רקע
דן אלמגור
בתיבתו של נח

לחן: משה וילנסקי

שרה: שושנה דמארי, במופע העשור הראשון למדינה, בנמל הקישון (1958)


נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים

הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו;

אוּלָם אוֹמְרִים שֶׁלִּפְעָמִים

לְהִשְׁתַּכֵּר אָהַב.

וּפַעַם, כְּשֶׁלָגַם כּוֹסִית

וּכְבָר עָמַד לָשִׁיר,

שָׁמַע בָּרַדְיוֹ תַּחֲזִית

שֶׁל מֶזֶג הָאֲוִיר.

וְכָךְ, בְּאֵלּוּ הַמִּלִים,

בִּשְׂרָה הַקַּרְיָנִית:

"מַבּוּל גַּלִּי עַד גְבַה-גַּלִּים

וּמְעֻנָּן חֶלְקִית."

אָז הַפָּרוֹת מִיָּד המו:

“מוּ – מוּ – מוּ.”

הַבַּרְוָז חִישׁ גִּעְגַּע:

“גַּע – גַּע – גַּע.”

תַּרְנְגוֹלוֹת בִּצְעָקוֹת:

“קוֹת - קוֹת – קוֹת.”

הַצְּפַרְדֵּעַ בְּתִּקְוָה:

“קְוָּה – קְוָּה – קְוָּה”.

גַּם הַתַּיִשׁ כָּךְ הוֹמֶה:

“מֶה – מֶה – מֶה.”

הֵי, כָּל זָכָר וּנְקֵבָה,

נָרוּץ כֻּלָּנוּ יַחַד לַתֵּבָה.

לְתֵּבָתוֹ שֶׁל…

לְתֵּבָתוֹ שֶׁל…

לְתֵּבָתוֹ שֶׁל נֹחַ.

הִפְלִיאוּ יֶפֶת, שֵׁם וְחַם

אֶת הַתֵּבָה לִבְנוֹת.

וְנֹחַ רַק אֶת שְׁמוֹ חָתַם

בְּשֶׁבַע הַשְּׁגִיאוֹת.

וְיֶפֶת אָז תָּלָה פְּלָקָט:

"טִיּוּל תַּעֲנוּגוֹת.

סַע בַּחֻפְשָׁה לַאֲרָרָט.

כַּרְטִיס – רַק לְזוּגוֹת."

בַּקְבּוּק שַׁמְפַּנְיָה חִישׁ הוּבָא,

אַךְ נֹחַ לֹא פִּקְפֵּק –

וְהוּא הִשִּׁיק אֶת הַתֵּבָה

עִם הַבַּקְבּוּק הָרֵיק.

אָז הַפָּרוֹת…

אָז הַחַיּוֹת – כַּמָּה מוּזָר! –

הוֹפִיעוּ בֶּהָמוֹן,

וְשֵׁם בָּדַק מַטְבֵּעַ זָר,

וְחַם – אֶת הַדַּרְכּוֹן.

אֵצֶל הַקֶּנְגּוּרִית גִלָּה

גּוּרוֹן מֻבְרָח בַּכִיס;

הַקֶּנְגּוּרִית לְלֹא מִלָּה

שִׁלְמָה חֲצִי כַּרְטִיס.

מֶבּוּל נוֹרָא יָרַד בַּחוּץ,

אַךְ בַּתֵּבָה בִּפְנִים

הֵכִין שָׁפָן אֶחָד חָרוּץ

מַבּוּל שֶׁל שְׁפַנְפַּנִים.

אָז הַפָּרוֹת…

יָרְדוּ הַמַּיִם כָּל הַזְּמַן,

אַךְ נֹחַ לֹא נִרְגַּשׁ

כָּל עוֹד הָיָה לוֹ בַּקַּנְקַן

לֹא מַיִם, אֶלָּא יַי"ש.

לְבַסוֹף הוֹדִיעָה הַיּוֹנָה:

הַכֹּל יָבֵשׁ הַיּוֹם.

אֲנִי עוֹבֶרֶת לַתְּמוּנָה

שֶׁל וַעַד הַשָּׁלוֹם."

מִן הַתֵּבָה שֶׁהִתְרוֹקְנָה

יָרַד כָּל הַקָּהָל,

וְהִיא נִתְּנָה בְּמַתָּנָה

לַ’וַעַד לַחַיָּל'.*

אָז הַפָּרוֹת…


דמותו של נח המקראי היתה חביבה עלי תמיד; אולי בגלל אהבתנו המשותפת לבעלי חיים. עד כה כתבתי עליו לפחות תריסר פזמונים ומחזה אחד. וכשהקמנו, חברַי ואני, את עמותת הגג הארצית של כל הארגונים למען בעלי החיים בארץ, קראנו לה “נח” – לא רק בזכות ראשי התיבות “נציל חיות” ו“נאהב חיות” (את סמל העמותה – נח הצדיק עומד בחרטום תיבתו – צייר לנו בהתנדבות הצייר זאב). אחד הפזמונים הראשונים שכתבתי עם המלחין מאיר נוי ללהקת חיל הים הראשונה היה “נח נח, תן מנוח!”, שעבר גלגול טקסטואלי ומוזיקלי נוסף לקראת חגיגת העשור למדינה, כשנתבקשנו – משה וילנסקי ואני –לחבר שני שירי-ים לשושנה דמארי כדי שתשיר אותם בטקס הממלכתי בנמל הקישון (השיר השני היה “מגדלור”) ואילו “נח היה איש צדיק ותמים”, מימין, הוא תרגום חפשי מאוד של השיר הקצבי של טנסי ארני-פורד האמריקני, שאותו שרה לראשונה רבקה מיכאלי, ולימים, גם “להקת הגדנ”ע".

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47918 יצירות מאת 2673 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20499 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!