הלך לעולמו אדם יקר ונעלה, בעל מדות תרומיות ונשמה גבוהה, אחד מיחידי הסגולה המעטים שבדור חולף, בעל נפש ורוח, תלמיד חכם במשמע היהודי המעולה, אדם שכולו לב ורגש, כולו אש בוערה, אש דת ואש קודש, חסיד חב"די מן הטפוס המעולה, מעורה בכל נימי נפשו בקרקע המסורת ועם זה לבו נתון לתחיתו הלאומית של ישראל, לבנין העם והארץ, לחדוש כבודה ותפארתה המוסרית של האומה.
ר' מאיר אהרנסון, נצר מגזע רבנים ויראי שמים מופלגים, נטה עוד בימי נעוריו אחרי ההשכלה המתונה, ועם זה לא ידע את הקרעים ואת המלחמות של דור הפרץ והסער, לא ידע את הנגודים שבין אמונה ומסורת ובין השכלה. בנפשו ההרמונית התמזגו אמונה דתית עמוקה וצרופה כאחד עם אהבת ההשכלה והדעת. כרבים מבני גילו בימים ההם יצא אף הוא לבקש השכלה וארחות חיים מתוקנים באודיסה, אבל הוא עמד בנסיון ולא נסחף בזרם. בעיר הדרומית היפה ועליזת החיים הלך לבו רק אחרי הקבוץ המצומצם, נושאי דגל התחיה הלאומית והספרות העברית: הימים ימי בכורי תנועת חבת ציון, ואהרנסון הצעיר נמשך אחריה בכל חום לבו ונשמתו החסידית. לימים היה ר' מאיר אהרנסון אחד העסקנים הלאומיים והצבוריים החשובים ביותר בחרקוב, עיר מגוריו. אמיד היה בימים ההם, ורב עסקים, וביתו היה פתוח לרוחה לכל דורש אליו בעניני הכלל והפרט. בית ועד ומרכז לעסקנים ציוניים וצבוריים באותה קהלה חשובה. לאחר המלחמה והמהפכה הבולשביסטית ישב כמה שנים בקובנו ובברלין, ולפני שתים עשרה שנים בערך עלה אל הארץ, משא נפשו, מלא שאיפה חיה לעבודת בנין ברוחו. הוא עלה אל הארץ מלא רוח ואמונה ובטחון ושאיפות עממיות ורגשי אהבה וחבה ורעות לכל עולה ולכל ציוני מכל הזרמים והמפלגות, במשך השנים השיגוהו אכזבות קשות ומרות. נטיותיו הפרוגרסיביות, אהבתו הגדולה והנאמנה לצבור החלוצים והפועלים הועמדו בנסיון קשה לאור המציאות הארצישראלית, שלא יכול להשלים עם לקוייה ותקלותיה. יסוריו המוסריים בנידון זה מצאו את בטויים בכמה מאמרים פולמוסיים, שפרסם ב“הארץ”. ר' מאיר אהרנסון היה סופר מהיר בעברית. ידע להרצות את מחשבותיו ורגשותיו בעברית יפה, בסגנון חי ושוטף וחדור סערת-רגש. והצער והכאב על התבדות תקוותיו היפות “מן הימים הראשונים הטובים” מלאו את לבו כל הימים. ועם זה היה תמיד מלא חיים וטמפרמנט, ולבו היה נתון כל הימים לחיי עולם ולחיי שעה של הציונות ובנין הארץ. עוד בימי הקונגרס כתב מכתבים ארוכים, הרצאות שלימות, לציר הקונגרס ד"ר גליקסון, שבהם הביע בעוז ובחריפות נלהבת את דעתו על השאלות העומדות על הפרק.
לפני כמה חדשים חלה את מחלתו אשר מת בה – ואשר גם אביו הרב וגם שני אחיו הרבנים מתו בה – מחלת סרטן החלחולת, אבל במשך זמן רב לא השגיח במחלתו. לבו לא היה נתון לכך. ביום השני של חול המועד נכנס לבית החולים “הדסה”, ביום ג' של חול המועד נותח, שלשום הורע מצבו, עברה עליו דלקת המוח, אתמול בשלש אחרי הצהרים ניטלה הכרתו, ובתשע פחות רבע בערב הוציא את רוחו.
ערב הנתוח כתב המנוח מכתב ארוך, מעין ודוי-צוואה על שמם של ידידיו ד"ר מ. גליקסון וד. זכאי. המכתב הוא מעין סיכום לדעותיו הדתיות, הלאומיות והחברתיות של המנוח, והדברים נוגעים עד הלב בהרגשה החמה והאנושית המפעמת בקרבם.
בן ששים ושלש היה. זכרו לא ימוש מלב מכיריו-מוקיריו המרובים.
“הארץ”, כ“ו תשרי תרצ”ו, 23.10.35
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.