רקע
ברל כצנלסון
בּעוֹכרי לשוֹננוּ

1

 

א    🔗

מהוּ תוֹקף עמדתה המדינית והחברתית של לשוֹננוּ כּאן בּארצנוּ? שאלה זוֹ אי אפשר שלא תטרידך, אם חרד אתה בּאמת לגוֹרלוֹ התרבּוּתי של הישוּב העברי המתערה בּארץ. לכאוֹרה, הכּל נמצא בּקו ההתקדמוּת. הנצחוֹנוֹת בּרוּרים ושוּם צרוּת-עין של אוֹיב וכוֹפר לא תוּכל להם, להקטין את דמוּתם: השׂפה העברית, אשר בּמשך דוֹרוֹת רבּים ניטל ממנה כּוֹח הדיבּוּר, היתה לשׂפת-דיבּוּר חיה בּפי המוֹני הישוּב, לשבטיו השוֹנים; השׂפה אשר היתה מאוֹת בּשנים שׂפתוֹ של הגבר בּלבד היתה לשׂפת-אֵם בּשביל הטף הגדל בּארץ; שׂפת תלמידי-החכמים היתה לשׂפת הפּוֹעל, אשר נתקשר בּה בּכל לבּוֹ וקשר בּה את עתידוֹ התרבּוּתי והחברתי; כּל צינוֹרוֹת התרבּוּת העממית – גן-הילדים וּבית-הספר, תנוּעת הפּוֹעלים והסתדרוּיוֹת הנוֹער, שיעוּרי הערב וּבתי-העם, התיאטרוֹן והעתוֹנוּת – הנם שליחיה של הלשוֹן העברית; הספר העברי הכּה שרשים בּקרקע והפּעוּלה המוֹ"לית גוֹברת וּמסתעפת משנה לשנה (למרוֹת המעצוֹרים המלַאכוּתיים – מכס הנייר ויוֹקר המשלוֹח – העוֹמדים למפגע ל“ענף תעשׂיה” זה); כּמה ענפי מדע, מחקר הארץ, חכמת ישׂראל ולימוּדים שימוּשיים מתבּצרים בּארץ בּכלי השׂפה העברית. אין איפוֹא, לכאוֹרה, כּל ספק כּי שׂפת-דיבּוּרנוּ היא היא גם שׂפת התרבּוּת האמיתית הנוֹצרת בּארץ. הממשלה בּדין-וחשבּוֹן שלה לשנת הלימוּדים 1926–7 (כלוֹמר, תרפ"ז) מוֹנה: 368 ספרים שיצאוּ בּארץ, בּהם 307 בּעברית, השאר בּשׂפוֹת שוֹנוֹת; 44 הוֹצאוֹת פּריוֹדיוֹת, מזה 36 בּעברית.

ואף על פּי כן, מי שאינוֹ מַעלים עין מן הסוֹבב אוֹתוֹ אי אפשר לוֹ שלא יכּיר כּי גם לאחר כּל הכּיבּוּשים הוַדאיים הללוּ קיימוֹת בּארץ מגָמוֹת בּוֹלטוֹת, פּרי יחסי כּוֹחוֹת כּלכּליים וּמדיניים, המכוּוָנוֹת לעשׂוֹת את שׂפתנוּ כּאן לשׂפה נחוּתת-דרגה, לשׂפה שבּני תרבּוּת “עליוֹנה” אינם נזקקים לה.

הגוֹרם הראשוֹן לזלזוּל בּשׂפתנוּ בּאוֹפן שיטתי, לדחוֹק אוֹתה מהשפּעתה וּמעמדוֹת החיים, היא – ממשלת ארץ-ישׂראל!

וכל כּמה שהדבר לא יֵרָאה תמוּה, לאחר שלשוֹננוּ הוּכּרה כּאחת מלשוֹנוֹת המדינה, בּעלת זכוּיוֹת שווֹת וּמלאוֹת, לאחר שהדברים כּתוּבים הדר בּמנדט, שעל פּיו מתנהלת הארץ – הרי זוֹ מציאוּת מרה, שצריך לראוֹתה כּמוֹת שהיא:

זכוּת לשוֹננוּ קיימת על הנייר. בּחיים היא נפגעת בּלי הרף.

לא אעמוֹד עתה על כּל מעשׂי הקיפּוּח הרבּים, מעשׂי יוֹם-יוֹם בּאַדמיניסטרציה וּבמשפּט, בּמשטרה וּבעיריוֹת, בּדוֹאר וּברכּבת, אשר העתוֹנוּת שלנוּ מציינת וּמציינת, עד שהיא נלאֵית מציין, לא אדבּר על כּל הגילוּיים הרבּים של השרירוּת הפּקידוּתית, נוֹסף על הקיפּוח השיטתי. גם על אלה דוּבּר בּעתוֹנוּתנוּ, ללא שוֹמע. כּאן אני רוֹצה לציין רק את יחסה של הממשלה המרכּזית וּמַחלקוֹתיה אל העברית כּאל שׂפת-תרבּוּת.

הממשלה מוֹציאה דינים-וחשבּוֹנוֹת שנתיים, המוּגשים לממשלת המנדט, לחבר הלאוּמים. הדברים הללוּ נדפּסים אנגלית בּלבד, למרוֹת ההכּרה המפוֹרשת של שלוֹש השׂפוֹת. כּל ספרוּת מדינית מסוּג זה לא תיזָכר ולא תיפָּקד לא בּעברית ולא בּערבית. האוּמנם ניתנים הדברים הללוּ לידיעה רק לבני חוּץ-לארץ, שיש להם זכוּיוֹת מיוּחדוֹת על ארצנוּ, ולא לאזרחיה החיים בּה?

הממשלה מוֹציאה עתוֹנוּת רשמית. העתוֹן הרשמי האחד של המדינה יוֹצא גם בּעברית (מה טיבה של עברית זוֹ – זוֹהי שאלה לחוּד). אוּלם מחוּץ לעתוֹן הרשמי, המכיל פּקוּדוֹת וכוּ', יש עוֹד עתוֹנוּת לממשלה, כּמו ה“בּיוּלטין המסחרי”. זה יוֹצא אך בּלשוֹן אחת – בּאנגלית! ונשאלת השאלה: האוּמנם רק לפקידי המכס מתכּוונת הממשלה, אוֹ שכּל אזרח המשתתף בּיצירת חיי הכּלכּלה בּארץ ורוֹצה להכּירם, ראוּי לקבּל אוֹתה אינפוֹרמַציה שהממשלה מגישה ליוֹדעי-אנגלית?

מפּעם לפעם מפרסמת ממשלת הארץ דינים-וחשבּוֹנוֹת של מחלקוֹתיה: עניני חינוּך, חקלאוּת, סחר-הארץ. בּכל אלה מדוּבּר עלינוּ, עלינוּ ממש. שם מבקרים את מוֹרינוּ ואת בּתי-ספרנוּ, שם מוּצגת התישבוּתנוּ, שם מדוּבּר על עניני מסחרנוּ ותעשׂייתנוּ. וכל זה, המוּצא בּכספּי משלם-המסים שבּארץ, הנהוּ כּספר החתוּם לכל אזרח בּארץ, אשר לא למד את שׂפת-השליטים. כּל זה מוּצא, כּנראה, רק למען שכבה דקה של פּקידוּת זרה, שהיוֹם היא כּאן וּמחר – איננה, אוֹ לשכבה שניה של “נאוֹרים” מבּני הארץ, המוַתרים על לשוֹנם ועל זכוּתם וּמקבּלים בּרצוֹן את ההגמוֹניה של הלשוֹן הזרה.

ארץ העוֹמדת בּראשית התישבוּתה המוֹדרנית טעוּנה חקירה רבּה של מקוֹרוֹת המחיה והכּלכּלה הגנוּזים בּה. בּאיזוֹ מידה, קטנה למַדי, עוֹסקת בּזה גם ממשלת ארץ-ישׂראל. יש שהיא מביאה מוּמחים מן החוּץ, ואלה מתבּוֹננים, חוֹקרים וּמַציעים תיקוּנים וכוּ'. את פּרי עבוֹדוֹתיהם מפרסמת לפעמים הממשלה חוֹברוֹת חוֹברוֹת, רוּבּן רק אנגלית. מי וָמי הוּא אשר למענוֹ נכתבוּ הדברים הללוּ? כּלוּם חייב בּאמת מגָדל הפּירוֹת בּארץ-ישׂראל לדעת קרוֹא אנגלית? כּלוּם לא יוֹשבים אצלנוּ בּמשקינוּ החקלאים אנשים אשר כּל מַעינם בּשאלוֹת הללוּ, בּהן הם עוֹסקים להלכה וּלמעשׂה, אנשים אשר בתבוּנת כּפּיהם וּבאמוּן רוּחם הם מקדמים בּאמת את כּלכּלת ארצנוּ, ואנשים אלה אינם נזקקים ללשוֹן זרה, ואינם יכוֹלים ואינם רוֹצים לנוּד על לשוֹנוֹת זרוֹת? כּלוּם בּלשנוּת פּוֹליגלוֹטית תנאי הוּא להרמת החקלאוּת?

לא עמדתי בּסוֹדה של הממשלה לדעת, מדוּע היא נוֹהגת כּכה. אפשר שכּאן קיים הנימוּק הנצחי של “קימוּצים”, הנם את שנתוֹ בּשעה שמביאים “מהנדסים מבּירמינגהם”2 ובשעה שמכסים בּחפּזוֹן נמהר כּל מיני “חוֹבוֹת” צבאיים לבּריטניה רבּתי ויוֹצרים גרעוֹנוֹת מלָאכוּתיים בּתקציב ארץ-ישׂראל. נימוּק זה אינוֹ צץ אלא בּשעה שדנים על הענינים החיוּניים של הארץ עצמה. אוּלם אפשר שהדבר נעשׂה “ממילא”, כּדבר המוּבן מאליו, שדברי מחקר ועיוּן-משק אינם מתפּרסמים בּלשוֹנוֹת הנייטיבס, בּאשר אלה אינם ענין אלא לבני הגזע העליוֹן, השליט. מה שלא יהיוּ הנימוּקים, אוּלם מחיקה זוֹ, כּלאחר-יד, של צו יסוֹדי בּמנדט מגלה בּבהירוּת רבּה את “יחסוֹ” של הפּקיד האנגלי הגבוֹה אל בּני העמים הנתוּנים לאפּוֹטרוֹפּסוּתוֹ, שׂפתם, תרבּוּתם – בּמה נחשבת? (ודאי לא יעלה על דעתוֹ של הפּקיד בּן-התרבּוּת, השוֹלט בּכּיפּה, כּי בּטרם ידעוּ אבוֹתיו קרוֹא, כּבר היוּ לנוּ – וגם לשכנינוּ הערבים – ספרי שירה וּמחשבה, בּעלי הגמוֹניה עוֹלמית).

מדוּע אין איש חוֹלה על הדבר הזה? מדוּע אין שוּם גוּף ציבּוּרי אצלנוּ קם לתבּוֹע את עלבּוֹן שׂפתנוּ וּדחיקת רגליה? מדוּע אין כּוֹחה של “הקנאוּת העברית” הרשמית אלא להתגדר בּמעשׂי נערוּת, לעשׂוֹת את עצמה לצחוֹק, להתריע על סכּנות מדוּמוֹת, ואין לה עינים לראוֹת את הסכּנה האמיתית, הקמה עלינוּ להפוֹך את לשוֹננוּ לאיזה “סלֶנג”3 המוֹני, שכּל בּר-דעת וּבר-תרבּוּת יִרחק ממנה?

בּכל תנוּעוֹת התקוּמה של העמים תוֹפסת מלחמת הלשוֹן מקוֹם עיקרי. לפרקים גם את המקוֹם המרכּזי. אין גאוּלה לעם, לא רוּחנית ולא חָמרית, אם לשוֹנוֹ אינה נגאלת עמוֹ. ואין עם רוֹאה את עצמוֹ בּן-חוֹרין וּשוה-זכוּיוֹת כּל עוֹד מציעים לוֹ להסתפּק בּ“חוֹפש” הדיבּוּר בּלשוֹנוֹ ולא הוּבטח לה מקוֹמה בּמדינה וחלקה השוה והצוֹדק בּתקציבה, בּפעוּלת מוֹסדוֹתיה, בּהנהלה וּבמשפּט, בּמעשׂי ההשׂכּלה והתרבּוּת המתנהלים על ידה. כּל דחיקה של רגלי הלשוֹן נתפּסת על ידי העם הנפגע לא רק כּעלבּוֹן לאוּמי בּלבד, אלא כּדחיקת רגליו מעֶמדוֹת החיים, הכּלכּלה והתרבּוּת, כּהוֹרדה בּמעלוֹת החברה, כּהפסד חיוּני לכל אישי העם הקשוּרים בּטבּוּרם בּלשוֹן זוֹ.

ורק החוּגים ה“עליוֹנים” התלוּשים מחיי עם וּמתרבּוּת עם אינם חשים בּקיפּוּח זכוּתה של הלשוֹן וּבהשפּלת כּבוֹדה. אינם חשים בּהפסד העצוּם שקיפּוּח זה גוֹרם לכל מי שהלשוֹן המקוּפּחת היא לשוֹנוֹ בּאמת, לכל אוֹתם חלקי העם אשר אינם ממירים את לשוֹנם ואינם מבקשים לעצמם מחסה בּצל כּנפי הלשוֹן השליטה.

האם לא רבּוּ גם רבּוּ אצלנוּ בּתוֹך ישוּבנוּ, בּשלבּים העליוֹנים של חברתנוּ ושל מוֹסדוֹתינוּ התלוּשים הללוּ, בּני-בּלי-לשוֹן, אשר מכאוֹבנוּ אינוֹ מכאוֹבם וּלשוֹננוּ אינה לשוֹנם, וניחא להם בּהגמוֹניה של לשוֹן זרה בּארץ?

על זה לחוּד.

 

ב    🔗

לא הממשלה והפּקידוּת הזרה בּלבד הם הדוֹחקים את רגלי לשוֹננוּ. גם כּאן, כּמוֹ בּכמה חזיוֹנוֹת אחרים, יד “השׂרים והסגנים” שלנוּ בּמעל.

לא אכּנס, חלילה, לחדרי-חדרים ולא אשאל לשׂפת-דיבּוּרם ותרבּוּתם של אלה שׂבעי-התרבּוּת, כּביכוֹל, שבּיאליק חרת בּמצחם את כּתוֹבת-הקעקע: “מפוּטמים כּחזירים בּתרבּוּיוֹת לוֹעזיוֹת”. אשאל רק לפּעוּלה התרבּוּתית הפּוּמבּית.

זה שנים אחדוֹת שפּשׂה אצלנוּ המנהג – בּהוֹצאוֹת המדעיוֹת והמדעיוֹת כּביכוֹל – של כּפל-לשוֹן. אחד מקרא ואחד תרגוּם (איזוֹהי תרגוּם, העברית או הלוֹעזית?). ודאי יש לזה נימוּקים מדיניים חשוּבים. כּלוּם יש לך נימוּק חשוּב יוֹתר מאשר “להראוֹת העמים והשׂרים את יפיה”?

וּמעתה, רצוֹנך להכּיר חשיבוּתה של איזוֹ הוֹצאה מקצוֹעית שלנוּ – צא וּבדוֹק, אם יש לה תרגוּם לוֹעזי בּצדה.

“השׂדה” – זקן עתוֹנינוּ המקצוֹעיים, “החינוּך”, קבצי החברה האַרכיאוֹלוֹגית וקבצי החברה האֶטנוֹגרפית, “קרית ספר” ואפילוּ “המשפּט” ו“הרפוּאה” – כּיון שבּעליהם לא ראוּ צוֹרך ללווֹתם בּתרגוּמים לוֹעזים – סימן שמַדעיוּתם מפוּקפקת. עתוֹן “מדעי” המכבּד את עצמוֹ לא יצא בּלי לבוּש אנגלי.

הנה “החברה הכּלכּלית”4 שלנוּ, חברה אדירה זוֹ, שבּראשה עוֹמדים ראשי הבּנקים וּשאר גדוֹלי-ארץ שמַפתחוֹת הכּלכּלה בּידיהם, כּלוּם יכוֹלה היא להסתפּק, חלילה, בּמהדוּרה עברית בּלבד? ואם מחמת רוֹב עשרה לא הוֹציאה בּמשך כּל שנוֹת קיוּמה אלא מספּר זעוּם של חוֹברוֹת, כּלוּם תוַתר, חלילה, על המַכפּלה הלוֹעזית, המכפּילה ממילא את מחיר החוֹברת וּמוֹנעת אוֹתה מן הקוֹנה הפּשוּט? כּלוּם אליו היא מתכּוונת?

והמהנדסים שלנוּ, בּעלי “חרוֹשת וּבנין”, כּלוּם יכוֹלים הם להסתפּק בּעברית בּלבד? כּלוּם רשאים הם להשאיר את העוֹלם המדעי בּחוֹשך ולא “להפיץ את מַעינוֹתיהם חוּצה”? כּלוּם לא הגיעה כּבר יצירתם המדעית למדרגה זוֹ המחייבת הוֹצאת “מוֹניטין” בּלשוֹנוֹת העוֹלם?

ועתוֹן הפּרדסנים “ההדר”, הנדפּס על נייר מהוּדר, כּלוּם ילך בּדרכּוֹ של “השׂדה” ויצא בּעברית בּלבד? האם מקַטלי קָנֵי הוּא? הלא שמוֹ העברי “ההדר” אינוֹ משמש לוֹ אלא “בּאוֹהל” וּ“בצאתוֹ” לבין הבּריוֹת יש לוֹ שם אחר על טהרת האנגלית – The Palestine Citrograf. לא רק שׂפת מַכפּלה יש לוֹ כּי אם גם שם מַכפּלה.

המערכת המַעמידה פּנים אינטרנציוֹנליים (ועם כּל זה אינה רוֹאה שוּם צוֹרך להכניס את הערבית ואת הפּרדסן הערבי אל תחת צל קוֹרתה) טוֹרחת כּוּלי האי לשם האנגלית, עד כּדי לעוֹרר בּנוּ ספק, שמא טעינוּ עד הנה ולא הרגשנוּ כּלל כּי מלאה הארץ פּרדסנים אנגלים. אוֹ שמא פּרדסנים אלה מגזע שֵמי הם “דוֹברי-אנגלית”? ואפשר לא זה ולא זה, אלא מנהג נאה הוּא בּידיהם, מוֹרשת אבוֹת, לבקש חן וחסד בּעיני כּל מי שהשלטוֹן בּידוֹ?

מי שיראה בּקוּבלנה זוֹ על כּפילוּת-הלשוֹן רק “קנאוּת עיורת”, החסה על ממוֹן ישׂראל וּמעלימה עין מן הגדוֹלוֹת הצרוּרוֹת בּכנפי הכּפילוּת5 – ימשיך את הטיוּל, ויוָכח כּי אך כּפשׂע בּין כּפל הלשוֹן וּבין הלשוֹן האחת… הזרה.

החברה הכּלכּלית, הנקוּבה למעלה, שהיתה, כּמדוּמה, הראשוֹנה להנהיג אצלנוּ את המוֹדה הסנוֹבּית של דוּ-לשוֹניוּת, היא גם הראשוֹנה לעבוֹר כּליל לשׂפה האחת – לאנגלית.

הכּרך הראשוֹן של קבציה עוֹדנוּ כּוּלוֹ כּפוּל-לשוֹן. אוּלם בּסוֹף הכּרך השני לא קם הכּוֹח בּחברה לשׂאת בּעוֹל של כּפילוּת זוֹ, וּמאז – מה שיצא וּמה שמוּבטח ליציאה בּקרוֹב – הכּל על טהרת האנגלית.

מי זה יעיז לפקפּק בּנאמנוּתם העברית של מר הוֹפיין6 ורוֹזוֹב7 וּשאר הנכבּדים היוֹשבים בּועד החברה? חלילה. ודאי יש להם נימוּקים חשוּבים יוֹתר מדאגה ללשוֹן. ללשוֹן ידאגוּ ה“בּטלנים”, הפּוֹעלים. הוֹצאה זקוּקה לדמי-הוֹצאה, ולכּסף יש מקוֹרוֹת, והמקוֹרוֹת מחייבים, ויש אישים שאליהם נוֹשׂאים עין – ואף זה מחייב. והתוֹצאה היא, כּי עתידה ארץ-ישׂראל שתיצוֹר לאנגליה בּאנגלית ספרוּת על חקירת הארץ!

ודוּגמה שניה: מנהל הבּנק המרכּזי למוֹסדוֹת קוֹאוֹפּרטיביים, מר ויטליס, פּירסם דין-וחשבּוֹן על פּעוּלת הבּנק הזה. יאָמר כּאן שבחוֹ, שדין-וחשבּוֹן זה אינוֹ דין-וחשבּוֹן רגיל של אַקטיב וּפּסיב, אלא ספר בּן ששים עמוּד, המכיל חוֹמר רב וּמלא ענין על מפעלי הקוֹאוֹפּרציה בּארץ. זאת, כּמדוּמה, הפּעם הראשוֹנה שאחד הבּנקים שלנוּ ראה צוֹרך לפרסם את הידיעוֹת והנסיוֹן הנצבּר אצלוֹ לתוֹעלת הרבּים. כּל זה יצוּין לשבחוֹ של מר ויטליס. אוּלם השאלה היא בּשביל מי טרח מר ויטליס בּפרסמוֹ את החוֹמר הזה בּדפוּס? האם בּשביל ארבּעת חברי הדירקטוֹריוֹן שלוֹ היוֹשבים בּחוּץ-לארץ? האין לוֹ ענין למנהל הבּנק המרכּזי שהמוֹני לָקוֹחוֹתיו יכּירוּ את הדברים וילמדוּ מהם כּכל האפשר? אוֹ אפשר ינהיג מר ויטליס מעכשיו בּכל המשקים הקשוּרים עם הבּנק גם שיעוּרי אנגלית? אני מַניח כּי האדם שטרח וחיבּר את הדין-וחשבּוֹן ודאי התכּוון לטוֹבת ענינינוּ הכּלכּליים בּארץ, אוּלם לא עלה על דעתוֹ כּלל, כּי למען ארבּעת חברי הדירקטוֹריוֹן וּמזכּיריהם אפשר לכתוֹב את הדברים בּמכוֹנת-כּתיבה, וכי לתוֹעלתם של הלקוֹחוֹת, שבּהם תלוּי קיוּמוֹ של כּל בּנק ושבּחינוּכם המשקי ודאי מעוּנין הבּנק המרכּזי, יש להוֹציא דין-וחשבּוֹן בּשׂפתם שלהם (גם אם הבּנק עצמו בּהנהלת עניניו פּטוּר משׂפה זוֹ). על דעתוֹ של המנהל לא עלה, כּנראה, הדבר. וחברי מוֹעצת הבּנק, אנשים לא מן החוּץ, אף הם, כּנראה, לא העלוּהוּ. ואם פּני הדין-וחשבּוֹן מוּעדוֹת חוּצה, מה פּלא כּי הדין-וחשבּוֹן של הבּנק הירוּשלמי, המצוּוה לפתח את מקוֹרוֹת הפּרנסה בּארץ-ישׂראל, נדפּס… בּלוֹנדוֹן?

אלה הן רק דוּגמאוֹת. ודאי יש מי שיוֹדע להוֹסיף כּהנה וכהנה. אוּלם הדוּגמאוֹת הללוּ הוּבאוּ לא כּדי ללַמד על עצמן בּלבד. הן מתחילוֹת להווֹת איזה כּלל. מתוֹכן נשקפת לנוּ הסכּנה הגדוֹלה החוֹרגת עלינוּ: הוֹרדת שׂפתנו העברית, החיה, המדוּבּרת, משׂפת התרבּוּת לשׂפת-הרחוֹב. הוֹרדת נוֹשׂאיה למדרגת בּני תרבּוּת נחוּתה.

אַל ינַחמוּנוּ בּכוֹח “הרחוֹב” העברי אשר יצרנוּ לנוּ. אכן, אליו שאפנוּ, אוּלם בּוֹ בּלבד לא נסתפּק. רחוֹב זה יצרנוּ בּכוֹח התרבּוּת, ואם תידחק הלשוֹן מעֶמדוֹת-התרבּוּת לא תחזיק מעמד גם בּרחוֹב.

יש להזהיר וּלהזהיר את השוֹקטים וּבוֹטחים: הוֹלך וּבא אלינוּ גלגוּל אנגלוֹ-סַכּסי של ימי “אליאנס” ו“עזרה”! וּמשרתיו ונוֹשׂאי-כּליו רבּים ועצוּמים: הרדיפה אחרי הקריֶרה, בּקשת החיים “הקלים” (העברית אינה נוֹתנת אוֹתם!), מוּשׂגי ההיֶרַרכיה החברתית המשׂתררים כּאן, ההתבּטלוּת מפּני כּוֹחוֹת “עליוֹנים” – שליחי ההוֹן והשׂררה, הסנוֹבּיוּת בּגילוּייה הרבּים. וכוֹח מסייע נוֹסף בּימים האחרוֹנים לנחשוֹל זה של הליבנטיניוּת המחוּדשת העוֹמד להציף את עמלנוּ: דלדוּלוֹ והשפּלתוֹ של העוֹבד. לא רבּים משׂיגים מה עמוֹק הקשר בּין תקוּמתה של הלשוֹן העברית וּבין קוֹממיוּתוֹ החברתית והנפשית של העוֹבד העברי בּארץ. לא רבּים הם הרוֹאים כּי בּקוֹממיוּתנוּ תלוּי גם עתיד היצירה העברית בארץ.

ויש לראוֹת מעכשיו: כּל כּמה שגדוֹלים הכּוֹחוֹת המתנכּלים להדוֹף את העברית מעֶמדוֹתיה – כּן תכבּד וכן תחמיר מלחמת הלשוֹן בּארץ: העברית לא תהיה כּאן כּפוּפת-ראש! מלחמת הלשוֹן תהיה כּאן מלחמת המוֹני העם העוֹבד כּנגד “השוֹעים והחוֹרים”. “מלחמת עזרה” המהוּללת תחוַר בּפני המערכה העתידה. מלחמת-קוֹדש היא לאנשי-העבוֹדה, לאנשי התרבּוּת השרשית, לצמֵאי היצירה העברית.

אלוּל תרפ"ח.


  1. “דבר”, גליוֹן 997, כ“א בּאלוּל תרפ”ח, 6.9.1928.  ↩

  2. בּישיבת מוֹעצת עיריית ירוּשלים בּדצמבּר 1927 הציע מוֹשל המחוֹז שלוֹשה מוּעמדים אנגלים, בּיניהם סגן המהנדס העירוֹני בּבּירמינגהם, כּמוּעמדים למשׂרת מהנדס עירוֹני בּירוּשלים. ההצעה להוֹסיף מוּעמד רביעי, יהוּדי, נדחתה. עיין “דבר”, גליוֹן 770, 11.12.1927.  ↩

  3. [סלנג – ניב עממי]  ↩

  4. החברה הכּלכּלית לארץ–ישׂראל – Palestine Economic Corporation“”. נוֹסדה בּשנת 1926 על ידי קבוּצת ציוֹנים בּאמריקה, בּראשוּתוֹ של לוּאי בּרנדייס, כּמוֹסד להשקעוֹת בּארץ–ישׂראל.  ↩

  5. את הגדוֹלוֹת הללוּ אפשר להשאיר למוֹסדוֹתינוּ המדעיים העליוֹנים (האוּניברסיטה ותחנת הנסיוֹן). והלוַאי שאף הם לא יחליפוּ את העיקר בּטפל, שלא יעשׂוּ את פּרסוּם שמנוּ בּעוֹלם המדע עיקר ואת יצירת ספרוּתנוּ המדעית העברית – טפל…  ↩

  6. הוֹפיין, אליעזר. נוֹלד בּשנת 1881. מנהל הבּנק הציוֹני (בּנק אנגליה–פּלשׂתינה).  ↩

  7. רוֹזוֹב, ישׂראל בּנימין. נוֹלד בּשנת תר"ל. ממנהיגי ההסתדרוּת הציוֹנית בּרוּסיה בּמשך שנים. היה ראש ההסתדרוּת הרביזיוֹניסטית. היה חבר הנהלת הבּנק האיפּוֹתיקאי.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!