בְּרִיטַנִּיָּה הַגְּדוֹלָה: מְנֵה מְנֵה – מִכְתָּב לַנְּצִיב הָעֶלְיוֹן    🔗

הוד מעלתך!

מתוך מנוחה פאטאלית גמורה, מנוחת-הגזרה הארורה, מתוך אותה שלות-איתנים המצוּוה עלינו בשעה שמתנו מוטל לפנינו ועלינו לעמוד על משמר החיים – אני מרהיב עוז בנפשי לפנות אל כבודך במלים אחדות, שצריכות להאמר מעבר לכל אהבה ושנאה ומעבר לכל בצע ושלטון עלי אדמות.

לא שליח מפלגה אני ולא שליח צבור בכלל; ומה שאני רוצה להגיד בזה אינו לא בגדר הפוליטיקה ולא בגדר הספרות ואפילו לא בגדר הז’ורנליסטיקה. דברי בן-אדם הם, שעבר דרך שבעים מדורות התופת של המלחמה הגדולה ושבעים-ושבעה מדורות הגיהנום של-מטה שבשבי – ושאחרי אלה הנה עוד ממשיך הגורל להתעלל בו בגיהנום הגאולה המשיחית, באותה הגאולה המשיחית, ההופכת תחת ממשלתך הנאורה גיהנום לי ולכל בית ישראל. – לאלה שבאו הנה מתופת אירופה המשתוללת, ולאותם החיים שם ובכל העולם, המביטים על מקלט אחרון זה כעל חזות-הכל ועל בריטניה הגדולה כעל מבצר-התבונה בטירוף העולם.

אינני חרזן תמים, וחוץ מן הטכניקה של השיר מתבונן אני כל ימי גם בטכניקה של שנואת-נפשי – הדיפלומציה. ויודע אני את שלשת העיקרים, שחייב לדעת האדם, הפונה אל הוד מעלתך, אל בן עם-המדיניות הגאוני, בן בריטניה הגדולה. יודע אני:

א. שבפוליטיקה אפשר לחפש ולמצוא את כל יסודות החברה האנושית לכל פרטיהם ורק דבר אחד לא: את המוסר האנושי; יודע אני:

ב. שכוחה של בריטניה הגדולה היא לא במוסריותה, כי אם בחכמתה; ולבסוף יודע אני:

ג. שלא בנציב אחד או שני תלוי מצבנו פה בארץ בכללו, כי אם בממשלת המרכז בלונדון. ועוד לפני שתים-עשרה שנה בערך שערתי, שאנגליה תשלח הנה את נציביה לסירוגין: אחד יתיר את דמנו והשני – לא, והשלישי שוב יתיר והרביעי – לא, וכן הלאה. ולפיכך, כשבאה השמועה, שהממשלה המרכזית האריכה את ימי משרתו של הוד-מעלתך בחמש שנים נוספות – נשמתי נשימת-הקלה: תהלה לאל! עוד חמש שנות מנוחה ועבודה ויצירה!

והנה, אין אני משתומם על עצם הדבר, שגם בזה טעינו; שגם בזה לא ירדנו לסוף דעתה הפוליטית של בריטניה. מדינאים גדולים ממני אינם יורדים לסוף דעתה של בריטניה הגדולה. ואם היא “אין לה הכוח הצבאי” להגן על נתיניה העברים, הנתונים להפקר משיסת כלבי-הפוליטיקניות, ועל חיי נתיניה הערביים, שמנהיגיהם מפקירים את דמם (לא את דם-עצמם חלילה!) כדמי עבדיהם המרומים והמגורים על ידי סיסמאות “לאומיות” כביכול – אם “נבצר מידי בריטניה הגדולה” להגן על נפש שני העמים, הרי זה לא מפני שאדוני שונא חלילה את היהודים או את הערביים או את שניהם יחד. לא, אדוני, אלא ––

ופה הגעתי לעצם הענין. מטרת דברי אלה היא לא: להראות את בקיאותי בערמת הפוליטיקה ותחבולותיה, אלא להיפך: לעקוף את השטח הפוליטי ולהעיר להוד מעלתך דברים, שכנראה גם בריטניה הגדולה אינה יודעת אותם, או אינה שמה אליהם לב, מחמת שמהומת-העולם שבתקופתנו טשטשה אותם אפילו בעיניה הבהירות והנבונות של בריטניה הגדולה.

קודם כל רוצה אני לקבוע – סליחה! – שגיאה דיפלומטית בדברי הוד מעלתך, שהודיע רשמית, “שיש בכוחו לדכא כל מהומה בארץ”. – אני שואל: איזו מסקנא צריך להסיק מצירוף ההודעה “אני יכול לדכא” עם העובדה: שאינו מדכא – ?

והנה גם מושל המחוז יפו אמר כדברים האלה ורק בהוספה, שרוצה הוא “לעשות בחכמה”.

ועל “החכמה” הזאת הנעשית בממשלת הוד מעלתך, וודאי לא בלי הסכמתו, עלי להעיר:

תורת-גורלם של העמים, וביחוד של העמים הגדולים, אינה תורה ברורה ומסויימת כל כך; אינה מתימטיקה של בית-ספר תיכוני. ישנם דברים ומעשים בחיי העמים, שאינם ניתנים לניתוח על השולחן הירוק בבית הלורדים. ישנם דברים ותופעות בחיי העמים, שרק הדורות הבאים רואים אותם בעין בהירה – ואחרי שאותם עמים עצמם כבר ירדו מעל במת ההיסטוריה. אותו העם הכביר והנאור, המשמש עד היום סמל החכמה המדינית המפוארת, ושגם בריטניה הגדולה לומדת ממנו פרק בתורת המדינה, העם הרומאי, שהצטיין בשתי התכונות התרומיות והיסודיות של חיי מדינה ושלטונה: הגבורה והפקחות – גם עם זה ראה והבין את כל מה שאפשר היה לראות ולהבין באפקי המעשים והמאורעות המדיניים בימים ההם, הוא איזן וחיקר ותיכן את נפש העמים בימיו למיניהם, הלא מתוך כך היה חולש על גויים ומדינות גדולות ממנו פי הרבה, הבין את מעלות העמים וחסרונותיהם, את סיבות נצחונותיהם ותבוסותיהם – ורק דבר אחד נעלם ממנו: במה תלוי עתידו שלו בעצמו. את זה רואים הדורות האחרונים בבהירות של לעג וחמלה כאחד, ואם תרצה, אדוני, גם של נקמה. – היום רואים אנו כבר ברור, שגורלה של רומה היה נחתם באותו רגע, שכוח פקחותה המדינית נתקל בכוח חזק ממנו ונצחי ממנו: בכוח החכמה העליונה. – אני בטוח באדוני שיבין את הדבר, ובכל זאת לא אמנע הפעם את הביאור לכך:

לפני שנים אחדות, בהיותי אורחה של הממשלה ההונגרית, היתה לי ההזדמנות להעיר לאחד המיניסטרים שלה, אדם בעל השכלה בלתי מצויה ובעל תבונה יתירה, שסכנה גדולה צפויה להונגריה ביסוד האנושי שבמדיניותה הפנימית: ביסוד השנאה שבה. יסוד מסוכן מאוד בחייו המדיניים של כל עם. ובארתי לו: ישנו בעולם עם, המשמש סמל הכוח והשלטון והמדיניות העליונה: העם האנגלי. וסודו של הכוח הזה הוא: חוסר רגש השנאה במדיניותו. האנגלי אינו שונא שום עם אחר בעולם; הוא רק אוהב את עצמו. החייל האנגלי לעולם אינו יורה מתוך שנאה. אף כדור אנגלי אחד לא יצא מאשפתו במלחמה הגדולה בכוח השנאה, כי אם בכוח החכמה שבמדיניות ממשלתו. זהו עם, שבמרחק קילומטר אחד מחזית האויב, וחצי שעה לפני ההתקפה או ההגנה, יש לו מצב-הרוח לשחק בכדור רגל – ולו ניתנה לו האפשרות, היה משחק באותו מקום עצמו ובאותה שעה עצמה עם האויב עצמו. ומכאן סוד הנצחון הבטוח שלו. –

והנה: תופעת השנאה יש לה הסימפטומה שלה, סימפטומה לא יפה ביותר: יחסו הרע של איזה עם אל החלש שבכל העמים, אל העם היהודי. יחס זה משמש גם אבן-בוחן למדרגת חכמתו של אותו עם, כלומר: למדרגת ירידתו מן החכמה העליונה אל הפקחות המדינית וממנה – אל הטעות ההיסטורית, אל הטפשות והחדלון.–

וממשלת הוד מעלתו התחילה להראות סימנים של סכנה זו לעצמה ולבריטניה הגדולה. מתחילה היא להדבק במחלה המסוכנת ביותר בחיי האומה, באותה המחלה, שעם בריטניה הגדולה עמד נגדה איתן במשך דורות, באותה מחלה, שאדם חולה אחד הרעיל ומרעיל בה את העם הגרמני האדיר, ההולך ויורד במדרון חייו כלפי התבוסה הברורה, כלפי המפלה הבטוחה. אותה מחלה עצמה התחילה כוססת בתוך הגוף האנגלי. – הדם האנגלי הקר, החשבן והאיגואיסטי הבריא – מתחיל להראות סימני חום, הבא לו מאוּרו של האדם היערי המטומטם; בתוך העם הבריטי הנבון ישנם המוסרים את מקום השכל לטמפרמנט של הגורילה החורק שינים. והחכמה הבריטית העליונה, חכמת עם כביר ובוטח – הופכת אצלם ערמה קטנת-המוחין שפלה של שבט פראי מסכן, המפחד מפני צל-עצמו.–

והסימנים לכך לא בתוך המאורעות האחרונים בלבד הופיעו לנו. הם התחילו להיראות לאט-לאט עם השנים האחרונות ותחת ממשלת הוד-מעלתך – והם אינם מוסיפים כבוד להוד-מעלתך. ולאו דוקא בעלילות ומעשים גדולים, הראויים לבוא על השולחן הירוק שבבית הלורדים, אלא במעשים קטני-ערך כביכול:

– לפני שנתיים, כשחיילים בריטיים הופיעו פתאום בתערוכת יריד המזרח וצלב-הקרס עליהם –

– כשהצנזורה הבריטית פה הרשתה להפיץ פה בארץ את החולירע האנושי בצורת ספר “מלחמתי”, ובו באותו זמן לא הרשתה להפיץ פה את “הספר החום” שכנגד – –

– כשמשטרת הוד-מעלתך – לפי דברי כל העתונות, שהודעותיהם לא הוכחשו רשמית כל הזמן! – מתנהגת באסירי עליה שנמלטו מן הגיהנום מבלי יכולת לשוב שמה אל האינקביזיציה של המאה העשרים, וגם בנשים ובילדים התנהגות, שאין דוגמתה בתולדות המשטרה הבריטית.

וכעת: כשצלב-הקרס ו“הייל היטלר” הולכים ועולים פה בארץ לסיסמאות השלטון וההצלה ברחוב –

– כשפקיד בריטי חשוב עומד ומסתכל איך מענים והורגים באמצע הרחוב, לעיניו, איש-יהודי – והוא אינו זז להצלתו אף לא במלת-איום אחד –

– וכשפקיד בריטי שני, פקיד המשטרה, שבאים אליו בנשימה קצרה להודיע לו על רציחות ברחוב – עונה למודיע: “אתה שלם? ובכן, מה אתה רוצה?!” –

כבודך רואה, ש“במקרה” קשורים סימני ירידה אלה בצלב-הקרס. “במקרה”? מסופקני. –

באותו צלב-הקרס, המסמל את השנאה ואת הבוז לא רק לנו היהודים, כי אם לכל העמים, ובתוכם עם בריטניה הגדולה.–

איפה בזה החכמה הבריטית העליונה?

ואיפה החכמה הבריטית העליונה בזה, שהוד מעלתך נותן מקום לשקר-השקרים להתפשט: על “תסיסה לאומית” ועל “מהפכת השחרור” – כאילו לא לחם ותרבות נחוצים לעם הערבי, כאילו לא אותו החופש נחוץ להם, שעבדול חמיד לא נתן לו ממנו אפילו בקצה המַטה ושאנגליה נותנת להם אותו מלא הגוף והנפש. וכאילו לא כסף זר הוא, המסיק את המסיתים, כי אם “רגש הפטרוטיות” שאפילו בחלומם לא טעמו את טעמו?! –

אדוני! אני אינני חושב את עצמי לגאון בחכמת המלחמה, אך בתור חייל, שגמר את בית-הספר לקצינים ושבילה חלק מחייו בחזית, אני יודע, ואתי יחד לא רק אנשים בעלי השכלה צבאית: שבעזרת מאה (אמור: מאה) אנשי-מלחמה, ובעזרת עשר (אמור: עשר!) מכונות-יריה ואוירון אחד (אמור: אוירון אחד!) אפשר להשליט פה סדר ושלום לאורך ימים ושנים!

אם רוצים בכך. –

ואיפה היא החכמה הבריטית העליונה: לתת להפסיק את דפק החיים המסחריים והתעשיתיים, המביאים לעם הבריטי הכנסה, שלא זכה לה בשום מושבה אחרת כזו מיום קיומו ועד היום הזה? איפה האיגואיזם הבריטי הבריא, אותו האיגואיזם, המעדיף את אהבת מולדתו, את התועלת לעמו על כל יתר הסנטימנטים הסובייקטיביים-אישיים החולניים שאצל העמים הקטנים והחלשים?

ואיפה החכמה הבריטית העליונה, להעמיד פנים כאלו הוד מעלתו מאמין בשקרי המסיתים, שאנו באנו לגרש מפה את העם הערבי, ובשקר הגדול ומחוסר-הבושה שבכולם: שהעם הערבי הוא-הוא המתנגד ליהודים פה בארץ ואינו רוצה להיבנות מהם ולשפר את חייו יותר ויותר על ידי התועלת שהוא מפיק מאתנו במסחר ובתעשיה ובציביליזאציה בכלל?

ואיפה היא החכמה הבריטית העליונה, להאמין, או להעמיד פנים כמאמין בשקרי “ההתנפלות היהודית”, שבקרוב יגיעו לידי כך, שהמשטרה תאסור עגלת-ילדים יהודית, “הרומסת בשצף-קצף ערביים העוברים לתומם ברחוב”? –

הוד מעלתך, אדם בעל השכלה גבוהה ובעל תבונה מפותחת מאוד, יודע לא פחות ממני, שמפלתם ההיסטורית של היונים והרומאים התחילה באותה שעה, שקציניהם חדלו להיות “אגואיסטים עליונים”: שלא הסתפקו במסים וארנוניות, בתועלת המדינה, אלא נדחקו דוקא אל תוך קדשי-הקדשים של העם העברי, מעשים שההיסטוריה העברית מסמלת אותם בהכנסת “צלם לתוך ההיכל”. – היודע הוד מעלתך מה פירוש הסמל: “צלם בתוך ההיכל”?

– צלם בתוך ההיכל פירושו: לא תועלת חמרית בלבד, כי אם התנקשות בחיי המוסר של העם הנתין;

– צלם בתוך ההיכל פירושו: השתוללות “רוחנית” של עכו"ם פרא-אדם, המפחד מפני חייו הרוחניים של העם החלש ממנו בצבא –

צלם בתוך ההיכל פירושו: אלהיך מפריע לי יותר מדי, מעליב הוא בי יותר מדי, נסתר הוא ממני ועל כן מפחיד הוא אותי –

צלם בתוך ההיכל פירושו: לא בטחון בריא בכוחי ולא חשבון קר ומעשי בהפקת התועלת להתפתחותי ולחיי הבריאים, כי אם מעשי-קונדס אויליים, שנאת-חנם בלי כל הגיון – פירוש: ירידה חמרית ומוסרית כאחת. התנוונות. –

אינני שוביניסט עברי וגם אינני דימגוג, הרוצה לדבר מתוך גרונם של אבותי, “שכל הנוגע בעם ישראל כנוגע בבבת עינו של הקדוש-ברוך-הוא”. את זאת אמרו אנשים, שהאמינו יותר ממני ומהוד-מעלתך. אך אני מאמין ויודע, שההתנקשות בקדש-קדשיו של עם-ישראל מביאה את המתנקש עצמו לידי תבוסה היסטורית, יען כי זה סמל לירידת החכמה הבריטית מעל הפרק ותחילתה של מחלת השנאה, שלא התועלת המעשית לפני עיניה, כי אם האיבה העוורת, המתאימה לעל עם אחר בעולם, חוץ מן העם הבריטי! חוץ מבריטניה הגדולה, שהבטחון העליון, והשכל הנבון היה לה למבצר משך דורות, ושבזכותם של שני אלה היתה מה שהיא היום.–

הוד מעלתך רואה, שאין אני מדבר בשם המוסר, שיש לי הזכות לדבר בשמו כירושת אבותי הנביאים. בפוליטיקה אין מוסר טוב או רע, ויש רק חכמה מועילה, וטפשות מזיקה.

ומה שנעשה פה תחת ממשלת הוד מעלתך – רחוק מאוד מחכמה מועילה לבריטניה הגדולה.

עמנו הוא עם מפוזר בכל העולם, ובכל העולם מוכשר הוא להועיל ולהזיק גם יחד. והנוער העברי שבכל העולם, כמו כל נוער אחר, וביחוד נוער עם סובל ומקוה, מחפש לו את הרומנטיקה, את היופי שבצדק והיושר. והנה: עם הכרזת באלפור נכנסה בלב הנוער העברי אהדה מיוחדת לבריטניה הגדולה, הרואה בה את מלכות-כורש השניה שבימינו. איני יודע, אם להוד-מעלתך ידוע מספר המקרים בעולם, שהנוער העברי מכריע בהם את כף-האהדה לבריטניה הגדולה במומנטים חשובים למדי. ואיפה החכמה הבריטית בזה, שפקידי הוד-מעלתך עושים מעשים המבחילים על הנוער העברי שבכל העולם את שמה של בריטניה הגדולה? – יען כי כדאי לדעת: כל מה שמישהו עושה לעמנו, כל הבויקוטים והזלזולים שבעולם, לרבות גם פרעות-הדמים שבעמים ובארצות יחד, אינם עולים בד-בבד ואינם מכריעים את הכף לעומת מעשה-זלזול קטן שבקטנים, שאיש-בריטי עושה בנו! ואין דבר, שיחלחל בו בנוער העברי בכל העולם, ואפילו במתבוללים שבו, חלחול של-זיעה, כמו שמזעזעת אותו השמוּעה:

– פרעות בארץ ישראל! ותחת שלטון בריטי! –

הוד מעלתך! יודע אני, שגורל מצבנו פה בארץ נחתך לא פה, כי אם בלונדון, אך ישנם דברים שבפרט, שאינם נעשים על פי ההוראה הפוליטית שמלמעלה – ודוקא הם-הם הדברים שבהם תלויה חכמתה של בריטניה. לפקודתו של קאיוס קאליגולה המטורף, להעמיד את צלמו בהיכל הקודש שלנו קדמה השנאה הפרטית, האישית של חיילי רומא וקציניה פה בארץ. של אותם האַנשים, המעדיפים את רגשותיהם הפרטיים על הרגש הפטריוטי אל מולדתם ואל תועלתה. אלה – לא רק הטמטום הוא תכונתם, כי אם יותר מזה: בוגדים הם במולדתם, חותרים הם תחת השלטון הבריטי יותר מכל המרגלים שבעולם! גרועים הם מן השודדים, העושים את מעשיהם מתוך שהם להוטים אחרי שלל וביזה – ואלה מזיקים לאחרים ולעמם-הם!

ומי מאתנו מאמין כבר היום ב“פעולות בודדות”, בפעולות יחידים שבאיזו ממשלה – ובפרט אם הממשלה אינה מעכבת בעדן!?

את אלה מצאתי לי לחובה להגיד להוד מעלתך, שליחו של עם, שאני מכבד אותו יותר מכדי לכבוש את דברי אליו, שלוּ כבשתי אותם, הייתי דן את עצמי לבוגד נבזה וחדל אישים יותר מאשר את אלה, שאני מאשים אותם בכל ההאשמות הללו!

על שנאה מזיקה זו יאָמר:

– מְנֵה, מְנֵה – –

והנני בכבוד להוד-מעלתך:

אביגדור המאירי