רקע
ברל כצנלסון
לזכר מוֹכר‑ספרים יקר‑המציאוּת
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

לא הספרים אשר בּהם סחר היוּ יקרי‑המציאוּת. אלה היוּ דוקא ספרים מצוּיים, “ספרי שׂפת‑עבר” חדשים, שקוֹראיהם – קוֹנים על אחת כּמה – אינם מצוּיים בּיוֹתר בּאוֹתוֹ כּרַך יהוּדי גדוֹל שבּניוּ‑יוֹרק. אלא הוּא עצמוֹ היה יקר‑המציאוּת. עכשיו, לאחר פּטירתוֹ, חלף שמוֹ על פּני עתוֹני היהוּדים בּאמריקה: מַכּס שפּירא (מה הדמוּת אשר תשוַוּ לכם לפי השם “מַכּס”? אוּלם כּך הוּא מנהג המקוֹם: מַכּס, וּביהוּדית: מַכּס’ל. וגם יהוּדי אשר ספק אם היה לוֹ בּעוֹלמוֹ דבר‑מה מחוּץ לספר העברי, אף הוּא לא נספּד בּשמוֹ העברי: מיכאל).

בּמה זכה האיש? לא משוּם גדוּלת סחרוֹ ועסקיו. אַדרבּא, בּין קטני‑ארץ היה. אוּלם העזבוֹן אשר הוֹריש הפנה אליו את הלבבוֹת. את הוֹנוֹ הקדיש לעניני תרבּוּת עברית: 500 דוֹלר לאוּניברסיטה בּירוּשלים ו- 5000 ל“**עבוֹדה תרבּוּתית עברית”** סתם. יש להניח כּי זה היה כּל הוֹנוֹ אשר צבר בּמשך שנים רבּוֹת. ערירי הלך. ויוֹדעיו תמהוּ לא רק לטיב העזבוֹן, אלא גם לעצם הִימָצא סכוּם כּזה בּידי אדם שכּמוֹתוֹ.

ונזכּר אני בּאדם קטן זה, שהיה מהלך בּאיסט‑בּרוֹדויי, תחת בּית‑שחיוֹ חבילת ספרים עברים, מטה בּינתים אוֹזן לשׂיחת תלמידי‑חכמים, וּמבקש בּמחבוֹאים את הקוֹרא העברי, את הקוֹנה העברי, את העשׂוּי להיוֹת קוֹנה עברי. ואַל נא ישׂא עלי חטא, אם לא אפריז בּשבחוֹ לאחר פּטירתוֹ. נוֹשׂא‑כּלים נאמן זה של הספרוּת העברית לא הרהיב את העין בּיפי תארוֹ וּבברק הליכוֹתיו. בּין גדוֹלי ה“חוֹבבים” וה“עסקנים” וה“מֶצֶנַטים”, “שׂרי המַשקים” והיוֹשבים ראשוֹנה בּבּנקטי ניוּ‑יוֹרק – לא היה חלקוֹ. אוּלם לא זה, כּנראה, היה העיקר. העיקר היה קוֹנה הספר העברי, אחריו היה רוֹדף, מדבּר על לבּוֹ, מפתה, מגרה בּוֹ את היצר לספר חדש: גלגוּל של פּאקענטרעגער2 היה האיש. מחיתוֹ היתה על הספר העברי. אוּלם לא מחית הגוּף בּלבד, אלא דרך חיים וּפעוּלה. הוּא, האבּיר המסכּן, בּחר בּדרך זוֹ להערוֹת בּה את שפעת אַהדתוֹ ל“שׂפה היחידה, השׂרידה היחידה”, אוֹתה עבד באמוּנה כּכל אשר הספּיקו לוֹ כּוֹחוֹתיו. ואוֹתה זכר גם עם בּוֹא חליפתוֹ.

הרבּה דרכים למסירוּת ולאהבה, ואשרי האיש אשר חוֹנן בּאחת מהן.

 

הוֹד שבּגבוּרה

“מאוֹרַע‑אַש”3 בּמוֹסקבה היה מעשׂה‑גבוּרה מיוּחד בּמינוֹ. הסוֹפרים הרוּסים בּססס“ר רגילים בּכך, כּי יקוּמוּ מתוֹכם אנשים אשר יתקוֹממוּ נגד הממוּנים על טהרת הכּשרוּת – לא נגד עצם הכּשרוּת – בּספרוּת הסוֹביטית ויִפרקוּ בּמידת‑מה את עוּלם מעל צואריהם. אוּלם כּי יקוּם סוֹפר יהוּדי ויפרוֹץ פּרץ בּמנהג המקוּבּל ויסרב לספּוֹג את המלקוֹת המגיעוֹת לוֹ מידי משה ליטבַקוֹב4 החופ”ק5 קרֶמל6, כּכל אשר ימנה – כּזאת לא נשמעה מיוֹם היוֹת שלטוֹן היֶבסקציה בּגיטוֹ היהוּדי.

וּמוּבן מאליו, כּי מיד לאחר המאוֹרע רבּוּ הסוֹפרים היהוּדים המתפרצים – בּחוּץ‑לארץ, כּמוּבן – כּנגד שלטוֹן‑האימים. התחילוּ משמיעים ברֵיש‑גלֵי מה שקוֹדם לא היוּ מעיזים לגלוֹת אלא בּחדרי‑חדרים. עיקר המרד פּרץ, כמוּבן, נגד האיש ליטבקוֹב. התחילוּ מסַפּרים מי ומי הוּא אדם זה, הממוּנה על כּשרוּתה של הספרוּת היהוּדית: מלמד קפּדן, יבש כּלוּלב, צֶנֶא מלא אֶרס, אדם אשר מטבע בּרייתוֹ נוֹעד להיוֹת בּעל‑חרמוֹת בישׂראל. אוּלם לא בּליטבקוֹב בּלבד התחילוּ מדבּרים סרה, לא נמנעוּ גם מקטרוּג על החוּג הספרוּתי כּוּלוֹ שבּמוֹסקבה, עד שבּא נחמן מייזל7 (בּ“מאַמענט”) וגילה בּרבּים, כּי הסוֹפרים בּרוּך גלַזמַן, לייויק8, משה נַדיר, מנחם9 – כּל אלה סוֹפרים שנכנסוּ ל“פּרדס” – שבוּ מרוּגזים וּמזוּעזעים נגד הכּנוּפיה הספרוּתית בּמוֹסקבה. וּלבסוֹף בּאה ידיעה (בּ“מאַרגן‑זשוּרנאל” הניוּ‑יוֹרקי) כּי “מלמעלה”, מן הקרמל גוּפוֹ, נזפוּ בּוֹ בּליטבקוֹב, אשר “הפריז על המידה”. וּבנאוּמוֹ בּפּריס בּישׂר שלוֹם אַש עצמוֹ, כּי בּקרוֹב ישתנוֹ פּני הדברים לטוֹבה, וגוֹרלם של הסוֹפרים היהוּדים לא יֵרע מגוֹרל חבריהם הרוּסים.

אוּלם עד שישתנוּ סדרי עוֹלם בּיהדוּת הקרֶמלָאית, נוֹהג שם העוֹלם כּמנהגוֹ. וּלמען הכּיר את העוֹלם הזה אין צוֹרך לנוּע על מקטרגים שבּחוּץ‑לארץ. דיינוּ אם נציץ בּפרי הארץ:

ה“שטעֶרן” החַרקוֹבי נזף בּמשוֹרר פּרץ מַרקיש, אשר חטא בּמשלוֹח פּוֹאימה – שנדפּסה בססס“ר – להדפּיסה בּ”ליטערארישע בּלעטער" שבּוַרשה 10. המשוֹרר, שזאת לא הפּעם הראשוֹנה לוֹ לקבּל נזיפה ולחזוֹר בּתשוּבה, פּירסם את תשוּבתוֹ – תַרתי מַשמע – בּ“שטערן” מ-14 בּיוּני, וזוֹ לשוֹנה:

“בּתשוּבה לנזיפה שנזפה בּי קבוּצת צעירים (“שטערן”, מספּר 116) הריני מוֹדיע: בּפּרינציפּ אין מקוֹם לשתי דעוֹת על השתתפוּתנוּ בּעתוֹנוּת הבּוּרגנוּת הפּעוּטה של חוּץ‑לארץ. בּרוּר כּי לא. אוּלם את הפּוֹאימה “לא לדאוֹג” שלחתי להדפּיס מחָדש בּחוּץ‑לארץ לשם תעמוּלה סוֹביטית אמנוּתית. אפשר שגם תעמוּלה אמנוּתית אינה מַצדיקה את השתתפוּתוֹ של סוֹפר סוֹביטי בּעתוֹן בּוּרגני‑פּעוּט של חוּץ‑לארץ” ועל החתוּם: פּ. מַרקיש.

אכן, לא לחינם נתבּע הסוֹפר היהוּדי שבּססס"ר יוֹם יוֹם – מכּל השוֹפרוֹת – ליצוֹר את “שירת התקוּפה”, את שירת “העבוֹדה והמרד”!

 

ואבדתם בּגוֹיים

מתיאוּרוֹ של המסַפּר היהוּדי בּרוּך גלַזמַן, בּגליוֹן “חנוּכּת הבּית” של ה“אידישע צייטוּנג” האַרגנטינאית. הוּא, הסוֹפר היהוּדי מאמריקה, חוֹזר מבּיקוּרוֹ בּרוּסיה. בּיקר בּאוֹדיסה, בּמוּזיאוּם של מנדלי, וּבדרך הוּא שוֹהה בּפּריס, בּקפה.

“על יד שוּלחני: א) הצוֹעני “הרוֹמני” השחוֹר קוֹנראד בּרקוֹביסי – מסַפּר אמריקאי וּמחַבּר סצֶנַריוּמים, המפוּרסם עתה בּכל העוֹלם כּוֹלוֹ, בּססס”ר וּביפּאן, בּאמריקה וּבאנגליה; ב) פּייטן אמריקאי שאינוֹ מדפּיס את שיריו – מוּבן, משוּם ששירתוֹ עמוּקה ונעלה משתהיה לפי טוּב טעמם הווּלגרי של העוֹרכים; ג) אשתוֹ של פּייטן זה.

בּרקוֹביסי מכּירי מאז – מאוֹתם הימים, “לפנים”, כּשהיה כּוֹתב עדיין אידיש – מספּר על גדוּלוֹתיו עתה, על נצחוֹנוֹתיו בּספרוּת וּבפילם, על הוילה הנהדרה אשר רכש לוֹ סמוּך לפּריס. בּמרירוּת הוּא מזכּיר את השנים ההן, כּשהיה עוֹבד בּעשׂרה דוֹלר לשבוּע בּ“שבוּעוֹנוֹ של מילר” בּניוּ‑יוֹרק, כּשהסוֹפרים היהוּדים לא הוֹדוּ בּוֹ ולא חשבוּהוּ בּסוֹפרים. “הוּא רוֹצה להצליף את עצמוֹ יפה יפה כּשהוּא נזכר בּאוֹתן השנים שאיבּד לשוא בּגלל האידיש”. הוּא מרחם עלי, בּאמת וּבתמים, על אשר אני “מתעקש” וכוֹתב אידיש דוקא, שׂפה השרוּיה עכשיו בּאמריקה בּחבלי גסיסתה. הוּא, קוֹנרד בּרקוֹביסי, בּטוּח בּזה.

וּכשהפּייטן האמריקאי שוֹמע, כּי אני כּוֹתב אידיש, הרי הוּא מתחיל להתענין בּי:

– הרי גם הוּא יהוּדי, וגם בּמשפּחתוֹ שלוֹ היה לפנים סוֹפר יהוּדי. אוֹמרים אפילוּ שבּין יהוּדים הוּא מפוּרסם מאד. אַבּרמוֹביץ היה שמוֹ11. דוֹד אוֹ אבי‑דוֹד.

רק עכשיו אני עוֹמד על הדמיוֹן העצוּם של קלַסתר הפּנים.

– הוּא מכּיר בּודאי בּמהוּת יצירוֹתיו של… דוֹדוֹ? – דוֹחף אוֹתי משהוּ לסקרנוּת מסוּכּנת.

  • לא – משיב לי בּן‑ארצי, הפּייטן האמריקאי, – הלא אני מבין אידיש כּל כּך מעט.

אוּלם אשתוֹ, הצרפתית החיננית והאצילית (נוֹצריה), אשר שמעה, כּנראה, עוֹד מקוֹדם בּדבר היחוּס הגדוֹל של בּעלה, פּוֹנה אלי בּתנוּעת‑חן עגבנית‑מתרעמת:

– אַח, מוֹסיֶה, בּעלי מרוּשל כּל כּך ועקשן… כּמה פּעמים, סבוּר אדוֹני, כּבר בּיקשתיו שישׂיג בּאיזה מקוֹם את תמוּנתו של מוֹסיה אַבּרמוֹביץ למען נתלנה בסטוּדיה שלנוּ?"

אב תרפ"ח.


  1. 264א  ↩

  2. רוֹכל מוֹכר ספרים, שהיה משוֹטט בּעיירוֹת ישׂראל עם חבילוֹת ספרים.  ↩

  3. מכוּון למריבה שפּרצה בּמסיבּה שנערכה לכבוֹד שלוֹם אַש בּמוֹסקבה בּהשתתפוּת סוֹפרים יהוּדים, בּעת בּיקוּרוֹ שם בּקיץ 1928. מ. ליטבַקוֹב נזף בּאַש וּבסוֹפרים היהוּדים שמחוּץ לרוּסיה. אַש הגיב בּחריפוּת.  ↩

  4. משה ליטבַקוב. ממנהיגי ה“יֶבסקציה”, עוֹרך עתוֹנה “דער עמעס”.  ↩

  5. [החופ"ק – ראשי‑תיבות: החוֹנה פּה קהילתנוּ].  ↩

  6. קרֶמל. מקוֹם מוֹשבה של הממשלה הסוֹביטית בּמוֹסקבה.  ↩

  7. נחמן מייזל. נוֹלד בּ–1881. סוֹפר בּאידיש. מתבּלט בּעיקר בּביקוֹרת ספרוּתית וּבּיבּליוֹגרפיה. היה עוֹרך “ליטערארישע בּלעטער” בּמשך שנים בּוַרשה. עתה בּאמריקה.  ↩

  8. עיין כּרך ב', עמוּד 321.  ↩

  9. מנחם בּוֹריישא. נוֹלד בּשנת 1888. סוֹפר, משוֹרר ועתוֹנאי יהוּדי.  ↩

  10. אגב, הסוֹפרים הכּוֹתבים רוּסית, כּיהוּדים וכ“גוֹיים”, אינם חוֹששים לחטא זה, והם שוֹקדים דוקא על הדפּסת דבריהם בּחוּץ‑לארץ.  ↩

  11. מכוּון למדלי מוֹכר–ספרים, הוּא שלוֹם יעקב אַבּרמוֹביץ.  ↩

המלצות קוראים
תגיות