואילוּ היתה התנוּעה סבוּרה כּכה, כּלוּם היתה רשוּת כּל-שהיא להתפּלג מן ה“בּוּנד”? כּלוּם מוּתר בּשביל אחת הפּרוֹבּלימוֹת לפלג בּמשך עשׂרוֹת שנים את תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית לשני מחנוֹת אוֹיבים? הלא רק מתוֹך חילוּקי-דעוֹת יסוֹדיים בּהערכת המציאוּת היהוּדית והמגמוֹת ההיסטוֹריוֹת הגנוּזוֹת בּה, רק מתוֹך בּקשת פּתרוֹן רדיקלי לקיוּם חוֹלני זה, מתוֹך אמוּנה בּגוֹדל הענין של ארץ-ישׂראל וּבמרכּזיוּתוֹ ההיסטוֹרית אפשר היה להגיע לידי רעיוֹן נוֹעז – פּילוּס דרך מיוּחדת בּתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית, ולוּ גם על ידי פּילוּג וּמלחמת-אחים, ולא לשם דוּבּנוֹביזם⁴ פּרוֹליטרי בּמַסוה של פּוֹעלי-ציוֹנוּת.

צר היה לשמוֹע את הטוֹן הדקלרטיבי בּמקצת בּפיו של אוֹסטרוֹבסקי. האם כּכה צריך לדבּר חבר מבּפנים בּשאלה זוֹ? הלא גם “אחדוּת-העבוֹדה” וּתנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה בּארץ וגם כּל אחד מאתנוּ עוֹמדים כּאן בּפני צעד מכריע. האם לא מחוֹבתוֹ של כּל איש מאתנוּ לדבּר בּרוּרוֹת וּלפרט בּגלוּי את כּל החששוֹת? טוֹבה התנגדוּת גמוּרה לאיחוּד מאשר “השלָמה” מתוֹך אי-רצוֹן. חששוֹת הנאמרים בּגלוּי, גם מתוֹך התנגדוּת, עלוּלים להשבּיח את האיחוּד, אוּלם חששוֹת נחנקים ונאמרים בּרמיזה מקפּחים את האיחוּד, יוֹצרים אויר המסוּכּן לאיחוּד, אויר של אי-אֵמוּן, של פּסיביוּת. יחס כּזה מצד אנשים העוֹמדים בּתוֹך המפעל הקיבּוּצי הגדוֹל בּיוֹתר בּתנוּעתנוּ – מכאיב בּיוֹתר וגם מוּטעה בּיוֹתר. יחס זה אי אפשר שלא יתן אוֹתוֹתיו לרעה גם בּמפעל האיחוּד גם בּנוֹשׂאי היחס עצמוֹ. הרי אנוּ “מוּעדים” לאיחוּד. ויוֹדעים אנוּ מן הנסיוֹן, כּי כּל איחוּד רציני מַצריך קליטה חדשה וגוֹרר אחריו בּדרך הטבע סלקציה מחוּדשת של הכּוֹחוֹת, וּמי שלבּוֹ שלם עם האיחוּד, מי שהוֹלך לקראת האיחוּד בּמלֹוא הרצוֹן – סימן טוֹב הוּא לוֹ לכוֹשר-קליטתוֹ וּלכוֹח-פּעילוּתוֹ בּתנוּעה העתידה. והאם אין זוֹ טעוּת חמוּרה מצד אלה מחברי הקיבּוּץ המאוּחד הבּוֹחרים לעצמם עמדת-התנכּרוּת לאיחוּד?

ידעתי, בּמידה ידוּעה פּוֹעל כּאן החשש לעמדת “הפּוֹעל הצעיר” בּשאלת הקיבּוּץ הארצי ולהשפּעה שעֶמדה זוֹ עלוּלה להשפּיע בּתוֹך הגוּף המאוּחד. איני נוֹטה למעֵט את ערך הניגוּדים הקיימים בּציבּוּר בּשאלה זוֹ ואין בּכוֹחי לרכּך אוֹתם. אוּלם כּבר שאלוּ אצלנוּ בּדרך היתוּל: כּיצד היה “הפּוֹעל הצעיר” נוֹהג אילוּ היה גם לוֹ קיבּוּץ ארצי? בּמַהתלה זוֹ יש הרבּה מן האמת. מפעלינוּ המשקיים (“סוֹלל-בּוֹנה”, הקיבּוּץ הארצי) נענשוּ הרבּה על הפּירוּד. וה“יחס” וה“בּיקוֹרת” והשלילה לא תמיד נבעוּ ממקוֹרוֹת משקיים טהוֹרים. האיחוּד ודאי יביא אַתמוֹספירה בּריאה יוֹתר לפּעוּלה המשקית, והויכּוּח בּשאלת הקיבּוּץ ישוּחרר מן ה“נוֹפך” המפלגתי הנטפּל אליו שלא לטוֹבתוֹ.

לדידי, מעוּנינת התנוּעה הקיבּוּצית כּוּלה, והקיבּוּצים הארציים לא כּל שכּן, בּאיחוּד תנוּעת הפּוֹעלים. השאלוֹת הפּוֹליטיוֹת תוֹפסוֹת מקוֹם ניכּר בּחיי הקיבּוּצים הגדוֹלים והן גוֹרמוֹת לקוֹמפּליקציוֹת קשוֹת. עדים היינוּ להתפּוֹררוּת גוּף קיבּוּצי חזק⁵ מתוֹך ניגוּדים פּוֹליטיים. קבוּצוֹת העליה השניה הצליחוּ להתגבּר בּמידה ידוּעה על הניגוּדים המפלגתיים, מפּני שהן חשוּ בּקרבּן את האיחוּד הפּנימי למרוֹת הפּירוּד החיצוֹני. הקיבּוּצים של התקוּפה האחרוֹנה, המקיפים ציבּוּרים גדוֹלים הרבּה יוֹתר ושוֹאפים לפעילוּת ציבּוּרית גדוֹלה יוֹתר לא יצליחוּ להקים הוָי חברתי מאוּחד בּמציאוּת של ניגוּדים פּוֹליטיים וּפילוּגים מפלגתיים. וּלפיכך הנם מעוּנינים יוֹתר מכּל האחרים בּגיבּוּש התנוּעה וּבאחדוּתה. אוּלם דוקא את זאת אין מבינים בּכמה גוּפים קיבּוּציים, וזה כּמה שנים שמחלחל אֵי-שם הרעיוֹן על “מפלגוֹת משקיוֹת”: מפלגת הקיבּוּצים, מפלגת המוֹשבים, ואחריהם יבוֹאוּ שאר מפלגוֹת של אינטרסַנטים: בּעלי משפּחוֹת וכוּ'. גדוּד העבוֹדה חלם על “מפלגה קיבּוּצית”, וּבועידה השלישית של “אחדוּת-העבוֹדה”, בּחיפה, הציעוּ צירים מהגדוּד “לטהר” את המפלגה ממוֹשבים. כּוּלנוּ היינו אז נגדם. כּוּלנוּ הבינוֹנוּ מה גדוֹלה הסכּנה גם לשלימוּת מעמד הפּוֹעלים בּארץ וגם לכל המפעל ההתישבוּתי בּהתבּדלוּת המפלגתית וההסתדרוּתית על יסוֹד של מציאוּת צוּרוֹת משק שוֹנוֹת. זכוּת גדוֹלה היא ל“אחדוּת-העבוֹדה” שלא נגררה מעוֹלם אחרי התפיסה הרבוֹלוּציוֹנית-הכּוֹזבת או המשקית הכּוֹזבת, הגוֹזרת כּלָיה על צוּרת התישבוּת זוֹ אוֹ זוֹ ושמרה על תנוּעת הפּוֹעלים מהתנַונוּת הספוּנה בּתוֹך הטנדציוֹת הללו. רעיוֹן האיחוּד עוֹמד בּניגוּד גמוּר לכל קיוּם של מפלגוֹת-אינטרסַנטים, ולמרוֹת החָזוּת הקשה שנשמעה כּאן סבוּר אני, כּי האיחוּד יגבּיר עוֹד יוֹתר את שלימוּת המעמד, בּמעשׂה וּבהכּרה, עד כּדי למנוֹע בּעתיד כּל סכּנה מעין זוֹ.

________

חלק חשוּב בּטענוֹת נגד האיחוּד תוֹפסת חוּץ-לארץ. ואכן, אין להקל ראש בּצד זה של השאלה. אם טוֹבוֹת המפלגוֹת שלנוּ בּגוֹלה ואם רעוֹת – אוּלם לנוּ הן ועלינוּ דאגת קיוּמן והבראתן. יוֹתר מדי השקענוּ בּהן עמל ויסוּרים, שנרצה להוֹסיף עליהם. אנוּ יוֹדעים את כּל קשי קיוּמן, את מרי מלחמוֹתיהן, וחייבים להביא את כּל זה בּחשבּוֹן. אוּלם כּשמתחילים להטיף לנוּ “יחס” ו“נאמנוּת” לבני-בּריתנוּ בּחוּץ-לארץ, כּשמנסים לראוֹת את צעדי התקדמוּתנוּ והתבּצרוּתנוּ כּאן כּ“פגיעה” בּעניני הגוֹלה, כּשמתחילים להבדיל בּין חברים ה“נאמנים” לבּרית וּבין אלה שאינם נאמנים, כּשמתארים את “אחדוּת-העבוֹדה” כּחסרת-לב וחסרת-יחס לתנוּעתנוּ בּגוֹלה, המביאה אִתה חוּרבּן ושבר – יש רצוֹן לפקוֹח את עיני החברים הללוּ וּלהסבּיר להם כּי הם חיים בּעוֹלם של טעוּת. “כּוֹבשי סיבּיר”⁶ היינוּ אנחנוּ לבּרית. “אחדוּת-העבוֹדה” היא שכּבשה לתנוּעתנוּ בּעוֹלם מפלגוֹת, ארצוֹת, הסתדרוּיוֹת ורבבוֹת קוֹלוֹת. בּמתי מעט יצאה בּרית “פּוֹעלי-ציוֹן” מועידת הפּירוּד⁷ בּוינה. אוּדים מוּצלים מאש. וּמתוֹך הפּירוּד הזה התחילה הצמיחה מחדש. את כּשרוֹן הקליטה והגידוּל ש“אחדוּת-העבוֹדה” גילתה בּארץ העבירה לגוֹלה. הוּכן האיחוּד עם צ“ס, נעשׂתה העבוֹדה החינוּכית בּ”החלוּץ" וּבנוֹער, וככה זכתה הבּרית לבוֹא לקוֹנגרס – הראשוֹן אחרי האיחוּד בּוינה – כּסיעה בּת שלוֹשים חבר. האוּמנם יש לזקוֹף זאת לזכוּתם של “שוֹמרי-החוֹמוֹת” שלנוּ, שעל כּרחם הבאנוּ אוֹתם לאיחוּד עם צ“ס? האוּמנם בּאה השפּעתנוּ בּ”החלוּץ" וּבנוֹער בּזכוּתן של מפלגוֹתינוּ בּאוֹתן הארצוֹת ולא בּזכוּתה של התנוּעה בּארץ-ישׂראל? לא הייתי בּא לעשׂוֹת חשבּוֹנוֹת כּאלה, ואיני תוֹבע לנוּ כּל הכּרת-טוֹבה על כּך, אוּלם דיבּוּרים ידוּעים שנשמעוּ כאן מכריחים אוֹתי לוֹמר זאת. נַסוּ נא רגע לתאר לכם את התפּתחוּת הבּרית בּלי “הלחץ” של “אחדוּת-העבוֹדה”, בּלי ה“מרידוֹת” שלנוּ, בּלי האיחוּדים שעשׂינוּ ושהטלנוּ על הבּרית – ותיוָכחוּ. כּלוּם אין נסיוֹננוּ זה צריך ללמד גם את חברינוּ בּבּרית? ונסיוֹננוּ גם מלמד אוֹתנוּ מה תוֹצאוֹתיו של “איחוּד לאחר זמן”. בּאיחוּד עם צ"ס אֵיחרנו. הוּא נדחה ונדחה ממוֹעצה למוֹעצה. וּבעֶטיו של הפּיגוּר הזה הפסדנוּ תנוּעה בּרעננוּתה. והאיחוּד, שבּא לאחר זמן, לא נתן עוֹד מה שעלוּל היה לתת אילוּ בּא בּשעתוֹ.

את דברי רוּבּשוֹב אני מקבּל כּמגמה, כּמשאלה. “אחדוּת-העבוֹדה” צריכה להניח את כּל כּוֹבד משקלה על כּף המאזנים כּדי להביא גם בּגוֹלה לידי קיוּם מפלגה ציוֹנית-סוֹציאליסטית אחת בּכל ארץ וארץ. ואני מאמין שבּידינוּ הרבּה לעשׂוֹת בּמגמה זוֹ, אוּלם אם יוּצע לדחוֹת את דבר האיחוּד בּארץ עד שהפּרוֹצס הזה יסתיים בּכל הארצוֹת – הרי זה לדחוֹת לעוֹלמי עד. אדרבּא, ארץ-ישׂראל תתחיל ואחריה תבוֹאנה שאר הארצוֹת, כּל אחת בּמידת התבּגרוּתה לאיחוּד. בּרי לי, שהפּרוֹצס לא יהיה כּל כּך אטי, אם רק נרצה בּכך. דיבּרתי בּהרצאתי על מניעת קרבּנוֹת וסבל כּכל האפשר. בּנדוֹן זה אפשר ודאי לעשׂוֹת הרבּה לכשנרצה. וחשוּב הדבר, שחברים כּקפּלנסקי ואידלסון⁸ ירצוּ בּאמת בּזה. לפני שלוֹש שנים אימץ קפּלנסקי את כּשרוֹנוֹתיו ושׂכלוֹ כּדי להוֹכיח לנוּ, כּי האיחוּד עם צ"ס אינוֹ צריך לבוֹא. על כּל פּנים “עוֹד לא עתה”, כּי אין צוֹרך “להכבּיד” על מצב הבּרית. בּקיצוּר, כּל אוֹתה חכמת החיים, שאברהם רייזין⁹ היטיב לתארה בּסיפּוּרוֹ: “זאָל שטיין ווי עס שטייט”. כּלוּם לא היה מיטיב לעשׂוֹת אילוּ היה מַפנה את כּשרוֹנוֹתיו ואת הסבּרתוֹ לצד השני, כּדי להקל את חבלי האיחוּד, הצריך לבוֹא, המוּכרח לבוֹא? וגם הפּעם הנני בּטוּח, כּי בּכוֹחוֹ של קפּלנסקי לעשׂוֹת את ענין האיחוּד בּארץ מוּסבּר וּמוּבן למפלגוֹתינוּ בּגוֹלה. הבּרית זקוּקה לשלוֹם פּנימי ולהבנה הדדית בּין המפלגוֹת, וקפּלנסקי ודאי יכוֹל לעשׂוֹת בּזה הרבּה. והנה החבר אידלסוֹן מתנבּא “על רוּסיה”:¹⁰ תעשׂוּ איחוּד עם “הפּוֹעל הצעיר” והבאתם הרס על רוּסיה. אוּלם אם בּקוֹלי תשמעוּ ותעשׂוּ “איחוּד רחב” – וחלפה הסכּנה. הרי שרוּסיה מוּנחת אצלוֹ בּקוּפסה. מכּאן אני למד, שאם החבר אידלסוֹן יחפּוֹץ בּאמת וּבתמים שהאיחוּד עם “הפּוֹעל הצעיר” לא יגרוֹם נזק לרוּסיה – עשׂה יעשׂה וגם יכוֹל יוּכל.

_______________

כּרגיל בּשאלוֹת איחוּד מתעוררת שאלת “האוֹרֶינטציה”: מעמד הפּוֹעלים אוֹ נוֹער. אם אנחנוּ, למשל, סבוּרים כּי בּעניני איחוּד אנוּ מבינים יוֹתר מאיזוֹ מפלגה שלנוּ בּחוּץ-לארץ, סימן… שאין אנוּ מכוונים את לבּנוּ כּלפּי מעמד הפּוֹעלים אלא כּלפּי הנוֹער. מתקבּל רוֹשם כּאילוּ סוֹציאליזם כּשר, בּר “בּחינה צרוּפה” של ¹¹96, רוֹאה את מעמד הפּוֹעלים כּניגוּד לנוֹער, וכל המרבּה להתרחק מן הנוֹער הרי הוּא מגלה בּזה את נאמנוּתוֹ למעמד הפּוֹעלים. ואני בּתוּמי עדיין אני חוֹשב כּי “נוֹער” הוּא מוּשׂג מתנגד ל“זוֹקן” ולא לתנוּעת הפּוֹעלים. וכי הסוֹציאליזם – אידיאל העתיד – פניו מוּפנים תמיד לדוֹרוֹת העתידים ולא לדוֹרוֹת חשוּדים על זוֹקן. מסוּפּק אני אם שאלה זוֹ עלוּלה להתעוֹרר בּתנוּעת פּוֹעלים לא-יהוּדית, אוּלם אצלנוּ, היהוּדים, היא קיימת זה שנים, וצפה בּיחוּד בּשעת איחוּד. כּל מי שרוֹצה לשמוֹר על הסטאטוּס-קבוֹ, כּל מי שחוֹשש לקליטת כּוֹחוֹת ורעיוֹנוֹת שמתחת לקרקע המקוּבּל, כּל מי שפּניו אחוֹרנית ולא קדימה, יעיף, בּך: אנוּ – לתנוּעת פּוֹעלים, ואתה – לנוֹער. ואין כּאן מקרה. יש והשם “תנוּעת פּוֹעלים” אצלנוּ הוּא מעין инч (תוֹאר) שאדם זכה בּוֹ ולא ירפּה ממנוּ. ואין הדבר תלוּי אפילוּ בּזה אם הנך כּיוֹם פּוֹעל ממש, אלא זכוּת היא הנקנית לאדם לצמיתות. וכל חדש הבּא זקוּק ל“סמיכוּת” מאת הישן, המקוּבּל, המוּסמך. והיוֹת שבּתוֹלדוֹת התנוּעה הסוֹציאליסטית אצל היהוּדים אירע שהראשוֹנים שקדמוּ היוּ האַסימילַטוֹרים, ואחריהם – ה“בּוּנד”, ואחריו – “פּוֹעלי-ציוֹן” וּשאר הגוּשים הציוֹנים-סוֹציאליים, נשתרשה “חזקה” מיוּחדת בּמינה, שכּל מי שהוּא לאוּמי מחברוֹ, מעוֹרה בּמציאוּת היהוּדית יוֹתר מחברוֹ, בּן תרבּוּת עברית יוֹתר מחברוֹ – הרי הוּא פּחוֹת סוֹציאליסטי מחברוֹ וזקוּק להֶכשר מקוֹדמיו. ואלה, כּמוּבן, מסרבים לתת, וּמחזקים בּכל כּוֹחם בּקרנוֹת המזבּח. תוֹלדוֹת התנוּעה הסוֹציאליסטית יוֹדעת לספּר הרבּה קוּריוֹזים בּנדון זה. מי מאִתנוּ לא היה “נפסל”? סירקין, שהיה בּן-גיל וחבר לאבוֹת ה“איסקרה”¹² וה“בּוּנד” ושאֶת השׂכּלתוֹ הסוֹציאליסטית והמזג הרבוֹלוּציוֹני אי אפשר היה “לבטל”, כּמה השתדלוּ להמיתוֹ בּחידוּדים וּבהלצוֹת! וּבּרוּכוֹב, בּעצם שנוֹת יצירתוֹ, ניתן לקלס על ידי כּל מי שראה את עצמוֹ “שׂמאלי” ממנוּ. אוּלם הצמיחה החברתית אינה נרתעת מפּני “חזקה”. וּבאוֹתה שעה שהאינטליגנציה היהוּדית הסוֹציאליסטית-הרשמית נתגלתה בּהתאַבּנוּתה, קהוּתה, שטחיוּתה ואדיקוּתה – צמח נוֹער תוֹסס, אינטלקטוּאַלי, שוֹאל לנתיבוֹת עוֹלם ועם, מורד בּ“מוּסמכים” וּמפלס דרכים לעצמוֹ. ונוֹער זה – שעתיד היה להתגלוֹת בּצוּרת “פּוֹעלי-ציוֹן” וּשאר הגוּשים הציוֹנים-סוֹציאליים – הלך וכבש את הרחוֹב היהוּדי בּמחשבה וּבציבּוּריוּת והשמיט כּמה עמדוֹת מידי קוֹדמיו. וּכשגם על רוּבּם של אלה הקיץ הקץ – הזקנה בּרחוֹבנוּ ממהרת, כּידוּע, לקפּוֹץ – והשכינה נסתלקה מהם, התחילוּ הם רוֹאים את עצמם כּבעלי “החזקה” וּמחלקי-תעוּדוֹת והתחילוּ פּוֹסלים את מה שצוֹמח אחריהם ואינוֹ כּפוּף לכּמישה שלהם. וככה ראינוּ, לעינינוּ, את כּל אי-ההבנה לתנוּעת “החלוּץ”, זוֹ שכּבשה לה סוֹף סוֹף גם לבּוֹת מתנגדים, וככה ראינוּ שחברינוּ בּ“פוֹעלי-ציוֹן” היוּ פּוֹסלים עדיין את צ"ס, בּשעה שכּל הרבוֹלוּציוֹנרים והסוֹציאליסטים שפּגשו בּהם (בּגלוּת סיבּיר, למשל) היוּ מלאים תהילתם, והיוּ משתוֹממים: מאין לכם נוֹער כּשזה שאינוֹ אצל אחרים?

מה היוּ כּל תנוּעוֹתינוּ בּמשך חמישים השנים האחרוֹנוֹת, מימי ליבּרמן וּבּיל"וּ, אם לא “תנוּעת נוֹער”? הניגוּד הקיים בּאירוֹפּה בּין תנוּעת נוֹער בּוּרגנית וסוֹציאליסטית – אינוֹ קיים אצלנוּ. כּוּלנוּ בּני הדלוּת היהוּדית, נאמני הדלוּת היהוּדית. “פּועֹלים בּני פּוֹעלים”, על תכלית הכּשרוּת המעמדית, לא היוּ גם אלה התוֹבעים כּשרוּת זוֹ מאחרים. בּרוּר, הנוֹער שלנוּ בּמידה שהוּא קוֹשר את גוֹרלוֹ עם ארץ-ישׂראל, סוֹפוֹ להיוֹת גרעין של תנוּעת הפּוֹעלים, לשם כּך אנוּ פּוֹעלים בּתוֹכוֹ. וּמאידך, כּלוּם ההרכּב האישי של תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית הוּא כּל כּך יציב וקבוּע מבּחינה מעמדית, שאינוֹ משתנה עם הגיל, כּלוּם בּניו של הפּוֹעל בּאמריקה וגם בּליטה מחוּבּרים להוַיה כּלכּלית-פּוֹעלית? “למה איפוֹא תתראוּ”? מי יאמר לנוּ היכן הבּסיס הבּטוּח והנאמן אשר לא יכזב לתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית?

אוֹמרים לנוּ: אתם מוַתרים על כּיבּוּש תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית. איננוּ מוַתרים, אוּלם אנוּ מפקפּקים אם הדרך בּה הוֹלכוֹת מפלגוֹתינוּ בּגוֹלה עלוּלה להביא לידי כּיבּוּש. אנוּ סוֹללים מסילה חדשה. לפני עשׂרים ושבע שנים, בּקוֹנפרנציה הראשוֹנה של “פּוֹעלי-ציוֹן” (בּמינסק) כּבר עמדה השאלה כּיצד לכבּוֹש את הפּוֹעל היהוּדי לציוֹנוּת. והשאלה טרם נפתרה. הֶרכּבה האישי של אגוּדת “פּוֹעלי-ציוֹן” בּאוֹתם הימים היה מבּחינה מעמדית לא למטה משל מפלגוֹתינוּ עכשיו, אם לא למעלה מזה. אך השאלה עמדה. “פּוֹעלי-ציוֹן” כּבר לא מצאוּ שׂדה-בּוּר. בּשתים-שלוֹש שנים קָדם להם ה“בּוּנד”. וה“בּוּנד” הצליח מימיו הראשוֹנים להיוֹת בּרחוֹב הפּוֹעלים היהוּדי למפלגת המעמד. לא לחינם נלחם על היוֹתוֹ “דער איינציגער פאָרשטעהער”¹³. כּמוֹ כן הצליחה הבּוּנדאיוּת בּצוּרתה האמריקאית להקים את ה“ארבּייטער רינג”¹⁴ ואת האגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת וּלהתבּצר בּהן. אילמלא היה ה“בּונד” מחרים את הציוֹנוּת מלכתחילה, אילוּ נתן חוֹפש לחברים בּבירוּר השאלה, כּי אז אפשר היה גוֹרל התנוּעה כּוּלה אחר. אני הכּרתי בּין “פּוֹעלי-ציוֹן” הראשוֹנים אנשים שהיוּ חברים ל“קוּפּוֹת” הפּוֹעלים¹⁵ הראשוֹנוֹת ויצאוּ מהן מחמת שגזר שם על הציוֹנוּת. בּאוֹתה שעה נדוֹנה תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית לקרע היסטוֹרי, שלא יֵרָפא עד שלא תנַצח ארץ-ישׂראל. אז הוּטל על “פּוֹעלי-ציוֹן” לכבּוֹש את הפּוֹעל היהוּדי. כּיצד כּוֹבשים? על ידי ויכּוּח, דיסקוּסיה בּלע“ז… וככה השתלט אמצעי זה, שסירקין היה קוֹרא לוֹ בּשנינוּתוֹ: “התאָמַת הפּרוֹגרמה אל הדיסקוּסיה”. צריך היה מפּעם לפעם להקל את המטען כּדי שהסירה תוּכל להפליג בּמי-הבּרכּים של ה”בּירז’ה"¹⁶ לויכּוּחים. התוֹצאוֹת הן בּרוּרוֹת על פּני שטח של חצי יוֹבל שנים: הדרך זרוּעה חללים – דלדוּל, מפּלוֹת, ליקוידציוֹת, אבידוֹת-אנשים, שמד. וככה מן הימים הראשוֹנים ועד האחרוֹנים. לא עמדוּ לה לתנוּעה כּוֹחוֹתיה האינטלקטוּאַליים ממדרגה ראשוֹנה: סירקין, בּרוּכוֹב, בּתקוּפה ידוּעה גם ז’יטלוֹבסקי, ועשׂרוֹת אחרים שלא היוּ כּמוֹתם לשוּם מפלגה בּרחוֹב היהוּדי, מהם שנשארוּ נאמנים עמנוּ, מהם שעזבוּנוּ. המערכה היתה תמיד כּבדה, היוּ גם כּיבּוּשים גדוֹלים וחשוּבים, ואף על פּי כן לא היוּ יכוֹלים להחזיק מעמד, ומפעם לפעם היינוּ אנוּסים להתחיל מחדש. קְשי הכּיבּוּש מוּנח גם בּזה, שבּעצם לא ניתן מקוֹם למלחמה אידיאוֹלוֹגית רצינית. הכּיבּוּש למעשׂה פּירוּשוֹ: הקמת אגוּדוֹת מקצוֹעיוֹת לחוּד, התחרוּת בּקוּפּת-חוֹלים, בּקוֹאוֹפּרציה בּכל שטח הפּעוּלה. כּוֹחוֹ של המתחרה אינוֹ איפוֹא בּצדקתוֹ הרעיוֹנית, אלא בּחריצוּתוֹ האִרגוּנית, בּצידה החמרית שיש לוֹ וכוּ'. כּיצד תגבּר בּמצב זה וּבאמצעים אלה תנוּעתנוּ על מבצרים מבוּצרים עשׂרוֹת בּשנים?

אנוּ למֵדים מן הנסיוֹן הזה ואוֹמרים: לא מסיגוּל רכוּשנוּ הרוּחני אל צרכי הדיסקוּסיה ולא מהתחרוּת בּשׂדה התנוּעה המקצוֹעית והבּחירוֹת יבוֹא הכּיבּוּש, אלא מארץ-ישׂראל, ממפעלנוּ כּאן. וּלפיכך כּל פּעוּלה וכל חזיוֹן המגבּירים את כּוֹחנוּ כּאן סוֹפם להביא לידי כּיבּוּש עמדוֹת בּגוֹלה. הרבּה ממה שנכבּש בּאמריקה בּמאמצי חברינוּ אני זוֹקף על חשבּוֹן המפעל הארץ-ישׂראלי (וּמקוה שחברינוּ שם לא יתרעמוּ על זה). וּברי לי, כּי אילמלא היתה העליה של תרפ“ה-תרפ”ו נעכּבת בּאמצע היה כּבר הכּיבּוּש הגדוֹל מתקרב הרבּה. וּמשוּם שאני מאמין, למרוֹת המשבּר וההתמוֹטטוּת שבּאה בּעקבוֹתיו, כּי מתקרבים ימי עבוֹדה גדוֹלה בּארץ. הריני מאמין כּי הכּיבּוּש קרוֹב.

מאיימים כּי האיחוּד יכניס מבוּכה קשה בּמפלגתנוּ בּפּוֹלין. אוּלם ספק הוּא אם מניעת האיחוּד תציל אוֹתה ממבוּכה. ספק הוּא אם מפלגתנוּ בּפּוֹלין מוּכנה, מפּאת חינוּכה הפּנימי, להחזיק מעמד בּשעת משבּר קשה בּארץ, בּשעת “זוּטה של תנוּעה”. חוֹששני, כּי לא. כּמה מחלוֹת אוֹכלוֹת בּגוּף מפלגתנוּ הפּוֹלנית: ההבנה הלקוּיה בּעניני הארץ, מוֹרשת האַנטי-קוֹנגרסיזם¹⁷, חוֹסר ההבנה והיחס לעברית, ההסתגלוּת ל“יש”א“¹⁸¹ ואוֹתה השיטה של “ההסתגלוּת לדיסקוּסיה”. ואם נתן למחלוֹת הללוּ להתפּשט יהי גוֹרלה של המפלגה הפּוֹלנית כּגוֹרל אלה שקדמוּ לה – התנַונוּת וליקוידציה. יש אפשרוּת גמוּרה לשנוֹת את פּני הדברים. **תמיד ציפּיתי לשעה ש”אחדוּת-העבוֹדה" תצא לגוֹלה בּעבוֹדה תרבּוּתית רצינית**, עכשיו אני בּטוּח כּי השעה קרוֹבה, קרוֹבה מאד. אוּלם אחסוֹך את דברַי בּנדוֹן זה לעת אחרת. אַל יֵהָפכוּ הדברים של “קשר בּינינוּ וּבין הגוֹלה” לפרַזה ריקה וּל“נאמנוּת” עֲקָרה. צריך לבנוֹת גשר של ממש ואז יקוּם הקשר, ואין דבר אם לשם הקשר האמיתי, החי, צריך לפעמים להניף חרב. יש קרע הבּא למען התנוּעה, להצלתה. כּזה היה ה“קרע” הידוּע שעשׂה וייצמן בּקליבלנד¹⁹, לאחר שהוּא עצמוֹ השליט בּציוֹנוּת את דה-לימה וסימוֹן ואנשי בּרנדייס “וירא כּי רע”; וּסבוּרני כּי כּזה יהיה הקרע אשר ישוּב ויעשׂה וייצמן לאחר שיתגלוּ תוֹצאוֹת הרֶז’ים האמריקאי החדש. לשוא רוֹאה החבר רייס בּעמדתנוּ זוֹ מעין “בּוּנדיזם”, רחמנא ליצלן. לא כּפירה בּקשרים עם שאר הארצוֹת, אלא הבנה אחרת של מהוּת הקשרים. אמר אתמוֹל רוּבּשוֹב: כּאן יוֹשבת המפקדה הראשית של התנוּעה. ואכן, “אחדוּת-העבוֹדה” חייבת להיוֹת המפקדה הראשית של תנוּעת “פּוֹעלי-ציוֹן”. אין כּאן ענין של אַמבּיציה, אין כּאן ענין של זכוּת אישים. בּתנוּעה שארץ-ישׂראל אינה בּשבילה אחת הפּרוֹבּלימוֹת אלא הפּרוֹבּלימה המרכּזית מן ההכרח שהמפלגה הארץ-ישׂראלית, העוֹמדת בּמערכת ההגשמה, תשמש מפקדה ראשית. ועל כּל פּנים אין לתאר שבּהגשמת משאלוֹתיה החיוּניוֹת תהיה זקוּקה להסכּמתה של מפלגה פּלוֹנית אוֹ אלמוֹנית.

שאיפת האיחוּד בּ“אחדוּת-העבוֹדה” אינה פּרי חוּלשה, לא חמרית ולא רעיוֹנית. אדרבּא, אנוּ הוֹלכים לקראת האיחוּד לאחר שוּרה של כּיבּוּשים חשוּבים בּארץ, בּקוֹנגרס, בּ“החלוּץ”, בּנוֹער; לאחר שבּ“אחדוּת-העבוֹדה” גוּפה שׂוֹררת הרגשה של קשרים פּנימיים חזקים – נוֹחוּת זוֹ שציין אוֹתה מ. שרתוֹק, בּחינת: “אהבתי את מפלגתי”. לא מתוֹך חשבּוֹנוֹת ולא מתוֹך פּניוֹת מפלגתיוֹת הוּטל עלינוּ האיחוּד, ואַל יבוֹא מי שהוּא להקטין את ערכּוֹ המוּסרי של האיחוּד בּטפילת האשמוֹת מעין אלה. לא מתוֹך חוּלשה אלא מתוֹך גבוּרה. ואם יש לדבּר על חוּלשה, הרי לא על חוּלשת חלקנוּ בּתוֹך התנוּעה, אלא על חוּלשה של התנוּעה כּוּלה. אוּלם בּזה שהתנוּעה כּוּלה שוֹאפת להימנע מחוּלשה על ידי איחוּד – אין כּל פּגם. אוֹמרים: סאקר הוּא השדכן לאיחוּד. אוּלי יש בּזה אמת בּמידה שיש אמת בּזה שדרייפוּס שידך את הרצל והציוֹנוּת. ואם בּאמת תתגלגל זכוּת זוֹ על ידי סאקר – תיחָשב לוֹ לצדקה.

אכן, אמת הדבר. האיחוּד בּא עלינוּ עכשיו לא מתוֹך שׂמחה והתלהבוּת. אפשר גוֹרם לחוֹסר השׂמחה צוֹק-העתים, המוֹנע מאִתנוּ שׂמחה גם על מה שיש לשׂמוֹח. ואפשר שהציפּיה הממוּשכה לאיחוּד בּמשך תשע שנים הפיגה בּמקצת את השׂמחה והיחס. לא יפּלא הדבר שלאחר “התוַדוּת בּאהבה” כּל כּך ממוּשכה פּג חוּמה, והנישׂוּאים “לאחר זמן” הם תמיד עגוּמים בּמקצת. האיחוּד פּיגר לבוֹא, זה בּרוּר. לפני שלוֹש שנים, בּנחלת-יהוּדה, הייתי אני בּין אלה שחפצוּ בּ“איחוּד רחב”, עם “הפּוֹעל הצעיר” ועם הקיבּוּצים השוֹנים כּאחד, אוּלם גם אלה וגם אלה לא היוּ נכוֹנים אז לאיחוּד, ועכשיו אני נכוֹן “להסתפּק בּמוּעט”, מפּני שבּינתים עברוּ שלוֹש שנים. וּדבר-מה נשתנה בּעוֹלמנוּ. דחיית האיחוּד עלתה בּיוֹקר לתנוּעת הפּוֹעלים. הגוּשים ה“בּלתי-מפלגתיים” מקצתם ירדוּ תהוֹמוֹת וּמקצתם מתחילים לקבּל פּרצוּף מפלגתי, בּין אם הם מוֹדים בּכך בּין אם אינם מוֹדים, וּכדרך כּל יצוּרים בּעלי הוָיה מפלגתית קשה עליהם הפּרידה מגוּפם וההתמזגוּת עם תנוּעה רחבה יוֹתר, וּכדרך כּל גוּפים המחפּשׂים לעצמם צידוּק הקיוּם הם נוֹטים לפַתּחַ בּקרבּם קוים “מיוּחדים”, העלוּלים אך לגרוֹם לידי בּדֵלוּת וּפרישה. ודאי שגם עכשיו רצוּי כּל נסיוֹן וכל מאמץ הבּא להרחיב את היקף האיחוּד. ואם יש בּינינוּ אנשים אשר בּידיהם להביא תחת כּנפי האיחוּד חוּגים רחבים יוֹתר – חוֹבתם לעשׂוֹת זאת. אוּלם כּלוּם נדחה משוּם כּך את הניתן להיעשׂוֹת מיד? או כּלוּם נטשטש לשם כּך את תוֹכן האיחוּד? כּלוּם נרדוֹף משוּם כּך אחרי רוּחוֹת מנשבוֹת? אדרבּא, חוֹבתנוּ להכניס מכּסימוּם של בּהירוּת לתוֹך האיחוּד. והאמצעי הכי-טוֹב להגיע לאיחוּד רחב הוּא לעשׂוֹת את שאלת האיחוּד לענין של כּל ציבּוּר הפּוֹעלים. צריך שתקוּם בּארץ תנוּעת-איחוּד ותקיף את הציבּוּר, צריך שכּוֹחות בּלתי-מפלגתיים יוּכנסוּ, יוֹתר נכוֹן, יכניסוּ את עצמם לתוֹך התנוּעה יחפּצוּ להשפּיע עליה, צריך שכּל אדם עוֹבד בּארץ, שמקוֹמוֹ בּתוֹך התנוּעה המאוּחדת, לא ירגיש עצמו שלֵיו בּמַצפּוּנוֹ מבּלי שיפתוֹר לעצמוֹ את שאלת האיחוּד.

אין כּוָנתי להלבּיש את האיחוּד מחלצוֹת וּלהקטין את מידת הקשיים הכּרוּכים בּוֹ, אוּלם אחת הייתי רוֹצה ממנוּ: שיביא את הציבּוּר לידי התעוֹררוּת. שישׂים קץ לדכאוֹן הרוּח. שיצילנוּ מן המינימַליזם הציוֹני המשׂתרר עלינוּ. נוֹהגים אצלנוּ לראוֹת בּאחרים את נוֹשׂאי המינימַליזם הזה, ויש לפיכך בּינינוּ שרוֹאים בּאיחוּד סכּנה של הוֹרדת הדגל של הציוֹנוּת העממית. אוּלם כּלוּם לא נראוּ גם בּקרבּנוּ אוֹתוֹת המינימַליזם בּקצוֹת המחנה, כּלוּם לא שמענוּ בּדברי קוֹלטוּן תוֹרה זוֹ? מדרכּן של תוֹרוֹת כּאלה שהן “פּוֹרחוֹת” בּתקוּפוֹת של שפל וריאַקציה. ועכשיו, כּשהנסיוֹן הראשוֹן של עליה עממית גדוֹלה הוּכשל, מוֹכיחים לנוּ “כּמנצחים” שאין הארץ “מסוּגלת” לעליה גדוֹלה. כּאן בּא הבּיסוּס “המדעי”, היוֹדע למדוֹד היוֹם מה יהיה כּוֹח הקליטה מחר, “מדע” זה שתמצית חכמתוֹ היא הפּילוֹסוֹפיה של אוֹתוֹ האפּיקוֹרס: “אין לי אלא מה שעינַי רוֹאוֹת”. ואנשי המדע הללוּ אינם יוֹדעים את הדבר הפּשוּט, כּי הציוֹנוּת לא התבּססה מעוֹלם על כּוֹח הקליטה שבּעין של הארץ, אלא על כּוֹח הקליטה הגנוּז שבּה והטעוּן גילוּי על ידי העם. וגילוּי הכּוֹח הזה אינוֹ נתוּן לאלה הנאחזים בּכל מספּר ארעי וּבוֹנים עליו את תוֹרתם, כּי אם למי שיוֹדע לשקוֹל וּלעוֹרר לפעוּלה את הכּוֹחוֹת האנוֹשיים והחמריים שבּאוּמה. מוּסמכי המדע הללוּ מסתמכים על רוּפּין ואינם יוֹדעים כּי רוּפּין הוּא שקבע בּזמנים שוֹנים אפשרוּיוֹת שוֹנוֹת של עליה, אוּלם הוּא עצמוֹ לא נתפּס למספּרים שלוֹ וידע לוֹמר: “איני אלא קבּלן, רצוֹנכם בּעליה של 10000 לשנה, של 30000, של 50000 – אסדר לכם, וּבלבד שתשלמוּ. לעליה יש מחיר”. “קוַזי-מַדע”²⁰ זה יוֹדע למנוֹת ולספּוֹר את כּמוּת הנכנסים ויוֹצאים, אוּלם מהוּ יוֹדע על האפשר והניתן לעשׂוֹת? איזה מוּמחה לסטטיסטיקה היה קוֹבע בּחשבּוֹנוֹתיו, לפני עשׂר שנים, את מציאוּתוֹ של “נשר”? וּמה יוֹדעים חכמי הכּלכּלה הללוּ על מה שעתיד להכניס הנמל בּארץ? וּמה זה מפעל החשמל, וּמה זה ים המלח? ועוֹד אחריהם: החוּלה והנגב, וסינַי ועבר הירדן – מי ימדוֹד את ערכּם לעליה העממית ולעתידוֹ של עמנוּ, האם אלה שבּמשקפיהם “המדעיים”, כּביכוֹל, אינם מוּכשרים לראוֹת שוּם דבר מבּעד “המספּרים” של היוֹם, אוֹ מגָלי צפוּנוֹת הארץ והעם על יסוֹד הפּרוֹגנוֹזה העמוּקה של הרצל וסירקין? לא. בּ“חכמה” זוֹ (שהיא היא חכמתוֹ של ה“בּוּנד”) נלחמנוּ מעוֹדנוּ, וּבכוֹח מלחמתנוּ זוֹ גדלנוּ ויצרנוּ. ואם כּרגיל בּתנוּעוֹת של הגשמה, בּאה שעת פּוּרענוּת, שאינה תלוּיה לא בּארץ עצמה ולא בּשרשי המפעל, אַל ימַס לב המחנה. אדרבּא, השעה היא שעת התכּוֹננוּת למערכוֹת הבּאוֹת, וּלשם המערכוֹת הללוּ, לשם התגבּרוּת על רוּחוֹת הרפיוֹן, לשם הגשמת הציוֹנוּת הסוֹציאליסטית בּמלוֹא דמוּתה – יבוֹא האיחוּד.