רקע
ברל כצנלסון
תשוּבה למתוַכּחים
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

יש לציין בּצער, כּי מחברי הקבוּצה הקטנה שחתמוּ בּשעתם על הקריאה הראשוֹנה לאיחוּד, על ההזמנה לכינוּס ועידת פּתח-תקוה2, לא כּוּלם השתתפוּ אתנוּ הפּעם בּויכּוּח. מיחס אני חשיבוּת יתירה להשתתפוּת זוֹ, יען כּי לכל אחד מאִתנוּ יש צוֹרך פּנימי לדעת בּבהירוּת מוּחלטת אם פּרק זה שאנוּ עוֹמדים בּוֹ עכשיו הנהוּ המשך ישר של מפעל פּתח-תקוה אם לא. הנשמר אוֹ נפגם תכנוֹ הסוֹציאלי של האיחוּד שהיה לוֹ בּיוֹם נתינתוֹ לראשוֹנה? הטהוֹרוֹת הכּוָנוֹת וּרציניוֹת כּאשר היוּ אז? אוֹ שמא נפלה כּאן בכלל איזוֹ טעוּת בּחשבּוֹן ועלינוּ לשוּב מדרכּנוּ? ואלה אשר חוֹללוּ את תנוּעת האיחוּד הראשוֹנה בּארץ – לדבריהם יש בּנדוֹן זה משקל נפשי מיוּחד, וּמהם נדרשת התשוּבה.


טוֹן מוּזר בּיצבּץ ועלה מתוֹך נאוּמים אחדים. טוֹן של “מסירת-דקלרציה”. היה רוֹשם, כּי המדַבּר אינוֹ בּא להוֹכיח לנוּ, לשנוֹת את דעתנוּ, אינוֹ מקוה כּלל להשפּיע עלינוּ, אלא רוֹאה לוֹ צוֹרך להכריז וּלהוֹדיע: “כּזוֹהי עמדתי!” בּדברי החבר קוֹלטוּן נתחבּר יפה הטוֹן הזה גם לתוֹכן דבריו, הראוּיים שיעמדוּ עליהם לא משוּם שיש להם איזה מקוֹם בּקרבּנוּ, אלא משוּם שיש בּהם מאוֹתוֹת הזמן, מסימני המַיִט שמסביב לנוּ. החבר קוֹלטוּן אינוֹ רוֹצה בּאיחוּד, אף על פּי שהוּא מבין, לפי דבריו, כּי “אחדוּת-העבוֹדה” ו“הפּוֹעל הצעיר” צריכים להתאחד, אלא שלעצמוֹ אינוֹ רוֹאה מקוֹם בּאיחוּד זה, בּחינת “לכם ולא לוֹ”. אוּלם השאלה היא – מחוּץ לכל שאלה האיחוּד – אם אוֹתם המוּשׂגים שבּשמם דיבּר החבר קוֹלטוּן יש להם מקוֹם בּתוֹך תנוּעתנוּ. החבר קוֹלטוּן הוּא, כּידוּע, “למעלה” ממוּשׂגיה של “אחדוּת-העבוֹדה”. אוּלם הוּא דוֹגל בּשם “הנאמנוּת ל”פוֹעלי-ציוֹן“. וּמתוֹך נאמנוּת זוֹ, כּנראה, הוּא מגלה לנוּ כּי בּנין ארץ-ישׂראל אינה הפּרוֹבּלימה המרכּזית אלא אחת הפּרובּלימוֹת, כּי אין מקוֹם בּארץ לעליה גדוֹלה, כּי אין לקוות לרוֹב יהוּדי בּארץ-ישׂראל, מפּני שיש כּאן 700.000 ערבים וכוּ' וכוּ'. יכוֹלתי לגלוֹת על נקלה את מקוֹר ה”חידוּשים המדעיים" הללוּ: עיין חוֹברוֹת “צוּקוּנפט”3 האחרוֹנוֹת. אוּלם שם חתוּם על הדברים הללוּ לא “פּוֹעלי-ציוֹן” אלא בּוּנדאי, המבקש להשלים בֵּין אנטי-ציוֹניוּתוֹ וּבין חיבּת-ציוֹן המקננת בּקרבּוֹ, והריהוּ מכריז על ה“אוּטוֹפּיזם” של הציוֹנוּת שלנוּ, ציוֹנוּת העליה וההתישבוּת העממית, והוּא מסכּים אפילוּ להכניס את ארץ-ישׂראל תחת חסוּתה של האינטליגנציה הסוֹציאליסטית היהוּדית, וּבלבד שנסתלק מחלוֹמוֹת-הציוֹנוּת הגדוֹלים, “לבלתי התנשׂא” להיוֹת ל“גפן אדרת”. אפשר שמתקרב היוֹם שלא רק יחידים בּ“בּוּנד” יתירוּ לעצמם דברי-מינוּת כּאלה, אלא שה“בּוּנד” עצמוֹ יבקש גשר אל הכּוֹח הציוֹני הפּוֹעל ויכניס “קוֹרקטיב” כּזה. אוּלם מאימתי היתה תוֹרה זוֹ לנחלתם של “פּוֹעלי-ציוֹן”? האם סירקין וּבּרוּכוֹב לימדוּ כּזאת? ואילוּ היתה התנוּעה סבוּרה כּכה, כּלוּם היתה רשוּת כּל-שהיא להתפּלג מן ה“בּוּנד”? כּלוּם מוּתר בּשביל אחת הפּרוֹבּלימוֹת לפלג בּמשך עשׂרוֹת שנים את תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית לשני מחנוֹת אוֹיבים? הלא רק מתוֹך חילוּקי-דעוֹת יסוֹדיים בּהערכת המציאוּת היהוּדית והמגמוֹת ההיסטוֹריוֹת הגנוּזוֹת בּה, רק מתוֹך בּקשת פּתרוֹן רדיקלי לקיוּם חוֹלני זה, מתוֹך אמוּנה בּגוֹדל הענין של ארץ-ישׂראל וּבמרכּזיוּתוֹ ההיסטוֹרית אפשר היה להגיע לידי רעיוֹן נוֹעז – פּילוּס דרך מיוּחדת בּתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית, ולוּ גם על ידי פּילוּג וּמלחמת-אחים, ולא לשם דוּבּנוֹביזם4 פּרוֹליטרי בּמַסוה של פּוֹעלי-ציוֹנוּת.


צר היה לשמוֹע את הטוֹן הדקלרטיבי בּמקצת בּפיו של אוֹסטרוֹבסקי. האם כּכה צריך לדבּר חבר מבּפנים בּשאלה זוֹ? הלא גם “אחדוּת-העבוֹדה” וּתנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה בּארץ וגם כּל אחד מאתנוּ עוֹמדים כּאן בּפני צעד מכריע. האם לא מחוֹבתוֹ של כּל איש מאתנוּ לדבּר בּרוּרוֹת וּלפרט בּגלוּי את כּל החששוֹת? טוֹבה התנגדוּת גמוּרה לאיחוּד מאשר “השלָמה” מתוֹך אי-רצוֹן. חששוֹת הנאמרים בּגלוּי, גם מתוֹך התנגדוּת, עלוּלים להשבּיח את האיחוּד, אוּלם חששוֹת נחנקים ונאמרים בּרמיזה מקפּחים את האיחוּד, יוֹצרים אויר המסוּכּן לאיחוּד, אויר של אי-אֵמוּן, של פּסיביוּת. יחס כּזה מצד אנשים העוֹמדים בּתוֹך המפעל הקיבּוּצי הגדוֹל בּיוֹתר בּתנוּעתנוּ – מכאיב בּיוֹתר וגם מוּטעה בּיוֹתר. יחס זה אי אפשר שלא יתן אוֹתוֹתיו לרעה גם בּמפעל האיחוּד גם בּנוֹשׂאי היחס עצמוֹ. הרי אנוּ “מוּעדים” לאיחוּד. ויוֹדעים אנוּ מן הנסיוֹן, כּי כּל איחוּד רציני מַצריך קליטה חדשה וגוֹרר אחריו בּדרך הטבע סלקציה מחוּדשת של הכּוֹחוֹת, וּמי שלבּוֹ שלם עם האיחוּד, מי שהוֹלך לקראת האיחוּד בּמלֹוא הרצוֹן – סימן טוֹב הוּא לוֹ לכוֹשר-קליטתוֹ וּלכוֹח-פּעילוּתוֹ בּתנוּעה העתידה. והאם אין זוֹ טעוּת חמוּרה מצד אלה מחברי הקיבּוּץ המאוּחד הבּוֹחרים לעצמם עמדת-התנכּרוּת לאיחוּד?

ידעתי, בּמידה ידוּעה פּוֹעל כּאן החשש לעמדת “הפּוֹעל הצעיר” בּשאלת הקיבּוּץ הארצי ולהשפּעה שעֶמדה זוֹ עלוּלה להשפּיע בּתוֹך הגוּף המאוּחד. איני נוֹטה למעֵט את ערך הניגוּדים הקיימים בּציבּוּר בּשאלה זוֹ ואין בּכוֹחי לרכּך אוֹתם. אוּלם כּבר שאלוּ אצלנוּ בּדרך היתוּל: כּיצד היה “הפּוֹעל הצעיר” נוֹהג אילוּ היה גם לוֹ קיבּוּץ ארצי? בּמַהתלה זוֹ יש הרבּה מן האמת. מפעלינוּ המשקיים (“סוֹלל-בּוֹנה”, הקיבּוּץ הארצי) נענשוּ הרבּה על הפּירוּד. וה“יחס” וה“בּיקוֹרת” והשלילה לא תמיד נבעוּ ממקוֹרוֹת משקיים טהוֹרים. האיחוּד ודאי יביא אַתמוֹספירה בּריאה יוֹתר לפּעוּלה המשקית, והויכּוּח בּשאלת הקיבּוּץ ישוּחרר מן ה“נוֹפך” המפלגתי הנטפּל אליו שלא לטוֹבתוֹ.

לדידי, מעוּנינת התנוּעה הקיבּוּצית כּוּלה, והקיבּוּצים הארציים לא כּל שכּן, בּאיחוּד תנוּעת הפּוֹעלים. השאלוֹת הפּוֹליטיוֹת תוֹפסוֹת מקוֹם ניכּר בּחיי הקיבּוּצים הגדוֹלים והן גוֹרמוֹת לקוֹמפּליקציוֹת קשוֹת. עדים היינוּ להתפּוֹררוּת גוּף קיבּוּצי חזק5 מתוֹך ניגוּדים פּוֹליטיים. קבוּצוֹת העליה השניה הצליחוּ להתגבּר בּמידה ידוּעה על הניגוּדים המפלגתיים, מפּני שהן חשוּ בּקרבּן את האיחוּד הפּנימי למרוֹת הפּירוּד החיצוֹני. הקיבּוּצים של התקוּפה האחרוֹנה, המקיפים ציבּוּרים גדוֹלים הרבּה יוֹתר ושוֹאפים לפעילוּת ציבּוּרית גדוֹלה יוֹתר לא יצליחוּ להקים הוָי חברתי מאוּחד בּמציאוּת של ניגוּדים פּוֹליטיים וּפילוּגים מפלגתיים. וּלפיכך הנם מעוּנינים יוֹתר מכּל האחרים בּגיבּוּש התנוּעה וּבאחדוּתה. אוּלם דוקא את זאת אין מבינים בּכמה גוּפים קיבּוּציים, וזה כּמה שנים שמחלחל אֵי-שם הרעיוֹן על “מפלגוֹת משקיוֹת”: מפלגת הקיבּוּצים, מפלגת המוֹשבים, ואחריהם יבוֹאוּ שאר מפלגוֹת של אינטרסַנטים: בּעלי משפּחוֹת וכוּ'. גדוּד העבוֹדה חלם על “מפלגה קיבּוּצית”, וּבועידה השלישית של “אחדוּת-העבוֹדה”, בּחיפה, הציעוּ צירים מהגדוּד “לטהר” את המפלגה ממוֹשבים. כּוּלנוּ היינו אז נגדם. כּוּלנוּ הבינוֹנוּ מה גדוֹלה הסכּנה גם לשלימוּת מעמד הפּוֹעלים בּארץ וגם לכל המפעל ההתישבוּתי בּהתבּדלוּת המפלגתית וההסתדרוּתית על יסוֹד של מציאוּת צוּרוֹת משק שוֹנוֹת. זכוּת גדוֹלה היא ל“אחדוּת-העבוֹדה” שלא נגררה מעוֹלם אחרי התפיסה הרבוֹלוּציוֹנית-הכּוֹזבת או המשקית הכּוֹזבת, הגוֹזרת כּלָיה על צוּרת התישבוּת זוֹ אוֹ זוֹ ושמרה על תנוּעת הפּוֹעלים מהתנַונוּת הספוּנה בּתוֹך הטנדציוֹת הללו. רעיוֹן האיחוּד עוֹמד בּניגוּד גמוּר לכל קיוּם של מפלגוֹת-אינטרסַנטים, ולמרוֹת החָזוּת הקשה שנשמעה כּאן סבוּר אני, כּי האיחוּד יגבּיר עוֹד יוֹתר את שלימוּת המעמד, בּמעשׂה וּבהכּרה, עד כּדי למנוֹע בּעתיד כּל סכּנה מעין זוֹ.

________

חלק חשוּב בּטענוֹת נגד האיחוּד תוֹפסת חוּץ-לארץ. ואכן, אין להקל ראש בּצד זה של השאלה. אם טוֹבוֹת המפלגוֹת שלנוּ בּגוֹלה ואם רעוֹת – אוּלם לנוּ הן ועלינוּ דאגת קיוּמן והבראתן. יוֹתר מדי השקענוּ בּהן עמל ויסוּרים, שנרצה להוֹסיף עליהם. אנוּ יוֹדעים את כּל קשי קיוּמן, את מרי מלחמוֹתיהן, וחייבים להביא את כּל זה בּחשבּוֹן. אוּלם כּשמתחילים להטיף לנוּ “יחס” ו“נאמנוּת” לבני-בּריתנוּ בּחוּץ-לארץ, כּשמנסים לראוֹת את צעדי התקדמוּתנוּ והתבּצרוּתנוּ כּאן כּ“פגיעה” בּעניני הגוֹלה, כּשמתחילים להבדיל בּין חברים ה“נאמנים” לבּרית וּבין אלה שאינם נאמנים, כּשמתארים את “אחדוּת-העבוֹדה” כּחסרת-לב וחסרת-יחס לתנוּעתנוּ בּגוֹלה, המביאה אִתה חוּרבּן ושבר – יש רצוֹן לפקוֹח את עיני החברים הללוּ וּלהסבּיר להם כּי הם חיים בּעוֹלם של טעוּת. “כּוֹבשי סיבּיר”6 היינוּ אנחנוּ לבּרית. “אחדוּת-העבוֹדה” היא שכּבשה לתנוּעתנוּ בּעוֹלם מפלגוֹת, ארצוֹת, הסתדרוּיוֹת ורבבוֹת קוֹלוֹת. בּמתי מעט יצאה בּרית “פּוֹעלי-ציוֹן” מועידת הפּירוּד7 בּוינה. אוּדים מוּצלים מאש. וּמתוֹך הפּירוּד הזה התחילה הצמיחה מחדש. את כּשרוֹן הקליטה והגידוּל ש“אחדוּת-העבוֹדה” גילתה בּארץ העבירה לגוֹלה. הוּכן האיחוּד עם צ“ס, נעשׂתה העבוֹדה החינוּכית בּ”החלוּץ" וּבנוֹער, וככה זכתה הבּרית לבוֹא לקוֹנגרס – הראשוֹן אחרי האיחוּד בּוינה – כּסיעה בּת שלוֹשים חבר. האוּמנם יש לזקוֹף זאת לזכוּתם של “שוֹמרי-החוֹמוֹת” שלנוּ, שעל כּרחם הבאנוּ אוֹתם לאיחוּד עם צ“ס? האוּמנם בּאה השפּעתנוּ בּ”החלוּץ" וּבנוֹער בּזכוּתן של מפלגוֹתינוּ בּאוֹתן הארצוֹת ולא בּזכוּתה של התנוּעה בּארץ-ישׂראל? לא הייתי בּא לעשׂוֹת חשבּוֹנוֹת כּאלה, ואיני תוֹבע לנוּ כּל הכּרת-טוֹבה על כּך, אוּלם דיבּוּרים ידוּעים שנשמעוּ כאן מכריחים אוֹתי לוֹמר זאת. נַסוּ נא רגע לתאר לכם את התפּתחוּת הבּרית בּלי “הלחץ” של “אחדוּת-העבוֹדה”, בּלי ה“מרידוֹת” שלנוּ, בּלי האיחוּדים שעשׂינוּ ושהטלנוּ על הבּרית – ותיוָכחוּ. כּלוּם אין נסיוֹננוּ זה צריך ללמד גם את חברינוּ בּבּרית? ונסיוֹננוּ גם מלמד אוֹתנוּ מה תוֹצאוֹתיו של “איחוּד לאחר זמן”. בּאיחוּד עם צ"ס אֵיחרנו. הוּא נדחה ונדחה ממוֹעצה למוֹעצה. וּבעֶטיו של הפּיגוּר הזה הפסדנוּ תנוּעה בּרעננוּתה. והאיחוּד, שבּא לאחר זמן, לא נתן עוֹד מה שעלוּל היה לתת אילוּ בּא בּשעתוֹ.

את דברי רוּבּשוֹב אני מקבּל כּמגמה, כּמשאלה. “אחדוּת-העבוֹדה” צריכה להניח את כּל כּוֹבד משקלה על כּף המאזנים כּדי להביא גם בּגוֹלה לידי קיוּם מפלגה ציוֹנית-סוֹציאליסטית אחת בּכל ארץ וארץ. ואני מאמין שבּידינוּ הרבּה לעשׂוֹת בּמגמה זוֹ, אוּלם אם יוּצע לדחוֹת את דבר האיחוּד בּארץ עד שהפּרוֹצס הזה יסתיים בּכל הארצוֹת – הרי זה לדחוֹת לעוֹלמי עד. אדרבּא, ארץ-ישׂראל תתחיל ואחריה תבוֹאנה שאר הארצוֹת, כּל אחת בּמידת התבּגרוּתה לאיחוּד. בּרי לי, שהפּרוֹצס לא יהיה כּל כּך אטי, אם רק נרצה בּכך. דיבּרתי בּהרצאתי על מניעת קרבּנוֹת וסבל כּכל האפשר. בּנדוֹן זה אפשר ודאי לעשׂוֹת הרבּה לכשנרצה. וחשוּב הדבר, שחברים כּקפּלנסקי ואידלסון8 ירצוּ בּאמת בּזה. לפני שלוֹש שנים אימץ קפּלנסקי את כּשרוֹנוֹתיו ושׂכלוֹ כּדי להוֹכיח לנוּ, כּי האיחוּד עם צ"ס אינוֹ צריך לבוֹא. על כּל פּנים “עוֹד לא עתה”, כּי אין צוֹרך “להכבּיד” על מצב הבּרית. בּקיצוּר, כּל אוֹתה חכמת החיים, שאברהם רייזין9 היטיב לתארה בּסיפּוּרוֹ: “זאָל שטיין ווי עס שטייט”. כּלוּם לא היה מיטיב לעשׂוֹת אילוּ היה מַפנה את כּשרוֹנוֹתיו ואת הסבּרתוֹ לצד השני, כּדי להקל את חבלי האיחוּד, הצריך לבוֹא, המוּכרח לבוֹא? וגם הפּעם הנני בּטוּח, כּי בּכוֹחוֹ של קפּלנסקי לעשׂוֹת את ענין האיחוּד בּארץ מוּסבּר וּמוּבן למפלגוֹתינוּ בּגוֹלה. הבּרית זקוּקה לשלוֹם פּנימי ולהבנה הדדית בּין המפלגוֹת, וקפּלנסקי ודאי יכוֹל לעשׂוֹת בּזה הרבּה. והנה החבר אידלסוֹן מתנבּא “על רוּסיה”:10 תעשׂוּ איחוּד עם “הפּוֹעל הצעיר” והבאתם הרס על רוּסיה. אוּלם אם בּקוֹלי תשמעוּ ותעשׂוּ “איחוּד רחב” – וחלפה הסכּנה. הרי שרוּסיה מוּנחת אצלוֹ בּקוּפסה. מכּאן אני למד, שאם החבר אידלסוֹן יחפּוֹץ בּאמת וּבתמים שהאיחוּד עם “הפּוֹעל הצעיר” לא יגרוֹם נזק לרוּסיה – עשׂה יעשׂה וגם יכוֹל יוּכל.

_______________

כּרגיל בּשאלוֹת איחוּד מתעוררת שאלת “האוֹרֶינטציה”: מעמד הפּוֹעלים אוֹ נוֹער. אם אנחנוּ, למשל, סבוּרים כּי בּעניני איחוּד אנוּ מבינים יוֹתר מאיזוֹ מפלגה שלנוּ בּחוּץ-לארץ, סימן… שאין אנוּ מכוונים את לבּנוּ כּלפּי מעמד הפּוֹעלים אלא כּלפּי הנוֹער. מתקבּל רוֹשם כּאילוּ סוֹציאליזם כּשר, בּר “בּחינה צרוּפה” של 1196, רוֹאה את מעמד הפּוֹעלים כּניגוּד לנוֹער, וכל המרבּה להתרחק מן הנוֹער הרי הוּא מגלה בּזה את נאמנוּתוֹ למעמד הפּוֹעלים. ואני בּתוּמי עדיין אני חוֹשב כּי “נוֹער” הוּא מוּשׂג מתנגד ל“זוֹקן” ולא לתנוּעת הפּוֹעלים. וכי הסוֹציאליזם – אידיאל העתיד – פניו מוּפנים תמיד לדוֹרוֹת העתידים ולא לדוֹרוֹת חשוּדים על זוֹקן. מסוּפּק אני אם שאלה זוֹ עלוּלה להתעוֹרר בּתנוּעת פּוֹעלים לא-יהוּדית, אוּלם אצלנוּ, היהוּדים, היא קיימת זה שנים, וצפה בּיחוּד בּשעת איחוּד. כּל מי שרוֹצה לשמוֹר על הסטאטוּס-קבוֹ, כּל מי שחוֹשש לקליטת כּוֹחוֹת ורעיוֹנוֹת שמתחת לקרקע המקוּבּל, כּל מי שפּניו אחוֹרנית ולא קדימה, יעיף, בּך: אנוּ – לתנוּעת פּוֹעלים, ואתה – לנוֹער. ואין כּאן מקרה. יש והשם “תנוּעת פּוֹעלים” אצלנוּ הוּא מעין инч (תוֹאר) שאדם זכה בּוֹ ולא ירפּה ממנוּ. ואין הדבר תלוּי אפילוּ בּזה אם הנך כּיוֹם פּוֹעל ממש, אלא זכוּת היא הנקנית לאדם לצמיתות. וכל חדש הבּא זקוּק ל“סמיכוּת” מאת הישן, המקוּבּל, המוּסמך. והיוֹת שבּתוֹלדוֹת התנוּעה הסוֹציאליסטית אצל היהוּדים אירע שהראשוֹנים שקדמוּ היוּ האַסימילַטוֹרים, ואחריהם – ה“בּוּנד”, ואחריו – “פּוֹעלי-ציוֹן” וּשאר הגוּשים הציוֹנים-סוֹציאליים, נשתרשה “חזקה” מיוּחדת בּמינה, שכּל מי שהוּא לאוּמי מחברוֹ, מעוֹרה בּמציאוּת היהוּדית יוֹתר מחברוֹ, בּן תרבּוּת עברית יוֹתר מחברוֹ – הרי הוּא פּחוֹת סוֹציאליסטי מחברוֹ וזקוּק להֶכשר מקוֹדמיו. ואלה, כּמוּבן, מסרבים לתת, וּמחזקים בּכל כּוֹחם בּקרנוֹת המזבּח. תוֹלדוֹת התנוּעה הסוֹציאליסטית יוֹדעת לספּר הרבּה קוּריוֹזים בּנדון זה. מי מאִתנוּ לא היה “נפסל”? סירקין, שהיה בּן-גיל וחבר לאבוֹת ה“איסקרה”12 וה“בּוּנד” ושאֶת השׂכּלתוֹ הסוֹציאליסטית והמזג הרבוֹלוּציוֹני אי אפשר היה “לבטל”, כּמה השתדלוּ להמיתוֹ בּחידוּדים וּבהלצוֹת! וּבּרוּכוֹב, בּעצם שנוֹת יצירתוֹ, ניתן לקלס על ידי כּל מי שראה את עצמוֹ “שׂמאלי” ממנוּ. אוּלם הצמיחה החברתית אינה נרתעת מפּני “חזקה”. וּבאוֹתה שעה שהאינטליגנציה היהוּדית הסוֹציאליסטית-הרשמית נתגלתה בּהתאַבּנוּתה, קהוּתה, שטחיוּתה ואדיקוּתה – צמח נוֹער תוֹסס, אינטלקטוּאַלי, שוֹאל לנתיבוֹת עוֹלם ועם, מורד בּ“מוּסמכים” וּמפלס דרכים לעצמוֹ. ונוֹער זה – שעתיד היה להתגלוֹת בּצוּרת “פּוֹעלי-ציוֹן” וּשאר הגוּשים הציוֹנים-סוֹציאליים – הלך וכבש את הרחוֹב היהוּדי בּמחשבה וּבציבּוּריוּת והשמיט כּמה עמדוֹת מידי קוֹדמיו. וּכשגם על רוּבּם של אלה הקיץ הקץ – הזקנה בּרחוֹבנוּ ממהרת, כּידוּע, לקפּוֹץ – והשכינה נסתלקה מהם, התחילוּ הם רוֹאים את עצמם כּבעלי “החזקה” וּמחלקי-תעוּדוֹת והתחילוּ פּוֹסלים את מה שצוֹמח אחריהם ואינוֹ כּפוּף לכּמישה שלהם. וככה ראינוּ, לעינינוּ, את כּל אי-ההבנה לתנוּעת “החלוּץ”, זוֹ שכּבשה לה סוֹף סוֹף גם לבּוֹת מתנגדים, וככה ראינוּ שחברינוּ בּ“פוֹעלי-ציוֹן” היוּ פּוֹסלים עדיין את צ"ס, בּשעה שכּל הרבוֹלוּציוֹנרים והסוֹציאליסטים שפּגשו בּהם (בּגלוּת סיבּיר, למשל) היוּ מלאים תהילתם, והיוּ משתוֹממים: מאין לכם נוֹער כּשזה שאינוֹ אצל אחרים?

מה היוּ כּל תנוּעוֹתינוּ בּמשך חמישים השנים האחרוֹנוֹת, מימי ליבּרמן וּבּיל"וּ, אם לא “תנוּעת נוֹער”? הניגוּד הקיים בּאירוֹפּה בּין תנוּעת נוֹער בּוּרגנית וסוֹציאליסטית – אינוֹ קיים אצלנוּ. כּוּלנוּ בּני הדלוּת היהוּדית, נאמני הדלוּת היהוּדית. “פּועֹלים בּני פּוֹעלים”, על תכלית הכּשרוּת המעמדית, לא היוּ גם אלה התוֹבעים כּשרוּת זוֹ מאחרים. בּרוּר, הנוֹער שלנוּ בּמידה שהוּא קוֹשר את גוֹרלוֹ עם ארץ-ישׂראל, סוֹפוֹ להיוֹת גרעין של תנוּעת הפּוֹעלים, לשם כּך אנוּ פּוֹעלים בּתוֹכוֹ. וּמאידך, כּלוּם ההרכּב האישי של תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית הוּא כּל כּך יציב וקבוּע מבּחינה מעמדית, שאינוֹ משתנה עם הגיל, כּלוּם בּניו של הפּוֹעל בּאמריקה וגם בּליטה מחוּבּרים להוַיה כּלכּלית-פּוֹעלית? “למה איפוֹא תתראוּ”? מי יאמר לנוּ היכן הבּסיס הבּטוּח והנאמן אשר לא יכזב לתנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית?


אוֹמרים לנוּ: אתם מוַתרים על כּיבּוּש תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית. איננוּ מוַתרים, אוּלם אנוּ מפקפּקים אם הדרך בּה הוֹלכוֹת מפלגוֹתינוּ בּגוֹלה עלוּלה להביא לידי כּיבּוּש. אנוּ סוֹללים מסילה חדשה. לפני עשׂרים ושבע שנים, בּקוֹנפרנציה הראשוֹנה של “פּוֹעלי-ציוֹן” (בּמינסק) כּבר עמדה השאלה כּיצד לכבּוֹש את הפּוֹעל היהוּדי לציוֹנוּת. והשאלה טרם נפתרה. הֶרכּבה האישי של אגוּדת “פּוֹעלי-ציוֹן” בּאוֹתם הימים היה מבּחינה מעמדית לא למטה משל מפלגוֹתינוּ עכשיו, אם לא למעלה מזה. אך השאלה עמדה. “פּוֹעלי-ציוֹן” כּבר לא מצאוּ שׂדה-בּוּר. בּשתים-שלוֹש שנים קָדם להם ה“בּוּנד”. וה“בּוּנד” הצליח מימיו הראשוֹנים להיוֹת בּרחוֹב הפּוֹעלים היהוּדי למפלגת המעמד. לא לחינם נלחם על היוֹתוֹ “דער איינציגער פאָרשטעהער”13. כּמוֹ כן הצליחה הבּוּנדאיוּת בּצוּרתה האמריקאית להקים את ה“ארבּייטער רינג”14 ואת האגוּדוֹת המקצוֹעיוֹת וּלהתבּצר בּהן. אילמלא היה ה“בּונד” מחרים את הציוֹנוּת מלכתחילה, אילוּ נתן חוֹפש לחברים בּבירוּר השאלה, כּי אז אפשר היה גוֹרל התנוּעה כּוּלה אחר. אני הכּרתי בּין “פּוֹעלי-ציוֹן” הראשוֹנים אנשים שהיוּ חברים ל“קוּפּוֹת” הפּוֹעלים15 הראשוֹנוֹת ויצאוּ מהן מחמת שגזר שם על הציוֹנוּת. בּאוֹתה שעה נדוֹנה תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית לקרע היסטוֹרי, שלא יֵרָפא עד שלא תנַצח ארץ-ישׂראל. אז הוּטל על “פּוֹעלי-ציוֹן” לכבּוֹש את הפּוֹעל היהוּדי. כּיצד כּוֹבשים? על ידי ויכּוּח, דיסקוּסיה בּלע“ז… וככה השתלט אמצעי זה, שסירקין היה קוֹרא לוֹ בּשנינוּתוֹ: “התאָמַת הפּרוֹגרמה אל הדיסקוּסיה”. צריך היה מפּעם לפעם להקל את המטען כּדי שהסירה תוּכל להפליג בּמי-הבּרכּים של ה”בּירז’ה"16 לויכּוּחים. התוֹצאוֹת הן בּרוּרוֹת על פּני שטח של חצי יוֹבל שנים: הדרך זרוּעה חללים – דלדוּל, מפּלוֹת, ליקוידציוֹת, אבידוֹת-אנשים, שמד. וככה מן הימים הראשוֹנים ועד האחרוֹנים. לא עמדוּ לה לתנוּעה כּוֹחוֹתיה האינטלקטוּאַליים ממדרגה ראשוֹנה: סירקין, בּרוּכוֹב, בּתקוּפה ידוּעה גם ז’יטלוֹבסקי, ועשׂרוֹת אחרים שלא היוּ כּמוֹתם לשוּם מפלגה בּרחוֹב היהוּדי, מהם שנשארוּ נאמנים עמנוּ, מהם שעזבוּנוּ. המערכה היתה תמיד כּבדה, היוּ גם כּיבּוּשים גדוֹלים וחשוּבים, ואף על פּי כן לא היוּ יכוֹלים להחזיק מעמד, ומפעם לפעם היינוּ אנוּסים להתחיל מחדש. קְשי הכּיבּוּש מוּנח גם בּזה, שבּעצם לא ניתן מקוֹם למלחמה אידיאוֹלוֹגית רצינית. הכּיבּוּש למעשׂה פּירוּשוֹ: הקמת אגוּדוֹת מקצוֹעיוֹת לחוּד, התחרוּת בּקוּפּת-חוֹלים, בּקוֹאוֹפּרציה בּכל שטח הפּעוּלה. כּוֹחוֹ של המתחרה אינוֹ איפוֹא בּצדקתוֹ הרעיוֹנית, אלא בּחריצוּתוֹ האִרגוּנית, בּצידה החמרית שיש לוֹ וכוּ'. כּיצד תגבּר בּמצב זה וּבאמצעים אלה תנוּעתנוּ על מבצרים מבוּצרים עשׂרוֹת בּשנים?

אנוּ למֵדים מן הנסיוֹן הזה ואוֹמרים: לא מסיגוּל רכוּשנוּ הרוּחני אל צרכי הדיסקוּסיה ולא מהתחרוּת בּשׂדה התנוּעה המקצוֹעית והבּחירוֹת יבוֹא הכּיבּוּש, אלא מארץ-ישׂראל, ממפעלנוּ כּאן. וּלפיכך כּל פּעוּלה וכל חזיוֹן המגבּירים את כּוֹחנוּ כּאן סוֹפם להביא לידי כּיבּוּש עמדוֹת בּגוֹלה. הרבּה ממה שנכבּש בּאמריקה בּמאמצי חברינוּ אני זוֹקף על חשבּוֹן המפעל הארץ-ישׂראלי (וּמקוה שחברינוּ שם לא יתרעמוּ על זה). וּברי לי, כּי אילמלא היתה העליה של תרפ“ה-תרפ”ו נעכּבת בּאמצע היה כּבר הכּיבּוּש הגדוֹל מתקרב הרבּה. וּמשוּם שאני מאמין, למרוֹת המשבּר וההתמוֹטטוּת שבּאה בּעקבוֹתיו, כּי מתקרבים ימי עבוֹדה גדוֹלה בּארץ. הריני מאמין כּי הכּיבּוּש קרוֹב.


מאיימים כּי האיחוּד יכניס מבוּכה קשה בּמפלגתנוּ בּפּוֹלין. אוּלם ספק הוּא אם מניעת האיחוּד תציל אוֹתה ממבוּכה. ספק הוּא אם מפלגתנוּ בּפּוֹלין מוּכנה, מפּאת חינוּכה הפּנימי, להחזיק מעמד בּשעת משבּר קשה בּארץ, בּשעת “זוּטה של תנוּעה”. חוֹששני, כּי לא. כּמה מחלוֹת אוֹכלוֹת בּגוּף מפלגתנוּ הפּוֹלנית: ההבנה הלקוּיה בּעניני הארץ, מוֹרשת האַנטי-קוֹנגרסיזם17, חוֹסר ההבנה והיחס לעברית, ההסתגלוּת ל“יש”א“18^1^ ואוֹתה השיטה של “ההסתגלוּת לדיסקוּסיה”. ואם נתן למחלוֹת הללוּ להתפּשט יהי גוֹרלה של המפלגה הפּוֹלנית כּגוֹרל אלה שקדמוּ לה – התנַונוּת וליקוידציה. יש אפשרוּת גמוּרה לשנוֹת את פּני הדברים. **תמיד ציפּיתי לשעה ש”אחדוּת-העבוֹדה" תצא לגוֹלה בּעבוֹדה תרבּוּתית רצינית**, עכשיו אני בּטוּח כּי השעה קרוֹבה, קרוֹבה מאד. אוּלם אחסוֹך את דברַי בּנדוֹן זה לעת אחרת. אַל יֵהָפכוּ הדברים של “קשר בּינינוּ וּבין הגוֹלה” לפרַזה ריקה וּל“נאמנוּת” עֲקָרה. צריך לבנוֹת גשר של ממש ואז יקוּם הקשר, ואין דבר אם לשם הקשר האמיתי, החי, צריך לפעמים להניף חרב. יש קרע הבּא למען התנוּעה, להצלתה. כּזה היה ה“קרע” הידוּע שעשׂה וייצמן בּקליבלנד19, לאחר שהוּא עצמוֹ השליט בּציוֹנוּת את דה-לימה וסימוֹן ואנשי בּרנדייס “וירא כּי רע”; וּסבוּרני כּי כּזה יהיה הקרע אשר ישוּב ויעשׂה וייצמן לאחר שיתגלוּ תוֹצאוֹת הרֶז’ים האמריקאי החדש. לשוא רוֹאה החבר רייס בּעמדתנוּ זוֹ מעין “בּוּנדיזם”, רחמנא ליצלן. לא כּפירה בּקשרים עם שאר הארצוֹת, אלא הבנה אחרת של מהוּת הקשרים. אמר אתמוֹל רוּבּשוֹב: כּאן יוֹשבת המפקדה הראשית של התנוּעה. ואכן, “אחדוּת-העבוֹדה” חייבת להיוֹת המפקדה הראשית של תנוּעת “פּוֹעלי-ציוֹן”. אין כּאן ענין של אַמבּיציה, אין כּאן ענין של זכוּת אישים. בּתנוּעה שארץ-ישׂראל אינה בּשבילה אחת הפּרוֹבּלימוֹת אלא הפּרוֹבּלימה המרכּזית מן ההכרח שהמפלגה הארץ-ישׂראלית, העוֹמדת בּמערכת ההגשמה, תשמש מפקדה ראשית. ועל כּל פּנים אין לתאר שבּהגשמת משאלוֹתיה החיוּניוֹת תהיה זקוּקה להסכּמתה של מפלגה פּלוֹנית אוֹ אלמוֹנית.


שאיפת האיחוּד בּ“אחדוּת-העבוֹדה” אינה פּרי חוּלשה, לא חמרית ולא רעיוֹנית. אדרבּא, אנוּ הוֹלכים לקראת האיחוּד לאחר שוּרה של כּיבּוּשים חשוּבים בּארץ, בּקוֹנגרס, בּ“החלוּץ”, בּנוֹער; לאחר שבּ“אחדוּת-העבוֹדה” גוּפה שׂוֹררת הרגשה של קשרים פּנימיים חזקים – נוֹחוּת זוֹ שציין אוֹתה מ. שרתוֹק, בּחינת: “אהבתי את מפלגתי”. לא מתוֹך חשבּוֹנוֹת ולא מתוֹך פּניוֹת מפלגתיוֹת הוּטל עלינוּ האיחוּד, ואַל יבוֹא מי שהוּא להקטין את ערכּוֹ המוּסרי של האיחוּד בּטפילת האשמוֹת מעין אלה. לא מתוֹך חוּלשה אלא מתוֹך גבוּרה. ואם יש לדבּר על חוּלשה, הרי לא על חוּלשת חלקנוּ בּתוֹך התנוּעה, אלא על חוּלשה של התנוּעה כּוּלה. אוּלם בּזה שהתנוּעה כּוּלה שוֹאפת להימנע מחוּלשה על ידי איחוּד – אין כּל פּגם. אוֹמרים: סאקר הוּא השדכן לאיחוּד. אוּלי יש בּזה אמת בּמידה שיש אמת בּזה שדרייפוּס שידך את הרצל והציוֹנוּת. ואם בּאמת תתגלגל זכוּת זוֹ על ידי סאקר – תיחָשב לוֹ לצדקה.

אכן, אמת הדבר. האיחוּד בּא עלינוּ עכשיו לא מתוֹך שׂמחה והתלהבוּת. אפשר גוֹרם לחוֹסר השׂמחה צוֹק-העתים, המוֹנע מאִתנוּ שׂמחה גם על מה שיש לשׂמוֹח. ואפשר שהציפּיה הממוּשכה לאיחוּד בּמשך תשע שנים הפיגה בּמקצת את השׂמחה והיחס. לא יפּלא הדבר שלאחר “התוַדוּת בּאהבה” כּל כּך ממוּשכה פּג חוּמה, והנישׂוּאים “לאחר זמן” הם תמיד עגוּמים בּמקצת. האיחוּד פּיגר לבוֹא, זה בּרוּר. לפני שלוֹש שנים, בּנחלת-יהוּדה, הייתי אני בּין אלה שחפצוּ בּ“איחוּד רחב”, עם “הפּוֹעל הצעיר” ועם הקיבּוּצים השוֹנים כּאחד, אוּלם גם אלה וגם אלה לא היוּ נכוֹנים אז לאיחוּד, ועכשיו אני נכוֹן “להסתפּק בּמוּעט”, מפּני שבּינתים עברוּ שלוֹש שנים. וּדבר-מה נשתנה בּעוֹלמנוּ. דחיית האיחוּד עלתה בּיוֹקר לתנוּעת הפּוֹעלים. הגוּשים ה“בּלתי-מפלגתיים” מקצתם ירדוּ תהוֹמוֹת וּמקצתם מתחילים לקבּל פּרצוּף מפלגתי, בּין אם הם מוֹדים בּכך בּין אם אינם מוֹדים, וּכדרך כּל יצוּרים בּעלי הוָיה מפלגתית קשה עליהם הפּרידה מגוּפם וההתמזגוּת עם תנוּעה רחבה יוֹתר, וּכדרך כּל גוּפים המחפּשׂים לעצמם צידוּק הקיוּם הם נוֹטים לפַתּחַ בּקרבּם קוים “מיוּחדים”, העלוּלים אך לגרוֹם לידי בּדֵלוּת וּפרישה. ודאי שגם עכשיו רצוּי כּל נסיוֹן וכל מאמץ הבּא להרחיב את היקף האיחוּד. ואם יש בּינינוּ אנשים אשר בּידיהם להביא תחת כּנפי האיחוּד חוּגים רחבים יוֹתר – חוֹבתם לעשׂוֹת זאת. אוּלם כּלוּם נדחה משוּם כּך את הניתן להיעשׂוֹת מיד? או כּלוּם נטשטש לשם כּך את תוֹכן האיחוּד? כּלוּם נרדוֹף משוּם כּך אחרי רוּחוֹת מנשבוֹת? אדרבּא, חוֹבתנוּ להכניס מכּסימוּם של בּהירוּת לתוֹך האיחוּד. והאמצעי הכי-טוֹב להגיע לאיחוּד רחב הוּא לעשׂוֹת את שאלת האיחוּד לענין של כּל ציבּוּר הפּוֹעלים. צריך שתקוּם בּארץ תנוּעת-איחוּד ותקיף את הציבּוּר, צריך שכּוֹחות בּלתי-מפלגתיים יוּכנסוּ, יוֹתר נכוֹן, יכניסוּ את עצמם לתוֹך התנוּעה יחפּצוּ להשפּיע עליה, צריך שכּל אדם עוֹבד בּארץ, שמקוֹמוֹ בּתוֹך התנוּעה המאוּחדת, לא ירגיש עצמו שלֵיו בּמַצפּוּנוֹ מבּלי שיפתוֹר לעצמוֹ את שאלת האיחוּד.

אין כּוָנתי להלבּיש את האיחוּד מחלצוֹת וּלהקטין את מידת הקשיים הכּרוּכים בּוֹ, אוּלם אחת הייתי רוֹצה ממנוּ: שיביא את הציבּוּר לידי התעוֹררוּת. שישׂים קץ לדכאוֹן הרוּח. שיצילנוּ מן המינימַליזם הציוֹני המשׂתרר עלינוּ. נוֹהגים אצלנוּ לראוֹת בּאחרים את נוֹשׂאי המינימַליזם הזה, ויש לפיכך בּינינוּ שרוֹאים בּאיחוּד סכּנה של הוֹרדת הדגל של הציוֹנוּת העממית. אוּלם כּלוּם לא נראוּ גם בּקרבּנוּ אוֹתוֹת המינימַליזם בּקצוֹת המחנה, כּלוּם לא שמענוּ בּדברי קוֹלטוּן תוֹרה זוֹ? מדרכּן של תוֹרוֹת כּאלה שהן “פּוֹרחוֹת” בּתקוּפוֹת של שפל וריאַקציה. ועכשיו, כּשהנסיוֹן הראשוֹן של עליה עממית גדוֹלה הוּכשל, מוֹכיחים לנוּ “כּמנצחים” שאין הארץ “מסוּגלת” לעליה גדוֹלה. כּאן בּא הבּיסוּס “המדעי”, היוֹדע למדוֹד היוֹם מה יהיה כּוֹח הקליטה מחר, “מדע” זה שתמצית חכמתוֹ היא הפּילוֹסוֹפיה של אוֹתוֹ האפּיקוֹרס: “אין לי אלא מה שעינַי רוֹאוֹת”. ואנשי המדע הללוּ אינם יוֹדעים את הדבר הפּשוּט, כּי הציוֹנוּת לא התבּססה מעוֹלם על כּוֹח הקליטה שבּעין של הארץ, אלא על כּוֹח הקליטה הגנוּז שבּה והטעוּן גילוּי על ידי העם. וגילוּי הכּוֹח הזה אינוֹ נתוּן לאלה הנאחזים בּכל מספּר ארעי וּבוֹנים עליו את תוֹרתם, כּי אם למי שיוֹדע לשקוֹל וּלעוֹרר לפעוּלה את הכּוֹחוֹת האנוֹשיים והחמריים שבּאוּמה. מוּסמכי המדע הללוּ מסתמכים על רוּפּין ואינם יוֹדעים כּי רוּפּין הוּא שקבע בּזמנים שוֹנים אפשרוּיוֹת שוֹנוֹת של עליה, אוּלם הוּא עצמוֹ לא נתפּס למספּרים שלוֹ וידע לוֹמר: “איני אלא קבּלן, רצוֹנכם בּעליה של 10000 לשנה, של 30000, של 50000 – אסדר לכם, וּבלבד שתשלמוּ. לעליה יש מחיר”. “קוַזי-מַדע”20 זה יוֹדע למנוֹת ולספּוֹר את כּמוּת הנכנסים ויוֹצאים, אוּלם מהוּ יוֹדע על האפשר והניתן לעשׂוֹת? איזה מוּמחה לסטטיסטיקה היה קוֹבע בּחשבּוֹנוֹתיו, לפני עשׂר שנים, את מציאוּתוֹ של “נשר”? וּמה יוֹדעים חכמי הכּלכּלה הללוּ על מה שעתיד להכניס הנמל בּארץ? וּמה זה מפעל החשמל, וּמה זה ים המלח? ועוֹד אחריהם: החוּלה והנגב, וסינַי ועבר הירדן – מי ימדוֹד את ערכּם לעליה העממית ולעתידוֹ של עמנוּ, האם אלה שבּמשקפיהם “המדעיים”, כּביכוֹל, אינם מוּכשרים לראוֹת שוּם דבר מבּעד “המספּרים” של היוֹם, אוֹ מגָלי צפוּנוֹת הארץ והעם על יסוֹד הפּרוֹגנוֹזה העמוּקה של הרצל וסירקין? לא. בּ“חכמה” זוֹ (שהיא היא חכמתוֹ של ה“בּוּנד”) נלחמנוּ מעוֹדנוּ, וּבכוֹח מלחמתנוּ זוֹ גדלנוּ ויצרנוּ. ואם כּרגיל בּתנוּעוֹת של הגשמה, בּאה שעת פּוּרענוּת, שאינה תלוּיה לא בּארץ עצמה ולא בּשרשי המפעל, אַל ימַס לב המחנה. אדרבּא, השעה היא שעת התכּוֹננוּת למערכוֹת הבּאוֹת, וּלשם המערכוֹת הללוּ, לשם התגבּרוּת על רוּחוֹת הרפיוֹן, לשם הגשמת הציוֹנוּת הסוֹציאליסטית בּמלוֹא דמוּתה – יבוֹא האיחוּד.



  1. “קוּנטרס” שכ“א, כּסליו תרפ”ח, עמוּד 3. “ילקוּט אחדוּת–העבוֹדה”, א', עמוּד 144.  ↩

  2. אלה היוּ: ד. בּן–גוּריוֹן, י. בּן–צבי, בּ. כּצנלסוֹן, י. טבּנקין, ש. יבנאלי, ד. רמז. עיין “ילקוּט אחדוּת–העבוֹדה” א', עמוּד 1.  ↩

  3. ירחוֹן סוֹציאליסטי יהוּדי בּאמריקה בעריכתוֹ של א. ליֶסין. נוֹסד בּשנת 1892.  ↩

  4. עיין כּרך ב', עמוּד 310.  ↩

  5. מכוּון לגדוּד העבוֹדה שהתפּלג בּדצמבּר 1926.  ↩

  6. משל למי שמזכּה את האחר בּדבר שהלה לא טרח עליו (ארץ סיבּיר נכבּשה בּסוֹף המאה השש–עשׂרה על ידי כּנוּפית קוֹזקים בּראשוּתוֹ של יֶרמַק טימוֹפייֶביץ שבּרח מפּני מוֹשלי מוֹסקבה. לאחר הכּיבּוּש שלח אליהם להוֹדיעם על מסירת ארץ חדשה לשלטוֹנם).  ↩

  7. מכוּון לועידת “פּוֹעלי–ציוֹן” בּוינה בּשנת 1920, בּה חל פּילוּג בּתנוּעה. עיין כּרך א', עמוּד 302.  ↩

  8. ש. קפּלנסקי היה מראשי הבּרית העוֹלמית של “פּוֹעלי–ציוֹן”, ישׂראל אידלסון – מראשי הבּרית של צ.ס.  ↩

  9. אברהם רייזין. נוֹלד בּשנת 1876 בּליטה. משוֹרר וּמסַפּר בּאידיש. יוֹשב בּאמריקה.  ↩

  10. מכוּון למפלגת צ.ס. בּרוּסיה.  ↩

  11. [כּלוֹמר, בּחינת מטבּע המכיל 96% כּסף טהוֹר]  ↩

  12. עיין כּרך א', עמוּד 358.  ↩

  13. הנציג היחידי. מכוּון לדרישתוֹ של ה“בּוּנד” בּועידת הסוֹציאל–דמוֹקרטיה הרוּסית, בּשנת 1903, להכּירוֹ כּנציג היחידי של הפּרוֹליטריוֹן היהוּדי. דרישה זו לא נתקבּלה.  ↩

  14. חוּג פּוֹעלים. איגוּד פּוֹעלים יהוּדים בּאמריקה לעזרה הדדית וּפעוּלה תרבּוּתית. נוֹסד בּשנת 1892. מוֹנה מאוֹת סניפים. בּרשוּתוֹ בּתי–ספר בּאידיש, בּתי–הבראה וּמפעלים אחרים.  ↩

  15. קוּפּוֹת הפּוֹעלים לעזרה הדדית, למקרי מחלה וּשביתה, נתקיימוּ בּערי תחוּם המוֹשב בּסוֹף המאה הקוֹדמת. בּין הראשוֹנוֹת לארגוּן קוּפּה – סוֹרגוֹת גרבּים בּוילנה (1888), אשר שימשוּ דוּגמה למקצוֹעוֹת אחרים.  ↩

  16. בּירז'ה (בּוּרסה). מקוֹם מוּתנה לפגישוֹת לחברי מפלגה, אוֹ לפוֹעלי מקצוֹע מסוּים שהיה נקבּע בּערי תחוּם המוֹשב בּרוּסיה הצארית, בּרחוֹבוֹת שהתנוּעה בּהן היתה הוֹמה בּיוֹתר, למען מנוֹע חשד מעיני המשטרה.  ↩

  17. התנגדוּת להשתתפוּת בּקוֹנגרס הציוֹני. “פוֹעלי–ציוֹן” בּרוּסיה החליטוּ על כּך בּמוֹעצתם בּשנת 1919. בּועידה החמישית של בּרית “פּוֹעלי–ציוֹן” בּשנת 1920 היתה שאלה זוֹ אחת הסיבּוֹת לפּירוּד.  ↩

  18. ראשי–תיבוֹת: יידישע שוּל–אָרגאניזאציע – הסתדרוּת תרבּוּת אידישאית.  ↩

  19. עיין כּרך ב', עמוּד 300.  ↩

  20. [מדע כּביכוֹל]  ↩

המלצות קוראים
תגיות