רקע
פרנסיס תומפסון
כַּלְבָּא דִשְׁמַיָּא
mנחלת הכלל [?]
tשירה
שפת מקור: אנגלית
פרטי מהדורת מקור: עם עובד; תשנ"ה 1995

בָּרַחְתִּי מִפָּנָיו בְּעַד יָמִים וְלֵילוֹת,

בָּרַחְתִּי מִפָּנָיו בְּעַד קְשָׁתוֹת הַשָּׁנִים,

בָּרַחְתִּי מִפָּנָיו בָּאֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת

שֶׁל לְבָבִי, בְּגַלֵּי-צְחוֹק שַׁטְפָנִים,

וּבְעַרְפִלֵּי דְמָעוֹת מִמֶּנּוּ הִתְחַמָּקְתִּי,

נֶחְפַָּז אֶל עָל בְּסִכּוּיֵי תִקְווֹת,

וּמַטָּה טָס וְנִמְהָר מְאֹד

בְּעַד מַחְשַׁךְ-הָעֲנָקִים שֶׁל זַעֲווֹת-תְּהוֹם

מִפְּנֵי צַעֲדֵי-הָאוֹן בָּאִים בָּאִים אַחֲרַָי.


אֲבָל בְּלִי הִזְדַָּרֵז

וּבְשֶׁקֶט לֹא יֵדַע הַסֵּס,

בְּפַחַז מָתוּן וְהֶתְמֵד מָלֵא-הוֹד

הָלְמוּ הַצְּעָדִים, וְהַקּוֹל לְעוֹלָם

מַתְמִיד וְעוֹלֶה עַל קוֹלָם:

“הַכֹּל יִבְגֹּד בְּךָ, הַבּוֹגֵד בִּי בָּגוֹד!”


חָזַרְתִּי כְּנִדָּח

עַל אֶשְׁנַבֵּי לְבָבוֹת מַאְדִּימֵי מָסָךְ,

סוּג חֲסָדִים מְלַפְּפִים כֻּלּוֹ

(אַף אִם יָדַעְתִּי כִּי כֻלִּי לָאַהֲבָה שֶׁלּוֹ,

אֵין כְּפַחְדִּי מִָשְׁלוֹ:

אִם הוּא שֶׁלִּי, אֵין לִי עוֹד עַל פָּנָיו מְאוּם),

וְאִם אֶשְׁנָב קָטָן יַרְחִיב פִּתְחוֹ לִי, כְּלוּם

לֹא יִסְגְּרֶנּוּ שׁוּב עֲיָם רוּחוֹ, כִּי לִי קָרְבָה?

אֵין פַּחַד נֵָס מָהִיר כְּאַהֲבָה רוֹדְפָה.


בְּמֶרְחַקֵּי הַיְקוּם אֲנִי בָרַחְתִּי,

הִרְגַּזְתִּי אַבּוּלֵי-הַפָּז אֲשֶׁר לַכּוֹכָבִים,

דָּפוֹק עַל בְּרִיחֵיהֶם הַמְצַלְצְלִים וְיַסְתִּירוּנִי;

מִתְמַרְמֵר עַל צִרְצוּרִים עֲרֵבִים

וְעַל פִּטְפּוּטֵי-כֶסֶף שֶׁל אוּלָם הַלְּבָנָה הַחִוֵּר,

אָמַרְתִּי לַצְּפִירָה: חוּשִׁי! וְלָעֶרֶב: מַהֵר!

וְיַצְפִּינוּנִי צְעִירֵי הַפְּרָחִים שֶׁבִּשְׁמֵי-רֹם

מִפְּנֵי אוֹתוֹ אוֹהֵב אָיֹם!

כַּסֵּנִי בִּצְעִיפְךָ הֶעָמוּם, פֶּן יִרְאֵנִי!

נִסִּיתִי כָּל מְשָׁרְתָיו, אַךְ כְּדֵי

לִרְאוֹת כִּי בָגְדוּ בִּי וְנֶאֱמָנִים הֵם לוֹ,

וְאֶת זַלְזְלָם בִּי מִתּוֹךְ אֱמוּנָם בּוֹ,

יָשְׁרָם זֶה הַבּוֹגֵד וְֶאֱמוּנָה רְמִיָּה.

וָאֶתְחַנַּן אֶל כָּל הַקַּל: חָנֵּנִי הַקַּלּוּת!

דָּבַקְתִּי בְרַעְמָתוֹ הַשּׁוֹרֶקֶת שֶׁל כָּל רוּחַ וָרוּחַ;

אוּלָם, בֵּין שֶׁטִּאטְאוּ בְשֶׁטֶף

מֶרְחַב עֲרָבוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת-עָל,

בֵּין שֶׁגִּלְגְּלוּ גְרוּפֵי רְעָמִים

אֶת מֶרְכַּבְתּוֹ בַּמָּרוֹם

וּבְרָקִים מְרַחֲפִים סָבִיב לְפַרְסוֹתָם –

אֵין פַּחַד נָס מָהִיר כְּאַהֲבָה רוֹדְפָה.


אֲבָל בְּלִי הִזְדָּרֵז,

וּבְשֶׁקֶט לֹא יֵדַע הַסֵּס,

בְּפַחַז מָתוּן וְהֶתְמֵד מָלֵא-הוֹד

דְּלָקוּנִי הַצְּעָדִים לְעוֹלָם,

וְקוֹל הָעוֹלֶה עַל קוֹלָם:

“כְּלוּם לֹא יָגֵן עָלֶיךָ, כִּי לֹא גַנּוֹתָ עָלָי!”


חָדַלְתִּי מֵחַפֵּשׂ בִּפְנֵי אִישׁ וְנַעֲרָה

אֶת סוֹד נְדוּדַי הַנּוֹרָא;

אֲבָל בִּפְנֵיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת לִי נִדְמָה,

שֶׁיֵּשׁ דְּבַר-מֶָה מֵעֵין תְּשׁוּבָה – דְּבַר-מֶָה.

לְפָחוֹת הֵם שֶׁלִּי, וַדַּאי כִּי הֵם שֶׁלִּי!

פָּנִיתִי אֲלֵיהֶם זָהִיר בְּמַעֲשָׂי;

אוּלָם, אַךְ אוֹרָה עֵינָם הַצְּעִירָה

עִם נִצְנוּץ הַמַּעֲנֶה כַּצְּפִירָה,

וַיִּשָּׂאֵם מַלְאָכָם מִמֶּנִּי בִּשְׂעָרָה.


"הוֹי, יַלְדֵי טֶבַע, הַכְנִיסוּנִי-נָא

בְּסִיעַתְכֶם הָעֲדִינָה,

וְאֶדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמְכֶם שָׂפָה אֶל שָׂפָה,

אֲלַטֶּפְכֶם מִלְּטִיפוֹתָי,

נִשְׁתּוֹלְלָה

בַּתַּלְתַּלִּים שֶׁל הַגְּבִירָה-אִמֵּנוּ הַתּוֹעִים,

בַּכֵּרָה נְחוֹלְלָה,

נָסֵב אִתָּהּ בְּהֵיכָל קִירוֹתָיו רוּחוֹת

תַּחַת תְּכֵלֶת אַפִּרְיוֹן,

כְּמוֹכֶם, הַתְּמִימִים, אֶשְׁתֶּה

מִתּוֹךְ אַגָּן

אוֹר דִּמְעוֹתָיו שֶׁל שַׁחַר-רֹם."

וַיַּעֲשׂוּ כְּחִנּוּנִי.

בְּסִיעָתָם הָעֲדִינָה נִכְנַסְתִּי גַם אֲנִי,

פָּתַחְתִּי סְגוֹר תַּעֲלוּמוֹת הַטֶּבַע,

אָז בַּנְתִּי כָּל בִּטּוּיֵי-פִתְאֹם

עַל פְּנֵי הַרַקִיעַ הָעַקְשָׁנִים,

אָז בַּנְתִּי לֵדַת עֲנָנִים

רְבוּצוֹת קֶצֶף-יָם נוֹשֵׁם פְּרָאוּת.

וְעִם כָּל נוֹלָד וּמֵת

צַצְתִּי וְקָמַלְתִּי גַּם אֲנִי; וְהֵם הֵם הַיּוֹצְרִים

הֲלָךְ-נַפְשִׁי לִנְהִי אוֹ לֵאלֹהַי,

אִתָּם גַּם מְשׂוֹשִׂי, אִתָּם גַּם צַעֲרִי.

נֶעֱצַבְתִּי עִם עֶרֶב עֲרִירִי

מַדְלִיק אֲלִיתוֹתָיו הַמַּזְהִירוֹת

סָבִיב קֳדָשָׁיו הַמֵּתִים שֶׁל הַיּוֹם;

אֶצְחַק עִם שַׁחַר לִי יַקְסִים;

עִם תְּקוּפָה וּתְקוּפָה חוֹגֵג וְנֶעֱצָב,

אֲנִי וְהַשָּׁמַיִם בָּכִינוּ יַחְדָּו,

וְדִמְעָתָם הַמְּתוּקָה נִמְלְחָה בְּדִמְעַת-בֶּן-תְּמוּתָה שֶׁלִּי,

אֶל דְּפִיקוֹת אֲדֻמּוֹת שֶׁל לֵב שְׁקִיעַת חַמָּה

גִּמַּשְׁתִּי אֶת לִבִּי שֶׁלִּי לִדְפֹּק עִמָּהּ

כְּדֵי לְחַלֵּק אֶת חֻמִּי וְחֻמָּהּ.

אֲבָל לֹא זֶה, לֹא זֶה הֵקֵל כְּאֵבִי, כְּאֵב-אָדָם.

לַשָּׁוְא רֻטְּבָה בְדִמְעִי לְחִי-רֹם אֲפֹרָה,

כִּי אֵין אַָנוּ יוֹדְעִים מַה-יֵּשׁ בְּפִי אַחִים:

אֲנִי וְכָל-הַיֵּשׁ; נַפְשִׁי – בְּקוֹל הֲגִיגָהּ,

וְהֵם – קוֹלָם הַנִּיד, הֵם נִיבָם – דְּמָמָה.

הַטֶּבַע אֵם-חוֹרֶגֶת אֻמְלָלָה, בַּמֶּה תִשְׁבֹּר צְמָאִי,

וּבִרְצוֹתָהּ לְהֵיטִיב לִי,

תַּשִּׁיל צְעִיף-שָׁמֶיהָ הַתָּכֹל, וְלִי

תְגַל שְׁדֵי-עֶדְנָתָהּ, כִּי מֵעוֹלָם

עוֹד לֹא בֵרַךְ חֲלָבָם

בַּצֹּרֶת-פִּי.


הִנֵּה הִנֵּה בְּלִי הִזְדָּרֵז,

וּבְשֶׁקֶט לֹא יֵדַע הַסֵּס,

בְּפַחַד מָתוּן וְהֶתְמֵד מָלֵא-הוֹד,

הַלְמוּת רַגְלַיִם לְעוֹלָם

וְקוֹל עוֹלֶה, מָהִיר מִקּוֹלָם:

“כְּלוּם לֹא יְרַצֶּךָּ, אַתָּה שֶׁלֹּא רִצִּיתָ אוֹתִי.”



עָרֹם אֲחַכֶּה לְמַכַּת אַהֲבָתְךָ הַנַּעֲלָה.

אֶחָד אֶחָד פָּרַקְתָּ מֵעָלַי מַדָּי

וַתַּשְׁלִיכֵנִי עַל בִּרְכָּי –

אֲנִי חָלַשְׁתִּי מְאֹד.

יָשַׁנְתִּי, לִכְאוֹרָה, וֶהֱקִיצוֹתִי מַקְשֶׁה לִרְאוֹת,

וְהִנֵּה עָרֹם הֻצַּגְתִּי בִשְׁנָתִי.

בְּעֶצֶם שִׁפְעַת כֹּחוֹת עֲלוּמַי

זִעְזַעְתִּי עַמּוּדֵי כָל שְׁעוֹתַי

סָחַבְתִּי אֶת חַיַּי עָלָי; אָיֹם, כְּסוּי רְבָבִים

אֲנִי עוֹמֵד בְּתוֹךְ אֲבַק שְׁנוֹתַי הַנֶּעֱרָמוֹת,

נְעוּרַי הַמְרֻסָּקִים מוּטָלִים מֵתִים תַּחַת הָעִיִּים.

יָמַי רִשְׁרְשׁוּ וְכָלוּ בֶּעָשָׁן,

הִתְנַפְּחוּ וְהִתְפַּקְּעוּ כְּבוּעוֹת שֶׁמֶשׁ בְּמוֹ אוּבָל.

רְאֵה, הִנֵּה גַם חֲלוֹם מֵחוֹלֵם נִגְזָל,

וְנֵבֶל מִפּוֹרֵט עָלָיו.


גַּם שֵׁרוּת שִׁירָתִי הַפּוֹרְחוֹת, בָּן אֲנִי

נִפְנַפְתִּי הָאָרֶץ כְּצָמִיד עַל זְרוֹעִי,

הֵן מִתְפָּרְקוֹת – פְּתִילִים דַּקִּים מִדָּי

לָאָרֶץ הַכְּבֵדָה בְּיִסּוּרִים קָשִׁים.

הוֹי, כְּלוּם אַהֲבָתְךָ אֵינָהּ אַךְ עֵשֶׂב רָע,

עַל-אַף הָאַרְגָּמָן בּוֹ אֶת פְּרָחָיו תִּקְרָע,

וְאֵינְךָ סוֹבֵל שֵׁנִי יַעֲלֶה מִבַּלְעָדֶיךָ?

הוֹי, כְּלוּם נֶחֱרָצָה,

צַיַּר אֵין-סוֹף-הַכֹּל,

נֶחֱרָצָה – כִּי כָל עֵץ אֲשֶׁר בּוֹ תְּצַיֵּר

תַּקְדִּים לִגְחֹל?

אִבִּי שִׁחֵת אֵת רְבִיבוֹ הַמְהַבְהֵב בֶּעָפָר,

וְלִבִּי דוֹמֶה כַּיּוֹם לְמִזְרָקָה סְדוּקָה.

בָּהּ נִרְפְּשׁוּ שִׁיר דְּמָעַי הַנּוֹטְפִים בְּלִי-קֵץ

מִשְּׂעִפַּי הַלַּחִים

עַל-פְּנֵי עַנְפֵי רוּחִי הַנֶּאֱנָחִים.

כָּךְ הַדָּבָר, וּמַה-יִּהְיֶה?

אִם כֹּה מַר בְּשַׂר הַפְּרִי, מַה-טַּעַם קְלִפָּתוֹ?

קָשֶׁה לִי לְנַחֵשׁ מַה-זְּמָן יוֹצֵר בְּעַרְפִלָּיו.

אֲבָל מִזְּמָן לִזְמָן קוֹל חֲצוֹצְרָה בָּא שָׁם,

מֵרֹם גַּגּוֹת-הַנֵּצַח הַנִּסְתָּרִים,

לְרֶגַע קַל יְנַעֲרוּ הָעֲרָפֶל, וְשׁוּב

לְאַט יְכַס עַל בֻּרְגָּסִים מוּאָרִים לְמֶחֱצָה,

וְאוּלָם לֹא יַקְדִּים עַד יוֹפַע לְעֵינַי

הוּא הַקּוֹרֵא אֵלָי, כֻּלּוֹ עָטוּף בִּלְבוּשׁ

סִגְלָה קְדוּרָה, עֲטוּר כְּלִיל בְּרוֹשִׁים,

אֲנִי יוֹדֵעַ שְׁמוֹ, אָבִין שְׂפַת הַחֲצוֹצְרוֹת.

מַה-לֵּב אָדָם וּמַה-מּוֹתוֹ זֶה, כִּי יְבוּל

שָׂדֶיךָ בּוֹ תַרְבֶּה, כְּלוּם תְּזַבֵּל כָּל גְּבוּל

כְּרָמֶיךָ בְּמַק-קְבָרוֹת?


עַתָּה שָׁתוּ עָלַי

הֲמוֹן קוֹלוֹת – רוֹדְפַי,

כִּתְּרוּנִי כַּהֲמוֹת הַיָּם סְבִיבִי.

"הַאֵין אַרְצְךָ נֶאֱלָחָה,

בֶּתֶר עַל בֶּתֶר חֲתוּכָה?

רְאֵה: הַכֹּל בּוֹרֵחַ מִפָּנֶיךָ, כִּי בָרַחְתָּ מִפָּנָי,

יְצִיר מוּזָר, עָלוּב וּבָטֵל!

עַל שׁוּם מָה יְבַכֶּרְךָ גּוֹרָלְךָ עַל-כֹּל?

וְאֵין מִלְבַדִּי עוֹשֶׂה הַרְבֵּה מִכְּלוּם (הוּא סָח).

אַהֲבַת-אָדָם דּוֹרֶשֶׁת זְכוּת-אָדָם,

אֵיפֹה אַתָּה זְכוּתְךָ שֶׁלָּךְ?

חֲרֶרֶת-הַטִּיט הַמְזֹהָמָה בַחֲרָרוֹת הֶחָי,

אֲהָהּ, לֹא יָדַעְתָּ עַד כֹּה

כַּמָּה אֵינְךָ רָאוּי לְאַהֲבָה.

וּמִי יִרְצֶה לֶאֱהָבְךָ, הַנִּקְלֶה בֶּחָי,

וּמִלְּבַדִּי מִבַּלְעָדָי?

וְכָל אֲשֶׁר יָדִי לָקְחָה מִמֶּךָּ, לֹא נָטַלְתִּי

כְּדֵי לְהָרַע-לָךְ,

וְאַךְ כְּדֵי שֶׁתְּחַפְּשֵׂם בִּזְרוֹעוֹתַי שֶׁלִּי,

אֲשֶׁר טָעִיתָ כִּטְעוֹת תִּינוֹק

וַתִּתְיָאֵשׁ מֵהֶם, אֲנִי תִכַּנְתִּי פֹה;

אַךְ קוּם, תְּפֹס בְּכַפִּי וּבוֹא!"


פָּסַק קוֹל הַצְּעָדִים נִכְחִי.

וְכִי סוֹף-סוֹף זֶה-חָשְׁכִּי

אַךְ צֵל מִיָּדוֹ, הַנְּטוּיָה לִלְטִיפוֹת?

"הוֹי, רָפֶה, עִוֵּר וְטִפֵּשׁ,

אֲנִי הוּא אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ,

דָּחִיתָ אֶת הָאַהֲבָה, כִּי דְחִיתַנִי מְאֹד!"


תל-אביב, 1.4.38




המלצות קוראים
תגיות