רקע
נתן אלתרמן
מִכְתָּב שֶׁל מְנַחֵם־מֶנְדְּל
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשל"ב

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, זוּגָתִי הַיָּפָה,

בֵּין עָבִים הַלְּבָנָה נוֹגַהַת.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, דֶּרֶךְ לֵיל וְסוּפָה

בְּרֹאשִׁי הַחוֹלֵם אַתְּ נוֹגַעַת.


בַּקַּפּוֹטָה שֶׁלִּי רוּחַ לֵיל מְמָרֵט

וְשָׁמוּט כּוֹבָעִי עֲלֵי עֹרֶף מִמֵּצַח.

כָּךְ הִלַּכְתִּי חַיִּים, כָּךְ שׁוֹכֵב אֲנִי מֵת,

כִּי דְמוּתִי – כָּךְ אוֹמְרִים – הִיא בַּת־נֶצַח.


שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, יוֹרֵד שֶׁלֶג לָבָן.

אֵין אָדָם. כֻּלָּם תַּמּוּ. הָבִינִי.

טוּבְיָה מֵת

וּמֵת מוֹטְל בֶּן פֵּיסִי הַחַזָּן.

מֵת הָאִישׁ הַיָּקָר הַדּוֹד פִּינִי.


וְעַל שֶׁלֶג נָח סְטֶמְפֶּנְיוּ, קָט וְיָחֵף,

וְכֻלּוֹ כְמֵאָז מָלֵא חֵן עוֹד.

אַךְ אִלֵּם הַכִּנּוֹר. לֹא נִגּוּן הוּא רוֹעֵף.

יַעַן אֵין לוֹ לְמִי לְנַגֵּן עוֹד.


וְגַם טוֹפֶּלֶה נָח. טוּטוּרִיטוּ הַתָּם.

נָח פָּעוּט וּמְחַיֵּךְ מִמָּוֶת.

נִצְחִיִּים הֵם שְׂחוֹקוֹ וּבִכְיוֹ שֶׁל הָעָם.

לָכֵן טוֹפֶּלֶה הוּא בֶּן־אַלְמָוֶת.


שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי. לַיְלָה, לַיְלָה עָמֹק.

אַתְּ זוֹכֶרֶת הַלֵּיל בּוֹ נִפְרַדְנוּ.

עִם הָעָם שֶׁנָּתַנּוּ לוֹ דֶמַע וּשְׂחוֹק

גַּם אֲנַחְנוּ מוּל מָוֶת עָמַדְנוּ.


אַתְּ לָבַשְׁתְּ, שֵׁינָה שֵׁינְדְל, מִטְפַּחַת שֶׁל חַג.

אַתְּ נִקִּית הַקַּפּוֹטָה שֶׁלִּי הַנּוֹשֶׁנֶת.

וְהָעָם זֹאת הַפַּעַם צָחוֹק לֹא צָחַק

הוּא נָשַׁק אֶת יָדֵךְ הַקּוֹרֶנֶת.


וְהַלַּיְלָה הָיָה מִשְּׂרֵפוֹת חַכְלִילִי

וַאֲנִי צַוָּאָה לָךְ נִסַּחְתִּי,

עַל אִגֶּרֶת קְטַנָּה, שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי.

וּבָרוּר כִּי עִקָּר שָׁכַחְתִּי.


הָעִקָּר… לָךְ רָצִיתִי תּוֹדָה לְהַגִּיד,

שֶׁהָיִית לִי בַּת־זוּג, סַבְלָנִית וּמְכַפֶּרֶת.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל, שִׂחַקְנוּ קוֹמֶדְיָה נִצְחִית,

אַךְ גָּמַרְנוּ אַחֶרֶת, אַחֶרֶת.


זֹאת נִבְּאָה בְּדִיחָתֵנוּ מֵאָז, טֶרֶם סוֹף,

עֵת נִגְּנוּ כִנּוֹרֶיהָ בְּתוֹךְ הַלֹּעַ.

הִיא עַל לֵב גִּבּוֹרֶיהָ הִכְּתָה בְאֶגְרוֹף.

אֲבָל אִישׁ לֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ.


גַּם אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, גַּם אַתְּ לֹא הֵבַנְתְּ,

אֶת חֶזְיוֹן הַתּוּגָה שֶׁשִּׂחַקְנוּ עַד עֶרֶב.

שׁוּם סִפְרוּת, – כָּךְ יֹאמְרוּ – לֹא יָדְעָה קוֹמֶדְיַנְט

שֶׁכָּמוֹנוּ נָשָׂא עַל צַוָּאר אֶת הַחֶרֶב.


עַד יוֹם גְּזָר… עַד נִצַּבְנוּ בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה,

אַבִּירֵי הַחֲלוֹם, גְּאוֹנֵי הָעֹנִי,

גִּבּוֹרֵי הַסִּפְרוּת הַיְּהוּדִית הַגְּדוֹלָה,

הַנּוֹפֶלֶת בַּשֶּׁלֶג כָּמוֹנִי.


– – שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, דֶּרֶךְ לֵיל וְסוּפָה

בְּרֹאשִׁי הֶהָרוּג אַתְּ נוֹגַעַת.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, זוּגָתִי הַיָּפָה

בַּמְּרוֹמִים הַלְּבָנָה נוֹגַהַת.

המלצות קוראים
תגיות