¹

האגן המזרחי של הים התיכון היה הרקע להרפתקאות ולמסחר של היונים. המחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס היתה תקופה אגדתית עדיין, על אף שבאותה העת התישבו היונים באנטוליה, בחופי הים השחור וכן גם בדרום איטליה, שהיא „יון רבתי“. מעטים מאד השרידים הארכיאולוגיים היכולים לגלות טפח מעולם תוסס זה. גם הסופרים לא יספקו את סקרנותנו. הסיודוס (700 לפנה"ס) מזכיר כבר את הספנות כאחת מאבות המלאכות של היונים בצינו ענף זה כמקצוע נחות, לא ראוי לאצילים בעם. מאז הומרוס ועד תקופתו של סופר זה לא עברו ימים רבים. גיבוריו של הומרוס הם הרפתקנים עזים ביבשה ובים והספנות בעיניו נחשבת רק כמעשה אביר רב פעלים. הסוחרים לעומתם הם כולם פניקים שחומי עור, שמוסרם מפוקפק, הנוטלים כל הבא ביד ואינם נרתעים אף משוד אדם לשם השגת „סחורה“ לשוק העבדים.

השקפת עולם זאת נשתנתה שנוי יסודי לקראת המאה ה־6 לפנה"ס. שנויים אלה סבירים הם, שכן אנית הסוחר מופיעה כאלמנט קשוט על גבי אגרטלים. כלי חרס למיניהם משמשים לנו עד היום מקור ראשוני במעלה בחקר ימים עברו.

אנית הסוחר הראשונה בתולדות יון מופיעה כקישוט על אגרטל וצבעו שחור על גבי לבן, כפי הסגנון של הזמנים הללו ביון. מוטיב זה מוכיח את התענינות הצבור באניות הסוחר, שבאה ללא ספק בעקבות עלית קרנו של המסחר. בני האצולה החקלאית נעשו בעלי אניות, והמסחר הימי קידם את כוחה של העיר־המדינה היונית. ראיה לכך, כי דוקא בערי המסחר שבאנטוליה, ביון, באיטליה ובסיציליה נתהוו מרכזי תרבות הרוח והטכניקה. העולם הקולוניאלי היוני קיים קשרים הדוקים עם המטרופולין ובכך נשבר המונופול הפיניקי בים; על כל פנים באגן המזרחי של הים התיכון.

מוצא האגרטל של אריסטונותוס הוא מהתקופה שלאחר זמן הסגנון הגיאומטרי המאפין את המאות הראשונות באלף הראשון לפנה"ס. בציור מתואר קרב בין שתי אניות, האחת היא אנית סוחר והשניה אנית מלחמה. משמעותו של המחזה אינה נהירה לנו כיום. הסברות האפשריות הן, שפירטים התקיפו אנית סוחר, או אנית משמר נתקלה בפירטים, ששוטטו באנית מפרש. אנית המלחמה מצוידת במשוטים, אשר להם הותקנו פתחים מיוחדים בדופן הספינה. כמו כן, גלוי האיל לנגוח האויב, שהוא ראש חיה. קו סיפון אנית הסוחר הוא בצורת קשת כשל רוב האניות בתקופה העתיקה. בירכתיים נראה אפלסטון, הוא קשוט אניה מקובל מאות שנים רבות (מוצאו כנראה ממצרים?). אנית הסוחר מונעת במפרש המורד בשעת הקרב. בשתי האניות עומדים החיילים על הסיפון בהילחמם עם האויב. מראה אנית הסוחר מרמז להשפעה פניקית ומצרית, אבל גם אלמנטים מהתקופה הכרתית־מיקנית לא נעדרים בה.

קו הסיפון של אניות המלחמה ישר המקביל לפני המים הרוגעים, אבל לא כן אנית הסוחר, שקו הסיפון שלהן כמעין קשת. הנקודה העמוקה ביותר היא מתחת לתורן ומשם מתעגל כלפי מעלה לעבר הירכתיים והחרטום. אניות המלחמה ארוכות וצרות, בעוד אניות הסוחר רחבות כדי לאפשר את טעינת הסחורה ולהגדיל את יציבותה. משערים, כי יחס האורך והרוחב הוא 3:1 או 4:1. יחס האורך והרוחב משתנה מתקופה לתקופה והוא איננו אחיד תמיד. דופן האניה חוזק מסביב בחגורה. מעשה זה נלמד מהפניקים ואליהם הגיע ממסופוטמיה. פרט זה ועוד הרבה פרטים נוספים בתרבותה של יון מוצאם מהמזרח.

מן הנכון הוא, כי טיפוסי אניות הסוחר נשתנו שינוי ניכר משך הדורות הרבים בצורתן, בגודלן וכו'. על אף שידיעותינו מועטות בשטח זה, ודאי הוא, כי הטכניקה התפתחה.

גודל האניות    🔗

בקביעת גודלן של אניות הסוחר מציינים, ראשית, את יכולת שאת המשא של הכלי, כלומר, מהי כמות הסחורה שאפשר לטעון בה את האניה וכושר הפלגתה לאחר הטעינה. לגבי אניות המלחמה נקבע הגודל בימי קדם לפי מספר תופסי המשוט, אלה המשיטים את האניה ביושבם בשורה אחת, ולאחר מכן, בכמה שורות זו על גבי זו; אניות אלו נקראו דירימות, טרירימות, שהן בעלת שתים, שלוש ועוד שורות של משוטים. בראשית העת החדשה מנו את מספר התותחים או שורות של תותחים. את גודל אנית הסוחר ציינו בימי קדם במשקל המשא שאפשר לטעון או בנפח; המידות הן: טלנטים, אמפורות, מדימנים, מודיים, וקירמיות, שהן מידת משקל ונפח. בנדון זה הותירו לנו הסופרים העתיקים אי אלו נתונים היכולים לסייע לנו בתאור גודל אניות הסוחר. תוקידידס, כותב תולדות המלחמה הפלופונסית (מאה 5 לפנה"ס), מספר על אניות, שנשאו 13.100 טון סחורות. כלי שיט אלה שרתו בודאי בתחבורה שבין האיים בים האגאי. הם היו בלתי ספונים וכמוהם נמצאים אף היום בשימוש בשיט החופי של יון. תוקידידס מזכיר אף אניות גדולות יותר. בשעת ההתקפה על סירקוסי (415–413 לפנה"ס) בנו האתונאים אנית סוחר „גדולה“, שצוידה במגדלים נגד מצודות הנמל ועמדות ההגנה שלו, ואילו אניות אספקה וכלי שיט להובלת הצבא נשאו לא פעם משא של 260–270 טון. כן מספר גם הירודוטוס על אניות נילוס ואניות פרת שטעונות היו אלפי טלנטים של סחורה (כל טלנט כ־26 ק"ג). בל נשכח, כי אפילו בתקופת הפריחה של ערי הנזה במאה ה־14, רק אניות מסוג זה עגנו בנמל המבורג. גם הסופרים הרומאים, פליניוס וקיקרו, אינם מזכירים אניות גדולות יותר. אבל לעומת נתונים אלה ידועים לנו גם מקרים מפליאים, כגון העברת האובליסק לרומא בתקופת הקיסר קליגולה. משקל האובליסק כ־500 טון. הוא הונח בודאי על סיפון האניה. לכך הוסיפו עוד 120,000 מודיים של עדשים לשם האיזון (כל מודיי כ־9 ליטר). משקל כלל המשא היה איפוא כ־1330 טון. אבל יש בפי פליניוס סיפורים על אניות ומשאות גדולים יותר.

לצערנו אין ברשותנו נתונים על גודל האניות ומשאן מהתקופה היונית עצמה, אבל בממלכות הדיאדוכים שהן נחשבות כיורשות העולם היוני, נבנו אניות סוחר גדולות, אשר ממדיהן ומשקל משאן רשומים לנו עד היום. היתה ה„אלכסנדריה“. היא הפליגה עם משא של כ־1050 טון, שהכיל עשרות אלפי קירמיות של תבואה ודגים ועשרות אלפי טלנט של צמר וסחורות אחרות (כל קירמיה כ־26 ליטר). לשם השוואה תעמוד לנו המפרשית האמריקאית מאמצע המאה הקודמת ה־Great Republic, שנשאה סחורות במשקל של 3000 טון. שיא הטכניקה היונית בבנית אניות היה בזמן שלטון היארון בסירקוסי, עת פעל ארכימדס (מאה 3 לפנה"ס). בדרך כלל יש גבול לאפשרויות הבניה מעץ. אניה שארכה למעלה מ־100 מטר, כבר אינה יכולה לענות לכל הדרישות של ההפלגה בים. לתלמי ה־4 היתה אנית נילוס גדולה, שאורכה כ־100 מטר ורוחבה כ־16 מטר. היא מתוארת כארמון שט. תקופת הדיאדוכים הצטיינה מאד בידע טכני, ועל כך מעידה האניה של ארבעים שורות משוטים של אותו תלמי ה־4. אורכה כ־140 מטר (?) ורוחבה כ־20 מטר. כלי שיט עצום זה לא יכול להפליג אלא רק במים רוגעים. על מספר הנוסעים יש לנו נתונים, שהם לאו דוקא מן התקופה הנדונה, כי אם כבר מראשית שלטון הקיסרות של רומא. שאול־פאולוס נסע לפי הברית החדשה עם 276 איש ואותה האניה היתה טעונה גם חטים.

מהירות האניות של היונים הצטיינה בהשגים טובים בהשוואה עם זו של המפרשיות אפילו במאה הקודמת. מפי תוקידידס נודע לנו על הפלגה מאבדירה שבחוף תרקיה אל שפך הדנובה, שנמשכה ארבעה ימים ולילות. מסע זה לא יודיענו הרבה, כי תנאי המעבר במיצרים מיוחדים הם וההפלגה דרכם לא כבים הפתוח. המרחק כ־500 מיל ימי והמהירות הממוצעת היתה כחמישה קשר. את סיציליה הקיפו משך 8 ימים. לפי עדותו של תוקידידס הפלגה של יום היא 15 שעות. את ההפלגות הקצרות יכלו לערוך אפילו לפי לוח זמנים. לא מעטות הן הדרכים הקצרות הללו; מהאי תאסוס שבצפון הים האגיאי נסעו חצי יום עד אמפיפוליס, אשר בחוף התרקי. המרחק 40 מיל ימי והמהירות ששה קשר. מכף אתוס שבחצי האי כאלקידיקה עד האי למנוס נסעה אנית משא כבדה שש שעות. המרחק 32 מיל ימי והמהירות חמישה קשר.

כסנופון מספר על פירטים פיניקיים, שהפליגו מהאי רודוס לצור בשלושה ימים. המרחק 420 מיל ימי ומהירותם היתה ששה קשר. הירודוטוס מזכיר מידה אחרת של המרחק והוא הסטאדיון. אך היום אורכו אינו ידוע והוא מ־ 160–210 מטר. על הפיניקים מסופר, כי דרכם מקרתגו עד עמודי מלקרת (גיברלטר) ארכה שבעה ימים ולילות. המרחק 840 מיל ימי והמהירות חמישה קשר. ההפלגה בשובם לאורך חופי אפריקה הצפונית היתה מהירה יותר, כי זרם ים ורוח מערבית סייעו לא מעט בהחשת דרכם.

כל הדוגמאות לעיל מעידות על כך, שהמהירות הממוצעת בימי קדם היתה 4–6 קשר. לשם המחשת מהירות זאת יעמוד לנו החשבון, שאילו הפליגו המפרשיות של היוונים בימי קדם באוקינוס האטלנטי, הרי נסיעתם מאמריקה לאירופה היתה צריכה לארוך כ־ 20–21 יום. כמובן, נסיעה משוערת זו, כמו ההפלגות הסדירות שלהם בים התיכון, היו מותנות בתנאים לא מעטים. הם נאלצו להתחשב בכוח הרוח, במצב פני המים וכו'. המפרשיות המהירות של המאה הקודמת כמו הקליפרים לא עשו ביממה דרך ארוכה מ־300 מיל ימי בממוצע ולהם היתה מערכת חיבל מסובכת ביותר.

שמות האניות    🔗

אניות המלחמה וכן גם אניות הסוחר נשאו שמות, אשר נלקחו משטחי החיים השונים. בתקופה היוונית הרבו להשתמש בשמות נשים, אבל נקראו אניות גם בשמות גברים והֶירוסים (גיבורים מיתולוגיים) כגון: פגסוס, איזיס, קנטאורוס וכו'. רגילים היו עוד שמות גאוגרפיים כגון: אירופה, סירקוסי, צידון, טאורוס וכן גם אלכסנדריה, שהיא נזכרה לעיל כאנית הפאר של ימי קדם. צורת מתן שמות זאת נשתמרה עד ימינו ובכינויי העבר הלל נתקלות עינינו אף היום בביקורינו בנמלי העולם.

אומנות בנית האניה מלאכה נכבדה היתה בקרב היוונים ולפי עדות הסופרים נשגבה היא על כל סוגי מלאכת כפיים.