רקע
נתן אלתרמן
נְאוּם תְּשׁוּבָה לְרַב־חוֹבְלִים אִיטַלְקִי
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשל"ב

אַחַר לֵיל הוֹרָדָה


עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ. הָרוּחַ אֵיתָן.

הַמְּלָאכָה נֶעֶשְׂתָה, חֵי שָׁמַיִם!

נָרִים כּוֹס, קַפִּיטַן, שֶׁל בְּרָכָה, קַפִּיטַן.

עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם.


אַלְמוֹנִית, קַפִּיטַן, הִיא הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת,

וּבַלּוֹיְדִים אֵינָה מְפֻרְסֶמֶת.

אַךְ אִם אֵין הִיא כַּיּוֹם רְשׁוּמָה בַּמַּפּוֹת,

בַּהִיסְטוֹרְיָה אוּלַי הִיא נִרְשֶׁמֶת.


עַל הַצִּי הַלָּזֶה, הָאָפֹר, הַקָּטָן,

יְסֻפַּר עוֹד בְּשִׁיר וְרוֹמַנִּים.

יִתָּכֵן כִּי בְךָ, קַפִּיטַן, קַפִּיטַן,

יְקַנְּאוּ עוֹד הַרְבֵּה קַפִּיטַנִּים.


אֶת עֲמַל בַּחוּרֵינוּ סוֹד־לֵיל יַעֲטֹף,

אַךְ עָלָיו נְבָרֵךְ כְּעַל לֶחֶם.

הֵן רָאִיתָ כֵּיצַד מִסְּפִינוֹת אֶל הַחוֹף

הֵם נוֹשְׂאִים אֶת עַמָּם עֲלֵי שֶׁכֶם.


לְחַיֵּי זֶה הַלַּיְלָה הַקַּר וְאֵיתָן!

לְחַיֵּי הַסִּכּוּן וְהַפֶּרֶךְ!

לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת הַקְּטַנּוֹת, קַפִּיטַן!

לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ!


וּלְחַיֵּי בַחוּרִים שֶׁקִּבְּלוּ הַפִּקּוּד

וּבָאֹפֶל כִּוְּנוּ אֶת הַשַּׁיִט,

לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן, לַמָּקוֹם הַיָּעוּד,

בְּלִי מַצְפֵּן וּמַפָּה, בְּלֵיל צַיִד.


גַּם בָּהֶם יְסֻפַּר עוֹד סִפּוּר מְסֻיָּם,

כִּי רוֹאִים גַּלֵּי־יָם וְרָקִיעַ

אֵיךְ עוֹמְדִים הֵם בִּקְרָב־טְרָפַלְגַּר שֶׁל הָעָם

עַל סְפִינָה בּוֹדְדָה – שֶׁתַּבְקִיעַ!


עֲנָנִים עַל רָאשֵׁינוּ, הָרוּחַ אֵיתָן.

הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית, חֵי שָׁמַיִם!

נָרִים כּוֹס, קַפִּיטַן, שֶׁל בְּרָכָה, קַפִּיטַן.

עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ עַל הַמַּיִם.


יוֹם יָבוֹא, – וְאַתָּה בְּזָוִית שֶׁל פֻּנְדָּק

תֵּשֵׁב, סָב, עַל בַּקְבּוּק שֶׁל קְיאַנְטִי.

וּתְחַיֵּךְ וְתִירַק חֲתִיכָה שֶׁל טַבָּק

וְתֹאמַר – כֵּן, חֶבְרַיָה, זָקַנְתִּי.


כֵּן, רָאִיתִי רַבּוֹת בָּעוֹלָם הֶעָגֹל,

אַךְ אֶזְכֹּר עוֹד, חֵי סַנְטָה מָרִיָּה,

אֵיךְ נִרְטַבְתִּי בַּחשֶׁךְ כְּמוֹ תַרְנְגֹל,

אוֹתוֹ לַיְלָה עַל חוֹף נַהֲרִיָּה.


וּנְסַפֵּר לְךָ אָז כִּי פְתוּחִים הַשְּׁעָרִים.

כְּבָר מִזְּמַן נִפְתְּחוּ, חֵי שָׁמַיִם!

וּפָתְחָה אוֹתָם זוֹ חֲבוּרַת הַנְּעָרִים

שֶׁעָמְדָה אוֹתוֹ־לַיְלָה בַּמַּיִם.


אָז תִּצְחַק: לֹא עָזְרוּ אֳנִיּוֹת־הַמַּשְׁחִית,

לֹא הִשְׁפִּיעַ הָרַדַר אֲפִלּוּ!

וּתְסַיֵּם אֶת פְּסוּקְךָ בִּקְלָלָה אִיטַלְקִית…

וְחוּצוֹת הַנָּמָל יַאֲפִילוּ.


כָּךְ יִהְיֶה! וְלָכֵן, אֶל מוּל רוּחַ אֵיתָן –

לְחַיֵּי הַסִּכּוּן וְהַפֶּרֶךְ!

לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת הַקְּטַנּוֹת, קַפִּיטַן!

לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ!

המלצות קוראים
תגיות