רקע
דן אלמגור
אמא באך

לחן: פרנק פלג

שרו בנות התכנית “הכול אודות חוה” ב“מועדון התיאטרון”, חיפה (1962)


יוֹהָאן סֶבַּסְטִיָאן בָּאךְ הָיָה יָדוּעַ כְּנַגָּן.

יוֹהָאן סֶבַּסְטְיָאן בָּאךְ נִגֵּן, סְלִיחָה, עַל הָאוֹרְגָּן.

יוֹהָאן סֶבַּסְטְיָאן בָּאךְ הָיָה מַלְחִין פּוֹרֶה מְאוֹד:

אַחַד עָשָׂר בָּנִים וְתֵשַׁע בָּנוֹת.

"כָּל הַמַּרְבֶּה בְּבָּאךְ

הֲרֵי זֶה מְשֻׁׁבָּח."

(“לֹא טָעִיתָ – זוֹהִי סְוִיטָה!”)


בְּנוֹ, קָארל עִמָנוּאֵל בָּאךְ הַבֵּן, הָיָה מַלְחִין מֻצְלָח.

וּבֵן שֵׁנִי שֶׁהִצְטַיֵּן הוּא יוֹהָאן כְּרִיסְטְיָאן בָּאךְ.

גַּם וִילְהֶלְם פְרִידְמָן בָּאךְ פָּרַט יָפֶה עַל צֶ’מְבָּלוֹ;

אוּלָם אוֹמְרִים שֶׁהוּא הָיָה קְצָת כָּכָה, טֶמְבָּלוֹ.

כֵּן, וִילְהֶלְם פְרִידְמָן בָּאךְ

הָיָה קְצָת מְטֻמְ־בָּאךְ.

("פוּגָה, פוּגָה, פוּגָה,

בְּמַּעְגָּל"… “לָשֶׁבֶת, לָשֶׁבֶת!”)


וּכְשֶׁנּוֹלַד לְבָּאךְ, סוֹף-סוֹף, הַיֶּלֶד הָעֶשְׂרִים,

אָז אָנָה-מַגְדָלֵנָה

אָמְרָה: "מַסְפִּיק! עַד הֵנָּה!

אֲנִי זַמֶּרֶת. לִי נִמְאַס להְיוֹת בְּהֵרָיוֹן,

וְלאֹ אִכְפַּת לִי, יוֹהָאן, כְּלָל אִם יֵשׁ לְךְ ‘פַּאסְיוֹן’!"

וְהוּא עָנָה לָהּ כָּךְ:

“הַכֹּל תָּלוּי רַק בָּךְ.”

(בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן, בָּאךְ!)


מִשְׁפַּחַת בָּאךְ נוֹדְעָה כְּמִשְׁפָּחָה שֶׁל גְּאוֹנִים.

הָיוּ בָּהּ לְפָחוֹת שְׁלוֹשִׁים וּשְׁנַיִם מַלְחִינִים.

לְמָשָׁל:

יוֹהָאנֶס בֶּרְנְהַארְד בָּאךְ,

וּבִּיט וַקְסְפָּר בָּאךְ,

וְגִיאוֹרְג כְּרִיסְטוֹף בָּאךְ,

וְיוֹהָאן כְּרִיסְטוֹף בָּאךְ,

וְיוֹהָאן אַמְבְּרוֹזִיוס בָּאךְ,

וְיוֹהָאן סֶבַּסְטְיָאן בָּאךְ

וְקַארְל פִילִיפּ עִמָנוּאֵל בָּאךְ.

וְיוֹהָאן כְּרִיסְטְיָאן בָּאךְ

וּוִילְהֶלְם פְרִידְמָן בָּאךְ.

אָח, אָח, אָח –

כַּמָּה בָּאךְ!

(גֶעוַאלְדִי!

זֶה וִיוַאלְדִי!)


בְּעֶצֶם, לֹא הָיָה אֲפִלּוּ בָּאךְ אֶחָד מֻצְלָח,

כִּי אֶת הַחִבּוּרִים כֻּלָם כָּתְבָה רַק אִמָּא בָּאךְ.

כֵּן, הִיא כָּתְבָה אֶת הַיְּצִירוֹת בְּהַצְלָחָה,

וְרַק רָשְׁמָה אוֹתָן עַל שְׁמוֹת כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה.


כֵּן, אִמָּא בָּאךְ, רַק אִמָּא בָּאךְ, כָּתְבָה דְּבָרִים טוֹבִים.

אָז לָמָּה הִיא חִלְּקָה אֶת הַכָּבוֹד בֵּין הַקְּרוֹבִים?

וְלָמָּה הִיא רָשְׁמָה עַל שֵׁם הַדּוֹד וְהַגִּיסָה?

כִּי כָּךְ יָצָא לָהּ לְשַׁלֵּם פָּחוֹת מַס הַכְנָסָה!


שני הפזמונים מ“מועדוני התיאטרון” בתל-אביב ובחיפה מנסים לחשוף את “האמת” מאחורי שתי תעלומות מוזיקליות ידועות: ריבוי המלחינים המדהים במשפחת באך וסוד “הסימפוניה הבלתי גמורה” (היום היינו קוראים לה ודאי “הבלתי מסוימת”) של שוברט.

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות