רקע
דן אלמגור
בן הווזיר ואשת הבלן
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: אור יהודה: כנרת, זמורה־ביתן, דביר; 2012

מסיפורי “אלף לילה ולילה”

הוצג במחזמר "מצא אישה – מצב טוב? " (1984)


סִפְּרוּ שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה בַּלָּן אֶחָד

בְּבֵית מֶרְחָץ הַקָּרוּי “חַמָּאם”.

הָיוּ בָּאִים אֵלָיו לִרְחֹץ

גְּדוֹלֵי הָעָם – וּקְרוֹבֵיהֶם אִתָּם.

וְיוֹם אֶחָד נִכְנַס אֶל הַחַמָּאם

בָּחוּר צָעִיר, נָאֶה וְתָמִיר –

בְּנוֹ שֶׁל הַוָּזִיר.

שָׁמֵן… עַב גּוּף… עֲגַלְגַּל,

וּכְרֵסוֹ הוֹלֶכֶת לְפָנָיו

כְּדַבֶּשֶׁת הַגָּמָל,

אוֹ כְּכִפַּת הַמִּסְגָּד

הַגָּדוֹל שֶׁל בַּגְדָּד.


קָרַב אֵלָיו אוֹתוֹ בַּלָּן לְשָׁרְתוֹ.

וּכְשֶׁפָּשַׁט הָעֶלֶם אֶת בְּגָדָיו,

הִבִּיט בּוֹ הַבַּלָּן, חָזַר וְהִבִּיט:

“אַיֵּה הַשַּׁרְבִיט?”

הֵצִיץ בּוֹ שׁוּב מִתַּחַת לְשִׁפּוּלֵי הַכֶּרֶס,

מִתַּחַת לַשִּׁפּוּלִים,

מִתַּחַת לַקִּפּוּלִים,

הֵצִיץ – וְהֶעֱלָה חֶרֶס.

הַבֶּטֶן מִזְדַּקֶּרֶת כְּחָבִית,

אַךְ מִתַּחְתָּהּ? אֵין זֵכֶר לַשַּׁרְבִיט!

הֵצִיץ שֵׁנִית… אֲהָהּ!

קַמְצוּץ… כַּפְתּוֹר פָּחוּס…

כַּאֲגוּדָלוֹ שֶׁל תִּינוֹק.

בַּלָּן אַחֵר הָיָה פּוֹרֵץ בִּצְחוֹק;

אֲבָל הַבַּלָּן שֶׁלָּנוּ נִצְטַעֵר לַמַּרְאֶה צַעַר רַב

וְהֵחֵל סוֹפֵק אֶת כַּפָּיו.


רָאָה הַבָּחוּר שֶׁהוּא מֵצֵר וְחִוֵּר,

אָמַר לוֹ: "בַּלָן־בַּלָּן,

מָה לְךָ, שֶׁתְּקָפְךָ הַיָּגוֹן?"

אָמַר לוֹ: "אֲדוֹנִי, בֶּן הַוָּזִיר,

אַתָּה עֶלֶם צָעִיר

וּמָלֵא חֵן וְעָשִׁיר;

מֵאֵלֶּה שֶׁדָּבָר אֵינָם חֲסֵרִים.

וְאַף עַל פִּי כֵן אַתָּה חָסֵר אוֹתוֹ דָּבָר

שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ תּוּכַל לְהִתְעַנֵּג כְּכָל הַגְּבָרִים."

אָמַר לוֹ הַצָּעִיר: "אֱמֶת דִּבַּרְתָּ,

וְטוֹב שֶׁהִזְכַּרְתָּ לִי.

הֵא לְךָ דִּינָר זָהָב

וְהָבֵא לִי לְכָאן, לַחַמָּאם,

אִשָּׁה נָאָה –

כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִבְחֹן עַצְמִי בְּעֶזְרָתָהּ."

נָטַל הַבַּלָּן אֶת הַדִּינָר,

מִהֵר לְבֵיתוֹ וְאָמַר לָהּ, לְאִשְׁתּוֹ:

"נִכְנַס אֵלַי הַיּוֹם לַחַמָּאם

בָּחוּר צָעִיר, בְּנוֹ שֶׁל וָזִיר,

וְהוּא יָפֶה כְּאַגַּן הַסַּהַר הַמָּלֵא.

אַךְ… הַמִּסְכֵּן חוֹלֶה!

אֵין לוֹ שַׁרְבִיט."

“לֹא כְּלוּם?”

"מַשֶּׁהוּ, כְּקוֹצוֹ שֶׁל יוֹד,

כַּאֲגוּדָל, וַחֲסַל.

נָתַן לִי דִּינָר זָהָב זֶה,

כְּדֵי שֶׁאָבִיא לוֹ אִשָּׁה נָאָה –

לְמַעַן יוּכַל לִבְחֹן עַצְמוֹ בְּעֶזְרָתָהּ.

וּמַדּוּעַ נַנִּיחַ לְאַחֶרֶת לִזְכּוֹת בַּדִּינָר?

וַהֲרֵי אֵין לוֹ דָּבָר פְּרַט לַזֶּרֶת,

וּשְׁמֵךְ הַטּוֹב לֹא יְחֻלַּל

בִּגְלַל… קָצֶה שֶׁל אֲגוּדָל.

לְכִי־נָא אַתְּ, וּשְׁבִי קְצָת עַל יָדוֹ

וְצַחֲקִי אִתּוֹ מְעַט.

שְׁמֵךְ הַטּוֹב יִשָּׁאֵר לְלֹא רְבָב –

וְנִזְכֶּה בְּדִינַר הַזָּהָב."


הֶעֶלְתָה עַל גּוּפָהּ אֶת הַיָּפִים שֶׁבִּבְגָדֶיהָ

וְהָיָה יָּפְיָהּ כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר לֹא הוּעַם.

הָלְכָה עִם בַּעֲלָהּ אֶל הַחַמָּאם.

"בֶּן הַוָּזִיר, הִנֵּה כָּאן חֶדֶר נָעוּל וְחָתוּם.

נַסֵּה – וִיבָרֵךְ אוֹתְךָ אַלְלָה הָרַחוּם!"

“אַל דְּאָגָה, מִיָּד אֲנִי חוֹזֶרֶת.”


אֲבָל כְּשֶׁהָיְתָה הָאִשָּׁה אֶצְלוֹ

וְרָאֲתָה אוֹתוֹ עוֹמֵד לְפָנֶיהָ,

מָצְאָה שֶׁהוּא בָּחוּר נָאֶה וְחָסוֹן וּמָלֵא חֵן

כַּסַּהַר הַמָּלֵא שֶׁבְּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ,

וְנִצְּתָה בָּהּ הָאֵשׁ.

וּכְשֶׁהִתְבּוֹנֵן הַבָּחוּר בָּהּ,

נִתְבַּלְבְּלוּ עָלָיו עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו

וְחָשׁ רַעַד־מָה בְּסֵתֶר מִשְׁמַנָּיו.

וְנָעֲלוּ הַדֶּלֶת אַחֲרֵיהֶם.


תָּפַס הַבָּחוּר בְּיָדָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה

וְאִמֵּץ אוֹתָהּ אֶל לִבּוֹ,

וְחִבְּקוּ זֶה אֶת זוֹ.

וּרְאֵה זֶה נֵס: מִתַּחַת לַשִּׁפּוּלִים,

מִתַּחַת לַקִּפּוּלִים.

נִזְדַּקֵּר וְנִצַּב לְפֶתַע שַׁרְבִיט

שֶׁשּׁוּם חַ’לִיף לֹא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ.

שַׁרְבִיט, בְּדוֹמֶה לְשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל חֲמוֹר!

אֵיכָה הָפְכָה הַזֶּרֶת לְאַמָּה!!!


וְכֹה רַבָּה הָיְתָה תַּדְהֵמָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַבַּלָּן,

כֹּה רַבָּה,

עַד שֶׁנָּפְלָה לְפֶתַע עַל גַּבָּהּ

וְהַבָּחוּר הִפִּיל עַצְמוֹ עָלֶיהָ שָׁעָה אֲרֻכָּה.

הִיא נֶאֱנַחַת וְנֶאֱנֶקֶת וְצוֹעֶקֶת

וּמִתְנוֹדֶדֶת מֵעֹצֶם תַּעֲנוּגוֹת הָאֲהָבִים

עִם בֶּן הַוָּזִיר.

וְהַבַּלָּן יוֹשֵׁב מֵעֵבֶר לַקִּיר

וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹלוֹת…


הִתְחִיל קוֹרֵא:

"הוֹ, אִמּוֹ שֶׁל עַבְּדַאלְלָה!

דַּי לָךְ! דַּי! לֹא כְּדַאי!

כָּל זֶה בְּשֶׁל דִּינָר זָהָב אֶחָד?

צְאִי הַחוּצָה,

שֶׁתִּינוֹקֵךְ מַמְתִּין לָךְ בְּבֵיתֵנוּ!"


אָמַר הָעֶלֶם לָאִשָּׁה:

“צְאִי אֶל תִּינוֹקֵךְ וְשׁוּבִי נָא אֵלַי!”

אָמְרָה הָאִשָּׁה: "חַיַּי,

שֶׁאִם אֲנִי מַנִּיחָה אוֹתְךָ כָּעֵת –

בָּא קִצִּי!

וּמוּטָב שֶׁיִּבְכֶּה הַתִּינוֹק עַכְשָׁו

בְּעוֹד אִמּוֹ בַּחַיִּים,

מֵאֲשֶׁר יִגְדַּל כָּל יָמָיו נֶעֱצָב וְנִכְאָב

יָתוֹם מֵאֵם."


נִשְׁאֲרָה אֵצֶל אוֹתוֹ עֶלֶם

וְהָיְתָה מַמְשִׁיכָה לִנְאֹק וְלִצְעֹק

וְלֹא יָצְאָה מִן הַחֶדֶר

עַד שֶׁיָּדְעָה אֶת נַחַת שַׁרְבִיטוֹ

תֵּשַׁע וְעֶשֶׂר פְּעָמִים.


וּבְכָל אוֹתָהּ עֵת הָיָה בַּעֲלָהּ

עוֹמֵד לִפְנֵי הַדֶּלֶת הַנְּעוּלָה,

צוֹעֵק וּמְצָרֵחַ, וּבוֹכֶה וּמִתְחַנֵּן, וְלַשָּׁוְא.

וְכָל זֶה בְּשֶׁל דִּינָר אֶחָד שֶׁל זָהָב.

“פִּתְחִי, רַעְיָתִי!”

"הוֹ, בַּעַל הַחַמָּאם,

עוֹד הַבְּחִינָה לֹא תַּמָּה.

הַנִּסָּיוֹן לֹא תַּם!"


וּכְשֶׁגָּבְרוּ עַל הַבַּלָּן הַצַּעַר,

הַקִּנְאָה וְהַבּוּשָׁה,

עָלָה לִמְרוֹמֵי אוֹתוֹ חַמָּאם,

הִפִּיל עַצְמוֹ מֵרֹאשׁ הַגַּג

וְנִפְזְרוּ כָּל עַצְמוֹתָיו.


וְהַתִּינוֹק, אֲשֶׁר כִּמְעַט יוּתַם מֵאֵם,

נִשְׁאַר פִּתְאוֹם

יָתוֹם

מֵאָב…

המלצות קוראים
תגיות