רקע
שותא רוסתאוולי
עוֹטֶה עוֹר-הַנָּמֵר (פְּתִיחֶָה)
mנחלת הכלל [?]
tשירה
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: עם עובד; תשנ"ה 1995

צָר כָּל-הָעוֹלָם, בָּרָאתָ בְּכֹחֲךָ וּבְרֹב-אוֹנְךָ!

בַּחַיִּים נָפַחְתָּ רוּחַ מֵרָקִיעַ מִמְּעוֹנְךָ,

אֶרֶץ לְאָדָם קָבַעְתָּ בַּעֲדִי-גוֹן, כִּרְצוֹנְךָ;

וּנְסִיכִים יָצַרְתָּ בְּצֶלֶם וּמְלָכִים תַּבְנִית-גְּאוֹנְךָ.


אֵל יָחִיד! אַתָּה יָצַרְתָּ כָּל-צוּרוֹת הַחַי – כֻּלָּן.

לִי מָגֵן הֱיֵה, חָנֵּנִי כֹּחַ וְאֶגְבַּר עַל שָׂטָן,

שְׁמָר-לִי (עַד אֶרְאֶה הַמָּוֶת) לַהַב-אַהֲבָה אֵיתָן;

מָחֳלָן – סַלְחָן, מְחֵה פֶשַׁע, סֵבֶל לִי מֵאָז הוּכָן!


מֶלֶךְ-כְּפִיר הַשָּׂשׂ אֶל חֶרֶב, אֶל מָגֵן וְאֶל חֲנִית,

וּמַלְכָּה לָהּ לְחָיַיִם – אֹדֶם, שַׂעֲרָהּ – אַכְטִיס,

אֵיךְ אַרְהִיב נַפְשִׁי וְאָעַר שִׁיר לָהֶם בֹּו גִיל אַכְנִיס?

אַךְ הָאִישׁ בּוֹ הִתְבּוֹנָנוּ דְבַשׁ וְחָלָב יִטְעַם – יָשִׂישׂ.


עַל תָּמָר שִׁירָה נָעִירָה, הִיא לָעַד בְּעֵין-שׁוֹרָה,

וַאֲנִי כְבָר אִמְרֵי שֶׁפֶר, כְּלִיל נָתַתִּי בְּרֹאשׁ טְהוֹרָה.

קוּלְמוֹסִי-עֵטִי טָבַלְתִּי בָּאֲגַם עֵינָהּ שְׁחוֹרֶָה,

בֹּא, שִׁירִי, בְּכָל-לֵב כְּלַהַב מְמֹרָט יָפֶה, נוֹרָא!


לַמְַּלָּכה אָעִירָה זֶמֶר: לִי גוֹרָל קָשֶׁה חֻתָּךְ:

לְהַלֵּל לֵיל שְׁמוּרוֹתֶיהָ, עַפְעַפֶּיהָ, שַׂעַר רַךְ,

וּפְנִינֵי-חָלָב שִׁנֶּיהָ, שִׂפְתוֹתֶיהָ – אֹדֶם לַח;

אֶפֶס גַּם פַּטִּישׁ-עוֹפֶרֶת סֶלַע יְפוֹצֵץ כִּי יַךְ.


לִי נָחוּץ כָּל-אוֹן הָאֹמֶר, לֵב יוֹקֵד, כִּנּוֹר-רֹן רָב,

חִזָּיוֹן – וְתַרְעִים רַעַם אִמְרָתִי, תִּזַּל כַּצָּו,

אֲרוֹמֵם אֶת טָרִיאֵל1, כִּי אוֹשִׁיבֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָב.

גִּבּוֹרַי שְׁלֹשָׁה, וְדֶרֶךְ רַק אַחַת, אֶחָד הַקָּו.


נֵעָשֶׂה כֻּלָּנוּ אֶגֶד, נִבְכֶּה לוֹ לְטָרִיאֵל,

שֶׁיָּקַד בִּיקוֹד הָאַהַב, כְּאֵב הִסְתִּיר וְלֹא חִלֵּל;

וַאֲנִי מְטֹעַן חֵץ-צָעַר, רוּסְטְאָבֶלֵי הַמְשׁוֹרֵר,

אַגָּדוֹת עָלָיו סִפֵּרוּ חֲרַזְתִּין פְּנִינֵי-הַלֵּל.


תֶּאֱהַב – הוֹפַע כַּשֶּׁמֶשׁ רַב הַנֹּגַהּ, רַב הָאוֹר!

קוּם חֲזָק, אֱמָץ בְּתִפְאֶרֶת הוֹד כְּסֵמֶל דּוֹר וָדוֹר,

לֵב נָדִיב, חָכָם, רַב-סֵבֶל, הָרִאשׁוֹן בַּכֹּל, בַּתּוֹר;

אֶפֶס אִם כָּל זֶה חָסַרְתָּ, כְּלוּם אַתָּה אַבִּיר-גִּבּוֹר?


אַהֲבָה – סוֹד-הַסּוֹדוֹת אַתְּ! חֲלוֹמוֹ שֶׁל מְאֻשָּׁר!

קִרְבַת-נֶפֶשׁ הִיא אֵינֶנָּה אַךְ אַוָּה אוֹ לַהַב זָר!

אַהֲבָה יֵשׁ וְתַאֲוָה יֵשׁ; בֵּין הַשְׁתַּיִם תְּהוֹם נֻקָּר.

מַה בֵּין זוֹ לְזוֹ תָבִינָה, אִם אֶת אִמְרָתִי תִּשְׁמָר.


רִגְשְׁךָ קַיָּם כִּי יֶהִי, לֹא תָתוּר אַחַר אַוָּה,

אִם תִּרְחָק מִמֶּנָּה תוּכַל קוּם בַּלַּהַט לֹא כָבָה,

וּבֶאֱמוּנָה מַתְמֶדֶת לָהּ לָשֵׂאת בָּאַהֲבָה;

כִּי פִגּוּל גַּסּוּת-הַיֵּצֶר, מַדּוּחֵי אֵשׁ-תַּאֲוָה!


אַל תֹּאמַר בְּפֶה צָבוּעַ לָרְמִיָּה: זֶה רֶגֶשׁ רַךְ!

זוֹ הַיּוֹם, מָחָר אַחֶרֶת; אַךְ גַּם זוֹ סוֹפָהּ – תִּשְׁכָּח.

כָּךְ דַּרְכּוֹ מֵאָז שֶׁל נֹעַר, דּוֹר נָלוֹז וַהֲפַכְפָּךְ.

עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאנוּ לַמּוֹאֵס מַדּוּחַ-כְּרָךְ.


אִם אָהַבְתָּ, מַכְאוֹבֶיךָ תִּשָּׂאֵמוֹ עֵר בַּלֵּיל,

דְּמוּת אֲהוּבָתְךָ בְּלִבֶּךָ, בִּקְטַנּוּת יוֹם יוֹם תָּהֵל,

חֶרֶשׁ תִּתְהוֹלֵל, תֵּבְךְּ חֶרֶשׁ, כַּנִּרְדָּף בְּשַׁלְהֶבֶת-אֵל,

אַל תִּירָא מֵרוֹזְנֵי-אֶרֶץ – מִפָּנֶיהָ תִבָּהֵל.


אִם אָהַבְתָּ, אַנְחוֹתֶיךָ לֹא תָבֹאנָה בַּקָּהָל,

אֶת אַהֲבָתְךָ תַּסְתִּירָה וְלֹא יַכִּירוּ בְרֶמֶז-קַל,

וּמִלַּעַז הַצִּילֶנָּה, סִמָּנֶיהָ אַל תְּגַל,

כִּי תִתְגַּעְגַּע עָלֶיהָ, כְּאֶל מָשׂוֹשֹ אֶל כְּאֵב תִּצְהָל.


הַמְשׁוֹרֵר מִכְּפָר רוּסְטְאֶבַי לַמַּלְכָּה שׁוּב שִׁיר אֶבְרָא,

לַמְפַקֶּדֶת עַל רָב חַיִל בַּמְצָרֵי-שְׁאוֹל לָהּ אֶקְרָא,

כִּי נַפְשִׁי עָיְפָה, אֵין צֳרִי שֶׁל קְסָמִים לִי לְעֶזְרָה,

תְּנִי תְרוּפָה לִי וְנִרְפֵּאתִי, אוֹ שְׁנַת-עַד בְּקַרְקַע קָרָה.


אַגָּדוֹת אִירַאן, בִּגְרוּזְיָה יֵדָעוּן זָקֵן וָטָף,

וּפְנִינִים מִנֶּגֶב בָּאוּ, מַבְרִיקוֹת מִכַּף אֶל כָּף,

צְרַרְתִּין, קְבַעְתִּין בְּמִסְגֶּרֶת חֲרוּזִים טְבוּעִים עַל דַּף,

כְּדֵי שֶׁהֵמַּלְכָּה תָּקֵל לִי נֵטֶל צַעֲרִי הָרָב.


הֵן עֵינֶיהָ סִנְוְרוּנִי – תְּחָנֵּנִי בַּמֶּבָּט,

חוֹלֵה אַהֲבָה אֵתָעָה וּבַעֲרָבוֹת אֶדַּד,

יִשָּׂרֵף גּוּפִי לְאֵפֶר; וְלוּ רוּחִי בְּגִיל יִסְעַד.

גִּבּוֹרַי שְׁלשָׁה – בַּסֵּפֶר אִישׁ אִישׁ אֶל שִׁבְחוֹ יִחַדְּ.


נִגְזְרָה גְזֵרָה – קַבְּלֶנָּה בְּלִי תְלוּנָה, כִּי הִיא שׂוּמָה:

יַחֲרֹש אִכָּר שָׂדֵהוּ. רֵד, חַיָּל, בַּמִּלְחָמָה!

שְׂכַר אוֹהֵב לַהֶבֶת-רֶגֶשׁ, שִׁלּוּמֶיהָ – כָּל קִסְמָהּ.

רֶגֶשׁ זָר – יַעֲרִיכֶנּוּ; וְזֶה שֶׁלּוֹ קָדוֹשׁ – כִּשְׁמָהּ.


הַשִּׁירָה – מַתְּנַת שָׁמַיִם, וְחָכְמָה הִיא עֶלְיוֹנָה.

קֶסֶם מִסְתּוֹרִין בְּאֹמֶר-הַמְשׁוֹרֵר, בַּמַּנְגִּינָה.

אֹזֶן-עֵר נֶהֱנֵית מִקֶּצֶב זֶרֶם רָן, סָח בִּנְגִינָה,

רֹחַב שְׂעִפִּים בְּמִסְגֶּרֶת – זוֹ שִׁירָה וְזֶה חִנָּהּ.


בַּמֶּרְחָק זֶה יַעַבְרֶנּוּ יִבָּחֵן כֹּחוֹ שֶׁל סוּס.

בַּמִּשְׂחָק הוּא הַמְנַצֵּחַ שֶׁכִּוֵּן כַּדּוּר לָטוּס,

וְאַתָּה, נְבוֹן אִמְרֵי-שֶׁפֶר, בְּלֹם בָּתֶּיךָ כְּסוּס תָּפוּס,

אִם חַלָּשׁ הַשִּׁיר וְאֵין כֹּחַ לוֹ בָעֹל שֶׁל הֶחָרוּז.


צֵא וּרְאֵה פַּיְּטָן אִישׁ רוּחַ אִם כֹּחוֹ שֶׁלּוֹ כְּבָר תָּשׁ,

אֶגֶד חֲרוּזָיו צוֹלֵעַ, בַּמְּלִיצָה הוּא דַל וָרָשׁ,

יֶחְדַּל, יַפְסִיק הַשִּׁיר, וְלוּ יִתְנֶעָר, וּמֵחָדָשׁ,

כְּאוֹתוֹ כַּדּוּר פּוֹרֵחַ, אֶל הַמַּטָּרָה יִגַּשׁ.


כְּלוּם פַּיְּטָן מִי שֶׁהִצְלִיחַ וּבְמִקְרֶה פִּלֵּט חָרוּז?

[וּבַחֲלוֹמוֹ כַּפַּיִם לוֹ מֹחֲאִים, כָּבוֹד וּכְרוּז]

בְּחָרוּז נִלְעָג יָטִיחַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, חִדְלוֹת עֱזוּז,

וּמַרְעִים: “הִנֵּה שִׁיר פֶּלֶא!” פֶּרֶד מִמְּקוֹמוֹ יָזוּז?


יֵש עוֹד מִין פַּיְּטָן – וְאֵלֶּה כִּשְׁרוֹנָם אֵינוֹ נוֹצֵץ,

אֹמֶר לָמוֹ וְלֹא יַכְרִיעַ לֵב-אָדָם כְּזֶה הַחֵץ,

הוּא צַיָּד וְלֹא צִמֵּחַ עוֹד שְׂפָמוֹ, וּבְתוֹךְ הָעֵץ

יִתְחַבֵּא מֵחַיַּת-פֶּרֶא, בְּצֵיד-פְּחַָדִים לִבּוֹ עָלֵץ.


מִין שְׁלִישִׁי – מַנְעִים בַּזֶּמֶר: הַקְדָּשׁוֹת לַבַּחוּרוֹת,

שִׁיר לִידִיד עַל מִשְׁתֵּה יָיִן, חִדּוּדוֹ עוֹקֵץ מָרוֹת,

שִׁיר נָעִים הוּא לָאָזְנַיִם בְּנִיב שָׁקוּף סָח בְּרוּרוֹת;

אַךְ רַק בְּסִפּוּר מְלֵא-הֶדֶר יִתְגַּלֶּה פַּיְּטַן-דּוֹרוֹת.


שְׂבַע מַכְאוֹב, אַךְ לֻמַּד-צַעַר רוּחַ לוֹ עֶלְיוֹן וָרָם,

יַעֲבֹד אֶת הַנִּבְחֶרֶת, לִקְטַנּוֹת לִבּוֹ לֹא שָׂם,

בַּתְּהִלָּה שֶׁלָּהּ וְשֶׁבַח צָר הוּא יְצִירוֹת עוֹלָם,

כָּל מֵיתְרֵי נִבְלוֹ יָרִיעוּ, יְרוֹמְמֶנָּה עַל כֻּלָּם.


מִי אֲנִי עַכְשָׁו תֵּדָעוּ: נֶאֱמָן לָהּ לָאַחַת,

וּמִפְעַל פַּיְּטָן בְּיָדַי הוּא, אֵין בּוֹ פְגָם וְאֵין חֲתַת.

כָּל חַיַּי שֶׁלִּי בְּיָדֶיהָ, וְהִיא כְפַנְתֵּר אַכְזָר תִּשְׁלַט,

אֶעֶנְדֶנָּה שִׁיר הַשֶּׁבַח וּתְהִלָּה לְעוֹלְמֵי עַד.


שִׁיר לָאַהֲבָה שִׁירִי לִי, לֵב-טְהוֹרִים לָהּ יֶחֱרָד.

אֵין מִלָּה אוֹתָהּ תַּבִּיעַ, אַךְ הַמַּנְגִּינָה בִּלְבָד.

מַה נִּפְלָא גוֹרַל פַּיְּטָן! הוּא יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עַד,

אַךְ נָכוֹנוּ לוֹ גַם פֶּגַע רָע, וּמֵעֶלְבּוֹן יִפְחָד.


אַהֲבָה, מִי מַשִּׂיגָיִךְ? הָאוֹהֵב אַךְ הוּא יַשִּׂיג!

הֶחָכָם לְשׁוֹנוֹ אִלֶּמֶת, אֹזֶן יֵט וְלֹא יַסִּיק.

גַּם בְּטֻמְאָתוֹ שָׁקוּעַ, בַּעַל-תַּאֲוָה וָתִיק,

עַל אַהֲבָה טְהוֹרָה יִתְגַּעְגַּע כְּעַל חֲלוֹם רָחוֹק, עַתִּיק.


כִּי כָל הָאוֹהֵב מְטֹרָף הוּא! הוּא “מַגְ’נוּן” בִּלְשׁוֹן עֲרָב,

מַעֲרִיץ שֶׁלּאֹ הִצְלִיחַ: הוּא יִטֹּר יִשְׂטֹם יֶאֱיַב.

אִם אוֹהֵב אַתָּה, תָּקוּם שׁוּב רוּחֲךָ כִּי עָל תִּשְׁאַף,

אֶפֶס בָּאַוָּה שָׁקוּעַ יֵהָפֵךְ עָפָר מְתֹעָב.



  1. גיבור הפואמה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות