1942

בִּבְכוֹת יְלָדֵינו בְּצֵל גַּרְדֻּמִּים

אֶת חֲמַת הָעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ.

כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים

אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.

כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים

מִנּוֹרְבֶגִים, מִצֶ’כִים, מִבְּרִיטִים.

וּבִצְעֹד יְלָדֵינוּ אֱלֵי גַּרְדֻּמִּים,

יְלָדִים יְהוּדִים, יְלָדִים חֲכָמִים,

הֵם יוֹדְעִים כִּי דָמָם לֹא נֶחְשַׁב בַּדָּמִים –

הֵם קוֹרְאִים רַק לָאֵם: אַל תַּבִּיטִי.

וְאוֹכֵל הַגַּרְזֶן בַּיָּמִים וּבַלֵּיל,

וְהָאָב הַנּוֹצְרִי הַקָּדוֹשׁ בְּעִיר רוֹם

לֹא יָצָא מֵהֵיכָל עִם צַלְמֵי הַגּוֹאֵל

לַעֲמֹד יוֹם אֶחָד בַּפּוֹגְרוֹם.

לַעֲמֹד יוֹם אֶחָד, יוֹם אֶחָד וִיחִידִי,

בַּמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ שָׁנִים כְּמוֹ גְדִי

יֶלֶד קָט,

אַלְמוֹנִי,

יְהוּדִי.

וְרַבָּה דְאָגָה לִתְמוּנוֹת וּפְסָלִים

וְאוֹצְרוֹת־אֳמָנוּת פֶּן יֻפְצָצוּ.

אַךְ אוֹצְרוֹת־אֳמָנוּת שֶׁל רָאשֵׁי־עוֹלָלִים

אֶל קִירוֹת וּכְבִישִׁים יְרֻצָּצוּ.

עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת: אַל תַּבִּיטִי, הָאֵם,

אֵיךְ שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת הֻנַּחְנוּ.

חַיָּלִים וָתִיקִים וִידוּעִים לְשֵׁם,

רַק קְטַנִּים־בְּקוֹמָה אֲנַחְנוּ.

עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים:

אֱלֹהֵי הָאָבוֹת, יָדַעְנוּ

שֶׁאַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים,

אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.

שֶׁאַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים

לֵהָרֵג מוּל כִּסֵּא כְבוֹדְךָ.

וְאַתָּה אֶת דָּמֵנוּ אוֹסֵף בְּכַדִּים

כִּי אֵין לוֹ אוֹסֵף מִלְּבַדֶּךָ.

וְאַתָּה מְרִיחוֹ כְּמוֹ רֵיחַ פְּרָחִים

וְאַתָּה מְלַקְּטוֹ בְמִטְפַּחַת,

וְאַתָּה תְבַקְשֶׁנּוּ מִידֵי הָרוֹצְחִים

וּמִידֵי הַשּׁוֹתְקִים גַּם יַחַד.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, זוּגָתִי הַיָּפָה,

בֵּין עָבִים הַלְּבָנָה נוֹגַהַת.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, דֶּרֶךְ לֵיל וְסוּפָה

בְּרֹאשִׁי הַחוֹלֵם אַתְּ נוֹגַעַת.

בַּקַּפּוֹטָה שֶׁלִּי רוּחַ לֵיל מְמָרֵט

וְשָׁמוּט כּוֹבָעִי עֲלֵי עֹרֶף מִמֵּצַח.

כָּךְ הִלַּכְתִּי חַיִּים, כָּךְ שׁוֹכֵב אֲנִי מֵת,

כִּי דְמוּתִי – כָּךְ אוֹמְרִים – הִיא בַּת־נֶצַח.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, יוֹרֵד שֶׁלֶג לָבָן.

אֵין אָדָם. כֻּלָּם תַּמּוּ. הָבִינִי.

טוּבְיָה מֵת

וּמֵת מוֹטְל בֶּן פֵּיסִי הַחַזָּן.

מֵת הָאִישׁ הַיָּקָר הַדּוֹד פִּינִי.

וְעַל שֶׁלֶג נָח סְטֶמְפֶּנְיוּ, קָט וְיָחֵף,

וְכֻלּוֹ כְמֵאָז מָלֵא חֵן עוֹד.

אַךְ אִלֵּם הַכִּנּוֹר. לֹא נִגּוּן הוּא רוֹעֵף.

יַעַן אֵין לוֹ לְמִי לְנַגֵּן עוֹד.

וְגַם טוֹפֶּלֶה נָח. טוּטוּרִיטוּ הַתָּם.

נָח פָּעוּט וּמְחַיֵּךְ מִמָּוֶת.

נִצְחִיִּים הֵם שְׂחוֹקוֹ וּבִכְיוֹ שֶׁל הָעָם.

לָכֵן טוֹפֶּלֶה הוּא בֶּן־אַלְמָוֶת.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי. לַיְלָה, לַיְלָה עָמֹק.

אַתְּ זוֹכֶרֶת הַלֵּיל בּוֹ נִפְרַדְנוּ.

עִם הָעָם שֶׁנָּתַנּוּ לוֹ דֶמַע וּשְׂחוֹק

גַּם אֲנַחְנוּ מוּל מָוֶת עָמַדְנוּ.

אַתְּ לָבַשְׁתְּ, שֵׁינָה שֵׁינְדְל, מִטְפַּחַת שֶׁל חַג.

אַתְּ נִקִּית הַקַּפּוֹטָה שֶׁלִּי הַנּוֹשֶׁנֶת.

וְהָעָם זֹאת הַפַּעַם צָחוֹק לֹא צָחַק

הוּא נָשַׁק אֶת יָדֵךְ הַקּוֹרֶנֶת.

וְהַלַּיְלָה הָיָה מִשְּׂרֵפוֹת חַכְלִילִי

וַאֲנִי צַוָּאָה לָךְ נִסַּחְתִּי,

עַל אִגֶּרֶת קְטַנָּה, שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי.

וּבָרוּר כִּי עִקָּר שָׁכַחְתִּי.

הָעִקָּר… לָךְ רָצִיתִי תּוֹדָה לְהַגִּיד,

שֶׁהָיִית לִי בַּת־זוּג, סַבְלָנִית וּמְכַפֶּרֶת.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל, שִׂחַקְנוּ קוֹמֶדְיָה נִצְחִית,

אַךְ גָּמַרְנוּ אַחֶרֶת, אַחֶרֶת.

זֹאת נִבְּאָה בְּדִיחָתֵנוּ מֵאָז, טֶרֶם סוֹף,

עֵת נִגְּנוּ כִנּוֹרֶיהָ בְּתוֹךְ הַלֹּעַ.

הִיא עַל לֵב גִּבּוֹרֶיהָ הִכְּתָה בְאֶגְרוֹף.

אֲבָל אִישׁ לֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ.

גַּם אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, גַּם אַתְּ לֹא הֵבַנְתְּ,

אֶת חֶזְיוֹן הַתּוּגָה שֶׁשִּׂחַקְנוּ עַד עֶרֶב.

שׁוּם סִפְרוּת, – כָּךְ יֹאמְרוּ – לֹא יָדְעָה קוֹמֶדְיַנְט

שֶׁכָּמוֹנוּ נָשָׂא עַל צַוָּאר אֶת הַחֶרֶב.

עַד יוֹם גְּזָר… עַד נִצַּבְנוּ בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה,

אַבִּירֵי הַחֲלוֹם, גְּאוֹנֵי הָעֹנִי,

גִּבּוֹרֵי הַסִּפְרוּת הַיְּהוּדִית הַגְּדוֹלָה,

הַנּוֹפֶלֶת בַּשֶּׁלֶג כָּמוֹנִי.

– – שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, דֶּרֶךְ לֵיל וְסוּפָה

בְּרֹאשִׁי הֶהָרוּג אַתְּ נוֹגַעַת.

שֵׁינָה שֵׁינְדְל שֶׁלִּי, זוּגָתִי הַיָּפָה

בַּמְּרוֹמִים הַלְּבָנָה נוֹגַהַת.

בִּהְיוֹתוֹ יָשֵׁן עַל מַדְרֵגוֹת בֵּיתוֹ בְּפוֹלִין כְּתֹם

הַמִּלְחָמָה, מִפַּחַד לִשְׁכַּב בְּמִטָּתוֹ.

עִיר פּוֹלָנִית,

יָרֵחַ רָם,

וּכְתָמִיד – עֲנָנִים בְּשַׁיִט.

בְּבוֹא־לַיְלָה שׁוֹכֵב הַיֶּלֶד אַבְרָם

עַל אַבְנֵי מַדְרֵגוֹת הַבַּיִת.

מִתְיַצֶּבֶת אִמּוֹ לְפָנָיו מִקָּרוֹב

וּבְרַגְלֶיהָ בָּאָרֶץ אֵינֶנָּה נוֹגַעַת.

וְאוֹמֶרֶת: אַבְרָם, קַר הַלֵּיל וְרָטֹב.

בַּיְתָה בּוֹא, לַמִּטָּה הַמֻּצַּעַת.

וְעוֹנֶה לָהּ אַבְרָם:

אִמִּי, אִמִּי,

לֹא אִישַׁן בַּמִּטָּה כְּכָל יֶלֶד.

כִּי אוֹתָךְ בָּהּ רָאִיתִי,

אִמִּי, אִמִּי,

יְשֵׁנָה וּבְלִבֵּךְ מַאֲכֶלֶת.

מִתְיַצֵּב אָז אָבִיו וּמוֹשִׁיט אֵלָיו יָד

וְגוֹעֵר בּוֹ, שָׁקוּף וְגָבוֹהַּ.

וְאוֹמֵר לוֹ: אַבְרָם, בּוֹא הַבַּיְתָה מִיָּד

בְּנִי אַבְרָם, חִישׁ הַבַּיְתָה בּוֹאָה.

וְעוֹנֶה לוֹ אַבְרָם:

אָבִי, אָבִי,

שָׁם אֶפְחַד לַעֲצֹם הָעֵינַיִם.

כִּי אוֹתְךָ שָׁם רָאִיתִי,

אָבִי, אָבִי,

דֹּם יָשֵׁן, בְּלִי רֹאשְׁךָ עַל כְּתֵפַיִם.

אָז נִצֶּבֶת מוּלוֹ אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה

וְקוֹרֵאת לוֹ הַבַּיְתָה בְּבֶכִי.

אַךְ עוֹנֶה לָהּ אַבְרָם: שָׁמָּה אַתְּ יְשֵׁנָה

עִם דִּמְעַת הַמֵּתִים עַל לֶחִי.

לְפָנָיו מִתְיַצְּבוֹת אָז שִׁבְעִים הָאֻמּוֹת

וְאוֹמְרוֹת:

הִנְנוּ עָלֶיךָ!

בְּשִׁבְעִים פְּקֻדּוֹת־חֹק וְשִׁבְעִים קַרְדֻּמּוֹת

אֶל הַבַּיִת הַזֶּה נְשִׁיבֶךָ!

וְאוֹתְךָ בַּמִּטָּה הַמֻּצַּעַת נַנִּיחָה

וְיָשַׁנְתָּ בָּהּ דֹּם כְּאָבִיךָ!

וְאַבְרָם בַּחֲלוֹם

צוֹעֵק “אָבִי!”

וְקוֹרֵא שֵׁם אִמּוֹ וְעוֹנָה הִיא:

בְּנִי, אַשְׁרֵי… כִּי לוּלֵא הַשַּׂכִּין בִּלְבָבִי.

לְבָבִי בִּי נִשְׁבַּר לִשְׁנָיִם.

אָז בַּלֵּיל הָשְׁלַךְ הָס

וְיָרֵחַ הוּעַם,

וּמוּל בְּרַק פִּגְיוֹנוֹת שׁוֹחֲרִים לַצַּיִד,

הָיָה דְּבַר אֲדֹנָי אֶל אַבְרָם. אֶל אַבְרָם

הַיָּשֵׁן בִּפְרוֹזְדוֹר הַבַּיִת.

לֵאמר: אַל תִּירָא

אַל תִּירָא, אַבְרָם,

כִּי גָדוֹל וְעָצוּם אֲשִׂימֶךָּ.

לֶךְ לְךָ, דֶּרֶךְ לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם,

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

לֶךְ לְךָ, דֶּרֶךְ לֵיל מַאֲכֶלֶת וָדָם

כְּחַיָּה, כְּתוֹלָע, כְּצִפּוֹר.

מְבָרְכֶיךָ אֲנִי אֲבָרֵךְ, אַבְרָהָם,

וּמְקַלְּלֶיךְ אָאֹר.

*

כָּךְ, לַפֶּרֶק הַזֶּה בְּקוֹרוֹת־הָעִתִּים

שֵׁם קֹרָא בָּעוֹלָם: בַּעֲיַת הַפְּלִיטִים!

אַךְ לֹא זוֹ הַבְּעָיָה,

לַבְלָרִים בְּנֵי חַיִל…

וְלֹא הִיא הַקּוֹרַעַת תִּיקִים וָתַיִל!

וְלֹא הִיא מוֹלִיכָה הַסְּפִינוֹת אֱלֵי יָם!

כִּי מוֹלִיךְ אוֹתָן רַעַם עַתִּיק וְגָבוֹהָּ,

כּי מוֹלִיךְ אוֹתָן צַו לֵדוֹתָיו שֶׁל הָעָם,

כִּי מוֹלִיךְ אוֹתָן דְּבַר אֲדֹנָי אֶל אַבְרָם.

*

– וַיֶּחְרַד אַבְרָהָם וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו

וַיֵּצֵא מִנִּי בַיִת וָשַׁעַר

כִּי הַצַּו שֶׁרָעַם עַל אַבְרָם הָאָב

רוֹעֵם עַל אַבְרָם הַנַּעַר.

שָׁאֲלָה הַיַּלְדָה אַחֲרֵי צֵאתָהּ מִן הַמַּחֲבוֹא

עִם הַשִּׁחְרוּר (אַבָּא קוֹבְנֶר)

כֵּן, יַלְדָה, כֵּן, יָדַיִם דַּקּוֹת.

כֵּן, עַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר לִבְכּוֹת.

כֵּן, מַלְאָךְ קְטוּף רִיסִים וְשֵׂעָר,

כֵּן, עַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר. כְּבָר מֻתָּר.

כְּבָר הַלַּיְלָה רוֹגֵעַ וָצַח,

כְּבָר הַדּוֹד יוֹזֶף קְרַמֶר הָלַךְ,

כְּבָר הָרַדְיוֹ סָפַר וּמָנָה

מֶה עָשׂוּ לָךְ, כִּבְשָׂה מְעֻנָּה.

צַיְתָנִית וּמַשְׂכֶּלֶת הָיִית

וּבָאֹפֶל בָּכֹה לֹא בָכִית

וַאֲפִלּוּ (פֶּן אֹזֶן תִּשְׁמַע!)

אֶת שִׁנַּיִךְ צִמַּחְתְּ בִּדְמָמָה

וְעַל־כֹּל, וְעַל־כֹּל, וְעַל־כֹּל

כְּבָר הוּכַן, קְטַנָּתִי, פְּרוֹטוֹקוֹל

וְסֻדַּר וְהֻדַּק בְּסִכּוֹת – –

וְעַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר לִבְכּוֹת.

עַל מִטַּת הַסְּחָבוֹת בַּזָּוִית

קוּמִי בְכִי, וְיָרֵחַ יַבִּיט.

בְּכִי בְקוֹל, כִּי מֻתָּר, אוֹר־נַפְשִׁי,

כִּי חָפְשִׁי הָעוֹלָם, כִּי חָפְשִׁי!

כִּי עַל אֶרֶץ רַבָּה וּגְדוֹלָה

לֹא תַפְרִיעַ לָךְ שׁוּם מֶמְשָׁלָה.

שׁוּם פְּרֶמְיֶר אוֹ מִינִיסְטֶר עִם תִּיק

לֹא יִצְעַק: אֶת הַבְּכִי לְהַפְסִיק!

וְלָכֵן קֳבָל עָם וְעֵדָה

צַעֲקִי נָא בְדֶמַע: תּוֹדָה!

צַעֲקִי נָא תוֹדָה לַדּוֹדִים

בְּעַד כָּל, בְּעַד כָּל הַיְלָדִים!

וְאַרְבַּע חֵרֻיּוֹת הָאָדָם

תִּשְׁתַּחְוֶינָה אֵלַיִךְ דּוּמָם,

וְהֻגַּד: לְפִי כָּל הַחֻקּוֹת

הִיא קִבְּלָה אֶת הַחֹפֶשׁ לִבְכּוֹת.

הַיָּרֵחַ מַבִּיט בָּךְ צָלוּל.

הַשּׁוֹמְרִים נִצָּבִים עַל הַגְּבוּל.

אִם מִגֶּדֶר הַתַּיִל תֵּצְאִי,

יְרַדְּפוּךְ הַצָּבָא וְהַצִּי.

אֲבָל אַתְּ, – אַתְּ בִּכְתֹנֶת־הַבַּד

בְּלֶב־לַיְלָה יוֹצֵאת לְבָדָד,

וְהוֹלֶכֶת עַל נִיר וִיעָרוֹת,

וְחוֹמוֹת לְפָנַיִךְ כּוֹרְעוֹת,

עַל גַּבֵּךְ הַנָּזִיר מֵרַחְמִים –

צְרוֹר הַגּ’וֹיְנְט הַנִּתָּן לַיְתוֹמִים.

וּבְיָדֵךְ הַקְּטַנָּה פַּת־קִבָּר

אֲשֶׁר אוּנְרַ"א נָתְנָה לְמָחָר.

עַל שָׂדֶה וּנְהָרוֹת וִיעָרִים

אַתְּ הוֹלֶכֶת בִּנְתִיב גִּבּוֹרִים

וּקְרוּעָה כֻּתָּנְתֵּךְ לִסְחָבוֹת

אַךְ תּוֹלְדוֹת הָאֻמָּה נִכְתָּבוֹת!

אַתְּ תַּגִּיעִי בְּלֵיל־סְעָרָה, –

אַךְ תַּגִּיעִי! חֵי רָם וְנוֹרָא!

הַחֻקִּים הַקָּמִים לְנֶגְדֵּךְ

יִקָּרְעוּ כְּקִרְעֵי כֻּתָּנְתֵּךְ!

נְעָרִים נְחוּשִׁים כְּאֶגְרוֹף

יִשָּׂאוּךְ בְּחֵיקָם אֶל הַחוֹף

וְיָדַיִךְ עֲלֵי צַוָּארָם

מוּל שִׁבְעִים פַּרְלַמֶּנְטִים וָיָם.

וּבְעֵינַיִךְ הָאשֶׁר יָחֹג

וְהַחֹק יְנַצַּח אֶת הַחֹק,

וְכוֹכָב מִגָּבוֹהַּ יָעִיד

אֵיךְ קָרַעְתְּ אֶת הַיָּם בַּשֵּׁנִית.

וּבֵין אֵשׁ לְבֵין גַּל נְעָרִים

יַעַמְדוּ כְּמֻכֵּי־סַנְוֵרִים

לְהַבִּיט אֵיךְ בְּרֶטֶט אִישׁוֹן

מְנַצְנֵץ בָּךְ הַשְּׂחוֹק הָרִאשׁוֹן.

“אֵין מְדִינָה נִתֶּנֶת לְעַם עַל מַגַּשׁ שֶׁל כֶּסֶף”

חיים ויצמן

…וְהָאָרֶץ תִּשְׁקֹט. עֵין שָׁמַיִם אוֹדֶמֶת

תְּעַמְעֵם לְאִטָּהּ

עַל גְּבוּלוֹת עֲשֵׁנִים.

וְאֻמָּה תַעֲמֹד – קְרוּעַת לֵב אַךְ נוֹשֶׁמֶת… –

לְקַבֵּל אֶת הַנֵּס

הָאֶחָד אֵין שֵׁנִי…

הִיא לַטֶּקֶס תִּכּוֹן. הִיא תָקוּם לְמוּל סַהַר

וְעָמְדָה, טֶרֶם־יוֹם, עוֹטָה חַג וְאֵימָה.

– – אָז מִנֶּגֶד יֵצְאוּ

נַעֲרָה וָנַעַר

וְאַט־אַט יִצְעֲדוּ הֵם אֶל מוּל הָאֻמָּה.

לוֹבְשֵׁי חֹל וַחֲגוֹר, וְכִבְדֵי נַעֲלַיִם,

בַּנָּתִיב יַעֲלוּ הֵם

הָלוֹךְ וְהַחְרֵשׁ.

לֹא הֶחְלִיפוּ בִגְדָם, לֹא מָחוּ עוֹד בַּמַּיִם

אֶת עִקְּבוֹת יוֹם־הַפֶּרֶךְ וְלֵיל קַו־הָאֵשׁ.

עֲיֵפִים עַד בְּלִי קֵץ, נְזִירִים מִמַּרְגּוֹעַ,

וְנוֹטְפִים טַלְלֵי נְעוּרִים עִבְרִיִּים – –

דֹּם הַשְּׁנַיִם יִגְּשׁוּ,

וְעָמְדוּ לִבְלִי־נוֹעַ.

וְאֵין אוֹת אִם חַיִּים הֵם אוֹ אִם יְרוּיִים.

אָז תִּשְׁאַל הָאֻמָּה, שְׁטוּפַת דֶּמַע־וָקֶסֶם.

וְאָמְרָה: מִי אַתֶּם? וְהַשְּׁנַיִם שׁוֹקְטִים,

יַעֲנוּ לָהּ: אֲנַחְנוּ מַגַּשׁ הַכֶּסֶף

שֶׁעָלָיו לָךְ נִתְּנָה מְדִינַת־הַיְּהוּדִים.

כָּךְ יֹאמְרוּ, וְנָפְלוּ לְרַגְלָהּ עוֹטְפֵי־צֵל.

וְהַשְּׁאָר יְסֻפַּר בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל.

אַחַר לֵיל הוֹרָדָה

עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ. הָרוּחַ אֵיתָן.

הַמְּלָאכָה נֶעֶשְׂתָה, חֵי שָׁמַיִם!

נָרִים כּוֹס, קַפִּיטַן, שֶׁל בְּרָכָה, קַפִּיטַן.

עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם.

אַלְמוֹנִית, קַפִּיטַן, הִיא הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת,

וּבַלּוֹיְדִים אֵינָה מְפֻרְסֶמֶת.

אַךְ אִם אֵין הִיא כַּיּוֹם רְשׁוּמָה בַּמַּפּוֹת,

בַּהִיסְטוֹרְיָה אוּלַי הִיא נִרְשֶׁמֶת.

עַל הַצִּי הַלָּזֶה, הָאָפֹר, הַקָּטָן,

יְסֻפַּר עוֹד בְּשִׁיר וְרוֹמַנִּים.

יִתָּכֵן כִּי בְךָ, קַפִּיטַן, קַפִּיטַן,

יְקַנְּאוּ עוֹד הַרְבֵּה קַפִּיטַנִּים.

אֶת עֲמַל בַּחוּרֵינוּ סוֹד־לֵיל יַעֲטֹף,

אַךְ עָלָיו נְבָרֵךְ כְּעַל לֶחֶם.

הֵן רָאִיתָ כֵּיצַד מִסְּפִינוֹת אֶל הַחוֹף

הֵם נוֹשְׂאִים אֶת עַמָּם עֲלֵי שֶׁכֶם.

לְחַיֵּי זֶה הַלַּיְלָה הַקַּר וְאֵיתָן!

לְחַיֵּי הַסִּכּוּן וְהַפֶּרֶךְ!

לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת הַקְּטַנּוֹת, קַפִּיטַן!

לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ!

וּלְחַיֵּי בַחוּרִים שֶׁקִּבְּלוּ הַפִּקּוּד

וּבָאֹפֶל כִּוְּנוּ אֶת הַשַּׁיִט,

לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן, לַמָּקוֹם הַיָּעוּד,

בְּלִי מַצְפֵּן וּמַפָּה, בְּלֵיל צַיִד.

גַּם בָּהֶם יְסֻפַּר עוֹד סִפּוּר מְסֻיָּם,

כִּי רוֹאִים גַּלֵּי־יָם וְרָקִיעַ

אֵיךְ עוֹמְדִים הֵם בִּקְרָב־טְרָפַלְגַּר שֶׁל הָעָם

עַל סְפִינָה בּוֹדְדָה – שֶׁתַּבְקִיעַ!

עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן.

הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית, חֵי שָׁמַיִם!

נָרִים כּוֹס, קַפִּיטַן, שֶׁל בְּרָכָה, קַפִּיטַן.

עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם.

יוֹם יָבוֹא, – וְאַתָּה בְּזָוִית שֶׁל פֻּנְדָּק

תֵּשֵׁב, סָב, עַל בַּקְבּוּק שֶׁל קְיאַנְטִי.

וּתְחַיֵּךְ וְתִירַק חֲתִיכָה שֶׁל טַבָּק

וְתֹאמַר – כֵּן, חֶבְרַיָה, זָקַנְתִּי.

כֵּן, רָאִיתִי רַבּוֹת בָּעוֹלָם הֶעָגֹל,

אַךְ אֶזְכֹּר עוֹד, חֵי סַנְטָה מָרִיָּה,

אֵיךְ נִרְטַבְתִּי בַּחשֶׁךְ כְּמוֹ תַרְנְגֹל,

אוֹתוֹ לַיְלָה עַל חוֹף נַהֲרִיָּה.

וּנְסַפֵּר לְךָ אָז כִּי פְתוּחִים הַשְּׁעָרִים.

כְּבָר מִזְּמַן נִפְתְּחוּ, חֵי שָׁמַיִם!

וּפָתְחָה אוֹתָם זוֹ חֲבוּרַת הַנְּעָרִים

שֶׁעָמְדָה אוֹתוֹ־לַיְלָה בַּמַּיִם.

אָז תִּצְחַק: לֹא עָזְרוּ אֳנִיּוֹת־הַמַּשְׁחִית,

לֹא הִשְׁפִּיעַ הָרַדַר אֲפִלּוּ!

וּתְסַיֵּם אֶת פְּסוּקְךָ בִּקְלָלָה אִיטַלְקִית…

וְחוּצוֹת הַנָּמָל יַאֲפִילוּ.

כָּךְ יִהְיֶה! וְלָכֵן, אֶל מוּל רוּחַ אֵיתָן –

לְחַיֵּי הַסִּכּוּן וְהַפֶּרֶךְ!

לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת הַקְּטַנּוֹת, קַפִּיטַן!

לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ!