רקע
וילהלם בוש
שמעון ולוי
וילהלם בוש
תרגום: אהרן ליבושיצקי (מגרמנית)
mנחלת הכלל [?]
tשירה
שפת מקור: גרמנית
פרטי מהדורת מקור: ורשה: תושיה; תרע"ג

מעשיה: למען אחי הקטנים


וַיִּשְׁתֹּבְבוּ כָל הַיּוֹם.

לַמַּהֲתַלּוֹת שְׂחוֹקִים שׁוֹנִים,

הָיוּ תָמִיד הֵם נְכוֹנִים;

לְהִתְגָּר1 בָּאֲנָשִׁים, לְעַנּוֹת

חַיּוֹת, לִגְנֹב פְּרִי בַגַּנּוֹת,

לַחְמֹד לָצוֹן – נָעַם לָמוֹ

מִלָּשֶׁבֶת בְּבֵית סִפְרָמוֹ.

אוּלָם – אוֹיָה! אוֹיָה! אוֹיָה!

אִם אַחֲרִיתָם עֵינִי רוֹאָה:

לְא עַלֵיכֶם, בָּנִים טוֹבִים,

אִם תַּחְפֹּצוּ לִהְיוֹת שְׁלֵוִים –

אַל נָא תֵלְכוּ בְדַרְכֵי נְלוֹזִים,

כְּשִׁמְעוֹן וְלֵוִי הָיוּ עוֹשִׂים:


מַעֲשֶׂה רִאשׁוֹן.

יֶשְׁנָם רַבִּים הָעֲמֵלִים

בְּגִדּוּל עֹפוֹת קְטַנִּים, גְּדוֹלִים;

רֵאשִׁית – לְקַבֵּל אֶת בֵּיצֵיהֶם

וְאַחַר גַּם אֶת אֶפְרֹחֵיהֶם;

שֵׁנִית – יִצְלוּם עַל הָאֵשׁ

וּלְמַלֵּא הַקֵּבָה יֵשׁ;

שְׁלִישִׁית – נְחוּצוֹת מְאֹד נוֹצוֹתָם:

בִּלְתִּי כָרִים עַל מִטּוֹתָם

קָשֶׁה לִישׁוֹן לְכָל אֲנָשִׁים,

גַּם לַגְּבִירִים גַּם לָרָשִׁים. –

וַתְּהִי אִשָּׁה אַחַת זְקֵנָה

וְלִשְׁכַּב בִּלְתִּי כַר מֵאֵנָה,

וְתַרְנְגֹל גֵּאֶה גַּם תַּרְנְגֹלוֹת

שָׁלשׁ קָנְתָה, שְׁמֵנוֹת, גְּדֹלוֹת.

אֲבָל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי חשְׁבִים;

“לָמָּה כֵן אֲנַחְנוּ ישְׁבִים?” –

וַיָּחִישׁוּ וַיְמַהֵרוּ

קַחַת לֶחֶם וַיִּגְזֹרוּ

אֶת הַפַּת לְאַרְבַּע מָנוֹת

עָבוֹת, יָפוֹת, כְּעֵין מִגְדָּנוֹת,

וּבִפְתִילִים קָשְׁרוּ אוֹתָן

כּמַרְאַת-צֶלֶב2 אֶל אַחְיוֹתָן.

שְׁתַּיִם, שְׁתַּיִם, וַיַּעֲרִיכוּן

הֵיטֵב יַחַד, וַיַּנִּיחוּ

הָאֲרוּחָה זֹאת הַשְּׁמֵנָה

שֶׁלִּי בַּחֲצַר הַזְּקֵנָה. –

כִּרְאוֹת תַּרְנְגֹל הָעַד3

פָּצָה חִישׁ אֶת פִּיו הַחַד

וַיָּרִיעַ: “קוּקִירִיקוּ!” –

וְהַתַּרְנְגֹלוֹת רָב לֹא חִכּוּ

וַתָּעֹטְנָה אֶל הַטֶּרֶף

וַתֹּאחַזְנָה מִבְּלִי-הָרֶף.

אֶפֶס כְּהָחֵל אִישׁ אֶת מָנָתוֹ

חִישׁ לִבְלֹעַ בְּכָל תַּאֲוָתוֹ.

וְהִנֵּה שֵׁנִי אֵלָיו מֹשֵךְ –

אֶת הַחוּט וּבְחֵמָה נֹשֵׁךְ –

וְהָאֲרוּחָה לֹא לִבְלֹעַ

וְלֹא לְהָקִיא… בַּגָּבֹהַּ

חִישׁ הִתְנַשְּׂאוּ אַרְבַּעֲתַּיִם

וַיִּסַּקּוּ לַשָּׁמָיִם…

אֲבָל, הוֹי, בִּזְמוֹרַת-עֵץ

נִתְלוּ כֻלָּם… בָּא הַקֵּץ

לְאַרְבַּעְתָּמוֹ! – וְבִמְעוֹנָהּ

תִּשְׁכַּב, תָּנוּם אַט הַזְּקֵנָה –

וְהִנֵּה צַעֲקוֹת עֹפוֹתֶיהָ

חֹדְרוֹת, חֹדְרוֹת אֶל אָזְנֶיהָ;

וְמִבֵּיתָהּ חִישׁ יָצָאָה

וְהִנֵּה מֹל עֵינֶיהָ – זְוָעָה…

- "בְּכֶינָה, שְׁפֹכְנָה, עֵינַי, דְּמָעוֹת!

תַּרְנְגֹל טוֹב, תַּרְנְגֹלוֹת נָאוֹת,

אֵיךְ נִתְלֵיתֶם עַל הָעֵץ?!

הוֹי, לְתִקְוֹתַי בָּא הַקֵּץ!" –

מְלֵאָה יָגוֹן גַּם נֶעְכָּרָה

לָקְחָה סַכִּין בְּנֶפֶשׁ מָרָה

וַתּוֹרִידֵם מִן הַתְּלִיָּה,

וַתַאֲסְפֵם. מַר בּוֹכִיָּה,

כֻּלָּם יַחַד, וֶאֱלֵי מְעוֹנָהּ

שָׁבָה בְלַחַץ מְרִי-עִצְבוֹנָהּ, –

מַעֲשֶׂה רִאשׁוֹן הָיְתָה זֹאת,

אַךְ הַשֵּׁנִי מָלֵא רְתֵת4:


מַעֲשֶׂה שֵׁנִי.

כַּאֲשֶׁר שָׁבָה לִמְנוּחָתָהּ

מְעַט הַזְּקֵנָה מִתּוּגָתָהּ,

בָּאָה פִתְאֹם הַמַּחֲשָׁבָה

הַנֶּחְמָדָה אֶל לְבָבָהּ:

הֵן לֹא תִפַּח חַיִּים בָּמוֹ

גַּם אִם תִּבְכֶּה נֶצַח לָמוֹ, –

טוֹב לִצְלוֹתָם וּבִמְנוּחָה

תְּהִי, לַמִּצְעָר, לָהּ אֲרוּחָה!

אָמְנָם, לָהּ מְאֹד הָיָה צַר

רְאוֹת בַּיּוֹם הַזֶּה הַמַּר

אֶת אַרְבַּעַת עֹפוֹתֶיהָ,

נֶחָמָתָהּ בִּזְקֻנֶיהָ,

עַל הַתַּנּוּר שֶׁהֻנָּחוּ

וּלְאֵבָרִים שֶׁנֻּתָּחוּ –

אֲזַי זָכְרָה אֶת הָרְגָעִים

שֶׁהָעֹפוֹת אֵל הָנָּאִים

טִיְלוּ,5 הָלְכוּ מַעֲדָנּוֹת6,

עַל הֶחָצֵר וּבַגַּנּוֹת

וַיִּתְעַנְּגוּ עַל הַפֹּל,

שֶׁהוֹצִיאוּ מִן הַחוֹל –

זָכְרָה וּמֵעַפְעַפֶּיהָ

נָזְלוּ דְמָעוֹת עַל לְחָיֶיהָ…

וּבֵין כֹּה – וְעַל הַגָּג

חוֹגְגִים שִׁמְעוֹן וְלֵוִי חָג:

בְּעַד אֲרֻבָּה הֵמָּה רוֹאִים

בַּכִּירַיִם סִירוֹת מְלֵאִים

אֶת הָעֹפוֹת הָעֲשׂוּיִם

וְעַל הָאֵשׁ הֵם הֵיטֵב צְלוּיִם;

בְּמָרָק שָׁמֵן הָרַגְלַיִם,

הַכְּנָפַיִם, הַכְּרָעַיִם

שֹחוֹת אַט וְמֵרֹב עֹנֶג

כְּמוֹ תִמַּסְנָה שָׁם כַּדֹּנַג…

וּבָעֵת הַהִיא הַזְּקֵנָה

יָרְדָה (שָׁכְחָה כְּבָר עִצְבוֹנָהּ)

הַמַּרְתֵּפָה עִם קַעֲרָתָהּ

לְהָבִיא תַבְלִין7 לַאֲרֻחָתָהּ:

מְעַט כְּרוּב חָמוּץ וְבַקַלַּחַת

אַחֲרֵי בֻשְּׁלוּ – יַרְוֶה נַחַת…

וְעַל הַגָּג בֵּין כֹּה וָכֹה

לָקַח שִׁמְעוֹן חֶבֶל לוֹ

וְבְקָצֵהוֹ קָשַׁר וָו,

וּבְלִי טֹרַח וְעָמָל רָב

בָּאֲרֻבָּה הוֹרִידָהוּ

וּבִין רֶגַע הֶעֱלָהוּ

וְאִתּוֹ יַחַד – שְׁתֵי כְנָפָיִם…

עוֹד הַפַּעַם – וּכְרָעָיִם

עָל הוֹפִיעוֹ… אַחֲרֵי רֶגַע –

שְׁתֵּי רַגְלַיִם… וּבְלִי פֶגַע

הֶעֱלוּ שְׁנֵי אֵל הַשּׁוֹבָבִים

לְאוֹר הַלְּבָנָה, הַכּוֹכָבִים,

כָּל הָעֹפוֹת… דְּבַר הַסֶּלֶף8

רָאָה אָמְנָם אָז הַכֶּלֶב

וַיַּשְׁמִיעַ אֶת נְבִיחָתוֹ;

אוּלָם לַמְרוֹת אַזְהָרָתוֹ

יָרְדוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לְאִטָּם

וְאֶת הָעֹפוֹת לָקְחוּ אִתָּם…

מֵהַמַּרְתֵּף חִישׁ עָלָתָה

אָז הַזְּקֵנָה עִם קַעֲרָתָהּ

וְאֶל הַתַּנּוּר קָרְבָה – – "הוֹי,

שׁוֹד וָשֶׁבֶר! אוֹי וַאֲבוֹי!

רַק הַכְּלַבְלַב עָשָׂה זֹאת!

הוֹי, בּלִיַּעַל!" – דִּבְּרָה רְתֵת9

אֶל הַכֶּלֶב: "אֲרוּחָתִי

גָּנֹב תִּגְנֹב?! אֶת תְּנוּאֲתִי

לָכֵן תֵּדָע"… – וּבַכָּף

הִכְּתָה אֹתוֹ בָּחֳרִי-אָף

עַל הָרֹאשׁ, עַל כָּל הַגֵּו…

הוֹי, מַה צָעַק הוּא מִכְּאֵב! –

וּבְמַחֲבֹאָם יֹשְׁבִים אַט

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי עִם הָעַד

וּמִתְעַנְּגִים בָּעֲדָנִים

עֲלֵי זוּ אֲרוּחַת-שְׁמָנִים. –

מֵעֲשֶׂה שֵׁנִי הָיְתָה זֹאת.

אַךְ הַשְׁלִישִׁי מָלֵא רְתֵת:


מַעֲשֶׁה שְׁלִישִׁי.

הַכֹּל יָדְעוּ בִּכְפָרֵנוּ

מַר גַּמְלִיאֵל חַיָּטֵנוּ;

בִּגְדֵי-שָׁבָּת, בִּגְדֵי-חוֹל

הֵכִין הוּא בַכְּפָר לַכֹּל;

אַף גַּם תִּקֵּן בְּגָדִים יְשָׁנִים

גַּם לַבָּנוֹת גַּם לַבָּנִים,

אוֹ אִם חָסֵר כַּפְתֹּר אַחַד

אוֹ הַדְּבָקִים חַבֵּר יַחַד

גַּם מִתַּחַת גַּם מִמָּעַל –

הַכֹּל בְּיַד-אֱמוּנִים פָּעַל.

וּבִרְוָחָה פִּרְנְסָה אֹתוֹ

הַחַיָּטוּת וּבְנֵי בֵיתוֹ;

וּבִהְיֹתוֹ יָשָׁר, תָּמִים

הָיָה אָהוּב כָּל הַיָּמִים. –

אֲבָל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי גָּמְרוּ

לְהַרְעִימֵהוּ, וְכַאֲשֶׁר אָמְרוּ

כֵּן גַּם עָשׂוּ: לִפְנֵי מְעוֹן

מַר גַּמְלִיאֵל שָׁטַף בְּאוֹן

נַחַל מַיִם, וְעַל מַעְבָּרָה

שֶּׁהֻנָּחָה שָׁם, מְאֹד קְצָרָה,

עָבְרוּ כָּל אַנְשֵׁי-הַכְּפָר,

גַּם הַצֹּאן, גַּם שׁוֹר וָפָר. –

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לָקְחוּ מְגֵרָה

וַיָּחֵלּוּ לִגְזֹר מְהֵרָה

אֶת הַגֶּשֶׁר, וּבְכַלּוֹתָם

אֶת מְלַאכְתָּמוֹ – קוֹל קְרִיאוֹתָם

חִישׁ הִשְׁמִיעוּ: "חַיָּט, הוֹי!

גַּמְלִי, גַּמְלִי, צֵא-נָא, צֵא!" –

מַר גַּמְלִיאֵל סָבַל כֹּל,

אָפָס דִּבְרֵי-בוּז כָּאֵל

מְאֹד הִכְאִיבוּ אֶת לִבָּתוֹ;

קָם מִכִּסְאוֹ – וּבְעֶבְרָתוֹ

יָצָא מִן הַבַּיִת חִישׁ

לִרְאוֹת מִי הוּא זֶה הָאִישׁ,

הֵעֵז פָּנָיו כֵּן לְחָרְפֵהוּ,

לְנַבֵּל שֵׁם כְּבוֹד מִשְׁפַּחְתֵּהוּ –

וְעוֹד הַפַּעַם: "חַיָּט, צֵא!

גַּמְלִי! גַּמְלִי! בֹּא-נָא, בֹּא!" –

הִנֵּה הוּא עַל הַמַּעְבָּרָה…

פִּתְאֹם – קְרַח… “הוֹי צָרָה, צָרָה!”

עוֹד אַרְגִּיעָה – הוּא בַמָּיִם,

כִּמְעָט – נֶעְלַם מֵעֵינָיִם.

אוּלָם פִּתְאֹם, לְרָב-שְׂשׂוֹנוֹ,

שְׁנֵי אַוָּזִים רָאֲתָה עֵינוֹ

שֶׁאָז שָׂחוּ עַל הַמַּיִם –

מַהֵר הֵרִים הַיָּדַיִם

וּבְרַגְלֵימוֹ, אָחַז אוֹתָם…

וְהָאַוָּזִים בְּכָל כֹּחוֹתָם

שָׂחוּ, שָׂחוּ עַד הַחוֹף –

וּלְצָרָתוֹ בָּא הַסּוֹף.

אֲבָל תֹּצְאוֹת זֶה הַשְּׂחוֹק

הָיָה שָׁבָץ10 גַּם בַּשּׁוֹק

גַּם בַּבֶּטֶן גַּם בַּלֵּב,

עַד כִּי צָעַק מֵרֹב כְּאֵב.

אוּלָם אִשְׁתּוֹ הַנֶּאֱמָנָה

(אִתָּהּ חַי כְּבָר שְׁלשִׁים שָׁנָה.)

לָקְחָה מַהֵר מִכְבָּשׁ11 חָם

וַתְּחַמְמֵהוּ, וְחִישׁ-קַל קָם

מַר גַּמְלִיאֵל בָּרִיא אוּלָם

וַיְבָרְכֻהוּ כֻלָּם, כֻּלָּם. –

מַעֲשֶׂה שְׁלִישִׁי הָיְתָה זֹאת,

אַךְ הָרְבִיעִי מָלֵא רְתֵת:


מַעֲשֶׂה רְבִיעִי.

הַכֹּל יֹדְעִים, כִּי הַתּוֹרָה

תָבִיא בְכָל הָאָרֶץ אוֹרָה;

וְכִי יְדִיעַת אַלֶּף-בֵּית

עוֹד לֹא תָרִים אִישׁ עַל נֵס;

וְכִי מִקְּרִיאַת רָב סִפּוּרִים

לֹא יֶחְכָּמוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים:

נָחוּץ לִלְמוֹד, לְהוֹסִיף דַּעַת.

לְהַטּוֹת אֹזֶן לָהּ שׁוֹמַעַת. –

וְזֶה הַחֶסְרוֹן מִנָּה כְבָר

מַר תַּרְנִיאֵל, רַב הַכְּפָר.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי מְאֹד שְׂנֵאֻהוּ

וְתָמִיד שָׂחֲקוּ וַיִּבְזֵהוּ;

כִּי הָעוֹשֶׂה רָע לְרֵעֵהוּ –

זֶה לֹא יָחֹן גַּם מוֹרֵהוּ! –

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַנְּעָרִים

אֱלֵי אַחַד הַחֲדָרִים

בְּבֵית הַמּוֹרֶה; שָׁם עָמָדָה

מִקְטַרְתֵּהוּ הַנֶּחְמָדָה.

שִׁמְעוֹן לָקַח אוֹתָהּ בְּיָדוֹ

וְלֵוִי עָזַר גַּם עִמָּדוֹ:

לָקַח אֲבַק-שְׂרֵפָה12 רָב

מִקְּנֵה-רֹבֶה13 מְלֵא-הַכָּף

וּקְנֵה הַמִּקְטׂרֶת כֹּל

סָכַר, מִלֵּא בְּזֶה הַחוֹל…

וּבְכַלּוֹתָם אֶת מַעֲשָׂמוֹ

בָּרְחוּ מַהֵר אֶל בֵּיתָמוֹ.

וּבָעֵת הַהִיא גַּם שָׁב,

אַחֲרֵי עָמָל וְטֹרַח רַב

מַר תַּרְנִיאֵל אֶל בֵּיתֵהוּ;

מַהֵר לָקַח מִקְטַרְתֵּהוּ

וַיַּקְטִירָהּ… וְהִנֵּה – "הוֹי!

מַה-זֶּה הָיָה? אוֹי! אוֹי! אוֹי! –

הַמִּקְטֹרֶת חִישׁ נֻפָּצָה

וּלְכָל-עֵבֶר הִתְפּוֹצָצָה;

וְאִתָּה יַחַד כָּל הָרְהִיטִים14

הָעֲשׁוּיִם עֲצֵי-שִׁטִּים,

כָּל הַסִּירוֹת, הָאֲגָנוֹת,

כָּל הַכֹּסוֹת, הַצִּנְצָנוֹת –

וַעֲלֵי קֻפַּת אֵל הָרְסִיסִים

( זֶהוּ וַדַּי מַעֲשֵׂה-נִסִּים!)

שָׁכַב מַר תַּרְנִיאֵל חַי;

אֲבָל פְּצָעָיו הָיוּ דַי:

חָטְמוֹ, יָדָיו וּפָנֵיהוּ,

גַּם כָּל קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלֵּיהוּ

נִכְווּ בְּאֵשׁ אֲבַק-הַשְּׂרֵפָה,

כְּמוֹ שִׁבֳּלִים מֵהַשְּׂדֵפָה.

וְיָמִים רַבִּים עַל מִטָּתוֹ

שָׁכַב, סָבַל אֶת מַחֲלָתוֹ;

יָמִים רַבִּים לֹא הֶאֱזִינוּ

תּוֹרַת פִּיהוּ, לֹא הֵבִינוּ

הַתַּלְמִידִים הֶחָרוּצִים

בִּגְלַל אֵלֶּה שְׁנֵי הַפְּרוּצִים!

וְאַחֲרֵי יַרְחֵי-מִסְפָּר שָׁלַח

אֵל אֲרוּכָה לוֹ וְעַד כָּלַח15

הָיָה בָרִיא; אַךְ מִקְטַרְתּוֹ

עוֹד לֹא עָמְדָה עַל מִשְׁמַרְתָּהּ. –

מַעֲשֶׂה רְבִיעִי הָיְתָה זֹאת.

וְהַחֲמִשִּׁי מָלֵא רְתֵת:


מַעֲשֶׂה חֲמִשִּׁי.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דּוֹד בַּכְּפָר,

אוֹ בָעִיר אִם הִנּוֹ גָר,

צָרִיךְ לִהְיוֹת מְנֻמָּס16, תָּמִים

וְאָז יֵאָהֵב כָּל הַיָּמִים.

מִדֵּי בֹקֶר יִדְרשׁ שְׁלוֹם

דּוֹדוֹ, וְאַף גַּם כָּל הַיּוֹם

יִיגַע לְהַקְשִׁיב אֶל אִמְרוֹתָיו,

גַּם יְמַלֵּא אֶת פְּקֻדּוֹתָיו:

יָבִיא מַהֵר לוֹ מִקְטַרְתּוֹ,

אוֹ מִצְנַפְתּוֹ עַל גַּבַּחְתּוֹ,

אוֹ גִּלְיוֹנֵי הָעֵתּוֹנִים17

וְעוֹד הֲמוֹנֵי דְּבָרִים שׁוֹנִים;

אוֹ אִם יָרַח לוֹ הַדּוֹד

הַטַּבַּק הֶעָתָק מְאֹד

וּמַשְׁמִיעַ עֲטִישׁוֹתָיו:

“פְּשִׁיק – פְּשִׁיק – פְּשִׁיק!” עַל כָּל סְבִיבוֹתָיו, –

צָרִיךְ לְבָרְכוֹ: "יִנְעַם לָךְ

הַטַּבַּק שִׁנִּכְנַס בָּךְ!" –

אוֹ אִם יְאחַר שׁוּב אֶל בֵּיתוֹ –

לִפְשֹׁט מְעִילוֹ; מִדֵּי צֵאתוֹ –

לַגִּישׁ תָּמִיד לוֹ מַטֵּהוּ;

בְּקִצּוּר, יִיגַע רַק לְשַׂמְּחֵהוּ. –

אוּלָם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי כֵּן

אֵינָם עוֹשִׂים: בְּעֵינָם חֵן

מָצָא לְהַרְגִּיז אֶת דּוֹדָמוֹ,

לְהָתֵל בּוֹ מְאֹד נָעַם לָמוֹ:

הַכֹּל יֹדְעִים מָה הוּא זְבוּב –

קַיִץ18 בֵּינוֹת בַּעֲלֵי-עוּף:

הִנּוֹ יֹשֵׁב עַל הָעֵצִים,

גַּם בַּשָּׂדֶה אֹתוֹ מֹצְאִים.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי עֵץ מָצָאוּ,

שֶׁשָּׁם זְבוּבֵי-קַיִץ רָאוּ,

וַיּוֹרִידוּם מִשָּׁם רֹב

אֶל גִּלָּיוֹן גָּדוֹל, טוֹב

וּמִתַּחַת כַּר הַדּוֹד

צָפְנוּ זְבוּבִים רַבִּים מְאֹד.

וְהַדּוֹד שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ

בַּחֲצִי לַיִל לִישׁוֹן שְׁנָתוֹ,

וְעַד מְהֵרָה נִרְדַּם נוּם,

כִּי בַבֹּקֶר הִשְׁכִּים קוּם –

אַךְ הַזְּבוּבִים, שֶׁהִנִּיחוּ

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, חִישׁ הִגִּיחוּ

מִמַּחֲבֹאָם וַיִזְחָלוּ

עַל הַכֶּסֶת19 וַיִּתְעָלוּ

וַיִּשְׁתָּרְעוּ עַל הַמִּטָּה…

הַדּוֹד יָנוּם וְהִנֵּה – מְחִתָּה!

חָשׁ שָׂרֶטֶת רַבָּה בְּאַפּוֹ…

וַיִּתְעוֹרֵר חִישׁ וּבְזַעֲפּוֹ

אָחַז, הָטַף אֶחָד זְבוּב –

אוּלָם סְבִיבוֹת כָּל הַגּוּף

הִרְגִּישׁ פִּתְאֹם אֵיזוֹ נְשִׁיכָה…

מַהֵר הֵסִיר אֶת הַשְּׂמִיכָה

מֵעַל גֵּווֹ וּבְעֶבְרָתוֹ

עָזַב כָּלִיל אֶת מִטָּתוֹ…

אֲבָל גַּם אַחֲרֵיהוּ עָטוּ

הֲמוֹן זְבוּבִים וַיִּשְׂרָטוּ…

הַחֲמִשִּׁי הָיְתָה זֹאת,

אַךְ הַשִּׁשִּׁי מָלֵא רְתֵת:


מַעֲשֶׂה שִׁשִּׁי.

לִפְנֵי חַג הַפֶּסַח, עֵת

כָּל הָאוֹפִים אוֹפִים אֵת

הַמַּמְתַּקִּים, הַמִּגְדָּנוֹת,

הַגְּלוּסקָאוֹת הַנַּעֲמָנוֹת –

חָפְצוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי גַּם

לֶהֱנוֹת מִמַּאֲכָלֵי טַעַם;

אַךְ הָאוֹפֶה סָגַר בֵּיתוֹ

מִמִּשְׁכָּנוֹ מִדֵּי צֵאתוֹ.

וּבְעַד הָאֲרֻבָּה מְהֵרָה,

יָצְאָה מִלִּפְנֵיהֶם גְּזֵרָה,

לְבֵית הָאוֹפֶה אַט לְהִכָּנֵס

וְלִגְנֹב רָב מֵהַמִּגְדָּנוֹת.

וְכֵן גַּם עָשׂוּ כְּשֶׁאָמְרוּ,

אַף כִּי פְנֵיהֶם מְאֹד שָׁחָרוּ.

פִּתְאֹם נָפְלוּ אֶל הָעִיסָה,20

שֶׁהֵחֵלָּה בָהּ הַתְּסִיסָה,21

וַיִּתְכַּסּוּ כִּבְאַדֶּרֶת

מֵעֲבָרִים בַּמִּשְׁאֶרֶת.

וּמֵרָחוֹק עַל הַקֶּרֶשׁ

יֵרָאוּ לְבִיבוֹת בִּכְלִי חֶרֶשׂ;

עַל הַכּסֵּא עָלוּ שְׁנֵיהֶם

וְאֶל הַשָּׁלָל שָׁלְחוּ יְדֵיהֶם –

אַך הַכֵּס22 נִשְׁבָּר מִתַּחַת

וְהֵמָּה נָפְלוּ אֶל קַלַּחַת

מְלֵאָה כֻלָּהּ נָזִיד חָם…

פִּתְאׂם בָּא הָאׂפֶה שָׁם

וַיּוֹצִיאֵם מִן קַלַּחַת

וּבֵין רֶגַע, בְּפַעַם אַחַת,

לָשׁ אֶת שְׁנֵי הַלַּקְקָנִים23

וְעָשָׂה מֵהֶם שְׁנֵי לַחְמָנִים

וַיַּכְנִיסֵם אֶל תַּנּוּרוֹ,

שֶׁעוֹד הֵכִיל אָז אֶת אוּרוֹ.

וְאַחֲרֵי שָׁעָה אַחַת, שְׁתָּיִם

הוֹצִיא אוֹתָם לַכִּירָיִם –

הַכֹּל אָמְרוּ, כִּי אָבָדוּ.

אוּלָם חַיִּים עוֹד עָמָדוּ

וַיִּמָּלְטוּ עַל נַפְשׁוֹתָם

חַיִּים בְּרִיאִים אֶל אֲבוֹתָם. –

מַעֲשֶׂה שִׁשִּׁי הָיתָה זֹאת,

אַךְ הָאַחֲרוֹן מָלֵא רְתֵת:


מַעֲשֶׂה אַחֲרוֹן.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אוֹי לָכֶם!

בָּא הַקֵּץ לִמְשׁוּבַתְכֶם! –

לָמָּה נֹקְבִים אֶל הַמּוֹרִים

שָׁם בַּשַּׂקִּים חוֹרִים, חוֹרִים? –

הִנֵּה אִכָּר מֵהַכְּפָר

נֹשֵׂא שַׂקּוֹ מָלֵא בָר;

וֵיְהִי כַאֲשֶׁר צָעַד צְעָדִים

עַל דַּרְכֵּהוּ רַק אֲחָדִים. –

וְשַׂקּוֹ הוּקַל עַל שִׁכְמֵהוּ…

מַהֵר הָפַךְ אֶת רֹאשֵׁהוּ –

וּלְכָל עִבֶר הַזֵּרְעוֹנִים

הִתְפּזָרוּ שָׁם הֲמוֹנִים…

הִבִּיט נִדְהָם – וּמִנֶּגֶד

בֹּגְדִים שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בֶּגֶד24 – –

וַיִּתְנַפֵּל בְּאַף עֲלֵיהֶם

וּבְעֶבְרָתוֹ הִשְׁלִיךְ שְׁנֵיהֶם

אֶל שַׂק אֶחָד וַיִּקְשְׁרֵהוּ

בְּחֶבֶל חָזָק וַיְבִיאֵהוּ

אֶל הַטּוֹחֵן מַר יִשָּׂכָר,

בְּאָמְרוֹ לוֹ: "הַיּוֹם, לֹא מָחָר,

טְחֹן לִי, רֵעַ יָקָר, זֹאת

וְאַל תִּתְמַהְמַהּ לַעֲשׂוֹת!" –

- תְּנָה-נָא הֵנָּה! – הֵא לָךְ, קַח-נָא! –

וְעַד מְהֵרָה אֶל הַטַּחְנָה25

הוּבְאוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שְׁנֵיהֶם – – –

וּבָרֶכֶב26 עַצְמוֹתֵיהֶם


פֻּזְרוּ, הוּדְקוּ לְאָבָק דַּק –

וַיֵּאָסְפוּ אֶל הַשַּׂק.

אַחֲרֵי לָקַח מַר יִשָּׂכָר

אֶת הַטָּחוּן, בְּיוֹם הַמָּחָר

וַיֹּאפֵהוּ לֶחֶם עָב

וַיְהִי לְעֹפוֹת מַאֲכָל רָב…


סוף.

כַּאֲשֶׁר נוֹדְעָה זֹאת בַּכְּפָר –

לְאִישׁ לֹא הָיָה עַל זֹאת צָר:

- כֵּן, הַזְּקֵנָה אָמְרָה, עוֹד

אָז חָשַׁבְתִּי כִּי הַשּׁוֹד

עָשׂוּ הֵמָּה… לְעוֹשֵׂי רָעָה

עַד אַרְגִּיעָה אַחֲרִית בָּאָה! –

אָמַר חֶרֶשׁ מַר גַּמְלִיאֵל.

גַּם הַמּוֹרֶה מַר תַּרְנִיאֵל:

" תְּהִי נָא זֹאת לַמּוֹפֵת" – נְאֻמּוֹ

נָאַם בְּאָזְנֵי כֹּל לְתֻמּוֹ.

- זֶהוּ מוּסָר טוֹב לַנְּעָרִים!

חִוָּה גַּם הָאוֹפֶה דְבָרִים.

גַּם הַדּוֹד כְּלַל לֹא הִתְאַבֵּל

עַל שְׁנֵי קְרוֹבָיו, שֶׁאַךְ חַבֵּל

הַשְׁחִית יָדְעוּ… – "כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ,

סָח הָאִכָּר, כֵּן נֶעְנָסוּ"…27

בְּקִצּוּר, הַכֹּל שָׂמְחוּ מְאֹד,

כִּי בָא קֵץ לְאַנְשֵׁי-שׁוֹד!


  1. נעקקען.  ↩

  2. איבער'ס–קרייץ.  ↩

  3. הַטֶּרֶף.  ↩

  4. לְשִׁמְעוֹ תִּרְעַדְנָה הָעֲצָמוֹת.  ↩

  5. שפאֶצִירטען.  ↩

  6. בּגָאוֹן.  ↩

  7. געווירץ.  ↩

  8. הָעַוְלָה.  ↩

  9. בְּקוֹל רוֹעֵד.  ↩

  10. קראַמפּף, судорога.  ↩

  11. בִּיגעלאייזען.  ↩

  12. פּולפער.  ↩

  13. פלינטע.  ↩

  14. מאבּעל.  ↩

  15. זִקְנָה.  ↩

  16. האֶפליך.  ↩

  17. צייטונגען.  ↩

  18. מאי–קאֶפער  ↩

  19. פּפיהלע.  ↩

  20. בָצֵק.  ↩

  21. דאס גאֶהערן.  ↩

  22. הַכִּסֵּא.  ↩

  23. צוקערלעקער.  ↩

  24. עוֹשִׂים בִּבְגִידָה עָוֶל.  ↩

  25. מיחלע.  ↩

  26. מיחלשטיין.  ↩

  27. נֶענְשׁוּ.  ↩

המלצות קוראים
תגיות